הלך מאתנו אחד מן הגווארדיה הציונית של תקופת ההירואיזמוס והרומנטיקה. אחד מן הראשונים שהרימו בישראל את דגל המרד בגלות, אחד מן המעולים שבדבור ובמעשה, אשר בכח המוסרי של הנפש ובטהרת הרוח הדליק במחשכי רוסיה את אבוקת התחיה ומשך המונים לאורה. אף הוא בא מעולם זר, אף הוא נכנס לתוך חיל הלוחמים בתוקף לחץ מבחוץ. העקמומיות שבלב לא היתה נודעת לו כלל. הוא קבל את רעיון התחיה הישראלית בכל הישרות שבמחשבה, בכל הישרות שבהרגשה, וכך עמד שנים על שנים בשורה הראשונה של התנועה וכך פעל כל ימי חייו וכל השפיע על אנשים מבפנים ומבחוץ. כל עבודתו הצבורית הלאומית היא סמל של עסקן לאומי ממדרגה ראשונה, שאינו מחטט בנפשו ובנפש זולתו אלא הוא מקבל את העולם דרך צנורות הנשמה הישרים ובכך הוא משפיע גם על אחרים. על כן היתה השפעתו כל כך גדולה גם על האנטיציונים. מתוך כבוד התיחסו אליו גם מבחוץ. ואף כל השלטונות השונים בימי מלחמות אוקראינה במשמע, וגם השלטון הסובייטי הידר את פניו וראה בו אחד המצויינים והישרים והנאמנים של הצבוריות הישראלית.
כל מי שחי את החיים הציוניים מראשית התהוותם, ועוד לפני הופעתו של הרצל, יודע מה היה טיומקין בימים ההם. הוא היה לא רק נואם, סדרן, אלא מן הרגע הראשון קפץ לתוך המערכה המעשית של ישוב ארץ-ישראל בארץ עצמה. “תקופת טיומקין” ידועה בדברי ימי הציונות כתקופת הרומנטיקה שלה. כאן בארץ חיים עשרות וגם מאות אנשים, שראו את טיומקין בעבודתו בארץ, ששמעו גם את האגדות, שהיו מהלכות עליו. הוא היה בעיני עם הארץ אחד מ“מלכי ישראל”. גם הודו החיצוני, תפארת קומתו וארשת פניו הביאו את האנשים לקבלו בתור “ראש גלותא”.
זאב טיומקין היה חולה זה עשרות שנים במחלת הלב, כמה פעמים אמרו הרופאים נואש לחייו, אבל רוחו הצעיר ותשוקת העבודה גברו על חולשתו ואחרי כל התקפה – יצא כמנצח, וכמה אופיני הדבר בשבילו, כי לימי זקנה נכנס למערת הריביזיוניסטים.
בשבתו בפאריס בשנות חייו האחרונות לא היתה אף פעולה צבורית אחת שטיומקין לא הלך בה בראש. נדודיו המרובים לטובת אחינו שבמזרח אירופה מהווים פרק מיוחד בפעולותיו של האיש.
הופעתו האחרונה היתה במשפט שוורצבורד. הוא היה שם אחד מ“זקני ישראל”, שבאו לתבוע את עלבון עמם. הוא התחיל אז את נאומו בדברים אלה: אני עומד כבר על פתחו של עולם האמת, ולפיכך לא תחשדו בי, כי בא אני להטיל כתם על איש בלי להיות בטוח, כי הוא הוא האשם בפרעות ובפרט, כי האיש זה כבר נמצא בעולם יותר טוב.
אמנם טיומקין עמד כבר על פתחו של עולם האמת.
כל בני ישראל יבכו את האיש שהלך זה עכשיו מאתנו. כל העם ידע לכבד את זכרו ובכל התפוצות יתאבלו על זאב טיומקין, ששמו חרות בדברי ימי ישראל בפרק יפה ומזהיר: תקופת טיומקין.
בן ששים ושש היה במותו.
“הארץ”, ב' טבת תרפ"ח 26.2.27
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.