רקע
אבות ישורון
אַחְרִימָן
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

אַחְרִימָן. אַחְרִימָן. מִסְתּוֹבֵב לִי בָּרֹאשׁ

הַשֵּׁם הַזֶּה כַּמָּה יָמִים וְאֵינִי

יָכוֹל לְהִזָּכֵר אֵיפֹה רָאִיתִי

אֶת הַשֵּׁם הַנּוֹרָא הַזֶּה.


מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר? חִפַּשְׂתִּיו

בֵּין תְּפִלּוֹת

רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּר,

מָקוֹם שָׁם מִתְגַּזֵּר דִּין


חַיִּים וָמָוֶת. בֵּין הַשֵּׁמוֹת

הַקַּבָּלִיִּים דְּקַרְנוֹסָא הַמְמֻנֶּה עַל

הַפַּרְנָסָה. הַמַּלְאָךְ הַגָּדוֹל

פִּצְפַּצְיָה וְהַמַּלְאָךְ הַגָּדוֹל


תָּשְׁבַּשׁ. מַדָּעָן גָּדוֹל אֵינֶנִּי.

פַּעַם פַּעֲמַיִם תְּפִלָּה בְּצִבּוּר.

אֲנִי נִתְקָל בְּשֵׁמוֹת אֵלֶּה.

רַק אֶחָד אַחְרִימָן אֵינֶנִּי מוֹצֵא.


וּמֵאַחַר שֶׁאֵינֶנִּי מוֹצֵא, עָשִׂיתִי לִי

מִלּוֹן מִמִּלָּה אַחַת. מֻכְרָח לִהְיוֹת

אִישׁ שֶׁמַּחֲרִים אֶת עַצְמוֹ. וְכָךְ אָמַרְתִּי:

אַחְרִימָן – אִישׁ שֶׁמַּחֲרִים אֶת עַצְמוֹ.


אִם אוֹמֵר לְךָ מַשֶּׁהוּ יוֹם לְלַיְלָה,

זֶה אַהֲבָה.

אִם אוֹמֵר לְךָ מַשֶּׁהוּ לַיְלָה לְלַיְלָה,

זֶה אַהֲבָה.


יָמִים רַבִּים אָדָם אוֹהֵב. אוֹהֵב.

אִם אֹמַר יוֹם וָלַיְלָה

זֶה אֵינֶנּוּ כּוֹזֵב.

לִהְיוֹת בּוּר זֶה אוֹהֵב. בְּהַרְדָּמָה וִיקִיצָה זֶה אוֹהֵב.


וְהַיּוֹם, אִם שָׁנָה יִחְיֶה הָאָדָם

וְאִם אֶלֶף שָׁנִים יִחְיֶה,

הוּא עוֹשֶׂה מִמֶּנִּי שִׂיחָה בְּכָל פֶּה.

וּמֵאָז אֲנִי לֹא בָּא עַל פָּנָיו.


יָכֹלְתִּי לָבוֹא. הָיָה מָקוֹם בִּשְׁבִיל הַיָּדַיִם:

הַיָּדַיִם בַּכִּיסִים שֶׁל הַמִּכְנָסַיִם

מִתַּחַת לַשְּׁלִיץ שֶׁל הַזַּ’קֶט.

רְאֵה עֲמִידָה שֶׁל גְּבָרִים.


אֲבָל הוּא רוֹצֶה שֶׁלֹּא אֶהְיֶה.

וְגַם אֲנִי רוֹצֶה שֶׁלֹּא אֶהְיֶה.

אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה מְאֹד שֶׁאֶהְיֶה.

הוּא מַחֲרִים אוֹתִי, וַאֲנִי מַחֲרִים אוֹתִי.


וּבְשָׁעָה זוֹ עוֹד לֹא מָצָאתִי

בִּסְפָרַי הַיְשָׁנִים וּבִסְפָרַי הַחֲדָשִׁים

אֶת הַמִּלָּה אַחְרִימָן.

וְעוֹד אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה פֵּרוּשׁוֹ.


עָנִי וְאֶבְיוֹן הָיָה בָּא אֶל הַיַּיִן. הֵרִים בִּתְפִלָּה

לִפְנֵי הַמֶּלְצַר שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת בִּקְצֵה גֹּבַהּ

שֶׁל כּוֹסִית. הַמֶּלְצַר הֵבִין וְהֵבִיא.

פָּשַׁט הֶעָנִי וְקִבֵּל. הֵרִים הֶעָנִי וְשִׁבַּח וְשִׁפַּךְ.


בָּא עָנִי אֶל הַיַּיִן כְּצֵל וִדּוּי עַל הַקִּיר.

אַךְ הוּא עַצְמוֹ יוֹשֵׁב בַּחוֹמָה. וְאַחַת

לְשִׁבְעִים יוֹצֵא לִקְנוֹת נֵר

וּלְבַקֵּשׁ גַּפְרוּר מִן הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים.


סָבוּר כִּי מְבַקְשִׁים מִן הַיַּיִן

לֹא מִי שֶׁצְּרוֹר כַּסְפּוֹ כִּיסוֹ,

אֶלָּא מִתְפַּלֵּל בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת

רַבּוֹת חֶסְרוֹנוֹת.


הוּא בָּא אֶל הַיַּיִן וְאָמַר:

אַתָּה מִתְנַשֵּׂא לִמְלֹךְ?

אוֹי שׁוֹשַׁנָּה שׁוֹשַׁנָּה שׁוֹשַׁנָּה.

צֵא מִן הַשֻּׁלְחָן.


הוּא בָּא אֶל הַיַּיִן לִמְלֹךְ:

אִם תֹּאמַר מִלָּה אַחַת

אֲנִי אֹמַר מִלָּה אַחֶרֶת.

חִצִּים נִתָּזִים אִם אֹמַר.


הוּא בָּא וְאָמַר:

צֵא מִן הָאוּלָם.

אַתָּה אֵינְךָ מוֹדֶה.

אַתָּה תִּסְבֹּל מִזֶּה.


וַאֲנִי לֹא סוֹבֵל

וְלֹא שׁוֹבֵל.

אָז לָמָּה אָמַר?

לֹא אָמַר


אֶלָּא כְּמַלְכֹּדֶת:

לְאַחַר חֲקִירָה קְצָרָה

הֵם מִסְתּוֹבְבִים מִפָּנַי.

כְּבָר לֹא נָעִים לִי.


הוֹשִׁיטוּ רֶגֶל וְעָבְרוּ אֶת הַבִּצָּה.

שֶׁטַח פָּתוּחַ.

אִישׁ, יָשֵׁן עִם עֲרִיסָתוֹ, הוּרַד לִקְרַאת קַרְקַע.

שִׁבְעִים שָׁנָה. אֶלֶף שָׁנִים, מַה זֶּה מְשַׁנֶּה.


פַּעַם לְשִׁבְעִים מֵת אַחְרִימָן.

לֹא יָכֹלְתִּי לְהָרִים אֶת הָעֵינַיִם.

נוֹשְׂאֵי הַשֹּׁבֶל לֹא רָצוּ לְהַבִּיט עָלַי:

הִנֵּה לֹא הֶחֱרִים אוֹתְךָ. הֶחֱרִים אֶת עַצְמוֹ.


עֵינַי זָרְקוּ בּוּשָׁה וְאַשְׁמָה. לֹא הָיָה מָקוֹם לְאוֹפְּטִימִיּוּת.


ב סיון תשלג, 2 יוני 1973 – כד סיון תשלג, 24 יוני 1973

המלצות קוראים
תגיות