צְנוּעִים אַתֶּם כְּמוֹ צִמְחֵי שָׂדֶה, עֲלָמוֹת וַעֲלָמִים

שֶׁבַּשְּׁפֵלָה וּבָרָמָה;

וְעֵת יוֹמָם וָלֵיל נִשְׁפַּךְ דִּמְכֶם

עֲלֵי דְרָכִים וַאֲבָנִים וּבְחֵיק תְּלָמִים –

לֹא כֶּתֶר גִּבּוֹרִים חִמַּדְתֶּם: אַךְ זוֹ הָאֲדָמָה

כְּבָר חָקְקָה שִׁמְכֶם

וְזִכְרְכֶם בְּכָל נָקִיק וְהַר וְלֹא תִמְחֵם.

כְּאוֹר הַיּוֹם יִיקַר לְשַׁד הַנֶּפֶשׁ הַמְזַמֵּר

בִּוְרִידֵיכֶם – מֵיתְרֵי גּוּפִים־דְּקָלִים,

אוּלָם אִם גּוֹרָלוֹ לְהַנָּגֵר –

הוּא יִקָּוֶה בִּפְעָלִים וּבִסְמָלִים,

בְּדֶקֶל מִדַּקֵּל, בְּכָל שִׁבֹּלֶת וְשִׁזְרָה

שֶׁל גַּרְעִינִים וּבְכָל אֲשֶׁר נִבְנֶה, נִזְרַע.

אַתֶּם מוֹשְׁכֵי חַסְדֵי אֲבוֹת, שׁוֹמְרֵי מָסֹרֶת

הַגְּבוּרָה, אֲשֶׁר תָּמִיד יָשֹׁק אֶל שָׁרְשְׁכֶם הַצָּו

לָשִׁיב לְיִשְׂרָאֵל הַדְרַת גְּאוֹנוֹ;

אַתֶּם תָּעִידוּ, כִּי חָסְנֵנוּ לֹא הָיָה לִנְעֹרֶת

וְלַהֲבוֹת חָזוֹן יַחְצֹב הָעָם כַּאֲשֶׁר חָצַב,

יַעַן כִּי אַדִּיר כַּנֶּצַח הוּא עִם חֲזוֹנוֹ.