רקע
ברל כצנלסון
בּמוֹעצת הנוֹער העוֹבד
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

1

(רחוֹבוֹת, ד' בּתשרי תר"צ)


הערוֹת לויכּוּח

בּויכּוּחכם על צרכי הפּעוּלה החינוּכית העברתם את מרכּז הכּוֹבד לצוּרת-הארגוּן: קבוּצה אוֹ לא קבוּצה. בּהצגה זוֹ של השאלה רוֹאה אני, לכל הפּחוֹת, הפרזה. הניגוּד לקבוּצה, כּצוּרת ההוָי התרבּוּתי בּהסתדרוּת הנוֹער, והנטיה לראוֹת בּקבוּצה את המַפתח להצלחה – שניהם מַפנים את השאלה מן התוֹכן אל הצוּרה. אנוּ מבקשים את הכּוֹח המחנך בּהסתדרוּת הנוֹער. מַהוּ המחנך? כּלוּם צוּרת-ארגוּן זוֹ אוֹ אחרת? המפעל הוּא היוֹצר את האַתמוֹספירה המחנכת. מפעל הקבוּצה החקלאית, חדרי-המלאכה בּערים, טיוּל מוּצלח בּארץ, מפעלי עזרה הדדית, הדאגה להמצאת עבוֹדה לחבר – אלה הם המהוים את היסוֹדוֹת החינוּכיים בּתנוּעה וּלפיהם תימָצאנה גם הצוּרוֹת הגרעיניוֹת.

בּמה כּוֹחה של הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד גדוֹל? אני זוכר לה “חסד נעוּרים” – את פּעוּלתה בּשנוֹתיה הראשוֹנוֹת, כּשירדה לשכבוֹת-נוֹער הנמוּכוֹת בּיוֹתר, לדַלת-העם בּכל המוּבנים – גם בּמוּבן הרוּחני – והעלתה את הנוֹער הזה לחיי חברה פּעילים ותרבּוּתיים. זוֹהי זכוּתה הגדוֹלה בּיוֹתר. אז, בּשעה שמכּל צד הבּיטוּ עליה בּחשד ואת מעשׂיה ליווּ בּמנוֹד-ראש, ידעה לגשת אל חוּגים עזוּבים וּרחוֹקים מכּל תנוּעה חלוּצית וּלקָרב אוֹתן אל המַעין של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ. מכּל הסתדרוּיוֹתינוּ היא שמצאה את הדרך לעֵדוֹת המזרחיוֹת וסייעה לליכּוּד שבטי ישׂראל בּארץ וּלשיתוּפם בּמפעל המאַחד.

מאז התבּגרה ההסתדרוּת. יצרה מפעלים. כּבשה כּיבּושים. “הוּכּרה” בּציבּוּר, ועתה היא עוֹמדת בּפני כּמה שאלוֹת מוּרכּבוֹת בּיוֹתר. אפילוּ שאלת “הבֹּוגרים” בּלבד כּמה היא מוּרכּבת וכמה כּוֹחוֹת תרבּוּתיים היא דוֹרשת לפתרוֹנה! אוּלם אם מתוֹך גידוּל ההיקף, ריבּוּי הפּעוּלוֹת והעמקת הענינים תוּזנח נקוּדת-המוֹצא, כּי אז יצטרך לבוֹא מישהוּ, איזה גוּף ציבּוּרי חדש, אשר יחדש את הפעוּלה מנקוּדת-מוֹצאה דוקא, מן הטיפּוּל בּשכבוֹת הנוֹער העממיוֹת העזוּבוֹת לגמרי לנפשן. חזיוֹן זה מצוּי בּתנוּעוֹתינוּ הציבּוּריות: הסתדרוּיוֹת גדלוּ והתפּתחוּ ושכחוּ את מקוֹר מחצבתן, עזבוּ את נקוּדת-המוֹצא אשר בּזכוּתן בּאוּ לעוֹלם – וסוֹפן שהפסידוּ.

נבוֹא חשבּוֹן. ממי תקוּם בּשנים הבּאוֹת הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד? אילוּ היתה צפוּיה לנוּ בּקרוב עליה מסוּגה של העליה הרביעית – אפשר היה לבנוֹת את הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד על יסוֹד העליה (גם הבּחרוּת קמה מתוֹך העליה הרביעית). יש להניח שהעליה הקרוֹבה תהי עליית חלוּצים וּפוֹעלים. ממנה לא תיבּנה הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד. גם לא מחוּגי הנוֹער הלוֹמד. הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד תיבּנה מילידי הארץ: מן הדוֹר השני של תנוּעת העבוֹדה, ילדי המשקים והמוֹשבוֹת, מילדי הדלוּת העירוֹנית וּמבּני העדוֹת המזרחיוֹת. לאלה צריכה הסתדרוּת הנוֹער לכוון את פּניה.

לי נראה שחוֹבתנוּ קוֹדם כּל לפנוֹת אל הפּינוֹת הנחשלוֹת בּארץ: נוה-שלוֹם, ירוּשלים העתיקה וּשכוּנוֹתיה המזרחיוֹת, התימנים בּמוֹשבוֹת. אם זוֹ תהיה הפּעוּלה – תתגלינה גם הצוּרוֹת הנאוֹתוֹת בּהתאם לכך. ואזי תהיה הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד זכּאית לתבּוֹע עזרה מהסתדרוּת העוֹבדים. אמצעיו של הועד הפּוֹעל מצוּמצמים מאד. אבל הנוֹער העוֹבד יבוֹא ויאמר: אני החלוּץ בּמקוֹמוֹת שההסתדרוּת הכּללית אינה יכוֹלה להגיע – ויבוֹאוּ המאמצים המיוּחדים.

גם לטיפּוּל בּילדיהם של בּני העליוֹת הקוֹדמוֹת יש ערך ממדרגה ראשוֹנה. בּמוֹשבוֹת הגליל, אשר כּל המצב שם – המשק, ההוָי וּבטחוֹן-החיים – צוֹעקים לשינוּי סדרי-העבוֹדה, שם יוּכל הנוֹער העוֹבד למלא תפקיד חלוּצי. הוּא יוּכל ללכּד וּלמזג את בּני האִכּרים, ילדי המוֹשבה, עם תנוּעת העבוֹדה בּארץ וּלגַשר על פּני התהוֹם אשר הבדילה בּין שכבוֹת שוֹנוֹת של עוֹלים-עוֹבדים, אשר נתרחקוּ זה מזה בּמסיבּוֹת החיים.

בּעבוֹדתה בּין העדוֹת המזרחיוֹת נעשׂית הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד לנוֹשׂאת איחוּד האוּמה למעשׂה. בּסניפי הנוֹער העוֹבד, בּמשקיו, בּחדרי-המלאכה מתקרבים וּמתמזגים יחד נידחי האוּמה מכּל השבטים והתפוּצוֹת. האִרגוּן המעמדי של הנוֹער העוֹבד, הטיפּוּל בּצרכיו הכּלכּליים וּבהגנת עניניו, מילא שליחוּת לאוּמית-תרבּוּתית חשוּבה.

ארגוּן זה מילא גם תפקיד פּוֹליטי-חינוּכי חשוּב. הטיפּוּל בּענינים החיוּניים של הנוֹער, בּצרכיו האמיתיים, בּדאגוֹתיו הממשיוֹת – הציל אוֹתוֹ מן הפּחים אשר טמנה לוֹ ה“פרקציה”. עכשיו תש כּוֹחה של פרקציה בּארץ, קסמיה סרוּ, תלישוּתה וּכזבה נתגלוּ לעין כּל. כּשזוֹרקים עכשיו לתוֹך צריפם פּרוֹקלַמַציוֹת על “מרד הפּלחים נגד האֶפנדים”, יכוֹל גם הנוֹער התמים בּיוֹתר לעמוֹד על ערכּם האנוֹשי של הדברים. אוּלם היוּ ימים והפרזיאוֹלוֹגיה הרבוֹלוּציוֹנית-הכּוֹזבת עוֹד לא פּג ריחה, מחוּגי הנוֹער הלומד נפלוּ רבּים בּרשתה, ודוקא הנוֹער העוֹבד, הנתוּן בּכל המצוּקוֹת הכּלכּליוֹת, עמד איתן בּחזית זוֹ.

עכשיו אפשר לוֹמר כּי חזית זוֹ אינה קיימת יוֹתר. אוּלם נתגלתה חזית חדשה: הפרזיאוֹלוֹגיה הלאוּמית הכּוֹזבת. אף זוֹ מכּה על נימים רגשניוֹת. אף זוֹ דרכי העבוֹדה והיצירה זרים לה, אף כּי יש לה פּתרוֹנוֹת קלים וּמהירים לכל השאלוֹת החמוּרוֹת. אוֹרבת עתה לנוֹער בּארץ סכּנה של זיוּף הרגש הלאוּמי החי בּרגשוֹת של יהירוּת, רַברבָנוּת ושחצנוּת לאוּמית. בּמקום מילוּי החוֹבוֹת הגדוֹלוֹת של יצירה לאוּמית בּאה ההתנפּחוּת הלאוּמית, הרהב הפּטריוֹטי. אם הפרקציה הבטיחה לנוֹער להביא לוֹ על נקַלה, בּלי שיטרח הרבּה, את “המהפּכה הסוֹציאלית”, אשר תחַלץ אוֹתוֹ בּמחי-יד אחד מכּל המצוּקוֹת, מבטיח לוֹ הרביזיוֹניזם את “מדינת היהוּדים” הבּנוּיה, אשר תוּקם בּהבל פּי הפגנוֹת וּתרוּעוֹת.

למוּד נסיוֹנוֹת רבּים וקשים, לא נפתה הנוֹער העוֹבד אחרי התפאוּרה הציוֹנית הנוֹצצת, הבּאה להחליף את מאמצי-היצירה האפוֹרים. הרביזיוֹניזם נוֹאש מן הפּוֹעל והסתדרוּתוֹ ואסר עליהם מלחמה. הנוֹער הרך עלוּל יוֹתר להיוֹת לטרף לכל מיני תנוּעוֹת מלוֹדרמַתיֹות. וכאן, בּכל פעם שנפתחת סכּנה חדשה, צריך הנוֹער העוֹבד להקים חוֹמה בּצוּרה: להעמיד מוּל הדרכים הקלוֹת והנבוּבוֹת את דרכּוֹ הקשה, דרך-היצירה.


––––––––––


מן השאלוֹת שדנתם בּהן נראית לי שאלת הנוֹער המתבּגר חמוּרה בּיוֹתר. היכן הוּא כּיוֹם הנוֹער העוֹבד שהתבּגר? וּמה גוֹרלוֹ? אם תסתדרנה הקבוּצוֹת לעבוֹדה תרבּוּתית שדיבּרתם עליהן, הייתי מציע שאחת מהן תקח על עצמה לערוך אַנקיטה זוֹ: מה מצבם של יוֹצאי הנוֹער העוֹבד? נדמה לי שבּחקירה כּזאת יש מן התוֹעלת להבנת מצבוֹ של הנוֹער. ולא רק זה. אפשר שבּאַנקיטה זוֹ צפוּנה הערכת ערכּה של ההסתדרוּת. מה “הצידה לדרך” בּה הוֹציאה את חניכיה לאויר-עוֹלם?

אתם מבקשים את התרוּפה בּהארכת הגיל של חברי ההסתדרוּת. מפקפּק אני בּתרוּפה זוֹ בּכלל. לעתים אינה אלא סימן לחוֹסר יצר-כּיבּוּש, לחוֹסר כּוֹח מוֹשך חוּגי-נוֹער חדשים. מפקפּק אני אם יש בּכוֹחכם להזין את השכבה הבּוֹגרת וּלסַפק את צרכיה, מבּלי להזניח בּגללה את כּיבּוּש השכבוֹת הצעירוֹת וסיפּוּק צרכיהן. מתוֹך התבּוֹננוּתי אני מרשה לעצמי לוֹמר שאתם לא עמדתם בּרחבוּת-הלב המלאה על הצוֹרך לקיים את המשמרת המתבּגרת של הנוֹער העוֹבד בּתוֹר גוּף חברתי החי לוֹ את חייו הציבּוּריים המלאים. חוֹששני שהתפּזרוּתם החברתית של יוֹצאי הנוֹער העוֹבד הנָה תוֹצאה של החינוּך שהם מקבּלים בּתוֹך ההסתדרוּת.

אנחנוּ שוֹללים את החינוּך המפלגתי בּנוֹער. דיפֶרֶנציאַציה מפלגתית בּגיל רך, בּחוֹסר הכשרה תרבּוּתית, אינה אלא מעבירה את החבר הצעיר על דעתוֹ. דמוֹרליזציה, סכסוּכי חברים, טמטוּם המחשבה, דלדוּל המוּשׂגים. אוּלם אי-מפלגתיוּת אין פּירוּשה אי-פּוליטיוּת. ויש דוקא שהשמירה ממפלגתיוּת מחנכת את הנוֹער לנזירוּת פּוֹליטית וציבּוּרית. הפּשטוּת של הבּלתי-מפלגתיוּת יש שהיא נהפּכת לשיטתיוּת סתם, לפחד שבּמוֹדה מפּני “כּבלים”, מפּני “שלילת-החוֹפש”. וּלמעשה אין זאת אלא בַּדלוּת וּפּסיביוּת חברתית. הבּלתי-מפלגתי דוֹגל בּשם החוֹפש. יש כּאן טעוּת: בּן-חוֹרין איננוּ זה המקבּל את גזירוֹת החברה בּפּסיביוּת, כּי אם זה המגלה את רצוֹנוֹ והמקיים את השפּעתוֹ. בּמידה שאדם אינוֹ עוֹשׂה זאת הרי הוּא מוַתר על זכוּת-אזרח מללאה בּציבּוּר וּמסתפק בּמצב של “נתין”. ההבדל בּין אזרח המדינה וּבין נתינה ודאי בּרוּר לכם. שאיפתנוּ שכּל חבר ההסתדרוּת יהיה אזרח בּמדינת-העוֹבדים, אוּלם החלק הבּוֹחר לעצמוֹ את הפּסיביוּת הציבּוּרית יוֹצר ממילא “נתינים” בּמדינתנוּ. אילוּ זכינוּ לכך שהאִרגוּן הכּללי של מעמד הפּוֹעלים - כּלוֹמר, ההסתדרוּת הכּללית – יקיף גם את כּל צרכיו הפּוֹליטיים, כּי אז אוּלי היתה שאלת האַקטיביוּת אוֹ האזרחוּת של הפּרט נפתרת מאליה. אך “העווֹנוֹת גרמוּ”, אוֹ ההתפּתחוּת החברתית גרמה, שיהיה לנוּ צוֹרך בּאִרגוּן לשם התלכּדוּת פּוֹליטית ורעיוֹנית ששמוֹ “מפלגה” (שם זה יש לוֹ חסרוֹן גדוֹל: הוּא אינוֹ מבּיע את התוֹכן החיוּבי שבּאיחוּד רעיוֹני וּמדגיש את “הפּילוּג”). ארגוּן זה, לאחר איחוּד שתי מפלגוֹת הפּוֹעלים בּארץ, מרַכּז בּקרבּוֹ את התמצית נסיוֹן החיים של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ בּמשך חצי יוֹבל שנים. הרשאי הנוֹער העוֹבד המתבּגר להתעלם מעוּבדה מכריעה זוֹ בּתוֹלדוֹת התנוּעה? היכוֹל הוּא, מבּלי שידלדל את עצמוֹ, להינזר מכּוֹח היצירה המגוּבּש הצפוּן בּאיחוּד זה?

ודאי, שאלה זוֹ נתוּנה לפתרוֹנם של מתבּגרי הנוֹער העוֹבד. אין ההסתדרוּת יכוֹלה בּענין זה להחליט דבר. אוּלם להקמת הבּחרוּת המאוּחדת וּכניסת בּוֹגרי הנוֹער העוֹבד לתוֹכה יש חשיבוּת רבּה גם לגבּי הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד עצמה. זוֹ זקוּקה לכך שהמשמרת המתבּגרת לא תלך לאיבּוּד בּשביל עצמה וּבשביל ההסתדרוּת. הנוֹער העוֹבד צריך להבּיט על מתבּגריו, חברי הבּחרוּת העתידה, כּעל משמרת מדריכים בּשביל שכבוֹתיו הצעירוֹת. כּי אחד התפקידים העיקריים של הבּחרוּת צריך להיוֹת – עזרה לנוֹער העוֹבד.

השארת המתבּגרים בּתוֹך הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד יכוֹלה ליהפך למעמסה. אם הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד תרצה לטפל בּעצמה בּמתבּגריה כּי אז יגרוֹם הדבר להזנחה בּטיפּול השכבוֹת הצעירוֹת. וּכדי להבטיח לנוֹער העוֹבד את עזרת מתבּגריו מספּיק סידוּר זה: בּוֹגרי הנוֹער העוֹבד מגיל שמוֹנה-עשׂרה ומעלה יכוֹלים להישאר כּחברים להסתדרוּת הנוֹער העוֹבד, אם ההסתדרוּת תמצא את הדבר רצוּי לה. הפּוֹסק האחרוֹן היא ההסתדרוּת עצמה, לפי צרכיה וּלפי הערכתה היא את ערכּוֹ של כּל בּוֹגר בּעבוֹדתה.

המאוֹרעוֹת האלה שעברוּ עלינוּ יש להם, גם בּלא-יוֹדעים, ערך מכריע בּחיי הדוֹר. התסיסה שהם מעוֹררים יכוֹלה להתגלוֹת בּאפיקי יצירה וגם בּאכזבה ורפיוֹן. מַהי התשוּבה הגוֹמלת בּלב הנוֹער בּימים אלה? ארגוּן המשמרוֹת המתבּגרוֹת פּירוּשוֹ: הכשרת האפיק לתסיסה היוֹצרת.


––––––––––


עברוּ שנתים מאז דוּבּר לראשוֹנה בּנוֹער העוֹבד על קשריו עם הגוֹלה. הזהירוּת והמתינוּת בּקביעת עמדה בּשאלה זוֹ היא טבעית וּבריאה. לפני שנתים עוֹד לא הרגיש הנוֹער העוֹבד בּקרבּוֹ כּוֹח למימוּש קשריו הנפשיים עם חבריו בּגוֹלה. אוּלם מאז בּאה התבּגרוּת המשמרת הראשוֹנה של הנוֹער וּמאז בּאוּ המאוֹרעוֹת אשר זיעזעוּ את חיי הנפש של האוּמה כּוּלה. מה שלא הוּבן בּעם בּימי בּיל"וּ, בּימי העליה השניה, בּימי תל-חי – הוּבן הפּעם. אפשר שאנוּ עוֹמדים בּפני נקוּדת-מפנה מכריעה בּהרגשה הטמירה של העם, כּמוֹ שהיוּ בּשעתן עלילת דמשׂק והפּרעוֹת בּקישינוֹב. אנוּ עוֹמדים בּגוֹלה לפני אפשרוּיוֹת של כּיבּוּשים ממשיים אשר עוֹד לא היוּ לנוּ כּמוֹהם. מעוֹלם עוֹד לא היתה לנוּ הזדמנוּת כּזאת לעשׂוֹת עבוֹדה גדוֹלה בּנוֹער היהוּדי. לפעוּלה זוֹ נתבּע גם הנוֹער העוֹבד. קיים בּגוֹלה שלט של “בּרית הנוֹער” (אני אוֹמר שלט, כּי מרגיש אני בּקיוּמן של הסתדרוּיוֹת-נוֹער שוֹנוֹת, הנמנוֹת על “הבּרית” ושאינן נמנוֹת עליה, אוּלם איני מרגיש בּקיוּמה של הבּרית עצמה). יש שטחי-פּעוּלה עצוּמים. בּין כּל ההסתדרוּיוֹת הרבּוֹת והטוֹבוֹת ישנה אחת – “החלוּץ הצעיר” – המרגישה קרבה מיוּחדת לנוֹער העוֹבד. התפקיד החינוּכי העיקרי הוּא ללכּד את צוּרוֹת העליוֹת הבּאוֹת עם יצירתן ורוּחן של העליה שקדמה להן. בּנדוֹן זה יכוֹל להיוֹת לנוֹער העוֹבד, המוּשרש בּחיי הארץ וּבמסוֹרת העבוֹדה, תפקיד חיוּבי מיוּחד.


  1. (רחוֹבוֹת, ד׳ בּתשרי תר״צ) ״בּמעלה״, חוֹברת ו/ כ״ה בּחשון תר״צ, עמוּד 15.  ↩

המלצות קוראים
תגיות