רקע
אברהם גלמן
שומר מצוה
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: הוצאה עצמית;; תרפ"ה 1925

(אגדת עם)


 

א.


לפני שנים רבות חי בעיר אחת צדיק אחד והוא עשיר מאוד.־ ויבחר לו הצדיק מצוה אחת לקיימה בכל פרטיה, עד כדי מסירת נפש: היא מצות “הכנסת אורחים”.

למרות טרדותיו בעסקיו הרבים, היה הוא בעצמו מטופל באורחיו העניים אשר באו להתאכסן בביתו, ולא קצה נפשו גם בכאלה שעניותם נולתם והעבירה אותם על דעתם: גופם ומלבושיהם מזוהמים וריח רע נודף מהם; דבריהם גסים וחסרי טעם עד לגועל נפש… הוא הביאם לחדריו המרווחים והנקיים, האכילם השקם והציע להם בידיו את המשכב במצעות רכים ויכסם בכסתות חמות; וישמר את שבתם וקומם וידאג לבל יחסר להם דבר כל ימי התארחם בביתו, לבד מאשר העניק להם בצאתם צידה לדרך ביד רחבה ונדיבה.

ככה נהג הצדיק ימים רבים.

ואלוקים בשמים שמח במעשי הצדיק מאד ויתפאר בו לפני מלאכיו; והשטן, המלאך הרע, אויב בני האדם ודורש רעתם תמיד אשר כל חפצו להחטיאם ולהורידם לבאר שחת, לבש קלון, התקצף ויחרק שן…


ויאמר השטן:

־ אף כי האיש הזה הוא למופת ברוחו הנדיבה ואין כמוהו בתבל שש לקראת עניים, אל יחשב לו זאת לצדקה, כי במה נחשב כל הכסף, שהוא מפזר לעניים, לעומת עשרו הרב? הלא הוא כנטף מים מול הים הגדול! היחסיר בזה מהונו העצום?! ואולם, יאבד נא לו הונו פתאום בענין רע, והדוחק יציקהו להביא בזעת אפו את לחם חוקו, טרף בני ביתו! יגור נא עם בני ביתו באחד הצריפים המוטים לנפול – ונראה, היעמוד בצדקו? היחזיק גם אז במצוותו? האם לא יהיה אז כאחד האדם, אשר לבו בבטנו ועל פת לחם יפשע שבע פעמים ביום?…


ויגער האלוקים בשטן ויאמר:

־ רשע! למה תתן דופי בעבדי, אשר אין כמוהו גם בין מלאכי מעלה? ואולם, למען סתום בעפר פיך, אשר פערת, להשטין על הצדיק, הנני מוסרו בידיך לשעה, לנסותו; רד על הארץ ועשה כערמתך, ונראה דבר מי יקום.


וירד השטן ארצה ויתחפש לעני מנוול ומוכה שחין, לבוש קרעים, ויסר אל בית הצדיק ללון.

ויקבלהו הצדיק כדרכו, בסבר פנים יפות: האכילהו, השקהו וישכבהו בחדר חם בתוך מיטה נקיה ויקרבהו מאד.־

כי כן היה דרכו של הצדיק: יותר שהיה האורח מדוכא ומנוול מרוב עניו – יותר האיר לו פנים ויחבבהו.

ויהי בחצי הלילה, בישן כל האנשים בבית הצדיק, קם העני המדומה, הוא השטן המתחפש, ויפל בלהטיו תרדמה עמוקה על הישנים, ויאסף את כל חפצי הבית היקרים וכל הכסף והזהב הנמצאים וישימם בשק ויוציאם מן הבית וישאם אל היער הקרוב לעיר ויטמינם שם באדמה ויטע עץ למעלה לציון. וככלותו מעשהו, שב אל בית הצדיק וישכב על משכבו ויש לא ראהו בצאתו ובשובו, כי תרדמת אלוקים נפלה על כל אנשי הבית.

בבוקר הקיצו אנשי הבית משנתם יראו כי גנב כל הרכוש – ויבהלו ותהי צעקה גדולה ובכי מר בית הצדיק; והאורחים העניים, אשר לנו שם בלילה ההוא, התעצבו גם הם על אסון מטיבם ואיש חסדם – ורק הצדיק לבדו עמד שליו, לא צעק ולא בכה, וינחם את בני ביתו בדברים רכים, כי לא ידאגו ויבטחו בשם ה'; ויצו לתת אוכל לעניים ולהכין להם צידה לדרך.


ויהי בהיוודע הדבר בעיר, כי אבד לצדיק כל הונו פתאום, התקבצו כל בעלי חובותיו ויבואו יחד אל ביתו לגבות חובותיהם ביום אחד כולם, כי לא האמינו בו עוד ויחשדוהו שבכוונה הבריח את נכסיו, בחפצו לקרוא שמיטה לנושיו.


ויגרשו הנושים את הצדיק מביתו וימכרו את הבית וכל רהיטיו ויחלקו ביניהם את הכסף – ויתגולל הצדיק עם בני ביתו ברחוב העיר ואין מאסף אותו הביתה, עד אשר מצא לו מחוץ לעיר בית חומר קטן וצר, וישרהו בזוזים אחדים וישב שם.


אחרי כן לקח הצדיק חבל בידו ויצא אל שוק העיר ויהיה לסבל ויפרנס את אשתו ובניו בדוחק.־


בכל זאת לא חדל הצדיק מבטוח בבוראו ויהי שמח בחלקו תמיד; וגם בעניו לא הזניח את המצוה, אשר בחר לו ויקימנה יותר מכוחו: הוא הביא את האורחים העניים לביתו הצר וישכיבם במיטות, והוא ובני ביתו שכבו על הקרקע; הוא חשך אוכל מפיו ויצם ימים שלמים, למען האכיל מלחמו את אורחיו.


בעת ההיא גדלה השמחה במרום, אשר לא היתה עוד כמוה מיום הוקם המקדש בימי שלמה: אור המאורות גדל שבעתיים; האלוקים, כביכול, מלא שחוק פיו והמלאכים מחאו כף לעומתו ויגילו ויהללו כולם את הצדיק על אמונתו הכבירה ובטחונו באלוקיו – ופני הטן חפו…


ויאמר אלוקים אל המלאכים:

־ השמתם לב לעבדי הצדיק ולהתמכרותו לי? היעמוד לב אחד מכם לשים בו דופי?


ויענו המלאכים פה אחד ויאמרו:

־ יופי לצדיק! יופי לצדיק! אין כמוהו בכל הארץ.

והשטן בעל כורחו ענה: אמן! ויורד ראשו בבושה…


ויוסף אלוקים ויאמר:

־ מי מכם ירד ויחלץ את עבדי מעניו אשר בא עליו על לא עוול בכפיו, כי אם בשטנת השטן אויב בני האדם?


ואליהו התשבי, מיום עלותו בסערה השמימה עומד הוא לפני כס אלוקים, להמליץ טוב על ישראל, גם ללכת אל אשר ישאלהו ה' כפעם בפעם, לעזר לבחיריו…


ויאמר אליהו: הנני, אלוקי שלחני! אני אלך.


וירד אליהו ממרום ויתחפש לעני ויבא אל עי מגורי הצדיק ויעמוד בתוך השוק, ויגלה לעיני הצדיק.

ויראהו הצדיק ויחשבהו לאחד העניים עוברי אורח, ויחזק בו בחיבה ויאמר: בוא, ברוך ה', לביתי, כי עייף אתה מעמל הדרך; שם תסעד את ליבך ונחת מעט, עד החליפך כח לעשות דרכך הלאה, אל מחוז חפצך.

וילך אחריו אליהו אל הבית הקטן, אשר מחוץ לעיר; ויצו הצדיק את אשתו, להכין ארוחה בעד האורח – והנה אזלו העצים מהבית ואין במה לבשל את הארוחה.


ויאמר הצדיק אל אורחו: הואל נא, אדוני, לחכות מעט בביתי, ואני אצא לי אל היער הקרוב, אלקטה מעט עצים ונבשל בהם את ארוחתנו.

ויאמר האורח: חי ה', אם אעזבך ללכת לבדך, רק שנינו נלך היערה. ויפצר האורח בצדיק, עד כי נאות לו, וילכו שניהם.

ויהי כבואם היערה, הוציא האורח קרדום קטן מתחת אדרתו ויניפהו על עץ אחד רך ויך בו אחת ושתים – ויפול העץ ויעקר משרשו, ותחתיו באדמה נפתח בור עמוק ובבור – שק מלא חפצים.


ויאמר האורח אל הצדיק:

־ הוצא את השק מן הבור וקחהו לך, כי שלך הוא!

ויתמה הצדיק לדברי האורח, ויעש כדבריו, ויוצא את השק ויפתחהו – ויבריקו למול עיניו כלי כסף וכלי זהב ואבנים יקרות; ויקירם הצדיק, כי שלו הם, אשר נעלמו מביתו אז בליל האסון – וישתומם מאד, ויאמר אל האורח: מי אתה, איש הפלאות?


אז ענה האורח ואמר:

־ דע לך, כי אנוכי אליהו הנביא וישלחני ה' ממרום אליך, כי ראה את תום לבבך וצדקתך, כי אף בימי הרעה לא הזנחת את מצוותו ותקיים אותה בחירוף נפש.


כי את העוני הביא אלוקים עליך, למען נסותך, כי קטרג עליך השטן בימי עושרך – וימסרך ה' בידו שלוש שנים;

ועתה אישי הצדיק, אהוב – אלוקים, אל תעצב! מהיום הזה יסור ענייך ממך ושמת למצבך הראשון ולא יוביף וד אלוקים לנסותך – רק החזק במצווה, אשר בחרת בה, אל תרפה – וייטב לך תמיד….

ובדברו, נעלם אליהו מעינו של הצדיק…


מן היום ההוא והלאה הלך הצדיק, הלך והעשר, עד כי יעשיר מבראשונה; ויאמץ ליבו במצוות הכנסת אורחים, ויצא שמו עד למרחוק…


…ולא הוסיף עוד השטן להשטין על הצדיק לפני אלוקים, כי נסתתמו טענותיו נגדו… ויווכחו הכל, כי הצדיק הזה הוא שומר מצווה בכל לבבו ועובד אלוקים באמת…!


מזריץ', מנחם אב, תרפ"ד.

המלצות קוראים
תגיות