ריב בין הלחם והיין

בֵּין רֵעִים שָׁמַעְתִּי תוֹכָחוֹת,

זֶה יָרִיב רִיב בְּדַעַת וּנְכֹחוֹת;

מִי יָשִׁית הַחָכְמָה בַּטּוּחוֹת,

זֶה יָשִׁיב אֵלָיו דִּבְרֵי צַחוֹת,

מִי יֵיטִיב לֵב מִי יַשְׂכִּיל רוּחוֹת.

רוּחוֹת בָּם יִרְוָיוּ,

כִּנְחָלִים נִטָּיוּ,

שִׁיר בָּהֶם לַעֲנוֹת,

יָפֶה עַל שֻׁלְחָנוֹת.

הַלֶּחֶם הִתְהַלֵּל רִאשׁוֹנָה,

לִי עֵצָה וּגְבוּרָה לִי בִינָה;

אָנֹכִי עֹז כָּל עִיר וּמְדִינָה,

בִּי תִשְׂגַּב קִרְיָה נֶאֱמָנָה;

לֹא תִירָא מִמָּצוֹר יוֹם שִׂטְנָה,

בִּלְעָדַי כָּל בַּיִת רַב בָּשְׁנָה.

בֹּשֶׁת פָּנִים וְחֶרְפַּת,

כִּי שֻׁלְחָן יֶחְסַר פַּת;

פַּת מִבְחַר כָּל מַאֲכָל,

כְּבוֹד נָוֶה וְהוֹד הֵיכָל.

רָב הַיַּיִן וְהִתְפָּאֵר נֶגְדּוֹ,

מַה בֶּצַע עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ,

אִם לֹא אֵשֵׁב תָּמִיד עַל צִדּוֹ,

כִּי יַעֲצוֹר כָּל נֶעֱצַר עַל כַַּדּוֹ.

כַּד עָסִיס רַב שִׂמְחָה,

שַׂר שָׁלוֹם וּמְנוּחָה,

אָנֹכִי הָרִאשׁוֹן,

וְאָנֹכִי הָאַחֲרוֹן.

מַה תַּגְבִּיהַּ חֶמֶר אֶת קוֹלְךָ,

אוֹ מַה תִּשְׂתָּרֵר עַל פָּעָלְךָ,

כַּמָּה רָעוֹת הָיוּ בִּגְלָלְךָ,

נִבְעַר מִתּוֹךְ מֵעָיו יַנְשִׁילְךָ,

נֹחַ נָשָׂא חֶרְפָּה בִּשְׁבִילְךָ,

וּכְנַעַן קֻלַּל עַל מַעֲלָלְךָ,

מִכֹּהֲנָיו אֱלוֹהַּ אָז הִבְדִּילְךָ.

אַל נָא תַרְחִיב לָשׁוֹן

עָלַי, כִּי אַתְּ רִאשׁוֹן,

אֵין קִדּוּשׁ בִּתְעוּדָה,

כִּי אִם בִּמְקוֹם סְעוּדָה.

אַל נָא יֶחֱרֶה אַפְּךָ בָּךְ חִטָּה,

הֵן אוֹצְרוֹתֶיךָ יוֹרְדִים מָטָּה,

וְתִשְׁכּוֹן בַּיִת אֹפֶל וַעֲלָטָה,

אָכֵן כֵּלַי נֹשְׂאִים עַל מוֹטָה;

בְּךָ אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא,

עַל פִּי פֶתֶן מֵאֹרַח שָׂטָה;

אֲנִי שִׁיר וּמְשׂוֹשׂ בָּנִים,

אֲנִי עֶדְנָה לִזְקֵנִים,

וְאִישׁ לֶחֶם לֹא הֲכִינוֹ,

כִּי אִם לְמַלֵּא בִטְנוֹ.

אֵיךְ תִּתְנַשֵּׂא נֶסֶךְ בִּדְבָרִים,

כִּי תִתְעֶה מִדֶּרֶךְ בַּחוּרִים,

לֵךְ וּשְׁאַל מִי אַתָּה לַנְּזִירִים,

מֵחַרְצָנִים וְעַד זָג נִזְהָרִים.

וּלְגֶפֶן תּוֹחֶלֶת,

מוֹקְדֵי אֵשׁ אוֹכֶלֶת,

אַךְ הַתֶּבֶן עֹשִׂים

גַּם אֻרְווֹת הַסּוּסִים.

לָמָּה תָּרִיבוּ רֵעִים יַחַד,

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד,

וּכְבוֹדֵנוּ בִּקְהַלְכֶם תֵּחָד,

הֲלֹא הָאֵל יוֹצֶרְכֶם יַחַד,

בָּחַר בָּכֶם מִנְחַתְכֶם וְנִסְכְּכֶם,

עֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה גַם בֵּינֵיכֶם.