רקע
אברהם אבן עזרא
אֵל בּוֹרְאִי
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ווארשא : אחיאסף; תרנ"ד 1894- תרנ"ה 1895

ריב בין החיות והאדם


אֵל בּוֹרְאִי! רֵאשִׁית הַכֹּל מִלַּי

בּוֹ רַבּוּ בּוֹ יִרְבּוּ מַהֲלָלַי

כִּי יָצַר רוּחַ חֵן בִּכְסָלַי,

מִכִּסֵּא כָבוֹד הָיְתָה עָלַי,

וַיָשֶׁת כָּל חַי תַּחַת רַגְלַי.


אָרִים קוֹל וְלֹא אִירָא,

לִי עֵצָה וּגְבוּרָה,

אֵלִי יַצְדִּיקֵנִי

מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי.


אָמַרְתִּי הַקְשִׁיבוּ נִכְבָּדִים,

כִּי פָשְׁעוּ בָנוּ הַנֶּעֱבָדִים,

הַחַיּוֹת עִם עוֹפוֹת נִצְמָדִים,

וְעִמָּהֶם הַדָּגִים נֶאֱחָדִים,

וַיֵּלְכוּ אֶל מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים;


וַיִּקְרָא לַחֲכָמָיו,

וַיִּקְבֹּץ חַרְטֻמָּיו,

לַעֲשׂוֹת דִּין בֵּינֵיהֶם,

וּבֵין הָאָדָם אֲדוֹנֵיהֶם.


בֶּן-אָדָם מַה מְּאֹד עָצְמָה שְׂאֵתוֹ,

יִשְׂתָּרֵר עַל אַרְיֵה בַּחֲנִיתוֹ,

יַךְ פַּרְעֹשׁ גַּם כִּנִּים בַּחֲמָתוֹ,

וּנְמָלִים יִרְמֹס בַּהֲלִיכָתוֹ,

כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתוֹ.


יִפְרֹשׂ בַּלָּט רִשְׁתּוֹ,

וְעוֹף יָצוּד בְּמַלְכֻּדְתּוֹ

וְדָגִים לוֹ נִתָּנִים,

יִקַּח אֵם עַל בָּנִים.


גָּעָה שׁוֹר וַיִּצְעַק: שִׁמְעוּ לִי,

מַה פִּשְׁעִי לְאִישׁ, אוֹ מַה מַּעֲלִי,

כִּי חִנָּם הִכְבִּיד מֹטוֹת עֻלִּי,

וִיעַנֶּה בֶחָרִישׁ אֶת רַגְלִי,

חִטִּים אָדוּשׁ אֵינָם מַאֲכָלִי.


גַּם אֶמְשֹׁךְ הָעֲגָלוֹת

שֶׁהֵמָּה מְסֻבָּלוֹת,

מִמֶּנִּי מִנְעָלָיו

אֲנִי מִדְרַךְ כַּף רַגְלָיו.


דָּרֹשׁ דָּרַשׁ הַשֶּׂה הַשּׁוֹטֶה,

הוּשַׂמְתִּי כֹפֶר כָּל אִישׁ חוֹטֵא,

אִם לִרְעוֹת מֵעַל דֶּרֶךְ אֶשְׂטֶה,

יַכֵּנִי הָרוֹעֶה בַּמַּטֶּה,

סוֹף דָּבָר לַהֶרֶג אִנָּטֶה.


זֶה יִשְׁחַט וְזֶה יִתְּלֶה,

זֶה יִפְשַׁט וְזֶה יִצְלֶה,

זֶה יִשְׂמַח בִּבְשָׂרִי,

וְזֶה יִלְבַּשׁ אֶת עוֹרִי.


הֵן חָרַץ גַּם הַכֶּלֶב לָשׁוֹן,

מִי יִתֵּן יִגְרֹף נַחַל קִישׁוֹן

אֶת חַוָּה עִם אָדָם הָרִאשׁוֹן;

זַרְעָם לַיְלָה אֶשְׁמוֹר מֵאִישׁוֹן,

וְאֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לִי לִישׁוֹן.


וְכַמָּה שָׁמְעָה אָזְנִי,

כִּי כֻלּוֹ מְקַלְּלֵנִי,

וּמַאֲכָלִי כָּל קָשׁוֹת,

הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת.


וַיַּעַן הַגֶּבֶר הַמְּהֻלָּל

אֲנִי הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל חַי, בִּגְלַל

כֶּתֶר מַלְכוּת, עַל רֹאשִׁי כָּלַל

אֵלִי, עַל כֵּן בִּשְׁמוֹ אֶתְהַלֵּל,

בַּחֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם וְאֶתְפַּלֵּל.


וְלָנוּ כַּמָּה מַעֲלוֹת

מִיּוֹשֵׁב הַתְּהִלּוֹת,

עַמִּים וְשָׂרִים לְהַרְאוֹת

כִּי אִתָּנוּ לְאַדְנוּת אוֹת.


וִישֵׁנִים אֲחָזוּנִי,

שִׁחָטוּנִי אֲכָלוּנִי,

הֲלָמוּנִי הֲמָמוּנִי;

הֲלֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ,

הֲלֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ.


זָחֲלוּ מִדִּבְרֵיהֶם הַשֵּׁדִים,

אָז עָנוּ אִישִׁים שָׁמָּה עוֹמְדִים,

כָּל אֵלֶּה הֵם לָנוּ לַעֲבָדִים,

גַּם הָאֵל שָׂם לִפְנֵיהֶם צְדָדִים,

שֶׁהֵם כֹּרְעִים תָּמִיד גַּם סוֹגְדִים.


וְנַחְנוּ בַּעֲלֵי חָכְמוֹת,

קוֹמוֹתֵינוּ רָמוֹת,

שֶׁמִּמֶּנּוּ חוֹזִים,

שֶׁחָזוּ כָּל רָזִים;


חָשׁ הַדָּג וַיִּלְעַג בִּלְשׁוֹנוֹ,

מֶה הָאָדָם אוֹ מַה יִּתְרוֹנוֹ,

אֵל שִׁנָּה הַצּוּרוֹת בִּגְאוֹנוֹ,

לֹא נוֹדַע עַל מַה זֶּה עִנְיָנוֹ,

וְהָאָדָם לֹא יֵדַע אֶת אוֹנוֹ.


הֶבֶל הוּא לְכָל דָּבָר,

יְמוֹתָיו כַּצֵּל עוֹבֵר,

וּמֵחֲזֵה אֵל יִתְגַּבָּר,

הֲלֹא גַם בָּנוּ דִבֵּר.


מַעַט זֶה הֵשִׁיב הָאִישׁ נֶגְדּוֹ,

לֹא דִבֶּר אֵל עִם דָּג לִכְבוֹדוֹ,

רַק עָשָׂה לִכְבוֹד יוֹנָה עַבְדּוֹ,

כְּמוֹ לָבָן גַּם בִּלְעָם בְּמָרְדוֹ,

גַּם מִפִּיו נָתַן חֹק לִידִידוֹ.


שִׁמְעוּ נָא הַמִּקְרָא,

הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה,

לָכֶם נִתַּן הַכֹּל,

לֹא כִי רַק עֵשֶׂב לֶאֱכוֹל.


יִשְׁתַּבַּח אֵל רָם עַל כָּל רָמִים,

תָּמִיד עַל כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים,

לֹא נָגוּר מֵרִגְשַׁת נֶאֱלָמִים,

שָׁת לָנוּ עַל לִבּוֹתָם אֵימִים,

פֶּן יִהְיוּ אָז צָרִים אוֹ קָמִים.


רוּחוֹ שָׁת בָּאָדָם,

תָּעֹז תִּגְבַּר יָדָם;

עַל כֵּן כָּל יָמֵינוּ,

נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ.

המלצות קוראים
תגיות