חידה פא    🔗

אֲֹשֶר יֹאחַז שְׁלִיֹשִית מֵחֲמִיֹשִית

קְצוֹת מִסְפַּר שְׁמוֹ יֵדַע וְיַשְֹכִּיל

וְאִם לֹא שָׁת שְׁתֵּי אוֹתוֹת בְּתוֹכוֹ

בְּתוֹךְ¹ הַֹשֵם אֲזַי יִבְעַר וְיַסְכִּיל.

פתרון החידה הוא לדעתי השם “חֹֻשִים” (דהי"א ח 11):

ניקח מהמלה “חמישית” שליש משש אותיותיה, זאת אומרת שתים מאותיותיה, והן החת והמם, אז נדע את קצות השם “חשים” (ח–ם). וכל זמן שלא נשים בתוך השם את שתי האותיות אשר בתוך המלה “חמישית”. זאת אומרת השין והיוד, לא נדע את השם לנכון.

חידה פג    🔗

אַדְנֵי קְרָֹשִים נֶעֱלָמִים, אַךְ

בִּלְֹשוֹן בְּנֵי חֵת הֵם מְפֹרָֹשִים

מִֹשְכָּן שְׁמוֹ עַד תַּעֲמִיד בָּהֶם

הוֹֹשֵב מְלָכוֹת בָּם וּפִילַגְֹשִים.

נכון הוא ביאורו של כהנא לשלוש השורות האחרונות, אך הביאור לשורה א' הוא זה:

במשכן היו מצד צפון ומצד דרום עשרים עשרים קרש, ולפאת ים היו שמונה קרשים ולהם ששה עשר (י' ו') אדנים, פתח המשכן היה בצד מזרח, וכל הבא אל החצר יכול לראות את המשכן משלושת עבריו, אך צד מערב נעלם מעיניו. וזוהי כוונתו, כי שתי האותיות הראשונות של השם יוסף (י' ו') עולות במספרן כמספר אדני הקרשים הנעלמים, זאת אומרת אלה שמצד מערב.

חידה צג    🔗

חֲצִי הַֹשֵּם כְּכָל־הַֹשֵּם // וְלִבִּי אֶת מְבִינָיו יוֹד

חֲצִי הַמֵּם וְחֶצְיוֹ, גַּם // חֲצִי סָמֵךְ וּמַחְצִית יוֹד.

לדעתי הכוונה היא לשלוש האותיות מם וסמך ויוד, אשר חצי שמם הוא שווה בּגימטריא לגימטריא של השם כולו; כל השם “מם” מורה על מספר ארבעים, וכל אחת משתי אותיותיו (מ, מ) מורה גם כן על ארבעים. כל השם “סָמֵךְ” מורה על מספר שישים, וכל אחד משני חצאיו (ס, מך) מורה ג"כ על שישים. כל השם “יוד” מורה על מספר עשר, וכל אחד משני חצאיו (י, וד) מורה גם כן על עשר.

חידה קב    🔗

רְחַֹש שֵׁם מִֹשְּתֵי אוֹתוֹת // אֲֹשֶר כָּל אוֹת לְבַדּוֹ שֵׁם

וְאוֹתוֹת נִכְפְּלוּ בַפֶּה // אֲלֵיהֶם תֵּן וְהַגִּיֹשֵם

וְתִמְצָא שֵׁם צְבִי עוֹֹשֵק // וְלֹא יָדַע וְהוּא אָשֵם.

הכוונה היא לשם “נֹח”, בן שתי אותיות, וכל אחת מהן היא שם (עצם פרטי) “נוּן” ו“חֵת”. ואם תוסיף לשתי האותיות האלה שתי אותיות (מ ם) שכל אחת מהן היא כפולה יצא לך השם “מְ–נַחֵ–ם”, הוא שמו של העֹפר אשר עשקני ביפיו הנהדר אשר לקחני בו שבי, בשעה שלא ידע ולא הרגיש בזה, והוא אשם במכאובי.

הרעיון האחרון הוא שגור בשירי הספרדים, ואין מקום לכל הפירוש הדחוק מאד של כהנא, ככל הפתרונים הדחוקים האחרים שנתן ליתר החידות הרשומות לעיל.

חידה צח    🔗

שיר זה משקלו 8 תנועות בלי יתדות בכל שורה והוא “משקל התנועות”, וצריך לסדרו כך:

סוֹד שֵׁם עֹפֶר לִפְנֵי זִקְנֵי

בֵּית לֶחֶם לָךְ אַֹשְמִיעֶנּוּ

אֶכְתֹּב אַחְרִיתוֹ, [מִי זֶה] יִקְ־

רָא עָלָיו רֹאֹש, יֵדָעֶנּוּ.

דעתי כי הכוונה היא לשם “רם”, שהיה מתולדות פרץ, שאחד מבני בניו היה בּוֹעז והשלשלת נמשכה עד דוד, שכולם היו בבית לחם, ולכן הוא אומר, כי “את סוד השם” ישמיע “לפני זקני בית לחם”.

והמלים "אכתב אחריתו, מכוונות לאחרית המלה “שם” (במאמר “סוד שם עֹפר”) שהיא המם הסתומה, ומי שיוסיף את האות “ר” על האות “מ” (רם) ידע את השם. וכי לאות ר משתמש אבן עזרא במלת “ראש”, נראה מחידות שונות, כגון חידה צב, שבה הוא אומר: “תנה ידך עלי ראשי, ועיניך על חצי הראש, ושָֹאני אלי ביתך”, שהכוונה: שים האות י בראשית ואות ע על חצי ר (200) זאת אומרת ק (100) ושא אותן אל האות ב, יצא לך השם “י–ע–ק–ב”.