כְּשֶׁתֹּם הַפָּטוּט הָיָה קָטָן, הוּא נוֹרָא אָהַב נְמֵרִים.
“אִם רַק אֶתְחַפֵּשׂ לְנָמֵר,”
אָמַר פָּטוּט בְּלִבּוֹ,
אֲנִי אֶקְפֹּץ,
אֲנִי אֶשׁאַג,
אֲנִי אֶנְשֹׁךְ,
אֲנִי אֶשְׂרֹט,
וְגַם אַצְלִיף בִּזְנָבִי הָאָרֹךְ."
“אִם רַק אֶתְחַפֵּשׂ לְנָמֵר,” אָמַר פָּטוּט בְּלִבּוֹ,
"אֲנִי אַפְחִיד אֶת כֻּלָּם.
אֲנִי אַפְחִיד אֶת אַבָּא,
אֲנִי אַפְחִיד אֶת אִמָּא,
אֲנִי אַפְחִיד אֶת טַל, אֲחוֹתִי,
וַאֲפִלּוּ אֶת לוּנָה, הַכַּלְבָּה שֶׁלִּי,
אִם רַק אֶתְחַפֵּשׂ לְנָמֵר!"
לִכִבְוֹד פּוּרִים קָנְתָה אִמָּא לְתֹם הַפָּטוּט תַּחְפֹּשֶׂת עֲשׂוּיָה קְטִיפָה
זְהֻבָּה וּמְנֻמֶּרֶת – תַּחְפֹּשֶׂת שֶׁל נָמֵר.
תֹּםֹ נֶעֱמַד מוּל הַמַּרְאָה הַגְּדוֹלָה
וּבָדַק אֶת מַרְאֵהוּ הֶחָדָשׁ.
הוּא מִשֵּׁשׁ אֶת אָזְנָיו,
מִשֵּׁשׁ אֶת זְנָבוֹ,
שָׁלַף צִפָּרְנָיו,
וְחָשַׂף אֶת שִׁנָּיו.
הוּא הִתְאַמֵּץ לַעֲשׂוֹת מוּל הַמַּרְאָה פַּרְצוּף שֶׁל נָמֵר אֲמִתִּי.
עֵינָיו הֵאִירוּ בְּאוֹר יְרַקְרַק וּמַפְחִיד.
תֹּם הַפָּטוּט לֹא רָצָה לְהָסִיר מֵעָלָיו אֶת תַּחְפֹּשֶׂת הַנָּמֵר שֶׁלּוֹ, לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה
אִמָּא אָמְרָה:
“אֵין דָּבָר, הוּא עוֹד יַחֲזֹר לִהְיוֹת יֶלֶד רָגִיל.”
אַבָּא אָמַר:
"לֹא נוֹרָא, שֶׁיִּהְיֶה נָמֵר,
וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה נָמֵר טוֹב וְנֶחְמָד."
רַק לוּנָה הַכַּלְבָּה, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלּוֹ, לֹא הִכִּירָה אוֹתוֹ בְּתַחְפֹּשֶׂת הַנָּמֵר שֶׁלּוֹ. אֲבָל לוּנָה תָּמִיד אָהֲבָה זְנָבוֹת, כָּל מִינֵי זְנָבוֹת. כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַזָּנָב שֶׁל פָּטוּט, הִתְרַגְּשָׁה מְאוֹד, וְהֵחֵלָּה לִרְדֹּף אַחֲרָיו לְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ.
הִיא מָרְטָה אוֹתוֹ בְּצִפָּרְנֶיהָ,
הִיא נָגְסָה אוֹתוֹ בְּשִׁנֶּיה,לקצהו המרוט של הזנב
וְקָרְעָה מִמֶּנּוּ חֲתִיכוֹת־חֲתִיכוֹת,
עַד שֶׁכִּמְעַט טָרְפָה אֶת כֻּלּוֹ.
אִמָּא דָאֲגָה מְאוֹד כְּשֶׁרָאֲתָה אֵיךְ
הַזָּנָב שֶׁל פָּטוּט הַנְּמֵרִי הוֹלֵךְ וְנֶעְלָם.
“מָה עוֹשִׂים?” חָשְׁבָה אִמָּא בְּלִבָּהּ.
הִיא נִגְּשָׁה לָאָרוֹן, חִטְּטָה וּמָצְאָה בּוֹ חֲגוֹרַת מִכְנָסַיִם שֶׁל אַבָּא.
“זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת יֹפִי שֶׁל זָנָב,” אָמְרָה אִמָא וְקָשְרָה אֶת קְצֵה הַחֲגוֹרָה לְקָצֵהוּ הַמָּרוּט שֶׁל הַזָּנָב.
הַזָּנָב הַמָּרוּט שֶׁל פָּטוּט הַנְּמֵרִי הָפַךְ עַכְשָׁו לְזָנָב
אָרֹךְ, אָרֹךְ אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיָה.
אֲבָל לוּנָה, הַכַּלְבָּה שֶׁל פָּטוּט, הִמְשִׁיכָה לִטְרֹף אֶת הַזָּנָב.
לַמָּחֲרָת חִבְּרָה אִמָּא לַזָּנָב סֶרֶט מֶשִׁי וָרֹד מִשִּׂמְלַת הַחַג שֶׁל טַל.
אֲבָל לוּנָה הַכַּלְבָּה הִמְשִׁיכָה לִטְרֹף אֶת הַזָּנָב.
לַמָּחֳרָת שָׁבָה אִמָּא וְחִבְּרָה לְסֶרֶט הַמֶּשִׁי הַמָּרוּט עֲנִיבָה
יְרֻקָּה וּמְשֻׁבֶּצֶת שֶׁל אַבָּא. וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא, הַזָּנָב נִהְיָה אָרֹךְ עוֹד יוֹתֵר.
אֲבָל לוּנָה הִמְשִׁיכָה לִטְרֹף אֶת הַזָּנָב.
בְּכָל יוֹם חִבְּרָה אִמָּא לְקָצֵהוּ הַמָּרוּט שֶׁל הַזָּנָב חֲתִיכָה נוֹסֶפֶת, וְהַזָּנָב שֶׁל פָּטוּט הַנְּמֵרִי הִתְאָרֵךְ עוֹד וָעוֹד, וְהָיָה מִזְדַּנֵּב אַחֲרָיו בְּכָל חַדְרֵי הַבַּיִת.
תֹּם הַפָּטוּט הַנְּמֵרִי הָיָה מוֹבִיל בָּרֹאשׁ אֶת זְנַב הַסְּמַרְטוּטִים הָאָרֹךְ שֶלּוֹ, וְאֵי שָׁם, רָחוֹק, בִּקְצֵה הַבַּיִת, הָיְתָה לוּנָה הַכַּלְבָּה, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלּוֹ, רוֹדֶפֶת אַחֲרֵי הַזָּנָב שֶׁלּוֹ, נוֹגֶסֶת בּוֹ וְטוֹרֶפֶת אוֹתוֹ וּמוֹרֶטֶת מִמֶּנּוּ חֲתִיכוֹת.
אֲבָל תֹּם סֵרֵב לְהָסִיר מֵעָלָיו אֶת תַּחְפֹּשֶׂת הַנָּמֵר. הוּא הֲרֵי הָיָה נָמֵר גָּדוֹל וַאֲמִתִּי. הוּא הִתְחִיל לִשְׂרֹט וְלִנְשֹׁךְ וּלְהַכּוֹת אֶת כָּל מִי שֶׁפָּגַשׁ.
הוּא שָׂרַט אֶת אִמָּא,
הוּא הִכָּה אֶת אַבָּא,
הוּא נָשַׁךְ אֶת טַל אֲחוֹתוֹ,
הוּא צָבַט אֶת הַיְּלָדִים בַּגָּן,
וְכֻלָּם הָלְכוּ וְהִתְרַחֲקוּ מִמֶּנּוּ.
“אֲנִי לֹא צָרִיךְ אַף אֶחָד,” אָמַר תֹּם, הַפָּטוּט הַנְּמֵרִי. “אֲנִי אֶמְצָא לִי חֲבֵרִים נְמֵרִים.”
לַיְלָה אֶחָד חַלם תֹּם שֶׁהוּא מְטַיֵל לְבַדּוֹ בַּיַּעַר, וְהִנֵּה מִתְקָרֶבֶת אֵלָיו מִשְפָּחָה שֶל נְמֵרִים: אָּבא נָמֵר,
אִמָּא נְמֵרָה, וְגוּר נְמֵרִי קָטָן וְחָמוּד.
“שָׁלוֹם לְךָ, חָבֵר, וּמָה שְׁלוֹמְךָ?” פָּנָה פָּטוּט אֶל גּוּר הַנְּמֵרִים הֶחָמוּד וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ לְשָׁלוֹם.
אֲבָל הַגּורּ הַקָּטָן הָיָה חַשְׁדָן. הוּא הִתְקָרֵב לְפָּטוּט הַנְּמֵרִי וְרִחְרֵחַ אוֹתוֹ בְּאַפּוֹ. כְּשֶׁרָאָה הַגּוּר אֶת זְנַב הַסְּמַרְטוּטִים הָאָרֹךְ, שֶׁהָלַךְ וְהִתְפַּתֵּל מֵאֲחוֹרָיו בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר, פָּרַץ בִּצְחוֹק גָּדוֹל. “הִסְתַּלֵּק מִפֹה לִפְנֵי שֶׁנִּטְרֹף אוֹתְךָ!” שָׁאַג עַל פָּטוּט.
פָּטוּט נִבְהַל, נָשא אֶת רַגְלָיו וּבָרַח! “אִמָּא!” הוּא קָרָא בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.
“אַבָּא! טַל!”
הַצִּילוּ! הַצִּילוּ! הַצִּילוּ!
תֹּם הִתְעוֹרֵר בְּבֶהָלָה. אִמָּא יָשְׁבָה לְיָדוֹ. הִיא חִבְּקָה וְלִטְּפָה אוֹתוֹ. “מָה קָרָה לְךָ, פָּטוּט קָטָן שֶׁלִּי?” שָׁאֲלָה אִמָּא בִּדְאָגָה. פָּטוּט לֹא סִפֵּר לְאִמָּא עַל הַחֲלוֹם שֶׁחָלַם. הוּא רַק אָמַר:
“אֲנִי רוֹצֶה לַחֲזֹר וְלִהְיוֹת תֹּם הַפָּטוּט, כְּמוֹ פַּעַם.”
אִמָּא הֵסִירָה מֵעָלָיו אֶת תַּחְפֹּשֶת הַנָּמֵר, כָּרְכָה סְבִיבָהּ אֶת זְנַב הַסְּמַרְטוּטִים הָאָרֹךְ, וְהִנִּיחָה אֶת הַתַּחְפֹּשֶׂת בָּאָרוֹן. אַחַר כָּךְ הִלְבִּישָה אוֹתוֹ בַּבְּגָדִים הָרְגִילִים שֶלוֹ – מִכְנָסִים כְּחֻלִּים וְחֻלְצָה עִם פַּסִּים.
כְּשֶׁלּוּנָה הַכַּלְבָּה רָאֲתָה אֶת תֹּם בַּבְּגָדִים הָרְגִילִים, הִיא הִתְרַגְּשָה מְאוֹד. הִיא מִיָּד הִכִּירָה אֶת פָּטוּט, הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶלָּהּ. הִיא קָפְצָה אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתָיו בְּשִׂמְחָה. תֹּם הַפָּטוּט חִבֵּק אֶת לוּנָה חָזָק חָזָק, וְלוּנָה לִקְּקָה אֶת פָּנָיו, וּבָכְתָה מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת.
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן עָבַר מֵאָז שֶׁהֵם שִׂחֲקוּ יַחַד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.