רקע
דן אלמגור
צעדת ארבעים השנה

לחן: רפי בן-משה

שרה: להקת הנח"ל (1962)

פַּרְעֹה, הַמֶּלֶךְ הַמִּצְרִי,

דָגַל תָּמִיד בְּ“גוּף בַּרִיא”:

“הַסְּפּוֹרְט מֵבִיא רַק אשֶׁר!”

לָכֵן אֶת יִשְׂרָאֵל כִּנֵּס

לִבְנוֹת פִּתֹּם וְרַעַמְסֵס.

לִשְׁמֹר קְצָת עַל הַכּשֶׁר.

אַךְ גַּם משֶׁה עָסַק בִּסְפּוֹרְט.

עַל אַף גִּילוֹ, עַל שְׂפַת הַיְּאוֹר

אָהַב לִצְעֹד בָּרֶגֶל.

כָּל בֹּקֶר בִּצְעִידָה נִרְאָה

וְאַחֲרָיו, שְׁטוּפֵי זֵעָה,

רָצִים רָאשֵׁי הַסֶּגֶל.

כְּבַד-פֶּה הָיָה וּכְבַד-לָשׁוֹן,

אַךְ בִּצְעִידָה תָּמִיד רִאשׁוֹן.

אָז בָּא משֶׁה אֶל הָאַרְמוֹן:

"פַּרְעֹה, שְׁמַע, יֵשׁ לִי רַעְיוֹן

שָׁקוּף וְצַח כִּבְדֹלַח.

נַכְרִיז מָחָר עַל צְעָדָה

מִכָּאן לַיְּאוֹר וַחֲזָרָה,

מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּהוֹלַנְד."

פַּרְעֹה הִסְכִּים. וְחִישׁ נוֹדַע

עַל “הַרְשָׁמָה לִצְעָדָה”

(מָה זֶה? אִיש לֹא הִכִּיר עוֹד).

יוַּכל לִצְעֹד כָּל הָרוֹצֶה.

דְרוּשָׁה רַק תְּעוּדַת רוֹפֵא

וְכֵן כְּאַרְבַּע לִירוֹת.

וּמִי נִרְשַׁם בַּצּוֹעֲדִים?

מוּבָן שֶׁכָּל הַיְהוּדִים.

חִישׁ-קַל בְּעֶרֶב הַמִּצְעָד

אָרַזְּ בְּגשֶׁן כָּל אֶחָד

תַּרְמִיל, קִיט-בֶּג אוֹ פַּיְלָה;

קוּפְסוֹת סַרְדִּינִים, תֶּרֶד, כְּרוּב.

(לָכֵן בַּהַגָּדָה כָּתוּב

“לֵיל שִׁמּוּרִים הַלַּיְלָה”).

וּבְמַטֵּה בְּנֹא-אָמוֹן,

זֶה הַמַּטֶּה שֶׁל אַהֲרֹן,

כֻּנְּסוּ הוֹלְכֵי הָרֶגֶל:

שֻשִיִּׁם רִבּוֹא יָצְאוּ לִצְעֹד

(בִּי-גִ’י טוֹעֵן: אַרְבַּע מֵאוֹת)

קָשִׁישׁ, צָעִיר וָעֵגֶל.

עִם בֹּקֶר בָּא פַּרְעֹה. “אוֹ קֵי?”

נָתַן שְׁרִיקָה וְ… “הוֹפָּה הֵי!”

בָּרֹאשׁ – בְּנוֹת “לַהֲקַת מִרְיָם”

בְּצַעֲדֵי רִקּוּד הָעָם

וּבְשִׁירַת הַהוֹרָה.

וְאַחֲרֵיהֶן, קְצָת מַסְמִיקָה,

הַנְּצִיגָה מֵאַפְרִיקָה –

אֵשֶׁת משֶׁה, צִפּוֹרָה.

הַצֶּמֶד אֲבִירָם-דָּתָן

צָלַע “בִּגְלַל מַסְמֵר קָטָן”.

כֶּלֶב צָעַד בְּלִי טֹרַח.

"מָחָר נוּכַל כְּבָרָ בְּוַדַּאי

לָשִׁיר יַחִדָּיו ‘מוּל הַר סִינַי’,"

לָחַשׁ יִתְרוֹ לְקֹרַח.

וְחִישׁ צָמחוּ שָׁם בַּחוֹלוֹת,

שִׁשִּׁים רִבֹּוא שֶׁל יַבָּלוֹת.

אַךְ כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַיְּאוֹר

וּכְבָר עָמְדוּ לִפְנוֹת אָחוֹר

צָעַק משֶׁה: "קָדִימָה!

לְכוּ אִתִּי! אֲנִי זוֹכֵר

דֶּרֶךְ קְצָרָה הַרְבֵּה יוֹתֵר.

נַמְשִׁיךְ לִצְעֹד, וִיהִי מָה!"

וְהֵם הִמְשִׁיכוּ (עַם תָּמִים)…

בִּמְקוֹם אַרְבַּעַת הַיָּמִים

(בַּמּוֹדָעוֹת רְאֵה-נָא)

הֵם צָעַדוּ בְּלִי תַּחַנָה

בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה,

עַד שֶׁהִגִּיעוּ הֵנָּה.

“משֶׁה, משֶׁה”, קָרְאוּ כֻּלָּם,

“לְאָן הִגַּעְנוּ? מַה זֶה פֹּה?”

"כְּבֶר תִּסְתַּדְּרוּ פֹּה אֵיכְשֶׁהוּ.

אֲנִי הוֹלֵךְ לְהַר נְבוֹ."


שני שירים על משה רבנו: האחד, על הצעדה הראשונה, נכתב ללהקת הנח“ל עם השתתפותה של המשלחת הראשונה של חיילי צה”ל בצעדה בהולנד. השיר מרמז גם על צעדות הבוקר המהירות של דוד בן-גוריון בשדה בוקר ועל קביעתו שמספר יוצאי מצרים היה קטן מהמשוער. השיר על האשה הכושית נכתב למחזמר “אל תקרא לי שחור” ושולב בחלק השני של ההצגה, שכולו סיפר את סיפורי בראשית כדרשה של כומר שחור בכנסייה באחת ממדינות הדרום בארצות הברית.

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות