מראשית המאוׂרעוׂת וּמיד אחריהם חי בּי הרגש כּי הדבר המסוּכּן בּיוׂתר בּשבילנוּ זוׂהי מבוּכה פּנימית. לא חששתי כּל כּך לערבים, לא חששתי כּל כּך לאנגלים, לא חששתי כּל כּך למצבים פּוׂליטיים, חששתי קוׂדם כּל לזה שמצב הענינים בּציוׂנוּת עלוּל להתגלגל למבוּכה רעיוׂנית ונפשית פּנימית, דבר שיכוׂל לעלוׂת בּיוׂקר לתנוּעתנוּ, אשר המוּנח “מבוּכה” תוׂפס בּה מצב מיוּחד, כּנראה, כּבר מימי “מוׂרה נבוּכים”. כּבר בּשנוׂת 1905–1904 סבלה התנוּעה מהמבוּכה של הטריטוׂריאַליוּת, אחר כּך מהמבוּכה של שׂפוׂת, מהמבוּכה של הסוׂציאַליזם והלאוּמיוּת היהוּדית. וּמי שרוׂאה את ראשית המבוּכה בּין הנוׂער של העליה השלישית וּמה שמתרחש בּמידה לא קטנה בּתוׂך הנוׂער שנוׂלד כּבר כּאן בּארץ, מי שרוׂאה כּל זאת מוּכרח להוׂדוׂת שבּתנוּעתנוּ אנוּ, שאינה הוׂלכת בּדרכים סלוּלוׂת כּתנוּעוׂת פּוׂעלים אחרוׂת, המוׂמנט של מבוּכה הוּא רציני עד מאד, שמוּכרחים לדאוׂג לוׂ כּמוׂ לענינים פּוׂליטיים. ולא חשוּב הדבר אם בּאיזוׂ שאלה פּוׂליטית אַקטוּאַלית קיימוׂת בּין חברים בּמפלגה אחת סברוׂת שוׂנוׂת וּנטיוׂת שוׂנוׂת; אבל חשוּב מאד שבּדברים הנפשיים, שעליהם מתבּססת הפּעוּלה הפּוׂליטית, יהיוּ הערכה משוּתפת ורצוׂן משוּתף.

אביא דוּגמאוׂת אחדוׂת, איך דרכינוּ בּארץ הוׂלכוׂת ונפרדוׂת לפעמים לא מתוׂך זה שאין אנוּ עוׂשׂים בּיחד את הדברים המעשׂיים, כּי אם משוּם שהגישוׂת וּנקוּדוׂת-המוׂצא הן שוׂנוׂת לגמרי. אביא, למשל, דוּגמה מתוׂלדוׂת “בּרית שלוׂם”. הקבוּצה הזאת נוׂסדה בּערך לפני חמש שנים. נדמה לי שזוׂ היתה השנה הראשוׂנה של “דבר”. “דבר” פּגש בּשׂמחה את השביתה אצל וילנד. והיה ויכּוּח על זה. אוּרי צבי גרינבּרג יצא נגד. בּילינסוׂן כּתב אז מאמר, אם אינני טוׂעה, בּשם “השעה הדוׂחקת”. וּבערך בּזמן ההוּא בּאה קבוּצת אנשים, כּוּלם ידידים פּרטיים, אנשים הגוּנים, ויסדוּ את “בּרית שלוׂם”. הוּזמנתי אז והוּזמן גם בּן-גוּריוׂן; אינני יוׂדע אם ארלוׂזוׂרוׂב הוּזמן אז לישיבה הראשוׂנה. הישיבה היתה מענינת. השתתפוּ בּה אנשים כּד“ר י. טהוׂן, ד”ר רוּפּין, הוּגוׂ בּרגמן, י. שפּרינצק, יצחק אפּשטיין. והנה הם שאלוּ אוׂתנוּ: אתם מדבּרים על “אִרגוּן משוּתף” (מתוׂך שיגרה כּללית אני אוׂמר “ארגוּן משוּתף”, אוּלם אינני גוׂרס את הטרמין הזה), וּבכן אתם בּעד ארגוּן הפּוׂעל הערבי, אנחנוּ פּה רוׂצים ליסד מין חבוּרה, שהיא עוׂמדת על חשיבוּת הדברים. אם כּי אין פּרוׂטוׂקוׂל מהישיבה ההיא, אוּלם אני זוׂכר בּערך את הדברים שאמרתי אז. אמרתי: אנשים אינם יכוׂלים להתאַחד רק על יסוׂד זה שהם מאוּחדים בּיחס אנוׂשי לערבי, – דבר שהוּא אצלם היסוׂד של כּל הפּרוׂבּלימוׂת הפּוׂליטיוׂת – יחס אנוׂשי לשכן, אוׂ ההכּרה הפּוׂליטית של השאלה הזאת, אוׂ הרצוׂן לפתוׂר אוׂתה בּדרכי שלוׂם. אין זה מספּיק, לפי דעתי. אני אוּכל לפתוׂר את השאלה הערבית יחד עם האנשים שאני מאוּחד אִתם בּשאלוׂת החיים העיקריוׂת, שאני מאוּחד אִתם בּשאלת הציוׂנוּת, בּשאלת העליה היהוּדית, שאני מאוּחד אתם בּשאלוׂת הסוׂציאַליוׂת. אינני מתאר לי שגישה סוׂציאליסטית אל השאלה הערבית וגישה קפּיטליסטית היא אחת.

בּדברים אלה היה אז משוּם הבּעת עמדה מעמדית, מכּיון שלא יכוׂלתי לוׂמר לאנשים שישבוּ שם: אתם אינכם חסידים גדוׂלים כּל כּך של עליה, אתם אינכם הֶרצליסטים; אתם אינכם מאמינים שבּארץ-ישׂראל יהיה כּוׂח-משיכה ליהוּדים. לא היה יסוׂד לדבר הזה. אבל אמרתי שני דברים יסוׂדיים: אינני “אחד-העמי”; בּשבילי יש צוׂרך בּציוׂנוּת המבקשת פּתרוׂן להמוׂנים יהוּדים; אני רוׂאה את שאלת השכנים מתוׂך השקפה סוׂציאליסטית. בּשׂיחוׂת עם הוּגוׂ בּרגמן ור' בּנימין הייתי אוׂמר להם: מדוּע אתם מתחילים את הפּרוׂבּלימה הערבית דוקא מפּרלמנט? אצלנוּ פּרוׂבּלימה זוׂ מתחילה מדאגה לפּוׂעל הערבי. ואין זה מקרה. עכשיו כּוׂתב הוּגוׂ בּרגמן שזה פטאלי, שההסתדרוּת עוׂמדת עדיין על ההשקּפה של סקציוׂת לאוּמיוׂת ואינה עוׂלה על הדרך של בּין-לאוּמיוּת. בּכל החוׂברוׂת של “שאיפתנוּ” לא העלוּ אנשי “בּרית שלוׂם” שוּם שאלה בּענין “הארגוּן המשוּתף”. אמרתי להם, תקדישוּ חוׂברת לשאלה זוׂ. אוּלי זוׂכר מי שהוּא איך היוּ מזכּירים לפני שלוׂש-ארבּע שנים בּעתוׂן “הארץ” את “הארגוּן המשוּתף”, זה היה כּעין בּיטוּי שאינוׂ בּגדר הטוׂן הנאה בּחוּגי האינטליגנציה הלאוּמית, אפילוּ בּחוּגי האינטליגנציה הפּרוׂגרסיבית. ואז ניסיתי לפנוׂת לחוּגים של “בּרית שלוׂם” ואמרתי להם, אוּלי אתם תקבּעוּ יחס לדבר זה. ואנוּ רוׂאים שהאנשים לא יצאוּ לדבּר בּשאלה זוׂ.

נוׂכחתי שלא יתכן לגשת לדבר אם אין בּסיס משוּתף. בּמחשבוׂת מסביב לשאלה הערבית נתגלוּ תהוׂמוׂת נפשיים, לגמרי מחוּץ ליחס לערבים. מגוּחך יהיה לחשוׂב שבּתוׂך כּל הישוּב העברי ישנה רק אוׂתה הקבוּצה, הבּטוּחה בּעצמה וּמכריזה על כּך השכּם והערב, כּי היא מלאה אוׂתוׂ היסוׂד ההוּמַניסטי, אוׂתוׂ היסוׂד האנוׂשי החפשי מכּל צל של שוׂביניוּת, ושאנחנוּ שקוּעים כּל כּך בּיצרים שוׂביניסטיים. בּמשך הזמן האחרוׂן הוּברר שהניגוּדים היסוׂדיים הם לָאו דוקא מסביב לשאלה הערבית. מאחוׂרי זה עוׂמדים דברים חשוּבים יוׂתר, כּמוׂ היחס לאוּמה, היחס לתרבּוּת העברית, היחס של כּבוׂד ואֵמוּן לאיש האוּמה. לעתים קרוׂבוׂת, כּשאני רוׂאה מה שאנשים אלה כּוׂתבים, אני מזדעזע. ולא מפּני שהם כּוׂתבים מה שכּוׂתבים מתוׂך אי-אמוּנה בּציוׂנוּת, כּאנשים בּעלי דעוׂת פּוׂליטיוׂת שבּעינַי הן דילטנטיוׂת, כּי אם משוּם שלדעתי חסרים להם דברים עיקריים, ראשוׂניים. אתם זוׂכרים, למשל, את הפוׂרמוּלה של אחד-העם “עבדוּת בּתוׂך חירוּת”, פוׂרמוּלה שבּזמנה היה בּה אוׂמץ-לב מיוּחד. היהוּדי ממזרח אירוׂפּה, מרוּסיה, שחי בּשעבּוּד פּנימי ולא טעם טעם אירוׂפּה מעוׂלם, העיז לזרוׂק אז את המוּשׂג הזה לעיני כּל היהוּדים הנהנים כּבר בּמשך דוׂרוׂת מהאֶמַנסיפּציה והמרגישים את עצמם כּבני-חוׂרין, פּרוׂפסוׂרים, רבּנים רפוׂרמיים. לא עלה על דעתנוּ, שנצטרך בּתוׂך הציוׂנוּת להיתקל בּכמה וכמה חזיוׂנוׂת שהם גלגוּלים חדשים של “עבדוּת בּתוׂך חירוּת”. אנחנוּ רוׂאים זאת בּמשך השנים האחרוׂנוׂת בּכמה וכמה ענינים. החזיוׂן הזה של הערכת לוׂק אצל אֶרנסט סימוׂן, הכּבוד הזה, הבּטחוׂן הזה שזהוּ פּקיד חשוּב מאד – כּמעט שאי אפשר לפרש זאת מתוׂך סברה הגיוׂנית. בּארץ יוׂשבים אנשים שאינם מסוּגלים להעריך פּקיד טוׂב, איש תרבּוּת, והנה נמצא בּינינוּ אדם חשוּב, שהוּא גילה אוׂתוׂ! אגב, הוּא לא נפגש אתוׂ אף פּעם, הוּא לא עבד אתוׂ אף פּעם, כּי אם בּאיזוׂ שהיא אינטוּאיציה הרגיש בּאוׂר הנוׂהר מלוׂק. זהוּ חזיוׂן פּסיכוׂלוׂגי אנוׂשי כּמעט יוׂצא מן הכּלל. כּשם שבּשעתוׂ הזדעזענוּ בּויכּוּח על ה“קוׂנסוׂלידציה”; משוּם מה נזדעזענוּ? האם בּגלל השאלה אם יש מקוׂם להתישבוּת חדשה, אם היא בּריאה? גם בּינינוּ היוּ ויכּוּחים על זה, אוּלם בּינינוּ היה להם אוׂפי אחר, היתה להם צוּרה מעשׂית. אבל כּששמענוּ את “הקוׂנסוׂלידציה” יוׂצאת מפּי הציוׂנים הגרמנים הרגשנוּ משהוּ אחר, הרגשנוּ את אי-האמוּן האנוׂשי, את אי-הכּבוׂד האנוׂשי למעמד הפּוׂעלים בּארץ.

בּרצוׂן שלנוּ לאֶכּספּנסיה ראוּ הם דמַגוׂגיה. הם ראוּ חוׂסר אחריוּת לעבוׂדה בּארץ אצל אוׂתוׂ האיש העוׂמד בּתוׂך העבוׂדה בּארץ. בּמקרים רציניים, בּיחוּד בּחיי תנוּעה, הויכּוּח איננוּ ויכּוּח חיצוׂני פּוׂליטי, כּי אם ויכּוּח הנוׂגע בּדברים רעיוׂניים, בּדברים נפשיים, דברים שהם קנינים עיקריים של התנוּעה. לפעמים כּשאני קוׂרא את דברי “אַחוַת הפּוׂעלים” אוׂ את דברי אנשי “בּרית שלוׂם” (הם כּוׂתבים לפעמים תזכּירים שאינם מפרסמים אוׂתם. ידוּע המכתב של אֶרנסט סימוׂן לישיבת הסוׂכנוּת בּלוׂנדוׂן, שם הרצה פּרוׂגרמה פּוׂליטית שלמה) – אני בּא לידי הכּרה, מה רבּוׂת התהוׂמוׂת בּזמננוּ גם בּתוׂך המחנה הציוׂני, אשר אין כּל אפשרוּת לגַשר אוׂתן. כּוָנתי לאוׂתוׂ הבּחוּר אשר האוׂריֶנטציה הפּוׂליטית שלוׂ (הוּא אוּלי איש הגוּן מאד) על הסיכּוּיים הציוׂניים אוׂמרת, שעלינוּ לתת לערבים התחייבוּת כּי יוׂתר מעשׂרת אלפים יהוּדים בּשנה לא יבוׂאוּ לארץ-ישׂראל, כּי הרי בּין כּך וכך לא יעלוּ יוׂתר, ועל ידי מתן התחייבוּת כּזאת הלא יוׂצרים בּסיס לשלוׂם. הרבּה מהאנשים הללוּ אינם אוׂמרים בּגָלוּי מה שהם אוׂמרים בּישיבוׂת שוׂנוׂת וּבתזכּירים. בּישיבה אחת של הועד הפּוׂעל של ההסתדרוּת הוׂדיע אחד מהם כּי עד 300,000–400,000 יהוּדים צריכים לבוׂא לארץ-ישׂראל, וּבזאת יוּשלם הבּית הלאוּמי. אינני מספּר את כּל זה לשם גילוּי חטאים. אוׂתי מענינת עצם המחשבה הזאת.

וּמשוּם זה נדמה לי שבּתקוּפה הזאת, אשר העמידה אוׂתנוּ בּפני צוׂרך הבּירוּר בּשטחים רבּים של הציוׂנוּת, לכל הפּחוׂת בּשטח הקוׂראים אוׂתוׂ השטח הפּוׂליטי, עלינוּ בּראשוׂנה לברר מה הם האפקים של הציוׂנוּת, אחרי כן – מה יכוׂלוׂת להיוׂת הדרכים הפּוׂליטיוׂת של התנוּעה הציוׂנית בּתקוּפה הקרוׂבה, וּבסוׂף – עלינוּ להתעכּב על קביעת היחסים עם שכנינוּ בּארץ. בּענינים אלה חשוּב לא הויכּוּח המעשׂי שיכוׂל להיוׂת בּיני וּבין בּן-גוּריוׂן, בּיני וּבין ארלוׂזוׂרוׂב; חשוּב יוׂתר בּירוּר האמיתוׂת היסוׂדיוׂת של התנוּעה בּשטחים האלה. אנסה לעשׂוׂת זאת על ידי הדברים המהלכים בּציבּוּר.

אני רוׂצה לדעת מַהוּ “הארגוּן המשוּתף”, מה אוׂמרים עליו, איזוּ תקווׂת תוׂלים בּוׂ, איך ניגשים לפתוׂר אוׂתוׂ. אני רוׂצה לדעת מה הפּתרוׂנוׂת הפּוׂליטיים בּשאלה הערבית, מה הם הדרכים שיכוׂלים ללכת בּהם. אוּלי גם יש לדבּר על כּך, בּאיזוׂ מידה נמצאת הציוׂנוּת בּסכּנה. אינני יוׂדע אם מוׂעיל הדבר אוׂ לא. אבל אני מדבּר על זה בּפני עצמנוּ. אני רוׂצה להעמיד לפני חברינוּ את השאלה, בּשעה שכּל העוׂלם מוּפנה נגדנוּ וגם הערבים נגדנוּ, אם בּאוׂפן היסטוׂרי אנחנוּ נמצאים מחוּץ לסכּנה אוׂ לא? חשוּב לברר ולפתוׂר שאלה זוׂ. מבּחינה פּוׂליטית אנחנוּ עוׂמדים על עֶברי פּי פּחת, כּל יוׂם מביא לנוּ אוּלי כּשלוׂנוׂת חדשים. הנצחוׂנוׂת הפּוׂליטיים שלנוּ אין להם ערך. יש אמנם ערך למַה שהוּחלט בּחבר הלאוּמים, יש ערך למַה שנאמר בּועידת פּוׂעלי האימפּריה הבּריטית, יש ערך לכך שהעתוׂנוּת ההגוּנה היא בּעדנוּ, יש ערך למכתב שבּלוּם אוׂ טוׂרַטי כּוׂתבים, אבל יש ערך גם לכך שמקדוׂנַלד מהסס, ששילס איננוּ מאמין. אין לראוׂת בּכל הנצחוׂנוׂת שלנוּ משענת פּוׂליטית. אילוּ היתה התנוּעה שלנוּ לפני מתן תוׂרה, לפני הדקלרציה של בּלפוּר, אילוּ זה לא היה קשוּר עם עליה ועם בּנין נקוּדוׂת, אילוּ זה היה בּסטַדיה שלפני עשׂר שנים, הייתי אוׂמר, עשׂינוּ גדוׂלוׂת בּשנה האחרוׂנה, העמדנוּ כּוׂח שקשה לעמוׂד בּפניו. אוּלי אפשר עוׂד להגיע בּאירוׂפּה, בּאמריקה, ואפילוּ בּאנגליה, לידי תוׂצאוׂת גדוׂלוׂת. אינני יוׂדע אם חברינוּ מעריכים את הפּעוּלה הפּוׂליטית של ההסתדרוּת בּשנה האחרוׂנה, גם את הפּעוּלה שעכשיו גוׂלדה עוׂשׂה בּאנגליה. בּכל אוׂפן אינני נוׂטה לראוׂת בּמַה שעשׂינוּ ערוּבּה לנצחוׂננוּ.

ואילוּ הייתי תוׂלה את עתידה של הציוׂנוּת רק בּדבר הזה, הייתי אוׂמר שכּל אחד מאתנוּ צפוּי ליאוּש מר, שחוׂר. ואני מצדי חוׂשש לתקוּפה פּוׂליטית שחוׂרה הצפוּיה לנוּ בּמשך השנים, כּלוׂמר, אני מוּכן לדבר הזה. ואין הדבר משנה אצלי את ענין הגשמת הציוׂנוּת, הגשמת הציוׂנוּת בּדוׂרנוּ. בּועידת “החלוּץ” בּגרמניה, שנתקיימה בּעצם ימי היאוּש, קראתי הרצאה מיוּחדת כּלכּלית, עד היכן הגענוּ בּהגשמת הציוׂנוּת וּמה היא דרכּנוּ להבּא. ואני עוׂשׂה חשבּוׂן כּזה: עשׂר השנים שעברוּ עלינוּ עד עכשיו היוּ שנים רעוׂת מאד: כּוּלנוּ לא היינוּ מוּכנים, התנוּעה שלנוּ לא היתה מוּכנה. וּמה היה לפני עשׂר שנים? פּקדוּ אז מיד אחרי הכּיבּוּש הבּריטי: “סטוׂפּ אֶמיגריישוׂן”; לא הממשלה הבּריטית פּקדה כּך, כּי אם יצא כּרוּז חתוּם בּשם אוּסישקין, וייצמן וסוׂקוׂלוׂב, כּמדוּמני, בּשם האֶכּסקוּטיבה הלוׂנדוׂנית, עוׂד לפני ה“סטוׂפּ אֶמיגריישוׂן” של הבּרנדייסיסטים. הדברים האלה השפּיעוּ על התנוּעה, בּיזבּזוּ אפשרוּיוׂת. ועל אף כּל המפריעים שהיוּ לנוּ, מפריעים כּלכּליים, פּוׂליטיים, אִרגוּניים, מראה בּכל זאת הסטטיסטיקה שלנוּ: היינוּ בּארץ 58,000 נפש והוׂספנוּ עוׂד 110,000, זאת אוׂמרת, שילשנוּ את מספּרנוּ בּמשך עשׂר שנים. וּבאחוּזים: היינוּ אז בּארץ 9 אחוּזים ועכשיו עלינוּ ל-19, אוׂ היינוּ אוּלי 10 אחוּזים והיוׂם אנוּ 20 אחוּז. הוׂספנוּ איפוׂא 10 אחוּזים. ואם בּתנאים כּאלה כּשעבוׂדתנוּ בּארץ היתה רק בּראשיתה, כּשרק עמדנוּ לעשׂוׂת צעדים ראשוׂנים, יכוׂלנוּ להוׂסיף בּכל שנה אחוּז אחד, הלא אין זה מן הנמנע שבּשלוׂשים השנים הבּאוׂת נוׂסיף עוׂד 30 אחוּז. אמנם כּל אחוּז ואחוּז יגדל אחר כּך יוׂתר ויהיה יוׂתר קשה להשׂיג אוׂתוׂ, אוּלם יגדל אז גם הגידוּל הטבעי שלנוּ בּארץ, יגדל הנסיוׂן, יגדלוּ גם הדברים שאנחנוּ עוׂשׂים. עכשיו אנחנוּ יוׂצרים בּסיס. בּזמן שהמבקרים שלנוּ, כּמוׂ הפּרוׂפסוׂר הירש, בּוׂנים את התנגדוּתם על יסוׂד של סטטיסטיקה. המתנגדים שלנוּ משתמשים בּזה, אוּלם הסיכּוּיים שלנוּ בּארץ תלוּיים לגמרי בּדבר אחר. מה שעשׂינוּ בּארץ אינוׂ נערך רק בּ-110,000 אנשים שנוׂספוּ בּה; יכלוּ לעלוׂת בּ-50,000 יוׂתר אוׂ בּ-20,000 פּחוׂת, הדבר הזה חשוּב לנוּ מאד, אבל לא הוּא הקוׂבע העיקרי. השאלה היא בּאיזוׂ מידה המעשׂה שעשׂינוּ בּארץ יצר לנוּ בּסיס לכלכּלה, בּאיזוׂ מידה הרכוּש שיצרנוּ בּארץ יש לוׂ ערך. יש להעריך את החוׂמר האנוׂשי שלנוּ, את האדם שבּוׂ. בּחוּג שלנוּ אין לנוּ להפריז בּנידוׂן זה, אבל הרכוּש האנוׂשי שלנוּ הוּא גדוׂל ועצוּם. בּעצם רק העליה השלישית פּתרה את השאלה אם עם ישׂראל מסוּגל לבנוׂת ארץ אוׂ לא. העליה השניה נתנה הוׂכחה שאמנם יש עוׂד יחידים בּאוּמה, שעוׂד לא אבד היחיד בּישׂראל המוּכן לתת את נפשוׂ על הגשמת הציוׂנוּת. זה היה ענין אינדיבידוּאלי, ענין של מעטים. אבל שדבר זה יוּכל להתפּשט בּתוׂך המוׂנים, שאוׂתם הדברים שנחשבים למעשׂי-גבוּרה אינם עוׂד ענינם של אוּדים מוּצלים מאש, – את זאת הראתה העליה השלישית.

עשׂר השנים של עבוׂדה הוׂציאוּ את התנוּעה לדרך הרחבה. התוׂכן הנפשי של ההתלבּטוּת שלנוּ עד המלחמה וּמאחרי המלחמה, התוׂכן הנפשי של י. ח. בּרנר וא. ד. גוׂרדוׂן ושל כּוּלנוּ היה: האם יכוׂלים אנחנוּ לעבוׂד אוׂ איננוּ יכוׂלים? היש ידים לישׂראל אוׂ אין ידים לישׂראל? את ראשית הפּתרוׂן לבּעיה הזאת נתן הפּוׂעל העברי: בּאה ההסתגלוּת הזאת של ההמוׂנים לעבוׂדה, נתגלה כּוׂח היצירה, עוּבדה שמוּכרחים להוׂדוׂת בּה המהנדסים של רוּטנבּרג, שמוּכרחים להוׂדוׂת בּה המהנדסים הנוׂצרים בּנמל חיפה; וגם מקטרגים שנזדמנוּ אתם בּזמן האחרוׂן היוּ מוכרחים להכּיר בּזאת. אני חוׂשב שרכשנוּ רכוּש שבּשביל כּל משק וּמדינה הוּא בּעל ערך רב. ערכּוׂ בּעיקר אינוׂ בּוׂ בּעצמוׂ, כּי אם בּמידה שהוּא משמש בּסיס להתפּתחוּת משקית נוׂספת. הנה, למשל, לגבּי גידוּל הבּננוׂת בּעמק הירדן, אוׂ גידוּל האֶשכּוׂליוׂת בּעמק יזרעאל: לא זוׂ השאלה בּאיזוׂ מידה האֶשכּוׂלית כּבר הצליחה לפרנס את העוׂבד – בּנדוׂן זה היא נתנה אוּלי מעט מאד – אוּלם אם סימפּסוׂן מוּכרח לוׂמר שהיא האשכּוׂלית המצוּינת בּעוׂלם והיא יכוׂלה לגדוׂל לא רק על חוׂף הים כּי אם על ידי השקאה גם בּכל עמק בּית-שאן, הרי הרכוּש הזה שרכש איזה פּוׂעל בּדגַניה אוׂ בּעין-חרוׂד על ידי פּיתוּח הענף הוּא רכוּש לאוּמי עצוּם. כּיוׂצא בּזה, רכוּש המַחלבה, השבּחת הגזעים – כּל הדברים האלה שבּכל מקוׂם ממשלוׂת משקיעוׂת בּהם סכוּמים עצוּמים. כּך אנחנוּ צריכים להשקיף, אם רוׂצים אנוּ להעריך את פּעוּלתנוּ מבּחינה היסטוׂרית, מבּחינה ציוׂנית. התעשׂיה שלנוּ בּארץ ערכּה לא רק בּמה שהוּשׂג, בּמה שהיא מעסיקה 6,000 פּוׂעלים. היא עדיין בּמצב קשה מאד ועוׂד תהיה לנוּ מלחמה קשה על שוָקים, על קיוּם, אבל מי שמבין מה זאת נטיעת תעשׂיה בּתנאים כּאלה בּארץ אשר אין בּה פּוׂעל-אריג, אשר אין בּה בּעל-מקצוׂע, אשר אין בּה חשמל אוׂ מכוׂנוׂת, אוׂ חלקי מכוׂנוׂת, צריך לדעת את הערך הפּנימי של הדברים הללוּ, היוׂצרים תנאים מוּקדמים בּשביל עבוׂדה משקית הגוּנה.

יש סוּג של נוׂשׂאים להמשך העבוׂדה בּארץ, אבל אינם בּידינוּ. החוּלה – בּה מתגלה אוׂפק גדוׂל בּשביל הציוׂנוּת. הדבר כּרוּך, כּמוּבן, בּיסוּרים, צרוׂת וּמלחמוׂת. אוּלם כּל אחד מבין שהחוּלה מחכּה לנוּ. אינני בּטוּח, למשל, אם לא נאבּד את אדמת החוׂף, אדמת הפּרדסים (אם לא נשׂיגנה בּקרוׂב), אבל בּיחס לחוּלה, אם גם תהיינה הגבּלוׂת גדוׂלוׂת לציוׂנוּת, לא תקוּם חברה מבּלעדינוּ אשר תקח את המפעל הזה לידיה. בּענין זה צריך להשקיע מיליוׂנים וקרבּנוׂת. אוּלי צפוּן בּוׂ רוַח. אבל הרוַח אינוׂ מוּנח בּקוּפסה, וכשם שלחשמל ולים המלח לא בּאוּ אחרים כּשלא בּאנוּ אנחנוּ, כּך אני רואה את האפשרוּיוׂת הציוׂניוׂת שבּחוּלה. מעריכים את החוּלה בּ-200 אלף דוּנם אדמת השקאה. אינני יוׂדע זאת בּדיוּק; השאלה היא בּכלל מסוּבּכת; אבל בּרוּר הדבר ששטח זה מחכּה להתישבוּת שלנוּ. והוּא הדין לגבּי הנגב. גם את הנגב לא יהפכוּ לארץ של התישבוּת בּלעדינוּ. בּאר-טוׂביה חיכּתה עשׂרוׂת שנים עד שמצאנוּ בּה מים, אפשר היה לכתוׂב ספר שלם על תוׂלדוׂת קוׂסטינה ועל הנס שהמים נתגלוּ דוקא בּשנת החוּרבּן. כּל זה אוׂמר שאין סיכּוּיים לחשׂוׂף בּנגב את האפשרוּיוׂת ההתישבוּתיוׂת בּלי כּוׂח מיַשב מוׂדרני, שיראה בּזה לא רק עסק פּשוּט המתנהל מאליו; יש להשקיע בּזה גם השקעוׂת עצוּמוׂת, יש לסכּן גם השקעוׂת עצוּמוׂת מתוׂך אוׂפק חברוּתי לאוּמי גדוׂל.

אני מאמין גם שאדמת בּית-שאן תהיה בּידינוּ. אם כּי בּמוּבן זה הבּטחוׂן כּאן אינוׂ כּה גדוׂל כּמוׂ בּחוּלה אוׂ בּנגב: אדמה זוׂ יוׂתר קרוׂבה לישוּב, הסיכּוּיים לאינטנסיפיקציה הם בּה יוׂתר מרוּבּים, החשמל של רוּטנבּרג הוּא יוׂתר קרוׂב אליה, ויש כּבר מי שלוׂטש עין עליה מבּלעדינוּ. ואין לשכּוׂח כּי מאחוׂרינוּ נמצאים עוׂד השטחים של עבר-הירדן והחוׂרן. בּשביל האוׂפק הציוׂני הרחב הם עדיין קיימים.

אוּלם מה יש לנוּ בּידינוּ כּיוׂם מלבד השטחים המיוּשבים; יש בּידינוּ צרוׂר של אפשרוּיוׂת, אשר הן כּרגע נמצאוׂת בּידי העם העברי ואוׂתן צריך לצרף אל 170,000 היהוּדים הנמצאים כּיוׂם בּארץ. יש בּידינוּ כּיוׂם הזה בּערך 100,000 דוּנם להתישבוּת, אדמת-שלחין על חוׂף הים; בּידינוּ כּיוׂם הזה אדמת וָדי-חוארת, שטח של 50,000 דוּנם, אדמוׂת פּיק“א בּשוׂמרוׂן – קיסַריה, רביה, אדמוׂת בּשרוׂן אשר נרכּשוּ בּזמן האחרוׂן, ואדמוׂת מפרץ חיפה. ואני חוׂשב שמוּתר להביא בּמידה ידוּעה בּחשבּוׂן גם את הקרקעוׂת הפּרטיוׂת שישנן, כּגוׂן אדמוׂת מלצ’ט, אשר מחר אוׂ מחרתים תעמוׂדנה להתישבוּת עממית בּצוּרה זוׂ אוׂ אחרת. לפי זה יכוׂלים אנוּ להניח שיש בּידינוּ אדמת-שלחין בּשביל כּ-10,000 משפּחוׂת חקלאיוׂת והרי זה בּלבד נוׂתן לנוּ אפשרוּת של עבוׂדת התישבוּת ל-40,000 נפשוׂת בּחקלאוּת (אם נחשוׂב ארבּע נפשוׂת למשפּחה). וצריך לדעת מה פּירוּש הדבר הזה בּהתישבוּת הבּלתי-חקלאית. לפי שעה אחוּז החקלאוּת שלנוּ בּארץ-ישׂראל אינוׂ יוׂתר מ-25. בּאוׂפן טבעי היינוּ צריכים לשאוׂף שעל כּל חקלאי יהיוּ שני יהוּדים בּלתי-חקלאיים. למעשׂה יש לנוּ כּיוׂם, אחרי ההתאמצוּת של השנים האחרוׂנוׂת ואחרי הכּשלוׂנוׂת של העליה העירוׂנית, שלוׂשה בּלתי-חקלאיים על כּל חקלאי. אני חוׂשב שצפיפוּת הישוּב בּמוׂשבוׂת הישנוׂת עלתה על כּל הסיכּוּיים שלנוּ. כּל אחד היה חוׂשב את המספּרים שהגענוּ אליהם כּיוׂם בּיחס לצפיפוּת זוׂ לפנטסטיים, אילוּ אמרנוּ זאת לפני שנים אחדוׂת. אבל אני עוׂבר כּאן לענין אחר לגמרי. יש בּידינוּ שטח אחד שאין להעריך אוׂתוׂ בּמספּרים והוּא – מפרץ חיפה. אין זה ענין של 30.000–40.000 הדוּנמים שיש לנוּ שם. יש דברים שהם יחידים בּעוׂלם. יש נמל אחד בּארץ, יש מפרץ חיפה אחד בּארץ. בּידינוּ נמצא כּרגע המַפתח להתפּתחוּת הכּלכּלית של הארץ מחוּץ לחקלאוּת. אינני יוׂדע כּמה משקים חקלאיים אינטנסיביים נוּכל להקים שם. ודאי עוׂד הרבּה שנים נתחבּט עד אשר נמצא את ענפי המשק המכניסים שאפשר להקים בּמפרץ חיפה. ודאי עוׂד ניכּשל בּכמה דברים. אבל ערך מפרץ חיפה הוּא בּזה, שאנחנוּ הקפנוּ את הנמל של חיפה בּ”הינטֶרלַנד" גדוׂל ועצוׂם, אשר מעוׂלם עוׂד לא היה לנוּ בּשוּם עיר בּארץ-ישׂראל ואשר ישמש למעשׂה הבּסיס העיקרי לכל תעשׂיה עתידה וּלכל מסחר של טרַגזיט שיהיה בּארץ-ישׂראל. בּענין זה קיימת לפנינוּ עוׂד הראִיה הרחוׂקה של הרצל והיא לא הכזיבה. ואם בּפרט זה אוׂ אחר תנצח אלכּסנדריה אוׂ בּירוּת, אפשר לראוׂת מתוׂך בּטחוׂן גמוּר את חיפה, בּמוּבן הכּלכּלי והאיסטרטגי, כּנקוּדה החשוּבה בּיוׂתר בּכל המזרח הקרוׂב, בּכל החוׂף האסיאתי של הים התיכוׂן. רכוּש זה עדיין איננוּ נוׂשׂא פּרי.

וּלעת עתה אינוׂ אלא מעמסה בּשביל המוׂסדוׂת הישוּביים, שצריכים עוׂד להשקיע כּספים בּמקוׂם זה, אבל אנוּ מחזיקים בּידינוּ שטח שבּוׂ יהיה תלוּי בּמידה ידוּעה גוׂרל העליה היהוּדית. בּידינוּ ישנן מלבד זה שתי הקוׂנצסיוׂת הגדוׂלוׂת, אשר אנחנוּ עכשיו נהנים רק מבּנינן, אבל לא מתוׂצאוׂתיהן. ענין רוּטנבּרג כּבר נתן לנוּ כּרגע הרבּה מאד: זה היה מפעל שנתן את הדחיפה הראשוׂנה להקלת המַשבּר של שנת 1926. אבל ערכּוׂ הוּא לא בּזה בּלבד. ערכּוׂ האמיתי יתגלה רק אחר כּך, אחרי שהקמתוׂ תיגָמר. ערכּוׂ לא יהיה רק בּהוׂזלת החשמל, בּהקמת מפעלי השקאה, אלא בּזה שחברת החשמל תהיה מוּכרחה לגלוׂת בּמשך הזמן איניציאַטיבוׂת משקיוׂת גדוׂלוׂת; אגב קיוּמה תהיה החברה מוּכרחה לחפּשׂ שטחי קרקעוׂת להשקוׂת אוׂתם, לסייע להרחבת התעשׂיה כּדי ליצוׂר לה צרכּן לכוׂח-החשמל שלה.

מוּקדם עכשיו לדבּר על הקוׂנצסיה השניה של ים המלח, שאפשרוּיוׂת גדוׂלוׂת מאד צפוּנוׂת בּה. בּידינוּ ישנה הקוׂנצסיה השלישית, היא קטנה, הקוׂנצסיה של המַעינוׂת החמים בּטבריה. אני מיחס לטבריה חשיבוּת פּוׂליטית מיוּחדת, כּי מתוׂך סקירה על הכּיבּוּשים הקרקעיים בּארץ-ישׂראל צריך להניח שטבריה תהיה אחד המחוׂזוׂת הראשוׂנים שתזכּה לקוׂנסוׂלידציה הקרקעית, שהשטח כּוּלוׂ, נאמר לפי שעה מגשר ועד מגדל – לא אגיד מגשר עד העמק, אוּלם מגשר ועד מגדל – יוּכל בּתקוּפה קצרה וּבמאמצים לא מוּגזמים להיוׂת כּוּלוׂ בּידינוּ, עם עיר אשר יש בּה כּיום רוׂב יהוּדי גדוׂל. משוּם זה כּל בּיצוּר משקי קטן שם וכל רכישה קרקעית יש להם ערך. וּמשוּם ששטח זה נמצא על הגבוּל של חוׂרן אפשר שיהיה לוׂ גם ערך פּוׂליטי כּשנגיע פּעם להרחבת גבוּלוׂת ארץ-ישׂראל. בּשטח הזה ישנה גם הקוׂנצסיה האמוּרה של חמי טבריה. אוּלי אין יוׂדעים כּרגע מה לעשׂוׂת בּה, אבל פּעם יעשׂוּ בּה דבר-מה חשוּב.

איני מדבּר כּרגע על האפשרוּיוׂת הרחוׂקוׂת של ארץ-ישׂראל, אוּלם כּאשר אני מתבּוׂנן אל כּוׂחנוּ המשקי הפּוׂליטי בּארץ, אל שטחי הקרקע שיש לנוּ כּיוׂם, לרכוּש המשקי שיש בּידינוּ נוׂסף על שטחי הקרקע, ואם אני מוׂסיף לזה את הקוׂנצסיוׂת ואת ערכּן ואת הכּוׂח הדינמי הצפוּן בּהן, הרי למרוׂת הסכּנוׂת הצפוּיוׂת לנוּ, למרוׂת ההתנַקשוּיוׂת שתהיינה, אני מבּיט על זה כּעל כּוׂח מתפּתח ודוׂחף, אשר אפשר לגרוׂם לוׂ הרבּה צרוׂת, אבל אין להשמיד אוׂתוׂ. בּזה אני תוׂלה את האפשרוּת של הפּעוּלה הציוׂנית בּגוׂלה. אין לי כּל ספק שאילוּ על הציוׂנוּת לפני המלחמה היוּ עוׂברים מאוׂרעוׂת אָב, אילוּ היוּ עוׂברוׂת עליה גם המכּוׂת הפּוׂליטיוׂת שקיבּלנוּ עכשיו, לא היתה יוׂצאת מזה בּשלוׂם. אוּגַנדה אוׂ אי-הצלחתוׂ של הרצל אצל עבּד אל-חמיד היוּ כּמשׂחק ילדים לגבּי המכּוׂת שהוּכּינוּ השנה הזאת. ואז לא היה קיים מאחרי הציוׂנוּת מין חיל-מצב כּזה, אשר יעמוׂד ולא יזוּז, אשר יהיה קשוּר בּמקוׂם בּשרשיו. את כּל החיל של הרצל אפשר היה להשיב בּנשיבת רוּח קלה. מה שיש לנוּ היוׂם הוּא דבר אחר לגמרי. אם הציוׂנוּת בּתוׂר תנוּעה תיכּנס כּיוׂם למצב של יאוּש גמוּר, אם אלמנטים ידוּעים בּתוׂכה יגיעוּ לידי אַפּטיה גמוּרה, הרי הכּוׂח אשר יֶשנוׂ בּארץ, האינטרסים החיוּניים של מפעלים משקיים גדוׂלים, הם כּל כּך גדוׂלים שיעצרוּ בּעדם. אני מוׂסיף לזה גם את כּוׂחוׂ של הפּוׂעל בּארץ, את תפיסת הדברים שלוׂ.

התפיסה הרעיוׂנית שלנוּ הצילה את התנוּעה הציוׂנית מן היאוּש. אילוּ הישוּב וּתנוּעת הפּוׂעלים לא החזיקוּ מעמד בּמצב הזה, מי יוׂדע מה היה לציוׂנוּת. בּזה אני רוׂאה את הערוּבּוׂת שלא תתנה לתנוּעה הציוׂנית בּמצב פּוׂליטי קשּה בּיוׂתר ליפּוׂל, להתכּווץ וּלהתמזמז.

מפעלנוּ המשקי הפּוׂליטי חשוּב בּשביל האוּמה וגם חשוּב מצד ערכּוׂ הבּין-לאוּמי. אין להפּילוׂ אלא רק אוּלי על ידי מלחמה ממוּשכת וקשה. את זה מוּכרחים להכּיר כּיוׂם גם האוׂיבים. אוּלם את זה לא מבינים אנשי “בּרית שלוׂם”. הם לא מבינים את הכּוׂח שלנוּ. הם מדבּרים על חוּלשתנוּ. צריך לקרוׂא את המכתב של ד"ר אדוׂלף בּעהם מוינה, העוׂרך של הירחוׂן “פּלשׂתינה”, צריך לקרוׂא את אשר כּוׂתב רוׂבּרט וֶלטש (ואף שׂיחוׂת היוּ לי עמוׂ בּענין זה). הם בּטוּחים שהציוׂנוּת כּוׂשלת כּל הזמן, הם בּטוּחים שאם יסירוּ את הבַּגַז' השוׂביניסטי ההרצליסטי, יצילוּ את הספינה המטוׂרפת. רציתי לעקוׂר מלבּם את ההכּרה שהציוׂנוּת היא דבר שקַּל להחריב אוׂתוׂ. אינני מדבּר על הגוׂרמים היהוּדיים בּעוׂלם. עוׂד יצמחוּ גוׂרמים שוׂנים. כּאן עמדתי על נקוּדה אחת של כּוׂחנוּ בּארץ. אם אנחנוּ כּיוׂם 20 אחוּזים בּאנשים, הרי אנחנוּ כּבר 50 אחוּזים בּאפשרוּיוׂת הכּלכּליוׂת, אם נשקוׂל כּל מה שיש בּידינוּ בּארץ, ואוּלי זה כּבר כּרגע יוׂתר מהחצי.

עכשיו אני רוׂצה לדבּר על הגישה לשאלה הערבית. כּשדיבּרתי על “בּרית שלוׂם” שאַלתי: האם תיתכן עמּדה משוּתפת לציוׂנים וּללא-ציוׂנים בּשאלה זוׂ? (“לציוׂנים”, כּלוׂמר, לאנשים המאמינים שהציוׂנוּת זהוּ פּתרוׂן להמוׂנים יהוּדים, סיפוּק צרכים להמוׂנים יהוּדים, יצירת ישוּב גדוׂל בּעל אֶכּספּנסיזם רחב) אני כּוׂפר בּזה. לא יתכן לחפּשׂ נקוּדה משוּתפת בּענינים ערביים אם אין נקוּדה משוּתפת בענינים ציוׂניים, בּענינים סוׂציאליים. וזה הוּכח לי עוׂד יוׂתר כּשקראתי את החוׂברת “אַחוַת הפּוׂעלים”. בּארץ-ישׂראל נעשׂוּ כּל מיני נסיוׂנוׂת של ארגוּנים בּלתי-מפלגתיים. “הפרקציה” התחילה בּתוׂר ענין של ארגוּן בּלתי-מפלגתי, הזמינוּ גם את חברי “אחדוּת-העבוׂדה” לשם, אמרוּ, אין זה אלא ענין לרדיקליזציה של ההסתדרוּת. יֵעָשׂוּ ודאי עוׂד נסיוׂנוׂת כּאלה לעשׂרוׂת. כּל ענין גדוּד העבוׂדה והתקרבוּתוׂ לשׂמאליים וּועידת “האיחוּד” היוּ לכאוׂרה נסיוׂנוׂת בּלתי-מפלגתיים. ותמיד ימָצאוּ בּין האלמנטים העוׂלים לארץ אשר יפּלוּ בּפּח הזה, אשר הפּחד מפּני המפלגתיוּת ידחה אוׂתם לתוׂך כּל מיני מסגרוׂת כּאלה. כּדאי לנוּ לחנך את כּל ציבּוּר הפּוׂעלים, גם הבּלתי-מפלגתי, להשקיף נכוׂנה על הוׂפעה זאת. בּארץ-ישׂראל ישנוׂ ארגוּן מפלגתי, המַכּסימַליסטי שישנוׂ בּעוׂלם, – ההסתדרוּת. אנחנוּ צריכים בּכל פּעם לקרוׂע את המַסּכה מכּל ארגוּן המנסה על בּסיס בּלתי-מפלגתי לטפּל בּדברים שאינם יכוׂלים להיוׂת בּלתי-מפלגתיים. אמרתי פּעם בּצחוׂק, אני מבין ארגוּן בּלתי-מפלגתי בּשם “אגוּדה למען האוׂהל”. אבל שאלת הערבים, השאלה הפּוׂליטית בּיותר בּארץ-ישׂראל, הנוׂגעת בּכל מוּשׂגינוּ, בּכל מוּשׂגינוּ האינטרנַציוׂנַליים, בּכל מוּשׂגינוּ הציוׂניים, החוׂדרת לפנַי ולִפנים של חיינוּ, אם לגבּי דידה יכוׂל להיוׂת ארגוּן בּלתי-מפלגתי, אם כּן מה זאת מפלגתיוּת וּמה זאת בּלתי-מפלגתיוּת? יש דברים שקשה להוׂכיחם מפּני הגיחוּך שבּהם. יש בּעוׂלם שני סוּגים בּלתי-מפלגתיים. יש אִרגוּנים קוׂמוּניסטיים בּלתי-מפלגתיים. הקוׂמוּניסטים מזייפים בּאוׂפן גלוּי. כּל מי שאין לוׂ אוׂריֶנטציה פּוׂליטית מספּיקה הוׂלך לשם.

אפשר לעשׂוׂת רשימה של ארגוּנים כּאלה: ליגה אנטי-אימפּריאַליסטית, פַּציפיקה, ארגוּן הספרוּת, הארגוּן של האינטליגנציה, ארגוּן האגף השׂמאלי בּתנוּעה המקצוׂעית, – הפּרוׂפאִינטרן הבּלתי-מפלגתי, – עזרה אדוּמה וכוּ', שבּרוּבּם עוׂמד בּראש עתוׂן רדיקלי. אבל יש גם נסיוׂנוׂת אחרים של בּלתי-מפלגתיוּת, יש נסיוׂנוׂת של בּלתי-מפלגתיים אשר אין להם אוׂמץ-לב אוׂ אין להם כּוׂח אוׂריֶנטציה מספּיקה בּשביל פּעוּלה פּוׂליטית מסוּימת, ואז הם נאחזים בּאיזוׂ צוּרה מטוּשטשת ומגוּמגמת, בּאיזוׂ צוּרה רחבת-לב שהיא מתנַוונת למפלגה. בּארץ-ישׂראל זוׂהי “בּרית שלוׂם”. “בּרית שלוׂם” התחילה על ידי אנשים מצוּינים, שהיתה להם רק כּונה אחת, רק להקים קלוּבּ לשם דיוּן וּבירוּר השאלה הערבית ולא לשם פּתרוׂנה. אחדים מהם יאמרוּ את זה גם כּיוׂם, אבל כּל אחד רוׂאה איך הדברים התפּתחוּ. “בּרית שלוׂם” התפּתחה למעשׂה למפלגה בּעלת פּעוּלוׂת גלוּיוׂת וּבלתי-גלוּיוׂת. לא חשוּב אם בּשם זה אוׂ אחר. כּל הארגוּנים הבּלתי-מפלגתיים מתנַוונים: מצד אחד אינם גלוּיים בּמוּבן מפלגתי, מאידך הם מצוּינים בּכל התפקידים של קיוּם מפלגתי וּבכל הליקוּיים של קיוּם מפלגתי מיוּחד. יש לברר לציבּוּר שיבקש קוׂדם כּל את פּתרוׂן השאלה הערבית בּתוׂך מסגרת פּוׂליטית מסוּימת, ציוׂנית אוׂ אנטי-ציוׂנית, סוׂציאליסטית אוׂ בּוּרגנית. האוׂריֶנטציה של הוּגוׂ בּרגמן מבוּססת על הכּוׂח הפיאוׂדלי של הערבים (הוּא אוׂמר שהוּא פּרוׂגרסיבי, אוּלם למעשׂה האוׂריֶנטציה שלוׂ היא על השכבה השליטה בּין הערבים) והוּא הוׂלך יחד עם אֶרם, שיש לוׂ השקפה מעמדית קיצוׂנית גם אצל היהוּדים וגם אצל הערבים. אֶרם פּוׂסל כּל פּעוּלה למעשׂה. לפעמים קרוׂבוׂת אוׂמרים אצלנוּ: “פּוׂעלי-ציוׂן” הם ציוׂנים טוׂבים, הם עוׂמדים על תביעת העליה.

כּמה מגוּחך הדבר שמעריכים דרך של תנוּעה לפי זה אם היא בּעד עליה אוׂ לא. להעריך תנוּעה פּוׂליטית אפשר רק לפי מה שהיא עוׂשׂה. האם הדרך של “פּוׂעלי-ציוׂן” מביאה עליה לארץ-ישׂראל? אם תישָבע עשׂר פּעמים בּיוׂם שאַתה בּעד עליה לארץ-ישׂראל, זה לא יוׂעיל אם לא תפעל בּכיווּן זה. האם ארץ-ישׂראל קוׂלטת עוׂלים מעצמה? האם יֶשנה עליה בּלי יצירת הוׂן יהוּדי? האם היא נישׂאת על כּנפי ההוׂן האינטרנַציוׂנלי אוׂ על ההתפּתחוּת האימַננטית של המשק הארץ-ישׂראלי? “דוׂבּרוׂדוּשיע” וּ“פּרעקראסנוׂדוּשיע” שכּזוׂ רגילוׂת מאד אצל בּחוּרים יהוּדים. אֶרם הוּא בּעד עליה גדוׂלה לארץ-ישׂראל ואני בּעד עליה, אמנם הוּא אוׂסר עלי קוׂנגרס, קרן קימת, קרן-היסוׂד, ואין שיתוּף עמוׂ בּשוּם פּעוּלה ציוׂנית, אין שיתוּף בּשׂפה, בּתרבּוּת, בּציוׂנוּת מעשׂית, אוּלם הוּא ידבּר יחד אתי לפּוׂעל היהוּדי ולפּוׂעל הערבי. הוּא ידבּר יחד עם תנוּעה, הרוׂאה את השאלה הערבית כּפרט אחד בּתוׂך פּרוׂגרמה ציוׂנית חיוּבית, אשר תדע היטב שאם אין פּרוׂגרמה ציוׂנית חיוּבית, כּל פּרוׂגרמה ערבית יכוׂלה להיוׂת רק שלילית, לא תוּכל ליצוׂר מקוׂם בּשביל עבוׂדה עברית גדוׂלה, וכל ארגוּן ערבי מוּכרח להקים תנאים אשר לא ישחררוּ את האוּמה העברית. האפשרוּת שלנוּ להשמיע בּמַקהלה אחת את כּל הדברים האלה היא, לדעתי, מסוּכּנת מאד ועלוּלה לברוׂא אַתמוׂספירה חסרת כּל בּהירוּת של מחשבה. נגד זאת אנחנוּ צריכים להילָחם. וּמבּחינה זאת אני רוׂצה לגשת לניתוּח המוּשׂגים על הפּוׂעל הערבי אצלנוּ.

לכאוׂרה מספּיק היה בּשביל הכּרת ערך הארגוּן של הפּוׂעל הערבי, אילוּ יצאנוּ מתוׂך השקפוׂת אלמנטריוׂת המקוּבּלוׂת בּתוׂך כּל תנוּעת פּוׂעלים, אילוּ אמרנוּ: אנחנוּ סוׂציאליסטים, אנחנוּ פּוׂעלים, נשמת הפּוׂעל שבּנוּ אינה מַשלימה עם ניצוּל הפּוׂעל השכן, אם סוׂלידריוּת אינה מלה ריקה, אם יש בּה תוׂכן מוּסרי, אם יש בּה תוׂכן אנוׂשי, הרי הניצוּל של הפּוׂעל השכן הקרוׂב אלינוּ מחַייב אוׂתנוּ לפעוּלה. לכאוׂרה זה בּסיס די חזק בּשביל הצוׂרך למלא חוׂבה לגבּי הפּוׂעל הערבי. אפשר עוׂד להוׂסיף לזה: אנחנוּ חיים כּאן בּארץ, גוׂרל הארץ כּוּלה הוּא גוׂרלנוּ, משוּם כּך אנחנוּ מעוּנינים בּרמת החיים שלה, בּרמת הכּלכּלה והתרבּוּת של אלה היוׂשבים בּארץ. אין כּאן רק הבּיסוּס של הסוׂלידריוּת כּשהיא לעצמה, כּי אם אינטרס של עם, אינטרס של קיוּם לאוּמי תרבּוּתי, כּלכּלי. אוּלם אם תשׂימוּ לב לזה איך מבססים את השאלה של ארגוּן הפּוׂעל הערבי, תראוּ כּי על זה לא מדוּבּר כּלל, מכּיון שלכאוׂרה לא די בּכך. כּדאי לתאר בּכלל איך מבססים אצלנוּ דברים. בּשביל לבסס את זכוּת קיוּמה של קבוּצה צריך היה ליצוׂר הנחה שקבוּצה להתישבוּת היא הכי-זוׂלה. לא היוּ מספּיקים כּל הערכים של הקבוּצה, וכל איש-קבוּצה נאמן היה אוׂמר, אני עוׂזב את הקבוּצה אם לא יוּכח שהיא יוׂתר זוׂלה. נזכּוׂר נא בּאיזוׂ דרך התנהל הויכּוּח בּין קבוּצה וּמוׂשב.

אם, חלילה, לא יוׂכיחוּ שהקבוּצה עוׂלה יוׂתר בּזוׂל, הרי אין לקבוּצה זכוּת קיוּם. הנטיה הזאת להדגשת הסאה בּויכּוּחים וּבביסוּסים היא אָפיינית בּשביל רבּים מאִתנוּ. וּביחס לארגוּן המשוּתף בּאוּ והעמיסוּ עליו כּל מה שאתם רוׂצים. מיד אחרי המאוׂרעוׂת אמרוּ, צריך להקים ארגוּן משוּתף, אם אינכם רוׂצים שיהיוּ שוּב מאוׂרעוׂת. כּל חבר “פּוׂעלי-ציוׂן” בּארץ וּבחוּץ-לארץ ידע שאילוּ לא דחתה ההסתדרוּת את ענין הארגוּן המשוּתף לא היוּ הפּוׂעלים הערבים משתתפים בּמאוׂרעוׂת, ולא עוׂד אלא שהיוּ בּאים ועוׂזרים ליהוּדים. בּוַרשה הפּרוׂבּלימה ודאי פּשוּטה היא: לוׂקחים את הפּוׂעל הערבי וּמאַרגנים אוׂתוׂ. זה חָלק מאד, אפשר לכבּוׂש על ידי כּך אסיפוׂת עצוּמוׂת בּחוּץ-לארץ: רוׂצים אתם לשחרר את ארץ-ישׂראל מעוׂל האֶפנדים הגדוׂלים, רוׂצים אתם להוׂציא מידי האפנדים את כּל הכּוׂח הפּוׂליטי שבּידיהם, אין לכם אלא לאַחד את הפּוׂעל הערבי וּלאַרגן אוׂתוׂ, וכל השפּעת האפנדים תתבּטל. קיימת שאלת הפּוׂעל העברי בּמוׂשבה. רוׂצים אתם לפתוׂר את השאלה הזאת – בּמַצפּוּן לאוּמי וּבאַפּלַציוׂת לרגשוׂת לאוּמיים לא תפתרוּ אוׂתה. יש דבר קל מזה, עליכם רק לאַרגן את הפּוׂעל הערבי וכל הפּרוׂבּלימוׂת של הפּוׂעל בּמוׂשבה תיפָּתרנה. מי שיקרא את הספרוּת שנוׂצרה סביב ענין זה מוּכרח להשתוׂמם על הנטיה ועל הכּוׂח להפשיט את השאלה מכּל שרשי המציאוּת וּמכּל גוּף ממשי. אוּלם אם אפשר עוׂד לדבּר כּכה בּגוׂלה, בּחוּץ-לארץ, ואם אפשרי אוׂפן דיבּוּר כּזה לא רק לאינטליגנציה היוׂשבת כּבוׂד בּאוּניברסיטה בּירוּשלים, ולא רק לחבר מבּית-אַלפא, כּי אם גם לפּוׂעלים בּפתח-תקוה, בּרחוׂבוׂת, בּמַגדיאל וּבמוׂעצת ההסתדרוּת, הרי הדבר הזה מעוׂרר בּעינַי ספיקוׂת קשים מאד על כּוׂח-השוׂפט של התנוּעה, על כּוׂח-השוׂפט של הציבּוּר שלנוּ; הלא זהוּ ציבּוּר המעוׂרה בּקרקע, אין הוּא מדבּר על הערבי שבּספר, כּמוׂ הַאנס כּהן למשל, כּי אם על הערבי העוׂבד אתוׂ בּפּרדס, והלא הוּא בּא מארצוׂת שקרוּ בּהן איזה דברים.

הדיבּוּר אצלנוּ על הערבים בּארץ-ישׂראל, גם אצל האינטליגנציה הירוּשלמית וגם בּחוּגים של הפּוׂעלים, כּל הסנטימנטליוּת השלטת בּנדוׂן זה, דוׂמה לאוׂתה תקוּפה בּרוּסיה, בּה היוּ בּחוּרים וּפוׂעלים מדבּרים על המוּז’יק. איך שרוּ שם את השירים של שֶבצֶ’נקוׂ, איך למדוּ שם את נֶקרַסוׂב בּעל-פּה! את המוּז’יק הזה, שבּמציאוּת היה קשה לוׂ לצעיר לעמוׂד בּריח העטרן של מַגפיו, תיארוּ אוׂתוׂ לעצמם כּאילוּ היה אדם מצוּחצח בּעל נפש, שאפשר להערוׂת עליו את כּל אוׂתם רגשי הרחמים והאַחוָה שאוׂתוׂ צעיר אינוׂ יכוׂל להערוׂת אוׂתם על אבּא ועל אמא ועל החנוָני ועל בּעל-המלאכה הקרוׂב לוׂ. נדמה לי, שאצלנוּ הערבי בּארץ-ישׂראל מתחיל למלא אוׂתוׂ התפקיד הרוׂמַנטי מאד של המוּז’יק.

והנה אני מנסה בּענין זה להציג שאלוׂת אחדוׂת ולָאו דוקא בּקשר ישר לפּוׂעל הערבי בּארץ-ישׂראל. הבה נתבּוׂנן לתנוּעוׂת פּוׂעלים בּעוׂלם, בּארצוׂת שיש בּהן עמים שוׂנים בּארץ אחת, האם ארגוּן בּין-לאוּמי בּארצוׂת אלוּ שימש פּעם תריס מפּני פּרעוׂת בּיהוּדים? אמנם ידוּע לנוּ מתוׂלדוׂת המהפּכוׂת שהיוּ פּוׂעלים לא יהוּדים אשר נלחמוּ בּשוּרוׂת הגנה עצמית נגד הפּוׂרעים, אשר נלחמוּ נגד מסיתים. היוּ בּוׂדדים כּאלה גם בּין האינטליגנציה והיוּ בּוׂדדים כּאלה גם בּין הפּוׂעלים, אוּלם בּדרך כּלל לא היה כּוׂח בּפּוׂעל – ואני מדבּר על הפּוׂעל בּעל ההכּרה, הפּוׂעל הרבוׂלוּציוׂנר – למנוׂע מאִתנוּ פּרעוׂת. היתה בּזאת כּבר מדרגה גבוׂהה של אנוׂשיוּת, כּאשר הפּוׂעל לא השתתף בּעצמוׂ בּפּרעוׂת. אינני חוׂשב שמפלגוׂת רדיקליוׂת רבּוׂת יכוׂלוׂת לאַשר שחבריהן לא השתתפוּ בּפּרעוׂת. כּל סוׂציאַליסט אינוׂ רשאי להתעלם מהוׂפעה זוׂ, ואי אפשר להגיד כּי זהוּ הרֶצֶפּט. אין זה מקטין את ערך התנוּעה הסוׂציאליסטית, אין זה צריך למנוׂע אוׂתנוּ מלעבוׂד בּתוׂכה, אם זה נחוּץ, אבל אסוּר להגיד כּי זאת היא המשענת. למעשׂה אפשר להביא בּארץ-ישׂראל לדוּגמה לא רק את ג’וׂרג' נַאצר, ששמר אמוּנים לנוּ ולא השתתף בּפּרעוׂת, אלא גם את איסמַעיל טוּבּאסי, שהיה בּחוּר חשוּב, קיבּל חינוּך מפלגתי בּ“פוׂעלי-ציוׂן” שׂמאל, וּבכל זאת היה אחד מן המסיתים בּיפוׂ. וחשוּב שיֵדעוּ זאת אצלנוּ. איני אוׂמר זאת בּתּוׂר ראַיה. אין בּרצוׂני לגלוׂת דוקא את החיה שבּאדם, אבל זוׂהי דוּגמה שיכוׂלה להכזיב את ההנחה המקוּבּלת, כּי מפלגה סוׂציאליסטית בּין-לאוּמית מבטיחה אוׂתנוּ מפּרעוׂת. וידוּעוׂת עוּבדוׂת בּתנוּעוׂת רבוׂלוּציוׂניוׂת שאנשים, אף אנשים גדוׂלים, עברוּ מתוׂך הרבוׂלוּציה למחנה האַנטישמי.

ואני שוׂאל עוׂד דבר אחד. אֶרם רוׂאה בּארגוּן המשוּתף סגוּלה בּדוּקה לעליה. אלא מַאי, האם הפּוׂעל הערבי המאוּרגן יהיה נגד העליה? וּלשם כּך קיימת תיאוׂריה שלמה, תיאוׂריה פּשוּטה. בּרוּר שהעליה מביאה תוׂעלת לערבים, אם כּן מוּבן שפּוׂעלים ערבים מאוּרגנים אינם יכוׂלים להתנגד לעליה. מחשבה זוׂ נקראת מחשבה מַרכּסיסטית, מפּני שהיא בּנוּיה על הכּרת התוׂעלת. אוּלם נקח את אמריקה, הלא גם היא נבנתה על העליה, הלא בּלי עליה לא היתה אמריקה קיימת כּעת, ואף על פּי כן אין הפּוׂעל האמריקאי נלחם בּעד העליה. אילוּ היוּ האנשים עוׂשׂים כּל מה שמביא להם תוׂעלת, אז כּל ההיסטוׂריה האנוׂשית היתה מתנהלת בּחכמה וּבשׂכל. האם זוׂהי מחשבה מַרכּסיסטית? הלא המחשבה המרכּסיסטית בּאה לנתח את הגוׂרמים המביאים לכך שאין האנשים עוׂשׂים מה שמביא להם תוׂעלת, כּי אם מה שמזיק להם. ויש חוּקים לכך. מה טוׂב היה אילוּ אפשר היה להעמיד את כּל הגוׂרל של העליה העברית על אוׂתוׂ הסילוׂגיזם הנפלא, שמכּיון שעליה מביאה תוׂעלת לפּוׂעל הערבי הרי יהיה בּעד העליה! וּבאוׂתה דרך היינוּ אוׂמרים זאת גם בּיחס לזכוּת העבוׂדה העברית: הלא יש לנוּ פּוׂעל ערבי מאוּרגן, ואם נסגוׂר את הדרך בּפני חוׂרן ועבר-הירדן ונפתח את הדרך בּפני העליה משניפּשוׂק, מצד אחד נגזוׂר על עליה בּלתי-מאוּרגנת, מצד שני יסכּים גם הפּוׂעל הערבי העליה מוּגבּרת של החלוּץ, כּי היא הלא עליה מאוּרגנת. ואיזוּ חשבּוׂנוׂת יכוׂלים לעשׂוׂת בּענין זכוּת העבוׂדה? בּמקוׂם שיש אינטרנַציוׂנַליוּת היכוׂלים להיוׂת אֵילוּ ניגוּדים שהם? יש בּענין זה דוּגמאוׂת מענינוׂת מאד, דוּגמאוׂת קלַסיוׂת. פּוׂלין היא ארץ של תנוּעת פּוׂעלים מאוּרגנת. והייתי שׂמח אם ארגוּן ההמוׂנים בּארץ-ישׂראל יגיע בּמשך עשׂרוׂת שנים למַה שהגיעה פּ. פּ. ס., לא עכשיו, כּי אם עוׂד לפני עשׂרים שנה. אף על פּי כן, מהוּ מצב העבודה העברית בּפּוׂלין? ואיך מתיחס הפּוׂעל הפּוׂלני המאוּרגן, בּעל ההכּרה, לפּוׂעל היהוּדי, שהוּא חבר אתוׂ בּאינטרנַציוׂנל? איך הוּא מתיחס לזכוּת העבוׂדה שלוׂ בּמשק היהוּדי? עוׂד לפני עשׂרים שנה היה נאלץ “הבּוּנד” לנהל מלחמה כּבדה מאד גם נגד חברוׂ המאוּרגן בּמפלגה סוׂציאליסטית. וה“בּוּנד” הלא היה מפלגה שלא היתה חשוּדה בּשוׂביניוּת, אבל בּרגע האחרוׂן לא היה יכוׂל להפקיר את הפּוׂעל היהוּדי. מבּחינה תיאוׂרטית כּל הבּיסוּס הזה מצחיק, מבּחינה נפשית הוּא מכאיב מאד.

מה הדבר הזה שהכאיב לנו בּ“אִיסקרה”, בּ“בּוּנד”? השטחיוּת של הנפש היהוּדית, אשר לא ידעה את מכאוׂביה, אשר זילזלה בּעצמה, אשר הלכה אחרי מחשבוׂת מוּפשטוׂת, אשר עשׂתה את הסוׂציאליזם שלה לדבר בּלתי-מוּסרי, מפּני שהכּירה רק בּחוׂבוׂת לגבּי השני ולא הכּירה בּזכוּיוׂת האדם לגבּי עצמוׂ לחיוׂת. וּמכאיב הוּא בּיסוּס זה בּיחוּד בּין הבּחוּרים שלנוּ. הלא כּל התוׂכן הממשי של הציוׂנוּת הוּא לתת עבוׂדה להמוׂנים יהוּדים. התוׂכן הזה, המביא הנה אנשים ואשר בּלעדיו אין ערך לציוׂנוּת, הוּא להבטיח על פּני כּדוּר-הארץ זכוּת עבוׂדה לאדם היהוּדי. אין אנוּ יכוׂלים לזלזל בּדבר זה שבּלעדיו אין לנוּ חיים ואין טעם לכל התנוּעה שלנוּ. ואם אנשים כּמוׂ הוּגוׂ בּרגמן וחבריו, אשר לפני שנים אחדוׂת נסעוּ לפּרג וחשבוּ את עצמם כּתלמידי א. ד. גוׂרדוׂן, וכוׂתבים עוׂד עכשיו על גוׂרדוׂן, מפקפקים בּזה – אין מן הראוּי שישׂאוּ את שמוׂ של גוׂרדוׂן לשוא, בּשעה שהם מתכּחשים לדברים שבּשבילוׂ היוּ העיקר. בּשבילוׂ לא המטפיסיקה העיקר, כּי אם העבוׂדה העברית. בּרגע זה אני רוׂצה להסתכּל בּמוׂחוׂ וּבנפשוׂ של האיש המשׂכּיל שלנוּ ולראוׂת איזה צמח עשׂה שם שרשים. איך אנשים יכוׂלים לשכּוׂח דברים אשר היוּ בּשבילם עיקרי העיקרים, שלשמם בּאוּ לארץ-ישׂראל; ואיך פּוׂעלים בּארץ-ישׂראל, אשר כּל עצם קיוּמם בּה הוּא מלחמה על זכוּת העבוׂדה העברית, – וּבמידה שמלחמה זוׂ נחלשת אין להם זכוּת קיוּם אין להם אפשרוּת קיוּם – איך הם יכוׂלים לשכּוׂח את זה, לוַתר על זה, לדלדל את הרעיוׂן הזה?

נעזוׂב כּרגע את השאלה, מה יכוׂל להיוׂת תכנוׂ של ארגוּן הפּוׂעל הערבי לגבּינוּ אנוּ מצד כּל הדברים המוּגזמים שמיחסים לוׂ, ונתבּוׂנן לדעת מה הן התקווׂת הפּוׂליטיוׂת שתוׂלים בּוׂ. הארגוּן צריך להביא, לפי דעת אֶרם, לידי יצירת רפּוּבּליקה סוׂביטית. אחרת אין הארגוּן כּדאי. על כּל פּנים הוּא צריך להוׂציא את השלטוׂן מידי הכּנוּפיה האֶפנדית והוּא צריך לקבּוׂע פּוׂליטיקה אחרת. כּרגע אקבּל את הכּל, לא אדוּן על הפּוׂעל הערבי שנמצא כּיוׂם בּארץ, כּי אם אקבּל את הפּוׂעל הערבי הרוׂמַנטי שאפשר לצייר לוׂ אַטריבּוּטים אידיאַליסטיים, ואני בּכל זאת רוׂצה לברר, היש תוׂעלת לבנוׂת אוׂריֶנטציה פּוׂליטית לגבּי גוׂרל הארץ בּשביל התקוּפה הקרוׂבה על ארגוּן הפּוׂעל הערבי. בּשביל זה צריך לפתוׂר שאלה אחת: מה הוּא הפּוׂעל הערבי בּארץ? האם הוּא רוׂב בּארץ? מה משקלוׂ המשקי, האוּכלוׂסי והכּלכּלי בּתוׂך העם הערבי? נניח, מחר נקח את כּל הפּוׂעלים הערבים ונכניס אוׂתם להסתדרוּת.

לא אעמוׂד על צוּרוׂת הארגוּן, שכּל כּך קשה לפתוׂר אוׂתן בּין צֶ’כים וגרמנים, וכּל כּך קל, כּמוּבן, לפתוׂר אוׂתן בּעזרת הוּגוׂ בּרגמן ואֶרם. אוּלם נניח שכּבר הכנסנוּ אוׂתם להסתדרוּת, ואז מתעוׂררת השאלה, מהוּ משקלוׂ הפּוׂליטי של הפּוׂעל הערבי בּארץ, מה הוּא המספּר של הפּוׂעלים הערבים בּארץ? הקוׂמוּניסטים אוׂמרים – אמנם לא תמיד, כּי אם בּזמן שזה נחוּץ להם – כּי ישנם חמישים אלף פּוׂעלים ערבים בּארץ. פּ. ק. פּ. אוׂמרת כּכה בּמקוׂם אחד. בּמקוׂם אחר, בּמקוׂם שצריך להוׂכיח שהמהפּכה בּארץ-ישׂראל יכוׂלה להיוׂת רק מהפּכה בֶּדוית, מדוּבּר על כּך שהפּוׂעלים הערבים בּארץ-ישׂראל מהווים רק 5 אחוּזים של האוּכלוׂסין, היינוּ 35,000. אבּרמוׂביץ ניסה פּעם להתעמק בּשאלה זוׂ וּבא לידי מסקנה, כּי בּערים נמצאים 12,000 פּוׂעלים ערבים. בּכלל יוׂדעים בּעוׂלם, גם סוׂציאליסטים קנאים מבינים זאת, שפּוׂעל בּכלל איננוּ מעוׂר אחד, שיש הבדל בּין ארגוּן הפּוׂעל העירוׂני וּבין ארגוּן הפּוׂעל החקלאי. אבל נניח שאצלנוּ כּל 30,000 הפּוׂעלים הערבים יוׂדעים קרוׂא וּכתוׂב וכוּלם מאוּרגנים, ואז מתיצבת השאלה: מה הוּא משקלוׂ של הפּוׂעל הערבי, בּיחוּד של הפּוׂעל הערבי העירוׂני, כּי בּשביל מהפּכה בּא בּחשבּוׂן בּעיקר הפּוׂעל הערבי הזה, מה הוּא משקלוׂ לגבּי השלטוׂן הפּוׂליטי בּארץ? ארץ-ישׂראל היא ארץ אַגררית, הפּוׂעל החי על עבוׂדה שׂכירה ממש, כּלוׂמר, פּוׂעל רכּבת, הפּוׂעל בּבית-חרוׂשת, מהווה מספּר קטן מאד, בכן המספּר של הפּוׂעלים הערבים החיים על עבוׂדה שׂכירה ממש יהיה עוׂד הרבּה יוׂתר קטן מהמספּר האמוּר. ואם נתלה בּוׂ את כּל התקווׂת, האם הוּא נוׂתן לנוּ את המַפתח לפתוׂר את כּל השאלוׂת הפּוׂליטיוׂת, שאנחנוּ רוׂצים לפתוׂר אוׂתן בּארץ? בּרצוׂתנוּ למצוׂא דרך לפתרוׂן השאלה הפּוׂליטית הערבית, הרי גם בּשביל אלה המוּכנים לוַתר על הציוׂנוּת ועל פּיתוּח הארץ, המספּר הזה עדיין אינוׂ יוׂצר את המנוׂף בּשביל השלטוׂן בּארץ. אם הקוׂמאִינטרן בּא ואוׂמר: אני רוׂצה בּדיקטטוּרה של הפּרוׂליטריוׂן, טעמתי את טעמה של זוׂ וטוׂבה היא בּעינַי, הוּא יכוׂל להניח שמחר ארץ-ישׂראל תיכּבש על ידי מוׂסקבה, ואז הפּרוׂליטריוׂן יוּכל לקבּל לידוׂ את השלטוׂן בּארץ, כּשם שקיבּל אוׂתוׂ בּבּוּכָרה וּבסין, שאף שם אין פּרוׂליטריוׂן מפוּתח יוׂתר מפּה.

הפרקציה מבינה שמבּלי שתבוׂא עזרה ממוׂסקבה אין לוׂ ערך לארגוּן הזה. אבל אם הדברים האלה נשמעים לא מפּי אנשים המקווים שמחר אוׂ מחרתים יכּנס הנה הקוׂמאִינטרן, אנוּ חייבים לדעת מה הן התקווׂת הפּוׂליטיוׂת שהם קוׂשרים בּדבר הזה. אם אפשר עוׂד לזלזל בּנוּ, אם אפשר לזלזל בּזכוּת העבוׂדה שלנוּ, בּזכוּת העליה שלנוּ, צריך בּכל זאת לחשוׂב מה הן הפּרספּקטיבוׂת הפּוׂליטיוׂת שיש בּזה. אני כּוׂפר שיש בּזה פּרספּקטיבוׂת פּוׂליטיוׂת כּאלה. צריך להעריך את הארגוּן המשוּתף לפי מה שיש בּוׂ, לפי ערכּוׂ המציאוּתי, לפי התוׂעלת שהוּא יכוׂל להביא לנוּ.

עוׂד שאלה אחת בּיחס לצוּרוׂת הארגוּן. כּשאני קוׂרא את הויכּוּחים המתנהלים על יסוׂדוׂת הארגוּן, על סנקציוׂת אוׂ לא סנקציוׂת, הרי אלה מעסיקים אוׂתי מן הצד המתוׂדוׂלוׂגי: איך אנשים מנסים לפתוׂר שאלוׂת כּאלה? הניסוּ פּעם להתבּוׂנן מה זאת אגוּדה מקצוׂעית עם שתי לשוׂנוׂת? הייתי בּאמריקה, ראיתי שם תנוּעה מקצוׂעית יהוּדית, איטלקית, שאין בּה שוּם דעוׂת לאוּמיוׂת שוׂביניסטיוׂת וּבכל זאת הם מאוּגנים לחוּד. בּתנוּעה המקצוׂעית האמריקאית שלטה למעשׂה כּמעט שׂפה אחת, השׂפה האנגלית, וּבכל זאת יש שם לא סנקציוׂת, כּי אם לוׂקַלים, לוׂקל יהוּדי, לוׂקל אנגלי, לוׂקל איטלקי. יש גם מעט איטלקים המדבּרים אידיש ויש יהוּדים המדבּרים אנגלית, וּבכל זאת יש לוׂקלים מיוּחדים. אצלנוּ כּשמציגים את שאלת הארגוּן המשוּתף אין מנסים כּלל לתאר כּיצד תפעל המכוׂנה הזאת. מנסים קוׂדם כּל לפתוׂר שאלוׂת אחרוׂת. פּ. ק. פּ. צריכה קוׂדם כּל לפתוׂר את השאלה איך להחריב את ההסתדרוּת.

בּשביל “פּוׂעלי-ציוׂן” שׂמאל היה הארגוּן המשוּתף אמצעי די טוׂב כּדי להפריד את ההתישבוּת הקוׂאוׂפּרטיבית מן הארגוּן המקצוׂעי. את הדרך הנוׂחה יוׂתר בּשביל לאַרגן את הפּוׂעל הערבי אינם מחפּשׂים כּלל. הנה, למשל, בּארץ כּצ’כוׂסלוׂבקיה שיש בּה תנוּעת פּוׂעלים בּעלת תרבּוּת כּמעט של דוׂרוׂת, ארץ שיש בּה מגמוׂת אינטרנַציוׂנליוׂת חזקוׂת למַדי, וּבזמן האחרוׂן גם השלימוּ בּה הגרמנים והצ’כים – ואף על פּי כן לא הגיעוּ לידי בּיטוּל התנוּעה המקצוׂעית הנפרדת. הם הגיעוּ רק ליצירת גג. אוּלי אין זאת הצוּרה האידיאַלית, אבל דברים כּאלה אינם נעשׂים לפי פּסוּק ישן אוׂ פּסוּק חדש.

איך אני רוׂאה את השאלה הזאת בּשטח מצוּמצם של ארגוּן הפּוׂעל הערבי? יש מרחק ידוּע בּין שתי רמוׂת החיים, היהוּדית והערבית, שאוּלי בּכלל אין לעבוׂר אוׂתוׂ בּקפיצה. ולמרוׂת שלא מצאתי כּתוּב בּספרים, ששני עמים בּארץ אחת יוּכלוּ להיוׂת שייכים למַעגלי-כּלכּלה שוׂנים, אין לפנַי אלא מה שעינַי רוׂאוׂת. אני אוׂמר, שלוׂשה מעגלי-כּלכּלה ישנם בּארץ. יש מעגל-כּלכּלה עברי, ישנוׂ מעגל-כּלכּלה פּלחי ויש מעגל-כּלכּלה בֶּדוי בּארץ וּבחוּץ-לארץ. כּל מעגל-כּלכּלה מהווה כּמעט ציביליזציה שלמה, פּוׂליטית ותרבּוּתית. וּמי שחוׂשב בּרצינוּת על השאלה הערבית ואינוׂ רוׂצה לפתוׂר אוׂתה בּאפס יד, על ידי פּרלמנט וכוּ', חייב לראוׂת שהפּרוׂבּלימוׂת האלה נעוּצוׂת בּזה שיש מסביבנוּ סביבה בּדוית; וזוׂ – מקוׂר לכל מיני סכּנוׂת, לכל מיני תקלוׂת, להוׂרדת שׂכר עבוׂדה וּלחוׂסר בּטחוׂן בּארץ. הרבּה שנים נצטרך להתחבּט בּמעגל זה בּלי פּתרוׂן. הארגוּן המוּצלח בּיוׂתר של הפּוׂעל הערבי ימלא אוּלי שליחוּת ידוּעה, אבל לא יִיצוׂר כּוׂח שיעמוׂד בּפני הסכּנה של הציביליזציה הבּדוית. משוּם זה אינני מתאר לי שבּכוׂח הארגוּן בּלבד – אם לא בּכוׂח ממשלה – אפשר יהיה לסגוׂר את הארץ בּפני העליה מעבר-הירדן וּמחוׂרן, אשר מתוׂך כּל התנאים האֶתנוׂגרפיים, הלשוׂניים (מפּני שהם בּני הארץ, בּני המדבּר) אין בּשבילם מכס, גבוּלין, תחנוׂת משטרה. ואם יהיה שם רעב יבוׂאוּ הנה, ושוּם ארגוּן מוּצלח של אוׂתם 15,000–20,000 פּוׂעלים ערבים לא יעמוׂד בּפני הדבר הזה. אבל יחד עם זה כּל עליה תרבּוּתית של הפּוׂעל הערבי, כּל עליית הצרכים שלוׂ, מיטיבה וּמקילה וּמאַפשרת לנוּ את עלייתנוּ, בּאוׂפן שלא נצטרך לרדת מהרמה הכּלכּלית שלנוּ. אני מיחס לזה גם חשיבוּת פּוׂליטית מסוּימת. אני מניח שיהיוּ אלמנטים כּאלה בּין הפּוׂעל הערבי, אוּלי מעטים, אבל יהיוּ כּאלה, אשר יקבּלוּ את דברנוּ אליהם, אשר יגידוּ לעצמם כּי יש אמת בּזה. יכוׂלים להימָצא ערבים אשר יראוּ את הפּרספּקטיבה הפּוׂליטית הגדוׂלה האצוּרה בּמפעל שלנוּ, שיקבּלוּ אוׂתה מתוׂך ראִיה סוׂציאליסטית, שיראוּ שעלייתנוּ אינה סכּנה לערבים. מתוׂך ראִיה רחבה יכוׂל הדבר הזה לקרוׂת. אנחנוּ צריכים גם לעבוׂד בּכיווּן זה. אבל אנחנוּ עוׂשּׂים את התקוה הזאת למגוּחכת, אם אנחנוּ רוׂאים בּה תקוה המוׂנית. מצד אחד הקוׂמאינטרן לא יפסיק את עבוׂדתוׂ ויאַרגן את הפּוׂעל הערבי בּאמצעים שוׂנים, בּאידיאַליזם, בּמחיר, והוּא ידע לנצל נימים שוׂנוׂת. אין אצלי שוּם ספק שהתנוּעה הפּטריוׂטית, הנתמכת גם על ידי הקוׂמאינטרן וגם על ידי חוּגי הממשלה, ועוׂד אוּלי על ידי מישהוּ, תשתדל להקים ארגוּן פּוׂעלים ערבים. יהיוּ איפוׂא אצלם זרמים שוׂנים, ועל כּן צריך שיהיה גם זרם שלנוּ. והלוַאי שבּעבוׂדה רבּה יהיוּ לנוּ 500 פּוׂעלים ערבים נבחרים ישרים, קצת אידיאליסטים, בּעלי הכּרה פּוׂליטית מסוּימת, לא הכּרה של התבּוׂללוּת, אלא הכּרה שהגידוּל שלנוּ עוׂזר גם להם בּמוּבן סוׂציאלי והוּא איננוּ מסכּן את עתידם הלאוּמי (על זה עוׂד אדבּר) והם יכּירוּ בּנוּ, מתוׂך ראִיית הענינים של עמי ערב בּכללם, כּכוׂח מסַייע חשוּב. ויש גם ענין פּרטי בּזה, זה מרחיב את החיים, זה יוׂצר תנאים לעזרה הדדית, עזרה כּלכּלית, עזרה מדיצינית. אם אנחנוּ מציגים לעצמנוּ כּמטרה מסוּימת ליצוׂר קבוּצה כּזוׂ, יהיה לה ערך, היא תשבּוׂר את החזית הריאַקציוׂנית. הקוׂמאינטרן לא ישבּוׂר את החזית הריאַקציוׂנית, מכּיון שהוּא יתמוׂך בּכל חזיוׂן של רדיפוׂת וּפרעוׂת. אבל קבוּצה כּזאת חיוּבית שתראה את עצמה כּחברה לנוּ, אם כּי היא לא תהיה מתבּוׂללת בּנוּ, יכוׂלה לשמש לנוּ עזרה וידידוּת ונאמנוּת. אבל מבּחינה פּוׂליטית לא אתלה לעוׂלם את כּל תקווׂת הציוׂנוּת בּזה. הדרך המעשׂית שאפשר ללכת בּה, לדעתי, היא לא דרך מקצוׂעית, כּי אם דרך של קלוּבּים, שבּהם הפּוׂעל היהוּדי יוּכל להיפּגש עם הפּוׂעל הערבי. כּשם שאצלנוּ התחיל הארגוּן מקוּפת חוׂלים, גם כּאן יש מקוׂם לעזרה מדיצינית, לעזרה הדדית אוׂ לקוּפּת מלוה אוׂ לפעוּלה תרבּוּתית משוּתפת. יש להקים גרעינים כּאלה בּכל מקוׂם וּמקוׂם אשר בּהם אפשרית פּגישה, מבּלי שתהיה אחריוּת מַקיפה לכל הענינים. אפשר גם לעזוׂר בּתפקידים כּלכּליים; אם זה לא יביא לידי סיבּוּכים בּלשכּת העבוׂדה, נדאג להם אוּלי גם לזה.

יש שלוׂשה טיפּוּסים של משק בּארץ-ישׂראל: מקוׂמוׂת עבוׂדה מעוׂרבים, משק יהוּדי וּמשק ערבי. בּמקוׂמוׂת העבוׂדה המעוׂרבים, כּגוׂן בּרכּבת, בּדוׂאר וכוּ', שם תנאים טבעיים לארגוּן המשוּתף. שם בּאמת יש שוּק עבוׂדה אחד, קיימים על פּי רוׂב תנאים שוים, אין מלחמה לאוּמית, אין דחיקה מצדנוּ, זהוּ המקוׂם ששם אפשר להצליח. יש עוׂד משק אחד שבּוׂ אפשר לנוּ לעבוׂד. מדוּע לא לאַרגן את הפּוׂעל הערבי בּמשק הערבי? זה אינוׂ פּוׂגע בּנוּ. שם נמצא הפּוׂעל הערבי בּסביבה הטבעית שלוׂ, למשל, בּמגדל גד אוׂ בּשכם, שם נלך וּנאַרגן את הפּוׂעל הערבי. כּל ההוָי שם הוּא טבעי בּשבילוׂ.

המקוׂם המסוּבּך בּשאלה זוׂ הוּא בּעיקר בּמקוׂם שהפּוׂעל הערבי והיהוּדי נפגשים בּמשק היהוּדי. כּאן יש התחרוּת לאוּמית, כּאן יש שאלה של זכוּת עבוׂדה, כּאן יש סבך גדוׂל של שאלוׂת. ואין אני תוׂפס בּיחס לסבך הזה את העמדה של אחרים בּתוׂכנוּ. אני אוׂמר, יש לנוּ הזכוּת המוּסרית המלאה על המשק העברי, בּמאה אחוּזים. אנחנוּ יצרנוּ את המשק הזה, הוּא נוׂצר בּכספינוּ, הוּא נוׂצר בּדמינוּ, יש לוׂ תפקיד מסוּים. תהיה זכוּת לדרוׂש שיפתחוּ את המשק היהוּדי בּשביל העבוׂדה הערבית אם יפתחוּ את המשק הערבי בּשביל העבוׂדה היהוּדית. אם יאמרוּ שאין משק ערבי סגוּר, לא שיגידוּ זאת בּמוּבן יוּרידי, כּי אם שהוּא יפָּתַח לפנינוּ בּמוּבן כּלכּלי, אז נשב לדוּן על השאלה הזאת, אוּלי יהיה הדבר כּדאי גם לנוּ. אוּלם כּשקיים מכס בּאיזוׂ מדינה על הסחוׂרה שלי, מוּתר לי להטיל מכס על הסחוׂרה של הארץ ההיא. אני מדבּר על זה לא מתוׂך פּרינציפּים, כּי אם מתוׂך החשבּוׂן הפּשוּט. לא יתכן שישבוּ שני עמים בּארץ אחת, זה על יד זה, לאחד תהיה פּריבילגיה שהמשק שלוׂ סגוּר בּשביל השני והמשק של השני פּתוּח בּשבילוׂ. כּל זמן שקיים מצב כּזה יש לנוּ זכוּת מוּחלטת לדרוׂש מאה אחוּזים עבוׂדה בּמשק העברי. ולא רק יהוּדים יכּירוּ בּזה, כּי אם גם כּל טריבּוּנַל ישר מוּכרח להכּיר זאת, אם לא יכּיר נילָחם על זה, וּמַצפּוּני יהיה שקט.

אילוּ חשבנוּ בּרצינוּת על הארגוּן המשוּתף, חיינוּ מתחילים בּמקוׂמוׂת הקלים בּיוׂתר, אוּלם לא בּמקוׂמוׂת שיכוׂלים להתפּתח שם קוׂנפליקטים. אוּלם אצלנוּ הפכוּ את הסדר. את הפּרוׂבּלימה הבּוׂערת של ארגוּן הפּוׂעל הערבי מעמידים לא בּרכּבת, לא בּדוׂאר, לא בּשכם ולא בּחיפה אפילוּ, כּי אם בּמוׂשבה העברית.

ארגוּן קלוּבּים של פּוׂעלים ערבים בּעלי הכּרה בּמקצת, ארגוּן שנַקדיש לוׂ גם כּוׂחוׂת ונעזוׂר לוׂ, ישמש אוּלי גרעין לפעוּלה ערבית רחבה. לזה אני מיחס חשיבוּת וּכדאי להקדיש לזה כּוׂחוׂת. ההסתדרוּת שלנוּ מגלה בּנדוׂן זה איזוׂ חוּלשה, שהיא מסוּכּנת. לא “בּרית שלוׂם” ו“אַחוַת הפּוׂעל” הן המסוּכּנוׂת. כּל פּעוּלוׂתיהן ניזוׂנוׂת מחוׂסר הפּעוּלה של ההסתדרוּת. זה נוׂתן לאנשים ידוּעים תקווׂת מוּגזמוׂת. זה יוׂצר בּשבילם מקוׂם להתגדר בּוׂ: הנה הם עוׂשׂים, אחרים לא עוׂשׂים. מדוּע אנחנוּ לא עוׂשׂים?

אוּלי משוּם שרוׂצים לעשׂוׂת עבוׂדה שפּריה ניכּר מיד, ואוּלי משוּם שלא אנשים רבּים מסוּגלים לכך. הדבר הזה עלוּל להתנקם בּנוּ. אילוּ בּמקוׂמוׂת נוׂחים, בּרכּבת, בּערים, היוּ נמצאוׂת קבוּצוׂת של אנשים שהיוּ מתמסרים לכך – היה הדבר בּעל חשיבוּת מרוּבּה.

ואבּיע עוׂד רעיוׂן, אף על פּי שיחָשב לאֶפּיקוׂרסי. לשאלת הפּלחים אני מיחס חשיבוּת יוׂתר גדוׂלה מאשר לאִרגוּן הפּוׂעל הערבי. אינני מאמין שהפּעוּלה הערבית שלנוּ האמיתית, זאת אוׂמרת, פּעוּלה מעשׂית וחשוּבה, תיעָשׂה בּמרכּז. טוׂבה כּל פּעוּלה מרכּזית שתוּכל להיטיב וּלתקן, אוּלם בּכלל אנחנוּ מפוּזרים בּארץ, והיחסים האמיתיים בּינינוּ וּבין הערביים בּארץ לא יקָּבעוּ על ידי מרכּז, הם יקָבעוּ על ידי שוּרה על פּעוּלוׂת ויחסים מקוׂמיים, וּמשם אוּלי תצמח גם התוׂעלת. אני יכוׂל למנוׂת פּעוּלוׂת מקוׂמיוׂת לעשׂרוׂת, בּיחס לעזרה הדדית כּזוׂ, שיכוׂלוׂת להיוׂת חשוּבוׂת. לָאו דוקא פוׂרמוּלוׂת חשוּב למצוׂא. זוׂהי טעוּת אם רוׂאים את העיקר בּארגוּן הסנקציוׂת וּבצוּרתן. אלה הם דברים פּחוׂת חשוּבים. יש כּאן צוׂרך לשבּוׂר הוָי ידוּע, יש להעמיק שרשים בּתוׂך החיים שלהם, אוׂ לרכּוׂש לנוּ דברים החסרים לנוּ, הבנה, טקט, תפיסה ידוּעה, שאפשר לרכּוׂש רק בּמשך דוׂרוׂת. המרכּז צריך רק לתת דחיפוׂת, לברר את הדברים; והחברים, כּשם שהם יוׂצרים איניציאַטיבוׂת בּמשק, כּך הם מוּכרחים לנקוׂט בּאיניציאַטיבוׂת מקוׂמיוׂת בּענין זה.