רקע
ראובן וינטרויב
שׁוֹטְטוּ בְּעָרֵי אֵירוֹפָּה
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: אל"ף; תשכ"ז 1967

שׁוֹטְטוּ בְּעָרֵי אֵירוֹפָּה, עִבְרוּ בָּרְחוֹבוֹת,

בַּקְרוּ בַּסִמְטָאוֹת, בְּבָתֶּיהָ הַנְפוּלִים.

חַפְּשׂוּ בְּכָל פִּנָה, חַפְּשׂוּ, חַטְטוּ,

דִפְקוּ עַל שְׁעָרִים, הֵם אֵינָם נְעוּלִים.


לַעֲלִיוֹת הַגַג עֲלוּ, רוּצוּ לַמַרְתְּפִים,

שֶׁמָא בְּכָל זֹאת לָכֶם נֵס יִתְרַחֵשׁ.

אוּלַי מִישֶׁהוּ יְקַדֶמְכֶם בְּשָׁלוֹם?

אוּלַי נוֹתְרוּ אוּדִים לִפְלֵיטָה מֵהָאֵשׁ?


לְכוּ! דִפְקוּ עַל כָּל דֶלֶת, עַל כָּל שַׁעַר,

שְׁכֵנִים שַׁאֲלוּ, הַגוֹיִים, שִׁכְנֵי הַיְהוּדִים:

הֲגָר פֹּה עוֹד יְהוּדִי פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי?

שֶׁמָא לְרֶגַע יָצְאוּ וְלָשׁוּב עֲתִידִים?


לְבֵית הַמִדְרָשׁ, לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְרֶגַע סוּרוּ,

שָׁם אוּלַי תִּמְצָאוּם בְּרֶגֶשׁ מִתְפַּלְלִים.

צְאוּ עִם שַׁחַר עִם הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר.

אוּלַי טֶרֶם תְּפִלָה שִׂיחָה מְגַלְגְלִים?


וְיָכוֹל הֱיוֹת כִּי כְּבָר סִיְמוּ תְּפִלָתָם

וּמִהֲרוּ אִישׁ אִישׁ לְפָעֳלוֹ, לִמְלַאְכּתֹו!

וְאִם לֹא בַּשׁוּק, לְיַד הַדוּכָן ­–

אוּלַי בַּדֶרֶךְ לַסַדְנָה, לַחֲנוּתוֹ?


אוּלַי יָצְאוּ לְעִיר רְחוֹקָה,

לְהָבִיא הַסְחוֹרָה, הַמַרְכֹּלֶת?

חַפְּשׂוּם אֵיפוֹא בִּקְרוֹנוֹת הָרַכֶּבֶת

אוֹ בָּעֲגָלָה אֵי שָׁם זוֹחֶלֶת.


וְאִם דַרְכְּכֶם לֹא אָצָה שְׁעַתְכֶם אֵינָהּ דוֹחֶקֶת ­–

אוּלַי לְעֵת מִנְחָה בֵּין הָעַרְבַּיִם,

אוֹ שֶׁמָא סְתָם בְּמִקְרֶה תִּפְגְשׁוּם

בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב בַּצָהֳרַיִם?


הָחִישׁוּ פַּעֲמֵיכֶם, הַרְחִיבוּ הַצַעַד,

פִּקְחוּ עֵינֵיכֶם, פִּקְחוּ לִרְוָחָה.

רֹאשׁ אַל תָּנוּדוּ בִּתְנוּעַת יֵאוּשׁ

גַם אַל תִּגְנְחוּ, תַּשְׁמִיעוּ אֲנָחָה.


נַסוּ מַזַלְכֶם אוּצוּ אַל תַּעֲמֹדוּ,

מַהֲרוּ שֵׁנִית אֶל הָרְחוֹבוֹת הַבָּתִּים,

הָרִימוּ קוֹלְכֶם אוּלַי אֶשְׁנָב יִפָּתַח

בְּאַחַת מֵחַצְרוֹת הַבָּתִּים הַמָטִים?


וְאִם מַזַלְכֶם לֹא יָאִיר גַם הַפַּעַם ­–

לַחֲצֵרוֹת, לַמִגְרָשִׁים, לְרֶגַע תָּסוּרוּ.

אוּלַי יְלָדִים צוֹהֲלִים וְרוֹנְנִים

פְּנֵיכֶם יְקַדְמוּ, לָכֶם פָּנִים יָאִירוּ?


לַחֲדָרִים, תַּלְמוּדֵי תּוֹרָה שְׂאוּ רַגְלְכֶם.

שָׁם וַדַאי יַרְנִינוּ בְּנִגוּן הַגְמָרָא.

בַּחֲצַר הָרַבִּי יִשְׁתּוֹבְבוּ יָרוּצוּ

וִישַׁנְנוּ בְּגִיל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא.”


וְהַאִם זֶה לֹא יִתָּכֵן שֶׁבְּלֶכְתְּךָ בַּדֶרֶךְ,

סְתָם בְּלִי מֵשִׂים, בְּלִי כַּוָנָה,

תַּצְהִיל לִקְרָאתְךָ חֲבוּרַת שׁוֹבָבִים

וִיפַזְמוּ נִגוּנִים בְּשִׁיר וּרְנָנָה?


וְאִם אֵלוּ בְּמִקְרֶה יְמֵי-הַתַּגְרָנִים.

יְמֵי שְׁלִישִׁי וַחֲמִישִׁי בַּשָׁבוּעַ,

עַל יַד הַדוּכָן וַדַאי נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים

כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ הַקָבוּעַ.


עוֹמְדִים שָׁם וְרוֹכְלִים עִם גוֹיֵי הָאָרֶץ

יֶהְגוּ בִּגְרוֹנָם, יַעַמְדוּ עַל הַמִקָח,

יְהוּדִים פְּשׁוּטֶים עֲנִיִים מְרוּדִים ­–

הָאוֹצָר יְדַלְדְלֵם פְּרוּטָתָם יִקָח.


וְאִם בִּרְחוֹבוֹת הַכְּרַכִים הַגְדוֹלִים

לַשָׁוְא תְּחַפְּשׂוּ, לֹא תִּמְצְאוּ עִקְבוֹתָם ­–

עִזְבוּ הָעִיר, חַפְּשׂוּ בַּכְּפָרִים,

אוֹלַי בָּעֲיָרוֹת תִּמְצְאוּ אוֹתָם.


בַּעֲיָרוֹת קְטַנוֹת מֵאוֹת וַאֲפָלִים

דוֹרוֹת עַל דוֹרוֹת רָקְמוּ הַמַסֶכֶת.

עִבְרוּ מֵרְחוֹב לְסִמְטָה מִסִמְטָה לָרְחוֹב

גַם שָׁם מְלֵאָה הַנְשִׁירָה, הַשַׁלֶכֶת.


וְאִם בְּאַרְצוֹת הַחַיִים עִקְבוֹתָם לֹא תִּמְצָאוּ ­–

חֲמֹק מִן הָעִיר, עֲזֹבָה הַשַׁעַר,

הַרְחֵק מִמְתִים בְּצִדֵי הַדֶרֶךְ

יוֹבִילוּךָ רַגְלֶיךָ אֶל מְבוֹאוֹת יַעַר.


הִכָּנֵס, אַל תַּעֲמֹדָה! הָעֵזָה וָלֵכָה

בִּינוֹת סִבְכֵי הָעֵצִים בְּקָרַחַת הַיַעַר,

בְּיֶרֶק צִמְחֵי פֶּרֶא בְּגֹבַהּ אָדָם,

פִּרְחֵי בָּר אֲדֻמִים מְסַמְרֵי שֵׂעָר.


דְשֵׁנָה הָאֲדָמָה עַל כֵּן כֹּה יִשְׂגוּ.

אֶל עָל יִתְפַּתְּלוּ יִשְׂתָּרְגוּ

רְווּיָה בִּלְשַׁדָם, בְּנֶסֶךְ דָמִים

שֶׁל יְהוּדִים פֹּה נִקְטְלוּ נֶהֶרְגוּ.


הָעֵצִים הָרָמִים בְּנִיעַ צַמָרוֹת ­–

סוֹד יַמְתִּיקוּ יִתְלַחֲשׁוּ בִּדְמָמָה.

רַחַשׁ טַרְפֵּיהֶם בְּרֶמֶז יָעִידוּ

מַה טוֹמֶנֶת בְּחֻבָּה זֹאת הָאֲדָמָה.


גַם רוּחַ חֲרִישִׁית תְּיַבֵּב בְּתוּגָה.

מֵאִילָן לְאִילָן תּוֹלִיךְ הַסוֹד.

גַם צִפּוֹר כָּנָף בּוֹכִיָה בַּסֵתֶר

קוֹלָהּ בְּשִׁיר לֹא תִּתֵּן פֹּה עוֹד.


*

וְנִצַבְתָּ בַּמָקוֹם וְתִשַׁל נְעָלֶיךָ בְּמוֹרָא-הוֹד,

כִּי קָדוֹשׁ הַמָקוֹם, נִקְדַשׁ בְּדָמָם.

וְדָבְקָה לְשׁוֹנְךָ שְׂפָתַיִם לֹא תָּנִיעַ

וְעָצַרְתָּ נְשִׁימָתְךָ וְתַאֲזִין לְהֵדָם.


רַק הֵד מְיֻתָּם מְרַחֵף בֶּחָלָל

שֶׁל זַעֲקוֹת אֵימִים הִבְקִיעוּ שְׁחָקִים,

לְכָאן הוֹבִילוּם לַמָוֶת, לַטֶבַח

מִמְקוֹמוֹת קְרוֹבִים וְגַם רְחוֹקִים.


פֹּה נָפְחוּ נִשְׁמָתָם בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה,

פֹּה בְּלֵב הַיַעַר וְעֵצָיו הָרָמִים,

פֹּה נִשְׁחֲטוּ נֶעֶרְפוּ כִּכְלָבִים

יִשְׂרָאֵל עַם קְדוֹשִׁים, נְזִיר הָעַמִים.


וְחָמַקְתָּ מִפֹּה מֻכֶּה טְרוּף פַּלָצוּת

חֲזָרָה אֶל הָעִיר הֵקִיאָה יְהוּדֶיהָ

וְדָרַכְתָּ עַל מִדְרָכוֹת רְצוּפוֹת מַצֵבוֹת

נְתוּצוֹת וּשְׁלֵמוֹת מִקָדְשֵׁי שְׂדוֹתֶיהָ.


“פֹּה נִטְמַן” תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ

פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי בַּעַל בְּעַמָיו.

נֶעֶקְרָה הָאֶבֶן מִבֵּית קִבְרוֹתֶיהָ,

נֶחֱרַשׁ הַשָׂדֶה וְנִשְׁחֲקוּ גְרָמָיו.


וּמִלֵאתָ נֹאדְךָ נֹאד-דָמִים לְמִשְׁמֶרֶת ­–

כָּזֹאת צִנְצֶנֶת הַמָן בַּאֲרוֹן הַבְּרִית

וְהִזֵיתָ עַל מְזוּזוּת בֵּיתֶךָ.

וְאֶל דַם לִבְּךָ תִּמְזֹג הַשְׁאֵרִית.


וְיַלְדֵי הָעִבְרִים בַּדוֹרוֹת יָבוֹאוּ,

בָּנִים יִוָלְדוּ עַד דוֹר אַחֲרוֹן ­–

לְמִשְׁמַע אָזְנֵיהֶם לֹא יַאֲמִינוּ:

הֲקָרָה אָמְנָם זֶה הָאָסוֹן?


וַיִשְׁתּוּ מִנֹאד הַדָמִים וְיִסָפֵג בְּעַצְמוֹתָם.

וִיחַלְחֵל עָמֹק עַד קַרְקָעִית נִשְׁמָתָם.

וְיֵחָרֵת עַל לִבָּם זֶה אוֹת הַדָמִים

שֶׁל אֲחֵיהֶם הָעִבְרִים וּמַר אַחֲרִיתָם.

המלצות קוראים
תגיות