לזכר שנת העשרים של “המעורר” נדפסו ע“י ש. ביחובסקי ור' בנימין ב”דבר" וב“השלח” מכתבים אחדים מאת ברנר, שכתב אליהם מלונדון בשייכות לתקופה ההיא. המכתבים המובאים פה, שכתב אלי, שייכים (מלבד שתי הפתקאות הראשונות, שכתבם בלונדון) לתקופה שאחרי “המעורר” – לזמן שעזב ברנר את לונדון ויצא לגליציה ואח"כ לארץ ישראל, והם מטילים קצת אור על חייו ופרפוריו בגולה והימים הראשונים לבואו אל הארץ, טרם שהתאזרח ובא אל המנוחה.

מכתבים אלה, כמו המכתבים אל ש. ביחובסקי ור' בנימין ושאר מכתביו אל רעיו וידידיו בכלל, מלאים התאוננות על מצב בריאותו ועל מצבו החמרי. הקורא יכול באמת לחשוב שברנר היה חולה מסוכן (מחלת לב בעיקר!) ושעניותו דכאה את נפשו תמיד, אבל באמת – לא הא ולא דא! בנוגע למצבו הגופני היה ברנר איש חזק ובריא בימים ההם, אחרי עזבו את עבודת הצבא, ולא סבל מכל מחלה (מלבד מלנכוליה, שאחת מסבותיה אפשר אולי למצא במכתבים XIII, XVI). בנוגע למצבו החמרי הגזים ג“כ ברנר הרבה, בכל אופן לא היתה לו סבה להתאונן, מפני שמאס בכסף; מפני שהיה נזיר החיים והפחית תמיד את הוצאותיו עד המינימום, וכשהיה כסף ברשותו, לא ידע פשוט מה לעשות בזה והיה בעיניו לדבר מיותר. ההתאוננות התמידית על מחלות ועניות היתה רק הרגל, שבא לו בירושה. על מה יתאונן אדם ב”עמק עכור" אם לא על חוסר בריאות ופרנסה?

ש. ביחובסקי מבטיח בזכרונותיו על תקופת “המעורר”, שהירחוו נסגר מחוסר אמצעים, ובתור ראיה מביא הוא את הודעתו של ברנר בחוברת האחרונה “לעשרות חותמיו”. אבל עד כמה שידוע לי לא נסגר “המעורר” מפני חוסר אמצעים דוקא. עובדא הוא שלפני סגירתו הוטב מצבו קצת והוא דרש מצד עורכו בשביל הוצאתו להבא קרבנות מועטים בערך, בהשואה לשתי השנים של הופעתו. הגורמים לסגירת “המעורר” היו קורות חייו של ברנר בימים ההם והחלטתו לעזוב את אנגליה, יחד עם העובדה, שהספרות העברית, שנאלמה דום בעקב הריבולוציה והפרעות של שנת 1905, התנערה שוב לחיים, ו“המעורר” חדל מלהיות הבמה היחידה, וזה הפחית את ערכו בעיני עורכו.

אחרי צאתו של ברנר מלונדון נמצאו, בין תלי הנירות של המערכת, המחאות של בנקים שונים על שם העורך, שלא הטריח את עצמו לגבותן בזמנן וזרקן אל “הסל”. זה היה בזמן שהתאונן במכתביו לידידיו על חוסר כסף.

בחלק מהמכתבים המובאים פה לא נרשם יום כתיבתם, אבל הם הובאו פה על פי הסדר.

על כל המכתבים כמעט, שנשלחו אלי מגליציה, הוסיף ג. שופמן שורות אחדות, אחדים מהם נשמטו, והובאו רק אלה, שיש להם שייכות ישרה או גם בלתי ישרה לחיי ברנר.

באחדים מהמכתבים השמטתי שורות וגם שמות מפני סבות מובנות.

ההערות בשולי הגליון הם של מקבל המכתבים.

 

I.    🔗

– – – – 1906.

אשר,

מכתבו של שרפשטיין נתקבל עוד אתמול בבוקר. הייתי כבר פעמים בביתך למסרו והנה התריסין מוגפין.

איך געריס יענקעלען¹ און צו די אַלע, וואָס קושען איהם אין – – –

ברענער.

 

II.    🔗

3.10.1906

ביילין יקירי,

צריך אני לך. בוא נא אלי בכל עת שתפנה. מחר, ערב סוכות, אחרי הצהרים, אחכה לך בביתי.

שלך י.ח.ב.

גוט מאָרגען אייך, ציפה², און איוך דיר, יענקעלי, יענקלי, יענקלי, יענקעלי, יענקלי, יענקלי – – –

 

III.    🔗

4.11.08

ביילין, יענקעלי, ציפה.

איך בין אייך מודיע, ליבע פריינד, אַז איך בין סוף כל סוף פֿאָרט אין לעמבערג. געווען אין בערלין אַ פאָר טעג, אין ברעסלוי³, געהאַט אַביסעל צרות, דערפֿאַר געזעהען אַ וועלט, שאפֿמאן איז אָלרייט, וואס ביי מיר וועט זיך “טהון” וועל איך אייך מסתמא שרייבען. ביילין, אייך באַזונדער, איך געריס מיינע פריינד הערר שקאלינסקי, מאַדאַם שקאלינסקי און קרובים און קינדערלאַך, באַזונדערס טוניען און ראָזאַן⁴.

י. ח. ברנר

וואָס קען מען שרייבען אין מיטען דערינען? ברנר עתה אצלי ולא אצלכם, שוטה גדול אתה, ביילין, שלא באת, יותר לא אכתוב.

ג. שופמן

 

IV ⁵    🔗

ביילין,

ניחיי חאָטץ אַ וואָרט, חאָטץ א שורה! וואו זענט איהר? וואו געפֿינט איהר זיך? וואָס מאַכט מען ביי אייך? ואני בלמברג ועוד אשהה פה קצת, חושבים פה על הוצאת איזה “רביבים” – ונאותי להשאר. אם יש בידך איזה כת"י שלח בשביל החוברת הראשונה. יהיה גם הונורר קטן. בכל אופן כתוב גלויה, אם אין לך חומר לכתיבת מכתב. אַ גערוס די קינדער, יענקעלין, טוניע’ן, ראָזאַ’ן, ציפה’ן, מאיר’ן, מינדלען.

ברענער.

טאַקי אַזוי! ווי איז דאָס רעכט – – – – –?! ברנר חי כאן עכשיו כמלך בכפה. אלו ראית, ביילין, חדר זה שהוא יושב בו: זו הרצפה הצבועה, הנקיון, זו הרחבת הדעת, זו… הנערה הפולנית – אַ גדויל!…⁶ אחרי ככלות הכל – לא רע, לא לא רע, כי אם טוב, טאקי טוב באמת, לגמרי טוב, טשסטנאיע סלאווא!

ושלום לך וכתוב

ג. שופמן.

 

V.    🔗

9.2.1908

ליעבער, ליעבער און גאָר ניט נאַרישער אשרקה,

נאַקאָניעץ פאלוטשילאס פיסמא אָט וואַס… טפֿו, פֿון דיר, פֿון דיר. היינט מעגסטו צולאָפעט ווערען וועל איך דיר זאָגען “דוּ”, דו ווילסט וויסען וואָס איז אין לעמבערג? אויסער שאָפמאַנען – גאָר נישט, פֿאר מיר אבסאָלוט גאָר נישט, א רעכטע דירה ניט צו קריגען, פרנסה ניטאָ, באַקענטע ניטאָ, העברעאישע לעזער ניטאָ. סטודנטים ומאספים וכו' – פיקציה. רק השמש טוב פה מבלונדון. איך האָב געשיקט אַן אלטע זאַך אין “השלח” און וועל מקבל זיין עטליכע רובעל פאָהר איך אָפ אין פראָווינציאַלע שטעדטיל טאדנאָפאָל און וועל זיך משתדל זיין צו לעבען דאָרט שטיל בדרכי און עפעס שרייבען. פאַלעסטינא, כנראה, וועל איך ניט אויסמיידען, אָבער איך בין עס דוחה. אין לאָנדאָן וועל איך נאָך אויך זיין מסתמא מיט דער צייט, נאָר ביי אייך איז דאָך אנ’אונגליק מיט’ן עליענס אַקט און 5 פֿונט. נו, וואָס נאָך? קיין באַזונדערע וועג-איינדריקע אויך ניט. שאָפמאַן – פונקט ווי פֿאָרגעשטעלט זיך. גאַנץ אָפֿט האָב איך פון איהם גרויס הנאה, דוכט זיך, ער פון מיר אויך דאָס גלייכען. דאָס גאָר. א גערוס יענקעלען און ציפה’ן און אַלעמען.

ברענער.

כן, על הרצפה לא התמתחתי עדיין⁷ כל עת היותי בלמברג, ושופמן לא זכה לראות את זאת, אתה לא נשתכחת, אלא מה לעשות, כפי שאפשר היה לשער האָט זיך פֿון אַלע פֿאַנטאַזיעס אויסגעלאָזען אַנ’אויסגעבלאָזענע איי.

הנ"ל

הצילינדר של א– – – – ה“בכיה” שלך בלילה באמצע הרחוב, אותה “הגוויה האמיצה יותר מדאי”… הצדק עם ברנר: צריך להתגלגל על הקרקע ולעשות מה שהוא עושה, אלא מאי? ובדיעבד, בכל זאת, הרי הכל לא רע.

ג. שופמן.

 

VI.    🔗

26.2.08

ביילין,

מן הצד נודעתי, שהודחת ממשמרתך אשר ב“זשורנאַל” מפני מה אינך כותב אפילו מלה?

עלי אין לי להודיעך דבר, זולת זאת שכתבתי לרידקציות עבריות “השלח” ו“הזמן” ובקשתי אוואנסין קטן בכדי לנסוע מכאן. לאן – איני יודע עוד. זה תלוי במצב הכספים, אפשר לפלשתינה ואפשר נאַזאַד.

איך געריס ציפה’ן יענקעלן, מינדלען, מאיר’ן און די קינדער.

י. ח. ברנר.

זהו – אחרי ככלות הכל! כתוב,

ג. שופמן.

 

VII.    🔗

6.1.09

ביילין,

אויף דיין בריף זאָג איך דאָס: אויב דו האָסט אין לאָנדאָן גאָרניט צו טהון און אַ פאָר רובעל האָסטו יאָ (מסתמא אַ צוויי הונדערט!) נעהם דאָס פעקעל און קום אַהער. לעקציאָנען – גאָט ווייסט, שאָפמאַן האָט אויך ניט קיין לעקציאָנען, נאָר עפעס א שטיקעל געשעפט וועלען מיר דוקא אפשר מאַכען. וואָס דען? מיר וועלען זעהען, אז דאָ קען מען גאָר נישט אָנפֿאַנגען – פֿאָהרען מיר ביידע נאָך פאַלעסטינא באַשטימט. פֿאַר זיך אויף הוצאות האָב איך, זעלבסט פֿערשטענדליך, די והותר. נו, און ציפה מיט יענקעלין בלייבען ביי מאיר’ן? ווי קלערסטו? שרייב און מאַך ניט קיין איבעריגע שהיות – – – – – – – איך געריס אַלעמען.

ברענער.

פ. ס. – – – – – –

 

VIII.    🔗

ביילין, אח יקר!

היינו אני ושופמן קצת בפרובינציה והיום באנו ומצאנו אצל קליינמאן את מכתבך ואת הכת“י⁸. את הכת”י הספקתי אני לקרוא (טוב, כמובן, טוב מאד! אעפ"י שבמקומות אחדים מזכיר את Pripadok של ציחוב) ושופמן עוד לא קרא. על זה עוד נכתב לך – – – – – – הרביבים – קרוב שיצאו לאור. אפשר – טאַקי “המעורר” שנה שלישית. החיים… בשעה זו אני מרגיש עצמי לא בקו הבריאה, אבל בכלל – לא רע. אני מוצא איזה תנחומים בשופמן ושופמן בי. יש כאן איזו ניצוצות של אורה, ודקא כאלה שלא פללתי להם. בכלל טוב פה מאשר בלונדון. הימים הראשונים היו קשים ביותר, ברם עכשו – הוקל קצת. הפרנסה דחוקה קצת, כמובן, אבל וועמען אַרט עס? וואָלט מען נור געזונד זיין און קענען עפעס שרייבן און עפעס ארויסבעכען און בעגעגענען זיך מיט וועמען מ’בעגעגענט זיך – דיינו. אויף “גדולות” וואַרטען מיר דאָך שוין לאַנג ניט. אַ גערוס פֿון מיר אַלע ווייטע און נאָהענטע.

ברענער.

ביילין, ביילין!

בכל זאת טוב הדבר, ששם בלונדון ישנו עוד אשר ביילין, ישנו, כשהוא תועה שם ונושא בתוכו בין יתר העולמות גם את ה“אני” שלך… וכאן? כאן ברנר. בעד ברנר אני אסיר-תודה להמקרה. איני מבין, איך הייתי יכול לחיות עכשו (ביחוד עכשו) בלי ברנר. בכלל הגיעו ימים מוזרים קצת, כבר הם אותם הימים, שהאהובה אינה מבינה אז מה תובעים ממנה…

והיה שלום וכתוב,

אוהבך שופמן.

 

IX.    🔗

19.5.08

ליבער ברודער ביילין,

מיט די “רביבים” איז גאָר נישט. דיין ספור (ניין, קיין השפעת טשעחאָוו!) האָב איך געשיקט היינט צו לאחאווערען פֿיר “ספרות”. ער צאָהלט געלד. אויב דו ווילסט נאָך עפעס מוסיף זיין, ווענדע זיך צו איהם, מיט מיר איז געוועהנליך גאָר נישט. איך וואָהן אין אַ וואַלד, און שאָפמאַן קומט צו מיר צו געסט. אָרימעלייט זיינען מיר ביידע גרויסע – – – – – – תמונתו של יענקעלי אין הויזען וויל איך זעהר זעהן. “הרווח של הפרורים מוקדש להוצאת מאסף קטן בזרגון או בעברית”⁹. וואָס הייסט?! איזה מאסף? מילא קיין רווח וועט דאָך ניט זיין, אָבער ווער האָט דאָס רעכט פיר מיינע פרורים ארויסגעבען מאספים בזרגון או בעברית? אויב נאַראָדיצקי האָט ביי תושיה גענומען געלד זאָל ער שיקען אהער אַ פאָר שילינג. מיר זיינען בקבצנו. “ערב ובוקר” נעהמסט דו זיך צופיעל צו הארצען. אַז דו ווילסט איז לא היו דברים מעולם. באותו האופן בודאי ובודאי לא. על נסיעתך לגליציה וואָלט געווען זעהר גוט, אָבער מיר וועלען דאָך דאָ הונגערען! אַ גערוס אַלעמען.

ברענער.

ברנר מגזם. העניות וה“רעב” שלו – אבסורד! אם רוצה אתה לבוא ויכול אתה לבוא – אל תרבה בשאלות. באיזה אופן ובאיזה תנאים נמכרו רשימותי ל“תושיה”? –

* * *

“הלילה הראשון” שלך, כמובן, טוב. עם צ’יחוב אין כאן שום שייכות, אלא שביילין צריך לכתוב יותר יפה.

ג. שופמן.

 

X.    🔗

יונגער בחור!

די רביבים ערשיינען ניט איבער געלד – אָבער וואָס דען? “ס’איז דאָ 300 רובעל” וואָס? ווער? וועמען? אם יש ממש בדבר, כתוב. און מכח קומען – שרעק ניט. מיר, אַלטע, זיינען ניט קיין שרעקענדע. און מכח די “פרורים” – ווער האָט זיי געבעטען? איך ווייס פֿריהער, אַז עס איז אבוד זמן ופרוטות לבטלה, נור, אַז דו שרייבסט “הוצאת מאסף” – פרעג איך, וואָס עפעס ואת פי לא שאלו? ווייטער, שיק עפעס א גוטע זאַך פֿאַר אַ קובץ ספרותי, וואָס איך וויל דאָ בכל אופן אַרויסגעבען אין אַ חודש אַרום. פֿערשטעהסטו מיך, אַ ירחון ניט, ווייל אין כסף, אָבער אויף אַ שטיקעל קובץ איז יאָ דאָ. שיק עפעס און ניט קיין ערגערס פֿון “הלילה הראשון”. באַצאָהלט וועסטו קריגען שוין דאָ. און יענקעליס הויזען אַהער – גוואַלד. יענקעליס הויזען! און נאָך עפעס אַ קליינינקייט: אין “דזשואיש וואָרלד” האָט זיך געדרוקט מיינס אַ קליינינקייט “אַ טרייסט” (“קליינע סקיצען”) – מוז איך דעם נומער האָבען. איך האָב צו הדס’ן געשריבען שוין אייניגע מאָל, ענטפֿערט ער ניט, שיק מיר, ביילין, דעם נומער, שיק! און געריס פון מיינטוועגען אַלעמען. וואָס מאַכט עפעס אונזער ראָזא? ווערט זי שענער, אָדער מיאוס’ער, דורך דעם פריהלינג און זומער? אַ גערוס אייך, ציפעניו!

י.ח. ברענער.

 

XI.    🔗

ביילין!

– – – – ובנוגע לגלויתך המלאה אטצ’אַיאַניע – מפני מה איננו כותבים? מילא אתה הנך מה שהנך, אבל אנו? שתי תשובות בדבר. ראשית, מהיכן אתה יודע שאנו איננו “דערהרגעט”? אם מפני שאתה נושא בעול משפחה ואנו לא – זה אמת; אבל בכלל… כלנו “דערהרגעט” ולא זה מקרוב, כי אם זה רבות בשנים. והשנית, שאנו באמת איננו “דערהרגעט”, גם אז אין הקושיא מפני מה איננו כותבים, קושיא כלל, מפני שעל צד האמת כתבנו וכתבנו ובקשנו ממך איזה דבר בשביל הקובץ “רביבים” הקטן, שנטל עלינו להוציאו, אעפ"י שהצער מרובה מן הנחת, ולתשובה של אותו מכתב חכינו וחכינו, ופתאום – “דערהרגעט”! אַי, ביילין, ביילין!

אני יכול להודיעך, שגמרתי את ספורי “מחיי אנשי הצבא” ובודאי אשלחו ל“השלח” ואקבל קצת כסף ואסע לא"י בעוד ששה שבועות בערך.

ושלום-אחים לך,

י. ח. ברנר

טאַקי אַזוי! ווער איז ניט “דערהרגעט”?! און עס איז דאָך שוין טאַקי צייט זיין “דערהרגעט”! וויפֿיעל אַ שיעור? מ’דאַרף אַלס לכתחילה וויסען, ניט נתפעל ווערען פֿון אַ ציבעלע – פֿריהער, און ניט שרעקען זיך פֿאַר’ן “דערהרגעט” – דערנאָך. – – –

ג. שופֿמן

 

XII.    🔗

ביילין!

היום שלחתי לך, לאחרונה קובץ “רביבים”. אפשר שאוציא פה עוד קובץ ב'. הכין איזה דבר. לא“י לא אסע בודאי עד אחר הסוכות. ראה את האַרט ואמור לו, כי שלחתי אליו 50 אכסמפלרים מרביבים כהזמנתו בגלויתו לבן-דוד, ואבקשו לבלי לאחר במשלוח לי כסף הפדיון. המשלוח עולה בדמים מרובים ויותר מנכיון 20 פרוצנט איני יכול לתת. כל הענין הוא בהכרח שוב בידי, כמו כן ישלח נא אכסמפלר אחד מ”פרורים". ממקומות שונים מדברים בי משפטים על הצ’וצ’לה הזאת שהוצאתי, וחפץ אני לראות עגל זה כיצד יצא באמת, ושלום לגרודיצקי ושלום לכל הנלוים אליך. שופמן עודנו בנאות קיץ. מה יענקעלי?

שלך ברנר

שלום ל – – – אולי תוכל להודיעני את אדריסתו?

 

XIII.    🔗

לאחי לביילין,

בנוגע להערך האמנותי שב“רביבים” ודאי שצדקת, אלא שבכ"ז אנסה להוציא עוד קובץ אחד, אם רק יעלה בידי לצבור כסף הפדיון של הראשון, ואקוה כי בשבילו, בשביל השני, תתן אותו הדבר היפה שיש בדעתך לכתוב זה כמה.

השתדל נא לראות את – – – והזכירו – – – כי הנוגשים, בעלי חובותי, אצים.

אתה נוסע לפלשתינא. אבל מה תעשה שמה? במה תתעסק? אני הייתי נוסע לנויורק, אלמלא הייתי יודע שאמצא שם עבודה ספרותית, לשון קודש וזרגון, ואהיה מרויח כסף.

ושלום ליענקעלי שלנו. עד מתי יהיה זה “בן יחיד”?

ושופמן כבר בא מן הדאטשע. הנני נפגש אתו לא לעתים תכופות. לחכות במכתבי זה עד שיבוא איני רוצה.

מה - - -? ההחכים קצת? מדוע לא הודעתני את אדריסתו, כמו שבקשתיך.

קו הבריאה שלי לא עצהיו"ט, והייתי אפילו אצל רופא בשבוע זה. בחור שכמותי צריך לישא אשה.

וכתוב, ביילין, אל תחמיץ בגלויה.

י. ח. ברנר.

כ’געריס ציפען און אַלעמען. הרואה אתה את גרודיצקי? מהו?

 

XIV.    🔗

ביילין,

את ה“רביבים” ב' לא שלחתי במתכון. חפצתי לקבל ממך איזו ידיעה. עתה שלחתי.

* * *

ואני זקנתי ושבתי וחפצתי לנסוע לאמיריקה וחפצתי לנסוע לפלשתינא וחפצתי לנסוע לעיר קטנה, ונשארתי פֿאָרט לע"ע בלבוב והנני כותב איזו דברים ומדפיס דברי הישנים ומקלל את יום הולדתי וטובל את עצמי במנוחה – וחי.

בנוגע ל“געשעפֿט” אדרבא ואדרבא, מדוע לא? הלא צריך להשתכר, אלא שדבר זה תלוי בעם מי יש לנו עסק כאן?

ואתה רוצה לבא לבובה – נו, נו, אבל מה תעשה פה? כך? בעלמא? שופמן לא השתכר פה כלום זה יותר מחצי שנה, ואני… השתכרתי, אמנם, אבל פרוטה לפורטה אין. ובמה תתעסק?

ושלום ליענקעלי ולציפה,

יוסף חיים.

את ה“נקמה” שלך לא הבנתי, איזו בלדה מימי הבינים!

 

XV.    🔗

ירושלים 21.3.09

ביילין!

כתבתי פה: הפועל הצעיר, ירושלים, פלשתינא, בעד ברנר.

מה שלא כתבתי לך עד הנה, למרות מה שהנני מלבוב זה יותר משני חדשים – ודאי שלא תתפלא.

והנני ההוגה לך אותה האהבה הישנה,

י.ח. ב.

 

XVI.    🔗

1.5.09

ביילין!

שתבוא הלום – ובמה תתפרנס?

הפרנסה פה מרה, צרכי אוכל וכו' יקרים, מ’עסט קדחת, ומחלות מצויות… ציפה לא תרצה לשהות פה אפילו חודש ימים!

שאכתוב לך “כדאי לבוא לכאן” אתה רוצה – לא את זאת לא אכתוב לך!

שאכתוב לך “מתחרט אני שבאתי”? – לא! למה אתחרט? ולאן אסע כשאתחרט?

הריבולוציה? אט! אין סכנות, כמדומני!

ובנות ישראל? להד“ם! ואצ”ל ערביות!

ושלום להקעשענים של יענקעלי.

לשנת השלשים נשארו גם לי רק שנתים ומחצה, הדם אינו פוסק מלרתוח, וביחוד כאן, תחת קרני השמש, אלא שמזה – ודאי שצריך להתיאש! לא הגיע עוד זמנה של האהבה החפשית, ולישא לאשה כדת משה וישראל – אין את מי!

לפרקים צר לי על יצרי הרע הגדול והחזק, ההולך ונחנק באשמת איזה תנאים – אבל כלום אין דאגות אחרות מאלה?

בהתגשמות הציונית איני מאמין, ולא רק אני.

ובהפוה"צ – אין מה לתת לתוכו. אין חומר ספרותי! (אם תשלח איזה דבר – תקבל שכר). ובודאי לא אשהה אצלו הרבה! הלואי עד סוף הקיץ!

היה שלום, ביילין, ומצא איזה “בעשעפֿטיגונג” ומנוחה. אשרי אדם יושב על מקום אחד.

והנני שלך, ביילין!

י.ח. ברנר

 

XVII.    🔗

ביילין,

יעצתי לעורכו של “הפועל הצעיר”, שמראשית השנה יתחיל לצאת בתור שבועון, להזמין אותך לעוזר קבוע, ואמר לי שימלך בדבר עם חבריו. כתוב לי מה דעתך אתה בדבר.

ואני בירושלים, לא תמיד בקו הבריאה. אלא שנגש אני להוציא קובץ רביבים ג', שלח איזה דבר. עוד יש שהות: חודש או חודש וחצי. ש“ס תקבל מיד לקבלתי את הכת”י.

כתוב בכל אופן. בברכת שלום לב"ב.

י. ח. ברנר.

 

XVIII.    🔗

כ"ח אלול (?)

כתבתי ליוחלמן, שאעפ"י שלגליציה אין לי חשק כלל לשוב, אבל אם יש לו באמת שם בעדי עבודה מתאימה (אינך יודע איזו?) הריני מוכן ומזומן. מה שלום יענקעלי וציפה?

י.ח. ב.

 

XIX.    🔗

ביילין!

אתה רוצה שאכתוב לך ב“כובד ראש” כי תבוא, אולם אני איני יכול לכתוב לך זאת אפילו בקלות ראש. אקלימה של הארץ קשה, אוכלים פה קדחת, להשתכר אין במה, אין! אלא שאם רוצה אתה לבוא ויהי מה – אז אין לדבר. אני, למשל, אחת ידיעתי הנוכחית, אלמלי הייתי נמצא באיזה אורח פלא בלונדון – לא הייתי יוצא משם, ועליך לדעת – מתקות ה“גאולה” צריך להתיאש לחלוטין. איש לאהליך!… וא“כ גם בשביל יענקעלי צריך אתה להשאר בלונדון… בא הנה דוד שמעונוביץ ונעשה שומר ברחובות, משתכר אולי 40 פרנק לחודש (ליטרא וחצי לחודש!). מ – – – אומר: גרוע לא יהיה; אבל ראשית יהיה גרוע וגרוע, והשנית, בשביל לא גרוע לא נוסעים מעבר להרי חושך, לא מאבדים את הפרוטות הנותרות. לא גרוע!… ומדוע עזב הוא את הארץ אם לא גרוע? מדוע עוזבים הכל אם לא גרוע? הנה, מלונדון לכהפ”ח אתה שולח איזה מכתב מזמן לזמן ל“הבקר”; מפה לא תכתוב מכתבים – בזה בטוח אני.

ביילין! אתה יודע, כי אני אוהב אותך; אתה יודע, כי הייתי רוצה להתראות אתך, אבל אני אומר לך באופן קטגורי: אל תסע!… וגם אני אלמלא היה לי הכל אחת ואלמלא היה איזה מקום, שימשוך אותי – הייתי נוסע מפה היום הזה!

אחי! החיים כבדים מנשוא! כבדים בכל מקום. אין מוצא ואין מפלט. שב במקום שאתה יושב פה, זהו הכובד ראש שלי.

שלך בכל לב,

י. ח. ברנר.

 

XX.    🔗

שלהי תמוז, התר"ע, יפו.

ביילין

* * *

קראתי ב-29№ של ה“וועלט” הקלני, שבלונדון נוסדה אגודה עם סכום של י“ד אלף ליטרא לכונן תיאטרון יהודי. והנה כאן יש עלמה אחת, ספרדיה על פי מולדתיה, שראיתיה על הבמה בתפקידה של רוזה (“יחוס” של אש) ולה יש, בלי ספק, כשרון מצוין. הטבעיות שבמשחקה עולה על כל תהלה. העלמה היא עניה וגם לא יפה ביותר (אני אומר לך זה מראש לבל יתעוררו בך רגשות רומנטיים כשתענה לי!) אבל ראויה היא וראויה שיסיעו בידה. העלמה יודעת מעט תפירה ונכונה לעבוד בעת הראשונה עד שתוכל להשתכר ממשחקה. פה אין לה כל עתיד, יען שאין במה ואין משחקים ואין ממי ללמוד, ומחזות מציגים פעמים בשנה. העלמה הזאת, ככל הספרדיות הבאות פה בדברים עם האשכנזים, יודעת זרגון – ועברית ל??¹⁰. הנני מבקשך, איפוא, לענות לי במוקדם: א) היש ממש בשמועה, אם יפתח התיאטרון הנ”ל ומתי יפתח; ב) אם כן, היש לה, לפי שקול דעתך, איזו תקוה, כי תוכל אותה ריבה להתקבל באותו תיאטרון? כאמור יש לזו, לפי דעתי, כשרון הגון מאד מאד, וצר שילך לאיבוד.

* * *

באותה האהבה הישנה, שאינה פוסקת,

י. ח. ברנר

 

XXI.    🔗

9.12.19

ביילין ידידי!

רשימתך ב“שלכת” עשתה עלי רושם, רק פזור הכסף הוא הססוני יותר מדאי, אבל בכלל נגעה הרשימה עד לבי, כתובה בכשרון.

להשתתף ב“הדור החדש” שלכם¹¹ איני יודע אם אשתתף, בבלטריסטיקה הלא אין מה לדבר, ובפיליטון – למה לכם פיליטוני מיושב ארץ ישראל בשביל עתון היו"ל בלונדון, ואפילו אם יהיה “ערענסט” אלף פעמים.

א “בעגריסוננס בריעף” – האם אין זה הכל? בכל אופן לא אוכל לעשות זאת עד שאראה את הגליון הראשון, שבודאי ישלח לי.

* * *

הקראת את מאמרו של – – – עלי? מה הוא רוצה ללמדני בו? שאחוס על כבודי ולא אכתוב ולא “אפיל”? שלא אוסיף אדבר על היופי, בעת שבכל כתבי אני באמת שוחק על היופי? שלא אעסוק ב“בני עליה” שאני נכוה מתורתם? שלא אדרוש שכר רוחני בעד עבודתי הספרותית? שלא אחקה, כמו שחקיתי (את מי?) ב“רשמי דרך”? מהו מגלה, שאני מכסה, ומהו רוצה בכלל? אינני “ברוגז” – אבל רוצה הייתי להבין מה הוא הדבר, שהוא, הפילוסוף והכרקטירולוג, מבין אותו, ואני, העלוב, לא?

אט, גלופאַיאַ סטאַטיאַ!

בכלל, חיי לא רעים. אין לי מגע ומשא עם שום איש. רק פרנסה אין.

הייתי רוצה להוציא קובץ ספרותי. יש קצת חומר, אבל אין מו"ל. – ובתיקך היה נמצא איזה דבר בשביל קובצי, אלמלי הייתי מוציאו?

כתוב לי מה עושה יענקעלי,

ידידך הנאמן,

י. ח. ברנר

 

XXII.    🔗

טבת, התרע"א, יפו.

ביילין.

אַ גרויסען דאַנק פאַר די בילדער. יענקעלי איז דאָך עפיס אַי-אַי. ציפה ווערט גאָר ניט משוגע פֿאַר נחת?

און מיט מיר איז גאָר ניט אַזוי פויגעלדיג, איך קריינק היינטיגען ווינטער אויף וואָס די וועלט שטעהט! פֿערשטעהט זיך אַז באופן זה איז ביי מיר אויך “לבי כואב מאד”.

מכח דיר איז אַזוי. פֿאָהרען קיין פאלעסטינא איז ריזיקאַל. איך האָב דיר שוין געשריבען עטליכע מאָל. נאָר אויב דו האָסט אַ 1000 פֿראַנק, מיט וועלכע דו וואָלסט קענען לעבען אַ האַלב יאָהר, גלויב איך, אַז במשך זמן זה קען זיך מאַכען עפעס אַ שטעלע. אַקושערקעס זיינען דא אָהן א צאָהל. אגב, ב"ה צוויי קינדערליך. נאָר דו וועסט אפשר יאָ קריגען אַ שטעלע מיט דער צייט, ראדלערס מיינונג איז אויך אזוי, זיי געזונד. דעם בריף שרייב איך דיר אין בעט.

י. ח. ב.

 

XXIII.    🔗

ביילין היקר!

הוצאת הקובץ לזכר גנסין נמסרה לידי. בקובץ – שמו “הצדה” – יבואו דברים משל גנסין (שירים שעוד לא נדפסו בשום מקום, מכתבים נבחרים), על אדות גנסין (זכרונות, הערכות בקרתיות) וגם קומץ של דברי שירה וספרות סתם – ברוחו של גנסין ומקודשים לשמו. מובן, שאתה אחד מן המועטים, היכולים לעזור לי בהוצאת הקובץ הזה, ואתה הלא כבר גם נסית בזה ב“הצפירה”, אבל צריך להרחיב את הדברים, להעמיקם, להשתמש יותר במכתביו (אולי יש כאלה בידך, שכדאי לתתם בשלמות בתוך הקובץ?) ולהוציא מתוכם את יחסי אני לגנסין, שאינו מן הענין, אחרי שאני עדיין לא מתי. לתושבתך המהירה אחכה.

שלך, יוסף חיים.

קובצי רביבים יתחילו בקרוב לצאת תכופים. שלח בשבילם דברי ספרות ותקבל הונורר.

ויענקעלי? וציפה?

שלום לך גרודיצקי, אבקש למסור הגלויה לביילין בהקדם. ואולי יש לך ג"כ איזו זכרונות על גנסין, שהיית רוצה להביעם? אזי תכתוב ותשלח.

 

XXVI.    🔗

ביילין ידידי היקר.

קבלתי גלויתך. היום שלחתי לך את הקובץ רביבים החדש. הבא יעלה עליו בחיצוניות ופנימיות. אבקש לשלוח את אשר אמרת בשביל קובץ גנסין ובשביל קובץ רביבים ה', שיצא מיד אחר חגי תשרי. בעד זה תקבל ש“ס מיד לקבלת הכת”י על ידי.

ושלום לך ולבני משפחתך היקרים.

י. ח.

לי אין שלום וד"ל.

את בקשתו של ברנר להשתתף בקובץ “הצדה” החלטתי ברגע האחרון לדחות, בחשבי שלא טוב עשה בזה שלקח עליו את העריכה. יחסו של גנסין אליו, מזמן פגישתם בלונדון, עד מותו, היה יחס לא טוב כלל והסב לברנר יסורים חריפים (ראה “התקופה” הנזכרה למעלה ואת מאמרו של ברנר בקובץ “הצדה”). חששתי שמא תהיה ניכרת השפעתו של היחס על העריכה שלא מדעת.

מאז נפסקה חליפת המכתבים בינינו.

כעשר שנים אחרי זה קבלתי תמונה – פרצוף נער רך ועדין, בעל עינים חולמות תוגה ומעבר לתמונה רשום

"למר א. ביילין אשר היה כה קרוב לאבי,

אורי ניסן ברנר.

במלאות לו שמונה שנים, ירושלים שבט תרפ"ג.

מזכרת עוון על החשש הקטנוני שלי: אורי ניסן ברנר: שני השמות הזדוגו בנפש חדשה אחת. ברנר לא רק שמחל על עלבונו, אלא שהקדיש לזכרו של גנסין את כל היקר ואת כל הקדוש לאדם בחייו.

הנשאר בעולם עוד סלחן ומחלן כמוהו? היש אהבת רע עוד יותר טהורה מזו?

לונדון תרפ"ו.