רקע
קלמן שולמן
מֶחְקְרֵי אֶרֶץ רוּסְיָא
mנחלת הכלל [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: דפוס יוסף ראובן ראָם (Romm); 1869

תכונת ארץ רוסיא לִפְלַגוֹתֶיהָ, תועפות הָרֶיהָ, חֵקֶר יַמֶיהָ וּמִשְטְרֵי יאוריה ונהרותיה, יבול אדמתה וצאצאיה, תולדותיה והעתים אשר עָברו עליה, משפטי עַמֶיהָ הרבים והשונים, מַחְלְקוֹת מדינותיה, נָפותיה ועריה, סגֻלותיהן, חִין עֶרְכָּן וכל הֲלִיכוֹתֵיהֶן.


 

תוכן העניינים:


מחקרי ארץ רוסיא

1. ממדיה

2. גבולותיה

3. ימיה

4. תועפות הריה

5. ראשי הברכות ברוסיא

6. ראשי נהרות רוסיא

7. תעלות (קאנעֶלע)

7. נאות מדבר

8. תכונות רוסיא ומזגה

9. יבולה וצאצאיה

10. מלאכת עבודה ומסחור

11. בתי מדרש ובתי ספר

12. עמי ארץ רוסיא

13. תולדות רוסיא וגבורותיה

א. רוסיא הגדולה

ב. רוסיא הקטנה

ג. מדינות ים הקדמוני

ד. נסיכות פיננלאנד הגדולה

ה. רוסיא המערבית

ו. ממלכת פאלען

ז. רוסיא המזרחית

א) ממלכת קאזאן

ב) ממלכת אסטראחאן

ח. רוסיא הדרומית או החדשה

רוסיא האזיאטית

1. תולדות קו-קז

2. ארצות קו-קז ועמיה

סיביר [אין כותרת]

1. סיביר

2. ראשי נהרות סיביר

3. משטרי הרי סיביר

4. מזגה וצאצאיה

5. עמי ארץ סיביר

6. ערבותיה

7. פלגות סיביר למדינותיה ועריה

8. קאמטשאטקא

9. מסע בערבות סיביר

[10.] איי שנהבים והרי עצים

אל הקורא

 

מבוא


בדור חכם כדורֵנו, שְׂפַת יֶתֶר היא להוכיח בדברים מה רב טוּב צָפוּן בהידיעה הנחוצה, ידיעת מחקרי ארץ, כי כל איש משכיל אשר מהלכים לו בהליכות עולם, יודע נאמנה כי מִבַּלְעָדָהּ לא ירים האדם את ידיו ואת רגליו ברחבי התבל. אך יען כי לא רבים יֶחכָּמו, וְיֶשְׁנוֹ עוד הָמון רב בתוכנו אשר לֹא ידעו ולא יבינו את יִקְרת הידיעה הזאת, ומבלי דעת את יִקְרָתָה גם דעת דרכיה לא יחפוצון, על כן לא למותר הוא לנו להוכיח ולערוך לעיניהם כי הידיעה הזאת – לגֹדֶל תועלתה וְחִין ערכה – היתה סגֻלה וכלי חֵפץ ביד מחוקקנו ובידי נביאינו עד כי פִּנוּ לה מקום – על פי ה' – בתורתנו התמימה ובדברי חזיונותיהם ונבואותיהם. ומבלי הַלְאוֹת את הקורא בלַהג הרבה, נודיע בדברים קצרים קֹשְׁטְ דברינו אלה: בראש ספר בראשית (אשר בו צרורה תַּעֲלוּמַת היצירה, חֲתוּמָה סְגֻלַת סוֹד מעשה בראשית) בראש הספר ההוא (פרשה ב', ט’–ט"ו) שָׂם ה' מָקום להידיעה הזאת, וכל היודע רק ראשית דרכיה, חִכּוֹ יִטְעַם כי היא היתה כבר ערוכה בַּכֹּל ושמורה ביד מחוקקנו על פי ה‘, כי הנאֻמים האלה: “ונהר יוֹצֵא – יִפָּרֵד לארבעה רָאשִׁים – הַסֹּבֵב – הַהוֹלֵךְ קִדְמַת אשור”, יעידו כי כבר רָחבה וְנָסְבָה אז הידיעה הזאת, כאשר יבין כל איש מֵבִין מדעתו –. בספר במדבר כתובות שתי פרשיות שלֵמות אשר יסודתן על אדני הידיעה הזאת, הלא הן פרשה ל“ג ופרשה ל”ד בספר ההוא, ובהן נמצאים עוד מִבְטָאִים המעידים כי הידיעה הזאת היתה כבר מוּדַעַת לַאֲדוֹן הנביאים בתכלית השלֵמות. המבטאים ההם, הלא המה: "וְנָסַב הַגְּבוּל – וְעָבַר והיו תוֹצְאוֹתָיו היָמה – תְּתָאוּ לכם – וְהִתְאֲוִיתֶם – וְיָרַד הגבול וּמָחָה על כֶּתֶף ים – וְהִקְרִיתֶם לכם ערים – “. בספר ההוא פרשה כ”א (י’–כ"א) יבואו עוד נִיבִים נָאוִים המעידים על אֲמִתַּת דברינו, הלא הם: אֶשֶׁד הַנְּחָלִים1ונשען לגבול מואב – ". ובפרשה ההיא (כ“ו–ל”א) – וכן בספר דברים פרשה ב’ (כ’–כ"ב), פרשה ד' (מ“א–מ”ט), ועוד במקומות רבים יבואו בתורתנו מבטאים ונאֻמים אשר כל מֵבִין נָקל לו להבין כי הם לא יבואו רק בידיעה נִפְרָצָה וצרופה. גם יהושע בן נון אשר אָצַל עליו משה מֵהוֹדוֹ, ידע את הידיעה הזאת באופן נעלה, כאשר תעידינה שבע הפרשיות הכתובות בספרו (מן פרשה ט“ו עד כ”ב). בשפה ברורה ולשון למודים יַצִיב גבולות עַמִים למספר בני ישראל, וכאיש אשר ידיו לו רב במחקרי ארץ, עָמַד וַיְמוֹדֵד ארץ וַיַפִּילָהּ בחבל נחלה לשִבטי ישֻרון. מה נָאוו הניבים האלה: "וּבֵרֵאתָ –; ויצא הגבולוְעָבַרוְיָרַדוְתָאַרוְנָסַבוְעָלָהוּפָגַעוְשָׁב. לְשׁוֹן יָם. גֻלֹּת עִלִיוֹת וְגֻלֹּת תַּחְתִּיוֹת – “, ועוד רבים כאלה אשר יעידו עֵדות נאמנה כי הידיעה הזאת היתה ביד יהושע בתכלית השלֵמות ולא חסר כֹּל בה. ולא יהושע לבדו כי גם כל חכמי דורו – דור דֵעה – ידעו את הידיעה הזאת עד תֻּמָהּ גם הִשכילו לכתוב אותה בספר, כמ”ש (יהושע י“ח, י”ד): “הבו לכם שלשה אנשים לשבט ואשלחם ויקומו ויתהלכו בארץ וְיִכְתְּבוּ אותה – ואתם תִּכְתְּבוּ את הארץ (שם ו'), ויצו יהושע את ההולכים לִכְתּוֹב את הארץ לאמר לכו והתהלכתם בארץ וְכִּתְבוּ אוֹתָהּ (שם ח'), וילכו האנשים ויעברו בארץ וַיִכְתְּבוּהָ לערים לשבעה חלקים על סֵפֶר (שם ט'). וממוצא דבר הכתובים ההם תשכיל ותדע כי עוד בימי קדם ההם נקראה הידיעה הזאת בשם “כְּתִיבַת הארץ” הדומה בכל פרטיו לְשֵׁם געאָגראַפֿיע (ערד בעשרייבונג, Землеописаніе). מדברי יפתח הגלעדי אשר שלח ביד מלאכיו אל מלך בני עמון, נוכל לשער כי גם הוא ידע את הידיעה הזאת בעצם תֻּמָהּ כיאות לאיש נכבד הנצב בראש העם –. והנה ידענו כי ידיעת דרכי המסחור היא פֻארָה אחת מידיעת הגעאָגראפֿיע הפאָליטית, ומה מאד נתפלא אם נתבונן את הַכֹּחַ הגדול והיד החזקה אשר ליחזקאל הנביא בידיעה הזאת! כי בספרו הקדוש פרשה כ”ז הִפליא מאד לְתָאֵר בדברים נִפלאים את מסחור צֹר המעטירה אשר סָחרה אל כל גויי הארצות, וכל חֲכַם לבב יראה ויתפלא על הנביא הזה אשר לו זרוע עם גבורה גם בהליכת המסחור מאין כמוהו. גם מפרשה מ' עד סוף סִפרו, נראה עַיִן בעין את תָּקפו ואת רֹחַב לבבו בידיעה המפֹארה הזאת, ידיעת מחקרי הארץ –.

ישעיה הנביא הוכיח את גדלו ואת עֻזוֹ בידיעה הזאת בתֵבה אחת בספרו פרשה מ' (כ"ב). כי הנה כל חכמי העמים בדורות עולמים האמינו כי הארץ היא מְרֻבָּעַת, והראשון בין החכמים ההם אשר חִוָה דֵעוֹ כי היא כַּדוּרִית, היה הפלוסוף האדיר וחכם הרזים פיטאַגאָראַס, ואחריו הֶחרה הֶחזיק בדֵעה הזאת אביר הפילוסופים אַריסטאָטעלעס, גם הפילוסופים השטאָאִים (שטאָאִיקער) התאמצו להוכיח צִדקת הדעה הזאת נגד דעת תלמידי עפיקור (עפיקוּראֶער) אשר הֶחזיקו בדעת חכמי דורות עולמים כי הארץ היא מְרֻבָּעַת, אך דעתם הנכונה לא הביאה פרי תועלת, ומה גם בימי הבינים, עד אשר התעורר קאלומבוס ויכונן אותה על מכונה בל תִּמוֹט עולם ועד, כידוע. וישעיה הנביא היה הראשון לכלם אשר גָלָה את הסוד הזה בְתֵבָה אחת, באמרו: היושב על חוּג הָאָרֶץ, כי תֵבַת חוּג תודיענו בַּאֵר הֵיטב כי הארץ היא כַּדוּרִית ומתֹארת כְּבַמְחוּגָה –. ואף כי מצאנו בספר הזה פרשה י"א (י"ב) ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כַּנְפוֹת הארץ, גם (שם כ“ד, ט”ז) מִכְּנַף הארץ זמרות שמענו, ובספר איוב (ל"ז, ג') ואורו על כַּנְפוֹת הארץ, גם (שם ל“ח, י”ג) לאחוז בְּכַנְפוֹת הארץ, וביחזקאל (ז‘, ב’) על ארבע כַּנְפוֹת הארץ, וְכַנְפוֹת לא יֵאָמר בלתי אם על גוּף מְרֻבָּע, הנה זולת אשר ידענו כי התורה והנביאים דִברו כלשון בני אדם וכפי דעותיהם אז בימים הראשונים בעניני העולם והטבע, זולת זה מצאנו גם כַּנְפֵי רוּחַ (תהלים י“ח, י”א; ק"ד, ג') גם שֶׁמֶשׁ צדקה ומרפא בִּכְנָפֶיהָ (מלאכי ג‘, ב’) האמור נאמר כי גם הרוח והשמש הם בעלי מְרֻבָּעִים? –. ובאמת הכוונה בשם כנפים המיוחס להארץ, על הַצִירִים (ערדפּאָלען) אשר גם הם צִיוּר דמיוני לשבר את האֹזן, כידוע. וכן כנפי רוח מליצה חידה היא למהירת תעופת הרוח, וכנפי שמש גם כנפי שחר (תהלים קל"ט, ט') תֹּארים הם להמרוצה הנפלאה אשר לקרני אורם, אך לא לתאר את צלמם ותבניתם כפי האמת. אמנם הנבואות אשר בספר ישעיה מפרשה מ' ועד סוף הספר, אשר בהן כל ישע וכל חפץ הנביא לְשָׁרֵשׁ מִלִבּוֹת היהודים גוֹלֵי בבל כל הַדֵעוֹת הַמְשֻׁבָּשׁוֹת אשר נִספחו אליהן מהעמים הקדמונים המתהללים באליליהם (כידוע לכל יודע מֵבִין), שם לא ידַבר עוד הנביא כלשון בני האדם וכפי הדֵעות אשר יאמינו בהן עמֵי הארץ, רק בשפה ברורה יביע רוח קדשו, וגם בעניני העולם והטבע יעשה כן, ועל כן יְגַל לנו גם סוד תמונת הארץ ויודיענו בשפת אמת כי כַּדוּרִית היא ומתֹארת כְּבַמְחוּגָה2. גם בספר תהלים נמצאו דברים רבים המורים באצבע על היד החזקה אשר היתה למשוררי קֹדש ההם בידיעת מחקרי ארץ, וגם בספר איוב מצאנו ענינים נשגבים בידיעה הזאת, כמו נֹטֶה צפון על תֹּהוּ, תֹּלֶה אֶרֶֶץ עַל־בְּלִימָה (איוב כ"ו, ח') –. גם שֵם ארץ הונח לכוונה נשגבה מאד, הלא היא בגלל מרוצתה הַיוֹמִי וְהַשְׁנָתִי – וזה אחד מהעֵדים הנאמנים המעידים כי מפי עליון יצאה השפה הקדושה ובה חתומים וּסְפוּנִים סודות מעשה בראשית.

הנה ערכתי לפניך, קורא יקר! במראה ולא בחידות את יקרת הידיעה הזאת וְחִין עֶרכה, וכל איש אשר חַנָנוֹ ה' בדֵעה בינה וְהַשְׂכֵּל, נפשו יודעת מאד כי בכל המון המדָעים הרבים והעצומים, מאין כמוה לפקוח את עיני האדם להתבונן על פִּלְאֵי אֵל ברחבי ארץ ותבל, כי עֹז בידה לנהגנו ולהביאנו אל אוצרות נִסתרים ולהַראותנו את הָאָבְנָיִם אשר עליהם יַפליא אֲדוֹן הנפלאות לעשות את מִפְלְאוֹת מִפְעָלָיו – היא תשימנו לאזרחים בכל אפסי ארץ ואִייִם רחוקים, והיא תַרְאֵנוּ את צִבְאות התמורות והחליפות המתחוללות על כל בני חֲלוֹף תחת השמש, ואת השֶׁטֶף העז השוטף בֶּעֱזוּזוֹ כל עלילות האדם ותחבולותיו, את גבורותיו וכל פעולותיו, ורק האמת והצדק יעמדו כהררי אֵל וּכְצוּרֵי שַׁדַי לא יִמוֹטוּ לעולם –. ואחרי אשר הודעתיך קֹשְׁטְ אמרי אמת אלה, הנה שפתי לא אכלא מהטיף לך בזה דברים קצרים גם על פְּלַגות הידיעה הזאת ועל תולדותיה מיום אשר נודעו עִקבותיה בתבל עד ימי הדור האחרון הזה אשר היא יושבת על גַפֵּי מרומֵי קרת: הידיעה הזאת תִּפָּלג לשלש פלגות:

1) לגעאָגראפֿיע הנדסית (מאַטהעמאַטישע),

2) לגעאָגראפֿיע טבעית (פֿיזישע),

3) ולגעאָגראפֿיע מדינית (פאָליטישע או סטאַטיסטישע). הגעאָגראפֿיע ההנדסית

תורנו ותלמדנו את תבנית הארץ ואת מְמַדֶיהָ, תָּמֹד ארכה ורָחבה גם תִּטֶה קָו על הֲליכות דרכה ומרוצתה ועל הַיַחַשׂ אשר לה עִם כל כדוּרי שמים ממעל הדומים אליה בתמונתם וביתר תכונותיהם –.

הגעאָגראפֿיע הטבעית תאלפנו לדעת את הארץ על פי סגֻלותיה אשר הָטְבּעו בה מששת ימי בראשית, תביע אֹמֶר על המים הסובבים אותה, על הרריה וגבעותיה, עמקיה וגאיותיה, על יאוריה, נהרותיה, פלגיה ונחליה, על הדוממים, על הצומחים, על בעלי חיים השונים וביחוד על האדם בחיר כל יצורי עולמים, גם תלמדנו פשר דבר המראות והחזיונות הטִבעים הנראים בְּרוּם רקיע השמים ופעולותיהם אשר יפעלו בארץ וצאצאיה, תבל ויושבי בה –.

הגעאָגראפֿיע המדינית או הסטאַטיסטית תציב גבולות עַמִים, תִּתֵּן אֹמר על משפטי הארץ ועל מדינותיה, תודיענו הליכות המלוכה בכל ממלכה וממלכה, תִּמְנֶה מִסְפר הארצות, המדינות, הנָפות, הגלילות, המחוזות, הערים, הכפרים והחצֵרים, גם מספר יושביהם, פעולות חכמי חרשיהם ובעלי מלאכת מחשבת, דרכי המסחור וכל מקנה וקנין, ארחות כל העמים והלשונות אשר תחת כל השמים, פלגות לשונותיהם, דתיהם, מדותיהם, הנהגותיהם, חכמתם ומַצב השכָּלתם ועוד רבות כאלה –. הידיעה הזאת נולדה על ברכי העמים אשר הֵרימו פעמיהם לארצות רחוקות גם עברו ארחות יַמִים לבַקש ולמצוא ארצות חדשות ואיים חדשים. העמים הראשונים אשר חֵרפו את נפשם לעבור יַמִים וימצאו ארצות חדשות, היו הצֹרים (פֿאֶניקיער), הם מצאו לראשונה את אִיֵי קאַנאַריען בים האטלאַנטי, הם באו בתחלה ארצה בריטאַניא, הם היו הראשונים אשר עברו באניות לאֹרך חֻפֵּי ים הצפוני וים הקדמוני, הם שָׁטוּ בְצִי אדיר בְּמֵימֵי הוֹדוּ ובלי תפונה הגיעו גם עד אדמת אמעריקא, ועל מַסעותיהם והמצאותיהם יָרוּ את אבן הַפִּנָּה בידיעת מחקרי הארץ בדורות קדומים ההם. היוָנים לא ידעו עוד מאומה בימי קדם ההם מהידיעה הזאת, וכל דבריהם על תכונות הארצות הרחוקות, אך משאות שוא הם וּמִשְׁלֵי אֵפֶר, ורק אחרי ימים רבים בנסוע שבטים אחדים מבני עַמָם לארץ מרחקים ויכוננו שם מוֹשָׁבוֹת (קאָלאָניען), רק אז זֻקקה מעט הידיעה הזאת בידם, ובכל זאת לא היו להם עוד ידיעות בטוחות ונכונות עד אשר הביא להם העראָדאָט את הידיעות ההן במאה החמישית לפני ספירת הנוצרים. מאה שנים אחרי החכם והסופר ההוא, מצא הפילוסוף האדיר אַריסטאָטעלעס על פי חקרי לבבו כי הארץ היא כדורית ככל כדורי השמים, אך דֵעוֹ לא נשא פרי עד ימי קאלומבוס –. המסעות הגדולים אשר נסע אלכסנדר המוקדני למרחבי תבל לָרֶשֶׁת מִשְׁכְּנוֹת לא לו, פתחו שערים רחבים להידיעה הזאת, אך בסערות העִתים ההן וּשְׂאוֹן גליהן, עָלוּ בַתֹּהוּ כל חִקרי החכמים אשר אָרחו לחברה עִם אלכסנדר ואשר גִלו חדשות ונצורות במחקרי הארץ –.

באלכסנדריא מקום משכן החכמה בדורות הראשונים, קם איש חכם ונבון ושמו עראָטאָסטענעס וַיְיַסֵד את הידיעה הזאת על אדָנים נאמנים כיד החכמה הטובה עליו, ומאז והלאה החֵלו הנוסעים והתרים לכתוב בספר את כל החדשות אשר מצאו במחקרי ארץ. על ידי הנצחונות הגדולים אשר נָצחו הרומאים בארץ גאַליה, גירמאניה, בריטאניה, קאַווקאַז, עֲרָב וּפָרַס, רָחבה הידיעה הזאת ביתר שאת וביתר עז. החכמים הגדולים פאָמפאָניוס מעלאַ, פליניוס וּשְׁטראַבּאָ, הֵרימו קַרנה בכָבוד וַיַרְחִיבו את גבולה מאד. קיסרי רומא צִווּ להחכמים אשר בידם מֶחקרי ארץ וְיַמִּים, לכתוב בספר וּלְצַיֵר מַפּוֹת הארצות וְהַיַמִים לְלַמֵד לבני האדם דעת בהליכות עולם, אך הספרים וְהַמַפּוֹת ההן נִסחפו בְזֶרֶם העת וְאָבְדוּ מתוך הקהל, ורק פַּתְשֶגן (קאָפיע) מַפָּה אחת מֵהַמַפּוֹת ההן נִצלה בארח פלא ממצולות תהום הַנְשִׁיָה ונשארה בידנו עד היום הזה. החכם הנעלה תלמי המִצרי אשר חי מאה וחמִשים שנה אחר לֶדֶת הנוצרי, היה גואל ומודע להידיעה הזאת, וביחוד להגעאָגראפֿיע המאַטהעמאַטית, ושִׁטָתוֹ הֶאריכה ימים רבים מאד וַתִּתְעוֹדֵד אלף וארבע מאות שנה.

לרגלי מַסְעֵי העמים (פאֶלקערוואַנדערונג) במאה החמישית לספהנ“ו, החֵלה תקופה חדָשה בחיי כל העמים, ועל ידם גָדלה גם הידיעה הזאת ותשלח פארותיה עד מרחקי ארץ ותבל –. ידיעות ברורות על תכונות אזיה המזרחית, הביא לנו האיש משה הארמתי יליד האָרענע, ועל תכונות ארץ כּוּשׁ (עטיאָפיה) הודיענו דברים נכונים החכם הנוסע הנודע בשֵם קאָסמאָס –. על ארצות איירופא הצפונית והמזרחית, האיר אור חָדש החכם והסופר הגאָטהי הנודע בשֵׁם יאָרנאַנדעס (בשנת 550 לספהנ"ו). הנאָרמאַנים שודדי הים מצאו ארצות רבות במַסעותיהם הגדולות אשר נסעו אָרחות יַמִים, לכדו את אִירלאַנד, הגיעו עד אִיסלאַנד וגראֶנלאַנד, ועל ידיהם נִגלו המון חדָשות במֶחקרי הארץ. שלוחי הנוצרים אשר עברו בהררי הקרח והגאיות הרחָבות אשר בנאָרוועגען, שוועדען ופינלאנד, הביאו לנו מנחה חדשה מפרי מחקריהם בתכונות הארצות ההן. גם הערביאים התנדבו בדורות הראשונים ההם לעבור במֶרחבי ארצות תבל להתחקות על הליכותיהן ותכונותיהן וסגֻלותיהן, ויעברו בארץ פרס, הודו המזרחית, טיבעט וחינא ועוד ארצות רבות מאד ויאספו בחפניהם ידיעות חדשות ומועילות על מחקרי הארצות ההנה, ואת פרי חקירותיהם כתבו חכמים רבים בספרי זִכרונות זִכּרון לדור אחרון, הלא הם: מסעודי, אבן חוקל, אדריסי, יאַקות וְאַבּוּלפֿעדאַ. במאה שלש עשרה לספהנ”ו מצאו הַתָּרִים יודעי יָם את אִיֵי יַם האַטלאַנטי, והפורטוגיזים את אִיֵי קאַנאַריען אשר מצאו אותם הצֹרִיִים לראשונה ונשכחו ברבות השנים.

והחכם הווענעציאַני מאַרקאָ פאָלאָ כתב ספר יקר על תכונות ארצות אזיה. כל ימי המאה הט"ו לא חדלו התרים לתור ולבַקש ולמצוא אִיִים וארצות חדָשות, ויותר מכֻּלם עשו להם אז הפורטוגיזים שֵׁם עולם לא יִכָּרֵת במָצאם את אִיֵי אַצאָרען, את חוף אפריקא המערבית וגבנון מֵצר התקוה הטובה (פֿאָרגעבירגע דער גוטען האָפֿפֿנונג). תרים אחרים נסעו אז מאזיה וַיָסֹבוּ את חֻפֵּי אפריקא המזרחית עד אִי מאַדאַגאַסקאַר. מַחַט הצפוני (קאָמפאַס) היה נר לרגלי התרים ההם ואור לנתיבתם בעָברם ארחות יַמים, ועל ידו הִרחיבו מאד את גבולות הגעאָגראפיע.

אך כל הנוסעים וכל התָּרים המפֹארים והחכמים ההם לא הגדילו לעשות כְּהַתַּיָר הגדול קאָלומבוס, וכל המצאותיהם לא נחשבו מוּל מציאת אמעריקא אשר מצא הַסַפָּן הנפלא ההוא בשנת 1492 –.

וואַסקאָ דע גאַממאַ הצליח בחכמתו ועזוז רוחו להגיע דרך קרן אפריקא הדרומית אל ארץ הודו בדרך קרובה מכל הדרכים, ובעת אשר מצא הוא את הדבר הגדול הזה, מצאו האַנגלים את צפונית אמעריקא –. במשך ימי המאה הט"ז הִתחרו אַנגלים, ספרדים ופורטוגיזים ויתורו ארצות וְיַמִים רחוקים לגלות חדשות ונצורות, ויפרצו בלב אמעריקא לחָקרה ולדרשה, ויצליחו למצוא תמיד גלילות חדשות אשר יושביהן נִכנעו תחת ידיהם ויהיו להם לעבדים, או ברחו מפניהם בסבכי היערים ויעזבו בידם את ארצותיהם –.

בשנת 1520 סבב פֿ. מאַגעלהאַנעס הפורטוגיזי את כַּדוּר הארץ בפעם הראשונה, ובשנת 1577 יצא פראַנץ דראַקע האַנגלי בעִקבותיו ויסובב גם הוא את חוג הארץ –. בשנת 1492 שִׂכֵּל מאַרטין בעהאַאִים את ידו ויעש בפעם הראשונה תבנית כַּדוּר הארץ (ערדגלאָבּוּס), וּסטעפפלער וזעבעסטיאַן מינסטער תלמידו, כתבו על ספר כל הידיעות אשר נודעו בימים ההם אֹדות מֶחקרי הארץ, והחכמים מערקאַטאָר, ריבעראַ, אָרטעליוס ועוד חכמים רבים בֵּארו ויבררו את הידיעות ההן על פי מַפּוֹת הארץ אשר כוננו בחכמתם, ויספחו גם את אמעריקא אל המפות ההן –. במאה הי"ז התערבו גם ההאָלאנדים [בתוך העמים] המשכילים המרחיבים גבולות המסחור [והמוצאים] ארצות חדשות, ויעברו ארחות יַמִים גם הם וימצאו את האָללאַנד החדשה ויעשו מקנה וקנין עִם ממלכת חינא. בין כֹּה וָכֹה צָץ צפירת תפארת החכמים, החוקר הנפלא קאָפערניקוס, ובעוצם יד חכמתו הָרַס את שִטַת תלמי המצרי אשר אָסרה בנחֻשתים את ידי חכמי כל דור ודור, וַיְגַל את סוד מעשה בראשית על פי שתי התנועות אשר תתנועע הארץ סביבות השמש –. החכם גאַליליי והחוקר הנשגב קעפלער הִרחיבו עוד את תעלומות החכמה ההיא אשר גִלה חֲכַם הרָזים ההוא, ועל ידיהם נוסדה הגעאָגראַפיע המאַטהעמאַטית על מְכוֹנֶיהָ בל תִּמוֹט עולם וָעֶד –. חכמי צרפת עמדו וַיְמוֹדְדוּ את כדור הארץ וימצאו את מְמַדֶיהָ ואת תבניתה הָאֲמִתִּית –.

מסעי החכם אַנזאָן סְבִיב חוּג הארץ, מַעבר כֹּכַב נֹגַה (ווענוס) דרך מעגל השמש בשנת 1761, מסעות החכם בִּיראָן סביבות הארץ, ומסעי החכם ניבוהר בארצות רבות ושונות, הם הם ראשי הדברים הגדולים אשר נִגְלוּ עד אמצע המאה הי“ח –. אחרי הנוסעים ההם התעוררו נוסעים ותרים חדשים וַיִתְמַכְּרוּ לסובב את כדור ארצנו, הלא הם: קאַרטערעט, וואַליס ובוגענווילע, וימצאו דרך חדשה בים הדרומי. וכל החדשות אשר מצאו במסעותיהם, אספו ויעלו על ספר אנשים חכמים וידועים, הלא המה: קלוּווערוס, וואַרעניוס, מאַליסאַנדער, גראָסיער וקאָרנעללי –. החכם בישינג והחכם גאַטטערער חכמי אשכנז הוסיפו עוד לאסוף חקירות רבות המתחדשות בכל עת בידיעת הגעאָגראַפיע, ויהיו לבני דורם לעינים –. באחרית המאה הי”ח היה הַסַפן המהֻלל דזעמס קוק אשר בלי לִשְׁגוֹת מדרך האמת נוכל לדַמות אותו ברוחו הכביר לקאָלומבוס, והוא מצא חדשות ונצורות לא שערום כל חכמי לב מעולם. הוא גִלה אִיִים רבים ביַם אקינוס, גם הביא לנו ידיעות ברורות אודות האָללאַנד החדָשה, אודות ים קרח הדרומי, אודות אמעריקא צפונית מערבית ועוד רבות כאלה –. על ידי החכם מוּנגאָ פראַנק נודעו לנו תכונות ארץ אפריקא אשר עד הימים ההם כִּסָה אותה ענן וערפל ונעלמה מעיני כל חכמי לב –. במאה הי"ט עברו נוסעים מהֻללים ארחות יַם הצפוני עד אחרית ים הדרומי ויביאו לנו חדשות רבות ומועילות –. החכם הנפלא והנעלה אלכסנדר הוּמבאָלד ובאָנפלאַנד מרעהו הֶעשירו מאד את ידיעת מחקרי הארץ במחקריהם החדשים אודות אמעריקא הפנימית, ובעקבותיהם הלכו חכמים רבים אחריהם ויביאו לנו חדשות רבות גם הם. חכמי ענגלאַנד הֶעלו אור חדש על ממלכות אזיה הפנימית ועל תכונותיהן והליכותיהן. החכמים הנודעים גאָססעלינג, ד' אַנווילע, העערען, אוּקערט ניטש ומאנגערט הגדילו את ידיעת הגעאָגראַפיע בספריהם הנודעים. החכמים שפרענגעל, עקרמאן, בערטוך ועוד רבים כמוהם שָׂמוּ מערכות וסדרים ישרים בידיעה הזאת. ספרים יקרים המפיצים אור יקר על מחקרי ארץ, כתבו

מאַלטעברוּן, וואֻגאָנדי, מענטעללע, באַלבי, גוּטהריע, פינקערטאָן, גוּטסמוּטהס, שטיין, פאַברי, קאַנט, באָדע, בערגמאַן, סויסוּרע, גאַספאַרי, קאַַננאַביך, פאָגלער, עבעל, ציממערמאַן, וואָלטער, וו. האָפפמאַן, פ. האָפפמאַן. החכם הנכבד קאַרל ריטטער ירה אבן הראשה בידיעת הגעאָגראַפיע הַמַדָעִית, ובדעתו הרחבה הֶעלה אותה על גפי מרומי קרת ככל המון המדעים. גם מַפּוֹת הארץ מצאו להם גואלים על ידי חכמי חרשים אשר אִזנו, חִקרו, תִּקנו את המַפות הראשונות ועל ידיהן פָּקחו את עיני המורים והתלמידים ללכת ברחָבה ברַחבי מֶחקרי הארץ.

אחרי הדברים והאמת האלה, הנני להודיע לבני עמֵנו הדבֵקים עוד באהבת שפתנו העִבריה: כי אחרי הַשְׁלִימִי את ספרי דִבְרֵי יְמֵי עוֹלָם, שמתי על לבי לְקָרְבָה גם אל מחקרי הארץ, ולכתוב בשפה ברורה את הֲלִיכות הידיעה הזאת לתועלת בני עמֵנו. אך בגשתי אל העבודה הכבֵדה הזאת, נסוגותי אחור, גם חצני נערתי, ביָדעי כי לרגלי העבודה הזאת אֶלָחֵץ לעזוב את עבודתי אשר אני עובד להביא לחם חֻקי, וימים רבים יַעברו עד אשר אֲכַלֶה את מעשה ספר גדול כזה הַמְכַלְכֵּל ידיעה גדולה כזאת, וּמֵאַיִן יבוא עֶזְרִי במשך הימים הרבים ההם? מי יכין שְאֵר לשׁאֵרי וְחֹק לביתי? ומה גם בְּצוֹק העִתים האלה! בהיותי נָבוך בשעפי יגון כאלה, ולבי עלי הומה על קוֹצר ידי להביא ברכה אל הליטעראטור העברית, והנה קול מקרית מלך רב ס“ט פעטערסבורג, קול דוֹד החכמה דופק, קול הגביר החכם המפֹאר והשלם ה' א. ל. לבית ראָזענטהאַל קורא אל סופרי ישראל לכתוב בשפת עֵבר את מחקרי ארץ רוסיא, והוא ישַלם במיטב כספו להסופר אשר ישכיל להוציא פועל ידיו במועצות ודעת לאור. לקול הקריאה הזאת התעוררתי ושִנסתי מתני למשוך בעט סופר ולהביא מִנחה חדשה לבני עמֵנו ביֵשע נִדבת הנָדיב ההוא אשר בָּחַר במַעשה ידי, וספרי אשר כתבתי מצא חן בעיניו –. ועל כן ראש דבר יֵצא לאור מחקרי ארץ רוסיא, כי לה משפט הבכורה גם בגלל אשר היא ארץ מולדתנו, אשר נאכל מִטוּבָהּ ונתענג בה על רוב שלום בחסדי הממשלה הרוממה יר”ה, והיא תהי אבן הראשה בכל מחקרי יתר הארצות אשר אוציא לאור ביֵשע ה'.

ועתה הֵא לכם קוראים יקרים! ספר מחקרי ארץ רוסיא אשר אספתי מבחירי החכמים והסופרים אשר בידם מחקרי ארץ וְתוֹעֲפוֹת דרכיה וידיעותיה, ובכל מָקוֹם ובכל עת אשר יהיו דברי הספר נִקראים, יְבוֹרָך שֵׁם כבוד הגביר הנָדיב והחכם היקר ה' א. ל. ראָזענטהאַל, כי רק בעזרָתו וּבְנִדְבָתוֹ יצא הספר הזה לאור, והוא אביהו קוֹנֵהוּ. ואני תפִלתי לך, קורא יקר! לְפַלֵס בפלס ומאזני צדק את נִיב שְׂפָתַי וּנְאֻמַי החדָשים אשר בספר הזה, והיה אחרי עֲשוֹתְךָ זאת, יהי נא חסדך עמדי להודיעני גם שגיאותי – כי מי יִתְאַמֵר: זך לִקְחִי בלי כל מִשְגה? – ואז אתקן את המעֻות וַאֲבָרכְךָ בחיי.

קלמן שולמאן.


 

מחקרי ארץ רוסיא


.1.§ מְמַדֶּיהָ.


ממלכת רוסיא היא הממלכה הגדולה בכל ממלכות התבל, וכמוה לא היתה מיום אשר הִנְחִיל עליון גוים וַיַצֵב גבולות עמים. שֵׁבֶט מלכותה יִשְׂתָּרֵעַ עד חֲצִי איירופא המזרחית ועל שלישית ארץ אזיא הצפונית, וְתָכִיל בקרבה 1/25 מכל שֶׁטַח חוּג הארץ, וחלק הששי מִיַבֶּשֶׁת התבל. ולפי הידיעות אשר הודיעונו חוקרי מֶחקרי הארץ, ידענו כי רוסיא האיירופית היא 93,502 פרסאות מְרֻבָּעות, נסיכת פֿיננלאנד הגדולה היא 6,835 פ“מ, ממלכת פאָלען 2,313 פ”מ, גלילות קַוְקַז 5,285 פ“מ, וגלילות סיביר (רוסיא האזיאטית) 260,441 פ”מ, ובס"ה 368,376 פרסאות מרובעות. אך יותר עוד תִּגָלֶה לעינינו רחבי ארץ רַבָּה הזאת וּמְמַדֶיהָ אם נַשְׁוֶה אותה אל ממלכות אחרות הגדולות והרחָבות בכל אפסי איירופא. כי גדולה היא פי שנים מממלכת בריטאַניה עם ארצותיה הרבות והגדולות אשר בְּהוֹדוּ וביתר חלקי התבל, וחמש ושבעים פעמים מארץ ממשלתה אשר באיירופא לבדה; שלשים ושמונה פעמים גדולה היא מקיסרית עסטרייך וקיסרית צרפת, ושבעים פעמים מארץ פרוסיא. אמנם יותר נוכל לְדַמוֹת את גֹדֶל ארץ רוסיא, אם נְדַמֶה את מדינותיה מוּל הממלכות השוררות באיירופא, כי אז נֵדַע כי רק מדינת פֿיננלאַנד לבדה גדולה היא כפלים מִשֶׁטַח ממלכות באייערן, זאַקסען, ווירטעמבערג והאנאָווער יחד; מדינת אַרחאַנגעל גדולה היא מִמַמְלכות צרפת, האָללאַנד, בעלגיען ושוויץ יחד, גם גדולה היא בשִטחה מכל שטח קיסרית עסטרייך; מדינת וואַלאָגדאַ גדולה היא מארצות ענגלאנד, שאָטטלאַנד ואִירלאַנד יחד; מדינת טאַבּאָלסק גדולה היא פי שנים כמעט מכל שטח קיסרית עסטרייך, וגם מדינת עסטלאַנד, הקטנה במדינות רוסיא, גדולה היא ממלכות זאַקסען.


.2.§ גְבוּלוֹתֶיהָ.


לפאת צפונית נִשְׁעֶנֶת היא על גבול נאָרוועגען וְיַם קֶרַח הצפוני; לפאת דרומית גבולה ממלכת חינאָ, טאַטאַרי החפשית, ים הכספי, פרס, טירקיי האַזיאַטית, ים האזובי וים השחור, טירקיי האיירופית וגאַליציען; לפאת מזרחית ים בעהרינג וים קאַמטשאַטקי, ולפאת מערבית ארץ מאָלדוי, גאַליציען, פרייסען, ים הקדמוני, שוועדען ונאָרוועגען.


.3.§ יַמֶּיהָ.


ים הַבַּלְטִי (Балтійское море), ים השחור (Черное море), ים הַכַּסְפִּי (Каспійское море), ים אקינוס הצפוני (Сѣверный море), וים הגדול (Великій море).

1) ים הבלטי, (בפי הרוסים הקדמונים ים ווענעדיג, או ים ווערעגי, ובפי האשכנזים ים הקדמוני (Ost-see). הים הזה יְלַחֵך עֲפַר חוף רוסיא המערבי, וְנִפְלְגוּ ממנו ארבע לשונות (Заливы): לשון ים הבּאָטני, לשון ים הפֿינני, עִם לשון ים הקצר (бухтъ) אשר בקראָנשטאַדט, ולשון ים הָרִיגְאִי. 1) לשון ים הבּאָטני הוא הגדול בכל לשונות הים הזה, וְיִתְפַּשֵׁט בין רוסיא ובין שוועדען, ובערך 700 ווערסט ילך בפֿיננלאנד המערבית מנהר טאָרנעאַ עד איי אַלאַנד. 2) לשון ים הפֿינני, ארכו 420 ווערסט, ורחבו 90 ווערסט, יֵלך בין ליפֿלאַנד, עסטלאַנד ופעטערבורג. 3) לשון ים ריגאי ישתרע בין קורלאַנד, ליפֿלאַנד וְאִי עזעל. בים הבּאַלטי יִמָצְאוּ איים רבים תחת ממשלת רוסיא, הלא הם: 1) אִיֵי אַלאַנד (Аландскіе), יושביהם פיננים אשר חַיַת יָדָם צֵיד דגים ומַעבר אניות, ומספרם בערך חמשה עשר אלף איש. הגדול בכל האיים ההם מְבֹרָך בַּעֲצֵי יער ותנובות שדה, מספר יושביו כתשעה אלפים איש, ושמו נודע לתהִלה על ידי המלחמה אשר לחמו הרוסים עִם השוועדים בים ההוא אשר על ידו בשנת 1714, וגבורי רוסיא חָשְׂפוּ אז את זרוע עֻזָם גם במלחמת הים וַיַכּוּ את אנשי מלחמתם חרם. 2) אי עזעל, 3) דאַגאָ, 4) מאָן, 5) וּוואָרמס בלשון ים הבאָטני, 6) קאָטלין, 7) האָכַלאַנד, 8) וּבערעזאָוויע בלשון ים הפֿינני, 9) וְאִי רוּגאַ בלשון ים הריגאי. מֵי ים הבאַלטי אינם מלוחים כְּמֵי ים אקינוס, כי הנהרות הרבים הנופלים לתוכו מַחלישים את טעם המלח בתוכו. בימי האביב עת יִמַס השלג וּמֵי הים גָאֹה גָאוּ, אז תראינה עינינו כי הים הזה הולך אל ים אקינוס, ובימי הקיץ נִראה הַהֵפֶך כי מֵי אקינוס שוטפים לתוך הים הזה. בתוך קרקע הים חֻבְּאוּ חַתְחַתִּים ומִכשולים, סלעים וכֵפִים, ועל כן יִסָכְנוּ בו האניות העוברות אָרחות דרכו, כי בכל עת אשר רוח על פניו יחלוף וִירומֵם גַלָיו, יהֶדוף את האניות על סַלְעֵי מָגוֹר וכֵפים ההם וִינַפְּצם, ומה גם בהתחולל עליו רוח מערבית. כי אחרי הרוח ההוא יֶאתה תמיד רוח סער אדיר וחזק אשר יְטַלְטֵל את האניות טַלְטֵלָה גָבֶר וִיפוֹצְצֵם על הסלעים. על הים הזה פָרַץ מאד סְחַר רוסיא, כי בְנָקֵל יבואו בו אניות סוחר דרך הנהרות וְהַתְּעָלוֹת הרבות המחֻברות אליו, וכנעני ארץ ישפיעו לארצות איירופא המערבית בָּר ודגן וכל תבואות רוסיא הַפֹּרִיָה, ותמורתן יביאו הרוסים תוצאות הארצות ההן, חרֹשת מעשה ידי חכמי חרשים ומלאכת מחשבת וכל עֲדִי פְּאֵר אשר יעשו בני הנֵכר לתענוגות בני האדם. אמנם לא בכל תקופות השנה תוכלנה האניות לעבור ארחות הים הזה, כי בבוא החֹרף העז וְיַשְׁלֵך קַרְחוֹ כְפִתִּים, יַקְפִּיא את חֻפָּיו ובעד מַעבר אניות יַחְתּוֹם, ורק שבעה חדשים בשנה פָתֹחַ יפתח הים הזה את דלתותיו לאניות שָׁיִט, אולם חֻפִּים אחרים פתוחים הם גם בימי החרף, כמו חוף עיר ווינדאַוואַ, ובאַלטיש פּאָרט וחוף עיר ליבאַוואַ, כי גם בעת אשר יגבר הַקֹר והכפור בנָפות ההן, לא יַקְפִּיאוּ את החֻפים כי אם ששה שבועות בשנה, ופעמים רבות לא תשלוט בהם יד הקרח גם בששה שבועות ההם ולא יִסָגְרוּ כל ימי השנה. אפס כי לֹא רַבָּה היא התועלת היוצאת מֵהַחֻפִּים ההם לרוסיא פנימה, יען כי רחוקים הם מאד מֵהַשְׁוָקִים ומקומות המסחור אשר בארץ הזאת פנימה –. לפעמים יתגבר החרף בתעצומות עֻזו עד כי יִסְפּוֹן בקרח וְקִפָּאוֹן את פני כל ים הבאַלטי, ופני תְהוֹמוֹ יִתְלַכָּדוּ עד אפס מָקוֹם, אך מִקְרֶה כזה לא יִקְרֶה כי אם לעתים רחוקות מאד, פעם אחת במֶשך מאה שנה. הערים הגדולות והמהֻללות המתנוססות על חֻפי הים הזה, הן: פעטערבורג וריגאַ, ובמדרגה שניה מהן ערי וִויבּאָר, העלזינגפֿאָרס, אַבּאָ, וואַזאַ, נאַרוואַ, רעוואַל, ווינדאַוואַ וליבאַוואַ. צֵיד דגים לא רב הוא בים הזה, גם הדגים אשר יאספו הַדַיָגִים במכמרתם, אינם גדולים כִּדְגֵי היֵמים האחרים.

2) ים השחור (פּאָנטוּס אייקסינוס בפי העמים הקדמונים, גם ים הָרוּסִי). הים הזה יְלַחֵך עֲפַר חוף רוסיא הדרומי, מֵימָיו עמוקים מאד, ולא יִמָצְאוּ בהם צוּרֵי מכשול וְתַלְפִּיוֹת סלעים או אִיֵי אבן וְרֻכְסֵי חול, ורק בפאת צפונית אשר שם חֻפָּיו שפלים, גם בפאת מזרחית אשר חֻפָּיו מלאים שם רְכָסִים וגבנונים, לא נמצאו מקומות טובים למעמד אניות כי אם מעטים. בימי האביב ובימי הסתיו (הערבסט) אשר מִדַת היום תִּשְׁוֶה שם לְמִדַת הלילה, יתגורר תמיד רוח סֹעָה וסער על שרשי הים והאניות תתנודדנה אז וְתְחַשֵׁבְנָה לְהִשָׁבֵר על מִשְבְּרֵי מָוֶת. לשון ים המכונה בשם טוִירי או קערטשי, יחבר את ים השחור עִם ים האזובי. בנפות רוסיא הדרומית יַאְדִיר ים השחור את המסחור וירים קַרנו בכָבוד. כל ימי השנה אניות בו יהלכון, ורק בעת אשר יִתְכַּסֶה חֻפּוֹ הצפוני בקרח, לא תֵלך בו אֳנִי שיט ששה שבועות בשנה; אך בחוף חֲצִי אִי הטוירי לא יֵרָאֶה ולא יִמָצֵא קרח וקפאון כל ימי השנה. האיים אשר בים הזה, הם: בערעזאַנסק, טענדר, חֲצִי אִי קְרִים או טוירי המחֻבר אל היבשה על ידי רצועת אדמת פערעקאָפּ. הערים המהֻללות אשר על ים השחור וים האזובי, הן: אָדעסאַ על חוף ים השחור, וטאַגאַנראָג על חוף ים האזובי, ובמדרגה שניה: חערסאַן, טעאָדאָסיאַ, קערץ, בערדיאַנסק, אייסק ורודעט קאַלע. דַיָגִים רבים יעמדו על שני יַמִים ההם, ומסחר הדגים גדול ועצום הוא במקומות ההם.

3) ים הכספי (חוואַלינסקאָיע מאָרע בפי הרוסים הקדמונים). הים הזה (זולת חֻפּוֹ הדרומי) הוא רק חֶבֶל נַחלת רוסיא לבדה. לִפְאַת דרומית מזרחית ימָצאו בו מקומות רבים אשר מֵימֵיהֶם אינם עמוקים וגם הלשונות היוצאות מהם אינן עמוקות, אך חֶלְקוֹ אשר לפאת דרומית מערבית עמוק עמוק הוא, אפס כי לא תִמָצֵא בו שפה עמוקה למעמד אניות. המסחור לא יפרוץ בים הזה, יען כי סביב לו אך ארצות ערָבה וְצִיָה, וגם בארצות הַנוֹשָבוֹת יושביהן אך מְתֵי מעט, ותחת זה הוא נותן יד לאניות סוחר לעבור בו לארצות קַוְקַז ופרס, אולם הדרך ההיא מְלֵאָה חַתְחַתִּים ומכשולים, ורע מכֻּלם הוא כי אין שם חוף בטוח למעמד האניות. עיר אַסטראַחאַן היא העיר הנכבדה בכל הערים אשר על חוף הים הזה. אמנם על חֻפָּיו אשר בְּקַוְקַז בנויות עוד ערים נכבדות, הלא הן: פעטראָווסק ולענקאָראן. החֻפּים ההם טובים ורחבים, אך כבד מאד להגיע אליהם דרך היבשה בגלל הרכָסים והרָמות הרבות הנצבות לשִטנה בדרך ההיא. בים הזה יִדְגוּ דגים רבים ושונים, והמסחור בִּדְגָתוֹ רב מאד. בחֻפיו המַערבים על יד האיים הקטנים הנקובים בשם טיוּלעני, זילאָיי ועוד רבים כמוהם, מסחור גדול בחַיות היום הנקראים בשם כַּלְבֵי יָם. באי זילאָיי נטעו נוטעים גפני אדרת אשר יֵינם הטוב יְשַׁמַח לבב אנוש. שני חציי איים בים הזה, שֵׁם האחד אַבשעראָן ושֵׁם השני מאנגישלאק.

4) ים אקינוס הצפוני. הים הזה יְלַחֵך עֲפַר חוף רוסיא הצפוני. אניות שַׁיִט לא ילכו בו כי אם בחלקיו המערבים, אך חֶלְקו המזרחי סגור תמיד בקרח נורא הנטוי על פניו, ובהררי קֶרַח הצָפים על גליו ומשבָריו בלי הפוגה, ואף בחלקיו המערבים לא תוכלנה אניות ללכת כי אם שלשה חדשים בשנה, ומטרת עוברי ארחות הים הזה היא רק צֵיד דגים וכלבי ים. הערים הנכבדות אשר על חוף ים הלָבן (אשר הוא חלק מחלקי הים הזה) הן אַרחאַנגלסק ואָנעגאַ. אִיֵי הים הזה הם: 1) קאָלגוּייעוו, 2) אִיֵי נאָוואַיאַ זעמלאַ, 3) וואַייגאַץ, 4) אִיֵי שפיצבערגען, 5) איי לענאַ, 6) נאָוואַיאַ סיביר, 7) פאַדעייעוו, 8) קאָטעל, 9) לְיאַכֿאָוו, 10) ומעדוועזי (Медьвѣжы). מֵאִיֵי ים הלָבן נודעים לתהִלה האיים המכונים בשם סאָלאָוועצקי. חציי אִיים נמצאו בים הצפוני הזה רק שנים, שֵׁם האחד קאָלאַ ושם השני קאַנין.

5) ים אקינוס הגדול. הים הזה יְלַחֵך עֲפַר חוֹף סיביר המזרחי, וממנו יוצאים שלשה יַמִים: ים בערינג, ים אָחאָטסק וים יאַפּאַן. על פני הים הגדול הזה תסערנה תמיד סערות גדולות ונוראות. חֻפָּיו הטובים בארץ רוסיא, הם אצל פעטער־פאַוולאָווסק על חֲצִי אִי קאַמטשאטקאַ, אצל נאָווי אַרחאַנגלסק על אי סיכטי, ואצל אַיאַנסק בנוף יאַקוטסק. אִיֵי הים הזה, הם: 1) סאַכֿאַלין, 2) אִיֵי קוּרִיל, 3) איי קאָמאַנדאָר, 4) איי אלעאויט (Алеутскихъ), 5) קאַדייאַק, 6) עוודאָקייעוו, 7) שוּמאַנין, 8) סיטכאַ, 9) פריבילאָוואַ, 10) ס“ט מאטפֿעיאַ, 11) ס”ט לאָרענץ, 12) גוואָזדעווי. חציי איים: טשוּקאָטסק, קאַמטשאַטקאַ. חֻפֵּי הים הזה גם אִייָו הרבים, יעשירו את ארץ רוסיא על ידי צֵיד חיות בַַּעלות אדרות שֵער יקרות.


.4.§ תּוֹעֲפוֹת הָרֶיהָ.


ארץ רוסיא בכלל, היא ארץ שְפֵלָה (Низменностъ), גדולה ורחבת ידים במאד מאד והרים סביב לה. אפס כי ההרים ההם אך חֵלק מִזְעָר הם מוּל רחבי השפֵלה ההיא, גם לא יִתְפַּשְׁטוּ בתוכה לְפַלֵג אותה לִפּלַגוֹת רבות ושונות. רק גבנון (Хреботъ) הרי אוּראַל יִשְׂתָּרֵעַ בלב השפלה ההיא וִיבַתֵּר אותה בַּתָּוֶך עד כי תִפָּרֵד והיתה לשתי פלגות גדולות ושונות אשה מרעותה במדתן ובְמִזְגָן וְטִבְעָן. הפלגה המערבית תְּכַלְכֵּל את רוסיא האיירופית, והפלגה המזרחית את רוסיא האַזיאַטית. אפס כי לא בכל המקומות יְבַתֵּר הגבנון הזה את שִפְלַת ארץ רוסיא ההיא, כי בין שְׂעִפָּיו הדרומים ובין ים הכספי, יש רֶוַח גדול אשר שם תתאחדנה שתי הפלגות ההנה ותהיינה לארץ גדולה ורחבת ידים מאד ההולכת במישרים מרחק רב עד אשר תָּחֵל לָרֶדֶת מטה מטה וְתִפְגַע בשפת ים הכספי ושם הֵתַמָה.

ההרים הסובבים את רוסיא האיירופית, הם: הרי אוּראַל, הרי קַוקַז, הרי טוירוס (Таврическія), שְׂעִפֵּי הרי הקאַרְפּאַטים והרי פֿיננלאנד.

1) הרי אוראל או אֵזור סֶלַע הגדול, הם רֻכְסֵי הררי עד הנצבים אלה נֹכַח אלה וּמַצִיבִים גבול בין רוסיא האיירופית ובין רוסיא האזיאטית. מוצא שֵׁם אוראל הוא מלשון טאַטאַרית, כי בלשון ההיא יִקָרֵא האזור בשם “אוראל”, וגם אזור ההרים יכונה בשם הזה. ההרים האלה משתרעים מפאת דרומית לפאת צפונית מהלך רב ועצום מאד, ומשם ישתרעו עוד הלאה, וּנְטִישׁוֹתֵיהֶם נִטְשׁוּ עָברו ים קֶרַח הצפוני, ושם הם נטושים על פני אִי וואַיגאַץ ונאָוואַיאַ זעמלא. רחבי אוראל שונים הם, גם לא ישוו בד בבד עם מדת ארכם: כי בפאת דרומית רָחבו עם הרי המִצְעָר אשר לו (Предгоры) בערך מאתים ווערסט, בַּתָּוֶך רחבו רק עשרים ווערסט, ובפאת צפונית ארבעים ווערסט. גם גבהו לא יתאים עם ארכו, כי חלקיו הדרומים והצפונים הגבוהים מכל חלקיו, אינם גבוהים יותר מחמשת אלפים רגל, ובמה נחשבה זאת מוּל ארכו המשתרע עד שמונת אלפים פרסאות מרֻבעות, ועם הרי המצער אשר לו עשרים אלף פרסאות מרֻבעות. שתי צַלְעוֹת ההר, המזרחית והמערבית, שונות הן אשה מרעותה תכלית שִׁנוי: בצלע המזרחית לא ימָצאו הרי מצער, אדמתה מְלֵחָה, וראשה יִשְׁתּוֹחֵחַ הָלוֹך ושחוח עד ערבות סיביר ושם יתלכד עִם הבקעה השפלה אשר שם, עד כי לא נדע עוד מקומו. לא כן צלעו המערבית, כי היא מְלֵאָה הרי מצער וגבעות, אדמתה שְׁמֵנָה וּפוֹרִיָה וְתִתֵּן אֹכֶל למַכביר, גם יערים רבים לה. בצלע המזרחית ברֵכות מלח רבות מאד עד אין מספר, ובצלע המערבית לא תִמָצֵא אף ברֵכה אחת. הרי אוראל בכלל מכֻסים ביערים גדולים וַעֲבֻתִּים, ורק מקומות מעטים חשופים הם מֵעֲצֵי יער. עצי היערים ההם שונים הם במקומות שונים, כי ההרים המָפנים לאזיה לא יְגַדְלו כי אם עצים אשר עליהם ארוכים וחַדים כמחטים, ומעצים אשר עליהם ככל עֲלֵי היער לא ימָצאו שם כי אם עצי ברוש (Береза) וההרים הפונים לרוסיא האיירופית הם מכֻסים רק בעצי עלים בעלי מינים שונים.

גבנון אוראל יִפָּרֵד והיה לשלשה ראשים שונים ונפלגים בתולדותיהם איש מרעהו: 1) לאוראל הצפוני הַמִשְׂתָּרֵעַ מים קארי עד מוֹצָא (Истокъ) נהר פעטשאָראַ; 2) לאוראל התיכון המשתרע לפאת דרומית עד מוצא נהר אוראל ונהר ביעלאָ; 3) לאוראל הדרומי המשתרע לפאת דרומית מההרים הנזכרים וּמִסְתָּעֲפִים לִסְעִיפִים רבים:

1) אוראל הצפוני יִקָרֵא גם בשם אוראל הַשָׁמֵם (Пустынныи), ולפי תולדתו יֵחָלֵק לשני חלקים: לחֵלק הצפוני ולחלק הדרומי. a) החלק הצפוני הוא אדמת שְׁאִיָה וְצִיָה, וּמִתִּגְרַת יד הַקֹּר והקרח הנורא לא יֵשב אדם שם. החֹרף ישתרר שם בעזוזו כל ימי השנה כמעט, כמו בְאִי נאָוואַיאַ זעמלא אשר בחלק הצפוני הזה אשר שם יָחֵל השלג לָמוּג באחרית ימי חֹדֶש יוּלִי, ובמקומות רבים לא יִמַס לעולם, והקרח מוּצָק שם ולא יָמוּשׁ ממקומו לעד. מכל צמח השדה לא ימָצא שם רק חציר יבש כחציר גגות ופרחים מעטים. מהחיות הרומשות ביבשה, ימָצאו שם השועל הצפוני, עכבר האנגלי, גם עופות מְתֵי מספר. מחיות הים נמצאים שמה כלבי ים (Тюлени) ותנינים (Моржи, וואַללראָסע). במקום השמם ההוא לא יִשָׁמַע קול אדם וקול בהמה וחיה, צפור שמים ורמש המים, רק דממה דקה שוררת שם כל ימי עולם, דממה איומה הַמַרְגֶזֶת את נפש ההולך שם שֶׁפִי וּתְכַסֶהָ עצבת וּדְאָבָה. בצעדך מישימון הנורא ההוא על אדמת ארץ היבשה, תפגוש לראשונה ארץ מישור מלאה סלעים מְנֻפָּצִים ומפֻזרים הֵנָה והנה; הרמה הראשונה אשר תראינה עיניך אצל סלע קאָנסטאַנטינאָווסקי, היא רָמַת אוראל הראשונה במקום ההוא, וממנה לפאת צפונית עד אִי וואַייגאַץ ישתרעו רֻכסי הרים וביניהם אגמי בִצה עם חצי יבש (Тундары), אשר פי יושבי המקום ההוא יקבם בשם פאַיי־חאָיי. תכונת אוראל הצפוני העזה ועזוז יד קָרָתוֹ, שוררות גם על ארץ המישור אשר על ידו ועל האיים הקרובים שם, ועל כן לא ישבו שם בני אדם תמיד רק יבואו שם לעתים מזֻמנים עת כי אכף עליהם פיהם לַחפור אֹכֶל לנפשם –. б) חֵלק הדרומי מאוראל השמם הזה, יֵחָלֵק גם הוא לשני חלקים לפי שתי עבודות האדם אשר שם: а) להרי באָגאָסלאַוו המשתרעים עד נהר ניאַסמאַ, б) ולהרי בלאַגאָדאַט המתפשטים מהנהר ההוא בפאת דרומית עד מוצא נהר פעטשאָראַ. בחֵלק באָגאָסלאַוו יתנשאו הרי אוראל עד מְרוֹם קֵץ גָבְהָם. תועפות ההרים ההם נקראים בפי יושבי המקום ההוא בשם “סלעים”, והנודעים בהם הם סלעי מאַגדאַלינאַ, פאַוודין, קאַסווין, קאָנזשאַקאָוו, טילאַיי ודינעזשקין. שִׂיא הסלעים ההם מגיע עד ארבעת אלפים רגל. אדמת המקומות ההם באוראל השמם, טובה היא מאדמת החלק הצפוני, ובמקומות רבים תִּתֵּן כֹּחָה לעובדי השדות, גם תְּגַדֵל יערים רבים וגדולים. תַּלְפִּיוֹת ההרים הרמים ההם מכֻסות תמיד בעבים ועננים מלֵאים חשרת מים, ובשפעת מֵימֵיהֶם יעשו את אוראל הצפוני כֻלו משקה. מושבות בני האדם הם רק בצלעות ההרים אשר בגלילות באָגאָסלאַוו ובלאַגאָדאַט. באוראל הצפוני תרמוש חַיְתוֹ יער במספר רב ועצום, גם דגים רבים יִדְגוּ שמה בנהרות ובאגמים. העמים היושבים שם הם: אָסטיאַקים, סאַמאָיעדים, וואָגוּלים וזיריאַנים אשר ימצאו חַיַת ידם בְּרֶוַח. מהחיות הַשְׂעִירוֹת תרמושׂנה שם: דֻבּים, שועלים, שועל הקרח (Песцы, אייזפֿוקס, שטיינפֿוקס), סאָבעל, מאַרדער (Куницы), הערמליין (Горностай) ועדרי צבאים פראים. צפרים רבות מעופפות שם תחת רקיע השמים, ולפעמים יצוד שם אחד הצידים עשרת אלפים צפרים במֶשך ימי הקיץ, גם צֵיד דגים רב הוא במקומות ההם, אך לא יביא עֵקב רב כְּצֵיד החַיות והצפרים, ועל כן לא יניחו הַדַיָגִים את ידיהם גם מִצֵיד החַיות בַּעלות אדרות שֵעָר ומציד הצפרים.

2) אוראל התיכוֹן. ממוצא נהר סאָוואָ ופעטשאָראַ עד מַעלה נהר ביעלאָ וְאוּפֿאַ, ישתרע ההר בְּגַפּוֹ ולא ישַלח פארות, ולרגליו רובצים עמקים וגאיות אשר מֵחֵיקָם יביעו מַעינות ההרים ההולכים מדרום לצפון. במקום הזה כִסו לפָנים יערים גדולים את ההר, אך יושבי המקום חָטבו את עציהם לְהַשִׂיק בהם בבתי מלאכתם, עד כי ברבות הימים הלכו העצים הלוך וחסור, וּמֵאֶפֶס עצים נִלחצו יושבי מקומות אחדים להביא גחלים אל בתי מלאכתם ממרחק מאה פרסאות ויותר, ואף כי הִשְׂכִּילוּ להוציא גחלי אבן מִכִּלְיוֹת הרי אוראל, בכל זאת לא נִמצאו עוד ידים חרוצות להביא את הדבר הזה למַענהו ולמַלאות בגחלים ההם דֵי מחסור העצים אשר יחסרו להם. ראשי אוראל התיכון זקופים ותלולים מאד לפאת צפונית ולפאת דרומית, אך משם והלאה יַשְׁחוּ את ראשיהם וְשִׂיאָם יֵלך הלוך וְשָׁפֵל עד כי אצל יעקאַטערינבורג יִשְׁווּ כמעט עִם אדמת ארץ השפֵלה אשר בּקִרְבָתָה, והנוסעים דרך שם בדרך המלך לא יֵדעו כמעט כי עוברים הם על פני הר אוראל הגדול והמהֻלל מאד. מֵהָרֵי אוראל התיכון יֵחָצְבוּ זהב וכסף, נחֹשת וברזל, ועל כן יִקָראוּ בשם הרי מַחצב (Рудны). בעמקים הארוכים אשר בין ההרים ההם, נבנו ערים רבות גם בתי מלאכה רבים מאד.

3) אוראל הדרומי (הנִקרא גם בשם אוראל הבאַסקירי או הר היערים), יִפָּרֵד לשלשה ראשים גדולים ורחבי ידים, שנים מהם מתפשטים לפאת מזרחית לאורך נהר אוראל, ובמקומות רבים יִקָראו בשמות שונים, ואחד מהם יתפשט לפאת דרומית לימין נהר אוראל, בראשית דרכו יִקָרא בשם אוּרענגאַיי, ואחרי כן בשם גוּבערלין, וּמֵרֻכְסֵי הרריו יִפָּלֵג הר גבוה ותלול ההולך במישרים עד נהר וואָלגאַ. ההר הגבוה מֵעַל גבוה באוראל הדרומי, הוא ההר המכונה בשם אִירמעל, כי שִׂיאוֹ מגיע עד 4700 רגל.

מראש מִקַדְמֵי ארץ עת הררי עולם ילדוּ בחֶזקת יד האש המתלקחת בתחתיות הארץ, יֻלְדוּ גם הררי אוּראַל, וּבְמַשְׂכִּיוֹת כִּלְיוֹתֵיהֶם נִצְפְּנוּ סגֻלות יקרות ומַטמוני מִסְתָּרִים: זהב רב וכסף כַּבִּיר, נְחֹשֶת, ברזל, אבני חֵפץ ואבני אש, ומה גם באוראל התיכון ובהרריו הַצְפוֹנִים אשר במחוז ארענבורג. ויותר מכל מיני מתכות, יִמָצֵא בהם ברזל, עד כי הרים רבים מלאים ברזל מכף רגל ועד ראש. מחיר הַמַתֶּכֶת אשר תּוציא רוסיא מההרים ההם מִדֵי שנה בשנה, הוא עשרים מילליאָן רובל כסף.

הראשונים אשר חצבו זהב וכסף מהרי אוראל, היו יושבי ההרים האלה בדורות הקדמונים הנודעים בשם טשודים (Чуди), ועד היום נמצאות שם חפירות עמוקות ועתיקות ובהן עצמות אדם גם כלי נשק ובגדי עור ועוד כלים רבים ושונים, שארית הַצוּדִים אשר חפרו שם מטמונים וימצאו קֶבֶר. עַם הַצוּדִים נִשכח כבר כמֵת מלב עוד בימי קדם, ואתו יחד נִשכח גם אוראַל עִם האוצרות היקרים האצורים בחבו. שְנוֹת מאוֹת רבות חָלפו הָלכו להן עד אשר עלה זֶכֶר אוראל על לב הנשיא הגדול יאָאַן השלישי. כי אחרי אשר לכד הנשיא הגדול הזה את הַכְּנֵסִיָה החפשית, כְּנֵסִיַת נאָווגאָראָד, שלח חֶבֶר אנשים חכמים לחפור אחרי המטמונים הנסתרים אשר בהרי אוראל, והם הִצליחו במעשיהם וימצאו שם נחֹשת גם כסף רב, ומני אז הֵחֵלוּ הרוסים לעשות מטבעות מֵהַמַתֶּכֶת הנִמצאה בארצם. עֵד נאמן על חריצות ידי הרוסים במלאכת מַחצב ההרים ועבודת הַמַתֶּכֶת, הוא הַתּוֹתָח הגדול (Царь-пушка), אשר יָצקו בשנת 1488 ואשר הוא גדול מכל כלי הַתּוֹתָח אשר נוֹצְקוּ מאז ועד היום הזה. בימי פֿיאָדאָר יאָאַנאָוויץ היו בין הרוסים אמנים גדולים אשר יצקו כלי מַתכות רבים ושונים, ובתוכם גם כלי תותח אשר משקל כל אחד שני אלפים וארבע מאות פּוּד. בימי יאָאַן האיום (Іоанъ Грозный) הִשכילו בני בית סטראָגאָנאָוו במלאכת מַחצב ההרים. בראשונה נתן להם מלך רוסיא אֲדָמוֹת על גבול ארץ סיביר לבעבור ישמרו את הגליל ההוא מפריצי עַמֵי סיביר המתנפלים עליו לשלול שלל, גם נתן להם רשיון לבנות שם כפרים ולעשות מסחור וקנין במלח ודגים, ואחרי כן הִתִּיר ידם לחצוב מההרים ברזל ונחֹשת, בדיל, גפרית וְעֹפֶרֶת. הקיסר פעטער הגדול הִגדיל את מלאכת מחצב ההרים מכל אשר היו לפניו. הוא מִנָה חֶבֶר אנשים היודעים מלאכת מחצב ההרים להיות מְנַצְחִים על עושי המלאכה, גם עשה בתים לעבודת ברזל מוצק (Чугнъ) וברזל עשות, ותחת בני בית סטראָגאָנאָוו, באו בני בית דעמידאָוו לחצוב את המתכות מהרי אוראל. אחרי מות פעטער הגדול, הלכה עבודת ההרים הלוך וחסור מחֹסר אנשים יודעי המלאכה הזאת. הקיסרית קאַטאַרינאַ השניה הֵשִיבָה את עבודת ההרים כבראשונה, גם הרחיבה עוד את גבולה וַתְּכוֹנֵן בית ספר ללמודי הידיעה הנכבדה הזאת. הקיסר אלכסנדר הראשון שָם על שכם שר האוצרות את הַמִשְׂרָה להשגיח על הֲלִיכוֹת מַחצב ההרים ולהיות עיניו פקוחות לְהַאְדִיר את פרי תבואתו, והקיסר ניקאָלאַיי הראשון הִגדיל את כבוד בית הספר אשר כוננה קאַטאַרינאַ השניה ללמודי הידיעה הזאת, ובימיו הוציאו החופרים בהרים מִכְמַנֵי זהב רב. הקיסר אלכסנדר השני יר"ה פָקד בשנת 1861 בתשעה עשר יום לחדש פֿעווראַל לְהָקֵל את עֹל חוצבי ההרים לבלתי עֲבוֹד בם עוד בפרך גם לשלם להם שכר עבודתם בכסף או בשדות.

II. הרי קַוְקַז. הררי עולם ההם מתנשאים במרחבי רצועת הארץ (перешеекъ) אשר בין ים השחור ובין ים הכספי, ומשתרעים לפאת דרומית מזרחית מֵאֶשֶׁד (Устье) נהר קוּבאַן עד מֵצַר ההר (Мысъ) הנקרא בשם מֵצַר אַפשעראָן, ומדתם כאלף ווערסט לאֹרך ומאתים לרֹחב. ההרים הרמים בכל הרי קַוְקַז, הם: הר עלברוּס, אשר שִׂיאוֹ מגיע עד 18,500 רגל, והר קאַזבעק אשר קומתו 16,500 רגל, ושניהם על אֶשֶׁד נהר קובאן ונהר טערעק. שלג וקרח עולמים לא ירבצו רק על ראשי הרריו אשר בפאתי צפונית. נוֹכַח ההרים האלה מתנשאים עוד הרים רבים, אך אינם רָמֵי קומה כההרים הראשונים. שְׂעִפִּים רבים מתפשטים מהרי קוקז ומשתרעים עד ארץ מֶרחקים, והמהֻללים בהם, הם: а) הרי אנדיי אשר הם עִם גבנון הררי קוקז יתארו את גבול דאַגעסטאַן ההררי; б) רֻכסי הרי גרוּזאָניי – איממערעטון או וואַחטאַן המשתרעים לפאת דרומית אצל מוֹצָאֵי נהרות קוּר וְרִיאָן, ומתאחדים עם קַוְקַז הקטן ועם הרי אנזדאַרי המתלכדים עִם בָּמתי ארץ ארמיניה, להרי קַוְקַז יֵחָשבו גם הרי אררט אשר שִׂיאָם מגיע עד 16,500 רגל.

מַעינות נִכבדי מים, מַעיני מֵי מתכיות (מינעראַל קוועללען) יזלו מבין הררי קוקז, גם הרי מחַצב נמצאים שם במספר רב. מַעיני מֵי מַתכיות ההם, רִפאות תעָלה הם לחליים רעים ונאמנים, וְנַעלים הם בסגֻלה היקרה הזאת על מַעינות כאלה אשר באיירופא הדרומית. לרגלי הר בעשטאוי (Бештау) הקרוב למחוז פיאַטיגאָרסק, יָקֵרוּ הַמַעְיָנִים מֵי גפרית, מֵי ברזל וּמֵי חומץ גחלי (Углекислы). הנכבד בהם הוא המעין המכוּנה בשם נאַרזאַן (Богатырь), השוטף מים כבירים מאד אשר להם סגֻלת חומץ גַחלי. הרי מחצב אשר בקוקז לא נֶחפשו עוד ולא נֶחפשו מַצפוניהם, גם לא עֻבְּדוּ עוד בידים חרוצות להוציא את מטמוני מסתריהם לאור. בהרים ההם אצורים מִכְמַנֵי זהב ואוצרות כסף, נחֹשת וברזל, מלח וגחלי אבן. מימים קדמונים יסחפו מֵי הנהרים היוצאים מהרים ההם, גרגרי זהב, וביחוד אצל מוֹצָא נהר רִיאָן. הכסף יזֻקק וְיֵעָבֵד אצל עיר וולאַדִיקַוְקַז. נחֹשת, מלח וגחלי אבן יֵחָצְבוּ מהרי קוקז הקטן, וברזל יֵחָצֵב במקומות רבים. על חֲצִי אִי אַפשעראָנסק ועל אִי טאַמאַן אשר אצל הרי קוקז, יביעו מעינות נפט (Нефтяные ключи) וּמוֹצָאָם בקִרבת אֶשֶׁד נהר קוּבאן. בהרים רבים מהרי קוקז נִכְּרוּ עוד עִקבות הָרֵי שְׂרֵפָה, וְרִשְׁמֵי אש מוקדי הרים יֵרָאוּ עד היום על פניהם: שִׁטְפֵי לַהַב (לאַוואַ) אשר כָּבוּ ברבות הימים נִכָּרִים שם במקומות רבים, גם נמצא שם גפרית כבכל הר שרפה, ולפעמים תִּרְגַז שם הארץ, וביתר עוז סביבות קוקז הקטן והרי אררט, כי שם תָּנוּט ותרעש הארץ ממקומה בכֹח גדול ועמודיה יתפלצון, וכל אלה יתנו עֵדיהם כי הררי קוקז יֵחֲדוּ בקהל כל ההרים היורקים אש –. בדורות הראשונים האמינו בני האדם כי הרי קוקז גבוהים הם מֵעַל כל ההרים הגבוהים תחת השמש; המושלים הקדמונים נשאו את מְשָׁלָם וַיְסַפְּרו כי על תַּלְפִּיוֹת הרי קוקז רֻתַּק פראָמעטעאוּס ברתוקות ברזל בפקודת צעאוס בחרות אפו בו על אשר גָנַב את האש הקדושה מֵאֵילֵי השמים ויורידה ארצה לבני האדם, והסופרים העתיקים יסַפרו כי זעזאָסטריס מלך מצרים הגיע במרכבות עֻזוֹ עד חַגְוֵי סלעי קוקז, וכל אלה יעידו כי הרי קוקז היו ידועים ומהֻללים גם בדורות עולמים.

III. הרי טוירוס. הרי טוירוס משתרעים על חוף חֲצִי אִי קרים במרחב מאה וחמשים ווערסט. הגבוה בהם הוא גבנון הרי יאַיְלאַ. ההרים ההם יסודתם אבני שִׂיד, יורדים במורד עד חוף הים, ובפאת צפונית יֵלכו הלוך וְחָסוֹר עד כי יִשְׁתַּווּ עִם אדמת הערבה אשר בקרבתם. אחד ההרים ההם הנקרא בשם צאַטיר־דַג יתנשא עד רום 5000 רגל. בין הררי יאַיְלאַ יתפשטו לפאת צפונית עמקים גדולים וטובים אשר הטבע העדינה פתחה להם את אוצרה הטוב וַתְּשִׂימֵם לְגַנֵי עֲדָנִים מעֻלפים שיחים וצמחים ונִטעי נעמנים, השדות יעטפו בָר, והגנים יפרצו מֶגֶד כל ירק, גַפְנֵי אַדֶרֶת עָסִיס תִּטוֹפְנָה, וענביהן עִנְבֵי נוֹפֶת אשכלות מַמְתַּקִים, ורֻכסי ההרים הם שם לְחַיִץ לבל תתפרץ בהם רוח הצפונית המתחוללת שמה בעֵבר השני. הגדולים והנכבדים בעמקים ההם נודעים הם בשם סוּדאַק ובאַיְדאַר, גם בכל חֶבֶל חוֹף הים הדרומי יצמחו צִמחי תפארה וּמַטָעִים יקרים וגפני הוד. על במתי הרי יאַיְלאַ יגדלו יערים רבים, ובמקומות אחדים ימָצאו שם אבני שַׁיִשׁ (מאַרמאָר) והנבחרות בהן בַעלות צבע ירקרק. על לשון ים קערץ יעניקאַל, גם נִכְחוֹ בחוף השני, יָקֵרוּ מַעיני נֵפט במספר רב.

IV. שְׂעִפֵּי הרי הקאַרפּאַטים מתפשטים מגבול עסטרייך לארץ רוסיא בפאת דרומית מערבית, ומשם הם מִשְׂתָּרְעִים מֶרחב רב מאד מִמַעלה נהר ווייכסעל עד מַעלה נהר פרוּט. בשני עֶברי נהר וויכסעל על גבול פאָלען יתנשאו שְׂעִפֵּי ההרים ההם עִם תַּלְפִּיותֵיהֶם עד רום 2500 רגל, ומהם יֵחָצְבוּ ברזל וְצִינְק רב מאד. הלאה לפאת נגב מִבָּמתי נהר בּוּג המערבי עד במתי נהר פרוט, ישתרגו השעיפים ההם ויעברו במקומות רבים בוואָהליניען, פּאַדאָליען ובעסאַראַביען.

V. הרי פֿיננלאַנד. הרי פֿיננלאַנד יסודתם סלעי גראַניט, סלעים רמים ונשגבים המפֻזרים וזרועים בכל הארץ ההיא וביניהם בְּרֵכוֹת (Озеръ) רבות עד אין מספר. הסלעים ההם יתראו כהררים רק בפאת מזרחית ונקראים בשם מאַנסעלקע. בפאת דרומית תִּפָּרֵד שלשלת הררי סלע ההם לשתי פלגות, האחת תִּקָרֵא בשם “אָלאָנעץ” ותשתרע לארך החוף אשר לִבְרֵכַת אָנעגאַ המזרחי, והשנית תקרא בשם “עסטערבאָטני” ומתפשטת לפאת דרומית מערבית וּתְמַלֵא את אדמת פֿיננלאַנד פנימה.

הָרָמוֹת אשר בפֿיננלאנד פנימה, תִּפָּרֵדְנָה לִשְׂעִפֵּי הרים רבים, אשר רבים מהם ילכו עד שפת הים וְיֵרָאוּ כְמֵצְרֵי גַבנוני יָם, ומשם ילכו עוד הלאה ויבואו בתוך הים ויהיו לאבני נגף וְאִיֵי סלע בתוכו. מהסלעים המכַסים את פני פֿיננלאַנד, לא יֵרוֹמוּ כי אם מְתֵי מעט עד רום 2000 רגל. ראשיהם יֵרָאוּ כאִלו חָלוּ בהם ידים להַחליקם במקצועות וּלְשַׁוֹת את פניהם. פֵּשֶׁר הדבר הזה, הוא: כי מים כבירים שָׁטפו עָברו על פניהם שָׁנִים אין מספר עד כי שִׁווּ את מְרוֹם ראשיהם וַיַחליקום, וְרִגְבֵי קֶרַח לָטְשׁוּ אותם בְּחַדוּדֵי תַלְפִּיוֹתֵיהֶם מִדֵי עָברם על פניהם עד כי לֻטְשׁו כִרְאִי מְלֻטָשׁ. ועל כן שָערו חכמים רבים כי לפָנים היתה פֿיננלאַנד קרקע הים וַהֲדוֹמוֹ, ומעט מעט התנשאה ועָלתה עָל עָל עד כי נִראתה היבשה וַתְּהִי לארץ נושבת. וחכמי הדור הזה החוקרים לכל תכלית, הֵעִידוּ עֵדִים נאמנים כי צָדקה ההשערה הזאת עד כי אין עוד שָׂפֶק בַּאֲמִתָּתָהּ, ועד היוֹם תתנשא עוד אדמת פֿיננלאַנד מתקופה לתקופה, ובמֶשך מאה שנים האחרונות האלה, הִתרוממה שתי רגל מאשר היתה לפני מאה שנה. צלעי הרי פֿיננלאנד מכֻסים הם בחציר יבש כחציר גגות וביערים גדולים וַעֲבֻתִּים. ההרים ההם לא יֵרוֹמוּ עד מְרוֹם הרי רוסיא זולתם, אך רוממים הם בגלל תפארת הודם, ובגאון עֶדְיָם יתר שאת להם על יתר ההרים עד כי יכולים להתחרות את הררי ארץ שווייץ הנודעים לתהִלה בכל התבל.


.5.§ רָאשֵׁי הַבְּרֵכוֹת בְּרוּסְיָא.


ראשי ברֵכות רוסיא, הם: ברכת לאַדאָגאַ (Ладожское озеро), ברכת אָנעגאַ (Онежское), ברכת אילמען (Ильменъ), וברכת סאַיימאַ (Сайма).

1) ברֵכת לאַדאָגאַ (נעוואַ בפי הרוסים בימי קדם), היא הברֵכה הגדולה בכל ברֵכות איירופא, ארכה 176 ווערסט, ורחבה 105 ווערסט, וּמֵימֶיהָ זַכִּים וטהורים, ולעתים מזֻמנים יַעלו המים עד מְרוֹם קִצָם ואחרי כן יַחסרו הלוך וחסור עד תַּחתית המדרֵגה. חֻפֶּיהָ הצפונים קרובים הם אל מקומות הסלעים אשר בפֿיננלאַנד, גם מפֻזרים ומפֹרדים הם במקומות רבים. סלעים נשגבים הנחבאים מתחת למים, סובבים אותה מכל עֲבָרים, גם איים רבים נטועים בתוכה. מהאיים ההם מהֻללים שני אִיִים הנקובים בשם קאָנאָוויץ, ובשם וואַלאַאַם או באַרלאַאַם. אִי קאָנאָוועץ נָטוּעַ בברֵכה הזאת בירכתי דרום, ארכו 5 ווערסט, והיקפו 16 ווערסט. יערים עֲבֻתִּים ונחמדים למראה יַכְתִּירוּ אותו, גם בית מִקלט מהֻלל מִתנוסס בו אשר ינהרו אליו שלומי אמוני הנוצרים להתפלל. הבית ההוא נִבנה עוד לפני 450 שנה לחשבון הנוצרים, ובתוכו קֻברו עצמות אחד קדוש בעיני הנוצרים ושמו אַרזעניוס מנאָווגאָראד אשר מת בשנת

  1. עצמות האיש ההוא מונחות בַּאֲרוֹן כסף ועל הָאָרוֹן צלם דמות תבניתו אשר נוֹצַק מכסף גם הוא. במרחק 80 ווערסט מֵאִי ההוא לפאת צפונית יִמָצֵא אִי וואַלאַאַם וגם בו בית מִקלט גדול ונכבד בעיני הנוצרים. מברֵכת לאַדאָגאַ יֵצא הנהר הַבְכוֹר וְהָעִזוּז מכל הנהרים היוצאים מהברֵכות והיאורים הגדולים, הלא הוא נהר נעוואַ האוצר בתוכו שפעת מים כבירים מאד ועמוקים. זולת הנהר הזה לא תְשַׁלַח עוד הברֵכה הזאת מִקרבה נָהָר ונַחלי מים, אך לעֻמת זה תְקַבֵּל בתוכה שבעים נהרים נִכְבַּדֵי מים המובילים לה שַׁי מכל עֲבָרִים. הגדול בנהרים ההם, הוא נהר סְיאַס עִם נהר טיחווינאַ. דְגַת הברכה הזאת רבה היא מאד וְדַיָגִים רבים יפרשו מִכְמֹרֶת על פני מֵימֶיהָ העצומים. סערות וסופות מתחוללות תמיד על פניה, וּבְשׂוֹא גַלֶיהָ העזים יִסָכנו מאד יורדי האניות, ועל כן חָפרו הרוסים תְּעָלה גדולה לאֹרך חוף הברֵכה הדרומי ובה תעבורנה האניות בלי כל מִפְגָע ואסון. אֹרֶך התעלה ההיא 154 ווערסט, רחבה 70 רגל, ושבע רגל עמקה. התעלה ההיא נעשתה בפקודת הקיסר פעטער הגדול (32–1719).

2) ברכת אָנעגאַ, ארכה 210 ווערסט, ורחבה 80 ווערסט, וְחֻפֶּיהָ הצפונים מלֵאים סלעים וְאִיֵי אבן. הברכה הזאת מחֻברת עם ברכת לאַדאָגאַ על ידי נהר סוויר. נהרות רבים נופלים לתוכה, והנכבד בהם הוא נהר וויטעגראַ. בתוך נהר וויטעגראַ ונהר סוויר, נמצאים הררי סלע העוצרים בעד מַעבר האניות, ורק אניות שַׁיִט הנקובות בשם באַרקען יורדות מִמְרוֹם הסלעים ההם בשלום, ולא יקראן אסון כי אם לעתים רחוקות. האניות הבאות מנהר וואָלגאַ על וויטעגראַ, לא תעבורנה על מֵי ברכת אָנעגאַ רק על פני התעלה אשר על חֻפָּהּ הדרומי ומשם תבואנה לפעטערבורג, אך לא תשובנה מפעטערבורג בדרך ההיא אשר באו אליה, יען כי רק בְּמוֹרַד מֵי סוויר וּוויטעגראַ תוכלנה האניות לרדת מהררי הסלע, אך אין בהם כֹּחַ לעלות במעלה המים על הסלעים ההם. אל הברֵכה הזאת יִפֹּל גם נהר סוּנאַ היוצא מהברֵכה הנקראת גם כן בשם סוּנאַ בְּנָפַת פאָוויענעץ. הנהר הזה מהֻלל ונודע על פי אֶשֶׁד המים (וואַסערפֿאַלל) אשר בתוכו הנקרא בשם “קיוואַץ” (Водопадъ Кивачь). ואנחנו נְנסֶה פֹה דָבָר על דְבַר אֶשֶׁד מים ההוא, לבעבור יֵדְעוּ האנשים אשר לא ראו אותו בעיניהם שֶׁמֶץ דָבָר מהמחזה הנורא והנפלא ההוא, אחת מִמִפְעלות אלהים הגדולים בתבל ארצו.

אֶשֶׁד קיוואַץ. חכמי הנוסעים אשר ראו בעיניהם את אֶשֶׁד נאַגאַראַ, שאַפֿפֿהויזען, נאָראָוואַ ועוד רבים כמוהם, השתוממו למראה אשד קיוואַץ, ויגילו ברעדה על עֱזוּז נוראותיו וְהוֹדוֹ הנורא. נעים ואיום מַראהו בכל תקופות השנה, אך ביתר שאת וביתר עז בימי האביב בבקר לא עָבות לאור השמש, או בְּלֵיל בָּהִיר לְנֹגַהּ הירח. האשד הזה הוא במדינת אָלאָנעץ, צפונית מערבית מעיר פעטערזאַוואָדסק, ורחוק ממנה 63 ווערסט. הנוסעים לראות את המראה הגדול ההוא, יורדים מעגלותיהם בכפר וואָראָנאָוואַ, ושם יֵרדו באניה ויעברו שבעה ווערסט על נהר סוּנַא עד קִרבת מְקוֹם האשד. בליל בהיר יִרְאוּ הנוסעים את עִקבות האשד בהיותם עוד רחוקים ממנו שנים או שלשה ווערסט: נהר סוּנַא יִתְכַּסֶה מעט מעט בגלגלי קצֶף וערפלי טֹהַר, דומיה דקה שוררת סביב סביב, אך מרחוק יִנָשֵׂא על כנפי רוח הֵד קול המיה חרישית כקול העולה מתחתיות ארץ, וכל אשר יקרב הנוסע הלוך וקרוב אל האשד, כן יֵלך הקול הלוך וחזק מאד, ולאחרונה תֶֶּחרשנה אזניו מִשְאוֹן קול אדיר איום ונורא, קול אשר לא יתאר באֹמר ודברים, קול אשר לא יִדְמֶה לקול הֶמְיָה וּשְׁאָגָה או לקול רעם בגלגל ורעש מֵי יַמִים, כי אם לקול פחָדים וְאֵימִים אשר חֻבר מקולות כל אדירי הארץ יחד: קולות סערות וסופות עִם קולות רעמים ומים כבירים ושאגות ושריקות וְצִלְצְלֵי כל חַיְתוֹ גוֹי, קולות אדירים באדירים מַחרידי נפש כל חי ומַרגיזי כל בְּשַׂר איש. במרחק שני ווערסט ממקום הרעש הנורא ההוא, יֵרָאֶה עַמוּד רם ונשא אשר שִׂיאוֹ לָעָב מַגיע, ודומה לַעֲתַר עָשָן אשר מַראהו לָבָן או לערפל עב. העמוד ההוּא חֻבַּר משפעת רסיסי המים המתנפלים מִמְרוֹמֵי עָל אל עֵמק תַּחתית, וּבַהֲדוֹף בו הרוח יתהפך לתמונות רבות ושונות וְיִדְמֶה לְשֵׁד עֵיפָתָה. מתנועע בין השמים ובין הארץ וּמֵפִיץ זְוָעָה וּפַלָצוּת על כל סביביו. אמנם כל אלה הם רק עִקְבוֹת הָאֶשֶׁד וּמְבַשְׂרֵי נוראותיו, אך האשד בעצם עֻזו יֵעָלֵם עוד מעיני הנוסעים, כי הוא יִתְחַבֵּא תחת מֵצַר ההרים הגבוהים אשר במצולות הנהר, ופניו לא יֵרָאוּ. נְהַר סוּנא בְּהִפָּגְשׁוֹ בצלעי ההרים ההם המַסתירים את קיוואַץ, יקפוץ וְיִסֹב לאחור וִיעֲקֵש דרכיו ללכת ארחות עקלקלות, ואניות הנוסעים תעמודנה על יד מֵצר הר גבוה אשר בְּמֵי הנהר, והנוסעים מְחַכִּים שם עד אשר יִבָּקַע אור השמש, ובהופיע שְׁבִיב אורו הראשון, ימַהרו ויעלו על ראש הר הסלע, יצעדו צעדים אחדים – ופתאֹם יתיצבו בְלִי־נוֹעַ כנציבי סלע: כי עַיִן בעין יראו את אֶשֶד קיוואַץ, ונפשם תִּתְפַּלֵץ ממראה עיניהם, מַראה אשר כל הדברים יְגֵעִים לסַפר ולהביע נוראותיו ועזוז נפלאותיו וחֹסֶן רוממות הודו האיום והנִשגב. משתאים ומַרעידים יַעמדו מִסְפַּר רגעים מבלתי יְכֹלֶת להשיב רוחם, לְהָנִיד רגל ולהניע יד, נפשם מתעטפת בקרבם ולא יאמינו בחיים – כֹה יעמדו נִדהמים ונִפעמים עד אשר תשוב רוחם אליהם וְיִתְבּוֹנְנוּ פִּלְאֵי מַעללי אֵל –.

3) ברֵכת אִילמען (Моискъ בפי הרוסים הקדמונים), ארכה 14 ווערסט, ורחבה 30 ווערסט. הברֵכה הזאת מחֻברת עם ברכת לאַדאָגאַ על ידי נהר וואָלחאָוו, וְתָגִיחַ אל קִרבה את נהר מְסטאַ, לאָוואַט ושעלאָן. אניות תלכנה ברחבה על פני הברכה הזאת גם על פני הנהרות הנופלים לתוכה. הספינות (באַרקען) ההולכות על פני נהר לאָוואַט ושעלאָן, תבואנה אל הברכה הזאת, וממנה לנהר וואָלחאָוו, ומשם תלכנה לפעטערבורג. מַעבר האניות בנהר מסטא, רב התועלת הוא ממעבר יתר הנהרות אשר דִברנו בם, יען כי הנהר ההוא מחֻבר עם נהר וואָלגאַ ראשית נהרי רוסיא על ידי התעלה הנקובה בשם תְּעָלַת ווישנעוואָלאָצק. התעלה ההיא עתיקה לימים מכל תעלות רוסיא, ועוד בימי פעטער הגדול היתה ערוכה בַּכֹּל וַתְּחַבֵּר את הנהרות הנופלים לים הכספי עם הנהרות הנופלים לים הבאַלטי כיום הזה. האניות היוצאות מנהר וואָלגאַ והולכות לתוך תעלת ווישנעוואָלאָצק ואל נהר מסטא, לא תעבורנה דרך ברכת אילמען כי אם על נהר וואָלחאָוו דרך התעלה אשר לברכה ההיא.

שתי תעלות לברֵכת אילמען, שֵׁם האחת סיווערסאָוו, וְשֵׁם השנית ווישערסקי. תעלת סיווערסאוו הנקראת גם תעלת נאָווגאָראָד, קרובה היא אל הברכה יותר מרעותה, ואניות לא תעבורנה בה כי אם בימי הקיץ. כי בימי הבציר ישתפכו מֵימֶיהָ עִם מֵי הברכה יחד עד כי גָאֹה יגאו המים מאד ובעד מעבר אניות יַחְתֹּמוּ. אך בתעלת ווישערסקי תלכנה האניות ביתר הרְוָחָה רק בימי הבציר, אולם אניות רָמות הקומה אשר לא תוכלנה עֲבוֹר תחת הגשרים הבנוים על נהר וואָלחאָוו בנאָווגאָראָד, תעבורנה ארחות התעלה ההיא גם בימי הקיץ.

מעבר האניות דרך תעלת ווישנעוואָלאָצק כבד מאד בגלל הרי סלע הנִצבים שם לשִטנה בנהר מסטא, ובמקומות רבים יִסְכנו מאד יורדי האניות וכפשע ביניהם ובין המות, אך האדם בתחבולותיו מצא תחבולות שונות לבל תאֻנה אליו רעה גם בדרך הנוראה ההיא. הרי סלע נמצאים גם בנהר וואָלחאָוו, אך האניות העוברות בו לא יִסָכנו כבנהר מסטא, וגם שם מצא האדם תחבולה לעבור שלום מבלי כל אסון ופגע.

4) ברכת סאַיְמאַ. הברכה הזאת מחֻברת עִם ברכות רבות בפֿיננלאַנד אשר בהִתְחַברן יחד יִקָוֶה מִקוה מים רבים העומדים בלי־נוע. ארך המקוה ההיא ארבע מאות ווערסט, ומאה ושלשים ווערסט רחבה. רק מוֹצָא אחד (стокъ) להברכה הזאת אשר דרך שם ישטפו מימיה לברכת לאַדאָגאַ על ידי נהר וואָקסאַ, נהר גדול אשר כמאה ושבעים ווערסט ארכו. במרחק ששה ווערסט בתוך הנהר ההוא, אֶשֶׁד מים גדול ונפלא הנודע בשם “אימאַטרוּ” ומתנפל מִמְרוֹם 32 רגל לתוך מצולת הנהר. הָאֶשֶׁד הזה שונה הוא מכל אשדות המים בתבל, ועיני הרואה לא תראינה את מַפֶּלֶת המים מראשי הסלעים אל עמק התהום, בלתי אם שִפעת מים כבירים מאד השוטפים למרחוק וגליו ומשבריו מכֻסים בקצף וערפל. אך בנטות הרואה את עיניו ויתבונן על אחד הגלים, אז יתפלא הפלא ופלא על ההוד הנשגב אשר נֹכַח פניו. כי הגל ההוא יֵלך הָלוֹך וגדול, ומרגע לרגע ירום ונשא וגבה מאד עד כי יהי להר גבוה ותלול אשר קֶצף לָבן לבושו וערפלי טֹהַר חֲתֻלָתוֹ, ומעט מעט יתהפך ההר ההוא לזֵר פנינים מזהירים, זֵר רב ורם המפיץ שביבי זֹהַר על כל אפסים, ולאחרונה ישוב יתהפך לְרִבּוֹ רבבות נקודות כסף אשר יתפוצצו ויהיו לאבק דק פורח. כמעט אשר יעבור זֵר זֹהַר ההוא ויזרום בזרם התהום, והנה זֵר אחר יופיע תחתיו גדול ורם מהראשון ונהדר ביתר הוד וביתר הדר ממנו, וכן יתגלגלו הגלים איש אחרי אחיו מאין הפוגות, והרואה יעמוד משתאה ומשומם ולא יוכל להָסֵב עיניו מהחזון הנאור והמרומם ההוא, חָזוֹן המַפליא לב ורוח ומַבהיל כל הנשמה, וכל אשר יוסיף להתבונן על הגלים ההם, כן יוסיף להתפלא הפלא ופלא על מפלאות אדון הנפלאות. בצהרים יִתְיַפּוּ זֵרֵי זֹהַר ונקודות הכסף ההם ביתר זִיו וביתר זֹהַר עוד, כי אז יצַפו אותם שביבי אור השמש בשלל צבָעים נפלאים אשר עינם כעין הקשת בענן ביום הגשם. זֵרֵי זֹהַר והררי הוד ההם מכַסים את פני כל אֶשֶׁד אִימאַטראַ עד מהלך חצי ווערסט. ההרים המפֹארים ההם אשר יופיעו ויברחו איש אחר אחיו בלי הפוגה, אשר יתהפכו לתמונות שונות ולחזיונות משונות המזהירות כלִבנת השלג וכקרח הנורא, גם זֵרֵי הפנינים עִם נקודות הכסף, כֻלם יחד הם הם עֲדִי תפארת האשד הזה ויפעת הוד הֲדַר גאונו. קול המולת המים העזים ושאון גליהם האדירים באדירים, מַרעידים כל אֹזֶן ומחרידים רוח כל בשר איש. דַמוּ נא בנפשכם רעש קול יער ארזים ותרועת אלפי רעמים המתגוללים ממרחקים לחרדת כל אפסי שמים עִם שאגות אריות ונמרים וכל פריצי חַיוֹת הנסים בחֶרדת מָוֶת למַלט את נפשם, ואז תוכלו לְדַמוֹת אפס קְצות הרעש והרעם האיום והנורא אשר ישמיע האשד הגדול הזה. ככל החזיון הנורא והנפלא הזה תחזינה עיני הנוסע בהתיצבו על חוף נהר וואָקסאַ הימני, אך בעברו את הנהר ההוא ויגיע אל מְרוֹם חֻפּוֹ השמאלי, יֵרָאֶה האֶשד הזה בתמונה אחרת, אך לא זה המקום להכביר עוד במִלים.

בלעדי ראשי הברֵכות ההן המחֻברות אשה אל אחותה, נמצאות עוד שתי ברֵכות במקום ההוא הנופלות מהראשונות, האחת תקרא בשם פענע (Паене) והשנית בשם טשוּדֵי (Чудское). ברכת פענע מחֻברת עם ברכות רבות בפֿיננלאַנד, ונהר קיוּמען יֵצא מתוכה, נהר אשר לא יצלח למעבר אניות. ברֵכת טשודי או פייפוס (Пейпусъ) מחֻברת בפאת דרומית עם ברכת פסקאָוו אשר נהר וועליקאַיאַ ישטוף בתוכו, נהר אשר אניות בו יהלכון. מברכת טשודי יֵצא נהר נאַראָוואַ אשר לא יצלח למעבר אניות בגלל אשד המים אשר במצולות מֵימָיו. שתי הברכות ההן לא תועלנה כי אם ליושבי פֿיננלאַנד פנימה אך לא לארצות אחרות, יען כי לא תִמָצֵא נתיבה מהברכות ההן אל הים. דגים רבים ידגו בברכות ההנה, והדיגים עושים מסחר גדול בִּדְגָתָן הָרַבָּה.


.6.§ רָאשֵׁי נַהֲרוֹת רוּסְיָא.


1) הנהרות הנופלים לים הקרח וים הלבן: 1) נהר פעטשאָראַ, מוֹצָאוֹ מֵהָרֵי אוראל, ואך יָצֹא יֵצֵא מֵרֶחֶם ההרים יפרוץ ימין ושמאל עד כי יהי לנהר גדול ורחב ידים אשר אניות בו יהלכון. ראשית דרכו לפאת מערבית, אחרי כן יִסוֹב לפאת דרומית וְיָרוּץ באֹרח ישר דרך ארץ כָּבוּל, יִפָּרֵד לראשים רבים והולך ונופל לתוך לשון ים הקרח הנקרא על שְׁמוֹ וְסָפוּן בקֶרח וְקִפָּאוֹן בששה חדשים בשנה. פלגיו הגדולים, הם: מִימִינוֹ הַפֶּלֶג הנקרא בשם אֻסאַ ומשמאלו הפלג הנָקוב בשם טיראַ. אֹרֶך נהר פעטשאָראַ מאה וארבעים ושלש פרסאות מרובעות, וארץ צָפָתוֹ3 שלשת אלפים וחמשים פרסאות מרובעות. 2) נהר מעזען, מוצאו מאגמי הַבִּצָה אשר בערבות פעטשאָראַ, ירוץ מהלך מאה ועשרים פרסאות לפאת צפונית מערבית, והולך ונופל לתוך לשון ים הלבן הנקרא שם על שמו –. 3) נהר דווינאַ, תולדתו מהתחברות מֵי נהר בוּג עם נהר סוּכֿאָנאַ, שוטף דרך מדינת וואָלאָגדאַ, אניות בו יהלכון, ארכו מאה וששים פרסאות, וארץ צָפָתו 5900 פרסאות, והולך ונופל לתוך ים הלבן –. 4) נהר אָנעגאַ, הנהר הזה יזרום בעזוז וָחַיִל ובכל זאת ילכו בו אניות ולא יִכָּשְׁלוּ בהליכתם. ארכו שמונים פרסאות ונופל לתוך לשון ים הלבן הנקרא כשמו –.

II. הנהרות הנופלים לתוך ים הקדמוני: 1) נהר קימען, תולדתו מִשֶׁטֶף מֵי הברֵכות הרבות אשר בפֿיננלאַנד, והולך ונופל לתוך לשון ים הפֿינני. זולת הנהר הזה נמצאים עוד נהרים רבים בפֿיננלאַנד הנודעים בגלל עוֹז שטף מֵימֵיהֶם ומרוצתם הנמהרה ובגלל אַשְׁדוֹתֵיהֶם (וואַסערפֿאָללע) הגדולים והנפלאים –. 2) נהר נעוואַ, הוא הנהר המשֻבח והמפֹאר בגלל רחבת ידיו וּמֵימָיו העמוקים והעצומים מאד. תולדתו מִשֶׁטֶף ברֵכת לאַדאָגאַ, עובר ארחות פעטערבורג, ושם יִפָּרֵד לראשים רבים, והולך ונופל לתוך לשון ים הקצר אשר בקראָנשטאַדט –. 3) נהר נאַראָוואַ, ארכו שמנה פרסאות וּמֵימָיו הם תוצאות מֵי ברֵכת פייפוס או טשודי –. 4) נהר פרענוי, שוטף לתוך לשון ים ריגאי הנקרא על שמו –. 5) נהר דיננאַ, מוצאו מאגם הַבִּצָה אשר ביער וואָלאָחאָנסקי, שוטף עד וויטעפסק בפאת דרומית מערבית והולך ונופל לתוך לשון ים ריגאי. בצאתו ממקורו גָאֹה יִגְאוּ מֵימָיו עד כי יוכלו אניות לעבור בו, אך במקומות רבים חַתְחַתִּים בחֻבו, ופעמים רבות יעבור על גְדוֹתָיו וְשָׁטַף וְעָבַר לְשַחֵת את הַכִּכָּר אשר סביב לו. מִמְקוֹרוֹ עד תוצאותיו (מינדונג) מהלך שבעים פרסאות, דרכי עקלקלותיו (שטראָם ענטוויקעלונג) מאה וארבעים פרסאות, וארץ צָפָתוֹ אלף ושלש מאות וחמשים פרסאות מרובעות –. 6) נהר ניעמען, מוֹצָאוֹ שש פרסאות ממינסק לפאת דרומית מִגַב אוּראַל הבאַלטית באדמת בִּצָה ויערים. מראשית מוֹצָאוֹ הוא כביר מים מאד, ועוד מעט נָכוֹן הוא למעבר אניות, בראשית דרכו יפנה לפאת דרומית, אחרי כן יִסֹב צפונה וישטוף ויעבור דרך גראָדנאָ, ומשם יֵלך לְמַסָעָיו ויזרום בהמון גליו עד קאָוונא, ועל יד העיר ההיא פניו מָפנים לפאת מערבית, וכן יעבור הלאה עד ארץ פרייסען ושם יִקָרֵא בשם מעמעל. מעיר גראָדנאָ עד אֶשֶׁד מֵימָיו בהאַף הקוריי, ילכו בו אניות שַׁיִט בלי שטן וּמִפְגָע. אולם רק בימי האביב והסתיו יתהלכו בו האניות בלי מַפריע, אך בימי הקיץ ידללו מֵימָיו, גם סלעי נגף והרי חול יעצרו בעד מעבר האניות. מֵהַיָמִין יפלו לתוכו נהרות וויליע, נעוועזע ודוביסאַ, ומשמאלו נהרות שאַראַ וטשאָרנא־גאַנצע –. 7) נהר ווייכסעל (וויסלאַ), מוצאו בנסיכת טעשען לרגל הרי הקאַרפאַטים המערבים, משם יֵלך הנהר הָלוך ושטוף בין מצרי הקארפאטים קִדְמַת עיר קראַקוי, ושם יָחֵלוּ האניות ללכת בו, אחרי כן יפנה צפונה ויעבור דרך וואַרשוי עד מאָדלין, ומשם והלאה יסב לפאת צפונית מערבית ויזרום לארץ פרייסען, שם יִפָּרֵד לארבע זרועות וְיִפּוֹל לתוך הים. מִימִינו ישטוף לתוכו נהר בּוּג היוצא מגאַליציען, שם יפגע הנהר הזה ביערים גדולים ובִצוֹת ויגיח את מֵי מוּחאַוועץ לתוכו, ומשם יסב לפאת מערבית ויבלע את מֵי נאַרעץ הרבים וילך וְיִפּוֹל לתוך פי הווייכסעל. משמאלו ישטוף לתוכו נהר פיליקא ונהר בצוּראַ –.

III. הנהרות הנופלים לים השחור וים האזובי: 1)ְ נהר דאָנוי, הנהר הזה הִצִיב לפָנים בִּזְרוֹעוֹ הדרומית את הגבול בין רוסיא הדרומית ובין טירקיי, על יד גאַלאַטש יגיח הנהר אל פיהו את נחל פְּרוּט המפריד בין בעסאַראַביע הרוסית ובין מאָלדוי הטירקית –. 2) נהר דניסטער (טיראַס בפי הקדמונים), מוצאו מהרי הקאַרפאַטים, ישטוף מפאת צפונית לפאת דרומית מזרחית, אשדות רבים בתוכו, יגביל בין מאָלדוי ובין בעסאַראַביע, על יד האָטים יזרום בעֹז וְאֱיָל ובעד מעבר אניות יַחְתּוֹם, ורק בקִרבת בענדער יחֵלוּ האניות לעבור בו, ובשטף עזו ישטוף ויעבור עד כי יפול לתוך ים השחור. ממוצאו עד קִצוֹ באֹרח ישר 90 פרסאות, דרכי עקלקלותיו 100 פרסאות, וארץ צפתו 1440 פרסאות מרובעות. פלגיו הם: סְטִיר, פאָדהאָרקע, פְּיוּט, בִּיק ובאָדעאַ –. 3) נהר דניעפער, הוא הנהר הגדול (זולת נהר דאָנוי) בכל הנהרות הנופלים לים השחור. מוצאו במדינת סמאָלענסק בצלע יער וואָלאָחאָנסקי הדרומי, ילך לפאת מערבית על פני סמאָלענסק, ואניות שם יהלכון, יחלוף לפאת דרומית דרך מאָהילעוו עד קיעוו, ומשם יִסֹב דרך דרומית מזרחית וישטוף עד עיר יעקאַטערינאָסלאַוו, משם והלאה יפרוץ ויעבור דרך ארץ המישור ויתנפל בשאון ורעש אדיר ונורא מִתּוֹעֲפוֹת סלעי מָגוֹר וַעֲרוּץ כֵּפִים אל מַעמקי תהום רבה. יותר משלשה עשר אַשְׁדוֹת במקום ההוא, והסלעים הנוראים אשר יולידו את הָאֲשֵׁדוֹת, נודעים הם בשמותם ומשתרעים במרחק 65 ווערסט. ראשיתם בכפר המלחים הנקרא בשם קאַמענקאַ ורחוק שבעה ווערסט מיעקאַטערינאָסלאַוו לפאת דרומית, ואחריתם במושב האשכנזים עובדי האדמה הנקרא בשם קוּצקאַס. טוּרֵי הסלעים ההם מתפשטים לְרֹחַב הנהר מחוף האחד על משנהו, והולכים הָלך ושפל איש מרעהו. לסלעים אחדים יֶשְׁנָם שנים עשר מוֹרְדוֹת (уступокъ), והמים מוגרים במורדות ההם ברעם ברעש גדול. האניה הנדחת על הסלעים ההם, עוברת במרוצה נמרצה מאד, והמים העזים יהדפוה ויקלעוה ממורד למורד, כי אֵיד נכון לצַלעה וּצְפויה היא אֱלֵי בטן שְׁאוֹל, וְגַלֵי שַׁחַת עִם מִשְׁבְּרֵי מָוֶת עליה יעבורון. משאון רעש המים המכֻסים בְּקֶצֶף נורא ומתגלגלים ממורד למורד, תחרשנה אזני השומעים, גם המלחים לא ישמעו איש קול רעהו בזעקם בכל מאמצי כֹּחַ, גם דברי רב החובל וקול מִלָיו נֶחבאו, ורק בתנופות ידיו יורה להמלחים את הדרך אשר יאחזו למו ואת המעשה אשר יעשון. בימים האלה נודעו לנו תשעה סלעים נוראים בשמותיהם, הלא הם: 1) קאָדאַייצקי, 2) סוּרסקי, 3) לאָחאַנסקי, 4) זוואָנעץ, 5) ניענאַסיטעץ (Ненасытецъ) או דיֶעד, והם האיומים מכל הסלעים אשר יסָכנו בם האניות, ולהם שנים עשר מורדות, רחבם 634 קומות (Сажень) ושתי קומות אֶשֶׁד מֵימֵיהֶם, 6) וואָלניג או וואוּנק, 7) בוּדילאָווסקי, 8) לישני 9) ווילני או גאַדיוּצִי, רחבם 456 קומות ולכל אחד מהם ששה מורדות, וקומה אחת גוֹבַה אֶשד מֵימיהם. לאחרונה יזרום הנהר הגדול הזה בפאת דרומית מזרחית דרך ארץ החוף, ואצל חערסאן יִשְׂתָּרֵעַ מאד וילך וְיִפּוֹל לתוך הים השחור. ממקורו עד תוצאותיו באֹרח ישר 140 פרסאות, דרכי עקלקלותיו 240 פרסאות, וארץ צפתו 8530 פרסאות מרובעות. פלגים יבלי מים רבים נופלים לתוכו, והנכבדים בהם, הלא הם: מימינו а) נהר בערעזינאַ אשר מֵימָיו גָאֹה יגאו עד כי ילכו בו אָניות שַׁיִט, חֻפָּיו שטוחים גם מלאים אגמי בִצה במקומות רבים; б) נהר פריפעט, אשר מֵי נחל פינאַ ויאָזיאָלדעַ יעצימוהו, מוצאו מהבצות אשר בפינסק וראָקינטאָן, ואניות בו יהלכון; в) נהר בּוּג הדרומי, מוצאו מבמתי ארץ קאַרפאטי האוּראַלית בפאָדאָליען, ירוץ על שִׁנֵי סלעים דרך הערבה, ואצל ניקאָלאַייעוו, יִשְׁתַּפֵּך בְּשֶׁפֶך (לימנאַ) נהר דניעפער וִיבֻלע במצולתו. משמאלו יגיח נהר דניעפער אל קִרבו את נחל דעסנאַ היוצא קרוב אל שטף מֵימָיו, ראשית דרכו לפאת נגב, יִבְלַע את נחל סֵיים, ויזרום לפאת ים, ולאחרונה יפנה דרך טשערניגאָוו ויתנפל אל גלי מֵי דניעפער –. 4) נהר דאָן, מוצאו מהברֵכה הקטנה ברֵכת אִיוואַן במדינת טוּלאַ, ילך הנגבה דרך וואָראָנעז, יִסֹב לפאת דרומית מזרחית, יפרוץ דרך במתי נהר וואלגא, ואז יאחז דרכו דרך הערבה, ועל יד נאָוואָ־טשערקאַס יִפָּרֵד לשלש זרועות וְיִפֹּל לתוך ים האזובי. בראשית ימי האביב יעבור חֻפּוֹ וישטוף את ארץ המישור, גם יוליד אגמי רפש מַעלים צַחנה ומחליאים את יושבי המקום ההוא. ממקורו עד תוצאותיו בדרך מישור 150 פרסאות, דרכי עקלקלותיו 195 פרסאות, וארץ צפתו 7960 פרסאות מרובעות. משמאלו ישטוף לתוכו נהר וואָראָנעז, גם נחל חאָפער עם נחל וואָראָגאַ, נחל מעדוויצא, אִילאָוולאַ ומאַניטש. ומימינו יזרום לתוכו נחל סאָסנאַ ודאָנעץ –. 5) נהר קוּבאַן, ארכו 77 פרסאות, ואניות בו יהלכון. מוצאו בארץ קַוְקַז, ישטוף לראשונה לפאת צפונית, אחרי כן ישים פניו לפאת מערבית, יִפָּרֵד לשתי זרועות, ובין זְרוֹעוֹתָיו יְחַבֵק את אִי טאַמאַ, זְרוֹעוֹ הדרומית נופלת לים השחור, וּזְרוֹעוֹ הצפונית לים האזובי, מִצְפוֹן הנהר הזה עד נהר מאַניטש מִתפַּשֶׁטֶת ארץ ערבה רחבת ידים הנקראת בשם ערבת קוּבאַן –.

IV. הנהרות הנופלים לים הכספי: 1) נהר וואָלגאַ, הוא הנהר הגדול בכל נהרות איירופא, מוֹצָאוֹ מנהר קטן בקִרבת הכפר הנקרא בשם וואָלכֿינאָ־ווערכֿאָוויאַ, על בָמתי וואַלדאַי, לא־רחוק מִמַעינות נהר דינאַ ונהר דניעפער, וּמֵימָיו גָאוּ תשע מאות עד אלף רגל מִגֹבַה מֵי ים הכספי, ושמנה מאות עד תשע מאות רגל מגבה ים הבאַלטי הרחוק ממנו רק ארבעים פרסאות. בהגיעו אצל טווער יעזוב את דרכו המזרחית וְיִפֶן הנגבה, יזרום בארץ הַמוֹרָד, יִסֹב אצל צאַריצין לפאת נגב קֵדמה, וּבִזְרוֹעוֹתָיו הרבות עד אין מספר יְבַתֵּר בַּתָּוֶך את הערבה הגדולה אשר יפגע במרוצתו, וְיִשְׁתַּפֵּך עם שמונה ראשי זְרוֹעוֹתָיו וְעִם פִּיוֹתָיו הרבים לתוך ים הכספי. ממוצאו עד קִצוֹ בארח מישור, הוא שתי מאות ועשר פרסאות, וארץ צפתו 30,100 פרסאות מרובעות. הנהר הגדול הזה הוא מְקוֹר ברכה וּמַעין ישועה לארץ רוסיא, מֻטוֹת כנפיו וּתְעָלוֹתָיו (קאַנאָלע) נִשְׁעָנוֹת על עשרים וארבע מדינות, ועשרים אלף אניות סֹחֵר הולכות בו, אניות טעונות כל מיני מַרְכֹּלֶת אשר מִכְרָם יותר משִבעים מילליאָן רובל כסף. דְגַת הנהר הזה רַבָּה מאד, ומינים ממינים שונים יִדְגוּ בתוכו, מאין כמוהם בכל נהרות איירופא לרוב. מאה ותשעים וחמשה פלגים יבלי מים נופלים בו, ומהם שלשים ושמונה נהרות גדולים ורחבי ידים, והמהֻללים בהם, הלא הם: מִימִינו: а) נהר אָקאַ, מוֹצָאוֹ בגליל מאַלא אַרכֿאַנגלסק במחוז אראל, יָרוּץ אָרחו דרך אראל, טוּלא, קאַלוּגאַ, גם אל אפסי מאסקווא, ריעזאַן, טאַמבאָוו, וולאַדימיר ונישני נאָווגאָראָד, ואצל עיר הבירה במדינה הזאת יִפֹּל אל מצולות הוואָלגאַ. ארכו 1273 פרסאות רוסיא (ווערסט), רחבו מששים עד מאתים ועשרים וחמש קומות, ועמקו מעשרה עד עשרים וחמש אַמות רוסיא (אַרשין). אניות בו יהלכון, ורק במקומות מעטים יִדְלְלוּ מֵימָיו בימי הקיץ והאניות תעבורנה שם בכבֵדוּת –. б) נהר סוּראַ, מֵימָיו רבים ואניות שַׁיט ילכו בו ברחָבה. מהשמאל יגיח נהר וואָלגאַ אל פיהו את הנהרות האלה: а) נהר טווערצאַ אשר מוצאו אצל מדינת טווער; б) נהר מאַלאָגאַ, מוצאו במדינת טווער, יעבור על פני טווער, נאָווגאָראָד ויאַראָסלאַוו, ואצל עיר מאַלאָגאַ יגיח אותו זֶרם הוואָלגאַ לתוכו; в) נהר שעקסנאַ, מימיו יוצאים מהברֵכה הלבָנה (ביעלאָ־אָזעראַ) ותוצאותיו אצל ריבינסק; г) וועטוּלגאַ, תוצאותיו בתחתית נחל סוּראַ; д) קאַמאַ, נהר גדול אשר ארכו מאתים וחמש עשרה פרסאות, מִימִינוֹ יגיח לתוכו את מֵי וייאטקא, ומשמאלו את מֵי טשוּסאָוואַייא וביעלאַייאַ, ואחרי כן ילפות מרוצתו דרך היערים הגדולים אשר בשִפלת קאַזאַן וְיִפֹּל אל מצולות מֵי הוואָלגאַ; е) נהר סאַמאַראַ, מוצאו במרחק 18 פרסאות רוסיא מהרי אוראל –. 2) נהר אוראל, מקורו במדינת אָרענבורג על במתי ארץ אוראל אצל מַעינות נהר ביעלאַיאַ, יגביל בין מדינת אָרענבורג ובין ערבת הקירגיזי. בתחלת מרוצתו ירוץ לפאת נגב, אחרי כן יאחז דרכו לפאת מערבית דרך אָרענבורג אל אוּראַלסק, משם יִסֹב שנית הנגבה ויעבור דרך הערבה וילך הָלֹך וְעָבוֹר עד אשר יִפֹּל אל תוך ים הכספי.


.7.§ תְּעָלוֹת (קאַנאֶלע).


הקיסר פעטער הגדול אֲבִי ארץ רוסיא, עָשָׂהּ וְכוֹנְנָהּ, חָשַב מחשבות לחַבר את הַיַמִים אשר בארצו הַכַּבִּירָה איש אל אחיו על ידי תְּעָלוֹת גדולות ורחבות ידים, גם הֵכִין את התבנית וְהַמִשְׁטָר להעבודה הכבֵדה והכבודה הזאת, ועל פיהו יצא הדבר הגדול הזה לאור, כי הקיסרים אשר ישבו על כסאו אחריו בִּצְעוּ את מחשבותיו ומערכי לבבו וכל אשר יָזַם לעשות. והנה כָעֵת מחֻבר ים הלָבן אל ים הכספי על ידי התעלות האלה: а) על ידי תעלת קאַטאַרינאַ בין נהר וויטשעגדאַ (דווינאַ) ובין נהר קאַמאַ (וואָלגא); б) על ידי תעלת ההערצאָג אלכסנדר הווירטענבערגי בין נהר סוּכאָנאַ (דווינאַ) ובין נהר שעקסנאַ (וואָלגא). 2) ים הקדמוני מחֻבר עם ים הכספי על ידי התעלות האלה: а) תעלת מרים (מאַריענקאַנאַל) בין נהר וויטעגראַ הנופל לברֵכת אָנעגאַ ובין נהר שעקסנאַ –; б) תעלת טיכֿווין בין נהר טיכֿווינקאַ המשתפך דרך נהר סיאַס אל ברֵכת לאַדאָגאַ ובין נהר מאָלאָגאַ (וואָלגאַ); в) תעלת ווישנעוואָלאָצקי בין נהר וואָלחאָף הנופל לברֵכת לאַדאָגאַ ובין נהר טווערצאַ –. 3) ים הקדמוני מחֻבר עם ים השחור על ידי התעלות האלה: а) תעלת בערעזינאַ בין נהר דינאַ ובערעזינאַ (דניעפער). б) תעלת אגינסקי בין נהר ניעמען ובין נהר דניעפער; в) תעלת המלך (קאֶניגסקאַנאַל) בין נהר בּוּחאַוועץ (בּוּג־ווייכסעל) ובין נהר פּינאַ (פריפעט־דניעפער). זולת התעלות האלה תחברת תעלת אויגוסטאָוואַ את נהר נאַרעוו (ווייכסעל) עם נהר ניעמען.


.7.§ נְאוֹת מִדְבָּר.


בארץ רוסיא נמצאים נְאוֹת מִדְבָּר (שטעפען) רבים. הגדולים והנודעים מכֻלם, הם: מדבר פעטשאָראַ, ישתרע בשני עברי נהר דווינאַ ונהר פעטשאָראַ, מִתְפַּשֵׁט מים הקרח והלבן עד צְפוֹן מדינת וואַלאָגדאָ, רֻבּוֹ אדמת שרֵפה (טאָרף) עִם חָצִיר יבש, בִּצְפוֹנוֹ חֹסֶר עצים, ובדרומו יערים רבים. יושביו מתי מעט, וברֵכות קטנות במספר רב יִמָצְאוּ בו אשר מימיהם טובים וערֵבים. 2) מדבר יאַראָסלאַוו הקטן והגדול. הקטן בין קאַזלאָוו וטאַמבּאָוו, מלא פרחים ונצנים, ומשתרע במרחב חמשים ווערסט, והגדול בין טאַמבאָוו ובין כֿאָפערסק, ירקות רבות בתוכו, אדמתו פֹּרִיָה, מים רבים בכל עֵבר ופִנה גם מִרעה לעדרים. 3) מדבר דאָנוי בין נהרות מעדוועדיצאַ, אִילאַוולא וכֿאָפער. אדמתו מקצתה חומר וחול, ומקצתה עמקים פּוֹרִיִים וכבולים, נהרות ועצים מעטים בתוכו. 4) מדבר קוּבאַן, מתפשט מנהר קוּבאַן עד נהר מאַניטש, אדמתו מלֵחה ומלֵאה אבני שִׂיד. 5) מדבר אזובי, משני עברי נהר מאַניטש התחתון עד ים האזובי ודן התחתון. 6) מדבר טויריס, והוא מורד הרי טויריס הצפונים והמזרחים נוכַח קערץ ובאָספֿאָרוס, בקרבת ההרים אדמתו אדמת שִׂיד ומלֵחה, ומשם והלאה אדמת חומר וּפרִיָה, וקרוב אל הים היא ציה ושממה. שֶׁמֶן הרים יביע שם במקומות רבים, במקומות אחדים וביחוד אצל קערץ ופאַנאָגאַריע גְבָעוֹת קטנות אשר תשטופנה מתוכן זרם מֵי מַדְמֵנָה ורפש. 7) מדבר נאָגאַי־טויריס על יַד ים השחור וים האזובי, ישתרע ממורד נהר דן עד מורד נהר דניעפער, אדמתו אדמה צחיחה וַחֲשׁוּפה מכל עץ וָשִיחַ, והיא טובה להנוסעים בעדר, אך האכרים לא ימצאו שם חֵפץ, כי ארץ לא זרועה היא.


.8.§ תְּכוּנוֹת רוּסְיָא וּמִזְגָהּ.


קיסרית רוסיא הגדולה והרחבה במאד מאד וארצות שונות בתוכה, שונה היא במקומות רבים גם בתכונותיה, באוירה וּבְמִזְגָהּ: פֹה קֹר חזק וקרח נורא, ושם חֹם צח וְנֹגַהּ בְּרַק השמש; פה ארץ גזֵרה, ארץ כָּבוּל ואגמי מים, ושם עִמקי ברכה עוטפים בָּר וכל מֶגֶד תבואות שמש וְגֶרֶשׁ ירחים. פֹה יגעש ירעש רוח סֹעָה וסער אשר יחשוף יערות וִיפָרק הרים וגבעות, ושם רוח צחצחות מֵשִׁיב נפש ומצהיל פנים. אך בכלל נוכל להַחליט כי אויר הארץ הזאת טוב הוא וּמַבְרִיא נפשות החיים, ורק במקומות מעטים מָשְׁחָת הוא וּמַחְלִיא את שואפיו, כמו נָפוֹת אחדות על נהרות וואָלגאַ, קאם, קוּבאַן וְדָן, וחֻפים אחדים על נהרות פרוט ודניעפער, בארצות הַקַוְקַז סביבות הַתַּחנה הנקובה בשם ס"ט ניקאָלאַיי וסביבות המבצר הנקרא בשם פאטי, ובארץ סיביר במִדבר באַראַבאַן. אך זולת המקומות ההם, האויר טוב, וכל שואפיו בריאי אולם. החכמים חוקרי מֶחקרי הארץ הזאת, חלקו אותה לפי שִנוי אוירה לארבעה חלקים שונים:

1) חֶבֶל הארץ אשר מֵעֵבֶר לְאֵזור הקרח הצפוני, יכיל בערך 5000 פרסאות מרובעות. החֹרף יתעודד שם יותר משמנה חדשים, והים מכֻסה שם בקרח מקץ יֶרַח סעפטעמבער עד חֲצִי חֹדֶשׁ יוּנִי. ימי הקיץ מעטים שם, והשמש לא יעצר כֹּחַ להוציא שם שיח וצמח האדמה כי אם מעט מזער, העצים המעטים הִנָם שִפלי קומה וענפיהם גמדים וסבוכים, השדֵמות לֹא יעשו אֹכֶל, רק חציר יבש (מאָאס) נמצאים שם לרוב. מחיות הארץ תרמושנה שם חיות המרוץ (רעננטהירע) דֻבֵּי הקרח, שועלים, צפרי מים, כלבי ים ודגים.

2) חבל הצפוני או חבל הקר, ישתרע מאזור הצפוני עד מעלה 57 לרוחב, החורף יִמָשֵׁך שם ששה גם שבעה חדשים. לפאת מזרחית משם והלאה ילך הקור הָלוֹך וגדול. במקומות אחדים יִסְפּוֹן שם החורף את פני הנהרות בקרח מחצי חֹדש אקטאבער עד אחרית ימי חֹדש מאי, והקרח עב לפעמים כְּמִדַת אַמַת איש. נהר נעוואַ אצל פעטערבורג מכסה הוא יותר מששה חדשים בקרח. ימי האביב והקיץ מעטים הם בכל החבל ההוא, ולפעמים יגדל שם הַקוֹר גם בימי הקיץ. ימי הבציר בהירים שם וחמים, אך לפעמים יִפּוֹל שם כְּפוֹר וְשִׁכְבַת קרח בלילה. רוח מערבית ורוח מזרחית שוררות שם תמיד. רוחות סער מתחוללות רק לעתים רחוקות, וגם אז לא תעמודנה שם כי אם זמן מצער. בחבל ההוא יערים רבים וגדולים ועציהם טובים מאד לְמִבְנֵה האניות ההולכות על פני היאורים, הברֵכות והנהרות הגדולים. בחבל ההוא תָחֵל האדמה לתת כֹּחָה ולהוציא דגן, שעורים ושבולת שועל (האַפֿער); בפאת צפונית אך מעטים הם צאצאי האדמה, אך לפאת דרומית יעשו השדֵמות אֹכֶל למַכביר, ומה גם הנפות הדרומים על ים הקדמוני אשר שם שפע רב בתבואות השדה, עד כי נחשבו בתוך הארצות הברוכות והפּוֹרִיוֹת אשר באיירופא. זולת תפוחי האדמה אשר יִזָרעו שם בידים חרוצות, יצלח שם גם מִזְרַע הפשתים. בין חיות הארץ בחבל ההוא, נמצאות חיות טורפות במספר רב: דֻבִּים, זאבים, שועלים ועוד פריצי חיות כאלה, גם צבאים ואַיָלים, חזירי יער ועוד חיתו יער כמוהם. גם שם תָּחֵל תַּרְבּוּת עדרי צאן ובקר, ולפאת דרומית תגדל עוד העבודה הזאת, ועדרי הבקר ועשתרות הצאן תפרוצנה שם מאד.

3) חבל התיכון ישתרע מן 570 עד 500 ממעלות הרחב. ימי החרף רבים הם ועזים מבחבל איירופא המערבית השוה אתו במַעלת הרחב. ימי האביב והבציר קצרים הם ויחלפו מַהֵר. ימי הקיץ חמים וִיבֵשִים. החבל הזה הוא ארץ מולדת היערים המסֻבָּלים בְּעָלִים (לויב וואֶלדער), בחירי עציהם הם עֲצֵי האַלונים (לינדען) אשר מפרחיהם תמוצינה הדבורים עָסִיס ותעשינה דבש ונֹפת צופים. עבודת האדמה תִצְלַח מאד גם בחבל הזה, וזולת דגן, שעורים, שבולת שועל ותפוחי אדמה, יפרצו שם גם חִטִים וקנבוס (האַנף). מרבית החיות הרומשות בחבל הצפוני, תרמושנה גם בחבל התיכון הזה, ומה גם הזאב הטורף. מהחיות המַעלות גֵרָה נשארו בחבל הזה לפליטה שני מיני חַיות אשר עִקבותיהן לא נודעו בכל חוּג הארץ זולתו, הלא הן: תְּאוֹ (אויעראָקס) ביער הגדול ועתיק ימים אשר בביאַלאָוויצא, והחיה הנקובה בשם עלען ביערים אחדים בליפֿלאַנד וליטהויען גם בפרייסען המזרחית. תרבות הבקר והצאן רבה היא בחבל הזה, ומה גם תרבות הסוסים בחלק המערבי אשר בחבל הארץ הלזו.

4) חבל הדרומי או חבל החם, יכיל את חלק הדרומי מארץ השפלה אשר גבולו הוא ים השחור וּמֵצַר הָרֵי קוקז (זולת חֲצִי אִי קרים אשר לא יֵחָשֵב גם בחבל הזה) –. ארץ השפֵלה הדרומית מַרביתה היא רק ארץ ערבה אשר לא יצמח שם כל עֵץ. החרף קצר הוא מבחבל התיכון, ובכל זאת ישליך קרחו כפתים וכפור כאֵפר יְפַזֵר, ולפעמים קרתו עזה מאד. ימי האביב טובים הם ונעימים, הקיץ חם ויבש, והבציר קצר ויחלוף מַהֵר.


.9.§ יְבוּלָה וְצֶאֱצָאֶיהָ.


ארץ רוסיא מְבֹרֶכֶת ה' היא ולא יחסר כֹּל בה, גם תשביע עוד ארצות אחרות משפעת ברכותיה ורב טובה. ראשית תבואות אדמתה: דגן, חִטָה, שעורים, שִבולת שועל ודוחן (במדינותיה הדרומיות), אֹרֶז (בפלך טויריען). פרי עץ: תפוחים, אגסים (בירנען), פִּגְעִין (פפֿלוימען), קירשען, תאנים, ציטראָנים, תפוחי זהב (פאָמאַראַנצען), שקדים, רמונים, עֲצֵי זית, ערמונים (קאַסטאַניען), תמרים פראים, עצי לאָרבעער, אַפֿריקאַזען, אגוזים, אגוזי וואַלל, עצי קאָרק (נטעו נוטעים בחצי אִי קרים בשנת 1817 והובאו מפארטוגאַל), פפֿירשען, קוויטען ועוד פרי מגדים רבים ושונים. פשתים, קַנְבּוּס (האַנף), כִּשוֹת (האָפפֿען). ירקות, בצלים, שומים, קִשֻאִים (גורקען), עדשים, פולים, קטניות, כַּמוֹן, קֶצַח ועוד זֵרֹעֵי גַנָה כאלה. ברוסיא הדרומית נמצאים שדות גדולים ורחבי ידים המלאים אבטיחים (מעלאָנען), ואבטיחי מים (וואַסערמעלאָנען), דְלַעַת (קירביס) ועוד פרי הלולים רבים. כרמי חמד וגפני אדרת יצלחו ביתר שאת במדינת טויריען הצפונית וְיֵינָם טוב כיין אונגאַרען. בִּמְסִבֵּי מחוז סוּדאָק וקאָס יגדלו הגפנים הטובים מכל גפני הארץ ההיא, ובשנה טובה יעשו שלשים אלף דָלְיַיִם (איימער). משנת 1804 והלאה יִנָטְעוּ שם מזמורות הארץ גם זמורות זָר (אויסוואֶרטיגע רעבען) במספר 39,394 זמורות גפן. בימים האלה ידרכו שם הדורכים בערך חֲצִי מילליאָן הין יין בכל שנה ושנה. הקאַזאַקים הדֶנים יטעו כרמים אשר יֵינם טוב מאד כִּבְחִיר יַין שאַמפאַניע. גם בבעסאַראַביע, ומה גם אצל שֶׁפֶך נהר דניעסטער יצלח מאד הגפן בחריצות ידי האשכנזים היושבים שם על שדותיהם, ועוד בשנת 1827 הוציאו משם חמשה וארבעים אלף דָלְיֵי יָיִן. יערים רבים ועצומים נמצאים בארץ רוסיא במקומות רבים ושונים, ועציהם הגדולים והעבים יצלחו לכל מלאכת חָרָש וּבִנְיָה, גם עצי שרפה רבים מאד, ומסחר העצים כביר הוא בארץ פנימה גם יובלו לארצות אחרות עד אפסי איירופא. עשתרות צאן ועדרי רחלים נמצאים בארץ הזאת במספר רב ועצום מאד. סוסים אבירים לְרִכְבָּה ולשאת משא ולעבוד עבודות שונות בבית ובשדה, גם חמורים וגמלים (בערבות החַמות אשר בטויריען וחערסאן). שור הבר (ביפֿפֿעל) גם שְׁוָרִים מהֻללים במדינות שונות. בארץ מושב הקירגיזים נמצאים עדרי כבשים בעלי אליה שמֵנה אשר משקלה שלשים גם חמשים ליטרא (פפֿונד). עֵז הַבָּר, צבי איל ויחמור. שועלים לבָנים, שחורים גם בעלי מַראה תכֵלת. דֻבִּים לבָנים ושחורים, זאבים, כלבים בעלי מינים שונים, קלי המרוץ (רעננטהירע), סאָבעל, מאַרדער, אילטיזע, כֹּחַ (אייכֿהאָרן), עכברי ביזאַם, חולדה (וויזעל), שָׁפָן, ארנבת, חזיר, חתולי בית ופראים, חֲפַרְפַּרוֹת (מוילווירפֿע). אווזות ובני אווזות פראים גם בני תרבות. דוּכִיפת (אויערהאַהן) ועוד עופות רבות אשר ערָבה בתיהן ומשכנותיהן מלֵחה, גם עופות בנות תרבות ממינים שונים, דבורים מֵטיפים דבש ונופת צוּפים [?] דבורים פראים. מהרי רוסיא יֵחָצב זהב וכסף, ברזל ונחשת (באוראל), גם פלאַטין, בְּדִיל, עֹפֶרֶת וצינק. מִכְרֵי מלח רבים מאד מברֵכות המלח הרבות והעצומות, ומה גם במדינת פערם). אבנים יקרות נמצאות בארץ הברוכה הזאת במספר רב, נופך, ספיר, טאָפאַז, בערילל, אָניקס, אַכֿכאַט, יאַספיס, אבן מאַגנעט, אַלבאַסטער, אסבעסט, שַׁיִשׁ ועוד אבני חֵפץ כאלה. גם ימצאו במעבה האדמה גפרית, נפט, אלוין, פֿיטריאָל, זאַלפעטער, אבני גחלים, טאָרף, מַעיני מַתכיות ועוד סגֻלות רבות כאלה.


.10.§ מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה וּמִסְחוֹר.


אף כי ראשית עבודת הרוסים היא עבודת האדמה ותרבות בקר וצאן, והן הֵנה המוסדות אשר עליהן נשענת הצלחת רוסיא בכלל, בכל זאת תאחז יד הרוסים גם בכל מלאכת מחשבת וחרֹשת המעשה וכל עבודת האדם, והעולה על כֻּלנה הוא המסחור אשר יגדיל הצלחת הארץ וירים קרנה בכבוד. בכל רחבי ארץ רוסיא נמצאים בתי מלאכה רבים ושונים. וזה שנים כבירות יוצאים מהבתים ההם עוֹרוֹת מָעְבָּדִים (לעדער) ועורות מְאָדָמִים (סאַפֿיאַן), שמן, בֹּרִית, נרות, בַּד, יריעות, חבלים, מפרשי אניות ועוד חפצים רבים כאלה. ובדורות האחרונים שִכְּלו את ידיהם גם במלאכת מֶשִׁי וְרִקְמָה, במַטוה צמר גפן, במעשה זכוכית לבָנה (פאָרצעללאַן), במלאכת הנייר, הצוקער ועוד דברים רבים כאלה הדרושים גם לְחֶפְצֵי האצילים והנדיבים היושבים ספונים בהיכלי כבוד. המושב הראשי למעשה חושב וחרושת המעשה, הוא בעיר מאָסקוואַ, וולאַדימיר, יאַראָסלאַוו וקאָסטראָמאַ. אמנם יתר הרבה מאשר יצלחו הרוסים לכל מלאכת מחשבת וחרֹשת המעשה, יצלחו במלאכת המסחור כאנשי צור וצידון אֲבוֹת המסחור בדורות הראשונים. סוחרי רוסיא יובילו שנה שנה לארצות אחרות עצי בנין ועצי שרפה, אדרות שער, עורות, חֵלב, דגן, צמר, צאן, שמן, ברזל, נחשת, ועוד רבות כאלה מתבואות ארצם וצאצאיה, ובעד זאת יובילו סוחרי ארצות אחרות לארץ רוסיא: יין, טהעע (מארץ חינאַ), גלומי מֶשִׁי (מארץ אזיה), צמר גפן, שמן זית, פרי עץ, צבעים שונים, כלי מלאכה וכלים מכלים שונים מעשה ידי חכמי חרשים. המסחור יעלה ברוסיא מעלה מעלה ויפרוץ מיום ליום על ידי הַיַמִים, הנהרות והתעָלות (אשר אניות סוֹחֵר יֵלכו בהן בימי הקיץ, ובחורף יעברו עליהן עגלות השלג הנושאות כל מיני מרכולת), ועל ידי השוָקים הרבים והגדולים אשר בארץ רבה הלזו, כמו בעיר קוּרְסְק, ניזני־נאָווגאָראָד, חאַרקאָוו, אירביט ועוד ערים רבות. המקומות הראשים לסחורות ארצות אחרות, הם: פעטערבורג עם קראָנשטאַדט, ריגאַ, רעוואַל, פרענוי, ליבּוי, וויבּאָרג, העליזנגפֿאָרס, אַבּאָ, ארחאנגלסק, ניזני־נאָווגאָראָד, טאַגאַגראָג, חערסאַן, אָדעסאַ. המקומות הראשים למסחור הארץ פנימה, הם: מאָסקוואַ, ניזני־נאָווגאָראָד, דאָרפאַט, ווארשוי, וואָראָנעז, פאלטאווא, קרעמענצוג, יעקאַטערינאָסלאַוו ועוד ערים רבות. בשנת 1864 עלה מחיר הסחורות היוצאות מארץ רוסיא בערך 152,094,268 רו“כ, ומחיר הסחורות אשר הובאו אליה מארצות אחרות היה 154,159,300 רו”כ. ובשנה ההיא (1864) באו אניות סוחר לרוסיא במספר 9,893 (בים הלבן 636 אניות, בים הקדמוני 4830, בים השחור 4427). והאניות אשר יצאו מרוסיא היו אז 9945 (בים הלבן 670, בים הקדמוני 4826, בים השחור 4449).


.11.§ בָּתֵּי מִדְרָשׁ וּבָתֵי סֵפֶר.


מימי הקיסר פעטער הגדול נִבקע כשחר אור ההשכלה בארץ רוסיא, כי הקיסר הנשגב ההוא גם הקיסרים אשר ישבו על כסאו אחריו, הִתְנַדְבוּ להשכיל להיטיב לבני עַמָם ולכל העמים החוסים תחת כנפיהם בארצם המעטירה. בימים האלה מתנוססים שמנה בתי מִדרש גדולים (אוּניווערזיטאֶטען) בארץ רוסיא: במאָסקוואַ, פעטערבורג, קאַזאַן, קיעוו, דאָרפאַט, חאַרקאָוו, העלזינגפֿאָרס ואָדעסאַ. בשנת 1864 היה מספר התלמידים בבית מדרש החכמה אשר בפעטערבורג 623, במאָסקוואַ 1515, בקאַזאַן 325, בחאָרקאָוו 523, בקיעוו 518, בדארפאט 560. בית מדרש המדעים (אקאדעמיע דער וויסענשאַפֿטען) אשר בפעטערבורג, נוסד בשנת 1724, ובית מדרש הגדול (אוניווערזיטאֶט) נוסד בשנת 1819, במאָסקוואַ בשנת 1755, ועליהם הוסיף הקיסר אלכסנדר הראשון עוד ארבעה בתי מדרש בשנת 1803 ושנת 1804, הלא הם: בדאָרפאַט (אשר יסד עוד גוּסְטאַוו אַדאָלף מלך שוועדען בשנת 1632, ואשר סֻגרו דלתותיו במלחמת הצפון בעת אשר נֶהרסה עיר דאָרפאַט בשנת 1704), בקאַזאַן, בחאַרקאָוו ובווילנא. בית מִדרש החכמה אשר בווילנא עָמַד כבר על מכונו משנת 1578, ובחלוקת פאָלען בא תחת ממשלת רוסיא גם הוא, והקיסר אלכסנדר הראשון נתן לו עוז להתעודד כבתחִלה וישם מִשְׁטָרוֹ כמשטר יתר בתי מִדרש החכמה אשר בארץ ממשלתו. אך בִּפְרוֹץ הַמֶרֶד בפאָלען בשנת 1830, נתנו המורים והתלמידים יד אל הפולאָנים המתפרצים, ועל כן צִותה הממשלה לסגור את שעריו בשנת 1832, ובשנת 1834 נוסד תחתיו בית מדרש כמוהו בעיר קיעוו. בשנת 1865 נפתחו שערי בית המדרש אשר באָדעסאַ. זולת בתי מִדרש הגדולים ההם, יִמָצאוּ ברוסיא האיירופית 87 גימנאַזיום, ובנפות סיביר שלשה גימנאַזיום (בטאבאָלסק, טאָמסק ואִירקוּצק) וארבעה בנפות קַוְקַז. מספר התלמידים בכל בתי הגימנאַזיום, הוא בערך 30,000. עוד בתי מִדרש רבים ומהֻללים נוסדו בארץ רַבָּה הלזו להשכיל להיטיב לכל עַמֵי הארץ. במאָסקוואַ בית מדרש ללמודי חכמת המאַטהעמאַטיק, בית מדרש (אַקאַדעמיע) ללמודי הדת והאמונה, ובית מדרש ללמודי מלאכת הכֿירוּרגע. בפעטערבורג בית מדרש ללמודי הדת, בית ספר ללמודי טכסיסי מלחמה, מלחמת הים ומלחמת היבשה, בית ספר ללמודי מַחצב ההרים, בית ספר לאנשי מִדות (אינזענירשוּלע), בית ספר למלאכת הכֿירורגע ובית ספר ללמודי מלאכת המסחור, ועוד בתי ספר רבים לידיעות רבות ושונות. בשנת 1783 נוסד שם בית מדרש ללמוד חכמת הַדִבֵּר וביחוד לשון רוסיא לְסַלְסְלָהּּ ולרוממה, גם ללמוד תולדות בני האדם ועוד דברים מועילים כאלה. גם חברות גדולות ונכבדות נוסדו בארץ הזאת להגדיל את כבוד ההשכלה ולהפיץ שביבי אורה בכל אפסי הארץ: במאָסקוואַ נוסדה בשנת 1771 חברה גדולה להרחיב את גבול ידיעת דברי הימים להרוסים ולהתחקות על שרשי דברים עתיקים, גם חברה גדולה להגדיל את עבודת האדמה ומלאכת המכונות. בשנת 1801 נוסדה בפעטערבורג חברת אוהבי המדעים, ומגמת פניהם לרומם את תורת החכמה והמדע ולהאדיר חכמת סופרים (ליטעראַטור) ומלאכת חרש וחֹשב בארץ רוסיא. בשנת 1817 נוסדו מטעם הקיסר שתי חברות לחֵקר מלאכת סַמֵי הרפואה (פֿאַראַמאַציע). בשנת 1811 נוסדה חברת אוהבי ליטעראַטור הרוסית ומלאכת מחשבת ועוד ענינים מועילים כאלה. וזולת החברות הנכבדות אשר יסדה הממשלה יר“ה, יסדו אנשים פרטים עוד חברות טובות ויקרות: בפעטערבורג חברת מכבדי לשון רוסיא, חברת מכבדי המדעים, חרֹשת המעשה, חכמת סופרים ועוד רבות כאלה. במאָסקוואַ חברת חוקרי ידיעות הטבע, חברה להרחיב ידיעת הרפואה, חברת אוהבי ליטעראטור הרוסית, ועוד חברות רבות ומועילות כאלה. גם בערים אחרות נוסדו חברות רבות להפיץ שביבי אור ההשכלה בין בני העם וּלְלַמֵד ידיהם בכל מלאכת עבודה וחרֹשת המעשה. הממשלה הרוממה יר”ה פָּתֹחַ תפתח את ידה הגדולה והנדיבה לְכַלְכֵּל את בתי מִדרש הגדולים ואת כל בתי הספר אשר ברוסיא, וכסף רב ועצום מאד תוציא בכל שנה ושנה מאוצרה להרים את קרנם בכבוד ולהושיב את ההשכלה על גַפֵּי מרומי קרת. ליהודים היושבים בארץ רוסיא נָתנה כבר הממשלה רִשְׁיוֹן לשמוע בלמודים בכל בתי הספר אשר בארץ, ובשנת 1844 הוסיף עוד הקיסר ניקאָלאַיי הראשון להראות את חסדו לבית ישראל בפקודתו אשר נתן בשנה ההיא בחֹדש נאָוועמבער בעשתי עשר יום לַחֹדֶשׁ: לְיַסֵד לבני היהודים גם בתי ספר מיוחדים ממדרגה ראשונה ושניה אשר ילמדו בהם הלמודים אשר בבתי ספר הַפֶּלֶך (פראָווינצשולען), ולהקים עוד בתי מִדרש רבנים לְלַמֵד בהם את בני הנעורים הֲלִיכוֹת תורת משה וישראל זולת הידיעות הגימנאַזיות, לבעבור יהיו רבנים משכילים ומוצאים חן בעיני כל אדם. שני בתי מִדרש כאלה נוסדו, אחד בווילנא ואחד בזיטאָמיר, ומהם תצא תורה וחכמה לבני עמֵנו היושבים בארץ רוסיא. גם בתי ספר לבני העם (פֿאָלקס שוּלען) נוסדו בכל ערי המדינות מטעם הקיסר יר"ה לְלַמֵד בהם את נערי בני ישראל שפת רוסיא, ראשית למודי החשבון ועוד דברים מועילים כאלה. משני בתי מִדרש הרבנים אשר בווילנא וזיטאָמיר, יצאו כבר רבנים מַשכילים השוקדים על משמרת פקודתם באמונה, מוֹרִים ומלמדים להועיל, מַשגיחים ופקידים בבתי הספר, גם רבים באו מהבתים ההם אל בתי מִדרש הגדולים אשר בפעטערבורג, מאָסקוואַ, דאָרפאַט, קיעוו וחאַרקאָוו, וַיְכַלוּ שם את חק לִמוּדָם בְּשֵׁם טוב, וְהִנָם כעת רופאים מהֻללים (דאָקטאָרים) העושים מעשיהם באמונה, גם עורכי דינים (אַדוואָקאַטים), רוקחים (אַפאָטהעקער), אנשי מִדוֹת (אִנזינערים) ועוד בעלי פקודות נכבדות כאלה. כי אדונינו הקיסר המרומם אלכסנדר השני, פָּתַח את אוצרו הטוב, את אהבת אדם ואהבת חסד המתנוססת בנפשו העדינה, ויאצל מטובו וחסדו גם לזרע אברהם לְנַטְלָם וְלְנַשְׂאָם ולהושיבם עִם נדיבים, עִם נדיבי עַמו.


.12.§ עַמֵי אֶרֶץ רוּסְיָא.


בממלכת רוסיא יושבים עַמִים רבים שונים ונִפרדים במוצאותיהם, בדתם, בלשונם, בְּמִשְׁלַח ידם, בדרכי חייהם וביתרון הַכְשֵׁר דַעתם. לפי עֵדות סופרים נאמנים הם כמֵאה עמים שונים היוצאים מגזע שְׁנֵים עשר ראשי שבטים: A) שבט הסלאַווים, והוא השבט הראשי ברוסיא, כי אַדִירו ממנו, והמלכים תּוֹמְכֵי השבט ממנו יצאו, מספר אנשיו רב ועצום ממספר יתר השבטים, כי הם 65,000,000 נפש, גם יתר שאת להשבט הזה בדרכי ההשכָּלה על יתר שבטי העמים בארץ האדירה הזאת. Б) השבטים אשר אינם מגזע הסלאווים, והם תערובות עמים רבים ושונים אשר נוכל לְחַלֵק אותם לשתי פְלַגוֹת: а) להעמים אשר ישבו בארץ רוסיא מדורות עולמים, והיא ארץ מְכוֹרוֹתֵיהֶם וּמוֹלְדוֹתֵיהֶם מעולם. б) ולעמים אשר באו מארצות אחֵרות לָגוּר בה וַיֵאָחְזוּ בתוכה בדורות האחרונים האלה.

שבט הסלאַווים.

לשבט הסלאַווים יֵחָשְׁבוּ הרוסים והפולאנים. а) הרוסים נִפלגו לפי פלגות לשונם לשלש מַחלקות: 1) לרוסים גדולים (Великоруссовъ), 2) לרוסים לבָנים (Бѣлоруссовъ), 3) ולרוסים קטנים (Малоруссовъ).

1) הרוסים הגדולים הם ראשי עַמֵי הארץ ומספרם יותר מחצי מספר כל יושבי רוסיא, הלא הוא ארבעים וחמשה מילליאָן נפש. הם יושבים בכל הנָפות אשר בארץ רָמָתַיִם, רָמַת אַלאַאוּן, גם הם פִּנוֹת העמים היושבים במעלה נהר וואָלגאַ ונהר אָקאַ, ומתפשטים גם בשאר מדינות רוסיא וביחוד בנָפות הצפונים והמזרחים. הרוסים הגדולים הם בעלי דת נוצרית יונית (Православная) ומדַברים שפה אחת, שפת רוסיא. הם מתנוססים בְּחָסְנָם וֶאֱיָלוּתָם, מִבְנֵה גְוִיָתָם אֵיתָן, לבם פָּתוּחַ לכל מַדָע ואהבת המלאכה היא אוֹצָרָם. ראשית מַעְבָּדָם היא עבודת האדמה, אך הם גם בעלי מלאכות רבות ושונות, גם סוחרים גדולים ואנשי מקנה וקנין.

2) הרוסים הלבָנים יושבים במדינת וויטעבסק גם במקומות רבים ממדינות סמאָלענסק, מאָהילעוו, מינסק, גראָדנא וּווילנא, ומספרם כחמשה מילליאן. הם חֻצבו עִם הרוסים הגדולים מִצוּר אחד, גם כנסית דתם אחת היא, ורק במבטא שפתם שונים המה, כי לשונם יותר רַכָּה בְמִבְטָאָהּ, גם בְּלוּלָה בשמות ופעלים מלשון פולאנית. וראשית עבודתם היא עבודת האדמה אף כי אדמתם איננה פוֹרִיָה וּשְׁמֵנָה.

3) הרוסים הקטנים יושבים במדינות צערניגאָוו, פאָלטאַוואַ, קיעוו, חאַרקאָוו, גם בנפות אחדות במדינות קוּרסק, וואָראָנעז, יעקאַטערינאָסלאַוו וחערסאָן, גם במדינות פאָדאָלסק, וואָלין וְלוּבְּלִין. מספרם כעשרה מילליאָן. הרוסים הקטנים מדַברים גם הם בלשון רוסיא, אך שונים גם הם במִבטא לשונם, וּמִבְטָאָם רַךְ וְצִלצל נָעים לו. הסִבה הראשית לְהַמִבטא השונה ההוא, היא כי הם מַחליפים את אות ы גם ѣ באות и, וזולת זאת שפתם בלולה עוד בשמות ופעלים וּמִלוֹת מלשון פולאנית. דתם כדת כל הרוסים. ראשית עבודתם היא עבודת האדמה ותרבות בקר וצאן (скотоволство), אך גם בעלי מלאכות רבות ושונות יִמָצְאו בתוכם במספר רב.

הקאַזאַקים הם חוֹטֶר מגזע הרוסים הגדולים גם הקטנים. להם חֻקים ומשפטים מיוחדים, הם אנשי מִקנה וְדַיָגִים, וזה מעט החלו לעבוד גם את האדמה. מקומות מושבותיהם הם על נהר דָן, על ים האזובי, על ים השחור, בנפות גרעבען, אַסטראַחאַן, אוּראַל וסיביר, ועל שֵׁם המקומות ההם יִקָרְאוּ בשמותם עֲלֵי אדמות –. היושבים על ים האזובי וים השחור הם צאצאי הרוסים הקטנים, וזולתם יצאו מִמֵי הרוסים הגדולים. מספר הקאַזאַקים אנשי המלחמה הוא בערך 1,500,000 נפש. б) הפולאנים גם הם צאצאי שבט הסלאַווי, בעל דת נוצרית קאַטוֹלִית, להם שפה מיוחדת, ליטעראַטור גם סִפרי דברי הימים מיוחדים לבני עַמָם, הם יושבים בארץ פאָלען, גם במדינות רוסיא המערבית, ברוסיא הלבנה, במחוזות ליטהויען, קיעוו, וואלין ופאָדאָלסק ומספרם כחמשה מילליאָן.


שבטי עמים אחרים.

I. העמים היושבים בארץ רוסיא אשר לא מגזע הסלאַווים הם, יִפָּרְדוּ לשבעה ראשים: 1) ליטאָווים לאַטישים, 2) פֿיננים, 3) סאַמאָיעדים, 4) טוּרקים טאַטאַרים, 5) עַמֵי קאַווקאַז, 6) מאָנגאָלים מאַנזוּרים, 7) וְעַמֵי סיביר המזרחית.

1) הליטאָווים הלאַטישים יושבים על נפות דווינאַ המערבי ונפות נהר ניעמען. אל השבט הזה יֵחָשְׁבוּ הסאַמאָגיטים או הזמודים (Жмудь) במדינת קאָוונאַ, הקאָרסים (Корсь) בקורלאַנד, והלאַטישים בליפֿלאַנד. הליטאָווים מקצתם בעלי דת נוצרית־יונית ומקצתם בעלי דת קאַטולית, ראשית מַעְבָּדָם היא עבודת האדמה, עבודת הַבַּד (ליננען) ותַרְבות הדבורים (пчеловодство); רבים מהם בעלי נכסים וַעֲבֻדָה רבה, גם בתיהם בנוים בנָוה, ובתוכם נִקָיוֹן וסדָרים, ויותר עוד בבתי הזמודים. הליטאָווים בני תערובות הם מֵעַמֵי הסלאַווים, הגאָטהים והפֿיננים, ולשונם תָּעִיד על אֲמִתַּת הדבר הזה, כי לפי עֵדות החכם קעפפען נמצאות בלשונם 2/3 מִלוֹת אשר הן יוצאות מגזע לְשׁוֹן בני הסלאַווים, ובלשון הלאַטישים נמצאות 1/2 מלות ושמות מלשון הסלאַווית, ויתר השמות והפעלים הם מלשון הגאָטהים והפֿיננים –. הסופר באָריצעווסקי יספר דברים רבים על אֹדות הליטאָווים העתיקים ודרכי חייהם בימי קדם, ומאשר דבריו מושכים את לב הקורא החפץ לדעת קַדְמוֹנִיוֹת, נעתיק בזה ראש מִלִים הנוגעים לעניני הספר הזה: הליטאווים הקדמונים בנו להם שלשה בתים לְשִׁבְתָּם: 1) בית קיץ – בנוי מקנים וענפים וְנָטוֹחַ בטיט מבית ומחוץ, 2) בית חורף – בנוי בחפירה עמוקה בארץ במקום גבוה ויבש לרגלי הר או גבעה, ובבית בַּתָּוֶך כִּירָה (очагъ) אשר עֲשָׁנָהּ יצא בעד הפתח או בעד החלון, 3) בית אשר ישבו בו בקיץ ובחורף ונקרא בשם נוּמאַין (Нума?), ובתים כאלה יִמָצְאוּ בארץ הזמודים עד היום הזה. הליטאווים אכלו גם בשר סוסים ובאהבת שֵׁכַר שָׁגוּ תמיד, ואת המשקה הַמְשַׁכֵּר שתו מתוך קרני פרה או שור פַּר בהאמינם כי קצרה יד כל קוסם לעשות קסמים לכלי מַשקה כאלה. בדורות האחרונים צִפּוּ העשירים את כְּלֵי הַשְׁתִיָה ההם בכסף וזהב ובאבנים יקרות, והאבות הורישו אותם לבניהם מדור לדור. הכנסת אֹרְחִים היתה קדושה בעיני הליטאָווים הראשונים. בעלת הבית הביאה מים וַתִּרְחַץ את רגלי הָאֹרֵחַ, ואחרי כן שָׁתָה בעל הבית ואשתו גם בניו ובנותיו כוסות יין לְחַיֵי האֹרח, ועל האֹרח היתה החובה לשתות עִם כל אחד מהם. האֹרח היה מִשְׁמֶרֶת עִם בעלי הבית, ואם נעשה לו דוֹפי, גדול עֲוֹן בעל הבית מנשוא. ואם איש זר עשה לו עָוֶל, אז נקם בעל הבית את נִקמתו –. הליטאָווים הקדמונים יכלו לְהַרְבּוֹת להם נשים, אך האשה הראשונה, אשת נעורים, היתה גְבֶרֶת הבית, וכל הנשים אשר לקחו עליה, ומה גם הנשים אשר שָׁבוּ במלחמה או אשר קנו בכסף מיד אָבות עניים, היו לשפחות לגברת הבית, ונחשבו ככל חפצי הבית אשר הִנחילו האבות לבניהם אחריהם. רבות פעמים הִתְחַתְּנוּ הנערים בִּבְנוֹת הארץ בלי רִשְׁיוֹן אֲבוֹת הנערה גם לַמְרוֹת רוחם, כי הם יכלו לִגְנוֹב את הנערה אשר חָשקה נפשם בה, ואביה היה קְצַר יד לקחת נקם מאת הַגַנָב אם אך בחֵפץ הנערה גֻנְבָה מבית אביה, אך אם בלי חֵפץ הנערה נָעשתה הגנֵבה, אז היתה לְאֵל יד האב לנקום נִקמת חֶרפתו, ואז כִּפֵּר הַגַנָב בְּדָמוֹ את עֲוֹן גנֵבתו –. אחרי מָסוֹרֶת התנאים ישבה הַכַּלָה כְּלוּאָה בבית ולא יצאה החוצה עד עת החתונה, והחתן לא יכל לְבַקר בבית הכלה או לראות את פניה, רק עָבַד את עבודת ביתו עד יום חתונתו ויום שִמחת לבו. אחרי החתונה גֻלַח ראש הכלה בתַער, כי רק הבתולות נשאו נֵזֶר קְוֻצוֹת הראש, והבעולות גָזוּ נִזרן ועל הראש שָׂמוּ מִכְסֶה –. המתים קֻבְּרוּ בבגדיהם אשר לבשו בחייהם ובִכלי מלאכתם, איש מלחמה קֻבַּר עִם כלי מלחמתו, הַצַיָד – עִם תֶלְיוֹ וקשתו, ובעלי מלאכה – עִם כלי מלאכתם. לפָנים בְּמוֹת אחד השרים הגדולים, יָרְדוּ אחריו קבר עבדיו וכל משרתי ביתו, כְּלָבָיו גם דַיוֹתָיו (соколы), ונִקברו עִמוֹ חיים לבעבור ישרתו אותו גם אחרי מותו, ולפעמים נִשרפו חיים על מוֹקֵד אש עם גְוִיוֹת אדוניהם המתים. אך הנבָלה הזאת לא נֶעשתה רק לעתים רחוקות, וברבות הימים נִשבת המנהג הזה כָלִיל.

2) שֵׁבט הפֿינני או הַצוּדִי. מהשבט הזה יצאו כל משפחות העמים היושבים ברוסיא הצפונית מלשון ים הבאָטטני וים הפֿינני לפאת מזרחית עד נהר אניסעאַ. העמים ההם יִפָּרדו במקומות מושבותיהם והיו לשלש פְּלַגוֹת: а) הַפְּלַגָה האחת יושבת ברוסיא המערבית על חֶבֶל ים הבאַלטי, б) הפלגה השנית נֶאחזה ברוסיא התיכונה על הנָפות אשר על נהר וואָלגאַ, в) והפלגה השלישית נוֹשְׁבָה ברוסיא המזרחית על יד הרי אוּראַל.

а) הַפְּלַגָה המערבית אשר על ים הבאַלטי, חֻבּרה מהמשפחות האלה: 1) ממשפחת הפֿיננים או הקווענים, אשר מחלציה יצא העם היושב בפֿיננלאַנד, 2) ממשפחת הַלאָפאַרים היושבים על חֲצִי אִי קאָל, 3) ממשפחת הקאָרעלים, הָאִיזאָרִים (Ижры) היושבים על נָפוֹת הברֵכות אשר בפֿיננלאַנד, 4) ממשפחת העסטים היושבים בעסטלאַנד, 5) ממשפחת הַלִיוִוים (Ливы) אשר בליפֿלאַנד. הפֿיננים, העסטים והליווים היו שָׁנִים רבות תחת ממשלת הגערמאַנים וַיְקַבְּלוּ מאתם את דת הנוצרית על פי הֲלִיכוֹת לוּטהער. זולת הלאָפאַרִים הנוסעים בעֵדר כל ימיהם, יִחְיוּ יֶתֶר העמים משבט הפֿינני חַיֵי שֶׁבֶת, וראשית עבודתם היא עבודת האדמה ולא יחליפוה בעבודה אחרת, גם יאהבו מאד את ארצם ואת מולדתם ולא יעזבוה בצר להם. הפֿיננים הם משכילים, אוהבים את המלאכה, בעלי נכסים, ובגדיהם גם בתיהם נקיים מכל חֶלאה ואשפה, כי הם אוהבים את הַנִקָיוֹן, ובדבר הזה יתר שאת להם על יתר העמים בני שִׁבטם אשר הם ומעונותיהם נְגֹאֲלוּ תמיד ברפש וטיט. הפֿיננים אינם אוהבים לָשֶׁבֶת המונים המונים בכפר אחד, רק כל בית אב יבחר מְקוֹם שִׁבְתוֹ בשדה בודד או ביער גלמוד הרחוק מֵהֶמְיַת בני אדם. הַלאַפְּלאַנדים (Лапладцы) היושבים ברוסיא האיירופית בין לשון ים הבאָטטני ובין ים הלָבן, גם הם חוטֶר מגזע הפֿיננים, ואינם רָמֵי קומה, מצחם רחב ושפל, עיניהם צרות (Узкіе), עצמות לחייהם שֻׁפּוּ, ומראה פניהם ירקרק. בגדי האנשים והנשים הם מֵעוֹר בהמה וחיה וְנֶחפים בּבַד לָבָן. החגורה אשר במתניהם מפֹארה בפחי נחֹשת או כסף, וּבִלְתָּהּ לא יֵראו החוצה כי חרפה היא להם. נעליהם ובתי רגליהם (Обувъ) הם לפעמים גם מֵעוֹר צבי. הם יושבים בכפרים אשר לא תֹאר ולא הדר להם, ובימי הקיץ הם מַעלים בָּאשה וצַחנה. על פי מִשלח ידיהם הם נִפלגים לשתי פלגות: לְדַיָגִים וּלְצַיָדִים, בדור הזה הולך מספר הצידים הלוך וחסור, אות הוא להם כי הם הולכים הלוך וקרוב אל דרך ההשכלה. בקיץ ימצאו הדיגים חַיַת ידם בְּרֶוַח, כי הם צדים דגים רבים מאד ויחליפום בלחם ובכל המַחסורים אשר יחסרו להם. ימי הקיץ הם הימים המאֻשרים להלאַפלאַנדי, כי בהם ינוח מכל עמָלו, ובהיותו עצל מִתּוֹלְדָתוֹ, תֶּערב עליו המנוחה ולא ימירנה בכל סֻגלות המדינות ותענוגות בני האדם. באָכלו לחם לָשׂבַע, ובשָכבו בְסֻכַּת שלום, שאנן מפחד היתושים ודומיה לו מסביב, ידַמה בנפשו כי בעֵדן גן ההצלחה הוא, וִיחִי כימי השמים על הארץ. בהגיע ימי הבציר, ישוב הלאַפלאַנדי לבית החורף אחרי אשר עזב את ביתו בקיץ לָצוּד דגים. הדגים אשר צָדוּ הדיגים ההם באביב ובקיץ, לא ישפיקו להחיות את נפשם כל ימי החורף, ועל כן יאכף עליהם פיהם לבקש להם מלאכת עבודה בחורף, וראשית עבודתם היא צֵיד חיה ועוף. לפָנים התהוללו הלאַפלאַנדים באלילים, אך משנת 1751 השליכו את שקוצי עיניהם ויבואו במָסורת דת הלוּטהעראַנית. לפי עדות החכם קאָסטרען טובים הם הַדַיָגִים מאחיהם הַצַיָדִים במִדותיהם ובכל דרכי חייהם, אף כי גם הצידים הם ישרי לב ותמימי דרך. הם מכַבדים את נשותיהם כמוהם, ואחד מהם הבטיח להחכם קאָסטרען כי במֶשך שלשים שנה אשר הוא רואה חיים עם אשתו, לא הוציא הֶגֶה מפיהו לַמְרוֹת כְּבוֹדָהּ גם לא קרא אותה בשם אחר זולת “יוֹנָתִי”. החכם קאָסטרען הזה יַשְׁוֶה וִידַמֶה את חַיֵי הלאַפלאַנדים להליכות מֵי יוּבָל ההולכים לְאַט ובדומיה נעימה, עד כי כמעט לא תשמענה אזנים את הֲמוֹת גליהם השאננים והמַצהירים, ואם לפעמים יתיצבו להם אבני נגף וְצוּרֵי מִכשול לְשִׂטְנָה בדרך לעצור בעד מרוצתם, יִטוּ הַצִדָה ויסבו בלֶכתם עד אשר ישובו וימצאו את נתיבותיהם כבראשונה, ואז ישובו ללכת במישרים וְלָרוּץ אוֹרַח אֶל הַמַטָרָה אשר הציב להם אביר הטבע. דרך שלום הוא כל יֶשַׁע וכל חֵפץ הלאַפלאַנדי. בשִבתו בארץ לא פוֹרִיָה ואדמה מלֵחה וצחיחה, יֵט שִכמו לשאת ולסבול כל תלאות העבודה הקשה אשר נָטַל הזמן עליו. משאלות לבבו תשפלנה שֶׁבֶת, כי לא ישאל דָבָר כי אם לשכון בֶּטַח ושאנן, לאכול בשמחה את לחמו הצר וּלְבַלוֹת את טְפָחוֹת ימיו בשלום וּבְשַלְוַת השקט –. אמנם בין ישרי לב ההם, יִמָּצְאוּ גם נַעֲוֵי לב, שוגים ומַשגים, תועים ומַתעים, הלא הם הקוסמים ההוללים והמכַשפים השוללים אשׁר נִשְׁתַּווּ בדרכיהם להשאַמאַנים המשתגעים והמתנבאים אשר בין הסאַמאָיעדים. הקוסמים ההם בטרם יקסמו קסם, הם נופלים ארצה כמתעלפים בחֶזקת יד רֶגֶש עָז, ולפי אמונת הלאַפלאַנדים תִּפָּרֵד אז נפשם מִגֵוָם, והנפש מרחפת ברחבי התבל, ועיניה משוטטות וחופשות כל מִסְתָּר וְתַעלומה עד אשר תראינה את המַחבואות אשר הֶחביאו הגנבים את גנֵבתם, או עד אשר תִּוָדַע להן סִבַּת כל מַחלה אשר תַּכביד ידה על החולה, ועוד ענינים רבים כאלה –.

б) הפלגה היושבת על נהר וואָלגאַ, מחֻברת היא מעמים האלה: 1) מִצערעמיסים (Черемисы), 2) צוּוואַשים, 3) מאָרדווים (Мордавы), 4) וואָטיאַקים, 5) פּערמיאַקים, 6) וזיריאַנים. זולת היושבים על נהר וואָלגאַ, יֵשבו עוד רבים מהם על נהר קאַמאַ ועל נהר וויצעגדאַ. מרביתם עובדים את האדמה ומקצתם צַיָדִים; הצוּוואַשים והצערעמיסים שוגים בתרבות דבורים (Пчеловодство). כל העמים האלה מְצֻיָנִים באהבת המלאכה, גם הם ישרים ותמימים, אך חֶסר גדול לא יוכל לְהִמָנוֹת נמצא בהם, כי לא יֵדעו נִקָיוֹן, ובגדיהם ובתיהם לְרַאֲוָה גם לְזַעֲוָה הם בעיני כל רואיהם. מכל המונם יודעים רק הוואָטיאַקים לעבוד את האדמה ולהוציא לחם מן הארץ בחריצות ידיהם, ויתרם לא למדו ידיהם לעבודה הזאת המחיה את בעליה, ועל כן לא יעשו שדמותיהם אֹכֶל למַכביר. היושבים על נהר וואָלגאַ, קִבלו עליהם את דת נוצרית המזרחית ככל הרוסים, אך בכל זאת עוד הם זוֹנִים גם אחר הבלי שוא מהבלי עבודת אלילים –.

в) הפלגה היושבת ברוסיא המזרחית על יד הרי אוראל, חֻברה לה משני עמים האלה: 1) מִוואָגוּלים (Вогулы), 2) וְאָסטיאַקים (Остяки), ושניהם דבֵקים עוד בתועבות העמים הקדמונים ומתהללים באלילים רבים ושונים, גם שניהם מואסים בחיי שֶׁבֶת ובוחרים בחיי נודדים ככל העמים האוהבים לָנוּעַ ולנסוע בעֵדר. עבודתם היא צֵיד חיה ועוף, ציד דגים גם תרבות עדרי צבאים. האסטיאקים רבים הם מאד ומספרם רב ועצום מכל העמים היושבים בארץ סיביר המערבית. העם השובב והפרוע הזה, רחוק הוא מעינינו, ומַרבית בני עמֵנו לא יֵדעו את דרכיהם ואת עלילותיהם, את דתם ואמונתם, על כן נעתיק בזה דברים אחדים על אודותיהם כפי אשר יסַפר לנו הסופר הנודע Д. Семеновъ בספרו היקר “Отечествовѣдѣіне” הנדפס בס"ט פעטערבורג בשנת 1866, וזה לשונו:

אָסטיאַקים (Остяки). מוצא שֵׁם אָסטיאַק הוא מלשון קירגיזית “(Утиякъ)”, ומלשון טאַרטאַרית “(юситякъ)” אשר פתרונם הוא “יליד ארץ אחרת” (Чужемцъ). ולפי הנראה קראו הטאטארים מושלי סיביר המערבית לכל העמים אשר הכניעו תחתיהם בשם “ילידי ארץ אחרת”, כאשר קראו גם הרוסים לכל בן נכר בשם “(Чудь)”. הרוסים הִתְוַדְעוּ עם האסטיאקים אשר בטאבאלסק בערך 1372 לספהנ"ו. בימים האלה יושבים האסטיאקים מפֻזרים ומפֹרדים על חֻפֵּי נהרות אָבְּ וענעסעאַ ועל הנהרות השוטפים מהם. האסטיאקים עובדי האלילים נפרדו לשבטים רבים וכל שבט חֻבר ממשפחות רבות. בראש כל משפחה שורר אחד הזקנים מזקני עדתם אשר עיניו פקוחות על דרכי בני המשפחה ועל עלילותם ואשר ישפוט בין איש לרעהו ובין עצומים יפריד, ולכל משפחה ומשפחה צלמי אלילים מיוחדים (Кумиры), אשר יציגום באָהלי מועד (Божьи юрты). האהלים עם הצלמים ההם, הם תחת ידי כֹהניהם הנקובים בשם שאַמאַנים4. כל איש ואיש גם כל משפחה ומשפחה ידרשו את השאמאנים וְיִשאלו את פיהם על כל עסקיהם והליכות חייהם. אך השאמאנים לא ישיבו להם דבר בטרם ישאלו את פי אליליהם. ואף כי הם מאמינים בעצם אֱלֹהִי המושל בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ושמו טוּרם, בכל זאת לא ידרשו אותו השאמאנים ולא ישאלו ממנו מענה לשון, יען כי הוא ידַבר אל האדם באַפו ובחרונו מן הסערה, ובקול רעם ורעש אדיר וחזק ישיב אל שואליו אמָרים. לפי אמונתם ישגיח טוּרם ממכון שִבתו על כל דרכי בני איש, ואין נסתר מנגד עיניו. הוא אליל זוֹעֵם, נוקם ונוטר, איום ונורא, וסביביו נשׂערה מאד. עָדָיו לא תבוא כל תחִנה כל תפלה. הוא מְנַהֵג עולמו במשפטים חרוצים אשר אין חליפות למו. האדם לא יפיק ממנו חסד ורחמים גם כי יַרבה תפִלה ויקריב על מזבחו בהמות בהררי אלף, כי לא יְשַחדוהו כל הקרבנות וכל התפלות לְהַטוֹת משפט ולהפוך רֹגֶז לרחמים –. כי על כל אלה לא יפנו אליו השאמאנים לשאול ממנו דבר, רק יפנו אל האלילים הַתַּחְתִּים אשר אזניהם קשובות תמיד לִתְפִלוֹת כל פה ולהשיב לכל שואל אָמרים. גם האסטיאקים לא יעתירו אל טוּרם ולא ישפכו לפניו שיחם, רק ינוסו לעזרה אל האלילים הָרֹדִים על ידו וסרים אל משמעתו –. אלילי האסטיאקים רבים הם ובעלי תמונות שונות, תמונות עצי היער, גם תמונות אדם, תבנית זכר או נקבה, ועוד תמונות רבות ושונות. אהלי אליליהם רחוקים הם ממעונות בני אדם ובנוים במקומות נסתרים הנשכחים מני רגל, יען כי בני הנֵכר שופכים בּוּז ולעג על אליליהם בכל עת אשר יֵרָאוּ לעיני השמש. גם יראים הם פן יפלו גנבים ושודדים על האֹהלים ההם המלאים כסף וזהב, ובגלל אלה הם מַסתירים את אליליהם ואת אהליהם במסתרים. זולת האלילים ההם אשר כל האסטיאקים עובדים אותם, יש לכל משפחה ומשפחה אלילים מיוחדים, גם לכל בית אב יֶשְׁנָם אלילים מיוחדים רק להם לבדם ולא אל הגוי כֻּלוֹ, והם עשוים מאבנים או מעצים, והנכבדים מכלם הם צלמי עץ קטנים אשר דמות אדם להם וראשם חַד. לכל אחד מהאלילים סגֻלות שונות, האחד ישמור את העדרים, השני ישלח ברכה לְהַדַיָגִים, השלישי ישמור את האסטיאקי בלכתו ביער, ועוד רבות כאלה. האסטיאקים ישימו גם הם את פסיליהם בעגלות החורף ויוליכום אתם בדרך לשמור אותם כאשר יעשו הסאמאיעדים, גם ילבישו אותם בגדים אדֻמים ויעדום עֲדִי עדיים. לעתים מזֻמנים יקריבו האסטיאקים קרבנות לאליליהם, המַקריב את קרבנו ימשח בחֵלב דגים את שפתי האליל אף יגיש אל פיהו דגים או בשר. אפס אם יבוא איש או משפחה או שבט לשאול את פי האלילים עֵצה או לדרוש מהם את האותיות לאחור, אז לא יעוז איש זר להקריב קרבן אל האלילים, רק הכֹהנים השאַמאַנים יכַהנו אז ויקריבו קרבנות על מזבח אליליהם. לפי אמונתם לא יגיע קול אדם באזני האלילים רק אם ישירו השאמאנים וידברו דבריהם בקול זמרה וּבְלִוְיַת צלצלי קול הַתֹּף, כי אז יעלו קולות בני האדם בסערת השירה והזמרה ובתרועת הַתֹּף השמימה ויגיעו לאזני האלילים. והשאמאנים יקחו אחרי כן בלויי סחבות וְיִתְלו אותם על קנים בעלי פיפיות, והיה בנשוב הרוח והבלואים יתלחשו בהתנועעם ברוח, אות הוא כי רוח האלילים ידַבר אז עם השאמאנים ויגלו להם תעלומות, ואז יקריבו קרבנות, וקרבנם צבי אחד או אחדים ואת עוֹרָם יתלו עם הקרנים יחד על עצים גבוהים לכבוד אֵילֵי השחק, אך את הבשר יאכלו הבעלים גם יתנו חֵלק להשאמאנים. האסטיאקים ירֵאים שבועה, כי קדושה היא בעיניהם מאד. הם נשבעים בצלמי אליליהם, אך על דבר גדול מאד הם נִשבעים בראש הַדֹב, והיא השבועה היותר נוראה בעיניהם. האיש אשר נחרץ משפטו לְהִשָׁבַע בראש הַדֹב, יחתוך בשַׂכִּין את חוטם הַדֹב גם ידבר כדברים האלה: “אם יש בי עָוֹן אהי טֶרף לְשִׁנֵי הַדֹב”. כל האסטיאקים מאמינים כי הנשבע לשקר לא יִנָקה וְיִפָּקֵד רע, והאיש היודע בנפשו כי הוא חטא ואשם ולא ישבע רק יִתְוַדֶה על חטאתו, וכל העם יאמינו כי מודה ועוזב ירֻחם והוא נְשוי עון וכסוי חטאה. העדים נאמנים הם וְעֵדותם נאמנה גם בלי שבועה. הבנים יכולים להעיד נגד אבותיהם ולגַלות את חטֹאתיהם, גם האחיות נגד אחיותיהם, הנשים נגד בעליהם וכן לְהֶפֶך. החתונה נחשבה בעיני האסטיאקים כמסחור וּמִקְנַת כסף. האסטיאק לא יקח לו אשה בטרם ידע נאמנה כי בריאה אוּלָם היא, ויש בה כח לעבוד עבודה כאחת השפחות. האיש יצוד כל ימי הקיץ צֵיד דגים, והאשה תכין צידה וכל המחסורים לימי החורף, ואם לא תָכִין הַכֹּל, אז יֶחסר כֹּל, והרעב יקח עֶמְדָתוֹ באֹהל ביתה כאיש מָגֵן. בימי החורף תטוה האשה צמר ופשתים, תְּעַָבֵּד עוֹרוֹת, תתפור כל הבגדים לה ולבעלה ובניה. כי האשה שפחה נֶחרפת היא בארץ האסטיאקים, כַּטְמֵאָה נחשבה בעיני בעלה ובעיני כל, והיא ביָדעה את שִפְלוּתָה לא תרהיב בנפשה עֹז להעביר את משאלות לבבה על דל שפתיה באזני בעלה, תַּטֶה שִכמה לעבוד כל עבודת פרך ולעשות ככל אשר יצַוה עליה אישׁהּ מבלי פצות פה, וגם אם יעמיס עליה הבעל משא כבד מנשוא, לא תוכל האומללה להוציא הֶגה מפיה כי כבד ממנה הדבר, ואם יתבונן בה הבעל מְנוֹד ראש אוֹ נִיד שָׁפָה, יַכֶּה אותה במקל חובלים ובמטה זעם ואין מידו מציל. האיש החפץ לְאָרֵשׂ אשה, ילך אל אֲבִי הנערה אשר חשקה נפשו בה ויאמר לו בלי בשֶׁת פנים: “אני חפץ לקחת את בתך לאשה”. ואז יָחֵל האב לְהִתְוַכֵּחַ עִמו על אֹדות הַמֹהַר והמתן, ובכל פעם יתן החתן עד חמשים רובל כסף, או עוֹרוֹת חַיָה בעד מכסת הכסף וְיִקָן את הנערה לַאֲחֻזַת עולם. אמנם אם אֲבִי הנערה איש עשיר הוא, יַרבה החתן במחיר אהובתו. האסטיאקי יוכל לְהַרְבּוֹת לו נשים ככל אשר תשאל נפשו, אך בימים האלה חדלו לקחת להם נשים רבות, יען כי האבות מַרבים במחיר בנותיהם. בין כל הַשִׁפְלות אשר ישפילו האסטיאקים את הנשים, תֵּחָשֵׁב גם זאת: כי הבת לא תִנְחַל מאומה מנחלת אבותיה, כי כל רכוש האבות יירשו הבנים, אך עליהם החובה לכלכל את הָאֵם גם לְנַהֵל בלחם ושמלה את אחיותיו ואת יתר הנשים ממשפחת אביהם. אם ימות איש ובנים אין לו, יירשו אותו קרוביו ושאֵרי בשרו ובעד זה יכלכלו בלחם את אלמנת המת ואת בנותיו. ואם אין לו קרוב וגואל, יירשהו האיש אשר חנך אותו בנעוריו או חי עִמו חַיֵי ידידות ימים רבים, או כִלכל את מחלתו עד יום מותו. את המת יקברו בבגדיו אשר לָבַש בחָליו, גם יקברו עִמוֹ את קשתו וְחִצָיו, את שַׂכִּינָיו ואת כל כלי הַצַיָד אשר לו. לתקופת שנים אחדות יקריבו קרוביו צבי או איל ויחמור על קברו. במות בעל בעַמיו, יעשו בניו או קרוביו צלם דמות תבניתו ויכבדוהו ככבוד אשר נתנו לו בחייו. את הצלם יושיבו על השֻלחן לעת האֹכל, לעת ערב ישכיבוהו במִטה, ובבקר ילבישוהו בגדי תפארה. מקץ שלש שנים יקברו את הצלם בארץ, ואז ימות גם המֵת לשחת ועד נצח לא יראה אור –. האשה תתאבל על בעלה שנה תמימה, והבנים על אבותיהם שלש שנים, ובמשך השנים ההן לא יוכל לְאָרֵשׂ אשה. פני האסטיאקי זועפים תמיד ושחורים, ורק לעתים רחוקות יֵרָאוּ פנים יפים וצֹהלים בין העם כֻּלוֹ. הם יֵראים וְרַכֵּי לב (Робкій), מאמינים בהבלי שוא (Суевѣрны), בעלי נפש שפלה, אך טובי לב וגומלי חסדים טובים. אם יחלה איש מאנשי משפחתם, לא יצאו לפעלם ולעבודתם, רק יֵשְׁבוּ בבית החולה, יסעדוהו על ערש דְוָי, וכל משכבו יהפכו בחָליו. לאחיהם האביון הַענק יעניקו ככל אשר תשיג ידם. בתיהם פתוחים תמיד לכל נִקשה ורעב הבא לחסות בצִלם, ולא יקפצו ידיהם מֵעֲזוֹר לו. העשירים יחוננו ויתנו לעניים לא בתורת חסד ונדבה רק בתורת חוב וְשֶׁלֶם נִשְׁיָם. בכל המונם לא ימָצאו גנבים, ועל כן לא יסגרו את בתיהם ולא יבריחו דלתותיהם בבריח, ולפעמים יעזבו את רכושם על פני השדה ואיש לא יגע בהם. הם מחנכים את בניהם מימי ילדותם לעבוד עבודה קשה, וְיַקְשׁוּ את גֵוָם לשאת ולסבול קור וקרח, גם ילַמדום לאכול בשר חי ודגים חיים. את בשרם לא ירחצו במים, בגדיהם מְגֹאָלִים תמיד, גם בתיהם אינם נקיים, וכמוהם לא תדענה גם נשותיהם נִקָיוֹן וָטֹהַר, ועל כן שפלים הם ונבזים בעיני כל רואיהם.

3) סאַמאָיעדים (Самоѣды). הסאַמאָיעדים יושבים בירכתי צפון בגלילות נְאוֹת מִדְבָּר הנקראים בשם טוּנדרים, וּמִשְׂתָּרְעִים מֵאֶשֶׁד נהר מעזענאַ עד נהר ענעסעא. העם הזה הולכים בחֹשך ודבֵקים בתועבות האלילים והגלולים מימי עולם ועד היום הזה, וגם האנשים אשר הֶחזיקו בדת הנוצרית, לא השליכו עוד את שקוצי עיניהם אשר נָחלו מאבותיהם, וככל אחיהם מאמינים הם בנביאיהם, נביאי השקר בעלי דת השאַמאַנים. הנביאים או המכשפים ההם פרו וישרצו בכל ארצות תימן באיירופא, אזיה, אפריקא ואמעריקא, והם ממלאים שם מקום הכֹהנים אנשי הרוח ונחשבים לאנשי קֹדש בעיני העמים תועי לבב וסתומי עין. הסאַמאָיעדים המתהוללים באלילים רבים, מאמינים גם בעצם אֱלֹהִי רם ונשא אשר יְכַנוּ בשם נוּם, וְמוֹשָבוֹ בִמְרוֹם מִפְרְשֵי האויר, הוא יְשַׁלֵחַ ברקים וְיֵלֵכוּ, יְצַוֶה את הרעמים ויתגלגלו תחת כל השמים בִּשְאון פחָדים, הוא נותן מטר על פני ארץ, מְפַזֵר כפור ושלג, רוח סערה עושה דברו, ומנשמת רוח אפו תָּנוּט תבל ויושבי בה, גם הוא מָגֵן ומחסה לעשתרות צאן ועדרי בקר. אך אֵל עליון ההוא מָרום ישכון, על השמים כבודו, ולא ישפיל הודו להשגיח על בני האדם ולעשות כרצון איש ואיש, ועל כן יִפְנוּ הסאַמאָיעדים אל צלמי אליליהם אשר עָשׂוּ אצבעותיהם (Кумиръ), בהאמינם כי רוח אלהין קדישין בהם, והם מגַלים את סודם אל עבדיהם המכשפים השאַמאַנים. מַרבית פסילי הסאמאיעדים וצַלמי אליליהם, נמצאים בְּאִי וואַייגאַץ. הגדול מכל האלילים, הוא פֶּלַח אבן גדולה אשר פְּסָלוֹ יוצרו כתבנית אדם וראשו חַד מאחורי ערפו, וכתבניתו יעשו הסאַמאָיעדים עוד פסילים רבים, גדולים וקטנים. את פסילי אלֹהיהם ילבישו בְעוֹר צבי, גם יְיַפּוּם בַּעֲדִי עֲדָיִים וימשחו אותם בששר. בכל עת אשר ילך הסאַמאָיעד בדרך, ישים בעגלה מיוחדת את אלילי ביתו, ויוליכם אִתּוֹ לבעבור יקומו ויושיעום בעת צרתם, ולבעבור ישלחו ברכה והצלחה בכל משלח ידיהם. המכשפים אשר שִׂיחַ וְשִׂיג להם עִם הַשֵׁדִים הנקובים בשם כַּת לֵצָנִים, נקראים בשם טאַדִיבִּים. משפחות רבות נמצאות ביניהם אשר רק הן מושלות בגבורתן בכל כִּתּוֹת השדים והרוחות הרעות, והממשלה הזאת מוֹרָשָׁה היא מֵאָבוֹת לבנים. אם יקרא איש את אחד המכשפים ההם לִקְסוֹם לו ולהשביע את השדים, אז ילבש המכשף בגדים זרים מאד: כּתֹנֶת עוֹר אשר שׁוּלֶיהָ סרוחים וצבועים בצבע אדום, וּמְעִיל מְחֻסְפָּס וְטָלוּא אשר כִּתְפוֹתָיו טְלוּאוֹת גם הן ומשוחות בצבע אדמדם. על עיניו ועל פניו ישים מטפחת גדולה, כי לא בעיני בשר יראה את ממלכות השדים והרוחות, רק בעיני רוח. ראשו פרוע, רק מטפחת דקה משוחה בששר אדום תְּכַסה מעט את קדקדו ואת ערפו. על לוח לבו יִתְּלֶה לוח ברזל, ועל ימינו יתיצבו פרחי הקוסמים. אחרי כן יקח המכשף הראש תּוֹף בידו, וְהַתּוֹף מפֹאר במטבעות נחֹשת, בלוחות בְּדִיל ובזנבות חַיוֹת שונות, ופתאֹם יַכֶּה על הַתּוֹף בחָזקה להעיר ולעורר בקול שׁאוֹנוֹ את הרוחות משנתם וּלְהַמְרִיצָם לשמוע בקול מצותו. אחרי כן ישיר שיר קטן ויקרא אל השֵדים לָגֶשֶׁת אליו. ואם יבוא איש אחד לשאול את המכשף על אחד הַצְבָאִים הָאֹבֵד ממנו, אז ישביע המכשף את השֵדים לאמר: בואו, בואו נא רוחות המכשפים! כי אם לא תבואו אתם אלי, אבוא אני אליכם. הִתְשׁוֹטֵטְנָה, הִתְשׁוֹטֵטְנָה רוחות המכשפים! כי הנני בא להעיר אתכן משנתכן". אז ישיבו השדים אמרים לו: “הגידה לנו מה תשאל נפשך? ומדוע הִרְגַזְתָּנוּ משנת מנוחתנו”?. “זה מעט”, יאמר המכשף, "זה מעט בא אלי אחד מעדת הסאמאיעדים ויאץ בי להגיד לו אנה ברח הצבי מתוך עדרו, ועל כן קראתי אליכם כי תגידו לי זאת. הקריאה הזאת יקרא המכשף בקול זמרה איומה ומוזרה, והתלמיד העומד על יד ימינו יקרא אחריו את הקריאה הזאת גם הוא, ואחרי כן יקראו אותה שניהם יחדו, וְרֶוַח ישימו בין כל הגה והגה היוצא מפיהם. אז יוסיף המכשף לתופף ברעם וזעם, ופתאם תרפינה ידיו, ויעמוד מחריש ודומם כנציב אבן ואזניו נטויות לשמוע ולהקשיב דבר מה ישיבוהו הרוחות על שאלתו, והתלמיד יוסיף לקרוא את הקריאה הנזכרת. אחרי כְלות כל הדברים הנסתרים ההם, ישאו שני המכשפים קול המולה זרה, יוסיפו לתופף בחוזק יד, ויגלו את אזן השואל את אשר השיבו הרוחות על שאלתו. כי יקָרא המכשף אל אחד החולים לגהות ממנו מזור, לא יחל לרפאות אותו אף אם אנושה מחלתו, רק יוחיל עד אשר יִבָּקְעוּ עפעפי השחר ביום השני, ואם עד אור הבוקר לא סרה עוד תגרת יד המחלה מהחולה, אז יאמר המכשף נוֹאָשׁ, ויודיע להחולה כי אין ישועתה לו עוד, אך אם תֵּקַל מעט המחלה, אז יחקור וידרוש את החולה מֵאַין באה לו מחלתו: אם לא היתה מריבה בינו ובין אחד מבני עַמוֹ או מבני הנֵכר, ואם לא הִכָּה באגרוף איש מַצֻתו והוא הֵסֵב לו את מַחלתו, ועוד דברים רבים כאלה ישאל את פי החולה, ואם לא עשה החולה אָח מאחד הדברים ההם, אז ידרוש המכשף בשדים ורוחות הטמאות, יַכֶּה רבות פעמים על הַתּוֹף אשר בידו, יחַנן קולו גם יְיֵלִיל וִיחַל את פני הרוחות להסיר מעל החולה את מחלתו וְלָשׂוּם אותה על האיש אשר הֵסַב לו את המחלה. אפס אם נוּם בכבודו ובעצמו הביא עליו את מחלתו בחרות אפו בו, אז קצרה יד כל מכשף וקוסם לרַפאותו ולהשיבו לאיתנו, וְהַמִטָה אשר עלה עליה, לא יֵרד עוד ממנה עד רִדְתּוֹ אָבֵל שאולה. גם רופאי הסאַמאָיעדים, רופאי אליל הם, ואין אִתָּם יודע עד מָה מכל רִפְאוּת תעָלה אשר בחֻקי הטבע יסודם. הרפואה היותר אהובה בעיניהם, עשויה באופן הזה: הרופא יְיַבֵּשׁ כָּפִיס מֵעֲצֵי בְרוֹש, ואחר כן יַחתוך אותו לִשְׁבָבִים קטנים וְיָשֵׂם בהם אש וְיַנִיחֵם על מקום הַכְּאֵב, והיה אם קפוץ יקפצו השבבים ההם לאחור, אות הוא כי כמוהם יקפוץ גם הכאב וְשָׁב וְרָפָא לו. כל החפץ למַלאות ידו להיות קוסם קסמים ככל השאַמאַנים, יבֻקר לראשונה עם הוא בריא אוּלָם ואם הָטבעו בנפשו רגשות עזות וְסוֹעֲרוֹת. והאיש אשר אלה לו, יובא אל השאַמאַנים לקחת מפיהם לֶקַח, וראש דבר יָצוּם ימים רבים וְיִגָזֵר מכל החיים לָשֶבֶת בדד, אחרי כן יְגַלוּ לו מוֹרָיו את רָזי עולם ותעלומות מַמְלְכוֹת הרוחות, גם יסמכו את ידיהם עליו ויתנו לו עוז לִרְדוֹת בשדים ורוחות ולהטותם לכל אשר יחפוץ –. השאַמאַנים יֵחָשְׁבוּ בקהל כל חוֹזֵי רוחות (духовидцы, גייסטערזעהנער), כי כמוהם שוגים וּמַשְגִים גם הם, מַהבילים וּמְרַמִים ומאמינים בחזיונות רוחם אשר יחזו רק בכח דמיונם הַנִתְעָה וְהַמַתְעֶה –. איש אמונים מבני הסאמאיעדים אשר המיר דתו בדת הנוצרים, יסַפר כי בהיותו בן חמש עשרה שנה, היה תלמיד מקשיב להשאַמאַנים הקוסמים אנשי הַשֵׁם. פעם אחת שָׁמוּ מטפחת ארוכה על עיניו עד אשר לא ראה את אור היום, גם נתנו תוף בידו וַיְצַווּ עליו לתופף בחוזק יד, ואז הִכָּה אותו אחד מהקוסמים על ראשו, והשני הִכָּהוּ על גַבּוֹ, והנה פתאם הופיע אור גדול נוכַח פניו, וגדודי רוחות ושדים עד אין מספר התיצבו נגד עיניו גם רָקְדוּ וַיְקַפְּצוּ על ידיו ועל רגליו. אימות מָוֶת נפלו עליו, וַיְבַלַע את המטפחת מעל פניו, וינס מהקוסמים, ויבוא אל כהן נוצרי ויבקשהו לְהַזוֹת עליו מֵי תמורה, ומהיום ההוא והלאה לא ראה עוד רוחות ושדים כל הימים. הסאַמאָיעדים, האסטיאקים גם כל יתר עַמֵי סיביר מכַבדים את מֵתֵיהֶם ומקריבים קרבנות לִשְׁמָם וּלְזִכְרָם, כי הם מאמינים כי המתים אף אם הם עמוק עמוק בארץ, הם אוכלים ושותים וחפצים בכל הדברים אשר היה להם בהם חֵפץ בהתהלכם בארצות החיים. ועל כן יביאו על הקברים עגלות חורף, אָח וכירה (Оцагъ), וישפתו עליהם סירות ברזל, גם ישימו על הקברים שַׂכינים וכפות וקערות לבעבור יכינו להם המתים מזון וצידה. אחרי קָברם את מתיהם גם שנים אחדות אחרי כן, יקריבו על קבריהם צבאים או אילים. במות איש נכבד ובעל בְּעַמָיו, יעשו קרוביו ומיודעיו צלם דמות תבניתו ויציבו אותו באהל בֵּית המת, גם יתנו לו כבוד ככבוד אשר נתנו לו בהיותו בחיים חיתו. באָכלם לחם הצהרים, יביאו את צלם המת בבית הָאֹכֶל, בכל ערב יפשטו את בגדיו וישכיבוהו במִטה, ובכל בקר ילבישוהו בגדים יקרים ויציגוהו במקום אשר היה שם המת בהיותו בחיים. שלש שנים יעשו ככבוד הזה לצלם דמות המת, ואחרי כן ישימו אותו בקבר, בהאמינם כי מקץ שלשת שנים ירקב גוף המת ואז ימות לנצח, ועד בלתי שמים לא יקיצו ולא יראו אור –. אך השאַמאַנים או ההרוגים לא ימותו לשחת, רק יעופפו ברקיע השמים כאחת הרוחות הטהורות. השאמאנים יבַלו ימיהם ברָגזה וּבְשִׁמָמוֹן, מורשי לבבם נוֹע ינועו תמיד, רגשי עוז מתרוצצים בחֻבם ויכשילו כֹחָם גם יחלישו את עורקיהם ועצביהם, פניהם לבָנים כְּלִבְנַת הַשִׂיד, עיניהם חשֵׁכות, צעדיהם מתנודדים, וַעֲנָנָה הֲרַת רוֹגֶז וּדְאָבָה רוֹבֶצֶת עליהם כל הימים, וכל אלה יעידו כי רוח רעה סוֹעֶרֶת בקרבם וּתְקַלְעֵם בכף הקלע תמיד –. הסאמאיעדים גם האסטיאקים ירֵאים מאד מהשבועה. אם יְחַשֵׂד אחד מהם את רעהו כי שלח ידו במלאכתו, אז יגישהו אל השופטים לְהִשָׁבֵעַ בחיי האלילים אם לא עשה את הָעָוֶל אשר יְחַשְׂדֵהו. אם אין בידיהם צלמי אליליהם (העשוים מעץ או אבן), יעשו אותם מעפר או משלג, והחושד יקריב את החשוד אל הצלמים, גם יערוף כֶּלֶב וִישַׁבֵּר את הצלמים ויאמר אל החשוד: “אם שלחת בגנבה את ידך, מוֹת תמות ככל המוּמָת הזה!” –. אך בכל פעם כמעט לא יניח הסאמאיעד לערוף את הכלב ולהשבע, רק יודה על עֲוֹן חטאתו –. השבועה היותר נוראה בעיניהם היא לְהִשָׁבֵעַ בִּזְנַב הַדֹב, כי כל עַמֵי סיביר מהקאַמטשדאַלים עד הסאַמאָיעדים כֻלם מאמינים כי הַדֹב הוא אחד מהאלילים הגדולים אשר אין חֵקר לגבורתם. הדֹב איננה חיה רעה וטורפת – לפי אמונתם – אך תחת עור בשרו הוא דמות תבנית אדם עִם כֹּחַ אֵל גבור וחכמתו. ביראת הכבוד ישאו על שפתם את שֵׁם “דוֹב”, יכַנוהו בשם “חיה יפה־פיה” גם “הַשָׁעִיר הזקן” (Мохнатый старикъ), “אֲבִי אדרת שער” (Отецъ Шубъ), ואם לפעמים ישיגהו חֵץ מָוֶת או כדור עוֹפֶרֶת, אז יַרבו הסיבירים לחַפא עליו דברי כבוד ודברי תהִלה גם דברי חנופה עד אשר יֵעָתֵר הדוב ולא יזעף על החץ או על כדור העופרת. מספר הסאמאיעדים כָּעת הוא בערך 70000 נפש –.

4) משבט הטוּרקים הטאַטאַרים יושבים בערך 4,000,000 נפש בארץ רוסיא. אל השבט הזה יֵחָשְׁבוּ: а) הטאַטאַרים (Татары), והם יושבים במדינות קאַזאַן, אַסטראַחאַן, קרים וסיביר, ונקראים על שמות המדינות ההן אשר הם יושבים בתוכן. גם במדינות אחרות ברוסיא המערבית ובנָפות נהר וואָלגאַ אִווּ הטאטארים למושב להם. б) נאָגאַייצים (Ногайцы), והם יושבים במדינת טאַווריה ובמדינת סטאַווראָפאָל ועוד בנָפות ומדינות אחרות. в) מעשצעריאַקים (Мешеряки) במדינת סאַמאַר (Самарской). г) באַשקירים וטעפטיאַרים היושבים באָרענבורג ופערם, מספרם מילליאָן אחד, יושבים על נהר אוראל, ומהם עוד 80,000 הנוסעים בעדר בערבות אסטראַחאַן. е) יאקוּטים (Яакуты), השבט הזה הוא בחיר כל שבטי העמים הנוסעים בעדר בארץ סיביר. סגֻלה מיוחדת להם לשום את משטרם על מנצחיהם הרֹדים בם ולמשוך אותם אחריהם לדבר כלשון עמם וללכת בדרכי חייהם, והרוסים היושבים בתוכם ימהרו לפעמים דַבֵּר בלשון היאקוטית יתר הרבה מלשון רוסיא, ואחדים מהם ישכחו את לשון רוסיא עד כי לא ישמעו עוד מה ידַבר איש רוסי מאחיו, ולפעמים יתחתנו הרוסים העשירים את היאקוטים. לפי תֹאר פניהם והליכות לשונם, יֵחָשבו היאקוטים לְעַם אחד עִם הטאַטאַרים, ולפי עדות סופרים רבים יָשבו היאקוטים לפָנים על ברֵכת באַייקאַל ועל נהר אַנגאַראַ, אך בני הנֵכר עָלוּ עליהם ויגרשום ממושבותיהם בחזקת היד, ואז נָעוּ המגורשים לבקש מנוח לכף רגלם וישבו על שפלת נהר לענאַ, וילחצו את הַאָסטיאַקים ואת הַיוּקאַגוּרִים וְהַצוּאַשִים לְפַנוֹת לפניהם את מקומות מושבותיהם. מני אז נודדים הם עִם מקניהם על נהר לענאַ מִצְפוֹן לנהר אָלעקמי, וויליוּ, אלאַן, אִינדיגירקאַ וקאָלימאַ. גם רבים מהם נוסעים בעדר בפאת צפונית במקומות מִרְעֶה אשר מנהר חאַראַנגאַ עד שפת ים אָחאָטסק. מספר היאקוטים (הגברים והנשים) הוא מאתים אלף נפש. ארץ היאקוטים תֵּחָלֵק לגלילות, והגלילות למַחנות (Улусы)5, והמחנות לאֹהלים (Наслеги). במחנה אחת יושבים למאות ולאלפים יחד. כפרים וחצרים אין להם, ובמקומם הם האֹהלים המפֻזרים ומפורדים ורחוקים איש מרעהו עשרים ווערסט או יותר עוד. בכל אֹהל יושבות שתים או שלש משפחות בנות שבט אחד. בימים האלה יפקידו הרוסים פקידים על כל מחנה ומחנה, הפקיד יכונה בשם “ראש” (Голова), גם על כל אֹהל פקיד מיוחד המכונה בשם “זקן” (Староста), ועוזריו נקראים גם הם בשם זקנים (Старшины). היאקוטים בכלל אינם רָמֵי קומה ופניהם דומים לפני המאָנגאָלים, שחורים עם עינים שחורות ונוצצות, הזקן הַדְרַת הפנים יחסר להם, גם על שָפָם לא יצמח שער, את שערות ראשיהם יגלחו, ורק אחרי ערפם יניחו אגֻדת שערות ארוכות, והנשים תעבתנה את שערותיהן לצמתים (צאֶפפֿע). רֻבם בריאי אוּלָם גם יאריכו ימים, ועד זִקנה ושיבה חזקים ומוצקים הם. היאַקוטי יוכל לשאת ולסבול צִנַת קרח וכפור גם זלעפות רעב אשר לא יֵאָמֵן כי יסֻפר. פעמים רבות בנסוע היאקוטי בדרך, יָלִין תחת כִּפַּת הרקיע בהיות הַקֹר עַז מאד עד 40 מעלות, ואז יחפור חפירה בתוך השלג, יבעיר מדורת אש (Костеръ), יפרוש יריעה תחתיו על הארץ, יניח את כַּר הַמֶרְכָּב (Сѣдло) תחת לראשו, יפשוט את בגדיו וישכב לִישׁוֹן בְכַסותו בִּכְסותו את גַבּוֹ וּבְהַפְנוֹתו את פניו נכַח פני אש המדורה. בשָׁכבו כֹה יֵחַם בשרו עד כי יזיע כמעט, ואת חוטמו ואזניו יסגור בצמר, גם יכסה את פניו ולא יניח מקום ריק, רק כְּדֵי שאוף רוח אל קִרבו –. האבות יחנכו את ילדיהם לשאת תגרת יד הַקוֹר והכפור, כי בְּהִוָלֵד להם בן יגרדו את בשרו בפתותי שלג ורגבי קרח מעת לעת, והילד אשר לא ימות בקרה, הוא יהי נִקְשֶׁה ומוצק ולא יירא מִקוֹר וקרח וכפור כל הימים. ובמדה ההיא אשר כֹּחַ בהם לסבול קֹר וְקִפָּאוֹן, כן יכולים הם לסבול גם רעב וכפן, ובכח האכילה אשר יאכלו פעם אחת, ילכו ימים אחדים מבלי טעֹם עוד מאומה. הנוסע הנודע בשם סימפזאָן קרא אליו בהיותו ביאַקוטסק שני יאַקוּטִים הנודעים לזוללים וישם לפניהם שני פוּד בשר מבֻשל גם פוד חמאה, וַיְחַלֵק לכל אחד פוד בשר וחצי פוּד חמאה. אחד מהיאַקוטים ההם היה איש זקן והשני נער עוּל ימים. הנער הֶראה לראשונה את כּחוֹ וַיַעבור את הזקן באכילתו. “שִׁנֶיךָ חזקות הן”, אמר הזקן אליו, “אך בישע הקדושים אשר לנו ארדוף אשיג אותך –”. אחרי אכלם את חצי הבשר והחמאה, פָּקד סימפזאָן את איש סודו (סעקרעטער) לפקוח עיניו על האוכלים אם כִּלוּ לאכול את חֻקם, ומקץ שתי שעות בשוב סימפזאָן מדרכו, הבטיח אותו איש סודו כי הם כִּלוּ לאכול את הבשר והחמאה, ולא הותירו מאומה, גם היאקוטים נִשבעו לו כי אכלו הַכֹּל ואין שריד לאָכלם, וישתחוו לפניו אפים ארצה וַיִשְׁקוּ את עֲפַר הארץ בפיהם, וַיוֹדוּ ויברכו אותו על משתה שמָנים ההוא אשר עשה להם. כארבעה ימים היו היאקוטים כנדהמים ושוללים, וַיִזחלו על העפר כנחשים, ולא אכלו ולא שתו מאומה, רק התגלגלו על רצפת הבית לְאַכֵּל בזה את אָכְלָם. כֹּחַ הזכרון אשר להיאקוטים גדול הוא מאד, עד כי בנסעם רק פעם אחת בדרך רחוקה, יזכרו אותה כל ימי חייהם, ולא ישכחו כל יער וכל מַעין ונחל וכל הָרֵי מצער אשר פגשו בדרך ההיא. היאַקוטי יסַפר לבניו ולאוהביו את כל אשר קרהו מיום היותו לאיש, ולא ישכח דבר קטן מכל קורותיו, ודבריו ברורים ואמתים כאלו נִקרו ויאתיון ביום אתמול. ж) טאלעאוּרים (Телеуры) במדינת טאָמסק, з) וטורקמאַנים על חֻפֵּי המזרחים לְיַם הכספי. כל העמים האלה, הנקובים בשם טוּרקים־טאַטאַרים, הם בעלי דת מחמד. הנקראים בשם טאַטאַרים לבד, רֻבָּם חיים חיי שֶׁבֶת (Осѣдло), ומושבם בערים גם בכפרים; היושבים בערים הם סוחרי גם בעלי מלאכות שונות, והיושבים בכפרים עובדים את האדמה; מכל המונם מְצֻיָנִים יושבי קאַזאַן, כי להם יתרון הַכְשֵר דעת, גם הם הולכים וקרֵבים אל אֹרַח ההשכלה. הבאַשקירים והמעשצעריאַקים יחיו חיי שֶׁבֶת וחיי נודדים יחד, ולפעמים הם אִכָּרִים עובדי אדמה גם אנשי מִקנה, אך יתר העמים ההם, הם נוסעים בעדר.

5) עַמֵי קאַווקאַז יִפָּרְדוּ לראשים האלה: а) אַרמענים (Армяны) במדינת עריוואַן גם במחוזות רבים ברוסיא הדרומית, ומספרם בערך 400,000 נפש, б) גרוּזים (Грузины), מספרם 500,000 נפש, והם יושבים במדינת טיפֿליס, в) אימערעטינים (Имеретинцы), г) גוּרִיצִים (Гурійцы), д) ומינגרעלים (Мнгрельцы) היושבים במדינת קוּטאַיי, е) עמי קאַווקאַז היושבים בהרים (Кавказскіе горцы) נִפלגים: 1) לשבט הטאַטאַרים היושבים בנָפות טערסק ודערבענט; 2) לשבט הצערקעסי היושבים בנָפות קוּבאַן, 3) וּמֵעַמֵי התערובות, כמו: אָסעטינים (Осетины) וסוואַנעטים (Сванеты) צאצאי עמים שונים, זולת העמים ההם יושבים עוד ברצועת הארץ ההיא פרסים וטוּרקים.

6) שבט מאָנגאָלי הַמאַנזוּרִי (Монголо-Манжурское) היושב בנפות סיביר לפאת דרומית מזרחית, ומקצתו גם ברוסיא האיירופית. צאצאי השבט הזה, הם: а) מאָנגאָלים היושבים על נהר סעלעננא ובמַעלה נהר אַמוּר, б) בּוּרְיאַטִים (Буряаты) היושבים בקִרבת בְּרֵכַת באַייקאַל, в) אָראָצענים (Ороченыn) וגיליאַקים (Гиляки) בנפת אַמוּר, г) טוּנְגוּזים אשר ארץ מושבותיהם תָּכִיל שליש סיביר ורבים מהם נוסעים גם בעדר על חֻפֵּי נהרות עניסעאַ, אַנגאַראַ ולענאַ, д) לאַמוּטים (Ламуты) על חוף ים אָחאָטסק, е) קאַלמיקים או אָייראָטים הנוסעים עם עדריהם במדינות אַסטראַחאַן, סטאַווראָפאָל וסאַראַטאָוו. גם רבים מהם נוסעים בנפות הקאַזאַקים הדֶנים עִם עדריהם ככל יתר אחיהם אנשי המִקנה. כל העמים האלה יחיו מני עד ועד היום הזה חיי נוסעי בעדר או חיי נודדים, עבודת ידם היא רק תרבות צאן ובקר, מקצתם גם צַיָדִים, וכֻלם בעלי דת הלאַמאַ –.

7) היושבים בסיביר בפאת צפונית מזרחית, הם משבטי העמים האלה: טְשוּצִים (Тучей), יוקאַגירים (Юкагировъ), קאָריאַקים (Коряковъ), קאַמטשאַדאַלים (Камчадаловъ) וקוּרילים (Курильцевъ), מרביתם עובדי אלילים, ונותנים כבוד אלֹהים לחיה ולבהמה ולעוף השמים, ורק בין היושבים על חֻפֵּי הים, התפשטה דת הנוצרית המִזרחית, וראשית מעבדם היא צֵיד חַיָה וְצֵיד דגים.

II) בין העמים אשר נָהרו בדורות החדשים מארצות אחרות לָגוּר בארץ רוסיא וּלְהֵאָחז בתוכה, יֵחָשְׁבוּ העמים האלה:

1) הגערמאַנים, והם האשכנזים והשוועדים, האשכנזים יושבים במדינות ים הקדמוני, והשוועדים בפֿיננלאַנד, והם בני מְרוֹם העם בארץ מגוריהם. זולתם יושבים עוד אשכנזים רבים במדינות אחרות ברוסיא. מלאכת ידם עבודת האדמה (קאָלאָניסטען), ראשית מושבותיהם היתה עוד בימי הקיסרית קאַטהאַרינאַ השניה, ומקומות מגוריהם הם: במחוזות פעטערבורג, נאָווגאָראָד, חערסאָן, טאַווריה, סאַראַטאָוו ובעסאַראַביאַ. מספר כל האשכנזים עובדי האדמה, הוא 300,000 נפש.

2) הָעִבְרִים, ראשית מושבם היא בארץ פאָלען גם במדינות המערבות בארץ רוסיא, מספרם הוא בערך מילליאָן וָחֵצִי, ולפי זה יושבים ברוסיא יותר מן 1/4 מבכל ארצות תבל אשר נִפזרו בהן –.

3) הַיְוָנִים (Греки), והם יושבים במספר רב בערים רבות ברוסיא החדשה.

4) רוּמענים (Румыни), הם מאָלדאַווים וּוואַלאַחים היושבים בבעסאַראַביאַ, ורבים מהם יושבים במדינת חערסאָן ועובדים את האדמה.

5) צִיגאַנים (Цыганы), מַרביתם הם ברוסיא החדשה הכתובים בכתב הָאִכָּרים היושבים בכפרים, ומטעם הממשלה עליהם לחיות חַיֵי שֶׁבֶת. העם הפרוע הזה לא נחשב עד כֹּה בעיני הסופרים להתחקות על מוצאם, ורק זה מעט פקחו עיניהם גם עליהם, ועל כן נטיף בזה גם אנחנו דברים מעטים על אֹדותיהם:

צִיגאַנים (Цыганы). מכל העמים בני הנכר היושבים בארץ רוסיא, שונים הם הציגאנים בדרכי חייהם ובכל עלילותיהם. ראשית מוצאם וארץ מולדתם הראשונה נעלמו מעיני יודעי העתים וקורות בני האדם עד הדור האחרון הזה. בארצות שונות אשר התגוררו בהן פליטי הגוים ההם, נִקראו בשמות שונים אשר האמינו בני העם כי הם מעידים על ארץ מולדתם, כמו בארץ צרפת נקראו בשם (Bohemines) על שֵׁם ארץ באָהמען אשר באו משם צרפתה, ובארץ אונגארן נקראו בשם (Pharoa Nepo) על שֵם פרעה, כי האמינו כי ארץ מצרים היא ארץ מולדתם, והציגאנים עצמם יעידו כי צאצאי עַם סוּנטע המה, כי בסִפוריהם הם מזכירים תמיד את שֵׁם העם הזה ומתיחשים אליו. והחכם הנודע קרויזע הוכיח במישור כי יש נכונה בפי הציגאנים, כי נְהַר אִינד נקרא בלשון הודו בשם סוּנדי, וההודים קוראים את בני עַמָם בשם סונטע, וממוצא דבר נדע כי הציגאנים הם חוֹטֶר מגזע ההודים, וארץ מולדתם הראשונה היא ארץ הודו אשר על אֶשֶׁד נהר אִינד. והחכם טשאַצקי נתן עוד אֹמֶץ להשערת קרויזע, כי לקח בידו ספר תלמוד לשון הוֹדִית ויקח דברים עִם הציגאנים וימצא כי ממאה מִלִים בלשון ההיא הבינו הציגאנים שמונים מלים, וזה אות נאמן כי מִמֵי הַהוֹדִים יָצָאוּ, ומאז לא יָפוּן עוד כל חוקר קדמוניות בַּאֲמִתַּת הדבר הזה. ולפי דעת חכמי דורנו היו הציגאנים מֵהַמִפְלַגָה הנקובה בשם פּאַריאַם, מִפְלַגָה טְמֵאָה בעיני ההודים השולחת בגנֵבה את ידיה ובזויה מאד גם מחיות טמאות. בעת אשר לחצו אותם המושלים הנקראים בשם חאַנים לקבל עליהם דת מחמד, עזבו הציגאנים את הודו ארץ מולדתם וינוסו לארץ עֲרָב. אך גם שם לא מצאו מנוח לכף רגלם מפני חֲמַת המציק, ויעזבו גם את הארץ ההיא וינועו וירדו מצרימה לגור שם, ומשם נָהרו המונים המונים לטירקיי האיירופית, אחרי כן עזבו גם אותה ויבואו לארץ באָהמען, למאָלדוי, וואַלאַחאַי, וגאַליציען, ולאחרונה באו במאה חמש העשרה לספהנ“ו לארץ פאָלען, ומשם נפוצו במדינות רוסיא המערבית והדרומית (בראשית מאה שמנה העשרה). בשִבתם בארץ רוסיא המערבית, הִתְכַּנְסו יחד ויהיו לַאֲגֻדָה אחת, ואף כי חָיו גם אז חיי נדודים וחיי נודדים, מצאו שם מָנוֹס ומפלט, ומשפחות רבות הקימו עליהם שרים ושופטים מקרב בני עַמָם. המָנוס ההוא אשר שם הִתְכַּנְסוּ יחד, היה בעיר מִיר (במחוז מינסק), עיר קטנה אשר היתה מִקְנַת הנסיך ראַדזיוויל. המושל הראשי אשר הקימו עליהם הציגאנים, נקרא בשם “זקן”, וברבות הימים גם בשם “מלך”. בעת אשר בָּחרו להם את השָליט אשר ישלוט בם, נאֶספו על פני השדה אצל עיר מיר, ומכל אפסי רוסיא המערבית נקבצו באו שם ליום הַכֶּסֶא. השליט הנבחר על פי רוב דֵעות, היה תמיד כַּבִּיר כֹּחַ ובריא אולם, רם הקומה ואיש עשיר אשר הגיע עד חֲצִי ימיו. כל הנאספים הֵרִיעוּ תרועה גדולה וירימו בַּמָרוֹם שלש פעמים את השליט ההוא עִם אשתו (אם בעל אשה הוא), וימחאו כף וישישו בשמחה, ואחרי כן הביאו לו מנחה איש איש כמתנת ידו ונדבת לבו, ואת המנחה צָקוּ לרגליו בכֹבד ראש ויראת הכבוד. השליט ההוא נִכַּר לפני המון העם רק בלבוש יקר הנקרא בשם זֻפּאַן אשר זֵר בגד אדום לו מִצַד העֹרף, ועל כתפו תלויה רצועה עֲבֻתָּה הנקראת בלשונם דְזוּפלאָ (Нагайку или плеть), גם צָנַף מצנפת עוֹר גדולה מרֻקמת בחוטי זהב. ממשלת הזקן היתה רבה מאד. הוא חרץ משפט החוטאים וְהַמְעַוְלִים בלי שָׁאול את פי העֵדה, ורק בהכותו ברצועה את החוטא כדי חטאתו, היו אתוֹ סגָניו הָרֹדִים על ידו. ראשית חטאת הציגאנים היא הגנֵבה אשר הַסְכֵּן הִסכינו בה מנעוריהם, ומה גם גנֵבת סוסים, על כן היתה גם ראשית עבודת הזקן לְיַסֵר את הגנבים מוסר אכזרי. אם נתפש איש בגנֵבתו, הלך הזקן וסגניו אל אהֶל בית הגנב ויקח מידו את הגנבה, ובעֹצֶם ידו הִכה את הגנב מכות חדרי בטן ברצועה אשר בידו, לא רק בגלל אשר שלח ידו בגנבה, כי אם גם בגלל אשר לא הִשְׂכִּיל לְהַסְתִּיר הֵיטֵב את גְנֵבָתו –. ממשלה כזאת היתה בידי הציגאנים עד חצי מאה שמנה העשרה, ואז בימי קאַטהאַרינאַ הגדולה יצא דְבַר מלכות מלפניה כי יעזבו הציגאנים את עצלותם וְחִבֻּק ידיהם ולבחור להם איש איש מלאכת עבודה אשר תיטב בעיניו, ואחרי כן צִוְתָה עליהם הקיסרית ההיא כי איש איש יִכָּתֵב בִּכְתָב עַמִים בעיר או בכפר אשר יבחר ומהיום ההוא והלאה יִמָנו במספר כל תּוֹשָבֵי רוסיא, וכל אשר ימָאן לעשות את המצוה הזאת, יֵחָשֵב לְגֶבֶר לא יצלח לַכֹּל אשר אין לחֶברת האדם כל חֵפץ בו. כי כל הימים אשר חָיוּ הציגאַנים חַיֵי נודדים, נִדמו כחיתו יער: ישבו ביערים, גָרו במחִלות עפר וּבִמְעָרוֹת צוּרִים, גם בכל דרכיהם נמשלו כבהמות נִדמו. בימים האלה נִלחצים הם לִחְיוֹת חַיֵי שֶׁבֶת (Осѣдло), חיי משפחה, שולחים במלאכת עבודה ידיהם, ורבים מהם נִספחו אל חברת הסוחרים ועושים מסחור וקנין, ושביבי אור הציוויליזאַציאָן יאירו גם להם נתיב בהליכות התבל. אך עוד משפחות רבות ביניהם המַחזיקות עד היום במעשיהם הראשונים, ואף כי נכתבו בכתב עמים בערים או בכפרים, הם נָעים ונָדים בארץ וְיִתְהַלְכוּ מעיר לעיר ומכפר לכפר לעשות מעשיהם, זר מעשיהם, כבימי קדם, ועל כן נשארו עוד מַרביתם במַצב עַם פֶּרא מבלי צָעֹד צַעַד אחד קדימה לאור ההשכלה. בימי החורף הם יושבים בערים או בכפרים גדולים, ושלשים שלשים איש יושבים בבית אחד. אך בהופיע האביב וְיִמַס השלג מעל פני השדות, אז יעזבו הציגאנים את מְעוֹנָם הצר, יִרְתְּמוּ את סוסיהם לעגלות ארוכות, ויטענו עליהן את אהליהם, את הונם ורכוּשם, הלא הם: דוּדֵי נחֹשת, קלחת פארור וּמַחבות, כַּפּוֹת עץ וקערות. יקחו את נשיהם, בניהם, כלביהם וְדֻבֵּיהֶם אשר הם מְגַדלים בתוך אהליהם, וְיֵלכו לְמַסָעָם. בהגיעם אל כפר גדול, ישלחו שני אנשים מקציהם אל פקיד הכפר או אל שר הגליל ההוא לבקש ממנו רשיון לָשֶבֶת בכפר עם הכבודה אשר ברגלם, והיה אם לא יאבה הפקיד או השר לתת להם את שאֵלתם, יסעו הלאה בהשקט וּבִטְחָה עד הגיעם לכפר אחר, וְיוֹסִיפו שְׁלוֹח אנשים אל הפקיד לבקש רשיון, וכן הם נוסעים ימים אחדים עד אשר ימצאו מָקום לְשִבְתָּם באחד הכפרים הגדולים, ואז ימַהרו ויתקעו אהליהם ברגעים מעטים. בכל פעם יבחרו מְקוֹם שִׁבְתָּם קרוב לְמַעין ונחל ורחוק מבתים, למען ימצאו מים בקרוב ולמען יוכלו לעשות מדורת אש בכל עת מבלי יְרֹא פן תצא האש ומצאה בית או גֹרֶן. ובמצאם את המקום אשר יבחרו, יורידו בידים מהירות את האהלים מהעגלות ויתקעום בארץ. יציבו את הַמַפּוּחַ וְהַפַּעַם לעשות בברזל (כי רֻבּם חרשי ברזל הם), את דוּד הנחשת יציגו על שלש הרגלים, והאנשים גם הנשים יָחֵלוּ לעשות את עבודתם. מלאכת הציגאַני היא בכל עת עָרמה ומִרמה, אך לכסות עינים יבחרו להם מלאכה נקיה בלי רמיה. המסחור אהוב בעיניהם, הוא מסחור הסוסים: למכור, לקנות ולהחליף סוסים – ובדבר הזה הם בעלי תחבולות מהירים מאד. סוס זקן, סְתוּם עינים, חֲסַר שִׁנַיִם וּנְכֵה רגלים יתהפך פתאֹם בִּיְדֵי הציגאַני לסוס אביר מֵיטִיב צעד וּמְמַהֵר לָרוּץ וּמְגַמֵא ארץ. כי הוא יתחוב מחט בְגַב הסוס, יניח מטפחת מְבֹעֶרֶת באש תחת זְנָבו ועוד מעשה תרמית כאלה, ואז יתגעש הסוס, ירוצץ כַּבָּרָק והוד נַחרו אימה, עד כי יאמין הקונה כי סוס מָהִיר הוא אשר כֹּחוֹ במָתניו וְאוֹנוֹ בשרירי בִטנו. וכגֹדל ערמתו להפוך סוסו הַשָבור והזקן לסוס אביר ובריא אוּלָם, כן רבה מזמתו להראות מומים וּפְחֶתֶת בסוס רעהו אשר יחפוץ לקנותו או להמיר אותו בסוס אחר. זולת זאת יתעמר הציגאַני גם בחכמת הרפואה ויתאמר כי רופא סוסים הוא מאין כמוהו, והאכרים יושבי הכפרים ישישו כי ימצאו רופא אֳמָן כזה, יביאו אליו סוסיהם החולים, ובעד רִפְאוּת הבל יתן איש איש מהם חצי רובל כסף לרופא אליל כזה. גם מַסמרות ונַעלי סוסים יעשה הציגאַני וימכרם לאנשי הכפרים. נשי הציגאַנים חובקות ידיהן תמיד ולא תעשינה מאומה, בלתי אם גָנֹב וְכַחֵש וּבַקֵשׁ נְדָבוֹת. כמעט אשר יַטוּ הציגאַנים את אהליהם וישלחו בעבודה ידיהם, תמַהרנה הנשים עם ילדיהן היחֵפים וחשופי שֵת לְפַזֵר דרכיהן בַּכְּפָרִים, ובנות האכרים תמַהרנה לְקַדֵם את פניהן ולשאול את פיהן את אשר יִקְרֶה אֶתְהֶן בימים יֻצָרוּ, והציגאַנות נדיבות הלב תַּרְאֶינָה את נִדבות פיהן וְתַבְטחנה להן רוב שלום ורוב עֹשֶר והון עתק, וכן תִּקְסמנה בעד אגורת כסף לכל נְשֵׁי הכפרים, ובעד מִקְסם כזב וַחֲזוֹן תרמית תְּמַלאנה אמתחותיהן כסף גם כתנות בד גם דגן ותפוחי אדמה. הציגאַנות ההן אשר ריקם הָלָכו וּמְלֵאוֹת שָׁבו אל אהליהן, תבערנה חִיש אש ותבשלנה ארוחה לבעליהן ובניהן הששים ושמחים לקראתן. ומה מוּזָר אז המראה במחנה הציגאַנים! סביבות המדורה יושבים האנשים והנשים, פני כֻלם שחורים כעורב, ועיניהם נוצצות כזיקי אש, וכֻלם אוכלים מִדוּד הנחֹשת בכַפות עץ, והילדים הערומים והיחֵפים יקרבו אל הַדוּד בעינים כָּלוֹת לבַקש אֹכֶל. אחרי אכלם, יאספו את כלי האֹכל ויניחום בירכתי האֹהל. השמש נטה לָלוּן, גם הילדים יבקשו מָלוֹן, האבות יניחו אותם לישׁוֹן, דומיה סביבות המַחנה, אך בתוך האֹהל קול ששון וקול שמחה! הציגאַנים ישמחו ויצהלו על הטוב אשר אִנָה הזמן לידם ביום ההוא, ותִקותם תְּעוֹדְדָם כי מחר יהיה עוד גדול יֶתֶר הרבה מאד. אחד הזקנים יקח את הַתֹּף (Бубенъ) בידו, יְנַגֵן בפיו ובידו יְתופף, וכל אנשי המחנה יקומו לצחק וללכת במחולת המחנים, מחולות עזות ופראות עם רעש קול מִצְהלות ושְאוֹן ששון. מִלַהקת המחוללים תֵצא נערה בתולה מלֻבָּשה לְבוּש בלויי סחָבות, על כתֵפה מטפחת אדומה, שערותיה השחורות והארוכות תתנועענה כנחשים סביב סביב עד בִּרְכֶיהָ, על חלקת צוארה ינוצצו חרוזי מטבעות זהב עִם פניני זכוכית אֲדֻמִים, לִוְיַת חן זאת מוֹרָשָׁה היא מֵאִמוֹת לבנותיהן מדור דור. מה יפוּ פעמיה במחולות פרועות ופראות! עיניה בֹעֲרוֹת כאש, מִפִּתְחֵי פיה יַזהירו שני טוּרֵי שִׁנַיִם לְבָנוֹת כְּלִבְנַת הַשֵׁן, מַעגלותיה נָעוֹת כמו נוֹעַ הארץ תחת רגליה, פעם היא מְדַלֶגֶת כְּאַיָלָה וּמְפַזֶזֶת בכל עֹז, ופעם היא סובבת על עֶמדתה כגלגל לפני סופה, רגע תִּרְפֶּינָה ידיה והיא כמִתעלפת, וכרגע תתעורר בחָזקה ותשוב לְדַלֵג וּלְקַפֵּץ, לָנוּעַ וּלְרַחֵף, לָחוֹג ולהסתובב כרוח סערה, וּבְחוּמָה כל יצוריה מלאים חיים, רוח רֶגֶש תתרוצץ בכל עורקיה, ורוח ששון תְּפַזֵז בכל בַּדֶיהָ. אז ירוץ אחד ממחנה הציגאַנים לְבַשֵׂר אֶל האדונים היושבים בטירותיהם ובחצריהם סביב, כי חַג לבני הציגאַנים וְהִנָם חוגגים וְעֹשִׂים הִלוּלִים. והנה עד מהרה ינהרו המונים המונים לראות את הַמְחוֹלוֹת וההוללות, נדיבי עָם משליכים מטבעות נחֹשת לרגלי המחוללים, ובנות נדיבים גם מטבעות כסף וזהב, גם מהעיר הסמוכה יתאספו המון רב, וגם הם נותנים איש איש כמתנת ידו להציגאַנים. בין כֹה וכֹה יחלו הציגאַנים לשורר במקהלות שירים עתיקים בלי נוֹעַם ובלי טוּב טעם, המושכים את הלב רק בגלל אשר זרים הם ורוח פראות נוססה בם –. עתה יִבָּקעו עפעפי השחר, מעט מעט יָקוּם הַשָׁאוֹן לדממה, הציגאַנים יבקשו להם מקום לָנוּחַ, איש איש יִשָׁמֵט וילך לִישוֹן, עד כי נִשמטו כל הציגאַנים, ודממה דקה במחנה –. אלה הם דרכי הציגאַני יום יום, ואלה מעלליו כל ימי חייו. ביום הגשם יתחבא הציגאַני בסתר אהלו ויתעלף בבלויי הסחבות אשר לו. הציגאַני לא יֵדע נִקָיוֹן, לא ירחץ את בשרו במים, רק ברֶדת המטר עליו יִתְרַחֵץ, וְחַם השמש וְיָבֵשׁ וְטָהֵר –. גם על ידי הַדֻבִּים יקבצו הציגאַנים כסף בכפרים ולפעמים גם בערים. בכל מחנה ממחנות הציגאַנים חמשה גם שנים עשר דֻבים מלֻמדים, ובבוא הציגאַני עִם הדוֹב באחד הכפרים, יתאספו סביב המון גדול לראות את האותות והמופתים אשר יעשה הדוב, ופתאֹם יתגעשו הכלבים ויחרצו לשונם בחלחלה ויללה ובחרון אף וקצף גדול, וברחוב הכפר יתיצב הציגאַני, והדוב יחל להראות את נפלאותיו, ירכב על מַטה עֹז, יְרַקֵד וְיָחול במחולות, יקוד וישתחוה אפים ארצה, וְיַעַש עוד מעשה תעתועים אשר נפלאות הם בעיני בני הכפרים. הציגאַני יעורר את הַדוב העצל פעם בקול זמרה וקול המולה גדולה, ופעם בִּמְשׁוֹך אותו הֵנה והנה בשרשרת הברזל אשר בנחיריו. ככלות הדוב את מעשהו, יאמר אליו הציגאַני: “השתחוה נא לכל הקהל הזה וּשְׁאַל מאתם כסף לקנות יין שרף”. אז יתנפל הדוב ארצה בקול שוקק נורא מאד, והרואים יזרקו לו אגורות נחֹשת, הנשים פתותי לחם, והנערים יתנו לו גם כוס יי”ש אשר גם הוא גם מַנהיגו נוֹהִים אחריו, הציגאַני ישתה לראשונה והדוב לאחרונה. אך עוד לא בִצע הציגאני את כל מעשהו בכפר: רבים מהאכרים יקראו אותו ואת הדוב איש איש אל אהל ביתוֹ, בהאמינם כי הדוב ישאיר אחריו ברכה בבית אשר יבוא בו. לפעמים יַקשה הדוב את ערפו וימאן לבוא אל הכפר, אז יתחננו אליו האכרים, ישטחו כפיהם אליו, יסגדו אף ישתחוו לו לבוא אליהם ולהביא אִתּוֹ את ברכתו. לפעמים יבואו זקנים אשר יִכְאַב להם גַבֵּיהֶם ויתנפלו ארצה לפני הדוב והוא ידרוך על בָּמוֹתֵיהֶם בהאמינם כי בזה יחדל כאֵבם, והציגאני יקח כסף גם בעד רִשְׁיוֹנוֹ אל הדוב לעשות כדבר הזה. אחרי אשר ינַצלו הציגאנים כפר אחד, יצענו את אהליהם לכפר אחר לְנַצֵל גם אותו. אם יתן איש להציגאני לחם לאכול ובגד ללבוש, בית לָשֶׁבֶת עם כל המחסורים אשר יחסר לו, בוז יבוז לו ולא יאבה לָשֶׁבֶת כאזרח נכבד רק לְשָׂרֵך דרכו, לחוג ולנוע, לחיות חיי נדודים וחיי נודדים ולהתגולל באשפתות כל ימי חייו. הציגאני הוא עצל מטבעו, שמח בחלקו, מנַגן ומשורר, וכל מאַוייו לראות תמיד שמים בהירים, זהרי השמש, ולהיות בן חוֹרִים כצפור כנף, וכל אלה יקרים בעיניו מכל נעימות חיי האזרחים ותענוגות בני האדם בערים הגדולות. אך לא השמים, לא השמש ולא השירים והנגינות יתנו להציגאני לחם וצדה, על כן אָכַף עליו פיהו למצוא חַיַת ידו בתרמית וְנָלוֹז. בימים הראשונים לא היתה להציגאני כל דת ואמונה, ואם שָׁאֹל שָׁאַל איש את פיהם “מה דתכם ואמונתכם?” השיבו אמרים “כל דת ודת וכל אמונה אשר ישרה בעיניכם”. אך בימים האלה אשר בא במָסורת חֶברת האדם, עליהם החובה לשמור את דתי המלך ואת דת כנסת הנוצרים, בכל זאת אינם שומרים משמרת דת הנוצרית כי אם מנהגים אחדים ממנהגיה, אך אל בתי התפלות לא יבואו, את ימי הצומות לא יחשבו, ואל הכֹהנים לא יבואו לְהִתְוַדוֹת את עונותיהם, ובכלל לא יחפצו הציגאנים בכל דת ואמונה. אך גם דברים טובים נִמצאו בהם, כי חיי המשפחה קדושה בעיניהם, כַּבֵּד יכַבדו את אבותיהם, ופני זקנים יהדרו.

6) באָלגאַרים, סערבים ועוד שבטים אחרים אשר מִמֵי הסלאַווים יצאו, יושבים בבעסאַראַביאַ ובחערסאַן וראשית מַעְבְּדָם היא עבודת האדמה.

העמים הרבים והשונים היושבים בממלכות רוסיא, מדַברים כלשון עַמָם, אך הלשון הַשַׁלֶטֶת היא לשון רוסיא, כי היא מתהלכת בכל רחבי הממלכה האדירה והכבירה הזאת, בכל בתי המשפט ובכל בתי הלמודים, לבד מפֿיננלאַנד, פאָלען ונפות ים הקדמוני, כי יושביהם לא החליפו עוד את לשונותיהם בלשון רוסיא הַגְבֶרֶת. לשון רוסיא כפי מִבְטָא הרוסים הקטנים והרוסים הלבָנים, היא רק לשון המון העם, הָאִכָּרִים וְהָרוֹעִים ויתר דַלַת העם אשר בארץ רוסיא. לשון פולאָנית היא בת לשון הסלאַווית כלשון רוסיא, והיא נשואה עוד על שפתי הפולאָנים בארץ פאָלען גם במדינות רוסיא המערבית. לשון אשכנז מתהלכת עוד בנפות ים הקדמוני, ולשון שוועדית בפֿיננלאַנד. מיתר הלשונות המדֻברות בארץ רוסיא, לא נזכיר בזה רק הלשונות אשר דובריהן הם עַמִים מְתֵי רָב, הלא הן: טאַטאַרית, אַרמענית, גְרוּזִית וְעִבְרית. לכל הלשונות ההן כתב מיוחד, אך ליתר הלשונות אשר בפי העמיםהקטנים, אין כתב מיוחד.


.13.§ תּוֹלְדוֹת רוּסְיָא וּגְבוּרוֹתֶיהָ.


במאה התשיעית לספירת הנוצרים ישבו הסלאַווים רק ברוסיא התיכונה, לפאת צפונית גרו בארץ הזאת הלאפים והפֿיננים, ובפאת דרומית לְאֹרֶך נהר אָקאַ ישבו בה הכוזרים (כֿאַזאַרען) אשר באו במסורת דת משה וישראל, הפעטשענעגזים ועוד עמים המתיחשים להטורקים. בִּמְסִבֵּי ברֵכת אילמען ונהר דניעפער היו מושבות הסלאַווים הראשונים והעתיקים אשר פָּרַח מַטֵה מִסְחָרָם לְנֵס עמים, ועריהם המהֻללות היו נאָווגאָראָד, סמאָלענסק וקיעוו. אך ברבות הימים התחוללו בתוכם דברי ריבות וקטטות, ושכֵניהם העמים העזים לחצו אותם בחָזקה, ועל כן פָּנוּ אל הוואַראֶגים הנקראים בשם רוּס, וישלחו אליהם מלאכים, לאמר: “ארצנו גדולה ורחבת ידים, וְשַׁדְמוֹתֶיהָ פּוֹרִיוֹת ומלֵאות כל טוב, ולא יֶחסר כֹּל לנו כי אם לָשׂוּם מִשְׁטָר וסדרים בקרבנו, על כן בואו נא אלינו למשול בָּנוּ ככל אַוַת נפשכם, ואנחנו נָסוּר אֶל משמעתכם”. לקול הקריאה הזאת התעוררו שלשה אחים מבני הוואַראֶגים: רוּריק, סינענס, וּטְרוּוואָר, ויבואו עִם אנשיהם לארץ הסלאַווים וַיְחַלְקוּ אותה ביניהם בשנת 862. וְרוּרִיק יָסַד את ממלכתו בנאָווגאָראָד ויהי עליון לְאֶחָיו שליטי הארץ החדָשה הזאת. עד מהרה נִבנו ערים וכפרים ברחבי ארץ הסלאַווים, ושבטי העמים שכֵני הסלאַווים הִתְרַפְּסוּ וַיִכָּנְעוּ תחת ידי האחים הוואַראֶגים ויהיו למס עוֹבֵד. אחרי מוֹת שני אֲחֵי רוריק, נָפלו ארצות ממשלתם לו לנַחלה על פי משפט הירושה, וַיְאַחֵד אותן לארץ ממשלתו וַיְיַסֵד ממשלה חדשה הנקובה בשֵם רוסיא כשם בני עַמוֹ –. הנשיא הגדול וולאַדימיר הֶעביר גלולים מארצו, וְהִשְׁבִּית את עבודת האלילים מהסלאַווים, את האליל הראשי קשר בִּזְנַב סוּס ויסחבהו סחוב וְהַשְׁלֵך אל נהר דניעפער, ואחרי כן בא במסורת דַת הנוצרים בשנת 980, ויתחתן את מלך יָוָן ויקח לו את בִּתּו לאשה, והיא היתה אֲחוֹת טהעאָפֿאַנאַ מַלְכַּת ארץ אשכנז. הנשיא הגדול הזה חִבר את נאָווגאָראָד עִם קיעוו תחת ממשלתו, וארצו הגדולה השתרעה מלשון ים הפֿינני עד הררי קַוְקַז, ומנהר אָקאַ וּוואָלגאַ עד הרי הקאַרפאַטים. מלאכיו הגיעו בחצרות כל מלכי המערב וקיסר היוָנים עד עיר בגדד. בכל ארץ ממשלתו בָנה ערים וכפרים, גם יָסַד בתי ספר להורות לבני העם דרך תבונות, ובכל מאמצי כח התאמץ להצליח את עַמוֹ ולהרכיבם על במתי ההצלחה, עד כי בצֶדק הֶחליטו סופרי דברי הימים כי וולאַדימיר בדורו כפעטער הגדול בדורו. נֶכְדָתוֹ היתה להיינריך הראשון מלך צרפת לאשה, וכל מלכי צרפת היו בניה, נִינֶיהָ ונכדיה. בשנת 1015 חָלַק הנשיא הגדול הזה את ארצו לפני מותו לבניו אחריו, והם שָׁבוּ ויחַלקו אותה לבניהם, ומריבות ומלחמות פָּרְצוּ ביניהם לרגלי המַחלקות ההן, והארץ הברוכה הזאת נִפלגה לפלגות רבות וַתֶּרֶד פלאים. ארצות הים הקדמוני, ליטהויען ועוד נפות אחרות נִקרעו מרוסיא, ולאחרונה בא עליה שֹׁד פתאם אשר לא יכלו לְהָמִיש צוארו ממנו כמאתים שנה: כי המאָנגאָלים (הטאַטאַרים) עָלוּ כשואה על הארץ הנִרגזה הזאת בשנת 1235 ויירשוה, וישפכו את ממשלת עריצותם על רוסיא המזרחית והדרומית עד מֵעֵבֶר לסיביר וטוּראַן, והפולאנים הִתפרצו גם הם בזרוע רמה ויקרעו מהרוסים את רוסיא הקטנה ואת רוסיא הלבָנה, את קיעוו, סמאָלענסק ועוד ערים אחרות. גם נאָווגאָראָד התפרצה ותהי לכנסיה חפשית רבת המסחור ולא סָרה עוד למשמעת נשיאי רוסיא. אך הימים הרעים ההם, היו האחרונים בארץ הזאת, ומהם והלאה הֵחֵלָה הארץ להתנער מעט מעט מֵעַפַר שפלותה עד כי עָלְתָה פלאים על גַפֵּי מרומי ההצלחה. ומעיר מאָסקוואַ צָמחה קרן הישועה לכל הרוסים. מאָסקוואַ נִבנתה בשנת 1147, ותהי בראשיתה נסיכה קטנה, ובמאה הארבע עשרה גָדלה והִצליחה ותהי צְבִי לכל נסיכות רוסיא. יאָאַן וואַסילעוויץ השלישי נשיא מאסקווא, חִבר את כל ארצות רוסיא תחת שבט ממשלתו, וארצו רָחבה וְנָסְבָה עד כי היתה בת עשרת אלפים פרסאות מרובעות. הוא חִבֵּל את עֹל החאַנים הטאַטאַרים מֵעַל צואר בני עַמוֹ ויולך אותם קוממיות. הוא הביא תחת ממשלתו את נאָווגאָראָד ואִתה יחד את אִינגערמאַננלאַנד, טווער, אָלאָנעץ, וואָלאָגדאַ ואַרחאַנגעל. הוא לכד את וויאַטקאַ ואת פערם, והוא סָפַח אל רוסיא את כל הארצות אשר על חֻפי נהר דווינאַ הצפונים, גם את הארצות אשר במעלה נהר וואָלגאַ ונהר אָקאַ וְסוּראַ. הוא החל להלחם עם יתר אויבי רוסיא, הלא הם הליטאָווים והפולאנים. ומאז והלאה הלכה רוסיא מחיל אל חיל ותעש נפלאות גדולות: בשנת 1552 ובשנת 1554 לכדו הרוסים את קאַזאַן ואת אַסטראַחאַן מיד הטאַטאַרים. בשנת 1556 הכניעו תחת ידיהם את הבאַשקירים. בשנת 1557 הביא את הקאַזאַקים הדָנים תחת ממשלתם. בראשית מאה שבע העשרה בימי המלך מיכאל פֿעדאָראָוויץ נכבשה ארץ סיביר הגדולה והרחבה עד חֲצִי אִי קאַמטשאַטקאַ, ובימי אלעקסיי מיכאַיילאָוויץ בְּנוֹ תקעו הרוסים את יתדם גם בארצות אשר על נהר אַמוּר, אך אחרי כן נסבו הארצות ההן אל הכינעזים. ראשית גבורת המלך הזה היתה כי לקח את רוסיא הקטנה מיד הפולאנים. בשנת 1654 הכניעו הרוסים את הקאָזאַקים האוּקראַיינים, ומשנת 1667 עד 1686 הכניעו גם את הקאָזאַקים הספאַראָגים. בשנת 1712 באו נפות ליפֿלאַנד, עסטלאַנד, אינגערמאַננלאַנד וקאַרעליען הדרומית מארץ שוועדען תחת ממשלת קיסרי רוסיא על פי ברית השלום אשר יצא לאור בעיר נישטאַד. בשנת 1743 באה גם קאַרעליען הצפונית תחת ממשלת רוסיא על פי השלום אשר יצא בעיר אַבּאָ. בשנת 1774 באו נפות אַזאָוו גם ארצות הערבה אשר בין נהר דניעפער ונהר בּוּג לידי הרוסים. בשנת 1783 לכדו הרוסים את חֲצִי אִי קרים. בשנת 1795 כבשו את אָטשאַקאָוו ואת הנפות אשר בין בוג הדרומי ובין נהר דניעסטער. משנת 1772 עד 1795 נספחו לרוסיא מדינות וויטעבסק, מאָהילעוו, מינסק, ווילנא, קאָוונא, גראָדנא, וואָהליניען ופאַדאָליען. בשנת 1795 נָסַבָּה קורלאַנד לרוסיא. בשנת 1802 געאָרגיען, בשנת 1806 דערבענט, בשנת 1807 ביאַליסטאק, בשנת 1809 פֿיננלאַנד השוועדית (בשלום פֿרידעריקסהאַם), בשנת 1812 בעסאַראַביען, בשנת 1813 דאַגעסטהאַן וסירוואַן (מארץ פרס), בשנת 1815 ממלכת פאָלען, בשנת 1828 עריוואַן ונאַחיטשעוואַן, (נפות פרס), בשנת 1829 נפת אַחאַלציק עם מבצרים אחדים (מארץ טירקאַיי) על חוף ים השחור. בשנת 1787 באו הרוסים אל חוף המערבי באמעריקא הצפונית וירימו שם נֵס אניותיהם, ובשנת 1812 ושנת 1825 הציבו שם גבולות והיו אדוני הארץ ההיא. בימי אדונינו הקיסר אלכסנדר השני יר"ה נִכבשו העמים העזים היושבים על הרי קַוקַז לפני גבורי רוסיא, גם הארצות אשר על נהר אַמוּר באו שנית תחת ממשלת רוסיא. וזה מעט לכדו צבאות רוסיא את בוכאַריא ויפרשו שם את נִסם.

_____


א: רוּסְיָא הַגְּדוֹלָה.


1) מדינת6 מאָסקוואַ, מדתה 602 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,599,808 נפש אדם. גבולותיה: לפאת צפונית מערבית ולפאת צפונית מדינת טווער; לפאת צפונית מזרחית וולאַדימיר; לפאת דרומית מזרחית ריאַזאַן; לפאת דרומית טוּלאַ ולפאת מערבית סמאָלענסק. שלש עשרה גלילות לה: מאָסקוואַ, באָראָגאָדסק, בראָנניצי, דמיטראָוו, קלין, קאָלאָמנאַ, מאָזאַאִיסק, פאָדאָלסק, רוּזאַ, סערפוּכֿאָוו, זוועניגאָראָד, ווערעיאַ, וואָלאָקאָלאַמסק. שֵׁם עיר הבירה “מאָסקוואַ” כְּשֵׁם המדינה, נוסדה על נהר מאָסקוואַ והיקפה ½5 פרסאות. יוּריע דאָלקירוּקי נשיא קִיעוו יסד את העיר הזאת בשנת 1147 ותהי עיר הבירה ומקדש מלך עד ימי הקיסר פעטער הראשון, כי הוא בנָה את פעטערבורג מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, ומאז והלאה היתה היא עיר הבירה ותרועת קיסרי רוסיא בה, ומאָסקוואַ שְנִיָה לה בכבוד והדר. העיר העתיקה והמהֻללה מאָסקוואַ היא כלילת יֹפִי, צְבִי הערים, תפארת גְאוֹן רוסיא וְנֶאְדֶרֶת בכל הדרי כְבוֹד מלכים וסגֻלות כל שכיות החמדה, וְנִפלגה לחמש פלגות: 1) קרעמל או קרעמלין (מצודה), 2) קיטאַיי־גאָראָד, 3) ביעלאָיי־גאָראָד, 4) זעמלענאָיי־גאָראָד, 5) ומגרשי העיר (סלאָבּאָדען, פֿאָרשטאָדטע).

1) קרעמל היא מצודה עתיקה ונשגבה מכוננת על גבעה גבוהה ששים רגל, והיקפה מהלך שעה וָחֵצִי. חומות גבוהות וּלְבָנוֹת תְּסֻבֶּינָה את המצודה ועליהן מִגְדְלֵי עֹז רבים אשר קצתם בנוים בתבנית מִגְדְלֵי הגאָטהים, וְרֻבָּם נִבנו בימי ממשלת אִיוואַן השלישי בקץ ימי מאה חמש עשרה לספירת הנוצרים. זולת המצודה הבצורה ההיא, מתנוססים שם היכלי מלך, ארמנות חֹסֶן, טִירוֹת נִשגבות, מַצֵבוֹת וצִיֻנים עתיקים וקדושים בעיני הרוסים: בית תפִלה המכונה בשם קאַטהעדראַל אשר בו יוּשַׂם הַכֶּתֶר בראֹש קיסרי רוסיא ביום עלותם על כסא המלוכה, ובו כלי חמדה אשר יָקָר מפנינים מִכְרָם, ומחירם לא יֵחָקֵר. נֶאְדרי בַּיֹפִי, ולא נופל ממנו בהדרת תפארה, הוא גם הקאַטהעדראַל השני אשר שֵׁם מיכאִל נקרא עליו. חמש כִּפּוֹת מצופות זהב יכללו את יָפְיוֹ, ובו קבורים שליטי רוסיא ונשיאיה הגדולים המכונים בשם צאַרים, הלא הם: אִיוואַן הראשון, טהעאָדאָר יאָאַנאָוויץ, וואַסיל יאָאַנאָוויץ שויצסקי, מיכאל פֿיעדאָראָוויץ, אַלעקסיי מיכֿאַיילאָוויץ והקיסר פעטער השלישי. זולת שני בתי תפלה ההם, בנוים שם עוד בתי תפלות גדולים במספר רב, גם בתי מקלט לנזירי הרוסים אשר כִּפּוֹתֵיהֶם נֶחפות בזהב ונוצצות עד למרחוק. שער המזרח אשר במצודה הזאת, יקר הוא ונכבד בעיני הרוסים מיתר השערים אשר שׁם. דרך השער ההוא יבואו ויגיעו אל כַּר נִרחב (סאַבּאָר פלאָשצאַד) אשר בתי תפלות רבים בנוים שם, גם היכל עתיק ימים מִתנוסס שם לְתַלְפִּיוֹת, הוא ההיכל אשר בו יָשבו שליטי רוסיא (צאַרים) בימי קדם, וחֵלק גדול ממנו הָרסו הצרפתים בְּנוּסָם ממאָסקוואַ בשנת 1812. בְּכַר הגדול ההוא יעמוד עוד על תִּלוֹ בנין יָשָׁן הנקרא בשם טערעמאַ או טערעם, והוא בנין מְרֻבָּע בעל שמנה מכפֵּלות (שטאָקווערקע), אשר כל מכפלה הגבוהה מרעוּתה קטנה היא ממנה עד כי המכפֵּלה העליונה קטנה היא מאד. הבנין הנפלא הזה חֻבַּר על ידי מדרגה גדולה אל עוד בנין ישן הנקרא בשם גאַדאַנאָוויטאַיאַ פאַלאַטאַ, נבנה על ידי אִיוואַן הרביעי והוא רק היכל רחב ידים אשר בו דִברו הצאַרים עִם מבַקשי פניהם (אוידיענץ זאַאַל). בהיכל הזה בַּתָּוֶך יִמָצֵא עַמוּד גדול אשר עָבְיוֹ רב ועצום מאד. בימים האלה לא יִפָּתחו דלתות ההיכל הזה כי אם ביום אשר בו הוּשַׂם הכתר בראש הקיסר. אצל ההיכל העתיק מְקוֹם משכן הצאַרים לפָנים, נבנה היכל חָדש הנקרא בשם היכל אלכסנדר וכל כבודו פנימה, כי בו חדרים מפֹארים ונהדרים מלֵאים סגֻלות מלכים וּשְׂכִיות החמדה אשר לְחִין עֶרכם ועֹשר כבודם אין חֵקר. בתוך הַכַּר ההוא מִגְדָל גבוה וָרָם מכל המגדלים אשר במאָסקוואַ, הלא הוא המגדל הנודע בשם אִיוואַן הגדול, והוא בנין בעל שמנה צלעות אשר גבהו 291 רגל, ובתוכו תלוים פעמונים גדולים מאד, ואחד מהם גדול מִכֻּלָם, מִשְׁקָלוֹ 480,000 ליטרא, גבהו עשרים רגל ואחת, קוטרו עשרים ושלש רגל, ומשקל לְשֹׁנוֹ מאה ועשרים פּוּד. הפעמון הנורא הזה נפל מִמְרוֹמֵי המגדל ארצה ונִתקע במהמורה עמוקה שלשים רגל, ובשנת 1836 הֹעֲלָה מטעם הממשלה מִמַהמורתו וְהָעמד על כַּן אבנים לבל יִמוֹט. על יד שער הצפוני אשר במצודה הזאת הנקרא בשם שער ניקאַלאַיי, בנוי היכל גדול ומהֻלל אשר בו אצורים כלי נשק יקרי הערך, דגלים, כסאות מלכים, כתרי מלכי רוסיא הראשונים, מעֻלפים באדרות שער ומונחים על כָּרִים (קיסען) יקרים חטובים אטון מֶשִׁי ומחֻשקים ברִקמי זהב. העתיק בכל הכתרים ההם הוא כתר הנשיא הגדול וולאַדִימיר, נעשה במלאכה נפלאה, כֻּלוֹ מִקְשה זהב טהור ומשֻבּץ באבני נֵזר ואבני שֹׁהַם יקרות עד מאד. תבנית הכתר היא כתבנית מצנפת עגולה, וכתבנית הזה נעשו כל כתרי מלכי רוסיא עד כתר פעטער הגדול, כי מפעטער הגדול והלאה נעשו כתרי הקיסרים כתבנית כתרי קֵיסְרֵי אשכנז. נוֹכַח ההיכל הזה בנוי בית הנשק (אַרזענאַל) אשר בו אצורים כלי מלחמה בעד 100,000 איש, גם בו ערוכים ושמורים כלי התותח וכל כלי קְרָב אשר לקחו הרוסים מהצרפתים במלחמת שנת 1812. בְּכַר נִרחב ההוא בנוי גם היכל הכֹּהן הראשי להרוסים (פאַטריאַרך) ובו כלי שרת רבים, כלי כסף וכלי זהב, גם בית אוצר ספרים ועוד דברים יקרים כאלה. בכל שנה בהופיע ערב היום בו הוּשַׂם הנֵזר על ראש הקייזער, יאירו רבבות אלפי מנורות ונרות בכל המבצר הזה. החומות, המגדלים, ההיכלים, הַכִּפּוֹת, ומה גם מגדל אִיוואַן הגדול ישַלחו נְהָרות כנהרות ואורים כגלי יאורים, ולילה כיום יאיר.

2) קיטאַיי־גאָראד. לפאת מזרחית ממבצר הקרעמל, תתנוסס העיר העתיקה קיטאיי־גאָראָד (Meditulium urbis), פתרון השם הזה הוא “עיר הכֿינעזים”, וזה לנו לְעֵד כי בדורות קדומים היתה התחברות בינה ובין הכינעזים. חומה מיוחדה משוחה בששר אדום תָּסוֹב את העיר הזאת ובתוכה בתי תפלות ובתי מקלט העתיקים בכל רוסיא, ובה גם מושב הראשי להמסחור. בית המסחור (גאָסטינאָיי דוואָר) הוא טַבּוּר סְחַר העיר, ובו ששת אלפים חנויות עִם כל מיני מרכולות וסחורות איירופא ואזיה.

3) על יד המבצר וקיטאַיי־גאָראָד נשענת ביעלאָגאָראָד (לפָנים צאַראָגאָראָד), פתרון השֵם הזה הוא “עיר הלבָנה” על שֵׁם החומה הלבָנה אשר היה לה בימי קדם. בה כָּרִים נִרחבים עִם שדרות עצים מרהיבי עינים, בחירי ההיכלים והטירות אשר לפקודות העיר ושרי ממשלתה: היכל שליט העיר (גוּווערנער), בית למוד טכסיסי מלחמה (עקסערצירהויז) ארכו חמש מאות רגל, ורחבו מאה וששים ושמונה רגל. בית הנשק (צייגהויז), בית מִדרש הגדול (אוּניווערזיטאֶט), בית אסופים (פֿינדעלהויז) אשר נוסד בשנת 1764 בעד חמשת אלפים ילדים אסופי חוץ. בין המצודה ובין ביעלאָגאָראָד גן נחמד הנקרא בשם גן אלכסנדר, והוא המקום הראשי אשר בו ילכו יושבי העיר לשוח. בעיר הזאת שלשים ושבעה בתי תפלות גדולים, בית אקאדעמיא, בתי ספר גדולים וקטנים לנערים ונערות, בתי חֶבֶר ובתי וַעַד לחכמים, בתי חולים בעד עניי עָם, בתי מחסה לאביונים, בתי נדיבים לגמול חסד עם האנשים אשר מָטָה ידם ונשבר להם מַטֵה לחם בתי משחק (טהעאַטער), בתי יין, בתי מָלון, בתי מָשׂוֹשׂ, בתי מקרא אשר יתאספו בהם אנשים רבים לשמוע את קריאת אחד החכמים והמליצים, ועוד בתים רבים גדולים וטובים כאלה.

4) על יד ביעלאָגאָראָד תתנוסס זעמלענאָיי־גאָראָד הבנויה בתבנית חֲצִי אַגַן הסַהר. שֵׁם העיר יוֹרֵנוּ כי לפָנים היתה מוקפת בסוללה (וואַלל) וחומות עָפָר. בה גנים רבים מחמדי בת עין, בתי רחצה ובתי שעשועים, בית ספר לאנשי הצבא, בית נשק, מאה ושלשים בתי תפלות, בתי מסכנות ובתי אוצרות, גם היכלים וטירות ועוד בנינים מפֹארים.

5) שלשים ושנים מגרשים (סלאָבּאָדען) סביבות מאָסקוואַ, וסביבם סוללה (וואַלל) וְחָרוּץ (גראַבען) ושמונה עשר שערים להם. במגרשים ההם יופיעו אחים (וויזען) מעֻלפים ירקרק דשא, שדות גדולים, יערים קטנים, בתי שדה ובתי יער. בין העיר ובין המגרשים, שְׁוָקִים רבים וגדולים. הערים והמגרשים ההם חֻברו יחדו ותהיינה לעיר אחת, עיר מאָסקוואַ, אשר תֵּחָלֵק לאחד ועשרים חלקים (שטאַדטטהיילע) ולשמנים וארבעה רבעים (קוואַרטירע). בשנת 1812 בפרוץ נאַפאָלעאָן הראשון וחילו הנורא בעיר מאָסקוואַ, הֶראו הרוסים לעיני כל יושבי תבל את אהבתם העזה לארצם ולמולדתם, את אמונת לבבם למלכם ואת עֱזוּז רוחם וחָרף נפשם. ויציתו אש בכל פאתי עיר קדשם הזאת לבעבור יִכָּוֶה נאַפאָלעאָן וחילו בשלהבת אִשָׁה. מארבעה עשר יום לחֹדש סעפטעמבער עד עשרים לַחֹדֶש התלקחה האש הנוראה בעיר הזאת וַתְּלַהֵט היכלי חמדתה, טירות עֻזה, ארמנות חָסנה עִם סגֻלותיה ויקרותיה ואוצרותיה אך גם עִם גְאוֹן נאַפאָלעאָן יחד – והאש הגדולה ההיא הֵרימה נֵס ונתנה אוֹת לכל עַמֵי איירופא כי הַיְתָרִים הַלַחִים אשר אָסַר בהם נאַפאָלעאָן את כל העמים, נָמַסוּ בהריחם את ריח אש מאָסקוואַ. אחרי השרֵפה האיומה ההיא, התנערה מאסקווא מהרה קל מערֵמת אפר מוקדה וַתְּחַדֵשׁ נעוריה ביתר שאת וביתר עז מבראשונה.

מאָסקוואַ היא עיר קדושה בעיני הרוסים מימי קדם, והיא גם עיר הראשה לסחר רוסיא, כי סַחרה ישתרע בכל אפסי ארץ רוסיא הגדולה והרחבה, גם יגדל עוד מֵעַל לגבולה וְיִתְפַּשֵׁט עד פאַריז, מאַרזיילע, בּאָרדאָ, לאָנדאָן, האַמבורג, לייפציג, ווין, ועוד ערים גדולות ורחוקות בכל קַצְוֵי איירופא, וגם באזיה ישלח סְחַר העיר את פארותיו עד טהערעאַן, בוכֿאַראַ ופעקינג. נהר מאָסקוואַ אשר אניות סוֹחֵר יהלכו בו, מסלת הברזל גם מסלות הקרח בחֹרף, דרושים הם לחֵפץ המסחור, וירחיבו צְעָדָיו, גם ישפיעו עֹשֶׁר רב ועצום בעיר מאָסקוואַ המַעטירה. זולת המסחור הגדול, מהֻללה העיר הזאת בגלל בתי מלאכה הרבים אשר בתוכה, כי יותר מאלף בתים כאלה נמצאים בה.

במסבי מאָסקוואַ מתנוססים היכלים וארמנות רבים, ומהנכבדים בהם הלא הם: פעטראָווסקי, היכל הקיסר בדרך העולה למדינת טווער, משכן הקיסר נאַפאָלעאָן בעת אשר בָּעַרה מאָסקוואַ ואין מכַבה. קאָלאָמענסקאָיי סעלאָ, קוּסטקאָוואַ, אַסטאַנקינאַ ואַרחאַנגעלסק הם היכלי נדיבים ואפרתים עִם גנים חמודים. בערך שתים עשרה פרסאות, מַערבית למאָסקוואַ, בדרך העולה סמאָלענסקה, על נהר מאָסקוואַ, בנויה עיר מאָזאַאִיסק ואצלה הכפר באָראָדינאָ, אשר בו התחוללה מלחמה עזה מאד בין הצרפתים ובין הרוסים בשנת 1812 ביום הששי וביום השביעי לְיֶרַח סעפטעמבער. על אחת הגבעות הנקראת בשם “סוללה האדומה” הֻצבה מצבת זִכָּרוֹן מַזכרת המלחמה האיומה והזעומה ההיא. בדרך העולה יאַראַסלאַחוולה, תשע פרסאות לפאת צפונית מזרחית ממאָסקוואַ בנוי בית המקלט הגדול בכל ארץ רוסיא הנקרא בשם טאָיצקאַ סערגיעוו, נוסד בערך 1338 על ידי סערגיוס קדוש הרוסים. כל שליטי רוסיא, נסיכיה, אפרתיה וסוחריה העשירים יובילו שי ומתנות יקרות להבית הזה. פָּרָשַת הכסף אשר בבית אוצר הבית הזה, היא בערך שש מאות מילליאן רובל כסף. בית המקלט הזה גדול הוא מאד כעיר רבתי עָם, ובתוכו תשעה בתי תפלות, היכל הקיסר, היכל הכהן הראשי (אַרכימאַנדריט), בית האוצר, חדרים ותאים רבים למושב הכֹּהנים הנזירים (מאֶנכֿע), סימינאר בעד שלש מאות חניכים, גם גנים רבים וגדולים. סביב הבית הזה בנויה חומה נשגבה מאד עִם שמנה מִגְדְלֵי צֹפִים (וואַכט טהירמען).

הערים הנודעות במדינת מאָסקוואַ, הן: קלין על נהר עסטרא, מספר יושביה שני אלפים, בה היכל מפֹאר גם שרידי ארמון ישן, והיא מהֻללה בגלל אשר בה ישבו הנסיכים מבית ראָמאַנאָוו אֲבוֹת קיסרי רוסיא –. דימיטראָוו על נהר יאַכטאָמאַ, ארבעה אלף תושבים ובתים לחרֹשת המעשה. פּאָדאָל על נהר פאַכראַ ובה בתי מלאכת מֶשִׁי –. וואָסקראָסענסק –. בראָנגיצי על נהר מאָסקוואַ, שני אלפים תושבים, בית מלאכת בד ותרבות סוסים בעד הממשלה –. באָגָאָראָדסק על נהר קליאסמאַ. סוועניגאָראָד על נהר מאָסקוואַ –. וואָלאָקָלאַמסק על נהר גאָראָדענקא –. רוּזאַ –. סערפוחאָוו על נהר נאַראַ ונהר סערפייקאָ, בתי מלאכה רבים בתוכה ומסחר בדגן וחטים, בקר וצאן, קנבוס, דבש, טאַבאק ובד –. קאָלאָמאַן על נהר מאסקווא במקום אשר יגיח לתוכו את מי הנהר קאָלאָמענקאַ, בתי מלאכה רבים ושונים בתוכה. היכלי הקיסרים אשר בה נודעים לְשֵׁם ולתהִלה בכל ארץ רוסיא.

2) מדינת סמאָלענסק, מדתה 1018 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,137,212. גבולותיה: לפאת צפונית טווער, לפאת מזרחית מאסקווא וקאַלוּגאַ, לפאת דרומית מזרחית קאלוגא וארעל, ולפאת צפונית מערבית וויעבסק ופסקאָוו. שתים עשרה גלילות לה: סמאָלענסק, ביעלאָיי, דאָראָגאָבוש, דוּכֿאָווטשינאַ, גזשאַדסק, יעלניאַ, יוּכֿנאָוו, קראַסנאָיי, פאָריעטשיע, ראָסלאַוול, זיטשעווקאַ, וויאַזמאַ. שם עיר הבירה כשם המדינה “סמאָלענסק”, עיר מפֹארה בנויה בנָוה על שפת נהר דניעפער, והיא אחת הערים הישָנות ברוסיא. במאה הט"ו היה מספר יושביה (לפי עֵדות סופרים רבים) בערך 200,000, ובשנת 1861 היה מספרם 21,142. שנים רבות לחמו על אֹדותיה הרוסים, השוועדים, הליטאָווים והפולאנים, עד אשר התגברו הרוסים וילכדוה ויביאוה תחת כנפי ממשלתם בשנת

  1. בתי תפלות רבים בתוכה, שלשה מקלטים (קלאָסטער), בית מִדרש ללמודי הדת, בית ספר גדול לבני האזרחים, בית ספר לידיעות טכסיסי מלחמה, בתי מלאכה ובתי חרֹשת המעשה, מסחר גדול וְשׁוּק מהֻלל. בשנת 1812 התלקחה על יד העיר הזאת מלחמה כבֵדה בין הרוסים ובין הצרפתים ביום כ“ה וביום כ”ו לחֹדש אויגוסט, ואחרי אשר נזורו הרוסים מתוכה, היתה לשרֵפה מאכוֹלת אש, אך עד מהרה התנערה מאֵפר מוקדה וַתְּחַדֵשׁ ימיה כקדם, אפס כי לא שָׁבָה עוד לכבודה הראשון, וכעת נמצאו בתוכה כאלפים בתים וכעשרים ושלשה אלף תושבים –. עיר ביעלאָיאַ על נהר ביעלאָיאַ, עיר מסחור עם היכל נחמד, שלשת אלפים תושבים. ראָסלאַוול על נהר אָסטער, ארבעת אלפים תושבים –. דאָראָגאָבוש על נהר דניעפער עם ארמון מפֹאר, חמשת אלפים תושבים, בתי מלאכת זכוכית –. פאָרעטשיע במקום שֶׁפֶך נהר קאספליאָ לנהר דינאַ, ששת אלפים תושבים, מסחור בין סמאָלענסק ובין ריגאַ –. וויאזמא על נהר וויאזמא שנים עשר אלף תושבים, בתי מלאכה לעבוד עורות. בקִרבתה התחוללה מלחמה גדולה בין הרוסים ובין הצרפתים –. אַסנאָיי על נהר סווינאַיאַ ומערניקאַ, בה פרצה מלחמה גדולה בין הרוסים והצרפתים בשנת 1812 בחמשה לחֹדש נאָוועמבער, והצרפתים נִגפו לפני הרוסים מגֵפה גדולה –. גשאַסטאַק על נהר גשאַט (השופך את מימיו אל נהר וואָלגאַ), ובה שְׁוָקִים (ירידים) גדולים, מעבר אניות, מסחור, ומספר יושביה שלשת אלפים –. אַדרוסאָוו, כפר מהֻלל בגלל ברית השלום אשר כרתו הרוסים והפולאנים בשנת 1667 –.

3) מדינת פסקאָוו (או פלעסקאָוו), מדתה 816 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 791,300. גבולותיה: לפאת צפונית פעטערבורג ונאָווגאָראָד, לפאת מזרחית נאָווגאָראָד, טווער וסמאָלענסק, לפאת דרומית וויטעבסק, לצד מערבית ליפֿלאַנד וּוויטעבסק. שמונה גלילות לה: פסקאָוו, חאָלם, נאָוואָרזשעוו, אָפאָטשקאַ, אָסטראָוו, פאָרכֿאָוו, טאָראָפעץ, וועליקאַיאַ־לוּקאַ. עיר הבירה כשם המדינה “פסקאָוו”, עיר בצורה מכוננת על נהר וועליקאַיאַ. מספר יושבי העיר ארבעת אלפים, שמונה ושלשים בתי תפלות בתוכה, מושב כֹהן ראשי (ערץ־בישאָף), בית ספר ללמודי הדת, גימנאַזיום, בתי ספר רבים לבני הנעורים; בתי חרֹשת המעשה ליריעות בד, לעורות מעֻבָּדוֹת, לזכוכיות מלֻטשות, למפרשי אניות ועוד רבות כאלה; שְׁוָקִים גדולים; מסחור בקנבוס פשתים ועורות. בימי הבינים היתה העיר הזאת רבת המרכוֹלת ותהי סְחַר ערי ברית המסחור (האַנזע שטאדטע). עד שנת 159 היתה פסקאָוו כנסיה חפשית. בעיר הזאת יִמָצאו שרידי משואות ארמון ישן אשר נבנה עוד במאה העשתי עשרה לספהנ"ו, גם בה היכל מפֹאר לשר המדינה הזאת. עיר וועליקאַיאַ־לוּקאַ על נהר לאַוואַט, ארבעת אלפים תושבים, בית אוצר ספרים, בתי עבוד עורות, מעבר אניות ומסחור –. טאָראָפעץ על נהר טאָראָפאַ, שמונת אלפים תושבים, סחורת עיר ריגא –. פעטשאָראָ עיר מצער ובה בית תפלה אשר רבים ינהרו אליו לצקת לחש –.

4) מדינת טווער, מדתה 1163 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,518,077. גבולותיה: לפאת צפונית מערבית ולפאת צפונית נאָווגאָראָד, לפאת מזרחית יאַראָסלאוו וּוולאַדימיר; לפאת דרומית מאָסקוואַ וסמאָלענסק, ולפאת מערבית פסקאָוו. שתים עשרה גלילות לה: טווער, ביעזעצץ, קאַשין, קאָליאַזין, קאָרטשעוואַ, אָסטאַשקאָוו, רזעוו, סטאַריצאַ, זוּבצאָוו, טאָרזהאָק, וועסיעגאָנסק, ווישנעיי־וואָלאָטשאָק. עיר הבירה כשם המדינה “טווער”, עיר בצורה מכוננת על שֶׁפֶך נהר טווערצאַ ונהר טמאַקאַ לנהר וואָלגאַ, בה תעלות יקרות, 2000 בתים, 3000 תושבים, היכל מלך, בתי תפלות רבים, מושב כהן ראשי (בישאָף) מצבת זכרות לכבוד הוד הקיסרית קאטארינא השניה. אַקאַדעמיע. סעמינאַריום בעד 600 תלמידים, גימנאזיום, בית ספר לנערי בני הצבא, בית חִנוך לנערות; בתי מלאכה, בתי ארג ובתי עבוד עורות במספר רב, מסחור –. טאָרשאַק על נהר טווערצא עם היכל נחמד ועשתי עשר אלף תושבים. בה בתי עבוד עורות אשר עובדיהם שִׂכלו את ידיהם לְפַתֵּחַ עליהם תמונות ציצים ופרחים מופָזים –. ווישנעיי־וואָלאָטשאָק על תְּעָלה הנקראת כשם העיר, שבעת אלפים תושבים, מעבר אניות, מסחור –. אָסטאַשקאָוו על ברֵכת זעליגער, עשרת אלפים תושבים ומרביתם טֹוִים חוטי צמר גפן; ארבעים וששה בתי עבוד עורות, שבע מאות עושי מנעלים, התופרים בכל שנה יותר ממאה אלפים זוגות מנעלים הנמכרים בערים הקרובות והרחוקות, שבעים חרשי ברזל, אורגי צמר גפן, בית מלאכת צוקער –. וועסיעגאָנסק על נהר וואָלגאַ, שני אלפים תושבים, בתי מלאכת מסמרים, שְׁוָקִים –. בגליל קאָרטשעוואַ נודע הכפר “קימורי” וּמְסִבָּיו בגלל הסנדלים הרבים המרבים לתפור מנעלים בכל שנה ושנה עד כי הם לבדם הכינו כל המנעלים לצבאות הרוסים בהתחולל המלחמות הגדולות משנת 1809 עד שנת 1812.

5) מדינת נאָווגאָראָד, מדתה 2139 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,006,293. גבולותיה: לפאת צפונית אָלאָנעץ ופעטערבורג, לפאת מזרחית וואָלאָגדאַ ויאַראָסלאַוו, לפאת דרומית מזרחית טווער ופסקאָוו, לפאת מערבית פסקאוו ופעטערבורג. עשר גלילות לה: נאָווגאָראָד, ביעלאָזערסק, באַראָוויטשי, דעמיאַנסק, קורילאָוו, קרעסטצי, טיכווין, טשערעפאָוועץ, אוסטיוּשנאַ, וואַלדאַי –. נאָווגאָראָד היתה כנסיה חפשית (רעפובליק), וגם בעת שלטון המאָנגאָלים ברוסיא היתה היא חפשית מֵעֹל העריצים ההם ולא סרה אל משמעתם. ימים רבים מָשְׁלָה בנסיכות פסקאָוו ופערם, ותלך מחיל אל חיל וַתְּהִי רבתי עָם, שרתי במדינות וסְחַר עמים רבים. בימי ממשלת אִיוואַן הראשון נספחה אל ארץ רוסיא –. שֵם עיר הבירה כשם המדינה “נאָווגאָרואָד”, בנויה בנוה על מוצא נהר וואָלכאָוו מברֵכת אילמען. העיר הגדולה הזאת נודעה עוד במאה החמישית לספירת הנוצרים, בשנת 862 יסד בה רוּריק את ממשלתו, וכל ימי הבינים היתה עיר תהִלה, רבת המרכוֹלת וּסְחַר ארצות רחוקות וקרובות, גם באה במָסורת הברית עם כל ערי ברית המסחור באשכנז (האַנזע שטאָדטע), ויותר עוד הִתְחַבְּרָה עִם דאֶנעמאַרק וקאָנסטאַנטינאָפעל במקנה וקנין ובכל הליכות המסחור. לפי עדות סופרים רבים היה לְפָנים מספר יושביה בערך 400,000 נפש אדם. בתגרת ידי הנשיא אִיוואַן האיום החֵלה נאָווגאָראָד לָרֶדֶת פלאים, כי הוא שפך עליה כל חמתו על אשר נתנה יד להפולאָנים עַם עֶבְרָתו, ויעש בה נְקָמות בחרב ובאש וָדָם, ויותר עוד ירדה מַטה מטה מעת אשר יסד הקיסר פעטער הגדול את פעטערבורג, כי גם שארית כבודה ירשה העיר החדשה ההיא –. הנהר ההולך בתוך עיר נאָווגאָראָד יְבַתֵר אותה לשנים, החלק האחד יִקָרא בשם עיר זאָפֿיע, והשני בשם עיר הסוחרים, וגשר יפה מאבני גראַניט יחַבר אותם יחד. חלק העיר הנקרא בשם זאָפֿיע מוקף הוא בסוללה (וואַלל) וחפירות עמוקות, ובתוכו מבצר גדול מוסב חומה נשגבה עם מִגְדְלֵי־עוֹז, ובתוך המבצר בית תפלה עתיק מאד לימים אשר שֵׁם זאָפֿיע נקרא עליו. עד היום תֵּחָשֵׁב עוד העיר הזאת בין הערים הגדולות ברוסיא, כי עד היום היא רבתי עָם, מלֵאה תשואות ורבת המסחור, מספר יושביה 17,725, שבע מאות בתי מושב בתוכה, ארמון יפה ונאדרי בְּחוֹסֶן וִיקָר, בתי תפלות רבים, בתי ארג למפרשי אניות, בתי מלאכת נֵרות ועורות ועוד רבות כאלה, מסחר גדול ומעבר אניות –. בשנת 1862 עִטְרָה לה רוסיא בעטרת כבוד, כי הִצִיבָה בתוכה מַצֶבֶת הוֹד לפי מלאת אלף שנים לממשלת רוסיא מעת הִוָסְדָהּ על ידי רוּריק נשיאה הראשון –. עיר סטאַראַיאַ־רוּססאַ על שֶׁפך נהר רוּססאַ לנהר פאָליסאַ, מספר יושביה חמשת אלפים, מִכרה מלח, מסחר גדול בזרע פשתים –. אוּסטיוּשנאַ על נהר מאָלאָגאַ, בתי חרשי ברזל, מסחר רב בעצם וברזל –. וואַלדאַי על נהר וואַלדאַיי, בתי מלאכה רבים למלאכת בּוֹרִית, נרות, עורות ומעשה אופה, מספר יושביה ארבעה אלף –. קירילאָוו, כוננה בין שלש ברֵכות על התעָלה המחַברת את נהר סוּכאָנאַ ושעקסנא, שלשת אלפים תושבים. ביעלאָזערסק על יד שֶׁפך נהר שעקסנא לתוך יאור ביעלאָ אָזעראַ, מבצר קטן בתוכה, דַיָגִים רבים, שלשת אלפים תושבים –. טיכווין על נהר טיכווינא, בה בית תפלה אשר אליו ינהרו רבים להתפלל, מסחור בתבואות הארץ –.

6) מדינת אָלאָנעץ, מדתה ¼2717 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 296,593, גבולותיה: לפאת קדמה וצפונה אַרכֿאַנגעל, לפאת דרומית וואַלאָגדאַ ונאָווגאָראָד גם פעטערבורג, לפאת מערבית ברֵכת לאַדאָגאַ ונסיכות פֿיננלאַנד הגדולה. שש גלילות לה: פעטראָסאַוואָדסק, קאַרנאָפאָל, לאָדעיינאָיעפאָלע, אָלאָנעץ. פאָוויענעץ, וויטעגראַ. עיר הבירה “פעטראָזאַוואָדסק” על לשון ברֵכת אָנעגאַ, ובה עשרת אלפים תושבים, בקִרבתה מַעין ישועה להבריא את שותֵי מֵימָיו –. עיר אָלאָנעץ על ירכתי ברכת אָנעגאַ במקום אשר תגיח הברֵכה את נהר אָלאָנקאַ אל קִרְבָּהּ, בה בתי מַטוה, שלשת אלפים תושבים, ובקִרבתה יֵחָצְבוּ ברזל ונחֹשת מֵחֵיק הארץ –. וויטעגראַ על הנהר הנקרא כשמה, בה בתי חרֹשת המעשה, מסחור, שלשת אלפים תושבים. כפר טיווידיא, בקרבתה יוציאו אבני שַׁיִשׁ ממעבה האדמה –. פאָוויענע מעֵבר לברכת אָנעגאַ, אלף תושבים –.

7) מדינת ארכאַנגעל, מדתה 13,925 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 284,244, שש גלילות לה: אַרכאַנגעל, קעם, קאָלאַ, מעזען, אָנעגאַ, פינעגאַ. גבולותיה: לפאת צפונית ים הקרח, לפאת מזרחית טאבאָלסק, לפאת דרומית מזרחית ולפאת דרומית וואָלאָגדאַ, לפאת דרומית מערבית אָלאָגענץ, לפאת מערבית נסיכות פֿיננלאַנד הגדולה. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה “אַרכאַנגעל” על נהר דווינאַ לא רחוק מגליל צִיר הצפוני (פאָלאַרקרייז) אשר שָם לא תבוא השמש בימי הקיץ, ובחורף לא תזרח שם כי אם שלש שעות ביום. עוד במאה העשירית לספהנ“ו באו סוחרי הנאָרמאַנים ויתקעו יתדם על יד אַרכאַנגעל, ויכוננו שם בתי מסחור, ובשנת 1553 נודעה אַרכאַנגעל בכל איירופא על ידי האַנגלים. בימים הראשונים היתה רק היא עיר החוף בארץ רוסיא ואליה נָהרו סוחרי ענגלאַנד עם סחורות ידם. אחרי כן באו שם גם סוחרי האָללאַנד ואשכנז ויסחרוה. אך מעת אשר בנה פעטער הגדול את פעטערסבורג, ירדה עיר עליזה הזאת עשר מעלות אחורנית, כי מִטַעַם הקיסר הגדול ההוא עזבו אותה סוחרים רבים ויבואו לעיר החדשה פעטערבורג. בימי הקיסרית קאטארינא השניה שבה העיר לאיתנה וַתְּחַדֵשׁ ימיה כקדם. בימים האלה יפרח המסחור בתוכה, בתי מלאכה וחרֹשת המעשה מתנוססים בה במספר רב. אלף ומאתים בתי מושב בתוכה, מספר יושביה עשרים אלף, בית המועצה לצבאות חֵיל הים (אַדמיראַליטאֶט), בתי תפלות רבים, ובית מקלט עתיק, בתי ספר שונים, בית חולים לאנשי צבא, חוף אניות גדול ומהֻלל, מִבנה אניות, חֶבר סוחרים היורדים ארחות ים הלבן באניות סוחר, צֵיד דגים מלוחים (הערינג), מסחור גדול בשֵׁן (עלפֿענביין) וְשִׁנֵי תנינים (וואַללראָס). עוד בשנת 1825 הוציאו הסוחרים ממנה 317 אניות טעונות סחורות שונות, הלא הן: 154,111 פוּד חֵלב; 2000 פוּד טהראַן; 21,231 פוד קנבוס; 15,000 פוד פשתים; 43,000 פוד ברזל; 1,911 פוד עורות; 50,319 פוד כּוֹפֶר (טהעער); 13,000 פוד זפת; 1,094,000 מַרְבַדִים (מאַטטען); 100 מפרשי אניות ועוד רבות כאלה, גם אליה תבואנה אניות סוחר רבות מארצות קרובות ורחוקות וימלאוה שפעת אשֶׁר וְעשֶׁר –. נאָוואַיאַ־דווינקא, מבצר על אחד האיים אשר בנהר דווינא, נוסד בימי פעטער הגדול –. גאָלמאָגאָרי גם כן על אי אחד בנהר דווינא, ובטרם התכוננה עיר אַרכאַנגעל היתה היא עיר הבירה בחבל הארץ אשר על נהר דווינא –. אָנעגאַ עיר בנויה אצל שֶׁפֶך נהר אָנעגאַ אל ים הלבן, חוף אניות, מסחור בעצים, זפת וָכוֹפֶר, שני אלפים תושבים –. קעם על חוף ים הלבן עם מבוא ים לאניות, אלף תושבים, וּבִמְסִבֶּיהָ יגורו לאַפִּים רבים –. מעזען אצל שפך נהר מעזען אל ים הקרח, עיר מסחור, חוף אניות, כאלפים תושבים, מַרביתם נוסעים לאיי ים הקרח לצוד שם תניני הים וחיות הארץ, גם עושים מסחור באדרות שער –. קאָלאַ העיר הצפונית מכל ערי רוסיא האיירופית ורחוקה מפעטערבורג 5/7 157 פרסאות מרובעות, נוסדה על חוף ים הקרח, בימי הקיץ לא יבוא שם השמש ששה שבועות רצופים, ובימי החורף לא יצא שם השמש ששה שבועות בשנה. בה מאתים בתים, וכאלפים תושבים –. חֶבֶל ארץ רבה באַרכאַנגעל נקרא לפָנים בשם “יאַרמיאַ”, אשר אדיריו ממנו היו, ומושליו מקרבו יצאו. במאה העשתי עשרה והשתים עשרה לספהנ”ו חָזקה על הארץ ההיא יד הכנסיה החפשית נאווגאראד ותמריצנה להיות סָרָה אֶל משמעתה, גם כוננה שם מושבות (קאָלאָניען) רבות, ובראשית מאה חמש עשרה נספחה לארץ ממשלת נשיאי רוסיא, והנשיא אִיוואַן הרביעי היה הראשון אשר שָׂם שָׁם הנציב הראשון בשנת 1543. למדינת אַרכאַנגעל יֵחָשְׁבוּ האיים אשר בים הקרח, הלא הם: איי נאָוואַיאַ־זעמלאַ, שני איים גדולים מדתם 4455 פרסאות מרובעות. חֻפָּם הצפוני גם מַרבית שִטחם הַתָּוֶך לא נֶחקרו עוד מאת חוקרי הארצות, כי החורף העז והקרח הנורא השוררים שם בתעצומות עֻזם לא יתנו מִדְרַך כף רגל בארץ נוראה ההיא פנימה –. באיים ההם נמצאים דֻבֵּי הקרח, קלי המֵרוץ, שועלים לבָנים, תנינים ועוד חיתו טרף. מכל עוף כנף לא ימצאו שם בימי החורף רק הפֿאַלקים, אך יתר מיני הצפרים תעופינה לפני בוֹא הקור לארצות החמות –. אִי וואַיגאַץ, על חֻפָּיו ידגו דגים רבים ושונים, ובאדמתו תרמושנה חיות רבות אשר עורותיהן יקרים מאד. אִי קאַלוּגיעוו דומה בתכונתו לאי וואַיגאץ, ובשניהם יגורו סאַמאָיעדים רבים –. שפיצבּערגען, שטחו 1201 פרסאות מרובעות, והוא קבֻצת איים וסלעים רבים, הרים גבוהים כארבעת אלפים רגל מכוסים בכפור ושלג עולמים, גם העמקים יעטפו שם שלג רב מאד אשר ימס בחצי הקיץ, והארץ תוציא שם ירק דשא לכלכל את חַיַת חַיוֹת המֵרוץ –. הנוסע האנגלי ווילוגבי מצא לראשונה את שפיצבערגען בשנת 1553 –. בכל האי לא ישב אדם, רק בימי הקיץ יבואו שם הצידים לָצוּד תניני הים, וככלותם עבודתם ישובו לבתיהם –.

8) מדינת וואָלאָגדאַ, מדתה 7201 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 974,721. גבולותיה: לפאת צפונית וצפונית מערבית ארכאנגעל, לפאת מזרחית טאבאלסק, לפאת דרומית מזרחית פערם, וויאַטקאַ, לפאת דרומית קאָסטראָמאַ ויאַראָסלאַוו, לפאת מערבית נאווגאראד ואָלאָנעץ. עשר גלילות לה: וואלאגדא, גריאַזאָוועץ, יאַרענסק, קאַדניקאָוו, ניקאָלסק, זאָללוויטשעגאָדסק, טאָטמאַ, אוּסטיוּג, אוּסט־זיסאָלסק, וועלסק. עיר הבירה כשם המדינה וואָלאָגדא, על נהר וואָלאָגדאַ, זרוע מנהר סוּכאָנא. מספר תושביה חמשה עשר אלף, עיר מרכולת ורבת המִסחור לכל ערי צפון רוסיא האיירופית, ולערי ארץ כינא ועוד ארצות רבות. בה בתי חרֹשת למעשה זכוכית ובדֹלח, מפרשי אניות, יריעות בד, עורות ונרות, פֿיטריאָל, טערפעטין, צבעים, חוֹמר חוֹתָם (זיעגעללאַק) ועוד רבות כאלה –. עיר אוּ[ס]טיוּג־וועליקי על שֶׁפך נהר יוּג לנהר סוּכאָנאַ, ועל יד המסלה העולה מאַרכאַנגעל לסיביר. ארבעת אלפים תושבים. בתי מלאכה רבים ומסחור גדול לארכאנגעל וסיביר –. יעַרענסק על נהר וויטשעגדאַ –. טאָמאַן, כשלשת אלפים תושבים, מִכרה מלח, ובכל שנה יוציאו ממנה 40,000–13 פּוּד מלח, מסחור בסחורות שונות –. סערעגאָווסק, אלפים תושבים, מבנה אניות, מכרה מלח בערך 279,000–123 פּוּד בכל שנה –. גריזאָוועץ, שְׁוָקִים גדולים וכאלפים תושבים.

9) מדינת יאַראָסלאַוו, מדתה 1/5 622 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 969,642 . גבולותיה: לפאת צפונית וואָלאָגדאַַ; לפאת מזרחית קאָסטראָמאַ, וולאַדימיר; לפאת דרומית וולאַדימיר; לפאת מערבית טווער ונאָווגאָראָד. עשר גלילות לה: יאַראָסלאַַוו, דאַנילאָוו, ליוּביוּם, מאָלאָגאַ, מישקין, פאָשעייאָניע, ראָמאַנאָוו־בּאַריסאָגלעבסק, ראָסטאָוו, ריבינסק, אוּגליטש. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה “יאַראָסלאַוו” על אֶשֶׁד נהר קאָטאָראָסל אל נהר וואָלגאַ. עוד בשנת 1833 היו בתוכה 2754 בתי מושב, 28,500 תושבים, 29 בתי תפלות, בית מקלט מהֻלל, מושב כֹהן ראשי, בית ספר ללמודי הדת בעד חמש מאות תלמידים עם בית אֹסֶף ספרים, גימנאַזיום, בית ספר דעמידאָוו, בו לקחו התלמידים לֶקַח טוב בידיעות שונות, גם בית אוצר ספרים חֻבר אל הבית הגדול ההוא לתועלת התלמידים ולכל יבוא לשקוד על דלתות ההשכלה, בית ספר גלילי, בית אסופים; שני בתי מלאכת בד, ארבעה בתי מלאכת מֶשִׁי ועוד רבים כאלה. מסחור גדול בתבואות השדה. כעת מספר יושביה 45,000 נפש אדם, גם ששה ערי מגרש לה (פֿאָרשטאֶדטע) ­–. עיר אוּגליטש על נהר וואָלגאַ, 8000 תושבים, בתי מלאכה לעִבוד עורות, למלאכת הנייר, ומסחור בתבואות הארץ ובעורות חיות בעלות אדרות שער –. ריבינסק על נהר וואָלגאַ, בה חוֹף אניות העולה על כל חֻפֵּי נהרות רוסיא, בתי מלאכת עורות ומעשה ארג ליריעת בד, כשלשת אלפים אניות סוחר תבואנה אליה בכל שנה, ומחיר הסחורות כמאה ועשרים מילליאָן רו“כ בשנה –. ראָמאַנאָוו על נהר וואָלגאַ, בתי עבוד עורות, מסחור. מעבר הנהר השני יִמָצֵא חלק העיר הנקרא בשם באריסאגלעבסק, ובו בתים לאריגת בגדי בד ומשי. ארבעת אלפים תושבים –. ראָסטאָוו על נהר ראָסטאָוו, והיא אחת מהערים הישָנות אשר ברוסיא, מבצר קטן, בתי חרֹשת המעשה, שְׁוָקִים, מסחר רב. בשנת 1833 היו בה 1016 בתי מושב, ומספר יושביה 6,500. כ”ז בתי תפלות, שלשה בתי מקלט, מושב כֹהן ראשי, סעמינאַריום, בתי מלאכה רבים, שׁוּק גדול בכל שנה, ויותר משבעים אלף סוחרים יבואו אז לעשות מסחר וקנין. כעת מספר יושביה שבעת אלפים, וסַחרה בתבואות השדה, קנבוס, בד, עורות, דבש, דונג ועוד רבות כאלה, גם בתי חרֹשת המעשה בתוכה –. וועליקאָיי־סעלאָ, שלשת אלפים תושבים, בית חרֹשת המעשה למלאכת הנייר, שׁוָקִים גדולים –. מאַלאגא על נהר כשמה, שני אלפים תושבים, מעבר אניות, מסחור –.

10) קאָסטראָמאַ, מדתה 1451 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,073,671. גבולותיה: לפאת צפונית וואַלאָגדאַ; לפאת מזרחית וויאטקא; לפאת דרומית ניזני־נאווגאראד, וולאדימיר; לפאת מערבית יאַראָסלאַוו. שתים עשרה גלילות לה: קאָסטראָמאַ, בּוּיי, גאַליטש, יוּריעוועץ־פאָוולאָווסקי, קינעשמאַ, קאָלאָגריוו, מאַקאַריעוו, נערעכטאַ, סאָלי־גאַליטש, טשוּכלאַמאַ, וואַרנאַווין, וועטלוּגא. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה קאָסטראָמאַ, על אשד נהר קאָסטראָמאַ לתוך נהר וואָלגאַ, כ"א אלף מספר תושביה ומרביתם סוחרים גדולים. בה בית מקלט מהֻלל, היכל שר המדינה, בית תפלה לבעלי דת מחמד (מאָשעע); בתי עבוד עורות, בתי ארג ליריעות פשתן ומפרשי אניות –. עיר זאַליטש על נהר זאַליטש, ששת אלפים תושבים, חצר מסחור, בתי ארג ליריעות בד, מסחר באדרות שער –. אוּנזשאַ על נהר כשמה, ב' אלפים תושבים, גנות בצלים –. קינעשִמאַ, תושביה בערך 2500, ובה בתי מלאכה לאורגי פשתן –. יוּרעוויץ, שלשת אלפים תושבים, בתי ארג לצמר גפן –. מאַקאַריעוו על נהר אונזאַ (רחוקה שלשים פרסאות ממאַקאַריעוו אשר על נהר וואָלגאַ הנודעת לתהִלה בגלל הַשְׁוָקִים הגדולים אשר בתוכה), שלשת אלפים תושבים, בתי מלאכה לעבוד עורות –.

11) מדינת וולאַדימיר, מדת 1/2 860 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,216,619. גבולותיה: לפאת צפונית יאַראָסלאַוו וקאָסטראָמאַ, לפאת מזרחית ולפאת דרומית מזרחית ניזני־נאָווגאָראָד, לפאת דרומית דיאזאן וטאַמבאָוו, לפאת דרומית מערבית ריאזאן ומאָסקוואַ, לפאת צפונית מערבית טווער. שלש עשרה גלילות לה: וולאַדימיר, אַלעקסאַנדראָוו, גאָראָכֿאָוועץ, יוּרייעוו־פאָלסקיי, קאָוואָראָוו, מעלענקי, מוּראָם, פערעסלאַוול־זאלעסקאי, פעקראָוו, שוּיאַ, סוּדאָגדאַ, סוּסדאַל, וויאַסניקי. שם עיר הבירה כשם המדינה וולאַדימיר, על נהר קליאָסמאַ. משנת 1157 עד שנת 1328 היתה היא עיר הבירה בארץ רוסיא ומקום משכן הנשיא הגדול. בעיר הזאת גנים רבים ומסחור בפרי עץ, בתי ארג עם ט"ו אלף תושבים –. עיר שוּיאַ על נהר טעזע, בתי מלאכה לְבֹרִית ובתי ארג לצמר גפן, שני שְׁוָקִים גדולים, שלשת אלפים תושבים –. זוּסדאַל על נהר קאמאנקא, מבצר קטן עתיק ימים, שלשת אלפים תושבים –. גאָרחאָחאָוועץ על נהר קליאָסמאַ, בתי חרֹשת המעשה לפעמונים (גלאַקקענגיסעריי) ולעִבוד עורות, מסחר רב לאַסטראַכאַן, ד' אלפים תושבים –. מוּראָם על נהר אָקאַ, בתי עִבוד עורות, מלאכת בֹּרִית ועוד בתי מלאכה רבים, בִּמְסִבֶּיהָ מחצב מטילי ברזל, שבעת אלפים תושבים –. פרעסלאַוול־זאלעסקאי על נהר טרוּבעטש, בתי חרֹשת המעשה ליריעות פשתן, אדרות שער וָמֶשִׁי, ועוד בתי מלאכה שונים, מסחור גדול עם אוקראַיינאַ ואָרענבורג, ד' אלפים תושבים –. אַלעקסאַנדראָווסק על נהר זערנאַ, תרבות סוסים להממשלה –.

12) ניזני־נאָווגאָראָד, מדתה 1/5 923 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,285,196. גבולותיה: לפאת צפונית קאָסטראָמאַ; לפאת מזרחית וויאטקא, קאַזאַן וסימבירסק; לפאת דרומית פענזע וטאַמבאָוו; לפאת מערבית וולאַדימיר. עשתי עשרה גלילות לה: ניזני־נאָווגאָראָד, אַרדאַטאָוו, אַרזאַמאַס, באַלאַכנאַ, גאָרבּאַטאָוו, קניאַגינין, לוּקאָייאַנאָוו, מאַקאַריעוו, סעמענאָוו, זערגאַטש, וואַסיל. שם עיר הבירה כשם המדינה ניזני־נאָווגאָראָד, על אֶשֶׁד נהר אָקאַ אל נהר וואָלגאַ. העיר הזאת מהֻללה מאד מימים הראשונים בגלל מסחרה הגדול, בה 38 בתי תפלות לרוסים, לעוואַנגעלים ולמחמדים, 7 בתי חולים לעניי עָם, בית יתומים לילדי אנשי הצבא, חצר המסחור עם 2522 חנויות, בתי ארג, בתי חרֹשת המעשה בברזל ובנחֹשת, בתי מלאכה לעִבוד עורות, ועוד בתי מלאכה רבים ושונים. מחמשה עשר יום לחֹדש יוּלי עד עשרים ושבעה לחֹדש אויגוסט ימי שׁוּק בתוכה, והשוק ההוא גדול הוא מכל השוקים אשר באיירופא. לפָנים היה השוק ההוא בעיר מאַקאַריע, ואחרי השרֵפה הגדולה אשר התחוללה בה בשנת 1817, צִוה הקיסר לְהָסֵב את השוק ההוא אל ניזני־נאָווגאָראָד. יותר משלש מאות אלף איש יבואו אל השוק הגדול ההוא, רוסים, גערמאַנים, צרפתים, אַנגלים, יהודים, ארמענים, בוכאַרים, קירגיזים, כינעזים, הודים ועוד עמים רבים מכל המדינות הקרובות והרחוקות. לפי הידיעות משנת 1858 היה מחיר סחורות רוסיא בימי השוק ההם 69,084,155 רובל כסף, ונִמכרו מהם במכסת 65,454,335 רו“כ. סחורות יתר סוחרי איירופא בערך 10,087,080 רו”כ, ונמכרו מהם במכסת 8,766,600 רו“כ. טהעע כֿינעזית הובא שם במחיר 9,615,900 רו”כ, ונמכרו במכסת 8,145,900 רו“כ. סחורות קהיוואַ ובוכאַרא רק בערך 617,440 רו”כ אשר נמכרו כֻלם בשוק ההוא. סחורות פרס, ארמעניען וקאַווקאַז במחיר 2,110,260 רו“כ, ונמכרו שם בערך 1,754,120 רו”כ. בשָמים וצבעים באו שם בעד 3,504,275 רו“כ, ונמכרו במכסת 3,144,975 רו”כ. סוחרי רוסיא וסוחרי אזיה הם ראשי הסוחרים בשוק הגדול ההוא. האיש אשר לא הסכין לשמוע לשונות שונות, יתענג מאד לשמוע בימי השוק ההוא לשונות כל עַמֵי איירופא ואזיה יחד. החנויות העשירות והיקרות המלאות אדרות שער, רבות הן בשוק הזה, ואדרות השער לא תמכרנה לכל קונה במחיר מצער מחמשים או ששים אלף רו“כ. ומחיר כל אדרות השער המובאות שם, לא יֵחָקֵר –. שם נחזה חנויות מוכרי פנינים אשר מחיר כל חרוז הוא עשרת אלפים רו”כ. מחלצות ומעטפות חטובות אטון פאַריז אשר יקר מפנינים מִכְרָם, ועוד חפצים יקרים ונעלים במספר רב ועצום מאד. מספר יושביה בערך 38,065 –. מאַקאַריעוו על נהר וואָלגאַ, לפָנים היתה עיר רבתי עָם ורבות המסחור, אך מעת אשר נעתק הַשׁוּק הגדול ממנה לניזני־נאָווגאָראָד, פנה הודה, פנה זיוה, שאונה והמונה, וכעת לא ימצאו בה כי אם כאלפים תושבים –. פאַוולאָונא על נהר אָקאַ, כששת אלפים תושבים, והיא נודעת לתהִלה בגלל חרשי ברזל הרבים והחרוצים אשר בתוכה. אצל כל בית ימָצאו בתי חרֹשת ברזל, וחרשים מהירים יוציאו למעשיהם שַׂכִּינים ומספרַים ועוד כלים מכלים שונים. מחיר הכלים הנעשים שם בכל שבוע הוא בערך שלשים אלף רו“כ. גם בכל הכפרים אשר סביבות העיר ההיא, ומה גם בכפר ווארמש, נמצאים חרשי ברזל רבים אשר יכינו בכל שבוע כלי ברזל במחיר עשרת אלפים רו”כ –. ארזאמאטש על נהר טערשא, בתי חרֹשת המעשה, סנדלרים רבים, שמנת אלפים תושבים –. פאָטשינקי על נהר רוּדנאַ, ששת אלפים תושבים, בתי ארג בד, מסחור בבהמות, ובקרבתה תרבות סוסים מטעם הממשלה –. ליסקאָוואָ על נהר וואלגא, בתי חרֹשת המעשה ושוָקים גדולים למסחר סוסים, ארבעת אלפים תושבים –. באַרנאַקאָוואַ על נהר פיאַנאַ, בה מערה בסלע אַלבּאַסטער אשר ששים קומות (קלאַפֿטער) ארכה וחמש קומות קוֹמָתָהּ –. ועוד ערים רבות בנויות במדינה ההיא.

13) טאַמבאָוו, מדתה 1202 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,974,584. גבולותיה: לפאת דרומית וולאדימיר וניזני־נאָווגאָראָד; לפאת מזרחית פענזע, סאַראַטאָוו, וואָראָנעז; לפאת דרומית וואראנעז; לפאת דרומית מערבית וואראנעז וארעל; לפאת מערבית טוּלאַ וריזיאן. שתים עשרה גלילות לה: טאַמבאָוו, באָריזאָגלעבסק, יעלאַטינאַ, קירזאָנאָוו, קאָזלאָוו, לעבעדיאַן, ליפעצק, מאָרשאַנסק, סוואַצק, ספאַסק, טעמניקאָוו, אוּזמאַן. שם עיר הבירה כשם המדינה “טאַמבאָוו” על נהר צִנאַ, שלשים וששה אלף תושבים, ורבים מהם סוחרים גדולים, בתי מבשלות לפיטריאָל ואלוין מטעם הממשלה, בתי חרֹשת למעטפות ומטפחות, מסחר רב באדרות שער ומפרשי אניות –. שפאַסק על נהר סטודּענקאַ, ארבעת אלפים תושבים, חרשי ברזל רבים, מרבית סוחריה ישלחו בכל שנה עורות כבשים במחיר מילליאָן רו"כ לעיר טיאכט –. קאָזלאָוו על נהר וואָראָנעז, שבעת אלפים תושבים, בתי מלאכת בֹּרִית וְשׁוּק לסחר בהמות –. לעבעדיאן על נהר דָן, ארבעת אלפים תושבים, ימי שׁוּק למסחר סוסים –. ליפעצק על נהר וואָראָנעז ובה בְּאֵר מֵי מַרפא ומי מתכיות שונות –. מאָרשאַנסק על נהר צנאַ, בתי מלאכה למפרשי אניות, ליריעות בד ונייר, מסחור ביבול השדֵמות ובהמות, ז' אלפים תושבים –. יעלאַטמאַ על נהר אָקאַ, בתי מלאכה, מסחר בתבואות השדה וזרע פשתן, כשבעת אלפים תושבים –. טעמניקאָוו על נהר מאָקשאַ, חמשת אלפים תושבים, בתי ארג למפרשי אניות, ועוד ערים כאלה.

14) מדינת ריאזאן, מדתה 2/3 762 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,418,293. גבולותיה: לפאת צפונית וצפונית מזרחית וולאַדימיר, לפאת מזרחית ודרומית טאַמבאָוו, לפאת מערבית טוּלאַ ומאָסקווא. שתים עשרה גלילות לה: ריאזאן, יעגאָריעווסק, דאָנקאָוו, קאַזימאָוו, מיכאַיילאָוו, אָראַניענבורג, פראָנסק, ריאַזסק, זעראַיסק, זאַפאָזסאָק, סקאָפין, ספאסק. שם עיר הבירה כשם המדינה ריאזאן על נהר טרוּבעש זרוע מנהר אָקאַ, עשרים ושלשה אלפים תושבים, בתי מלאכה למפרשי אניות, לאדרות שער, לבגדי בד, לכלי זכוכית וכלי ברזל, 20 בתי תפלות, סעמינאַריום, גימנאַזיום, בית ספר גלילי, בית ספר לבני האצילים. עיר זעראַיסק על נהר אָסטער, מסחור בבקר וצאן –. פראָנסק, בגליל העיר הזאת שני בתים למלאכת המחטים, האחד בכפר שטאָליצאוי אשר שם יֵעָשוּ מחטים בכל שנה במחיר 45 מילליאָן רו"כ, והשני בכפר קאָלענצוי אשר בו יֵעָשוּ מחטים כפלים מבכפר הראשון –. אָראַניענבורג על נהר ריאֶזאַ, אלפַיִם תושבים העושים מסחור גדול בתבואות הארץ. השר מענטשיקאָוו ירה אבן פִנתה בשנת 1702 גם בנה בה בתים רבים –. קאַזימאָוו על נהר אָקאַ, בתי יוצר רבים, מסחור באדרות שער, כעשרת אלפים תושבים ורֻבם טאַטאַרים. לפָנים היתה עיר הבירה ובה ישבו שליטי הטאַטאַרים (חַנים), וּבִמְסִבֶּיהָ יֵרָאוּ עד היום משואות וחרבות בנינים ישָנים אשר נבנו בידי הטאַטאַרים בימי הצלחתם –. סקאָפין, ה' אלפים תושבים, בתי עבוד עורות גם תרבות סוסים מטעם הממשלה.

15) מדינת טוּלאַ, מדתה 557 פ"מ, מספר יושביה 1,152,470. גבולותיה: לפאת צפונית מאסקווא, לפאת מזרחית ריאזאן, לפאת דרומית טאמבאָוו ואָרעל, לצד מערבית אָרעל וקאַלוּגאַ. שתים עשרה גלילות לה: טוּלאַ, אַלעקסין, ביעלאָוו, באָגאָרדיסק, יעפֿרעמאָוו, יעפיפֿאַן, קאַשיראַ, קראַפיוונאַ, נאָוואָסיל, אָדאָייעוו, טשערן, ווענעוו. שם עיר הבירה כשם המדינה “טולאַ” על אשר נהר טוּליצאַ לנהר אֻפּאַ (פלג נהר אָקאַ), כארבעת אלפים בתים בתוכה, וששים אלף תושבים אשר מרביתם סוחרים גדולים. בית מלאכה לכלי נשק, ושלשת אלפים חרשי ברזל יעשו את כלי יוּצר ההם, בתי עבוד עורות וְהִתּוּך חֵלב, בתי חרֹשת לבגדי צמר, חוֹמֶר חוֹתָם, פּוּך (שמינקע), ומרבית הבית ההם קנין האשכנזים, הצרפתים, האיטלקים וההאָללאַנדים אשר תקעו שם יתדם בימי מלחמת הצרפתים בשנת 1812 וַיֵאָחזו בתוכה וירימו קרן חרֹשת המעשה בכָבוד, גם נטעו שם גנים ועצי פרי למכביר. פעמים אחדות היתה עיר טוּלאַ לשרֵפה מאכולת אש, ומה גם בשנת 1834 אשר אז לִהֲטָה האש את כל בתיה הרבים עד היסוד בם, ולא נותר בהם כי אם בית מלאכת כלי הנשק –. עיר ביעלאָוו על נהר אָקאַ, שמנת אלפים תושבים, בתי חרֹשת ברזל רבים, בתי מלאכה לעִבוד עורות ובתי מלאכת נרות, מסחור –. אָדאָייעוו על נהר אֻפּאַ, ג' אלפים תושבים, מסחור בתבואות השדה וזרע פשתן –. קאשירא על נהר אָקאַ, שני אלפים וחמש מאות תושבים, בתי בשול שכר שעורים ומִקוה הדיָגים –. ווענעוו על נהר ווענעוואָקאַ אשר בו ידגו דגים רבים מאד ושונים, שלשת אלפים וחמש מאות תושבים, ועוד ערים אחדות כאלה.

16) מדינת קאַלוּגאַ, מדתה 561 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 964,796. גבולותיה: לפאת צפונית סמאָלענסק ומאָסקווא, לפאת מזרחית מאסקווא וטוּלאַ, לפאת דרומית מערבית ארעל, ולפאת צפונית מערבית סמאָלענסק. עשתי עשרה גלילות לה: קאלוגא, באָראָווסק, קאזעלסק, ליכווין, מאַלאָ־יאַרעסלאַוועץ, מעדין, מיעשטשאָווסק, מאַסאלסק, פערעמישל, שיזדרין, טאַרוּזאַ. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה “קאַלוּגאַ” על נהר אָקאַ, 35000 תושבים ובהם סוחרים רבים, בתי מלאכת צוקער פֿיטריאָל, יריעות, תרני אניות ועוד רבות כאלה אשר תובלנה לארצות רחוקות, גם לארצות הברית אשר באמעריקא הצפונית, ועורות מעֻבדות ויתר מַרכלתה ועזבונה יובלו גם עד קַצְוֵי ארץ כֿינא. בתי תפלות רבים בתוכה, סימענאַר, גימנאַזיום, בתי ספר לבני האפרתים, בית ספר גלילי, בית משחק ובית אסופים –. באראווסק על נהר פראָטוואַ, ששת אלפים תושבים, בתי מלאכה ליריעות בד, הִתּוּך חֵלב ועִבוד עורות. 125 גנים בתוכה, גני חמד עִם נטעי נעמנים ועצי פרי, גם 674 גנים זרועים ירקות שונות וביחוד בצלים טובים וגדולים –. כפר טאַרונטינאָ, בשנת 1812 הִכּוּ בו גבורי רוסיא את מוּראַט מלך נעאַפאָל מַכָּה גדולה מאד, ולזֵכר הנצחון ההוא הציבו הרוסים עַמוּד גדול על המקום ההוא –. עיר מאַלאַ־יאַרעסלאַוועץ על נהר לוּשאַ, מוּסַבָּה גני חמד, ובית חרֹשת מעשה מֶשִׁי בתוכה, שני אלפים תושבים. על יד העיר הזאת גָברה יד הרוסים על הצרפתים בשנת 1812 ולא נְתָנוּם להפיק זְמָמָם להתפרץ אל נגב רוסיא. בקִרבתה מָקוֹם למִכרה מלח –. מעדינסק על נהר מעדינקא, אלף תושבים, גם על יד העיר הזאת התחוללה מלחמת תנופה בין הרוסים והצרפתים בשנת 1812 בארבעה עשר יום לחֹדש אקטאבער –. פערעמישל על נהר אָקאַ, שני אלפים תושבים, מסחור בתבואות השדה –. שיזדרין על נהר שיסדראַ, שני אלפים תושבים, עִבוד עורות. בקִרבתה מָקום למַחצב ברזל –. כפר גארקי, בית חרֹשת המעשה למלאכת נייר ממינים שונים, ועשרים וחמשה אלף יריעות (ריעס) תֵּעָשֶׁינָה בבית ההוא מדי שנה בשנה –.

17) מדינת אָרעל, מדתה 859 פ“מ, מספר יושביה 1,533,619. גבולותיה: לפאת צפונית קאַלוּגאַ, טוּלאַ וטאַמבאָוו, לפאת מזרחית וואָראָנעז, לפאת דרומית וואָראָנעז, קוּרסק וצערניגאָוו, ולפאת מערבית צערניגאָוו וסמאָלענסק. שתים עשרה גלילות לה: אָרעל, באָלכֿאָוו, בריאַנסק, דמיטראָווסק, יעלעץ, קאַראַטשעוו, קראָמי, ליווני, מאַלאָ־ארכֿאנגעלסק, מצענסק, סייעווסק, טרוּבשעווסק. שֵם עיר הבירה כשם המדינה אָרעל על נהר אָקאַ, כשלשים וארבעת אלפים תושבים ורבים מהם סוחרי תבואה. בתי חרֹשת המעשה במספר רב –. סייעווסק על נהר סעווא ועל ברֵכת מאַריטצאַ, בתי מלאכה לכלי זכוכית לבָנה (פאָרצעללאַן) ומסחור בתבואות הארץ, חמשת אלפים תושבים –. קאַראַטשעוו עיר עתיקה על נהר סויעשאַט, כששת אלפים תושבים ורבים מהם עושים חבלים –. מצענסק על נהר זוּסאַ, בנויה בְכַר יפה ונעים אשר אדמתו פּוֹרִיָה ולחמו שמֵנה, ז' אלפים תושבים ורֻבם עושים מסחר גדול בתבואות השדה –. באָלכֿאָוו על נהר מוגרא, עשרת אלפים תושבים, רבים מהם מְעַבְּדֵי עורות, תופרי נעלים, עושי בתי ידים, ורבים מהם עושים מסחור ביבוּל השדה, בזרע פשתן ובעורות מעֻבָּדִים ועוד רבות כאלה –. ברענסק על נהר געסנאַ, כששת אלפים תושבים, רבת המסחור בים השחור ובים הבאַלטי –. יעלעץ על נהר שאָסנאַ, ט”ו אלף תושבים, בתי מלאכה רבים – ועוד ערים אחדות.

18) מדינת קוּרסק, מדתה 820 פ“מ, מספר יושביה 1,827,068. גבולותיה: לפאת צפונית אָרעל, לפאת מזרחית ואָראָנעז, לפאת דרומית חאַרקאָוו ופאַלטאַוואַ, לפאת מערבית צערניגאָוו וארעל. חמש עשרה גלילות לה: קורסק, ביעלאָגאָראָד, דמיטריעוו, פֿאַטהעז, גראַייוואָראָן, קאָראָטשאַ, לגאָוו, נאָווי־אָסקאָל, אָבאָיאַן, פוּטיוועל, רילסק, שטשיגרי, סטאַרי־אָסקאָל, זוּרשאַ, טִים. שֵם עיר הבירה כשם המדינה “קורסק” על נהר קוּרא ונהר טוּשקאַראַ, כ”ט אלף תושבים, חצר מסחור ובו שלש מאות וחמשים חנויות, סעמינאַר, גימנאזיום, בית אסופים, בית אֹסֶף לזקני אנשי הצבא, בתי מלאכה רבים, מסחור –. קאָרענאַיאַ, שְׁוָקִים גדולים, ומחיר הסחורות הנמכרות שם בכל שנה הוא כעשרים מילליאָן רו"כ –. בעלעגאַרד על נהר דאָנעץ, ח' אלפים תושבים, מסחור רב –. קאָראַטשאַ על נהר קאָראַטשאַ, עשרת אלפים תושבים, גנים רבים –. זודשא על נהר זודשא, ז' אלפים תושבים, עצי פרי מהֻללים –. פוטיוועל על נהר סעם, עשרת אלפים תושבים, בית מבַשלות פֿיטריאָל וזאלפעטער, מסחור –. גילסק על נהר סעם, ז' אלפים תושבים, זרועי גנה ופרי עץ רבים –, ועוד ערים אחדות.

19) מדינת וואָראָנעז, מדתה 2/3 1210 פ“מ, מספר יושביה 1,938,112. גבולותיה: לפאת צפונת מזרחית טאמבאָוו וססאַראַטאָוו, לפאת דרומית מזרחית אדמת הקאָזאַקים הדָנים, לפאת דרומית ודרומית מערבית חאַרקאָוו, ולפאת מערבית קורסק ואָרעל. שתים עשרה גלילות לה: וואָראָנעז, ביריוסש, באָבראָוו, באָגוּטשאַר, קאָראָטאָיאַק, נישנעדיעוויצק, נאָוואָחאָפערסק, אָסטראָגאָסק, פאַוולאָווסק, זאַדאָנסק, זעמליאַנסק, וואַלוּאִיקי. שם עיר הבירה כשם המדינה “וואָראָנעז” על הנהר הנקרא גם כן בשם וואראנעז, כארבעים אלף תושבים, מהם סוחרים רבים השולחים מערבם על פני ים השחור גם על פני היבשה לאָרענבורג וסיביר. בתי מלאכה רבים בתוכה –. קאָראָטאָיאק על נהר דָן, ג' אלפים תושבים העושים מסחור במשי וצמר גפן –. אָסטראָגאָסק על נהר סאָסנאַ, ה' אלפים תושבים, בתי משרפות יי”ש ומסחר בהמות –. וואַלוּאִיקִי על נהר אָסקאָל, ד' אלפים תושבים, ובקִרבתה מחצב ברזל ומַלבן –. פאַוולאָווסק, מבצר על נהר דן, ד' אלפים תושבים, גנים רבים, עושי מלאכת בתי ידים, סוחרים אשר יסחרו את הקאזאקים הדָנים, רֹעֵי מִקנה, סוחרי עצים –. טאַוואָראָוואַ, מבצר על שֶׁפֶך נהר טאַווראָקאַ לתוך נהר וואָראָנעז, אלף תושבים –. כאפערסק, עיר מבצר על נהר כֿאָפער, שני אלפים תושבים –. ועוד ערים אחדות.


ב: רוּסְיָא הַקְטַנָּה.


רוסיא הקטנה נשענת על גבול דרומית מערבית לרוסיא הגדולה. שטחה כארבעת אלפים פרסאות מרובעות, מספר תושביה כשבעה מילליאָן נפש. משנת 882, מעת אשר שָׁם אִיגאָר בן רוּריק את כסא ממשלתו בקיעוו, רָחבה הארץ הלזו וְנָסְבָה ותהי רבתי בגוים, שרתי במדינות. במאה עשתי עשרה לספה"נ רָבוּה אחים בני נְשִׁיא הארץ על דְבַר הממשלה, עד כי חָלְקוּ אותה ביניהם. ועל ידי המַחלקות ההיא נָשְׁתָה גבורתה, חִתְּתָה אֱיָלוּתָה וַתֵרֶד מַטה מָטה. בשנת 1249 לכדו אותה המאָנגאָלים העריצים וישׁימוּה לְמַס עוֹבֵד. בשנת 1320 לכדו אותה נשיאי ליטהויען. בשנת 1386 כאשר כבשו הפולאָנים את נסיכות ליטהויען, כבשו גם את רוסיא הקטנה, ומשנת 1654 שבה תחת ממשלת רוסיא עד היום הזה. בה ארבע מדינות: קיעוו, צערניגאָוו, פאלטאווא וחאַרקאָוו.

1) מדינת קיעוו, מדתה 1/2 924 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 2,012,095. גבולותיה: לצד צפונית מינסק; לפאת צפונית מזרחית צערניגאָוו ופאלטאווא; לפאת דרומית מזרחית חערסאן; לפאת דרומית מערבית פאָדאָלסק, ולפאת מערבית וואָלין. שתים עשרה גלילות לה: קיעוו, ברדיטשוב, קאַנעוו, ליפאָוויץ, ראַדאָמיסל, סקווירא, זוועניגאָראָד, טאַראַשצאַן, טשערקאַסי, טשיגרין, אוּמאַן, וואַסילקאָוו. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה “קיעוו” על נהר דניעפער, ששים ושמנה אלף תושבים. העיר העתיקה הזאת, עיר תהלה היא מקדם קדמתה, ומשנת 880 עד שנת 1157 היתה בירת ממלכת רוסיא. העיר הזאת נִפלגה לארבע פלגות: לעיר השפֵלה (פאָדאָל), לעיר הישָנה (סטאַראָ קיעוו), לעיר הַמְעָרוֹת (פעטשערסקי) ולעיר קרעשטשאַטיק. 1) על חוֹף דניעפער הימני, קרוב לְאֶשֶׁד נהר דעסנא, תתנוסס על ראשי הרים תלולים העיר ההֻללה הזאת. שָׁם לרגלי הר גבוה על מישור רחב ידים המתפשט כלשון ארץ (לאַנדצונגע) בנהר דניעפער, שם בנויה בנָוה עיר השפֵלה (פאָדאָל), עיר חמדת עינים אשר גגותיה וְכִפּוֹתֶיהָ הירקרקות חופפות על בתי מושב ובתי תפלות לבָנים הבנוים לתלפיות בראש כל חוצות, עיר אשר גַנֶיהָ ורחובותיה (פלאֶטצע) וּשְׁוָקֶיהָ מְשַמְחֵי לב ומַצהילי פנים, עיר הנשקפה על פני הנהר הגדול, נהר דניעפער אשר גליו ומשבָּריו מַצהירים כבדֹלח וְתָרְנֵי האניות יתראו בו כיער גדול, ומירכתים מַקבילות הרים רבים נִכְחָהּ, הרים אשר בצלעותיהם ותלפיותיהם יֵרָאוּ בתי מקלט ובתי תפלות רבים: 2) ממעל לעיר השפֵלה הזאת, תתנשא על ראש הר חלק “עיר הישנה” (סטאַראָ קיעוו) אשר כבודה חָדש עִמה ואין מספר לראשי היכליה ומגדליה הנֶחפים בכסף וזהב. בנינים גדולים ומפֹארים יופיעו נוֹכַח פנינו על כל מִדְרַך כף רגל, בנינים עתיקי ימים הבנוים בתבנית בניני ביצאַנץ, ובנינים מחמדי בת עין הערוכים בטוב טעם ודעת העת החדשה, וגני חמד עִם פרי מְגָדִים יכללו את יפיה –. 3) מוּל עיר הישנה על רֻכסי הרים אחדים רָמֵי קומה, תופיע “עיר המערות” (פעטשערסקי) עִם המצודה החדשה ועם בתי תפלות גדולים ונהדרים ומגדלים וְכִּפּוֹת מְצֻפּוֹת זהב, בתי חמד ובתי מָשוֹש, גנים ויערים קטנים, ועוד שכיות חמדה כאלה. העיר הזאת נקראת על שֵם בית המקלט הישן אשר בתוכה ושמו “פעטשערסקי”, (בית מקלט הַמְעָרוֹת) יען כי בו מְעָרוֹת רבות עִם מאה ועשרים חנוטים אשר קדושים הם בעיני הרוסים, והמונים המונים ינהרו אליהם מכל אפסי רוסיא מימים ימימה להתפלל ולשַלם נדר. מראשית ימי האביב עד אחרית ימי הבציר יבואו הרוסים למאות ולאלפים ולפעמים יותר מחמשים אלף איש לעיר קיעוו לשפוך שיחם בקברי קדושיהם ההם –. 4) בנחל אשר בין ההרים הנזכרים המשתרע עד עיר השפֵלה, בנויה מפלגת העיר הרביעית הנקראת בשם קרעשטשאַטיק, וגם היא עיר חמודה מְלֵאָה היכלי חמד ובתי תפארה עִם כל משכיות לבב ושכיות החמדה. בעיר הגדולה הזאת מושׁב כֹהן ראשי להרוסים (מעטראָפאָליט), אקאדעמיע ללמודי דת הנוצרית, סעמינאַר, שני גימנאזיום, בית מִדרש גדול (אוניווערזיטאֶט) אשר נוסד בשנת 1834 וְשֵׁם וולאַדימיר נקרא עליו. היכל להקיסר, בית אוצר ספרים, בית שֶבֶת תחכמוני הנוסד בשנת 1833, גשר מפֹאר אצל העיר הנבנה בשנת 1851, ארכו 7/8 וויערסט, וכסף בנינו עלה עד 2,666,000 רו"כ. בית מלאכת זכוכית לבָנה, בתי מלאכה לעִבוד עורות, בתי חֶבֶר ובתי מועד למשכילים, בתי חולים ובתי חסד, שְׁוָקִים גדולים מאד, ומה גם השוק המהֻלל מיום העשירי עד השלשים לחֹדש יאַנואר אשר אז יתאספו שם סוחרים רבים ממדינות קרובות ורחוקות לעשות מסחר וקנין. בסביבות עיר קיעוו נמצאו דברים רבים עתיקי ימים –. עיר אוּמאַן על נהר אומאנקא, בה שוָקים ומסחור גדול, היכל מפֹאר, כשבעת אלפים תושבים –. בגליל העיר הזאת טירה יקרה ונאדרה ועל ידה גן חמד אשר הוצאותיו עָלוּ בערך 1,800,000 זהובים (רהיין גולדען) –. טשערקאַסי על נהר דניעפר, כששת אלפים תושבים, ולפָנים היתה רבתי עָם ובירת הקאזאקים ברוסיא הקטנה –. ביעלאָצערקווא על נהר ראָס, ארבעת אלפים תושבים, גנים מפֹארים, ובקִרבתה נכנע גאון עֹז הטאַטאַרים בשנת 1626 –. באָגוסלאַוו על נהר ראָס, ששת אלפים תושבים, ועוד ערים אחדות.

2) צערניגאָוו, מדתה 1/2 951 פ"מ, מספר יושביה 1,487,372. גבולותיה: לפאת צפונית מאָהילעוו סמאָלענסק ואָרלאָוו; לפאת מזרחית אָרלאָוו וקורסק; לפאת דרומית פאלטאווא; לפאת מערבית קיעוו ומאָהאָליוו. ארבע עשרה גלילות לה: צערניגאָוו, באָרסנאַ, גלוּחאָוו, גאָראָדנאַ, קאָנאָטאָפ, קאָזעלעץ, קראָלאוועץ, מגלין, ניעזין, נאָווגאָראָד סיעווערסק, נאָוואָ־זיבקאָוו, אָסטער, זאָסניצאַ, סוּראַזש. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה “צערניגאָוו” על נהר דעסנאַ, והיא אחת הערים הישנות ברוסיא, לפָנים היתה עיר הבירה בנסיכה קטנה אשר נקראה על שמה, ובשנת 1667 לכדו אותה הרוסים מידי הפולאָנים. בה ארמון יפה הבנוי על הר נִשפה, ובקִרבתה ההר הנודע בשם “באלדין” אשר בְּקִצְבֵי מַעבה אדמתו שלשה בתי תפלות לנוצרים –. עיר ניעזין על נהר אָסטער, בתי מלאכה רבים, שׁוָקים גדולים, ארבעת אלפים תושבים –. באַטוּרִין על נהר סיים, כחמשת אלפים תושבים, ארמון מפֹאר. בימי קדם היתה עיר הבירה לשליטי הקאזאקים (העטטמאַנען) ובה ישב ההעטטמאַן הנודע מאַזעפּאַ אשר הדיח את קאַרל שנים העשר מלך שוועדען לפרוץ עִם חילו הגדול לְנָפוֹת אוקריינא –. גלוחאָוו על נהר יעסמאַ, עשתי עשר אלף תושבים, ארבעה מגרשים, 17 בתי תפלות, שלשה שוָקים גדולים –. נאָווגאָראָד־סיעווערסק על נהר דעסנאַ, כתשעה אלפים תושבים, שוָקים מהֻללים ומסחור גדול. על יד העיר בתי חרֹשת המעשה בנחֹשת להממשלה –. סטאַראָדובּ על נהר באבינצא, מסחר אל ים הבאלטי, בתים לצקת פעמונים ועבוד עורות, ד' אלפים תושבים, ורבים מהם חרשי נחֹשת, ועוד ערים אחדות.

3) פאלטאווא, מדתה 3/4 904 פ“מ, מספר יושביה 1,911,442. גבולותיה: לפאת צפונית צערניגאָוו; לפאת מזרחית קורסק וחאַרקאָוו; לפאת דרומית מזרחית ולפאת דרומית יעקאַטערינאָסלאַוו; לפאת מערבית יעקאטערינאסלאוו, חערסאן וקיעוו. חמש עשרה גלילות לה: פאלטאווא, כאָראָל, גאַדיאַטש, קאָבעליאַקי, קאָנסטאַנטינאָגראַד, קרעמענצוג, לאָכוויצאַ, לוּבני, מירגאָראָד, פערעיאַסלאַוול, פיריאַטין, פרילוּקי, ראָמען, סיענקאָוו, זאָלאָטאָנאָשאַ. שם עיר הבירה כשם המדינה “פאלטאווא” על נהר פאָלטאַווקאַ ונהר וואַרסקלאַ, יותר משלשים אלפים תושבים, מבצר קטן במעבה האדמה עם סוללות, בית הספר לחניכי אנשי הצבא, בתי מלאכה לעבוד עורות, ועוד בתי מלאכה רבים. מסחור גדול לארצות טירקאיי ואשכנז. בקִרבת העיר הזאת יתנוסס שדה המלחמה אשר על מְרוֹמָיו הִכָּה הקיסר פעטער הגדול את קאַרל שנים העשר מלך שוועדען בשנת 1709, ועל פי הנצח הגדול ההוא גָדַע את זרוע השוועדים בארצות הצפון, וּלְזֵכֶר הנצחון ההוא הֻצב שם עַמוּד גדול במקום רואים –. ראָמען על נהר סולא, עיר נודעת על פי שני שוקים גדולים אשר בה ואשר ינהרו אז אליה סוחרים רבים ממדינות קרובות ורחוקות, ובאחד השוָקים ההם (בחֹדש יולי) תמָכֵרנה שם סחורות שונות בעד שלשים מילליאָן רו”כ, ולפעמים עוד יותר –. לוּבני על נהר סולא, ז' אלפים תושבים, בית סמים למַרפא מטעם הממשלה, בית ספר ללמודי רִפאות חַיוֹת ובהמות, גִנת ביתן, מסחור –. קרעמענצוג על נהר דניעפער, רבת המסחור בתי מלאכה רבים ושונים, וְנִכְחָהּ על נהר דניעפער העיר קרוּקאָוו –. פערעיאסלאוול על נהר טרובעטש, ט' אלפים תושבים, מסחור –. לאָכוויצא על נהר כשמה, ששת אלפים תושבים, ועוד ערים אחדות.

4) מדינת חאַרקאָוו, מדתה 2/3 988 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,590,926. גבולותיה: לפאת צפונית קורסק; לפאת צפונית מזרחית וואָראָנעז; לפאת מזרחית אדמת הקאזאקים הדָנים; לפאת דרומית יעקאַטערינאָסלאוו; לפאת מערבית פאַלטאווא. עשתי עשרה גלילות לה: חאַרקאָוו, אַכטירקאַ, באָגאָדוּכאָוו, אִיסגוּם, קוּפיאַנסק, לעבעדין, זמייעוו, סטאַראָביעלסק, סוּמי, וואַלקי, וואָלטשאַנסק. שם עיר הבירה כשם המדינה “חאַרקאָוו” על נהר דאָנעץ, כחמשים אלף תושבים, 11 בתי תפלות, שני בתי מקלט, בית שֶבת תחכמוני ובית מִדרש גדול (אוּניווערזיטאֶט) אשר נוסד בשנת 1805, סעמינאר, שני גימנאזיום, בית ספר ללמודי דרכי המסחור, ארבע פעמים בשנה ימי שְׁוָקִים גדולים בתוכה, בתי מלאכה רבים –. טשוּגוּייעוו על נהר דאָנעץ, י“א אלפים תושבים, גנים רבים, מְעַבְּדֵי עורות רבים מאד, עושי חבלים, ועוד מלאכות רבות כאלה –. קאַלמוקים רבים אשר התנצרו יגורו בתוכה –. באָגאָדוּכאָוו, ז' אלפים תושבים, בתי מלאכה לעִבוד עורות, תופרי מנעלים רבים, גנים במספר רב –. לעבעדין על נהר טשאנאיא, י”ד אלפים תושבים –.


ג: מְדִינוֹת יָם הַקַּדְמוֹנִי

מדינות ים הקדמוני הן: פעטערבורג, עסטהלאַנד, ליפֿלאַנד וקורלאַנד המכוננות על חֻפּי הים הנזכר אשר באו לפני מאה שנים תחת ממשלת רוסיא.

1) מדינת פעטערבורג, מדתה 1146, מספר יושביה 1,174,174. גבולותיה: לפאת צפונית ברֵכת לאַדאָגא ומדינת אָלאָנעץ; לפאת מזרחית ודרומית מזרחית נאָוואָגאָראָד; לפאת דרומית פסקאוו; לפאת מערבית עסטהלאַנד ולפאת מערבית צפונית לשון ים הפֿינני. שמונה גלילות לה: פעטערבורג, גְדאָוו, יאַמבורג, לוּגאַ, נאַרוואַ, אָראַניענבוים, שליסעלבורג, זאָפֿיע, וזולתן גם הערים האלה: קראָנשטאַדט, פעטערהאָף, צאַרסקאָיאַ סעלאָ. שֵם עיר הבירה כשם המדינה “פעטערבורג”, עיר המלוכה ומקדש קיסרי רוסיא, כלילת יוֹפִי לכל ערי תהִלה, תפארת גְאוֹן רוסיא וְחֶדְוַת מָעֻזָהּ. נהר נעווא יְחַבֵּק בשלש זְרוֹעוֹת את העיר הזאת: בִּזְרוֹעוֹ הדרומית (נעווא הגדול), בזרוֹעו התיכונה (נעוואַ הקטן) וּבִזְרוֹעוֹ הצפונית (נעווקאַ), וגשרים גדולים ויקרים בנוים ונטוים על הזרועות ההן לחַבר אותן יחד. הקיסר פעטער הגדול יָסַד את עיר הערים הזאת בשנת 1703, ובשנים מעטות רָחבה וְנָסְבָה עד מאד עד כי עלתה על כל ערי תהִלה באיירופא. כי בכל הערים הגדולות והמהֻללות לא תִמָצֵא אף אחת אשר חוצותיה רחבים ובתיה גדולים ורחבי ידים כחוצות העיר הזאת ובתיה. חוצות רבים בתוכה אשר רָחבם מאה ועשרים רגל, והיותר צרים הם 42 רגל, גם בתים רבים בתוכה אשר אלפי אדם יושבים בתוכם ברוָחה, כמו בהיכל החורף יושבים 6000 איש, בבית החולים בעד אנשי צְבָא היבשה יֵאָספו 4000 חולים, בבית האסופים (פֿינדעלהויז) יֵאָספו שבעת אלפים ילדים, בבית הספר לחניכי עבודת הצבא יִמָצְאו אלפי תלמידים ולכל אחד מָקוֹם נִרחב לָשֶבֶת. בתים רבים בעיר אשר יִשְאוּ לְבַעֲלֵיהֶם יותר ממאה אלפים רו"כ בכל שנה בעד המעונות והחנויות אשר בהם. כל בֵּית מושב בעיר המלוכה דומה להיכל גדול ורחב ידים, עד כי בצדק יכנו הסופרים את פעטערבורג בשם “עיר ההיכלים”.

ראשי הדברים הנפלאים והנשגבים אשר בעיר הזאת הם, 1) היכל האַדמיראַליטאֶט, היכל מפֹאר ונעלה אשר יַשְגִיב בַּהֲדַר גאונו נפש רואהו, וְיַפליא רוח כל מתבונן אֶל חָסְנוֹ ויפעת הוד מלאכתו –. 2) היכל הקיסר הנקרא בשם היכל החורף, אשר אחרי עֲלוֹתוֹ בלהב אש בשנת 1837 חִדש כנשר נעוריו ביתר פאר וביתרון הוד וְהַדְרֵי כבוד מבראשונה –. 3) היכל האַרעמיטאַזע, היכל נכבד מאד עִם אלף ושמונה מאות צִיורים נפלאים מעשי חכמי חרשים צִירִים; שלשה עשר אלף אבני חֵפץ ואבני נֵזר; כלים מפֹארים אשר יקר מפנינים מִכְרָם, ועוד סגֻלות מלכים וַאֲסֵפוֹת דברים נפלאים עִם בית אוצר ספרים יותר ממאה אלפים כרכים –. 4) היכל הַשַׁיִשׁ (מאַרמאָר פאַלאַסט) בעל שתי מַכְפֵּלוֹת, היכל אשר בְּהִבָּנוֹתוֹ לא נִראה בו כל עץ כי אם אבני שַׁיִשׁ, גראַניט, ברזל ונחֹשת, והוא יסוד קאַטאַרינאַ השניה –. 5) היכל יצחק (אִיזאַקס קירכֿע), והוא אחד מראשי פִלְאֵי העיר, מִמַסָדוֹ עד טִפְחוֹתָיו נִבנה מאבני שַׁיִשׁ מְמוֹרָט אשר הובאו מפֿיננלאַנד וסיביר, מאבני גראַניט ומאבני יאַספיס ופראָפֿיר, וששה ושלשים עמודים נשגבים יכללו את יָפְיוֹ; העמודים ההם חֻצבו מאבני גראַניט ממחוז פֿרידריכסהאַם בפֿיננלאנד, וכל אחד נעשה מאבן אחת שלֵמה, חמשים ושש רגל גבהו, שבע רגל קוטרו, שלשה עשר אלף פּוּד מִשְׁקָלוֹ, ונוצץ כִּרְאִי מְלֻטָשׁ. רצפת הבית כֻּלָה אבן שַׁיִשׁ טהור, כְּתָלָיו ספונים מבית באבני שיש אשר הובאו מארץ איטליה ומַזהירים כְּלִבְנַת השלג, ובמקומות רבים משֻבצים הַכְּתָלִים ההם גם באבני שיש אדמדמות וירקרקות ועוד צבעים שונים. אין חֵקר לִיקר כלי החמדה וַעֲדִי הָעֲדָיִים אשר בהיכל הזה, ואין קֵצה לתכונת כל שכיות חמדתו וְעשֶׁר תפארת גדולתו. קומת ההיכל הזה 354 רגל –. 6) היכל הגענעראַלשטאַב, היכל גדול ומהֻלל הבנוי בתבנית חֲצי אגן הסהר ועליו דמות מרכבת הנצח (זיגסוואַגען) רתומה לארבעה סוסים דוהרים –. 7) היכל קאַזאַן, בנין מפֹאר מאד בצלם דמות היכל פעטער אשר בעיר רומא –. 8) בית משחק הגדול אשר שֵׁם אלכסנדר נִקרא עליו, בית גדול ונעלה במלאכתו הנשגבה –. 9) בית מקלט אלכסנדר נעווסקי עִם ארבעה בתי תפלות והיכל ראש הכֹהנים (מעטראָפאָליט) והסעמינאַר המחֻברים אליו –. 10) היכל הטאוירי אשר בנתה קאַטאַרינא השניה, היכל גדול ורב ההוד עד מאד. בתוך ההיכל חדר רחב ידים אשר מאה צְעָדִים ארכו ונשען על שלשים וששה עמודים נשגבים, גם גן החורף אשר בהיכל הזה הוא גדול ורחב מאד –. 11) מצבת הקיסר פעטער הגדול, מצבה רוממה ונשגבה אין כמוה בכל המצבות הנודעות לנו בתבל –. 12) עַמוּד אלכסנדר, חֻצַב מאבן אחת מאבני גראַניט גבהו 150 רגל ועל ראשו כוֹתֶרֶת נחֹשת קלל עִם צלם דמות מלאך –. 13) מצבת סוּוואָראָוו בקִרבת היכל הַשַׁיִשׁ, אשר הֻצְבָה בפקודת הקיסר פאַוויל הראשון, וְתַצִיב נגד עינינו תבנית שר הצבא ההוא בלֶכתו רַגְלִי חמוש בכלי נִשקו –. 14) מצבת הקיסר ניקאָלאַיי הראשון אשר הֻצבה לכבודו בשנת 1859, והיא תמונת הקיסר הגדול ההוא רוכב על סוס –. 15) קֶשֶׁת הנצח (טריוּמפפֿבאָגען) המתנוססת בפאת דרומית מערבית בעיר המלוכה, נעשתה על פי הקיסר אלכסנדר הראשון לכבוד מִבְחַר גבוריו אשר שָׁבוּ מפאַריז –. 16) רחוב העיר הנודע לתהִלה מכל חוצות פעטערבורג ורחובותיה אשר שֵׁם נעווסקי פראָספעקט נִקרא עליו, ארכו ארבעה וויערסט או 14,350 רגל, והוא מִכְלַל יוֹפִי וְכָלול בֶּהָדָר, וּלְעֹשֶר כבודו וּצְבִי עֶדְיוֹ אין חֵקר! –. 17) מִסְגְרוֹת נהר נעוואַ (Quais) אשר נעשו במלאכה נפלאה ונשגבה ואין כמוהן בכל התבל –. 18) בית אֲסֵפַת הסוחרים (באָרזע) –. 19) בית הנשק –. 20) בית השטרות, ארכו 330 רגל ורחבו 246 רגל, ונהדר בארבעים ושבעה עמודי חוֹסֶן –. 21) בית האסופים –. 22) בית מִדרש הגדול (אוניווערזיטאֶט) אשר כוננו ידי הממשלה בשנת 1819 –. 23) בית אוצר הספרים אשר להקיסר יר"ה האוצר בקרבו 450,000 ספרים נדפסים, גם 12,000 כתבי ידות –. 24) בית ספר לבני האפרתים הלומדים טכסיסי מלחמה, היקפו ¾ שעה, ואלף ומאתים וששים חדרים לו עִם אלף ותשע מאות ועשרים ושנים חלונות, ומקום רחב ידים בעד אלף תלמידים –. 25) גשר ניקאָלאַיי, ועוד בנינים נפלאים, היכלי מלך, טירות נשגבות, ארמנות חוֹסֶן, מִגְדְלֵי עוֹז, בתי חֶמד ובתי מָשוֹש, מצבות הוד, צִיוּני כבוד שכיות יקרות וסגֻלות מְפֹאָרוֹת אשר תקצר המחברת הזאת לַהֲכִילָם7.

כְּנַף העיר הנקראת בשם אִי וואסילי, מלֵאה היא הדרי כבוד ויקר תפארת. בה אִווּ גדולי הסוחרים למושב למו, גם ראשי החכמים ובעלי חרֹשת המעשה בָחרו בה לָשׂוּם מִשְׁכָּנָם בתוכה. בה בנוי לתלפיות בית אֹסֶף הסוחרים (באָרזע), בית גדול ומהֻלל מאד. פני הבית (פֿאַסאַדע) נכונים על ארבעה וארבעים עמודים העשוים בתבנית עמודי הדאָרים, ובתוך הבית חדר גדול מאד, ארכו מאה ושלשים ושש רגל, ורחבו ששים ושש רגל, ואורו יופיע מֵאֲרֻבָּה אשר בְּסִפּוּן הבית ממעל. בה בית מדרש החכמה הנוסד בשנת 1819, בית האקאדעמיע אשר יסד הקיסר ללמודי המדעים, ובו בית אוצר ספרים רבים נכבדים ויקרי הערך. מהבנינים היותר מפֹארים בעיר, הוא בית האקאדעמיע להמלאכות היפות (אקאדעמיע דער שאֶנען קינסטע) על יד מִסְגֶרֶת נהר נעוואַ. והוא בנין מרֻבע ופניו מָפנים אל הנהר ועליו כִּפָּה נֶהדרה אשר על ראשה נצבת תמונת מינערוואַ, ולפני הבית רובצים שני ספֿינקסים מאבני גראַניט אשר הובאו שם מארץ מצרים.

בפאת העיר הנקראת בשם הפֵּאה הפעטערבורגית, על אִי אחד מֵאִיֵי נהר נעוואַ, בנויה המצודה הבצורה אשר בָּנָה הקיסר פעטער הגדול בשנת 1703, וסביב לה סוללות מאבני גראַניט מְמוֹרָטוֹת. בתוך המצודה ההיא יִמָצֵא בית תפלה העתיק מכל בתי התפלות אשר בעיר, הלא הוא הקאַטהאַדראַל אשר יָסַד פעטער הגדול וַתֵּכָל מלאכתו בשנת 1727 וְשֵׁם פעטער פאַוויל נקרא עליו, מִגְדָלוֹ הגבוה מצוק מלמעלה ונחפה בזהב ועליו כַּדוּר עם צלם דמות מלאך רם הקומה. גוֹבַהּ המגדל 340 רגל, ומראשו נשקפת העיר בהודה והדרה וּכְלִיל יָפְיָהּ. בבית תפלה ההיא ינוחו על משכבותם בשלום קיסרי רוסיא מימי פעטער הגדול והלאה. בקִרבת המצודה ובקִרבת גֶשֶׁר האניות אשר ארכו 2456 רגל, יֵרָאֶה הבית המהֻלל אשר בנה פעטער הגדול לְשִׁבְתּוֹ בעת אשר הֵחֵל לבנות את פעטערבורג, גם תִּמָצֵא שם האניה אשר בנה הקיסר הזה בעצם ידו.

בפאת העיר הנקראת בשם וויבאָרג, נטועים גנים גדולים, ובתי שדה (לאַנדהייזער) ומיום ליום ירביון הבתים ויגדל המון היושבים גם בפאה הזאת.

בשנת 1857 היה בפעטערבורג 191 בתי תפלות לכנסית הנוצרית היוָנית, 6 לכנסית רומית־קאַטולית, 1 לכנסיה האַנגליקאַנית, 2 בתי תפלות לאַרמענים, 16 להפראָטעסטאַנטים, 4 בתי תפלות לבעלי דת מחמד, גם לבני ישראל בית תפלה בעיר הזאת הנקרא בית כנסת הסוחרים. גם נמצאו בה 56 בתי מושב לאנשי הצבא (קאַזערנען), 3 מקומות למִבנה אניות, 21 בתי ספר לרכבה (רייטשולען), 1 בית אוצר ספרים להקיר"ה אשר שעריו פתוחים לכל יבוא, 4 בתי אֹסֶף לסגֻלות החכמה וחרֹשת המעשה ושכיות חמודות חדָשות גם יְשָׁנוֹת (מוּזעען), 4 בתי משחק (טהעאַטער), 1 מסִלת המֵרוֹץ (צירקוּס), 63 רחובות גדולים (פלאֶטצע), 796 גני ירק, 420 חוצות גדולים ורחבי ידים מאד, 183 חוצות קטנים מהראשונים, 9 גנים פתוחים לכל המון העם, 769 גנים לאנשים פרטים, 5 אִיִים אשר יתענגו בהם האפרתים והאצילים בימי הקיץ, 175 גשרים, ועוד בנינים גדולים ונפלאים במאד מאד.

כיאור מצרים כן נהר נעוואַ ליושבי פעטערבורג, כי ברכה בו וְעִמו מְקוֹר חיים לרבבות עָם יושבי העיר: על גליו הזכים והטהורים כעצם תכֵלת הרקיע, יוּבַל מערי רוסיא הקרובות והרחוקות בָּר וכל אֹכֶל נפש להשביע כל באי שער העיר הזאת רָצוֹן, גם מארצות אחרות תובלנה אניות סוֹחֵר על הנהר הזה מַשְׁמַנִים וּמַמְתַּקִים וּמִגְדָנוֹת לְהַרְוֹת נפשות האצילים והאפרתים הספונים בהיכלי כָבוד בעיר ההיכלים הזאת. הנהר הזה יַשְׂפִּיק מים חיים לכל העיר הגדולה המלֵאה לה רִבֹּאוֹת אדם, כי כל המים, זולת מֵי הנהר הזה, יָקֵרוּ מִמְקוֹרִים מָשְׁחָתִים וּמַעְיָנִים נִרְפָּשִׁים אשר תְּשַׁלֵחַ אדמת הַבִּצָה וארץ הַכָּבוּל מקרבה, וּמֵימֵיהֶם רעים הם ולא יִצְלְחוּ לִשְׁתִיָה. יליד עיר אחרת אם ישתה מֵי הנהר הזה בפעם הראשונה, יוֹרִישׁוּ מִבִּטְנוֹ את הַמוֹתָרוֹת וִינַקוּ את מְעוֹתָיו, ואם יוסיף לשתותם יִמְתְּקוּ לְחִכּוֹ וְיָחוּש כי טובים וּמַבְרִיאִים הם. וגם בימי החורף, אשר כששה חדשים יִקְפְּאוּ מֵי הנהר, וגליהם כאבן יתלכדו. גם אז ייטיב הנהר ליושבי העיר בְּתִתּוֹ רִגְבֵי קֶרַח לעשרת אלפים מרתפים אשר בלעדם לא יוכלו הרוסים להכין להם בימי הקיץ אֹכֶל נפש ומשקה המשַמח לבב אנוש, ודרך חוֹרִים וצִנורות ישפיע להם מֵי שְׁתִיָה. בַּקַיִץ אשר לילותיו הם רק נֶשֶׁף ערב יום (דאָממערונג) ולא אישון לילה ואפלה, דָמתה העיר לעיר ווענעדינג, כי אז ירוצצו אלפי אניות שַׁיִט וסירות דוּגָה על פני הנהר הזה ועל כל זְרוֹעוֹתָיו וַאֲפִיקָיו. בַּחוֹרֶף אשר לילותיו ארוכים מאד והשמש לא יהי לאור יומם בעיר כי אם חמש שעות וָחֵצִי, אז שַׁמָה נוראה על פני הנהר, גליו יֵהָפכו להרי שלג, וּמִשְׁבָּרָיו לגבעות קרח, ופעמים רבות לא תוכלנת עֶגְלוֹת החוֹרֶף לְפַלֵס להן נָתִיב בין הררי תֹהוּ וגבעות בֹּהוּ ההן רק בחָזקה ובכבֵדות. כל אפסי פעטערבורג יִקְפְּאו אז עִם נהר נעווא יחדו, ועל כן ישמחו וירננו יושבי העיר בעת אשר יִתְפַּתַּח הנהר מוֹסְרוֹת החורף וישוב לָרוּץ כגבור אֹרַח. והעת ההיא עת צָהלה וְחֶדְוָה היא לכל הפעטערבורגים מכל עִתּוֹתֵי השנה, אלפי פִתְחֵי תקוה יִפָּתְחוּ אז, מהסוחר המשַלח סחורת ידו על פני המים, עד האשה השאננה וְהַכְּבוּדָה הַמְיַחֶלֶת בכליון עינים לְפַאֲרֵי הפאֵרים וַעֲדִי עֲדָיִים הבאים מפאַריז. עת יִמַס הקרח על פני הנהר כִּמְלוֹא רוֹחַב מַעבר אניה אחת, יִרְעַם קוֹל כְּלֵי הַתּוֹתָח מִבָּמֳתֵי המצודה לְבַשֵר ליושבי העיר כי בא הרגע אשר קִווּ לו מֶשֶׁך ששה חדשים. ואז יֵרֵד שר צבא המצודה (קאָמאַנדאַנט) באניה מְפֹאָרָה לָבוּשׁ בגדי כבודו ותפארתו, ועל ידו פקידי החיל, ולעיני המון רב עלֵזי לב, תעבור האניה הַיְפֵה־פִיָה ההיא בנהר נעוואַ עד ההיכל הנשגב מקום משכן הוד הקיסר. שר צבא המצודה יְמַלֵא כוס זָהָב מֵי נהר נעוואַ ויגישהו אל הוד הקיסר לְאוֹת כי אָתָא האביב. הקיסר ישתה את הַכּוס וִיבָרֵך את עַמוֹ ואת עיר מַלכותו בַשָלוֹם, וְיִתֵּן לשר המצודה מאתים שִׁקלי זהב (דוקאַטען) בעד הבשורה אשר הֵבִיא לו.

מִסְפַּר יושבי העיר לא יֵחָקֵר, יען כי רבבות אדם ינהרו אליה תמיד, גם יֵצאו ממנה כפעם בפעם. בשנת 1861 היו יושביה 586,297 נפש אדם, וזולתם יבואו מִדֵי שנה בשנה בימי האביב בערך 150,000 נפשות ממדינות רוסיא הקרובות והרחוקות, מקצתם בעלי מלאכה העושים מלאכתם באניות, ומקצתם חרשי עץ וחרשי אבן, ועוד מלאכות רבות ושונות, ומהם ישארו תמיד המונים המונים גם בימי החוֹרֶף. מַראה העמים הרבים והשונים הנמצאים בעיר, תאוה הוא לעינים. זולת גדודי אנשי הצבא המלֻבשים בגדים שונים בעלי צְבָעִים שונים ותמונות שונות, גם זולת שרי החילים ושרי הצבאות עִם בגדי תפארתם השונים, יֵרָאוּ פֹה המון רב מכל העמים והלשונות היושבים בכל חֶלקי התבל: רוסים, פולאָנים, אשכנזים פֿיננים, עסטהים, לעטים, יהודים, ישמעאלים, יוָנים, אִיטלקים, אַנגלים, ספרדים, פורטוגאלים, הוֹדִים, חינעזים, אִיסלאַנדים, אמעריקאַנים, ועוד המונים המונים מיתר כל עַמֵי איירופא, אפריקא, אמעריקא ואוסטראַליע.

העיר הנשגבה הזאת היא גם רבת המסחור, סַחרה העצום ישתרע על פני כל ארץ רוסיא, גם עוד מֵעַל לגבולה. בין כל בתי סחורותיה, גדול ומהֻלל הוא חֲצַר המסחור הנקרא בשם גאָסטינאָיי דוואָר, כי הוא טַבּוּר המסחור בעיר, ובו חנויות גדולות במספר רב מאד. גם בתי מלאכה ובתי חרֹשת המעשה רבים הם בתוך העיר, ובראשם הבתים אשר להקיסר יר"ה למלאכת כלי זכוכית לבָנה (פאָרצעללאַן), כלי בדוֹלַח, מַראות הצובאות ועוד רבות כאלה.

בִּמְסִבֵּי פעטערבורג מתנוססים אִיִים רבים מחמדי בת עין, ומהנכבדים בהם, הם חמשה איים הנקובים בשם קרעסטאַווסק, פעטראָווסק, קאַמענאָיי־אָסטראָוו, יעלאַגין, ואַפאָטהעקי. האיים ההם היו לפָנים אִיֵי תֹהוּ מלאים מַדְמֵנָה ואגמי רֶפֶשׁ וטיט, אך הקיסרים הגדולים והנאורים אלכסנדר הגדול וניקאָלאַיי הגדול, הָפכו אותם לְאִיִים יפים ונעימים, לִנְאוֹת החֶמדה וּמְעוֹן הָעוֹנֶג, לְגַנֵי עֲדָנִים ויערי הוד. ובין שְׂדֵרוֹת חרשי מֵצֵל וּשְׂדות פִּרְחֵי בְשָמִים ושושנים, נִבנו בתי חמד, בתי מָשוש בתבנית בתי השווייצאַרים, הצרפתים, החינעזים, הגאָטהים, המויערים והרוסים. בבתים ההם הַמִשְׂתָּרְעִים פרסאות אחדות בְּמִשְׁטָר יפה אף נעים, אִווּ אפרתי פעטערבורג ואציליה לָשֶׁבֶת בימי הקיץ ולהתעלס שם בשעשועי החיים. כל הרואה את האיים ההם, יתפלא הפלא ופלא עד מה הגיע יְגִיעַ האדם ותבונות כַּפָּיו וְשִכְלו הכביר להפוך תֹּהוּ וְשוֹאָה וּמְשוֹאָה לְעֵדֶן וגן ה' –.

אִי יעלאַגין הוא מְעון משפחת הקיסר ושרי חֲצֵרוֹ במועד חֹדֶשׁ האביב, ואז יתרומם האי וְיִנָשֵא בהדרו ויקר תפארתו. בּקֶרֶן בן יוֹפִי אשר בְּאִי הלז, יתאספו אפרתי פעטערבורג ונכבדיה לָשׂוּחַ בין סבכי היערים לקול צִלְצְלֵי תרועה ונגינות להקות המנגנים, ושם תחזינה עיניהם מחזה נשגבה בְרֶדֶת שֶׁמֶשׁ האביב עם רבבות קרני הודה במצולות גַלֵי הַיָם.

קאַמענאָיי־אָסטראָוו הוא מְקוֹם מושב העשירים וראשי הסוחרים בחדשי הקיץ, גם נשיאים ורוזנים יֵשבו שם בחצריהם ובטירותיהם והיכליהם המלֵאים יְקָר וָחוֹסֶן עִם כל שְׂכִיוֹת חמדה מרהיבי בת עין ומשַמחי לבב.

אִי קרעסטאָווסקי גדול הוא משני איים הראשונים, ובו היכל הקיץ להנשיאה אשר האי הזה הוא אחֻזת נַחלתה. יערי עצים רעננים וַעֲבֻתֵּי עפאים מתפשטים הֵנָה וָהֵנָה על פני האי, ובעדם נשקפים גַלֵי לְשוֹן יַם הפֿינני. בְאִי הזה בָחרו הרוסים אזרחי פעטערבורג לְשִבְתָּם בימי הקיץ.

אִי פעטראָווסק הוא מושב האשכנזים ביחוד, וכל ימי הקיץ ישתעשעו שם על נעימות הטבע והוד יָפְיוֹ. באִי הזה גִנַת עֵדֶן (לוּסטגאַרטען) ושעריו פתוחים תמיד לכל איש, גם בו בית הקיץ אשר בנה הקיסר פעטער הגדול.

אִי אַפאָטהעקי הוא נֶחמד למראה ולוקח נפשות, בו גִנַת בִיתָן (באָטאַנישער גאַרטען) אשר דלתותיו פתוחות לכל יָבוֹא, גם בו גַנֵי חוֹרֶף להוד הקיסר יר"ה, גנים נפלאים מאד עִם כל מַשכיות לבב ומחמדי בת עין, מאין כמוהם בכל גני החורף אשר באיירופא.

היכלי העוֹנֶג אשר לקיסרי רוסיא בִּמְסִבֵּי פעטערבורג, נודעים הם לְשֵׁם ולתהִלה ולתפארת, הלא הם: 1) פעטערהאָף, היכל נִכבד אשר בנה פעטער הגדול והקיסרית עליזאַבעט הִרחיבה והִגדילה את גָדלו ואת יפעתו, והקיסרית קאַטאַרינאַ השניה כִּלְתָה את מלאכת בִּנְיָנוֹ עד כי היה מִכְלַל יוֹפִי ונאדר בכל הוד והדר. גם הקיסרים האדירים פאַוויל הראשון, אלכסנדר הראשון וניקאָלאַיי הראשון הוסיפו לְיַפּוֹתוֹ ולְרוֹמֵם חָסְנוֹ ותפארתו. 2) היכל אָראַניענבוים, גם ההיכל הזה נבנה עוד בימי פעטער הגדול, ובימים החדשים הגדילו הקיסרים את תפארתו ויגדילוהו ויאדירוהו. 3) היכל אלכסנדריא. 4) היכל סטרעלנאַ. בקִרבת המקום ההוא יִמָצֵא הכפר קראַסנאָייע־סעלאָ, אשר זה יותר ממאה שנה יפַקדו שָָם קיסרי רוסיא את צבאות אנשי חילם בכל שנה בימי הקיץ, ועל ידו מתנשאים הָרֵי שֶׁפֶר נעימי מראה מהררי ארץ שווייץ. 5) הגדול והנכבד מכל ההיכלים, הוא ההיכל הנקרא בשם צאַרסקאָייע־סעלאָ מקום משכן הוד הקיסר בימי הקיץ. כל הדברים יְגֵעִים, גם עֵט סופר מהיר יֵלא לסַפר ולתָאר את עֹשֶר כבוד ההיכל הזה, וכל איש אשר לא ראה בעיניו את יְקָר חוֹסֶן יפעתו, לא יאמין למשמע אזניו, וגם כֹּחַ הדמיון בכל תועפות עֻזו לא יוכל לְדַמוֹת את הנפלאות הגדולות אשר בהיכל הזה. 6) היכל פאַוולאָווסק, ההיכל הזה בנה פאַוויל פעטראָוויץ בהיותו עוד בְּתֹר מַעלת “נשיא גדול”, ובו אִוָה לָשֶׁבֶת בימי הקיץ. בימים האלה הוא משכן הוד הנשיא הגדול קאָנסטאַנטין ניקאָלאַייעוויץ בחָדשי הקיץ. סביבות ההיכל פרדסים יפים ונחמדים אין עֲרוֹך אליהם, וסופרי הרוסים גם משורריהם הגדולים סִפרו פעמים רבות את יפעת הודם, וישירו שירים רבים על גְאוֹן הודם וּצְבִי תפארתם. 7) היכל גאַטשינא, היכל מפֹאר ונעלה מאד. בקרבת ההיכלים ההם נבנו ברבות הימים ערים קטנות כשמות ההיכלים.

קראָנשטאַדט על אִי סלע הנקרא בשם קאָטלין (רעטוּזאַרי בפי הפֿיננים) בלשון ים הפֿינני, והיא עיר מבצר אשר בנה פעטער הגדול בשנת 1703, ולה שני חֻפִּים לאניות מלחמה, וחוף אחד לאניות סוחר. חומות המבצר בנויות מסלעי גראַניט, ובצורות ועשויות לבלי חָת כסלעי עַד והררי עולם. שני אלפים כְּלֵי תוֹתָח רובצים על סוללות המבצר וּפִיוֹתֵיהֶם פתוחים לְבַלע ולהשחית כל צר ואויב אשר יָעוֹז לקרוב אליהם. העיר בנויה במשטר וסדרים, ולפאת דרומית מקום רחב ידים לבנין אניות מלחמה וציים אדירים. שני אפיקים יחַברו את חוף הים עִם העיר, ועליהם יֵלְכוּ אניות בָּר וצֵידה למַלאות את האסָמים אשר בעיר עד כי יפרצו דגן וכל אֹכֶל נפש בעד רבבות עָם. שָׂרֵי חיל הים יושבים בעיר הזאת, גם בית נשק גדול בתוכה, בית מלאכת חבלים ובית מלאכת מְכוֹנוֹת ברזל. עוד בשנת 1830 באו אל העיר הזאת 1432 אניות מיום השני לחֹדש אפריל עד חמשה עשר לחדש הזה, ויותר מן 1432 אניות יצאו ממנה. מספר יושביה בערך 29,116 –. שליסעלבורג (לפָנים גאֶטאַבּאָרג), מבצר חזק על אחד מֵאִיֵי נהר נעוואַ במקום אשר יֵצֵא הנהר הזה מברֵכת לאַדאָגאַ –. נאַרוואַ עיר בצורה על נהר נאַראָוואַ היוצא שם מברֵכת פייפוס לתוך לשון ים הפינני, חוף אניות, מִבנה אֳנִי שַׁיִט. מסחור בעצים, קנבוס, פשתים, דגן וחטים. לפָנים היתה בירת המחוז ההוא, ונודעה בספרי דברי הימים על ידי המלחמה אשר היתה אצלה בשנת 1700 בין הרוסים ובין השוועדים. מספר יושביה כחמשת אלפים נפשות –. נאָוואַייאַ־לאַדאָגאַ על נהר וואלחאוו, שלשת אלפים תושבים, מַעבר אנית וְצֵיד דגים –. ועוד ערים אחדות.

2) מדינת עסטהלאַנד, מדתה 358 פ“מ, מספר יושביה 313,119; גבולותיה: לפאת צפונית לשון ים הפֿינני; לפאת מזרחית פעטערבורג; לפאת דרומית ליפלאַנד, ולפאת מערבית ים הבלטי. ארבע גלילות לה: רעוואַל, האַפְּזאַל, ווייסענשטיין, וועזענבורג. עיר הבירה היא העיר ההֻללה רעוואַל, עיר עתיקה אשר נבנתה במאה השלש עשרה על ידי וואָלדעמאַר השני מלך הדאֶנים. מספר תושביה כעת הוא 25,124 נפשות, ומרביתם אשכנזים. לה חוף גדול לאניות מלחמה ואניות סוחר, בתי תפלות עתיקים, בית גימנאַזיום אשר יסד גוסטאַוו אַדאָלף מלך שוועדען בשנת 1631, ועוד בתי כפר רבים לאשכנזים, שוועדים, עסטהים ורוסים. בית משחק, בית חולים לחֵיל הים והיבשה. בתי מלאכה רבים ושונים. מְקום רחצה במֵי הים, מסחור גדול –. כמהלך רבע שעה מהעיר בנוי כמו רמים היכל מפֹאר בכַר נִרחב בעד הקיסר עִם גן נחמד –. במרחק שש פרסאות מהעיר לפאת מערבית חוף אניות אשר כוננו ידי פעטער הגדול ונקרא בשם בּאַלטיס פּאָרט –. האַפְּזאַל על שפת הים לה חוף אניות, בתי רַחצה, מסחור, שלשת אלפים תושבים –. ווייסענשטיין, לא רחוקה מגבול מדינת ליפלאַנד, שני אלפים תושבים –. קינדא על לשון ים הפֿינני, בה חוף אניות משנת 1815, מעבר אניות סוחר טעונות בָּר ועצים ויי”ש –. אִי דאַגענאֶ או דאַגען, שטחו 1/2 14 פרסאות מרובעות, מספר יושביו 10,000, בו מגדל מֵאִיר אשר יאיר נָתִיב ליורדי הים באניות גם בתי חרֹשת המעשה –. אִי וואָרמאֶ, שטחו 3/4 1 פ"מ, מספר יושביו 1200 ורובים דאֶנים –. אִי נוקאֶ, שטחו חצי פרסה, מספר יושביו 800 משבטי השוועדים והעסטהים.

3) מדינת ליפלאַנד, מדתה 883 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 925,275. גבולותיה: לפאת צפונית מדינת עסטהלאַנד; לפאת מזרחית פסקאוו וּוויטעבסק; לפאת דרומית וויטעבסק וקוּרלאַנד, ולפאת מערבית לשון ים ריגאי. חמש גלילות לה: ריגאַ, ווענדען, דאָרפאַט, פערנויא, ארענסבערג, עיר הבירה בתוכה היא העיר ההֻללה “ריגא”, עיר בצורה על נהר דינאַ, אשר הבישאָף אַלבערט בנה אותה בשנת 1200 וירוממנה לעיר הבירה בליפלאַנד, והמלך קאַרל XI שָׂם אותה לעיר השניה בארץ שוועדען. מספר יושביה 73,953 נפש. שלשה מגרשים (פאָרשטאֶדטע) לה, והם גדולים ורחבי ידים, ומַרבית יושביהם רוּסִים. שבעה בתי תפלות לנוצרים־יוָנים, שלשה ללוטהערים, ואחד מהם, הנקרא על שֵׁם פעטער, גדול הוא ונודע לתהִלה בגלל המגדל הגדול אשר לו ואשר שִׂיאוֹ מגיע עד ארבע מאות וארבע רגל לָרוּם, מאין כמוהו בכל ארץ רוסיא לָגֹבַהּ; גם להקאטולים והקאַלווינים בתי תפלות בתוכה. בה מצודת הקיסר עִם מצפה כוכבים אשר עמודיו עמודי גראַניט וְהֻקמו בשנת 1817, גֹבַהּ כל עַמוּד 23 רגל, ומשקלו 142, 568 פפֿונד, גם מַצבת נחֹשת קלל גבוהה 9 רגל, תבנית גבֶרת המלחמה (קריגסגאֶטטין) אשר הֻצבה לזֵכר הנצחון אשר נצחו שם הרוסים את אנשי מלחמתם. בתי ספר רבים בתוכה, גם חֶבֶר חכמים מחֻכמים נוסדו יחד בעיר הזאת להרחיב גבולות חכמת הטבע ועוד חכמות רבות ומועילות. בית אוצר ספרים מטעם הממשלה יר“ה. בתי חולים. בתי מחסה לעניים. בתי חרֹשת המעשה במספר רב. בית מועד לסוחרים. בית משחק. בית אוצר המים אשר על ידי מוכנה גדולה יִקָווּ בבית ההוא מים רבים מִמֵי נהר דינאַ ויזלו בכל בתי העיר בצִנורות ורהטים רבים. בית חפשית לאנשי הצבא. שני גנים נחמדים אשר אחד מהם נָטַע פעטער הגדול, ואלכסנדר הראשון פָּתַח את שעריו לכל אזרחי העיר לָשׂוּחַ בו ולהתענג על נָעֳמוֹ. מבצר חזק (ציטאַדעלע). בתי מסחר ספרים. בתי מָשוש ובתי חֶבֶר לשעשועים ותענוגות בני האדם. אחרי פעטערבורג תֵּחָשֵׁב עיר ריגא לעיר השניה אשר בה יפרח המסחור על ידי מְבוא הים. רכולתה רבה מאד בתבואות השדה, זרע פשתן, קנבוס, עצים, חֵלב ועוד רבות כאלה, ומחיר סַחרה לא יֵחָקֵר –. שלאָק, עיר מִצער, תֵּחָשֵׁב גם היא לְפַרְוַר ריגא, ובה ישבו היהודים עד אשר נתן אדונינו הקיסר הנָאוֹר והנעלה אלכסנדר השני יר”ה רִשְׁיוֹן לכל סוחרי בני עמֵנו לָשֶׁבֶת בריגא וּלְהֵאָחֵז בה כמו בכל ערי ארץ רוסיא –. דינאַמינדאַ, עיר בצורה על אֶשֶׁד נהר דינא לתוך לשון ים ריגאי. על יד המבצר יִמָצֵא שֶׂכֶר אבָנים (דאַמם) המשתרע חצי וויערסט בתוך הים, ועל קצהו מִגדל מֵאיר לעוברי הים –. בכל הכפרים אשר על שפת הים, יבואו המונים המונים בימי הקיץ לרחוץ במֵי הים, ובגלל זאת נודעו הכפרים ההם בשמותיהם: בילדערלינגסהאָף, מאַיאֶרענהאָף, בוללען, קאַרלסבאַד, אססערצעעם, קאוגערען, לאַפעמעץ, ויותר מכֻלם נודע לתהִלה “דובבעלן” אשר אליו ינהרו למאות ולאלפים מכל עֵבר ופנה לְהִתְרָחֵץ במֵי הים –. בקִרבת עיר ריגא על יד קירכהאָלם נָצחו הפולאָנים בשנת 1605 את קארל הי"א מלך שוועדען, ובעמק שפילווע אשר מעֵבר נהר דינא השמאלי, נָצח בשנת 1701 קאַרל שנים העשר מלך שוועדען את הזאַקסים, ומני אז יתנוסס הגשר הנפלא על נהר דינאַ אשר עליו יעברו למגרשי עיר ריגא אשר מעבר לנהר, וארכו 850 רגל –. עיר ווענדען על נהר אַא, שלשה אלפים תושבים, מסחור. העיר הקטנה הזאת נוסדה בשנת 1205, ובקִרבתה שרידי חרבות ארמון ישן נושן אשר ישבו בו לפָנים ראשי חברת האבירים הגערמאַנים, גם נמצא בעיר בית תפלה אשר בו קבורים אנשים אחדים מראשי עֲדַת אבירים ההם. במסִבי העיר יִמָצֵא המקום הגבוה בכל ליפֿלאַנד הנקרא בשם וועזענבערג וגבהו 1200 רגל –. דאָרפאַט או דאֶרפאט נִבנתה בארץ הררי חמדת עינים בצלע נחל איתן אשר נהר עמבאַך עובר בתוכו. הנהר ההוא יֶחצה את העיר, וגשר אבני גראַניט יחַבר אותה. הפֵּאה הדרומית בעיר בנויה בנוה וחוצותיה ישרים ורחָבים. העיר הזאת נוסדה על ידי הרוסים בשנת 1030, ואחרי כן נפלה בידי אבירי האשכנזים (שווערטברידער). לפָנים היתה אחת מערי ברית המסחור ורבת המרכוֹלת בים. לאחרונה שָׁבה העיר אל הרוסים בשנת 1708. בה בית מדרש הגדול (אוניווערזיטאֶט) אשר יסד גוסטאַוו אַדאָלף מלך שוועדען בשנת 1632, אחרי כן סֻגרו שעריו פעמים רבות או נעתק לעיר פערנויא עד כי בשנת 1802 שָׁב לאיתנו. בבית מִדרש ההוא יֶשְׁנוֹ אוצר ספרים, 41,000 ספרים נדפסים, 139 ספרים אשר עודם בכתובים, גם 4,073 מַפּוֹת הארץ (לאַנדקאַרטען). גימנאזיום, בית מִדרש לחכמת הַנִתּוּחַ (אַנאַטאָמיע), בית ספר ללמודי חכמת הטבע, הנדסה, כֿעמיע וטעכֿניק, גם בית מדרש לחכמת התכונה עִם מצפה כוכבים גדול וכלי חזיון גדולים ונפלאים. בית ספר ללשונות שונות, ועוד בתי ספר רבים, בית דפוס, גִנת ביתן, שְׁוָקִים למסחור גדול, מספר יושביה 13,839 –. פערנויא על נהר פערנוי ולשון ים ריגאי, ששת אלפים תושבים, חוף אניות ומסחור –. אִי עזעל על מבוא לשון ים ריגאי, שטחו 90 פרסאות מרובעות, מספר יושביו 35,000 ומרביתם עסטהים עובדי אדמה, אנשי מִקנה וצידי דגים. באִי הזה מַעיני רַחצה, ברֵכות ויערים, כָּרִים ואחים נחמדים עִם כל נוֹעַם הדרי הטבע, ועל כן ינהרו אל האי הזה אנשים רבים מערים הקרובות והרחוקות להתעלס על שכיות חמדתו והוד יפעתו בימי האביב גם בימי הקיץ. עד שנת 1645 היה האי הזה תחת ממשלת הדאֶנים, אחרי כן תחת ממשלת השוועדים (על פי שלום נישטאַדט), ולאחרונה נספח עם מדינת ליפֿלאַנד יחד לארץ רוסיא.

4) מדינת קורלאַנד, מדתה 495 פ"מ, מספר יושביה 573,856. גבולותיה: לפאת צפונית ים ריגאי ומדינת ליפֿלאַנד; לפאת מזרחית וויטעבסק וּווילנא; לפאת דרומית ווילנא, קאוונא וארץ פרוסיא, ולפאת מערבית ים הבלטי. שש גלילות לה: מיטאַוואַ, גאָלדינגען, האַזענפאָט, טוּקוּם, יאַקאָבּשטאַדט וליבאַוואַ –. לפָנים נִפלגה המדינה הזאת לשני נָפות: לזעמגאַלען וקוּרלאַנד, ותהי נסיכת (הערצאָגטהום) המשפחה הרמה משפחת קעטטלער. משנת 1642 עד 1682 מָשַל בה ההערצאָג יעקב ויעש טוב לבני עַמוֹ. ההערצאָג הששי מהמשפחה ההיא לקח לו בשנת 1710 את הנשיאה הגדולה אַננאַ בת אחות פעטער הגדול לו לאשה, אך בשנת 1711 הלך בדרך כל הארץ ולא הניח אחריו בן או בת לָרֶשֶׁת אותו, וממשלתו נָסַבּה לפערדינאַנד דודו, אך גם הוא הלך ערירי, ובמותו היתה קורלאַנד צפויה לְהִסְתַּפֵּחַ אל ממלכת פאָלען ולהיות סָרָה לְמִשְׁמַעתה. אולם אַננאַ קיסרית רוסיא, אשר ישבה על כסא מלכותה בשנת 1730, הֵפִיקָה רָצוֹן מאת אפרתי קורלאַנד להוריש את נסיכת ארצם להשר הגראַף ערנסט יאָהאַן פאָן ביראָן, יליד קורלאַנד היושב ראשונה בקיסרית רוסיא, והשר ההוא ישב על כסא ההערצאָגים בשנת 1737 ויהי רב ושליט בכל ערי ארץ קורלאַנד. גם פעטער בְּנוֹ יָרַש את כסא ההערצאָגים משנת 1770 עד שנת 1795, אך ראשי עַם הארץ נועצו לב יחדו ויאלצוהו להסגיר את ארצו בידי קיסרי רוסיא, ומאז ואילך נסבה קורלאַנד לרוסיא והולכת לאורה –. עיר הבירה במדינת קורלאנד היא “מיטאַוואַ” על נהר אַא, מספר יושביה בערך 2700, החלק הששי מהם יהודים. העיר הזאת נוסדה על ידי קולוניסטים אשכנזים אשר נאספו בשנת 1276 סביבות הארמון שר בנה השר (העערמייסטער) קאָנראַד פאָן מעדעם ויבנו להם בתים לָשֶׁבֶת, וברבות הימים היתה עיר הבירה בקורלאַנד וּמְעון ההערצאָגים נשיאי הארץ. בעיר הזאת שוררת תמיד דומיה וְשַׁלְוַת השקט, אך בימי מועד הסוחרים, תֵּהָפֵך לעיר הומיה מלֵאה תשואות ורב קֶשֶׁב, כי אז ינהרו אליה המון אפרתים היושבים בחצרותיהם ובטירותיהם, וסוחרים רבים מערים הקרובות והרחוקות לעשות מסחר וקנין. בה היכל גדול ומפֹאר אשר ישבו בו לפָנים ההערצאָגים, בית גימנאַזיום עִם מִגדל נאוה (בימים הראשונים היה הבית הזה בית אַקאַדעמיע), בית אֹסֶף ספרים (16,000 כרכים), ולפָנים היה בה גם בית אֹסֶף לספרי הגודדים החפשים (10,000 כרכים גם כתבי יד אשר מרביתם נוגעים לתולדות קורלאַנד); בית אוצר משכיות עתיקות (מוּזעאוּם) עם בית דפוס יחד; בית אבירים (ריטטער הויז) ועוד בנינים רבים מחמדי בת עין. במרחק ארבעה וויערסט מהעיר הֵחל ההערצאָג יעקב לחפור תעָלה רחבת ידים, וַיְכַל את מלאכתה בשנת 1822, ושמו נקרא עליה (יאַקאָבס קאַנאַל), וּמֵימֶיהָ ישתו יושבי מיטאַוואַ. עוד לפני מאה שנה לא נתנו מושלי הארץ את איש יהודי להשתקע בעיר הזאת רק לגור בה (כמו בכל מדינת קורלאַנד), אך מעת אשר באה הארץ תחת ממשלת רוסיא, נחשבו היהודים לאזרחי הארץ –. במסבי העיר נִמצאו היכלי עוֹנֶג לנשיאי הארץ ואחד מהם עומד עוד על תִּלו ומתנוסס ביפיו וחָסנו –. גאָלדינגען, עיר בנויה בנָוה על נהר ווינדויא, לפָנים שָׂמוּ בה ההערצאָגים את מִשְׁכָּנָם פעמים רבות; בארמון אשר כָּעֵת שָׂמָהוּ הזמן לְעִיִים, ישב לפָנים ראש חברת האשכנזים. מספר יושביה 5495 נפש, מסחור, בתי מלאכה. בגליל העיר הזאת חמשה כפרים לְאִכָּרֵי הלעטטים אשר אדמת מושבותיהם אחֻזת עולם היא להם, גם יש להם זכיות רבות על יתר האכרים –. ווינדאוי על יד המקום אשר ישתפכו שם מֵימֵי נהר ווינדאוי אל יַם הקדמוני, שני אלפים תושבים, חוף אניות, מסחור בתבואות השדה, שרידי היכל ישן –. ליבאַוואַ על ברֵכה הנקראת גם כן בשם ליבאַוואַ (ברֵכה אשר אניות בה יהלכון ואיים קטנים נטועים בתוכה במספר רב) וגם על נהר ליבאַוואַ במקום אשר ישתפך אל אחת הלשונות בים הקדמוני. בה עשרת אלפים תושבים, בשנת 1865 נִפתח בה החוף החדש לאניות, חוף גדול ורחב ידים, מסחור בתבואה, בפשתן וזרע פשתן. בימי הקיץ ינהרו אליה אנשים רבים מקרוב ומרחוק לרחוץ במֵי הים. בשנת 1821 נבנה בה מִגדל מֵאיר גבוה ששים רגל להאיר ליורדי הים באניות.


ד: נְסִיכוּת פִֿינְנְלאַנד הַגְּדוֹלָה.


שטח הנסיכות הגדולה הזאת, הוא 6835 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,798,909. השבט הראשי בכל יושבי הארץ הוא שבט הפֿינני אשר מספר אנשיו הוא בערך 1,530,000. השבט הזה יִפָּלֵג לארבע פְלַגות: 1) טאַוואַסטים, 2) קוואֶנים, 3) זאַוואָלאַשים, 4) וקאַרעלים. הפֿיננים הם חזקים ומוצקים, וְהַסְכֵּן הִסְכִּינו לשאת ולסבול קור וכפור וכל תלאות החלד בדומיה והשקט יותר מכל העמים האחרים. גם הם יִשְׁרֵי לב, נאמני רוח ואוהבים את המלאכה. שְׁאָר רוח להם להתחקות אל שרשי ידיעות רָמות ונעלות, ועל כן דָבקה נפשם בידיעות המאַטהעמאַטיק ותולדות בני האדם ועוד רבות כאלה, אך גם להתחקות על שרשי הדת והאמונה הם אוהבים מאד, ולכן עברו חוֹק בימים האחרונים האלה ויפלו ברֶשֶׁת הַהוֹזִים והשומרים נֶשֶׁף (שוואֶרמער) –. לשונם היא רַבַּת אוֹנִים, נעימה בְצִלְצְלֵי שֶמַע ודרושה מאד למליצה ושיר, ועל כן יאהבו הפֿיננים מאד את המליצה ומלאכת השירה. ועד היום נִצְפְּנוּ בידיהם שירי עָם והגדות עתיקות ויפות אשר הנחילום אבותיהם הראשונים בהיותם עוד עובדי עבודה זרה (היידען). הם מַאריכים ימים וּמְבַלִים בטוב ימיהם בְּחוּג בניהם ונכדיהם –. בפיננלאנד נמצאים בערך 140,000 שוועדים, וביחוד בְּאִיֵי אַלאַנד וחֻפי הים אשר למדינות אַבָּא וואַזאַ ונילאַנד. לשון השוועדים נִשארה לשון השרים ופקידי הארץ גם לשון הסוחרים. לשון אשכנז יבינו מרבית המשכילים אשר בארץ הזאת, וְדַלַת עַם הארץ ידַברו בלשון פיננית. לאַפִּים נמצאים בפיננלאנד בערך 1000. אשכנזים בערך 500 במדינת וויבאָרג. רוּסִים בערך 47,000, ומרביתם במדינת וויבאָרג. בשנת 1809 בששה ועשרים לחֹדש נאָוועמבער נתנה ממשלת רוסיא חֻקים טובים ומשפטי חֵרות לנסיכות פיננלאַנד, עד כי יושביה חיים חיי מנוחה וחיי אֹשֶר. את הגענעראַל־גוּווערנער יבחר הקיסר, ויתר השרים והפקידים הם מילדי הארץ. אנשי צבא מיוחדים בנסיכות הזאת, ומספרם 8600, גם צִי אדיר (פלאָטטע) מיוחד לה.

פֿיננלאַנד נחלקה לשמונה מדינות: 1) אַבָּאבּיאֶרנעבּאָרג, שטחה 464 פרסאות מרובעות, ומספר יושביה 318,811. 2) העלזינגספֿאָרס, שטחה 786 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 219, 152. 3) ס“ט מיכל, שטחה 420 פרסאות מרובעות, ומספר יושביה 159,603. 4) טאַוואַסטהעוּס, שטחה 328 פרסאות מרובעות, ומספר יושביה 168,679. 5) אוּלעאַבּאָרג, שטחה 3097 פרסאות מרובעות, ומספר יושביה 185,802. 6) וואַזאַ, שטחה 737 פ”מ, ומספר יושביה 306,656. 7) נילאַנד, שטחה 209 פ“מ, ומספר יושביה 166,401. 8) וויבּאָרג, שטחה 790 פ”מ, ומספר יושביה 273,705.

1) מדינת אַבָּא, שֵׁם עיר הבירה גם כן אַבָּא, על לשון ים הבטני, רחוקה 30 פרסאות מעיר שטאָקהאָלם בירת ממלכת שוועדען. הבישאָף היינריך מעיר אוספּאַלאַ והמלך עריך נִסוּ בפעם הראשונה במאה השתים עשרה להעביר אלילים מפיננלאנַנד וְלָטַעַת אמונת הנוצרים בתוכה, אך הפֿיננים הנצמדים להבלי אליליהם קָמוּ על היינריך וַיְרַצְחוהו בשנת 1158. בשנת 1827 פרצה תבערה גדולה בעיר הזאת ותאכל בתים רבים, וגם בית מדרש החכמה אשר יסדה המלכה קריסטינאַ בשנת 1640 היה לשרֵפה מאכולת אש. בשנת 1743 עשו הרוסים והשוועדים שלום בעיר הזאת, הוא השלום הנודע בשם שְׁלוֹם אַבָּא. בעיר הזאת נמצאים בתי חרֹשת המעשה ומסחור גדול. במרחק חצי פרסה מהעיר חוף אניות הנקרא בשם בעקהאָלם. הארמון הישן בכל הארץ הזאת, הוא הנקרא בשם אַבּאָהוּס או אַבּאָזלאָט בקִרבת העיר הזאת, והוא גם בית הנשק. לא רחוק מהעיר תָּקֵר בֵּיִר מֵי רִפְאוּת לחליים רבים וּשְׁמָהּ עֵין היינריך. לפאת דרומית ולפאת מערבית מהעיר קבֻצת איים קטנים (אַבָּא־סקאֶרען) ומרביתם בלתי נושבים –. מספר יושבי העיר הוא 17,172 נפש –.

לפאת דרומית מעיר אַבָּא ישתרעו אִיֵי אַלאַנד על פני רוחַב לשון ים הבטני עד קִרבת חוף שוועדען. שמונים מהם נוֹשָׁבִים, ומאתים שוממים מכל יושב. על האיים הנושבים נמצאים בערך 16,000 שוועדים עובדי אדמה, אנשי מקנה וצידי דגים.

2) מדינת העלזינגפאָרס, שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה, עיר בצורה בנויה על לשון ים פינני על פי המלך גוסטאַוו אַדאָלף, ומעת אשר ימשלו בה הרוסים גדלה ונסבה ותבוא בעדי עדיים. משנת 1819 היא בירת כל הנסיכה הגדולה, נסיכת פיננלאַנד, משנת 1827 יתנוסס בה בית מדרש החכמה (אוניווערזיטאֶט), ובתיה כוננו על שפת הים גם על סלעי גראַניט רמי קומה. המָקום הַדָגוּל ביפעת הדָרו מכל העיר, הוא כַּר נִרחב וּמְרֻבָּע אשר בו גָאֹה יגאה היכל הסענאַט, בית מדרש החכמה ובית תפלה החדש לכנסית לוטהער. גם נמצאים בתוכה בתי חרֹשת המעשה ובתי מסחור במספר רב, חוף אניות, גשר מפֹאר ועוד בנינים גדולים ויפים. מספר יושביה כעשרים וחמשת אלפים. כמהלך שעה אחת מהעלזינגפאָרס לפאת דרומית, מתנוססת המצודה הבצורה סוועאַבּאָרג אשר נבנתה בשנת 1749 על שבעה איים המחֻברים על ידי גשרים איש אל אחיהו, וְהַמְנַצֵחַ על המלאכה הנשגבה ההיא היה שר הצבא (פעלדמאַרשאַלל) הנודע בשם עהרענסוואֶרדט. במצודה ההיא ערוכים ושמורים שני אלפים כלי תוֹתָח, ושמונת אלפים אנשי חיל לגרש כל צר ואויב אם יָעוֹז לָגֶשֶׁת אל המקום הנורא ההוא. במלחמת הצרפתים והאנגלים עִם הרוסים, חָשפה המצודה הזאת את רעם גבורתה לעיני כל גבורי צרפת ואנגליה, וַיֵדְעוּ כל יושבי איירופא כי כל כלי מלחמה עליה לא יצלח –. על יד המצודה הזאת בנויה עיר גדולה הנקראת גם היא בשם סוועאַבּאָרג, ובה בתים גדולים למושב אנשי הצבא. האי הגדול בכל שבעת האיים ההם, הוא אִי וואַרגאֶ אשר עליו בנוים ראשי הסוללות והמצָדות וכל חוֹסֶן המצודה, גם רוב בתי הנשק ובתי אוצרות התבואה בתוכו. באי ההוא קֻבַּר שר צבא השוועדים עהרענסוואֶרדט בונה המצודה הזאת, ועל קִברו מצבת כָּבוֹד –.

3) ס“ט מיכל על לשון ים הפֿינני. בעיר הבירה, ארבעת אלפים תושבים, חוף אניות, מסחור, מַעין מֵי מַרפא. בקִרבתה מבצר קטן הנקרא זוואַרטהאלם –. עיר בארגא על לשון ים הפֿינני, שלשת אלפים תושבים, בתי ארג ובתי מלאכה למפרשי אניות, מסחור רב. בקרבתה בית התפלה הנקרא בשם ס”ט מיכל, והוא העתיק בכל בתי התפלות בפיננלאַנד, ועל שמו נקרא המחוז ההוא.

4) טאַוואַסטהעאוּס עִם עיר הבירה כשמה, עיר ישנה הרחוקה שתים עשרה פרסאות מהעלזינגפאָרס, שלשת אלפים תושבים, שרידי ארמון ישן, ימי שוּק ומסחור רב.

5) אוּלעאַבּאָרג עִם עיר הבירה כשמה, עיר בנויה בשנת 1610 על חצי אִי בלשון ים הפֿינני, חמשת אלפים תושבים, רחובות ישרים וארוכים, ואצלה מַעין מֵי מַרפא, חוף אניות, ציד דגים ומסחור. לא רחוק מהעיר שרידי ארמון ישן אשר נוסד בשנת 1590, ולפָנים היה מבצר חזק –. בנוף וועסטערבּאָטטען הנספח לממשלת רוסיא בשנת 1809, בנויה בנָוה עיר טאָרנעאַ על שֶׁפֶך מֵי נהר טאָרנעאַ אל לשון ים הבטני, שני אלפים תושבים, חוף אניות, מסחור, שני בתי תפלות לשוועדים ולפֿיננים. העיר הזאת היא העתיקה בכל הנוף ההוא, ואליה ינהרו אנשים רבים חכמי לב ומביני מדע בחצי חֹדש יוּנִי לחזות שם הוד הדרת השמש בחצי הליל. ובשנת 1694 בחמשה עשר יום לחֹדש יוּנִי הופיע שם גם קאַרל XI מלך שוועדען לחזות מחזה שדי ההוא. בימים האלה יבואו חכמי אַנגליא ביחוד להתבונן על החזיון הנפלא והנשגב ההוא. לפנים הֶעפילו הרואים עֲלות על מגדל בית התפלה לראות משם את המראה הגדול ההוא, ועתה יעלו על ראש ההר הנקרא בשם אַפֿאַוואַזאַקסאַ הנודע גם על ידי המַסות אשר נִסוּ שם הוברי שמים להתחקות על שֹרשי מִשְׁטְרֵי צבא המרום במרום. בשנת 1736 ובשנת 1737 עמדו על ההר ההוא חכמי צרפת והחכם אַנדערס קעלזיוס וַיָמוֹדוּ כוכבי השמים וכסיליהם, ובשנת 1801 עד 1803 עמד שם הפראָפעסאָר זוואַנבערג מעיר אֻפְּזאַלאַ על פי חכמי בית מִדרש המדעים בשטאָקהאָלם וַיָמָד את מַזָרות השמים. וזה דבר המחזה אשר תחזינה שם עיני הרואים: העומדים על תועפות הר אַפאַוואַזאַקסאַ יִרְאוּ כי שִׁבְעַת ימים רצופים לא תבוא שם השמש ולילה כיום יָאִיר אור פניה, בעת אשר בעֵמק לרגל ההר יֵעָלֵם אוֹרָה רגעים אחדים ובעיר טאָרנעאַ כרבע שעה –.

6) וואַזאַ עם עיר הבירה כשמה, עיר בנויה על פי המלך קאַרל XI על לשון ים הבטני, חמשת אלפים תושבים, חוף אניות, מסחור.

בנפת לאַפפמאַרק אשר נִספחה גם כן לרוסיא בשנת 1809, נמצאים כפרים גדולים, והגדול מכֻּלם הוא כפר ענאָנטעקיס. בקיץ לא תבוא שם השמש תשעה וארבעים יום.


ה: רוּסְיָא הַמַּעֲרָבִית


הארץ הזאת נקרעה מידי הפולאָנים משנת 1708 עד שנת 1772 ונספחה אל ארץ רוסיא, שטחה 7629 פרסאות מרובעות, יושביה כעשרה מילליאָן נפש. שמונה מדינות לה: 1) ווילנא, 2) גראדנא, 3) קאָוונא, 4) וויטעבסק, 5) מינסק, 6) מאָהילעוו, 7) פאָדאָליען, 8) וואָהליניען.

1) מדינת ווילנא, מדתה 767 פ“מ, מספר יושביה 899,993. גבולותיה: לפאת צפונית קאוונא וּוויטעבסק; לפאת מזרחית מינסק וּוויטעבסק; לפאת דרומית מינסק וגראָדנא, ולפאת מערבית גראדנא, קאוונא וארץ פאָלען. שבע גלילות לה: ווילנא, אָסמיאני, ווילייקא, שווינציאַן, טראָק, דיסנא, לידא. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה ווילנא על נהר וויליא, נבנתה על פי הנסיך הגדול געדימין משנת 1315 עד 1330. “ויהי בבנות הנסיך הזה את העיר ואת המבצר אשר בתוכה, הודיע לכל הערים מקרוב ומרחוק את דבר העיר אשר הוא בונה, ויקרא לכל איש החפץ לבוא וּלְהֵאָחֵז בתוכה, ויחלק שדות וגנים לעובדי האדמה, והנחה עשה להם על עשר שנים מכל מס מלך ושרים, לסוחרים ולבעלי מלאכות קרא דרור מכל מסים, ויתן להם לסחור ולעשות במלאכה כרצונם. לקול הקריאה הזאת באו רוסים ואשכנזים רבים וישבו בה וַיֵאָחְזוּ בתוכה”. הסופר העתיק זעבּאַסטיאַן מינסער יסַפר אֹדות העיר הזאת כדברים האלה: “עיר ווילנא גדולה היא כעיר קראַקוי עם כל מגרשיה, אך בכל בתיה לא יגיע בית בבית, יען כי ביניהם חצֵרות גם גנים גדולים, כמו גם בין בתי הכפרים. סביבות העיר יושבים טאטארים מְתֵי מספר בכפרים מיוחדים, והם עובדים את האדמה או מובילים את סחורות הסוחרים מעיר לעיר, לשונם לשון טאַטאַרית, ודתם דת מחמד”. העיר הזאת יושבת בעמק והרים סביב לה, וּמְסִבֶּיהָ יפים הם ונעימים מאד, עמקים עוטפים בָּר, גבעות נִשָאוֹת מעֻלפים עֲצֵי תפארה, אַחִים מְשֻׁבָּצִים פרחים ונצנים, כָּרִים מְמֻלָאִים בְּמֶגֶד תבואות שמש וּמֶגֶד גֶרֶש ירחים, מַעינות ואפיקי מים, חרשי מֵצַל וכל מַחמדי בת עין וּשְׂכִיוֹת החמדה. רבים אומרים כי בהיות הקיסר נאַפאָלעאָן הראשון בווילנא בשנת 1812, הִתפלא על יפעת מְסִבֵּי העיר והוד יפים, ובראותו את ההר עִם ארָזיו אשר מִחוּץ לעיר בירכתי צפון, ענה ואמר: הֲדַר הלבנון תראינה עיני, ומני אז יִקָּרֵא ההר עם כל הַכִּכָּר אשר לרגלו בשם “לבנון”, וכן קרא (לפי דִברת רבים) לאחד המקומות היפים אשר במסבי העיר בשֵם “ירושלים”: ולמִשנהו בשם “בית לחם”, ועד היום יִקָרְאוּ בשמות הנכבדים ההם בגלל הדרת כבודם וּצְבִי תפארתם –. בעיר הזאת מתנוססים בנינים גדולים ונהדרים, והמהֻללים בהם, הלא הם: היכל הקיסר; הבית המפֹאר אשר היה לפָנים בית מִדרש החכמה (אוניווערזיטאֶט); בית אֹסֶף דברים עתיקים (מוּזעאוּם); בית תפִלת הנוצרים היוָנים עִם בית מושב הכֹהן הראשי (מעטראָפאָליט) המחֻבר אליו; בית מסִלת הברזל; בית הנשק, בית תפלת הקטאַדראַלע הבנוי בשנת 1387 על המקום אשר עמד שם לפָנים היכל אליל פערוּן ואש תמיד יקדה בו, בבית תפלה ההוא כִּפַּת אבני שַׁיִשׁ (מאַרמאָרקאַפעללא) עִם אֲרוֹן כסף אשר משקלו תשעים כִּכּר (צענטנער) ובו עצמות קאַזימיר קדוש הנוצרים. ארמון נסיכי בית יאַגעללאָן נהרס כבר ואיננו, ומצודת הנשיאים הגדולים על הר המסגר (שלאָסבערג) נֶהפכה בשנת 1830 למבצר הרים (ציטאַדעלא). בית האוניווערזיטאֶט אשר נוסד בעיר הזאת בשנת 1587, סֻגַר בשנת 1832 ונעתק לקיעוו. בתי תפלות לנוצרים במספר רב בכל פִּנוֹת העיר, בתי גימנאַזיום בתי ספר לבני העם, בית מִדרש הרבנים, בית ספר ללמודי טכסיסי מלחמה, בית ספר לנערות אשר שֵׁם הקיסרית המפֹארה “מרים” נִקרא עליו, בתי ספר לנערות בני ישראל, בתי דפוס ללשונות שונות, שלשה בתי דפוס לספרי ישראל, והגדול בהם, הוא בית הדפוס לבני ראָם, הנודע לְשֵׁם ולתהִלה. בתי חולים עִם רופאים וכל המחסורים, גם לבני עמֵנו בית חולים גדול ומפֹאר. בתי מרקחות רבים. בתי מלאכה ובתי חרֹשת המעשה. ובמסבי העיר שני בתים למלאכת הנייר, בתים גדולים ונודעים לתהִלה. בתי תפִלות ליושב תהִלות ישראל, רבים הם בעיר הזאת, והנכבד בהם הוא בית תפלה הגדול הבנוי לתלפיות והוד שֵׂיבָה והדרת קֹדֶש חופפת עליו –. שני מכתבי עתים בלשון רוסיא יוצאים בעיר הזאת, גם מכתב עתי בשפת קֹדֶש הנודע בשֵׁם “הַכַּרְמֶל”. גנים רבים בעיר, והמהֻללים בהם, הם גִנַת הביתן (בּאָטאַנישער גאַרטען) וגן מאַלינאָווסקי עִם מכונת מֵי המתכיות (מינעראַל וואַסער אַנשטאַלט) אשר בתוכו. מספר יושבי העיר הוא בערך 60,493, ומהם רוסים, פולאָנים, יהודים, אשכנזים גם טאַטאַרים מְתֵי מעט. על אֹדות קורות עדת ישראל בעיר הזאת, וציונים לנפשות גאוניה, חכמיה, סופריה ונדיביה, לא נדבר בזה, כי כֻלם ערוכים כבר בטוב טעם ודעת בספר קריה נאמנה להרב החכם ר' שמואל יוסף פֿין נ”י. מסלת הברזל ההולכת מווילנא לפעטערבורג, ודרך קאוונא עד גבול ארץ פרייסען, ודרך גראָדנא עד ווארשוי. ימי שוּק בעיר הזאת, גם סוחרים רבים בפשתים, זרע פשתן ותבואות השדות והגנים, ואת סחורות ידם יובילו לעיר ריגא, ליבאַוואַ ופרייסין –. טראָקי עיר נושנת, מושב הקראים מימי קדם, ולפָנים היתה קרית הנסיך מליטווא. שנים רבות היתה מסֻגרת לפני אחינו בני הרבנים לגור בתוכה, עד אשר הואיל אדונינו הקיר"ה לפתוח שעריה לפניהם, וזה שָׁנים אחדות אשר שָׁבוּ אחינו בני ישראל לָשֶׁבֶת בה, ויש תקוה כי תשוב גם ההצלחה אליה כבימים הראשונים. העיר הזאת נוסדה על ברֵכת מים אשר בתוכה אִי נחמד עִם חרבות ארמון ישן, ומספר יושביה בערך ארבעת אלפים –. סמאַרגאָן, ובה כארבעת אלפים תושבים, ולא רחוק ממנה היכל נודע בשם צעלעזיא עִם גן חֶמד –. לידא, בה כשלשת אלפים תושבים עם טירה מפֹארה.

2) גראָדנא, מדתה 1/4 691 פ"מ, מספר יושביה 894,194 נפש. גבולותיה: לפאת צפונית מינסק; לפאת מזרחית גם כן מינסק; לפאת דרומית וואָהלין, ולפאת מערבית ארץ פאָלען. תשע גלילות לה: גראדנא, ביאַליסטאָק, ביעלסק, קאָברין, סלאָנים, וואָלקאָוויסק, סאָקאָלקא, בריסק, פרוּזאַני. שם עיר הבירה כשם המדינה “גראָדנא” על חוף נהר ניעמען הימין, מושבה על רָמָה גבוהה ורחבת ידים, היכלים רבים בתוכה הבנויים בטוב טעם ודעת העת החדשה ומפֻזרים איש מרעהו בכל קַצְוֵי העיר. משנת 1683 היה בתוכה יום הוַעד (רייכֿסטאַג) לאצילי פאָלען ואפרתיהם בכל עת אשר בָּחרו להם מלך, ובכל עת אשר שָׂמוּ את כתר המלוכה על ראש מלכם אשר בָּחרו להם. שתי פעמים נועדו האצילים והאפרתים ההם בווארשוי ופעם שלישית בגראדנא, ובעת הועד נִמלאה העיר מרוב אדם [ו]תהי מלאה תשואות, עיר הומיה, קריה עליזה, וכסף לא נחשב בה מאומה. בה שְוָקִים וירידים גדולים עִם מסחור גדול. מספר תושביה 20,241 נפש, ושלשה רבעים מהם הם יהודים –. כפר ביאַלאָוויצא, נודע הוא בגלל היער אשר בקִרבתו הנקרא גם כן בשם ביאַלאָוויצא, והוא יער מהֻלל ארכו שבע פרסאות ורחבו שש פרסאות והיקפו עשרים וארבע פרסאות, בו תרמושנה חַיוֹת שונות, גם שְׁוָרֵי בָר (אויער אָקסען) מצאו בו מִפְלָט למו, וזולת היער ההוא לא יִמָצְאוּ בכל ארצות איירופא –. בריסט (ברעסט) הליטאָווית על שֶׁפֶך נהר מיכֿאָוויץ לתוך נהר בּוּג, כשמונת אלפים תושבים, בה מבצר גדול אחד מהמבצרים הגדולים אשר ברוסיא מעבר אניות ומסחור רב –. ביאַליסטאָק על נהר ביאַלאַ, בימי קדם היתה עיר כלילת יוֹפִי, ועד היום היא בנויה בנוה ובה היכל מפֹאר עִם גן נחמד, ימי שׁוּק ורבת מרכולת, בתי חרושת המעשה (פֿאבריקין) רבים בתוכה, וביותר במעשה ארג מצמר ובד ומספר יושביה כעשרת אלפים –. נודעת בספרי דברי הימים מפני אשר בה מת המלך זיגיסמונד אויגוסט בשנת 1572 –.

3) קאָוונאָ, מדתה 739 פ"מ, מספר יושביה 1,052,164. גבולותיה: לפאת צפונית קורלאַנד; לפאת מזרחית ווילנא וקורלאַנד; לפאת דרומית ארץ פאָלען וּווילנא, ולפאת מערבית קורלאַנד ופרייסען. שבע גלילות לה: קאוונא, ווילקאָמיר, נאָוואָ־אלכסנדראָווסק, פאָניעוועז, שאוויל, טעלז וראָסיינא. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה “קאָוונאָ” על שפך נהר וויליא לנהר ניעמען, בשנת 1843 נבנתה אצלה עיר החדשה (נייערפלאַן) אשר רָחבה וְנָסבה ותהי לעיר יפה ורחָבה. מספר יושביה 23,872, ומהם יהודים רבים רבי המסחור. בשנת 1812 בשנים עשר לחֹדש יוּנִי ראתה העיר הזאת את תפארת גְאוֹן נאַפאָלעאָן הראשון ועזוז נוראותיו בעברו את נהר ניעמען עִם חילו הגדול והנורא לעשות מלחמה ברוסיא, ולתקופת השנה ההיא רָאתה גם את מַפַּלְתּוֹ האיומה בשובו בְגַפּוֹ אליה לָנוּס וּלְמַלֵט את נפשו, ורבבות אלפי גבוריו סָפוּ תַּמוּ מן בלָהות בארץ רוסיא האדירה, וּלְזֵכֶר הנצחון הגדול ההוא הֻקַם בעיר הזאת עַמוּד רָם במקום רואים –. ווילקאָמיר על נהר שוויענטא, ש[???] אלפים תושבים, חצר־סוחרים יפה –. בירז עיר קטנה, לפנים עיר הבירה בנסיכת הנסיך ראַדזיוויל, ובה שרידי ארמון ישן, וכאלפַים תושבים, ואצלה היכל מפֹאר עם גן נחמד –. ראָסיין על נהר קוביסצא, לפָנים בירת נוף זאַמוט, בערך חמשת אלפים תושבים –. געאָריענבוּרג (יורבורג), על נהר ניעמן ובה בית שִלֻמַת המֶכס בעד הסחורות הבאות מארצות אחרות לרוסיא. בטרם לֶדֶת חק מסִלת הברזל ברוסיא, היתה העיר הזאת רבת המסחור ועשירה מאד, ועתה סַחרה מעט וידי יושביה מָטוּ –. טויראָגאן על נהר יורא עם בית שלום הַמֶכֶס בעד הסחורות המובאות מִחוּץ למדינה, וגם היא ירדה פלאים מעת אשר יובילו הסוחרים את סחורת ידם על מסלת הברזל –. ווידז על נהר דעסנא ונודעת על פי הירידים הגדולים אשר בתוכה –. קיידאן עיר עתיקה נוסדה בשנת 1412 על ידי בני ארץ שאָטטלאַנד אשר נגרשו מארץ מולדתם בתגרת ידי המלך יעקב הראשון מענגלאַנד, והנסיך האדיר ראַדזיוויל פָּתַח שערי ארצו לפניהם ויתן להם את המקום הזה לָשֶׁבֶת בו, והם חָשפו את זרוע עֻזם בחרֹשת המעשה ומלאכת מחשבת וַיְמַלְאוּ את עיר מושבם כָּבוֹד –.

4) וויטעבסק, מדתה 2/3 830 פ"מ, מספר יושביה 776,739. גבולותיה: לפאת צפונית פסקאָוו; לפאת מזרחית סמאָלענסק; לפאת דרומית מאָהילעוו ומינסק; לפאת דרומית מערבית ווילנא וקורלאַנד, ולירכתי צפונית מערבית ליפֿלאַנד. שתים עשרה גלילות לה: וויטעבסק, וויעליז, פאָלאָצק, דריזאַ, גאָראָדאָק, לעפעל, לוּצין, נעוועל, דינאַבורג, רעזיצאַ, שעבעסץ, סוראַס. שם עיר הבירה כשם המדינה “וויטעבסק” על שֶׁפֶך נהר וויטבע אל נהר דינאַ. בה טירות ומגדלים עתיקים, כעשרים וחמשה אלף תושבים, ומהם סוחרים גדולים אשר יובילו את סחורותיהם על נהר דינאַ לעיר ריגא, ודרך היבשה לעיר המלוכה. בשנת 1812 התחוללה בה מלחמה בין הרוסים ובין הצרפתים –. פאָלאָצק על נהר דינאַ, בעיר הזאת הִרעישו הרוסים את צִבאות הצרפתים בשנת 1812 בשמיני לחֹדש אָקטאָבער, וַתָּעָז ידם על אויביהם ויפילו מהם עַם רב. גם אצל עיר צאַסניק הקרובה לפאָלאָצק הִכו הרוסים את הצרפתים בשנה ההיא ביום השני לחֹדש נאָוועמבער, ובשני מלחמות ההן היה השר וויטטגענשטיין שר הצבא בחיל הרוסים –. דינאַבורג, עיר בצורה על נהר דינאַ, כעשרים אלף תושבים, ומהם רבים מבני עמֵנו סוחרים גדולים ואנשי חיל במשלח ידיהם –.

5) מינסק, מדתה 1/2 1621 פ"מ, מספר יושביה 1,001,335. גבולותיה: לפאת צפונית מזרחית וויטעבסק; לפאת מזרחית מאָהילעוו וצערניגאָוו; לפאת דרומית קיעוו וּוואָהליניען; לפאת מערבית גראָדנא; ולפאת צפונית מערבית ווילנא.

תשע גלילות לה: מינסק, באַריסאָוו, באָברויסק, אִיגומען, מאָזיר, רעציצאַ, נאָוואָגראָדעק, סלוצק, פינסק. שם עיר הבירה גם כן “מינסק” על נהר שוויסלאָסץ, יותר מעשרים וחמשה אלפים תושבים בתוכה, ומהם רבים מבני עמֵנו היושבים בְצֵל הכסף ובצֵל החכמה. העיר בנויה בנָוה, רחובותיה רחבים וישרים, ימי שוּק ואסֵפת סוחרים, בתי ספר ובתי מלאכה, בית וַעַד לבני מְרוֹם העיר (קלוּב), בית משחק, גן מפֹאר הנקרא בשם גן “הגובערנאַטאָר”, גן גדול ורחב ידים עִם עֲצֵי הָדָר וְעִם מַעינות ונחלי מים, והוא המקום הראשי אשר בו ילכו בני העיר לשוח בימי האביב והקיץ –. באַריסאָוו על נהר בערעזינאַ, עיר נאוה ורבת המסחור. שֵם העיר הזאת נודעת בסִפרי דברי הימים, כי על ידה נִגפו הצרפתים מגֵפה נוראה מאד בשנת 1812 מיום י“ד עד י”ז לחֹדש נאָוועמבער, בּעָברם אז את נהר בערעזינא אצל הכפרים שטודזיאַנקאַ וצאַניקאָוו הסמוכים לבאַריסאָוו, והמונים המונים טֻבעו במי הנהר, ורבים עוד מהם נִרמסו וְנֶהרגו בימי עֲבָרות ההם, ויותר מעשרים אלף איש נפלו שבי בידי הרוסים עליזי הנצחון –. נאָוואָגראָדעק, לפָנים בירת רוסיא השחורה, שני אלפים תושבים, בתי תפלות שונים גם בית מִסְגָד (מאשעע) לבעלי דת מחמד, ומסחר לא מעט –. סלוצק על נהר כשמה, חמשת אלפים תושבים, ומהם רבים מבני עמֵנו עשירים גדולים ואנשי שֵם –. נישוויז על נהר אושא, שני אלפים תושבים, היכל יפה, ולפָנים היה בה וַעַד היעזואיטים –. פינסק על נהר פינאַ, ששת אלפים תושבים, רבים מהם מבני ישראל עשירים וסוחרים גדולים, ימי שוּק ובתי עבוד עורות –. באַברויסק על נהר בערעזינאַ, עיר מבצר מאד –.

6) מאָהילעוו, מדתה 3/4 867 פ“מ, מספר יושביה 924,080. גבולותיה: לפאת צפונית וויטעבסק; לפאת מזרחית סמאָלענסק; לפאת דרומית מזרחית צערניגאָוו; לפאת מערבית מינסק. עשתי עשר גלילות לה: מאָהילעוו, ביחאָוו (ישן), האָמעל, קלימאָוויץ, קאָפיס, מסטיסלאַוו, אָרשאַ, ראָגאָצאָוו, סעני, צאַווּס, צעריקאָוו. שֵם עיר הבירה כשם המדינה “מאָהילעוו” עיר מהֻללה בנויה בנוה על נהר דניעפער, מספר יושביה 31,062, בתים גדולים וטובים, בתי מלאכה רבים, בתי ספר, מסחור גדול בין ים הקדמוני ובין אָדעסאַ, גנים רבים גם עצי פרי למַרבה, ובשנת 1812 בכ”ג לחֹדש יוני התחוללה אצלה מלחמה כבֵדה בין הצרפתים ובין הרוסים –. ביחאָוו (ישן), בה בית תפִלה משֻבח ומפֹאר לבני עמֵנו, ולפָנים היתה מלֵאה אנשי שֵם תופשי תורה ורודפי צדק –. מסטיסלאַוו על נהר זאָסהאַ, כחמשת אלפים תושבים, ולפָנים היה בתוכה בית וַעַד (קאָלעגיום) לחברת היעזואיטים –. האָמלע על נהר זאָסהאַ, כששת אלפים תושבים, היכל מפֹאר, ימי שוּק ומסחור גדול –. דובראוונא על נהר דניעפער, כחמשת אלפים תושבים, בתי חרֹשת המעשה ומסחור –. שקלאָוו, בה בית תפלה גדול ונכבד לבני עמֵנו, עיר מסחור עם בתי חרֹשת המעשה, ונודעת מאד לבני ישראל בגלל אנשי הַשֵׁם אשר היו בה בימי קדם, וגם בימים האלה לא אלמנה היא מתופשי תורה ואנשי צדק –. אָרשאַ על חוף נהר דניעפער הימין, עיר מסחור.

7) פאָדאָליען, מדתה 3/4 770 פ"מ, ומספר יושביה 1,868,857, גבולותיה: לפאת צפונית וואָהליניען; לפאת צפונית מזרחית קיעוו; לפאת מזרחית ולפאת דרומית מזרחית חערסאַן; לפאת דרומית מערבית בעסאַראַביען ולפאת מערבית קיסרית אוסטריא. שתים עשרה גלילות לה: קאַמעניץ, מאָהילאָוו, יאַמפאָל, בראַסלאַוו, וויניצע, האַייזין או יאַייסין, לאַטיצעוו, ליטין, באַלטאַ, אָלגאָפאָל, פראָסקוּראָוו, אוּרזיצאַ. עיר הבירה בתוכה היא העיר “קאַמעניץ־פאָדאָלסק” בקרבת נהר דניעסטער, בנויה בנוה על סלעים רמים וזקופים אשר סביב להם עמקים עמוקים. לפָנים היתה עיר בצורה מאד וחומת ברזל מוּל הישמעאלים, עד כי השלטון אָסמאַן האמין כי האלֹהים בָנה בעזוז ידו את המבצר הנשגב ההוא, ורק האלֹהים יעצר כח ללכוד אותו ולערות יסודותיו –. מספר יושביה 19,579, ורבים מהם מבני עַמנו, בה בתי חרֹשת המעשה וימי שוּק מהֻללים –. בּאַר, כשלשת אלפים תושבים ויותר מחצים יהודים. העיר הזאת נודעת בספרי דברי הימים על ידי האסֵפה הגדולה אשר התאספו בה הפולאָנים בשנת 1768 לַמְתִּיק סוד על דְבַר מלחמותיהם עִם הרוסים (קאָנפֿאֶדעראַטיאָן). בה היכל מפֹאר ומסחור –. מאָהילאָוו על נהר דניעסטער, כעשרת אלפים תושבים, בתי חרֹשת מעשה במשי, כורמים ויוגבים, סוחרים רבים השולחים מערבם למאָלדאַווי־וואַלאַכֿאַיי –. וויענדזיבאָש על נהר באג בינות לאגמים, בה ארמון ישן, בתי חרֹשת המעשה וכארבעת אלפים תושבים –. יאַמפאָלי על נהר דניעסטער, שני אלפים תושבים ובתי מלאכה –. בראַסלאַוו בקרבת נהר באג, לפנים היתה עיר בצורה ובירת הנוף ההוא, שלשת אלפים תושבים –. טאַרגאָוויץ בקרבת הנהר הנזכר, נודעה בגלל האספה אשר התאספו בה אפרתי פאָלען בשנת 1792 –. וויניצא בנויה בין שתי זרועות נהר באג, לפנים היה בתוכה בית וַעַד גדול לחברת היעזוּאיטים, ועתה הוא בית גימנאַזיום, כשלשת אלפים תושבים –. טולטשין על נהר זעלניצא, בה ארמון מפֹאר, וגן נחמד ובתי חרֹשת המעשה, כשמונת אלפים תושבים –. ניעמיראָוו, כשלשת אלפים תושבים, בתי חרֹשת מעשה, מסחור גדול וימי שוּק נודעים.בשנת 1737 נעשה בה השלום בין רוסיא עסטרייך וטירקאיי –.באלטא על נהר קאדימה, כשמונת אלפים תושבים ומסחור רב –.

8) וואָהליניען, מדתה 1295 פ“מ, מספר יושביה 1,557,635. גבולותיה: לפאת צפונית גראָדנא ומינסק; לפאת מזרחית קיעוו; לפאת דרומית קיעוו ופאָדאָליען; לפאת דרומית מערבית גאַליציען, ולפאת מערבית ארץ פאָלען. שתים עשרה גלילות לה: זיטאָמיר, לוּצק, דובנאָ, קרעמעניץ, אָסטראָג, זאַסלאַוו, ראָוונאָ, קאָוועל, וולאַדזימירז, סטאַראָ־קאָנסטאַנטינאָוו, נאָוויגראַד־וואָלינסק, אָברוּץ. עיר הבירה בתוכה היא עיר “זיטאָמיר” על נהר טערעטאָוו, שלשים ושלשה אלף תושבים, מסחור רב ביין אונגארן ומאָלדאַוואַ, גם בבגדי משי צמר ופשתים, בתי מלאכה רבים. בה בית מִדרש הרבנים מטעם הממשלה הרוממה יר”ה, והמשגיח (אינספעקטאָר) בבית הגדול הזה היה החכם הנעלה ר' יעקקב אייכֿענבוים ז“ל, ועתה החכם הנודע בכל איירופא רח”ז סלאָנימסקי נ“י –. לויצק על נהר שטיר, ארבעת אלפים תושבים, ימי שוּק ומסחור ולפָנים היתה עיר הבירה בנוף וואָהליניען –. בשנת 1429 נאספו בה נסיכי ארץ להתיעץ במה יעצרו בעד שטף התורקים לבל ישטפו בארצותיהם –. דובנא ע”נ אירווא, תשעת אלפים תושבים ורבים מהם יהודים, ולפָנים היו בה ימי שוּק מפורסמים –. קרעמעניץ על הנהר הנזכר, בה היכל מפֹאר בנוי על שן סלע, גנת ביתן, בית גימנאַזיום ח' אלפים תושבים –. אסטראג ע"נ וויליא, בה ארמון ישן, בית מקלט לנזירי נוצרים יוָנים ובו שלש מאות וששים וחמשה חדרים, ימי שוק ומסחור רב וכשמונת אלפים תושבים. בימי קדם היתה העיר הזאת עם מגרשיה נסיכות קטנה לבדה –. ברדיטשוב על נהר גולאָפאַט, עיר רבתי עָם ורבת המרכולת, ארבעה ירידים גדולים בתוכה בכל שנה, ומסחור עצום בתבואות השדגה, בבהמות, בעורות, יין, דונג ודבש. מספר תושביה 56,000, ומהם בערך 54,000 יהודים, ורבים מהם סוחרים גדולים ואנשי שֵׁם בישראל ובאדם –. ראַדזיווילאָוו על גבול גאַליציען, כחמשת אלפים תושבים, בית שִלום המכס בעד הסחורות המובאות מארצות אחרות, ומרבית יושביה הם יהודים –. קאָרעץ, שלשת אלפים תושבים, בית חרֹשת המעשה לכלי חמדה, כלי זכוכית לבָנה (פאָרצעללאַן), ועוד בתים אחדים לחרֹשת המעשה –. קאָוועל על נהר טוריא, שלשת אלפים תושבים –. וולאַדימיר על נהר בּוּג, חמשת אלפים תושבים, בקִרבתה בתי חרֹשת נייר וזכוכית –. סטאַראָ־קאָנסטאַנטין על נהר שלוץ, תשעה אלפים תושבים ומרביתם יהודים.


ו: מַמְלֶכֶת פָּאלֶען.


הממלכה הזאת נשענת לפאת מזרחית על ארצות רוסיא המערבית, וביתר פאותיה על גבולות פרייסען ועסטרייך. מִדת שִטחה 2312 פרסאות מרובעות, ומספר יושביה כחמשה מילליאָן, והחלק השמיני מהם יהודים. על פי אספת מלכי איירופא בעיר ווין בשנת 1816 באה הממלכה הזאת תחת שבט ממשלת רוסיא, ומאז והלאה התנערה משפלות עצלותה ותלך מחיל אל חיל: חרֹשת המעשה הרימה ראש, המסחור הָלַך הָלוֹך וגדול, גשרים ומעבָּרות נִבנו בתוכה, מסִלות ברזל התכוננו בה, בתי מלאכה רבו בכל נָפותיה, ומיום ליום יעשו יושביה תושיה לתועלת המסחור והצלחת הארץ. בשנת 1867 נפלגה הממלכה הזאת לעשר מדינות: 1) ווארשוי, 2) קאַליש, 3) קיעלץ, 4) לאָמזע, 5) לוּבלין, 6) פיעטע-רקאָוו, 7) פלאָצק, 8) ראַדאָם, 9) שעדליץ, 10) סוּוואַלק.

1) ווארשוי, מדת שטחה 1/3 668 פרסאות. מספר יושביה (בשנת 1860) 1,728,090 נפש. עיר הבירה כשם המדינה “ווארשוי”, תולדות העיר הזאת בראשיתה נעלמו מעיני יודעי מֶחקרי ארץ; בשנת 1339 נִבנו חומותיה, ועד שנת 1526 היתה בירת מאַזאָוויען ומושב ההערצאָגים מושלי הארץ ההיא. מימי המלך זיגיסמונד השלישי (בשנת 1587) היתה עיר הבירה בכל ממלכת פאָלען. העיר הגדולה הזאת בנויה בנוה על חוף נהר ווייכסעל השמאלי, ומעבר לנהר תֵּרָאֶה כעיר יושבת על ראש הר גבוה. היקפה (עִם מגרשיה) הוא שלש פרסאות מרובעות. בימי קדם בעת אשר היתה ממלכת פאָלען על כַּנָה, היתה העיר הזאת מְלֵאָה חוצות צרים וחשֵכים המלאים טיט ורפש עִם מֵי מדמֵנה, ועל יד בתי עניים שפלי קומה ומכֻסים בתבן, התגאו היכלים מפֹארים מלאים כל טוב, ואצל שכיות חמודות וסגֻלות יקרות, נִצמדו חוֹסֶר וְכָפָן עִם כל נִגעי בני אדם. בעת החדשה הזאת ספו תמו בַלְהוֹת עוֹנִי וָחוֹסֶר ההם, החוצות נקיים וטהורים, גם מרֻצפים במרצפת אבנים, תחת מלונות עוֹנִי בנוים בתי חומה גדולים וטובים, וחלקים אחדים מחלקי העיר (כמו מִגרש קראַקוי ועולם החָדש) יפים הם ומפֹארים מאד, עד כי תוכל העיר להתחרות עם הערים היפות בתבל. שלשים בתי תפלות בעיר, ומהם בית הקאַטאַדראַלע להקאַטולים אשר נוסד בשנת 1360, הקאַטאַדראַלע להרוסים היוָנים, ובית תפלה ללוּטעראַנים; בנינים גדולים הבנוים בהדר ותפארת, היכלי חמד, טירות נשגבות וארמנות נהדרים מתנוססים במספר רב בעיר ההֻללה הזאת, והנכבדים בהם, הלא המה: היכל המלך עם שני אולמים גדולים ונחמדים אשר בהם התאספו שרי המלוכה להמתיק סוד בעניני המדינה, היכל הזאַקסי עִם גן גדול ומפֹאר; היכל הגראַף בריהל, בו שָׁכַן כבוד נשיא הגדול קאָנסטאַנטין פאוולאָוויץ בהיותו נגיד וּמְצַוֶה בפאָלען; היכל קראַסינסקי, וכעת הוא מושב שליט העיר והמדינה; היכל מאַריעוויל, ובו בית וַעַד הסוחרים (באָרזע), בית שִלום המֶכס (צאָללאַמט), בתי אסָמים וחנויות רבים מאד; בית הדוהר (פאָסט הויז); בית הנשק; בתים גדולים למושב אנשי הצבא, ויותר ממאה היכלים וארמנות לאנשים פרטים, שלשה בתי מִשחק; בית אֹסֶף לחרשים ואִלמים; בית אסֵפת ילדים אסופים (פֿינדעל הויז); שני בתים לאנשים אומללים אשר רוח שגעון מְבַעְתָּם; גימנאַזיום, בתי ספר רבים; עשרים בתי דפוס; בתי חרֹשת המעשה, וביחוד למלאכות מרכבות ועגלות, כלי זמר וכלי שיר, אדרות שער, כובעים, בתי יד, ועוד רבות כאלה. אמנים גדולים העושים בכסף, בזהב, בברזל ונחֹשת וכל מלאכת חרש וחושב. אניות סוחר העוברות ארחות נהר ווייכסעל, שני ירידים גדולים ושוּק גדול לממכר הצמר, יעשו את ווארשוי לעיר רבתי במסחור. בה מקומות נחמדים לשעשועי בני האדם, והנכבדים בהמה, הם: הגן הגדול אשר להיכל קראַסינסקי; הגן הגדול ממנו פעמַיִם אשר להיכל הזאַקסי, ושדרות (אַללעען) אוּיאַזדאַוו. בשנת 1832 נִבנה בתוכה על חוף הנהר מבצר חזק (ציטאַדעללע) להָגן על העיר ולשמרה ממורדים ופושעים. בעבר הימני מנהר ווייכסעל נוֹכַח פני העיר, בנויה עיר הבצורה “פראַגאַ” והיא אחת מערי המגרש (פֿאָרשטאֶדטע) אשר לעיר ווארשוי. מסלת הברזל הולכת מהעיר הזאת לקראַקוי –. לפאת דרומית מהעיר בנוים היכלי שעשועים מחמדי בת עין: היכל בעלוועדערע, בו היה מקום משכן הנסיך הגדול קאָנסטאַנטין בימי הקיץ; היכל לאַזינסקי, היכל יפה ונחמד בתוך פרדס מפֹאר על אִי חֶמד בים קטן הנעשה בידי אדם מעשה ידי אמן, עִם גשרים ומעבָּרות, בחדרי ההיכל ההוא נמצאים אֲסֵפוֹת תמונות וציורים יקרים ונהדרים, בו התגורר המלך לודוויג שמונה העשר בימי גלותו. בקִרבת עיר ווארשוי מתנוסס ארמון גדול ונעלה הנקרא בשם ווילאַנאָוו, אשר בנה אותו המלך יאָהאַן השלישי סאָביעסקי על ידי אנשי החיל שבויי הישמעאלים, ובשנת 1696 מת בתוכו –. קראָליקאָניאַ (גן השפנים) גן חַיוֹת ופרדס עצים. ביעלאַני, כפר נחמד על נהר ווייכסעל –. מאַרימאָנט חורש מֵצל עִם ארמון ונחל מים –. ניבאָראָוו וְאַרקאַדי, היכלי נסיכי בית ראַדזיוויל –. הכפר וואָלאַ נודע על פי שדה הבחירה אשר אצלו, היא חלקת השדה אשר התאספו שם אפרתי הארץ וסגניה לבחור להם מלך אשר ימלוך עליהם –. טשערסק, עיר בנויה על נהר ווייכסעל, בה ארמון ישן על גבעה נשאה אשר ישבו בו לפָנים נשיאי נָפַת מאַזאָוויען, כאלף תושבים בתוך העיר –.

2) קאַליש, שֵם עיר הבירה גם כן קאַליש על נהר פראָסנאַ, קרובה לגבול ארץ פרייסען, עיר העתיקה והטובה בארץ פאָלען. בה היכל גדול ונאוה, בתי תפלות שונים, בית משחק, בתי מלאכה, ששה ירידים גדולים, מסחר רב. בשנת 1835 היתה אצלה מלחמה בשלום (מאַנאָווער) בין צבאות רוסיא וצבאות פרייסען לעיני הקיסר ניקאָלאַיי הראשון ולעיני המלך פרידריך ווילהעלם השלישי –. קאַזימירז, עיר קטנה ואנשים בה מעט, אך נודעה בספרי דברי הימים מפני כי בה הומת השר פאטקול בפקודת קאַרל שנים העשר מלך שוועדען –. צענסטאָכֿאָוואַ על שני עברי נהר וואַרטאַ, מספר יושביה 9236 נפש, בתי מלאכה רבים ובתי אֶרֶג גם צַיָרִים, בית נזירים הנקרא בשם “יאַסנאָ גוּראַ”, על הר גבוה, ולפנים היה בה רב אוצרות מאין כמוהו בכל בתי הנזירים בכל הארצות, גם מוקף בחומות בצורות וסוללות וצריחים עד כי לשוא עמלו השוועדים לָצוּר עליו ימים רבים, כי לא עצר[ו] כֹּחַ להוריד עוֹז מבטחו בשנת 1655. חומות המבצר אשר לעיר הזאת, נהרסו בידי הרוסים בשנת 1813 –.

3) קיעלץ, שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה, עיר בנויה בנוה, הרים סביב לה, ובתוכה מסחור גדול בתנובות שדה, בכלי ברזל, בעצים ובאבני רחַים. כעשרים אלפים תושבים, ובקרבתה יחפרו מהארץ ברזל, נחֹשת, עופרת וגחלי־אבן –. אָלקוס, בקרבתה מִכרה כסף ועופרת –. מיכאוו, עיר יפה עם שני אלפים תושבים, ולפי המסורה בפי יושביה דָמתה העיר במגרשיה למגרשי ירושלים, כי הנוסע גריפֿיוס יאַקסאַ בשובו ממַסָעוֹ לארץ הקדושה עָמַל לְדַמוֹת את עיר מושבו זאת לתבנית עיר ירושלים, וחפצו הצליח בידו –.

4) לאָמזע, שֵׁם עיר הבירה גם כן לאָמזע, עיר בצורה על נהר נאַרעוו, כשמונת אלפים תושבים בתוכה, וסביב לה יערים רבים.

5) לוּבלין, וכן גם שֵׁם עיר הבירה, עיר מהֻללה בקרן בן שמן על מֵי ברֵכה, ולפָנים היתה קרית מלך פאָהלען ועיר מלוכה, ויושביה היו אז כארבעים אלף. בה משואות טירה עתיקה על ראש הר נשפה, בתי תפלות רבים, בתי מקלט לנזירים ונזירות, ארמנות גדולים, ובתוכם ארמון סאָביעסקי מלך פאָעלען, בית משחק ובתי משוש, ולבני עמֵנו בית תפלה מפֹאר ומשֻבח מאד. מסחור רב בתוכה באדרות שער, בתבואות השדה וביין אונגאַרן. שלשה ירידים גדולים ובהם יתאספו סוחרים רבים מכל ארצות איירופא: רוסים, אשכנזים, יוָנים, ארמענים, תורקים ועוד רבים כאלה. מספר יושביה 20,747, ומהם 8000 יהודים –. פוּלאַווי על נהר ווייכסל, בה ארמון מפֹאר ופרדס נאוה. לפָנים היה בה אוצר ספרים אשר נאצרו בו כששים אלף ספרים ישָנים גם חדָשים, ועתה הובאו הספרים ההם אל בית אוצר הספרים אשר להקיר"ה בפעטערבורג –. קאַזעמירז הגדול יְסָדָהּ ושמו נִקרא עליה, בימי היאַגעללאַנים היתה עיר מסחור, וסוחרי דאַנציג, עלבינג וטהאָרן באו שמה לקנות תבואות האדמה –. זאַמושץ עיר בצורה ובה היכל מפֹאר, בתי תפלות שונים, בית נשק ובית משחק.

6) פיעטערקאָוו, עיר הבירה כשמה, עיר נאוה עִם י"א אלף תושבים, שרידי חרבות ארמון ישן, בתי מקלט, בית מועצה (ראַטהויז). לפנים התאספו בה שרי פאָלען לַמתיק סוד בדברי מדינה גם לבחור עליהם מלך.

7) פלאָצק, שֵׁם עיר הבירה גם כן פלאָצק, עיר נוסדה על נהר ווייכסעל, בה בתי תפלה שונים, גן נחמד, בתי חרֹשת המעשה עם י"ז אלף תושבים –. נאָוואָגעאָרגיעווסק (לפָנים מאָדלין) על אֶשֶׁד נהר בוּג אל נהר ווייכסעל לרגלי הר גבוה, רחוקה מַהלך תשע שעות מוואַרשוי, בשנת 1809 בנה נאַפאָלעאָן הראשון מבצר חזק בתוכה, ומשנת 1831 גדל המבצר ההוא ביתר עז מבראשונה –. פוּלטוּסק על נהר נאַרעוו, העיר הזאת נודעת בספרי דברי הימים על פי המלחמות אשר התחוללו אצלה בשנת 1703 בין השוועדים והפולאָנים, ובשנת 1806 בין הרוסים והצרפתים –. אַסטראָלענקאַ, עיר נודעת על ידי המלחמה אשר היתה אצלה בשנת 1807 בין הרוסים והצרפתים, ובשנת 1831 בין הרוסים והפולאָנים המורדים, וגבורי רוסיא הִכּוּ אז את המורדים חֵרֶם בעשרים וששה לחֹדש מאַי.

8) ראַדאָם, עיר הבירה גם כן ראַדאָם על שֶפֶך נהר ווייכסעל ונהר סאַן, עיר נאוה בנויה בקרן בן שמן על ראש גבעה, בימי נשיאי בית יאַגעללאָ היתה רבת המסחור ובתי מלאכה רבים בתוכה, אך מעת אשר הרסוה השוועדים בשנת 1656 לא שבה לקדמתה ולא התנערה מעפר שִפלותה. בה ארמון ישן בנוי על תועפות סלע, וגם הוא נהרס על ידי השוועדים בשנה הנזכרת –. ראַקאָוו, במאה הט"ז היתה עיר רבת המסחור עם בתי חרֹשת המעשה –. סודלאָוויץ, בה מסחר רב, וביחוד בעצים וברזל –. זאַוויחאָסט על נהר ווייכסעל, בה ארמון ישן ובסביבותיה אבני סיד רבים.

9) שיעדליץ, שֵם עיר הבירה גם כן שיעדליץ, בה היכל מפֹאר וגן נחמד וכחמשת אלפים תושבים –. קאָצק על נהר וויעפערץ, היכל וגן חמד, בית מועצה גם בית תפלה נאוה –. מעזעריץ, עיר בצורה על נהר זאנא והיכל יפה בתוכה.

10) סוּוואַלק, שֵם עיר הבירה כשם המדינה, עיר יפה נוסדה בימי החלוקה הראשונה אשר נחלקה ארץ פאָלען, רחובותיה וחוצותיה ארוכים ורחָבים ונאים, ט“ז אלף תושבים ומסחור לא מעט בתוכה –. סיעני, בה בית מקלט אשר המונים המונים ינהרו אליו, ולפָנים נקבצו שמה יותר משתי רבבות אדם –. לאָדז, בה מסחור רב ובתי מלאכת בַּד רבים מכל ערי פאָלען. האשכנזים יסדו אותה גם עשו בה בתי מלאכה. לפני שלשים שנה היתה עיר מצער, וכאלפַים איש ישבו בתוכה, בשנת 1858 היה מספר יושביה 26,072 נפש, בראשית שנת 1865 ישבו בה 33,533 נפש אדם, ולפי עדות רבים 40,000, ומהם 27,000 אשכנזים, וכעת מספר יושביה ל”ג אלף –. ווערבאַללען בקצה גבול רוסיא, ועל פי מסִלת הברזל גָדלה והצליחה בשנים האחרונות, ומסחרה רב ועצום, כחמשת אלפים תושבים –. קאַלוואַריע, שבעת אלפים תושבים ומרביתם יהודים, ירידים ומסחור לא מעט –. ראצקי, בה בית מועצה עתיק ויפה, ובקִרבתה קולוניה שאָטטלאַנדית משנת 1815 –. אַגוסטאָווא, נוסדה במאה הט"ו על פי המלך זיגיסמונד השני אויגוסט, ושמו נקרא עליה, בה ימי שוּק גדולים, ויושביה ששת אלפים נפש.


ז: רוּסְיָא הַמִּזְרָחִית.

רוסיא המזרחית תכיל בקרבה ממלכות קאַזאן ואַסטראַחאן. שתי הממלכות האלה היו לפָנים שתי פְלַגות מִמַמְלֶכֶת המאָנגאָלית הנודעת בשֵם קאַפטשאַק, והנשיא הגדול אִיוואַן האיום לָכַד אותן בעזוז ידו ויספחן לארץ רוסיא. ראשי העמים בתוכן הם בני שבטי הפֿיננים והטירקים, ובערבות וואָלגאַ התחתון יושבים שם קירגיזים וקאַלמיקים אנשי מִקנה ונוסעים בעדר.


א) ממלכת קאַזאַן.

הממלכה הזאת שברה מעליה את עול המאָנגאָלים בשנת 1441, ובשנת 1552 באה תחת ממשלת הרוסים. מדתה 4/10 11,345 פ"מ, ומספר יושביה יותר מן 1/4 8 מילליאָן בני שבטי עמים שונים, ונפלגה לשש מדינות:

1) מדינת קאַזאַן, מדתה 1116 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,607,112. גבולותיה: לפאת צפונית וויאַטקאַ; לפאת מזרחית וויאַטקאַ, אָרענבורג וסאַמאַראַ; לפאת דרומית סאַמאַראַ; לפאת דרומית מערבית סימבירסק, ולפאת מערבית ניזני־נאָווגאָראָד. שתים עשרה גלילות לה: קאַזאַן קאָזמאָדעמיאַנסק, לאַיישעוו, מאַמאַדיש, סוויאַסק, ספאַסק, טעטיוּשי, טשאַרעוואָקאָקשאַיישק, טשיוויל, טשעבאָקסאַרי, טישטאָפאָלל, יאַדרין. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה קאַזאַן על נהר קאַזאַנאַ, עיר בצורה ורבת המסחור. משנת 1441 עד שנת 1552 היתה בירת ממלכה טאַטאַרית. העיר הזאת בנויה על ראשי גבעות, והעיר הישָנה אשר בנה באַטוּ נשיא המאָנגאָלים או אחד מיוצאי חלציו, היתה רחוקה מעט מהחדָשה על ראש הגבעה ונהרסה בשנת 1552. בשנת 1774 פרצה אש מתלקחת בשערי העיר הזאת ותאכל את יסודותיה, אך עד מהרה התנערה מאֵפר מוקדה וַתִּיף ביתר שאת מבראשונה. בשנת 1815 גם בשנת 1842 פרצה שנית תבערה גדולה בתוך העיר, אך גם אז נִבנתה ביתר פאֵר מבתחלה. העיר הזאת נִפלגה לשתי פלגות: להמבצר (קרעמל) אשר הוא פִנת העיר, וּלְמִגְרָשִׁים (פֿאָרשטעֶדטע). המבצר נוסד על ראש גבעה גבוהה לפאת דרומית, והוא בנין מרֻבע מוקף בחומה נִשגבה עִם מִגְדְלֵי עוֹז, משלשה עֲבָרָיו יְסֻבֻּהו הרים זקופים, ומעבר הרביעי חפירה עמוקה. בתוך המבצר בית תפִלה גדול עִם כִּפָּה יְפֵה־פִיָה מצֻפה זהב טהור, נבנה בשנת 1552. העיר הראשה בנויה בנוה, חוצותיה ישרים ורחבי ידים, בה בית מִדרש (אוניווערזיטאֶט) אשר נוסד בשנת 1804 מטעם הקיסר אלכסנדר הראשון, וַחֲנֻכָּתוֹ היתה בשנת 1814. בבית הגדול ההוא יוֹרוּ מורים נאורים ונכבדים לתלמידים רבים חכמות וידיעות שונות, גם לשון ערבית, פרסית, חינעזית, מאָנגאָלית ואַרמענית. בעיר הגדולה הזאת נמצאים בתי מלאכה רבים ומסחור רב ועצום. מספר יושביה 59,409, והחלק הרביעי מהם בעלי דת מחמד ולהם עשרה בתי תפלות (מאָשעען). באחד המגרשים אשר לעיר הזאת, יושבים רק טאַטאַרים. מְסִבֵּי העיר יפים ונחמדים מאד –. כפר באָלגאַרי על נהר קאַמאַ עם אלף תושבים, ואצלו חרבות העיר העתיקה בירת הבולגאַרים הנקראת כשם הכפר, ושם נצבות מצבות עתיקות ממאה י“ב, י”ג וי"ד –.

2) מדינת וויאַטקאַ, מדתה 2,605 פ“מ, מספר יושביה 2,220,601. גבולותיה: לפאת מזרחית פערם; לפאת דרומית אָרענבורג וקאַזאַן; לפאת מערבית ניזני נאָווגאָראָד וקאָסטראָמאַ; לפאת דרומית מערבית וואַלאָגדא. עשתי עשרה גלילות לה: וויאַטקאַ, גלאַזאָוו, יאַראַנסק, יעלאַבּוּגאַ, קאָטעלניטש, מאַלמיש, גאָלינסק, אָרלאָוו, סאַראפוּל, סלאָבאָדסקאָיי, אוּרשוּם. שם עיר הבירה כשם המדינה וויאַטקאַ על נהר וויאַטקאַ, ט”ז אלף תושבים, בתי תפלות רבים, מסחור גדול –. סאַראַפול על נהר קאמא, בה בתי מלאכה לעִבוד עורות, למלאכת בּוֹרִית ועוד רבות כאלה, גם בעלי מלאכת מחשבת העושים בזהב ובכסף, שני בתים למעשה הברזל, מעבר אניות, מסחור גדול בתבואה ומלח, ששת אלפים תושבים –. אישעווסקי זאַוואָד על נהר איש, י"ב אלף תושבים, ובקִרבתה בית מלאכה לכלי מלחמה, והוא בנין מפֹאר מאד עם עמודים יפים ומגדל נאוה –. סלאָבאָדסקאָיי על נהר וויאַטקאַ, ששת אלפים תושבים, בתי עבוד עורות, בתי מלאכת בּוֹרִית, חרשי ברזל ונחֹשת, סוחרים רבים בתבואות השדה.

3) פערם או פערמיען, בשני עברי אוּראַל מקום הראשי למַחצב הרים (בערג בויא), מִדת שטחה 6,050 פ“מ, מספר יושביה 2,138,548. גבולותיה: לפאת צפונית וצפונית מערבית וואַלאָגדאַ; לפאת מזרחית ולפאת דרומית מזרחית טאַבאָלסק; לפאת דרומית אָרענבורג, ולפאת מערבית וויאַטקא. שתים עשרה גלילות לה: פערם, אירביט, יעקאַטערינבורג, קאַמישלאָוו, קראַסנאָ־אוּפֿימסק, קונגוּר, אָכֿאַנסק, אָזאַ, שאַדרינסק, שאָליקאַמסק, טשערדין, ווערכֿאָטוּריע. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה “פערם” על נהר קאַמאַ, יערים גדולים סביב לה, מִכרה נחֹשת וברזל רב, וממנה יובלו לארצות רחוקות ברזל ונחֹשת ומלח אשר יֵחָצְבוּ מהרי אוּראַל, גם הטהעע הבא מחינא דרך קיאַכטאַ. מספר יושביה כעשרים אלף, ומרביתם סוחרים גדולים –. במרחק עשר פרסאות ממנה עיר קוּנגוּר אצל שֶפֶך מֵי אירען אל נהר זילווע, בקִרבתה יֵחָצְבוּ ברזל ונחשת לרוב, גם נמצאות שם מערות גדולות וארוכות ובתוכן שרידי אלפי בני אדם אשר ישבו בהן בימי קדם, ואין אתנו יודע מי המה? ומתי שָׂמוּ מעונותיהם במערות ההן? –. שאָליקאַמסק על נהר קאַמאַ, בה בתי תפלה שונים, גנת ביתן, שני בתי חולים, בתי מלאכה, מסחור, כחמשת אלפים תושבים –. אצלה מִכרה מלח המוציא בכל שנה בערך ק”נ אלף ככר –. טשערדין על נהר קאלווא, לפנים היתה עיר מהֻללה ובירת פערמיען הגדולה. בין שרידי חרבות העיר הזאת נמצאים עד היום כלי זהב וכלי כסף רבים מעשה ידי חרשי אזיה, וזאת לנו לְעֵדָה כי יושבי פערמיען עָשׂוּ לפָנים מסחור עִם עַמֵי אזיה. יעקאַטערינבורג עיר בצורה על נהר אוזל, בנויה בנוה על צלע הר גבוה, רחובותיה ישרים ורחבים, ובתי חומה רבים בתוכה. בה מושב הפקיד הראשי אשר עיניו צוֹפִיוֹת הֲלִיכוֹת החוצבים בהרים (אָבער בּערגאַמט) אשר במדינת פערם ואשר בארצות סיביר, בה בית ספר לידיעת מַחצב ההרים, בית מלאכת מטבעות נחֹשת, בית הִתּוּך מטילי ברזל ונחֹשת ועופרת, בתי מלאכה לכל כלי נשק וכלי מלחמה, בתי חרשי ברזל ולוטשי אבנים יקרות ועוד רבות כאלה. הקיסר פעטער הגדול יסד את העיר הזאת, ורעיתו הקיסרית יעקאַטערינאַ הראשונה הציבה דלתותיה בשנת 1726 וּשְׁמָהּ נקרא עליה. בסביבות העיר הזאת נמצאים מקומות רבים למחצב ברזל ונחֹשת ושאר מיני מַתכיות –. ניזניי־טאַגילסק על נהר טאַגיל, מקום מַחצב הברזל, הכסף, הזהב ופלאַטין מקנת שרי בית דעמידאָוו מאת הממשלה הרוממה בעד מֶכֶס ידוע, שם נמצא גם אבן מאַלאַכֿיט בשפע רב מאד –. ווערכֿאָטוּריאַ על נהר טוּראַ, לה חוף אניות מימי קדם, מקומות מחצב זהב ונחֹשת וברזל, – מסחור גדול וכארבעת אלפים תושבים. אצל העיר הזאת לפאת צפונית, תשתרע חֶלְקַת ארץ רַבָּה אשר שם הזהב, וּזְהָבָהּ טוב מאד, רב ועצום. מִדַת החֶלקה ההיא מאה וארבעים פרסאות עד נהר אוראַל, וזולת מוֹצָאֵי הכסף והזהב אשר להממשלה לבדה, ימָצאו שם מוצאי כסף ומקומות לזהב יָזֹקוּ קִנְיַן שרי בית דעמידאָוו, וואָראָנצאָוו, סטראָגאָנאָוו, והם משלמים מֶכֶס להממשלה בעד עפרות הזהב ומטילי כסף ושאר מיני מתכיות אשר יוציאו מחיק האדמה –. אירביט, בין יעקאַטערינבורג ובין סאַבאָלסק, בסביבותיה כּוּרֵי ברזל ונחֹשת, ובה יום שׁוּק גדול אשר אליו ינהרו סוחרים רבים מארצות איירופא ואזיה, רוסים, תורקים, פרסים, בוּכאַרים ועוד עמים שונים –. דאַלמאַטאָוו ע"נ איזיט, בה בית נזירים מפֹאר, גם ימי שׁוּק גדולים.

4) סימבירסק, מדתה 1/4 883 פ"מ, מספר יושביה 1,183,313. גבולותיה: לפאת צפונית קאַזאַן; לפאת מזרחית סאַמאַראַ; לפאת דרומית סאַראַטאָוו; לפאת מערבית ניזני־נאָווגאָראָד ופענזאַ. שמונה גלילות לה: סימבירסק, אַלאַטהיר, אַרדאַטאָוו, בוּאִינסק, קאַרסוּן, קוּרמיש, זענגיליי, זיסראַן. שם עיר הבירה כשם המדינה סימבירסק על נהר וואָלגאַ, בה נולד הסופר המפֹאר קאַראַמזין בשנת 1765, הוא אֲבִי כותבי ספרי דברי הימים להרוסים, ושם הֻצבה מַצֶבֶת זִכָּרוֹן לשמו ולזכרו. בה בתי תפלות ובתי מקלט גדולים, בתי מלאכה רבים ושונים, מעבר אניות, ציד דגים, מסחור, עצי פרי סביבותיה, ומספר יושביה 24,494, ומהם טאַטאַרים רבים –. זיסראַן על אֶשֶׁד נהר זיסראן אל נהר וואָלגאַ, עשרת בתי תפלות, מסחור לא מעט, ומספר יושביה בערך שלשת אלפים.

5) סאַמאַראַ, שם עיר הבירה כשם המדינה על שפך נהר סאַמאַראַ על נהר וואָלגאַ. בה בתי מלאכה שונים, מסחר רב במלח, חוף גדול בעד אניות סוחר המובילות בָּר ודגן, בסביבותיה מִקנה צאן ועדרי בקר רבים, ודיגים רבים בתוכה –. סטאַווראָפאָל על נהר וואָלגאַ. בה המושב הראשי להקאַלמיקים הנוצרים, מרביתם לא יֵשבו בעיר רק בימי החורף, ובימי הקיץ יסעו בעדר ממרעה למרעה. העיר הזאת נבנתה למענם בשנת 1737, לבעבור הַפְרֵד אותם מיתר הקאַלמיקים המתהללים באלילים –.

6) פענזאַ, מדתה 689 פ“מ, מספר יושביה 1,179,080. גבולותיה: לפאת צפונית, ניזני־נאווגאראד; לפאת צפונית מזרחית, סימבירסק; לפאת דרומית, סאַראַטאָוו, ולפאת מערבית, טאַמבאָוו. עשר גלילות לה: פענזאַ, גאָרדישטשע, אִנזאַראַ, קערענסק, קראַסנאָסלאָבאָדסק, מאָקשאַנסק, נאַראָווטשאַט, ניזניי־לאָמאָוו, סאַראַנסק, טשעמבאַר. שם עיר הבירה כשם המדינה “פענזאַ” על נהר פענזא במקום אשר ישפוך את מימיו אל תוך נהר זוּרא. בה בתי תפלות גדולים, בתי מלאכה, שני אוצרות גדולים לממכר מלח ותבואות, כ”ז אלף תושבים –. זאַראַנסק, על שפך נהר זאַראַנגע לנהר אונזארא, כתשעת אלפים תושבים, בתי מלאכה שונים ומסחור –.


ב) ממלכת אַסטראַחאַן.

שטחה עִם חֶבֶל אדמת הקאָזאַקים האוּראַלים, הוא כי"ח אלף וארבע מאות פרסאות, ומספר יושביה כשש מילליאן נפש אדם, והם תערובות עמים שונים: קאָזאַקים, קאַלמיקים, באַסקירים, קירגיזים, טאַטאַרים, מאָרדווינים, טשערמיסים, טשוּוואַסים ועוד רבים עמים. גם הממלכה הזאת היתה תחת שבט המאָנגאָלים, ובשנת 1554 נכבשה לפני הרוסים, והיא נפלגה לשלש מדינות:

1) מדינת אַסטראַחאַן, מדתה 1/4 3995 פ“מ, מספר יושביה 453,575. גבולותיה: לפאת צפונית סאַמאַראַ; לפאת צפונית מזרחית אדמת הקאָזאַקים האוּראַלים; לפאת דרומית מזרחית ים הכספי; לפאת דרומית מערבית סטאַראָפאָל, ולפאת מערבית אדמת הקאָזאַקים הדָנים ומדינת סאַראַטאָוו. חמש גלילות לה: אַסטראַחאַן, יענאָטאַיעווסק, קראַסנאָיי־יאַרסק, טשערנאָיי־יאַרסק וזאַרעוו. שם עיר הבירה כשם המדינה, נוסדה על אִי גדול בנהר וואָלגאַ, לא רחוק מן המקום אשר שם ישפוך הנהר את מֵימָיו דרך אפיקים רבים אל גַלֵי ים הכספי. העיר הזאת גדולה ורבתי עָם, מספר יושביה 42000, מהם רוסים, פרסים, הודים, בוכאַרים, טאַטאַרים, קאַלמיקים ועוד עמים שונים. העיר הישנה אשר היתה לְשַמָה ברעש המלחמה בשנת 1554, היתה בנויה ממעל לה על חוף וואָלגאַ הימין. בעיר ההֻללה הזאת יושב כֹהן ראש (בישאָף) לנוצרים יוָנים, גם כֹהן ראש (הערצבישאָף) לאַרמענים), בית שרי צבאות הים (אַדמיראַליטעט), כ”ז בתי תפלות לנוצרים יוָנים, י"ט לטאַטאַרים (מאָשעען), היכל אחד להוֹדים, ב' בתי תפלות לנוצרים קאָטולים, אחד לפראָטעסטאַנטים, ד' לאַרמענים. גנת ביתן; שלש חצרות סוחר (קויפֿהאֶפֿע); מבנה אניות; בתי חרֹשת ובתי מלאכה; מסחור רב לארצות פרס, קֵדָר והודו. חוף אניות רחב ידים וטוב מאד לעוברי ארחות נהר וואָלגאַ, מעבר אניות, ציד דגים רב ועצום במאד מאד –. קראַסנאָיי־יאַרסק, על אחד האיים אשר בנהר וואָלגאַ, לפנים היתה בירת שליט הקאַלמיקים, בה גנים רבים ועצי פרי למרבה, ובקרבתה יעמדו דיָגים רבים –. כחמש עשרה פרסאות מאַסטראַחאַן לפאת צפונית על נהר אַכרוּבאַ (פֶלֶג מנהר וואָלגאַ), התנוססה לפָנים עיר זאַראַי או צאַרעוו גאָראָד, עיר הבירה למושל המאָנגאָלי מקאַפטשאַק, ותהי רבתי עָם ומלאה תשואות. מושלים רבים מהמאָנגאָלים קבורים שם, ועד היום מתגוללים שם עִיֵי העיר הזאת ושרידי חרבותיה –. טשערנאָיי־יאַרסק, עיר מבצר על נהר וואָלגאַ, נבנתה בשנת 1626 ובה כארבעת אלפים תושבים. לפאת דרומית מזרחית יגורו שבטים אחדים מבני הקאַלמיקים אשר הם רועי מקנה, ולפאת צפונית מזרחית שבטים אחדים מהקירגיזים.

2) סאַרטאָוו. מדתה 1/5 1486 פ“מ. מספר יושביה 1,636,135. גבולותיה: לפאת צפונית סימבירסק; לפאת מזרחית סאַמאַראַ ואַסטראַחאַן; לפאת דרומית אסטראחאן; לפאת דרומית מערבית אדמת הקאזאקים הדנים, ולפאת מערבית וואראנעז וטאַמבאָוו. עשר גלילות לה: סאַראַטאָוו, אַטקאַרסק, באַלאַשעוו, חוואַלינסק, קאַמישין, קוּזנעצק, פעטראָווסק, זערדאָבסק, וואָלסק, צאַריצין. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה על נהר וואָלגאַ. בעיר העליונה רחובות צרים ובלי סדרים, ובעיר התחתונה, הרחובות רחבים וישרים. ששה עשר בתי תפלות בתוכה, גנת ביתן. מסחר רב במלח אשר מוצאו מברֵכת עלטאָן, בחורף יטענו אנשי המקום יום יום כשני אלפים עגלות מלאות מלח ויובילום למקומות רבים קרובים ורחוקים. בתי חרֹשת המעשה רבים ושונים, מעבר אניות, ציד דגים, מסחור גדול, ימי שוק גדולים, ומספר יושביה בערך ס”ג אלף איש –. צאַריצין עיר בצורה על אֶשֶד נהר צאַריצאַ לתוך נהר וואלגא, בקִרבתה יָקֵרוּ מַעינות מֵי מתכיות (מינעראַל וואססער), גנות ופרדסים, מרעה טוב לצאן ובקר, וכחמשת אלפים תושבים בתוכה –. זאַרעפטאַ, עיר בצורה על פלג אחד מנהר וואָלגאַ הנקרא בשם הזה, יסדוה בני מִפְלֶגֶת ההערענהוּטים בשנת 1765. הקיסר פאַוויל הראשון שָׂם עינו לטובה על יושביה, ויתן להם רשיון להקים עליהם שופטים מקרב בני עמם (בשנת 1797). בעיר היפה הזאת בַּתָּוֶך שׁוּק נאוה עִם גֻלוֹת עִלִיוֹת (שפרינגברוּננען), רחובות ישרים שתולים משני עבריהם בעצים רעננים, בתי חומה עם גנים חמודים, בתי מלאכה ומסחור גדול, בתי ספר לרוסים ולאשכנזים, כארבעת אלפים תושבים –. בגליל העיר הזאת נמצאות קולוניות רבות מאד, ויושביהן עובדים את האדמה בידים חרוצות, ובתיהם מלאים כל טוב –.

3) אָרענבורג מדתה 1/3 6917 פ"מ, מספר יושביה 1,843,971. גבולותיה: לפאת צפונית וויאַטקאַ ופערם; לפאת מזרחית טאבאלסק; לפאת דרומית מזרחית ערבות הקירגיזים, ולפאת מערבית אסטראחאן, סאמארא וקאזאן. תשע גלילות לה: אוּפֿאַ, בעלעביי, בירסק, מעזעלינסק, אָרענבורג, סטערליטאַמאַק, טראָיצק, טשעליאַבאַ, ווערכני־אוּראַלסק. שם עיר הבירה גם כן אָרענבורג על נהר אוראל. בשנת 1735 נוסדה העיר הזאת על המקום אשר ישתפך שם נהר אָר עם נהר יאַיִק (אוראל), אך בשנת 1739 נבנתה במקום אחר טוב מהראשון, ובשנת 1742 נוסדה על המקום אשר היא עומדת עד היום. העיר הזאת היא טבור סחר רוסיא עם אזיה התיכונה. הַשׁוּק (באזאַר) הגדול והמרֻבע הוא לפאת דרומית מהעיר על חוף הנהר השני. בני עמים רבים יֵאָסְפוּ שם לעשות מסחור וקנין. “פה נִראה אחד הקאָזאַקים שוגה בדברים נמרצים על אֹדות מֶתֶג ורסן הסוס אשר יחפוץ לקנות, ושם תֵּרָאֶה מרחוק אחת מבנות הקירגיזים רוכבת עם עוּלָהּ על מְרוֹם דַבֶּשֶׁת הגמל ובעל נעוריה נוהג בו בחבל, ובעת אשר יעבור (הבעל) על פתח אחת החנויות לקנות אבני אש לִקְנֵה הרובה אשר לו וטאַבאַק לחוטמו או למקטרתו, תוציא האשה מחיקה פִסַת לחם לָבָן (וויסבראָד) ותאכלהו בתאוַת נפש (כי רק לעתים רחוקות יטעם חִכָּה מאכל תאוה כזה) –. על יד האנשים ההם יעבור אחד הטאַטאַרים ברגלים מהירות הדור בבגדיו המשונים, ואם נשא עינינו הלאה על מקום השוק, נראה שם גֻלת עִלִית (שפרינגברוּננען) אשר מֵימֶיהָ דָללו וחָרבו, ומסביב לה המון בוכאַרים ונדברים איש אל רעהו על דבר תהלוכות המסחור והליכות המדינה”. פֹה יֵרָאוּ ארחות סוחרים באים מארץ בוכאריה נושאים זהב ואבנים יקרות, עורות חַיות יקרות, בגדי משי וצמר גפן, ושם יבואו רוכלים מערבות הקירגיזים למכור סוסים, עורות ועשתרות צאן. פֹה נִפגוש כנעני ארץ חינע עִם עזבונם ומערבם, ושם נִראה בני הודו עִם סחורות ידם ורכולותיהם וכל טוּב ארצם בידם. באָרענבורג יושבים גם אשכנזים רבים אשר העתיקו מושבם מסאַראַטאָוו בשנת 1777. הם עושים מסחור בכל מיני סחורות קטנות, גם יעבדו מעט את האדמה, והם אנשים ישרים [?] את המלאכה ושפתם בְּלוּלָה ועמוקה. מספר כל יושבי העיר הוא [?] נפש –. זאלטוסט על יד הרי אוראל, בית מלאכה לכלי מלחמה, שני אלפים תושבים. בגלילות ההן נמצאים מקומות רבים אשר עפרות זהב להם ומה גם אצל כפר צאַרעוויא־אלכסנדראָווסק –. מיאַסק כפר גדול ובְקִרבתו תֵּחָצֵב נחשת ומקום לזהב יָזוֹקוּ –. סערגייעווסקי על נהר רוק, ובקִרבתה מעינות גפרית ונפט גם מעיני מתכיות –. טראָיצק עיר בצורה על נהר אֻיי, שלשת אלפים תושבים, ומרביתם עושים מסחור וקנין עם הקירגיזים והבוכאַרים –. אילעטסק עיר מבצר על אֶשֶׁד נהר אילעק לנהר אוּראַל (בערבות הקירגיזים) –.

לפאת דרומית מזרחית ממדינת אָרענבורג תשתרע אדמת הקאזאקים האוראלים על שפת ים הכספי, ובתוכה תתנוסס העיר הבצורה אוראַלסק על נהר אוּראַל בקִרבת חוף ים הכספי, והיא עיר הראשה להקאָזאַקים ההם, ובערך עשרים אלף תושבים בה, מספר כל הקאזאקים האוראלים והארענבורגים הוא בערך רע“ב אלף נפש –. בנפות אוראל עד מחוזות סאַמאַראַ ופערם יושבים גם באַסקירים במספר רב. מִבנה גֵוָם דומה להמאָנגאָלים: פניהם שטוחים, אזניהם גדולות, שערות זקנם שחורות, חזיהם וכתפיהם רחָבות. בימי החורף הם יושבים בכפרים, ובימי הקיץ לא ישארו שם רק הזקנים והנשים והטף, אך הגברים יסעו עם עדרי צאנם ובקרם ועם סוסיהם ממרעה למרעה ככל העמים הנוסעים בעדר. לאיש עשיר ימָצאו לפעמים 500 עד 2000 כבשים (והטובים בהם הם בעלי אַליה שמֵנה, אשר אליותיהם נשואות על עגלות מתגלגלות (ראָללוואַגען) לבל יבֻלע להן –) גם 500 קְנֵי דבש (בינענשטאֶקע). כלי נשקם הישָׁנים היו קשת וחצים, ועתה החליפו אותם בִּקְנֵי רֹבֶה (פֿלינטען) ורמחים. מס להממשלה יתנו תבואות שדה, דבש, דונג, בהמות ועורות. רֻבם ככֻלם הם עוד בשפל מדרֵגת האדם, בשר הסוסים מאכל תאוה להם, ושביב אור החכמה לא נָגַהּ עוד עליהם –. לפאת דרומית מערבית מאָרענבורג תשתרענה ערבות הקירגיזים אשר תכילינה בערך 32000 פרסאות מרובעות, ולפי גוֹדֶל הערבות הנוראות ההן, יושביהן אך מעט מזער, כי מספרם הוא רק 1,086,744. הקירגיזים הנם דומים להמאָנגאָלים, אינם רָמֵי קומה, דַקֵי בשר, פיהם חוטמם ועיניהם קטנות, תנוך אזנם גדול, רֻבם כבירי כֹּחַ, קַלֵי רגל ורוכבים מהירים. משכנם באֹהלים, לפעמים יושבים כעשר משפחות באֹהל אחד, ועשרים או חמשים אֹהלים כאלה הוא כפר. מרביתם רוֹעֵי צאן, ועָשרם הוא סוסים וגמלים, בקר וצאן; רבים מהם הנם עשירים גדולים עד כי לפעמים יש לאחד מהם עשרת אלפים סוסים, מלבד יתר קנינו ורכושו הרב. בימי קדם נִפלגו הקירגיזים לשתי פלגות: לבורוטסים (מזרחים) ומושבם על גבול חינא לפאת מזרחית, ולקאַיזאַקסים (מערבים) ומשכנם לפאת מערבית. ולפני שנים לא כבירות נחלקו לשלש מחלקות (האָרדען), אך עתה נפלגו על פי הממשלה יר”ה לשתי פלגות: לקירגיזי סיביר ולקירגיזי אָרענבורג.


ח: רוּסְיָא הַדְּרוֹמִית אוֹ הַחֲדָשָׁה.


רוסיא הדרומית תכיל 7500 פרסאות מרובעות, וארבע מילליאָן נפש אדם, וזולת ארצות הקאַזאַקים נִספחו עוד אליה נפות רבות אשר נִקרעו מממלכת טירקייא בימי הקיסרית קאַטאַרינאַ השניה והקיסר אלכסנדר הראשון. בשלום קוּטשוּק־קאַיינאַרדשי (בשנת 1744) נִקרעו מטירקאַיי מחוזות אַזאָוו, קערטש, יעניקאַלע, גם הנפות אשר בין נהר דניעפער ונהר באָג גם מדינת קרים, וַיִסָפְחוּ אל ממשלת רוסיא. שלום יאַסי בשנת 1792 הביא את המחוזות אשר בין נהר באָג ונהר דניעסטער תחת שבט מלכות הרוסים. על פי שלום בוכֿאַרעסט בשנת 1812 נָסַב גבול ארץ רוסיא על נהר פְּרוּט, ובשלום אַנדריאַנאָפעל בשנת 1829 באה גם הדעלטאַ הדנית בידי קיסרי רוסיא.

רוסיא הדרומית נִפלגה לשלש מדינות ולשלש ארצות: המדינות הן: יעקאַטערינאַסלאַוו, חערסאָן וטאַווריה (טויריען), והארצות: ארץ מושב הקאָזאַקים אשר על ים השחור, ארץ מושבם אשר על נהר דן, וארץ בעסאַראַביען.

1) מדינת יעקאַטערינאַסלאַוו, שטחה 1/4 1225 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 1,204,751 נפש אדם. גבולותיה: לפאת צפונית, פאלטאווא, חאַרקאָוו וואראנעז; לפאת מזרחית ארץ הקאזאקים הדנים; לפאת דרומית ים האזובי וטאַווריה, ולפאת מערבית חערסאָן. שמונה גלילות לה: גליל יעקאַטערינאָסלאַוו, אלכסנדראָווסק, באַכֿמוט, נאָוואָמאָסקאָווסק, פאַוולאָגראַד, ראָסטאָוו, סאַלווענאָסערבסק, וויערכֿנע־דניעפראָווסק. שם עיר הבירה כשם המדינה “יעקאַטערינאָסלאַוו” על נהר דניעפער אשר בנתה הקיסרית קאַטאַרינאַ השניה בשנת 1784. מספר יושביה כעשרים אלף, בתי חרֹשת המעשה, מסחר רב, גימנאַזיום, בתי ספר לבני העם, ומחוצה לה יָחֵלוּ אַשְׁדוֹת נהר דניעפער (פּאַראָגען, שטראָמשנעללע), העוצרים בעד מעבר אניות –. באַכמוט על נהר באַכמוטא, בתי מלאכה שונים, ובתי הִתּוּך חֵלֶב אשר יתיכו יותר משמונים אלף פוד חלב לנרות בכל שנה ושנה, ירידים גדולים, כארבעת אלפים תושבים –. בקרבת העיר נמצאים מעינות מלח –. מאַריופּאָל על ים האזובי, בה בתי מלאכה בעורות ומשי, ציד דגים, חוף טוב לאניות, ארבעת אלפים תושבים, ומרביתם מבני היונים אשר באו מארץ טירקייא, וַיֵאָחזו בה –. ראָסטאָוו על נהר דָן, עיר נאוה, מסחור גדול בתוכה, מעבר אניות, ציד דגים –. נאחיטשעוואַן, עיר יפה אשר יסדוה האַרמענים בשנת 1780 אחרי אשר ברחו ממדינת קרים מפני הטאַטאַרים רודפיהם ולוחציהם. כעשרים אלף עצי זית יכתירו את העיר הזאת, בה מושב כֹהן ראש (ערצבישאָף) להאַרמענים, בתי ספר ובתי דפוס, בתי ארג לצמר גפן ומשי, בתי עִבוד עורות, מסחר בזרע פשתים, כשתים עשרה אלף תושבים ומרביתם ארמענים –. אַזאָוו, בקרבת המקום אשר ישתפך שם נהר דן אל תוך ים האזובי, לפָנים היתה רבת המרכולת ומלאה תשואות. משנת 1696 עד 1711, ומשנת 736 עד 1739 היתה תחת ממשלת הרוסים, אך נפלה שנית בידי הטירקים, עד כי בשנת 1774 היתה אחֻזת רוסיא לצמיתות –. טאַגאַנראָג, עיר מהֻללה בנויה בנוה על ראש גבעה זקופה אצל ים האזובי, ומראש הגבעה עד שפת הים מדרֵגה מפֹארה בעלת מאה ששים וארבעה שלַבים (שטוּפֿען). בשנת 1698 אחרי אשר נכבשה אַזאָוו לפני הרוסים, בִּקֵר הקיסר פעטער הגדול את המקום הזה, ועל מֵצַר הר (פֿאָרגעבירגע) שָׁמֵם מאין יושב מצא מגדל אבנים אשר היה לפָנים מגדל מֵאיר (לייכֿטטהורם) ליורדי הים באניות. שם החֵל הקיסר לבנות עיר ויקרא לה בשם טראָיצע, לבעבור חַדֵשׁ המסחור עם יושבי ארץ המזרח. אך בשנת 1711 נָסַבָּה העיר ההיא להטירקים, ורק בימי קאטארינא השניה שבה העיר לידי הרוסים, והקיסרית הרוממה ההיא בִּצְעָה את מִבנה העיר אשר החל פעטער הגדול לעשות, ובכן הרימה טאַגאַנראָג ראשה ותהי לעיר תהלה רבת המרכלת ברוסיא הדרומית, אליה יובלו עֲצֵי בנין, ברזל ונחֹשת, קנבוס, זפת, סאַלפעטער, פאָטאַס, תבואות שדה, תרני אניות ועוד רבים כאלה. בה מבצר חזק, בתי תפלות שונים, בית נזירים, בית חפשית לצבא הים, מבנה אניות, מבוא ים, בתי מלאכת נרות וּבוֹרִית, ציד דגים ומסחור נפרץ, שלשה ירידים ובתי חומה נאוים. הרחוב הראשי אשר בה, יפה הוא מאד ויוכל להתחרות עם הרחובות היפים בפעטערבורג. הרחוב הנקרא בשם רחוב היוָנים, הוא מלא תשואות ורב קשב, כי שם המקום הראשי לאספת הסוחרים הרבים. בשנת 1825 באחד לחֹדש דעצעמבער גָוַע בעיר הזאת הקיסר הצדיק והישר אלכסנדר הראשון, ולפני בית תפלת היונים הֻצבה מַצַבְתוֹ לזֵכר עולם. הבית אשר גָוַע בו, נשאר במַתכונתו עד היום הזה, והחדר אשר מֵת בתוכו נהפך לבית תפִלה; במסבי העיר גן נחמד להקיסר יר"ה, גם עוד גנים סביב לה עם אַחִים (וויזען), שדרות עצים (אַללעען) וכרים ירקרקים. מספר יושבי העיר 13,958 נפש אדם –. פעטראָווסק, עיר בצורה על חוף ים האזובי, בתוכה ובסביבותיה יושבים הקאזאקים האזובים. מרבית יושבי המדינה הזאת הם בני ארצות נכריות אשר באו שם מארץ פרייסען, ווירטעמבערג, בולגאַריען ועוד ארצות אחרות. גם קולוניות רבות נמצאות במדינה הזאת ומספרן שבעים ושמונה –.

2) חערסאן, מדתה 1306 פ“מ, מספר יושביה 1,330,138. גבולותיה: לפאת צפונית קיעוו ופאלאטאווא; לפאת מזרחית יעקאטערינאסלאוו וטאווריה; לפאת דרומית טאווריה וים השחור; לפאת מערבית בעסאראביען, ולפאת צפונית מערבית מדינת פאָדאָליה. חמש גלילות לה: גליל חערסאָן, גליל ניקאָלאַיעוו, אלכסנדריא, אַנאַניעוו וטיראַספּאָל. שם עיר הבירה כשם המדינה “חערסאן” על זרוע נהר דניעפער, עיר בצורה, נבנתה בשנת 1775. לה מבואות טובים לאניות סוחר ולאניות מלחמה, מבצר הרים (ציטאַדעללע) בתוכה, מבנה אניות, בית נשק, בתי תפלה, בתים לָצֶקֶת מטילי ברזל ונחֹשת ויתר מיני מתכיות גם להטביע מטבעות, בתי מלאכה וחרֹשת המעשה, מסחור, בתי ספר, גם שני עמודים מפֹארים לְשֵׁם כבוד השר הגדול פאָטעמקין והשר הנודע האָוואַרדס –. עיר ניקאָלאַיעוו, בין נהר בוּג ונהר דניעפער, נבנתה על פי השר פאָטעמקין בשנת 1789. העיר רחבת ידים, חוצותיה מרֻצפים במרצפת אבנים וּרְחָבִים וְנָאוִים, והיא המקום הראשי למעמד אניות המלחמה אשר בים השחור, גם בה מושב בעלי הפקודות אשר על אניות המלחמה (אַדמיראַליטאֶט), מבנה צִיִים אדירים (שיפֿפֿסווערפֿטע), בית שִלום המס (צאָללאַמט), בית מועצה (ראַטה-הויז), בית ספר להליכות מלחמה, ועוד בתים גדולים ונהדרים, מספר יושביה 32,454 –. על חוף אֶשֶׁד נהר באָג המערבי נֹכַח עיר ניקאָלאַייעוו, היתה לפָנים הקולוניה היפה הנודעת בשם אָלְבִּיאַ, יושביה סחרו בנפש אדם (שקלאַפֿען), אדרות שער (פעלץ ווערק) ותבואות השדה. מַרבית העבדים אשר סחרו בהם היו שבויי מלחמה אשר הביאו אליהם יושבי טאַווריה והסקיטים שכֵניהם, ותבואות השדה וכל פרי הארץ הובילו אליהם רק הסקיטים אשר שבטים אחדים מהם היו עובדי אדמה עוד בדורות הראשונים. העראָדאָט אֲבִי סופרי דברי הימים בין היוָנים, יסַפר על אֹדות העיר אָלְבִּיאַ כדברים האלה: “בעת אשר פָּרחה העיר הזאת ושמש ההצלחה זָרחה עליה, מָלַך בה מֶלֶך מבני הסקיטים ושמו סקיליס, מלך גדול אשר בנה לו היכל מפֹאר לְשִׁבְתּוֹ, היכל יקר ונהדר בספֿינקסים ותמונות חַיוֹת שונות ויקרות. העיר אלביא היתה רַבָּתִי בְּעֹשֶׁר, וכל העמים שכֵניה קראו לה בשם מְאֻשָׁרָה (דיא גליקליכֿע)”. ועד היום נמצאים עוד במקום ההוא (אָלְוִויאַ) שרידים ופליטים מחרבות העיר המהֻללה ההיא –. עליזאַבעטה גראַד, עיר בצורה על נהר אינגול, נבנתה בשנת 1754 ולה ארבעה מגרשים (פֿאָרשטאֶדטע), רחובותיה רחבים וישרים, בה ירידים גדולים, ומספר יושביה כשלשה עשר אלף איש, רֻבָּם מִמִפְלֶגֶת הרוסים הנקובים בשם ראַסקאָלניקים ומבני היוָנים אשר נאחזו בה לעשות מסחור וקנין –. נאָוואָמירגראַד, לא רחוקה מנהר סיניוכא, שלשת אלפים תושבים –. אָטשאַקאָוו על אֶשד נהר דניעפער אל ים השחור, בה מבצר קטן וחוף אניות. לפנים היתה העיר בצורה מאד ורבתי עָם, אך מעת אשר לכדו אותה הרוסים תחת פקודת שר הצבא סוּוואָראָוו בשנת 1788, הלכה הלוך וחסור וַיֵצא כל הדרה ממנה, עד כי כעת מספר יושביה רק אלף איש –. אָדעסאַ עיר מָשוֹש וקריה עליזה בנויה בכל פאר והדר על חוף ים השחור, בַּמָקוֹם אשר היה שם לפנים הכפר האַדשי־באַיי, כפר עִם טירה אשר בנו הטירקים. הקיסרית קאטארינא השניה יסדה את העיר הזאת בשנת 1794, ובימי ההערצאָג רישעלייו, אשר היה נָגִיד ומצַוה בתוכה משנת 1803 עד 1814, גָדלה והצליחה גם עשתה פרי הלולים, ויושביה הִכִּירוּ וְהוֹקִירוּ את פעולתו הטובה וַיַצִיבוּ לכבודו בשנת 1828 מַצֶבֶת זִכָּרוֹן בתוך העיר. שני חֻפִּים לה בים השחור: האחד לאניות הבאות מארצות נכריות דרך מֵי באָספאָרוּס אשר תִּסָגַרְנָה מִבּוֹא בקהל עד אשר יִוָדַע כי לא דָבקה בהן יד הַדֶּבֶר (קוואַראַנטאַינאַ־האַפֿען), והשני לאניות מלחמה וְצִיֵי־קְרָב אשר להרוסים (קריגס־האַפֿען), גם לאניות סוחר הבאות ממקומות אשר לא ישלוט שם דֶבֶר וָקֶטֶב. אָדעסאַ היא עיר הראשה בכל הערים אשר בחבל רוסיא הדרומית, רַבָּתִי במרכולת וְשָׂרָתִי במסחור, סוחריה שרים וכנעניה נכבדי ארץ, ואין חֵקר לְסַחְרָהּ וְאֶתְנַנָהּ! כל בתיה בנוים מאבנים ובטוב טעם ודעת, ורבים מהם דומים להיכלי מלך. חוצותיה ישרים ורחבים ומַרביתם מרֻצפים במרצפת אבנים. הבתים נאוים ביתר שאת, הם על שפת הים אשר שם גם כַּר נִרחב עִם שדֵרות עֲצֵי הָדָר לָשוּחַ. בעיר העליזה הזאת מתנוססים היכלי כבוד, ארמנות וטירות מפֹארות, בתי תפִלה יפים, בתי חולים, בתים גדולים למושב אנשי הצבא, בית אוצר (באַנק), בית מִדרש גדול לחכמות ומדעים (אוניווערזיטאֶט), בתי ספר רבים, שלשה בתי משחק, גִנַת ביתן, בית אֹסֶף לדברים עתיקים, בתי מלאכה ובתי חרֹשת המעשה במספר רב, בית עקד ספרים, חצר מקנה (קויפֿהאָף) גדול ונאוה ובתוכו חמש מאות וחמשים חנויות, מספר יושביה 117,990 נפש, מהם רוסים, פולאנים, אשכנזים, צרפתים, בריטאנים, איטלקים, יונים, תורקים, פרסים, ארמענים, יהודים, קראים ועוד רבים עמים, עד כי תצלנה אזנים לשמוע שם לשונות רבות ושונות המתהלכות בכל אפסי ארצות איירופא ואזיה –. מכתבי עתים יוצאים בעיר הזאת בשפת הארץ, גם לבני עמֵנו יֵצא מכתב עִתִּי הנודע בשם “הַמֵלִיץ” בשפת עברית ו”קול מבשר" בלשון יהודית־אשכנזית –. אָווידיאַפּאָל על אֶשֶׁד נהר דניעסטער לים השחור, אלף תושבים ומבצר קטן. העיר הזאת נוסדה על פי קאטארינא השניה ונקראת בשם אָווידיאַפּאָל יען כי לפי מסורה עתיקה חי בה הסופר הנודע אָוויד בימי גלותו –. טיראַספּאָל, עיר בצורה על נהר דניעסטער, ה' אלפים תושבים, מסחור. דוּבּאַסאַרי על נהר דניעסטער, בגליל העיר הזאת נמצאות שלשים ותשע קולוניות להבולגאַרים והאשכנזים, ותשע לבני עמֵנו –.

3) טאַווריא (טויריען), מדתה 1,161 פ“מ. מספר יושביה 606,783. גבולותיה: לפאת צפונית מערבית חערסאַן; לפאת צפונית וצפונית מזרחית יעקאטערינאסלאוו; לפאת מזרחית ים האזובי; לפאת דרומית ולפאת מערבית ים השחור. שמונה גלילות לה: סימפעראָפאָל, בערדיאַנסק, פֿעאָדאָזיה, יאַלטאַ, אַלעשקי, סעוואַסטאָפאָל, פערעקאַפ, קערטש. מדינת טאווריא תכיל בקרבה חצי אי קרים גם ערבות הטאַטאַרים הנאָגאַאִים עובדי האדמה. חצי אי קרים מוקף מים השחור סביב ורק רצועת ארץ מחברת אותו לארצות היבשה הקרובות אליה. אדמתה דשֵנה וּפוֹרִיָה, אוירה טוב ולא יחסר המזג. השדמות יעשו שם אֹכֶל למכביר, העמקים יעטפו בר וּמֶגֶד תבואות שמש וְגֶרֶש ירחים, הגפנים יבשילו עִנְבֵי נוֹפֶת אשכלות חמד, עשתרות צאן ועדרי בקר נמצאים שם לרוב, גם סוסים וגמלים יפרו וירבו שם. מדינת קרים עתיקה היא בקורותיה ותולדותיה; עוד לפני זמן חיי המשורר העתיק האָמער היוָני, נאחזו בתוכה שבטי הקימערים אשר נגרשו ממנה בחצי המאה השביעית לפני ספהנ”ו מאת עמי הסקיטים. כמאה שנה אחרי כן נהרו לתוכה המונים המונים מבני היוָנים וישבו בה גם בנו להם ערי מושב ומהן עיר קאפֿפֿאַ (פֿעאָדאָזיאַ). בשנת 112 לפני ספהנ“ו לכד אותה מתרדת (מיטרידיאַט) הגדול מלך פאָנטוס, ואחרי כְבוֹת נֵרוֹ וַאֲבוֹד נִירוֹ, באו הרומאים וירדו תחתיו בארץ חמדה הזאת. בימי מסעי העמים (פֿאֶלקערוואנדערונג) שלטו בה שבטי האַלאַנים, הגאָטהים, הַהוּנִים והכוזרים, אלא אחר אלה, ולאחרונה נפלה ביד המאָנגאָלים העריצים וישלטו בה בשבט ברזל, ואחר שְׁבוֹר זרועם באה הארץ תחת חסות הישמעאלים (הטירקים), ומהם נסבה ותבוא לידי הרוסים בשנת 1774. עיר הבירה במדינת קרים היא סימפעראָפּאל על נהר זאַליגער, הנקראת בפי הטאַטאַרים בשם אַקמעסט. החלק הישן בעיר הוא קבֻצת חוצות צרים ובלי סדרים אשר במקומות הגבוהים יושבים טאַטאַרים ובעֵמק מתחת יהודים ויוָנִים, והחלק החָדש בקִרבת נהר זאַליגער, היא עיר הרוסים עיר יפה ונעימה וּבַתָּוֶך בית הקאַטהעדראַלע החָדש. בְּשׁוּק הגדול המוקף בחנויות רבות וּבְכר נִרחב אשר יושבי העיר הולכים שם לָשוּחַ ולהתעלס עם אוהביהם, שם תשמענה אזנינו לשונות שונות מפי עמים שונים. בכל פִּנוֹת אשר אנחנו פּוֹנִים תראינה עינינו רוסים, אשכנזים, יהודים, יוָנִים, אַרמענים וטאַטאַרים, כֻּלם מלֻבשים בגדים שונים כדרכי בני עַמָם, וכֻלם שונים זה מזה בתֹאר פניהם וּמִבְנה גְוִיוֹתֵיהֶם וכל הליכותיהם. מספר יושבי העיר הוא 18,295 נפש. חמשה בתי תפלות לנוצרים, ארבעה לבעלי דת מחמד, ואחד לבני יהודה. בית סימענאַריום להטאַטאַרים, גנת ביתן ובתים גדולים וטובים –. בּאַכֿטשיזאַרי (היכל הגן), עיר בנויה בקרן בן שמן על נהר טשוּרוּקזוּ, לפָנים היתה עיר הבירה במדינת קרים ומושב נשיא (חאַן) הטאַטאַרים אשר מהיכלו הנפלא ישארו עוד עִיִים וחרבות, גם נמצאו בתוכה כשמונה אלף תושבים. עד היום יכיר אותה הרואה כי עיר טאַטאַרית היא, בה משכן הכֹּהן הראשי לבעלי דת מחמד (מופֿטי), בה ארמון עתיק גדול ורחב ידים, בה 23 בתי מסגוד (מאָשעען), שני בתי תפלה לנוצרים יונים, שלשה בתי כנסיות לבני הרבנים והקראים, שבעים וחמשה בארות הזורקות את מימיהן למעלה, שׁוּק גדול, בתי מלאכה לעורות דקות (סאַפֿפֿיאַן), לקני רובה (פֿלינטען), שַׂכינים ועוד רבות כאלה. מרבית יושבי העיר טאַטאַרים, ויתרם יהודים ויונים, ומספר כלם הוא בערך 1,400 נפש אדם –. כמהלך שעה אחת מעיר הזאת, בנויה עיר טשופוּטקאָלע (סלע היהודים) על ראש הר נשפה בין סלעים וכֵפים, מספר יושביה בערך שלשת אלפים, ומרביתם קראים. העיר הזאת מהֻללה היא בגלל הדברים העתיקים וּשפוני טמוני דורות עולמים אשר מצא בתוכה החכם הקראי הנודע הר”ר אברהם פֿירקאָוויץ –. סעוואַסטאָפּאָל, עיר בצורה מאד, נוסדה בשנת 1726 על שלש לשונות ים השחור, על המקום אשר היה שם לפָנים כפר לטאַטאַרים הנקרא בשם אַקטיאַר, ובקִרבתה שרידי חרבות היכל דיאַנאַ על מֵצר הר גבוה 400 רגל. בה חוף לאניות מלחמה, חוף גדול וחזק מאד מאין כמוהו, גם מעמד הראשי (הויפטשטאַנציאָן) לציים האדירים אשר בים השחור; בית פקידות לאנשי צבא הים (אַדמיראַליטאֶט); סוללות, מגדלים, צריחים ובחונים בצורים וחזקים במאד מאד; מבנה אניות; בית נשק; ארמון הקיסר; בתי מושב לאנשי החיל. לפני בוא העיר במָצור היה מספר תושביה בערך 43,000. בשנת 1855 בשמונה לחֹדש סעפטעמבער נלכד חֲצִי המבצר הדרומי בתגרת ידי האנגלים, הצרפתים, הסאַרדינים והטירקים, ארבעה עמים גדולים וגבורים אשר צָרו על המבצר האחד הזה ימים כבירים –. ומאז יצא ממנה כל הדרה, הורד עֻזה ונבוזו כל מבצרי משגביה ותהי לְשַׁמָה. אך בימים האחרונים האלה החלה העיר להתנער מעפר שממותיה, בתים רבים נִבנו בתוכה ומספר יושביה כארבעה עשר אלף איש –. באַלאקלאַוואַ, עיר בנויה על חוף דרומית מערבית לחצי האי הנקרא לפָנים חערזאָנעזוס, לא־רחוק מסעוואַסטאָפאָל, ולה חוף טוב לאניות, ובקִרבתה גנות ופרדסים, ציד דגים. מספר יושביה כשני אלפים ומרביתם יונים. במאה הי“ד והט”ט לספהנ“ו היתה אחֻזה להגענועזים ונקראה אז בשם “דשעמבאַלאָ” או “צעמבאַלאָ”, וסביב לה חומות ומגדלי צוֹפִים מִימֵי הגענועזים הבנוים על ראשי ההרים –. העיר הזאת נבנתה בראשית המאה הששית לפני ספהנ”ו בימי מלחמות הפרסים. האלילה הנקובה בפי היונים בשם אַרטעמיס, היתה (לפי אמונתם) למחסה ולמסתור על העיר –. פֿהעאָדאָזיאַ, על חוף דרומית מזרחית באי קרים, בימי הבינים (מיטטעלאַלטער) התנוססה שם העיר הגענוּעזית הנקראת בשם קאַפֿפֿאַ אשר יושביה היו רבים ועצומים מיושבי קאָנסטאַנטינאָפעל. כעשרים שנה אחרי הִבָּנוֹתָהּ היתה רַבָּת אוֹנִים עד כי שלחה מקרבה גדוד אנשים גבורים לעמוד לימין יושבי טריפאָליס (הַסוּרִים) בהצות אותם שלטון מצרים. הנוסע הקדמון שילדטבערגער האשכנזי יסַפר לנו כי הֻגַד הֻגַד לו על אֹדות עיר קאַפֿפֿא לאמר: “שתי חומות נשגבות לעיר הזאת, בחומה האחת ששת אלפים בתים ובהם יושבים וואַלאַחים, יוָנים ואַרמענים. בחומה השניה ארבעים אלף בתים ובהם יושבים נוצרים רבים, רומאים, יונים, ארמענים וארמים. שלשה כהנים ראשים (בישאָפֿפֿע) בעיר, האחד להרומאים השני להיוָנים והשלישי להאַרמענים, גם עובדי אלילים (היידען) רבים נמצאים בתוכה ולהם היכלות לאליליהם. לעיר הזאת ארבע ערים הסָרות אל משמעתה והבנויות על חוף הים כמוה. שתי מִפְלַגות יהודים בתוכה (רבנים וקראים) ושני בתי כנסיות להם. במגרש העיר נִמצאים ארבעת אלפים בתים. היא עיר חזקה מאד וששה עמים בעלי דתות שונות בתוכה”. אחרי ימים רבים התנפלו הטירקים על קאַפֿפֿאַ וילכדוה ויחריבוה, אך גם אז התנערה מעפר ותשב לאיתנה. בבוא העיר תחת ידי הרוסים, היה אז מספר יושביה רב מאד, יותר משמונים וחמשה אלפים נפש אדם; אכן מני אז ירדה פלאים, הטירקים עֲזָבוּהָ ויתהלכו באשר התהלכו, ושארית יושביה לא שָׁתוּ לבם עליה לְרַפֵּא את הריסותיה ולחַזק בִּדְקָהּ, עד כי רבה העזובה בתוכה ושאיה יוכת שער. הרוסים יקראו לעיר הזאת בשם פֿעאָדאָסיאַ, ובימים האחרונים האלה החלה להרים קרנה בכָבוד. רבים ונכבדים ינהרו אליה להתרחץ במֵי הים. גנת ביתן מתנוסס בה, גם בית אֹסֶף לדברים עתיקים ובית משחק יְוָנִי נמצאים בתוכה, צֵיד הצַבִּים (אויסטערען) רב הוא בעיר הזאת מאין כמוהו בכל ארץ רוסיא. חוף אניות, כשבעת אלפים תושבים, ומהם טאַטאַרים, יהודים, יונים ורוסים הסוחרים לארץ טירקאַיי –. יאַלטאַ, עיר יפה עם ששת אלפים תושבים ובתי חרֹשת המעשה, ואניות סוחר רבות תעופינה לעיר אָדעסאַ –. אייפּאַטאָריאַ ולפָנים נקראה בשם קאָזלאָוו, עיר נאוה עם חוף אניות, בתי חרֹשת המעשה ומסחור רב, מספר תושביה כעשרת אלפים, מרביתם טאַטאַרים וקראים. לפָנים היתה עיר בצורה בידי הגענועזים, וגם עתה אחרי פְנוֹת זיוה ועֻזה עוד היא מלאה דברים יקרים אשר נשארו לפלטה מימי קדם בהיות עוד העיר על תִּלָהּ; בתי מושב ובתי תפלות, בתי נזירים עִם תהלוכותיהם (גאָנגען) ולשכותיהם (צעללען), כִּפּוֹת (קאַפּעללען), מַצְבוֹת קברים, מגדלים עִם תַּלפיותיהם (צינגען) יֵרָאוּ עוד שם עד היום הזה, והם עדים נאמנים על גוֹדֶל העיר ותפארתה בדורות קדומים –. עיר קערטש בנויה על חצי אִי הנקרא כמוה, נבנתה במאה הששית לפני ספהנ"ו ונקראה לפָנים בשם (Panticapaeum) עיר הבירה למלכי באָספאָרוּס. בה מבצר קטן, חוף אניות, בית אוצר לדברים עתיקים. בשנת 1851 היה מספר יושביה 12,787, ומהם רוסים, יונים, טאטארים, ארמענים ויהודים. במסבי העיר נמצאים מעינות גפרית ונפט, גם גַלֵי־קברים (גראַבהיגעל. קוּרגאַנע) מימי קדם בְּשֶׁבֶת היוָנים בעיר הזאת ובנותיה, והחוקרים ימצאו שם סגֻלות עתיקות וזכרונות קדומים –. לא רחוק מעיר קערטש, תתנוסס העיר הבצורה יעניקאל על רצועת הארץ הנקראת גם כן בשֵם הזה, שני אלפים תושבים, מגדל מאיר, ציד דגים. בשנת 1703 יסדו אותה הטירקים לְחַיִץ בעד הרוסים לבל יגיחו באניותיהם מים האזובי אל ים השחור. לרגל העיר ירימו סלעים נשאים את ראשיהם, וּמִמְרוֹמֵיהֶם תראינה עינינו שני יַמִים: את ים השחור מעֵבר מזה ואת ים האזובי מעֵבר מזה, וחֻפי שני היַמים נֶחפים בכרמי חמד וגפני אדרת מחמדי בת עין ומשמחי לב –. פּערעקאָפּ (והטאַטאַרים יכַנוה בשם: שער הזהב “ארקאָפל”), בנויה על רצועת הארץ הנקראת יעניקאַלע, בה שרידי חומות בצורות, ולפנים היתה רבתי עָם ועתה מספר יושביה רק כאלפים איש –.

בערבה הנאָגאַאִית יושבים הטאטארים העובדים את האדמה. עיר הראשה אשר להם נקראת בשם נאָגאַאִיסק. לפאת קדמה עיר החוף באַרדיאַנסקי, לפאת צפונית מעיר נאָגאַאִיסק על נהר מאָלאָטשנאַ נמצאות הקולוניות הפּוֹרִיוֹת והיפה־פיות אשר כוננו ידי השוואַבים והפרייסים המעננאָניטים ויהפכו ארץ ציה וצחיחה למוצאי מים, וארץ ערבה ושוחה לארץ טובה וברוכה. בשנת 1804 באו שם המעננאָניטים הראשונים וישבו על נהר מאָלאטשנאַ ויבנו שם בתים ויזרעו שדות ויטעו גנים בידים חרוצות, ובשנת 1834 היה מספר כפריהם ארבעים ושלשה, ומספר גניהם יותר מן 316,000, כֻלם גַנֵי חמד נטועים עֲצֵי פרי וכל זֵרוּעֵי גַנָה.

לרוסיא הדרומית נִספחו גם ארצות מושב הקאָזאַקים הדנים וקאָזאַקי ים השחור: ארץ מושב הקאָזאַקים הדנים, היא ארץ גדולה ורחבת ידים, שטחה בערך 2,940 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 800,000, לבד הקאַלמיקים אנשי אֹהֶל ומִקנה הנוסעים עם עדריהם ממִרְעֶה למרעה וחיים חַיֵי נודדים (נאָמאַדיזירענדע). להקאזאקים הדנים יתר שאת על יתר בני עַמָם, ומלאכת ידם עבודת אדמה ועבודת הכרמים גם תרבות צאן ובקר. מַרבית בתיהם מוקפים בגנים נחמדים וכרמים נטועים גפני אדרת. בכל כפר וכפר יִמָצֵא שׁוּק (באַזאַר) אשר בו יתאספו האנשים לעשות מקנה וקנין. מלאכת הבית ועבודת השדה יטילו על נשיהם אשר רֻבָּן כְּכֻלָן חזקות ובריאות בשר. עיר הבירה להקאזאקים הדָנים היתה לפָנים העיר הנודעת בשם סטאַראָיי־טשערקאַסק, עיר בנויה על אחד האיים אשר בנהר דָן, אפיקים (קאַנאֶללע) רבים יְבַתְּרוּ אותה במקומות רבים, ומשני עבריהם בנוים בתים רבים על עמודי עץ. בה שבעה בתי תפלות, ואחד בהם הגדול מכֻּלם ואוצר בתוכו כלי זהב וכלי כסף אבני חֵפץ ואבני נֵזר במספר רב. מטעי כרמים, מסחור בדגים, וכעשרת אלפים איש בתוכה, ומהם מאה וחמשים משפחות משבט הטאַטאַרים. אך יען כי אדמתה אדמת בִּצָה ואגמי רפש, ויושביה יִפָּקדו תמיד בחליים רעים ונאמנים, הוּרַם ממנה העטרה וחָדלה מהיות עוד עיר הבירה, וכבודה נִתַּן לאחותה הצעירה, היא עיר נאָוואָ־טשערקאַסק. העיר הזאת נבנית בשנת 1805 בקִרבת שפת נהר דָן, ובה מושב פקיד הקאזאקים המכונה בשם אַטאָמאַן וכל יתר בעלי הפקודות, שמונה בתי תפלות, גימנאַזיום, בית חולים, בית נשק, בתי מלאכה, מסחור לא מעט, וכערך עשרים אלף איש בתוכה. הכפרים אשר להקאָזאַקים נִקראים בשם תַּחנות (סטאַנציאן), ומספרם 119, ורבים מהם גדולים כערים רבות עָם, כמו הכפר קאַמענסקאַיאַ אשר מספר יושביה בערך 12,000 איש, לוּגאַנסקאַיאַ 11,000, מיכאַיילאָווסקאַיאַ 15,003, מיטיאַקינסקאַיאַ 12,588, ניזני טשירסקאַיאַ 20,036, וּוועסניסקאַיאַ 17,000 נפש אדם.

ארץ הקאזאקים אשר על ים השחור, נספחה לארץ רוסיא בשנת 1782, מדת שטחה בערך 574 פרסאות מרובעות, ומספר יושביה 125,000 ונחלקת לשלש נפות: נפת יעקאַטערינאָדאָר, נפת טאַמאַן ונפת יעגאַ. עיר הבירה היא יעקאַטערינאָדאָר על עבר נהר קוּבאַן השמאלי, לה מושב הפקיד הראשי (אַטאַמאַן), בית תפלה גדול עם מגדלים שונים, גימנאַזיום, ימי שׁוּק בחֹדש אקטאבער, ואז ינהרו אליה סוחרים רבים מארצות רוסיא וקאַווקאַז, מספר יושביה כשמנת אלפים איש –. לארץ הקאזאקים יחשב גם חֲצִי אִי טאַמאַן אשר לפָנים ישבו שם היוָנים ויכוננו שם ערים רבות. עיר טאַמאַן עיר עתיקה ועיר הראשי בכל האי ההוא, בה שרידי חרבות ארמון ישן, חוף אניות, מסחור, וכאלף תושבים. בימי הבינים היתה רבתי עָם וסחר גוים –. פאַנאָגאָריאַ, עיר עתיקה, נבנתה 640 שנה לפני ספהנ"ו, נודעת על ידי מסחרה הגדול בימי קדם, ומשנת 1705 היא עיר נחרבת, ונִכֶּרֶת רק על ידי שרידי חרבות וְעִיִים נִצִים. סביב לה גַלֵי קברים עתיקי ימים. בקברים ההם מצאו אנשי הַתָּרִים ארונות מתים עִם כלי זהב עשוים במלאכה גדולה, ובאחד מהם מצאו גל עצמות אדם (סקעלעט) עִם עטרת זהב.

נפת בעסאראַביען, בין נהר פרוט ונהר דניעסטער, לפָנים נוף מארץ מאָלדאַוואַ, בשנת 1484 באה תחת ממשלת הטירקים, ובשנת 1812 בשלום בוקאַרעסט נקרא מידם ותבוא בידי קיסרי רוסיא. שטחה 634 פרסאות מרובעות, ומספר יושביה 1,026,346. גבולותיה: לפאת צפונית גאַליציען ופאַדאָליען; לפאת צפונית מערבית פאַדאָליען וחערסאן; לפאת דרומית מזרחית ים השחור; לפאת דרומית וואַלאַכאַיי, ולפאת מערבית מאַלדאַוואַ ועסטרייך. שבע גלילות לה: גליל קישינעוו, אַקערמאַן, בענדער, ביעלצי, חאָטים, אָרגעיעוו, סאָראָקי. יושביה תערובות עמים שונים: רוסים, יהודים, וואַלאַכֿים, יוָנים, אַרמענים, טאַטאַרים, בוּלגאַרים, אשכנזים (קולוניסטים) גם ציגאַנים.

עיר הבירה בתוכה היא קישינעוו, עיר יפה בנויה בנוה על נהר ביק לפאת מערבית מנהר דניעסטער. העיר הזאת עם בתיה הגדולים והקטנים תשתרע במרחב גדול יותר משתי פרסאות. מספר יושביה 93,359, והם תערובות עשרים עמים שונים, והחלק הגדול בהם הם יהודים. במסבי העיר גנים ופרדסים רבים –. קיליא החדשה, עיר בצורה על שֶׁפֶך אחד הפלגים אשר לנהר דאָנוי אל תוך ים השחור, כשבעת אלפים תושבים, בתי תפלות לנוצרים, בתי מסגוד למחמדים ובית הכנסת ליהודים, ציד דגים, מסחור בדבש ודונג, בבהמות ועורות –. קיליא הישנה על אחד האיים, ולפי מסורת עתיקה התגורר בה המשורר הרומי אָוויד בימי גלותו –. אִיסמאַאִיל, עיר מבצר על חוף דאָנוי הצפוני, בה בתי עִבוד עורות, ציד דגים, מסחור בתבואות השדה, חלב, עורות וצמר, חוף טוב ומעבר אניות גם תַּחנה לְצִי אדיר אשר לרוסיא. בימי קדם היתה יְפֵה נוֹף בכל המדינה ההיא, ומספר יושביה יותר משלשים אלפים, אך אחרי אשר נִרעשה ברעש מלחמה על ידי סוּוואָראָוו בשנת 1789, ירדה מטה מטה ויצא ממנה כל הדרה, בימים האחרונים הֵחלה להתנער מעפר הריסותה עד כי נמצאו בתוכה כשלש עשרה אלף איש –. אַקערמאַן עיר בצורה על אֶשֶׁד נהר דניעסטער אל ים השחור. בה טירה בצורה אשר נוסדה על ראש סלע כבד, בתי תפלות לנוצרים, למחמדים וליהודים, גנות ופרדסים רבים בתוכה גם בתי רחצה טובים ויפים, ציד דגים, מסחור גדול, ירידים מהֻללים וכעשרים ותשעה אלפים תושבים. במרחק שש פרסאות מהעיר נמצאים מִכְרֵי מלח על חֻפֵּי הים –. בענדער עיר בצורה על נהר דניעסטער, והיא נודעת בספרי דברי הימים מפני אשר בה נמלט המלך הגבור קאַרל XII אחרי אשר הִכָּהוּ הקיסר פעטער הגדול מַכָּה נִצחת על יד עיר פאַלטאַוואַ. משנת 1709 עד 1711 התגורר המלך בעיר הזאת, ואחרי כן העתיק מושבו משם אל הכפר וואַראניצאַ ויגר שם ארבע שנים –. חאָטים או חאָצים עיר בצורה על נהר דניעסטר ומספר יושביה 16,315. לפָנים נִצבו חאָטים וקאַמעניץ כְּצָרוּת ואויבות אשה נוֹכַח רעותה, האחת בקצה גבול ארץ טירקאַיי, והשנית בקצה גבול ארץ פאָלען, ורבות פעמים הִשְׂתָּעֲרו אשה על אחותה בסערות מלחמה. סאָראָקי על נהר דניעסטר, כאלפַים תושבים בתוכה ומרביתם יהודים –. גם קולוניות רבות נמצאות בבעסאַראביען: שמונים ושתים לאשכנזים, שמונים וחמש לבולגאַרים, אחת לבני ארץ הכנסיה החפשית שווייץ, גם שתים להציגאַנים.


 

רוסיא האַזיאַטית



.1 תולדות קַו־קַז.


ארץ קַו־קַז מָשכה אחריה לא לבד את לִבּוֹת הרוסים הקרובים אליה, אך גם את לִבּוֹת העמים הרחוקים ממנה, וגם את העמים הקדמונים מָשכה אליה בעבותות אהבה. הארץ הזאת ארץ חמדה היא מימי קדם קדמתה, חמדת גבורים עריצים הַשֹׁאֲפִים לעשות גדולות ונצורות, חמדת בעלי נפש רְחָבָה המתאוים למַלאות אוצרותיהם זהב ופז רב. רוח המליצה והשיר היתה מרחפת על תועפות הָרֶיהָ, וּמָסוֹרוֹת עתיקות מְשֻלָבות בְּתַלְפִּיות סלָעיה וְכֵפֶיהָ. עמים רבים ושונים יָשבו בה מימות עולם וימַלאוה תשואות גבורה וְרַהַב גְאֵיונִים. הסופר הקדמון הנודע בשם פליניוס יעיד כי בשערי דיאָסקוּריאַס (בארץ הזאת בנוף קאָלכיס), נמצאו מאה ושלשים מליצים (דאָלמעטשער) בין העמים השונים בלשונותיהם אשר עָשו בעיר ההיא מסחור וקנין. חרבות היכלים, שִׁבְרֵי מַצְבוֹת שַׁיִשׁ, שארית עמודי חוֹסֶן וְעִיֵי בנינים גדולים אשר נשארו עוד בארץ הלזו מימים הראשונים, יתנו עֵדיהם כי בדורות קדוּמים יָשבו בה עמים משכילים, חושבי מחשבות ומביני מדע. שֵׁם קו־קז נודע למשגב עוד במשלי היוָנים הקדמונים, כי מְשַׁל הקדמונים יאמר "כי יופיטער רתק את פּראָמעטעאוּס ברתוקות ברזל על סלעי הר עלבּרוּס מֵהָרֵי קו־קז על אשר גָנַב את האש הקדושה מאת אֵלֵי השמים ויתן אותה אל האדם –. דברי הימים העתיקים בכל דברי ימי היוָנים, יסַפרו נפלאות על אֹדות מסעי האַרגאָנויטים (Походь Аргонавтовъ) אשר נסעו לארץ קאָלכיס ולאַזיק (כעת מינגרעליא וגוריא על נהר ריאָן) לקחת משם את עוֹר אֵיל הזהב אשר תלה שם פריסקוס מלך טהעסאַליה (רמזו בזה אל הזהב הרב אשר בארץ ההיא) 8–. עֵדים נאמנים כי היוָנים יָדעו עוד בשנים קדמוניות מאד את עשֶׁר הארץ הזאת ואוצרות זהבה (אשר נִגלו לנו בשנת 1864), הלא הם החצֵרים והכפרים (קולוניות) אשר כוננו שם היוָנים בימים קדומים ודורות עולמים ואשר נודעו לתהִלה בגלל מסחרם הרב והעצום. אחר מהחצרים ההם רָחַב ברוב הימים וְנָסַב עד כי היה לעיר גדולה הנודעת בשם דיאָסקוּריאַס, ולפי המסֻפר על פי סופרים נאמנים ישבו בה שלש מאות עמים שונים. מהחצֵרים והכפרים ההם אשר על ים השחור, הִתְכּוֹנְנָה לאחרונה הממלכה האדירה הנודעת בשם ממלכת פאָנטוּס אשר בכל גבורת מתרדת (Мітрідатъ) מַלְכָּהּ נפלה בידי הרומאים אֵילֵי התבל בימים ההם. בארץ הזאת על נהרות קוּר וְרִיאָן היתה מְסִלָה להסוחרים מארץ איירופא לארץ אזיה, ובימי הבינים עָשׂו שם הגענויאיזים והווינעציאַנים מסחור גדול ורב, ויגדלו ויעשירו במאד מאד. ולא בכל תבואות השדה ותוצאות האדמה לבד עשו שם העמים מסחור וקנין, אך היו גם רוֹכְלִים בנפש אדם, כי מָכְרוּ את בְּנוֹת הַחֵן אשר שָׁבוּ בקו־קז למלכי הטורקים וְהַפַּחוֹת ויתר מושלי המושלמנים השונים באהבת עלָמות יפה־פיות בהַרמונותיהם.

בימי הבינים היתה ארץ קו־קז לעמים שונים אשר עָברו בה מאזיה לאיירופא, הלא הם: עַמֵי הגאָטהים, הָאַלאַנים, הכוזרים, הַהוּנִים, הָאַוואַרִים, המאָנגאָלים, הערביאים והטאַטאַרים. רוח גבורה אשר פִּעֲמָה את יושבי קו־קז הראשונים וְאֹמֶץ לבבם, גם התולדה העזה וההרים הרמים עִם הסלעים הנשאים החוסמים את בני הנֵכר מִגֶשֶׁת אליהם, היו נְסִבָּה כי העמים אשר פרצו אל הארץ הזאת מארצות אחרות נִדמו כפֶרץ נופל נִבְעֶה בחומת סלע, אשר אך הַרְעֵש יַרעישנה בתעצומות עֻזוֹ, והנה עד מהרה ישוב לאחור מבלי הַעֲמֵק בה עִקְבוֹת הריסותו –. רק הערביאים הלוהטים באש קנאת דתם המחמדית, רק הם הצליחו אחרי מלחמות רבות וְשֶׁפֶך נהרי נחלי דם לקבוע חוֹתַם ממשלתם על פני קו־קז ולשלוט בה לְאֹרֶך ימים. אפס אם נשפוט למשמע אזנינו על פי הַהִשְׁתַּווֹת אשר ללשון מַרבית יושבי קו־קז עם לשונות הפרסים, הטאַטאַרים והטורקים, אז לא נִשגה בשָפטנו כי גם הפרסים, הטאטארים והטורקים שָפכו את רוח ממשלתם על יושבי הררי קו־קז בימים הראשונים. אולם היד החזקה מכֻּלם אשר הוֹיָה בקו־קז, הלא היא יד שְׁכֶנְתָּהּ הקרובה אליה – רוסיא האדירה.

שבטים רבים מיושבי קו־קז מעולם התערבו ויתבוללו בעמים הקרובים והרחוקים אשר פרצו בארץ בחרב שלופה וּבְכוֹבֶד מלחמה, ושבטים רבים אשר חֵרותם יקרה בעיניהם מֵחַיֵי רוחם, התחבאו בַּמִנְהָרוֹת אשר בהרים וביערים עֲבֻתִּים, ושם התהלכו בדרכי אבותיהם ויחזיקו בחֻקות בני עַמָם בכל תּוֹקֶף ועוז. מהשבטים אשר התבוללו בעמים אחרים, יצאו משפחות רבות ושונות אשר בָּחרו להם דרכי חיים חדשים לא שערום אבותיהם, אלה הרחיקו נדוד וישימו מִשְׁכָּנָם בראשי ההרים ויהיו בני חוֹרים, ואלה נכנעו תחת ידי תוקפיהם ויעבדו את העמים החזקים מהם. זאת היא הַסִבָּה להשבטים הרבים והשונים גם להלשונות הרבות והשונות בקו־קז אשר לא נמצאו כמוהן לרוב ביתר ארצות תבל.

התולדה הנאמנה לא תֵדע אל נכון דרכי העמים הרבים והשונים אשר בארץ קו־קז זולת דרכי האַרמענים והגרוזים, כי בידם ספרי זכרונות דברי הימים מימי קדם גם חֻקים ומשפטים עתיקים, אך דברי ימי יתר העמים לוּטִים עוד בערפל, ולא נֶחקרו עוד מאת חוקרי תולדות העמים. ואף כי גם על אֹדותיהם הִרבו סופרים רבים חדָשים גם ישָנים לדַבר ולחקור, אך רֻבֵּי דבריהם הם רק השערות רחוקות, ומרביתם גם שגיאות ומשוגות בתולדות העתים ודברי הימים.

ממלכת ארמעניה הגדולה, פרשה בימים הראשונים את ידה על חלק גדול בארץ קו־קז. הן אמנם כי האַרמענים היו סָרִים אֶל מִשְמַעַת מלכי עמים אחרים, בראשונה אל מלכי אשור ואחרי כן אל אלכסנדר המוקדוני, אך עוד בשנת 428 לפני ספירת הנוצרים נהיתה לממלכה תקיפה אשר גבולותיה נשענו על שני יַמִים, ים הכספי וים השחור, ויתפשטו מֵהעבר מזה עד נהרות פרת וחדקל ומהעבר מזה עד נהר קור. אולם הממלכה הזאת לא התעודדה ימים רבים בתקפה והצלחתה, כי נקרעה לעתים שונות פעם על ידי מושלי ארצות אחרות ופעם על ידי פרעות יושביה, וככדור התגלגלה מיד הערביאים אל עריצי המאָנגאָלים, מהמאָנגאָלים להטאטארים, מהטאטארים אל הטורקים ומהטורקים אל הפרסים אשר שָׂמוּ בה שַׁמוֹת וַיְכַרְסְמוּהָ. מאחרית ימי מאה העשתי עשרה הֵחֵלוּ הארמענים לעזוב את קו־קז ארץ מולדתם, וירחיקו נדוד בארצות רוסיא, גם כוננו להם קולוניות רבות באַסטראַחאַן, בחצי אִי קרים, במאָלדאַוואַ, בארץ פאָלען ועוד מקומות רבים, אך רבים הם הנשארים בקו־קז מכל הנודדים ההם בארץ רוסיא.

בראשית מאה שמונה העשרה נִסוּ הארמענים הקוקזים לפרוק מעליהם את עול הפרסים מושליהם ונוגשיהם, כי בעת ההיא היתה מהומה ומריבה בארץ פרס, והארמענים בטחו במספר אנשיהם הרבים והעצומים מהפרסים, גם נִשענו על תשועת הרוסים, אך לשוא היה כל עמלם, יען כי לא הֵכִינוּ כלי נשק וכלי קרב ומלחמה לרוב, גם עזרת הרוסים אֵחרה לבוא, ואחרי מלחמת שבע שנים נִלחצו לבקש שלום מאת הפרסים. ולאחרונה רבה העזובה בקרב הארץ מקום משכן הארמענים, וארץ חמדת היתה לשמה.

הארמענים קִבלו את דת הנוצרית במאה הארבע לספהנ"ו, והם הֶחזיקו ועוד מַחזיקים בכנסית בני עַמָם מיתר כנסיות הנוצרים בדברים הרבה ומנהגים רבים. רבים מהם קִבלו עליהם דת נוצרית קטולית, ומספרם משלשת עד ארבעת אלפים איש. ואף כי יש להארמענים כתב ולשון גם ליטעראַטור מיוחד, בכל זאת תּהלך לשונם הָלוך וחָסור, ומעט מעט תאסוף אליה מִלִים וניבי שפתים מלשונות עמים אחרים: מלשון פרסית, טורקית, גרוזית, רוסית ועוד רבות כאלה, עד כי לא נִכְּרָה עוד כי היתה לשון מיוחדת. הארמענים יְכַנוּ את בני עמם בשם גאַיי, וארצם בשם גאַיאַסטאַן, ואל־נכון בגלל מלכם הראשון אשר שמו גאַייקאַ. הארמענים שנואים הם לכל העמים שכֵניהם, בגלל אשר הם מַסתירים תמיד את דרכיהם מעיני הרואים, ובגלל אהבת בצעם ותרמיתם, כי אין בפיהם נכונה ובלב ולב ידבֵּרו –. הסִבה לכל המִדות הרעות אשר החזיקו בהן הארמענים, היא העבדות והסִבלות אשר העמיסו עליהם אדוניהם הקשים בימי קדם, וְעוֹל הברזל אשר שָׂמוּ עליהם מושלים עריצים ימים רבים מאד –.

שני עמים הנודעים בשם אַלבּאַנים וְאִיבּערים היו שכֵנים קרובים להארמענים לפאת צפונית מנהר קוּר. בין שני העמים ההם הפריד רק נהר אחד ושמו אַראַגא. האלבאנים ישבו על חוף הנהר השמאלי, והָאִיבערים על החוף הימני. סופרים עתיקים זָכרו פעמים רבות את שתי ממלכות גויים ההם. הסופר המהֻלל שְטראַבּאָ ועוד סופרים נאמנים יסַפרו כי בארץ אלבאניה ישבו ששה ועשרים עמים שונים. אך יתר דברי הסופרים על אֹדות האלבאנים אינם מיוסדים על אדני האמת, ורק זאת נוכל להציל מפיהם כי בראשונה היו האַלבאַנים סרים אל משמעת הרומאים, כאשר נראה ברור מתולדות ימי חיי פאָמפעיוס, ואחרי כן נכנעו כהארמענים תחת ממשלת הטורקים והפרסים. תולדות האיבּערים שכניהם ברורה היא ונאמנה מתולדתם. האִיבערים הם נקראים כעת בשם גְרוּזִים, ומושבם הראשי הוא במדינת טיפֿליס וקוּטאַייסק. הגרוזים הם חוֹטֶר מגזע עַמֵי הקו־קז (קויקאַזישע ראַסע), ובדברים רבים נִשְׁתַּווּ ליושבי ההרים, כי כמוהם אנשי מלחמה גם המה, כמוהם הם מהירי חֵמָה, בעל רֶגֶש עוֹז ואוהבי כבוד. שפה מיוחדת להם, שפה אחת ודברים אחדים. אך משרשיה התפשטו וַיִשְתָּרְגוּ שריגים רבים, הלא הם: לשונות הקאַכעטינים, האִימערעטים, המינגרעלים, הַגוּרִים והקאַרטלים.

לפי עֵדוּת סִפרי הזכרונות היתה גרוזיא לממלכה אדירה עוד במאה הרביעית לפני ספהנ"ו. אך הגבורים העריצים אשר הִרגיזו ארץ וְהִרְעִישׁוּ ממלכות, הרגיזו גם אותה וַיַרְעִישׁוּהָ. הראשונים היו הרומאים אשר הלכו למרחבי תבל לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לא להם, הם הביאו אותה לראשונה תחת ממשלת עֻזָם, ובימי הבינים נפלה בידי הטאטארים ועוד עמים אחרים אשר נתנו חִתִּיתָם בארץ החיים, ולאחרונה נִכבשה לפני הטורקים והפרסים אשר הִכבידו עֻלם עליה וַיַשְׁחוּ לארץ ראשה. הסופר יאָסעליאַן יסַפר כי בתולדות קו־קז נמצאות מליצות רבות מְלֵאוֹת תַּאֲנִיָה וַאֲנִיָה על התלאות הרבות אשר מצאו את יושבי הארץ ההיא, וְהַגְרוּזִים קוראים את הדברים ההם בדמעות עַיִן ואנחות לב. התולדה ההיא תציב נגד עיני הקוראים את השָׁנים הרעות אשר מלכי עמים אחרים קרעו את הארץ ההיא לקרעים, גם המריבות והמלחמות אשר לחמו יושבי הארץ איש באיש ואיש ברעהו, וכל התלאות והעבדות והסִבלות אשר העמיסו עליהם מושלים אכזרים, שליטים עריצים ואדונים קשים, ועוד צרות רבות ועצומות כאלה. אמנם גם ימים טובים ושנות הצלחה היו להגרוזים בימים הראשונים, וספרי חכמיהם מַרבים לְהִשְׁתַּבֵּחַ ולהתפאר בגָדלם ואָשרם לפָנים. הם מַזכירים את המלכים הנאורים אשר מָלכו עליהם ואשר הפיצו אור ההשכלה בין בני עַמָם והִרבו להיטיב עמהם. המשֻׁבח והמפֹאר מכל המלכים ההם, היה המלך באַכֿטאַנג גוּרגאַסלאַן (446–449) אשר נלחם עם המינגרעלים, והאבּכאַזים, ואשר נָצַח את הפעטשענעגרים וימשול גם בשבט הערזערוּמים. אחריו בזמן וכמוהו במעלה היתה המלכה הנאורה תַּמַרָה (1184–1212) אשר נָצחה את הארמענים, את הטורקים ואת הפרסים, ואשר שפכה את רוח ממשלתה גם על הלעזגינים. אפס כי ימי מלכותה לא נִמְשְׁכוּ לדאבון לב בני עַמָהּ וּלְמַפַּח נפשם9. והנה אף כי מלכו בארץ גרוזיא גם מלכים אדירים וימלאוה כבוד ועוז, בכל זאת נָטתה הארץ לִנְפּוֹל תמיד בידי מלכי ארצות אחרות. בשנת 1259 נִפלגה אִימערעטיאַ מקאַרטאַלינאַ; אחרי כן ממאה שש עשרה והלאה החלה ארץ רוסיא לשלוט שלטת עזה על ארץ גרוזיא, ומלכי גרוזיא נתנו ידם אל מלכי רוסיא ויקבלו עליהם את הוד מלכותם. ואף כי אחרי כן התחברו קאַרטאַליניא וקאַכעטיא תחת ממשלת מלכם הנודע בשם געאָרג XIII, בכל זאת לא עָשׁוּ הגרוזים תושיה, כי המלך ההוא היה מלכם האחרון, ולאחרונה באו שתי הארצות הנזכרות תחת ממשלת הרוסים כבתחלה, וכל ארץ גרוזיא נספחה לארץ רוסיא.

בדרך זו נִסְתָה רוסיא הַצֵג כף רגלה על קִדְמַת ארץ קו־קז, אפס כי לא יכלה עוד לְרַד לפניה את הארץ הזאת בטרם יָסדה לה עוז בקו־קז הצפונית ובטרם היה לה שם מוֹשַׁב אֵיתָן. לפי עֵדות דברי הימים התערבו הרוסים ביושבי קו־קז עוד בימי ממשלת הנשיאים הראשונים מבית רוּריק, כי פעם התחברו אליהם בְּתוֹר אנשי שלום עושי מסחור וקנין, ופעם התפרצו בארצם בחזקת היד ובחֶרב בַּכָּף. ארץ ממשלת הנשיא הרוסי מסטיסלאַוו יאַראָסלאַוויץ, היתה קרובה אל ארץ קו־קז ורק נהר קֻבּאַן הִפריד בין שתי ארצות ההן. הנשיא אִיזיאַסלאַוו הראשון התחתן את נשיא הַקַוְקַזִים ויקח לו את בתו לאשה, גם געאָרג בן אַנדריי באָגאָליובסקי לקח לו לאשה את תָּמָר הנשיאה בארץ גרוזיא. הסופרים אשר היו בימי קדם ההם יסַפרו לנו כי שבטי הקאָסאָגים והיאַסים (Косоги и Яссы) היו לְמַס עוֹבֵד להנשיא סוויאַטאָסלאַוו, להנשיא מסטיסלאַוו ולהנשיא ראָסטיסלאַוו (משנת 1016 עד 1065), ולפי הנראה השבטים ההם הם הם השבטים הנקראים כָּעֵת טשערקעסים ואָסטינים. גם הסופרים הערביאים יתנו עֵדיהם כי במאה העשירית לספהנ"ו עשו נשיאי הרוסים מלחמה עם העמים העזים היושבים על הררי קו־קז וַיְנַצְחוּם, גם הרסו ערים אחדות מעריהם אשר על חוף ים הכספי (דאַגעסטאַן).

מִמוֹצָא הדברים ההם נֵדע אֶל נכון כי עוד בדורות הראשונים הֶרְאוּ הרוסים את ידם החזקה ואת עֻזָם וְנִצְחוֹנָם בארץ קו־קז, אך ימי ממשלתם לא נִמשכו שם, כי יושבי הארץ שָׁבוּ ויקחו מהם את כל הנָפות אשר לכדו בחרבם ובקשתם. בראשונה התקוממו עליהם אנשי המִקנה אשר בערבות דָן, ואחרי כן הטאַטאַרים בעלי הזרוע, ויגרשום ויקחו מידם את כל המקומות אשר יָרשו בחרבם ובגבורתם במלחמה.

אולם באמצע המאה השש עשרה בימי ממשלת יאָהאַן האיום (גראָזני), הֵחֵלוּ הרוסים לשפוך את רוח ממשלתם על הַקַוְקַזִים ביתר עָז מבימי קדם. אחרי לכדם את ממלכת אַסטראַחאַן, החלו לְהִשְׁתָּרֵעַ לפאת דרומית וילכו מחיל אל חיל; בראשונה לכדו את שבטי הנאָגאַאִים הנוסעים עִם עדריהם על חֶבֶל יָם הכספי, על גלילות נהר דן ונהר וואָלגאַ, ואחרי כן הביאו תחת ידם את הקאַבּאַרדינים אשר יָרְאוּ מפני תנופת יד הטאַטאַרים אשר בחצי אִי קרים ויבואו לחסות תחת צֵל הנשיא הגדול אשר במאָסקוואַ. בשנת 1561 לקח לו הנשיא הגדול יאָהאַן את מרים טעמריוקאַוונאַ לאשה, והיא היתה בת אחד הנשיאים מנשיאי הטשערקעסים, ובדבר הזה התקרבו הרוסים אל יושבי הרי קו־קז יתר הרבה מבתחלה. בשנת 1567 נִבנתה בארץ קו־קז המצודה הראשונה ממצודות הרוסים על אֶשֶׁד נהר טערעק, וְשֵׁם המצודה ההיא טערקי. בשנת 1587 החלו הרוסים לשאת חרב על הקו־קזים היושבים מהלאה לפאת דרומית מעֵבר לנהר טערעק, ושם על נהר קאָייסו בָנוּ מצודה שניה מבלי פְנוֹת אל גבורות העמים העזים יושבי המקום ההוא.

אחרי מוֹת יאָהאַן האיום התפשטה רוסיא לאט לאט הלאה הלאה, וברוח עצה וגבורה הָלכה הָלוך וקרוב אל תועפות הררי קו־קז, ויושבי ההרים פעם נִבהלו נֶחפזו מפני הרוסים וַיִכָּנְעוּ תחת ידיהם, ופעם חָלַף רוחם ויחליפו כח, ויתפרצו ויתיצבו לפניהם בעבי גַבֵּי מָגִנָם ובמלחמות תנופה נלחמו בהם. ככה יֵעָשֶׂה כל הימים. אמנם הַסִבּוֹת הראשיות אשר עמדו לְשִׂטְנָה לפני הרוסים לבל יבַצעו את מעשיהם בהרי קו־קז, היו הרכסים והעמקים, היערים וְהַכֵּפִים וְהַחַתְחַתִּים אשר במקומות ההם אשר לא יצלחו למערכת מלחמה, גם הפרסים והטורקים אשר אֵיבַת עולם להם על הרוסים, השיבו את צוּר חרב רוסיא בכל המלחמות אשר עשו את יושבי הרי קו־קז. נָפוֹת קו־קז אשר היו תחת ממשלת הפרסים על ים הכספי (עיר דערבענט, קֻבַּא, בּאַקוּ ועוד ערים רבות), גם הנפות אשר היו בידי הטורקים על חוף ים השחור (אַנאַפּאַ, סוּכוּם־קאַלע, רעדוּט־קאַלע, פאָטי ועוד ערים רבות) נִלכדו פעמים רבות ביד הרוסים, ופעמים רבות שָׁבוּ הפרסים והטורקים ויקחום מיד הרוסים, ועיר דערבענט לבדה אשר לכדו הרוסים עוד בימי הקיסר פעטער הגדול, היתה שש פעמים בידי הרוסים, ושש פעמים שָׁבָה לידי הפרסים, עד אשר התגברו הרוסים ויכבידו את אכפם על הפרסים והטורקים לעזוב בידיהם את הנָפות והערים ההן עד עולם –. אך גם אחרי הדברים ההם, כָּבדה מאד המלחמה על הרוסים בגבורת הקוקזים יושבי ההרים, כי הם גבורים עריצים וּמָרֵי נפש מאד כְּדֻבִּים שַׁכּוּלִים, גם שרי צבאם היו אנשי מלחמה וּמְזֵי קִנְאַת דָתָם, דת מחמד, והגדול מכֻּלם היה הגבור הנודע בשם שַׁאמִיל. האיש הזה נולד בכפר גימראַך (בנוף דאַגעסטאַן) בשנת 1799, אביו היה רוֹעֶה עני מִדַלַת עַם הארץ, אך הוא (שׁאַמיל) התנער מֵעֲפַר שִפלותו, וברוח חכמתו וגבורתו הוּרַם וְהוּנַף לָשֶׁבֶֶת עִם נדיבי עַמו, וכִסא כבוד הנחילוהו עד כי היה לכֹהן ראשי (אִימאַם) על שבטים רבים משבטי קו־קז, ובהיותו כבן חמש ועשרים שנה חָשַׂף את זרוע עֻזוֹ וילחם עם הרוסים בגבורה נפלאה.

אמנם עוד ימים רבים לפני שׁאַמיל, קם נביא שקר בקו־קז ויטל רוח ממרד בלבות יושבי הארץ להתנפל על הרוסים ולהחרימם במלחמה. שֵׁם הנביא השקר ההוא שייך־מאַנזוּר, וימי מלחמותיו עִם הרוסים הֵחֵלוּ בשנת 1785, אך ימי גבורותיו לא נִמשכו, כי מִקֵץ חמש שנים נפל שבי בידי הרוסים, והם שלחו אותו אל בית מקלט הנזירים אשר בְּאִיֵי הסאָלאָוועצקים. לתקופת עשרים שנה קם עוד איש רוח וּמְקַנֵא קנאת דתו בכפר גימראך (בדאַגעסטאַן) ושמו קאזי־מוּללאַ, ויתאמר כי הנביא (מחמד) בָּחַר בו לקנאות את קנאתו וללחום את מלחמות דתו עם הרוסים עַם עברתו. אחריו קם עוד נביא שקר כמוהו ושמו האַמזאַט־בעק. הוא לא היה איש מהיר וערום כקאַזי־מוּללאַ, אך איש שובב ועריץ כמוהו אשר השליך את נפשו מנגד להוציא את מזמותיו לאור. שניהם התאמצו בכל מאמצי כֹחָם להקים את סֻכַּת דת מחמד הַנוֹפֶלֶת בארץ קו־קז ולעשותה שלטת כבימים הראשונים. אפס כי מבלעדי קִנאת הדת, היתה עוד מְגַמַת פניהם להיות גם שליטים בארץ, וראשית מַבָּטָם היתה לְחַבֵּר את נפוצות עַמֵי הקו־קז לַאֲגֻדָה אחת תחת דִגְלָם ולעשות מלחמה את הרוסים. אך שניהם כשלו ונפלו איש אחרי אחיו. קאַזי־מוּללאַ נפל במלחמה בחרב גבורי רוסיא, והאַמזאַט־בעק נִדקר בחנית על ידי אחד מיושבי ההרים. אולם אף אם הם ספו תמו מן בלהות, אך מזמתם לא ירדה אחריהם קבר. כי המזִמה ההיא מצאה קֵן לה בלבב שׁאַמִיל ועוד ביתר שאת ויתר עז, כי הוא הֶעביר אותם ברוח קִנאתו לְדָתו, וברוח גבורתו ותבונתו, וכל ישעו וכל חֶפצו לְהָגֵן בעד קו־קז ולעשות את יושביה חפשים בארץ, והקוקזים הֶאמינו בו כי הוא קְדוש ה' ומלאך פניו להציל אותם מיד הרוסים ולהרים קֶרן הדת המחמדית בכבוד והדר לעיני כל העמים. ימים רבים התיצב שׁאַמִיל בזרוע חשופה וחרב שלופה ומלחמות תנופה על מְרוֹם הרי קו־קז ויתן חִתִּיתוֹ על לוֹחֲמָיו. אמנם הרוסים התאוששו ויתאזרו עוז ויעופפו את בְּרַק חרבם על פני הגבור העריץ הזה עד כי רָפתה ידו וְחִתְּתָה עַזוּתוֹ. פעמים רבות הֻכָּה מַכּוֹת חדרי בטן, ובשנת 1839 אחרי נְפוֹל אַכוּלגאָ בידי הרוסים, היה כפשׂע בינו ובין הַשִׁבְיָה, וַיִלָחֵץ לתת את בְּנוֹ לערבון ביד המנַצחים. בשנה ההיא הכניעו הרוסים תחת ידם גם את נָפַת צעצנאַ. אך עוד באחרית השנה ההיא ובראשית שנת 1840 שָׁבוּ הצעצנים ויתפרצו מפני הרוסים וישובו ויעשו אִתָּם מלחמה בחֵמה שפוכה ובגבורה נפלאה יתר הרבה מבתחילה, וְשׁאַמִיל דָאָה כנשר מהררי דאַגעסטאַן ויבא אל המתפרצים ויעמוד בראשם ללחום את מלחמותיהם ולעשותם חפשים ובני חוֹרִים כבראשונה. וצעצנאַ היתה דרושה מאד לְחֵפֶץ שאַמיל לערוך משם מלחמה על הרוסים וּלְהַפְלִיא את מַכּוֹתֵיהֶם מבלי אשר יוכלו להשיב מַכָּה אל חֵיק מַכֵּיהֶם, כי שדֵרות תַּלְפִּיוֹת הרים ותועפות סלעים וְכֵפִים גם יערים עֲבֻתִּים אשר לא יֵחָקֵרוּ, יחסמו כל מַעבר אנשי הצבא, ובעד כל מערכת מלחמה יַחְתּוֹמוּ. וְהֵא לכם חֶזְיוֹן אחד מחזיונות המלחמות האיומות אשר התלקחו במקומות ההם: “כמעט אשר הִצליחו הרוסים אחרי תלאות גדולות להגיע אל בִּקעה רחבת ידים, והנה הם בארץ שלום! כי לא נִראה ולא נִמצא שם איש אחד מאנשי מלחמתם. אפס כי אך הַצֵג הִצִיגוּ צִבאות הרוסים את רגליהם בִּקְצֵה היער, והנה קולות וברקים ולפידים! כי האויבים יָרוּ זיקים חִצִים וָמָוֶת על הֶחָלוּץ ועל אֲגַפֵּי אנשי החיל, וכל אשר יָספו הרוסים ללכת הלאה בְּמַחֲשַׁכֵּי היער, כן יספו האויבים להמטיר עליהם כַּדוּרֵי מָוֶת, בלי הפוגה, ולאחרונה הִרעימו כל כלי התותח קול גדול ולא יסף, והאויבים – לא נִראו עוד וגם עִקבותיהם לא נודעו! פתאֹם נראה אחד מאנשי מלחמתם, וּבַעֲקֵבָיו עוד שנים שלשה גם עשרים עד שלשים איש, וכרגע נֶעלמו וְנָמוֹגוּ. בכל עת אשר רפו ידי גדודי הרוסים או נִתְּקָה אֲגֻדָתָם במחשכי סבכי היערים, אז פרצו האנשים למאות ולאלפים ממחבואיהם ויתנפלו על הנחשלים ויעשו אתם כָּלָה. כעשב השדה יציצו לרגעים כּוֹבָעִים, חניתות וכידונים וגבורים עריצים, ובתרועת רעם והמולת רֶצַח יפרצו בתוך צִבאות הרוסים, וְכַבָּרָק ישובו וְיֵעָלְמוּ כאִלו נִבלעו בבטן הארץ. ככל החזיון האיום הזה חָזוּ הרוסים בעָברם בין סבכי היערים הָעֲבֻתִּים ההם! וככה הִתְעַנוּ גבורי החיל עד אשר נִתְּקוּ כַפוֹת רגליהם מהיערים הגדולים והרבים אשר במקומות האיומים ההם, כי הצעצענים הצמֵאים לַדָם כנמֵרים רעֵבים התנפלו עליהם מִסִתְרֵי חֶשְׁכַת היערים ולא השיבו ידם מִבַּלֵעַ ומהשחית, ורק בגבורה נפלאה וברוח אמיץ הִתמלטו הרוסים מיד לוֹחֲמֵיהֶם הפראים לבל יעשו אִתָּם כָּלָה”!

יושבי ההרים התאספו המונים המונים עד עשרים אלף איש גבורי חיל, וצבאות הרוסים נפלו למאות כעמיר מאחרי הקוצר. כי שׁאַמִיל בָּחַר לו בכל פעם מקומות דרושים לחפצו: תועפות סלעים נשגבים וְצַלְעֵי הרים גבוהים אשר גם עוֹף השמים לא יוכל להגביה עוּף על מְרוֹם קִצָם. מקומות ההים היו בתחילה מְסִבֵּי הכפר דאַרגאָ, ואחרי כן וועדען (בנָפת צעצנאַ) וְגוּנִיבּ (בנָפת דאַגעסטאַן). אֶל מִבְצְרֵי עֹז וּמְצָדוֹת סלעים ההם, נִלְוָה עוד רוח גבורה ורבבות גבורים שׁוֹבָבִים מְזֵי אש קִנאת הדת וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף השנאה אל הרוסים, וכל אלה יחד הִכבידו מאד את המלחמה על רוסיא ימים רבים. להגיע אל מְחוֹז חֶפצם, נִלחצו הרוסים לעשות להם מסִלה חדָשה גדולה ורחבת ידים יותר מתשע אַמוֹת (סאַזשען), והמסִלה ההיא עָשׂוּ להם בעת אשר הִמְטִירוּ עליהם אויביהם אש פלדות בלי הפוגה. ובעת אשר הִפליאוּ לעשות מסלה כזאת, כּוֹנְנוּ ידיהם גם מִבְצָרִים וסוללות וצריחים וּבַחוּנִים לאֹרך המסִלה העולה להררי קו־קז. יושבי ההרים אשר פחד הרוסים נפל עליהם, ירדו אל העמקים ויתנו יד להרוסים, ובזה הִפרידו ביניהם ובין יתר בני עַמָם, גם המעיטו את מספר אויבי רוסיא. במקומות רבים וביחוד בנפות נהר קֻבַּאן וטערעק, נֶאחזו הקאָזאַקים ויבנו להם חצֵרים וכפרים, והם היו בעלי הקולוניות הראשונות בקו־קז כאשר היו לפָנים גם בסיביר. באופנים כאלה ובעָמל רב אין חֵקר גם בְּהַשְלֵך נפשם מנגד על מרומי שדה קטל, יכלו גבורי רוסיא לְרַד לפניהם את העמים העזים יושבי הררי קו־קז, וילכדו בסערת מלחמה את דאַרגאָ (בשנת 1845), את וועדען ואת גוּנִיבּ (בשנת 1859). ורבים מִצִבְאוֹת שַׁאמִיל ומַעריציו ומַקדישיו, בראותם כי אזלת ידם ויד הרוסים רוממה, נִלְאוּ נְשׂוֹא עוד את תלאות המלחמה וְעוֹצֶם מצוקותיה, ויעזבו את שאַמיל נגידם וקדושם ויפלו אל הרוסים וַיִכָּנְעוּ תחת ידם. גם שאַמיל הגבור הנערץ ובעל התחבולות והמזִמות העמוקות, נפל פעמים רבות במַהמורות, ורק באֹרח פלא נמלט כצבי מיד שבי, עד כי לאחרונה בנפול גוּנִיבּ בידי הרוסים, נתן לַשְבִי עֻזוֹ ביד שר צבא הרוסים. אחרי מַפֶּלֶת הגבור הזה, לכדו הרוסים את צעצנאַ, את דאַגעסטאַן ואת כל נפות קו־קז המערבית, עד כי בשנת 1864 נשבתה המלחמה בארץ ההיא, וקיסר רוסיא סָפַח אותה לארץ רוסיא, ובימים האלה מתאמצת הממשלה הרוממה יר"ה לָטַעַת נִטעי ההשכלה בארץ קו־קז עד כי תעלה מעלה מעלה כאחת הארצות הנאורות באיירופא.


2. אַרְצוֹת קַו־קַז וְעַמֶּיהָ.


העמים הרבים והשונים, אשר אִווּ את אדמת קַו־קַז למושב למו, הֵעירו את רוח החוקרים והסופרים עוד בדורות קדומים להבין אֶל מוצאות העמים ההם ואל פעולותיהם. לפי עדות הסופר הקדמון פליניוס היו בעיר דיאָסקוּריאס שלש מאות ושלשים מליצים בין העמים השונים בלשונותיהם ועושים שם מסחור וקנין אשר לא שמעו איש את שפת רעהו. החכם לאַטהאַם הִתְחַקָה על שרשי העמים הרבים ההם וימצא כי הם נִפלגים לששה ראשים, הלא הם: טשערקעסים, טשעטשענצים, אָסעטים, געאָרגים, לעסנים ואַרמענים. על פי עדות החכם בערגהויז ועוד חכמים רבים אשר בידם מֶחְקְרֵי עַמֵי הארץ וּמוֹצְאוֹתֵיהֶם מִימֵי קדם, יושבים העמים ההם בארץ קו־קז בשלש נפות שונות: בנפת קו־קז הצפונית (ציס־קו־קז), בנפת קו־קז התיכונה, ובְנָפָה הדרומית (טראַנס־קו־קז). על אֹדות הַנָפָה הצפונית לא נַכבירה במִלים, ובדברים קצרים נודיע בזה את תכונותיה: לפאת מזרחית על יד המסִלה הנקובה בשם מסִלת אנשי הצבא (מיליטאֶרשטראַסע), יְשַׁלְחוּ ההרים הרמים מִתּוֹעֲפוֹתֵיהֶם את הנהר העז, נהר טערעק, השוטף בעֻזו מדרום לצפון ואצל יעקאַטערינאָגראַד יגיח אל קִרבו את נהר מאַלקאַ, ואז יפנה משם לפאת קֵדמה מזרחית, ובדרך מרוצתו יְקַבֵּל בתוכו גם את נהר זוּנְדשאַ עם פְּלָגָיו הנקראים בשם אָסאַ וְאַרְגוּן ואת נהר אַקסאַיי, ואחרי כן יִפָּרֵד לראשים רבים וְיִשְׁתַּפֵּך בתוך ים הכספי. מַהלך ימים אחדים ממסִלת אנשי הצבא לפאת מערבית, יוצא עוד נָהָר גדול מִצַלְעות ההרים הנודע בשם קֻבּאַן (Hynanis). הנהר הראשי הזה שוטף גם כן מדרום לצפון עד בואו אל ארץ המישור, ויפנה משם לפאת מערבית. נחלים רבים הולכים אל תוכו, וגם נהרות גדולים נופלים במֵימיו העצומים, הלא הם: נהר אֻרֻבּ, נהר לאַבּאַ, נהר שאַש־באַשאַ ונהר אווינס, ואחרי כן יִפָּרֵד לראשים ראשים, וישפוך את מֵימָיו אל ים השחור וים האזובי. בין שני הנהרות ההם, מים השחור עד ים האזובי, תִּשְתָּרֵעַ רצועת הארץ הנקראת בְשֵם רצועה הַקַוקַזִית (דיא קווקאַזישע ליניע) אשר שם מַצַב הקאָזאַקים ומקום מִבְנֵה המבצָרים והמצָדות. חֶבל הארץ אשר בין שני הנהרות ההם, ממסלת אנשי הצבא והלאה, הוא הנוף הראשי בַּמָקוֹם ההוא, ונודע בשם קאַבּאַרדאַ. בחבל הארץ ההיא יושבים הקאזאקים הטשאָרנאָמאָרים, הוואָלגאַיִם והטערעקים, גם רוסים, טאַטאַרים וקאַלמיקים.

b) נפת קו־קז התיכונה, היא ארץ הרים גבוהם מושב העמים הקו־קזים מעולם, והיא תִפָּרֵד עוד לשלש פלגות:

בקו־קז המערבית יושבים הטשערקעסים (צירקאַסיער) או האַגידים (אַגידהע) אשר פִּתְרוֹן שְׁמָם הוא יושבי מִנְהָרוֹת (שלוכטענבעוואָהנער). מְקוֹם מושבם הוא משפת ים השחור עד חבל הארץ הנקרא קאַבּאַרדא, ומִספרם הוא בערך 60,000 בתי אבות (פֿאַמיליען). והם נפלגים לארבע פלגות: הפלגה הראשונה תכונה בשם פשעה (נשיאים, פֿירשטען) והיא תשלוט שלטת על יתר הפלגות; השניה תִקָרא בשם וואַרקס, והרוסים יקראו להם בשם אוּסדען (אפרתים, אַדעליגע); השלישית נקראת בשם טשפֿאָקאָלס ואנשיה הם עבדים אשר שָלְחוּ אותם הנשיאים והאפרתים לחֵרוּת ואשר חובבו לעבוד אותם עבודת הצבא בכל עת אשר יגורו מלחמות; הרביעית תכונה בשם פשילטש (עבדי עולם, לייבאייגעגע), מהם אכרים עובדי האדמה, ומהם משרתים לבני הפלגות הגבוהות מהם. בין הטשערקעסים נמצאים יְפֵי תֹאַר וִיפֵי מַראה מכל העמים תחת השמש. בני האפרתים מַרביתם מגֻדלים כנטיעים, חוֹטְמָם מחֻטב תבנית אף נֶשֶׁר, מִבָּבוֹת עיניהם שביבי אשר יתמלטו, שערות זקנם ארוכות ושחורות כעורב, ועל צַעדי אוֹנָם ילין עוז וְגָאוֹן. החכם וואַגנער בהַביטו לראשונה את תבנית אפרתי הטשערקעסים ההם, דִמָה בנפשו כי עיניו תראינה את גבורי יְמֵי עולם אנשי הַשֵׁם מעולם אשר תהִלתם מלאה הארץ עד היום הזה. בְּנוֹת הטשערקעסים מהֻללות הן בִּיפִי תֹאַר פניהן וחמדת מִבְנה גְוִיוֹתֵיהֶן, ועד העת החדשה הזאת תִּמָכַרְנָה בְנוֹת יוֹפִי ההן להשליטים וְהַפּחוֹת ולעשירי הישמעאלים לַעֲדִי עדיים בתוך הרמונותיהם (האַרעמס) וּלְהִתְעלס אִתָּן באהבים –. הטשערקעסים עשו להם שֵׁם בגבורי מלחמה יתר הרבה מכל עַמֵי קו־קז. כלי נִשקם הם חרבות חַדות כתער הגלבים אשר יכופו אותן כאגמון ולא תִשָׁבַרְנָה, חניתות (דאָלכע), קני רובה קטנים (פיסטאָלען) גם גדולים וארוכים, ואם יחסרו להם כלי יוּצָר ההם, יקחו תחתיהם קשת וחִצִים. העשירים יעשו להם תַּחְרָא (פאַנצער העמד) מטבעות ברזל גם קובע ברזל (שטאַהלהעלם) המכַסה את הראש ואת הפנים זולת החלק אשר מהעינים עד הפה. התחרא והקובע יקרים הם מאד בעיניהם ונחשבים לעֹשר רב ורכוש גדול. בני השבט הזה היושבים בנפת קאַבּאַרדא המזרחית הם בעלי דת מחמד, והיושבים בפאת מערבית היו לפָנים נוצרים, וכעת לא נודע דתם ואמונתם אל נכון.

שבט האַבכֿאַזים (אַבכֿאַזען) יושבים על חוף ים השחור בפאת קו־קז הדרומית, גם יגורו על חֶבֶל נהר קֻבּאַן העליון, ומספרם בערך 50,000 משפחות. בדתם ומנהגיהם, במדותיהם ומלבושיהם דומים הם אל הטשערקעסים אשר גם שפתם דָמתה לשפתם. מעטים מהם יעבדו את האדמה, ומרביתם אנשי מִקנה ורוֹעֵי צאן. הם גבורי מלחמה ועזי נפש, המוניהם יעשו מלחמותיהם רַגְלִי, ורק אפרתיהם ירכבו על סוסים במלחמה, כי סוסים טובים ומהֻללים להם כסוסי הטשערקעסים. היושבים על חוף הים הם שודדים ושוללים ונותנים חִתִּיתם על כל יורדי הים באניות, ועל כן בָּנוּ שם הרוסים מבצָרים ומצודות רבות על חוף הים, גם עשו להם אניות מלחמה לעצור בעד השודדים ההם ולהשיב ידיהם מִבַּלֵעַ. לפָנים היו האַבכאַזים בעלי דת נצרת, ועתה הם בעלי דת מחמד.

בנפת קו־קז התיכונה יושבים בני שבט הקיסטים, ובהם ששה עַמִים קטנים והגדול בהם הוא הָעָם הנקרא בשם טשעטשענצים (גם בשם Misdsheghi). משכנם בחבל הארץ אשר בין המסִלה הגדולה, מסִלת אנשי הצבא בקו־קז הצפונית. נהר זוּנדשאַ יחַלק את ארץ מושבם לשני חלקים. העמים ההם היו לפָנים אנשי חמס, שודדים ושוללים, אך מעת אשר נִכבשו תחת ידי הרוסים, השליכו את עריצותם וחדלו מעושק ידיהם.

בקו־קז המזרחית יושבים בני הלעסגים (לעסגיער). העם הזה נפרדים לשבטים רבים אשר נקראו בשמות שונים, והראשים בהם הם שבט האַוואַרי, מעכטוּלי, דאַרגאָ וְקאַיְטאַך. מַרבית השבטים ההם מחזיקים בדת מחמד, בידי אחדים מהם נִכרו עוד עִקבות דת הנוצרית, ולאחדים מהם אין דת מיוחדת עד כי לא נודעה הדת אשר להם, ואם בעלי דת הם –.

בקו־קז התיכונה יִמָצֵא עוד שֵׁבט אחד הנקוב בשם אָסעטים, והם נִבדלים בתֹאר פניהם מיתר כל עַמֵי הקו־קז, וכל רואיהם יכירו כי ילידי ארץ אחרת המה. בַּחֲזוֹת פניהם, במַראה עיניהם ושערותיהם נִשתוו ליושבי איירופא הצפונית; רבים בהם אשר מראה עיניהם כמראה התכֵלת, שערות זקנם אדמדמות ושערות ראשיהם צהובות (בלאָנד) או חוּם אדמדם (ראָטהברוין); אך שערות שחורות לא תמצא בהם כי אם לעתים רחוקות. סופרים אחדים אומרים כי צאצאי עַם האַלאַנים הם, ועוד אחרים יחליטו כי הם בני השבויים אשר שָׁבו אותם בני מָדַי לפָנים ביום קְרָב ומלחמה. הַשֵׁם אִירִי אשר האַסעטים קוראים את ארצם, וְהַשֵׁם אִיראָן אשר נִקראו כן המדים והַהוֹדים הקדמונים הנודעים מאד בספרי הזכרונות דברי הימים העתיקים, ולפי זה הם חוֹטֶר מגזע ההודים והמדים. החכם ראָזען יעיד כי בשפת האַסעטים נמצאים שמות ופעלים רבות הדומים לשפת סאַנסקריט יותר משפת הפרסים. אך מכל דֵעות הסופרים אין אנחנו יודעים עוד אל־נכון הצור אשר ממנו חֻצבו האַסעטים. הם מפֻזרים בכפרים או בבתים בודדים אשר רבים מהם יֵרָאו כמצודות קטנות מוקפות חומות ומגדלים.

c) בקו־קז הדרומית הנקראת בשם טראנס־קו־קז יושבים העמים אשר מוצאותיהם משבטי האיבערים והגעאָרגים. אליהם יֵחָשבו הגעאָרגים או הגרוּזים (קאַרטהלים), המינגרעלים, הלאַזים והסוּאַנים. הגעאָרגים הם יְפֵי תֹאר וִיפֵי מראה כהטשערקעסים, ובנותיהן יפות הן מאד, ושליטי האָסמאַנים גם הפרסים ישקלו כסף רב בעד הַיְפֵה־פִיוֹת ההן –.

בארץ הזאת בפאת קֵדמה ובִפאת דרומית יושבים אצל האיבערים והגעאָרגים גם טוּרקמאַנים, אַרמענים וקוּרדים.

הלשונות המתהלכות בארצות קו־קז, רבות הן ושונות, והראשונות בהנה היא לשון הטשערקעסית, לשון הגעאָרגית, הלעסגית, המינגרעלית, הסוּאַנית, האַבכעזית והמיסדזעהנית. לפי השמות והפעלים והמלות אשר בלשונות הקו־קז, נוכל לדעת כי קרובות הן להלשונות הרבות והשונות המתהלכות באזיה הצפונית והדרומית, גם להלשונות אשר מקורן באפריקא. עוד בימי קדם התפלאו הערביאים על הלשונות הרבות והשונות אשר בארץ הררי הזאת, וַיְכַנו את חֵלק קו־קז המזרחי בשם דשעבעט אַללעזאַן, אשר פתרונו הוא “הר הלשונות”. לשון האָסעטים היא נִפרדת מכל לשונות הקו־קז אף כי יש לה קרבה עם הלשונות ההן בדברים אחדים.

לפי עֵדות שר הצבא סטעבניצקי תכילינה ארצות קו־קז בקרב שטחו 7,938 פרסאות מרובעות, ומספר יושביהן הוא 4,157,517 נפש. ועתה בהם 1,615,053 בעלי דת נוצרית יְוָנִית השלטת ברוסיא, 56,605 יונים בעלי כתות שונות. 475,555 ארמענים, 2,461 בעלי דת רומית־קאטולית, 4,099 בעלי דת לוטהער וקאלווין (רעפֿארמירטע) – 16,138 יהודים אשר מרביתם הם צאצאי עשרת השבטים, 1,944,651 בעלי דת מחמד, וגם סך 4,161 עובדי אלילים (היידען). לפי שמות העמים יֵחָשבו סך 814,935 רוּסים, 835,830 גרוּזים, 504,228 ארמענים, 932,320 טאַטאַרים; העמים היושבים על ההרים בנפות טעעשען ודאַגעסטאן יחשבו למספר 748,149. בנפת קֻבּאַן 92,406, אַבּאַזינצים או אַבכֿאַזים בערך 102,000 נפש אדם.

I. צִיסְ־קַו־קַז, שִטחה 4,059 פרסאות מרובעות, מספר יושביה יחשבו 1,262,524 נפש אדם. בה: 1) מדינת סטאַווראָפאָל, מִדתה 1,355 פרסאות מרובעות, ויושביה 356,371 נפש, וארבע גלילות לה: גלילת סטאַווראָפאָל, מאָסדאָק, קיסליאַר, פיאַטיגאָרסק. 2) נפת קֻבּאַן, מִדתה 1,794 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 512,133 נפש. יעקאַטערינאָדאַר, יעייסק טעמרינק. 3) נפת טערעק, מדתה 909 פ"מ, מספר יושביה 393,020, וולאדיקאווקאז.

II. טראַנס־קו־קז, מדתה 3,879 פרסאות מרובעות, מספר יושביה 2,894,993. 1) נפת דאַגעסטאַן, שִטחה 575 פ“מ, מספר יושביה 470,847. דערבענט. 2) מדינת טיפֿליס, מדתה 886 פ”מ, מספר יושביה 577,267. חמש גלילות לה: גלילת טיפֿליס, גאָרי, טעלאַוו, סיגנאַט, עליזאוועטפאָל. 3) מדינת בּאַקוּ, מדתה 1,193 פ“מ, מספר יושביה 787,307. באַקוּ, שעמאַכאַ, קֻבּאַ, שׁוּשׁאַ, נוּכאַ. 4) מדינת עריוואַן 259 פ”מ, מספר יושביה 421,228, עריוואַן, נאַכיטשעוואַן, אַלכסנדראָפאָל. 5) מדינת קוּטאַייס, 333 פ"מ. 352,275 יושבים. קוּטאַייס, אַכאַלציק, אָזוּרגעטי. 6) מינגרעליען עם סוואַנעטיען וזאמוּרזאַקאַן, 164 פרסאות מרובעות, 79,000 יושבים. סוּכוּם־קאַלעה.

1) בְּצִיס־קַו־קַז או במדינת סטאַווראָפאָל נמצאות הערים האלה: עיר סטאַווראָפאָל, בשנת 1,785 נִהיתה לעיר, והיא בירת צִיס־קו־קז, החֵלק הטוב והיפה מעיר הזאת הוא בבקעה ישרה וְרָמַת הקומה, והחלק הקטן ממנה הוא על ראש ההר. נחל טאַשְׁלאַ ילפות ארחות עקלקלות בתוך העיר. ומצודה בצורה מתנוססת בה על קדקד הר גבוה וְנִשא. בתי העיר הבנוים על הבקעה יפים הם ובנוים במשטר, והחוצות מפֹארים בעצים ונטועים משני עֶבריהם. הגנים הנטעים סביבות העיר במספר רב, נחל טאַשלאַ המתגלגל בשָאון והמיה וְחֻפָּיו נֶחפים בְּחָרְשֵׁי מֵצַל, גם המצודה המתנוססת על תועפות ההר, כֻּלם כאחד יתנו חֵן וְנוֹעם לִמְסִבֵּי העיר. מספר יושביה הוא סך 17,363 נפש אדם –. קאָנסטאַנטינאָגאָרסק, עיר בצורה על נהר קוּמאַ הקטן, לרגל הר גבוה 4,300 רגל ושמו בעשטאַ, יושביה בערך שלשת אלפים, ואצלה מקום רַחצה (בּאַדע אָרט) עם מַעינים רותחים אשר יָקֵרוּ מֵי גפרית, ואנשים רבים ידועי חוֹלִי יבואו שם למצוא מזור ורפואות תעָלה –. געאָרגיעווסק עיר בצורה בנויה על אדמת בִּצָה ולפָנים היתה עיר הבירה בציס־קו־קז, ארבעת אלפים תושבים בתוכה, וסביב לה מַעינים רבים אשר מֵימֵיהֶם רִפְאוּת הם לחליים רבים –. וולאַדיקאַווקאז גם מאָסדאָק ערי מבצר על נהר טערעק ועל מבוא המסִלה הגדולה, מסלת אנשי הצבא –. קיסליאר עיר מבצר ועיר מסחר אשר נבנתה בשנת 1736 על מַעלה אֶשֶׁד טערעק, מספר יושביה 9,305 נפש, שמונים בתי תפלות בתוכה, והמפֹאר מכֻלם הוא בית תפלת האַרמענים. בה מסחר רב ביין ובמשי, ובערך חמש מאות פּוּד משי יוציאו הסוחרים ממנה לארצות שונות, וביחוד תסחר העיר הזאת אל ארץ פרס. מספר יושביה בערך י“ב אלף, מהם רוסים, אַרמענים, געאָרגים, טאַטאַרים, קאלמיקים ועוד עמים שונים –. פיאַטיגאָרסק נוסדה לרגלי הר מאַשׁוּק אשר גבהו 1,400 רגל ואשר ישלח מקרבו עשרים מַעיני מֵי גפרית. מספר יושבי העיר הוא בערך 5,000 נפש אדם. במרחק שתי פרסאות מהעיר יִמָצֵא המקום הנקרא בשם געלעצאָוואָדאָסק אשר בו יותר מעשרים מַעיני מֵי ברזל (מן 10 עד 340 R); גם יִמָצֵא שם במרחק שתי פרסאות המקום הנקרא בשם עסענטוּק ובו שבעה ועשרים מעינות (מן 9 עד 130 R) אשר יָקֵרוּ מֵי מֶלַח אַלקאַלי; ובמרחק חמש פרסאות מעיר פיאַטיגאָרסק יִמָצֵא הכפר הנקרא בשם קיסלאָוואָדסק, המהֻלל מאד בגלל המַעין הנפלא אשר בתוכו, אשר יוציא משמונים עד מאה דליים מים חמוצים בכל רגע ורגע המבריאים את הנגועים במחלת העורקים והעצָבים. המעין ההוא נכונה בשם “ענק” (ריזענקוועל), עיני הממשלה הרוממה יר”ה על מַעיני ישועה ההם, ומהם תוצאות חיים לרבבות חולים אנושים.

2). בטראַנס־קו־קז נמצאות הנָפות (כפי אשר נקראו לפָנים) עִם ראשי הערים האלה:

a) ממלכת געאָרגיען עִם נָפות קאַרטלי, סאַמכעטין, קאַזאַכי. שׁאַמשׁאַליד, גאֶנדשאַ, וקעכטי העשירה בגפני אדרת וכרמי חמד.

טיפֿליס, עיר הַחוֹם (וואַרם שטאַדט) על שֵׁם מעיני מֵי גפרית חמים אשר בתוכה, ובפי הגעאָרגים תִּקָרֵא בשם מטקוואַרי, ומשנת 496 לספהנ"ו היא עיר הבירה בגעאָרגיען, סגורה בין הרים גבוהים 1,350 רגל, ובנויה על שני חֻפֵּי נהר קוּר. על חוֹף הנהר הדרומי (חוֹף הַיָמִין) ולפאת דרומית ממנה והלאה תתנוסס על ראש הסלע הנקרא סאַלאָלאַקי, המצודה הישָנה הנקראת נאַריקלעאַ עִם מגדליה וחומותיה המשתרעות עד למרחוק. על חוֹף הנהר הצפוני (חוֹף השמאל) בנויה העיר החדשה אשר מרבית בתיה בנוים בטוב טעם בני איירופא. על יד חוף הנהר יתנשא ההר הנקרא הר דָוִד, ועל מְרוֹם צַלְעוֹ בית תפלה ישן נושן אשר בנה האיש דוד, אחד מקדושי הנוצרים, אשר אליו ינהרו המונים המונים לשאת רִנָה ותפלה. “לרגלי ההר ההוא תִּשְׂתָּרֵעַ העיר עם היכליה, כִּפּוֹתֵיהָ (קופפעלן), מִגדליה ומלונותיה הקטנות (ערדהיטטען), גנים רבים מתנוססים ברחובותיה וּשְׁוָקֵיהָ ובם שתולים עֲצֵי הָדָר מלאים פרי הִלולִים: תאנים, רִמונִים, תפוחי זהב ועוד רבים כאלה”. נְנַסֶה נא להרים פעמינו בתוך העיר הראשה: דרך חוצות ארוכות ועלקלים ומלאים מֵי מַדְמֵנָה, נבוא ונגיע אל רחוב הגדול (באַזאַר), ומשם נעבור על פני שׁוּק רְחַב ידים מלא שָׁאוֹן ותשואות המון רבה ונִפגע בַּחֲצַר המסחור (קאַראַוואַנעזראַיי), חצר גדול מאד הנדמה עִם אֹהָלָיו הרבים, עִם בתי אוצרותיו ואסמיו (מאַגאַזינען), חנויותיו וחדריו, לעיר קטנה, והוא אחד מהבנינים המפֹארים והנהדרים אשר בארצות המזרח. שם יביאו הסוחרים חמדות ארץ הקדם: מטפחות יקרות, גלומי מֶשִׁי, יריעות, בגדי חוֹפֶש בשלל צבעים שונים, ועוד רבים כאלה. מִבּוֹקֶר לערב יִשָׁאוּן שם רִבבות עָם המדַברים לשונות רבות ושונות ומלֻבשים בבגדים שונים, גם שונים בצלם דמות פניהם ובכל הליכותיהם. חָזוֹן כזה לא נִפרץ גם בערי אשכנז הגדולים בימי הַשׁוּק בהתאסף המון סוחרים רבים מכל אפסי איירופא. שם נִראה חרבות היכל המלך, עיי בית הקאַטעדראַללה אשר הרסו הפרסים בשנת 1795, ועל מַשואותיהם בנוי לתלפיות היכל מפֹאר מְקוֹם שֶֶׁבֶת נציב הקיסר אשר בארץ קו־קז. ועם נעבור את הגשר הנטוי על פני נהר קוּר, נגיע אל רֶבע העיר הדרומית ואל הקולוניה האשכנזית אשר כוננו ידי השוואַבים. אחד הסופרים האשכנזים יכתוב על דְבַר הקולוניה ההיא כדברים האלה: "אם נעבור את שׁוּק האַרמענים המלא תשואות וקול המולה בלי הפוגה, אם נחלוף אחרי כן על פני חצר המסחור אשר להפרסים אשר כְּמַשַׁק גֵבִים שוקק בו כל היום, אם נָרים פעמינו משם והלאה דרך בתי אוצרות כלי חמדה אשר לבני הקדם בעיר הזאת, ודרך כל המקומות אשר יהמו ירעשו שם אלפי אדם שֶׁשְׁזָפָתַם השמש ומלֻבשים בגדים ארוכים עִם שלל צבע רקמתים, ואשר ירבצו שם עדרי גמלים ובני הָרַמָכִים העמוסים משא כבד, נגיע פתאֹם אל עולם חָדש אשר שַׁלְוַת הַשְׁקֵט שוררת שם, ועינינו תראינה אשכנזים, ילידי שוואַבען המדַברים אשכנזית ומַחזיקים במנהגי בני עַמָם וארצם בכל דתיהם והליכותיהם –. בעיר טיפֿליס נמצאים בתי חרֹשת המעשה במספר רב, והיא טַבּוּר המסחור בכל ערי טראַנס־קו־קז. מספר יושביה 60,776 נפש. שבעים לשונות שונות מתהלכות בעיר העליזה הזאת, ומלשונות האיירופיות תִּהֲלַך שם לשון צרפת ביתר שאת. משנת 1817 נבנו סביבות העיר שבעה כפרים יפים על ידי האשכנזים אשר נאחזו שם, וימצאו במזרע שדמותיהם מאה שערים בחריצות ידיהם, ומספרם הוא 3,000 נפש אדם.

על יד אֶשֶׁד נהר אַראַגוּאַ אל נהר קוּר, מֵעֵבֶר להגשר אשר בנה פאָמפעיוס, יִמָצאו חרבות עיר הישנה מטצכעטאַ, אשר עד שנת 496 היתה עיר הבירה בארץ ההיא. מעֵבר נהר אַראַגוּאַ השני בית הקאַטהעדראַלע הנקרא בשם שוועטי־טצכאָוועהלי, בית התפלה הראשון לבני הנוצרים בגעאָרגיען אשר בנה המלך מיריאַם. בעת ההיא נבנו סביבות הבית ההוא בערך 124 סֻכּוֹת אִכָרִים. בקִרבת מטצכעטאַ מתגוללים עִיֵי מַפֶּלֶת המצודה הנקובה בשם האַרמאָציקאַ (אַרמאַצי) על חוף נהר קוּר –. דוּשעטי, עיר בנויה על צלע קו־קז הדרומי –. גאָרי, עיר יושבת על רמה נשאה 1,740 רגל, מבצר, 4,000 מספר יושביה, בנויה על נהר קוּר –. גוּמרי, עיר אשר פי הרוסים יקבנה בשם אלכסנדראָפּאָל ובנויה על נהר אַרפּאַ־דשאַיי, מספר יושביה 14,935. מבצר ומקום רחב ידים לכלי נשק אשר יכיל בקרבו 60,000 איש, גם מסחור גדול במשי –. עליזאַוועטפּאָל (גאנדשא, גאַנגאַראַ), עיר בצורה על נהר גאַנדשאַ, לפָנים עיר הבירה בכהנת (Chanat) הנקראת גם כן בשם הזה, ועתה יצא ממנה כל הדרה על ידי המלחמות אשר התחוללו עליה. בה שרידים רבים מימי קדם, ומספר יושביה 15,191 נפש. סביב לה חרבות בנינים גדולים, מקצתם בניני אבנים, מקצתם מלבֵנים, ובהם נמצאות מטבעות רבות אשר הטביעו הפרתים, הפרסים, הסאַסאַנידים, היוָנים והרומאים. הדבר הנפלא מכל הדברים העתיקים ההם, הוא העמוד הנקרא בשם שאַמקאָר אשר לפי מסורה עתיקה העמיד אותו שם המלך אלכסנדר המוקדני. טהאַינעטהי, עיר על נהר יאַראַ –. טהעלאַווי, עיר בנויה בקרן בן שמן מקום אשר יגדלו שם שקדים, תאנים וגפני אדרת.

בנָפת קאַכעטי תִמָצא הקולוניה האשכנזית אשר שְׁמָהּ מאריענפֿעלד, גם הקולוניה הנקראת פעטערסדאָרף, ואצל גאַנדשאַ הקולוניות הנקראות העלענעדאָרף, אַננעפֿעלד ועוד רבות.

b) בנָפת געאָרגיען אשר היתה לפָנים תחת ממשלת הטורקים ובשנת 1829 נָסבה אל הרוסים, תתנוסס עיר אַכאַלציק, עיר בנויה על רָמָה גבוהה 3,000 רגל. בימי ממשלת הטורקים היתה העיר הזאת עיר בצורה וחזקה מכל ערי המבצר אשר בקִדמת אזיה, גם היתה שׁוּק לרוכלי בנפש אדם, כי שם נִמכרו בחורי חמד ובתולות יפות מילדי געאָרגיען לעשירי שטאַמבול, גם להרמון השלטון והפַּחות. אך מעת אשר באה העיר תחת ממשלת רוסיא, נִשבת המסחור הארור הזה וגם עִקבותיו עוד לא נודעו. בעיר הלזו בתי מלאכה ובתי חרֹשת המעשה במספר רב, גם מסחור גדול ומספר יושביה יחשבו לסך 14,722 נפש אדם. בנוף הזה בנוים המבצרים הנקובים בשמותם: אטצכווערי, אַכאַלקאַלאקי וקערטוויססי –. וואַרדציאַ או מצודת תַּמַר המלכה, בִּנין מפֹאר על נהר קוּר, ועד היום יִמָצאו עוד חרבותיו עִם שלשה בתי תפלות גדולים וְעִם חדרים ולשָכות ותהלוכות ארוכות מתחת לארץ, וכֻלם חֻצבו בהר הסלע במלאכה נפלאה ונשגבה –.

c) בנָפת אַבְּכאַזיה, אשר בשנת 1829 נסבה מיד הטורקים אל הרוסים, נִבנו על פי ממשלת רוסיא מצָדות ומבצָרים וחצֵרים הנקובים בשמות: דראַנדאַ, קעלאַסוּר, סוּכוּם־קאַלעה, פזירסט, בּאָמבּאַראַ וגאַגראַ. על יד הכפר הנקרא בשם אִיסקוּריאַ ימָצאו חָרבות עיר דיאָסקוּריאַס (סעבאַסטאָפּאָליס בפי בני דורות האחרונים) אשר במאה הששית לספהנ"ו היתה עוד רבָּתי עָם ורבת המרכולת ויושביה בעלי דת נצרת. מִימֵי הנוצרים ההם נשארו עד היום חרבות בית תפִלה בנוי בטוב טעם ובעֹשר גדול, וזה לנו לְעֵד כי בימי קדם ההם מָשלו בפלך ההוא מושלים אדירים רַבֵּי העֹשר וכבירי כֹחַ תחת אשר כעת יושבים שם מְתֵי מעט עניי עָם וחִדלי אוֹנִים. לא נופל מהבית המפֹאר הזה, הוא בית התפלה אשר בפיצונדאַ, כי גם הוא בנו לתלפּיות בטוב דעת ובהדרת עשֶׁר וַיוֹפִי. כִּפַּת (קוּפפעל) הבית הגדול הזה, נִשענת על ארבעה עמודים רָמֵי קומה יותר מששים רגל, ומאה חלונות שקופים אטומים לה אשר נעשו בידי אֳמָן וּבִשְׁלַל צֶבַע רִקְמָתַיִם מחמדי עינים. בבית ההוא בַּתָּוֶך אצורים כלי נשק וכלי קרב ומלחמה רבים ושונים אשר הִקדישו אותם בני האַבכאַזִים אל הבית הזה לזֵכר נִצחם ועֻזם במלחמותיהם – וזאת לנו לְעֵדָה כי האבכאזים החלשים והשפלים כָעֵת היו לפָנים עַם רב ועצום, ומִדַת ארץ מושבם גדולה ורחָבה מאשר היא בימים האלה. הַמָשָל הקדמוני יאמר (לפי דִברת אנשי המקום) כי על חוֹף הסלע אשר בגאַגראַ רֻתַּק פראָמעטהעאוּס ברתוקות ברזל אֶל אחד הסלעים על פי צעאוּס בחרות אפו בו –.

d) נפת אִימערעטהי, לפָנים היתה בידי הנוצרים אשר מָשלו בה תחת חָסוּת שִלטון התוגרמים. לפי עֵדות הסופר כאַרדין הִכבּידוּ שׁלטוֹני התוגרמים את ידם על נשיאי הנסיכות הזאת לתת להם מַס מִדֵי שנה בשנה שמונים בחורים ובתולות בנים ובנות מעשר עד עשרים שנה. הנשיא שלמה השני הִתְרַפֵּס באַוַת נפשו תחת ממשלת רוסיא ויהי סָר אֶל מִשמעתה, אך אחרי כן נִחַם על מעשהו ויתפרץ מפני קיסר רוסיא, ועל כן נִגרש מארצו בשנת 1810. נפת אִימערעטהי תִּקָרֵא כָעֵת על פי ממשלת רוסיא בשם קוּטאַאִים, ועיר הבירה בתוכה נקראת גם כן בשם הזה, ולפָנים היתה בִירַת קאָלכיס, ועד היום היא עיר הומיה עִם ירידים גדולים וסוחרת אל טיפֿליס וקאָנסטאַנטינאָפּאָל, ומִספר יושביה סך 4,522 נפש אדם.

e) מינגרעלין, לפָנים חֵלק מארץ קאָלכיס הישָנה, ואחרי כן מִמַמְלֶכֶת געאָרגיען. אחד מנציבי הנוף הזה התנשא וַיַסֵב אליו את הממשלה ויהי שַׁלִיט לבדו בארץ. שֵׁם הנציב ההוא דאַדיאַן, ועל שמו נקראו כל נשיאי מינגרעליען בשם דאַדיאַנים. משנת 1804 יסורו הנשיאים ההם אל משמעת קיסרי רוסיא. בנוף הזה בנו להם הרוסים מצָדות הנקראות בשם דיאָנסק על אֶשֶׁד נהר ריאָן, רעדוּט-קאַלעה ואַנאַקליאַ.

f) גוּריען, הוא חֵלק המערבי מִנוֹף קאָלכיס העתיקה בין ריאָן ובין טשאָלאָק, והוא נוף יפה אף נעים אשר התולדה הנחמדה עִטְרָה אותו ביפעת שעשועיה וחמדת יִפְעוֹתֶיהָ. החכם הנודע באָדענשטעדט יסַפר נפלאות על היערים האדירים ונטעי נעמנים אשר בנוף הזה. לפי עֵדות הסופר באַרדין אָכפו שליטי תוגרמה גם את יושבי גוּריען לתת להם מס בכל שנה ושנה ארבעים וששה נערים ונערות להתעולל בהן בארמונו אשר בשטאַמבול –. הנשיא האחרון מושל הארץ הזאת, נכנע תחת ממשלת רוסיא בשנת 1810. אָסוּרגעטי הוא המקום הראשי ומושב שרי הנוף הזה ופקידי הממשלה. פּאָטִי עיר ישָנה אשר נִקראה לפָנים בשם פֿאַזיס, בנויה על שֶׁפֶך נהר ריאָן לתוך ים השחור, ובה חוף אניות. בכל הארץ הלזו מפֻזרים הֵנה וָהֵנה עִיי בִנינים ישָנים מִימֵי הפרסים והרומאים.

g) שירוואַן, הנוף הזה נקרע מפרס ונספח לרוסיא בשנת 1812, יושביו תערובות עמים שונים: פרסים, טורקמאַנים, ארמענים, פרתים ועוד רבים עמים שונים בלשונותיהם ודתיהם. עיר שעמאַכאַ הישָנה, עיר הראשה ועיר המבצר על נהר אַקזוּ. הנוסע לא יוכל להתחקות על הליכות העיר הזאת כי אם בבואו אליה בעת רָצון: בעת אשר חרבוני הקיץ לא יְהַפְּכוּ את אדמתה לְאָבָק פורח וענני חול המחַנקים את צוארי ההולכים בתוך רחובותיה, גם בעת אשר לא יעשו אֵדִים לַחים את אדמתה לבארות חומֶר ואגמי רפש וטיט אשר ההולך ישקע בתוכם עד השוקים ועד הברכים, גם יִסָכֵן פן תשטפהו שבולת יְוֵן המצולה, כי בשתי עתים ההם לא יֵרָאֶה גם מיושבי העיר איש עובר ברגל רק רוכב על סוס לבל יטבע בַּבּוֹץ.

העיר הזאת נפלגה לשתים: לעיר העליונה המתנוססת על מְרוֹם ההר, ולעיר התחתונה הבנויה בשפלה בעמק עמוק. בעיר העליונה בני מְרום עַם הרוסים גם בני הנֵכר אשר אִווּ לָשֶׁבֶת בעיר הזאת, ובעיר התחתונה יושבים דַלַת העם ובני ההמון. מושב העיר התחתונה רע וּמַחְלִיא, כי האויר החם אשר בשפֵלה יביא קדחת עזה על יושביה אשר יושבי העיר העליונה לא יִפָּקְדוּ בה, אך לעומת זאת תִּפָּקֵד העיר העליונה ברעש הארץ וּזְוָעוֹת יתר הרבה מעיר התחתונה, כי לא יעבור יום אשר לא ירגיזוהו מַדְחֵפוֹת וּמַהלומות שונות בתגרת יד הַזְוָעָה, ולא יחלוף חֹדֶש אשר לא יַפִּיל הרעש בתים אחדים בתוכה, ואשר לא תפצה הארץ את פיה וְתִבְלַע בתים רבים וחצרות עִם כל הכבודה אשר בהם. בשנת 1859 בחֹדש יוּנִי רגזה ותרעש הארץ והעיר הזאת היתה לעִיר הֶרֶס והפוכה כמהפכת סדום ועמורה, אך לא ארכו הימים וַתִּבָּנֶה וַתִּכּוֹנֵן העיר הַנְשַׁמָה הלזו ותשב לקדמתה, ובוניה לא שָׂמוּ על לבם כי בימים יֻצָרוּ ישוב הרעש ויהפוך ידו על העִיר הבנויה לְהָפְכָהּ וּלְהָרְסָהּ כבראשונה, אמנם גם אז ישובו בני האדם לבנותה על תִּלָהּ – המה יבנו והרעש יהרוס, עד כי לאחרונה יִוָדַע דְבַר מי יקום – כמעשה הזה יעשו גם היושבים בקִרבת הרי שרֵפה וועזוף ועטנא, ההרים ההם יהרסו, ובני האדם יבנו, וכן יעשו חליפות מדורות הראשונים עד ימי הדור הזה –. עיר שעמאַכאַ עתיקה לימים היא, ולפי עדות סופרים רבים היתה לפָנים אחת מהערים הגדולות והנכבדות בארץ פרס ועיר מלוכה להמלך כורש, וְאֶל־נָכוֹן היתה אז גדולה ורבתי עָם מאשר היא עתה בערך 15,000, ואם אמת הדבר כי במאה שמונה עשרה לספהנ"ו, היה מספר יושביה יותר מן 100,000 איש, כי אז יוכל היות כי לפני אַלְפַּיִם שנה היה מספר יושביה עוד רב ועצום גם ממספר הזה וְרָחבה וְנָסְבָה עד למרחוק עד כי היתה עיר תהלה וַתִּצְלַח לעיר מלוכה. בימי הקיסר פעטער הגדול, ירדה העיר הזאת מטה מטה, כי אנשי חילו שלחו אותה באש והציגוה על גחליה ריקה, גם נאַדיר שאַך נטה ידו עליה ויהרוס אותה עד היסוד. בשנת 1816 חמל הקאַהן האחרון אשר בשירוואַן על העיר האומללה הזאת אשר תִּפָּקד תמיד בדֶבר, במלחמה, בשלל וּבִזָה וברעש וּזְוָעָה, ויתן ליושביה ידים לצאת מתוך העיר ולמצוא מחסה ומנוס להם בפֿיסטאַג, סלע מצוק וזקוף אשר שם ישבו בטוחים ושאננים מפחד רעה, יען כי כבד מאד להגיע אל מְרוֹם שִבתם ולהרגיזם, ואז נשאר בעיר שַׁמָה, ובכל פִּנוֹתֶיהָ שְׁאִיָה ושממה, עד כי בשנת 1819 השיב הגענעראַל יערמאָלאָוו את יושבי העיר אל מקומם הראשון, וְהִנָם יושבים בה עד היום הזה. יושבי העיר הזאת חכמי חרשים הם במלאכת חרבות וחניתות וכל כלי קְרָב ומלחמה גם בכלי סוסים ואוכפים (זאֶטטעל), ויותר מזה מהירים הם במלאכת רוקם וחושב, והיריעות היקרות אשר ירקמו בטוב טעם ודעת תוכלנה לְהִתְחָרוֹת את מבחרי יריעות צרפת, והיריעות היקרות ההן תִּמָכַרְנָה בזול גדול, וכל קוניהן יתפלאו על הצבעים היפים ועל הציורים המפֹארים אשר לָהֵנָה, ואשר בדברים האלה נעלים הם על כל היריעות הנעשות בכל הארצות תחת השמש. אמנם אין מגמתנו בזה לתת להיריעות ההן יתרון גם על היריעות הצרפתיות (גאָבּעלין מאפּעטען) אשר תֵּעָשֶינָה על פי פקודת מלכי צרפת הזלים זהב מאוצרם על תפארת מלאכתן, כי הן אינן עוברות לסוחר, רק תבואנה בידי יחידי סגֻלה המפיקים מאת המלכים רָצון וִיכֻבְּדוּ במתנות נכבדות כאלה, ואנחנו לא נדַבר בזה רק על היריעות העובדות לסוחר וכל החפץ יקנה אותן במחיר מצער –. יושבי העיר הזאת הקטנים עִם הגדולים, הולכים בדרכי הפרסים וכל בני הקדם בארחות חייהם. כמוהם אוהבים גם הם את התפארת ואת סֶרַח הָעוֹדֵף (לוּקסוּס), ובכל עת אשר יעשה הטאַטאַרי משתה לאוהביו ורעיו, יְפַזֵר הוֹן על כלים יקרים וכל שכיות החמדה להראות את עשֶׁר כבודו ואת יקר תפארת גדולתו. בתי העשירים אינים מפֹארים מִבַּחוּץ, וכל כבודם פנימה. הקרואים אל בית המשתה, ילכו מסֻבָּלים בכלי נִשקם ובכל מלבושיהם, אך בבואם אל אוּלָם הבית, יסירו מעליהם את כלי הנשק ואת הבגדים אשר למותר הם בבית המשתה, גם יִשְׁלוּ את נעליהם מעל רגליהם, ורק את כּוֹבָעָם לא ירימו מראשיהם, וגם בבית התפלה פְּאֵרָם חָבוּש עליהם –. בעיר הזאת רְחוֹב מסחור (בּאַזאַר) גדול ורחב ידים ובו חמש מאות חנויות, מסחור עצום בתוכה בְּמֶשִׁי וְרִקְמָה ויריעות יקרות, ובתי מלאכה וחרֹשת המעשה במספר רב בתוכה –. לפי עֵדות בעלי הסטאַטיסטיק הנאמנים, מספר יושבי העיר בימים כאלה, הוא 25,148 נפש אדם –. עיר שעמאַכאַ החדשה, בנויה גם היא על נהר אַקזוּ, וגם היא רבת המרכולת –. עיר סוּליאַן, על נהר קוּר –. עיר נוּכאַ על גבעה גבוהה 2,875 רגל. עיר שׁוּשׁאַ, מבצר חזק על סלע כבד ורם קומה, בה בתי מלאכה לעבודת המשי וצמר גפן, ומספר יושביה 13,464 נפש –. לעקאָראַן, עיר בצורה ועיר הראשה על ים הכספי –. בּאַקוּ עיר מבצר על שפת ים הכספי. העיר הזאת מלֵאה דברים נפלאים מימי קדם, ועל כן נרחיב דברינו על אֹדותיה: בעָברנו את מֵצַר הר אַבשעראָן וְנֵרֵד אל הבקעה, תופיעה לעינינו עיר הגעבערים והפרסים הנקובה בשם באקו, גם הבקעות הגדולות הַזָבוֹת שֶׁמֶן הרים (בערג־אֶהל) תראינה שם עינינו בקִרבת העיר. האדמה אשר העיר הזאת מכוננת עליה, כֻּלה מַשקה על ידי השמן ההוא, כי אם יִקוֹב אדם חוֹר בארץ בעומק שתים או שלש רגל וְיַקְרִיב אור הנר אל הַחוֹר, אז תאחז האש באויר היוצא משם וְתִבְעַר ולא תִכבה עוד, וְנוֹגַהּ לאש ההיא לחמדת עינים. הצמחים והנטיעים אשר סביבות העיר באקו, לא יצלחו למאומה, לא רק בגלל אשר האדמה איננה פוֹרִיָה שם, כי אם בגלל האש העצורה בבטן האדמה אשר תְּלַהֵט אותם מִשֹׁרֶשׁ עד ענף, ועל כן אם יצלח ביד איש לָטַעַת גן סביבות העיר, יֵחָשֵׁב לאיש מצליח אשר רכש לו סגֻלה יקרה –. העיר מוקפת בשלש חומות ועליהן מגדלים במספר רב. היכל הנשיא (קאַהן), בתי המסגוד (מאָשעען) והמנהרות (מינאַרעטס), כֻלם עתיקים לימים ומראיהם עמוק מן האור ונִדמו כמעֻלפים בערפל מול הבנינים החדשים אשר נטוחו בשׂיד ונמשחו בששר לָבָן –. העיר באקו לא שִנתה את פניה אשר היו לה בימי קדם בהיותה עיר פרסית. מַצְבוֹת הציוויליזאַציאָן העתיקה, נצבות עוד על תִּלָן, פסילי האבנים אשר בהיכל הנשיאים (קאַהנע), לא נהרסו עוד, השער הראשי והמפֹאר אשר להיכל כבוד ההוא, הוא מעשה ידי אמן נפלא מאד. על ההרים יִמָצֵא עוד בית נתיבות (קאַראַוואַנזעראַיי) מימי קדם אשר כִּפּוֹתָיו נשגבות ומפליאות את עיני הרואים. בתי המסגוד ומנהרותיהם מצוירים בציורים נאוים עד מאד, וכל שאריתה מימים הראשונים, נשגבה ונפלאה. על יד העיר העתיקה הזאת, אשר חומותיה בצורות ובתיה בתי אבן ולבֵנים, תתנשא עיר חדשה אשר בתוכה בתי עץ, כי באַקו היא שוכנת לחוף הים וְחֻפָּהּ גדול ומהֻלל מאד, ומלחים רבים יושבים בתוכה.

בכל דור ודור נחשבה באַקוּ לעיר קדושה בעיני בני הַפַּרְזִים (פּאַרזען) ההולכים בתורת צאָראָאַסטער, אשר האש קדושה בעיניהם, יען כי היא (לפי דֵעָם) סֵמֶל דמות נוֹגַהּ האלֹהים. במרחק שלש פרסאות מהעיר, בנוי מקדשם המהֻלל הנודע בשם אַטעש גאַיי, אשר בו תוקד אש תמיד לא תכבה. מקום המקדש ההוא, רחב בערך שביעית פרסה אשכנזית, וּבְעִתּוֹת הַחוֹם תתראה שם להבת אש בלוּלה במראה ירקרק תכֵלת אשר תַּשֵׁב ריח גפרית סביב סביב. הפרזים (הנקראים גם בשם געבערן) יתבודדו שם כל ימי חייהם לעבוד את עבודתם דתם, גם מארץ פרס והודו ינהרו המונים המונים אל המקום ההוא להשתחות וְלָצֶקֶת לחש אל אלֹהיהם –. במקדשם ההוא לא נמצאו כעת רק שלשה כֹהנים, וגם הם באו מארץ רחוקה מדעלהי, כי בארץ פרס מולדת דת הַפַּרְזִית לא יִמָצאו עוד כֹהנים להדת הזאת מיראת הפרסים בעלי דת מחמד שונאיהם ורודפיהם מימי קדם. משנת 655 לספהנ"ו החלו בעלי דת מחמד לרדוף את הַפַּרְזִים ואת כֹּהניהם באף ובחֵמה, כל מוצאיהם שָפכו דמם כמים, ודמם לא נִדרש, ועל כן נִפזרו בארצות אחרות וַיִהיו נודדים בגוים. עֲוֹן חטאתם (אשר בעלי דת מחמד לא נָשְׂאוּ להם) הוא רק כי הם אנשי שלום, כי אינם עושים לאיש רעה, כי אינם אוכלים רק פרי האדמה ופרי העץ, כי אינם צמאים לדמי אדם ואינם חפצים קְרָבוֹת כרודפיהם ומנַדיהם בעלי דת מחמד –. מעת אשר פָּרשה ממלכת רוסיא את ממשלתה על העיר הזאת, יושבים בה הַפַּרְזִים שלוים ושקטים בצֵל חסדי קיסרי רוסיא, והם שמחים בחלקם ושוקדים על עבודת מלאכתם, לא ייראו רע עוד ולא יֵרָדְפוּ על צוארם, וגם בעלי דת מחמד השונאים אותם שנאת מָוֶת, לא ירהבו עוד בנפשם עוז לעשות להם רעה. כל החפץ לבוא במסורת דת הפרזית, ידור נדר לבל ימית כל בהמה חיה ועוף וכל רמש הארץ ושרץ המים, ולבל יאכל בְּשַׂר כל דבר אשר היה בו רוח חיים. בעת אשר יחנכו אותו הכֹּהנים בברית דתם, יאירו באור יקרות את בית מקדשם, והאור ההוא יעלה מן הארץ בשלל צבעיו, גם ישירו שיר נוֹעַם בְּלִוְיַת נבל וכנור וצלצלי פעמון. האיש אשר הוא מִתְעַתֵּד לְהִכָּנֵס בדת ההיא, לא יוכל לראות את האש הקדושה העולה מהארץ עד כְּלוֹת מעשה חֲנֻכָּתוֹ. ההיכלים לעבודת האש, הלכו הלוך וחסור, וזולת ההיכל הגדול אשר בעיר באַקו, לא יִמָצֵא עוד רק אחד במחוז נאַטש רוּסטאַן הבנוי על ראש סלע כבד המתנשא על כל הבקעה סביב. שני מזבחות בהיכל ההוא, והם דומים בתבניתם איש אל רעהו, ואש תמיד תוקד עליהם לא תכבה, אך המזבח אשר בהיכל באקו גדול הוא מהם.

עיר באקו נודעה להרוסים מימי הקיסר פעטער הגדול, ואחרי כן על ידי הגנעראַל בולקאַגאָוו שר צבא רוסיא אשר לכד אותה בשנת 1829, ומאז והלאה יבואו בשעריה אנשי איירופא דרך היבשה או דרך ים הכספי ודרך אַסטראַכֿאַן על נהר וואָלגאַ לעשות שם מסחור בשמן נפט (קיראַסין) הנמצא בסביבות העיר הזאת בשפע רב ועצום מאד, כי שם נמצאות כשמונים בארות גדולות אשר יושבי המקום ישאבו מכל אחת מהנה משלשים פּוּד שמן נפט בכל יום, והן מעשירות את בעליהן עֹשֶׁר גדול –. בגליל באַקו על יד הכפר הנקרא בשם סיוּדאחאַנאַ נמצאת באר עמוקה וִיבֵשָׁה אשר מֵעִמְקֵי אדמתה תפרוץ להבה גדולה המתלקחת לילה ויום ולא יכַבנה הגשם גם לא יסערנה הרוח, והלהבה בהירה וְזַכָּה ואין כל עָשָׁן עִמָהּ, מראיה ירקרק תכלת ולבָנה מחמד בת עין, ובעִמקי הבאר יוקדת מדורת אש נוראה אֲדֻמָה כַּדָם, מדורה רותחת תמיד בלי הפוגה ומגלגלת אבנים בקול שאון נורא הנשמע מתחת לארץ, ואף כי האדמה ההיא בוערת תמיד ותחתיה אש להבות מוקדי עולם, בכל זאת תוציא צמר גפן וכרכום (זאַפֿראַן) –. לפאת קֵדמה מעיר באקו יִמָצֵא חֲצִי אִי הנקרא בשם אַבשעראָן ובו מַעינות נֵפט במספר רב. המעינות ההם עמוקים במאד ולא יֵחָקֵרוּ, רבים מהם יביעו נפט שחור אשר יושבי המקום יַשִׂיקוּ בו את בתי הרחצה, ואחדים מהם יביעו נפט לָבָן אשר הוא טוב לַמָאוֹר ומחירו רב בגלל יקרת עֶרְכּוֹ –. לפעמים יתראה בכל מסבי עיר באקו באויר כמראה אש אשר לא תבעיר תבערה אף לא תְחַמֵם. בלילות החמים בימי הבציר או אחר גשם חם, יתראו כל השדות וההרים כְּבוֹעֲרִים באש לֹהֵט, ומראשי הצורים והגבעות הנשאות, פלגי להבות יִתְמַלָטוּ –. הפַּרזים לא יַשִׂיקוּ את התנור אף בימי החורף, כי דתם אוסרת להם לְחַלֵל את האש הקדושה בדבר חול כזה, ואם יש את נפשם להבעיר אש במקומות מושבותיהם, יחפרו חפירה בקרקע חבית ויגישו אל פיה אור נֵר, ופתע לפתאֹם תלהט אש מתוך החפירה ותוקד ולא תכבה עד אשר יִסָתֵם פי החפירה, אך אז יבער האויר לבדו והלהב לא יֵרָאֶה –. בכל מלוא רוחב הַכִּכָּר אשר סביבות עיר באקו בערך שני וויערסט, עֲצוּרָה ברחם האדמה אש תמיד כזאת ומוקדי עולם כאלה, ובכל מקום אשר נחפור שם חריץ או נִקוֹב חוֹר קטן, תתפרץ חיש קל אש יוקדת ואור יקרות מֵחֵיק הארץ אשר יבערו ולא יכבו לָעַד –. את האש היוקדת תמיד במקדש הפּרזים אשר בבאַקו, יחַללו אנשי המקום ההוא, אשר יחשבו את עבודת הפּרזים לעבודת גלולים, ועל אפם ועל חמתם יסבו את האש ההיא אל בתי הַמַלְבֵּן לשרוף אבני שִׂיד ואבני לבֵנים. כי המה חופרים חפירות רבות בארץ וסביב להן יניחו לבֵנים ואבני שִׂיד זה על זה עד כי יהיו במגדל גבוה, ואז יציתו אש באויר החפירות ההן, והאויר יבער והיה למוקד אש להבה, אש מתלקחת אשר בֶעֱזוּזָהּ תשרוף הלבֵנים ואבני השיד במשך שש או שמונה שעות תחת אשר נדרש לזה שנים או שלשה ימים בכבשן האש אשר לנו. מקומות מַלְבֵּן ומשרפות שיד כאלה, נמצאים סביבות מקדש הפַּרזים במספר רב וישתרעו עד למרחוק לדאבון לב הפּרזים ותוגת נפשם על אש קדשם ועל בית מקדשם המחֻללים בעלילות רֶשַׁע כאלה –. העושים מלאכה בבארות הנֵפט הנזכרים בזה, נזהרים מאד מִגֶשֶׁת אליהן באור נֵר או בכלי מִקטרת הטאַבאַק, כי אם תאחז בהן האש, ובערו ואין מכַבה לעולם. אחד מהבארות ההן, הריח ריח אש באשמת איש אשר לא ידע לְהִזָהֵר, וכרגע בָּערה הבאר כאש להבה, ומראשית ימי מאה השמונה עשרה עד היום הזה הַבְּאֵר בּוֹעֶרֶת באש ואין מכַבֶּה –. מושב עיר באקו יעיר ויעורר רוח עצבת בלבות יושביה: עיניהם תראינה את מראה חוף יַם הכספי הַשָׁמֵם, ואזניו תקשבנה גערת הסופות והסערות המַעכירות את גלי הים בלי הפוגה. עָבֵי נֶשֶף מעופפים על ראשו ומקדירים את זֹהַר הרקיע, וְאֵדִים רעים עולים מאגמי רפש ומביאים קַדַחַת וְדַלֶקֶת על יושבי העיר. ירקרק דשא גם צמחי תפארה ונטעי נעמנים, לא יֵרָאוּ ולא יִמָצְאוּ בכל מקום אשר תַּחַז בת עָיִן. רק רָגְזָה וּדְאָגָה תלחצנה את לב האדם בזָכרו כי הארץ אשר תחת רגליו נבוּבה היא ואש עולם מתלקחת בה בעֶברה, ובכל רגע תִּתְעַתֵּד לפצות את פיה לְבַלַע ולהשחית את כל היקום אשר עליה –.

אם נעזוב את באַקו וְנֵרֵד באניה בים הכספי, אז תחזינה עינינו כי במקומות רבים יִרְתְּחוּ פני הים כמרקחה. וסבת הדבר כי במקומות ההם יעלה הנֵפט וְשֶׁמֶן ההרים מִמַעמקי הים וְיָצוּפוּ מֵעַל המים, ואם נשליך באחד המקומות ההם לפיד אש, אז יבער הים וגליו יתלקחו באש להבה. לפעמים בבוא האניה אל מקום כזה, יסובבוה לפידי אש והאניה בסכנה גדולה אם לא תמהר לנטות מהמקום ההוא, כי האש תבער שם תמיד ולא תכבה כי אם מסערת רוח גדולה וחזק, ולפעמים יבער הים שבועות אחדים גם חדשים רבים בטרם תעמוד רוח סערה כזאת לְכַבּוֹת את האש הגדולה ההיא –. אל המראה הגדול הזה: מראה ים בּוֹעֵר באש, גם אֶל מַראה מִקדש הַפַּרְזִים, יִלָוֶה עוד מראה נפלא ונשגב, הלא הוא מַראה הבנין היפה והנעלה בכל בניני הפרסים המתנוססים בעיר באַקו, שערי הבנין ההוא עשוים במלאכה נפלאה מאד מעשי ידי חֲכַם חרשים, וחומותיו יפות ונשגבות בהדר תבניתן וּכְלִיל יפעתן עד כי ימסכו על רואיהם רוח הדמיון לְדַמוֹת בנפשו כי עיניו רואות מחזה אחד ממחזות הספור הנודע בשם “אלף לֵילוֹת ואחד –”.

במסלה העולה מבאַקו אל נאַוואַגי, במרחב שתי פרסאות, מתנשאות גבעות נפלאות, גבעות גָעַשׁ, המוריקות מעליהן זֶרֶם מֵי מַדְמֵנָה (שלאַם וואוּלקאַנע), והן חשופות מכל שִׂיחַ וָצֶמַח ומראיהן כְּלִבְנַת האֵפר (אשגרויא) ועל ראשיהן מקור מֵי רפש וטיט אשר טעמם כטעם מִי מֶלַח, והמים שוטפים שטוף וְעָבוֹר על צַלְעוֹת הגבעות ואחרי כן יֶחרבו וייבשו ויהיו לְיַבֶּשֶׁת ארץ, ובאופן הזה תִגְדַלְנָה הגבעות בקומתן וּבְרָחְבָּן, ובאופן הזה נוֹלָדו ותגבהנה בראשיתן. על האיים הקרובים לבאַקו, נמצאים גם כן מַעינות נפט גם גבעות מוריקות מֵי מַדְמֵנָה, ומה גם על הָאִי הנקוב בשם אִי־החזירים (שווינאָיי אָסטראָוו) אשר הוא מלא כמעט גבעות כאלה מפה אל פה. על האי הנקרא בשם טשעלעקען נמצאים כשלשת אלפים וחמש מאות מעינות נפט אשר יָריקו מעליהם יותר מששה מילליאָן ליטרא שמן נפט מדי שנה בשנה –. זעליאַן, בקִרבת הערָבה הנודעת מימי קדם בשם “ערבת מוּגאַן”, על יד המקום אשר ישתפכו שם נהרות קוּר ואַראַס. שם זוחלים בימי הקיץ זוחלי עפר אשר מראיהם ירקרק וחמתם חמת עכשוב.

h) דאַגעסטאַן (ארץ ההרים), תמונתה תמונה מְשֻׁלֶשֶׁת (דריי עק), וצלעותיה אינן שוות אשה אל אחותה, תכונתה בין ראשי רֻכְסֵי ההרים אשר בקו־קז ובין שלשלת ההרים המשתרעת לפאת צפונית מזרחית והנקראת בשם אַנדיש־קו־קז. דערבענט, עיר עתיקה ובצורה על ים הכספי ומַעפלת ועולה משפת הים עד ראש ההר המתנשא שם. שער יפה, מעשה ידי הפרסים, והוא המָבוֹא הקרוב אל העיר מיתר מבואותיה. על יד השער בנוים שני מגדלים גבוהים מאד, גם מַעין גדול יִזַל שם וְיֵלֵך הָלוֹך וְגָבוֹר להשקות עַם רב. המעין ההוא מוסב בעצים רעננים רָמֵי הקומה, ותחת צִלליהם עומדות תמיד נְשֵׁי העיר מעֻלפות בצעיפיהם ומַרבות שיחה, גם אנשים רבים מתהלכים שם כְּחוֹם היום לרגל עסקיהם. בקִרבת חוֹף הים, תֵּרָאֶה המלונה אשר ישב בה הקיסר פעטער הגדול בבואו לראשונה לעיר דערבענט, והיא עומדת עוד על תִּלָהּ, ערוכה בַכֹּל ושמורה לבל תִּצְעַן ולבל תשלוט בה יד העת. המלונה הקטנה ההיא אשר ישב האדם הגדול מכל בני דורו, פְּשוֹטָה היא מכל פְּאֵר וְעוֹרָה מכל תפארת וְחוֹסֶן, וכל כבודה פנימה, כי היא כְמַזְכֶּרֶת קֹדֶש להוד הקיסר המרומם ההוא. שִׂבְכַת ברזל (גיטטער) סובבת אותה, לפני מבואה מונחים שני כלי תותח גדולים ונשגבים על מטילי סלע, ואנשי חיל אנשי תמיד עומדים שם על המשמר לילה ויום. עיר דערבענט פנימה דָמתה לכל ערי ארץ הקדם, גם בגדי יושביה דומים לבגדי ארצות המזרח. ההמון הרב והעצום ההולך וסואן בחוצות העיר, יעיד כי שׁוּק גדול בתוכה. הַשׁוּק (באַזאַר) הוא מִימִין המָבוא הראשון אשר לעיר, וְנִכְחוֹ בעֵבר השני יורדת מִסלה רחבת ידים ממרוֹם רחוֹב העיר אל מסגרת הים אשר על ידה יושבים סוחרי רוסיא סְפוּנִים בבתי מִדוֹת. מצודה בצורה (ציטאַדעללע) מתנוססת בתוך העיר להיות עליה לְסִתְרָה. חומה נשגבה מאד סַבה את העיר בימים הראשונים ומִגְדְלֵי עוֹז במספר רב היו עליה, ועד היום נשארו עוד שרידים וְעִיִים יפים ומוצקים ממשואות החומה העתיקה ההיא. החומה ההיא הִשְׂתָּרְעָה לפָנים גם הלאה מהעיר עד ארבע פרסאות אשכנזי[ו]ת כאשר תראינה עינינו את עִקבותיה עד היום הזה, ובמֶרחק ההוא עָלתה הרים גם ירדה עמקים ובכל המקומות היתה רמה ונִשאה, בצורה ומוצקה מאד. מסורה ביד יושבי העיר וגם סופרים רבים יספרו כי החומה ההיא התפשטה מים הכספי עד ים השחור, ובמֶשך שש שעות ידעו יושבי חֶבֶל ים האחד, מכל אשר נעשה בחבל ים השני. ואם יש נכונה בפי המסורה ההיא, עמל הוא בעינינו איך עָצַר כֹּחַ גם רָץ מְמַהֵר לרוץ במֶשך שש שעות דרך רחוקה כזאת ההולכת במרחב כל הררי קו־קוז! –. בשנת 1832 הִתְחַקָה הסופר הנפלא מאַרלינסקי על שרשי החומה הזאת לארכה, ויכתוב דברים כֵּנִים וַאֲמִתִּים על אֹדותיה. ולפי דֵעוֹ “נִבנתה החומה הזאת על ידי הפרסים או הַמָדִים, ומגמת פניהם היתה להבדיל על ידה בין הארץ אשר יוביה הולכים לאור הציווליזאַציאָן ובין הארץ אשר יושביה הולכים בחֶשכת הבערות, בין אזיה הנאורה ובין איירופא הַחֲשֻׁכָּה, ולבעבור תהי סִתרה על הפרסים מפני העמים העריצים (באַרבאַרען) היושבים בִנְאוֹת הַמִדְבָּרוֹת מעֵבר להרי קו־קז. אך עתה נהפך גלגל המסִבות, כי אנחנו אשר לפָנים נחשבנו לעמים חֲשֻׁכִּים ועריצים, נִתפאר כָּעֵת בשם נאורים ומשכילים, ואת העמים אשר נשאו אז את דֶגֶל החכמה נְכַנֶה כַיוֹם בשם בּוֹעֲרִים ועריצים –. העת אשר נבנתה בה החומה הזאת, נעלמה מעינינו, אך לפי הנראה בנה אותה אלכסנדר המוקדני (הנקרא בפי בני הקדם בשם אִיספֿענדיאר או איסקענדער), או כאָסראָעס או נוּשירוואַן, גם זאת ידענו אל נכון כי החומה הזאת, אשר כעת היא מְפוֹרֶצֶת, השתרעה בדורות הראשונים מים השחור עד ים הכספי, אך בוניה ויוסדיה ספו תמו כבר מן בלהות ונשבת מאנוש זִכְרָם, והנה שוכבים בקברי שְׁאִיָה בלי ציוּן ומצבה ובלי כְתוֹבֶת זִכָּרוֹן להזכיר את שְׁמָם”.

לפי מסורה קדומה היו שערי דערבענט שערי ברזל אשר על תעצומות עֻזָם התפוצצו כל מְחִי קָבל וכל הַכָּרִים וְאֵילֵי הברזל. אך בימים האלה ירד מהם עֻזָם וּלְרַעַשׁ כְּלֵי תוֹתָח יֻכּוּ שְׁאִיָה –. כצאתנו משערי העיר כחצי פרסה ונעפיל עֲלוֹת על ההרים, נִפגע במערה עתיקה אשר המסורה תאמר כי אל ירכתה הִפִּיל ה' את הנפילים (גיגאַנטען), הם הענקים העריצים אשר הולידו בני האלֹהים אשר באו אל בנות האדם –. סלע כבד נִצָב על פתח המערה כאיש חיל העומד על המשמר. בקִרבת המערה ההיא תמָצא עוד מערה אחת אשר על מְרוֹם כִּפָּתָהּ שני מְטִילֵי סלע מחֻטבים בידי הטבע תבנית דדי אשה מזילות מַים ארצה. נשי המקום ההוא מאמינות כי סגֻלה נפלאה שְׂפוּנָה במים ההם, ובכל עת אשר יחסר להן חֲלֵב שדים להניק את ילדיהן תבואנה אל המערה ההיא ותקרבנה שם קרבן מן הכבשים או מן העזים, ואחרי כן תשאבנה מן המים ההם ותשתינה, ולפי דבריהן יועילו להן המים תמיד להשיב אליהן את לְשַׁד שדיהן. על יד המערה ההיא בעֵבר ההר השני, יָקֵר מַעין זַך את מֵימָיו הטהורים להשקות נפש שוקקה. המעין ההוא מהֻלל מאֹד, כי ממנו שתה הקיסר פעטער הגדול בעת אשר הרעישו אנשי חילו את חומת דערבענט וילכדוה. יותר ממאה שנה חלפו עברו מאז עד עתה, וְשֵׁם כבוד פעטער הגדול יִשָׁמַע מפי כל האנשים הרבים הבאים לשבור צמאונם על מֵי המעין הזה, כי יקראו לו בשם “מַעין פעטער הגדול”, וזה שמו לעולם. משנת 1795 באה עיר דערבענט תחת ממשלת קיסרי רוסיא, מספר יושביה כעת יחשב לסך 11,431 נפשות אדם. במסִבי העיר נִמצאים קברים רבים עתיקים לימים ובהם קִברות ארבעים גבורים מגבורי עֲרָב, ובעלי דת מחמד ינהרו אליהם להתפלל, כי קדושים הגבורים ההם בעיניהם.

i) חלק מארץ אַרמעניה הנקרא עריוואַן (פִּתרונו “ארץ רֳאִי” (זיכֿטבאַרע), כי לפי מסורה עתיקה ראה נֹחַ מרֹאש הר אררט את הארץ הזאת לראשונה אחרי הסירו את מִכְסֵה הַתֵּבָה). לפָנים היתה עיר עריוואַן עיר הבירה בארמעניה הפרסית, והיא בנויה על בקעה גבוהה (האָכֿעבענע) חשופה מכל עץ ומכל ירק עשב, שִׂיאָהּ מגיע לפי עדות החכם פּאַרראָט עד 3,311 רגל מעל למי הים השחור, על צלע הבקעה השוממה הזאת יתרוממו הררי עד אשר ראשם ממעל למשכנות העננים מגיע. אין כל תֹּאַר והדר לעיר עריוואַן, חוצותיה אינן מרוצפות במרצפת אבנים, וְדוֹמֶן מֵי מַדְמֵנָה על כל מדרך כף רגל, בתיה קטנים ושפלי קומה, מספר יושביה בערך 12,170. במרחק ווערסט מהעיר, בנויה מצודה גדולה אשר היקפה כמהלך רבע שעה ובתוכה ארמון גדול מקום מושב נציב מלך פרס לפָנים, שרידי חרבות בית מסגוד יפה, ועוד שרידים אחדים מימים הראשונים. בלכתנו מַהלך שלש שעות מהעיר לפאת מערבית, נפגע בבית מקלט לנזירים הנקרא בשם עטשמיאַדצין, והוא הַטַבּוּר לבעלי דת נוצרית האַרמענית, ומשנת 1441 יושב שם תמיד הכֹהן הראש אשר להאַרמענים, וגם עתה הוא מְקוֹם הראשי לראשי כֹהניהם על פי ממשלת רוסיא. המקום אשר בית הנזירים בנוי עליו, קדוש הוא בעיני האַרמענים. הכפר וואַגהאַרשאַבּאַד בקרבת המקום ההוא, הוא לפי עדות אנשים רבים מקום עיר הבירה והעתיקה הנודעת בשם גאָדאיק. בית נזירים ההוא, בנוי על בקעה שוממה וחשופה, מוסב בחומה גבוהה שלשים רגל ועליה מגדלים וצריחים, ובתוכו מאה נזירים (מאָנכֿע) ותלמידים (סעמינאַריסטען), גם מראים שם לוח עץ אשר (לפי דברי הנזירים) הוא שריד מתֵּבַת נֹחַ –. על יד עיר עריוואַן נמצאים עוד שני בתי נזירים אשר שֵם האחד ס“ט קאַיאַנאַ, ושם השני ס”ט הריפזימע, והטאַטאַרים יקראו להבתים ההם בשם אֻטשקיליסא (פתרונו “שלשה בתי נזירים”) –. נאַכיטשעוואַן (נאַכֿדשיוואַן), היא לפי עֵדות סופרים אחדים עיר אַרקסאַטאַ לפָנים, עיר הבירה והעתיקה להאַרמענים. בשנת 1840 הוֹיָה בה יד הרעש ותהי לגלים נִצִים ועוד לא שָׁבה לאיתנה. חרבות רבות יעידון כי בימי קדם היתה עיר רבתי עָם ועיר עליזה. על אחד האיים אשר בים גאָטשאַיי (ארכו שבע פרסאות ורחבו שלש פרסאות), בנוי בית נזירים הנקרא בשם סעמאַן. האי ההוא מכֻסה שמוֹנה חדשים בשנה בשלג וקרח.

בטרם נַעזוב את הררי קו־קז וארצותיהם עִם גוייהם, נדבר בזה עוד דברים מעטים על אֹדותיהם כפי אשר יסַפר לנו הסופר המהֻלל דר' ציממערמאַנן בסִפרו המכונה בשם: “מאַלעריסע לאֶנדער אונד פֿאֶלקערקונדע” (ברלין, 1867), הלא כֹה דבריו: החֵלק התחתון מקו־קז, הוא כבר בידי הרוסים, ובכל זאת ידי היושבים שם מלאים תמיד מלחמה עִם העמים הפראים יושבי ההרים. הלעסגים (לעסגהיער) גם הטשענטשענצים, אף כי למראית עַיִן סרים הם אל משמעת רוסיא, הם שודדים ורוצחים כמאז כן עתה. לפי אמונת ההמון, הם צאצאי העמים אשר הלכו אחרי הגבור העריץ אַטיללאַ וְנוֹשְׁבוּ בקו־קז, גם קמו ויתעודדו שם משך ט"ו מאות שנה, ובחרב בַּכָָּף גרשו מפניהם את הטורקים והפרסים וגם נגד הרוסים אדירי איירופא עמדו שנים רבות, כי הריהם הרמים והנשאים גם תכונת ארצם העזה, היו להם מַחסה עוֹז מפני אויב. כל ימי הקיץ יבער השמש בארצם ככבשן אש, ובצהרים יַעלה לַהַט היום עד ארבעים ושש מעלות ולפעמים גם יותר עוד. כל צֶמַח וכל מַטָע ימולל וייבש, נִדף ואיננו, העצים יתנצלו את עליהם ויתיצבו ערומים וחשופים, דומית קבר שוררת סביב סביב, הסוסים והבקרים יַחבשו ראשיהם בַּטָמוּן להסתירם מִתַּבְעֵרַת השמש, עקבות נפש כל חי לא יֵרָאוּ בכל הערבה בעת שלטון האש המתלקחת ההיא, רק לפעמים יתנודד שם עובר אֹרַח כי אָכף עליו פיהו, גם נחשים צפעונים אשר מרורות תָּפְתֶּה בפיהם זוחלים שם למאות ולאלפים, והולכי דרך יחַתלו את רגלי סוסיהם וחמוריהם בְּעוֹר בהמה לבל ימיתום הנחשים בנשיכותיהם וברגל פיהם. ובמִדה אשר יתגבר להב חום הקיץ בארץ נוראה ההיא, במדה ההיא יתגבר שם גם הַקוֹר והקרח בימי החוֹרף. כי החורף ישלוט שם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, יַשליך קַרְחוֹ כְפִתִּים עד כי יֵעָרְמוּ כהררים, ושלג רב יפַזר ארצה עד כי שִׂיאוֹ יָרוּם וְנִשָׂא, ורע משניהם הוא רוח הַסַעַר הַסוֹעֵר אז בעים עֻזוֹ. הסער ההוא ירכיב על כנפיו את שִׁכְבַת השלג אשר על פני האדמה, ובהמולה וְשָׁאוֹן נורא יִשָׂאֵהוּ עד למרחוק וישליכהו על ארחות סוחרים וגדודי נוסעים ושם ימצאו קִברם, גם יְטִילֵהוּ על כפרים גדולים ויסגיר את יושביהם לָמוּת תחתיהם ברעב אם לא הכינו להם צֵדה לימים רבים, כי השלג ירבץ כהררים גדולים על הבתים ובעד יושביהם יחתום ויכלאם כבבתי כלאים סגורים על מַסְגֵר, וכן יֵשבו האומללים ההם קבורים בבתיהם וִיחַכּוּ עד אשר יתחולל שנית רוח סוֹעָה וסער וְיָסֵר את מכסה השלג מעל בתיהם, או יְצַפּוּ בכליון עינים על האביב אשר יבוא בחֻמו וְיָמֵס את השלג ההוא. לַהַט חוֹם הקיץ ותגרת יד קוֹר החוֹרף הם הם צִנָה וסוֹחֵרה להעמים העריצים היושבים בקו־קז, ומחסה ומסתור מפני כל חפֵצי קרָבות. גם הם שוכנים במצָדות סלעים על תועפות הררי אימה, ובין כוכבים ישימו איתן מושבם, ומי זה ירהיב בנפשו עוֹז להעפיל עֲלוֹת על מרומיהם ולהתגרות בם מלחמה? והם מִמְרוֹמֵי מצדות סלעיהם יעופו כנשרי שמים ויתנפלו אֶל הבקעות והעמקים לשלול שלל וְלָבוֹז בז, ואחרי אשר ישודו, יְרַצְחוּ, ישרפו וִיבַלְעוּ את אנשי חרמם, ירוצצו כברקים וישובו אל תלפיות מְצָדוֹתֵיהֶם. גם שבויי חרב יוליכו אתם ויחזיקו בם עד אשר יפדו אותם קרוביהם וְיַרְבּוּ במחיריהם וְכוֹפֶר נפשם. אך אם יתאוששו הַמֻכִּים והנִרדפים בתגרת ידם וְיֵהָפְכוּ לְמַכִּים ורודפים עד אשר לא יוכלו לנוס עִם שבויי חרבם יחד, אז ירַצחו את השבויים וִיקַצְצו את ידם הימנית לאוֹת זִכָּרוֹן, ובשובם לבתיהם יְיַבְּשׁוּ את הידים הַמְקֻצָצוֹת ויתלו אותן ביתד על פתחי בתיהם, והקנאים העזים יתלו אותם בבתי תפלותיהם –.

שלהבת הנקמה תוקד בלבות העמים הפראים ההם כשלהבת אש לא נֻפָּח, ומה גם נקמת דם קרוביהם השפוך, כי אז לא ינוחו ולא ישקטו עד אשר יכַפרו את הדם בדם שופכם, ולא ישאו פנים ולא יקחו שֹׁחַד ולא יועיל כל כּוֹפֶר להאנשים אשר שפכו את הדם –.

הרעים מכֻּלם הם עַזֵי האמונה וּמְקַנְאֵי קִנאת הדת (פֿאַנאַטיקער), כי הם נוראים מהררי טרף, אפם יטרוף לָעַד ועֶברתם שמורה נצח. איש קנאי כזה מיושבי ההרים כי יִדוֹר נדר בבית תפלתו להמית מספר אנשים מאנשי חֶרמוֹ, מני אז ישליך כל עסקיו אחרי גוו, לא ינום ולא יישן עד עשותו ועד הקימו את מזמת הָרֶצַח ואת נִדְרוֹ. האיש הזה יִִצְטַיֵד ויכין לו צֵדה לימים אחדים וְיֵלֵך וְיֵשֵׁב בסבכי היערים, יֶארוב כאריה יכסוף לטרוף, ידכה ישוח כחַיה רעֵבה במו אָרֶב, וכן יארוב בלי־נוע עד אשר יעבור דרך שם איש חֶרמו ואז יקפוץ וידַלג ויתנפל עליו וִירַצְחֵהוּ, ואחר כן יפַשט את בגדיו וישלול שללו ויברח לְהִסָתֵר במקום אחר. אולם אם לא ימצא עת רָצוֹן לשלול את הנִרצח מיראתו פן יבהילוהו אנשים, אז יְקַצֵץ את ידו הימנית ויקחה אִתו לאות נצחון. כי יבַצע את מעשהו, יברח ויסתתר במקום אחר וישב במַארב עד אשר יצלח חֶפצו בידו לרצוח עוד נפש אחת, וכן ימַהר ללכת ממסתר למסתר וּמִמַאֲרָב למארב עד אשר יִתּוֹם הלחם מכליו, ואז ישוב לביתו וְיִצְטַיֵד שנית וישוב לְהִסָתֵר ולעשות את מזמתו הנוראה עד אשר ימַלא את מספר הרוגיו ויקים את נִדרו –. גם מבלעדי זאת רבים הם המרצחים בקו־קז ועצומים מַכִּים נפשות אדם בסתר, ואם יצליח אחד מהם להרוג איש נוצרי, אז יַעלוץ לבו, כי בעשותו זאת עלה מעלה אחת במעלות הסֻלם המֻצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

רוח גבורה מְפַעֶמֶת את עַמֵי קו־קז עד להפליא, וגם לבני הנֵכר אמיצי לב בגבורים יתנו כבוד וָעוֹז, ואם יִפּוֹל אחד מפקידי חֵיל אויביהם שְׁבִי בידם, אז יכַבדוהו אם גבור חַיִל הוא והֶערה לַמָוֶת נפשו ביום קרב ומלחמה, יכַבדוהו גם ישביעוהו רָצוֹן ולא יחסר כֹּל לו כי אם הדרור. גם עוד דָבָר טוב נמצא בם: כי הם מַחזיקים טובה למטיביהם, ורגשי תודה נוססו בחֻבם לאנשי חסדם. אמנם זולת שני הדברים הטובים ההם (לתת כָּבוֹד לְגִבּוֹר, ותודה לאיש טוב ומטיב), אשר יִמָצאו גם בין הַחַיוֹת הטורפות, זולת שני דברים ההם, הם שודדים ועריצים וּמָשְׁחָתִים מנפש עד בָּשָׂר –. אהבתם העזה לארץ מולדתם, לא תָעִיד על תכונת נפש משכלת ורוח רֶגֶשׁ, הלא ידענו כי גם הלאַפלאַנדי והעסקימי דבֵקים מאד בארץ מולדתם ולא ימירוה ולא יחליפוה במִבחר נָפוֹת איטליה ובכל מַחמדיהם, וגם חיתו יער ובהמות שדי אוהבות את ארץ מולדתן, כי כה הָטבע בנפש כל חָי –. כי על כל אלה יתנו כל העמים הנאורים רב תודה ותשואות חֵן לקיסרי רוסיא על אשר יעמלו להאיר אור הציוויליזאַציאָן על העמים השובבים ההם, להדריכם במַעגלי המדע ולתת להם חֻקים ומשפטים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם –. נפלאת היא בעינינו איזה רוח עָבר על הטבע לָצֶקֶת חֵן וָיוֹפִי על עריצי גוים כגויי ארצות הקו־קז, כי הם יפי תֹאר ויפי מראה, גְוִיָתָם מְחֻטֶבֶת תבנית היכל חמד, ותפארת אדם עִם כל חמדת עינים שפוכה עליהם עד להפליא.

על תַּלְפִּיוֹת הררי הסלע אשר בקו־קז, מתנוססות מצודות נִשגבות אשר למַראיהן תאחזנו שׂער ופלצות. במצודות ההן יֵשבו שודדים עזי נפש אשר לפי מחשבות בני הדורות ההם להם המשפט לעשוק ולגזול (פריווילעגירטע רייבער), כאשר היו שודדים כאלה לפָנים גם בארץ אשכנז – והם אֲבוֹת המשפחות המיוחסות והאצילות בארץ ההיא –. הלא תראה כי האיש גאֶטץ מבערליכֿינגען אָרַב תמיד לְהָאִכָּרִים אשר בהיילבראָן בשובם מֵהַשׁוּק ויגזול מידם את האגורות המעטות אשר רכשו להם במחיר התרנגולות, הביצים והחמאה אשר מכרו, ואיש לא נתן לו תִפְלָה על עושק וגזל רָשׁ כזה, לא נחשב לגנב או שודד בצהרים, רק לגבור חיל, אביר (ריטטער) ואפרתי נִכבד מאד אשר השיב את עטרת האבירים וצפירת תפארתם באחרית ימי הַבֵּינַיִם כאשר היו בימים הקדמונים. אך לוּ הואיל הגבור השודד ההוא לחדול מעושק ידיו ולאחוז במלאכת מחשבת או לָשֶׁבֶת בחנות בעיר היילבראָן, אז הוּרַד כבודו ממנו וּשְׁמוֹ נִמחה מִכְּתָב שמות האפרתים והאבירים. והנה בכל ארצות קו־קז ובכל ארצות הקדם, תתעודדנה עוד הדֵעות ההן אשר השתררו בימי הבינַיִם, ולשוא יהיה עֲמַל כל אדם לתת בינה בלב הצערקאַסי או הלעסגי כי טוב וישר לאחוז במלאכת עבודה או במִקנה וקנין מהיות שודד וחומס או לארוב ביערים להכרית נפשות רבות ולגזול הונן ורכושן, כי הם לא יאמינו לשֵכל דִברי אמת כאלה, ורק דרכיהם יִתָּכְנוּ בעיניהם, ונגד פניהם כל ארחותם ישָרות –.

 

[סִיבִּיר]



.1 סִיבִּיר.


סיביר היא ארץ גדולה ורחבת ידים מאד, מִדָתָהּ יותר מן 300,000 פרסאות מְרֻבָּעוֹת, תכיל חלק השלישי מכל ארץ אזיה, וחלק 3/4 מכל קיסרית רוסיא. גבולותיה: לפאת צפונית ים הקרח, לפאת מזרחית ים הקדמוני, לפאת דרומית ממלכת כֿינאַ וטאַטאַריה החפשית, ולפאת מערבית רוסיא האיירופית. שני יַמִים מְלַחֲכִים את עֲפַר רגליה, הלא הם: ים אקינוס הצפוני הצפוני וים אקינוס הגדול. אויר הארץ הזאת בכלל עז מאד, אך אדמתה מלֵאה סגֻלות יקרות ושפעת עשֶׁר: בְּקִצְבֵי הרריה אצורים מִכְמַנֵי זהב וכסף תועפות, נחֹשת וברזל, בדיל ועופרת, אבני מאַלאַכיט ואבני פראָפֿיר, אבני שֹׁהַם ואבני ברקת. בְעַרְבוֹתֶיהָ כָּרִים נִרחבים למרעה עשתרות צאן וּשְגַר אלפים, סוסים ובקרים. בנהרותיה ויאוריה הגדולים יִדְגו דגים רבים ושונים במספר רב ועצום מאד. ביעָריה הגדולים וְהָעֲבֻתִּים תרמושנה חיות רבות ושונות אשר בכבוד עוֹרוֹתֵיהֶן יתכַבדו מכֻבדים וְתִתְיַפֶּינָה תפארת מין האדם –. עורות החיות ההן מָשכו אחריהן את הרוסים אנשי החיל ואנשי המסחור לבוא אל הארץ הזאת פנימה ולעבור בתוכה לארכה ולרחבה עד קְצֵה גבולותיה, ורבים מהם עברו גם ארחות ים אקינוס הגדול לאמעריקא אשר בפאת צפונית מערבית ויתקעו שם יתד במקום נאמן. ראשית מלחמות הרוסים עם העמים הפראים היושבים בסיביר מעולם, הֵחֵלה במאה XVI לספהנ"ו. שר צבא חֵיל הקאַזאַקים הדָנים וּשְׁמוֹ וואַסיל טימאָפייעוו המכונה יערמאַק, היה הראשון אשר עָרַב את לבו לעבור את הררי אוּראַל ולהתפרץ בסיביר, ובחרבו הקשה הִשְׁבִּית את מַמְלֶכֶת החאַן (קאַהן) הטאַטאַרי אשר השתרעה בארץ זאת בפאת מערבית, וילכוד את כל נָפוֹתֶיהָ. ובשנת 1582 הסגיר את הארץ הזאת אשר לָכַד בגבורתו, ביד יאָאַן האיום (גראזני) מלך מאָסקוואַ בעת ההיא. החכם והסופר שלאֶצער10 הִרְבָּה לְדַבֵּר על דְבַר הארץ הלזו ויחלט “כי יערמאַק הקאַזאַקי הגדיל לעשות בְּגַלוֹתוֹ את סיביר, יתר הרבה מאלכסנדר המוקדני אשר סופרי ימי הקדם הִללוהו מאד אֹדות הארצות החדשות אשר גִלָה בְמַסְעֵי מלחמותיו הגדולות, כי במה נֶחשבו הארצות אשר מצא המלך העִזוז והגבור הנפלא ההוא, מוּל ארץ סיביר הגדולה והרחבה במאד מאד, ארץ אשר נעלמה מעיני כל חכמי היוָנים והרומאים, ואשר כל יודעי מֶחקרי ארץ ותבל לא שָערו מעולם ולא עלה על לבם כי הִמָצֵא יִמָצֵא עולם חדש עִם עמים רבים ושונים, גבורים ואנשי חיל ונפלאים בדרכי חייהם ובכל עלילותיהם –. כבוא הארץ הזאת בידי הרוסים, שלחו מלכי רוסיא אליה אנשים רבים גבורי כֹחַ ואמיצי לב כיערמאַק והם עברו בה לארכה ולרחבה, עד כי לאחרונה הגיעו אל מְקוֹם רֵבֶץ הטשוּקטשים, הקאַמטשעדאַלים והקוּרילים אשר בקִרבת ארץ יאַפּאַן. אפס כי בכל זאת לא ידעו עוד מַרבית יושבי איירופא את תכונת הארץ החדשה הזאת וארחות יושביה, עד אשר נסעו אליה חכמי לב הנודעים בשמותיהם: וויטזען, גמעלין, מיללער, קראַשענינניקאָוו ופֿישער, וַיִכְתְּבוּ את הארץ ויודיעו לַכֹּל את כל תכונותיה והליכות יושביה. גם הקיסר פעטער הגדול והקיסרית אַננאַ שלחו אנשים תָרִים לָתוּר את סיביר, לְחָקְרָהּ וּלְדָרְשָׁהּ וּלְהִתְחַקוֹת על שרשי סגֻלותיה ומטמוני מִסְתֶּרֶיה. בִּקְהַל העמים אשר מצאו ארצות רבות ואיים חדשים ברחבי התבל, יֵחַד גם כְּבוֹד הרוסים במָצאם את הארץ החדשה הזאת”.

בארץ הזאת אשר תָּכִיל יותר מן 300,000 פרסאות מרובעות, יושבים רק בערך שלשה מילליאָן אנשים. וְסִבַּת הדבר היא תכונת הארץ אשר חֶצְיָהּ הצפוני סָפוּן בשלג יותר משלשה רִבֵּעִים בשנה, וְחֶצְיָהּ הדרומי הוא ערבה וְצִיָה (שטעפפען) אשר רק אנשי מִקנה הנוסעים בעדר ימצאו שם חֵפץ ומִרְעֶה לעדרים, אך לעובדי אדמה אין חֵפץ בארץ לא זרועה כזאת, והנוסעים בעדר דורשים ארץ רחבת ידים מאד להסיע את עדריהם מִמִרְעֶה למרעה, מִצפון לדרום ומדרום לצפון, כי קצרה ידם להכין להם צֵדה לימי החוֹרף, יען כי אין להם בתים וגרנות גם רפתים ומכלאות. בקיץ אשר הערָבות הנשענות על גבול חינא, לא תַצמחנה חציר לבהמה ועשב למרעה העדרים, כי חוֹם השמש יְלַהֵט כל צמח האדמה, אז הם נוסעים לפאת צפונית, וּבחוֹרֶף אשר ארץ הצפונית מעֻלפת בשכבת השלג והקרח, יסעו לערבות ארץ הדרומית אשר שם לא יֵרֵד השלג והאדמה תוציא עשב רב וירק דשא, ותחת אשר בארץ אשכנז תֵּחָשֵׁב המשפחה אשר לה חמשים צֶמֶד שדה (מאָרגען) או גם עשתרת צמדי שדה, למשפחה עשירה, תחת זאת דורשת בסיביר משפחה הנוסעת בעדר, ארץ רבה כמִדת ארץ זאַקסען לנסוע בה עם עדריה, וגם הצידים (יאֶגער) דורשים ארץ רחבת ידים למשלח ידיהם אף כי לא יַחליפו מַסָעָם תמיד.


.2 רָאשֵׁי נַהֲרוֹת סִיבִּיר.


נהרים גדולים מאד ינהרו בארץ הזאת, ומראשיהם הם: 1) נהר אָבּ, מוֹצָאוֹ במדינת טאָמסק במקום אשר יתחבר נהר בייא (Bija) (מקורו בטאָמסק מברֵכת טעלעצק) ונהר קאַטוּניאַ (מקורו לרגל הר ביעלוכאַ), ישטוף דרך טאָמסק, יעניסייסק וטאָבאָלסק מהלך רב יותר מן 3,000 וויערסט. ילפות מרוצתו לפאת צפונית מערבית, וּמֵאֶשֶׁד נהר אירטישׁ והלאה יִסוֹב תמיד לפאת צפונית בין חֻפִּים שִפלי קומה, ולאחרונה בין חֻפֵּי טיט היָוֵן ואגמי רפש, ואחרי הִפָּרְדוֹ לראשים רבים ישתפך אל לשון ים הקרח הנקרא על שְׁמוֹ וארכו כשש מאות וויערסט, וכמאה וויערסט רחבו. אִיֵי רֶפֶשׁ רבים בתוכו, דְגָתוֹ רבה מאד, ואניות יעברו בו כמעט מראשיתו עד אחריתו. מִדַת ארץ צָפָתו היא 64,000 פרסאות. בין הַפְּלָגִים הרבים והעצומים אשר יָגיח אל קִרבו, נכבדים הם הפלגים האלה: מִימִינוֹ הפלגים הנודעים בשם טְשׁוּמִישׁ, אִינאֶ, טאָם עִם נחל מאַרזאַ וְאַבּאַ אשר מוצאו בגליל קויזנעצק במדינת טאָמסק, ארכו 600 וויערסט, ירוּץ במרוצה עזה, בתחתית קויזנעצק רחבו מן 15 עד 60 קומות, עמקו עד ארבע קומות, ועליו יעברו אניות סוחר טעונות 20,000 פוּד משא; נהר טְשׁוּליִם מוצאו בטאָמסק מִמֵי נהר פּיוּס השחור והלבן, יגיח אל קִרבו את נחל אוּאִירִיפּ, קִיאַ, יאַיאַ, קעמטשוּק וְאוּלַי, רחבו מחמשים עד מאה קומות, ארכו 1,100 וויערסט; 93 חֻפִּים לוֹ, ואניות רבות עוברות בתוכו; נחל קעט הגדול אשר בכל ימי השנה כמעט ילכו בו אניות טעונות 15,000 פוד משא, ואחרי מרוצת 300 וויערסט ישתפך לתוך נהר אָבּ הזה קרוב לנחל נאַרים; נהר וואַך מוצאו ממחוז טוּרוּקאַן, ארכו 700 וויערסט, ואניות בו יהלכון. הפלגים הנופלים לנהר אָבּ משמאלו, הם: טשאַריש, אַלֵיי (Alei); אִירטיש, נהר איתן אשר מוצאו מהרי אַלטאַיי הגדול, וישטוף דרך ברֵכת דזאַיְזאַנְג (סאַיְזאַן). אַשדות רבות בתוכו ובחֶזקתו יָסוֹל לו מסִלה בין ההרים ויעבור דרך ארץ המישור מהלך רב. דגים רבים בתוכו, ארכו בערך 1,800 וויערסט, ורחבו ממאה עד מאתים קומות. בימי האביב יעבור תמיד את גדותיו, עד אוּסט־קאַמענאָגאָרסק יעברו בו אניות טעונות משאות כבדים, יגיח אל קִרבו את נהר נאַרים, בוּכטאַרמאַ, אַבלאַטעק, אֻבּאַ, טאָבּאָל (אצל טאָבאָלסק) (עִם נהר טאָוודאַ, אֻיי, קורטאַמיש, איסעט וטוּרא), אָם, טאַראַ, מאַגאַיי וקאָנדאַ –. 2) יעניסיי, תולדתו על אדמת חִינאַ, כי שם יגיח מנהר טאַקעם ונהר קעמטשיק, כצאתו מבין ההרים ישטוף לפאת צפונית, ואחרי מרוצת 4,000 וויערסט ישתפך לתוך לשון ים הנקרא גם כן בשם יעניסיי והמלא איים. ארץ צפתו היא 47,000 פ“מ. משמאלו ישטפו אליו הפלגים האלה: אַבּאַקאַן (ארכו 300 וויערסט), קעם, סִיס, קאַס, שאַרשיבאַ, יעלאָגוּי, טוּרוּחאַן (ארכו 300 וויערסט, ואניות בו יהלכון). מימינו ישטפו לתוכו: נחל אוּזאַ, טוּבאַ, מאַנאַ, קאַן, טוּנגוּסקא העליון התיכון והתחתון (העליון מוצאו מברֵכת באַייקאַל וִיכֻנֶה בשם אַנגאַראַ הַתַּחְתּוֹן, אך מוצאו התיכון והתחתון הוא אצל נהר לענאַ), ועוד פלגים יבלי מים רבים שוטפים אל יעניסיי –. 3) נהר לענאַ, מוצאו מאגמי רפש בפאת צפונית מערבית לְיַם באַיקאל. בראשית דרכו יפנה צפונה מזרחה ולפאת קֵדמה, וְחֻפָּיו גבוהים עד הַגִיעוֹ ליאַקוּצק, ומשם יפנה ויעבור דרך אדמת מישור לפאת צפונית מערבית, אניות בו יהלכון, ועמקו עד חמש קומות. אחרי מרוצת 4,233 וויערסט יִפָּרֵד לזרועות רבות החובקות איים רבים, ויתנפל לתוך ים קרח הצפוני. ארץ צפתו 36,500 פ”מ, חמש מאות ועשרים ושלשה פלגים נופלים לתוכו, ומהנכבדים בה, משמאלו: נחל ווילוּאִי אשר ארכו 300 וויערסט; ומימינו: נהר קירעגנאַ, ארכו 480 וויערסט ואניות בו יהלכון; וויטים עִם נחל קאָנדאַ, קאַרעגענאַ, צינאַ, ביסטריא (ארכו בערך 1,000 וויערסט); נהר אָלעקמאַ עִם פלגיו, ארכו בערך 2,000 וויערסט –. 4) נהר אַמוּר, מוצאו בארץ המאָנגאָלים, יגיח אל קרבו את נהר אַרגוּן ואת נהר שילקאַ. ארץ צפתו 36,430 פ"מ. כל הנפות אשר על אֶשֶׁד הנהר הגדול הזה וכל חבל החוף (קיסטע) עד קאָרעאַ, הם אֲחֻזוֹת נַחלות הרוסים. אֹרֶך נהר אַמוּר הוא 3,000 וויערסט. בראשית דרכו יֵלך צפונה, ואחרי כן יאחז דרכו לאט לאט לפאת דרומית, והלאה משם יפנה שנית לפאת צפונית וְיִפּוֹל מוּל אִי סאָכאָלין אל תוך ים אָכאָטסק. גליו מתגלגלים בהמולה וקצף. סלעי נגף, הררי חול, וְאַשְׁדוֹת מים לא יִמָצְאוּ בתוכו, ועל כן תלכנה בו אניות באין שטן וּמִפְגָע. נהרים רבים נופלים לתוכו, ומהנכבדים בהם: נהר אוּסוּרי־אָלאַ ונהר סאנגאַרי.


.3 מִשְׁטְרֵי הָרֵי סִיבִּיר.


הרי סיביר משתרעים בראשיתם לפאת מזרחית מנהר אירטיש עד נהר אַלדאַן המשתפך לנהר לענאַ, ומשם יפנו צפונית מזרחית, ושם יִפָּרְדוּ והיו לשני ראשים. הראש האחד עם זרועותיו הרבות יפנה לפאת מזרחית, והראש השני יפנה לפאת צפונית מזרחית.

I. הראש המָפנה לפאת מזרחית, יֵחָלֵק למחלקות שונות:

a) לשלשלת הררי אַלטאַיי אשר ראשיתם בין נהרות טאַבּאָל ואישים, ואחריתם אצל נהר קעמטשיק הנופל לנהר יעניסיי. אֹרך השלשלת הזאת הוא 700 ורחבה 350 וויערסט. ראשי שריגיה הם: גבנוני הרי אַלאַטוי (Алатау) או הרי קוּזנעץ וגבנוני הרי סאַלאַאִיר עם הרי חאָלזוּן ובמתי אֻלְבּאָ. הרי אַלטאַיי גבוהים הם מכל הרי סיביר, כי שיאם מגיע עד 7,000 רגל, ותלפיות סלעיהם הנקובים בפי יושבי המקום בשם סקאָפקים או ביעלקים, גבוהים הם 11,000 רגל מֵעַל פני מֵי הים. הנודעים והראשים בהררי עולם ההם, רבים המה, ויותר מכֻּלם נודע הר ביעלוּכאַ המכֻסה בקרח וְהַמְשַׁלֵחַ מִצִדוֹ את מקור נהר קאַטוּן. קַו השלג בהרי אלטאיי גבוה הוא עד 6,500 רגל מֵעַל לְמֵי ים אקינוס. ההרים האלה יקרים הם מאד בגלל אוצרות הכסף וּמִכְמַנֵי הזהב הרב והעצום האצורים בתוכם, ובמקומות רבים גם אוצרות בדיל, נחֹשת וברזל, אבני מאַלאַכיט ואבני פראָפֿיר. “נִפלאת היא כי מוֹצָאֵי הכסף ההם אשר יובל מהם כסף רב ועצום לא יֵאָמֵן כי יסֻפר אל מאָסקוואַ ופעטערבורג לטבוע ממנו מטבעות, הם נמצאים רק במקומות אשר יֶחסרו שם עצים, ועל כן לא יֻתַּךְ שם הכסף והזהב ושאר מיני המתכיות היקרות, רק יובאו אל המקומות אשר נִמצאו בהם עֲצֵי שרֵפה. יותר מן 40,000 פפֿונד כסף יוציאו החופרים מהרי אלטאיי שנה שנה, גם בערך 12,000 פּוּד נחֹשת ובעת 20,000 פּוּד עופרת”. מתועפות סלעי אַלטאַיי יתפרצו נהרות עווז בקול שאון, ובין ההרים ינהרו נהרים עמוקים אשר מֵימֵיהֶם טובים ומתוקים, והאדמה אשר במורד ההרים היא שמֵנה וּפוֹרִיָה מאד –. б) הרי סאַיאַן, ההרים האלה משתרעים בין נהר יעניסיי ובין יַם באַיקאַל במרחק 1,260 וויערסט; שְׂעִפִּים גדולים מתפשטים מהם לפאת מזרחית ועוברים דרך ים באַיקאַל המערבי, ועל כן נקרא שֵׁם באיקאל גם עליהם. במעבה אדמתם נמצאים אבני שַׁיִשׁ ופראָפֿיר בשפע רב, אך כסף וזהב ושאר מיני מַתֶּכֶת לא ימָצאו בהם כי אם מעט מזער מול הרי אַלטאפיי. הגבעות המשתרעות אצל ההרים האלה, מכֻסות הן באדמה דשֵׁנה וּפוֹרִיָה ועל כן נמצאים בהן יערים גדוֹלים וְחָרְשֵי מֵצַל נחמדים למראה. לרגלי ההרים מקומות מרעה ונאות דשא רחבות ידים. c) הרי דויראַ (Dаурскія Горы), מתפשטים מהרי סאַיאַן, יפגעו בהרי יאַבּלאָנאָיי, וילכו ויעברו עד מֵעֵבֶר לגבול ארץ חינאַ, ואצל נהרות סעלענגי ונערצי יֵחָלְקוּ לשני ראשי הרים הנקראים הרי סעלענגים ונערצים על שֵם הנהרות ההם. בהרים הגבוהים האלה נמצאים אוצרות בדיל ועופרת, ובמקומות רבים גם זהב וכסף, נחֹשת וברזל גם אבנים יקרות ואבני חפץ.

II. הראש המָפנה לפאת צפונית מזרחית, יִפָּלֵג לשתי פלגות: להרי יאַבּלאָנאָיי ולהרי סטאַנאָוואָיי. a) הרי יאַבּלאָנאָיי יֵחָשְׁבוּ להמשך מהרי סאַיאַן; ראשיתם בגבול ממלכת חינאַ, יתפשטו לפאת צפונית ממעלה נהר שילק ויתחברו לאחרונה עם הרי סטאַנאָוואָיי. b) הרי סטאַנאָוואָיי משתרעים לאֹרך חֻפֵּי ים אָחאָטסק לפאת מערבית ולפאת צפונית, והם המשך מהרי יאַבּלאָנאָיי, וְיֵחָלְקוּ לשלש מחלקות: המחלקה הראשונה תתפשט לירכתי מזרח עד לשון ים בעהרינג, השניה מתפשטת לירכתי צפון ויורדת לאט לאט מַטה מטַה עד שפת נהר אינדיגיר וקאָלימאַ, והשלישית תשתרע מהלך רב עד חֲצִי אִי קאַמטשאַטקאַ. גבנוני הרים האלה מכֻסים ביערים עֲבֻתִּים ועל מרומי קִצם ירבץ שלג עולמים –. c) הרי קאַמטשאַטקאַ יְבַתְּרוּ את חצי האי הזה לשנים: לחלק המזרחי ולחלק המערבי; החלק הדרומי מההרים האלה ישתרע עד מֵצר (Мысъ) לאַפּאַטקאַ, והולכים משם והלאה גם בקרקע הים, ובמקומות שונים יתנשאו מֵעַל פני המים, והם הם קבֻצוֹת אִיֵי הקוּרילים אשר יגיעו עד ארץ יאַפּאַן. בין הרי קאַמטשאַטקאַ נמצאים גם הר[י] שרֵפה (וואוּלקאַנען) היורקים אש המָסים וחוצבים להבות אש, מהם הר קאָריאַץ אשר גבהו 11,359 רגל מעל פני מי הים, והר קליוּצעוו אשר שיאו מגיע עד 16,122 רגל.


.4 מִזְגָהּ וְצֶאֱצָאֶיהָ.


אין נכונה בפי האנשים המַחליטים כי סיביר היא ארץ נוראה, ארץ צִיָה וצלמות, ארץ אוכלת יושביה בתגרת יד קָרָתָה ובחוסר כֹּל, כי נפות רבים ומה גם נפות ים בּאַלקאַש, אשר בפאת דרומית מערבית בסיביר, ברוכים הם בְּשָדוֹת פּוֹרִיִים וביערים צומחים עֲצֵי ארזים (זיבירישע צעדערן), בכפרים מלאים כל טוב, ובדרכים וּמְסִילות ישרות כבארץ טובה וברוכה. הנפות ההם נקראים בשם איטליא הסיבירית. מֶזֶג הארץ הזאת שונה הוא במקומות רבים, עד כי לא נוכל לִנְטוֹת קָו על מֶזֶג רוסיא האזיאטית בכלל, כי אם על כל נוֹף וּמָחוֹז ועל כל מדינה ומדינה בפרט, ועל החוקר איפוא להגיד לקוראי דבריו כי מֶזֶג טאָבאָלסק כֹּה וכה הוא, ומזג אַסטראַחאַן וְאִירְקוּצְק כן וכן הוא, וכן מזג כל המדינות והנפות בסיביר השונות במזגן אשה מרעותה. האיש אשר יגזור אֹמֶר כי בכל ארץ סיביר קור איום ונורא מנשוא, לא אמת ידַבר, כי כן נוכל לאמר כי גם חום הארץ ההיא גדול מאד מנשוא, אמנם האחד יצדק בדברו אם יחרוץ משפטו רק על נפות הצפוניות אשר בארץ הזאת, והשני יצדק בשָפטו רק על אֹדות הערָבות (שטעפפען) אשר על חֶבֶל ים הכספי וים אראַל, השלישי ידַבר אמת על דבר מזג קאַמטשאַטקאַ, והרביעי על דבר תכונת מזג נערטשינסק, אם כל אחד יכתוב את תכונתם כפי אשר מצא באמת, אך כל אחד לא יצדק אם יַחרוץ משפט אחד על כל הארץ הזאת בכלל –. בפאת צפונית, שורר החורף תמיד בתעצומות עֻזו, ובפאת דרומית קור וחום חליפות בשנה ושניהם עזים מאד.

חָזוֹן נורא ונפלא בארץ הזאת, הוא רוח סוֹעָה וסער אשר פי הטאַטאַרים יקבנו בשם בּוּראַן, הרוח הזה לא יתעודד זמן כַּבִּיר, אך גם בזמן מִצְעָר ישים שַׁמוֹת בארץ, יְפָרֵק הרים וִישָׁרֵשׁ יערים ובכל אשר יפנה יַשחית וִיחַבֵּל וְיִמַח כל היקום. בימי הקיץ ישא על כנפיו את חוֹל הערבה ויסערנו עד למרחוק, וְדִמְיוֹנוֹ כרוח זלעפות, רוח שַׁאמוּם אשר בָּאֵשׁ יבוא בְמִדְבַּר זאַהאַראַ, ובימי החורף יעמוס על אֶברתו את שִכבת השלג הנורא וִיטַלְטְלֵהוּ טַלְטֵלָה גבר עד מֶרחקי ארץ. רוח משחית הזה יתחולל לפעמים על פני הארץ מתחת, ולפעמים יגביה למעלה וְיִסְעַר בעֻזו בִמְרוֹם רקיע השמים. באופן הראשון יִקָרא בשם בוּראַן התחתון, ובאופן השני בוּראַן העליון. אפס כי לפעמים יתחולל גם ברקיע ממעל גם בארץ מתחת בפעם אחת, ואז תִּפֹּל אימתה ופחד על האדם ועל הבהמה, כי אז יַסִיעַ הסער אֹהלים ובתים ממקומם וישליכם למרחוק, אז יכַסה כפרים גדולים בהרי שלג וְיַעַש בתיהם קבריהם, אז יתנפל על ארחות הסוחרים וִיקַבְּרֵם תחת גבעות שלג וקרח באין מַצִיל, ואז יַחריב וְיַשֵׁם נָפות ומחוזות. פעמים רבות יתגורר הסער הנורא הזה גם ביום בהיר, עת יזרח השמש ופני השמים טהורים מבלי שֶׁמֶץ עָב וערפל. אך העת אשר בה יבוא תמיד, היא בעת אשר תתחלפנה תקופות השנה או בהָמיר רוחות הארץ, כי אז יבוא הסער תמיד בזעף אף ובכל עוז ותעצומות.

הולכי דרך יִבָּהֲלוּ ויתפלצו מאד בִּקְרוֹב הסער אליהם, ונפלא הוא כי אז יאבד האדם את הַכִּשְׁרוֹן אשר לוֹ לבַקש מָנוֹס וְתוֹצָאוֹת מִמָוֶת, גם ישכח את המקומות הידועים לו אשר בהם יוכל להחיש מִפְלָט לו מרוח סוֹעָה וסער. זאת יודעים אנשי הארץ נאמנה, ועל כן לא יֵצאו מפתח בתיהם בהתחולל רוח קֶטֶב הזה, כי פעמים רבות קרה אָסוֹן לאנשים רבים אשר הלכו אז לבתי שכֵניהם הקרובים, והסער הִכָּה אותם בְּשִׁגָעוֹן וּבְתִמָהוֹן, וַיִלְאוּ למצוא את נתיבותיהם, וַיִתְעוּ ברחבי הערבה ויהיו עדי אֹבֵד. עדרי בקרים הָרוֹעִים בָּאָחוּ, יתגעשו מתגרת יד הסער הזה, ובחרדת מָוֶת יתרוצצו כברקים, ובמרוצתם יתנגפו רגליהם על סלעי נגף, יתנפלו בַעֲרוּץ נְחָלִים, בִּיוֵן מצולה ותהומות ועמקים עמוקים, עד כי מִדֵי שנה בשנה יעלו עדרים רבים בתֹהו ויאבדו. בשנת 1827 בהיות סער כזה נִגְרְְשׁוּ מִתִּגְרַת עֻזוֹ מַרבית העדרים אשר בערבות הדרומיות וְנִסְחֲפוּ לפאת צפונית בערבות סאַראַטאָוו, ואז מתו מילליאָן כבשים, יותר מרבע מילליאָן סוסים, יותר ממספר 13,000 בקרים, גם 10,000 גמלים, והנזק ההוא היה יותר מחמשה עשר מילליאָן רו"כ.

בכל עת אשר יסער סער כזה בימי הקיץ, אז ירים את החול ואת האבק מהארץ ויצנפם צנֵפה ככדורים עָבִים, עד כי יכַסו את עֵין השמש, והשמש יֵהָפֵך אז למראה אדום כַּדָם. האבק הדק ההוא יַחדור בכל בִּדקי הבתים ובכל הבקיעים והחריצים, יַכֶּה את הבהֵמות בְּעִוָרוֹן גם ישים מַחנק לצוארן עד כי ימותו לאלפים בחֶנק. בני האדם יתנפלו אז על פניהם ארצה ויחבשו את ראשיהם בַּטָמוּן עמוק עמוק באדמה, או טוב מזה אם יחַתלו את ראשיהם במטפחת טְבוּלָה במים, כי אז לא יוכל האבק לבקוע דרך המטפחת הרטובה לשום מַחנק לצוארם.

מֶזֶג נָפוֹת ההרים אשר בפאת דרומית, טוב הוא בכלל, והאדם לא ינֻגע שם בחליים רעים ונגעי בני האדם, בלתי אם במחלת הקדחת אשר תִּפֹּל על יושבי המקומות ההם בתחלת השנה גם בימי הבציר, גם הבהמה לא תִפָּקֵד שם בתחלואים שונים, רק לפעמים הוֹיָה בהן יד הַנֶגֶף, ולעתים רחוקות יִלָכֵד גם האדם בשחת רִשְׁתּוֹ. היושבים על ההרים לא יֵדְעוּ מאומה מִדְבַר הנגף הזה, ועל כן יביאו אנשי המקנה את עדריהם בראשית השנה אל המקומות אשר בנפות הגבוהות אשר שם לא ידליקום גם הרמשים המַשחיתים, הַצִרְעָה, גם היתושים והמוּסקיטאָס. המוסקיטאָס מַשחיתים לחַבל הם בנפות החמות אשר בארץ השפֵלה ואגמי רֶפֶש, והאדם והבהמה לא יוכלו לְהִסָתֵר מפניהם.

עד מעלה 60 וגם עוד הלאה, יפרו וירבו כל תנובות השדה אשר בארצות איירופא; בחֵלק הדרומי יטעו נוטעים אבטיחים (מעלאָנען) וקשואים (אַרבוּזען), גם כַּרְמֵי חֶמֶד עִם גפני אדרת יצלחו שם אשר יֵינָם הטוב יוכל להתחרות עִם מִבחר יֵין אונגאַרן. וכל אלה יתנו עדיהם על חליפות מֶזֶג הארץ הזאת –.

הבהֵמות והחיות נמצאות בארץ הזאת במספר רב, ומינים ממינים שונים, סוסים אבירים, עדרי בקרים, עשתרות צאן, הם הם עשֶׁר המון העם; בִּצְפוֹן הארץ נוֹסְפָה עוד חַיַת הַמֵרוץ (דאַס רעננטהיר) על חיתו בית (הויזטהירע), ובדרומה הגמל. בין חַיוֹת היער יתנוסס הַכֶּבֶש הַפֶּרֶא הנקוב בשם אַרגאַלי, והוא אֲבִי הכבָשים אשר בארצות איירופא. גָדלוֹ וחטובת גְוִיָתוֹ דומים לצבי (דאַממהירש), שערותיו אינן ארוכות ועל גבו כתם אדום בקיץ ובחורף. רק להזָכר קרנים ארוכות, חזקות וכפופות, אך הנקבה לא חֻננה בתפארת עוז כזאת. הכבשים האלה ירבצו בימי החורף על ההרים ובימי הקיץ בעמקים, יען כי בחורף יְטַאטא הרוח את השלג מעל ראשי ההרים ונִגלה שם עשב להחיות את נפשם, תחת אשר בעמקים ירבץ השלג כל ימי החורף בַּעֲבִי גַבֵּי מָגִנוֹ ויכרת מפיהם אכל. הכבשים הפראים האלה חזקים הם ומהירים מאד, כצבי וכיעלי סלע ידלגו מסלע אל סלע מבלי פנות אל התהומות העמוקות אשר ביניהם. הנקבה תְמַלֵט שתי פעמים בשנה את ילדיה, ולפעמים תמַלט גם תאומים. בשר הכבשים האלה וַחֲלָבָם יטעמו מאד לְחֵך יושבי הארץ ומחירם רב, על כן יֶארבו להם הציָדים תמיד. בפאת צפונית תרמושנה חַיוֹת הַמֵרוץ (רעננטהירע) לרוב, דֻבִּים, זאבים, שועלים, כלבים, כלבי ים (ראָבּען), צִפעוני הים (זעעאָטערן), אריות הים, זאבי הים, תנינים (וואַלפֿישע) וְאִיִים (צאָבעל) בעלי אדרות יקרות מאד. בפאת דרומית: צבי ואיל ויחמור, עוֹפֶר (רעהע), יעלי סלע (שטיינבאֶקע), אנטילאָפען, צאן קירגיזי, סוסים קטנים, בקרים, בִּיבְּרִים, ארנבות, עכברים, כֹּחַ (אייכֿהאָרען) ועוד חיות אחרות אשר מֵעוֹרוֹתֵיהֶן תֵּעָשֶׂינָה אדרות יקרות לכבוד וְלַעֲדִי עֲדָיִם. מיני עופות רבים נמצאים בארץ הזאת במספר רב, צפרים השוכנות על פני המים, צפרים הנותנות זמירות, גם צפרים טורפות. בין השרצים נמצאים צפעונים מלאים חמת עכשוב, ונחשים בעל קשקשת. הסופרים והחוקרים מֶחקרי הטבע יסַפרו לנו דבר פלא כי לפעמים יֵרָאֶה הַנָמֵר הבענגאַלי בארץ הלזו בעת אשר הַקור חזק מאד, ויבוא הנה עד המַעלה החמשים ושלש ממעלות הָרוֹחַב –.


.5 עַמֵּי אֶרֶץ סִיבִּיר.


העמים היושבים ברוסיא האַזיאטית, הם תערובות עמים רבים ושונים אשר לא נִמצא כמספרם הרב ביתר כל ארצות תבל. בעלי הסטאַטיסטיק יעידו כי בכל ארץ רוסיא נמצאים יותר ממאה עמים שונים, וְיַעַן כי ידענו נאמנה כי בכל רוסיא האיירופית לא יִמָצְאוּ בלתי אם תשעה או עשרה עמים שונים, על כן נֵדַע אֶל־נכוֹן כי תשעים עמים שונים, וארבעים לשונות שונות נמצאות ברוסיא האזיאטית. על ראשי העמים ההם דִברנו כבר בספר הזה, ופֹה נוסיף עוד עליהם דברים מעטים: ראשי שבטי העמים ההם, הם: 1) טירקים בני שבטי הטוּראלינגים, באַרבינגים, אלייטים, קאַטשינגים, יאַרינגים, באָכֿטינגים, טוּבינגים, סאַייאַנים, ביריעסטים, סאָיאֶטים, טירקים ממחוזות נהר אָבּ, טשוּקלים וטאָם. 2) יאַקוּטים על נהר לענא. 3) סאַמאָייעדים יושבים על נהר פעטשאָראַ ויעניסיי התחתון, והם קִצרי רגלים, עיניהם קטנות וארוכות, חוטמם שקוע, פיהם רחב, שערותיהם עבות, שחורות ומזהירות. מראיהם ירקרק שחרחורת, ואינם רוחצים את בשרם במים כל הימים. בקיץ המה דַיָגִים ובחורף צַיָדִים. את בשר צידם יאכלו חי, ואת הדם ישתו בעודו חם ונוזל מהגידים והעורקים, והמה עובדי אלילים. 4) יעניסעיים. 5) פֿיננים, ואליהם יחשבו גם הוואָגוּלים, והם קטני קומה, שוכנים ביערים, דיגים וצידים, עובדי אלילים, אך רֻבָּם באו במסורת דת הנוצרית. 6) מאָנגאָלים, בוּריעטים (ארץ מולדתם מאָנגאָליע, והמה הרבים והעשירים בעַמי סיביר) וואָלאֶטים. 7) טוּנגוּזים, לאַמוּטים, קאָריאֶקים (עובדי אלילים, צידים ודיגים גם רועי צאן, ונודדים ממקום למקום) וּטְשוּקְטְשִים. 8) קאַמטשאַדאַלים, והם יושבי חֲצִי אִי קאַמטשאַטקאַ, עובדי אלילים, ורבים מהם באו בברית דת הנוצרית, פראים במדותיהם ופרועים במִנהגיהם, מקצתם לא ישכנו במקום אחד רק יסעו בעדרי קלי המרוץ אשר להם ממקום למקום, ומקצתם יגורו אצל הנהרות. הגברים יכינו צרכי הבית ונותנים מחיה לביתם וטרף לכלביהם, והנשים תעבדנה העורות מכלבי הים, קלי המרוץ והביברים. את בשרם לא ירחצו במים כל ימי חייהם, גם לא יקצצו את צפרניהם והנם מגֹאלים ונתעבים. את כלביהם יאהבו מאד ויאכלו אתם בקערה אחת, ונקל להם לטרוף את נפשם באפם. 9) אַליוּטים. 10) בני שבטים שונים: בוכאַרים, קיוואַנדערים וציגאַנים. 11) בני איירופא אשר באו לגור שם וְרֻבָּם רוסים ופולאנים. הדת השוררת בארץ היא רוסית יְוָנִית (גריכֿיש רוּסישע), אך גם דת קאַטוֹלית רומאית, פראָטעסטאַנטית, מחמדית גם דת בוּדדאַ ולאַמאַ מתהלכות בארץ הזאת באין מִפְגָע ומפריע.


.6 עַרְבוֹתֶיהָ.


ערבות (שטעפפען) גדולות מאד ורחבות ידים, נמצאות בארץ הזאת במספר רב, והן תְּכַלְכֵּלְנָה וּתְחַיֶנָה מפלגה שלישית מיושבי הארץ, הלא היא מפלגת אנשי המִקנה נוסעי בעֵדר (נאָמאַדען). בערבות ההן לא יִמָצְאוּ שְדוֹת זרע, גם אין בהן יערים ומַעינות ונהרים, ובכל זאת יֵשבו בהן אדם רב ובהמה רבה מדורות עולמים עד היום הזה. כי צמחים שונים יצמחו בהן בשפע רב מאד אשר יַכּוּ שרשיהם עמוק עמוק בארץ עד כי יינקו לֵחַ מתהום רובצת תחת. הצמחים ההם יתנו אֹכֶל לבהמה, והבהמה להאדם. גבעות החול מחסה ומסתור הן לעדרי הבקר והצאן בימי החורף מפני הסערות הגדולות המתחוללות שם, והעמקים אשר בין הגבעות ההן יִתְּנוּ מים בכל עת אשר יחפור שם האדם במעמקי האדמה. בארות רבות נמצאות שם אשר חפרו אותן אנשי המקנה לפני אלף דור, ובדורות החדשים נוספו עוד עליהן בארות רבות. הבארות ההן גדולות ורחָבות, ובבארות רבות נמצאות שם שִׁקֲתוֹת מים וּרְהָטִים כאשר היו עוד בימי יעקב אבינו (בראשית ל' ל"ח). אנשי מקנה ההם יעשו להם אֹהָלִים לְשִׁבְתָּם, וְיִצְעֲנו אותם ממקום למקום.

הערבות הגדולות בכל ערבות סיביר, הן: 1) הערבה הקירגיזית, תשתרע בין נהר אוראל ובין נהר אירטיש עד ים הכספי וים אַראַל. במקומות אחדים אדמתה אדמת כָּבוּל, ובמקומות אחדים היא מלֵאה חול ואבק, ובפאת דרומית מערבית אגמי רפש וּמֵי מַדְמֵנָה ושִכבת מלח, ובכללה איננה ארץ זרועה ולא תצלח לעבודת האדם. 2) הערבה האישימית (Иимская), מתפשטת בין נהר אישים ונהר אירטיש. חֶלקה הצפוני אדמה פּוֹרִיָה, וחלקה הדרומי ארץ ציה וצחיחה בלי מוצא מים. 3) הערבה הקוּלוּנדינית (Кулудинская), תשתרע בפאת מזרחית לנהר אירטיש ובפאת דרומית לים צאַנאַ. אדמתה אדמת בִּצָה וִיוֵן מצולה, חול וחצץ ושִכבת מלח. 4) הערבה הבּאַראַבּינצית (Барабинская), בין נהר אָבְּ ונהר אירטיש, אדמתה אדמת כָּבוּל ובלי רכסים והרים. 5) הערבה הָאַבּאַקאַנית (Абаканскя) אצל מוצא נהר אַבּאַקאַן הנופל לנהר יעניסיי מקצתה אדמה פּוֹרִיָה. 6) הערבה הסאַגאַאִית בין חוף נהר אַבּאַקאַן השמאלי ובין ים טעלעץ, ותשתרע לפאת צפונית עד נהר צוּלימאַ. אדמתה אדמת זרע, גם נמצאו בה גדרות צאן במספר רב לבני שבט הַטְשׁוּדִי הנוסעים שם עם עדריהם.


.7 פְּלַגוֹת סִיבִּיר לִמְדִינוֹתֶיהָ וְעָרֶיהָ.


ארץ סיביר נִפלגה לשתי פלגות: לסיביר המערבית ולסיביר המזרחית. יושבי סיביר המערבית פי שנים הם מיושבי סיביר המזרחית אשר בה יֵשֵׁב רק איש אחד או שלשה בְּכִבְרַת ארץ בת פרסה מרובעת.

1) סיביר המערבית גדולה ורחבת ידים כחצי כל איירופא, ובה שתי מדינות גדולות מאד: טאָבּאָלסק וטאָמסק.

a) מדינת טאָבאָלסק, גדולה ארבע פעמים מארץ פרייסען (לפני נִצְחוֹנָה במלחמת עסטרייך). עיר הבירה כשֵׁם המדינה “טאָבאָלסק” על חוף נהר אירטיש הימין וקרובה לְאֶשֶׁד נהר טאָבּאָל, נִבנתה בשנת 1587 אצל עיר טאַטאַרית ההרוסה כָּעֵת וּשְׁמָהּ “סיביר” לפָנים. מספר יושביה 18,000, מהם בוּכאַרים, טאַטאַרים גם ילדי איירופא אשר שֻׁלחו ביד פִּשְׁעָם וְהָגְלוּ סיביריה. בימים האלה יִנְוֶה בעיר הזאת נְצִיב הקיסר ושר הצבא המַצביא אנשי הצבא. בה בתי תפִלות לנוצרים יוָנים, למַחמדים וגם לבעלי כנסת לוטהער. בתי נזירים. בית הדפוס, בתי עִבּוּד עורות, בתי חרֹשת המעשה, בתי כלי אֳמָן לרופאי אנשי הצבא (כֿירוּרגישע אינשטרומענטע). בית משחק. מסחור גדול ומה גם בעורות יקרות לאדרות שער –. עיר אָמסק, מבצר ישן על נהר אירטיש ונהר אָם, מספר יושביה 16,275 נפש, ובתוכם גם אסירים רבים וּמְגוֹרָשִׁים אשר שֻׁלְחוּ ביד פִּשעם מארצות מושבותיהם. בעיר הזאת יושב הגענעראַל גובערנאַטאָר המושל בסיביר המערבית על פי קיסר רוסיא. בה בית ספר לְלַמֵד את בני הנעורים להיות מליצים (דאָלמעטשער) בין הרוסים ובין בני השבטים הרבים המדַברים בלשונות שונות וגרים בנפות ההם. בה גם בית ספר לנערי בני הצבא ללמדם טכסיסי מלחמה, גם מסחור רב בתוכה עם הקירגיזים –. טיוּמאַן (טיממען) על אשד נהר טומענקא לנהר טורא, מספר יושביה 21,060, בנויה בכברת ארץ פּוֹרִיָה, והיא העיר הראשונה אשר בנו הרוסים בסיביר בשנת 1585. בה בתי תפלות לנוצרים, בתי מסגוד למחמדים. מסחור בעצים, בתי עבוד לעורות הנשלחים לעיר קיאַכֿט –. טוּרינסק על נהר טוּרא, בה מבצר, בתי תפִלה, מסחור, 6000 תושבים –. טאַראַ על אשד נהר טורא אל תוך נהר אירטיש, בתי תפלות ובתי מסגוד, בתי מלאכה, מסחור, בערך 5000 יושבים –. סורגוט על נהר אָבְּ. בגלילותיה חיות רבות אשר עורותיהן יקרות מאד, ציד דגים, 3000 יושבים –. אישים על נהר אישים –. בערעזאָוו על נהר שאָסוואַ (אשר ישפוך את מֵימָיו במרחק שלש פרסאות משם לנהר אָבְּ), נוסדה בשנת 1593, מספר יושביה 1,170, מרביתם אנשים אשר שֻלחו שם ביד פשעם, והם עובדים שם עבודת פרך כְּדֵי רשעתם הגדולה. אל העיר הזאת הָגְלוּ בפקודת הממשלה הרוממה: הנסיך (קניאַז) מענשיקאָוו, הגראַף אָסטערמאַן, והטפסר דאָלגירוּקי. מהעיר הזאת והלאה לא יוכלו הסוסים נְשוֹא את הַמֶזֶג העז אשר בארץ הזאת, ועל כן יגדלו התושבים היושבים לפאת צפונית חַיוֹת קַלֵי הַמֵרוּץ לשאת משאם ולנסוע למסעיהם –. אַבְּדאָרסק על חוף נהר אָבְּ הימני תחת גלגל צִיר הצפוני (פאָלאַר קרייז) בקרבת ים הקרח. בערך 1500 תושבים, מהם רוסים, קאָזאַקים ואָסטיאַקים –. פעלים על אשד נהר פעלים לתוך נהר טוואָאַ, נוסדה בשנת 1593, מבצר קטן, כאלף תושבים ומרביתם מָחרמים מארץ מולדתם ביד פשעם. בגליל העיר הזאת יערים סבוכים וַעֲבֻתִּים –. במדינת טאָבאָלסק יושבים (זולת הרוסים) בערך 27,600 טאַטאַרים, 8000 בוכאַרים, 4,500 וואָגוּלים, 19,000 אָסטיאַקים הנוסעים בעדרים ונודדים ממקום למקום לצוד חַיְתוֹ יער ודגים, 3,000 סאַמאָיעדים, 300 קאַלמיקים.

b) מדינת טאָמסק, שֵׁם עיר הראשה כשם המדינה, בנויה על נהר טאָם, מספר יושביה 20,000, והיא העיר הטובה בכל ערי סיביר המערבית. בה בתי תפלות גם בתי מסגוד, בית חֶבר לחברת סוחרי אַמעריקאַ, בית נשק, בתי עבוד עורות, מסחור רב באדרות שער, בתנובות שדה ובעורות חיות ובהמות. העיר הזאת נבנתה בשנת 1604, וּבִמְסִבֶּיהָ עפרות זהב לָרוֹב גם סוסים ומקנה רב מאד –. קאָליוואַן על נהר אָבּ, מספר יושביה 2800. בה בית גדול לִלְטוֹש אבנים יקרות ממינים שונים, ומאבני פראָפֿיר ויאַספיס יֵעָשׂוּ שם עמודי חוֹסֶן, טְפָחוֹת (געזימסע) וכותרות ועוד רבות כאלה. בכל גלילות העיר הזאת שׂבע גדול ויושביהם יחיו חיים נעימים –. זמיינאָגאָרסק (עיר הנחשים), מספר יושביה בערך 15,000, וּבִמְסִבֶּיהָ מַצְרֵף לכסף רב ועצום מאד –. בּאַרנאַאול (Барнаулъ), על נהר באַרנאַאוּל בַּמָקוֹם אשר ישתפך אל נהר אָבּ, והיא בנויה על ראש הר נִשפה, ובתוכה בתי תפלות שונים, בתי חפשית, בתי יתומים, בתי מחסה לעניים, בית ספר ללמוּדי מחצב ההרים, בית אֹסֶף לדברים עתיקים. בית דפוס, בתי מסחור עִם חנויות רבות, מַצְרֵף לַכֶּסֶף וּמָקוֹם אשר זְהַב כל סיביר יובא וִיזֻקק שם. מספר יושביה בערך 11,300, ומהם סוחרים אשכנזים רבים, והיא אחת הערים הטובות אשר בסיביר, אוירה נעים ואדמתה פּוֹרִיָה –. קוּזנעץ, עיר מבצר על נהר טאָם, מספר יושביה כשלשת אלפים, בנויה בְכִכַּר אשר אדמתו טובה וּפּוֹרִיָה ובקִרבתה בתי מצרף לכסף וְכוּר לזהב. בגליל העיר הזאת יושבים יהודים על שדותיהם במושב קאַינסק על נהר אָם ויעבדו את האדמה –.

למדינת טאָמסק יֵחָשבו גם הנפות האלה: a) נוֹף סעמיפאָלאַטינסק, בקִרבת ים באַלכאַש, נוף יפה ונעים מכל נפות סיביר, אשר יִקָרֵא בשם סיביר הָאִיטאַלקית. בו העיר הנקראת גם כן בשם סעמיפאָלאַנטינסק, מספר יושביה 7000, והיא בנויה על נהר אירטיש –. b) נפת טוּרקעסטאַן אשר נִקרע מאת הכאַנאַט כאָקאַן ונספח אל ארץ רוסיא, בו עיר טשאַקענד, מספר יושביה 80,000, ובתוכה נמצאים 310 בתי מסגוד, שׁוּק גדול ובתי מלאכה, וסביב לה כרמים וגנים נחמדים –. c) ארץ הקירגיזים הסיבירים, תשתרע מֵאוּראַל עד אִירטיש, וגדולה היא יותר מן 1/2 6 מארץ פרייסען (עד מלחמת עסטרייך). הקירגיזים ההם נֶחלקו לשלש מחלקות (אָרדאַ), האחת נקראת המַחלקה הגדולה, השניה בשם המחלקה הקטנה, והשלישית בשם המחלקה הַתִּיכוֹנָה או הסיבירית. הקירגיזים הם אנשי מקנה ובזויי עָם, לשונם לשון אוּסבעקית, דתם דת מחמד נִשחתה וְסוּרָה. מִקנה רב להם, גם סוסים רבים מאד, וביד פקידיהם נמצאו לפעמים יותר מעשרת אלפים סוסים.

.II סיביר המזרחית, גָדלה כגודל איירופא ותכונתה גבוהה מתכונת סיביר המערבית, ובה שלש מדינות: יעניסייסק, יאַקוּטְסְק וְאִירְקוּטְסְק.

a) מדינת יעניסייסק, מִדָתָהּ בערך 1/4 מכל ארץ איירופא, חֲצִי מספר יושביה אנשי המִקנה (380,000) באו במָסורת דת הנוצרית. עיר הראשה בתוכה היא קראַסנאָיאַרסק, מספר יושביה בערך עשרת אלפים, והיא בנויה באחת הנָפות הַפּוֹרִיוֹת אשר בסיביר המזרחית. בה גימנאַזיום ובית אוצר לדברים עתיקים הנמצאים בארץ סיביר. בקרבתה מצרף לכסף ומקום לזהב יָזוֹקוּ –. עיר יעניסייסק על נהר יעניסיי, מספר יושביה בערך 7000, ומשלח ידם בעורות לאדרות שער ותנובות שדה, בה ימי שׁוּק גדולים אשר אליהם ינהרו סוחרים רבים מכל אפסי ארץ סיביר –. אַבּאַקאַנסק על נהר יעניסיי, כשני אלפים תושבים, ובקִרבתה ההר הנפלא הנקרא בשם “איזיק” והנודע בגלל הקברים הרבים הנמצאים עליו המכונים בשם “קִברות המאָנגאָלים” –. טאַראַכאַנסק או מאַנגאַזעאַ על אשד נהר טורוכא אל נהר יעניסיי, היא עיר הראשה לסחר הרוסים עם שבטי הסאַמאָיעדים, הטונגוזים, האסטיאקים ועוד שבטים רבים כאלה. בה מבצר קטן ומסחור גדול באדרות שער גם צֵיד דגים, ומספר יושביה כשני אלפים –.

b) מדינת יאַקוּטְסְק, היא השוממה והאבֵלה בכל סיביר, גדולה שמונה פעמים מארץ צרפת, בכל פרסה מרובעת לא ישבו כי אם שלשה אנשים. בה שורר הַקוֹר בעֻזו יתר הרבה מכל מחוזות סיביר, ובה חַיוֹת בעלות עורות יקרים במספר רב מבכל ארץ סיביר. שֵׁם עיר הבירה כשם המדינה יאַקוטסק על נהר לענאַ, והיא רחוקה מפעטערבורג 5/7 1230 פרסאות, מספר יושביה בערך 5000, מרביתם רוסים, קאזאקים ויאַקוטים. בחורף יגדל בה הַקוֹר עד 40 מעלות, והאדמה תהָפך שם לנציב קרח עד עומק 600 רגל, ובימי הקיץ יגדל שם הַחום עד 20 מעלות. בה חברה הראשית לחברת סוחרי רוסיא הסוחרים עם אדרות שער לאמעריקא. בתי תפלות שונים. שרידי מבצר ישן. ימי שׁוּק גדולים בקיץ ובחֹדש דעצעמבער. עיר ניזני־קאָלימסק על אשד נהר קאָלימאַ לא־רחוק מים הקרח. בה ימי שׁוּק גדולים אשר אליהם יבואו סוחרים רבים מֵעַמֵי הצָפון, מספר יושביה כאלף איש ומרביתם קאָזאַקים –. אָלאָנסק על אשד נהר אָלאנסק לתוך ים הקרח, והיא העיר היותר צפונית מכל עד סיביר, ומפני הקור הנורא השורר שם לא ישבו בה כי אם אנשים מעטים וכמאה בתים בתוכה –. ועוד ערים וכפרים במדינה הזאת אשר יושביהם הם יאַקוטים, טוּנגוּזים, בוּריאַטים, לאַמוּטים ויוּקאַגירים. על יד נהר אָלמעקא יש מוצא לזהב רב –. למדינת יאַקוטסק יֵחָשְבו האיים אשר בים הקרח, איים שוממים מבלי יושב ורק צַיָדִים יבואו אליהם לעתים מזֻמנים לצוד ציד. הנכבדים בהם, הם האיים אשר מספרם יותר מִמֵאָה, ונטועים נוֹכַח אשד נהר לענאַ אל תוך הים. בהם נמצאים צִבֻּרֵי עצים שונים אשר ישליך הים מתוכו וְשִׂיאָם עד שתי מאות רגל11. בין נציבי??? הַקֶרַח אשר שם, יתהלכו שועלים (פּאָלאַר פֿיקסע), דֻבֵּי הקרח, קַלֵי המֵרוץ, עופות המים, ועוד חַיוֹת ועופות פראים –. גם נמצאו שם עצמות שנהבים ועוד חַיוֹת גדולות אשר ספו תמו כבר וְעִקבותיהן לא נודעו עוד בארץ12. בין שרידי דורות עולמים ההם, יִמָצְאוּ בְּרוּאִים שונים אשר עוֹדָם שלֵמים וכל שַׁכּוּלָה אין בכל יְצוּרֵי גְוִיוֹתֵיהֶם, רק נֶהפכו לחמרים מוּצָקִים וקשים כאבנים (פֿערשטיינערטע) –. גם עוד איים רבים בים הקרח אשר יחשבו למדינת יאַקוטסק.

c) מדינת אירקוּטסק על ים בּאַייקאַל, מִדתה כמִדת ארץ עסטרייך. שֵׁם עיר הראשה כשם המדינה “אירקוטסק” על נהר איקוט ונהר אַנגאַראַ, בנויה בנָוה על אדמת נוֹף יפה והרים סביב לה. בה מושב שר הגליל ושר הצבא המַצביא את אנשי הצבא, כשלשים בתי תפלות בתוכה, גימנאַזיום, (אשר בו ילמדו בני הנעורים גם שפת יאַפּאַנית) ובית עקד ספרים, סימנעאַר ללמודי דת הנוצרית, בתי ספר לבני העם, בתי ספר ללמודי טכסיסי מלחמה, בית דפוס, בית משחק, בית מוסר ובית עבודה לאנשים חטאים, שׁוּק מסחור (באַזאַר), בית מלאכה מהֻלל מאד אשר הקימה הממשלה לאריגת בגדי צמר בעד אנשי הצבא אשר בכל ארץ סיביר, בית מרכולת לחברת סוחרי אמעריקא, בתי עבוד עורות, בתי מלאכת בּוֹרִית ועוד מלאכות רבות ושונות. בה מסחר רב ועצום, ימי שׁוּק גדולים ונודעים, ומספר יושביה בערך

  1. בקרבתה ברֵכות מלוחות אשר המלח ההוא יועיל לפתוח עוֹצֶר בטן (פוּרגיר זאַלץ) –. טעלמא עיר מצער ונודעת בגלל בתי חרֹשת המעשה אשר בתוכה, ומה גם בית אריגת בד וצמר אשר הקימה הממשלה אשר יוצאים ממנו כשלשים אלף אַמוֹת ממיני אֶרֶג שוֹנִים בכל שנה ושנה. מספר יושביה כשלשת אלפים ומַרביתם גולים ומגוֹרשים מארץ מולדתם ביד פִשעם –. קיאַכֿטאַ על הנהר הנקרא גם כן בשם קיאַכֿטאַ, עיר קטנה על גבול כֿינאַ, רחוקה 201 פרסאות מעיר פעקינג, 1/2 928 פרסאות מפעטערבורג, מקום מסחר הראשי בין רוסיא ובין כינא. בה מבצר קטן, בית ספר ללמוד שפת כינעזית, ומספר יושביה כשבעת אלפים –. נערשינסק, על אשד נהר נערטשא לנהר שילקאַ. נִפלגה לשתים: לעיר החדשה ולעיר הישָנה, הרחוקות אשה מאחותה כחצי פרסה. בעיר החדשה כחמשת אלפים, ובעיר הישנה כשלשת אלפים תושבים. בההרים אשר סביב לה יֵחָצֵב כסף וזהב רב מאד, בשלשים ושלשה הרים נמצאים תמיד כאלפים איש החוצבים את הזהב ואת הכסף, ואלף איש אשר רוב פשעיהם הדיחום אל סיביר יעבדו עבודת פרך בבורות וּמִנְהָרוֹת עמוקות מאד ונוראות אשר בְּקִצְבֵי ההרים ההם –.

בשנת 1861 לכדו הרוסים יותר מֵחֲצִי ארץ מאַנדשוּריי אשר להכינעזים. גבול הארץ ההיא הוא צפונית לממלכת כינאַ, תִּשְׂתָּרֵעַ על שני עברי הנהר הגדול נְהַר אַמוּר, והיא בכלל ארץ רָמָתַיִם, ורֻכסי הרים עם שריגים רבים עוברים בתוכה. תכונתה בין המַעלה הארבעים ובין המעלה החמשים, ובכל זאת אוירה עז מאד. החוֹרף יחל שם באחרית ימי חֹדש סעפטעמבער וישלוט בֶּעֱזוּזוֹ עד חֹדש אַפריל. הנהרות מכֻסים שם בקרח ששה חדשים רצופים. כְּעוֹז הַקוֹר בימי החוֹרף, כן עַז גם הַחוֹם בימי הקיץ. הארץ הזאת כֻּלה מַשקה ועל כן ישגשגו שם נִטעי נעמנים בשפע רב, יערים גדולים במספר גדול נמצאים שם ובתוכם חיות רבות ושונות אשר עורותיהן יקרים מאד, גם דגים רבים מאד ידגו שם בנהרות וביאורים ואגמים. האדמה טובה וּדְשֵׁנָה, אך יושביה לא יחרשו ולא יזרעו אותה, ובמקומות מעטים אשר תֵּעָבֵד האדמה, עובדיה הם רק הכינעזים אשר שֻׁלחו שם ביד פשעם. כל עַם הארץ הזאת הנקובים בשם מאַנְדְשׁוּ הם נודדים בארץ לָצוּד צֵיד חַיוֹת בַּעלות אדרות שֵער או לָצוּד דגים, גם לא יחדלו מֵעשֶׁק ידיהם, כי ככל שכניהם מהירים גם הם לעשוק עשק ולשלול שלל. הם לא ישיתו לבם אל המַטמונים הנסתרים בקצבי ההרים לחפור אחריהם ולהוציאם למעניהם, כאשר לא ישיתו לב גם אל הצמחים והנטיעים הרבים והשונים הנמצאים בארצם. מספר עַם בני המאַנדשוּ נעלם מעינינו, גם תכונת ארצם לא ידענו עד אשר באו רוב נפותיה בידי הרוסים וַיַחְתְּרוּ וַיַחְדְרוּ בארץ פנימה ויאספו בחפניהם ידיעות רבות על אֹדותיה.

העיר הראשה בנפות המאַנדשוּריי אשר בידי הרוסים, היא עיר בלאַגאָוויעשצענסק (Благовѣщенскъ) אשר נבנתה לפני שָׁנִים מעטות בקִרבת עיר ההרס הנקובה בשם אַלבּאַזין אשר בָּנוּ אותה הרוסים לפָנים בימי אלעקסיי מיכאַיילאָוויץ.

חֶבל חוֹף הים (Обл. Приморская), יְכַלְכֵּל כל המחוזות והנפות אשר על חוֹף ים אֻקינוס הגדול. המקומות הטובים למושב בני האדם יותר מכל הנפות והמחוזות ההם, הם על חוֹף ים הַיאַפּאָנִי. שם נוסדה בשנת 1857 על אֶשֶד נהר אַמוּר, עיר מִבצר הנקראת בשם ניקאָלאַייעווסק, ועל לשון הים הנָקוב בשם דע־קאַסטראַ נִבנתה עיר החוף אשר היא נודעת בשם אַלכסאַנדראָווסק, ועל יד המקום אשר יתאחדו שם ברֵכת קיזא עִם אַמוּר נוסדה העיר סאָפֿיסק (Софійскь).

זה מעט הִגדילו עוד הרוסים את שטח ארצם הגדולה בלָכדם נפות רבות בטאַטאַריא החפשית ומחוזות ארץ בוכאַריא, ובכל מָקום אשר תדרוך כף רגלם, יעשו סדרים ישרים, יהפכו עָרֵי חוֹרֶב לערי מוֹשָב, וארץ צלמות לארץ חֶמְדָה.


8. קַאמְטְשַאטְקַא.


חֲצִי אִי קאַמטשאַטקאַ, יכיל ארץ גדולה ורחבת ידים אשר מִדת שִטחה יותר מארבעת אלפים פרסאות מרובעות. ים קאַמטשאַטקאַ, ים אָחאָצק וארץ מושב הקאָריאַקים יָסוֹבּוּ את הארץ הזאת מכל עֲבָרֶיהָ. אדמתה זרועה אבנים וסלעים, גם פניה נִזעמים תמיד ולא תחלוץ שַׁד להניק בניה דֵי מחסורם. אך במקומות אחדים האדמה דשֵׁנה וּפוֹרִיָה וְכָרִים (וויזען) נחמדים נמצאים בתוכה, ובשנות האחרונות האלה סִקְלוּ הָאִכָּרִים את השדֵמות מאבני נגף, וביגיעת כפים זרעו שדות גם נטעו גנים, והאדמה לא כָלאה את תנובותיה להחיות את יושביה העובדים אותה. חֲצִי אִי הזה נודע כבר ליושבי יאַקוטסק בשנת 1690, ובשנת 1696 באו שם לראשונה שש עשרה קאָזאַקים לָשֶׁבֶת בתוכו, וברבות הימים החלו אנשי התָּרים לָתוּר אותו לארכו ולרחבו, ובשנת 1706 חָדרו בפעם הראשונה בקצהו הדרומי.

בארץ הזאת בַּתָּוֶך ישתרעו רֻכסי הרים המריקים אש וְתַלְפִּיוֹתֵיהֶם הַלֹהֲטוֹת תֵּרָאֶינָה מרחוק לחרדת לב. עד היום בּוֹעֲרִים עוד ההרים הנקובים בשם טאָלבּאַטשינק, קאַמטשאַטקאַ, וולניטשקאַיאַ, גם סביבות הר קאַמטשאַטקאַ נמצאים עוד הרי שרֵפה במספר רב החוצבים להבות אש, ועוד הרים רבים זולתם מתנשאים שם עד לב השמים אשר אחדים מהם עוד לא חָדלו רוֹגֶז, לָעַד יֶעשן אפם, בְּחֻבָּם יֵקַד יְקוֹד אש אוכלה, וּבְשָׁאוֹן איום ונורא יזרמו מַבּוּל לֶהָבוֹת עד למרחוק. בין ההרים הנוראים ההם יתנשא גם ההר הנודע בשם אַוואַטשא אשר שִׂיאוֹ מגיע עד 7664 רגל. נהרים רבים בארץ הזאת והגדול בהם הוא נהר קאַמטשאַטקאַ אשר יתהלך מראשית מוצאו עד שטף קִצוֹ מהלך 276 פרסאות. מַעינים מינעראַליים יביעו על אדמת חצי האי הזה במספר רב. אויר הארץ עז מאד, בחֹדש סעפטעמבער יְכַסה הַקוֹר את פני הנהרות במכסה קרח וְקִפָּאוֹן, ובחֹדש יאַנואַר יגבר הקור וְיַעַל עד 40 מעלות (במעלות מוֹדֵד האויר). עצי היערים מעטים שם, האדמה פּוֹרִיָה אך תבואותיה מעטות וְדַלוֹת, יען כי האבנים הרבות אשר בתוכה תִּכְאַבְנָה כל חֶלקה טובה עד כי רק ברוב אוֹנִים וחוֹזק יד יוציא הָאִכָּר ממנה תפוחי אדמה, כְּרוּב (ריבען), יֶרֶק (קאָהל) ועוד זרעונים (געמיזע) מעטים. חַיוֹת רבות ושונות נִמצאות בחצי אי הזה המַעשירות את יושביו הַצַיָדִים והסוחרים בְּעוֹרוֹתֵיהֶן היקרות, כי בו יִמָצְאוּ דֻבִּים, זאבים, שועלים בעלי צבעים שונים, צאָבעל, עכברי הרים (בערג ראַטצען), חוֹלֶד (וויזיל, הערמעלין), הזולל (דער פֿילפֿראַס), קלי המרוץ, אַקוּ (שטיין באָק), אריות הים, זאבי ים, סוסי ים, כלבי ים, בִּבְּרֵי ים וּפָרוֹת הים. הכלבים הם לתועלת גדולה בקאַמטשעטקא, כי הצידים יֵעָזרוּ על ידם לָצוּד צַיִד, עוֹרָם מִכְסֵה עָתִיק בְּקוֹר וְצִנַת קרח, גם ירתמו אותם לְעֶגְלוֹת החוֹרף כסוסים, והם יסיעו את האדם ואת הכבודה אשר להם ממקום למקום. עוד נמצאים שם צוֹדֵי דגים (פֿישאָטטער), תנינים גדולים, צפרים רבות אין מספר ממינים שונים, דגים רבים מאד יִדְגוּ בַיַמִים ובנהרות, דגים מלוחים (הערינגע) יבואו בימי הבציר בתוך הימים והנחלים המתאחדים עם ים המזרחי (עסליטכֿעס וועלטמעער) ושמה יהיו כל ימי החורף, ובשוב האביב ישובו אל הים. תושבי חצי אי הזה הם שני לאֻמים: קאַמטשאַדאַלים וקאָריאַקים. האנשים יתכסו בעור כלבים, והנשים תלבשנה בגדים כבגדי נשי הרוסים, בקיץ הם יושבים באהלים (באַלאַגאַנען), ובחורף בבתים קטנים. ערים אין להם כי אם כפרים, גם רוסים מְתֵי מספר יגורו שם. ראשית מאכלם דגים עם שֶׁמֶן טהראַן, גם גרגרי אדמה (בעערען) ובשר כלבים וְדֻבִּים. הם מהירים במלאכת הציד, ובעד עורות החיות אשר יָצוּדוּ, יקחו להם יין שרף, כי אוהבים הם לשתות לְשָׁכְרָה, וְשִׁכָּרוֹן ועצלות גם אִִי־נִקָיוֹן, הם הם תכונותיהם ודרכיהם. ואף כי הם באו כבר במָסורת דת הנוצרית (רוּסִית יְוָנִית), בכל זאת הם מַחזיקים עוד גם במנהגי דת אבותיהם עובדי האלילים, גם יתהוללו עוד בשירי עַמָם וזִמרתם וּמְחוֹלוֹתֵיהֶם ובכל הבלי שוא אשר היו להם בימי קדם. מספרם בערך חמשת אלפים, והם הולכים הלוך וחסור –. בתוך העמים ההם יושבים בעלי פקודות (בעאַמטע), עובדי אדמה גם מָחרמים (פֿערבאַננטע), ומספרם כשלש או כארבע מאות.

באחרית מֵאָה שְׁבַע העשרה לספהנ"ו, לכדו הרוסים את קאַמטשאַטקא, וכעת היא מדינה גדולה מיוחדת תחת פקודת רב ושליט מִטַעַם הקיסר, ואיתן מושבו בעיר הַחוֹף הנודעת בשם פּעטראָפּאַוולאָווסק, עיר בצורה עִם מִגדל מֵאִיר להאיר את הלילה לעוברי אָרחות ים –. העיר הזאת רחוקה מפעטערבורג 1600 פרסאות, ולה חוף אניות טוב ויפה, והוא אחד מֵהַחֻפִּים הנאוים והטובים בכל חֻפֵּי הַיַמִים. ובה בית סוֹחֵר לסוחרי אמעריקא. גדולה ממנה היא עיר ניזני־קאַמטשאַטסקס על נהר קאַמטשאַטסקאַ, והיא עיר מסחור היותה רחוקה בכל ערי ארץ רוסיא, כי רחוקה היא מפעטערבורג 11,694 וויערסט. כאלפים תושבים בתוכה, ובימים הראשונים היתה בירת חצי האי הזה –. וויערחני־קאַמטשאַטקס על הנהר הנזכר ויושביה כאלף איש –. קליוטשעווסקאַיאַ, בנויה בקִרבת הר שרֵפה הנקרא בשם “קליוטשי”, ובתוכה בית ספר לנערי אנשי הצבא שומרי משמרת בחצי אי הזה –. טיגילסק על נהר טיגיל, חוף אניות ובערך 500 תושבים –. באַלשערעטסק, לפָנים עיר הבירה שנים מעטות, לה חוף אניות ומספר יושביה בערך 600.

תחת פקודת השר המָפקד מהממשלה על קאַמטשאַטקאַ, יֵחָשְבוּ גם שמונת האיים המכונים בשם “אִיֵי בעהרינג” אשר לא יֵשב אדם בהם. האיים ההם נטועים בים קאַמטשאַטקי נוֹכַח עיר ניזני־קאַמטשאַטסק. הגדול בהם הוא הנקרא גם כן בשם “בעהרינג”, והנודע בגלל אשר בו מֵת הַתַּיָר המפֹאר בעהרינג אשר נִלחץ לַחֲרוֹף על האִי ההוא –. מפאת דרומית לקאַמטשאַטקאַ ישתרעו איים רבים עד ארץ יאַפאן, והם נודעים בשם איי קוּרִיל, בהם הרי שרֵפה, יושביהם מתיחשים לשבטי הקאַמטשאַדאַלים, ורבים מהם לשבטי הָאַיְנאָס הנבדלים בתָארם מכל יושבי הארצות הקרובות להם. תוצאות אדמת האיים ההם, הן: עצי־מחט (נאַדעל האָלץ), נחֹשת, גפרית, סאַלמיאַק, מַעינים מינעראַליים, עוֹרוֹת חַיוֹת יקרות לאדרות שער. בשנת 1829 נסו הרוסים בפעם הראשונה לזרוע שם תפוחי אדמה, ומעשיהם הצליח בידיהם. מהאיים הרבים אשר בים הקרח בין אשד נהר לענאַ ונהר קאָלימאַ, נכבדים הם האיים הנקובים בשם סיביר החדש, קאָטעלני (Котельны, קעסעלאינזעל), טהאַדדאֶאוּס (Таддеевскій), ליאַחאָווסקי וּסטאָלבּאָווי. בכל האיים ההם האויר לח וקר, והם מכֻסים בצמחים מעטים וירק דשא, אך יערים לא יִמָצְאוּ שם, עליהם מתהלכים שועלים, דֻבִּים לבָנים, קלי המֵרוץ, תרנגולות לְבָנוֹת (קוּראָפאַטים), ובקיץ יעופו אליהם אַוְזִים ובני אוזים פראים, גם נמצאות שם עצמות בעלי חיים גדולים ושונים מכל בעלי חיים הנודעים לנו בתבל, והם שארית הַחַיוֹת אשר התהלכו בארץ החיים לפני שָׁנִים כבירות אין חֵקר.


9. מַסָע בְּעַרְבוֹת סִיבִּיר.


כל שומעי התלאות וְהַזְוָעוֹת המוצאות את הסוחר מִדֵי עָבְרוֹ בָּאֳנִיַת־הַמִדְבָּר – הַגָמָל – בְּיַם חוֹל לֹהֵט אשר בְעַרְבוֹת אפריקא או עֲרָב, הלא ישתוֹממו למשמע אזניהם, לבם יָפוּג ורוחם יֶהגה אימה: איכה ישליך האדם את נפשו מִנֶגֶד בתֹהו יְלֵל ישמון, רֵבֶץ הַמָוֶת עִם כל צִבְאוֹת בָּלַע, אשר על כל מִדרך כף רגלו קבָרים לוֹ וְעָרוּם שְׁאוֹל נגדו? אולם הסוחר העובר בעֵמק רפאים ההוא ימצא נוֹחַם בְּמַסָעוֹ בזָכרו לרגעים כי ימי המסע לא יִמָשֵׁכוּ, ואחרי יוֹמַיִים או שלשה יגיע למחוז חֶפצו, וְחֵלֶף עֲמָלוֹ יְמַלֵא את אַמְתַּחתו הון יקר וכסף תועפות לו, וגם נפשו תִמָלֵא. אפס מה נשתומם עוד ביתר עָז על הסוחר הרוסי הנוסע דרך שלשת אלפים וויערסט פַּעֲמַיִם מִיאַקוּטְסְק לקאָלימסק ומקאָלימסק לְיאַקוּטסק, ובכל עֲמָלוֹ הנורא לא יַרְוִיחַ רק עשרה למאה או עוד מִצְעָר גם מזה! ומַהלך רב ועצום כזה, יִסַע בימי החוֹרף בְּהִתְגַבֵּר הַקוֹר יותר משלשים מַעלות (גראַד), יִסַע דרך יְעָרִים עֲבֻתִּים לא יֵחָקֵרוּ, יעבור על פני בִצוֹת, יְוֵן מְצוּלָה ואגמי רֶפֶש עמוקים מאד אשר עָלֵימוֹ יִתְעַלֵם שלג וקרח נורא, יֵלֵך ימים רבים מבלי רְאוֹת פני אדם, מבלי מְצוֹא מָנוֹחַ לכף רגליו, ומחסה ומסתור מרוח סוֹעָה וסער המתחולל במִדבר הגדול והנורא ההוא, לרגעים יִסָכֵן להיות טֶרֶף לְשִׁנֵי חַיוֹת טורפות בנפול חבלי שֵׁנָה על עיניו, לרגעים נפשו בכַפו פן יַבְהִילוּהוּ זִרמי שלג ויכסוהו ויקברוהו תחתיהם, ועוד רע ומר מכל אלה פן ימות סוסו ברעב מֵחוֹסֶר מִסְפּוֹא, ואז צָפוי הוא אֱלֵי מָוֶת בתֹהו יְלֵל המָות ההוא –.

סוּסֵי ארחות סוחרים ההם, יתנודדו לאט לאט איש אחרי רעהו, בכבֵדות יצעדו צעד צעד, שְחוֹחַ ובלי כחַ יסחבו כוֹבֶד משאם בין שִׁכְבַת השלג ורגבי הקרח אשר עִקְבוֹת חַיוֹת רעות עליהם יֵרָאוּ וחוֹתַם אבדון נֶחתם על פניהם –. הסוחרים יושבים בִּמְרוֹם כַּר סוסיהם (זאַטטעלן) מְלֻבָּשִׁים באדרות שֵעָר העשויות מֵעוֹרוֹת עזים או סוסים ושערותיהם יוצאות החוצה, על ראשיהם מצנפת עור חיה או בהמה, וברגליהם מנעלים ארוכים מֵעוֹרוֹת צְבָאִים (רעננטהיר הויט) המגיעים עד השוקים ועד הברכים, פניהם חבושים במסוה בגד עָב, וצואריהם מעֻלפים במעטפת עוֹר. בבגדים מוּזָרִים כאלה הם מתנועעים ומתנודדים על כַּר הסוסים. אין דובר דבר, אין קול ואין קשב, דוּמִיַת קֶבֶר על פני כל הישימון, וְדִמְמַת תֹהו בקרב לבם. הַקוֹר חזק מאד וְכָבֵד מִנְשוֹא, חִצֵי הַכְּפוֹר יְפַלְחוּ כל בַּדֵי עוֹרָם, וּבֵינוֹת לערפלי עלטה וְעָבֵי נֶשֶׁף יָסוֹלו ארחות דרכם –. אחרי מַהלך רב בְּאֶמֶשׁ שואה ומשואה, יִבָּקע בִקְצֵה שׁוּלֵי הרקיע קַו אור לֹהֵט כָּאֵשׁ וְאָדוֹם כַּדָם – הוא שְביב הראשון אשר ישַלח השמש לפניו לְפַלֵס לו נָתיב בתהום החֹשך והצלמות –. ערפלי הליל ימסו מעט מעט, אך עוד זמן רב הם מתגלגלים על ראשי הנוסעים בטרם יחלפו כָלִיל. השמש יֵצֵא על הארץ, דִמְיוֹנוֹ ככַדור אש לֶהבה היורד משמים ומגמת פניו להִתנפל על עֲפר הארץ. והנה – ההּ חֶזְיוֹן פֶּלֶא! – על שִכְבַת השלג מְפַזְזִים אלפי קשתות אור יְקָרות כדמות הקשת בענן, יפעת נוגַה מְשַחֶקֶת על פני החציר היבש אשר על פני הַבִּצוֹת, ורבבות מאורי אור מְרַקְדִים בִּשְׁלַל צְבָעִים על סִבכי העצים שִפלי הקומה אשר קֻמטו מקרח וְקִפָּאוֹן, כדורי זֹהַר כעין אבני ברקת, קַוֵי אור כמראה זִיו הברק וַחֲזִיזֵי נְגוֹהוֹת חִדלי ספורות, מתנודדים, מתעופפים, מרחפים מתגלגלים ומפיצים קרני הוד תחת כל השמים, והארץ מֵאִירָה מִזִיו הֲדַר כבודם – צִללי העצים ישתרעו, יגדלו, יֵרוֹמוּ ויעלו מעלה מעלה, ושם בְּרוּם הרקיע יתהפכו לתמונות שונות ודמיונות נפלאות: לתמונות מגדלים גבוהים, מצודות רָמוֹת, עמודי חוֹסֶן, היכלי תלפיות, ארמנות עוֹז וטירות נשגבות – ומה יָקָר החזון הזה! מה נפלא הודו ויפי זָהרו! – אך בעוד אשר תתפלא עליו נפש האדם, יֵעָלֵם כרגע וגם עִקבותיו לא יִוָדְעוּ עוד! 13.

השמש יבוא ועִמו יחד יסופו יתמו החזיונות הנפלאים עם שלל צבע אוריהם; עוד הפעם ישתרע מכסה השלג במרחק אין קץ, עוד הפעם יֵרָאוּ העצים השפונים בכפור ושלג. עוד הפעם ירד הענן וישת חֹשך אפלה במדבר ציה וערָבה ההוא, דממת מות את בלהות שאול נִפגשה, חַתְחַתִּים ושאיה בדרך! והנוסעים מתנודדים כרפאים בארץ צלמות.

אחרי מהלך רב ונורא כזה, יכירו הנוסעים כי קרובים הם אל המקום אשר ילינו שם בלילה; היאַקוּטִים בעלי הסוסים מעירים ומעוררים את סוסיהם העיפים להחיש מצעדיהם, גם הסוסים מריחים מרחוק את המקום אשר ינוחו שם מעט מעמלם, וִיגַבְּרוּ שארית כֹֹּחָם להרים פעמיהם, ולאחרונה יגיעו למחוז חֶפצם –. עמודי עצים אשר חָשַׂך משחור תָּארם, יושיטו ראשיהם מבעד השלג, ושם שם המקום אשר יבערו בו הנוסעים אש לְיַבֵּשׁ בגדיהם ולבַשל מאכלם. הנוסעים יורדים מהסוסים, והיאַקוטים יְפַתְּחו את סוסיהם לתת להם מספוא. האש התלקח מעט מעט על האח, קול להב אש אֹכלה קש או קול הסירים יִשָמַע תחת הסיר או הקלחת; הסוחרים ירבצו על יריעות סביבות האש, ומשרתיהם יכינו להם ארוחת הלילה. מהרה קל יפשטו את בגדיהם המכֻסים בשלג וקרח, יסירו את המסוה מעל פניהם, יחמו ויאמרו האח חַמוֹנוּ ראינו אוּר! אך בכל עת אשר ישאפו רוח, הֶבֶל פיהם ינדוף כִּכְּפוֹר דק, ובהוציאם הֶגֶה מפיהם, הם רואים את הקולות רועדים באויר –. זמן רב יעבור עד אשר יִמַס השלג סביבם, עד אשר ימוֹג הקרח מהלחם אשר יאכלו ועד אשר יבֻשל הנזיד בתוך הקלחת –. טרם ישכבון לישון, ישטחו את בגדיהם נוֹכַח האש לְיַבְּשֵׁם, ותחתיהם יתעלפו באדרות שער השמורות אתם, ולא עליהן היה השלג –. כמעט אשר סֻגרו שמורות עיניהם, והנה הָהּ בַּלָהָה! רוח גדול וחזק יִתְגָעֵש וירעש בעֻזו וינער מכנפיו מַבּוּל שלג על ראשיהם, וכרגע יְכַסֵס בתכריכי מתים, וכמֵתי עולם לא ימושו ממקומם שנים או שלשה ימים רצופים, וככה ישכבו למעצבה עד אשר יצלחו להסיר מעליהם את הררי השלג ולהתנודד הלאה בדרך עוֹצֶב אשר לפניהם –. הבוֹקר אור והנוסעים יסעו למסעם לנוֹגה אור הצפוני (נאָרדליכט) המשתרע על פני רקיע השמים וּמַראהו כלפידי אש או כדמות הקשת בענן ביום הגשם, ולפעמים כקרני אור צחצחות, כקרני השמש בגבורתו –. בכל הדרך אין חליפות ותמורות, אין כל חָדש ואין כל חָזוֹן שוֹנֶה ברחבי הערבה הנוראה והאיומה, הנפש רוֹבֶצֶת תחת תִּגְרַת יד תּוּגָה חרישית, הלב וכל מורשיו קָפְאוּ כְּהַבִּצוֹת ואגמי המים אשר הנוסעים עוברים על פניהם, רוח החיים הִבּוֹק תִּבּוֹק בקרב האדם, וְיִמָלֵא תֹהוּ וָבֹהוּ שׁוֹאָה ומשואה ככל מֶרחבי הטבע סביב סביב, ורק עֲצבת חודרת ורוצעת כליות ולב, רק היא תַזְכִּיר את הנוסע כי עוד לא ירד דוּמָה וחֶלקו עוד בחיים –.

בדרך מְלֵאָה חַתְחַתֵּי צלמות כזאת, יביאו סוחרי רוסיא את מרכולותיהם אל נָפוֹת צִיר הצפוני (פאָלאַרגעגענדען), ושם בנָפות זאַשיווערסק, קאָלימסק התיכונה והשפֵלה, ימכרו את אשר הביאו אל הפקידים (בעאַמטע), אל הקאַזאקים היושבים שם, אל בני שבט היאַקוּטִים אשר מרוב ימים שכחו את לשון בני עַמָם, ואל שבטי הקאָריאַקים והטשוקטשים. אך לא בַכֶּסֶף ימכרו את סחורותיהם, רק יחליפו אותן בסחורות אחרות, וסחר חליפות הזה (טוישהאַנדעל) יָחֵל באחרית ימי חֹדש מאֶרץ או בראשית ימי חֹדש אפריל. במחיר דוּד או קלחת, סִיר או כיור נחֹשת יקחו סוחרי רוסיא מידי יושבי המקומות ההם עוֹרוֹת שועלים שחורים, עורות צִיים (צאָבעל) ועוד עורות יִקְרֵי עֶרך כאלה אשר בנות נדיבים בפאַריז תעטופנה אותם סביב חֶלקת לְבַן צוארן לַעֲדִי עֲדָיִים, או איש אפרתי יעשה מהם זֵר כבוד לאדרת השער אשר ילבש בימי החוֹרף, ואשת הסוחר במאָסקוואַ תרקיע אותם מֵעַל לִמְעִיל רִקְמָה לִכְלִיל יוֹפִי, גם הַשאַה המולך בפרס, (אשר פי עבדיו יִקָבֶנוּ בשם “שמש העולם”), גם הוא יעשה מהם אדרת נֶאדרת לגאון ולתפארת –.

אחרי אשר יערכו הסוחרים הרוסים ההם את הָעוֹרוֹת היקרים אשר רָכשו להם חֵלֶף סחורות ידם, וְיִצְרְרוּם הָדֵק הֵטיב במַערכות וסדרים, גם אחרי אשר יקנו עצמות שנהבים הנקובים בשם מאַמוּטים14 ועוד עצמות חַיוֹת כאלה אשר יקר מִכְרָן באיירופא, אז יאסרו את סוסיהם ויטענו את הכבודה עליהם, לשוב בדרך אשר באו בה בטרם ימס הקרח מעל פני הַבִּצוֹת ואגמי המים אשר יעברו עליהם כי אין להם דרך אחרת לנטות על ימין או על שמאל, ובאחרית ימי השוק אשר ביאַקוטסק יבואו עם מרכולותיהם וימכרון שם, ובחֹדש יוּלי ישובו אל בתיהם.

עתה נלכה ונשובה נא אל חֻפֵּי נהר קאָלימאַ: העיר הקטנה קאָלימסק הבנויה על שפת הנהר הזה, עיר מצער היא, לא תֹאר ולא הדר לה. כארבעים או כחמשים בתים קטנים מפֻזרים ומפורדים בלי חצֵרות ובלי רפתים ומכלאות (כי יושבי העיר אינם אנשי מִקנה גם לא יעבדו את האדמה), בית תפִלה שפל קומה, אֹסם דגן ומלח, אֹהלים ומלונות, משטח חרמים, חרוזי דגים תחובים על עצים חדים, אנשים מְתֵי מעט ועדרי כלבים, כל אלה הם הם עצם עיר קאָלימסק. אך גם פה במקום שמם וציה בירכתי צפון אשר קָאָה אותו התבל, גם פה יחיו בני אדם בעלי תקוה ובעלי תאוה, בני אדם אשר גם בלבבם תְּקַנֵן השמחה, ובבתי נפשם יתנוססו רגשי שעשועים ותענוגות בני אדם. האנשים ההם מַכניסי אורחים המה ומפיקים לכל עוברי אֹרח נפשם, ובכל עת אשר יבוא[ו] אליהם סוחרי רוסיא, תִּמָלֵא העיר תשואות ששון כבימי חג ומועד. כְּתָם עת המסחור, יבַלו יתר עתותיהם בשירים ובמסעות עוֹנֶג אשר יסעו הם ונשיהם ובניהם בעגלות רתומות לכלבים. ולפעמים יְסֻבְּכו במסעם במלחמה נוראה עִם דוב לָבָן, ובלי רצונם יִלָחצו לעשות מלחמה עם המשחית הנורא הזה. כי לפעמים יריחו הכלבים הרתומים לַעֲגָלָה ריח הַדוֹב הלָבן אשר הציקהו הרעב לחפור לו אֹכֶל בעמקים הקרובים אל העיר, וכרגע ישתובבו הכלבים עזי הנפש, וכברקים ירוצצו אל המקום אשר ירבץ שם הַדוב לעשות אִתו כָלה בחמת נקם, ובמרוצתם יסיעו אִתָּם את העגלה עם האנשים והנשים והטף היושבים בתוכה, ואז שוא עֲמַל האנשים לעצור בעד מרוצתם, שוא שוט ומתג ורסן וְכֹחַ ידים וַעֲמַל כפים! כעל כנפי רוח יעופו ויתנפלו על הַדוב, יְסֻבֻּהוּ, ימרטו את שערותיו, ינשכוהו בשניהם החדות וישאפו לבלעהו חיים. אימת מָוֶת תִּפּוֹל על יושבי העגלה, צעקת שבר ויללת שֹׁד יִשָמעו עד למרחוק ואין מציל! אך בכל פעם כמעט ינצחו הכלבים את הַדוב, ואנשי העגלה יצאו מהמלחמה ההיא בלי אסון. כי הכלבים יפילו את הדוב תחת קרשי העגלה, והדוב יִלָכֵד שם כצפור בפח, ואנשי העגלה ידקרוהו בחניתותיהם עד כי יִפּוֹל חלל, ואז יתאספו המָשלכים מהעגלה והנלחצים מכובד משאה וישובו לבתיהם אל כיור הטהעע, אל מִקטרת הטאַבאַק ואל כד היי"ש –.

אמנם לא לנצח ירבץ החורף על הבצות ואגמי המים אשר בנָפות צִיר הצפוני, כי הקיץ יופיע גם שם בהדר גאונו, ואף כי ימיו מעטים שם, אך לעומת זאת הם יפים ונעימים ביתר שאת. התולדה הנחמדה העניק תעניק גם ליושבי קצוי תבל ההם שפעת טוב ורצון, ואף כי תמנע מהם רוב דגן וזרועי גנים, אך תחת זאת תגז להם צפרי מסע (צוּגפֿאֶגעל) אשר הצידים יצודו אותן לאלפי אלפים, גם ילקטו ויאספו אליהם את בֵּיצֵי הצפרים ההם לאין מספר. בכל הנהרות ידגו דגים במספר רב ועצום לא יֵאָמֵן כי יסֻפר, והצבאים יכינו להם שְׁאֵר לכל ימי השנה. כי בסיביר נמצאים צבאים רבים ממינים שונים: צבאים הנמצאים ביתר הארצות, גם מין צבאים הנקראים בשם עלען (אשר האנגלים יקראום בשם עלק והאמעריקאנים מאָאָזעדעער (מאָסטהירע)) וקרנותיהם יקרות מאד בארץ כינאַ, גם יִמָצְאוּ שם צבאים אשר לא יִמָצְאוּ בשאר ארצות תבל ונקראים שם בשם חַיוֹת הַמֵרוּץ (רעננטהירע). החיות האלה שוכנות על הרים רמים וגבעות נשאות, בימי החורף תרעינה בעמקים, ובחרבוני קיץ תברחנה משם מפני הצרעה והזבובים הנושכים אותן ותעלינה על מרומי הָרֵי השלג. אך מפלגות רבות מהחיות ההן אשר תרבצנה בין סִבכי היערים, נוסעות בימי הקיץ הלאה לפאת צפונית ותשכונה שם על הבצות והאגמים הקודרים מני קרח ומכֻסים בשלג, כי שם תמצאינה חציר יבש (מאָאס) המתוק לְחִכָּן ומאכל תאוה לנפשן. יושבי קאָלימאַ גם כל יושבי אֹהֶל ומִקנה יודעים את העת אשר החיות האלה הולכות למסעיהן ויארבו להן על מֵי הנהר אשר תעבורנה שם תמיד, כי הן עוברות רק בדרך אחת ולא תְפַזֵרְנָה דרכיהן כל ימי חייהן. הציָדים ההם יתחבאו בין החציר אשר על שפת הנהר, גם יִסְתַּתְּרוּ בסירות דוּגה על פני המים ועיניהם תצפינה על צידם. בְּהִבָּקַע אור היום יִשָׁמַע קול שעטת פרסות החיות ההן ההולכות עדרים עדרים ואין להן מספר. החיה ההולכת לפני המסע להורות לפני העדרים את הדרך, תָּרוּץ בְּגַפָּה אל שפת הנהר, תביט כֹּה וכה, תטה אזניה, תֶּחְטוֹם, תָּתור, תחַפשׂ וּתְרַגֵל, ובראותה כי אין מָגוֹר מסביב, תשוב אל העדרים לְבַשֵׂר להם כי שלום בארץ, והנה קל מהרה ירוצו העדרים אל החוף ויתנפלו לתוך הנהר, וּבְגָאוֹן וָעוֹז יצלחו גלים ויחתרו אל החוף השני מחוז חֶפצם. והיה אם תִּתְאַספנה כְּאַלְפַּיִם חַיוֹת בתוך הנהר, יתנפלו עליהם הצידים פתאֹם בקול שאון ורעש גדול, וברגע ההוא יגיחו גם אנשי המארב מבין החציר אשר התחבאו שם על החוף, ובהמולה נוראה ובחוזק יד ילחצו את העדרים העומדים עוד על החוף וילחצום להתנפל בתוך הנהר גם הם להחיש מפלט למו, ואז תהי המלחמה עליהם מפנים ומאחור. הצידים יסובבום באניותיהם וְיִדְקְרוּם בחניתותיהם ויפילו בהם חללים חללים. החַיוֹת הַמוּמָתוֹת תצופנה על פני המים, והצידים יאספו אותן תוך סִירות הדוגה, והחיות הפצועות והנמלטות מיד הצידים, תמַהרנה לְהִמָלֵט על נפשם ותברחנה על מקומות הַחול אשר בתוך הנהר, אך שם הן זָבוֹת מְדֻקָרוֹת ומרוב דמיהם הנגָרים ארצה, גם מרוב עמל ותלאה תמותנה גם הן. הצידים יחַלקו ביניהם את החיות המֵתות בתוך הנהר, אך המתות על מקומות החול הן חלק האנשים אשר פצעו אותן בעֶצם ידם. לפעמים יקרה אסון להצידים, כי החיה הנואשת תְּגַבֵּר חֵילה ותהדוף בצד ובכתף את אנית הצידים ותהפוך אותה על פניה, ולפעמים יתנפל הציָד בחֻמו על צידו ובלי מֵשִׂים יצנח מהאניה ויצלול במצולות הנהר באין מציל. בתרועה והמולה גדולה תִמָשֵׁך המלחמה ההיא עד אשר ייעפו הצידים ויאספו ידיהם. כְּתוֹם המלחמה יֵלכו העדרים הנסים והנמלטים לדרכם, ובימי הבציר ישובו אל מקומם הראשון ויעברו שנית את הנהר ההוא, ואז תתחדש המלחמה כבראשונה –. המוח והלשון מחיות המֵרוץ ההן, מאכל תאוה הם ליושבי קאָלימסק, ורק לאורחים נכבדים ונשואי פנים ישימו מטעמים כאלה.


אִיֵי שֶׁנְהַבִּים וְהָרֵי עֵצִים


בסיביר הצפונית נמצאים איים רבים המלאים עצמות שנהבים מִפֶּה אל פה, שרידי דורות עולמים. האיים ההם נטועים בים הקרח מִצְפוֹן למצֵר ההר אשר פי הרוסים יקבנו בשם סוואַטאָיי נאָס, והם נגלו לראשונה לאיש סוחר רוסי ושמו לאַעכאָוו. כי בחפרו עצמות שנהבים במצר ההר ההוא, נשא את עיניו וירא והנה עדר צבאים הנקובים בשם חיות המרוץ באים לקראתו ממקום רחוק אשר הַחוֹרֶף יִרְפַּד אותו בשלג וקרח, ויחרוץ משפטו כי המקום אשר באו משם יַבֶּשֶׁת ארץ הוא, ויצא בעִקבותיהם אשר נודעו על פני שִׁכְבַת השלג, וילך אל המקום ההוא, ויגיע אל קְבֻצוֹת איים ההם אשר קְבֻצה אחת מהן נִקראה על שְׁמוֹ. ומה השתומם לבו בהתבוננו כי האיים ההם מלאים שֵׁן ועצמות שנהבים, גם עצמות קרני החוטם (נאַזהאָרנער) במספר רב ועצום במאד מאד! והעצמות ערוכות ומונחות אלה אצל אלה גם צבורות אלה על אלה, ובמקומות אחדים צבורות מַלְתְּעוֹת החיות ההן צִבֻּרִים צִבֻּרִים כאִלו צָבְרָה אותם יד אדם אשר לא השפיק לקחת אותן אִתּוֹ. הַשִׁנַיִם והעצמות ההן דֻבְּקוּ יחד על ידי קרח וחול או עפר מעט, גם על פני האיים שטוח מעט עפַר צומח חָצִיר יָבֵש מַאכל תַּאוה להצבאים. אחרי אשר התבונן הסוחר ההוא על מַטמוני מסתרים ההם, שָׁב לעיר מאָסקוואַ (בשנת 1770) וַיְבַקֵשׁ מאת הממשלה לתת לו רשיון לְלַקֵט את העצמות ההן ולאיש אחר זולתו לא יהי כל חלק ונחלה בהן. הממשלה הרוממה נתנה לו את שאלתו, והוא אָסַף הון עתק וְעֹשֶׁר רב ועצום בשָנים אחדות על ידי העצמות היקרות ההן.

בכל סיביר הצפונית, לא לבד לאֹרך חוֹף ים הקרח, אך גם ברחבי הארץ פנימה, נמצאות שִׁנֵי שנהבים, עצָמות, ראשים (שאֶדעל), גם גַלי עצמות מִגְוִיוֹת שנהבים (שקעלעטטע) גדולים עד מאד, וכל השנהבים המתהלכים עוד בארצות החיים, כגמדים יחשבו מול הענקים ההם. הקרח העז הקפיא את החיות ההן וישמור אותן מתגרת יד הרקב והכליון, עד כי שִׁניהן ועצמותיהן לא נהפכו לאבנים, גם בשרן וגם עורן ושערותיהן הן בעצם תֻּמן באשר היו לפני דורות עולמים בהיותן עוד בחיים חיתן. בכל שנה ושנה נמצאו חיות רבות כאלה על גְדוֹת הנהרים הגדולים בעת אשר ישטוף זרם המים את עפר הארץ מֵעַל החֻפים, והיאַקוטים יאכילו את בשרן את כלביהם הרבים אשר להם –.

בשנת 1806 הוגד להנוסע אַדאַמס כי על חוף נְהַר לענאַ מצאו אנשי המקום ההוא חַיָה גדולה כזאת אשר היא עודנה בעצם תֻּמָה. אך עד אשר הגיע אל חוף הנהר, אכלו כבר הַצַיָדִים את מַרבית בשרה, אשר טוב טעם לו כאשר יאהבו אנשי המקום ההוא, אולם העצמות נִשארו עוד, ואחת מֵהֵנָה לא נעדרה, גם הָעוֹר נִשאר במקומו עִם אֹזֶן אחת, העינים היו עוד בְּחוֹרֵיהֶן, גם המוח לא הוסר ממקומו. המאַמוּט הגדול ההוא היה מין זָכָר, על צוארו שערות ארוכות ותלתלות, עוֹרו שחרחר לָבָן ומכֻסה בשערות אדמדמוֹת רַכּוֹת כצמר עִם שערות קשות וְחַדוֹת. חוטמו הארוך (ריסעל) נעדר, כי אותו אכלו הצידים לראשונה באשר הוא הבשר אשר בא לידם ראשונה, גם הוא רך וטוב מיתר הבשר. גוֹבַהּ המאַמוּט ההוא היה תשע רגל, ארכו שבע רגל, שִׁנָיו ארוכות תשע רגל, ומשקל כל אחת 175 ליטרא. אדאמס הפשיט את עור המאַמוט, ואת העור עִם העצמות שלח לפעטערבורג, ושם הוּצַב הענק הנפלא הזה בבית הצאָאָלאָגיע, והנהו שם עד היום הזה, וכל רואהו יתפלא על החזיון הגדול הזה.

הנוסע המהֻלל פּאַללאַס מצא שִׁנֵי שנהבים אשר אֹרך כל אחת מהן 21 רגל, ואם נַשְׁוֶה אותן אל שִׁנֵי שנהבי האפריקאנים הארוכות רק שתי רגל, או אל שִׁנֵי השנהבים ההודים אשר ארכן שלש ולפעמים שלש וחצי רגל, אך לא יותר מזה, אז נשתומם על גֹדֶל השנהבים הסיבירים אשר היו כהררי עֹז ואין על עפר מָשלם בכל החיות היותר גדולות! –. בין השנהבים ההם בארץ סיביר, נמצאו שִׁנֵי שנהב אחד אשר הן דומות לְשִׁנֵי החיות הרעות הטורפות טרף ואוכלות בשׂר, ורבים חשבו למשפט כי גם שנהבים אוכלי בשר נמצאו בימי עולם בארץ הזאת –.

גם עצמות קרני החוטם (אשר לפי הנִראה נִדמו לקרני החוטם הנמצאים בארץ הודו), נִפזרו לרבבות בְּאִיֵי ים הקרח. בשנת 1772 בחֹדש מאֶרץ ראה הנוסע פּאַללאַס בבית הגוּווערנער בעיר יאַקוּטסק שתי רגלים וראש קרן־חוטם אשר היו עוד בעצם תֻּמָם ומכֻסים בְּעוֹר. ולפי עדות הנוסע ההוא היה אֹרֶך הראש חמש עשרה זרת (שפּאַנגען) וגבהו עשר זרת. שרידי קרן־חוטם ההוא הובלו לפעטערבורג וְהִנָם שם לְאוֹת וּלְנֵס בבית אֹסֶף דברים עתיקים עד היום הזה.

חכמי הנוסעים אשר הרימו פעמיהם לאזיה הצפונית בִּשְׁלוּ או צָלוּ את בשר החיות ההן השוכבות באדמה שנים כבירות אין חֵקר, ולפי דבריהם רֻטפש עוד הבשר ההוא וַיִטְעם לְחִכָּם כבשר בהמה השחוטה לפני יום.

אֶשתוללו כל חִקרי לב איכה באו החיות הנוראות ההן בארץ סיביר? הלא מכורותיהן ומולדותיהן הן רק בארצות חַמות אשר עיני השמש בהן מראשית השנה עד אחרית השנה, ואיככה יכלו לִחְיוִֹת בארץ קָרָה כסיביר, ולפני קָרָתָהּ העז איכה עָמָדו? היש נכונה בפי החוקרים אשר חשבו למשפט כי לפני דורות עולמים היה בסיביר אקלים חם, וקרני השמש בָּערו בה תמיד כבארץ אפריקא, וכל צאצאי הארצות החמות מִלְאוּה מִפֶּה אל פה? או אם צָדקו החוקרים האחרים אשר הֶחליטו כי מעולם לא היה אקלים הארץ הזאת שונה מאשר הוא עתה, ורק החיות ההן היו מכֻסות מִיְדֵי אביר הטבע באדרות שער כאלה אשר היו עליהן למחסה ולמסתור מִצִנַת הַקוֹר והקרח הנורא? אמנם אם כֹּה ואם כֹּה נַחליט, פליאה דעת עוד ממנו מִי קָבַר אותן עמוק עמוק במעבה האדמה ובקרקע הים ומצולות הנהרות? האם הן בעֶצם ידיהן כָּרוּ להם קברות כאלה? או אם יד הַזְוָעָה ורעש הארץ עשתה כזאת? הַחִידוֹת האלה סתומות וחתומות הן, ואם יאמר איש למצוא הַמַפְתֵּחַ אליהן, בְּדֵי רִיק ייגע, כי נפלאות הן החידות הָהֵנָה, נִשגבו לא יוכל להן האדם, ובמופלא ממנו בל נַחקור –.

בירכתי חֶבֶל הים הצפוני, נחוה עוד חזיון נפלא בארץ סיביר, הלא הוא חזיון הָרֵי עֵצִים (האלצערנע בערגע), גבוהים 180 גם 200 רגל, וכל משכיל יבין כי אינם ככל עֲצֵי שֶׁטֶף (טרייב האָלץ) אשר נֶעקרו בתגרת יד זֶרֶם הנהרות, והגלים שְׁטָפוּם עד מֶרחקי ארץ, כי לא יִתָּכֵן לכל גלים ומשברים עזים לְהָרִים את העצים ההם בַּמָרוֹם עד שתי מאות רגל עד כי יֵעָרְמוּ להרים גבוהים! וכאשר נתפלא על העצים ההם הנערמים כעצים מִמַעל לארץ, כן נוסיף עוד להתפלא על יַערי העצים הנמצאים מתחת לארץ בעומק רב מאד, ולפעמים יִמָצְאוּ שם העצים עם מַצַבְתָּם, שרשיהם, בַּדֵיהֶם וענפיהם כאשר היו לפני דורות עולמים בהיותם שתולים על פני האדמה, ואם נשליך אותם על האש וּבָעֲרוּ כגחלי־אבן. ובמדינת יאַקוּטסק תִּמָצֵא כִּבְרַת ארץ הנקובה בשם ים העצים או האבנים, ובה המון עצים רבים אשר הִתהפכו לְחוֹמֶר נִקשה מאד כאבנים, ובתוכם מין שרף (האַרץ) אשר יד העת הקשיחה אותו כחלמיש ואשר ידמה בתולדתו לתולדות אבן האקדח (בערנשטיין) –. ועוד דָבר נפלא תחזינה עינינו בארץ הלז בירכתי צפון: כי במקומות אחדים תעטוף האדמה מעטפות קרח ועפר חליפות, מעטפה אחת קרח ועליה מעטפה אחת עפר –. ומי יודע כמה סגֻלות נפלאות שְׂפוּנוֹת עוד בתחתיות ארץ הזאת וּבְקִצְבֵי הרריה ומצולות יאוריה ונהרותיה?


אל הקורא


כהתימי הדפסת הספר הזה, שבתי הפכתי ידי עליו ומצאתי ראיתי כי יחסרו בו עוד ענינים אחדים גם נספחו עליו שגיאות מעטות, על כן שמתי על לבי להוציא בקרב הימים מחברת קטנה לאור אשר אמַלא בה כל חסרון ואתקן כל מְעֻוָת, ועד צאתה לאורה יחַכה נא המבַקר המשכיל בבקרתו –.

במחברת ההיא יבואו גם משפטי מסִלות הברזל בארצנו, ערוכים וסדורים בְמִשְׁטָר נכון. והאחרון הכי נִכבד: כי תִלָוֶה אליה מַפָּה (קארטע) אשר תָּכִיל בקִרבה הליכות כל ארץ רוסיא בכתב ובאותיות עִבְרִיוֹת, למען יָרוּץ בה כל החפץ לדעת את הידיעה הנחוצה הזאת.

עוד זאת אודיע בזה כי כל החפץ לאסוף אל ביתו את מחברתי קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, (היא תולדות פעטערבורג הבירה מיום הִוָסְדָהּ עד היום הזה), יפנה אלי עם מחירו המצער חמשה עשר קאפ', ואשלח לו על ידי הפאָסט.

קלמן שולמאן.


  1. אֶשֶׁד הוא המקום אשר בו ישתפך הנהר או הנחל לתוך הים או לתוך נהר אחר גדול ממנו (מינדונג) ובלשון רוסיא (Устье) קרוב למבטא שם אֶשֶׁד –. גם מורד ההר מקום מדרון ושפך המים יקרא בשם אשד, כמו אשדות הפסגה (דברים ג', י"ז) וכן שֶׁפֶךְ המים (וואססערפאלל) יכונה בשם אשד –.  ↩

  2. גם חכמינו הראשונים ז“ל ידעו את סוֹד כדורית הארץ: במדרש רבה בס' במדבר י”ג כתוב וז“ל מזרק אחד כסף כנגד העולם שהוא עשוי ככדור עכ”ל, וכן שם בסמוך מנין שהים עשוי כקערה והעולם ככדור, כההיא דתנינא (מס‘ ע"ג פרק הצלמים, דף מ’ ע"ב) כל שיש בידו כדור או קערה. א“ר יונה אלכסנדר מוקדון כד בעא מיסק לעילא (פי' לעלות בכח חקירתו וחכמתו על מרום מחקרי שמים וארץ), סליק סליק עד שראה את העולם ככדור והים כקערה, וכל דברי המדרש הזה ומאמר ר‘ יונה תמצא גם בירושלמי מס’ ע”ג פרק הצלמים על משנת כל שיש בידו מקל או כדור. וכן אמרו חז“ל גם בתוספתא מעשרות פרק ג‘, גם בירושלמי מס’ מעשרות וז”ל אין לך מרובע מששת ימי בראשית עכ“ל, וכן אמרו במדרש כונן ארכו של עולם כו' והוא עגול, ע”ש. וכן בזוהר פרשה ויקרא (ד‘, א’) כל ישובא מתגלגלא כעגולא דכדור ע"ש.  ↩

  3. כמו ארץ צָפָתְךָ (יחזקאל ל"ב, ו'), והיא הארץ אשר מימיה יצופו אל אחד הנהרות (שטראם געביטה), ובזה הרוחנו מבטא חדש בלשוננו העברית –.  ↩

  4. דת השאמאנית היא העתיקה בכל דתות ארץ הודו, שטראבא, קלעמענס האלכסנדרוני ופראפיריוס [פאָרפֿיריוס – הערת פב"י] יזכירו אותה כדת הנודעת כבר בתבל, ולפי דעת החכם שלעצער הוא הגזע אשר ממנו יצאו כל הדתות השוררות בארץ הודו בעבר נהר גאנגעס, וגם דת הלאמית היא חוטר מדת הזאת.  ↩

  5. Улусъ פתרונו “מחנה נוסעי עדר” (נאמאדענלאגער) ועל כל מחנה פקיד נגיד הנקרא בשם חאן.  ↩

  6. גֻווערנימאנט.  ↩

  7. על אודות היכלי העיר הזאת וכל שכיות חמדתה אשר רמזנו עליהם בקצרה, הרחבנו לדבר במחברת קרית מלך רב אשר יצאה זה מעט לאור.  ↩

  8. ע‘ בס’ דברי ימי עולם חלק ראשון צד 140.  ↩

  9. על אודות המלכה הזאת יספרו עמי קו־קז נפלאות, ופיהם ימלאו תהלות גבורתה ועזוזה עד כי לא יקראו לה בשם תמרה המלכה כי אם בשם תָּמָר המלך – כי כאיש גבורתה –. גם יפליאו מאד את יפיה והוד חמדת יפעתה, וביפיה הנפלא מלכה על לבות בני האדם גם על האיתנים מוסדי הארץ וגם על הרוחות והשדים, וכלם סרו למשמעתה ופקודתה שמרה רוחם.  ↩

  10. בספרו אללגעמיינע נארדישע געשיכטע (האללע 1771).  ↩

  11. על אדותיהם נדבר עוד בספר הזה.  ↩

  12. על אדותיהם נרבה עוד דברים בספרנו זה.  ↩

  13. חזיוני אויר כאלה (Mirago, לופטבילדער) ראה השר (אבריסט) טאדע באזיה התיכונה בימי החורף, והשר (קאפיטיין) ווראנגעל בנסעו בעגלה רתומה לכלבים על רגבי הקרח בים בעהרינג (בעהרינגס שטראסע). להשר טאדע נראו חזיוני האויר בדמות ערים גדולות נאדרות בהדר עם חומות בצורות, מגדלי מנהרות (מינארעטן) ומגדלי עוז, ולאחרונה הופיעו לפניו כתבנית היכלי כבוד וטירות נפלאות מוסבים עצים רעננים מחמדי בת עין. ולהשר ווראנגעל נראו החזיונות ההם בדמות סלעים, יערים, חופי ימים ועוד רבות כאלה. החזיונות ההם אינם החזיונות הנקובים בשם Fata Morgana (Mirement) אשר יראו לנו כל מראה עינינו הפוכים מאשר הם באמת או יגביהו אותם ברום השמים, גם אינם החזיונות הנקראים בשם מֵי הַמִדְבָּר (Surab, וואסער דער וויסטע) כאשר יכנו אותם הערביאים והפרסים (הלא הם דמות גלי מי הים הנראה לעין הנוסע במדבר) רק הם חזיונות אשר לא נודע עוד סודם לחוקרי הטבע, ההודים יקראו להם בשם (Sir cote) (בתי חורף), ובפי עמי סיביר עוד אין שֵׁם מיוחד להחזיונות הנפלאים ההם.  ↩

  14. עצמות המאמוטים הן מתנת הטבע אשר חננה בהן רק את ארץ סיביר. מאמוט או כפי מבטא הרוסים לפנים (Мемотъ), נראה כי הוא משם בְּהֵמוֹת (איוב מ', ט"ו) (בעהעמאט) אשר הערביאים יאמינו כי היא החיה הגדולה בכל החיות, ומשכנה על חופי נהרות ומקומות בצה ואגמים. השם הזה איננו יליד סיביר, כי לפי עדות סטראלענבערגען יקראו האסטיאקים את החיה הזאת בשם (Kbosar), והטאטארים בשם (Kbir), ורק מארץ ערב הובא לסיביר על ידי בעלי דת מחמד כאשר באו לשם עוד שמות רבים כמו (Basar, Arak, Tulpa, Kaftan, Tarif) [ו]עוד רבים כאלה. ועוד נדבר על דבר המאמוטים בספר הזה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות