רקע
אבות ישורון
מִמִּי לָקַחְתִּי רְשׁוּת?
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

הִנַּחְתִּי אֶת אֲבוֹתַי שָׁם תַּחַת עֲצֵי הָעַרְמוֹנִים, עַל מְנָת שֶׁלִּי יָנִיחוּ פֹּה. מֵאָז עָבַרְתִּי מִצְּרִיף-לָגוּר אֶחָד לִצְרִיף-לָגוּר אַחֵר, מִצְּרִיף-לָגוּר אֶחָד לִצְרִיף-לָגוּר אַחֵר. אֲנִי פָּרוּף פְּרִיפוֹת וְסִכּוֹת בְּחֶלְקֵי גּוּף שֶׁל נוֹכְחִים וְנוֹכְחוֹת וְזִכְרוֹנוֹת וְחַי חֲלוֹמוֹת וְחַי כָּפוּל. וּפִתְאֹם לְפֶתַע, בְּ-1 לְיַנוּאַר 1979, בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה הוֹדָעָה עַל פְּרָס. אֲנִי נִכְנָס לִתְקוּפַת כְּפֹר, אָמַרְתִּי לַמּוֹדִיעַ. נִרְאֶה, אֲנִי מְסַבֵּךְ. אֶת פְּרַס בְּיַאלִיק מְקַבְּלִים מִידֵי בְּיַאלִיק עַצְמוֹ. אֲבָל נֹאמַר, שֶׁבְּיַאלִיק חִמֵּם אֶת הַלֵּב שֶׁל הַשִּׁירָה הָעִבְרִית, כִּי הָפַךְ חָמְרֵי שִׁירָה לְשִׁירָה. גַּם דָּרַךְ אֶת הַשָּׁטִיחַ לִפְנֵי אוּרִי צְבִי גְּרִינְבֶּרְג, הָאִישׁ שֶׁבָּא וְקָם אַחֲרֵי יִרְמְיָהוּ, וְהוּא בַּעַל שְׁנֵי נְצָחִים: נֵצַח אֻמָּה יְהוּדִי וְנֵצַח אֻמָּה עִבְרִי. עַד 1948. יַעַד, שֶׁמֵּאָז הָיָה לִבְחֹר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁבַּשִּׁירָה – עַל פְּנֵי הַשִּׁירָה שֶׁבַּדְּבָרִים. וְעַד מִלְחֶמֶת הַשּׁוֹאָה, שֶׁמֵּאָז בָּא אִישׁ מִן הַשּׁוֹאָה וְאִישׁ מִן הַמִּלְחָמָה, וְאֵין לְאֵל יָדָם לְסַפֵּר אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם, מַה שֶּׁנִּקְרָא, וְאִם אֵלֶּה בָּאִים עִם הַמִּלִּים שֶׁלָּהֶם, וְלָנוּ אֵין לָנוּ הַמִּלִּים שֶׁלָּהֶם – – הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁרָאָה בְּסִבְלוֹת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית אֱלִיעֶזֶר בֶּן-יְהוּדָה. בִּצַּע מִלִּים כְּחוֹל הַיָּם. אֲבָל זֹאת לֹא לָתֵת לָהֶם מִלִּים צָרִיךְ, אֶלָּא לָקַחַת מֵהֶם מִלִּים צָרִיךְ. לְמַנּוֹת שַׂר קְלִיטָה מֵעַצְמֵנוּ. לִבְנוֹת אֹהֶל גָּדוֹל, וְלִקְרֹא: אַהְלוּן וְסַאהְלוּן אֶל הָאֹהֶל, כָּל הֶבְעֵי בִּטּוּי וְרִמְזֵי נֶפֶשׁ, כָּל דִּבּוּר וְדִבְּרוּר, אַחֵינוּ אַתֶּם, בִּלְשׁוֹנֵנוּ אַתֶּם.

יְמֵי הַמַּסָּע הַסְּפוּרִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּאוֹקְטוֹבֶּר, וְכָאן אֲנִי נִזְכָּר בִּנְדִידַת הַחֲסִידוֹת בְּעוֹנָה זוֹ לַמִּזְרָח, וְאָנוּיְלָדִים הָיִינוּ צוֹעֲקִים אֲלֵיהֶן: “Bocianie, bocianie, pali sie' gniazdo!” כְּלוֹמַר: “הַחֲסִידָה, הַחֲסִידָה, הַקֵּן עוֹלֶה בָּאֵשׁ!”

וּבְכֵן יְמֵי הַמַּסָּע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל הָאֳנִיָּה הָיוּ מְשַׁעְמְמִים לְהַפְלִיא. הָאֲנָשִׁים לֹא הִכִּירוּ, הָלְכוּ בְּבַטָּלָה. הָאֳנִיָּה עִם הַמֶּרְחַקִּים יָפָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּנָּמָל, וְאִמָּהִית יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּבַּיִת. לֹא שָׁמְעוּ קוֹל. אֲבָל אֵיתָנָה. מִן הַצַּד יָצָא סִילוֹן מַיִם אֶל הַיָּם, כְּמוֹ אֶל הַוָּאדִי מוּסְרָארָא שֶׁלָּנוּ. פִּתְאֹם נִרְאָה הַחוֹף בָּאֹפֶק. כֻּלָּם נִדְחֲקוּ לִכְתֹּב שִׁיר. לָכֵן, כָּל מִי שֶׁהַכְּתִיבָה צְרִיכָה לוֹ, אוֹ לֹא צְרִיכָה לוֹ, אֲבָל כָּאן, כָּל מִי שֶׁהִתְיַשֵּׁב עַל הַמַּעֲרֶכֶת וְלֹא עֹזֵב – שֶׁיַּעֲזֹב. כַּאֲשֶׁר חָלַמְתִּי עַל הָאָרֶץ, הָיִיתִי אֲנִי כָּבֵד וְהַחֲלוֹם קַל. כָּאן אֲנִי קַל וְהַחֲלוֹם כָּבֵד.

עָשֹה אֶת הָעוֹלָם בְּשִׁשָּׁה יָמִים, דֹּמֶה לָנוּ, שֶׁשִּׂחַקְנוּ בַּחוֹל. הַחַיּוֹת וְהָרְשָׁעִים וְהַצַּדִּיקִים הֵם בְּמוֹעֲדוֹן אֶחָד. הָלַכְנוּ בָּרֶגֶל וְהַטּוּרִיָּה עָלֵינוּ. בָּאָרֶץ הַזֹּאת כָּל זֶה קָרָה. הַחַיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת קְרוֹבוֹת לִבְרִיאַת הַטֶּבַע. הִנֵּה יוֹצֵא הַגָּמָל הַגָּדוֹל. כִּלְטָאַת עֲנָק. וְהָאָרֶץ שְׁלֵוָה טוֹב מְאֹד.

לֹא קָמָה נְבוּאַת הַמְּחָאָה אֶלָּא אַחֲרֵי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. בָּאָה הַנְּבוּאָה, וְהַצִּרְעָה תְּגָרֵשׁ אוֹתָם. לֹא בְּחַרְבְּךָ וְלֹא בְּקַשְׁתְּךָ. וַתִּתֵּן לְךָ אֶרֶץ לֹא יָגַעְתָּ. עָרִים לֹא בָּנִיתָ. זֵיתִים לֹא נָטַעְתָּ. בָּאָה הַנְּבוּאָה וּמְסָרָהּ לַשִּׁירָה. כִּי לַשִּׁירָה יֵשׁ מִלִּים. לָמָּה לַמּוּזִיקָה אֵין מִלִּים? עַל כֵּן מַחֲזִיק אָדָם שִׁירָה בְּסָמוּךְ לוֹ. אוּלַי לֹא כָּל אָדָם נָבִיא. אֲבָל כָּל אָדָם מְשׁוֹרֵר. כִּי הִיא חַיֶּבֶת לוֹ לַעֲנוֹת עַל הַכֹּל. כִּי הִיא הַחוּצְפִּית.

נֶסְכִיז' – עִיר שֶׁנּוֹלַדְתִּי בָּהּ, הִיא כֹּחַ וּמִסְתּוֹרִין וּבֵית עָלְמִין שֶׁל צַדִּיקִים. עִם צְרִיף בַּיִת שֶׁל הָרַבִּי, אֲבִי אִמִּי, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אוֹתוֹ.

קְרַסְנִיסְטַאוו – עִיר שֶׁגָּדַלְתִּי בָּהּ, עִיר גִּבְעָה עִם קְלוֹיְסְטֶר, עִם רַחֲבַת אִכָּרִים שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן, עִם גַּן עַרְמוֹנִים שֶׁהָיוּ מִתְנַפְּצִים בִּקְלִפּוֹתֵיהֶם שִׁבְעָה לְכָל עֵבֶר.

פְּשֶׁדְמְיֶשְׁצֶ’ה – כְּפַר יַלְדוּת שֶׁלִּי, עִם טַחֲנַת מַיִם עִם חֻרְשָׁה עִם אָחוּ עִם נָהָר עִם סַבָּא לָבָן אֲבִי אָבִי. מִלְחָמָה מָצְאָה אוֹתִי וַאֲנִי בֶּן תֵּשַׁע בְּעִיר שֶׁנּוֹלַדְתִּי בָּהּ. חָזַרְנוּ מֵהַמִּלְחָמָה כִּפְלִיטִים לָעִיר שֶׁגָּדַלְתִּי בָּהּ. הָעִיר הָיְתָה שְׂרוּפָה. מֵהַשְּׂרֵפָה הֱקִימוּהָ. פּוֹלִין בִּימֵי קִמּוּמָהּ הֶעֶלְתָה יְצִירוֹת גְּדוֹלֵי סוֹפְרֶיהָ וּמְשׁוֹרְרֶיהָ. גַּן עֲצֵי הָעַרְמוֹנִים בְּאֶמְצַע הָעִיר. הַכְּנֵסִיָּה הַגּוֹטִית הַקָּתוֹלִית וְרַחֲבַת הָאִכָּרִים. מוּל עָצְמָה כָּזֹאת, חֻלְשָׁה הָיְתָה לָדַעַת, אִם יֵשׁ לָנוּ מְשׁוֹרֵר. הַמּוֹרֶה לְקוּרְסֵי עֶרֶב לְעִבְרִית אָמַר: יֵשׁ. בְּיַאלִיק עִם מְגִלַּת הָאֵשׁ. אֲבָל אֲנִי לֹא הִכַּרְתִּי. לֹא לָמַדְתִּי אֶת שִׁירֵי בְּיַאלִיק בְּבֵית סֵפֶר. קָלַטְתִּי אוֹתָם מִן הָרְחוֹב. מִן הַיֹּפִיּוּת עַל כָּל פָּנִים שֶׁל דּוֹר הָעֶשְׂרֵה. בֵּין בָּבָא קַמָּא וּבָּבָא מְצִיעָא הָיָה בְּמִלְחָמָה. עַל כָּל פָּנִים קָרָאתִי אֶת בְּיַאלִיק. בֵּין בְּנֵי גִּילִי חָדַר מַשֶּׁהוּ, לְפִי שֶׁאֲנִי מְתַרְגֵּם מִן הַזִּכָּרוֹן: “לֵךְ אֶל הַקַּדָּר וּקְנֵה קְדֵרָה, וֶאֱמֹר: כָּכָה אַתֶּם שֻׁבֹּר תְּשֻׁבְּרוּ!” לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה. אֲבָל חָזַרְנוּ מִן הַמִּלְחָמָה וְהָיָה לִבֵּנוּ נֹטֶה לְהַאֲמִין לָמָּה. הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל בְּיַאלִיק הָיָה הַצְּלִיל הַפּוֹלָנִי שֶׁל שְׁמוֹ. זֶה נָתַן לִי כֹּחַ. הָיוּ שְׂרֵפוֹת. וְהָיָה קְרָב בֵּין יִידִישׁ וְעִבְרִית. אֲנִי הַבְּכִירָה. אֲנִי עַלְמָה אֲחוֹתְךָ מֵהַבַּיִת. הָיוּ הֲרִיסוֹת הָיוּ שְׂרֵפוֹת בַּבַּיִת. אֲנִי עַלְמָה אֲנִי אֲחוֹתְךָ בַּבַּיִת. אַחַר כָּךְ הֵחֵלּוּ מְטַלְטְלִים אֹתִי עַל עֲזִיבַת בֵּית אָב וְהִטִּילוּ עָלַי עַל עֲלִיָּה לָאָרֶץ וְהִטִּילוּ עָלַי עַל הַפְּגִישָׁה עִם הָעֲרָבִים, הַדֹּמִים מִן הָעֲיָרוֹת, מִן בַּיִת, וְהִטִּילוּ עָלַי רַכָּבוֹת וּפַסִּים מִתְחַלְּפִים. וְרַכֶּבֶת יוֹצֵאת וְרַכֶּבֶת נִדְחֶסֶת וְנַעֲנוּעַ וְזַעֲזוּעַ חֲרִישִׁי וּמַחֲרִישִׁי. אִמִּי צִיְּדַתְנִי בְּחָמְרֵי הַלְבָּשָׁה וְלֹא צִיְּדַתְנִי בְּחָמְרֵי שִׁירָה. וַאֲפִלּוּ הָיוּ לָהּ. לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין. תְּשׁוּבָה: מִן הַבֵּית קְבָרוֹת לֹא לוֹקְחִים בַּחֲזָרָה. הָלַכְתִּי – הָלַכְתִּי. עָזַבְתִּי – עָזַבְתִּי גּוּפִים מֵהֶם הִתְפַּצַּלְתִּי. שִׁירָה הִיא שֹׁרֶשׁ וּמַעְיָן הוּא שֹׁרֶשׁ. אֵין אַקְוַאדוּקְט לְהַעֲבִיר מַעְיָנוֹת מִשָּׁם לְכָאן. הֵם מִשְׁפָּחָה אַחֶרֶת וַאֲנַחְנוּ מִשְׁפָּחָה אַחֶרֶת. תַּמּוּ יְמֵי נֵצַח. מַתְחִיל נֵצַח חָדָשׁ. הַשִּׁירָה אֵינֶנָּה לַמִּלִּים וְאֵינֶנָּה לַמּוּזִיקָה. הַשִּׁירָה הִיא בֵּין הַבִּרְכַּיִם שֶׁל אֱלֹהִים וְשֶׁל אִמָּא, שֶׁלֹּא זֹכֶרֶת אוֹתִי הַיּוֹם עוֹד. רָאִיתִי אֶת הַדְּבָרִים שֶׁל הַשִּׁירָה וְלֹא אֶת הַשִּׁירָה שֶׁל הַדְּבָרִים. אֶת הַכְּפָר הָעֲרָבִי יָשָׁן מְיֻשָּׁן וְקִבּוּץ יְהוּדִי חָדָשׁ. כְּאִלּוּ קָפְצוּ עוֹד לְפָנַי הָעֲיָרוֹת אֶל הָאָרֶץ לַחֲזוֹת אָדָם מִפֹּה עִם תּוֹלְדוֹת וְתוֹלְדֵי תּוֹלְדוֹת וְנִסִּים, גְּדוֹלִים מִן הָאִסְלָם אֲפִלּוּ. יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם לֹא בָּאוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. כְּדַאי לְהַזְכִּיר כִּי בָּאוּ וְאָמְרוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן: כְּנַעֲנִים, “יִרְאַת אֱלֹהִים שֹרֶפֶת אֶת כָּל הַיִּרְאוֹת” – אָמַר הָרַבִּי מִמּוֹדְזִיץ. הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי נֹכַח הַנֶּחְבָּאוּת הָעֲרָבִית גָּאַל מִן הַתִּסְכּוּל הַפּוֹלָנִי. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁלֹּא מְדַבְּרִים עַל זֶה. חָסֵר שֶׁלֹּא כּוֹתְבִים לָעִנְיָן. הָיָה בֵּית עָם. נָשְׂאוּ נְאֻמִים. הָיָה לִי נְאֻם. מָה – לֹא יָדַעְתִּי. הֻגַּד לִי: שָׁמְעוּ אֶת אִמִּי בְּאֵיזוֹ חָצֵר. דְּחוּיָה עָמְדָה בֹּדֵדָה וְטוֹפַחַת. אִלּוּ שָׁמַעְתִּי – מָה אָמְרָה? אֱלֹהִים עֲזָבָהּ. בְּנָהּ עֲזָבָהּ. רָאִיתִי אֶת בְּיַאלִיק נֹסֵעַ בְּמֶרְכָּבָה עִם אַחַד הָעָם אֶל שְׂפַת הַיָּם בְּתֵל אָבִיב. בְּיַאלִיק לֹא רָאָה אֶת הַשֹּׁאָה. אִלּוּ רָאָה – מָה אָמַר: “רְאִיתִיכֶם שׁוּב בְּקֹצֶר יֶדְכֶם”.

וַאֲנִי – מִמִּי לָקַחְתִּי רְשׁוּת לָשִׂים אֶת אֲבוֹתַי עַל הָעַרְמוֹנִים, תַּחַת הָעֵץ וְהָאֵשׁ?


דברים בטקס הענקת פרס ביאליק


יג שבט תשלט, 10 פברואר 1979

המלצות קוראים
תגיות