“רק עוד נצחון אחד כזה וכלנו ואבדנו!”¹. נצחון גדול יראו כיום הזה כל אלה אשר בתקוה ופחד חכו לגמר הדין בטיססא עססלר, נצחון המשפט על הרֶשע, האור על החשך, אהבת האדם על ריב משפחות ומדנים בין אחים, ועל הנצחון הגדול הזה ישישו כיום, לא רק היהודים אשר דבר כלם עלה על שפת לשון, אשר כלם כאחד חברים המה לכל תקלה וכל קטטה, ואם יד שלוחה באחד אז עוזרים לה מכל עברים להכות כלם יחד חרם, לא רק היהודים בכל מקומות מושבותיהם אשר חלו ורגזו מאד לשמועה כי העלילה הנוראה והנתעבה, אשר מאז אכלה כדֶבר בהמון בית ישראל וממנה נפתחה תמיד כל רעה וכל פורעניות, ואשר כסתה פניה בטמון כימי דור אחד או שנים בארצות ששם לא ישב עוות־דין לכסא וגזל משפט לא יתנשא לכל לראש, כי העלילה הזאת, עלילת הדם, שבה ותהי לנס לכל בן בליעל ולחרב נוקמת בידי חיתו טרף אשר בצלם אנוש יתהלכו וניב שפתי אדם להם; לא רק היהודים שאפו רוח ופניהם אורו לדבר המשפט כי אם גם אלפי אלפים ורבו רבבות לא מהיהודים והמונם, ובהם גם מאלה אשר שם יהודי לא לריח ניחוח באפם, הריעו תרועת השמחה בהודע דבר השופטים כי חפים היהודים מפשע, כי לא הרגו בבית ה' נפש אדם וידם לא נגֹאלה בדם, וכלם יחד יתַנו תהלת השופטים אשר לא הלכו אחרי ההבל להאמין בשוא נתעה ואשר גם שאת בני הבליעל אשר יתנו חתיתם בארצם לא בעתתם ולאור הוציאו משפט, ובדבר הזה ילבשו גאות ויאמרו: אכן ראו נא ראו, כי עלילת־שוא לא תגענה גם בהיהודים לרעה, כי אין עוות דין בארץ ששם יֵעשה משפט יושביה לא על פי שבט נוגש כי אם על פי דעת הקהל וכחפץ העם! – ועל השמחה ותרועת הנצחון הזאת לא נתפלא, כי נבין מאד אשר עת לעם הארץ לשיש על המשפט הזה, אשר מחה כעב פשעי החוקרים והשוטרים ועדי השקר וחרפת עולם הסיר מעל הארץ, אבל לנו יהי הנצחון הזה כאסון נורא, כיד מכה בעברה אשר הכתה אותנו מכת בלתי סרה, ומכף רגל ועד ראש לא השאירה בנו מתום ורק את נפשנו שמרה ותהי לנו לשלל, אנחנו נקרא על הנצחון הזה משבר ברוח: רק עוד נצחון אחד כזה וכלנו אבדנו.

אם לא נתבונן היטב לדרכי עמי הארצות השונות ואם לא נעמיק חקור ליצרי לבם ורק למראה עינינו נשפוט, כי אז נשמח בשמחה נאמנה בשמענו כיום דבר כל מכה"ע בכל השפות (מלבד אלה אשר התמכרו בפומבי לתועבה להשמיע כזבים בקהל, יען כי דרושים המה לחפצם לעשות נקמות בהיהודים זעומי נפשם) כי ישישו בכל לב כי הופרה עצת יועצי און באונגארן אשר זממו להכרית את ישראל מקרב הארץ בשומם לבם עלילות ברשע כי גזלו מהם נפש אחת וישפכו את דמה; הן אם אוהבים רבים כאלה לנו בקרב כל הארצות הלא עוד לא נכחד קימנו, עוד לא לנו לפחד פן ישובו ימי הרעה ובני עולה לא יוסיפו לענותנו כאשר ענו אותנו עד כה, כי אם יֻצג בשער משפט עוד לא רבתה הרעה. כן נחשוב אם אך למראה עין נשפוט, לא כן אם נסיר מעט את המסכה הנסוכה על פני עמי הארצות ונחדור עד מסתרי הגיוני לבם או אז אחרת נדבר, או אז לא קריאה של שמחה תפרוץ מבתי נפשנו, כי אם קריאה של שבר וצרה ויאוש, קריאה של אמלל אשר בא עד עברי פי פחת באולתו ואשמתו וידים אין לו להמלט, כקריאה הזאת נקרא איש לרעהו ויחד נרגז תחתנו ונספוק כף אל כף…

אמנם כן עוד לא פסו מארצות איירופא אנשי לב אשר בכל ימי חייהם קנאו קנאה גדולה למשפט אשר נרמס ברגלי המושלים והכהנים; אשר לחמו מלחמת־מצוה, מלחמת־תמיד, להשיב לאנוש צדקתו ולהרים את כל בני האדם למעלה אחת, למעלה גבוהה ונכבדה, למעלת האחדות והמשפט והישׁר; אשר הקריבו כל אשר היה בידם אך למען הצב בשער משפט אחד לכביר־כח ולדך ונכאה ולמען הקים שופטים אשר לא יכירו פני איש, והאנשים הישרים האלה אשר בשם בני־חפש (ליבעראל) נקראו ובו ידגלו ואשר שנים רבות הצליח בידם לתת לחפצם ידים ולמשוך אחריהם לב המון רבה ויהיו לברכה כגואלים ומושיעים בכל הארצות, האנשים האלה אמנם עוד יזכרו תורת ימי נעוריהם וגם עד היום הזה עוד לבם מלא מהגיון צדק ויֹשר ועוד יחרשו במחשבותיהם גם עד זקנה ושיבה, אף כי יראו כי אזלת יד החפש, המשפט יכסה פניו בטמון ותגבר רשעה בארץ, וכל זד ובליעל ימשוך אחריו רבים בכחו, אף כי יראו בעיניהם כי בא יומם ויום חפץ לבם, ולא עוד כבוד והדר יעטרו את אלה אשר בשם החפש ידגלו, ותהי להפך כי עתה שב הכל להיות כשהיה, האב ברומא שב לפרוש מצודתו על ארצות רחוקות וגם עריצי עמים לו יכרעו ברך וידרשו שלומו, ובכחו גדול כח הכהנים בכל הארצות, והם ישובו לתת יד לרעיהם מאז, להשרים והאצילים, ויחדו ישלחו ידם בהעם להשפילו ולדכאו. והעם הדל בכח ובעשר ובדעת אשר לא יבין את אשר לפניו ולא יראה כי באולתו יוסיף עצמה להשטן אשר בשאון תחתית יצפינהו, העם אשר לא יבין מה טוב לו יפֻתּה לחלקת לשון ויקום אף הוא באוהביו הנאמנים מקדם אשר הקדישו לו חייהם ועמלם, העם יתמרמר נגד אוהבי המשפט והחפש ויבריחם מעליו אף יבוז להם, עד כי שם בן־חפש היה כיום לחרפה וזועה לאלה אשר העריצו את השם הזה לפני שנים אחדות. העם יאמין לכל עלילות שוא אשר ישימו כל מואסי משפט ויֹשר וחפש מכל העברים לבעלי החפש והמשפט, באמרם כי כל העני והמחסור אשר יציקו לבני עֹני כיום הזה, כלם מידי בעלי החפש באו להם, כי לקחו להם קרנים ויתנו עז ועצמה לבעלי הכסף ועל כן דל חלק כל העם בגללם, המון העם ישמע ויאמין יען כי צר כח לבו ולא יבין לשפוט מישרים, כי לא העני והמחסור באו להם מידי בעלי המשפט והחפש, כי אם הדעת כי עני ומחסור חלקם רק היא נִתּנה להם מבעלי המשפט, המה כרו להם אזן וישמיעום תורת האדם ויעוררום לפרוק עול אכזרים מעל צואריהם, גם הרבו להושיע להם, אך עוד לא הספיקו בשנים האחדות אשר זרועם משלה להם להיטיב את כל אשר הרעו ההולכים לפניהם אשר חמסו משפט לעין השמש. עני ומחסור היו מנת העם לפנים שבעתים מאשר כיום הזה, אבל אז לא עלתה מחשבה על לב איש אשר לא נולד על ברכי אצילים או אשר לא זכה לכהונה גדולה לבקש טובה בחייו; כעבד מושלים היה בעיני האדונים והכהנים וכן היה בעיניו אף הוא ועבד הן לא יתפרץ לבקש לחיות כאדונו. כי על כן כל עמלם היה אף לפי אדוניהם ולא התאוננו ולא בקשו אחרת. אבל למן היום אשר אוהבי המשפט פקחו את עיניהם לראות כי כל עמל אנוש לפיהו, ואם המה יעמלו אז להם גם לאכול יגיע כפם, וגם עזרו להשיב להם את הגזלה אשר גזלו מהם עד הנה, הלא היא את נפשם השיבו להם בהוציאם אותם לחירות מעבדות עולם בנפש ורוח, עתה רק עתה כאשר הסכין העם לאכול פרי עמלו ולהיות אדון לעצמו, עתה שכח את כל אשר היה לו מקדם וינשאו לבו להתרומם עוד יותר וישב ויבקש גם אשר לא לו וידמה היות כשר וככהן גדול, אף כי לא נוצר לכך, ותקטן עוד בעיניו משכֹרת פעולתו, ומהר שכח כי עוד זה לא כביר גם זאת לא היתה לו, ויחל להתאונן על מנהליו כי לא יתנו לו ככל אשר תשאלנה עיניו. ומני אז מצאו חנפי לב ידים לשום אף במבקשי משפט וחפש, אלה מעבר מזה הסיתום לפרוץ כל חק ומשפט בהראותם להם עולם חדש, עולם שאין בו עבודה ועמל ליחיד כי אם אכילה ושתיה ורב טובה מקופת הקהל, ורבים מהעם נתעו לשמוע בקול מבשרי ישועה אלה וקצפו במנהליהם בעלי החפש אשר גם במשפט תבחר נפשם ויעמדו על דעתם כאז כן עתה: אז קמו להושיע לאביון ולהצילו מיד עושקו, ועתה יעמדו לימין אלה אשר עשו עֹשר להגן עליהם מכף מעַוֵל מואס עבודה אשר רק לחיל זרים עיניו תצפינה; ומעבר מזה שבו גם הכהנים והאצילים להדיח בחלקת לשון את העם הדל ויתראו כמו אוהבי העם המה וגם המה נכונים להלחם על יד העם נגד עושקיו, ושני אלה יחד הצליחו להסיר את לב העם מאחרי אוהביו הנאמנים ויחל לתת את ידו למדכאיו אשר עוד אחת מעט ימשכו בכחם גם את כל הגויה אחריה וישובו ויכבשו אותם לעבדים – ואוהבי המשפט בראותם זאת תכלינה עיניהם מצרה ויגון, כי לעיניהם תפולנה אבן אחר אבן מארמנות מבטחם, אף יאזרו שארית כחם לעשות אולי תמצא ידם להציל את המשפט מידי שונאיו, והמה אמנם ישישו בכל לב בראותם כי עוד לא ישב גזל משפט לכסא ונקיים לא היו למרצחים באשמת גוזלי משפט ובדבר הזה עוד ינחמו נפשם, כי עוד יש תקוה לשוב ולחזק בריתם את החפש והמשפט. אבל אלה אשר באמת ובלב תמים משפט יבקשו וישישו בלבם כי הצילו עשוקים מידי עושקיהם לא הרבים המה עוד בארצות איירופא; הרבים ימאנו במשפט וכל חפצם הוא לדכא את הנדכאים ולקחת גם שארית מיד העני, אבל גם המה לפלגותיהם לא כלם יגלו יצרי לבם, כי לרבים בהם אין חפץ בהתגלות לבם, ולכן אף המה יקראו בקול שמחה ויביעו תהלת המשפט והשופטים שקמו לעזרת אביונים נקיים ויצילום מיד מבקשי נפשם, כן יביעו אמרים בקהל בעת אשר עמל ואון בקרבם ובכל לבם ישישו על כל צרה שתבא על היהודים זעומי נפשם ונכונים גם המה לעזור בסתר ליוצרי עמל ואון. אלה אשר רק חנף ומרמה בפיהם בהשמיעם שמחתם על המשפט באונגארן הלא המה מבני המפלגה אשר יקראו לנפשם בשם “אוהבי העם” ועל כן יבקשו להוציאו לחירות מתחת יד הכסף, המה בני המפלגה אשר ימאסו בכל משפטי בני האדם והממלכות ובאפס־משפט נפשם חפצה, אשר כל עבודתם היא אך להפיח מדנים ובכל ארץ וארץ ובכל ממלכה וממלכה, אשר בדי ריב ומדנים יאמרו האח ונפשם תקצר בשלום הארץ, המה אף המה יוסיפו עצים לאש להגדיל המדורה אשר עליה יעלו את בני ישראל עולה כליל. ולא יפלא הדבר; הן המה חפצים לשלוח תבערה בכל הארצות ובכל הערים למען ילחמו איש באיש ותהפך הארץ לשדה־מלחמה, ואם תקצר ידם מעשות חפצם בכל יושבי הארץ הן למצער נעים להם לראות כי מן היהודים יחלו, ותקותם חזקה כי ההמון, אשר בשלחו רסן מפניו יהיה כחית־טרף, כי ההמון הזה אחרי אשר יריח דם היהודים ויאכל את כספם אז לא ישוב עוד לפעלו ולעבודתו כי אם יוסיף ללכת בדרכו הלאה ובמקום אשר לא ימצא יהודים ימצא אחרים לשלוח ידו בהם; ואם כן אך מחזה משמח עין הוא, מחזה הנותן תקוה בלבם כי עוד מעט יראו כי חפצם יֵעש בכל הארצות, לבני המפלגה הזאת, הלא המה מואסי המשפט והמשטר ודרכי בני האדם בכלל, בראותם כי יקום שאון נגד היהודים פעם בארץ זאת ופעם בארץ אחרת. אבל לא כלם ישמיעו הגיון לבם זה בקהל! כי אם אמנם כלם ישמיעו פתגם אחד כי טובת העם ידרשו, וכלם יחד יקומו נגד משפטי הארצות ומשטרי העמים כיום הזה, בכל זאת לא כלם בדרך אחד ילכו ובתכלית מטרתם יפרדו אף הם למפלגות שונות. בהם בעלי המפלגה אשר בשם האמונה, למען תת לה אמץ ולפרוש ממשלתה על כל הארצות, יעוררו את ההמון לעשׁק וחמס והמה לא יטמינו משוש לבם בחֻבּם, כי הן אך זאת יבקשו, המה יריעו בתרועה ובשמחת נצחון על כל רעה שתבא על היהודים, כי אף זאת היא להם לאות ולעדה להוכיח לכל כי יצר לב היהודים רע מאד, אחרי כי כסלון ממאיר המה בכל מקומות מושבותיהם ועל כן יקום העם להכריתו מקרבו, וזאת תהי גם לתורה חדשה לאלה אשר עוד טרם יקומו להשמיד ישראל מקרבם כי יראו את אשר חבריהם עושים ויעשו כמוהם, ואלה ידברו דבריהם ויעלילו עלילותיהם ויקראו מלחמה גלויה על היהודים שונאי אמונתם ולא יתבוששו ועל ידם יחרו יחזיקו אלה מבני מפלגתם אשר בשם אהבת הלאום והמשפחה ידברו, המה לא בשם האמונה יקראו מלחמה על היהודים, כי אם בפה מלא יאמרו כי כל חפץ לבם הוא להשמיד את ישראל מהארץ לבל ישאר לו שרש וענף, המה ימאסו בו ויזרוהו כמו רוח, ואף אם יחפוץ לבא לחסות בצל דתם יגרשוהו מגֵו, כי לא דתו להם לקצפה כי אם שמו ומשפחתו, והמה הן לא ישֻנו גם אםהמר ימיר דתו. ואלה עוד ירבו הרע הרבה יתר גם מרעיהם בעלי האמונה, כי בעת אשר בעלי האמונה יצמידו חנף ויאמרו כי מבקשים המה לטהר את ישראל מחטאותיו, ובכן לא רעתו כי אם טובתו המה מבקשים, הנה אלה בעלי ריב־המשפחות יגלו דעתם בקהל כי לחמוס נפשות מגמתם וכל חפצם וכל ישעם הוא אך להרוג ולאבד, ואחרי כי אך זאת היא מטרתם הן אחת היא למרצח אם בחרב או באבן יהרוג, כן אחת היא להם אם בעלילת שוא או ביד חמסים יקומו על זעומי נפשם, ואם גם יוכיחו להם על פניהם כי שוא בפיהם לא ישובו אחור ולא יבקשו גם להצטדק, כי הן זאת לא יכחדו תחת לשונם כי יוצאים המה לחמוס נפשות ואחרי כי לעשות כזאת לא יתנום השוטרים לכן יכו וימחצו בכלי חמס אשר בידם לעשות בהם כחפצם; וגם אלה לא יצמידו חנף לאמר כי ישרה נפשם במשפט טיססא־עססלאר, ותהי להפך כי המה יתגעשו וירגזו תחתם וידברו עתק ודברי בלע על השופטים אשר סכלו עצתם ואף יוסיפו לשלוח בהיהודים את ההמון לעשות בהם שפטים על אשר לא יצא משפטם לרעה מלפני השופטים. אבל בבני המפלגה זאת רבים המה אשר ימאנו להתראות כלוחמים בעד אמונה או בעד ארץ או משפחה אחת, המה אלה אשר יקראו מלחמה רק נגד בעלי הכסף, ואם אמנם בסתר לבם ישמחו גם המה על כל השערוריות האלה אחרי כי בין כה וכה ילמד ההמון את ידו לטרף טרף, ואין בית ספר טוב ללמד את בו את ידי ההמון לקרב מרחובות היהודים, אך בקהל לא ישמיעו את מחשבתם, באחת לבל יאמרו כי שנאת הדת או ריב משפחות מצאו קן בלבם, וזאת שנית כי ימאנו להֵראות כצוררי היהודים, בדעתם כי עוד לא שפלה יד היהודים מכל וכל ולפעמים תמצא ידם גם המה לשלם לעושי רעה להם כרשעתם, ובכן נשמע דבר גם ממכתבי העת אשר לבני המפלגה הזאת המה, כי יתנו לשופטי אונגארן צדק².

גם במ"ע אשר ידברו בשם כהנים ואצילים נראה כי יתנו תקף ועז לשופטי אונגארן ויהללום על המשפט אשר השמיעו; אולם האם אהבת המשפט או האהבה לבני אדם בכלל שמה הדברים בפיהם? זאת לא זאת! הן יעלילו יום יום עלילות ברשע על היהודים ובכל מקרה יחפשו למצוא תואנה לזעומי נפשם אלה, וששים המה לראות את היהודים נהדפים ונרדפים, ולוּ על פיהם יצא משפט כי אז כבר גֹרשו היהודים ממקומות מושבותיהם וכבר לקחו מידם כל עמלם ולא נתנום לשלוח יד בכל חכמה ומלאכה נכבדה, כל אלה המה חפצם ומשוש דרכם, ואל הדבר הזה יתפללו יום יום וידיהם לא תרפינה אף רגע מהעבודה הרבה הזאת לכרות שוחה לבני ישראל; אולם המה הסכינו מאז לדבר אך שקר וכל תורת חייהם ודרכיהם היא אך חנופה, כי על כן ימאסו בדבר הזה לחלל שם השופטים והמשפט על ידי עלילות שקר אחרי כי המה יתימרו לשומרי משמרת המשפט, ובאמת כן הוא כי במשפט נפשם חפצה, אך במשפט על פי דרכם ומחשבתם, היינו אשר אך ליוצא מפיהם משפט יֵאמר, כי לא זה הוא משפט אשר יצא על פי רוב דעות נבחרי העם, כי אם היוצא מפיהם על פי האמונה הוא משפט, רק המה המחוקקים והמה השופטים ורק על פיהם יקום דבר וחלילה לו לההמון להתנשא לעשות אף הוא משפטים; ואלה הצדיקים יחתרו בכל עז להשיב את ישראל לקדמותו לגזול משפטו ולשוב לענותו כבשנים קדמוניות, אבל המה יחפצו כי לאט לאט יעשו זאת ובמשפט ירחיקו את בני ישראל מכל משרה ופקודה, מכל כבוד ומצב ורק על פיהם יצא הדבר, ועל כן יהללו גם המה את השופטים אשר לא חמסו משפט לעין השמש. הנה כי כן המה רוב אלה אשר יתראו כאוהבינו כי ישישו בפדות נפשנו על ידי המשפט, ואם נראה ונבין זאת ואם נביא חשבון צדק ונספור ונמנה ונוכח אחרי כן כי אין אף אחד אחוז ממאה בין כל עמי ארצות איירופא אשר באמת שש על גאולת האמללים ועל פדות כבוד כל בני ישראל, אשר הקריבוהו אל השופטים באונגארן, ואם נביא במשפט גם דברי רוב הסוככים עלינו והקמים להצילנו מיד מרעים³ הנה אך אז נבין מה אמולה לבתנו ומה גדול שברנו, הנה אך אז נחוש כי על ארץ אשר תחתה נהפך כמו אש עומדות רגלינו, לרגעים תפתח פיה ותשלח לשונות אש אשר רגע תלכחנה סביבן ורגע תשבתנה, אך אין בטוחות לנו כי לא כפרץ רחב יאתיו אש וגפרית ואבני קלע להֻמנו ולאבדנו מבלי משים…

אולם אל יאמר איש ומה נועיל לנו אם נראה את כידנו ואם נפקח את עינינו מאד לראות את כל הרעה הבאה עלינו אם אין בנו כח להושיע ואזלת ידנו להגן על נפשנו ביום עברות, ולמה נוסיף עוד פחד־תמיד על כל הרעות אשר יאפפונו? אל יאמר איש כזאת כי לא כן ידבר; הרעה בכל הרעות היא לבלתי ראות את הרעה, כי לא תמיד אין עזרתה לדך, ופעמים רבות יאמר איש אבדתי נגזרתי ובכל זאת יביא פדות לנפשו כאשר יאמץ שארית כחו, לא כן אם יעצום עיניו ויחבק ידיו אז הן גם את אשר תמצא ידו לא יעשה; ומה גם אחרי אשר כל הרעה הבאה עלינו כיום הזה היא אך באשמתנו, כי עורים היינו ונמאן לראות, כי גם כאשר קראו באזנינו קריאה גדולה לעוררנו לקום על נפשנו אטמנו אזנינו ונמאן שמוע, וגם היום עוד לא פסה כל תקוה, עוד לא אזלת ידנו מעשות תושיה לכלנו בלתי אם נוסיף לעצום עינים ולאטום אזנים. אמת הדבר כי רבות היו בידינו לעשות לפני שנים אחדות לבנות דיק ולהעמיד חומות בצורות סביבותינו, לבל תפרץ בנו יד כל מעול וחומץ, אז כאשר ידנו היתה רוממה לו הבינונו לאחריתנו כי אז אחרת חשבנו ואחרת עשינו ולא כלינו לריק כחנו אך לשום שמות בקרבנו ולפלס נתיב לצוררינו כי יקומו ויכלו את אשר החלונו בידינו אנחנו. אבל אם גם קצרה ידנו לתקן את אשר עותנו, הנה עוד לא נבצרה כל מזמה גם היום לעשות ולהצליח, וכעת עלינו לשום עינינו ולבנו אך אל דבר אחד, אל המפלצת הרעה והנוראה אשר מאז היתה כראשית לכל אסון ולכל צרה לנו, הלא היא עלילת הדם, עתה באה העת אשר על כלנו יחד בכל הארצות ובכל המפלגות לאחד לבנו להסיר את המגפה הזאת מעל אהלינו עד עולם, ובידנו הדבר וקרוב הוא לעשותו.

כאשר בכל דבר הנוגע בנחלת עמנו רפאנו שברנו ולא נרפא כי קראנו לרופאי אליל והמה סמי מות השקונו תחת סמי מרפא וחיים, כן היה גם בדבר הזה. מאז החלה ההשכלה לעצם את עיני בני ישראל ולהכות בסנורים את ראשיהם וחוזיהם לבל יחזו נכוחות, מני אז החלו לבנות להם בתים בלי מסד וטפחות על ערמות עפר וחול, אשר היו אחרי כן קבריהם.

את תורת ישראל אשר היתה מורשה קהלת יעקב, ואשר רק על פיה עלה איש לגדולה לנהל את העם והיא היתה החבל המרתק את כל העם יחד ועליה הקדישו את נפשם כי על כן בה עשו גם גדולות ונפלאות, אותה הרחיקו מעל גבול ישראל ויתנוה לעיני העמים; אהלי התורה השביתו בחזקת היד ותחתיהם גִדלו אחדים אשר ישמיעו התורה בשפת הארץ למען יראו העמים את חכמתם ובינתם וייראו מהם. החנפים המכזבים האלה הציגו את התורה למשל ולשנינה בקרב עמם ויתנוה ככלי אין חפץ בו, ככלי מלא בושה וכלימה לבעליו ועל כן הרחיקו מעליה לבות בני הנעורים אשר בושו גם לדעת דבר מדבריה, והם המה המורים האלה, בקשו שכר הרבה יען כי הראו כבוד התורה לגוים, אבל הגוים מאנו לשמוע חכמתם ובינתם ועוד יותר מאנו לירוא מהם, כי שקר הוא הדבר מאין כמוהו, אשר העבירו במחנה היהודים כי דברי המליצים לישראל בשפת העמים יקָראו ויקרבו לבות בני הארצות אל היהודים, שקר הדבר מאין כמוהו, כי מבני העמים אין קורא דבר בדבר היהודים ואם גם בשפת הארץ נכתב, וכל אשר יכתבו על אדות היהודים אך למען היהודים הוא ולא למען בני העמים; אבל אם כן הוא הלא אך הבל היה כל יגיעם לכתוב את דברי התורה בשפות העמים, הלא בני ישראל יכלו ללמוד גם עברית ובני העמים דעת לא יחפצו בכל אשר לישראל, ועתה ימאנו גם בני ישראל אשר למדו להיות כגוים לדעת אף מה בכל הנוגע בנחלת ישראל, וכאשר הצליח בידיהם להקים הריסות עמם ולתת לו כבוד בעיני העמים על ידי ספריהם ומליצותם כן הועילו להם גם מלחמותיהם בקסת הסופרים בלשון עם ועם⁴.

לוּ חכמו בני האדם על ידי ספרים וסופרים כי אז כבר מלאה הארץ דעה וכל בני האדם היו חכמים מחֻכּמים ולוּ היטיבו בני האדם דרכם ויוכחו לדעת את האמת איזה מקומה על ידי ספרי מליצה וּוכוח כי אז כבר היו לבני עליון כלם ושקר ורשעה נכחדו כליל מכל הארצות, אבל את הספרים יקראו רק הבוחרים בהם, היינו אלה אשר כפיהם ולבם ידברו, ואל דברי מתנגדיהם לא ישיתו לב. הנה בדבר משטרי הארץ והממלכות תלחמנה מפלגות שונות במלחמת תמיד ואשה תמטיר על רעותה גפרית ואש ובכל זאת לא תשבה אחת שבי מרעותה, יען כי בעלי המפלגה השניה לא יקראו דברי בעלי המפלגה האחת ואם יקראו ירגזו ויתקצפו ויתגעשו ויאמרו כי שקר בפיהם כן אך לשוא הרבו סופרי בני ישראל בלשונות העמים להתם חטאת ולכלות פשע, כי לא אף אחד משונאי ישראל שם לדברים האלה את לבו. לוּ היה כח בידי ספר להפוך לב אדם לקוראיו כי אז די כח היה במחברת “התלמוד” להחכם דייטש להרבות אוהבי התלמוד כחול הים, וכמה המה בבני העמים אשר קראו את הספר וכמה המה מבני ישראל אשר קראו בו? וכן הועילו כל הספרים והמגלות אשר נכתבו למאות ולאלפים בשפות השונות בדבר עלילות הדם אך לסופריהם, כי היהודים שלמו להם במחיר עמלם אשר לא הביא ברכה לאיש ולא יוכל להביא ברכה לאיש. הוא לא הביא ברכה יען כי העם הנפתה להאמין בעלילת הדם לא על פי ספרים וסופרים נפתה כי אם על פי דוברי עמל ואון במו פיהם בבתי המשתה ובראש חוצות בתתם על פי שומעיהם יין ושכר כאהבם, ולאלה אף אם ירבו כחול ספרים להכזיב מלי מפתיהם הן אך הבל יגעו, ושוטני היהודים מעלילי העלילות לא שמו אליהם לבם וגם לא הביטו בהם, ולא יוכל להביא ברכה כי לוּ גם קראו אותם לא האמינו בהם, כי אז אמרו אך שקר בפיהם ואת האמת יכחדו תחת לשונם. ולוּ גם האמינו השוטנים כי אמת בפיהם גם אז לא הועילו ברב או במעט, כי האמנם כה נבער ונכסל עד להאמין כי השוטנים האלה מאמינים בתם לבבם וישרת נפשם בעלילת הדם וכיון שנוכיח להם משוגתם אז ישובו מאון ויקראו בלב נשבר: סלחו ומחלו! אך פתי מאין כמהו לא יבין כי כל הצוררים וכל הנוהים אחריהם וכל השופטים יחד ידעו נאמנה כי אין בכל העלילה הזאת אף דבר אמת אחד, כי מראשיתה ועד סופה היא מולדת שאול הורה והוגה מלב בני בליעל מאין כמוהם, המה יודעים כלם כי לא ליהודים דרוש דם הנוצרים, כי אם כי יש נוצרים השואפים לדם היהודים ועל כן יאמרו כי היהודים יבקשו את דמם, זאת המה יודעים כלם כמונו, ובכל זאת יוסיפו לעולל עלילות ברשע ויוסיפו להביא במשפט ולהעלות את העלילה על שפת לשון, ואם בוגדים כאלה יחדלו מפשוע יען כי סופר יהודי יכתוב מחברת שבה יכזיב את העלילה הזאת?! אם ימָצאו בנו אנשים המאמינים בדבר הזה אז נראה בעינינו מארת התוכחה: והיית משוגע ממראה עיניך. המה יודעים זאת נאמנה גם מבלי כל אות ומופת מסופרים וספרים כי כל עלילותיהם בשקר יסודן, ולאלה אשר לא יבינו זאת לא יוכיחו גם הספרים מאומה כי באמת הבל הבלים המה כל הראיות אשר הביאו ואשר יביאו כל הסופרים נגד עלילת הדם, כי סוף סוף יאמרו השוטנים כי קבלה היא בידי היהודים מפה אל פה ולא בכתב, ואם גם נוצרים העידו כי שקר היא אז יאמרו כי השחד עור את עיניהם⁵ או כי לא ידעו כל מסתרי היהודים הגלוים רק להרבנים ויחידי סגולה; ואם יביאו להם ראיה כי להיהודים אסור הדם מכל וכל אז יאמרו: למצוה שאני; ואם יוכיחו להם כי גם על כל הנוצרים הראשונים העלילו עלילות הדם אז יענו: גם אנחנו לא נדע אם לא אמת בהעלילות אחרי כי הנוצרים הראשונים לא נבדלו עוד מקהל היהודים ויחזיקו במצות רבות כמוהם ורק אחרי שנפרדו מקהלם רק אז חדלו מעשות את התועבה הזאת. וכן על כל ראיה והוכחה יש להשיב, ובכן הן בטלות מעיקרן לגבי צוררי ישראל. ואם השכל הישר לא יבינם בינה ולא יפקח עיניהם להבדיל בין אמת לשקר הנה אך לשוא יעשו עט סופרים, כי אמנם גם מבלי כל ראיה והוכחה מהדת ודברי הימים, אשר לההמון אין חלק ונחלה בהם, הנה השכל הישר והמשפט הנאמן על פי המחשבה יקום ויוכיח בהם ונכזבו כי שקר היא העלילה הזאת, ולו אך חפצו להוכח כי אז השיבו אל לבם:

א. לו נחוץ היה באמת דם להיהודים, כי אז כבר נתפשו בכף זה כאלפים שנה, ולו נתפשו בכף בפעל כי אז כבר לא נשאר להם שם וזכר, כי מי זה עמד לימין עם אוכל אדם?

ב. לו לקחו היהודים דם, כי אז נאבדו בכל שנה ושנה ובכל עיר ועיר נפש אחת או נפשות רבות ולו גם אך נפש אחת לכל קהלה רצחו, כי אז נחוצות היו יותר מעשרת אלפים נפשות שנה בשנה, ואם כן אחרי אשר אך פעם אחת ביובל שנים יחַיו את העלילה ואך בעיר אחת אין לך אות נאמן מזה שכל הדבר בשקר יסודו.

ג. מדוע לא יקרה כדבר הזה בארצות אשר שם יושבים בני ישראל לבטח ובעתים אשר לא ירדפו אותם ורק בארצות אשר שם ירדפו אותם ובעתים אשר יבקשו תואנות להם רק אז תאבדנה נפשות מקהלם?

ד. מדוע זה לא קרה אף פעם אחת כי יצא דבר משפט ברור כשמש כי היהודים נתפשו בכף?

ה. ומה יעשו בני ישראל בארצות אשר אין שם נוצרים?

ו. ועל כלם האם כה הֻכּו כל בני ישראל בשגעון כי ירצחו נפש בעירם? הלא המה יודעים מראש כי ירֻדפו באף ובאכזריות חמה אם תחסר נפש מהעיר ולמה זה הבל יהבלו לעשות כזאת? הן אם דם נחוץ להם האם לא יוכלו להביאו ממרחק? הן כמה וכמה נפשות אובדות תמצאנה אשר אין להן גואל ומושיע ואין דורש ומבקש להן ואם לדמן דרשו היהודים כי אז נשפך כמים ארצה באין יודע, וגם מארצות אזיא ואפריקה מצאה ידם להביא את האומר היקר הזה במחיר מבלי אשר יקום איש להתגרות בהם, ובכל זאת יבערו כלם ויהיו כמשוגעים לגזול נפשות בערי מושבותם, נפשות אשר להן גואלי הדם, נפשות אשר בעבורן תצת כאש חמת כל יושבי הארץ עליהם!! – הן כל איש אשר לו מוח בקדקדו יענה כרגע ויאמר: שקר הדבר! גם מבלי כל ראיה והוכחה מהדת ודברי הימים, וגם אם יקומו אלפי שוטנים כראהלינג ודומהו, יאמר כי משגעים או בני בליעל המה. כזאת השיבו אל לבם לו חפצו וגם מבלי כל מחברת על דבר עלילת הדם נוכחו כי שקר היא, אבל הוא הדבר כי המה לא יחפצו לדעת האמת, המה יודעים כי שקר בפיהם, כלם יחד כמעלילי העלילה כן החוקרים והדורשים וכן גם השופטים אשר ישבו כסאות למשפט ידעו נאמנה לא רק כי שקר בהעלילה, כי אם גם כי איש לא יאמין בה, רק תואנה בקשו ואותה מצאו ולרגלי התואנה הזאת כאשר הביאו נפשות אחדות לבית האסורים בדבר המשפט, הנה אז מצאה ידם לשלוח דבריהם עד למרחוק ולהשמיע כי אמת הדבר והאות כי השופטים הביאו את הפושעים במאסר, ואך זה היה חפץ הצוררים עם השוטנים גם יחד, אך להקים את ההמון ביהודים, להאריך את הבקרת ולאחר את יום המשפט למען תמצא ידם בין כה וכה להשמיע לכל כי נכון הדבר כנכון היום ולהפיץ בכל הארצות את דבר העלילה, וחפצם זה הצליח בידם, כי בין כה וכה דברו יותר משנה בלי חשך בדבר ויך שרשיו על תלמי לב ההמון, אשר יאמין עתה אחרי אשר יצאו הנאשמים זכאים מלפני הדין, הרבה יותר בהעלילה הזאת מאשר האמין בה בטרם אשר הובאו עד בית הבור, ומה גם אחרי אשר גם עתה מרבים צוררינו לשלוח דבריהם עד למרחוק כי רק מיראה הטו השופטים משפט⁶, גם יתנו לשמצה וגדופים את השופטים עם הקטיגור אשר נהפך לסניגור, וההמון יתגעש נגד הנקיים אשר יצאו נקיים וישפוך עברות אפו על כל היהודים כמו לוּ נמצאה באמת עולתה בהם. ואם כן מה הועיל לנו המשפט הזה כי יצאנו זכאים? הלא אחת היא לנו? ולוּ גם שפטו אותם במשפט מות גם אז לא רע היה חלקנו מעתה, כי אלה שלא יאמינו בהעלילה לא האמינו גם למרות דבר השופטים ואלה שיאמינו יאמינו אף המה למרות דבר השופטים. הן זאת יבין כל איש כי לא אך בהאמללים האחדים בקשו הצוררים לעשות נקמות, לא רק למען תלות אביונים אחדים על עץ היה כל הרעש הזה, כי אם המה דמו להביא שואה על כל היהודים בהראותם אשמת אחדים והחפץ הזה הצליח בידם, וביום הזה וכן גם בימים הבאים יוכירו בשם העלילה הזאת ואותה ירימו על נס לארך ימים. ואם אך ראו פעם אחת כי הצליח בידם להביא חפים מפשע עד בית הבור ולענותם בכל ענוים אכזרים ולהקים שאון בכל איירופא כלה יותר משנה, ולהם לא נעשה דבר בלתי אם כי הנאסרים יצאו ממסגר, הן לא תבּצר מהם מזמה לעשות כמשפט הזה בכל שנה ושנה, ובלי ספק כן יעשו מעתה שנה בשנה, כי כל איש אשר ראה תהלוכות המשפט הזה הוא ידע ויבין כי לא יעשו משפט בהרשעים, כי מרומים ישכנו ויד המשפט לא תבואם, ואת אשר עשו היום יעשו גם למחר באין מפגיע, כי לא יד ההמון היתה בכל אלה כי אם מהשר היועץ בממלכה בכל דבר חק ומשפט עד היושבים על המשפט ידי כלם נגֹאלו בעול הזה ומי זה יקריבם למשפט? הוא הדבר אשר אמרתי: רק עוד נצחון כזה וכלנו אבדנו! וכן יהיה בלי כל ספק אם לא נקדם את פני הרעה. ועל כן עת היא כי נחקורה ונשיבה אל לבנו, כי הבל עזרת הסופרים המתוכחים ושוא תשועת גם דבר משפט כזה, כי אלה וכאלה לא יקומו לנו ביום עברה, ואם נחפוץ לקדם פני הרעה לבל תוסיף להביא עלינו שואה בל נדע שחרה הנה אין דרך ואין עצה אחרת בלתי אם לעשות ככל אשר תמצא ידנו כי יצא דבר מלך ושלטון כדבר משפט גלוי לכל כי העלילה הזאת בשקר יסודה וכל המעלה אותה על שפת לשון מלשין הוא ומוציא דבה וכמלשין ומוציא דבה יובא בפלילים, רק אם יצלח בידנו לעשות את הדבר הזה אז נדע כי הקימונו לנו מצודות מפני צר ואויב. ואם אמנם לא נכחד ממנו כי הרבה שלוחים והרבה עלילות לצוררינו גם מבלעדי עלילת הדם, ואם יצא דבר משפט כי אסור להשתמש בה אז ימצאו עלילות למדי גם בלעדה, כאשר כן יעשו גם היום, אבל עלינו להתבונן ולשפוט מישרים כי לא ככל העלילות עלילת הדם היא. כל העלילות הן עלילות בשעתן ומקומן ותהיינה לחטאת רק להנאשמים, בעת אשר עלילת הדם עלילת הגוי כלו הוא; וזאת שנית כי כל העלילות לא נתעבות הנה ולא תכינה שרש פורה ראש על תלמי לבב העם כמו העלילה הזאת; ובשלישית כי נגד יתר העלילות לא נוכל לעשות דבר, כי הנה תציצנה כעשב השדה, בעת אשר נגד העלילה הזאת תמצא ידנו לקום ולהכחידה, ואין אנו בני חורין להבטל מהמלאכה אשר בידנו לעשותה רק יען כי אין בידנו לעשות הכל, וכל איש לבב ידע ויודה כי העלילה הזאת תכביד על כלנו הרבה יתר מכל העלילות שבעולם. ואם אזלת יד מסתום פי כל שטן ופגע רע הנה למצער תכלה הרשעה הזאת מקרב הארץ, הרשעה אשר לפתח בית המשפט תרבץ…

ואל יחשוב איש כי כבד הדבר ממנו ולא נוכל לעשותו, כי לא כן הוא, כי אם אך ימצאו בנו אנשים אחדים אשר יבקשו להקדיש אך מעט מעתם למען עמם הנה אז עשה יעשו וגם יכול יוכלו. וזה הדבר אשר עליהם לעשות.

הנה מודעת זאת כי לב הקיסר ולב רוב שרי הארץ בארץ הזאת טוב עלינו, ולו גם לא כן היה, גם אז לא יספוק איש כי הקיסר ושריו יחפצו לדעת הדבר אל נכון, ולא די הוא אם רק לא יאמינו בעלילת הדם, כי אם נחוץ הוא שידעו ויוכחו לדעת כי בשקר יסודה, ואחרי אשר יוכחו אז על נקלה תמצא יד היהודים לבקש ולהתחנן מלפניהם שיחֹקו חק ולא יעבור כי שקר היא העלילה הזאת, ואין דבר קל מזה להוכיח להמלך והשרים כי שקר בפי כל המעלילים, הן רבים הם כיום חכמי נוצרים בכל הארצות אשר ידעו ויבינו בספרי ישראל בתלמוד וכל המפרשים והפוסקים אם רב ואם מעט, רבים המה מחכמי הנוצרים אשר כבר כתבו מחאות נגד העלילה הזאת כמו הפרופ' דעליטש יחי' וחכמים רבים באנגליא, אבל דבריהם בנחת נשמעו רק לאלה אשר בקשו לשמוע אותם בעת אשר דברי הצוררים נשמעים בקולי קולות, אבל אם יתאספו חכמים רבים נוצרים מארצות שונות לאספה אחת והמה יבחנו דברי השוטנים וישמיעו אחרי כן משפט באלה ובשבועה כי שקר כל הדברים האלה הן אז יהי הדבר הזה לאבן פנה לחק חדש כי העלילה הזאת בשקר יסודה. אשר על כן החובה והמצוה כיום הזה על ראשי העיר וויען ופעסט כי יקומו יחד ויגישו בקשה אל הקיסר כי יואיל לפנות אליהם ולעשות כבקשתם והיא: לקרוא אספת חכמי נוצרים המבינים בתלמוד וכתבי הקדש וכל ספרי ישראל לעיר וויען, והמה יתיעצו יחד ובידם יהיה לבחור להם עוד אנשים כחפצם והמה יועידו למשפט בקריאה גלויה לכל את כל אלה שיאמרו כי ידעו דבר מעלילת הדם כי יקומו ויוכיחו לעין כל בהאספה, והיה אם לא תמצא ידם להוכיח ויצא דבר ברור מפי כל האספה כי בשקר או מבלי דעת דברו השוטנים מה שדברו, או אז יבקשו היהודים כי יוחק לחק ולא יעבור כי אסור הוא לדבר דבר הן בכתב והן בפה בעלילה הזאת.

ובדברי הבקשה יוכלו לתת אלה הטעמים לבקשתם: א) כי סכנה מרחפת על פני רבו רבבות תושבי הארץ אשר ישאו במשא וכל מס ככל יתר יושבי הארץ וכל עוד אשר לא יסכרו פיות המקטרגים בכח המשפט יוסיפו לשום בהם שַמות. ב) לרגלי העלילה הזאת יהיו השופטים והמשפטים לבוז, כי יש ביד נבל אחד להדיח המון שופטים בדרכים עקלקלות. ג) כי על ידי זאת ילמדו רבים לשקר בעדות שקר ולקחת שחד. ד) כי גם לנוצרים אין בטחון עוד לרגלי העלילה, כי מי זה יערב לנו אם לא ישלח איש ביד רעהו למען שום עלילות לבני ישראל, וכל מרצח לא יפחד עוד לרצוח נפש בדעתו מראש כי יש לאל ידו לטפול האשמה בראש כל בני ישראל. מפני הטעמים האלה, הנה אך טוב יעשו המלך והשרים לא רק להיהודים כי אם לכל הארץ באספם אספה כזאת ובאסרם על פי האספה להעלות עוד את העלילה על שפת לשון.

ודי יהיה גם אם רק בארץ אחת יוחק החק הזה גם אז יסכרו פיות כלם עד עולם, ומה גם כי נוכל לבטוח כי רוב הארצות, אשר משפט להן לקו, תקבלנה גם הנה את החק הזה בלי כל טענה ומענה. ואל נכון נדע כי ימצאו נדיבי לב אשר יתנו את הכסף הדרוש להוצאות האספה הזאת אם אך ימצאו אנשי לב אשר לא יחוסו על עמלם ועתם. ובדבר הזה צפונה כיום טובה הרבה ועל ראשי חברת כי"ח החובה לצאת בראש, ומי יתן ויתעוררו ויקומו ויעשו עד מהרה כדבר הזה, ואם חלילה יתרפו בדבר הזה ומאיזה סבה ימאנו להוציאו לפעולת אדם, או אז דם הנאשמים בימים הבאים על ראשם יחול. נקוה כי ימי הרעה פקחו עיני ראשינו לראות נכוחות הרבה יותר מאשר ראו עד כה⁷.