“דבר” 16 בדצמבר 1960

לא מעט נכתב, גם בישראל, על ל. טולסטוי נגיד הספרות ואבּיר ההגוּת והמוסר, במלאות חמישים שנה למותו; ולא מעט נכתב על השפעתו-השראתו על ספרות האוּמות ועל ספרות היהודים בשתי לשונותיה (בכלל זה מחקרו של י. פיכמן “על הפרוזה הרוסית”) – אולם נראה כי “אסוּפת יאַסנאַיה פוליאַנה, מאמרים ותעודות, 1960”, שיצאה עתה לאור מטעם מכון טולסטוי בברית-המועצות, יש בה חידושים ותוספות במסכת זו. גם בעיתון “פאלקס שטימע” (וארשה) ובירחון “יידישע קוּלטוּר” (ניו-יורק), הובאו, בין היתר, מכתבים בלתי-ידועים עד כה של שלום עליכם, ובהם דברי הערצה מופלגת לטולסטוי.

ט. י. ארכאנגלסקאַיה, ממכון טולסטוי ביאסנאַיה פוליאנה, עומדת באסופה הנ“ל במאמר מיוחד על “טולסטוי ושלום עליכם”. את מאמרה היא פותחת במכתבו של הסופר היהודי מן האחד בדצמבר 1910, שנשלח ממקום-המרגוע נאֶרווי שבאיטליה אל ד”ר פאָרפאֶר (עורכו של כתב-העת הצמחוני ברוסיה), ובו הוא מפליג ברוּם ערכו של “ענק הספרות” ומביע את חפצו-משאלתו, שיינתן לו לספר לטולסטוי, מפה לפה, על סבלם ועושק זכויותיהם של היהודים.

להלן עומדת הכותבת על תגובתו של טולסטוי לפרעות קישינוב, מביאה מדברי-הגינוי החריפים שלו ומזכירה את היענותו לבקשת שלום עליכם, להשתתף בקובץ בשם פּומושץ (“עזרה”), שהכנסתו הוקדשה לטובת נפגעי הפוגרום – ואכן, פורסמו בו, בקובץ, שלושת סיפוריו, וחתימתו על הכרוז המוקיע את ההתעללות ביהודים, שנשלח אליו, והוא הכניס שינויים בניסוּחו – לצד החוּמרה והחריפות שבהוקעה. הכותבת מספרת על חילופי-המכתבים בין שני גדולי הספרות, מהם עולה, שגם האָמן הרוסי הנשגב הגה בחברו היהודי אפילו סמוך למותו.

נחמן מייזל, המבקר וחוקר ספרות יידיש, עורכו של הירחון “די יידישע קוּלטוּר”, מביא מכתב מאלף ורב-עניין של מנדלי מוכר ספרים לשלום עליכם (מן ה-14.10.1903), שבו הוא משיב לו, בין היתר, בלשון האירוניה שלו:

– “אתה מציע לי ללמוד מל. נ. טולסטוי, אכן, צחוק! אדרבא, ינסה-נא טולסטוי להיות יהודי ימים אחדים בלבד, ונוסף על-כך “מלמד” בתלמוּד-תורה ולכתוב בלשון הקודש וביידיש (המכונה זא’רגון) למען ציבור יהודי ו… אולם די באמור לעיל. כן, והיכן לקחת יאסנאַיה פוליאנה ועוד דברים טובים, שיניחו בידי לצפצף על הכול ולכתוב, לכתוב, לכתוב!”

אשר לשלום עליכם הרי הוא מעיד על עצמו, כי זולת הערצתו המוחלטת לטולסטוי האָמן, הוא חסיד תורתו של טולסטוי איש-ההגוּת-והמוסר, ומעיר, בין השאר, ברוב התלהבות"

– “תורתו היא, לדעתי, תורתנו. במידה רבה, בסעיפים רבים שלה, כּיוֵון הוא, לפי הכרתי, לדעת חכמי ישראל וצדיקיו… מלחמתו המתמדת בייצר הרע, בשׂטן המקטרג, וויתוּרו על בשר מן החי. סיגופיו. גם בריחתו מביתו, בריחתו מעצמו, מותו, אפילו קבורתו – הכול, הכול יהודי הוא…”

ובסיפורו האוטוביאוגרפי-הסאטירי “שמואל שמלקס והנסיך טולסטוי” (1908) מותח שלום עליכם קו של השוואה בין סופרה של כתריאלבקה לבין הסופר הרוסי-העולמי, שהאחד בעיניו ככוכב והאחר כחמה יוקדת… ואולם –

– “האומנם אין יעודו של שמואל שמלקס, הבלתי-חשוב, בכתריאלבקה הקטנה והחשוכה כמעט כיעוּדו של טולסטוי בעולם הנרחב והשופע-אור? טולסטוי, החמה הגדולה היוקדת, האירה באש נוראת-ההוד שלה, את העולם כולו, והוא, הכוכב הזעיר, האם לא העיר באש המועטת שלו נקודה זעירה ואפלה בתבל שכתריאלבקה כינוּייה?”

אך על אף לשון הצניעות והענווה שנוקט שלום עליכם כלפי עצמו, והשוני הרב – בצורת הכתיבה, במוטיבים ובתמטיקה [מכלול הנושאים] וכו' – בין שני אָמני הביטוי והצלילה לנפש האדם והאומה, זכה אף הוא, זה מקרוב, שעולם התרבות – ובכללו מדינת ישראל – יציינו בהוקרה ובהשתאוּת את יצירת רוחו הגדולה, החד-פעמית.