רקע
ראובן וינטרויב
וַי לְהַאי שֻׁפְרָא
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: אל"ף; תשכ"ז 1967

…גַם תּוֹר הַבָּנוֹת הִגִיעַ

וְאֵין מָנוֹס וְאֵין מוֹשִׁיעַ.


בְּמוֹרַד הַגִבְעָה, עַל יַד הַבּוֹר

מְחַכּוֹת בְּאֵימָה, לְקִצָן בַּתּוֹר.


פְּרוּעוֹת שֵׂעָר, וַחֲשׂוּפוֹת חָזֶה ­–

אוֹי לָעֵינַיִם רָאוּ הַמַחֲזֶה.


אַחַת אַחַת, אַבְנֵי זֹהַר,

בָּרוֹת-לֵב, עֵינֵי-טֹהַר.


שִׁפְעַת חַיִים, חֵן וָאוֹן

שֵׂעָר וְעַיִן בְּכָל גוֹן.


וַעֲלֵיהֶן נִצָב קָפוּא וְאַכְזָר

הַשָׂטָן הַמַשְׁחִית מִפְּלֻגוֹת הַסַעַר.


רֶגֶשׁ אֱנוֹשׁ מִמֶנוּ וְהָלְאָה,

בְּלִי רַחֵם, יַשְׁחִית יְבַלַע.


וְעֵינוֹ הַטְמֵאָה, בְּכָל אַחַת נִנְעֶצֶת

בְּעָבְרָן בַּסָךְ לִפְנֵי הַמִפְלֶצֶת.


שְׁמוּטוֹת רֹאשׁ בְּעֵינַיִם לוֹהֲטוֹת

כְּפוּפוֹת קִמְעָה נִכְחָן מַבִּיטוֹת.


וְהַחַמָה ­– קַרְנֵי-פָּז שׁוֹלְחתֹ מֵרוֹם

לְעֵת צָהֳרַיִם, מִפַּאֲתֵי דָרוֹם,


רִשְׁפֵי אֵשׁ, מִמְרוֹמֵי הַשָׁמַיִם,

מְפִיזָה, מַתִּיזָה, הִיא בָּעֵינַיִם.


אַךְ לִבּוֹ לֹא יְחַמֵם, גַם יְקֹד הַחַמָה,

חַיַת הָאָדָם בְּלִי נְשָׁמָה.


לֹא תִּרְעַד יָדוֹ, נַפְשׁוֹ לֹא רוֹטֶטֶת;

לָרֶצַח! לַדָם! כֻּלָהּ לוֹהֶטֶת.


בְּחִיוּךְ נִלְעָג, עֲוִית עַל פָּנָיו

מִתַּאֲוַת דָמִים, יֶהֱמוּ מֵעָיו.


מַה לוֹ יֹפִי? מַה לוֹ נָשִׁים?

הֲלִיהוּדִיוֹת אֶת לִבּוֹ יָשִׂים?


חֲזָקָה עָלָיו, תוֹרַת הַגֶזַע ­–

מַה לוֹ, אֵפוֹא, לְדָם, לְיֶזַע?


הוּא לֹא יִתְפַּתֶּה ­– יִפֹּל בָּרֶשֶׁת,

מְאוּם לֹא יִרְאֶה, אָזְנוֹ חֵרֶשֶׁת.


הֵן גֶרְמַנִי הוּא, מִגֶזַע טָהוֹר,

לֹא יְמַזֵג דָמוֹ, בְּדָם הַשָׁחוֹר.


וְכֹה הִתְעוֹרֵר, יְגָרֵשׁ הִרְהוּרִים,

עַל כְּחֻלֵי הַדָם, הֵם אֲסוּרִים.


בְּהִירֵי הַשֵׂעָר, הַגֶזַע הָעֶלְיוֹן,

עַל יְהוּדִים נִצְטַווּ, לְהָבִיא כִּלָיוֹן.


וּבְעוֹדָן צוֹעֲדוֹת, עוֹבְרוֹת בַּסָךְ,

טָעַן הָאֶקְדָח, כַּדוּרִים לֹא חָסַךְ.


וְנִצְתָה בְּעֵינוֹ הָאֵשׁ הַזָרָה

וּבַחֲמַת טֶרוּף קָלַע וְיָרָה.


וְזוֹ אַחַר זוֹ, נָפְלוּ הִתְמוֹטְטוּ,

גוֹסְסוֹת, מְפַרְפְּרוֹת, עוֹד רָטְטוּ.


וְהֶאְדִים כַּתּוֹלָע, הַשֵׂעָר הַשָׁחוֹר,

וְקָלַח וְקָלַח, הַדָם הַטָהוֹר.


וּבְנַבְּלוֹ אֶת פִּיו בִּזְעָקוֹת פְּרוּעוֹת

נִקְצְרוּ וְנָפְלוּ לְרַגְלָיו שְׂרוּעוֹת.


וְטוּר הָאֻמְלָלוֹת הוֹלֵךְ וָדַל

וּמְטַר הַיְרִיוֹת לְרֶגַע לֹא חָדַל.


וּמִתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן, נְפָשׁוֹת טְהוֹרוֹת,

שְׁסוּעוֹת, רְסוּקוֹת, מְמַלְאוֹת הַבּוֹרוֹת.


יָדוֹ לֹא תִּיעַף, רֶגַע לֹא תָּנוּחַ,

זְקוּף קוֹמָה, לִבּוֹ עָלָיו זָחוּחַ.


יְחָרֵף וִיגַדֵף, שְׂפָתָיו יִנְהֲמוּ,

כִּי בְּכִתְמֵי דָם, מַדָיו זֹהֲמוּ.


*

וְהִנֵה לְנֶגֶד עֵינָיו תּוֹפִיעַ

אַחַת, תּוֹרָה לְהִיָרוֹת הִגִיעַ.


וּכְמוֹ מַעֲשֶׂה שָׂטָן, לְרֶגַע נִלְכַּד

בְּיָפְיָהּ הַמַקְסִים, יָדוֹ תִּרְעַד.


גֵאָה, זְקוּפָה, אֶל עֶבְרוֹ צוֹעֶדֶת,

אֶל יָפְיָהּ הַמַרְהִיב עֵינוֹ נִצְמֶדֶת.


זֶה יֹפִי אֱלֹהִי, זֹהַר עֲלוּמִים,

שְׁבָתָהוּ בְּחֶרְמָה, בְּחִנָהּ הַתָּמִים.


וַיִשְׁמֹט לְרֶגַע, הוֹרִיד אֶקְדָחוֹ,

הֵרִים סַנְטֵרָהּ, בְּיָדוֹ לְקָחוֹ.


וּמֶבָּט עָמֹק הֵצִיץ בְּעֵינֶיהָ

עַל צַחוּת עוֹרָהּ וְלֹבֶן שִׁנֶיהָ.


וַיְמוֹדְדָהּ בְּעֵינָיו, עֵינָיו הַטְמֵאוֹת,

מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ בְּעֵינָיו הַצְמֵאוֹת.


וּבְהַעֲוִיתוֹ פָּנָיו, בְּחִיוּךְ פְּתָנִים,

סִנֵן בֵּין שִׁנָיו אֶת דִבְרֵי הַשְׂטָנִים.


מַה יָפָה אַתְּ וּמַרְהִיבָה, הַבַּת הַסוֹרֵרָה!

בַּת הַשָׂטָן! גַם בִּי הָרֶגֶשׁ עוֹרְרָה!


מַה צַר! מַה חֲבָל לְהוֹרִידֵךְ שַׁחַת,

בְּכַדוּר רַק אֶחָד חַיַיִךְ לָקַחַת.


צְאִי מֵהַשׁוּרָה, צְעָדִים שְׁנַיִם,

צְאִי! אַל תֵּחַתִּי, הָרִימִי יָדַיִם.


וַיִנְעַץ בָּה שֵׁנִית מֶבָּט סַלְחִָנִי

כְּאוֹמֵר: “רְאִי רִחַמְתִּיךְ גַם אָנִי”


וּבְעוֹדָהּ צוֹעֶדֶת, מְהַסֶסֶת בִּדְמָמָה.

הַבַּת הָעִבְרִית, הַטְהוֹרָה, הַתַּמָה,


מְלֻוָה עֵינַיִם, עֵינֵי רֵעוֹתֶיהָ

שִׁלַח בָּהּ כַּדוּר, פִּלַח רַאוֹתָיהָ


וּבְכַוְנוֹ הָאֶקְדָח, אֶל מוּל עָרְפָּהּ,

כַּדוּר נוֹסָף, רוֹצֵץ גֻלְגָלְתָהּ.


וַיְחַלְחֵל הַדָם, נִסְפָּג בָּאֲדָמָה

וְאַחֲרֵי הַקֶטֶל, שֶׁקֶט וּדְמָמָה…..

המלצות קוראים
תגיות