– מר מַלְשִינסקי. אדוני טועה. בולשביות היא אותה “התנועה הסוציאלית” המלמדת, “שהמטרה מקדשת את האמצעים”. והמטרה? אדוני טועה. המטרה: “שלך שלי”. שעון־הזהב שלך, כר־המשי שלך, הרהיטים שלך ואשתך היפה שלך – הכל שׁלי. והדרך להשיג את שלך היא – קברך. דרך חייך. ואדוני טועה. הבולשביות עוברת הנה לא על ידי פועלים העובדים בזיעת אפם, אלא על־ידיך. על ידי אדוני, שכל האמצעים שבעולם כשרים לו בשביל להשיג את הגרוש. וכל אשר לאחרים – לאדוני הוא. הכח החיים, הזמן, האשה והילדים. הכל. כן־כן: אדוני בעצמו, השׂונא את חברו העומד לו בדרך כעכביש, כקומיסר רוסי – אבל אוהב הוא את שריריו, את כחו, את עבודתו, את שעון הז – – אדוני טועה. אין לו. וכדי להיות בולשביק לא נחוץ בכלל להיות בעל בתים. זה לא תלוי בעושׁר או בעוני. אדוני טועה. זה בטבעו הנבזה שׁל האיש. אברהם יוסף שטיבל, למשׁל, או אדמונד רוטשילד, או שׁושנה פרסיץ אינם בולשׁביקים. אדוני טועה.

– למר רתת. שלא כדאי לבא בטרוניה עם הבריות? חבל, אדוני צודק. הכל כדאי אצלנו. הכל. כדאי ללכת בכל יום עם דמדומי הערב להתרחץ בים ולשתות גזוז; כדאי להביט בכוכבי מעל; כדאי לקבל שׂכר דירה חמשה פונטים לחדש בעד ארבע כתלים בלי מטבח ובלי בית הכ' – אדוני צודק. הכל כדאי. ואפילו לשבת ולכתוב שירים יותר כדאי מלבא בטרוניה. חבל, אדוני צודק. לא כדאי. אך הלא גם להולד לא כדאי. ואדוני נולד. חבל.

– למר פרטייניץ. לאיזה מפלגה אני שייך? “למפלגות לבית אבות לבני העם”. עיין דברי הימים ב'. שאדוני אינו יודע על דבר מפלגה זו? אדוני צודק.

– למר שפל. אל נא יבהל אדוני. זה לא עתון, היוצא לאור בסדר. זוהי חוברת, שיציאתה תלויה באדוני מר שפל: אם יעשׂה אדוני מעשׂים הראוים להכתב עלי ספר לדורות – נופיע ואם לאו לא נופיע. אל נא יבהל.