רקע
דן אלמגור
שלגיה

לחן: בני נגרי

שרה: רותי נבון


הָיֹה הָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה

יְפֵהפִיָּה.

קָרְאוּ לָהּ “שִׁלְגִּיָּה”. “שִׁלְגִּיָּה”.

וְ“שִׁלְגִּיָּה” הָיְתָה צְחוֹרָה

כַּשֶּׁלֶג וְחָלָב.

וּמִשּׁוּם כָּךְ גַּם הַנָּסִיךְ

אוֹתָהּ כָּל כָּךְ אָהַב.

וְהִיא הָיְתָה צֶחָה וּבְהִירָה וּנְקִיָּה.

לָכֵן כֻּלָּם, כֻּלָּם קָרְאוּ לָהּ: “שִׁלְגִּיָּה”.


לָמָּה זֶה כָּל הַיְּלָדוֹת

בְּסִפּוּרִי הָאַגָּדוֹת

עוֹרָן צָחוֹר כַּשֶּׁלֶג,

וּשְׂעָרָן זָהֹב־גַּלִּים?

לָמָּה אֵין סִפּוּר, לָמָּה אֵין סִפּוּר,

עַל שִׁלְגִּיָּה שְׁחֹרָה

וּמְקֻרְזֶלֶת תַּלְתַּלִים?


הָיֹה הָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה וּלְבָבִית

קָרְאוּ לָהּ “זְהָבִית”. “זְהָבִית”.

הָיוּ לָהּ תַּלְתַּלֵּי־זָהָב יָפִים וּזְהוּבִים.

וּכְשֶׁהָלְכָה הִיא לְבַקֵּר

אֶת שְׁלשֶׁת הַדֻּבִּים

אָמְרוּ לָהּ: “זְהוּבִים הֵם תַּלְתַּלַּיִךְ. מָה יָפִית!”

לָכֵן שְׁלָשְׁתָּם קָרְאוּ לָהּ “זְהָבִית”.


לָמָּה זֶה כָּל הַיְּלָדוֹת בְּסִפּוּרֵי הָאַגָּדוֹת

עוֹרָן צָחוֹר כַּשֶּׁלֶג,

וּשְׂעָרָן זָהֹב־גַּלִּים?

לָמָּה אֵין סִפּוּר, לָמָּה אֵין סִפּוּר,

עַל “זְהָבִית” שְׁחֹרָה וּמְקֻרְזֶלֶת תַּלְתַּלִים?


הָיֹה הָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה וְאַלְמוֹנִית,

קָרְאוּ לָהּ “לִכְלוּכִית”. “לִכְלוּכִית”.

וְהִיא הָיְתָה עוֹבֶדֶת וּמְקַרְצֶפֶת רְצָפוֹת,

סוֹפֶגֶת עֶלְבּוֹנוֹת וְגִדּוּפִים וַחֲרָפוֹת.

הָיְתָה הַחַדְרָנִית, הַמְּנַקָּה, הַטַּבָּחִית.

לָכֶן כֻּלָּם, כֻּלָּם קָרְאוּ לָהּ: “זוּזִי, לִכְלוּכִית!”


סוֹף־כָּל־סוֹף מוֹצְאִים יַלְדָּה

בְּסִפּוּרֵי הָאַגָּדָה

שֶׁהִיא אַחַת כָּמוֹנוּ, הַשּׁוֹטֶפֶת תַּ’כֵּלִים.

סוֹף־סוֹף יֵשׁ סִפּוּר, סוֹף־סוֹף יֵשׁ סִפּוּר.

גַּם עַל יַלְדָּה שְׁחֹרָה וּמְקֻרְזֶלֶת תַּלְתַּלִים.

הַלְלוּיָהּ! הַלְלוּיָהּ!

הַ־לְ־לוּ!


כילד וכנער נרעשתי כשקראתי את הספרים “אוהל הדוד תום” ו“בן הארץ” ואת הכתבות ב“משמר לילדים” וב“הארץ שלנו” על הילדה הקטנה מהעיירה ליטל־רוק בדרום, שהיתה הראשונה שהעזה להיכנס לבית־ספר לתלמידים “לבנים”, אחרי שבית המשפט העליון באמריקה קבע שהפרדת בתי הספר בין הגזעים מנוגדת לחוק. בלילה הראשון לבואי לניו יורק ראיתי הצגה בשם “באמריקה הלבנה”, שבה גילמה שחקנית נפלאה את דמותה של הילדה האמיצה ההיא, שההמון הלבן איים לבצע בה מעשה לינץ'. כשנה לפני שנרצח ד"ר מרטין לותר־קינג זכיתי לשמוע אותו בבית כנסת גדול בלוס אנג’לס נושא דרשה – ברוח הדרשה שנשא אחר כך לפני מיליון איש בוושינגטון זמן קצר לפני שנרצח – ובה דימה את עצמו למשה רבנו, שמת על הר נבו בטרם זכה להגיע לארץ המובטחת, אך האמין שבני עמו יזכו לכך יום אחד.

אפילו הוא לא תיאר לעצמו שבתוך פחות מחמישים שנה יֵשב נשיא שחור בבית הלבן.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47910 יצירות מאת 2673 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20499 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!