רקע
אריה ליב יגולניצר
הַחֲמוֹרִים בְּנָיוֹת בָּרָמָה
mנחלת הכלל [?]
Eמשלים
פרטי מהדורת מקור: מחברות לספרות; תשכ"ג 1963

עֵת שַׁלְמַנְאֶסֶר אֶת שֹׁמרוֹן לָכָד

וְהֶגְלָה אַשּׁוּרָה אֶת בְּנֵי אֶפְרַיִם

וּבְעָרֵיהֶם הוֹשִׁיב זָרִים מִבְּנֵי חֲמָת

וּמִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמִסְּפַרְוַיִם, –

עָלָה לְבוֹקֶר אֶחָד לָשֶׁבֶת בְּנָיוֹת

שֶׁבָּרָמָה; וַיְהִי רוֹעֶה שָׁם עֲדָרָיו,

עֶדְרֵי צֹאנוֹ, גְּמַלָּיו וַחֲמוֹרָיו.

וּבַיָּמִים הָהֵם הִפִּילוּ אֲרָיוֹת

אֶת חִתִּיתָם בָּאָרֶץ וַיַּשְׁחִיתוּ

בַּמִּתְיַשְּׁבִים הַחֲדָשִׁים:

טָרְפוּ הֲמוֹן מִקְנֶה וְלֹא מְעַט הֵמִיתוּ

גַּם מִן הָאֲנָשִׁים.

וַיֵּאָנְקוּ הַמִּתְיַשְּׁבִים הַנּוֹאָשִׁים;

"הַה, מַטֵּה־זַעַם, שֵׁבֶט־אַף

שֶׁל אֱלֹהֵי הָאָרֶץ,

זוּ לֹא יָדַעְנוּ מִשְׁפָּטָיו –

וַיִּפְרָץ־בָּנוּ פֶּרֶץ!"

וַיִּשְׁלְּחוּ אֶל שַׁלְמַנְאֶסֶר, כִּי יִתֵּן

לָהֶם מִכֹּהֲנֵי שְׁבִי־יִשְׂרָאֵל כֹּהֵן,

אֲשֶׁר יוֹרֵמוֹ, אֵיךְ

לִירֹא אֶת אֲדֹנָי, אֶת חֲמָתוֹ הָשַׂךְ,

וְהֵסִיר מֵהֶם אֶת הָרָעָה

הַנּוֹרָאָה.

אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ, אוּלָם

נוֹדָע לָהֵמָּה בְּנָיוֹת לַחֲמוֹרִים,

כִּי חֶבֶל נְבִיאִים, וְעַל גַּבָּם

שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי רַבָּם,

הָיוּ נִבְּאִים שֵׁם וּמוֹרִים

חֻקֵּי הָאֵל וּמִשְׁפָּטָיו לָעָם…

וַיְהִי כְשָׁמְעָם עַל הַמִּשְׁלַחַת,

אֲשֶׁר הָלְכָה אַשּׁוּרָה לְהָבִיא כֹּהֵן,

וַיָּקָם מִבֵּינָם חֲמוֹר אֶחָד זָקֵן

וְיֹאמֶר אֲלֵיהֶם: "אַחַי! מִשְׁפַּחַת

הַחֲמוֹרִים הַנַּעֲלָה

כְּבָר הֶרְאֲתָה, כִּי הִיא מְסֻגָּלָה

לְהַעֲמִיד רוֹאִים

בְּחֶסֶד אֱלֹהִים,

וַאֲתוֹנוֹ שֶׁל בֶּן־בְּעוֹר תּוֹכִיחַ,

זוּ רָאֲתָה מַה שֶּׁנֶּעְלַם

גַּם מֵעֵינֵי גְדָל־הַקּוֹסְמִים שֶׁבָּעוֹלָם…

מַדּוּעַ זֶה אֵפוֹא כִּשְׁרוֹן־סְגֻלָּה נַזְנִיחַ?

הִנֵּה פֹּה נִמְצָאִים אֲנַחְנוּ בְמָקוֹם,

בּוֹ רוּחַ אֱלֹהִים תּוֹפִיעַ מִמָּרוֹם

וְחוֹזִים פֹּה יִמְצְאוּ חָזוֹן מֵאֲדֹנָי…

נָקוּמָה נָא אֵפוֹא, אַחַי,

וְנִנָּבֵא הַפַּעַם, וּכְרוֹאִים

נִהְיֶה לִבְנֵי אָדָם מוּל אֱלֹהִים,

וְהֵבֵאנוּ גַּם לָהֶם גַּם לָנוּ רֶוַח

וְהַצָּלָה,

אַף נִנְחֲלָה

כָּבוֹד וָשֶׁבַח

וִיהִי שָׁמְעֵנוּ בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ…

הַגִּידוּ: הֲטוֹבִים דְּבָרַי אִם לֹא?

– “טוֹבִים גַּם נְכוֹחִים!” – עֲנוּ כֻלָּם – “וּבְכֵן” –

הוֹסִיף הַקַּרְקְפָן שֶׁלָּנוּ הַזָּקֵן:

"אֵין לָנוּ הַדָּבָר לִדְחוֹת

כִּי־אִם לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת,

כָּל־עוֹד

לֹא שָׁבָה הַמִּשְׁלַחַת עִם כֹּהֵן;

כִּי לָמָּה־זֶה כְבוֹדֵנוּ לְאַחֵר נִתֵּן?"

– “נָכוֹן מְאֹד!”

– "הַבִּיטוּ נָא אֵפוֹא: הִנֵּה גִּבְעָה רָמָה,

הִיא לָנוּ תְּשַׁמֵּשׁ בָּמָה;

עָלֶיהָ בַחֲצִי־גֹרֶן תַּעַמְדוּ לְפָנַי;

וּלְמַעַן יֵעָרֶה עָלַי

הָרוּחַ מִשָּׁמַיִם

תִּתְּנוּ כֻּלְּכֶם

בַּשִּׁיר קוֹלְכֶם

כְּקוֹל כִּנּוֹר וָנֵבֶל וּמְצִלְתַּיִם.

וּכְהִתְנַבְּאִי וְצָלְחָה גַּם עֲלֵיכֶם

חִישׁ רוּחַ אֲדֹנָי,

וְנִפְקְחוּ גַּם עֵינֵיכֶם

לַחֲזוֹת מַחֲזֶה שַׁדַּיְ;

וְהִתְנַבֵּאנוּ אָז יַחְדָּו

כְּמוֹ שְׁמוּאֵל וְתַלְמִידָיו,

וְנֶאֱסַף

הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם אֵלֵינוּ, קָהָל־רַב,

וּבְחֶרְדַּת־קֹדֶשׁ יַאֲזִינוּ

לְמוֹצָא־פִינוּ.

נָקוּמָה נָא אֵפוֹא וְנַעַל הַבָּמָתָה!"

עֲדַת הַחֲמוֹרִים כְּמוֹ־רוּחַ לְבָשְׁתָּה,

וּכְאִישׁ אֶחָד

עָלוּ וַיִּסְתַּדְּרוּ מִיָּד;

רַבָּם אָז לִפְנֵיהֶם עָמַד,

רֹאשׁוֹ נָשָׂא אֶל הַשָּׁמַיִם

וּבְכַוָּנָה גְּדוֹלָה עָצַם אֶת הָעֵינַיִם

וַיִּתֶּן־אוֹת –

וַיִּנְעֲרוּ כָּל הַגְּרוֹנוֹת.

וְקוֹל שְׁרִיקָה וַחֲרִיקָה, קוֹל־פֶּרֶא, זָר,

בָּקַע חֲלַל עוֹלָם, כְּמוֹ אַלְפֵי קְרוֹנוֹת

אֲשֶׁר אוֹפַנֵּיהֶם לֹא נִמְשְׁחוּ זֶה כְבָר

בְּבַת־אַחַת מִמְּקוֹמוֹתֵימוֹ זָזוּ.

הַמִּתְיַשְּׁבִים כֻּלָמוֹ נִבְהֲלוּ, נֶחְפָּזוּ,

וּמִקָּצֶה אֶל הַגִּבְעָה הֵם אָצוּ;

וּבִרְאוֹתָם הַמַּחֲזֶה

הַזָּר וְהַמּוּזָר הַזֶּה,

בִּצְחוֹק אַדִּיר כֻּלָּם פָּרָצוּ.

אָכֵן בְּשַׁאֲגַת הַתּוֹעֵבָה חִישׁ קָצוּ

וְעַל הַמִּשְׁתַּגְּעִים אָז עוֹרְרוּ שׂוֹטָם

וּבְמַהֲלֻמּוֹת הֵנִיסוּ לַגְּדֵרוֹת אוֹתָם.


המלצות קוראים
תגיות