עשרים שירים משירי “שארית ישראל” לר' ישראל נג’ארה שלא נתפרסמו עד כה

שִׁירִים מְתוּקִים לָאִישׁ הַמָּתוֹק בָּאָדָם

 

מָבוֹא    🔗

 “משורר נעים” או “משורר עָרֵב”, אלה הם כינויים חלשים יותר מדי לר' ישראל נג’ארה. “משורר מתוק”, זהו הכינוי הנכון הראוי לו, והמבטא “מתוקים מדבש ומנפת צופים” יוכל להיאמר בלי שום פקפוק על שיריו היפים, ולא לחינם עשו להם כנפים עד קצווי ארצות המזרח, עד עדן וכּלכּותה וקוצ’ין ועוד מקומות נידחים כאלה, ובעונג ובשמחה שרים אותם בהתאסף צעירים בבתי הכנסת לפני צאת השמש בימי שבת ומועד, או בן מנחה לערבית של מוצאי שבת, אז בהיות בתי הכנסת שרויים באפלולית ורוח מיסטית ממלאה את חלל האוויר. וכן שרים אותם בשעת חדוה בבתי רבים מאד מאחינו הספרדים אחרי סעודת הצהרים בשבתות ובחגים ובכל סעודת חתונה, והם מאמצים ומעודדים את הרוחות לבטחון ולתקוות בהיותם הביטוי הנכון של המון הכיסּוּפים והגעגועים של האומה לגאולה ולתחיה ולשיבת ציון.¹ השירים מדברים אל הלב, הבקשות הן דיבורים פשוטים ורכים, וכן הן גם ההבטחות למילואן. כנסת ישראל, האומה מדברת כרעיה אל דודה, והאלהים מדבר אליה כדברי הדוד, היא מתרפקת על דודה, מְתַנָּה לפניו צרותיה וסבלותיה, והוא משדלה בדבריו. אותה הדוגמה של “שיר השירים”, אשר עליה אמרו חכמינו, שהוא “קודש קודשים”, ואותה הדוגמא של השיחות הנפלאות בין הרעיה ודודה שבשירי גאון השירה, ר' שלמה בן-גבירול, אנו מוצאים בשירי נג’ארה.

 על הפּשטוּת, הרוך והנעימות של שירי נג’ארה נוסף גם מעוף הדמיון ומרץ הדיבור ביחוד בהתחלת רבים מהם. כמה יפה המבטא:

יְרֻחַם יָתוֹם – אָבִיו חָי (10)

הניגוד שבין מושג “היתום” ובין הרעיון ש“אביו חי” עושה את המבטא לחי, לדבר שצריך לעיין בו, ובזה הוא תופש את מחשבת השומע.

 או ההתחלה (20):

יָנוּם גֶּבֶר, יִישַׁן גֶּבֶר / עַל מִטָּתוֹ, וְהוּא סוֹבֵר –

כִּי הוּא נָח – וְהוּא צֵל עוֹבֵר / וּבְלִי כָנָף הוּא יֵאֲבֵר.

הריתמוס שבמשפטים הקצרים: “ינום גבר, יישן גבר” מחיה הרבה מאד את הדברים.

 או ההתחלה (7):

כָּרָה בוֹר וַיַּחְפְּרֵהוּ / תוֹך לִבִּי נְדוֹד דּוֹד אֹהֲבֵהוּ.

הרעיון כי נדוד הדוד שהיא אוהבתו כרה בור תוך לבה, מפתיע ביחוד על ידי זה שהמאמר “כרה בור ויחפרהו” לקוח מענין אחר לגמרי, מענין הרשע הכורה בור לצדיק להפילהו בו. וכמה יפה הצלצול במבטא “נדו­ֹד דוֹד”.

 וכן הוא משתמש לפעמים בהתחלות בשני פעלים בזה אחר זה, כגון: יָחֹגּוּ יָנוּעוּ רַעְיוֹנָי (3)

יִצְפֹּר יִנְהַר לְהַר גִּלְעָד (6), מה שנותן למבטא יתר תוֹקף ועוז.

 הוא משתמש הרבה במבטאים תנ“כיים ובקטעי פסוקים מהתנ”ך, כאשר אפשר לראות זאת מהמדור “השפעות תנ”כיות" הבא אחרי כל שיר במאמרי זה. לפעמים הוא מביא (מלבד השיבוצים התנ"כיים שבסוף כל פיסקה של איזה שיר ידוע, כגון 3, בד' פיסקות בשיר 4,6,7, בב' פיסקות בשיר 8, 10, בב' פיסקות בשיר 12, בג' בשיר 13) קטעים שלמים מפסוקים, כגון: למה תהיה כגר (2, בית 1), קומה לעזרתי חושה (שם 14 I), כירח יכון עולם (עי' בראשיתו). לפעמים הוא משנה בקטע את סדר המלים, כגון: בר לבב ונקי כפים (1 בית 5), כרה בור ויחפרהו (7, בית 1), ימים מקדם זכרתי (שם, בית 3), מן החור שלח ידו (שם, בית 6). ורק לפעמים רחוקות הוא משתמש במבטא תלמודי, כגון: עשוה כמצולה (3, בית 6), מידה טובה היא מרובה (14, בית 7); ולפעמים במלים אחרות, כגון: לו שמי ניר (19, בית 1).

 הוא משתמש פעמים רבות בצימודים שונים (לשון נופל על לשון), צימודים שלמים, כגון: פורח– פורח (7–4, 8), לחמי– לחמי (שם–14) סרה– סרה (5–4), כזבים– כזבים (שם, 6, 7), צר–צר (1–17, 2), גשם– גשם (9–20, 10), לפעמים באים צימודים שלמים רבים בזה אחר זה, כגון בבתים 9, 10, 11, בשיר 12. או צימודים אחרים, כגון "עָשֵׁן– דָּשֵׁן– יָשֵׁן (2–1, 4) צימוד שונה אות; שֵן–עָשֵׁן (1–1, 2), צימוד נוסף; אגיד– גיד (7–2, 8) פְּזוּרים– זוּרים (11–11) צימוד נפחת.

 לפעמים הכניס עצמו בעול סידורים קשים של מלים ידועות בתוך השיר, כגון בשיר 4 (ר' בהערה שלפני שיר זה).

 בשיריו ישנם תיאורים יפים מלאי חיים וקוצר נמרץ, כגון תיאור רדיפת אויבים (9–9, 10, 11):

רְדָפוּהָ / כָּל-עוֹף כָּנָף

הִשְׁחִיתוּהָ / עֵץ וְעָנָף

הִפְשִׁיטוּהָ / כְּסוּת כָּנָף.

יפה פה ביחוד הריתמוס בדלתות הבתים הקצרים.

וכן תיאור היונה הנבוכה (שם-13–16);

אֶבְרָה תָרִים / מְרַחֶפֶת

אֶל הֶהָרִים / הִיא נִשְׁקֶפֶת

כִּי נִכְסֶפֶת / אֶל אָהֳלָהּ.

וכן ישנם תיאורי טבע נהדרים בשירים 15, 17.

 

כתבי היד של שירי נג’ארה    🔗

 בשירי נג’ארה השתמשו ביחוד החזנים וכל אלה שקולם עָרֵב, והם המנצחים על השירה בבתי-הכנסת ובמסיבות שונות, ולמען אלה ביחוד נעתקו השירים בכתבי יד מיוחדים על-ידי סופרים שונים. וכמובן יש שהעתיקום סופרים בעלי כתב יפה, ולפעמים גם כאלה אשר כתבם רע ובלתי מסודר; אך כמעט כולם מעתיקים בשגיאות רבות. מאחר שהשירים שניתנו בעיקר לשיר אותם חולקו לחלקים שונים על פי אופן " קול ההברות“, כלומר: “המנגינות”, אשר שמן הוא בפרסית ובתורכּית, חיבר המשורר עצמו (נג’ארה בכתבי היד האלה) פתיחות לכל קובץ של שירים שחוברו לפי מנגינה ידועה, ובפתיחה זו יש שהוא “מְעַבֵּר” את השם הלועזי, כגון ב”פתיחה אל קול הברת רַאשְׁט" באו החרוזים: יָ-רַשְׁתְּ, דָ-רַשְׁתְּ, בפתיחת “מַאהוּר” בא המאמר: שלח שליחי נחפז ו– מָהוּר. ל“איראק” (בעיקר: עִירָק) בא המאמר: עד אן מכלי אל כלי אִירָק וכן ביתר הפתיחות.

 המעתיק היה כותב כל השירים שהזדמנו לידו, והשאיר דפים אחדים חלקים מבלי כל כתיבה ביניהם ובין שירי “קול ההברה” הבאים אחרי מה שכתב, למען יוכל המשתמש בכ“י זה להוסיף עוד שירים מ”קול הברה" זה כשיבואו לידו, ופה באים כבר שירים שהם כתובים בכתב רע ולא בסדר, ובכתב משובש מאד. וכנראה קרה פעמים רבות שלא העתיקו כלל מכתב יד אחר כי אם למדו את השיר על פי השמיעה על פה וכתבו לפי מיעוט ידיעתם את הלשון, וככה באו בהם מלים כמו כונינא ( = כּוֹנֵנָה), בחסיד (= בחסד), תהילא ( = תהלה), הולאלא ( = הֻלָּלָה), שאשון (= שושן), ועוד כאלה.

 פעמים רבות רשמו המעתיקים רק את התחלת השירים, פיסקה אחת או שתים, ואפילו בכתבי-היד היותר משוכללים (כגון כתב-יד א' שבידי) ישנם דברים כאלה בשירים רבים. ולפעמים הסתפקו רק בפיסקה הראשונה והאחרונה שבשיר, והשמיטו מה שביניהן (כגון שיר 13 בכתב-יד ד' שבידי).

 בראש כל שיר באה בכתבי-היד המשוכללים כתובת אשר בה נזכר על פי רוב עפ“י ניגון איזה שיר בערבית, בתורכּית וגם בספרדית צריך לשיר שיר זה, באה שם התחלת השיר הלועזי ולפניו מלת “לחן” שהיא מורה בערבית על נעימה (melody), ואחרי כן שם הלשון של השיר הלועזי ו”קול ההברה" של שיר זה. לפעמים לא ידע המעתיק את התחלת השיר הלועזי (כשהעתיק את השיר לא מתוך כתב-יד כי אם מזכרונו, שלמדהו על פה), וכתב רק את המלה “לחן” בקוותו להשלים אחרי כן מה שחסר (ר' בשירים 3, 5, 6, 12, 14, 18, שלפנינו).

 

כתבי היד שבידי    🔗

 בהיותי בדמשק בשנות תרע“ז ותרע”ח, גולה ומגורש על ידי שלטונות התורכּים מירושלים, עלה בידי לקנות תשעה כתבי יד משירי “שארית ישראל” לר' ישראל נגארה² אשר רובם טרם נתפרסמו עד היום.

 הראשון בכתבי היד האלה (א') הוא פחות או יותר שלם. הוא מכיל ארבע מאות ושישה עשר שיר. באחדים מהשירים האלה ישנו הצרוף “לוי בן ישראל” (6 שירים), או: הלוי חזק (1), או: יצחק (3), או חיים (1), או: יעקב (1), או: יעקב בן אהרון חזק (1), או: משה (4), או: אבטליון (1), או: מרדכי (1), או: אני שלמה (1), או: יהו[דה?] (1), בשנים עשר שיר אין למצוא איזה צירוף שהוא, בסך הכל 42 שירים. ובכל יתר השירים ישנו צירוף שמו בצורות שונות: ישראל, ישראל בר משה, ישראל בר משה חזק, ובשיר אחד (16, בשירים המתפרסמים בזה) הננו מוצאים אחרי הצירוף: “ישראל חזק”, שבראשי הבתים, גם את צירוף המלים: “בן רב משה נגארא”, זהו המקום היחיד בכל הספר שבו נזכר השם “נגארא”.

 כתב-היד הזה נכתב בכתב יפה באותיות קטנות, על נייר וֶלין דק. גודל הספר הוא 15 סנטימטר וחצי על 10 וחצי. בו 426 עמודים, והוא חסר בסופו.

 כ“י ב' כתוב בכתב ידו של כותב כ”י א‘, והשירים באים באותו סדר, אך הנייר הוא עבה וחלק. כ“י זה כולל רק שלושת “קולות ההברה” מאהור, חוסייני וסאבא. בכה”י עצמו (בלי השירים הנוספים בכ"י אחר) ישנם 121 שירים ומהם 97 משירי “שארית ישראל” ורק 24 שירים למחברים אחרים או משירי “זמירות ישראל” לנג’ארה. גודל כה“י הוא כגודל כ”י א’, וכן הדבר ביתר כתבי-היד שבידי.

 שני כתבי-היד הנזכרים הם בעיקר העתקות מ“שארית ישראל”. יתר כתבי-היד הם קבוצי פזמונים למשוררים שונים, ובהם גם העתקות מ“שארית ישראל” בלי סדר קבוע.

 ובחתימת דברי עלי להביע תודתי לידידי הרב דר' חיים ברודי על הואילוֹ לעבור על עבודתי זאת ולהעירני בהערותיו המחוכּמות.

מקום השירים הבאים בכתבי היד שלי

1. יריבי ריב רק בכ"י א.

2. ידיד, שוב עמי א,ד (מבית 1 עד 10), ז.

3. יח­ֹגו ינועו רעיוני א,ד (6–1).

4. כירח יכון עולם א, ב.

5. ירה בי נדוד בן-קשתו א, ב, ד.

6. יצפֹּר ינהר להר גלעד א, ד, ז.

7. כרה בור ויחפרהו א,ז.

8. ידור עמי הדור בלבושו א, ב, ג (10–1), ד (10–1), ו (10–1).

9. יה לי קרא; בני בכורי א (20–1), ב, ד (16–1)

10. ירֻחם יתום – אביו חי א, ב, ג (4–1), ד (6–1), ו (4–1).

11. יונה, העלי אבר א, ב,, ד (8–1), ו (4–1).

12. יראו וקמו מלכים א, ד (8–1), ז.

13. יפה, עור פניך קרן א, ב, ד (4–1, 17–13), ו (4–1).

14. יפעתך, תמה, מביש חמה א (21–1), ג (4–1), ז, ח (4–1).

15. תמה, בואי לגני א (16–1), ז.

16. יפת חן, לבבתיני א, ד (6–1, 9, 10), ו (4–1).

17. בצל חֹרש מֵצל א, ג, ו, ז, ט.

18. ישא איש עינו לשמי מרום א.

19. לוּ שמֵי ניר א, ד (8–1), ז.

20. ינום גבר, יישן גבר א, ח (1, 2, 8–5).

 

א. הָרַעְיָה אֶל דּוֹדָהּ    🔗

1. יְרִיבַי רִיב    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן: שיניגיל. טורקי. ראשט.

³יְרִיבַי רִיב וְהַפֵּל שֵׁן / צָר, לִי שִׁנָּיו יַחֲרֹק

שָׁחַר לִבִּי כְּאוּד עָשֵׁן / מִכְּלִמּוֹת וָרֹק

רְאֵה אוֹיְבִי שָׁמֵן דָּשֵׁן / עַל מַכָּתִי יִשְׁרֹק

אֵל, הָעִירָה כְמוֹ יָשֵׁן / אֵלָיו בָּרָק בְּרֹק.

בַּר לֵבָב וּנְקִי כַפָּיִם / שִׂים עַל גַּחַל חוֹמֵץ

מְחֵה נֶעֱקַשׁ דְּרָכָיִם / הוּא יַשְׁקֵנוּ חֹמֶץ

שַׂגֵּב דַּל רְפֵה יָדָיִם / וְאֵת בִּרְכָּיו אַמֵּץ

הַשְׁבֵּת כָּל-שְׂאוֹר, כָּל-חָמֵץ / וְלִמְצוּלָה זְרֹק.

ביאורים: 5 II. שים את חומצי (שודדי) על האש לשרפו כמו ששורפים את החמץ (ר' בית 8 I). חומץ (סוף 5) – חומץ (סוף 6), צימוד שונה תנועה. 8 I. שאור חמץ – כינויים לאויבים שצריך לבערם.

השפעות תנ"כיות: 1 I. תהלים ל“ה, א; שמות כ”א, כ“ז. II. איוב ט”ז, ט‘. 2 I. ישעיה ז’ ד‘. II. שם, ג’ ו‘. 4 I. תהלים ע“ח, ס”ה. II. שם קמ"ד, ו’. 5 I. תהלים כ“ד, ד'. 6 I. משלי כ”ח, י“ח. II. תהלים ס”ט, כ“ב. 7. ישעיה ל”ה, ג'. 8 I. שמות י“ב, ט”ו.

שינויי נוסחאות: 3 II. על מכתי, יותר נכון: למכתי. 5 II. גחל, בכי"א: נחל, ותיקנתי. 8 II. הסוגר קצר (רק 4 הברות), ואולי צריך להוסיף “אותו” לפני “זרק”.

2. יְדִיד, שׁוּב עִמִּי    🔗

הכתובת: פזמון לחן: באנה אילישה ג’אנום מיגיר. טורקי. איראק.

⁴יְדִיד, שׁוּב עִמִּי, לָמָּה תִהְ- / יֶה כַּגֵּר?

שַׁעֲרֵי מִקְדָּשִׁי תִפְתַּח / וְאֵין סוֹגֵר

רִיב רִיבִי, גּוֹי לֹא יְדָעוּ - / ךָ מַגֵּר.

אֵל חָי, / שׁוּר שִׂיחָי

אֵל קַנּוֹא, אֱזָר-קִנְאָה / הֱיֵה חוֹגֵר.

בֶּן-דָוִד שִׂים כְּאָז עָ- / לַי לְנָגִיד

מָגֵן לִי, צָרָתִי לְפָ- / נָיו אַגִּיד

שָׁבוֹר הוּא יִשְׁבֹּר מִצַּ- / וָּארִי גִּיד.

אֵל חָי, / שׁוּר שִׂיחָי, וכו'

הוּא יוֹצִיא מַהֵר נַפְשִׁי / מִמַּסְגֵּר.

חַזֵּק אֶת-נַפְשִׁי, חֲלוּשָׁה / מִשִּׁבְיָהּ

זְכֹר אַהֲבַת שְׁלֹשָׁה / לְצִבְיָה

קוּמָה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה, / יָהּ חָסִין יָהּ.

אֵל חָי, / שׁוּר שִׂיחָי, וכו'

הָשֵׁב לְעִירִי הֶחָרָשׁ / וְהַמַּסְגֵּר.

ביאורים: 8 II. גיד, גיד ברזל, והכוונה לעול. 12 I. אהבת שלושה, אהבתך לשלושה האבות.

15. החרש והמסגר, לומדי התורה ויודעיה, עפ“י דרשת חז”ל (גיטין פח.)

השפעות תנ"כיות: 1. שמואל–א ט“ו, כ”ה; ירמיה י“ד, ח'. 2. ישעיה כ”ב, כ“ב. 3. תהלים קי”ט, קנ“ד, ישעיה נ”ה, ה‘. 5 I. נחום א’, ב‘. 7. בראשית ט"ו, ב’; תהלים קמ“ב, ג'. 8. ירמיה כ”ח, י‘-י“ב. 10. תהלים קמ”ב, ח’. 13. שם, כ“ב, כ'. 15. מ”ב כ“ד, י”ד.

שינויי נוסחאות: 3 I. גוי, כן בד' וז‘; ובא’ בטעות: גוף. 4 I. חסר בא‘. 5 II. היה, בז’ בטעות: היא. 8 I. מצוארי, כן בד‘; ובא’ וז‘; מעל צוארי. 10 I. יוציא, בד’ בטעות: ישבר. 13 II. חסר בא'.

3. יָחֹגּוּ יָנוּעוּ רַעְיוֹנָי    🔗

הכתובת: פיוט נחמד, לחן (אין) ניברוץ הערה: בסוף כל פיסקה בא השיבוץ מפסוק שבתנ"ך.

⁵ יָחֹגּוּ יָנוּעוּ רַעְיוֹנָי / כְּמוֹ גֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן –

עֵת אֶזְכֹּר נְדוֹדְךָ, אוֹר עֵינָי; / כִּי טוֹבִים דוֹדֶיךָ מִיָּיִן.

שְׁכַחְתַּנִי עָזוּב וְעָצוּר / וּבְבוֹר חִשְׁקְךָ כָלוּא וְאָסוּר

עַד אָנָּה עֹל אוֹיְבַי מִנִּי אָסוּר? / הַשּׁוֹתִים בְּמִזְרְקֵי יָיִן.

רָדְפוּ אַחֲרֵי יוֹנָה הוֹמִיָּה / אֵת הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ צוֹפִיָּה

עָשׂוּהָ כִמְצוּלָה, עֲנִיָּה / וּשְׁכוּרַת וְלֹא מִיָּיִן.

אָמְרוּ בְלִבָּם: נִינָם יָחַד / בִּרְאוֹת יְמִינָם מָלְאָה שֹׁחַד

כִּי אֵין יִרְאַת אֵל וְאֵין פַּחַד / רַק כִּינּוֹר וָנֵבֶל וָיָיִן.

לֶאֱכֹל לַחְמִי פָּתְחוּ גְרוֹנָם / “הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה” הֶגְיוֹנָם

לְמִי אֲבוֹי? לְמִי פְצָעִים חִנָּם? / לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן.

חַזֵּק לְבָבָהּ אוּד עָשֵׁן, / מֵרְאוֹת אוֹיְבָהּ שָׁמֵן וְדָשֵׁן

לָרִיב רִיבָהּ הָקֵץ, לָמָּה יָשֵׁן? / כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן.

ביאורים: 3. עצור, בהוראת: כלוא. – ועצור – ואסור, צימוד שונה באותיות קרובות. 4 I. הדברים בלתי ברורים. הכוונה היא כנראה: מתי על אויבי מני יסור. ואולי היה זה הנוסח העיקרי. II. מוסב על “אויבי”. 5 II. הכוונה: צופיה ומביטה למצוא הדרך המובילה לביתה, וזהו שיבוץ שונה הוראה. 6 I. מבטא תלמודי: עשאוה…כמצולה שאין בה דגים (פסחים קיט). 7 I. נינם, נשחיתם ונכריתם. II. בראות, בראותם כי, וכוונת הבית: כשרואים שנותנים להם שוחד הממלאה יד ימינם כדי להינצל מזעף אפם, הם מאיימים עליהם להפחידם, כדי להוציא מהם עוד (ברודי). 11 I. חזק לבה שהוא כמו אוד עשן. II. מראוֹת, מזה שהיא רואה. 12 I. למה ישן, למה הנך ישן, ולקח מלת “ישן” במקום “תישן” (למה תישן – בתהלים מ“ד כ”ד) לצורך החרוז עם “עשן” ו“דשן”. וברודי מעיר, כי לקח מלת “ישן” מהכתוב שהוא משתמש בו, שכתוב שם: ויקץ כישן ה‘, כגבור מתרונן מיין (תהלים ע“ח ס”ה). וצריך להעיר, כי המלים “למה ישן” נוספו בכ"י א’ אחרי כן בכתב אחר; ומבלעדיהן הבית (לריב ריבה הקץ כגיבור מתרונן מיין) יותר יפה ומתקבל.

השפעות תנ"כיות: 1 I. תהלים ק“ז, כ”ז. II. ירמיה כ“ג, ט‘. 2 II. שיר השירים א’, ב'. 3 I. דברים ל”ב, ל“ו. 4 II. עמוס ו‘, ו’. 5 II. משלי ל”א, כ“ז. 6 II. ישעיה נ”א, כ“א. 7 I. תהלים ע”ד, ח‘. II. שם, כ"ו, י’. 8 I. בראשית כ“א, י‘. II. כנור ונבל…ויין, ישעיה ה’, י”ב. 9 I. תהלים ה',

י‘. II. עמוס ד’. א‘. 10. משלי כ“ג, כ”ט, ל’. 11 I. ישעיה ז‘, ד’. 12. תהלים ע“ח, ס”ה.

שינויי נוסחאות: 6 II. ושכורת, כן בד' כלשון הכתוב, ובכ“י א': ושכורה. 10 I. למי פצעים, בכ”י א'; ופצעים; ושיניתי ללשון הכתוב.

4. כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם    🔗

הכתובת: פזמון נאה, רומנסי, ושמי בקרבו מרבע על כל הגוון, אחר כף הדמיון. רומאנסי (חוסייני).

הערה: שיר זה, שאפשר לכנותו בשם “שיר הדימויים”, יש בו עשרים דימויים שכולם (חוץ מן 6 II) לקוחים מהתנ"ך. בדלת ובסוגר של כל זוג בתים באה ראשונה כף הדמיון ואחריה אות מאותיות “ישראל”. זוגות הבתים מתארים חליפות מצב הרעיה לפנים ועתה. בזוג הראשון תיאור הנועם לפנים, בשני תיאור הירידה בהווה. בבית השני של זוג בתי תיאור העבר בא בראש הדלת “הייתי עמך”, ובראש הסוגר “שוכן”; ובבית השני של זוג בתי תיאור ההווה באה בראש הדלת: “אני עתה”, ובראש הסוגר “נשארתי”. ואחרי כל שני בתים בא בית חמישי, הוא בית האיחול לשוב למצב המזהיר של העבר, ובו בראש הדלת המבטא “שובה עמי”, והסוגר הוא שיבוץ הגומר במלת “קדם”.

⁶כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם / כְּיֵין הַטּוֹב כָּל-חֳלִי יֶחְלָם

הָיִיתִי עִמְּךָ, דּוֹד נֶעֱלָם / שׁוֹכֵן תּוֹך דְּבִיר וְאוּלָם.

כְּיָם נִגְרָשׁ אֳנִי יַהֲלֹם / כְּיוֹנָה פוֹתָה פִיהָ נֶאֱלָם

אֲנִי עַתָּה בוֹשׁ וְנִכְלָם / נִשְׁאַרְתִּי נִדָּח בְּעֵילָם

שׁוּבָה עִמִּי כִימֵי עוֹלָם / תְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם.

כְּשֶׁמֶש נֶגְדִּי זוֹרֵחַ / כְּשׁוֹשַׁנָּה נָתְנָה רֵיחַ

הָיִיתִי עִמְּךָ פוֹרֵחַ / שׁוֹכֵן סַף זִיו יָרֵחַ.

כִּשְׁאוֹן מַיִם קוֹל צוֹרֵחַ / כְּשׁוֹכֵב לֶב-יָם פּוֹרֵחַ

אֲנִי – עַתָּה גֵר אוֹרֵחַ / נִשְׁאַרְתִּי כְּמוֹ קֵרֵחַ

שׁוּבָה עִמִּי, דּוֹד בּוֹרֵחַ / רוֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם.

כְּרֵיחַ שָׂדֶה וּבָשְׂמִי / כְּרֵעַ כְּאָח בֶּן-אִמִּי

הָיִיתִי עִמְּךָ כָּל יוֹמִי / שׁוֹכֵן תּוֹךְ הַדְרַת אוּלַמִּי.

כְּרוּחַ קָדִים וּדְרוֹמִי / כְּרָקָב יִבְלֶה אֶת-עַצְמִי

אֲנִי עַתָּה אוֹכֵל לַחְמִי / נִשְׁאַרְתִּי שׁוֹמֵר נִין-לַחְמִי

שׁוּבָה עִמִּי וְשׁוּב עִמִּי / עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם.

כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר / כְּאֶרֶז יִשְׂגֶּה עַל יְאוֹר

הָיִיתִי עִמְּךָ, אֵל נָאוֹר / שׁוֹכֵן בְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר.

כְּאֹהֶל רוֹעִי כִסָּה אוֹר / כְּאִישׁ נִדְהָם צָד פַּת שְׂאוֹר

אֲנִי עַתָּה יוֹמִי אָאֹר / נִשְׁאַרְתִּי חֹשֶׁך אֵין מָאוֹר

שׁוּבָה עִמִּי הַזְרַח צַר אוֹר / מְעוֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם.

כְּלָבִיא שָׁכֵן עַז לִבִּי / כְּלַפִּיד יִבְעַר אִישׁ רִיבִי

הָיִיתִי עִמְּךָ, מִשְׂגַּבִּי / שׁוֹכֵן וְיוֹשֵׁב בִּמְסִבִּי.

כַּלֶּחֶם אָכַלְתִּי עָצְבִּי / כְּלֵב אִשָּׁה אֵימוֹת יָבִיא

אֲנִי עַתָּה יוֹשֵׁב שְׁבִי / נִשְׁאַרְתִּי נָד מֵאוֹהֲבִי

שׁוּבָה עִמִּי, עֲטֶרֶת צְבִי, / אֱלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם.

ביאורים: 1 II. יחלם, בהוראת: יחלים, יבריא; או שהכוונה: כל חולי יֶחֱלַם בו. 3 I. כים נגרש המנפץ את האניה. 4 II. בעילם, תפש שם זה עפ“י הכתוב בירמיה מ”ט, ל“ו: נדחי עילם (ברודי). 7 II. כנראה הכוונה: שכנתי בבית מלא זיו הירח. 8. בסופו. פורח, מתעופף, מתקדם מהר. ומלה זו צימוד שלם ל”פורח" בסוף 7 I. 11 I. הכוונה ריחי כריח שדה וכבושם. – ובשׂמי, הכינוי נוסף לצורך החרוז, וברודי חושב כי היוד נוספת ע“ד: בני אתונו (בראשית מ“ט י”א). 14 I. אוכל לחמי, אוכל את בשרי, עפ”י קהלת ד‘, ה’. II. שומר, מחכה ומצפה ל…., עפ“י: ואביו שמר את הדבר (בראשית ל“ז, י”א) לפי פירוש רש”י. ­– לחמי – לחמי, צימוד שלם. 18 I. כסה אור, מגן מפני קרני האור. II. צד פת שאור, לוקח לו לצידה פת העשויה משאור שאינה ראויה לאכילה. 20 I. צר אור = אור צר, אור שמש (ר' ישעיה ה‘, ל’). 23 I. עצבי היה לי כלחם אכלי. II. כלב אשה המביא תמיד פחדים.

השפעות תנ"כיות: 1 I. תהלים פ“ט, ל”ח. II. שיר השירים ז‘, י’. 3 I. ישעיה נ“ז, כ‘. II. הושע ז’, י”א. 5 I. ירמיה י“ד, ח' (וכן בבתים 10, 15, 20, 25). II. איוב כ”ט, ב‘. 6 I. תהלים פ“ט, ל”ז. 8 I. ישעיה י“ז, י”ב. II. משלי כ“ג, ל”ד. 10 II. תהלים ס“ח, ל”ד. 11 I. בראשית כ“ז, כ”ז. II. תהלים ל“ה, י”ד. 13 I. ירמיה י“ח, י”ז. II. איוב י“ג, כ”ח. 15 II. תהלים ע"ד, ב’. 16 I. משלי ד' י“ח. II. תהלים צ”ב, י“ג. 17 II. ישעיה י”ח, ד‘. 18 I. בראשית ל“ח, י”ב; איוב ל“ו, ל”ב. II. ירמיה י"ד, ט’. 20 II. דברים ל“ג, כ”ז. 21 I. שם, שם, כ‘. II. ישעיה ס"ב, א’. 23 I. תהלים ק“ב י'. II. ירמיה מ”ח, מ“א. 25 II. תהלים ע”ד, י"ב.

שינויי נוסחאות: 3 I. אֳנִי, בכ"י א' וב‘: אוני, וברודי תיקן לנכון. II. פותה, בא’ וב‘: סותה, ותיקנתי. – פיה, בא’: פה, ובב‘: פח, ותיקנתי. – נאלם, בא’: תאלם, ובב': ונאלם, ותיקנתי.

18 II. צד, בא‘: צם, ובב’: צח, ותיקנתי לפי השערתי. 22 II. ריבי, בא' ובב' בטעות (גם שלא לפי החרוז): ריבו, ותיקנתי.

הערה: בשני כתבי היד נמצאת בשורה מיוחדת באמצע מלת “תנני” אחרי כל פזמון הגומר במלת “קדם”, להורות כי צריך לחזור בכל פעם על הפזמון “תנני כירחי קדם” שבסוף הפיסקה הראשונה.

 

ב. הָרַעְיָה מְדַבֶּרֶת עַל דּוֹדָה    🔗

5. יָרָה בִי נְדוֹד בֶּן-קַשְׁתּוֹ    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן (אין) חוסייני.

⁷ יָרָה בִי נְדוֹד / בֶּן-קַשְׁתּוֹ, דּוֹד / חֵץ חִשְׁקוֹ יָרָה

שָׂם עִירִי נָאוָה / הַיּוֹם דָּוָה / כִּי אַפּוֹ חָרָה

רְאֵה, “נָעֳמִי” / הָיָה שְׁמִי / אַךְ עַתָּה “מָרָה”

אֵל, הַבֵּט שָׂרָה / רוּחָה סָרָה / כִּי נִזְרָהּ סָרָה.

בֶּן-מֶשֶׁק בֵּיתִי / יִרְדֶּה אוֹתִי / בְּעֹז וּרְהָבִים

מֵי רוֹשׁ הִרְוַנִי / הֶאֱכִילַנִי / לֶחֶם כְּזָבִים

שָׂרִים נֶהְדָּרוּ / שָׁמְעוּ: סוּרוּ / טָמֵא! כְּזָבִים

הַצֵּל נִכְאָבִים / מִזְּאֵבִים / וּפְדֵם מִצָּרָה.

אֵל הַבֵּט וכו'.

ביאורים: 1. הנדוד (שנדד דודי ממני) ירה בי את חצו, ודודי ירה בי חץ אהבתו. 2. את עירי היפה שם היום לדוה. 3. עפ“י דברי נעמי (רות א‘, כ’). 4 I. שרה, גבירה. II. סרה, זועפה. III. השתמש ב”נזר" בל"נ במלת “סרה” לצורך החרוז; ובבנין הקל במקום ההפעיל לצורך הצימוד. שׂרה– סרה, צימוד שונה כתוב. – סרה–סרה, צימוד שלם. 5 I. הכוונה לישמעאל בן האמה. III. רהבים, גאווה וחוצפה. 7. אלה השרים הנהדרים (בני ישראל) שמעו קוראים להם: סורו, טמא! כאלו הם זבים, טמאים. – כזבים (סוף 6) – כזבים (סוף 7), צימוד שלם.

השפעות תנ"כיות: 5 I. בראשית ט“ו, ב'. 6 III. משלי כ”ג, ג‘. 7 II, III. איכה ד’, ט"ו.

שינויי נוסחאות: 1 II. בן, בד' בטעות: חץ. 2 I. בד‘: שים עיני דאבה. 3 I. ראה, בא’ ב' וד‘:ראות, ותיקנתי. 5 II. ירדה, בד’:רדה. 8 I. נכאבים, בד‘: מכאובים. III. ופדם, בד’: ופדנו.

6. יִצְפֹּר יִנְהַר לְהַר גִּלְעָד    🔗

הכתובת: פיוט אחר, לחן (אין) זונבולי.

⁸יִצְפֹּר יִנְהַר לְהַר גִּלְעָד / לִבִּי, לִדְרשׁ צֳרִי גִיל עַד

שָׁם דּוֹד לָבוֹא זְמַן יָעָד / וְהֵן זְנָחַנִי לָעַד

רָץ לֵב אֵלָיו וְגַם צָעָד / נָא אֵת אֲשׁוּרָיו לֹא תִמְעָד

אֵל, הַבֵּט וֶהְיֵה לִי מִסְעָד / מַבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד.

בֶּן-חַיִל אֶהְיֶה לַעֲבֹד / עֲבוֹדָתְךָ בְכָל-לִבִּי

מַלֵּא מִשְׁאָלִי, לִי זְבֹד / זֶבֶד טוֹב, לִשְׁכֹּן בְּקִרְבִּי

שֵׁב כְּאָז עַל כִּסֵּא כָבוֹד / וּשְׁלַח אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי

הַמְבַשֵּׂר עַמִּי טוּבִי / כִּי חִישׁ בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד.

ביאורים: 1. לבי הולך אל הר גלעד לבקש לו מרפא לשמחת עולם. – גלעד – גיל עד, צימוד מורכב.

השפעות תנ"כיות: 1 I. שופטים ז‘, ג’. 3 II. תהלים ל“ז, ל”א. 4 II. שם, ק“ד, ל”ב. 6 I, II. בראשית ל‘, כ’. 8 II. בראשית מ“ט, כ”ז.

שינויי נוסחאות: 1 I. גלעד, כן בד' וז' ודוידזון; ובא': גיל עד. II. בכתבי היד ודוידזון; גלעד, ותיקנתי: גיל עד, לפי העניין. 2 I. יעד, בכתבי היד: נועד, ותיקנתי לפי הענין. 3 I. לב, אולי צ"ל: לבי.

7. כָּרָה בוֹר וַיַּחְפְּרֵהוּ    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן קאלה דנאל רק. טורקי. בוסליק.

⁹כָּרָה בוֹר וַיַּחְפְּרֵהוּ / תּוֹךְ לִבִּי נְדוֹד דּוֹד אֹהֲבֵהוּ

מֵעִמִּי בָרַח, מִי יִתֵּן / יָדַעְתִּי וָאֶמְצָאֵהוּ.

יָמִים מִקֶּדֶם זָכָרְתִּי / בְּתוֹךְ חֲדָרָיו שָׁכָבְתִּי

עַתָּה כְדַל דַּל דָפָקְתִּי / שִׁחַרְתִּי וָאֲבַקְּשֵׁהוּ.

שְׂאֵת לֹא אוּכַל נְדוֹדוֹ / עֵת אֶזְכֹּר גָּדְלוֹ וְהוֹדוֹ

לִי מִן הַחֹר שָׁלַח יָדוֹ / יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ.

רַבִּים עַמִּים מֵאָז גָּעָל / וְלִי פֵרַשׁ יָד וְשָׁעַל

לִי נָתַן קוֹל מִשְּׁמֵי עָל / לָקְחָה אָזְנִי שֶׁמֶץ מֶנְהוּ.

אוֹת לְכָל-לָשׁוֹן שָׂמָנִי / קֶדֶם מִפְעָלָיו קָנָנִי

לִסְגֻלָּתוֹ בְּחָרָנִי / וַאֲנִי לְאָב אֶבְחָרֵהוּ.

לוֹ אַעְתִּיר לַיְלָה וְיוֹמָם / יָשִׁיב צִבְאוֹתַי לִמְקוֹמָם

אֶל מִקְדָּשַׁי וַהֲדוֹמָם / שָׁם אוֹדֶנּוּ וְאַנְוֵהוּ.

ביאורים: 1. נדוד הדוד שהנני אוהב אותו כרה בור בתוך לבי. וזו הַפְנָיָה יפה לדברי הכתוב. ובמבטא: “נדוד דוד” ישנו צימוד נפחת. 4 I. עתה דפקתי על דלתו (מל': דל שפתי – תהלים קמ"א, ג) כאיש עני. – דל– דל, צימוד שלם. 7. בסופו, במלת “שעל” משתמשים משוררי ספרד להוראת כף היד.

השפעות תנ"כיות: 1 I. תהלים ז‘, ט“ז. 2. איוב כ”ג, ג’. 3 I. תהלים קמ“ג, ה‘. 6 I. שיר השירים ד’, ד'. II. תהלים צ”א, ט“ו. 8 II. איוב ד', י”ב. 9 II. משלי ח‘, כ“ב. 10 I. תהלים קל”ה, ד’.

שינויי נוסחאות: 1 II. כן בא‘; ובז’: תוך לב סוד דור אוהבתו(?). – אהבהו, בא‘: יאהבהו, ותיקנתי, וכן מצאתי באוצר השירה והפיוט לדוידזון. 4 I. חסרה בא’ מלת “כדל” שהיא עיקר הצימוד היפה. 5 II. בא' חסרה מלת “גדלו” ובז' בא “והודו” בוו. 6 I. לי, בז‘: לא. 7 I. “יד ושעל”, בא’ בטעות: ידו שעל. 8 II. לקחה, בשני כה"י: לקחת.

8. יָדוּר עִמִּי הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ    🔗

הכתובת: פזמון נאה, [לחן:] ביד טירשן אל ופטור טאקלום אימנום. טורקי. חוסייני.

¹⁰ יָדוּר עִמִּי הָדוּר / בִּלְבוּשׁוֹ, דָּר רוּם

יִפְדֶּה עַם דַּל קָדוּר / פָנָיו כִּכְרוּם

אוֹתוֹ צָנַף כַּדּוּר / צָר רָשָׁע עָרוּם

שִׂים אוֹתוֹ בְתוֹךְ דּוּר / שָׂרוּעַ חָרוּם

בַּגּוֹיִם אָרוּם / בָּאָרֶץ אָרוּם

בַּגּוֹיִם, וכו'.

שָׁבַת גִּיל בִּרְאוֹתִי / גָּלוּתִי אָרָךְ

וּבִי דוֹד חָמַדְתִּי / חֵץ נְדוֹד דָּרָךְ

לוֹ אָעִיר רִנָּתִי / שִׁיר בְּמַעֲנֶה רַךְ

יָשִׁיב צֹאן עֲדָתִי / אֶל הֵיכָל עָרָךְ –

זֶרַע אֵל בֵּרַךְ / רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם.

כִּי הֵם זֶרַע אֵל, וכו'.

בַּגּוֹיִם, וכו'.

רוּץ כַּאֲרִי נוֹהֵם / עַל גּוֹיִם צָדוּ –

אוֹתִי בְנִכְלֵיהֶם / וּלְרַגְלַי לָכָדוּ

הֵמָּה בְזִמְמֵיהֶם / עָלַי נוֹעָדוּ

הַבֵּט, צוּר, כִּי מֵהֶם / עַמְּךָ פָחָדוּ

בְּחָזְקָה רָדוּ / בָּם וַיְמָרְרוּם.

כִּי הֵם זֶרַע, וכו'.

בַּגּוֹיִם, וכו'.

אֵל מְרוֹם מְעוֹנִים / הַקְשֵׁב נְאוּמִי

וְכִימֵי קַדְמוֹנִים / בְּנֵה אוּלַמִּי

וּלְהַדְרַת אַרְמוֹנִים / שׁוּב כְּאָז עִמִּי

וּמִכָּל-הֲמוֹנִים / תֵּן כָּבוֹד לִשְׁמִי

וּבְכָל-עַמִּים עַמִּי / לְטוֹב יִזְכְּרוּם.

ביאורים: 1 I. ידור – הדור, צימוד שונה אות. 2 I. קדוּר, מלה מחודשת. 4 I. דור, מדורת אש. 5. הכוונה: ואנכי ארום בגויים ובארץ. וברודי חושב, כי “ארום” א' הוא מל': וירום תולעים. והכוונה: בהיותי בגויים הנני כרמה ותולעה אך בארץ, בארץ ישראל, אתרומם. 9 II. אל ההיכל אשר ערך. 12 II. ולרגלי = ואת רגלי.

השפעות תנ"כיות: 1. הדור בלבושו, ישעיה ס“ג, א'. 4 II. ויקרא כ”א, י"ח.

1. תהלים מ“ו, י”א. 11. ישעיה ס“א, ט'. 19 II. תהלים קט”ו, א'.

שינויי נוסחאות: 1 I. הדור, בכ“י א' בטעות: תדור. 5 I. ארום, בכ”י א‘: אדום. 12 II. לכדו, בכ"י א’: לבדו.

 

ג. יִשְׂרָאֵל מְבַקֵּשׁ בְּעַד צִפֹּר הַדְּרוֹר    🔗

(כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל)

9. יָהּ לִי קָרָא: בְּנִי בְכוֹרִי.    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן יורי קארה גוזלי יורי. טורקי. חוסייני.

¹¹יָהּ לִי קָרָא: / בְּנִי בְכוֹרִי

יוֹם מִצָּרָה / חָשׁ דְּרוֹרִי

עַתָּה חָרָה / אַף בִּדְרוֹרִי

לֹא מָצְאָה מָ- / נוֹחַ רַגְלָהּ.

עַתָּה חָרָה, וכו'.

שָׁתָה סָבִיב / אֶפְרוֹחֶיהָ

מֵאֵשׁ שָׁבִיב / בִּכְנָפֶיהָ

תַּזֵּל כִּרְבִיב / דִּמְעוֹתֶיהָ

עַל בָּנֶיהָ / הָלְכוּ בַגּוֹלָה.

עַתָּה חָרָה, וכו'.

רְדָפוּהָ / כָּל-עוֹף כָּנָף

הִשְׁחִיתוּהָ / עֵץ וְעָנָף

הִפְשִׁיטוּהָ / כְּסוּת כָּנָף

כִּי הִתְאַנָּף / בָּהּ דּוֹד גָּלָה.

עַתָּה חָרָה, וכו'.

אֶבְרָה תָרִים / מְרַחֶפֶת

בְּסַפִּירִים / מְעֻלֶּפֶת

אֶל הֶהָרִים / הִיא נִשְׁקֶפֶת

כִּי נִכְסֶפֶת / אֶל אָהֳלָהּ.

עַתָּה חָרָה, וכו'.

לַהֲקַת עוֹרְבִים / אוֹתָהּ רָדָפוּ

הֲמוֹן אוֹיְבִים / רַע לָהּ שָׁאָפוּ

לָהּ כֶּעָבִים / מַיִם צָפוּ

תַּמּוּ סָפוּ / יִהְיוּ כָלָה.

עַתָּה חָרָה, וכו'.

חַזֵּק לִבָּהּ / כְּמוֹ שָׁמִיר

וְעַל אוֹיְבָהּ / אוֹתָהּ תַּאֲמִיר

שִׂים אֵת אִבָּהּ / בְּרֹאשׁ אָמִיר

וְלֹא תָמִיר / אַהֲבַת כַּלָּה.

ביאורים: 3 II. בדורי, בעוף הדרור, כינוי לכנסת ישראל עפ“י תהלים פ”ד, ד': ודרור קן לה, אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך. – דרורי (סוף 2) – דרורי (סוף 3), צימוד שלם. 5, 6. שמה את אפרוחיה סביב בכנפיה להסתירם מפני שביב האש (אש הגעגועים). 11 II. כסות אשר לה כנפים (מל': כנפי בגדיהם – במדבר ט“ו, ל”ח). 15. היא מביטה אל ההרים למצוא דרכה אל אהלה. 19 II. הציפוה במימיהם. 20 I. יתמו ויספו. 24 I. יפה הוא המבטא “ולא תמיר” אחרי “בראש אמיר”, שהוא בהוראה אחרת.

השפעות תנ"כיות: 1 II. שמות ד‘, כ"ב. 4. בראשית ח’, ט‘. 5. תהלים פ"ד, ד’. 8 II. יחזקאל כ“ה, ג‘. 14. שיר השירים ה’, י”ד. 15. עפ“י תהלים קכ”א, א‘. 19 II. איכה ג’, נ“ד. 20 I. תהלים ע”ג, י"ט.

שינויי נוסחאות: 1 II. בני, בכתבי היד “בן”, ושיניתי לפי הכתוב והענין. וכן מצאתי באוצר השירה והפיוט של דוידזון. 2 II. חש, בד‘: חיש. 10 II. וענף, בב’ בטעות: וכנף. 12 II. גלה, בא' וב‘: “גולה”, שלא לפי תנועת החרוז בכל הפזמונים, ותיקנתי. – תחת “בה דוד גלה” בא בד’: נוֹד בַּעֲלָהּ.

 

ד. יִשְׂרָאֵל מִתְחַנֵּן לִפְנֵי הָאֵל    🔗

10. יְרֻחַם יָתוֹם – אָבִיו חָי    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן: גומליני הושני ליה. טורקי. חוסייני.

הערה: פזמון השיר אחרי כל ארבעה בתים. הפזמון בן שני בתים, בכל בית ארבע צלעיות חרוזות.

¹²יְרֻחַם יָתוֹם – אָבִיו חָי / מִבֵּית אָבִיו הַיּוֹם נִגְרָשׁ

שַׁסּוּהוּ אוֹיְבַי מַדִּיחָי / הֵם רְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ

רְאֵה, בֶּן-אָמָה עַל אַחַי / מוֹשֵׁל, אוֹכֵל עָנִי וָרָשׁ

אֵל! גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת / וְאֶת-בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירָשׁ.

חֲסָדֶיךָ לִי / הַפְלֵא / עוֹשֵׂה פֶלֶא, / וְאוֹתִי הַעֲלֵה / מִבֵּית כֶּלֶא

פִּי אָז / יִמָּלֵא / שִׁיר מְסֻלֶּה, / אֶל רָשׁ וְנִקְלֶה / הֱיֵה נִדְרָשׁ.

בֶּן-גְּבֶרֶת יוֹשֵׁב מָטָּה / וּבֶן-אָמָה עָלָיו מוֹשֵׁל

מֵרֹב בִּזָּה יָדוֹ מָטָה / וּבְרָב-מַעֲמָס הִנּוֹ כוֹשֵׁל

שַׂבְּעֶנּוּ חֵלֶב חִטָּה / בִּבְאֵר-שֶׁבַע יִטַּע אֵשֶׁל

הַצְמֵת אֵת כָּל-עוֹבְדֵי פֶסֶל / הוּא מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ.

חֲסָדֶיךָ לִי / הַפְלֵא / עוֹשֵׂה פֶלֶא / וְאוֹתִי הַעֲלֵה / מִבֵּית כֶּלֶא

פִּי אָז / יִמָּלֵא / שִׁיר מְסֻלֶּה, / אֶל רָשׁ וְנִקְלֶה / הֱיֵה נִדְרָשׁ.

ביאורים: 6 II. שיר מסולֶה, שיר בעל ערך חשוב. 9 II. יטע אשל וְיקרא שם בשם ה' (ר' בראשית כ“א, ל”ג). וכנגד זה הוא מבקש מה' (בית 10) כי יכרית את עובדי האלילים.

השפעות תנ"כיות: 1 I. הושע י“ד, ד. 2 II. ישעיה נ”ז, כ‘. 4. בראשית כ"א, י’. 5 I. תהלים י“ז, ז'. II. שמות ט”ו, י“א. 6 I. תהלים קכ”ו, ב‘. 9 I. שם, פ“א, י”ז. II. בראשית כ“א, ל”ג. 10 I. תהלים צ"ז, ז’. II. ירמיה י‘, ג’.

שינויי נוסחאות: 2 I. אויבי מדיחי, בג‘: עוברי מחתי(!). 3 II. בג’: מושל אני אוכל ורש(!). 6 II. בב‘: עושה פלא(!). III. הנוסח בא’ הוא: אֵל רָם וְנַעֲלֶה. – בכ"י ד' בא אחרי הבית 6: אל רשעים כים נגרש(!).

 

ה. הַדּוֹד אֶל הָרַעְיָה    🔗

11. יוֹנָה הַעֲלִי אֵבֶר    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן: באדי שידא כאביר אפאר יא רומי. טורקי. חוסייני.

¹³ יוֹנָה, הַעֲלִי אֵבֶר / לָעוּף לִמְקוֹמִי

שִׂמְחִי כִי בָא גֶבֶר / מִבֵּית הַלַּחְמִי

רוֹדֶה בְאַף, גּוֹבֵר / עַל אוֹכְלֵי עַמִּי, עַמִּי

אֶל כָּל-עַמִּים יְדַבֵּר / עַם בּוֹזֵי שְׁמִי.

אֶל כָּל-.

יִנּוֹן שְׁמוֹ, חָבֵר / עִם אֵלִיָּהוּ

שׁוֹבֵר חוֹבֵר חָבֶר / בְּמַעְנֵהוּ

רוֹפֵא מֻכֵּי דָבֶר / בְּמֶתֶק פִּיהוּ, פִּיהוּ

אֶל כָּל-שׁוֹכְנֵי קָבֶר / יִהְיֶה מְקִימִי.

אֶל כָּל-.

בֶּן-אָמָה יְשַׁבֵּר / כְּנֵבֶל יוֹצְרִים

מַחְסֶה וְגַם שֵׂבֶר / לְכָל הָעִבְרִים

שָׁטִים בְּכָל-עֵבֶר / בָּנִים פְּזוּרִים זוּרִים –

הוּא יִצְבֹּר / אֶל בֵּית הֲדוֹמִי.

אֶל כָּל-.

ביאורים: 5 I. “ינון” הוא שמו של משיח (ר' פסחים נ"ד.) 8. יקים לתחיה כל שוכני קבר.

11, 12. את הבנים הפזורים השטים בכל עבר והזוּרים לכל רוח יקבץ אל בית ארץ ה' (ארץ ישראל).

השפעות תנ"כיות: 3 I. ישעיה י“ד, ו'. II. תהלים י”ד, ד‘. 5 I. שם, ע“ב, י”ז. 9. ישעיה ל’, י"ד.

12. יִרְאוּ וָקָמוּ מְלָכִים    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן (אין), בוסליק.

¹⁴ יִרְאוּ וָקָמוּ מְלָכִים / שָׂרִים יִשְׁתַּחֲווּ נִכְחֵךְ

רָנִּי מְאִירַת חֲשֵׁכִים / כִּי מָתוֹק מִדְּבַשׁ לָךְ חֵךְ

כִּי כָל-שָׂר מִבְחַר נְסִיכִים / עֲפַר רַגְלֵךְ יְלַחֵךְ

וְהָלְכוּ גוֹיִים לְאוֹרֵךְ / וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.

וְהָלְכוּ –.

שִׂמְחִי בִרְאוֹתֵךְ אֶת-מִגְדּוֹל / יְשׁוּעוֹת מַלְכֵּךְ בְּרֹב אֵל

וְקוֹל בְּכִי חִדְלִי חָדוֹל / כִּי אֵת רָב-עָנְיֵךְ פָּקַד אֵל

צַהֲלִי וָרֹנִּי כִּי גָדוֹל / בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

חִישׁ מְהֵרָה יִשְׁלַח גּוֹאֵל / לְקַבֵּץ וְלֶאֱסֹף אֵת נִדָּחֵךְ.

וְהָלְכוּ –.

רַב לָךְ גּוּרֵךְ בְּעִיר גּוּרֵךְ / וּמְלוֹנֵךְ בְּחֵיק מוֹנֵךְ

רִמְסִי עָרֵךְ, בּוֹאִי עָרֵךְ / תַּם אוֹנֵךְ, וְרַב אוֹנֵךְ

שִׁכְחִי צִירֵךְ, כִּי בָא צִירֵךְ / שָׁמַע קוֹנֵךְ, שִׁיר הֶגְיוֹנֵךְ

מַהֵר יָשׁוּב אֶל מְעוֹנֵךְ / אֵל שָׁת חָכְמָה בְתוֹךְ טוּחֵךְ.

וְהָלְכוּ –.

אֶל הַר יְיָ קוּמִי נָא / וְנַהֲרִי אֶל מִקְדָּשֵׁךְ

וּרְאִי סַף יָדִי כוֹנְנָה / וְשָׁמָּה הַעֲלִי אִשֵּׁךְ

שִׁמְעִי זֹאת בַּת עֲדִינָה / וּבְשִׁיר חָדָשׁ עוּרִי רַחְשֵׁךְ

אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ / וְלֹא יֵאָסֵף יְרֵחֵךְ.

וְהָלְכוּ –.

ביאורים: 5. בסופו, אל, כח וחֹזק. – אל (בסוף 5) – אל (בסוף 6), צימוד שלם.

11–9. בשלושה הבתים האלה ישנם צימודים שלמים בכל צלע: גורך (שׁבתּך) – גורך (פחדך); ערך (שונאך) – ערך (עירך, על דרך: ער מואב); אונך (אבלך וצערך) – אונך (כחך); צירך (כאבך) – צירך (השלוח אליך); מלונך – מונך (צימוד נפחת).

השפעות תנ"כיות: 1. ישעיה מ“ט, ז'. 3 II. שם, שם כ”ג. 4. שם, ס‘, ג’.

1. מגדול ישועות מלכך, שמואל-ב כ“ב, נ”א. 7. ישעיה י“ט, ו'. 12 II. איוב ל”ח, ל“ו. 15 I. ישעיה מ”ז, ח‘. 16. שם, ס’, כ'.

שינויי נוסחאות: 2 II. לך חך, כן בא‘; ובד’: לי חִכך,ובז‘: לְחַכֵּך, וב’ הנוסחאות שלא לפי החרוז. 10 II. תם אונך, בא‘: תם עונך, לפי הכתוב (איכה ד', כ"ב), אך לא לפי הצימוד השלם. ובז’: תם קונך(!). 11 I. בז‘: שבחי(?). 12 II. טוח, בחסרון ך. 14 I. בז’: וסמה(?). 15 I. שמעי זאת, בא': שמעי נא זאת.

13. יָפָה, עוֹר פָּנַיִךְ קָרָן    🔗

הכתובת: פזמון נאה, [לחן:] אנטיגלי נקושי ביבייאן, טורקי. חוסייני.

הערה: בסוף כל פיסקה שיבוץ תנ"כי (בסוף פיסקה ג בא השיבוץ בסדר הפוך מאשר בכתוב).

¹⁵ יָפָה, אוֹר פָּנַיִךְ קָרָן / לֵב כָּל-רוֹאַיִךְ הִמֵּס יִמַּס

וְעֵינַיִךְ – דּוֹד בְּחָרָן / לִסְגֻלָּה לוֹ, יָפְיָם כָּמָס

זָכַר לֶכְתֵּךְ מִדְבַּר פָּארָן / אַחֲרָיו בִּזְרוֹעַ נֶחְמָס

אוֹרֵךְ שֶׁמֶשׁ, לֵב כֹּל הוּא מָן, / וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.

שָׁנַיִךְ אָרְכוּ בַשְּׁבִי / וְרַבּוּ יְמֵי גָלוּתֵךְ

מְיַחֶלֶת קוּמִי שְׁבִי / כִּי יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ

עוֹד תַּעְדִּי עֲטֶרֶת צְבִי / וְתָשׁוּבִי לְקַדְמוּתֵךְ

וְאֵת יֶתֶר צֹאן מַרְעִיתֵךְ / אֶגְאַל מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס.

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל / וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה

פִּצְחִי רִנָּה יוֹם וָלָיִל / בּוֹאִי לִפְנֵי אֵל בִּרְנָנָה

זִבְחִי שַׁלְמֵי שׁוֹר וָאָיִל / בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ דָּר מְעוֹנָה

הוּא יָשִׂים קִרְיָה נֶאְמָנָה / עַל עַמִּים אֶבֶן מַעֲמָס.

אֱמֹר לָהּ: דַּי נְדוֹד! / אֵלִי שִׂמְחַת גִּילִי

מַהֵר וּשְׁלַח לָהּ דּוֹד / יֹאמַר אֶל קְהָלִי:

הַרְנִינוּ, כְּמֵהָי, / וּשְׁתוּ יֵין שִׁקּוּיָי

כִּי יֹאמַר אֱלֹהָי: / לֹא יֵבוֹשׁוּ קֹוָי

וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לְמִרְמָס.

ביאורים: 3 II. בזרוע נחמס, בזרוע גלויה, נטויה; מלשון: נחמסו עקביך (ירמיה י“ג, כ”ב).

4 I. דימוי הלב למן, הוא מבחינת דבר העלול להִמֵּס מחום השמש. 5 II. רבו ימי גלותך

בתוחלתך לגאולה. – שבי ( סוף 5 I) – (סוף 6 I), צימוד שלם. 12. עפ“י הכתוב בזכריה י”ב, ג‘. 13. אתה אלי שמחת גילי אמור לה, וכו’. 15 I. כמהי, הכמהים ועורגים אלי.

השפעות תנ"כיות: 1 I. שמות ל“ד, כ”ט. II. שמואל ב, י“ז, י‘. 3. ירמיה ב’, ב'. 4 II. שמות ט”ז, כ“א. 6 II. ירמיה ל”א, י“ז. 8 II. תהלים ע”ב, י"ד.

1. משלי ל“א, כ”ט. 12. זכריה י“ב, ג'. 16 II. ישעיה מ”ט, כ"ג.

שינויי נוסחאות: 2 I. ועיניך, בא' וד' בטעות: ועניך. 3 I. בב' בטעות: פראן. II. בזרוע, בו': לא בזרע, וזה עפ"י הכתוב (ירמיה ב‘, ב’): לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, אך מלת “נחמס” בלתי מובנה.

4 II. וחם, בו' בטעות: וסם.

14. יִפְעָתֵךְ, תַּמָּה, מֵבִישׁ חַמָּה    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן (אין) בוסליק.

¹⁶ יִפְעָתֵךְ תַּמָּה / מֵבִישׁ חַמָּה / מַחְפִּיר יָרֵחַ

“שֶׁמֶשׁ, דֹּם!” תֹּאמְרִי / עֵת תָּשִׁירִי / בְקוֹל צוֹרֵחַ

יֵלְכוּ לְאוֹרֵךְ / גּוֹיִים – זִכְרֵךְ / לְאַפָּם רֵיחַ

עָלַיִךְ יִזְרַח / צְבִי בָרַח / כְּאוֹר זוֹרֵחַ.

יֵלְכוּ לְאוֹרֵךְ –.

שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי / אַל תֵּאָנְחִי / כִּי רַב גָּלוּתֵךְ

כִּי כְמוֹ שִׁבְיֵךְ / יִהְיֶה צִבְיֵךְ / וּזְמַן שִׂמְחָתֵךְ

גַּם מִדָּה טוֹבָה / הִיא מְרֻבָּה / רֹאשׁ מְעַנַּיִךְ חוֹתֵךְ

בָּא יוֹם פְּדוּתֵךְ / נָד אַנְחָתֵךְ / כְּצֵל בּוֹרֵחַ.

יֵלְכוּ לְאוֹרֵךְ –.

רְאִי בָנַיִךְ / פְּזוּרַיִךְ / כֻּלָּם בָּאוּ לָךְ

עַמִּים שְׂנֵאוּם / הֵם יְבִיאוּם / מִנְחָה לִזְבוּלָךְ

יֹאמְרוּ בַגּוֹיִים / כִּי אֵל חַיִּים / עָלַיִךְ מָלוֹךְ מָלָךְ

יִשְׁעֵךְ יַצְמִיחַ / וְיַפְרִיחַ / כְּצִיץ פּוֹרֵחַ.

יֵלְכוּ לְאוֹרֵךְ –.

אֵל צוּר מִשְׂגַּבֵּךְ / לָרִיב רִיבֵךְ / יָקוּם כְּאַרְיֵה

יַשְׁמִיד עַם גָּבָרוּ / אֲשֶׁר אָמָרוּ: / מוֹשִׁיעַ אַיֵּה?

יָקוּם כְּגִבּוֹר / עֻלֵּךְ לִשְׁבֹּר / וְעוֹד לֹא יִהְיֶה –

מָגֵן אַבְרָהָם / כְּאִישׁ נִדְהָם / וּכְמוֹ אוֹרֵחַ.

כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְיָ

וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.

ביאורים: 3 II. זכרך, ריחך הטוב, מלשון: זכרו כיין לבנון (הושע י"ד, ח'). III. ריח, הכונה: ריח ניחוח, והשתמש ב“דרך קצרה”. 6 II. צביך, יפעתך ותפארתך. 7 I, II. הטובה שיעשה לך האל היא גדולה, והשתמש במאמר התלמודי: מידה טובה מרובּה ממידת פורענות (סוטה יא.)

השפעות תנ"כיות: 3 II,III. עפ“י ישעיה כ”ד, כ“ג. 2 I. יהושע י', י”ב. 3 I, II. ישעיה ס‘, ג’. 9 III. שם מ“ט, י”ח. 16 II, III. ירמיה י"ד, ט‘. 17, 18. ישעיה ס’, ב'.

שינויי נוסחאות: 1 III. בא' בטעות: מכפיר כח. 3 II. זכרך, כן בז' וח‘; ובא’: גזרך, ותוקן: גזורך(?); ובג' לברך(?). III. ריח, כן בג‘; ובא’ וח‘: ריח ריח(?); ובז’: ריח ניחוח, שלא כתנועת החרוז. 7 III. בא‘: מפיר ענותך נותך, ותוקן כנדפס; ובז’ מסיר ענותך. 9 II. פזוריך, בא' שלא לפי החרוז: פזורך. 10 II. יביאום, בז‘: יביאון. 15 III. לא יהיה, בז’: לא יהיה יהיה.

15. תַּמָּה, בּוֹאִי לְגַנִּי    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן: ייאמא קאלולי ג’אני. ערבי, שיגאה.

¹⁷ תַּמָּה, בּוֹאִי לְגַנִּי / אִתִּי לִקְטִי שׁוֹשַׁנִּי

שָׁמָּה תֹאכְלִי דְגָנִי / תִּשְׁתִּי בְלֶב-טוֹב יֵינִי.

יָצָא כָל-צִיץ פּוֹרֵחַ / שׁוֹשַׁנִּים נָתְנוּ רֵיחַ

שָׁם קוֹל תּוֹר בְּשִׁיר צוֹרֵחַ / חִנּוֹ שָׁמְעָה אָזְנִי.

שָׁמָּה כָל-חֹרֶשׁ מֵצַל / שָׁם כָּל-לֵב מֵאוּד מֻצָּל

שָׁם לֹא יַעֲבֹר צְלָצַל / לְהַשְׁחִית אֵת גַּן עֶדְנִי.

רֹב נְהָרִים יְאוֹרִים / בֵּין מַטָּעָיו נִגָּרִים

מַעְיְנוֹת מַיִם קָרִים / לְהַשְׁקוֹת כָּל הֲמוֹנִי.

אֶרְאֶה פִרְיוֹ הִתְכּוֹנָן / גַּם עָלֵהוּ רַעֲנָן

אִישׁ בְּצִלּוֹ יִתְלוֹנָן / יִשְׁכַּח כָּל-הִי וְכָל-נִי.

לִקְטִי פִרְיוֹ וֶאֱרִי / הִתְגַּבְּרִי כָאֲרִי

בְּרֹב עָם הִתְפָּאֲרִי / רָנִּי, עֲקָרָה, רָנִּי.

חִזְקִי בַת חֶשְׁקַת חוֹשְׁקִים / כִּי מַהֵר דִּגְלִי אָקִים

שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים / חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹנִי.

זָכָרְתִּי בְרִית הוֹרֵךְ / הָסִירִי מִלֵּב מֹרֶךְ

מַהֵר אַזְרִיחַ אוֹרֵךְ / כְּמוֹ אוֹר צַר בִּמְכוֹנִי.

קוּמִי בְטוֹב מַאֲמָר / כִּי דוֹדֵךְ בָּךְ יִתְאַמָּר

קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר / שִׂפְתוֹתַיִךְ חוּט שָׁנִי.

ביאורים: 4 II. חִנּוֹ, נעמוֹ. 5 II. מאוּד מוצל, לקח את המאמר: כאוד מוצל מאש (זכריה, ג‘, ב’) והשתמש בו בהוראת: ניצל מחום האש. 9 I. התכונן, בשל וגמל. 13. חזקי אַתְּ הבת שהנך חשק החושקים. או אולי צריך לגרוס: חשוקת חושקים. 15 I. הורך, אברהם אשר אתו כָרַתִּי בריתי. 16 II. אור צר, אור השמש. 17 II. יתאמר, יתפאר.

השפעות תנ"כיות: 1 I. עפ“י שיר השירים ה‘, א’. II. עפ”י שיר השירים א‘, ב’. 2 II. עפ“י קהלת ט‘, ז’. II. שיר השירים ז', י”ד. 7 I. ישעיה ל“ג, כ”א. 9 II. ירמיה י“ז, ח'. 10 I. תהלים צ”א, א‘. 12 II. ישעיה נ"ד, א’. 14. עפ"י שיר השירים ב‘, א’. 18 I. שיר השירים ז‘, ח’. II. שם, ד‘, ג’.

שינויי נוסחאות: 1 II. שושני, בא‘: שושנים, שלא לפי החרוז. 2 I. דגני, בא’: דגלי. II. תשתי, בז‘: תשקי. 6 I. יעבר, בא’: אעבר. – צלצל, בז‘: צלאל. 7 II. בין, בא’: כן. – נגרים, בא‘: כגריס (?). 9 I. התכונן, בז’: אתבונן, מה שלא יתאים למלת “גם” שבסוגר. 11 I. לקטי, בא‘: לקטו. 13 II. דגלי, בא’: רגלי. 14 II. שרוני, בא‘: השרוני. 16 II. צר, בז’: צח. – במכוני, בז': כבממוני (?).

16. יְפַת חֵן לִבַּבְתִּינִי    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן: יא אמיר פכר אדיני, ערבי. נאבה.

¹⁸ יְפַת חֵן, לִבַּבְתִּינִי / שׁוּבִי לִי שׁוּבִי רָנִּי

רְנָנֵךְ הַשְׁמִיעִינִי / לְדוֹד עִמָּךְ הַשְׁכִּינִי

יְפַת חֵן.

יָפָה, אֵלַי תִגְּשִׁי / עִמִּי בְבֵית מִקְדָּשִׁי

כִּי נִכְסְפָה לָךְ נַפְשִׁי / מִיֵּין רִקְחֵךְ הַשְׁקִינִי.

כִּי נִכְסְפָה.

שְׂפָתֵךְ תָּזוּב נֹפֶת / מֵת מֵחִשְׁקוֹ כֹּל תִּפֶת

אַתְּ לְכָל-עַמִּים מוֹפֵת / אֶל סוֹד יְסוֹדֵךְ בִּינִי.

אַתְּ לְכָל-.

רַחְשֵׁךְ מֵמִית רְפָאִים / גַּם מְחַיֶּה רְפָאִים

רָנִּי עַל כָּל-שְׁפָאִים / וְקוֹל עֶצֶב הַטְמִינִי.

רָנִּי עַל כָּל-.

אִזְרִי בְעֹז מָתְנָיִךְ / כִּי אַקְרִיב קֵץ שָׁנָיִךְ

לָכֵן– אֹדֶם שָׁנָיִךְ / כְּמוֹ שֶׁלֶג הַלְבִּינִי.

לָכֵן אֹדֶם.

לְלוֹחֲמֵיךְ קוּמִי לַחְמִי / כִּי אֶשְׁלַח לָךְ אֵת נִין-לַחְמִי

בְּבֵיתֵךְ אֶלְחַם לַחְמִי / שֻׁלְחָן עָרוּךְ הָכִינִי.

בְּבֵיתֵךְ אֶלְחַם.

חִזְקִי וְאַל תִּירָאִי / עַתָּה לָמָּה תִתְרָאִי

כִּי עַל כָּל-עָם תִּתְגָּאִי / לִישׁוּעָתִי הַמְתִּינִי.

כִּי עַל.

זִכְרִי וְהִתְאוֹשָׁשִׁי / כִּי אֶת-אַרְצֵךְ תִּירָשִׁי

הוֹד כַּעֲדִי תִלְבָּשִׁי / אֶת-מַרְאַיִךְ הַרְאִינִי.

הוֹד כַּעֲדִי.

קוּמִי רֹנִּי בַּלַּיְלָה / רִנָּה וְשִׁיר תְּהִלָּה

אִמְרִי לְאֵל נַעֲלָה: / בְּךָ נִשְׁעַנְתִּי, חֲסִינִי.

אִמְרִי לְאֵל.

בָּךְ נִשְׁעַנְתִּי רַב אוֹנִים / מְשֵׁה שְׁפַל הַהֲמוֹנִים

כִּי אַתְּ מִשְׁעַן אֶבְיוֹנִים / נָא, גִּבּוֹר, אֵל רַב אוֹנִים –

אֵת אַהֲבַת קַדְמוֹנִים / זְכָר נָא לִי וּלְנִינִי.

אֵת אַהֲבַת.

ביאורים: 1 I. יפת חן, כן בא‘, ד’, ו‘, וברודי מתקן: יפת עין, עפ“י “ויפה עינים” בשמואל-א ט”ז, י"ב. 2 II. השכיני את דודך עמך. 5 II. הכוונה: כל מי ששפתך מפתָּה אותו מת מרוב חשקו בך (ברודי). ועל פי זה תהיה: “תִּפָת” במקום “תְּפַת”, עתיד מקוצר מן “תְּפַתֶּה”. 7. רפאים (ענקים) – רפאים (מתים), צימוד שלם. 9 II. שָׁנָיִךְ, שנות גלותך. 10 I. שָׁנָיִךְ, מלשון: כַּשָּׁנִים, בישעיה א’, י"ח (ברודי). ויהיה בין “שָׁנָיִךְ” (9 II) ו “שָׁנָיִךְ” (10 I) צימוד שלם. 11 I. ללוחמך, את לוחמך, עם לוחמך. – לחמי, הִלָּחֲמִי. II. נין לחמי, בן דוד בית הלחמי. – לחמי – לחמי – לחמי (12 I), צימוד שלם משולש. 14 II. המתיני, מלה תלמודית. 19, 20. בראשי המלים צירוף: בן (בך נשענתי) רב משה (מלה זו באה בצירוף כפול) נגארא. 19 II. חלצני, אני שהוא השפל בהמוני ישראל.

השפעות תנ"כיות: 4 I. תהלים פ“ד, ג‘. II. שיר השירים ח’, ב‘. 5 I. שם, ד’, י”א. 9 I. עפ“י משלי ל”א, י“ז. 10. עפ”י ישעיה א‘, י“ח. 13 II. בראשית מ”ב, א’. 16 II. שיר השירים ב‘, י"ד. 17 I. איכה ב’, י“ט. 21 II. בראשית כ”א, כ"ג.

שינויי נוסחאות: 1 II. רני, בא' וד' ובאוצר השירה והפיוט לדוידזון: דיני דיני. 2 I. רננך, בד‘: ככביך(?). II. לדוד, בד’: אל דוד. – עמך, בד' בטעות: עימי. – השכיני, בו‘: השכיביני. 3 I. תגשי, בא’: הגשי, בד‘: הגשיני. II. בבית, בו’: בית. מקדשי, בד‘: משׁכּני. 4 I. לך, בו’: אלי. II. רקחך, בו‘: רחחך (?). 5 I. תזוב, בא’: ובד‘: טוב (?). II. בד’ הנוסח: עת מחשוף כל תפת (?). 10 I. לכן, בא‘: לבן. ובד’ הנוסח: לכן אודה שיניך (?). 16 I. כעדי, בא‘: בעדי. 19 II, ו – 20 II. חסרים בא’ ועי“ז היה חסר הצירוף: “משה נגארא” אחרי הצירוף ו”בן רב" אשר ב 19 I. ונוספו אחרי כן.

 

ו. הַטֶּבַע וְהָאֱלֹהִים    🔗

17. בְּצֵל חֹרֶשׁ מֵצַל    🔗

הכתובת: פיוט, לחן: ליאלי אלוצאל, ערבי, סיגאה.

¹⁹ בְּצֵל חֹרֶשׁ מֵצַל / נֵשֵׁב מֵחֹם אוֹר צָר

כִּי יוֹם זֶה הוּא חָבִיב / לָצֵאת מִצּוֹק וָצָר

כִּי יוֹם.

יִשְׂמַח בּוֹ לִבֵּנוּ / כִּי הוּא זָעֵף וָסָר

וְיִרְאוּ עֵינֵינוּ / מָקוֹם רָחָב לֹא צָר.

כִּי יוֹם.

שָׁם נִשְׂמְחָה בִרְאוֹת / נָהָר רַב לֹא יֶחְסַר-

מֵימָיו, בּוֹ פִלְאוֹת / אֵל חַי אֲשֶׁר יָצָר.

כִּי יוֹם.

רָם וְגָדוֹל, יוֹם יוֹם / פּוֹשֶׂה וְלֹא נֶעְצָר

רַב לְהַמְצִיא פִדְיוֹם / וּלְמַלּאֹת כָּל-אוֹצָר

כִּי יוֹם.

אֶל אֵל חַיִּים נוֹדֶה / כִּי יָדוֹ לֹא תִקְצָר

אֵת נַפְשֵׁנוּ יִפְדֶּה / וְיוֹצִיא מִמֵּצָר.

כִּי יוֹם.

ביאורים: 1 II. צָר, שמש. 3 II. כי הוא, בהוראת: שהוא. 7. מוסב על ה'. 9. בראשו. אֶל, בהוראת: לְ.

השפעות תנ"כיות: 1 I. יחזקאל ל“א, ג'. 3 I, 4 I. קטע מהתפילה שלפני שמונה עשרה לערבית, הבנוי על הכתוב: וראיתם ושש לבכם (ישעיה ס“ו, י”ד). 9 II. ישעיה נ”ט, א'.

שינויי נוסחאות: 1 II. כן בא' ובכ"י אדלר 192, לפי אוצר השירה והפיוט לדוידזון. בג' ובו' הנוסח: ושם מחום אל צר (?). 2 II. מצוק וצר, בא‘: מצור אל מצר, ובו’: מצוק מצר. 3 II. וסר, בג‘: ושר, ובז’: וצר. 4 II. צר, בא' ובז‘: יצר. 5 I. נשמחה, בג’: נשחה. 6 I. פלאות, בז‘: פלאותיו. 7 I. רם וגדול, בא’, ו‘, וט’: רב וגדל. בג‘: רם וגדל, ובז’: רב וגדול. 8 I. רב, בג' וו‘: רם. – פדיום, בג’: פדיון. II. בג‘: כי ידו לא תקצר, וכן ב-9 II. 10 II. ממצר, בג’: ממאסר.

18. יִשָּׂא אִישׁ עֵינוֹ לִשְׁמֵי רוּם    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן (אין). חוסייני.

²⁰ יִשָּׂא אִישׁ עֵינוֹ לִשְׁמֵי רוּם / יִהְיוּ רַעְיוֹנוֹתָיו מִשְׁתָּאִים

יִפְעַם לֵב בָּשָׂר, עוֹר קָרוּם / בִּרְאוֹת מַעֲשֵׂי אֵל נִפְלָאִים.

יִפְעַם.

שֶׁמֶש וְכוֹכָבִים יֶחֱזֶה / וּצְבָא רוֹם מִזֶּה וּמִזֶּה

הוּא יִמְצָא עַצְמוֹ נִבְזֶה / מוּל עַבְדֵי אֵל הַנּוֹרָאִים.

יִפְעַם.

רְקִיעִים וְכָל-צְבָאָם / לְכֻלָּם בְּשֵׁם קְרָאָם

הֵם הֶבֶל מוּל אֵל בְּרָאָם / כִּי הוּא גֵאֶה עַל כָּל-גֵּאִים.

יִפְעַם.

אִם כְּבֶגֶד יִבְלוּ כֻלָּם / וְהוּא קַיָּם לְעוֹלָם –

מַה-יַּעֲשֶׂה אִישׁ דַּךְ וְנִכְלָם / יְסוֹדוֹתָיו מְדֻכָּאִים.

יִפְעַם.

לָכֵן אֵיךְ יִגְבַּר יְלוּד אִשָּׁה / לְהַלֵּל אֵל רָם וְנִשָּׂא

אֲבָל מִצַּד נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה / רָאוּי לְהַלֵּל בְּשִׁירִים נָאִים.

יִפְעַם.

ביאורים: 4 I. נבזה, קל ערך. 7. אם בשעה שהאל קיים לעולם כל הרקיעים וצבאם יבלו כבגד, מה הוא האדם לעומתם? 9 I. יגבר, ירהיב עז בנפשו.

השפעות תנ"כיות: 5. ישעיה מ‘, כ"ו. 7 I. שם, ג’, ט‘. 8 II. איוב ד’, י"ט.

שינויי נוסחאות: 4 II. עבדי, בא‘: עבדיו. 8 II. יסודותיו, בא’: וסודותיו, ותיקנתי. 10, 11 שני הבתים האלה נוספו אחרי כן בא', ובמקום “איך יגבר” היה כתוב " מה יעשה" ונמחקו המלים ולמעלה מהם נכתב: איך יגבר.

 

ז. גֹּדֶל הָאֵל    🔗

19. לוּ שְׁמֵי נְיָר    🔗

הכתובת: פזמון נאה, לחן: מישגול בינייאר, טורקי, איראק.

²¹ לוּ שְׁמֵי נְיָר / אֵין דַּי לִכְתֹּב הוֹד לְאֵלִי.

אֵין בִּלְתּוֹ צַיָּר / צוּרָה תוֹךְ צוּרָה, הוּא פֶלִי

לְהוֹדוֹת לוֹ יַרְ- / חִיב פִּי וּלְשׁוֹנִי, צוּר גּוֹאֲלִי

כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ / נַפְשִׁי לֵאלֹהִים הוֹחִילִי.

כִּי עוֹד.

יִתְאַלֵּם גֶּבֶר / בְּעֵת יַחֲשֹׁב לַעֲרֹך אֵלָיו תְּהִלָּה –

אִם חִיּוּב דוֹבֵר / בְּהוֹד אֵל רָם נוֹרָא עֲלִילָה;

אָמְנָם יִתְגַּבֵּר / אִם יוֹדֶה עַל צַד שְׁלִילָה

“אֵין כֵּאלֹהֵינוּ” / יֹאמַר, וְיִנָּצֵל מֵחֳלִי.

כִּי עוֹד.

שְׁמוֹ נוֹרָא הוּא / וְאֵלָיו נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת

אֵין יְשׁוּרֵהוּ / וּמִי יְמַלֵּל כָּל-תְּהִלּוֹת

אַךְ מִמַּעֲשֵׂהוּ / נִכָּר כִּי הוּא עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת

הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ / בַּחַיִּים, אֵל חַי מְחוֹלְלִי.

כִּי עוֹד.

רָם עַל כָּל-גּוֹיִים / וְעַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ

קָרוֹב לָעֲנִיִּים / יַעַן כִּי הֵם מְתֵי סוֹדוֹ

הוּא זָן כָּל-חַיִּים / בְּטוּב רַב וּבְרָב-חַסְדּוֹ

אֵיךְ נִשְׁכָּחֶנּוּ? / וְיוֹם יוֹם חֲסָדָיו לִי יַפְלִיא.

כִּי עוֹד.

אֵל נוֹרָא שְׁמוֹ / אֲשֶׁר כַּשַּׂלְמָה אוֹר עוֹטֶה

הוּא מִמְּרוֹמוֹ / לְקוֹל שִׁירַי אֶת-אָזְנוֹ יַטֶּה

יִבְנֶה הֲדוֹמוֹ / שָׁם מַעֲטֵה תְהִלָּה אֶעֱטֶה

שָׁם אֲהַלְּלֶנּוּ / וְאֶעֱדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי.

כִּי עוֹד.

מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי מַה-תֶּהֱמִי עָלַי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים

כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנַי וֵאלֹהָי.

ביאורים: 1 I. לו היו כל רחבי השמים לניר. ולקח רעיון זה מהמאמר התלמודי: אם יהיו כל הַיַּמִּים דיו…ושמים יריעות (שבת יא.). 2. עפ“י ברכות י, ע”א.: והקב“ה….צר צורה בתוך צורה…..והיינו דאמרה חנה:…..ואין צור כאלהינו (שמואל א' ב‘, ב’)…..אין צַייר כאלהינו. II. פֶּלִי, השמטתי את האלף בסוף המלה להשוואת החרוז גם בכתב. 5 I. יתאלם, יהיה נאלם. וכל פיסקה זו בנויה על דעת הרמב”ם במורה נבוכים (ח“א פרק נ”ח) שבנוגע לתארי ה' אפשר להשתמש רק בתארים שליליים (שאיננו כזאת וכזאת) ולא בחיוביים. 8 II. ינצל ממחלת הטעות והשגיאה. 10 I. אין מי שיראהו; עפ“י הכתוב (שמות ל"ג, כ'): כי לא יראני האדם וחי. 14, וראשית 15. המאמר הוא עפ”י: אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם (בבא בתרא י.).

השפעות תנ"כיות: 4. תהלים מ“ב, ו‘. 9 II. שמואל א, ב’, ג'. 12.תהלים ס”ו, ט‘. 13. שם, קי"ג, ד’. 16 II. שם, ל“א, כ”ב. 17 II. שם, ק“ד, ב'. 20 II. איוב ל”א, ל"ו.

שינויי נוסחאות: 2 I I. פלי, בד‘: פלאי. 4 II. הוחילי, בא’: אוחילי. 6 I. חיוב, בו‘: חיות. II. בהוד, בד’ בשמו. 14 II. בו' חסרות: “יען כי”. 19 II. אעטה, בו': עיטה.

 

ח. הַחַיִּים הָעוֹבְרִים    🔗

20. יָנוּם גֶּבֶר, יִישַׁן גֶּבֶר    🔗

הכתובת: וזאת התוכחה לחן: ג’אנום דילביר ג’אנום דילביר. תורקי. פנג’גה

²² יָנוּם גֶּבֶר, יִישַׁן גֶּבֶר / עַל מִטָּתוֹ, וְהוּא סוֹבֵר –

כִּי הוּא נָח – וְהוּא צֵל עוֹבֵר / וּבְלִי כָנָף הוּא יַאֲבֵר.

יָנוּם.

יְדַמֶּה אִישׁ, יַחְשׁבֹ יָנוּחַ / כְּדָר תּוֹךְ אֳנִי בָטוּחַ

וְיֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ / עַד אֲשֶׁר פֶּתַע יִשָּׁבֵר.

יָנוּם.

שׁוּר אִישׁ כִּי אַתָּה כַסְּפִינָה / אֵין לָהּ מְנוּחָה נְכוֹנָה

עַל מַיִם עַזִּים מְכוֹנָהּ / הוֹלְכָה מֵעֵבֶר אֶל עֵבֶר.

יָנוּם.

רְאֵה עוֹלָם הוּא יָם זוֹעֵף / וְאַתָּה בֶּן-אָדָם יָעֵף

מְשׁוֹטֵט בּוֹ סָר וְזָעֵף / יָרֵא פֶּן יִקְרְךָ שָׁבֶר.

יָנוּם.

אֵיךְ תִּתְפָּאֵר בְּיָד וָשֵׁם / בִּרְאוֹת תַּחְתְּךָ מֵי גָשֶׁם?

הֵם יִמְחוּ כָל-גּוּף וְגָשֶׁם / עַד לְכַלֵּה וְאֵין קוֹבֵר.

יָנוּם. לָכֵן בִּהְיוֹתְךָ עַל אַרְצֶךָ / הָכֵן צֵידָה בִמְלוֹא קֻמְצֶךָ

עַד תַּגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצֶךָ / וְחֵיקְךָ מְלֵאָה שָׁבֶר.

יָנוּם.

לֹא תַחְשֹׁב תֵּבֵל לְמִשְׁכָּן / רַק דֶּרֶך מְאֹד מְסֻכָּן

דְּאַג עַד תַּגִּיעַ אֶל כַּן / הוּכַן לָךְ, וְשָׁם תִּתְגַּבֵּר.

יָנוּם.

חֲזַק וֶאֱמַץ לַעֲזֹב תֵּבֵל / וּשְׁמַע קְרִיַּת רַב חוֹבֵל: –

מַה-לְּךָ נִרְדָּם בַּהֶבֶל? / קוּם קְרָא כִי יֵשׁ שֵׂבֶר.

יָנוּם.

ביאורים: 2 II. יאבר, יעוף באברתו, בכנפיו. 3, 4. רעיון שני הבתים ברובו לקוח משלושה בתי הרמב"ע (מבחר השירה העברית לברודי, צד קמח):

יִזְכֹּר גֶּבֶר בִּימֵי חַיָּיו / כִּי לַמָּוֶת הוּא לָקוּחַ

וּלְאַט יִסַּע כָּל-יוֹם מַסָּע / אָכֵן יַחְשֹׁב כִּי יָנוּחַ

דּוֹמֶה אֶל אִישׁ שׁוֹקֵט עַל צִי / אַךְ יֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ.

6 I. מכונה, היסוד. 6 I. ר' בחינת עולם לידעיה הפניני פרק ח‘: העולם ים זועף וכו’ ואתה בן-אדם וכו‘. 9 II. בראותך כעין מי מבול הבאים למחות את הכל. – גשם – גשם (10 I), צימוד שלם. 12 II. חיקך מלאה בר. – שבר (בסוף 8) – שבר (בסוף 12), צימוד שלם. 14 I. כַּן, מקום מבוסס. 15 II. קְרִיַּת, מלה תלמודית בהוראת: קריאת. – רב חובל, הכוונה על האלהים. 16 II. כי יש שׂבר, כי יש תקווה, וזה שיבוץ שונה הוראה, בשנוי “שֶׁבֶר” ב“שֵׂבר”, מבראשית מ"ב, א’.

השפעות תנ"כיות: 4 I. תהלים י“ח, י”א. II. משלי ו‘, ט"ו. 15 II, 16. יונה א’, ו'.

שינויי נוסחאות: 2 I. נח, בח‘: רוח. 5 I. שור, בח’: שוב. II. מנוחה נכונה, בח‘: מנוח במכונה. 7 I. ים, בח’ בטעות: סר, בהשפעת הבית הבא.