רקע
יצחק פרנהוף
הַצְוִילִיוַצְיָה
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: דייטשר, פודגורוזה "המצפה"; תרס"ח 1908

אז, בזמן שבית המקדש היה קים, נתאספו פעם אחת יחד הפרים והפרות, האלים והכבשים, השעירים והעזים ונעו בבכיה וכך היו אומרים:

“רבוֹש”ע, אלהי היהודים! למה תביט על הטבח, למה תחריש על הזבח, שמכוננים לנו החלשים יהודיך בחוריך – האנשים. אויה, שופכים הם דמינו כמים, בכל יום תמיד, ערב ובקר וצהרים, שוחטים אותנו בסכינים חדים בשבילך, לעולה ולשלמים, לחטאת ולאשם ולכל קרבניך. מפשיטים באכזריות חמה את עורנו, פורקים ברצח את עצמותינו, בוקעים בטננו, עוקרים ממנו את הראש ואת המעים, את הזרוע, את הקיבה והלחיים ינקמו בנו לבלי חוק, שוסעים את החזה והשוק. מבתרים אותנו לבתרים, גוזרים לגזרים, ויעלו אותנו על המוקדה על מזבחך, ודמנו לך לרצון, ועשננו לריח נחוח לפניך. ולא תדרוש דמינו ואינך שואל – אתה חנון ורחום לכל פועל! וי וי מה חטאנו? מה עוינו? מה פשענו? עננו! עננו! מההה! מההה! מרר! מררר!"

נהקו הבהמות ושועתם עלתה השמימה.

“גזרה היא מלפני ואין לכם רשות להרהר!” יצאה בת קול ממרום.

אבל רחמי השטן נכמרו על הבהמות העומדות לשחיטה ולא הסתפק כתשובת כביכול והחליט בלבו לנחמן ופצה פיו ואמר:

“אמנם נורא הרצח מצד אלה הרוצחים הטבחים הנוכלים – היהודים. אבל עליכן לדעת. כי לע”ע טרם נתפתחה האנושיות ועוד לא מנומסה היא כראוי. עוד “חשך הבערות יכסה ארץ וערפל הסכלות לאומים”, כל הגוים עודם אובדי עצות הם ואין בהם תכונה להציל את העשוק מידי עושקו ולנקום את דמכם הנשפך מעם כל, עם כבד עון – היהודים, כי יקחו למטרפסיהם. אבל דוע תדעו, כי בימים הבאים אחרת תהיה. “והיה באחרית הימים ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים” אז יקום דור ההשכלה והצויליזציה, דור נאור, דור של אורה והמצאות מפליאות ומתמיהות, דור של קולטרה וסבלנות, והדור המקולטר, המנומס והרחמן הזה, יכריע לטבח את היהודים עם חרמיכם ויפילו מהם חללים אין מספר. יעשו בהם ככל אשר עשו המה בכם ולא דוקא על מזבח ה', כ“א בראש כל חוצות. ולמענכן בהמות יקרות יחוק הדור ההוא חוק שכל הנוגע בכן כנוגע בבבת עינו”.

המלצות קוראים
תגיות