רקע
גרשום שופמן
ורשה בשנת תרס"א
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

כשבאתי לורשה באביב תרס“א, וחמש הנובילות הראשונות שלי בצקלוני, היה כוכב הספרות העברית בעלייתו. אברהם רייזין, זמן מועט אחרי היכרותנו, מוכרח היה לבקשני, שאתרגם סקיצה אחת שלו לעברית, כדי שיוכל להדפיסה ב”הצפירה" ("פפּירוסה, כמדומה, היה שם הסקיצה בכתב־היד, וסוקולוב שינה את השם: “מעלה עשן כל שהוא”). תרגוּמי זה, אגב, היה מעשה ידי, שראיתיו בדפוס בראשונה.

כן, היתה “הצפירה”, היה “הדור” ועוד ועוד, ועל הכל – “תושיה”, “תושיה”!..

איש נעים, רענן, עם חיוך מלבב, היה בן־אביגדור. התאים מאוד לדמות, שראינוה בדמיוננו קודם לכן. ובית “תוֹשיה” ברחוב נובוליפקי הרהיב ביותר בכתובת־השלט (באותיות לטיניות) כלפי חוץ, זו כתובת־התבליט הגדולה, המוזהבת. ובאחת הקומות שבבית רודה ש. ל. גורדון ב“העולם הקטן” שלו, וסח עמי בינתים על טיב הסיפורים הראשונים הללו שלי, שגיסו בן־אביגדור כבר קיבלם לדפוס, ושהוא, גורדון, קראם בכתב־היד אף הוא. העירני ביחוד על מיעוט ה“הנדלונג” (העלילה) שבסיפורי. גם י. ל. פרץ – טען – כותב סיפורים קצרים, אבל כמה “הנדלונג” יש בהם!.. הכבר היית אצלו?

– עוד לא. היום או מחר אלך אליו.

ובינתים אני רואה בחוברת “העולם הקטן” החדשה את “המשפט”. הקסם הפרצי ישנו אף כאן. “אִמות ישנות ולבן עֵר”…

והנה אני עולה גם אליו, אל הארי שבחבורה. מוזר היה לשמוע את המלים “פּאן פרץ” מפי ה“סטרוזש” הפולני (בקי בספרותנו, כביכול…), בהראותו לי את המעון. הדבר היה בימי חגיגת החמישים שלו. פרץ הפתיע בצעירותו, בקלות פסיעותיו.

פסוע וטפוף אילך ואילך, שופע חיים וחשק־חיים, פזם איזה זמר בקולו הגרוע, נטול־הנגינה, שלא התאים כלל לבעל “גלגולו של ניגון”.

קראתי לפניו מתוך כתב־היד את סיפורי הראשון “הערדל”. באמצע קריאתי בא דינזון ואחר־כך – נומברג. פרץ הקשיב, ולבסוף הביע את אי רצונו, בהתעכבו ביחוד על הלשון והסגנון:

– זהו תרגום מרוסית – התמרמר – אין זה עברית לחלוטין. אילו הייתי אני במקום בן־אביגדור, לא הייתי מקבל את זה לדפוס. וכו' וכו'.

בצאתי מלפניו על מנת שלא לשוב אליו עוד, נטפל אלי נומברג והתאמץ “לתקן” מצב־רוחי ולהשיב לבי על רבו האהוב. אותה שעה נתקרבנו זה לזה, ובאמצעותו התודעתי אחר כך לאברהם רייזין, לשלום אַש וכו'.

פעם עליתי גם אל בית “אחיאסף” והצצתי לתוך מערכת “הדור”. שם היתה לי שיחה קצרה עם דוד פרישמן המוקרח בקדקדו וקר־הידים. את שני סיפורי “כחום היום” ו“יונה” הושיט לי בחזרה, ברטנו:

‘Hador’, слаσо для Это.


המלצות קוראים
תגיות