הציגו שמעון ישראלי בתכניתו (1964) ועזרא דגן בתכנית להקת גייסות השריון “טיפול זה טיפול” (1967)
רַחְמוֹ הָיָה טוּרַאי פָּשׁוּט
בַּשָּׁלִישׁוּת.
אֵיפֹה? זֶה פֹּה בַּפֶּתֶק נִרְשַׁם:
“אֵי-שָׁם”.
רַחְמוֹ הָיָה חַיָּל
שֶׁזָּכַר אֶת הַכְּלָל
הַבָּדוּק מִיָּמִים-יָמִימָה:
"הַבֵּט בְּשֶׁקֶט קָדִימָה!
אִם זֶה מִתְנוֹעֵעַ – הַצְדַע לוֹ!
אִם זֶה לֹא מִתְנוֹעֵעַ – סַיֵּד אוֹתוֹ!"
וְכָעֵת –
רַחְמוֹ הוֹלֵךְ וּמְסַּיֵד.
הַיּוֹם – יוֹם לֹא קַל.
הַיּוֹם – בִּקּוּר הָרָמַטְכָּ"ל.
מִן הַבֹּקֶר
כֻּלָּם רָצִים, מִתְרוֹצְצִים,
מְסַיְּדִים אֶת הָעֵצִים,
מְנַקִּים אֶת הָאָזְנַיִם,
מַבְרִישִׁים אֶת הַשְּׁבִילִים
בְּמִבְרֶשֶׁת נַעֲלַיִם.
כִּי כָּך אָמַר
הָרָסָ"ר!
כֻּלָּם מְצֻחְצָחִים.
אֲפִלוּ הַטַּבָּחִים.
וְגַם רַחְמוֹ מְסַיֵּד אֶת הָעֵצִים
בְּמַדִּים מְגֹהָצִים
כָּל קֶפֶל – מָתוּחַ
כְּסַכִּין גִּלּוּחַ.
כָּל כַּפְתּוֹר – כַּפְתּוֹר וָפֶרַח.
הַצַּוָארוֹן – מְשֻׁרְיָן
(חֲצִי קִילוֹ עֲמִילָן)!
וְרַחְמוֹ מְסַיֵּד כָּל גֶּזַע וּקְלִפָּה –
בּוֹר סִיד שֶאֵינֶנּוּ מְאַבֵּד טִפָּה.
הוּא מְסַיֵּד כָּל גֶּזַע בָּחֹרֶשׁ,
וְלִפְעָמִים – גַּם אֶת הַשֹּרֶשׁ.
מְסַיֵּד, וְנִזְכָּר תָּמִיד
בְּסֶרֶט הַגְּבוּרָה הַסְּפָרַדִּי –
“אֶל סִיד!”
וּפִתְאוֹם,
כְּרַעָם בְּיוֹם חֹרֶף –
מַשֶּׁהוּ מוּזָר עַל הָעֹרֶף.
אֵיזֶה גֵּרוּד מְשֻׁנֶּה כָּזֶה, גָּרֶדֶת…
מִין תְּחוּשָׁה מְשֻׁנָּה שֶׁעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת,
כְּקוֹצִים קְטַנְטַנִּים הַיּוֹרְדִים וְעוֹלִים.
הָלַךְ מִיָד. לְאָן?
לְמִסְדַּר חוֹלִים.
הָרוֹפֵא בָּדַק וְאָמַר בְּקִצּוּר:
"אִינְפֶקְצְיוּם-פְּרוֹיֶקְצְיוּם-עוֹרוּם-
מֵרֵדוּם-לֹא-לְגָרֵדוּם."
וְלַחוֹבֶשֶׁת שָׂרָה
אָמַר: "תִּרְשְׁמִי – חֲרָרָה!
זֶה מִן הָעֲמִילָן שֶׁעַל הַצַּוָּארוֹן.
אַתָּה מַזִּיעַ, בֶּן-אָדָם,
וְשׁוֹכֵחַ תְּרוּפָה יְדוּעָה:
'זֵעָה חוֹסֶכֶת דָּם,
אַבָל טַלְק – חוֹסֵךְ זֵעָה!'
הֲרֵי כְּבָר בַּתָּנָ"ךְ נֶאֱמַר:
‘הָרֵי בַּגִּלְבֹּעַ – אַל טַלְק וְאַל מָטָר!’
צָרִיךְ לְאַוְרֵר אֶת הַחֲרָרָה.
תִּפְתְּחִי לוֹ אֶת הַכַּפְתּוֹר, שָׂרָה.
לֹא אֶת זֶה. אֶת זֶה."
רַחְמוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּרְפָּאָה.
הַכַּפְתּוֹר – פָּתוּחַ,
וּמַצַּב הָרוּחַ? –
נֶהֱדָר.
פִּתְאוֹם –
הָרָסָ"ר!
"אַתָּה שָם!
בּוֹא הֵנָּה, בְּנִי.
גָמַרְתָּ בֵּית סֵפֶר עֲמָמִי?
יָפֶה!
זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ לִקְרֹא
בְּלִי נְקֻדּוֹת?
אָז לָמָּה זֶה בְּלָא-בְּלָא-בְּלָא-בְּלָא-בְּלָא
הַּכַפְתּוֹר?!
אַפּ-שְׁתַּיִם לִסְגֹר
אֶת הַפֶּה – וְאֶת הַכַּפְתּוֹר!"
אָז רַחְמוֹ סָגַר.
יֵשׁ בְּרֵרָה? הָרָסָ"ר!
וְשׁוּב הַזֵעָה עַל הָעֹרֶף נִגָּרָה:
"אִינְפֶקְצְיוּם-פְּרוֹיֶקְצְיוּם-עוֹרוּם-
מֵרֵדוּם-לֹא-לְגָרֵדוּם."
(אַתֶּם יוֹדְעִים – חֲרָרָה!)
וְהִנֵּה –
הָרוֹפֵא.
"בּוֹא הֵנָּה, פַּצְיֶנְט.
אַתָּה רוֹצֶה נִתּוּחַ?
אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַכַּפְתּוֹר
פָּ – תוּ – חַ!"
טוֹב, מָה שֶׁפָּתוּחַ – פָּתוּחַ!
זֶה לֹא גָּמַר,
וּמִמּוּל – הָרָסָ"ר:
"בּוֹא הֵנָּה, בְּנִי,
בֵּן בְּלִי-מַזָּל.
אֲנִי רוֹאֶה שֶׁעָלֶיךָ אָמְרוּ חָזָ"ל:
'אִם אֵין אֲנִי לִי –
דֶּבִּילִי'!
לוֹחֵץ לְךָ הַצַּוָאר?
אָסוּר לְךָ לִסְגֹּר אֶת הַצַּוָארוֹן?
כְּבָר אָמַר מִי שֶׁאָמַר:
בְּלָא-בְּלָא-בְּלָא-בְּלָא-בְּלָא…
תִּסְגֹר
אֶת הַפֶּה וְאֶת הַכַּפְתּוֹר!"
הָלַךְ? בָּא שׁוּב הָרוֹפֵא:
"זֶה לֹא יָפֶה!
טוּרַאי רַחְמוֹ – אַתָּה נוֹרְמָלִי?
מָה אַתָּה כָּל כָּךְ פוֹרְמָלִי?
הִסְתַּכֵּל קְצָת עַל הָעֹרֶף שֶׁלְךָ.
אִם הָעֹרֶף כָּזֶה –
אֵיךְ תִּהְיֶה הַחָזִית?"
כָּךְ כָּל הַיּוֹם נָע רַחְמוֹ הַסַּיָּד
בֵּין הָרָסָ"ר גֵ’קִיל
לְבֵין דּוֹקְטוֹר הַיְד.
זֶה חָטַף – וְזֶה פָּתַח.
זֶה פָּתַח – זֶה צָרַח.
עַד שֶׁנִּשְׁמַע הַקּוֹל הַמְּיֻחָל:
“הָ-רָ-מַ-טְ-כָּ”-ל!!!
טוּרִים-טוּרִים
עַל מִגְרַשׁ הַמִּסְדָּרִים,
עוֹמְדִים בַּשֶּׁמֶשׁ,
עוֹמְדִים וּמַזִיעִים.
הַתֻּפִּים רוֹעֲמִים.
הָרוֹבִים מוּרָמִים.
הַטּוּרִים יְשָׁרִים.
מֻבְלָטִים הַסַּנְטֵרִים.
הֵם עוֹבְרִים וְסוֹקְרִים
אֶת שׁוּרוֹת הַבַּחוּרִים.
הֵם קְרֵבִים לְכָאן.
צַעֲדָם אֵיתָן.
לָרָסָ"ר עֵינַיִם שֶׁל שָׂטָן.
הֵם קְרֵבִים חִישׁ-קַל.
בְּרֹאשָׁם הָרָמַטְכָּ"ל,
וְהוֹלֵם לִבּוֹ שֶׁל כָּל חַיָּל.
טוּר אֶחָד – בְּסֵדֶר!
טוּר שֵׁנִי – בְּסֵדֶר!
טוּר…
וּפִתְאוֹם… וּפִתְאוֹם…
וּפִתְאוֹם דְּמָמָה
שֶׁכֻּלָּה אֵימָה.
וּפִתְאוֹם הִרְגִּיש
כָּל אִישׁ וָאִישׁ
שֶׁהִנֵּה קָרָה
מַשֶּׁהוּ נוֹרָא.
הוּא עָבַר!
הוּא עָצַר!
הוּא נָעַץ מַבָּט
לְכִוּוּן אֶחָד.
הוּא פָּעַר אֶת פִּיו.
הוּא צָעַק לֵאמֹר:
“רָסָ”ר!
כַּ-פְ-תּ- וֹ-ר!!!"
וְהָרָסָ"ר עָמַד שָׁם בַּמִּגְרָשׁ נָזוּף, מְבֻיָּשׁ,
וּפִתְאוֹם הִתְרַתֵחַ כְּחָלָב שֶׁגָּלַשׁ:
“טוּרַאי רַחְמוֹ – כְּך מוֹפִיעִים הַמִּסְדָּרָה?”
"הַמְּפַקֵּד, זֶה 'אִינְפֶקְצְיוּם-פְּרוֹיֶקְצְיוּם-
עוֹרוּם-מֵרֵדוּם-לֹא-לְגָרֵדוּם.'
(אַתָּה יוֹדֵעַ – חֲרָרָה!)!"
וְהָרָסָ"ר?
“הַ-מַּ-עֲ-צָ-רָ-ה!”
וְרַחְמוֹ הַמִּסְכֵּן נִשְׁפַּט מִיָּד לְלֹא וִכּוּחַ,
וּפְסַק הַדִּין הָיָה סוֹפִי, לְלֹא עִרְעוּר:
חֹדֶשׁ מַעֲצָר סָגוּר עַל צַוָּארוֹן פָּתוּחַ,
וְחֹדֶשׁ מַעֲצָר פָּתוּחַ – עַל צַוָּארוֹן סָגוּר!
(על-פי הומורסקה של מיכאל זושצ’נקו)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.