בְּתַפּוּחַ־יַעַר יַד הָרִקָּבוֹן הָיָתָה

וּלְאַט־לְאַט נִקְרָה בּוֹ נֶעֱשָׂתָה.

מִחוּץ אָמְנָם הוֹרִיק עֲדַיִן כִּבְאִבּוֹ

וְלֹא חָדַל

גַּם מֵעֲשׂוֹת פִּרְיוֹ, אֲבָל

לִבּוֹ

זֶה כְּבָר חָלַל

קִרְבוֹ.

וַיְהִי הַיּוֹם

וּנְחִיל דְּבוֹרִים עָף בְּשָׁאוֹן

לָתוּר מָקוֹם

מַתְאִים לוֹ לְבִנְיַן מָעוֹן.

עָבַר

עַל יַד תַּפּוּחַ זֶה וַיַּרְא

אֶת נִקְרָתוֹ,

וְּיִמְצָאֶנָּה מַתְאִימָה לְמַטָּרָתוֹ,

וַיַּחֲלֵט לִבְנוֹת בָּהּ הַכַּוֶּרֶת –

וַתָּחֶל עֲבוֹדָה ‘בּוֹעֶרֶת’:

לֹא אָרְכוּ־הַיָּמִים וְרֵיחַ שַׁעֲוָה

עִם רֵיחַ דְּבַשׁ מָתוֹק נִשָּׂא בָרוּחַ

מִן הַתַּפּוּחַ.

וַיִּלְבַּשׁ אָז הַתַּפּוּחַ גַּאֲוָה

וַיַּבֵּט בְּבוּז עַל יֶתֶר הָעֵצִים שְׁכֵנָיו.

אָמְרָה אֵלָיו

הַוַּרְדִּינָה:

"הַגִּידָה, חֲבִיבַי: עַל מַה גַּאֲוָתְךָ?

הַעַל הַתַּפּוּחִים הַחֲמוּצִים שֶׁלְּךָ,

אֲשֶׁר הָיוּ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה?"

– “הֵן דְּבַשׁ מָלֵאתִי!” – "אָמְנָם כֵּן,

אַךְ הַדְּבוֹרִים הֵן הֵן

אֲשֶׁר עָשׂוּ הַדְּבַשׁ – לַהֵן כָּבוֹד יָאֶה,

אַךְ בְּיֶגָע לֹא לָךְ אַתָּה מַה תִּתְגָאֶה?"

מַקֵּל יָבֵשׁ, נָעוּץ בָּאֲדָמָה

עַל־יַד אָפוּן (זֶה הִשְׂתָּרֵג עָלָיו

וַיְכַס מַעֻרֻמֵּי תוֹמְכֵהוּ בְּעָלָיו),

אָמַר לוֹ פַּעַם לָאָפוּן: "כַמָּה

עָלוּב הָיִיתָ, חֲבִיבַי,

לוּלֵא מַשְׁעֵן לְךָ אָנֹכִי! אָז לֹא שַׂשְׂתָּ

כֹּה לַעֲלוֹת לְמַעְלָה אַף לֹא הִתְנוֹסַסְתָּ

כַּיוֹם בִּירַק עָלִים וּבְצִיצֵי־חֵן וּצְבִי,

כִּי עַל הָאָרֶץ אָז אִבֶּיךָ הִשְׁתַּטָּחוּ

וּבָאָבָק עָלֶיךָ הָכְפְּשׁוּ וְנֶאֱלָחוּ".

– “יָפֶה דָּרַשְׁתָּ” – הָאָפוּן הֵשִׁיב:

"אוּלָם חוֹשְׁבַנִי, כִּי כְדַאי

הָיָה לְךָ לִזְכֹּר, אָדוֹן נָדִיב,

כִּי אִלּוּלֵא כַּלְבוּשׁ כִּסּוּ אוֹתָךְ עָלַי,

אֲזַי

נִגְלָה לֹּכָל מַה שֶּׁהִנְּךָ זֶה כְבָר –

מַקֵּל יָבֵשׁ לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר".

בְּיוֹם אָבִיב בָּהִיר בַּגָּן

עַל גִּבְעוֹל דָּקִיק וָרַךְ,

עָמַד־לוֹ זְבוּב בַּטְלָן

וַיִּתְנוֹעֵעַ לְרוּחַ צַח,

הִתְנוֹעֵעַ לַהֲנָאָה;

וּמִנֶּגֶד לוֹ רָאָה

דְּבוֹרַת־פָּז עַל צִיץ טוֹרָחַת.

– הוֹ, כַּמָּה אַתְּ מוּזָרָה,

דְבוֹרָתִי, – הַזְּבוּב קָרָא –

עִם כָּל עֲמָלְךָ גַּם יָחַד!

הַגִּידִינִי:

הַאֻמְנָם אַתְּ תַּאֲמִינִי,

כִּי יָמִים עַל שָׁבוּעוֹת

זֶה כֹּחֵךְ בָּךְ יַעֲמֹד

כֹּה לִטְרֹחַ, לַעֲבֹד?

אָנֹכִי, לְמָשָׁל,

לַמִּשְׁכָּב וַדַּאי נָפַלְתִּי

לוּ כָמוֹךְ רַק יוֹם עָמַלְתִּי.

וּבִכְלָל,

לָמָה הוּא כָּל הֶעָמָל

זֶה הָרָב,

אִם אֶפְשָׁר גַּם בִּלְעָדָיו

לְהִתְקַיֵּם יָפֶה מְאֹד?

כְּלוּם טָרַחְתִּי מֵעוֹלָם?

וּבְכָל־זֹאת

מִמֵּיטַב הַמַּעֲדַנִּים,

מִמִּבְחַר הַמִּשְׁמַנִּים,

שֶׁיָּכִינוּ בְנֵי־אָדָם,

קֹדֶם כֹּל אֲנִי אֶטְעַם…

וְאֶצְלָם הַמַּטְעַמִּים

כֹּה רַבִּים הֵם לִפְעָמִים,

עַד כִּי לֹא אֵדַע מַה לִּי

אֶבְחֲרָה לְמַאֲכָלִי.

אָכֵן לֹא אַרְבֶּה חֲשֹׁב,

אָעוּף הֵנָה, אָטוּס שָׁמָּה

וּמִכֹּל מְעַט אֶטְעָמָה,

עַד תִּמְלָּא כְרֵסִי כָּל טוֹב.

אָז אָעוּף וְאֶעֶמְדָה

עַל פָּנָיו שֶׁל בֶּן־אָדָם

וּלְקִנּוּחַ סְעֻדָּה

אָמֹץ לִי גַם נֵטֶף דָּם…

וּכְטוֹב עָלַי לְבָבִי

אַחֲרֵי אָכְלִי וְשָׂבְעִי,

אָעוּף לִי קְצָת בָּאֲוִיר,

אֲשַׂחֵק בְּאוֹר הַיּוֹם

אַף אֵתֵן קוֹלִי בַשִּׁיר:

“זִים־זוּם־זוֹם! זִים־זוּם־זוֹם!”

וכִי אִיעַף אֶעֱמֹד, לָנוּחַ

עַל גִּבְעוֹל דַּק וּבָרוּחַ,

אֶתְנוֹדֵד לַהֲנָאָתִי,

אוֹ אָנוּמָה אֶת שְׁנָתִי

וְאַחֲלִיפָה אֶת כֹּחִי…

הִנֵּה־כֵן חַי אָנֹכִי

חַיֵּי עֹנֶג, גִּיל וָנַחַת,

בְּלִי דְאָגָה וּבְלִי יְגִיעָה,

לֹא כָמוֹךְ, הָעֲנִיָּה,

הַטּוֹרַחַת

בְּלִי מָנוֹחַ,

עַד בְּלִי הִשָּׁאֵר בָּךְ כֹּחַ

לֶאֱכֹל גַּם אַחַר־כָּךְ

אֲרוּחַת־עָמָל שֶׁלָּךְ…

וַחֲבָל

לִי עָלַיִךָ, דְּבוֹרָתִי;

לוּ שָׁמַעַתְּ לַעֲצָתִי,

לַעֲצַת זַמְזוּם…

– אֲבָל

לֹא אֲקַנֵּא בְךָ כְּלָל וּכְלָל

– שִׁסְּעַתּוּ הַדְּבוֹרָה פִּתְאֹם –

וְאַךְ־צְחוֹק לִי תַעֲשֶׂה כַיוֹם

בְּנוּדְךָ לִי בְּרַחֲמָנוּת –

שָׂנֵאתִי לֶחֶם הָעַצְלוּת

וְאָשְׁרִי אֶמְצָא אַךְ בֶּעָמָל

וּבַעֲבוֹדָה לִי שִׂמְחַת־גִּיל.

חֲלִילָה לִי מִהְיוֹת טַפִּיל,

זֶה עַל עֲמַל זָרִים הוּא חַי,

אֵין חֵטְא כָּבֵד מִזֶּה בְּעֵינַי.

וְלֹא אֶתְמַהּ הַפַּעַם כְּלָל,

בְּשָׁמְעִי, כִּי אַךְ קָלוֹן תִּנְחַל

מִבְּנֵי אָדָם,

כִּי יִשְׂטְמוּךָ

וִיגָרְשׁוּךָ

בְּחֶרְפָּה מִמְּעוֹנוֹתָם.

אָנָּא אֵפוֹא הַנִּיחָה לִי,

חֲשֹׁךְ דְּבָרֶיךָ לַעֲצֵלִים,

וַאֲנִי כָּל־עוֹד הָרוּחַ בִּי

יְהִי חֶלְקִי עִם הָעֲמֵלִים.

אַרְנֶבֶת, זוּ שֵׁרְתָה לִפְנֵי אֲרִי,

שְׁעַת־כֹּשֵׁר לָהּ מָצְאָה לְשָׁאֳלוֹ

(כְּטוֹב עָלָיו לִבֵּהוּ, אַחֲרֵי מַלְאוֹ

כְּרֵסוֹ מִמִּשְׁמַנֵּי בְּשַׂר מְרִיא):

– הַיֵּשׁ מִן הָאֱמֶת בְּפִיהֶן שֶׁל הַחַיּוֹת,

זוּ תְּסַפֵּרְנָה, כִּי אַתֶּם, הָאֲרָיוֹת,

תִּבָּהֲלוּ לְשֵׁמַע קוֹל

קְרִיאַת הַתַּרְנְגֹל?"

– “אֱמֶת” – לָהּ יַעַן הָאֲרִי – "אָכֵן

לְכָל אֵלַי הַיַּעַר וְאַדִּיָריו מֵעֵין

חֻלְשָה כָּזוֹ; לְמָשָׁל, הַפִּיל

גַּם הוּא יָזוּעַ, יַעַבְרֶנּוּ חִיל

לְשֵׁמַע נַחֲרַת חֲזִיר…" – “אִם כֵּן” –

קָרְאָה אָז הָאַרְנֶבֶת – "כְּבָר

יוֹדַעַת אָנֹכִי אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר,

עַל מָה אֲנַחְנוּ, אַרְנָבוֹת, נִבְרַח,

בְּהַגִּיעַ אֶל אָזְנֵינוּ קוֹל הַכֶּלֶב כִּי יִנְבַּח…"

תֻּכִּי אָמַר לְתֵרְנְגֹל:

"אָכֵן כְּפוּיֵי טוֹבָה אַתֶּם הֵתַּרְנְגֹלִים;

עֵת תִּרְעֲבוּ, תָּבֹאוּ לֶאֱכֹל

לְשֹׂבַע נַפְשְׁכֶם מִמַּה שֶׁהַבְּעָלִים

יוֹם־יוֹם לָכֶם בַּשֶּׁפַע יְפַזֵּרוּ;

וְאִם־הֵמָה עָדֵיכֶם לִקְרַב יֹאמֵרוּ,

תָּרִימוּ קוֹל צְוָחָה וְנוּס תְּמַהֵרוּ.

אֲנִי, לְמָשָׁל, אֵינֶנִּי נוֹהֵג־כַּךְ:

אֲנִי, לֹא רַק שֶׁלֹּא אֶבְרַח

מִפְּנֵי נוֹתְנֵי לַחְמִי, כִּי אִם בְּעַצְמִי אָבוֹא,

עֵת יִקְרְאוּ לִי, לַעֲמֹד עֲלֵי יָדָם".

הַתַּרְנְגֹל נֶאֱנַח מֵעֹמֶק לְבָבוֹ

וַיַּעֵן וַיֹּאמַר: "אַתָּה, אָחִי הַתָּם,

אֵינְךָ יְרֵא מִפְּנֵי בְנֵי אָדָם,

כִּי מִיָּמֶיךָ

תַּכִּי צָלוּי לֹא רָאוּ עֵינֶיִךָ;

אוּלָם עֵינַי אֲנִי רָאוּ כְבָר לֹא אַחַת,

אֵיךְ תַּרְנְגֹל רוֹחֵשׁ

בְּשׁוּמָן עַל מַחֲבַת

שׂוּמָה עַל גַּבֵּי־אֵשׁ".

הַתַּרְנְגֹל חִטֵּט בְּגַל שֶׁל זֶבֶל

וּמַרְגָּלִית מָצָא שָׁם יְקָרָה.

– “הַבִּיטוּ נָא” – קָרָא –

"וּרְאוּ דְבַר הַהֶבֶל,

שֶׁבְּסִּכְלוּתָם בְּנֵי אָדָם יוֹקִירוּ

וּבְאֵיפַת־בָּר הֵם לֹא יָמִירוּ!

וְאָנֹכִי שָׂמַחְתִּי אֱלֵי־גִיל יוֹתֵר

לוּ תַחַת זוֹ מָצָאתִי לִי גַרְגֵּר

שֶׁל שְׂעוֹרָה; אִם זֶה לֹא יִיף כֹּה לָעֵינַיִם

הֵן תַּחַת זֹאת יַשְׂבִּיעַ הַמֵּעַיִם…"

כֹּה יִשְׁפְּטוּ גַּם כָּל הַבּוֹעֲרִים בָּעָם:

דְּבָרִים, שֶׁלֹּא יָבִינוּ חִין עֶרְכָּם,

אַךְ הֶבֶל הֶמָּה לְגַבָּם.

בְּגֶזַע עֵץ נִיבָיו לָטַשׁ

חֲזִיר־הַבָּר;

רָאָה זֹאת הַחֲמוֹר, נִגַּשׁ

אֵלֵיהוּ וַיֹּאמַר:

"הַגִּידָה, אָח:

מָה סַכָּנָה

נִשְׁקֶפֶת לָךְ,

כִּי לַהֲגַנָּה

תִּתְכּוֹנֶן־כָּךְ?

סָבִיב סָבִיב מֶבַּטִי־תָר

וְאֵין אֲנִי רוֹאֶה כָּל צָר…"

– "כְּשֶׁהַצַּר קָרוֹב, כְּבָר אֵין

עֵת לַהֲגַנָּה לְהִתְכּוֹנֵן" –

הֵשִׁיב חֲזִיר־הַבָּר:

"רַק זֶה יָכוֹל לָבֶטַח שְׁכֹן,

מִי שֶׁתָּמִיד הִנּוֹ נָכוֹן

לְקַדֵּם פְּנֵי הַצָּר…"

הַטַּבָּחָה חַגִּית

נִגְּשָׁה לְהָכִין אֶת אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם;

לָקְחָה אֶת הַפַּרְגִּית,

אַתְּ הַשְּׁחוּטָה

וְהַמְּרוּטָה,

שִׁסְּעַתָּה מִגַּבָּה, הוֹצִיאָה הַקְּרָבַיִם,

הֵסִירָה הַכָּבֵד, הַקֻּרְקְבָן חִתְּכָה,

הִתִּיזָה אֶת הָרֹאשׁ, כָּרְתָה אֶת הַכְּרָעַיִם,

גָּזְרָה מֵהֶן הַצִּפָּרְנַיִם

וּלְאַרְבָּעָה נְתָחִים אֶת הַגּוּפָה נִתְּחָה,

וַתָּשֶׂם הַבָּשָׂר בְּתוֹךְ סִיר־מַיִם

לִשְׁרוֹת אוֹתוֹ, כַּדִּין, וְאֶת הָרֹאשׁ עִם הַמֵּעַיִם

הִשְׁלִיכָה לָאַשְׁפָּה. מִהֵר

אֵלֵימוֹ כֶּלֶב הֶחָצֵר

וַיֹּאכְלֵם בְּתַּאֲוָה. אַחַר

לִקֵּק שְׂפָתָיו בְּעֹנֶג וַיֹּאמַר:

"אָכֵן חַגִית זוֹ טַבָּחָה

כַּהֲלָכָה!

הִיא מֵיטִיבָה כֹּה מַטְעַמִּים עֲשׂוֹת!"

שָׁעָה קַלָּה חָלְפָה,

חַגִית זוֹ בֻּלְבּוּסִין קָלְפָה

וְלָאַשְׁפָּה זָרְקָה אֶת הַקְּלִיפּוֹת.

הַכֶּלֶב חָשׁ גַּם אֲלֵיהֶן,

אוּלָם הֵסֵב בְּרֹגֶז אֶת אַפּוֹ מֵהֶן

וַיֹּאמֶר "לֹא אָבִין מָה זֶה הָיָה לָהּ

לַטַּבָּחָה שֶׁלָּנוּ! בַּתְּחִלָּה

הֵכִינָה מַטְעַמִּים לְשֵּׁם וְלִתְהִלָּה,

עַתָּה לְגַמְרָהּ הִיא נִתְקַלְקְלָה

וְהָכֵן תָּכִין מַאֲכָלִים תְּפֵלִים!.."

אוּלָם חַגִית לֹא שָׂמָה לֵב

לְדִבְרֵי הַכֶּלֶב הַזּוֹעֵף

וּלְפִי טָעֲמָהּ הֵכִינָה אֶת הַתַּבְשִׁילִים.

אָכְלוּ בְּנֵי הַבַּיִת אֶת הָאֲרֻחָה

וּלְחֵךְ כֻּלָּם הִיא נָעֲמָה,

וַיְּהַלְלוּ כֻלָּמוֹ אֶת חַגִּית הַטַּבָּחָה

עַל טוּב טַעְמָה.

זָמִיר אֶחֵד

עָמַד עַל בַּד

וַיָּשַׁר שִׁירָתוֹ הַנֶּאְדָּרָה,

וּמִסָּבִיב

הַכֹּל הִקְשִׁיב

לְשִׁיר הַתִּפְאָרָה:

עַל עֵץ וּסְבַךְ

נָדַם כָּל עוֹף

וְרוּחַ צַח

חָדַל מִנְּשׁוֹב;

צֹאן וּבָקָר

רָבְצוּ בַכָּר,

עָצְרוּ רוּחָם,

הִטּוּ אָזְנָם;

רוֹעֶה מִפִּיו

חָלִיל הִשְׁמִיט,

עָמַד, הִקְשִׁיב

לְלֹא כָל־נִיד.

וְגַם

אַחַר אֲשֶׁר הַזֶּמֶר תַּם

עוֹד מִסָּבִי הַכֹּל דָּמַם,

כְּמַאֲזִין לְהֵד רָחוֹק

שֶׁל הַצְּלִילִים הַנִּפְלָאִים…

אַט־אַט הַהֵד גַּם הוּא נָמוֹג,

וּכְמוֹ מִתּוֹךְ חֲלוֹם נָעִים

הֵקִיץ הַכֹּל וַיִּתְעוֹרֵר,

וּתְשׂוּאוֹת־חֵן לוֹ לַמְשׁוֹרֵר

הִשְׁמִיעוּ אָז הַצִּפֳּרִים

מִכָּל הַעֲבָרִים.

רַק הַזַּרְזִיר,

שֶׁבִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַזָּמִיר

הָיְתָה עֵינוֹ זֶה־כְבָר צָרָה,

אָמַר אֵלֵיהוּ בְּקִנְאָה מְסֻתָּרָה:

"אֵין לְכֵחֵד אָמְנָם,

עָמִית,

כִּי שִׁירָתְךָ תִּנְעַם

תָּמִיד;

אַךְ לוּ, כְּהַשְׂכִּילְךָ לָשִׁיר,

גַּם עוּף הִגְבַּהְתָּ בְּרוּם־אֲוִיר,

אָז בֶּאֱמֶת נִפְלֵאתָ מִנִּי־כָּל־צִפּוֹר

וְאֶפְשָׁר הָיָה עָלֶיךָ הַהַלֵּל לִגְמוֹר".

הַזָּמִיר

שָׂם עַיִן בּוֹחֲנָה עַל הַזַּרְזִיר

וַיַּעַן לוֹ לֵאמֹר:

"הָאֵל, אֲשֶׁר אוֹתִי חָנַן

קוֹל מְשַׂמֵּחַ לְבָבוֹת,

לִי כַנְפֵי־נֶשֶׁר לֹא נָתַן

לְרְכַּב בָּהֶן בָּעֲרָבוֹת.

אַךְ אִם מְעוּפִי נָמוּךְ,

בְּחֶלְקִי שָׂמֵח אָנִי,

וִיהִי הָאֱלֹהִים בָּרוּךְ

שֶׁכִּרְצוֹנוֹ עַשָׂנִי.

אִלּוּ כַנֶּשֶׁר עוּף הִגְבַּהְתִּי,

וּבְרוּם עוֹלָם שִׁירִי הִשְׁמַעְתִּי

מִי אָז בַּשֵּׁפֶל אֶת קוֹלִי שָׁמָע?

וְלֶב־מִי שִׂמַּח שִׁירִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה?"

הַקּוּקִיָּה קִנְּאָה מְאֹד

בְּצִפֳּרִי הַשִּׁיר

וַתְּנַס חָכְמַת הַשִּׁיר לִלְמֹד

גַּם הִיא מִפִּי זַרְזִיר,

אוּלָם לְלֹא כָּל הַצְלָחָה.

וַתֹּאמֶר בַּאֲנָחָה:

"אָכֵן

כָּל הַלּוֹמֵד זָקֵן

אֵינוֹ רוֹאֶה בְרָכָה

בְּתַלְמוּדוֹ. אֲבָל

אִם אֵין תִּקְוָה, כִּי עוֹד אוּכַל

אֲנִי עַצְמִי זְמִירוֹת לַנְעִים,

הֲלֹא יוּכְלוּ בָנַי לִלְמֹד

מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבוֹת זֹאת

מִפִּי טוֹבֵי הָאֳמָנִים

אֲשֶׁר בֵּין כָּנְפֵי־הָרְנָנִים,

וְכִמְנַגְּנִים מְצֻיָּנִים

יִהְיוּ לִי הֵם,

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,

לִמְקוֹר רֹב נַחַת וַעֲדָנִים".

וְלְמַעַן יִתְדַּבְּקוּ אָזְנֵי בָנֶיהָ

מִשַּׁחַר יַלְדוּתָם בְּדִבְרֵי שִׁירָה,

בְּקִנֵּי עוֹפוֹת־זִמְרָה הֵטִילָה אֶת בֵּיצֶיהָ.

וַתָּטֶל כֹּה עָלֵימוֹ גַּם אֶת הַדְּגִירָה

שֶׁל אֶפְרוֹחֶיהָ עִם כָּל צַעַר גִּדּוּלָם.

אוּלָם

תִּקְוַת הַקּוּקִיָּה הָיְתָה לָהּ גַּם עַכְשָׁיו

אַךְ לְאַכְזָב:

בְּכָל בָּנֶיהָ אַף מְאוּמָה לֹא דָבַק

מִלֶּמֶד זִמְרָתָם

שֶל אוֹמְנֵיהֶם רַבֵּי־הַשִּׁיר, וְרַק

“קוּקוּ” קְרֹא יֵדְעוּ, כְּהוֹרָתָם,

(אֵין בָּזֶה כָּל פֶּלֶא –

לֹא לַנְעִים זֶמֶר נוֹצְרוּ אֵלֶּה)

אַךְ תַּחַת זֹאת לְאִמָּם הֵם יִתְנַכֵּרוּ;

וִיגֹון הַמִּסְכֵּנָה מִי זֶה יַבִּיעַ?

אָכֵן בָּהּ הֶאָשָׁם כִּי כָּכָה לָהּ הִגִּיעַ:

אֵיךְ הַבָּנִים כְּאֵם אוֹתָהּ יַכִּירוּ,

אִם תּוֹךְ קִנֵּי זָרִים מִיַּלְדוּתָם גָּדַלוּ

וְרַק אוֹמְנִים נָכְרִים בְּחִנּוּכָם טִפַּלוּ?

אָלוֹן עָנֵף וּגְבַהּ קוֹמָה, גְּאוֹן הַחֹרֶשׁ,

בְּלֵיל סוּפָה וָסַעַר נֶעֱקַר מִשֹּׁרֶשׁ;

וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר עִם הָנֵץ חַמָּה

חָרְדוּ שִׂיחִים סָבִיב וַתֹּאחֲזַם שַׁמָּה

לְמַרְאֵה גָדְלוֹ שֶׁל הֶחָלָל,

שֶׁלְּכָל אָרְכּוֹ הָיָה מֻטָּל

מוּלָם עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.

– “הָהּ, מִי יָכֹל שְׁעֹר, כִּי זֶה גָדוֹל כָּל־כָּךְ?” –

בְּעָגְמַת־נֶפֶשׁ שִׂיחַ אֱלֵי־שִׂיחַ שָׂח:

"אֲנַחְנוּ רַק גִּזְעוֹ רָאִינוּ

עִם עֲנָפָיו הַתַּחְתּוֹנִים,

אֲשֶׁר הִסְתִּירוּ מֶנּוּ אֶת הָעֶלְיוֹנִים –

וְעַל גָּדְלוֹ תָּהֹה תָּהִינוּ;

וְלֹא שַׁעַרְנוּ, לֹא דִמִּינוּ,

כִּי מִגִּזְעוֹ עַד צַמַּרְתּוֹ

פִּי שִׁנַּיִם עוֹד יָרוּם, יִגְדַּל,

וְרַק עַתָּה, עֵת בְּאַדִּיר נָפַל

וּלְכָל אָרְכוֹ לְפָנֵינוּ הוּא מֻטָּל,

נוּכַל נַכִּיר אֶת רֹב גָּדְלוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ… –

חֲבָל עַל הַאי שׁוּפְרָא, חֲבָל!"

יֵשׁ כִּי נַכִּיר גָּדְלוֹ שֶׁל גֶּבֶר רַק

עֵת לָנוּ כְּבָר חַיִּים שָׁבַק.

רָצָה הַנֶּשֶׁר אֶרֶךְ הַכְּנָפַיִם

לְהִתְעַנֵּג כְּהֹגֶן עַל אוֹר הַיּוֹם הַזַּךְ –

וַישׁוֹטֵט־לוֹ אֵילַךְ וְאֵילַךְ

בְּמֶרְחַבְיַת שָׁמַיִם

מָעַל לְמִפְלְשֵׁי הָעֲנָנִים,

מְקוֹם אַךְ נֹגַה־הוֹד וְזִיו־תְּכֵלֶת עֲדָנִים.

לִבְסוֹף מִמְּרוֹמֵי־עָל יָרַד

וְעַל גָּדִישׁ לָפוּשׁ עָמַד.

אָמְנָם אֵין זֶה אִסְטִית כָּבוֹד

לְמֶלֶךְ הָעוֹפוֹת,

אַךְ מִי יוֹדֵעַ לֵב מְלָכִים? יוּכַל הֱיוֹת,

כִּי מִשּׁוּם־מָה רָצָה

לְכַבֵּד אוֹתוֹ גָדִישׁ, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא מָצָא

אִסְטִית נָאָה מִזּוֹ בְּכָל הַסְּבִיבָה־שָׁם,

לֹא אֶרֶז גְּבַהּ־קוֹמָה וְלֹא שֶׁן־סֶלַע רָם,

כַּאֲשֶׁר לֹו יָאֲתָה, וַיּוֹאֵל אָז

– לֵרַד עַל הַגְּדִישׁ הַלָּז…

יָדַעְתִּי רַק אֶת זֹאת:

הַנֶּשֶׁר אַךְ מְעַט

עַל הַגְּדִישׁ הַהוּא עָמַד.

אַחֵר הוּא עָף וַיַּעֲמֹד

עָלַי גָדִישׁ אַחֵר סָמוּךְ.

אֶת זֹאת רָאָה שֶׂכְוִי גְדָל־כַּרְבֹּלֶת

וַיֹּאמֶר בְּחִיּוּךְ

לְרַעְיָתוֹ הַתַּרְנְגֹלֶת:

– "רָאִית אֶת זֶה וְאֶת־מְעוּפֹו?

הַגִּידַי נָא אֵפוֹא:

הֲיֵּשׁ בִּינָה בְּלֵב הַצִּפֳּרִים

כִּי יַחֲשִׁיבוּ כֹּה אֶת הַנְּשָׁרִים?

עַל מָה? עַל מְעוּפָם? אִם קְצָת כֹּחִי אֶחְגֹּר,

יָכֹל אוּכַל אָז גַּם אֲנִי

כָּזֶה בִּיעָף חִישׁ לַעֲבֹר

מֵעַל גָּדִישׁ אֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי."

– “צָדַקְתָּ, בַּעֲלִי,” – עָנְתָה הַתַּרְנְגֹלֶת –

"אֵין לַנְּשָׁרִים יִתְרוֹן וּשְׁאָר יְכֹלֶת,

וְהֵם אֵינָם עוֹלִים

בִּמְאוּמָה עַל הַתַּרְנְגֹלִים.

אֵין־יֵשׁ לָהֶם יוֹתֵר מִמֶּנּוּ לֹא עֵינַיִם

וְלֹא רַגְלַיִם

וְכָמוֹנוּ הֵם יַשְׁפִּילוּ גַּם לָעוֹף."

שָׁמַע הַנֶּשֶׁר פֶּטֶט זֶה, שָׁתַק

וְלֹא עָנָה מְאוּם, רַק בִּלְבָבוֹ צָחַק

עַל הַשֶּׂכְוִי, הַגֶּבֶר הֶעָלוּב,

אֲשֶׁר מֵאֵין בּוֹ כָּל יִתְרוֹן,

שֶׁבִּשְׁבִילוֹ יִהְיֶה בְּעֵינֵי אִשְׁתּוֹ חָשׁוּב,

אָנוּס הוּא לְאַמֵּץ כִּשְׁרוֹן

לִמְצֹא בְזוָּלתֹו חֶסְרוֹן,

לְמַעַן לְפָנֶיהָ הִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן

הָאֲחֵרִים.

אַךְ הַסְּנוּנִית לֹא הִתְאַפְּקָה, אָמְרָה:

"אָמְנָם, שֶׂכְוִי, צָדַקְתָּ, אַךְ לֹא־לְגַמְרָה:

יֵשׁ לִפְעָמִים כִּי נְשָׁרִים

יַשְׁפִּילוּ רֶדֶת גַּם מִתַּרְנְגֹלִים, אוּלָם

שֶׂכְוִי לִמְרוֹם שְׁחָקִים לֹא יִתְנַשֵּׂא לְעוֹלָם."

לְעֵת זִקְנָה תַּשׁ כֹּחַ הַחֲמוֹר

וְגַם עֵינָיו כָּהוּ וַיְהִי סַגִּי־נָהוֹר.

רָאָה בְעָלָיו,

כִּי לֹא יִצְלַח זֶה לַעֲבוֹדָה יוֹתֵר,

וּבְלִי חֲמֹל עָלָיו

גֵּרְשׁוֹ מִן הֶחָצֵר

וְאֶת הַשַּׁעַר אַחֲרָיו נָעַל.

(כַּמָּה כְּפוּיֵי טוֹבָה הִנָם

בְּנֵי־הָאָדָם,

לְחֶרְפָּתֵנוּ הַגְּדוֹלָה!) כֻּלּוֹ מְבֻלְבָּל

עָמַד זְמָן־רַב הַהֵלֶךְ,

אַחַר נָשָׂא רַגְלָיו וַיֵּלֶך ְ

הָלֹךְ וְתָהֹה,

הָלֹךְ וְתָעֹה,

וְעִם־לַיְלָה בָּא תּוֹךְ יַעַר עָב

אֶל בֵּין סְבָכָיו,

הָעֲבֻתִּים כָּל־כַּךְ, עַד לֹא יָכֹל

לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל.

לָזוּז אַף צַעַד לְפָנִים אוֹ לַחֲזוֹר

אֱלֵי אָחוֹר.

לְאָשְׁרוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר

נִקְרָה בְּקִרְבַת מָקוֹם יַנְשׁוּף;

וַיַּחֲמֹל עַל הֶעָלוּב

וַיּוֹאֵל לְחַלְצוֹ מִן הַמֵּיצָר

וּלְהוֹרוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר.

כְּיָדוּעַ, הַיַּנְשׁוּף יֵיטִיב לִרְאוֹת בַּלֵּיל,

וְשִׁפּוּעִים, תִּלִים, בּוֹרוֹת, שִׂיחִין,

כָּל אֵלֶּה הוּא בָּאֲפֵלָה יַבְחִין

כָּמוֹנוּ, בְּנֵי־אָדָם, לְאוֹר שֶׁמֶשׁ כִּי יָהֵל.

וְאָמְנָם עִם שַׁחַר בָּא עִם הַחֲמוֹר

לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה.

– “אוֹדְךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנִי!” – הַחֲמוֹר קָרָא –

"אַךְ הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ: גְמוֹר!

הֲלֹא עִוֵּר אֲנִי וְכוֹשֵׁל בֶּרֶךְ,

וְאִם תַּעַזְבֵנִי פֹּה לְבַדִּי,

בְּאֵין מְכוֹנֵן אָז צַעֲדִי

הֲרֵי שׁוּב אֹבַד דֶּרֶךְ,

וּמַה יִּהְיֶה בְּסוֹפִי? הוֹאִילָה, מַחְמַדִּי,

וְחֶסֶד זֶה אֵפוֹא עֲשֵה עוֹד עִמָּדִי:

מִתּוֹךְ הַיַּעַר הוֹצִיאֵנִי

וּלְעֵדֶר חֲמוֹרִים בַכַר שָׁם הֲבִיאֵנִי;

וְנִלְוֵיתְי אֲלֵימוֹ, אִתָּם אֵצֵא, אָבֹאָה

וְלֹא אֹבַד פֹּה בְּעָנְיִי; וּלְךָ יַחְשֹׁב אֱלוֹהַּ

זֹאת לִצְדָקָה גְדוֹלָה…" וְלֹא סֵרַב

יַנְשׁוּף לוֹ לַחֲמוֹר וַיַּעֵל וַיִּרְכַּב

עֲלֵי גַּבּוֹ שֶׁל זֶה וַיֹּאחֲזוּ דַרְכָּם.

אַךְ הֶהָיְתָה צְלֵחָה? לֹא!

כִּי אַךְ נִרְאָה בַשַּׁחַק שֶׁמֶשׁ בְּהִלּוֹ –

וְהַיַּנְשׁוּף הֻכָּה בַסַנְוֵרִים. אוּלָם

יַנְשׁוּף זֶה הוּא עִקֵּשׁ לֵבָב

וְלֹא יוֹדֵה בְּכִשְׁלוֹנוֹ,

רָכֹב יִרְכַּב לוֹ בִּגְאוֹנוֹ

עֲלֵי גַב הַחֲמוֹר וְצַו לָצָו:

– "הֵימִינָה לָכֶת! אַךְ וְרַק יָמִינָה!

לִנְטוֹת שְׂמֹאלָה אַל תָּהִינָה,

כִּי שָׁם נִטְבַּע בְּבֹץ וּבְטִיט יָוֵן."

אָכֵן,

כָּל סַכָּנָה לֹא נִשְׁקְפָה מִשְּׂמֹאל,

וּמִיָמִין דַּוְקָא רַבּוּ הַחַתְחַתִּים.

אַךְ הַיַּנְשׁוּף יוֹסִיף צַוֹּות בְּקוֹל:

"יָמִינָה צְעָדִים עוֹד מְעַטִּים!

כָּךְ, כָּכָה… אִם יָמִינָה אַךְ נֵלֵךְ,

אָז, בְּעֶזְרַת אֱלוֹהַּ יִתְבָּרֵךְ,

לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ חִישׁ נַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם…"

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר פִתְאֹם

וְהַחֲמוֹר עִם הַיַּנְשׁוּף גַּם יַחַד

הִתְגַּלְגְּלוּ שְׁנֵימוֹ אֶל עֵבְרֵי פִּי פַּחַת.

טָלֶה עַלִּיז רָקַד מִטוּב לֵב בָּאֲפָר;

וְתַחַת אֶבֶן שָׁמָּה בְּקִרְבַת מָקוֹם

רָבַץ לוֹ צִפְעוֹנִי אַכְזָר

וְלִבּוֹ זָעַף עַל הָעוֹלָם כֻּלוֹ. פִתְאֹם

הִרְגִּישׁ בְּבֶן הַצֹּאן

הַמִּתְעַלֵּס,

וּמֵעֶבְרַת זָדוֹן

הִתְחִיל כֻּלּוֹ תּוֹסֵס

וּבְתַאֲוַת הַשְׁחֵח אֶל הַטָּלֶה זָחַל

וַיִּשָּׁכֶנוּ. בְּעֵינָיו שֶׁל הָאֻמְלָל

קָדְרוּ שָׁמַיִם בְּעֶצֶם יוֹם,

כְּמוֹ לָקְתָה חַמָּה פִּתְאוֹם;

דָּמוֹ בְּעוֹרְקָיו כֻּלּוֹ קָדַח

מֵאֶרֶס בּוֹ שֻׁלַּח

וְכִמְעַט שֶׁנִּשְׁתַּגֵּע מֵעָצְמַת הַכְּאֵב;

– "בַּמֶּה חָטָאתִי לְךָ, זוֹחֵל עָפָר רַע לֵב

כִּי רְצַחְתָּנִי?" – בִּמְרִירוּת שָׁאַל

אֶת הַנָּחָשׁ. – "וּמִי יוּכַל

יוֹכִיחַ לִי, כִּי אַתָּה

לֹא לְדָרְסֵנִי הֵנָּה בָאתָ?

אַךְ מִזְהִירוּת אֵפוֹא בְּךָ פָּגַעְתִּי" –

הֵשִׁיב הַצִּפְעוֹנִי

בְּלַחַשׁ זֵידוֹנִי.

" – אֲנִי?

חָלִילָה לִי! הָרֵעַ לֹא יָדַעְתִּי…"

כֹּה הַמִּסְכֵּן עוֹד שָׂח,

כָּרַע וְאֶת נַפְשׁוֹ נָפַח.

מִי שֶׁלִּבּוֹ עִקֵּשׁ וָרָע יַחְשֹׁב תָּמִיד

אֶת כָּל אָדָם לוֹ לִמְשַׂנֵּא,

וּבְתַאֲוַת נָקָם לוֹ יִתְאַנֶּה

אָסוֹן עָלֵיהוּ לְהָמִיט.

עַל פִּיהוּ שְׁגוּרָה טַעֲנַת הַצִּפְעוֹנִי:

מִי זֶה יוֹדֵעַ, אִם פְּלוֹנִי

לֹא יַחֲרֹשׁ מְזִמּוֹת עָלַי

לֵרֵד עִמִּי לְחַיַּי? –

שָׁמְרֵנוּ, אֱלֹהִים, מֵאֲנָשִׁים

רָעֵי לֵבָב וְצָרֵי עַיִן כִּנְחָשִׁים!

לִפְנֵי שׁוֹפֵט שׁוּעָל הוֹפִיעוּ לְמִשְׁפָּט

פָּרִים עִם זְאֵבִים. כָּל צַד

עַל חֲבֵרוֹ קָבַל,

כִּי בְּכַוָּנַת רֶצַח בּוֹ הַלָּז חָבַל.

– “הִנֵּה הַפַּר הַזֶּה” – אָמַר זְאֵב אֶחָד

וַיּוֹר

עַל פַּר מַקְרִין שָׁחוֹר:

"בְּכֹחַ רַב כָּל כַּךְ

אוֹתִי בְּבִטְנִי נָגַח,

עַד כִּי מֵעַי שֻׁפְּכוּ כִּמְעָט

וּבְמַּכְאוֹבִים רָעִים יוֹמַיִם הִתְהַפַּכְתִּי."

– “וְאָנֹכִי בַּכַּר אַךְ לְתֻמִּי הָלַכְתִּי” –

הִתְאוֹנֵן זְאֵב אַחֵר – "פִתְאֹם

בְּזַעַף הִתְנַפֵּל עָלַי פַּר זֶה אָדֹם

וַיִּגָחֵנִי כָּכָה אֶל הַחֹמֶשׁ, עַד

שֶׁנִּשְׁמָתִּי פָּרְחָה כִּמְעַט,

וְלוּלֵא חַשְׁתִּי לִי מִפְלָט

מִן הָרוֹצֵחַ הָאָיֹם –

בֵּין הַמֵּתִים נֶחְשַׁבְתִּי כְּבָר כַּיּוֹם."

כֹּה עוֹד אֶחָד אוֹ שִׁנַּיִם זְאֵבִים קָבָלוּ,

כִּי בַחֲמַת־רֶצַח בָּמוֹ הַפָּרִים חַבָלוּ.

– “וּמָה תּוּכְלוּן לָשִׁיב אַתֵּמָּה אֲמָרִים?” –

שָׁאַל אָז הַשּׁוּעָל אֶת הַפָּרִים.

וַיַּעַן פַּר אֶחָד:

– "יוֹם־יוֹם כִּמְעַט

מִבֹּקֶר עֲדֵי־עֶרֶב

הֵם לָנוּ יִצְפְּנוּ, יֵשְׁבוּ לְמוֹ־אֶרֶב,

וּמִי מִמֶּנּוּ אֶל קְצֵה הַכָּר

מִבְּלִי מֵשִׁים אַךְ יִתְרַחֵק,

אוֹ בֵּין־עַרְבַּים, בְּשׁוּבֵנוּ אֶל הַכְּפָר,

כִּמְעַט קָט מִן הָעֵדֶר יִנָּתֵק, –

וְהִתְנַפְּלוּ עָלָיו, שִׁנֵּימוֹ בּוֹ יִשְׁלָחוּ

וּבְאַכְזְרִיּוּת חֵמָה אוֹתוֹ יִרְצָחוּ…"

– "וּבְכֵן הַפַּעַם מַעֲשֵׂה נָקָם

עֲשִׂיתֶם־בָּם?"

– "לֹא כִּי! לֹא אָנוּ בְּרִיב הִתְחַלְנוּ

וַעֲלֵיהֶם לֹא הִתְנַפַּלְנוּ;

הֵם הִתְנַפְּלוּ עָלֵינוּ – וַאֲנַחְנוּ

לְהִתְגּוֹנֵן הֻכְרַחְנוּ."

– “דַּבֵּר אֵפוֹא אֶל הָעִנְיָן!”

– "רָעֹה רָעָה עֶדְרֵנוּ בַּאֲפָר

וּלְתֵאָבוֹן לִחֵךְ הָעֵשֶׂב הָרַעְנָן.

פִתְאֹם קוֹל אַזְהָרָה בַּמַּחֲנֶה עָבָר –

וּכְרֶגַע כָּל הָעֵדֶר אָץ בְּבֶהָלָה

אֱלֵי מָקוֹם אֶחָד חִישׁ לֶאֱסֹף הַטַּף,

וַנַּעֲמֹד סְבִיבוֹ הָכֵן בַּמַּעְגָלָה

לְהַכּוֹת אָחוֹר אוֹיֵב אֲשֶׁר יָעֵז לִקְרַב.

וְהִנֵּה מִן הַחֻרְשָׁה יָצְאָה כְּנוּפְיַת זְאֵבִים,

עָמְדוּ מְעַט־קָט, אַחַר הִתְחִילוּ קְרֵבִים,

לוֹטְשִׁים עֵינַיִם לָנוּ וְחוֹרְקִים שִׁנַּיִם –

הִטֵּינוּ לְמוּלָם קַרְנָיִם.

פִּתְאֹם קָפְצוּ עָלֵינוּ בַּחֲמַת־זָעַם;

אַךְ קֶרֶן־עֹז קִדְּמָה פְנֵיהֶם הַפָּעַם –

וַתַּפִּילֵם אָחוֹר. אוּלָם הֵם לֹא נוֹסָרוּ

וּבְזַעַף שׁוּב עָלֵינוּ הִשְׂתָּעָרוּ,

אַף גַּם עָלָה לָהֵמָּה, לַזֵּדִים,

לִפְצֹעַ אָז מִמֶּנּוּ אֲחָדִים;

אָכֵן בִּנְגִיחוֹת־עֹז שׁוּב הִטָּלְנוּם אָחוֹר,

אוֹ אָז בִּילֵל נָסוֹגוּ וְלֹא יָסְפוּ חֲזוֹר."

– "חֻצְפָּה וְסִלּוּף עוּבְדוֹת מֵאֵין כְּדֻגְמָתָם! –

קָרָא רֹאשׁ הַכְּנוּפְיָה בְּרֹגֶז רָב:

"גַּם עַל דַּעְתֵּנוּ לֹא עָלָה לִפְגֹעַ בָּם,

אַךְ בִּרְאוֹתֵנוּ עֶמְדָתָם

הַמְּחֻצָּפָה כְּלַפֵּינוּ, הַמְאַיְּמָה בִקְרָב,

חָרְה אַפֵּנוּ עַד מְאֹד

וְלֹא יָכֹלְנוּ בְרוּחֵנוּ מְשֹׁל,

נִגַּשְׁנוּ אֲלֵיהֶם לִשְׁאֹל:

מָה פֵּשֶׁר הִתְגָּרוּת גְּלוּיָה כָזֹאת?

אַךְ הֵמָּה, כִּתְקוּפֵי טֵרוּף אָיֹם,

עָלֵינוּ הִתְנַפְּלוּ פִתְאֹם

נָגֹחַ וְנָהֹם

וְהַזְעֵק עָלֵינוּ

מְתִים מִכְּפָר עִם לַהֲקַת כְּלָבִים…

לוּלֵא כְגִבּוֹרִים כָּבַשְׁנוּ אֶת יִצְרֵנוּ,

בְּחַיֵּי רֹאשֵׁנוּ,

כִּי חַיֵּיהֶם אָז לֹא הָיוּ שָׁוִים

אַף עֶצֶם יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס…" הַשּׁוּעָל

דֹּם הֶחֱרִישׁ מְעַט,

כְּמוֹ בְּדַעְתּוֹ שָׁקַל

אֶת טַעֲנוֹת כָּל צַד,

אַחַר חָרַץ מִשְׁפָּט:

"אֵין כָּל סָפֵק, כִּי מִצִּדָּם

שֶׁל הַפָּרִים הָיְתָה כָּאן הִתְגָּרוּת גַּסָּה

זוּ אֶת הַזְּאֵבִים הֶעֱבִירָה עַל דַּעְתָּם

וְלֹא זָכְרוּ הַאֲרֵךְ־רוּחַ בְּיוֹם מַסָּה.

לָכֵן שְׁנֵי הַצְּדָדִים יָבֹאוּ עַל עָנְשָׁם:

לְמַעַן לֹא יוּכְלוּן פָּרִים עוֹד הִתְגָּרוֹת,

אֲצַו אֶת קַרְנֵיהֶם לִכְרוֹת;

וְאִם תִּהְיֶה נִשְׁקֶפֶת סַכָּנָה לְנַפְשָׁם,

יוֹאִילוּ נָא אֶל הָרְפָתִים לִבְרֹחַ

וְלֹא יָזִידוּ עוֹד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ.

וְהַזְּאֵבִים – אָסוּר לָהֵמָּה מֵעַכְשָׁיו

עֲבֹר גְּבוּל הַחֻרְשָׁה וְאֶל הַכַּר לִקְרַב;

וְהָעֲבַרְיָינִים כְּחוֹק גַּם יָעֲנָשׁוּ: ־

לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֻרְשָׁה יְגֹרָשׁוּ".

בָּא גָד! חֲתוּלָתָהּ שֶׁל הַסָּבָה חַנָּה

יַלְדָה בְּכָרֵס אֶחָד שִׁשָּׁה…

לִבָּהּ הַטּוֹב שֶׁל הָאִשָּׁה

יִרְאַת הָאֱלֹהִים לֹא נְתָנָהּ

אֶת הַגּוּרִים הַמְּסַכֵּנִים מִתַּחַת

אִמָּם הָעֲלוּבָה בְּעוֹדָם עִוְּרִים לָקַחַת

וּלְהִשְׁלִיכָם כַּדֹּמֶן אֶל הַבּוֹר כֻּלָם,

כְּנֹהַג בְּנֵי־אָדָם מֵאָז וּמֵעוֹלָם.

אָמְנָם סָבְתָּא חַנָּה יָדְעָה

כִּי חֶבֶר חֲתוּלִים אֲשֶׁר כָּזֶה עָלוּל

בַּבַּיִת לְחוֹלֵל שַׁעֲרוּרֹות בְּלִי־גְבוּל;

אַךְ הִיא הִתְנַחֲמָה, כִּי יַעַל בְּיָדָהּ,

אַחַר שֶׁיִּגָמְלוּ, לְחַלֵּק אוֹתָם

בְּבָתֵּיהֶם שֶׁל מַכָּרִים –

וַתַּחֲלֵט לְחַיּוֹתָם.

וַיִּוָּדַע לָעַכְבָּרִים

כִּי בַחַיִּים גּוּרִים אֵל נִשְׁאָרִים –

וַתֹּאחֲזֵם אֵימָתָה:

שִׁבְעָה טוֹרְפִים עָלֵימוֹ, הָהּ מֵעָתָּה!

הֵן אַחֲרִיתָם עֲדֵי אֹבֵד,

אִם לֹא יֵדְעוּ בְּעוֹד מוֹעֵד

לִמְצֹא עֵצָה, אֵיךְ לְמַלֵּט

נַפְשָׁם מִצִּפָּרְנֵי פְּרִיצֵי חַיּוֹת הַלָּלוּ

הָאַכְזָרִים,

שֶׁעוֹד מְעַט הֲלֹא יִגְדָּלוּ

וְיֶאֶרְבוּ לָהֶם מִכָּל הַעֲבָרִים.

וּבְחֶרְדָּתָם מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה,

הַמִּתְקָרְבָה לָבוֹא, הֶחְלִיטוּ לֵאָסֵּף

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בַּמַּרְתֵּף

לַמּוֹעָצָה, שָׁבָה יֻרְשׁוּ לְהִשְׁתַּתֵּף

(לְפִי הַתַּקָּנָה,

הַמְקֻבָּלָה זֶה כְבָר לִשְׁעַת חֵרוּם אֶצְלָם)

רַק אֵלֶּה, שֶׁזְּנָבָם אָרֹךְ כְּכָל גָּדְלָם.

סִמָּן הוּא בְּיָדָם: כְּכָל אֲשֶׁר זְנָבוֹ

שֶׁל מִי מֵהֶם יִגְדָּל,

כֵּן יִרֶב גַּם שִׂכְלוֹ וְרֹחַב לְבָבוֹ;

וּמִי אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ רֹעַ הַמַּזָּל

לְהִזָּנֵב,

לוּ גַם בַּקְרָב עִם הָאוֹיֵב, –

גַּם חָכְמָתוֹ נִסְרָחָה.

תֹּאמְרוּ: לְרֹחַב לֵב זָנָב מָה עִנְיָנוֹ? –

אַךְ כְּלוּם לֹא נוֹהֲגִים לְעִתִּים גַּם אָנוּ כָּכָה,

לְפִי בִּגְדּוֹ שֶׁל גֶּבֶר אוֹ לְפִי זְקָנוֹ

לָדוּן גַּם עַל שִׂכְלוֹ? לָכֵן לֹא לָנוּ שְׂחוֹק

לִמְשׁוּגָתָם שֶׁל אֵלֶּה; וְהַחֹק,

הֲלֹא נֵדַע,

הוּצָא אַךְ מִדְּאָגָה לִשְׁלוֹם כָּל הָעֵדָה,

לְבַל יַתְעוּהָ בַּעֲלֵי דֵעָה קְצָרָה

בַּעֲצָתָם הַנִּבְעָרָה

וְלֹא תִמְצָא לָהּ אָז מִפְלָט מִן הַצָּרָה.

וּבְכֵן וַיְהִי בַחֲצִי הַלַּיְלָה, וּבְזָוִית

אַחַת שֶׁל הַמַּרְתֵּף, שָׂם תַּחַת הֶחָבִית

הַהֲפוּכָה עַל מַעֲשֵׂי חָלָב,

קְהַל הָעַכְבָּרִים לְמוֹעֵצָה יָשָׁב.

וּפֶתַע וְהִנֵה בֵינָם קְצוּץ־זָנָב! כִּרְאוֹת

אֶת זֹאת

עַכְבָּר צָעִיר אֶחָד,

לֹא הִתְאַפֵּק וַיֹּאמֶר בַּלָּאט לִשְׁכֵנוֹ הַשָּׂב:

– "מָה פֵּשֶׁר הַדָּבָר הַזֶּה? כֵּיצַד

בָּא בְּסוֹדֵנוּ מְחֻסַּר־זָנָב?

צָרִיךְ לְהוֹצִיאוֹ מִכַּאן מִיָּד!

הֲלֹא קַיָּם אֶצְלֵנוּ חֹק

לִשְׁעַת חֵרוּם, כִּי בִּיש־גַּדָּא,

זֶה עַל זְנָבוֹ שְׁמֹר לֹא יָדָע,

לֹא יֵשֵׁב בְּמוֹעֵצוֹת אִתָּנוּ פֶּן…" – שְׁתֹק! –

שִׁסְּעָהוּ זֶה: "כָּל זֹאת יָדַעְתִּי גַם אֲנִי,

אַךְ הָעַכְבָּר הַזֶּה הוּא שׁוּשְׁבִינִי."

הַדֶּבֶר, קֶטֶב מְרִירִי אָיֹם,

פָּרַץ בְבַהֲמוֹת הַיָּעַר;

יָשׁוּד בְּאוֹפֶל לֵיל, יַשְׁחִית לְאוֹר הַיּוֹם

וְלֹא יַפְלֶה בֵּין שָׂב וָנָעַר.

אֵין קֵץ לַחֲלָלִים,

חַלְלֵי זַעְפּוֹ הַמְפֻזָּרִים

עַל פְּנֵי שָׂדוֹת וּבִיעָרִים

בָּעֲמָקִים וּבֶהָרִים

וְלֹא־יַחְדְּלוּ מִנְּפֹל כַּשִּׁבֳּלִים

מֵאַחֲרֵי קוֹצֵר, וְהַנּוֹתָרִים

עוֹד בַּחַיִּים – אַךְ כִּצְלָלִים,

מֵאֵימַת־מָוֶת, יִתְהַלָּכוּ.

מְדֻכְּאֵי־עֶצֶב, חֲרֵדִים וַאֲבֵלִים,

כֻּלָּם אָרְחוֹת חַיֵּימוֹ הַנְּלוֹזִים זָנָחוּ

וּבָעַוְלָה לֹא עוֹד יָדָם יִשְׁלָחוּ –

לַאֲחֵרִים הָפְכָה אוֹתָם הַפֻּרְעָנוּת!

הַזְּאֵב לֹא עוֹד מֵעֵדֶר צֹאן יַחְתֹּף

וַתִּמַּךְ־בּוֹ רוּחוֹ, עִנְוְתָנוּת;

גַּם הַשּׁוּעָל לֹא עוֹד תַּרְנְגֹלִים יִגְנֹב,

וּבְתַעֲנִית יֵשֵׁב לוֹ בַּמְאוּרָה. –

סָר תַּאֲבוֹנָם כָּלִיל מִפַּחַד וּמְגוּרָה.

הַגַּרְגְּרָן־הַדֹּב

אַף הוּא עַכְשָׁו לַטֶּרֶף לֹא שׁוֹקֵק

וְאַךְ אֶת כַּפּוֹתָיו הוּא לִרְעָבוֹ לוֹקֵק.

גַּם בַּעֲלֵי כָנָף נוּגִים.

מֵרַעְיתוֹ פָּרַשׁ הַתּוֹר –

בָּטְלָה הָאַהֲבָה בַּתַּעְנוּגִים;

וּבְשִׁיר קוֹלָהּ לֹא עוֹד תִּתֵּן צִפּוֹר –

שָׁבְתָה רִנָּה מִנְּאוֹת שָׂדֶה וָיָעַר;

אַךְ דִּכָּאוֹן בַּכֹּל, הַכֹּל שָׁרוּי בְּצָעַר…

נָבוֹךְ לֵב הָאַרְיֵה מִגֹּדֶל הַצָּרָה,

וַיְקַדֶּשׁ־צוֹם וַעֲצָרָה

קָרָא.

לְאַט־לְאַט תְּשָׂרֵכְנָה הַחַיּוֹת דַּרְכָּן –

כָּשַׁל כֹּחָן, כָּל עוֹד בָּן הַנְּשָׁמָה.

סוֹף סוֹף הֵן נִקְבְּצוּ וּבָאוּ אֶל מַלְכָּן,

יָשְׁבוּ לְפָנֵיהוּ בִּדְמָמָה

וּלְמוֹצָא פִּיו חִכּוּ. וְהָאַרְיֵה פָּתַח:

– "הַה, רַבּוֹתַי! אַךְ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ

עוֹרַרְנוּ כֹּה חֲמַת הָאֱלֹהִים עָלֵינוּ,

עַד כִּי מִדַּת הַדִּין עָלֵינוּ הוּא מָתַח

וּמָוֶּת וַאֲבַדּוֹן עָלֵינוּ גַם חָתַך

וַחֲלָלֵינוּ יָרֶב עַד אֵין סְפֹר.

אֵין לָנוּ תַּקָּנָה אֶלָּא אִם לִרְצוֹנוֹ

זֶה שֶׁבְּיוֹתֵר רַב עֲוֹנוֹ

לְקָרְבַּן חָטָאת נָפְשׁוֹ בְּעַד הַקָּהָל יִמְסוֹר.

אוּלַי יִרְאֶה הָאֵל וְשָׁב מֵחֲרוֹנוֹ

וְאֶת הַמַּגֵּפָה הַנּוֹרָאָה יַעְצוֹר.

נִתְוַדֶּה נָא אֵפוֹא אֶת חַטְאוֹתֵינוּ בְּקוֹל

אִישׁ אַחֲרֵי רֵעֵהוּ, כִּי גָדוֹל

הָאַף וְהַחֵמָה!.. אוֹדֶה, לֹא אֲכַחֵד,

כִּי לֹא נִקֵּיתִי גַּם אֲנִי מֵחֵטְּא:

אֲהָהּ! חִנָּם עַל לֹא עֲוֹן

הִרְבֵּיתִי טְרֹף בַּצֹּאן,

עַל נַעַר וְזָקֵן לֹא חַסְתִּי;

וְיֵשׁ אֲשֶׁר גַּם הָרוֹעֶה דָרָסְתִּי.

הִנְנִי אֵפוֹא אָמוּת. אָכֵן מוּטָב

שֶׁנִּתְוַדֶּה כֻלָּנוּ אִישׁ אֶת חַטּאוֹתָיו

וּמִי, אֲשֶׁר פְּשָׁעָיו כָּבְדוּ יוֹתֵר, יָמוּת.

זֶה יֵרָצֶה יוֹתֵר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים,

וְהִטָּה כְּלַפֵּי מִדַּת הָרַחֲמִים."

– "מַלְכִּי הַטּוֹב! מֵרֹב עִנְוְתָנוּת

תָּשִׂים חִנָּם אָשָׁם נַפְשֶׁךָ" –

יֹאמַר אָז הַשּׁוּעָל: "אִם כֹּה נִשְׁפֹּט,

לֹא יִמָצֵא צַדִּיק בָּאָרֶץ עוֹד.

וְהַצֹּאן הַלָּלוּ הָאוֹבְדוֹת –

הֲלֹא הִגְדַּלְתָּ עֲלֵיהֶן חַסְדֶךָ,

בְּהוֹאִילְךָ, הַמֶּלֶךְ, בִּבְשָׂרָן לִסְעֹד;

כִּי אַךְ יְקָר הוּא לָמוֹ וְכָבוֹד

עֲלוֹת עַל שֻׁלְחָנֶךָ.

גַּם בְּנוֹגֵעַ לָרוֹעֶה

כָּל חֵטְא בְּךָ אֵינִי רוֹאֶה:

כִּי מִי זֶה לֹא־יַצְדִּיק הַדִּין עַל בְּנֵי־אָדָם?

הֵן הֵם הֶעָרִיצִים,

הִמְצִיאוּ קֶשֶׁת וְחִצִּים

לַשְׁחִית בְּכָל הַחַי, לַפִּיל עָלָיו פַּחְדָּם,

לִרְדוֹת בּוֹ בִּזְדוֹן־לֵב וּלְהַדְבִּירוֹ תַּחְתָּם…

הַאִם לֹא מִן הַיֹּשֶׁר הוּא אֵפוֹא לָמֹד

לָהֶם כְּפָעֳלָם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לִמְאֹד?

אֶתְמָהָה!.." הַשּׁוּעָל כִּלָּה דְבָרָיו;

כָּל חַנְפֵי לֵב הֶחֱזִיקוּ אַחֲרָיו

וְיִשְׁתַּדְּלוּ, אִישׁ אִישׁ כְּיַד הַדִּבֵּר

אֲשֶׁר עָלָיו,

לְהוֹכִיחַ לָאֲרִי, כִּי הוּא מִפֶּשַׁע חַף

וְאֵין לוֹ כְּלָל עַל מָה לִתְהוֹת וּלְהִצְטָעֵר.

אָז יִתְוַדּוּ הַדֹּב גַּם הַנָּמֵר,

הַבַּרְדָּלֵס וְהַזְּאֵב –

וּמָה רַבּוּ, כָּבְדוּ עֲווֹנוֹתָם!

אוּלָם אִישׁ לֹא מָצָא לִבֵּהוּ לְחַיֵּב

אוֹתָם,

וְהַכֹּל הָפְכוּ אַךְ בִּזְכוּתָם.

כֵּן כָּל הַתַּקִּיפִים, הַמְּזֻיָּנִים

בְּמַלְתָּעוֹת וּבְצִפָּרְנַיִם,

לְכֻלָּם הַדַּיָּנִים

נָשְׂאוּ פָּנִים

וְלֹא חָשְׂכוּ עֲמַל שְׂפָתַיִם

לֹא רַק לַלְבִּין חֲטָאֵיהֶם שָׂנִים –

גַּם מַעֲטֵּה צְדָקָה עָלֵימוֹ לַעֲטוֹת.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹר

הַשּׁוֹר

לְהִתְוַדּוֹת.

הַלָּז עָמַד בַּהַכְנָעָה

וּבְנֹחַם אֲמִתִּי מִשִּׁבְרוֹן־לֵב גָּעָה:

– "אֲהָהּ!

גַּם אָנֹכִי חָטָאתִי,

עָוִיתִי וּפָשָׁעְתִּי.

לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים –

אָז חֹרֶב עַל הָאָרֶץ אֱלֹהִים קָרָא,

נָשַׁמוּ שְׂדוֹת מִרְעֶה, כְּמוֹ־אֵשׁ בָּם בָּעֲרָה

וַתֹּאכַל־כָּל־חָצִיר; גַּם עַל הַמַּעְיָנִים,

עַל נַחֲלֵי הַמַּיִם וְאַגְמֵי הָרֶפֶשׁ

כָּל דֶּשֶׁא לֹא נִמְצָא לְהַחֲיוֹת הַנֶּפֶשׁ.

נָבוֹכוּ עֲדָרִים, כָּל הַבְּהֵמָה נֶאֱנָחָה.

וּבִתְעוֹתִי עָיֵף כֹּה וַחֲדַל אוֹנִים,

רָאִיתִי אָז בְּעַד אַחַד הַחַלּוֹנִים

שֶׁל בֵּיִת כֹּהֵן, כִּי שָׁם אִשָּׁה שֻׁלְחָן עָרָכָה

וַתָּשֶׂם לָחֶם הַפָּנִים עָלָיו –

וְהַשֻּׁלְחָן סָמוּךְ לְאֶדֶן הַחַלּוֹן!

מוּצָק וּמְעֻנֶּה מִזַּלְעֲפוֹת רָעָב,

הַהּ, לֹא יָכֹלְתִּי אָז עָמֹד בַּנִּסָּיוֹן

וּבַחַלּוֹן רֹאשִׁי הִכְנַסְתִּי,

מְלֶּחֶם הַפָּנִים פְּרוּסָה בְּפִי תָּפַסְתִּי

וָאֹכְלֶנָה…" לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

קָם שָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה: דֻּבִּים, נְמֵרִים

גַּם פַּנְתֵּרִים

וּזְאֵבֵי־עֶרֶב צוֹעֲקִים, מִתְמַרְמְרִים:

– "אַךְ זֶה עַוֶּל! מוֹעֵל בַּקֳדָשִׁים! אֵין פֶּלֶא

כִּי אַף אֱלוֹהַּ בָּנוּ כֹּה חָרָה

וַיִּפְגָּעֵנוּ בְּדֶבֶר כֹּה כָבֵד.

בְּמַעֲלוֹ זֶה מוֹת יָמוּת אֵפוֹא הַזֵּד

עוֹכֵר כָּל הַחַיָּה~ וּנְבַעֲרָה

הַפַּעַם מִקִּרְבֵּנוּ אֶת הָרָע,

וְשָׁב הָאֱלֹהִים אָז מֵחֲרוֹן אַפּוּ

וְלֹא יוֹסִיף בָּלַעֵנוּ בְּזַעְפּוֹ…"

חָרְצוּ אֶת הַמִּשְׁפָּט,

וְאֶת־הַנָּדוֹן לַטֶּבַח

עַד הַמִּזְבֵּחַ סָחֲבוּ מִיָּד –

וְהָאֲרִי בֵּרַךְ עֲלֵי הַזֶּבַח…

צַיָּר הִצִּיג לְרַאֲוָה

בְּחַלּוֹנוֹ תְּמוּנָה נָאוָה,

תְּמוּנַת אֵשֶׁת צְעִירָה

בִּיפִי תֹּם־עֲלוּמֶיהָ מַזְהִירָה.

מְבִיֵנִי דָּבָר לְפָנֶיהָ נִקְהֲלוּ

עָמְדוּ, הִבִּיטוּ, הִתְפַּלְּאוּ

וַיְהַלְלוּ אוֹתָהּ כִּמְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת

לֹא סְתָם יָפָה כִּי אִם נִשְׂגֶּבֶת.

וְהִנֵּה נִקְרָה שָׁם סַנְדְּלָר.

הוּא רֶגַע הַתְּמוּנָה סָקַר

וּבַנְּעָלִים מָצָא מִשְׁגֶּה קָטָן.

אֶת מַכְּחוֹלוֹ לָקַח אָז הָאָמָן –

וְהַנְּעָלִים מָצְאוּ חִישׁ תִּקּוּנָן.

אַךְ הַסַּנְדְּלָר רָאָה כִּי כָּכָה,

וְדַעְתּוֹ עָלֵיהוּ זָחָה

וְנָפְשׁוֹ בּוֹ עֹז דָּרָכָה

וַיֹּסֶף לְהָעִיר:

– "כִּמְדֻמֶּה־לִי שֶׁהַשְּׂפָתַיִם

דַּקּוֹת יוֹתֵר מִדַּי, וּמֶבָּט־הָעֵינַיִם

אֵינֶנּוּ דַי בָהִיר;

כְּמוֹ־כֵן

נְקֻדַּת־הַחֵן

אֲשֶׁר בַּלְּחִי מִמָעַל…"

– “בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, חָבֵר!” –

שִׁסְּעָהוּ הַצַּיָּר: "גְּבוּל סַמְכוּתְךָ הַכֵּר

וְאַל תָּדוּן עַל מַה שֶּׁמִּלְּמַעְלָה מִן הַנָּעַל!.."

עֵת שַׁלְמַנְאֶסֶר אֶת שֹׁמרוֹן לָכָד

וְהֶגְלָה אַשּׁוּרָה אֶת בְּנֵי אֶפְרַיִם

וּבְעָרֵיהֶם הוֹשִׁיב זָרִים מִבְּנֵי חֲמָת

וּמִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמִסְּפַרְוַיִם, –

עָלָה לְבוֹקֶר אֶחָד לָשֶׁבֶת בְּנָיוֹת

שֶׁבָּרָמָה; וַיְהִי רוֹעֶה שָׁם עֲדָרָיו,

עֶדְרֵי צֹאנוֹ, גְּמַלָּיו וַחֲמוֹרָיו.

וּבַיָּמִים הָהֵם הִפִּילוּ אֲרָיוֹת

אֶת חִתִּיתָם בָּאָרֶץ וַיַּשְׁחִיתוּ

בַּמִּתְיַשְּׁבִים הַחֲדָשִׁים:

טָרְפוּ הֲמוֹן מִקְנֶה וְלֹא מְעַט הֵמִיתוּ

גַּם מִן הָאֲנָשִׁים.

וַיֵּאָנְקוּ הַמִּתְיַשְּׁבִים הַנּוֹאָשִׁים;

"הַה, מַטֵּה־זַעַם, שֵׁבֶט־אַף

שֶׁל אֱלֹהֵי הָאָרֶץ,

זוּ לֹא יָדַעְנוּ מִשְׁפָּטָיו –

וַיִּפְרָץ־בָּנוּ פֶּרֶץ!"

וַיִּשְׁלְּחוּ אֶל שַׁלְמַנְאֶסֶר, כִּי יִתֵּן

לָהֶם מִכֹּהֲנֵי שְׁבִי־יִשְׂרָאֵל כֹּהֵן,

אֲשֶׁר יוֹרֵמוֹ, אֵיךְ

לִירֹא אֶת אֲדֹנָי, אֶת חֲמָתוֹ הָשַׂךְ,

וְהֵסִיר מֵהֶם אֶת הָרָעָה

הַנּוֹרָאָה.

אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ, אוּלָם

נוֹדָע לָהֵמָּה בְּנָיוֹת לַחֲמוֹרִים,

כִּי חֶבֶל נְבִיאִים, וְעַל גַּבָּם

שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי רַבָּם,

הָיוּ נִבְּאִים שֵׁם וּמוֹרִים

חֻקֵּי הָאֵל וּמִשְׁפָּטָיו לָעָם…

וַיְהִי כְשָׁמְעָם עַל הַמִּשְׁלַחַת,

אֲשֶׁר הָלְכָה אַשּׁוּרָה לְהָבִיא כֹּהֵן,

וַיָּקָם מִבֵּינָם חֲמוֹר אֶחָד זָקֵן

וְיֹאמֶר אֲלֵיהֶם: "אַחַי! מִשְׁפַּחַת

הַחֲמוֹרִים הַנַּעֲלָה

כְּבָר הֶרְאֲתָה, כִּי הִיא מְסֻגָּלָה

לְהַעֲמִיד רוֹאִים

בְּחֶסֶד אֱלֹהִים,

וַאֲתוֹנוֹ שֶׁל בֶּן־בְּעוֹר תּוֹכִיחַ,

זוּ רָאֲתָה מַה שֶּׁנֶּעְלַם

גַּם מֵעֵינֵי גְדָל־הַקּוֹסְמִים שֶׁבָּעוֹלָם…

מַדּוּעַ זֶה אֵפוֹא כִּשְׁרוֹן־סְגֻלָּה נַזְנִיחַ?

הִנֵּה פֹּה נִמְצָאִים אֲנַחְנוּ בְמָקוֹם,

בּוֹ רוּחַ אֱלֹהִים תּוֹפִיעַ מִמָּרוֹם

וְחוֹזִים פֹּה יִמְצְאוּ חָזוֹן מֵאֲדֹנָי…

נָקוּמָה נָא אֵפוֹא, אַחַי,

וְנִנָּבֵא הַפַּעַם, וּכְרוֹאִים

נִהְיֶה לִבְנֵי אָדָם מוּל אֱלֹהִים,

וְהֵבֵאנוּ גַּם לָהֶם גַּם לָנוּ רֶוַח

וְהַצָּלָה,

אַף נִנְחֲלָה

כָּבוֹד וָשֶׁבַח

וִיהִי שָׁמְעֵנוּ בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ…

הַגִּידוּ: הֲטוֹבִים דְּבָרַי אִם לֹא?

– “טוֹבִים גַּם נְכוֹחִים!” – עֲנוּ כֻלָּם – “וּבְכֵן” –

הוֹסִיף הַקַּרְקְפָן שֶׁלָּנוּ הַזָּקֵן:

"אֵין לָנוּ הַדָּבָר לִדְחוֹת

כִּי־אִם לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת,

כָּל־עוֹד

לֹא שָׁבָה הַמִּשְׁלַחַת עִם כֹּהֵן;

כִּי לָמָּה־זֶה כְבוֹדֵנוּ לְאַחֵר נִתֵּן?"

– “נָכוֹן מְאֹד!”

– "הַבִּיטוּ נָא אֵפוֹא: הִנֵּה גִּבְעָה רָמָה,

הִיא לָנוּ תְּשַׁמֵּשׁ בָּמָה;

עָלֶיהָ בַחֲצִי־גֹרֶן תַּעַמְדוּ לְפָנַי;

וּלְמַעַן יֵעָרֶה עָלַי

הָרוּחַ מִשָּׁמַיִם

תִּתְּנוּ כֻּלְּכֶם

בַּשִּׁיר קוֹלְכֶם

כְּקוֹל כִּנּוֹר וָנֵבֶל וּמְצִלְתַּיִם.

וּכְהִתְנַבְּאִי וְצָלְחָה גַּם עֲלֵיכֶם

חִישׁ רוּחַ אֲדֹנָי,

וְנִפְקְחוּ גַּם עֵינֵיכֶם

לַחֲזוֹת מַחֲזֶה שַׁדַּיְ;

וְהִתְנַבֵּאנוּ אָז יַחְדָּו

כְּמוֹ שְׁמוּאֵל וְתַלְמִידָיו,

וְנֶאֱסַף

הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם אֵלֵינוּ, קָהָל־רַב,

וּבְחֶרְדַּת־קֹדֶשׁ יַאֲזִינוּ

לְמוֹצָא־פִינוּ.

נָקוּמָה נָא אֵפוֹא וְנַעַל הַבָּמָתָה!"

עֲדַת הַחֲמוֹרִים כְּמוֹ־רוּחַ לְבָשְׁתָּה,

וּכְאִישׁ אֶחָד

עָלוּ וַיִּסְתַּדְּרוּ מִיָּד;

רַבָּם אָז לִפְנֵיהֶם עָמַד,

רֹאשׁוֹ נָשָׂא אֶל הַשָּׁמַיִם

וּבְכַוָּנָה גְּדוֹלָה עָצַם אֶת הָעֵינַיִם

וַיִּתֶּן־אוֹת –

וַיִּנְעֲרוּ כָּל הַגְּרוֹנוֹת.

וְקוֹל שְׁרִיקָה וַחֲרִיקָה, קוֹל־פֶּרֶא, זָר,

בָּקַע חֲלַל עוֹלָם, כְּמוֹ אַלְפֵי קְרוֹנוֹת

אֲשֶׁר אוֹפַנֵּיהֶם לֹא נִמְשְׁחוּ זֶה כְבָר

בְּבַת־אַחַת מִמְּקוֹמוֹתֵימוֹ זָזוּ.

הַמִּתְיַשְּׁבִים כֻּלָמוֹ נִבְהֲלוּ, נֶחְפָּזוּ,

וּמִקָּצֶה אֶל הַגִּבְעָה הֵם אָצוּ;

וּבִרְאוֹתָם הַמַּחֲזֶה

הַזָּר וְהַמּוּזָר הַזֶּה,

בִּצְחוֹק אַדִּיר כֻּלָּם פָּרָצוּ.

אָכֵן בְּשַׁאֲגַת הַתּוֹעֵבָה חִישׁ קָצוּ

וְעַל הַמִּשְׁתַּגְּעִים אָז עוֹרְרוּ שׂוֹטָם

וּבְמַהֲלֻמּוֹת הֵנִיסוּ לַגְּדֵרוֹת אוֹתָם.

עֵת יַד פְּלִשְׁתִּים עַל יִשְׂרָאֵל כָּבַדָה

וּבְאַכְזָרִיּוּת רַבָּה אוֹתָם שִׁעְבַּדָה,

אָז כָּל חָרָשׁ

מְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גֹּרַשׁ

בִּידֵי הָעֲרֵלִים הָהֵם, מִתּוֹךְ חָשַׁשׁ

פֶּן יַעֲשׂוּ לָהֶם עִבְרִים כְּלֵי־מִלְחָמָה

וְקָמוּ וּמָרָדוּ.

וְכָל־יִשְׂרָאֵל עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה

אֶל הַפְּלִשְׁתִּים יָרָדוּ

לִלְטֹשׁ אִישׁ מַחֲרַשְּׁתּוֹ, אֵתוֹ וְקַרְדֻּומוֹ.

וּמִי אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ הָיְתָה סוֹלֶדֶת

מֵרֶדֶת

בְּהַכְנָעָה אֶל מְדַכְּאֵי עַמּוֹ

וְלֹא אָבָה

עַד עִמְקֵי־לֵב לְדַאֲבָה

לְמַרְאֵיהֶם שֶׁל תּוֹלָלָיו

שְׁכוּרֵי הַנִּצָּחוֹן וְעַלִּיזֵי הַגַּאֲוָה, –

בָּחַר בִּפְצִירַת־פִּים לִלְטֹשׁ לוֹ אֶת כֵּלָיו.

וַיְהִי הַיּוֹם אָז וּלְשִׁמְשׁוֹן,

אִכָּר צָעִיר אֶחָד דָּרוּשׁ הָיָה קִלְשׁוֹן;

אוּלָם קִנְאַת עַמּוֹ, עַזָּה כְּאֵשׁ יוֹקֶדֶת,

לֹא נָתְנָה־לוֹ אֶל הַפְּלִשְׁתִּים לָרֶדֶת.

וַיֹּאמֶר לְנַסּוֹת

אֶת הַקִּלְשׁוֹן לוֹ בְעַצְמוֹ עֲשׂוֹת.

הִשִּׂיג לוֹ מוֹט־בַּרְזֶל, פַּטִּישׁ,

וּסְדָן שִׁמְּשָׁה לוֹ אֶבֶן־חַלָּמִישׁ

וַיָּחֶל בַּמְּלָאכָה. הִנּוֹ מַקִּישׁ

עַל הַבַּרְזֶל שָׁעוֹת עֲלֵי שָׁעוֹת,

אוּלָם לְלֹא כָּל־תּוֹצָאוֹת.

אָמְנָם מוֹט־הַבַּרְזֶל יִכַּף אַט מֵהַלְמוּת

פַּטִּישׁ שִׁמְשׁוֹן,

אוּלָם לְלֹא צוּרָה וּדְמוּת

הַמַּזְכִּירָה קִלְשׁוֹן.

לְקוֹל הַהַקָּשׁוֹת נִכְנַס שָׁכֵן וַיַּרְא

אֶת מַעֲשֵׂה שִׁמְשׁוֹן, וַיָּנַע רֹאשׁ עָלָיו

וַיֹּאמֶר: "חֲבִיבַי! כָּל טָרְחֲךָ לַשָּׁוְא:

הֵן הַבַּרְזֶל הוּא קָר"

– “וּמָה בְּכַךְ?”

– "כָּל־עוֹד בַּרְזֶל בָּאֵשׁ לֹא יְרֻכַּךְ,

כָּל כְּלִי לְמַעֲשֵׂהוּ מֶנּוּ לֹא יוּצָר."

אֶחְשֹׁב לֹא לְמוֹתָר

לָעִיר לָהֵמָּה לַמְּחַנְּכִים לֵאמֹר:

דְּבַר הַמָּשָׁל הַזֶּה וּמַשְׁמָעוֹ זָכֹר!

בְּעִיר עֶקְרוֹן אֲשֶׁר לִפְלֶשֶׁת לְפָנִים,

הָיֹה הָיָה אֱלִיל וּבַעַל־זְבוּב שְׁמוֹ,

אֲשֶׁר הִגִּיעַ עַד רָחוֹק שִׁמְעוֹ

כְּאוֹרָקֶל שֶׁדְּבָרַיו כֻּלָּם נֶאֱמָנִים.

וּמִן הָאֲרָצוֹת כֻּלָּנָה מִסָּבִיב

הָיוּ בָאִים לִדְרֹשׁ בּוֹ וְלִשְׁאֹל מִפִּיו

עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בְּכָל דָּבָר וּבְכָל עִנְיָן,

וְהוּא הִשְׂכִּיל לָשִׁיב בְּדַעַת וּתְבוּנָה

וַעֲצָתֵהוּ – אֹמֶן אֱמוּנָה.

הָכֵן הָיוּ מַרְבִּים לָבִיא לוֹ גַּם אֶתְנָן:

זָהָב וָכֶסֶף, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן

עִם זִבְחֵי־הַבְהָבִים וּקְטֹרֶת לְבוֹנָה;

וּשְׁאוֹן שִׁירֵי הַלֵּל וּמִזְמוֹרֵי תוֹדָה

מִלְאוּ חֲלַל בֵּיתוֹ, לִוּוּ הָעֲבוֹדָה.

וַיְהִי הַיּוֹם

וְהָאֱלִיל שִׁנָּה טָעְמוֹ פִתְאֹם

וַיָּחֶל אַךְ תָּפֵל לָטוּחַ:

אֵין דַּעַת עוֹד וְאֵין תְּבוּנָה בִּתְשׁוּבוֹתָיו

וְנִבְעָרוֹת כָּל עֲצוֹתָיו.

– "אֵיכָה נָבְקָה קִרְבּוֹ הָרוּחַ?

אֵיךְ הִתְבַּלְעָה כָּל חָכְמָתוֹ

וַתַּשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ?"

כֹּה יִתְמְהוּ דּוֹרְשָׁיו אִישׁ אֶל אָחִיהוּ

וּבְעֶצֶב רֹאשׁ עָלָיו יָנִיעוּ.

אַךְ עֶצֶם הַדָּבָר הוּא כָּךְ: נָבוּב

הָיָה זֶה פֶסֶל בַּעַל־זְבוּב,

וְאַחַד הַכְּמָרִים

הָיָה בָּא אַל תּוֹכוֹ בַּלָּאט, בִּמְבוֹא סְתָרִים

וַיֵּשֶׁב שָׁם

וַיִּנָּבֵא לִבְנֵי הָעָם

חוֹכֵי דְבָרוֹ, וַיַּגֶּד לְמוֹ עֲתִידוֹת.

וּבְכֵן, כָּל־עוֹד

יֵשֵׁב בְּתוֹךְ הַפֶּסֶל כֹּמֶר מְמֻּלָּח

הַכֹּל לְמֵישָׁרִים הָלַךְ,

וְכַאֲשֶׁר יָשַׁב קִרְבּוֹ אֱוִיל

לְגֹלֶם אֵין בִּינָה הָיָה אָז הָאֱלִיל.

*

נִזְדַּמֶּן־לִי בִּימֵי חַיַּי לִרְאוֹת

– אַל יַחְשֶׁב־לִי אֱלוֹהַי גִלּוּי־סוֹד זֶה לְעָוֹן –

שׁוֹפְטִים וְרָאשֵׁי־עָם, אֲשֶׁר נָבוֹנוּ עַד מְאֹד

כָּל עוֹד הָיָה לָהֶם מַזְכִּיר נָבוֹן.

בִּשְׁלֹחַ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אֳנִיּוֹת

אוֹפִירָה, לְהָבִיא זָהָב מִשָּׁם,

נִלְוָה אֶל מַלָּחָיוֹ יוֹרְדֵי הַיָּם

גַּם נַעַר, שֶׁנַּפְשׁוֹ הִשְׁתּוֹקְקָה מְאֹד

עֲבֹר אֳרְחוֹת יַמִּים

וּרְאוֹת אַרְצוֹת תֵּבֵל וְחַיַּי הָעֲמָמִים.

וַיְהִי לִתְקוּפַת־הַיָּמִים,

בַּשּׁוּב הַנַּעַר מֵאוֹפִיר,

וְיֵלֶךְ עִם רֵעוֹ, אֲשֶׁר הוֹאִיל בַּקֵּר,

לָשֹׁוּחַ בַּשָּׂדֶה הַרְחֵק מִשְּׁאוֹן הָעִיר;

וּלְמַעַן הִתְפָּאֵר, הִרְבָּה לְסַּפֵּר

בְּאָזְנֵי רֵעֵנוּ זֶה עַל נִפְלָאוֹת,

אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו בְּאֶרֶץ הַזָּהָב.

אוּלָם דְבָרָיו כֻּלָּם הָיוּ אַךְ גֻזְמָאוֹת

וּסְתָם דִּבְרֵי כָזָב.

– אָכֵן – בַּחֲשִׁיבוּת קָרָא:

מָה שֶּׁרָאִיתִי שָׁם,

בְּאוֹפִיר הַנֶּהְדָּרָה,

עוֹלֶה עַל כָּל דִּמְיוֹן אָדָם.

מָה אֲסַפֵּר לְךָ, רֵעִי? וְהַדְּבָרִים

כֹּה נִפְלָאִים, כֹּה מוּזָרִים,

עַד כִּי לֹא יְאֻמְּנוּ כִּמְעַט!

הִנֵּה מִלְּבַד

אֲשֶׁר הָאָרֶץ שָׁם עַפְרוֹת זָהָב כֻּלָּה

שׁוֹנִים בָּהּ גַם סִדְרֵי בְרֵאשִׁית: בְּכָל גְּבוּלָהּ

אַף פַּעַם שֶׁמֶשׁ

לֹא שׁוֹקֵעַ,

וְאֵין שָׁם אִישׁ יוֹדֵעַ

מָה זֶּה לֵיל וָאֶמֶשׁ,

אַף נֵר אוֹ מְנוֹרָה שָׁם גֶּבֶר לֹא יִצְרֹךְ;

שָׁם אֵין מִנְיַן יָמִים וְשָׁנִים

וְהַחַיִּים הֵם שָׁמָּה יוֹם אֶחָד אָרֹךְ,

שְׁכֻּלּוֹ נֹגַהּ־אוֹר, יִפְעָה וָזֹךְ;

אֵין שָׁם גַּם חֲלִיפוֹת שֶׁל חֹם וָקֹר

וְעוֹלָמִית שָׁם אַךְ אָבִיב נָעִים יָשֹׂר;

שָׁם בְּנֵי־אָדָם. כִּבְגַן הָעֲדָנִים,

יִחְיוּ לְלֹא עִצְבוֹן יָדַיִם,

מְזוֹנוֹתֵיהֶם לָהֵמָּה מוּכָנִים

בִּידֵי שָׁמַיִם,

וְאֵין חוֹרֵשׁ שָׂם, אֵין זוֹרֵעַ…

וְאִלְמָלֵי רָאִיתָ, רֵעַ,

אֵילוּ מִינֵי פֵרוֹת הָאֶרֶץ שָׁם תַּצְמִיחַ

וְעַד אֵיזוֹ מִדָּה הִיא תְגַדְּלֵם!

הִנֵּה לְמָשָׁל, רָאִיתִי שָׁמָה אֲבַטִיחַ,

אֲשֶׁר גָּדְלוֹ הָיָה – בְּלִי כָל הַגְזָמָה –

כְּגֹדֶל רְאֵם

רוֹבֵץ עַל אֲדָמָה!..

– נִפְלָא אָמְנָם – הֵשִׁיב רֵעוּ – אוּלָם

פִּלְאֵי אֱלוֹהַּ יִמָּצְאוּ לֹא רַק בְּאוֹפִיר

כִּי־אִם בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּעוֹלָם;

וּלְמַעַן לֹא אַרְחִיק אֶת עֵדוּתִי, אַזְכִּיר

לְךָ הַפַּעַם רַק אֶת הַשָּׁמִיר,

בּוֹ הִשְׁתַּמֵּשׁ מַלְכֵּנוּ הֶחָכָם

לְבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ: יָצִיר

קָטִין, דָּקִיק, כֻּלּוֹ אַךְ כִּשְׂעוֹרָה,

וְכֹחַ בּוֹ עָצוּם, נוֹרָא –

צוּרִים בּוֹקֵעַ וּסְלָעִים!

הַאֵין זֶה פֶּלֶא פְּלָאִים

שֶׁרַק יַד־אֱלֹהִים יָכְלָה עֲשֹׂהוּ?

וְרַבִּים רַבִּים כָּמֹהוּ

עָשָׂה הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעוֹלָמוֹ, אַךְ אֵין

בֶּן־הָאָדָם שָׂם לֵב לְהִתְבּוֹנֵן

אֶל מִפְעֲלֵי קוֹנוֹ לָכֵן

אַךְ לְעִתִּים יִגָּלֶה פֶּלֶא לְעֵינָיו…

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים יִתֵּן

מֵחָכְמָתוֹ לְבֶן־אָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו,

וְהִפְלִיא גַּם הוּא אָז לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים

עָלֵימוֹ נִשְׁתָּאֶה וְנִשְׁתּוֹמָם,

כְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה, מַלְכֵּנוּ הֶחָכָם,

עִם הַנְּמֵרִים, הָאֲרָיוֹת וְהַנְּשָׁרִים

וְיֶתֶר הַחַיּוֹת וְהַצִּפֳּרִים,

וְהַשְּׁוָרִים וְהַטְּלָאִים,

וְהַגְּדָיִים וְהַצְּבָאִים,

עִם הַתַּנִּין וּבְנוֹת הַיָּם, –

אֲשֶׁר בְּשֶׁבֶת אֲדוֹנֵנוּ שְׁלֹמֹה עָלָיו

לִשְׁפֹּט בְּצֶדֶק אֶת הָעָם

וּבָאוּ עֵדֵי־שֶׁקֶר לְפָנָיו –

וְקָם פִתְאֹם

שָׁאוֹן

אָיֹם,

הֶמְיָה וָרַעַשׁ, מְהוּמָה וַהֲמֻלָּה,

כְּמוֹ הִגִּיעַ קֵץ תֵּבֵל כֻּלָּה:

כָּל הַחַיּוֹת תִּשְׁאַגְנָה וְתִנְהַמְנָה יַחַד,

וְהַבְּהֵמוֹת תִּגְעֶינָה וְתִפְעֶינָה בְּפַחַד,

אַף הַנִּצִּים בְּקוֹל יִצְרָחוּ,

וְהַצִּפֳּרִים מָרָה יִצְוָחוּ,

וְהַנְּשָׁרִים פּוֹרְחִים, טָסִים,

וְכִמְטֹרָפִים רָצִים הַטַּוָּסִים –

וְהָיְתָה שָׁמָּה אַךְ זְוָעָה

וַחֲרָדָה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה…

וְנָבוֹכוּ הָעֵדִים וּפָחֲדוּ לִמְאֹד,

וְלֹא תָקוּם הָרוּחַ בָּמוֹ עוֹד

עֵד שֶׁקֶר לַעֲנוֹת…

וְהִנֵּה־זֶה חָדָשׁ הוֹאִיל מַלְכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת.

הֲתֵרֶא מֵרָחוֹק שָׁם עַל פְּנֵי הַיְּאוֹר

הַגֶּשֶׁר, בּוֹ, עָלֵינוּ לַעֲבוֹר? –

זֶה מִקָּרוֹב שְׁלֹמֹה גִשְׁרוֹ.

לְמַרְאֶה עֵינַיִם גֶּשֶׁר הוּא כְּכָל הַגְּשָׁרִים

אָכֵן בּוֹ פֶּלֶא רַב, לֹא יָדָע־אִישׁ פִּשְׁרוּ,

כִּי לֹא יוּכַל עֲבוֹר עָלָיו דּוֹבֵר שְׁקָרִים,

אַךְ עַד חֶצְיוֹ יַגִּיעַ – וּפִתְאֹם

יִזְדַּעֲזַע תַּחְתָּיו הַגֶּשֶׁר כְּמִתְמוֹטֵט

וְהִפִּיל דּוֹרְכוֹ הַמָּיְמָה; וְכָל דּוֹבֵר אֱמֶת

גַּם בְּכִרְכָּרָה עָלֵיהוּ יַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם.

– וְהַמַּיִם עֲמֻקִּים שָׂם" – כֵּן, דֵּי עֲמֻקִּים.

הִנֵּה אֵין צֹרֶךְ כְּלָל לִנְדוֹד לְמֶרְחַקִּים

לְבַקֵּשׁ פֶּלֶא; בְּיָמֵינוּ

יִמְצָא אָדָם גַּם בְּאַרְצֵנוּ

פְּלָאִים, אִישׁ לֹא יָכוֹל אוֹתָם שְׁעֹר.

וְנִפְלָא מִכֹּל – הַגֶּשֶׁר פֹּה עַל־פְּנֵי הַיְאוֹר.

אָמְנָם יֵשׁ לְהוֹדוֹת,

כִּי גַּם הָאֲבַטִּיחַ שֶׁעָלָיו סִפַּרְתָּ,

לְפֶלֶא יֵחָשֵׁב; אִם לֹא אֶטְעֶה, אָמַרְתָּ,

כִּי כִרְאֵם הָיָה לְגֹדֶל, הַאֵין־זֹאת?

– כָּזֹאת אָמְנָם אָמַרְתִּי, אַךְ עָלַי לָעִיר,

כִּי לֹא כִרְאֵם בְּאַרְצֵנוּ הוּא רְאֵם בְּאוֹפִיר;

פֹּה בֶן־יִשַּׁי רָאָה גַּם רְאֵם גָּדוֹל כְּהַר! –

בָּאוֹפִיר הָרְאֵם גָּדְלוֹ הוּא אַךְ כְּגֹדֶל פָּר.

– יְהִי־כֵן. אַךְ אֲבַטִיחַ, זֶה כַפַר גָּדוֹל,

גַּם הוּא יַפְלִיא אֶת הָעֵינַיִם,

וְהִשְׁתָּאוּ עָלָיו וְהִשְׁתּוֹמְמוּ הַכֹּל.

אוּלָם נִפְלָא מַמְּנוּ שִׁבְעָתַיִם

זֶה גֶשֶׁר שְׁלֹמֹה פֹּה עַל פְּנֵי הַיְאוֹר,

שֶׁלֹּא יִתֵּן לְשַׁקְרָן עָלֵיהוּ לַעֲבוֹר

וְהַטִּילוּ בְּעֹז אֶל תּוֹךְ הַמָּיִם.

וְזֶה לֹא־כְבָר קָרָה מִקְרֶה כָּזֶה לִשְׁנַיִם,

לְאוֹב וּלְיִדְעוֹנִי, לְעֵינֵי הֲמוֹן אָדָם,

אֲשֶׁר בִּדִרֹךְ רַגְלָם

עַל־פְּנֵי הַגֶּשֶׁר – וַיִּרְגַז זֶה תַּחְתֵּיהֶם

וּבְכֹחַ אֶל הַמַּיִם הִטִּילָם שְׁנֵיהֶם.

הִנֵּה כִּי כֵן

נִפְלָא הוּא גֶּשֶׁר זֶה וְגַם נוֹרָא לִמְאֹד.

אָכֵן

אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת עוֹד,

כילא נִפְלָא הִנֵּהוּ גַּם אֲבַטִּיחֶךָ,

אֲשֶׁר גָּדְלוּ כַפָּר, אִם רַק כֵּנִים דְּבָרֶיךָ.

– אַל־נָא תִּתְמַהּ עַל אֲבַטִּיחַ בְּיוֹתֵר;

הַלֹּא צָרִיךְ לָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר:

אִם לֹא יִגְדַּל רְאֵם בָּאוֹפִיר מִפָּר,

הֱוֶה אוֹמֵר,

כִּי שָׁם הַפַּר אַף הוּא אֵינוֹ מְרִיא־בָשָׁן –

אַךְ כְּעֵגֶל בֶּן־שָׁנָה שָׁם פַּר יִקְטָן.

– יְהִי כִדְבָרַיִךְ, אַךְ גַּם אֲבַטִּיחַ,

אֲשֶׁר גָּדְלוּ כְּעֵגֶל הוּא דָבָר לֹא־שְׁכִיחַ

וְלִמְצֹא כָמֹהוּ כָּל אִישׁ יֵלֶא;

בְּצֶדֶק יֵחָשֵׁב אֵפוֹא גַּם הוּא לְפֶלֶא.

אָכֵן לֹא יַעֲרֹךְ לְגֶשֶׁר הַפְּלָאִים,

זֶה נַעֲבוֹר עָלָיו בְּעוֹד כַּמָּה רְגָעִים –

כָזָהֶ לֹא יִמָּצֵא בְּכָל אַרְצוֹת תֵּבֵל!

כִּי תַחַת כָּל שַׁקְּרָן בְּכֹחַ יִזְדַּעְזֵעַ

וְהִפִּיל דּוֹרְכוֹ… – שְׁמַע נָא, רֵעַ, –

אֶת הַדּוֹבֵר לְפֶתַע הַשַּׁקְרָן שִׁסֵּעַ:

הַפַּעַם כְּבָר עָיַפְתִּי מִטַיֵּל,

וְהַשָּׁעָה גַם הִיא כְּבָר מְאֻחֶרֶת;

עַתָּה אֵפוֹא הַבַּיְתָה נַחֲזוֹר,

וְעַל הַגֶּשֶׁר נַעֲבוֹר

בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת.

אַל תַּאֲמִין לַזֵּד כִּי יַחֲלִיק לָשׁוֹן

וּמִתְרָאֶה לְפָנֶיךָ כְּרֵעַ וּכְאוֹהֵב

הוּא מַעֲרִים לַסְתִּיר מַחֲשֶׁבֶת הַזָּדוֹן

עָלֶיךָ הוּא חוֹשֵׁב

לְמַעַן יֵקַל־לוֹ לְצוּדְךָ לְמַדְחֵפוֹת

וּלְהַפִּילְךָ לְמַעֲמַקִּים;

כִּי שֶׁבַעַ תּוֹעֵבוֹת

בְּלִבּוֹ שֶׁל הַנָּבָל

גַּם כִּי יֵחַנֵּן קוֹלוֹ וְחִכֵּהוּ מַמְתַּקִּים.

נַסְבִּיר דְּבָרֵינוּ בְּמָשָׁל.

*

זְאֵב אֲשֶׁר אָרַב לָעֵדֶר בָּאֲפָר,

רָאָה כְּבָשִׂים מִסְפָּר

רוֹבְצִים לָהֶם בִּקְצֵה הַכָּר,

הוֹזִים וּמַעֲלִים גֵּרָה

מִתּוֹךְ שַׁלְוָה יְתֵרָה.

וַיֹּאמֶר רֶגַע בִּלְבָבוֹ

לָגִיחַ פֶּתַע מִמַּאֲרָבוֹ

וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵימוֹ חִישׁ־מַהֵר, לָשֵׂאת

אֶחָד מֵהֶם וּלְהִמָּלֵט

אִתּוֹ אֶל תּוֹךְ עֲבִי הַיָּעַר, אַךְ

עָמַד לְפֶתַע, בְּדַעְתּוֹ נִמְלָךְ:

אוּלַי

יָשִׂים פָּנָיו אֶל הָעָרְמָה הַפָּעַם?

וּבַחֲלָקוֹת, שֶׁיָּשֶׁת־לָמוֹ בְּטוּב־טָעַם,

יִמְשׁוֹךְ כֻּלָּם הַיַּעֲרָה? כְּדַאי

לְנַסּוֹת אֶת הַדָּבָר; הֲלֹא הָרוּחַ

מֵעֵבֶר הַכְּלָבִים יָפוּחַ

וְלֹא יַרְגִּישׁוּ בּוֹ עַזֵּי־הַנֶּפֶשׁ… וְאִם־אַךְ

חֶפְצוֹ זֶה בְּיָדוֹ יִצְלַח,

הֵן זֶבַח מִשְׁפָּחָה הוּא לַעֲרֹךְ יוּכַל

וּכְבוֹד רַב־צַיָּדִים מֵאֵת אֶחָיו יִנְחַל…

– “הָאָח!” – קָרָא לְנַפְשׁוֹ הַזְּאֵב,

כֻּלּוֹ צוֹהֵל לְרַעְיוֹן־זֶה, וַיִּתְקָרֵב

אֶל הַכְּבָשִׂים הַשַּׁאֲנַנִּים,

כְּשֶׁבַּת־צְחוֹק רְמִיָּה פְּרוּשָׂה עֲלֵי פָּנָיו

וְרֹךְ וַעֲדָנִים

מְזֻיָּפִים בְּתוֹךְ עֵינָיו.

רָאוּהוּ הַכְּבָשִׂים – וְחִיל אָחַז אוֹתָם.

הֵם קָמוּ חִישׁ לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹתָם,

אוּלָם רַגְלֵימוֹ פָּקוּ מֵאֵימַת פִתְאֹם

וְלֹא יָכְלוּ לָזוּז מִן הַמָּקוֹם.

– "אֱלֹהִים אִתְּכֶם, כְּשָׂבִים,

נְעִימִים וְנֶאֱהָבִים!"

אָמַר לָהֶם הַזְּאֵב בְּקוֹל מִשֶׁמֶן רַךְ:

"מַדּוּעַ תֶּחֶרְדּוּ כָּל־כָּךְ?

אֲנִי לְשָׁלוֹם הֵן בָּאתִי!

אָמְנָם יָדַעְתִּי,

כִּי יֵשׁ בְּלִבְּכֶם עָלֵינוּ הַזְּאֵבִים,

מִפְּנֵי שֶׁלְּעִתִּים אֲנַחְנוּ מַעֲלִיבִים

אֶתְכֶם חִנָּם.. . אַךְ מִי אָשֵׁם בַּזֹּאת?

הֲלֹא רַק כַּלְבֵיכֶם בְּנֵי־הָעַוְלָה! הִנָּם

חוֹרְשִׁים תָּמִיד עָלֵינוּ מְזִמּוֹת

כָּלִיל לְהַשְׁמִידֵנוּ מִן הָאֲדָמָה,

וּמִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת

בְּחָרָשֵׁי מַשְׁחִית הַלָּלוּ נְקְמָה,

יֵשׁ כִּי נִשְׁפֹּךְ אֶת חֲמָתֵנוּ עֲלֵיכֶם:

לוּ עֲזַבְתֶּם אֶת כַּלְבֵיכֶם,

לֹא רַק שֶׁלֹּא הָיְתָה אָז לָנוּ כָּל סִבָּה

לְרֹגֶז עֲלֵיכֶם, אֶלָּא שֶׁגַּם בְּחִבָּה

הָיִינוּ מִתְהַלְּכִים אִתְּכֶם כָּל הַיָּמִים;

אֶת זֹאת אַבְטִיחֲכֶם בְּלֵב תָּמִים.

שְׁמָעוּנִי נָא אֵפוֹא, רֵעִים־כְּשָׂבִים:

חִדְלוּ לָכֶם מִן הַכְּלָבִים

וּלְכוּ אַחֲרַי הַיַּעֲרָה בְּלִי־פַחַד,

שָׂם נְכוֹנִים לָכֶם חַיֵּי שַׁלְוָה וָנָחַת

בְּשִׁבְתֵּנוּ שֶׁבֶת אַחִים יָחַד;

בְּעֵשֶׂב רַךְ, דָּשֵׁן, בְּצֵל עֵצִים רַעֲנַנִּים,

כְּכָל אַוַּת נַפְשְׁכֶם תִּרְעוּ לָכֶם שְׁלֵוִים,

וּבְשָׁעָה שֶׁל סַכָּנָה אֲנַחְנוּ הַזְּאֵבִים

נָגֵנָּה עֲלֵיכֶם כִּידִידִים נֶאֱמָנִים,

לְכוּ אֵפוֹא וְנֵלֵכָה!.." הַכְּבָשִׂים חִסְרֵי־הַלֵּב

נִפְתּוּ לְחֵלֶק שִׂפְתוֹתֵי הַזְּאֵב

וּבְלִי חֲשַׁשׁ אַחֲרָיו הַיַּעֲרָה הָלָכוּ.

שָׁם הִתְנַפְּלוּ עָלֵימוֹ הַטּוֹרְפִים הָאַכְזָרִים,

קְרָעוּם, הַמִּסְכְּנִים, חִישׁ לִגְזָרִים

וּמִבְּשָׂרָם וְדָמָם מִשְׁתֵּה־פְּרָאִים עָרָכוּ.

זְאֵב מִיַּעַר רָץ וּבָא לַכְּפָר,

לֹא אֶת לִבּוֹ שַׂמֵחַ בְּמִשְׁתֵּה דוֹדִים

כִּי־אִם נָפְשׁוֹ מַלֵּט מִמָּוֶת מָר:

עִם כַּלְבֵיהֶם אַחֲרָיו רָדְפוּ הַצַּיָּדִים.

בְּכָל לִבּוֹ הָיָה נָכוֹן

לְהַחֲלִיק אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן,

אוּלָם לַאֲסוֹנוֹ הָיוּ כָּל הַשְּׁעָרִים

סְגוּרִים וּמֻסְגָּרִים.

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה בְּמַר־נַפְשׁוֹ וַיַּרְא

וְהִנֵּה חָתוּל עוֹמֵד שָׁם־עַל גָּדֵר;

וַיִּתְחַנֵּן הַזְּאֵב אֵלֵיהוּ וַיֹּאמַר:

– "הוֹ, חוָּסֶה נָא, חָבֵר! הַגִּידָה לִי מַהֵר:

מִי, הוּא טוֹב־לֵב יוֹתֵר

כָּאן בֵּין הָאִכָּרִים,

וְהֶחְבִּיא אוֹתִי מִפְּנֵי צָרַי הָאַכְזָרִים?

שָּׁמְעָה נִבְחַת כְּלָבִים וְקוֹל שׁוֹפָר אָיֹם –

רוֹדְפַי, שׂוֹנְאַי בְּנֶפֶשׁ, מִתְקָרְבִים הֲלוֹם;

וְאִם לֹא־אֶמְצָא־לִי חִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִפְלָט –

וְאָבַדְתִּי לָעַד."

– "בַּקַּשׁ מַהֵר אֶת נַחֲמָן,

הוּא אִישׁ טוֹב־לֵב וְרַחֲמָן

וְחַסְדוֹ מֵאִישׁ עוֹד לֹא מָנָע" –

אָמַר לוֹ הֶחָתוּל. – “אֱמֶת” – הַזְּאֵב עָנָה –

“אַךְ מֵעֶדְרוֹ טָלֶה חָטָפְתִּי.”

– "בַּקֵּשׁ אֵפוֹא אֶת יַעֲקֹב,

גַּם הוּא אָדָם יָשָׁר וָטוֹב."

– "נָכוֹן, אוּלָם זֶה מִקָּרוֹב

אֶת חֲמוֹרוֹ טָרָפְתִּי."

– “פְּנֵה לְךָ אֵפוֹא מַהֵר אֶל אֶבְיָסָף.”

– "יָרֵאתִי פֶּן גַּם הוּא לִבּוֹ עָלַי יִזְעַף,

כִּי בָאָבִיב דָּרַסְתִּי שְׁתַּיִם מֵעִזָּיו."

– "אִם כֵּן, הָעֵסֶק בִּישׁ! אוּלָם

אֶפְשָׁר יַחְבִּיאֲךָ מְשֻׁלָּם."

– "מְשֻׁלָּם? אֲהָהּ, רֵעִי! עוֹד יֶרַח לֹא עָבַר

מֵעֵת אֶצְלוֹ חִנַּקְתִּי עֵגֶל בֶּן־בָּקָר."

– “אָכֵן” – אָז הֶחָתוּל לַזְּאֵב יֹאמַר –

"כַּאֲשֶׁר לִי אֶחֱזֶה,

פֹּה הֲרֵעוֹתָ לְכָל אֶחָד, –

הַגֵּד אֵפוֹא: אֵיכָכָה זֶה

קִוִּיתָ פֹּה לִמְצֹא מִפְלָט?

לֹא, אִכָּרֵנוּ בִּינָתָם

עוֹד לֹא אָבְדָה, לְרָעָתָם

לָתֵת לֵךְ אֶצְלָם מִסְתּוֹר.

וְהַצֶּדֶק עִמָּהֶם, חַבְרוֹר!

עָלֶיךָ יֵאָמֵר לֵאמֹר:

זוֹרֵעַ אָוֶן – אֵיד יִקְצֹר…"

חָתוּל שׁוֹבָב

הִגְדִּישׁ בְּיוֹם אֶחָד סְאַת תַּעֲלוּלָיו:

אָכַל אֶת הַחֶמְאָה, לִקֵּק אֶת הֶחָלָב

וְנֵתַח בְּשַׂר־צָלִי מִן הַמְּזָוֶה גָּנָב.

וְעַל חֶטְאוֹ זֶה הַמְשֻׁלָּשׁ

קָשֶׁה גַּם נֶעֱנַשׁ:

"שְׁלֹשָׁה יָמִים מִפִּיהוּ יִכָּרֵת מָזוֹן,

וְעִנָּה בַצוֹם נַפְשׁוֹ וְרִצָּה אֶת הֶעָוֹן" –

כֹּה בַּחֲרוֹן אַפּוֹ, גָּזַר עָלָיו

בְּעָלָיו.

תּוֹעֶה הַמִּסְכֵּן, בַּבַּיִת, בֶּחָצֵר,

מְבַקֵּשׁ לִמְצוֹא דְבַר־מָה לִשְׁבֹּר אֶת־רַעֲבוֹנוֹ,

אוּלָם הַכֹּל, אֲהָהּ, סָגוּר עֲלֵי מַסְגֵּר;

וּלְגֹדֶל אֲסוֹנוֹ

מִכָּל פָּנָה כְּבָר תַּמּוּ גַּם הָעַכְבָּרִים,

וְהַצִּפֳּרִים –

לָהֵן כְּנָפַיִם

לְהִמָּלֵט לִמְרוֹם שָׁמָיִם…

וְתוֹעֶה לוֹ הֶחָתוּל, מְזֵה רָעָב,

נוּגֶה יָנִיעַ הַזָּנָב

וְיֶהְגֶּה מִיָּאוּ־נְכָאִים

עָלֵיהוּ לְעוֹרֵר רַחֲמִים.

אוּלָם

לַשָּׁוְא!

אֵין שָׁם

לֵבָב

לַחֲמֹל עַל הֶעָלוּב.

וּבְאוֹתוֹ בַּיִת, בֵּית “גְּבִיר”,

הָיוּ בִכְלוּב

חוֹחִית וְזַרְזִיר.

וְהַזַּרְזִיר אֶת הַחוֹחִית עָיָן.

(הֶהָיְתָה כָּאן

קִנְאָה בְקוֹלָהּ הַמְשַׁעֲשֵׁעַ?

אוֹ סְתָם

שִׂנְאַת חִנָּם –

מִי זֶה יוֹדֵעַ?)

וַיֹּאמֶר לֶחָתוּל: "תְּמֵהַנִי, רֵעַ,

כִּי כֹה צָפוּן מִשֵּׂכֶל לְבָבֶךָ,

כִּי תִבְחֲרָה מְצוּקוֹת רָעָב לִסְבֹּל

בְּעֵת חוֹחִית נִמְצֵאת בַּכְּלוּב פֹּה לְפָנֶיךָ!"

– “אֲבָל אֵיךְ אֶת שְׁכֶנְתִי חִנָּם רָעָה אֶגְמֹל?”

– אַל־נָא תִּצְדַּק הַרְבֵּה! לְמַד מִבְּנֵי־אָדָם:

כָּל דְּאַלִּים גְּבָר – זֶה כְלָל גָּדוֹל אֶצְלָם,

וְכָל תּוֹרַת הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר

הִיא נַחֲלַת הַחַלָּשִׁים וְהַפְּתָאִים בִּלְבָד.

אַל־תְּהִי אֵפוֹא שׁוֹטֶה, הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר

וְכָל־עוֹד אֵין אִישׁ בַּחֶדֶר בַּחוֹחִית לִבְּךָ סְעָד."

עַל לֵב רֵיקָן וּבֶטֶן הוֹמִיָּה

נִרְאוּ לוֹ לֶחָתוּל דְבָרָיו שֶׁל הַמֵּסִית,

הוֹצִיא מִתּוֹךְ הַכְּלוּב אֶת הַחוֹחִית

וַאֲכָלָהּ הָעֲנִיָּה.

אָכֵן לֹא הָיָה־בָהּ כְּדֵי שְׂבְיעָה

וְרַק הוֹעִילָה לְגָרוֹת

אֶת תַּאֲבוֹנוֹ יוֹתֵר;

מִבְּלִי חֲשֹׁב הַרְבֵּה אָז אֶת הַכְּלוּב שִׁבֵּר

וּמַדְרִיכוֹ אַף הוּא הָיָה לוֹ לְבָרוֹת.

עֲלֵי חוֹף נַחַל זַךְ

רוֹעֶה בְּשִׁיר נְהִי תּוּגַת לִבּוֹ שָׁפַךְ:

עַל כִּבְשָׂתוֹ קוֹנֵן, כִּבְשָׂה תַּמָּה, נָאָה,

אֲשֶׁר זֶה מִקָּרוֹב תּוֹךְ הַנָּהָר טָבְעָה.

– “נָהָר מַשְׁחִית! כִּשְׁאוֹל זֶה לֹא־תֵדַע שָׂבְעָה!”

הָמָה בִּמְרִי הַנַּחַל לְשֵׁמַע הַקִּינָה:

"אִלּוּ נִהְיוּ מֵימֶיךָ כְּמֵימַי צְלוּלִים

וְעַל קַרְקָעֲךָ, קַרְקַע טִינָה,

נִרְאוּ לְעֵינֵי־כָל הֲמוֹן הָאֲמֻלִּים,

אֲשֶׁר בְּלִי־רַחֲמִים וּבְלִי כָּל־חֲנִינָה

אֶל קִרְבְּךָ בָּלַעְתָּ, – אָז, דּוֹמַנִי,

מִבֹּשֶׁת וּכְלִמָּה בָּאֲדָמָה חָתַרְתָּ

וּבִתְהוֹמוֹת הַמַּחְשַכִּים נִסְתַּרְתָּ…

הוֹ, לוֹ הוֹאִיל אֱלוֹהַּ וְהֶעֱשִׁירַנִי

בְּמַיִם כֹּה רַבִּים, – גַּם בְּאֶפְרֹחַ קָט

אָז לֹא הָיְתָה פְּגִיעָתִי רָעָה, אַט־אַט

וּבִזְהִירוּת הָיוּ מֵימַי הוֹלְכִים עַל יַד

כָּל אֹהֶל, כָּל סְבָךְ. שָׂדוֹת וַאֲפָרַיִם

אַךְ בֵּרְכוּ אוֹתִי, כִּי אֶגְמְלֵם רַק טוֹב:

אַשְׁקֵם, אַרְוַם, מִבְּלִי גְרֹף

אַף גַּם עָלֶה מֵהֶם. וְכֹה זַכִּים, בָּרִים

גּוֹמְלֵי רַק חֲסָדִים וּבְלִי גְרֹם

בְּשׁוּם מָקוֹם

אַף צַעַר כָּל־שֶׁהוּא חַס־וְשָׁלוֹם,

הָיוּ מֵימַי עוֹשִׂים דַּרְכָּם

עַד עֶצֶם חֵיק הַיָּם."

כֹּה שָׂח הַנַּחַל, כָּכָה בֶּאֱמֶת חָשָׁב.

אַךְ לֹא עָבַר זְמַן־רָב

וְעַב־עָנָן נִבְקַע תַּחְתָּיו מֵעַל לָהָר

שֶׁמִּקָּרוֹב

מִזִּרְמֵי־מַיִם, אַל תּוֹכוּ נִגְּרוּ לָרֹב,

גָּאָה פִּתְאֹם הַנַּחַל וַיִּדְמֶה אֶל הַנָּהָר.

אַךְ אָז פָּנְתָה כָּל־עַוְנָתוֹ הַפַּעַם?

כֻּלּוֹ כְּמֶרְקָחָה הוּא, יִתְגָּעֵשׁ, יֶחְמַר,

יִגְרֹש יָוֵן וָטִיט בְּזַעַם

וּמֵחוֹפָיו יַחְרֹג בְּנַהַם,

בְּרוֹשִׁים מִשֹּׁרֶשׁ יַעֲקֹר

וְאַלּוֹנִים וַאֲרַזִים יִשְׁבֹּר –

וְקוֹל שָׁאוֹן, קוֹל נֵפֶץ עָז

נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק. וְהָרוֹעֶה הַלָּז,

אֲשֶׁר עַל אֹדוֹתָיו הוֹכִיחַ זֶה־לֹא־כְבָר

אֶת הַנָּהָר

בַּשָּׂפָה כֹּה נִמְלָצָה –

אַף הוּא עִם כָּל צֹאנֵהוּ קֶבֶר בּוֹ מָצָא,

וּלְמִשְׁכָּנוֹ הַדַּל גַּם זֵכֶר לֹא נִשְׁאַר.

כַּמָּה, הֵם הַנְּחָלִים,

שֶׁלְּאַט וּבְעַנְוַת־תֹּם הִנָּם מִתְנַהֲלִים

וַהֲגִיגָם עָרֵב כֹּה לָאָזְנַיִם,

אַךְ יָעַן מְעַטִּים בָּהֶם הַמָּיִם!

“וַיִּשַּׁרְנָה הפרות בדרך…” אמר רב: שישרו פניהן כנגד הארון ואמרו שׁירה.

(ב"ר נד)

מכתב אלהים חָרוּת על הלוחות ̶ אל תקרא “חָרוּת” אלא “חֵרוּת”

(אבות, פרק ו)

עֵת הַפְּלִשְׁתִּים לָקְחוּ בַּשְּׁבִי אֲרוֹן אֱלוֹהַּ,

גָּדַל בְּיִשְׂרָאֵל הַבֶּכֶה וְהַנֹּהַ.

מִי יַעֲמֹד

עֲלֵי אָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה הַזֹּאת?

בִּהְיוֹת קִרְבָּם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים,

הֵם תָּרוּ אַחֲרֵי הַבְלֵי כָּל־הִגּוֹיִם

וַיִּסְגְּדוּ אִישׁ־אִישׁ לֶאֱלִילוֹ

וְרַק הוֹדוֹת לַתַּעֲמוּלָה שֶׁל אֶלְקָנָה

הָיוּ עוֹלִים שָׁנָה שָׁנָה

מְתֵי מְעַט אַל אֲדֹנָי שִׁלֹּה;

וּבְהִלָּקַח מֵהֵמָּה הָאָרוֹן

רַב הַמִּסְפֵּד בָּהֶם, הַבְּכִי וְהַיָּגוֹן,

בָּסְרוּ עַל “עֲבוֹדָה־זָרָה”, וְהַשְּׁעִיָּה

אֶל אֱלֹהֵי נֵכָר כִּמְעַט חָדֵלָה,

וְהַנְּהִיָּה

אַחַר אַל־יִשְׂרָאֵל גָּדֵלָה…

הַאֻמְנָם הִרְגִּישׁוּ פֶּתַע, כִּי דְּבַר־מָה יָקָר,

מַמָּשׁ עֵץ־חַיֵּיהֶם, מֵהֵמָּה נֶעֱקַר? –

אֶפְשָׁר…

בֵּין־כַּךְ

וּבַפְּלִשְׁתִּים הָיְתָה יַד־אֱלֹהִים וַיַּךְ

אוֹתָמוֹ בִּטְחוֹרִים כֻּלָּם,

גַּם עַכְבָּרִים בָּהֶם שִׁלַּח

לַשְׁחִית אֶת יְבוּלָם.

וַתֵּרֶב הַמְּהוּמָה בִּשְׂדֵה הָעֲרֵלִים,

וּבְגֹּדֶל חֶרְדָּתָם מִפְּנֵי יַד אֵל־אֵלִים,

אֲשֶׁר הָיְתָה בָּהֶם בְּזַעַם וּבְחָרוֹן,

הֵם נוֹעֲצוּ לָשִׁיב אֶת הָאָרוֹן

אֶל מְקוֹמוֹ, פֶּן יַעַשׂ בָּם כָּלָה.

אָז יְשַׁלְּחוּ אוֹתוֹ בַּעֲגָלָה,

בָּהּ שְׁתֵּי פָּרוֹת עָלוֹת אָסָרוּ.

וְהַפָּרוֹת, אִם־כִּי בְּנֵיהֶן בַּבַּיִת נֶעֱצָרוּ,

הָלְכוּ נָשְׂאוּ אֶת הָאָרוֹן

יָשָׁר בַּדֶּרֶךְ אֶל בֵּית־שֶׁמֶשׁ וְלֹא סָרוּ

יָמִין וּשְׂמֹאל, וְשִׂפָתֵיהֶן תִּפְצַחְנָה רֹן –

הֲלֹא לִבְנֵי־אָדָם תָּשֵׁבְנָה אֶת קָדְשָׁם,

אֲשֶׁר אֶל עֵדוֹתָיו כֹּה תַּעֲרֹג נַפְשָׁם;

וְעֵדוֹתָיו ̶,חֵרוּת' עַל הַלּוּחוֹת,

חַרוּת, בָּהּ כָּל בִּרְכוֹת שָׁמַיִם כְּרוּכוֹת!..

כֹּה הַפָּרוֹת בְּשִׁיר עַד גְּבוּל בֵּית־שֶׁמֶשׁ בָּאוּ.

וְהַקּוֹצְרִים בָּעֵמֶק עֵינֵיהֶם נָשָׂאוּ

וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת אֶת הָאָרוֹן כִּי שָׁב;

וַיְמַהֲרוּ מֵעֲבָרִים אֵלָיו

בְּקוֹל רִנָּה וְצָהֳלָה.

וְהַלְּוִיִּים בָּהֶם אֶת הָאָרוֹן הוֹרִידוּ

וְעַל אֶבֶן שָׁמָה הֶעֱמִידוּ,

וַיְבַקְּעוּ עֲצֵי הָעֲגָלָה

לְהַעֲלוֹת לְאֵל־צְבָאוֹת עוֹלָה,

אוּלָם אֶת־מִי הֵם לָעוֹלָה הִקְרִיבוּ? –

אֶת הַפָּרוֹת, לָהֶם אֶת הָאָרוֹן הֵשִׁיבוּ!..

שׁוּעָל וּפִיל כָּרְתוּ בֵּינֵימוֹ אֲמָנָה

עֲמֹד אִישׁ לְאָחִיו בִּשְׁעַת כָּל סַכָּנָה,

הַפִּיל – בְּרֹב כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ

וְהַשּׁוּעָל – בִּמְזִמּוֹתָיו וְעָרְמָתוֹ.

וַיְהִי הַיּוֹם וּבַעֲלֵי הַבְּרִית הַשְּׁנַיִם

יָצְאוּ לָשֹׁוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עַרְבַּיִם,

וְהִנֵּה בָּא־לִקְרָאתָם לָבִיא גָדוֹל.

רָאָהוּ הַשּׁוּעָל

וַיִּבָּהֵל.

– “הֵרָגַע־נָא, רֵעִי, אַל רוּחֲךָ יִפֹּל” –

אָמַר אֵלָיו הַפִּיל: “אֲנִי מָגֵן לְךָ.”

–:“גַּם אָנֹכִי” –

הֵשִׁיב לוֹ הַשּׁוּעָל: "כָּל עוֹד קִרְבִּי רוּחִי

אַךְ טוֹב וָחֶסֶד אֶגְמָלְךָ.

אֶגַּשׁ אֵפוֹא אֶל הַפָּרִיץ הַזֶּה

וְרַחֲמִים בַּקֵּשׁ עָלֵינוּ אֲנַסֶּה,

אוּלַי יֵעָתֶר־לִי; אִם לֹא –

אֶהְיֶה אֲנִי לְטֶרֶף לוֹ,

וְאַתָּה תָּחִישׁ לֵךְ מִפְלָט."

אוּלָם הִפִּיל, מִבְּלִי חֲשֹׁב אַף רֶגַע־קָט

לָנוּס וּלְהִמָּלֵט

וְאֶת רֵעוֹ לַפְקִיר לְמַלְתְּעוֹת שׁוֹדֵד, –

הִתְקִין עַצְמוֹ לְמִלְחָמָה וּקְרָב,

לִכְשֶׁיִּהְיֶה בְּכָךְ הֶכְרָח.

וְהַשּׁוּעָל בֵּין־כָּךְ

אֶל הַלָּבִיא קָרָב,

כִּשְׁכֵּשׁ אַט בִּזְנָבוֹ, הִבִּיט בְּהַכְנָעָה

לְתוֹךְ עֵינָיו שֶׁל זֶה, חִנֵּן קוֹלוֹ לֵאמֹר:

"חֲמֹל עָלַי, מַלְכִּי! אַל תַּעַשׂ לִי רָעָה,

וְאָנֹכִי לָצוּד הַפִּיל לָךְ אֶעֱזֹר."

עַל שִׂפְתוֹתָיו שֶׁל הַלָּבִיא עָבַר צְחוֹק־קַל,

הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ הַמְעֻטָּר,

נָסַב הַצִּדָּה וַיִּרְבַּץ. וְהַשּׁוּעָל

שָׁב אֶל הַפִּיל וַיֹּאמֶר: "הַלָּבִיא נֶעְתַּר

הַפַּעַם לָנוּ

לִבְלִי פְּגֹעַ בָּנוּ;

נָחוּשָׁה נָא אֵפוֹא לְהִסְתַּתֵּר

בְּתוֹךְ אַחַת הַמְּעָרוֹת וְנִפָּטֵּר

מֵאֵימָתוֹ שֶׁל זֶה, פֶּן יִנָּחֵם

וְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ אָז מִבְּלִי רַחֵם."

וְהַשּׁוּעָל אֶת בַּעַל בְּרִיתוֹ יָבִיא

אֶל מְעָרָה

צָרָה.

וְהִנֵּה גַּם הַלָּבִיא

בָּא אַחֲרֵימוֹ. הַשּׁוּעָל עָמַד

בְּפֶתַח הַמְּעָרָה, כִּשְׁכֵּשׁ אַט בַּזָּנָב

וּבַת־צְחוֹק שֶׁל חֹנֶף עַל פָּנָיו.

אַךְ הַלָּבִיא מִצְחוֹ קָמַט,

וּבְלִי תֵת חֲנִינָה לוֹ, לַנּוֹכֵל הַזֵּד,

הִכָּהוּ וַיְמִיתֵהוּ מוֹת נָבָל בּוֹגֵד.

וְאַחֲרָיו

גַּם אֶת הַפִּיל טָרַף,

כִּי לֹא יָכֹל שָׁם הַמִּסְכֵּן

תּוֹךְ הַמֵּצַר לְהִתְגּוֹנֵן.