(עפ“י ד”ר אפרים לוצטאו)

הנער (שר)

ילדה יפה אחת, ומאד אוהבת

קראה את הרופא ליתן מרקחת.

אמרה כי זה ימים נפשה דואבת,

ובלילות רחק ממנה נחת.

ניצבתי לידה והיא שוכבת.

והיא יפה, לוהטת וקודחת.

גם בלבבי ניצתה פתאם שלהבת;

אהה, נפלתי מן הפח – לפחת.

השטן

נדהם אף משתאה עומד הגבר.

עד החולה פנתה לשאול בטעם:

החולה

בי אדוני, האין מרפא לשבר?

הנער

צבייה נאה, תרופה אל-נא תחשוכי.

חיבשי נא את פצעי, כי זאת הפעם

לא הרופא, כי החולה אנוכי.

השטן

פיך סגור/ ומתניך חגור.

האב

גאון הדור, סגולת כל סגולה./

אל, נא רפא-נא לה./

ומהר והשב לחיים את רוחה/ לבל תמות,

בדמי ימיה, כאמה המנוחה.

השטן (לנער פעור-הפה)

אל תשכח, היא היא החולה ולא אתה./

משש את דופק זרועה – וידעת.

האב

אך משש את הדופק מעל השמיכה והאדרת./

כי כן חוק כל צנועה וכל גברת.

השטן

גש, נערי, אל המלאכה./

ומשש את הדופק מתחת לשמיכה.

(הנער ניגש בהססנות, משחיל יד מתחת לשמיכה, מגשש בזהירות. הנערה משמיעה אנחה: אההה..).

האב

קול ענות אני שומע.

השטן

קול ענות חלושה./ אך עוד מעט תזדעק,

עד כי לא תדע נפשה./

כי ידידי הרופא לא יסור מעליה,/

עד אשר ימשש בכל כליה./

כיוסף אשר חיפש בשקו של בנימין,/

לראות היכן את הגביע הטמין./

כך ידידי הרופא, יחפש ויזיע/

ולא ישקוט עד אשר יגיע/ לגביע.

(החולה שוב משמיעה אנחה: אההה…

הנערה( אחותה)

ידו האחת מחזיקה בשמיכה,

וידו השניה עושה במלאכה.

אויה, כי לבי כתנור בוער.

החולה (ממלמלת לפתע)

אני ישנה, אך לבי כבר ער.

האב

מה אמרה?

השטן

הס. הס. היא נמה./ שפתיה נעות,

אך קולה לא ישמע./ היא ישנה.

הנער (ממלמל תוך מישוש)

אך לבה הולם!/

אלי, אלי, הייתי כחולם.

האב

מי יתן ותחלים ותבריא כעת.

החולה (לנער)

שים נא ידך תחת ירכי, ועשית עמדי חסד ואמת

האב

אויה לי. כי כך אמר יעקב ליוסף/

טרם נקרא אל אבותיו להיאסף./

הוישעה נא, הרופא, ועזור!

החולה (ממלמלת)

דוד שלח ידו מן החור/ ומעיי המו עליו.

הנער

כאבה כאבי.

החולה (לוחשת לו)

הישמר לך מפני אבי.

האב (שמע את סוף דבריה)

עלי היא חושבת!

(לבת) מה תבקשי?!

החולה

חיפשתי את שאהבה נפשי./

חיפשתי, וחיפשתי ואמצאנו./

ומעתה לא ארפה ממנו.

הנערה (רואה את הנעשה)

רופא בן-חייל. ידו נטויה

ומעשים גדולים יעשה בגוויה./

ועגלת המרבק איך עליו תתרפק!

הנער (לוחש לשטן)

עוד מעט לא יוכל יוסף להתאפק.

השטן

אויה, כי מחלתה קשה. / ומן המוות תיושע/

רק אם ינהג הרופא כאליהו או כאלישע.

האב

אליהו הנביא?

הנערה

מה עשה, אדון?

השטן

בעליית הגג, בצרפת, בצידון/

השיב נפש חולה, ילד תמים/

עת התמודד על הילד שלש פעמים./

הנערה

זה מעודד./ להתמודד?

האב

בצידון? בצרפת? זאת כפרתי.

השטן

לכן קרוי ריפוי זה “ריפוי צרפתי”./

וגם אלישע תלמידו בנבואה/

אשר למד מאליהו את חכמת הרפואה/

החייה את הילד המת משונֵם/

עת סגר את הדלת בעד שניהם/

ויגהר על הילד מלוא אפיו/

פיו על פיו, כפיו על כפיו/

וייחם בשר הילד מן המגע החמים/

ויזורר הנער עד שבע פעמים.

החולה

שבע פעמים?

הנערה

שבע פעמים?

השטן

כך כתוב בספר דברי הימים./

(מביט בחולה) אויה. כי הולכת ומחמירה מחלתה./

ובטרם תיפח החולה את נשמתה/

נצא מן החדר ונניח לשניהם,/

ויגהר עליה, הרופא, כמעשה הנביא בשונֵם./

פיו על פיה, ישים הרופא המלומד./

ורגל תחת רגל, יד תחת יד./

ויצמודד ויגהר ומתים יעורר./

ולא יסור מעליה עד אשר תזורר./

האב

האוכל לחזות בנס במו עיני?

החולה (נאנחת אנחה ארוכה)

אהההה…

הנער

חלילה! הוציאו כל איש מעלי!/

כי המעשה אשר עלי עתה לעשות/

דורש תעצומות נפש סודיות וכמוסות,/

והריפוי סודי הוא, ולא אגלנו לאֶחַי./

ולא יראנו אדם – וחי!

(השטן מוציא את כולם החוצה)

(עומדים חוץ לדלת)

האב

סודות? אומר לי לבבי /

כי הרופא הוא הוא אליהו הנביא./

הנערה

כה צעיר? וזקנו לא צימח שערה.

השטן

הוא פושט צורה ולובש צורה./

(מן החדר נשמעת אנקת-עונג ממושכת)

האב

מה הקול אשר אזני שומעות?

השטן

תשבי מתרץ קושיות ובעיות.

(בעוד הרופא עם הנערה החולה מתייחדים בחדר, יושב השטן ושולף זנבו. מדבר לעצמו ולקהל)

הם מתעלסים יחדיו כעת

והוא נושק לה שם בחם.

ושם ילך מחטא אל חטא

סופו לרדת גיהנום.

אני מלא שמחה על כי

עשיתי כאן מלאכה נאה

אבל עמוק בתוך תוכי

אחוש גם שמץ של קנאה

כי את כולם אני אחטיא.

ומי ומי יחטיא אותי?

חטא חמור הוא חוטא, התחיל לנפול

ובזכות חטא זה ירד לשאול.

(גניחת-הנאה נשמעת מן החדר)

החולה (– יוצאת לפתע מהחדר, מאושרת כולה)

אההההה!

האם (לרופא, היוצא אחריה)

מצווה גדולה עשית. מצווה גדולה./

ובזכותה תעלה לגן-העדן, ותטעם מן הלוויתן.

החולה

לגן העדן?

הנער

היינו בו רק לפני זמן קטן./

השטן

(נרגז) עלינו ללכת!

(לעצמו) לא הרווחתי עוד כלום

החולה

ללכת?

הנער

כבר?

האם

ומה עם התשלום?

הנער (נבהל, מחפש בכיסיו)

תשלום?

כיסי ריקים כולם.

השטן

(מעיר לו) לא אתה המשלם, אלא המשולם./

אט, חלילה, קיבלתי כבר די והותר./

האם

לא קיבלת דבר

השטן

(לוחש לו) אל תוותר!

כל הרופאים נוכלים הינם./

אך גרוע מכל רופא חינם!

הנער

לא אקח. (לאם) זו היתה…

באמת… איך לומר? /

אהבה שאיננה תלויה בדבר.

השטן

(ממהר לטשטש אאת הדברים) אהבה למקצוע,

כוונתו./ איזהו רופא טוב

האוהב את אומנותו./

(לעצמו) חשבתי כי יפריז במחירו לשאול,/

וכך יחטא עוד חטא, אשר יקדמנו לשאול./

אך שוב גן-עדן אותו ממני גזל./

משנה מקום משנה מזל?

נצא מכאן למקום אשר בו יחטא./

(בקול) נלך!

החולה

כבר הולכים?(צונחת כמתעלפת) אההה…

האם

היא שוב חלתה

הנער

מהרו ושאוה אל המיטה./

לא אוכל להגיש לה שוב, מיד/

מן הטיפול אשר לבבה חמד./

אך אשוב מחר, כעת חיה/

להפיח רוח בגוויה./

החולה

(ממלמלת) אל תשכח להביא שוב אותה

תרופה מובחרת/

את הקנה, ואת השפורפרת.

הנער

השפופרת? אל דאגה,בתי./

כי תמיד אשא אותה איתי./

כי זה כלל הרווח בין הרופאים:/

אשה נאה ראוייה לכלים נאים.

(השטן והרופא יוצאים)

החולה

(מנופפת לשלום, שרה שיר אהבה קצר)

מה מאד שנית איוויתיך

דוד אוהב, נאה רועים.

כי מרגע בו ראיתיך

כל קרבי לך נשמעים.

בוא תבוא שוב ברננה

וכעכשיו רעננה

אהיה לך יום יום שעשועים

האחות (יום יום?)

כי טובים מצוף ומיין

אהבה וחשק דודים.

האחות

ואני לא טעמתי עדיין

מן הדבש והמחמדים.

החולה

אם תפלי אל המשכב

הרופא ישלח ידיו

ורפואה לכל מכה יקדים!

(אחרי שיר אהבה קצר)

הנער(עוצר את השטן הממהר)

למה זה תרוץ ולא תעמוד?/

הן ראית כיצד מיהרתי ללמוד!/

השטן

אכן, מיהרת ללמוד את תורת הלחשים,/

ודרך רופא ואורח נשים./

אך במלאכת הרפואה יש כלל יקר מפז,/

“למהר שלל!” – חש בז"./

מה אומר כל רופא על חולה, ידידי?

“ארדוף, אשיג, תורישמו ידי!”/

ורופאים הרוצים להראות נכבדים/

מעלים בקודש – ולא מורידים!

הנער

שמעתי, ולהבא ארבה במחירים./

אך הפעם? פעם ראשונה לי היתה.

ראשית ביכורים./

כל ההתחלות קשות – ושופעות חידושים./

לכן מכרתי הפעם בכורתי –

אך לא בנזיד עדשים.

השטן

וזכור: מיהם הרופאים המאושרים?/

אלה שיש להם חולות צעירות – וחולים עשירים.

הנער

דבר אחד עדיין לא אדע:/

לכל רופא יש מרפאה, או מעבדה/

בה יראה מפעליו/ וגודל מעלליו./

גם ציפור מצאה קן, ודרור מצאה בד./

ואתה סובב, נע ונד, / איה סדנתך?

השטן

לא תאמין, אך הגענו אליה.

(מוצאים עצמם עומדים בתוך בית-עלמין ובו מצבות)

הנער

בית עלמין?

השטן

היש מקום יותר מתאים/

להראות מה-גדולות פעלו הרופאים?/

הבט סביבך ותוכל לראות/

מה רבו נפלאות הרפואות!

הנער (נתכופף כדי לקרוא מצבה אחת. המצלמה מתעכבת עליה)

לנערה יפה וצנועה

עלמה יפה מכל עלמה

תשכב פה. אך לא יִימָצֵא

מדודיה איש שירצה

לשכב אצלה, להיות עמה

(כתובת שניה, על מצבה זעירה)

לאדם ננס

ציון זה אל אדם ננס

בזה הוא לקבורתו.

ובבת אחת עת פה נכנס

תולע קטן בלע אותו.

(מצבה גדולה ושמנה, ועליה באותיות שמנות)

לאשה שמנה

אשה שמנה פה, התולע

כמעט בשרה מאכול חדל.

לכן, לבל יקיא אשר בלע

שימו בצידה קערת חרדל.

(המצלמה עוברת אל קערת חרדל קטנה, המונחת בצד המצבה, במקום אגרטל פרחים).

לאשת מדנים

פה נטמנה אשה נאמנה וכשרה

שעשתה רצון בעלה ותמת מהרה.

ועוד לאשת מדנים

כאן שוכנת אישתי המנוחה

אך במות אשה ישמח לב גבר

כי מאז מותה יש לשנינו מנוחה:

לי בבית – ולה בקבר.

לקמצן

איש לא יאמר אודותיו: אללי.

הוא חי ככילי ומת ככילי.

באחת הוא החזיר נשמתו לשמים

כי רצה לחסוך ארוחת-צהרים.

הנער (מדבר)

ועל כל מצבה נכתב ונכתם:/

“תנצב”ה. בגן עדן תהיה נשמתם."

השטן ( מצחקק)

“לגן עדן” כתוב. אך ודאי שמעת/

כי יש גם כאלה היורדים למטה…/

וגם אם כאן “לגן עדן” נרשם– /

הם יורדים בסערה ישר לשם…(מצביע למטה)

הנער(בחשד)

מדוע אתה כה שמח לאיד?/

ובקיא בשבילי התופת – כשד?/

השטן

נהירים לי שבילי התופת כשבילי הרקיע.

הנער

מי אתה, בעצם?

השטן

הזמן הגיע, / לגלות לך את שמי המפורש.

הנער

עינן הרטש בן ארנן הדש…/ (מהרהר)

נטש? דש? שם מוזר

השטן

הפוך בו והפוך בו,שם גדול,ימין ושמאל.

הנער

נטש?…הפוך?… ש-טן… דש? הפוך? שד…

השטן

על יד, על יד…

הנער

שד. שטן בן שד…

השטן (בהשתחוויה)

אתכבד – ואתחשד. עינן הנטש/

בן ארנן הדש/ בן עזמוות/

בן למות/ בן חצרמוות/

בן דבר/ בן שבר/ בן אשמאי/

בן ארמאי/ בן אשמדאי מלך השדים/

אשר כל בני תופת לו לעבדים.

הנער

לא ייאמן…עינן…ארנן…/

הנה אנכי יצאתי – לשטן?

השטן

הנני מצאצאי הנחש הקדמון נחשון,/

אשר עוד בגן-העדן נודעה תהילתו.

הנער

השטן? אינך נראה כמותו.

השטן

יש בי חלק אחד – בצלמו ובדמותו.

(ושלף זנב ממכנסיו, זנב שעיר וארוך)

הנער (המום)

כרופא התחזֵיתָ…

השטן

נערי הקטן./ כל הרופאים הם בני-השטן./

הנער

ומדוע, אפוא, פיתית אותי?

השטן

זה משלח ידי, זו אומנותי./

אם אפגוש צעיר תמים ויפה/

אפתנו מיד להיות רופא./

ואם יתפתה – מלאכתי קלה./

אז דרכו לגיהנום מרוצפת וסלולה./

שכבר אמרו חכמינו באיזה מקום:/

“טוב שברופאים – לגיהנום!”/

כי הרופאים – כמונו – ממיתים את קרבנם./

אך הם תמורת שכר, ואנחנו – חינם.

הנער (מתרגז)

גם אם כתוב באיזה מקום

טוב שברופאים לגיהנום

אני אהיה רופא אחר,

הדואג לחוליו ולהם עוזר,

ארפא כל זב ומצורע

ואקפיד על מצוה קלה כחמורה

לא ארבה במחיר, לא אגרוף זהב,

השטן

• אם כל תעשה תמות ברעב!

הנער

אקיים את שבועת הרופא לחוליו

כך מצוות אאסוף,אעזור לכל

ולגן-עדן אלך, ולא לשאול.

השטן

רופא חולים? אתה הן בהיותך לבד/

לא תדע להבחין בין דם לצפרדע,

בין שחין לברד…

הנער

למדתי דבר-מה. ואומר ההגיון/

כי אין חכם כבעל-נסיון.

השטן

זכור כי תחשב כרופא מעולה/

רק אם תמצאני ליד מיטת החולה.

הנער

מצוות אאסוף, ולגן-עדן אל-על/

עלה אעלה, ויכול אוכל.

השטן

גן עדן? לשם מה לך לשם לעלות,/

ושם כל הצנועות, הכעורות והבתולות./

מוטב לך בתופת להיצלות,/

אך בחברת היפות, הנואפות וההוללות.

(השטן מתחיל לשיר)

השטן (שר)

מה לי בעדן-גן? ושם אין אוהבת;

נפשי בגן-עדן תהיה עצבת.

כי מי הנשים העולות לעדן?

צנועות וכעורות, האומרות: “אל-גשת!”

בידיהן חיים אל-נא אפולה!

תופת! בעיני אין כמוך נחמדת.

כי בך מצויות כל צביות-החשק.

על כן ארד בששון שאולה.

הנער

אם כה יפות הנשים בתופת, כאשר תגלה/

מדוע זה אתה יורד משם אלינו…

כלומר, עולה?/

וכל היום בדרכים נד וטורח?

השטן

מפני אשתי אני בורח.

הנער

מפני אשתך?

השטן

לילית בת לילית.

ולא סתם לילית, אלא ערלית./

ולה לשון – להט החרב המתהפכת./

בגללה עוד אעדיף לגן-עדן ללכת.

הנער

מי האמין לבשורה המרה/

כי ביד אשה ימכור ה' גם את סיסרא?/

(מצביע על השטן) גם לשטן אשה אוהָבֶת?

השטן

לא סתם אשה. מלאך-המוות!/

רגזנית, קולנית, דברנית, סקרנית./

מתי כבר אוכל לומר עליה כך:/

אדוני נתן, אדוני לקח!/

מתי כבר יקח את אשר נתן?/

ושוב לא תפתח את פיה – לשטן?

(מרים עיניו למעלה)

אתה, אשר חילצת את דוד מיד הפלשתי – /

מתי תחלצני מידי אשתי?/

כי אם רק אשמע הד קולה באזני/

אימלטה מיד בעור שיני!

(נשמעת פתאם שעטת סוסים מתקרבת.)

(השטן מתחלחל)