רקע
גרשום שופמן
קולנוע
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

מה בעצם היסוד השלילי שבקולנוע? (כוונתי לא בבחינה הטכנית, אלא בתכני המחזות). קודם כל זה, שבכל עת הביטך אל הסרט אינך יכול להשתחרר מהרגש, שהדבר “נחתך” לפי טעם ההמון, לפי טעם השוק – לשם עסק. במלה אחת: דבר עשוי, מפוברק.

והוא הדין בכל ספרות ה“שונד”, בכל אותם רומני־השפחות הארוכים. המחבר ירד כאן אל האספסוף תחת להעלות את זה אליו.

אבל האם נקיים מזה גם המשוררים המפורסמים, המשוררים מהמדרגה הראשונה, ברומניהם הגדולים, שהם מעניקים להוצאות־הספרים שלהם לעתים מזומנות? האם אין גם כאן ויתור ידוע, ויתור על התביעה הנפשית לשם תביעת הקהל הרחב, תביעת השוק? האם גם כאן לא ביטל המשורר את רצונו מפני רצון אחרים?

כל זמן שישלטו תנאים כאלה, כל זמן שיהא מקום לויתור זה ול“פיברוק” הספרות – לא יהיה חומר קריאה בשביל יחידי סגולה.

ברם, גם הקורא הבינוני מתחיל מריח מה. גם הקורא הבינוני מתחיל להבין שהדבר נכתב בשבילו – וזוהי בלי ספק אחת הסיבות להתמעטות הקריאה בכלל. המשוררים הראשונים חתרו לספק את עצמם קודם־כל, מבלי התחשב עם הקהל הרחב – וזה נהה אחריהם.


המלצות קוראים
תגיות