הנער

אכן היטבת לשחוק על אותו חולה עצרת./

שמעיו הומים ובת-שירתו מזדמרת./

כי מימי לא שמעתי שירה כה גרועה ופגומה.

השטן

ועתה, קום נסה אתה את כוחך במלאכת הרפואה.

הנער

אני? רופא?

השטן (שר)

אם תרצה לעמוד בסוד גבירים

ואל כל סתריהם להיות צופה;

אם תרצה למשש את צביות-החן –

צא, ידידי, והיה רופא!

הנער

רופא? ואני לא קראתי כמעט/

בכתבי אבן-סינא, גאלינוס ואיבוקרט./

בספרי הרפואה עבי המידות,/

אשר בהם כל הצפונות וכל הסודות.

השטן

לא קראת? מה לך נכלם./

התבונן בכל רופא מלומד ומושלם:/

גם הוא לא קרא ספר מעולם!/

וגם אם יצא שמו עד קצה אפסיים –/

כל חכמתו חוקן ומי-רגלים.

הנער

אבל…

השטן

כי יקראוך אל חולה או גוסס/

רק בי התבונן, ואותי תחפש./

והיה, אם תראני ניצב למראשותיו –/

דע כי כלו כל תקוותיו,/

ובא זמנו לשכב עם אבותיו./

אך אם תראני ניצב ליד מיטתו, מן הצד/

תן לו מה שתיתן. אל תירא ואל תפחד./

זנב צפרדע, או חלב תולעים –/

ממילא ישוב עד מהרה לחיים,/

וקרוביו יתנו לך כל אשר תשאל,/

ותורישמו ידינו, ונחלק שלל.

הנער

לא אוכל חיי אנשים להפקיר./

בחכמת הרפואה אין לי שמץ זעיר.

השטן

וכמותך מרבית רופאי העיר./

שום רע לא יאונה אם תתחיל לנסות./

וזכר: כל מה שעליך לעשות/

הוא לחפש אותי. אם אותי תגלה/

ליד ראשו של חולה

זה התרנגול ילך למיתה./

אך אם תראני בצד המיטה/

יחלים החולה, ולא ייספה.

קול (מרוחק)

רופא! רופא! הושיעו! רופא!

נערה (באה, מתנשפת מהריצה)

הושיעו! צרה! / אחות קטנה לנו –

ומרפא אין לה.

השטן (מצביע על הנער)

זה הרופא – צרי יתן לה. /אייהי?

נערה

אחותי במטתה שוכבת./

ונפשה מהחולי דואבת./

(מבחינה בגילו הצעיר של הנער)

אתה הרופא? עלם עול-שנים./

כל הרופאים נשואי-פנים,/

בעלי תואר והדרת זקנים. / ואתה?

בן יקיר, נער שעשועים.

השטן

עילוי הרופא. מן העילויים./

הרופאים הישישים רפי-שכל ותשושים./

אך הוא בקיא בכל החידושים./

ואם יפה החולה וצעירה לימים,/

ודאי תבחר במיטב העלומים.

נערה

אחותי צנועה היא ומלאת בושה,/

ולהפשיל שמלתה בפני רופא חוששה,/

שנאמר: לא תעלה בפני גבר שמלת אשה.

השטן

אל חשש. הנשים – בעיני ידינו המלומד/

הן כנרות חנוכה – לראותן בלבד./

(לנער) רבות הנשים המתביישות,/

אשר להסיר שמלותיהן בפני רופא חוששות./

אך אם ידע להאריך רוחו/

תפולנה חומותיהן כחומת יריחו,/

ותקע בשופר תרועה גדולה.

הנערה

(מכניסה אותם) הנה הגענו. וכן החולה…

השטן (מציץ תחילה, מופתע מיופייה –)

אם תראה יופייה תעמוד כבד-פה./

(בקול) איש זה יושיט לה ארוכה ומרפא.

(נערה יפה שוכבת במיטה, מכוסה כתונת ושמיכה)

החולה (גונחת)

אהההה…

הנער

מה אעשה?

(לשטן) היכן תעמוד, וכיצד?

השטן (לוחש לו)

הנה אני עומד מן הצד./

אות הוא כי ידעתי פשר גניחותיה./

בא יומה לשכב, אך לא עם אבותיה.

(הנער ניגש אל החולה, פוער פה למראה יופייה)

(הנער הרופא שר לחולה)