Sallanches (צרפת) 8/9/1925    🔗

סוֹלוֹמוֹן דוידוֹביץ' היקר,

חבל שלא באת לווינה. ז“א בעדך אני שמח: זה היה המגונה שבירידים מן הסוג הזה; בחיי, חוץ מנאומי לא היתה אף שעה הגונה. ואולם חבל מבחינת האטלאס. הוא נחל הצלחה עצומה–אפילו אצל מורי גיאוגרפיה; לו היית שם אתה, היינו מוכרים את כל המהדורה ע”י החתמה. בלעדיך–נותר הלונ ההצלחה המוסרית בלבד. בסוף ספטמבר אכנס את בעלי־המניות, אמסור לידיהם את הספרים ואציע שייחלצו מן הסבך כפי שירצו.

כיון שהחלטת לרחוץ בנקיון כפיך–סבורני כי רק לפי שעה–הרי באמת מוטב למסור את כל הספרים לתרזה יבגנייבנה¹. בזה הנני מייפה את כוחך למסור לה את כל האכסמפלרים של “תקציר” ו“השבוי מזֶנדה”². אני כותב לה על כך.

ברכות וחיבוקים

שלך

 

ירושלים 3/12/1928    🔗

סוֹלוֹמוֹן דוידוֹביץ' היקר,

תודה מקרב־לב על מלה טובה. אינני מתכונן להראות נסים ונפלאות, ליקויים יהיו לרוב, אף באחת אני בטוח: בהדרגה נרגיל את כל הקהל–ובסופו־של־דבר גם את הפועלים, אף־על־פי שנחמיר עמם–לראות ב“דואר־היום” את מורם.

אני מחבק אותך ואת לוּבּוֹב איסאקוֹבנה³ ואת ליאַליאַ⁴ ודורש בשלום אבא.

שלך

ז.ז'.

 

פאריס 7/12/1933    🔗

סוֹלוֹמוֹן דוידוֹביץ' היקר,

לא אוכל לתאר לך, כמה נגע עד לבי ושימח אותי מכתבך. תודה: מסכים בשתי ידים וניגש לעבודה. אני מחטט כעת בניירותי כדי לבחור חומר מתאים ולחלקו לפי כרכים, ואת הרשימה אשלח לך לחוות־דעתך. אני מתהלך מלא גאוה: “זכיתי לדפוס”–10 כרכים, עפּעס רעכטס![³¹]

כבר שקעתי בחלומות על כתיבת אוטוביוגרפיה–חי־נפשי, אפשר לעשות ממנה רומן; אך ספק אם אמצא פנאי…

אני מהר מאוד ולפי שעה רק מודה לך ומחבר אותך ואת אוּקה ואליעזר.

שלך

ז.ז'.

דבר טוב–ידידים ותיקים.

מה מוצלח היה המקרה שאַללה זימן אז אותנו יחד אצל דאֶלי אבּאטי⁵.

 

פאריס 22/2/1934    🔗

סוֹלוֹמוֹן דוידוֹביץ' היקר,

תודה על המכתב מ־ 15/2.

1. אני מחכה לתרגומי רייכמן. אשמח מאוד אם הוא יתרגם את שירי אפילו לכל לשונות העולם. לדעתי, איש לא ישים אליהם לב, אך להוצאתם בתרגום כל־כך מזהיר אשמח כילד. אני שולח לך 2 אכס. של “שירים” שלי, בתוכם נמצאת גם “שארלוֹטה”.

2. “חמשתם”–לרשותך. בעוד חודש תיגמר הדפסתם ב“ראזסוויט”, אך לתרגם צריך יהיה מהוצאה מיוחדת (הרבה שינויים). את התדפיסים אוכל לשלוח במאי או ביוני.

3. אני מסכים לתכניתך: 3 כרכים עכשיו, ובקיץ נתראה. מצרף בזה רשימת הדברים לדוגמה.

4. מה צריך להיות אורך האוטוביוגרפיה? אכתוב אותה, בוודאי, בסגנון של biographie romancee'.

5. אני מצרף הוראות למתרגמים.

מחבק את כל שלושתכם,

שלך ז.ז'.

 

פאריס 25/6/1934    🔗

סוֹלוֹמוֹן דוידוֹביץ' היקר,

אָשמתי עד אין קץ, אך את צורת חיי אתה יכול לתאר לך. אפילו לא הודיתי לך על המפרעה של 50 פ'; אך על כך נודע לי רק ב־11 כאשר חזרתי לפאריס–משום־מה לא העבירו לי את מכתבך ההוא. תודה עכשיו.

אני יושב כאן ומתאמץ להיזכר, איזו תכנית הצעת בשביל שלושת הכרכים הראשונים ומה עניתי לך. איני זוכר. הראש נעשה מנוקב, כפי שמתבטאת אַניה⁶. לכן החלטתי להפקיד את בחירת המאמרים בידיך ובידי איליה מרקוֹביץ'⁷. הוא יכתוב לך את הצעותיו, ואתה תחליט סופית. אוסיף רק כמה עצות:

1. אם בשלושת הכרכים הראשונים יכונסו מאמרים בעלי תוכן יהודי, הרי צריך בפשטות לקחת כמעט את כל החומר מתוך ה"פליטוֹנים (בשתי מהדורותיך, הפּטרבּוּרגית והבּרלינאית), אך אני מייעץ להשמיט לפי שעה את “הפולנים והיהודים”–איני רשאי לחדש מריבה זו כל עוד לא השתלטו האֶנדקים על פולניה לחלוטין. כמו־כן מייעץ אני להשמיט את Edmee ובכלל כל מה שייכנס לקבצים הבּלטריסטיים.–מתוך שאר החומר–הכרחי “דער קרעמר” ושאר המאמרים האידיים על הבעיות הסוציאליות⁸, שפירטתי, כמדומני, ברשימות אשר נשלחו לך עוד בחורף בשביל עשרת הכרכים בבת־אחת.

2. אם ייכנסו גם מאמרים “כלליים”, הרי כמעט כל מה שאני אוהב כוּנס בקובץ הפאריסאי “Causeries”.

את “סיפור ימי”, ז"א את האוטובּיוֹגרפיה, יוּרשה־נא לי למסור במועד האחרון. לשם כך קבע לי בפשטות את המועד האחרון–זה האמצעי הטוב ביותר להמריצני.

בכל־זאת אשמח מאוד אם תבוא בקיץ לאירופה. והבא אתך את לוּבּוב איסאקובנה⁹.

כיון שאינני מפקפק שאליעזר יעמוד בבחינות כזלצמן אמיתי, ז"א ישיב באופן מזהיר על כל השאלות (וכידיד של ז. ז'., ז"א אפילו על אותן השאלות שאינו מכירן), הריני כבר שולח את ברכותי לחתן־השמחה ולאבותיו.

אני מחבק את כולכם,

ז.ז'.

ואת סטאבסקי נחַלץ!

 

פאריס 11/8/1934    🔗

סוֹלוֹמוֹן דוידוֹביץ' היקר,

אני מצטער מאוד שלא תבוא. פשוט רציתי להתראות ולשמוע שוב פרקי חכמתך הממולחת והעליזה.

את האוטוביוגרפיה אמציא עד 1 באוקטובר.

את תכנית המהדורה (שלושת הכרכים הראשונים) אני מאשר סופית. הקובץ הווארשאי כבר נשלח לך, אך, לפי תכניתך, עדיין לא יהיה בו צורך.

לתפקיד עורך מעדיף אני את ד"ר פרלמן. אם הוא לא יוכל, יהיה מי שתרצה–החל ברבניצקי…

בצער רב קראתי בעיתוים כי אצלכם בהסתדרות הציונים הכלליים ניצחו האדונים מבּרלין, ומעכשיו גם הוועד המרכזי וגם העיתון ינקטו קו בדומה ל־ Judische Rundschau. ימים אחדים לפני כן ראיתי בלונדון את ד"ר שווארצבארד מקראקוֹב. הוא מסר לי את השערתו, שהשפעת החברים הגרמניים תהיה בקרוב המכרעת גם בברית העולמית של הציונים הכלליים, ויתקבל בה הקו “בעד ווייצמן”. שאלתי: מה אפוא תעשו אז אתם, סיעה ב'? הוא ענה בדיוק כך: “אנו ניכנע ונקבל את הסיסמה “בעד ווייצמן”, כדי לא לשבור את הברית של הציונים הכלליים”.

אכן, ידידי, מנקודת־השקפה מפלגתית הייתי יכול לשמוח לכל אלה. ככל שיובהר שהמפלגה ההרצלאית היחידה היא–רביזיוניסטים, כן ייטב לנו וביחוד לי. אני תמיד חשבתי כי אין לנו בעלי־ברית יציבים, כל השאר מוכנים לנטות לכאן ולכאן.

ואולם בשנה האחרונה השתדלתי בכל־זאת ביושר־לב למצוא דרכים לחידוש ליכוד מסוים בכל התנועה הציונית. אולי, מאמרים אלה (כששה במספר) נזדמנו לעיניך. כתבתי כל זאת בלי אמונה יתירה באפשרות האיחוד הזה, אך השתדלתי בכנות. אם מתברר עכשיו שהסיעה ב' מוכנה להיהפך לסיעה א', אם אפילו בארץ־ישראל כולכם תבלעו את הפיכת “הציוני הכללי” Jud. Rundschau (ולוּ גם בצורה מרוככת); אם דיזנגוף אומר לווייצמן:“אין אנו רוצים במנהיג אחר מלבדך”– וזה בארץ־ישראל, בה יודעים יפה מה זה ו. ובריתו עם השמאל והממשלה–הרי שוב אין טעם לדחות את הניתוק הסופי.

כל זה צריך להתברר עד חג־המולד, כאשר תתכנס ועידתנו. אסור לאנשים להוסיף ולבלבל את המוח לעצמם ולאחרים. גם הסיעה ב' וגם “מזרחי” חייבים להגדיר את עצמם בדיוק.

אני מחבק אותך בחזקה. ואת אוּקה ואליעזר ידידי עוד ביתר־חוזק, כי הם על כל פנים חפים מכל חטא.

שלך

ז.ז'.

 

ניו־יורק 19/3/1935    🔗

טוב, גזלן, אשתדל לגמור את כתיבת המיתולוגיה שלי. אתחיל בעודני כאן–אולי אסיים בספינה. אמנם, איני רואה כל סיבה לכך: להיפך, היה זה יכול להיות “פתיון” בשביל הכרך השני. החשבון הוא פשוט: יש אחוז מסוים של קונים, אשר את כל שאר תוכנו של הכרך השני כבר קראו לפנים ברוסית (ובוודאי חושבים, השוטים, כי המקור עולה על התרגום)–אך את חלקה השני של האוטוביוגרפיה לא קראו, ושם דוקא “עכּוֹ” ושאר הסוכריות.

פשוט אינני תופס, כיצד זה אתה אינך מבין זאת. רבניצקי–איש בעל־כללים; כיון שב“כל כתבי” אליהו הנביא היתה כל האוטוביוגרפיה של ובכרך הראשון, וגם אצל הומרוס כך, וגם אצל גרשון בן־גרשון כך–משמע, כך הוא הדין. ואתה חשוֹב־נא בראשך שלך–ותראה כי עדיף ההיפך.אפילו אצליח לסיים כעת, אעמוד על כך שתדחה את הסיום לכרך השני.

יתר־על־כן: אם רוצה אתה ברצינות שהמהדורה תצא, ז"א על כל כרכיה, ולא תיתקע באמצע מחוסר קונים–הבה ונקבע כלל: בכל כרך–דבר אחד בעל־כמות שעדיין לא נדפס בשום מקום. על אף איטיותי, הייתי עושה זאת לוּ מישהו המריצני: כי אני משתוקק לכתוב. ונושאים שמעוררים אותי, יש ויש–גם ספרותיים וגם מעשיים: הם כבר תקועים כולם בראשי.

כאן סיימתי וליטשתי את “חמשתם”. אם טוב–לא לי לשפוט, אך מכל־מקום זוהי תמונה נרחבה למדי של אודיסה שלנו–ומה שחשוב־יותר, של אותו פרק־הרוּסיפיקציה האחרון במעמד־הגילדה־השניה של עמך הנכבד.

אני חוזר אל הרעיון הקודם. את הדברים החדשים הייתי כותב ישר בעברית, ואלה הם (כל אחד בן 5־3 גליונות דפוס):

1. פובליציסטיקה:

“מבוא לתורת המשק והחברה” (פליטון קל־דעת, כל עמוד–פרדוכס, וכל פרדוכס–אמת של־ברזל.

“התורות הסוציאליות של התנ”ך" (אותו דבר, אך ביתר־ברק.

“קורות ההתבוללות” (אחת מהרצאותי הישנות, שלא נדפסה בשום מקום).

1. בּלטריסטיקה:

“השוּנמית” (אותה עלמה שהשכיבוה במיטת דויד בהזדקנו: ולפי השערתי היא־היא שולמית משיר־השירים).

“בן־רבקה” (זה על יעקב, מנזיד העדשים עד מעבר־היבוק).

Mrs. Clemm“” (אפיזודה אחת מחיי אֶדגר פּוֹא).

הנה כבר בשביל ששה כרכים, חוץ משניים הראשונים עם האוטוביוגרפיה; ועוד ראשי מלא תכניות כדי אנציקלופדיה שלמה.

חשוֹב בדבר. כיד כשרונך שלך ולא לפי שיקולי תקדים.

תודה על סקירת המצב בסיעה ב' וב“מזרחי”. אשקול את כל אלה כאשר אשוב לפאריס ואדע את תוצאות הוועד־הפועל וכו'. דבר אחד ברור לי: להוסיף ולסחוב את הענין אסור, אני מזדקן; אחת משלוש אלה–או לכבוש את ההסתדרות הציונית (אני חושב את הדבר לאפשרי ולמזיק מאוד), או להפוך את הצה"ר למשהו מאוד רציני, או לפרוש למנוחה ולכתוב רומנים.

אני מחבק את כל שלושתכם,

ז.ז'.

 

פאריס 15/6/1935    🔗

סוֹלוֹמוֹן דוידוֹביץ' היקר,

אוי! קיבלתי את מכתבך מ־10 ביוני ואני רואה כי את המתכונן להדפיס את הביוגרפיה מבלי שאעבור עליה. אין זו צרה, אם רק קיבלת את מכתבי האחרון ותיקנת בעצמך יחד עם י. ח. רבניצקי את הצריך תיקון. אני מזכיר ומסביר: בפרק על ימי לימודי בבּרן סיפרתי מה שאמרה לי אז גב אַקסלרוד על לנין. אך כעת קראתי באנציקלופדיה הסוֹבייטית כי לנין הגיע לחוץ־לארץ רק בשנת 1902, ואילו בּרן שלי קשורה בשנת 1898, כאשר עוד לא הכירונו בכלל. טעיתי בתאריך. בשם “קהה־מוח” היא קראה לו בשנת 1903, כאשר סרתי אל בּרן לאחר הקונגרס ה־6. לכן את כל הקטע הזה על לנין צריך לזרוק–ויש לסרוק בקפדנות את העמוד שלפניו ואת העמוד שלאחריו–אולי גם שם נזכר לנין. זה הכרחי, אנא, אנא, אם אתה מקבל עליך לבצע זאת, אין צורך לשלוח לי הגהה.

סבורני (אם ירצה השם) שהחל ב־18 באוגוסט אהיה גם אני חפשי עד אמצע ספטמבר. מן ההכרח שנתראה–ואז נחליט הכל על יתר תרי"ג הכרכים. בו בזמן, אם תוכל לקבל היתר לכך מאת אַניה אשתי, אכתוב בשבילך את “התבוללות העמים” מימין לשמאל, באורך של גליון דפוס, לפחות. בינתים אחשוב על עוד אי־אלה, פקקים.–

ואני פתאום נעשיתי צעיר. החודש מאי, כאשר, בפולניה, ממש רחצתי בהתלהבות, הוריד מעלי 20 שנה ו־80% של גלות. מעולם עוד לא ראיתי מצב־רוח כזה. הנוער שלנו קיבל את היציאה כך, כאילו, סוף־סוף הוציאו אותם ממרתף לגן. אנשים זרים למאות ביקשו לשתפם במשאל שלנו. לוּ רצינו, כי־אז בפולניה בלבד היו משתתפים במשאל פי־שלושה יותר אנשים–כלל וכלל לא רביזיוניסטים ולא בני־דוֹד של רביזיוניסטים. על “סיפור ימי” ישפיע הדבר כך: עד עכשיו חילקתי את חיי לחמש מהדורות־עלומים (איטליה–“אלטלנה”–ציונות–הלגיון–הצה"ר) וכעת התחילה הששית.

בוא אלינו, ס.ד.¹⁰! אתה יודע מהי הצ“ח? הצ”ח זה פסבדונים של אודיסה. סיריוֹז’ה גומר את העתקת “חמשתם”: אני מפקפק אם זה מתאים בשביל תרי"ג הכרכים, אך סבורני שעל בני אודיסה תשרה הקריאה נעימוּת ועצבוּת גם יחד. ואני מרגיש כי את כל הגַמה של מצבי־רוחנו מאז, את כל הבליה ותקוותיה ואת מלוֹא התנופה–את כל אלה חזרתי ומצאתי עכשו.–קוראים לטלפון, אני מחבק את שלשתם, להתראות.

שלך

ז.ז'.

אני רוצה לקוות כי גֶפּ¹¹ ו א.ו.¹² מילאו את בקשתי הטלגראפית. סלח לי שהעברתיה באמצעותך. ותודה על העזרה.