חומת עיר קדשנו ירושלם ת"ו, שעריה מגדליה ומבצריה

נאספו ויצאו לאור על ידי פנחס בן יאיר

ירושלם – תמוז התרצ"ז

שנת לזכרון הא' שאול לוי לפ"ג

––––––––––––

דפוס צוקרמן

מקדש

לר' שאול בר' יצחק הלוי ז“ל ליום הזכרון, יום פטירתו: כ”ה תמוז תרצ"ז

שנתים למותו

ישנם אישים־מנוחים יוצאים מן הכלל, שגם פעמים לאחר “שנים עשר חדש” אינם נשכחים מן הלב, וזכרונם נשאר שמור לנו.

זכרה ירושלים אחד מטובי בניה־בוניה; אחד מבעלי הישוב הותיקים בירושלים–תל אביב, אחד מחלוצי העבודה והמסחר בארץ ישראל, ואחד מבוניה הראשונים.

מר שאול לוי ז“ל, שנפטר מלפני שנתים כהיום הזה, כ”ה תמוז. נפטר “בשם טוב”. ונכון מהו שאמר עליו אחד מהמספידים על יד קברו ביום השלשים: “טוב שם משמן טוב”, שמן טוב נוהג בחיים ושם טוב נוהג בחיים ובמתים". מדרש־קהלת זה מתאים לו. שמו נשאר לברכה בישוב, במוסדות הצדקה לתורה ולתעודה, לחמלה וחנינה. – בחייו היה לבו ער תמיד לכל דבר טוב, בעיקר למפעלי חסד וצדקה, ודאג להם גם במותו.

איש פעיל היה. עבד, פעל ועשה לו ולאחרים. נהנה תמיד מיגיע כפיו וה' עזרהו ויעזור גם לאחרים, ויהי ר' שאול חונן ונותן בעין יפה.

חבת־הארץ היתה תמיד משאת נפשו. באחד ממאמריו שפרסמנו בספרנו “מגנזי ירושלים” על אדות המגרש הרוסי שכבר היה פעם בידי יהודי ירושלמי, מסיים הוא ואומר: “וזאת עלינו לזכור לתמיד, כמו שאנו עכשיו מצטערים על שלא השתמשנו בהזדמנות המצוינת שהיתה לנו בעבר ולא קנינו קרקע די הצורך, – כך נצטער אולי בעוד 50 שנה, פתגם ישנו האומר: “לקרקע אין מחיר”. קרקע לא תסולה¹ בכסף. והמטרה העיקרית ואולי העיקרית בה' הידיעה במטרתנו לבנות את ארצנו היא: קרקע, קרקע – בכל מחיר שהוא”!

זכרו לברכה!

– – – – – – – –

במקור המודפס הופיעה כאן תמונתו של שאול יצחק הלוי, ותחתיה הכיתוב:

ר' שאול ב“ר יצחק הלוי ז”ל נולד בשנת תרכ“ח. עלה לאה”ק בשנת תרמ“ז. ונפטר ביום כ”ה תמוז תרצ"ה.

– – – – – – – –

קטעים

מתוך הספר “ציון” לנשמת ר' שאול לוי ז"ל שיצא לאור ביום “השלשים” לפטירתו.

הר' שאול לוי ז"ל הציג בתכונתו ויושר־רוחו את האצילות הטפוסית של מעמד הסוחרים המעולים של ירושלם, שיחד עם צרור חייהם המסחריים לא פרקו מעליהם את צרור חיי הרוח ואת החיים האלו אמנם קיים גם לאחרי פטירתו.

מוקירו הנאמן וידי“ע הק' יוסף גרשון הורביץ דומ”ץ בעה“ק ירושלם ת”ו

– – – – – – – –

אמנם ראוי הוא המנוח ז"ל לחטיבה יפה כזו, איש – שהוקיר את התורה ולומדיה, את ירושלים וכל קדשיה, הארץ ויושביה.

איש – שלבו היה ער תמיד לכל דבר טוב, בעיקר למפעלי חסד וצדקה איש פעיל ומועיל, איש חרוץ, זריז, מהיר, עבד, פעל ועשה לו ולאחרים ויהי ר' שאול חונן ונותן בעין יפה

אחד מזקני בעלי הישוב

– – – – – – – –

היה מראשוני הבונים את השכונה “החדשה” בזמנה, מאה שערים בירושלם, ומראשוני הבונים את תל אביב. את ילדיו חנך בארץ – חנוך לאומי.

אהב את הארץ, עזר לבנין הארץ, ובעיקר היה יהודי שאהב את האמת, והאמת עלה לו בכסף רב, ורבים קנאו בו לא רק בגלל עשרו שרכש, אלא בגדל ישרו ואמיצות לבו.

כאוהב ירושלם רצה דוקא שעצמותיו ינוחו בירושלים.

בצוואתו דאג לקרן מיוחדת, קרן עזרה למוסדות ירושלים.

היה אחד המעטים משרידי הישוב הישן שהוסיף אריחים רבים לבנין הישוב החדש, אחד מאלה שאינם משמיעים נאומים בצבור – אבל במוחם וביגיע כפיהם – הם הם הבונים את הארץ.

ונחמתנו היחידה היא: במקומו השאיר לנו דור של בנים ונכדים, בנים נאמנים לעמנו וארצנו.

בן אהרן

חומת העיר

על חומותיך, ירושלם!

ירושלם מוקפת־חומה היא משנות־קדם. יהושע בן נון כבר מצא את ירושלם מוקפת חומה. –

תמיד הצטיינה במקדשיה, בהיכליה ובחומותיה. חזקיהו תקן את החומה הישנה ובנה חומה שניה מחוצה לה. מנשה בנה חומה חצונה לעיר דוד. – בבית הראשון הקיפה חומה מיוחדת את “ציון” הוא עיר דוד. נחמיה בן חכליה דאג לכל לראש לתקון חומת העיר.

בזמן “בית שני” היו שלש חומות להעיר, עוד ישנם שרידים, נדבכים עתיקים מהחומות הקודמות –.

החומה הנוכחית הסובבת כהיום את ירושלם נבנתה מלפני כארבע מאות ושלשים שנה. בשנת רס“ו, ע”י השולטן סלימן בן סלים העותומאני, הוא היה האחרון שבנה אותה ותקנה, אחרי אשר באה ירושלם בידי התורכים, הביא בה סדרים ויעש תקונים במבואיה ושעריה. –

"בצפון העיר בנאה במקום החומה הישנה של נחמיה, במזרח העמיד אותה במקום החומה הפנימית מחומת הר הבית. בצד הדרומי המשיך את החומה הרבה לפנים מהעיר העתיקה. וחלק גדול במקצוע דרומית מזרחית, בערך 350 אמה היא גם חומת הר הבית ( אוצר ישראל להרי"ד אייזנשטיין.)

גובה החומה בקרן צפונית־מערבית 2589 רגל מעל מי ים התיכון. גבהה מעל הארץ 38 רגל, והקיפה שתים וחצי פרסאות אנגליות, (הנ"ז). ארבעה ושלשים מגדלים לה, ושמונה שערים.

שערי ירושלם

בשעריך ירושלם!

שערי העיר לפנים, בזמן בית שני:

במערב: שער הפינה, שער הגיא. בדרום: שער האשפות, שער העין. במזרח: שער הדגים, שער הסוסים, שער הישנה שער צפון. בצפון: שער חצר המטרה, שער אפרים, (תבואות הארץ פ"ז)

השערים מחומת העיר הנוכחית:

שערי חומות העיר:

א. שער יפו. הערבים יקראו לו “בב איל חליל” – האהוב. על שם אברהם, ובמאות החולפות היה נקרא “שער אברהם”. יען שממנו יוצא הדרך ליד שמאל גם לחברון. והוא הגדול מכל השערים, עומד במקצוע צפונית מערבית העיר.

לפנים סגרוהו בשעה הראשונה בלילה, ואת דלתו הקטנה בשעה הרביעית וגם ביום הששי בחצי היום על שעה. אחת אך משנת תרל"ד מאז נוסדה שכונת מאה שערים לא סגרוהו עוד.

על יד השער הזה פרצו את החומה ועשו בה דרך לעבור עגלות ומרכבות לכבודו של הקיסר וילהלם בבאו ירושלימה בשנת תר"ס.

מעל השער הזה מבפנים קבועה מצבה אבן החקוקה, וזו העתקתה:

צוה לבנות את החומה המבורכה הזאת אדוננו השולטן הגדול והקיסר הנכבד שולטן הרומאים והערבים והפרסים על היבשה והים שולטן סלימן כאן בן שולטן סלים כאן יקיים ה' לנצח את ממלכתו בתאריך חדש ג’מרי הראשון שנת תשע מאות ארבעים וחמש. אין אלהים מבלעדי ה' ואברהם אהוב ה'

ב. שער ציון. הערבים יקראו לו “בב נביא־דאוד” (שער הנביא דוד) על כי ממנו הולכים למקום קברות מלכי בית דוד אשר על הר ציון, מלפנים קראו לשער הזה גם “בב חארת אל יהוד” (שער רחוב היהודים) מעטים המה העוברים בו.

ממעל השער הזה מבחוץ קבוע מצבה, אבן חקוקה וזו העתקתה:

צוה לבנות את החומה המבורכה הזאת סולטן כאן יקיים ה' לנצח את ממלכתו בשנת תשע מאות ארבעים וארבע.

מעל השער מבפנים:

צוה לבנות את החומה המבורכה הזאת אדוננו סולטן סלימן בן סולטן סלים כאן יקיים ה' לנצח את ממלכתו בתאריך החדש הראשון לשנת תשע מאות ארבעים וארבע.

ג. שער שכם. הערבים קוראים לו “בב אל עמוד” – לאמר: “שער העמודים”. כי מעל השער נחצבו עמודי תפארה בקיר החומה. אחינו יקראו לו “שער שכם” ותרי הארץ: “שער דמשק”. כי דרך השער הזה יסעו הנוסעים לשכם ודמשק, והטעם הנכון והאמת לשם “שער העמודים” של השער הזה נתגלה מלפני כארבעים שנה בתגלית של “מפת מידבה” היא מפת ירושלם אשר נמצאה במידבה מעבר לירדן בשנת תרנ“ז ובה אנו רואים כי בירושלים עמדו שני טורי עמודים בשני עברי הרחוב ההולך מצפון לדרום על פני עמק הטירופין לאמר: משער שכם או שער דמשק עד השער הקטן הוא שער המערבים, ויפה העיר על זה החכם המנוח מר לונץ ז”ל, שבזה נגלה הטעם האמתי של השם שער העמודים (בב אל־עמוד) אשר הערבים יקראו לשער הזה על שם רחוב העמודים שהחל אצלו, ובאמת נראה עד היום במקומות רבים מן הרחוב הזה שרידי עמודים קבועים בארץ ובכתלי הבנינים,

ד. שער האריות – באב אל סאבע – (סאבע בערבית, אריות) על שם שני זוגות האריות, סמל השולטן סלימן, הבולטים מאבני החומה משני צדי השער.

על יד השער הזה נמצא בנין עתיק מזמן הפרנקים מלפני כשבע מאות שנה. צאלח אלדין בלכדו את הארץ בשנת 1167 לספירת הנוצרים, הקדישו למדרשה, ועל שמו נקראת “צלאחה”, ואחרי מלחמת קרים בשנת 1856 השיב השולטן עבד אל־מגיד את הבנין הגדול הזה למלך נאפוליון השלישי. ממשלת צרפת תקנה אותו ותפארתו בבנינים נהדרים, ותתנהו לקרדינל לויגרי מיסד המיסיון באפריקה, ועתה לנוצרים, שם בית תפלה, בית מדרש לכומרים ועתה בנו בית חדש לבית ספר לחקירת כתבי הקודש. זה מקרוב מצאו בחרבותיו אבן עגולה וכתובת בכתב העברים עליה אשר יחשבו, כי הוא קדמון (הפרופ. ד"ר ילין בזכרונותיו )

ה. שער חדש – בב אל שדיד. השער הזה נפתח בחומת העיר מלפני כשלשים שנה לבקשת כנסית הצרפתים אשר בנתה למולו בית אורחים גדול למען יוכלו האורחים להכנס ישר לבתי כנסיותיהם אשר בפנים העיר הקרובים אליו. המושלמים מחו אז אמנם על הפרצה הזאת בחומת העיר העתיקה, וכך נשאר השער הזה פתוח בלא דלתות כלכל יתר השערים

ו. שער המשמר – בב חטא. סמוך הוא ליושבי רובע “בב חטא”. על השער הזה יספרו המושלמים לאמור: הנכנס בשער הזה ואמר “האטי” (חטאתי) עוונותיו מתכפרים.

והשערים, שערי העיר, היו סגורים בלילה גם לפני כיובל שנים. אחינו היהודים שנתישבו מחוץ לעיר, בשתי השכונות הקטנות: בתי מונטיפיורי־טורא ונחלת־שבעה, מוכרחים היו להזהר לעזוב את העיר לפני שקיעת החמה, כי מיד בהשמע קול שמש המסגד הקורא לתפלת הערב סוגרו השערים על מסגר ואין יוצא ואין בא עד הבוקר.

ז. שער הרחמים בצד מזרח של הר הבית ישנם שני שערים סתומים באבנים מלפני מאות שנים. – ונקראים בפי העם: “שערי רחמים” וגם “שער שושן” (ע"ש צורת העיר שושן אשר הוחרת על אחד מהם בפקודת מלכי פרס) והישמעאלים קוראים לו: “בב איל רחמה” (שער הרחמים) וכן יקראו לו “בב־עד דאהריא” לאמר “שער העתי”, על כי נפתח רק לעתיים ידועים. והנוצרים יקראו לו “שערי הזהב”: ועוד שם לו: “שער הנצח”. – הרא“מ לונץ בספרו “נתיבות ציון וירושלים” אומר: “השער הזה היה סגור כבר לעת מסעי הצלב ורק פעם אחת בשנה נפתח באחד החגים אשר להנוצרים, וגם בערך מאתיים שנה אח”כ עת היה הרב בעל כפתור ופרח” (הראשון) פעיה“ק היה לשער הזה דלתות ברזל והיה סגור לעולם”, לפי דעת חכמי הנוצרים עומד השער הזה עוד מימי קיסר הדריאן הקשת הכפול והכותרות אשר לו נושאים עליהם חותם חרשת מלאכת בניני הרומאים. אבל לפי דעת הרב החוקר רבי יהוסף שווארץ אין מציאותו יותר מאלף שנה והוא באמצע המזרח". –

ח. שער המערבים

בעמק המבדיל בין הר ציון והר המוריה בפאת דרום סמוך למקום המקדש כמעט מכוון אל הטרפיון של יוסיפון והוא השער היתר קטן מכל השערים. ובשביל זה נקרא בפי העם “שער הקטן”. – דרך בו מעבירים את המתים מעיר העתיקה אל הר הזיתים. שמו הרשום: “בב אל מגרבה” על כי בקרבתו בפנים העיר יושבים המושלמים בני מערב אפריקה.

בשנת תקצ"ד סתם אותו אברהים פאשה, לרגלי מלחמת הפלחים, וגם בעת שנפתח לא הורשה לבוא בו רק השקאים מביאי המים ממעיני השלוח ועין רוגל.

“שערי העיר רבו אז משעריה בימינו אלה שער סתר קטן היה בין “שער ציון” ו”שער יפו" בקיר מנזר הארמנים. – ושני שערים היו בין שער יפו ושער שכם, ושמם: “שער הרחבה” (בב אל אלרחבה) ושער מנזר הסרבים (בב אלסרב) ושני שערים היו בין שער שכם ושער השבטים ושמם: “שער המתפללים” (בב אלדעיה) “ושער הערים” (בב אלסהרה) הערים בלילה – האירפים קוראים לו בשם “שער הורדוס”. מכל השערים האלה לא נשאר בחומה הזאת רק שער הערים אשר היה סגור כל הימים עד לפני כעשר שנים, אשר פתחוהו בבנות הממשלה בית ספר גדול קרוב לו, – (“ירושלם לפני ארבע מאות שנה” לרבי דוד ילין)

הוצאת “גנזי ירושלם”

חוברת קכ"ט