רקע
יהודה קרני
[מַה־שֶּסִפֶּר לִי הַקֹּנֶךְ]
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; תשנ"ב 1992

מַה־שֶּסִפֶּר לִי הַקֹּנֶךְ:

שָׁם, בְּעִמְקֵי יָם הַמֶּלַח

פַּלְטִין יֵשׁ וְכִסֵּא כָּבוֹד

וְלַכִּסֵּא יוֹשֵׁב מֶלֶךְ.


מֶלֶךְ זָקֵן, שָׂב וְקַפְדָן,

סְבִיבוֹ מַיִם – הָרִים חוֹמוֹת;

וּמִפִּיו וְאַף מִנְּחִירָיו

יִפְרֹץ יָם וְזוֹרְמִים תְּהוֹמוֹת.


רַגְלָיו – נוֹזְלִים, יָדָיו – נוֹזְלִים,

רֹאשׁוֹ הוּא אֲפִיק נְחָלִים;

אַךְ בְּמַאֲרַב כֵּפֵי מִצְחוֹ

דּוֹלְקִים אוּדִים, שְׁתֵּי גֶחָלִים.


שְׁתֵּי גֶחָלִים – שְׁתֵּי עֵינַיִם,

יוֹם וָלַיְלָה תּוֹבְעוֹת, צְמֵאוֹת,

וּבִמְחוּגַת אַשְׁדּוֹת מַיִם

רוֹקְדוֹת תָּמִיד סְבִיבוֹ פֵיוֹת.


בָּאוֹת נָשִׁים, כְּלִילוֹת יֹפִי,

בְּנוֹת כָּל־מַמְלְכוֹת הַמָּיִם;

אוֹמְרוֹת שָׁלוֹם, כּוֹרְעוֹת בֶּרֶךְ,

נוֹתְנוֹת נַפְשָׁן מְחִיר עֵינָיִם.


אַךְ הַמֶּלֶךְ דַּי לֹא יֵדַע,

עֵינָיו אוֹכְלוֹת יוֹם וָלָיְלָה;

קְהַל עֲבָדָיו מַה הֵם עוֹשִׂים?

– צָפִים מִן הַתְּהוֹם וָמָעְלָה.


וּבִרְחֹץ לָהֶן בְּנוֹת אֶרֶץ

כְּחֹם הַיּוֹם בְּיָם־הַמֶּלַח,

חוֹטְפִים הֵמָּה כָּל־הַיָּפָה

וּמְבִיאִים שַׁי לַמֶּלֶךְ.


יוֹדְעוֹת זֹאת כָּל בְּנוֹת הָאָרֶץ

וְלֹא תֵצֶאנָה עוֹד הַיָּמָּה;

סָר וְזָעֵף יַז הַמֶּלֶךְ

מִן נְחִירָיו אֵשׁ וּנְקָמָה.


– "אֲדוֹנֵנוּ וּמַלְכֵּנוּ,

רַק בַּת־דַּיָּג קְטַנָּה אֶחָת

יוֹשְׁבָה שָׁם בְּסַף הָאֹהֶל,

צַו, הֲנָבִיא אֶת־הָאֶחָת?"


– “צְאוּ, הָבִיאוּ בַּת הַדַּיָּג”.

וּמֵעִמְקֵי יָם יְמַהֲרָה

עֶבֶד רַךְ וָטוֹב לְהָבִיא

דְבַר הַצַּו לַאֲבִי הַנַּעֲרָה.


בַּת לַדַּיָּג – בָּבַת עֵינוֹ,

וְהוּא אִישׁ זְרוֹעַ, קְּצַר־אַפַּיִם;

וַיִּשָׁבַע לִתְפֹּשׂ תֵּכֶף

אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּרִשְׁתּוֹ חַיִּים.


הָלַךְ הִקְהִיל הַדַּיָּגִים.

טָווּ רֶשֶׁת גְּדוֹלָה אַחַת;

וַיּוֹרִידוּ אֶת־הָרֶשֶׁת

אֶל הַמְּצוּלָה הָרוֹתַחַת.


וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה

רִשְׁתָּם זֹאת מָה רַב מִשְׁקָלָהּ;

וַיָּבִינוּ הַדַּיָּגִים

כִּי הַצַּיִּד הֵיטֵב עָלָה.


וַיִּמְשׁוּ אֶת־הָרֶשֶׁת

מִי בַּמּוֹטִים, מִי בַּחֲבָלִים;

אַךְ הַמֶּלֶךְ – כֻּלּוֹ נוֹזְלִים

וְהָרֶשֶׁת – כֻּלָּהּ חֲלָלִים.


וַיְהִי כִּי עָלְתָה מִן הַמַּיִם

וְהִנֵּהָ כֻּלָּהּ רֵיקָה;

וְהַמֶּלֶךְ, מֶלֶךְ מֵימִי

אָזַל נָזַל לוֹ מֵחֵיקָהּ.


רַק שְׁתֵּי עֵינָיו, שְׁתֵּי גֶחָלָיו

הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בָּרֶשֶׁת;

אָז לְקָחוּן הַדַּיָּגִים

וְכָתְשׁוּ אוֹתָן בַּמַּכְתֶּשֶׁת.


וְאֶת־אֶפְרָן זָרוּ, פָּרְשׂוּ

לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּמָיִם;

לְמִן הַיּוֹם הַהוּא בְּנוֹת אֶרֶץ

בָּאוֹת, רוֹחֲצוֹת שׁוּב בַּמָּיִם.

המלצות קוראים
תגיות