המצור שבנה את תל אביב

נחום גוטמן, איור לשיר “על שפת הים” מאת אנדה עמיר פינקרפלד (באדיבות מוזיאון נחום גוטמן לאמנות)

הסכם לא ידוע לרכישת מגרשי “אחוזת בית”    🔗

על קורות הקמת “אחוזת בית”, גרעינהּ של תל אביב, כבר נכתב רבות. לפני חודשים ספורים התגלה במקרה הסכם משפטי בשפה הערבית, בתוך תיק בארכיון הציוני שעניינו “שכירת דירות ביפו בידי יהודים ל־18 שנים”. מאחר שהמסמך נחתם בדצמבר 1909, הופתעתי למצוא עליו את שמותיהם של מאיר דיזנגוף, ד“ר מטמן-כהן ואחרים ממייסדי “אחוזת בית”: האם מנהיגי האגודה שכרו נכסים ביפו חודשים אחדים לאחר שהחליטו להקים את שכונתם החדשה, שביקשה להפנות את גבה ליפו? לאחר הפענוח, התברר שמדובר בחוזה בין 45 חברי “אחוזת בית” ובין בנק אפ”ק. ההסכם, שאושר בבית הדין השרעי ביפו ביום 25 בדצמבר 1909, חותם את מסכת המאבקים בעת רכישת המגרשים לבתיה הראשונים של “אחוזת בית”.

גלגולי הבעלות על הקרקע    🔗

בקונגרס הציוני השמיני שהתכנס בהאג בינואר 1908, אושרה הלוואה של 250,000 פרנק לאגודת “אחוזת בית”. בצד בקשת המימון, החלו 60 חברי האגודה לחפש קרקע למימוש חזונם. הם בחרו באדמת “כרם ג’באלי”, שהייתה בבעלותם של סוחרי הקרקעות הירושלמים דוד שלזינגר, אהרון זליג אטינגר וישראל מרדכי טננבוים. ב־15 במרץ 1908 נחתם ההסכם עם חברי האגודה לרכישת הקרקע. המוכרים התחייבו להסדיר את מעמד הקרקע, לאשר את גבולותיה בידי מהנדס עיריית יפו, ולהשיג 60 “רוכסיות” (רישיונות בנייה). הם התחייבו לסיים את ההליכים בתוך תשעה חודשים. כיוון שבפועל רכישת הקרקע מבעליה המקוריים טרם הסתיימה סופית, שמרו המוכרים על זכותם לבטל את ההסכם במשך חודש ימים, והפקידו שטר ערבות בבנק אפ“ק. בספטמבר 1908 נרשמה הקרקע על שמם של דוד ילין וד”ר אהרון מאיר מזי“א, שהיו בעלי אזרחות עות’מאנית. כעבור חודשים מעטים הועברה על שם יעקובוס קאן, ממנהלי “בנק אוצר ההתיישבות היהודית” בלונדון, שהעמיד את המימון לעסקה. זלמן דוד לבונטין, מנהל בנק אפ”ק ביפו, מונה מיופה הכוח לטפל בהעברת המגרשים לרוכשים.

ועד אגודת “אחוזת בית” אמור היה להשלים את התשלום רק עם סיום כל התחייבויות המוכרים. אליהו ספיר, סגנו של לבונטין בבנק אפ“ק, הזהיר שיש לנקוט זהירות בשל ההליך המורכב של רכישת קרקע תחת החוק העות’מאני. למרות אזהרותיו, הועברה מלוא התמורה למוכרים בטרם הסתיימו ההליכים הנדרשים. העלילה נסתבכה: זלינגר ואטינגר מכרו את זכותם בקרקע למיכל לייב כ”ץ, והמתווכים בעסקה המקורית תבעו אותם לדין תורה על הלנת דמי התיווך; שכנים ערבים טענו לבעלות על הקרקע והסדרת הגבולות התעכבה; והתברר שהסוחרים מכרו חלקים מהאדמה לשני יהודים נוספים, שהעלו אף הם דרישות. כיוון שכך, בנק אפ"ק סירב להעניק הלוואות לחברי האגודה - אלפי פרנקים שנדרשו להם לצורך בניית בתיהם, ושהקצאתם כבר אושרה בקונגרס הציוני.

בצהרי היום - מצור בבנק    🔗

המוכרים, טננבוים וכ“ץ, קיבלו ארכה נוספת להשלמת ההליכים, אך המשיכו להעלות טענות ודרישות. במהלך שנת 1909 המשיכו לגרור את רגליהם ועוררו את זעמם של חברי האגודה, שהשתוקקו להתחיל בבנייה. לבסוף נקטו החברים צעד דרמטי, שתואר כעבור רבע מאה בידי חבר האגודה מנחם גילוץ. בבוקר ה־24 בדצמבר 1909 נודע לחברים שמרדכי טננבוים ומיכל כ”ץ הגיעו ליפו, וכי כ"ץ מתגורר במלון קמיניץ. הם לא היססו:

זה היה יום יפה ובהיר, אחד הימים בתחילת החורף, אחרי ימי גשם, אז השמש מלטפת את האיש ואינה צורבת. ביום כזה התאספו רוב חברי אחוזת בית, בשעה אחת עשרה בערך לפני הצהריים, למלון קמיניץ. שם התאכסן כ“ץ ובקשנו אותו שילך אתנו לאפ”ק לגמור את מסירת האדמה של חברת אחוזת בית. מתחילה סרב ללכת. הוא אמר שהוא קודח ושכב במיטה. אבל אחרי שאנחנו הודענו לו שהננו מוכנים לקחת אותו עם המיטה לאפ“ק, קם והלך אתנו. הגענו לאפ”ק ושם כבר היה טננבויים, ועוד פעם התחיל העסק כ“ץ־טננבויים. כל אחד מאשים את השני, כ”ץ אומר בכלל שיחזירו לו חמשת אלפים פרנק, ואז יסתלק מכל העסק (“אפ”ק במצור", דאר היום, 7.9.1939).

לדברי גילוץ, לבונטין וספיר חייכו למראה המריבה, ספיר אמר לחברי האגודה שאין להם להלין אלא על עצמם, מאחר שחרף הזהרותיו¹ מסרו את העניין לטיפול אנשים בלתי מנוסים. השניים הודיעו לחברי האגודה שהבנק נסגר והם מתכוננים לצאת לארוחת הצהריים. החברים סירבו לאפשר להם לצאת, ואף סירבו לצאת מהבנק גם כשהגיע מועד סגירתו בשעה ארבע. הם טענו שחובת הבנק לסייע להם, והודיעו כי לא יעזבו עד שתוסדר הפרשה. המנהלים השיבו שאינם אלא נאמנים על הקרקע מטעמו של קאן. לאחר האיום ש“הננו נכונים גם ללון בבנק, לערוך ‘משמר’, ולהלין גם את המנהל וסגנו בבנק”, נעתרו לבונטין וספיר. “באין ברירה נכנסו גם המנהל וסגנו לתוך המשא ומתן עם המוכרים הללו. מכיוון שראו [המוכרים] שהנהלת אפ”ק נוטה לצדנו, לא עמדו עוד באותה התקיפות נגדנו".

קרוב לחצות נגמר המשא ומתן, ואז הוזמן נוטריון עות’מאני לניסוח ההסכם. “בשתיים אחרי חצות”, סיפר גילוץ, “אחרי ישיבה ומצור על האפ”ק במשך ארבע עשרה שעות, יצאנו את האפ“ק והניצחון לצדנו. גשם ברכה קדם אותנו בדרך […] אבל אנחנו כאילו לא הרגשנו בגשם הזה. הניצחון מילא את כל חדרי ליבנו ולפני עיני רוחנו רחפה תל-אביב העתידה”. אלא שגם אז לא נסתיימה הפרשה. במעמד החתימה בחצות הליל נכחו 35 חברים בלבד. למחרת חתמו עשרה נוספים, בהם דיזנגוף ומטמן-כהן, על הסכם דומה, ושני ההסכמים אושרו כדין בבית המשפט ביפו. להלן קטעים מההסכם (תרגום: פרופ' אלעאי אלון):

הסכם שנחתם בין חברי אגודת “אחוזת בית” ובנק אפ"ק, במשרדי הבנק בדרך עג’מי [היום רח' יפת 18]

א. הופיעו בפני, חסן פהמי אל-ח’אלדי, עורך הרישומים של בית משפט יפו, קדיש סילמן, ומשה אהרן כהנה, וישראל ויינשיין, ויצחק אריה אליהבזון, ושרה צדיקוף, ושמואל תאג’ר, ומשה כהן, ומאיר דיזנהוף, וחיים הררי, וד“ר מטמן כהן, המהווים קבוצה שניה. […] ובנוכחות חואג’ה אליהו ספיר הגרמני ויעקב שלוש הצרפתי […] בתפקידם כבאי הכוח מטעם חברת אנגלו פלסטינה בע”מ (אפ"ק) ביפו, המייצגת את מר יעקובס קאן על סמך הוכחה משפטית מיום 29 לרמצ’אן 1227, והם הקבוצה הראשונה. ובראשית, קדיש סילמן יהודה שכר לשם מגורים את הבניין הרשום בפנקס כמספר 17 […] ומאיר דיזנהוף שכר את הבניין הרשום בפנקס כמספר 42 […] וד"ר מטמן כהן שכר את הבניין הרשום בפנקס כמספר 5/68, שגבולותיהם ידועים ומצויים במקום הידוע ככרם אל-ג’באלי אלמלכ, והנמצא בקרבת מסילת הברזל, והמאוששים בעדות המפה.

ב. מצד שני חואג’ה יעקב בליסטאן הציג את עצמו כבא כוחה של הקבוצה הראשונה שהוא שילם את דמי השכירות של כל אחד מהבתים הנ"ל בסך 360 פרנק ושמונים סנטים וזאת, לתקופה של 18 שנה החל מתאריך האחד לינואר 1910 […] ושכל הבתים הללו נשכרו למגורים בלבד.

[..]

ה. אם השוכר חידש בבית ששכר או בגן שבו הוא חי, או בצע בו ייפוי, ייחשב הדבר להתנדבות מצדו, ולא יהיה זכאי לדרוש מהקבוצה הראשונה לפצות אותו על ההוצאות שהוציא על הבניין הזה או על ייפויו, בין אם הוא גדול או קטן, כשם שאין זו זכותו להגביה את מה שבנה, אם בנה.

והתקנתי את השטר הזה והוא נקרא בנוכחותם ובנוכחות השוכר, יצחק אפנדי המתורגמן עם שני עדי המצב יהושע אפנדי בן חיים ומשה אפנדי בן יצחק תסלון שגרים בעיר יפו [זהות השלושה לא ידועה] ואני חותם עליו בעטי ונתתי להם ההעתק נאמן למקור ביום החמישי שחל ב־25 לחדש ד’ו אל־חג’ה שנת 27 שתואם ליום העשרים וחמישה לדצמבר שנת 1909.

בנק אפ"ק ביפו 1904 (ארכיון יד בן-צבי)

מפת מגרשי “אחוזת בית” (באדיבות שולה וידריך)

“מתהום ארעא עד רום רקיע”    🔗

שמות השוכרים ומספרי המגרשים מפורטים גם במפה שצורפה להסכם, ועליה תאריך המדידה 20.12.1909. העתקי המפה פורסמו בעבר, אך המפה המקורית טרם אותרה. עוד פורטו סדר התשלומים, קנס פיגורים של שמונה אחוזים, התנאים להעברת השכירות לאחרים ועוד. חברי “אחוזת בית” חתמו עוד קודם לכן על ערבות הדדית, כך שאם אחד החברים לא יעמוד בתנאי ההחזר, רשאי היה הבנק לתבוע אותו משאר החברים. לחוזה המסכם קדמו שני מסמכים שנתן הבנק לרוכשי המגרשים. לאחר שהרוכש הפקיד את דמי הקדימה בחשבון “אחוזת בית”, קיבל מלבונטין מסמך שכותרתו “תעודה”. נרשמו בה מספר המגרש וגבולותיו, ונאמר שהמגרש שייך לקונה “לקנין עולם לו ולבאי כוחו, מתהום ארעא עד רום רקיע”. אולם על גב התעודה חתם הרוכש על התחייבות הסותרת במתמיה את נוסח אישור הרכישה, הקובעת כי “כל זכות שיש לי בחלק הקרקע הנזכר מעבר לדף זה, מכרתי מרצוני הטוב למר יעקובס קאנו מהאג ע”י המורשה שלו מר ז.ד. לבונטין מיפו; ואין לי שום זכות וייפוי כוח בנחלה הזאת ולא שום ערעור וטענה עליה, לא אני ולא באי כוחי".

חוזה הרכישה החתום ל“אחוזת בית” – “מגדלינו ממריאים, עיר פורחת האווירה” (נ.אלתרמן, “סרסור”)

בהסכם שני, שכותרתו “התקשרות”, התחייב הקונה לבנות בית עבור יעקובוס קאן בתקופה קצובה של שלושה חודשים, ובעלות מוסכמת של 4,200 פרנק. את המימון לבנייה מעניק מיופה הכוח (בנק אפ"ק) בהתאם להתקדמות העבודה, הרוכש התחייב לספק את כל החומרים, לשאת בכל ההוצאות ולא לפנות לבעלים בתביעות נוספות. שני ההסכמים היו, ככל הנראה, הדרך להתגבר על האיסור העות’מאני למכור קרקעות לחסרי נתינות עות’מאנית.

ההסכם שנחתם במשרד הבנק חתם את המסכת הארוכה של רכישת מגרשי “אחוזת בית”, והקמת השכונה החדשה יצאה לדרכה. בין 60 חברי האגודה היו גם כאלה שלא נזקקו להלוואה מהבנק, וכבר החלו בבנייה, ולכן לא נדרשו לחתום על ההסכם. שמות כל מייסדי “אחוזת בית” חרותים על לוח הזיכרון בחזית בית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד, אולם שם אחד נפקד - שרה אלפי חתמה על הסכם הרכישה הראשון, אך זהותה אינה ידועה.

תודה לפרופ' אלעאי אלון, לפרופ' גדעון ביגר, לגב' שולה וידריך ולאור אלכסנדרוביץ על הסיוע.

לעיון נוסף    🔗

1. י' כץ, “חברת ‘אחוזת בית’ 1906 - 1909 – הנחת היסודות להקמת תל אביב”, קתדרה, 33 (אוקטובר 1984), עמ' 191–161

2. מ' נאור וע' לוינסון, “מי היו 66 מייסדי תל־אביב”, בתוך: תל אביב בראשיתה 1984- 1909, ירושלים 1984, עמ' 5- 31.

3. ח' פיירברג, “הגרלת המגרשים של ‘אחוזת בית’: היווצרותה של מיתולוגיה עירונית”, ישראל, 4 (2003), עמ' 83 - 107.