רקע
יעקב שטיינברג
הַנְּשִׁיקָה.
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

(צִיוּר)

עוֹד בְּטֶרֶם מָלְאוּ לְיוֹסֵף שְׁתֵּי שָׁנִים, מֵתוּ עָלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ; גַּם קְרוֹבִים מִצַּד אֲבוֹתָיו לֹא הָיּוּ לוֹ בְעִיר מוֹלַדְתּוֹ, וְהַשְּׁכֵנוֹת אֲשֶׁר לָווּ אֶת אִמּוֹ לְבֵית עוֹלָמָהּ (הִיא מֵתָה אַחֲרֵי אָבִיו), הֵחֵלוּ לְהִתְיָעֵץ בֵּינֵיהֶן מַה לַּעֲשׂוֹת לַיָּתוֹם הֶעָזוּב הַזֶּה.

וְאַחֲרֵי רֹב דְּבָרִים וְעֵצוֹת, הֶחֱלִיטוּ לָתֵת אֶת הַיֶּלֶד עַל יָד אִשָּׁה עֲנִיָּה בִּשְּׂכָר יָדוּעַ, אֲשֶׁר תִּקְבֹצְּנָה שְׁתֵּי נָשִׁים, בְּחָזְרָן מִדֵּי שָׁבוּעַ בְּשָׁבוּעַ עַל הַפְּתָחִים.

וְכֵן הָיָה. הַיֶּלֶד נִתַּן עַל יַד אִשָּׁה עֲנִיָּה, אֵם לְשִׁשָּׁה יְלָדִים רְעֵבִים. הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת גָּרָה בְּחֶדֶר אֶחָד לֹא גָּדוֹל בְּמַרְתֵּף, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שָׁלְחָה לְתוֹכוֹ אֶת קַוֶּיהָ בְּקַמְצָנוּת גְּדוֹלָה גַּם בֶּקָיִץ. אֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה הָיָה סַנְדְלָר בְּלִי עֲבוֹדָה, וַיֵּשֵׁב כָּל הַיּוֹם בְּבֵיתוֹ וַיִּתְקוֹטֵט בְּאִשְׁתּוֹ, וַיִּגְעַר בִּילָדָיו.

וְיוֹסֵף הַקָּטָן, אֲשֵׁר אֲסָפַתְהוּ הָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה אֶל בֵּיתָהּ רַק בִּשְׁבִיל מְעַט הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר הִבְטִיחוּ לָתֵת לָהּ בְּכָל שָׁבוּעַ – הָיָה מְיֻתָּר לְגַמְרָה בְּקֶרֶב הַמִּשְׁפָּחָה הָרְעֵבָה הַזֹּאת. וְהָיָה כַאֲשֶׁר יָרִים יוֹסֵף קוֹל בְּכִי, בִּהְיוֹתוֹ רָעֵב אוֹ בְהַכּוֹת אוֹתוֹ אֶחָד מִיַּלְדֵּי הַבַּיִת – וְהִמְטִירָה אוֹמַנְתּוֹ עַל רֹאשׁוֹ חֲרָפוֹת וּקְלָלוֹת, וְהִתְאוֹנְנָה עַל גּוֹרָלָהּ הַמָּר:

– עוֹד צָרָה זוּ חָסְרָה לִי! דַּי לִי בְשֶׁלִּי!

וּבַעֲלָהּ הָיָה כוֹעֵס גַּם הוּא בְאוֹתָהּ שָׁעָה וְקוֹרֵא עָלָיו בִּגְעָרָה:

– שְׁתֹק מְנֻוָּל! דַּיֶּךָ שֶׁמַּחְזִיקִים אוֹתְךָ בַּבָיִת, אֵינְךָ בֶּן “אֲצִילִים”.

וְהַיָּתוֹם הַקָּטָן, אֲשֶׁר לֹא מָלְאוּ לוֹ עוֹד שָׁלשׁ שָׁנִים, הָיָה חָשׁ בְּאֵיזֶה חוּשׁ מְיֻחָד, כִּי זָר הוּא פֹה, וַיִּשְׁתֹּק; וְרַק עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הֵפִיקוּ פַחַד גָּדוֹל וּבַקָּשַׁת רַחֲמִים.

וְיוֹסֵף הָלַךְ הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וּמַצָּבוֹ הָלַךְ הָלוֹךְ וָרָע.

הָאִשָּׁה הֵחֵלָה לְהִתְאוֹנֵן, כִּי כְבָר גָּדַל הַיֶּלֶד וְהוֹצָאוֹת כַּלְכָּלָתוֹ רַבּוּ גַם הֵן, וְלָכֵן דָּרְשָׁה מֵאֵת הַנָּשִים־הַקּוֹבְצוֹת לְהוֹסִיף עַל שְׂכָרָהּ. וְהַנָּשִׁים יָדְעוּ אָמְנָם, כִּי הַצֶּדֶק אִתָּהּ, אַךְ לֹא יָכְלוּ לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתָהּ; קָשֶׁה הָיָה לָהֶן לְקַבֵּץ גַּם אֶת סְכוּם הַכֶּסֶף שֶׁקִּבְּלָה עַד הֵנָה.

וּבִהְיוֹת נֶפֶש הָאִשָּׁה מָרָה לָה, שָׁפְכָה אֶת כָּל מְרִירוּתָהּ עַל רֹאשׁ הַיָּתוֹם הָאֻמְּלָל.

וְאָז בָּאוּ גַּם יָמִים רָעִים לַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר כִּלְכְּלָה אֶת יוֹסֵף. הָאָב יָשַׁב בָּטֵל לְגַמְרָה בְלִי עֲבוֹדָה, וְאַף אֲגוֹרָה אַחַת לֹא הִשְׂתַּכֵּר; אָז יָשַׁב אֵצֶל פֶּתַח הַמַּרְתֵּף, וַיַּבֵּט בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת זַעַם עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! וְהָיָה כַאֲשֶׁר יָרִים אַחַד הַיְּלָדִים אֶת קוֹלוֹ בִצְחוֹק אוֹ בִבְכִי, וְהִשְׂתָּעֵר עָלָיו בְּקֶצֶף וַיִצְעָק:

שְׁתֹק, מְנֻוָּל!

וְהָיָה אִם הֵבִין הַיֶּלֶד הַהוּא אֶת פֵּשֶׁר הַמִּלִים, הָיָה מִשְׁתַּתֵּק כְּרָגַע; אַךְ, אוֹי הָיָה לָהֶם לַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים, אֲשֶׁר לֹא הֵבִינוּ מְאוּמָה אֶת קֶצֶף אֲבִיהֶם, כִּי הַכֵּה הִכָּה הָאָב הַזּוֹעֵם בְּלִי חֶמְלָה.

וּבִרְגָעִים כָּאֵלֶה, כְּשֶׁהֵרִים הַיֶּלֶד קוֹל בְּכִי גָּדוֹל מִכְּאֵב הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הֻכָּה, תָּרוּץ אֵלָיו הָאֵם וְחָטְפָה אֶת הַיֶּלֶד מִיָּדָיו.

אַךְ אִם יוֹסֵף הַיֶּלֶד הַמֻּכֶּה – וְזֶה קָרָה אָמְנָם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת – וּבְגֶשֶׁת הָאִשָּׁה לְהָשִׁיב אֶת יַד אִישָּׁהּ מֵהַכּוֹתוֹ, הָיָה מַרְעִים קוֹלוֹ עָלֶיהָ בְקֶצֶף גָּדוֹל וְאָמַר; הֲגַם מִמֶּנּוּ אֶסְבֹּל? גַּם מִמֶּנּוּ?

וְכֹה גָדַל יוֹסֵף הַקָּטָן בְּלִי אֲוִיר וְאוֹר, בְּלִי אֵם רַחֲמָנִיָּה וְאוֹהֶבֶת, וְיִתְעַנֶּה כָּל הַיּוֹם בַּמַּרְתֵּף הַצַּר וְהֶאָפֵל; וְגוּפוֹ הָלַךְ הָלוֹךְ וְדַל, וּמַרְאֵה פָנָיו הָיוּ כְמַרְאֶה הַשַּׁעֲוָה.

וְכֹה מָלְאוּ לְיוֹסֵף שֵׁשׁ שָׁנִים.

* * *

וְיוֹסֵף חַי עוֹד בַּמַּרְתֵּף.

וּפְעָמִים רַבּוֹת, בְּרֶדֶת לֵיל הַשַּׁבָּת עַל הָאָרֶץ וּבְהַבִיאוֹ מְעַט נִחֻמִים לַמִּשְׁפָּחָה הַדַּלָּה הַיּוֹשֶׁבֶת בַּמַּרְתֵּף, וְהָאָב הַזּוֹעֵם תָּמִיד – הָיָה יוֹשֵׁב אָז בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן הַמְּכֻסָּה בְמַפָּה לְבָנָה, וּמַבָּטוֹ לֹא הֵפִיק כַּעַס וְשִׂנְאָה לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, – אָז יֵשׁ אֲשֶׁר יַעֲבֹר צְחוֹק רָצוֹן עַל שְׂפָתָיו וְלָקַח לוֹ יֶלֶד אֶחָד מִילָדָיו וְהוֹשִׁיבָהוּ עַל בִּרְכָּיו וַיַּחְלֵק אֶת שַׂעֲרוֹתָיו בְחִבָּה; וְהָאֵם אֲשֶׁר יָשְׁבָה לִימִין אִישָׁהּ, הִרְכִּינָה אֶת עַצְמָהּ מְעַט וַתִּשַּׁק לֵיָּלֶד – וְחַמָּה וַאֲרֻכָּה הָיְתָה הַנְּשִׁיקָה, כְּאִילוּ חָפְצָה לְפַיֵּס בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד עַל כָּל הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הֻכָּה בִידֵי אִישָׁהּ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ, – אָז מִתְעוֹרֵר בְּנֶפֶשׁ יוֹסֵף אֵיזֶה רֶגֶשׁ מַר, אֲשֶׁר לֹא יָכֹל עוֹד בְּעַצְמוֹ לָדַעַת אוֹתוֹ הֵיטֵב, וְרַק לְבָבוֹ נִלְחַץ וְכָאַב מְאֹד…

– לִי לֹא יְנַשְּׁקוּ – הָיְתָה עוֹבֶרֶת מַחְשָׁבָה בְּמוֹחוֹ הַקָּטָן – זָר אָנֹכִי פֹּה!

וּבְכָל אֲשֶׁר הָלַךְ יוֹסֵף הָלוֹךְ וְגָדוֹל, כֵּן הִכְאִיב לוֹ הָרַעֲיוֹן הַזֶּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר; כַּמָּה מַכּוֹת הָיָה מְקַבֵּל בְּחֵפֶץ לֵב לוּ נָשְׁקָה לוֹ אַךְ פַּעַם אַחַת אֵם אֲהוּבָה, אוֹ אֵיזֶה נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר תֹּאהַב אוֹתוֹ…

אַךְ מִי יִשֵּׁק לְַנּעַר הֶעָזוּב הַזֶּה?…

וּבַיָּמִים הָאֵלֶּה בָאָה תְמוּרָה גְדוֹלָה בְחַיֵּי יוֹסֵף:

הַמִּשְׁפָּחָה הָעֲנִיָּה לֹא חָפְצָה עוֹד לְכַלְכְּלֵהוּ בַכֶּסֶף הַמְּעַט, אֲשֶׁר שִׁלְּמוּ לָהּ בַּעֲדוֹ, וְיוֹסֵף גֹרַשׁ מִבֵּיתָהּ.

אָז הָלַךְ וְיָשַׁב לִפְנֵי בַיִת אֶחָד וּבָכָה.

– מַה זֶה תִבְכֶּה, בְּנִי? – שְאָלהוּ פִתְאֹם עָנִי זָקֵן אֶחָד הַמִּתְגּוֹרֵר בְּבֵית הַ“הֶקְדֵּשׁ”.

יוֹסֵף סִפֵּר לַזָּקֵן בְּקוֹל נִפְסָק לִרְגָעִים מִבֶּכִי, כִּי גֹרַשׁ פִּתְאֹם “מִבֵּיתוֹ”.

– בּוֹא נָא עִמִי, יֶלֶד! אֲנִי אֲשִׁיבְךָ אֶל בֵּיתֶךָ – אָמַר הַזָּקֵן – וַיִּקַּח אֶת יוֹסֵף בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ אֶל הַמַּרְתּף.

הָאִשָּה סִפְּרָה לֶעָנִי הַזָּקֵן אֶת מוֹצָא הַיֶּלֶד, כִּי זָר הוּא לָהּ, וְרַק בְּשָׂכָר כִּלְכְּלָה אוֹתוֹ עַד הֵנָּה וְנָתְנָה לוֹ מָקוֹם בְּבֵיתָהּ; וְעַתָּה גָדַל הַיֶּלֶד, וְגַם כֶּסֶף שְׂכָרָהּ לֹא תְקַבֵּל עוֹד, עַל כֵּן לֹא תוּכָל לְהַחֲזִיקֵהוּ בְּבֵיתָהּ.

דוּמָם שָׁמַע הַזָּקֵן אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה, וְאַחֲרֵי חָשְׁבוֹ מַחֲשָׁבוֹת רְגָעִים אֲחָדִים, אָחַז בְּיַד יוֹסֵף וַיֵּצֵא מִן הַמַּרְתֵּף.

– אָנָא תוֹלִיכֵנִי? – שָׁאַל יוֹסֵף.

– אֶל הַהֶקְדֵּשׁ, בְּנִי!

– מַה זֶּה הֶקְדֵּשׁ? – הוֹסִיף יוֹסֵף לִשְׁאֹל.

– בֵּית מְגוּרַי וּמְגוּרֵי עֲנִיִּים רַבִּים כָּמוֹנִי! – עָנָה הַזָּקֵן.

– וְסַנְדְּלָר כַּאֲשֶׁר אֶצְלֵינוּ אֵין שָׁם? – שָׁאַל הַיֶּלֶד.

– לֹא, בְנִי! וּמַה, הַאִם עָשָׂה לָךְ שָׁם הַסְּנְדְּלָר רָע?

– כֵּן, הוּא הִכָּה אוֹתִי פְּעָמִים רַבּוֹת, וְגַם עַתָּה כוֹאֶבֶת לִי זְרוֹעִי מְאֹד… – אָמַר יוֹסֵף בְּהַרְאוֹתוֹ עַל יָּדוֹ.

– אַל תִּירָא, בְּנִי, – אָמַר הַזָּקֵן בְּקוֹל רַחֲמִים, שָׁם בְּ“הֶקְדֵּשׁ” יוֹשְׁבִים רַק זְקֵנִים שְׁקֵטִים אֲשֶר לֹא יַכּוּ אוֹתְךָ, וְגַם אָנֹכִי אֶהֱיֶה לְךָ לְמָגֵן תָּמִיד.

אַךְ כְּכָל אֲשֶׁר שָׂמַח יוֹסֵף עַל שֶׁנִפְטַר סוֹף סוֹף מִן הַסַּנְדְּלָר הָרַע הַיּוֹשֵׁב שָׁם בַּמַּרְתֵּף הַצַּר, בְּכָל זֹאת פָּעַם לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ, מִיִּרְאַת הַדָּבָר הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר שֵׁם "הֶקְדֵּשׁ, נִקְרָא לוֹ.

וְיוֹסֵף הוּבָא אֶל הַ“הֶקְדֵּשׁ”.

* *

עָבְרוּ שָׁלֹש שָׁנִים.

יוֹסֵף הָיָה כְבָר נַעַר כְּבֶן עֶשֶׂר שָׁנִים, וְהוּא מִתְגּוֹרֵר עוֹד בָּ“הֶקְדֵּשׁ”; כָּל הַיּוֹם הוּא לוֹמֵד בְּ“תַלְמוּד תּוֹרָה”, חֲבֵרָיו הַנְּעָרִים מַכִּים אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וְאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יָשִׂים עָלָיו עַיִן בְּחֶמְלָה וְרַחֲמִים. וְהוּא הוֹלֵךְ יָחֵף וְלָבוּשׁ קְרָעִים, גַּם חַלָּשׁ הוּא וּרְפֵה כֹחַ, פָּנָיו מָאֳרָכִים וְחִוְּרִים תָּמִיד, כְּאִלוּ אֵין בָּהֶם אַף טִפַּת דָּם.

רַק הֶעָנִי הַזָּקֵן הָיָה לוֹ לְנֶחָמָה בְּחַיָּיו הַמָּרִים. אָמְנָם בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה חָלַשׁ הַזָּקֵן מְאֹד וַיִּשְׁכַּב כָּל הַיּוֹם עַל מִטָּתוֹ הָעוֹמֶדֶת בְּפִנַּת הַ“הֶקְדֵּשׁ”; בְּכָל זֹאת בְּשׁוּב יוֹסֵף מִן הַתַּלְמוּד תּוֹרָה, וְכָל אֲבָרָיו כּוֹאֲבִים עָלָיו, וְהוּא מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ כָל כַּךְ בּוֹדֵד וְנֶעֱזָב בַּתֵּבֵל – אָז יָשַׁב עַל יַד מִטַּת הַזָּקֵן, וְהוּא מְסַפֵּר לוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת סִפּוּרִים יָפִים מִזִּכְרוֹנוֹת חַיָּיו.

– אַל תְּדַמֶּה, יוֹסֵף – אָמַר לוֹ פַּעַם אַחַת – כִּי תָמִיד הָיִּיתִי זָקֵן חוֹלֶה מִתְגּוֹלֵל בְּהֶקְדֵּשׁ… לֹא! הָיוּ יָמִים וּבַיִּת הָיָה לִי וְאִשָּׁה טוֹבָה, גַּם פַּרְנָסָתִי הָיְתָה מְצוּיָה.

– וּבָנִים הָיוּ לָךְ? – שָׁאַל יוֹסֵף.

– לֹא, בְנִי, לוּ הָיוּ לִי בָנִים כִּי עַתָּה מָצָאתִי לִי מָקוֹם מְנוּחָה בְבֵית אֶחָד מֵהֶם. אָכֵן, מַר מְאֹד לִהְיוֹת עֲרִירִי בַתֵּבֵל!

– בְּעֵינֵי יוֹסֵף נִרְאוּ דְמָעוֹת.

– אַל תִּבְכֶּה, בְּנִי – אָמַר הַזָּקֵו בְּרַחֲמִים – עוֹדְךָ נַעַר, וְיָכוֹל תּוּכַל עוֹד לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר בַּחַיִּים; תִּגְדַּל וְתַעֲבוֹד…

– הוֹי, דּוֹדִי, – אָמַר יוֹסֵף בְּקוֹל רוֹעֵד – אֵין לִי כֹּחַ… פֹּה בְצִדִּי הַשְּׂמָאלִית אֲנִי חָשׁ כִּדְקִירוֹת מְחָטִים רַבּוֹת… אֵין לִי גַּם כֹּחַ לָלֶכֶת…

הַזָּקֵן לֹא עָנָה מְאוּמָה. הוּא יָדַע זֶה כְבָר כִּי לֹא טוֹב לַנַּעַר, כִּי כֹחוֹתָיו הוֹלְכִים וְכָלִים, וְכִי כָל גּוּפוֹ נֶהֱרָס.

– וּלְךָ, דּוֹדִי – שָׁאַל יוֹסֵף פִּתְאֹם – הָיְתָה אֵם?…

– כְּמוּבָן, בְּנִי… וְהִיא אָהֲבָה אוֹתִי מְאֹד…

יוֹסֵף לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וְקוֹל בְּכִי צָרוּד פָּרַץ מִגְּרוֹנוֹ.

– הוֹי, לוּ הָיְתָה לִי אֵם… לוּ הָיְתָה לִי…

– אַל תִּוָּאֵשׁ, בְּנִי, אִם אֵם אוֹהֶבֶת אֵין לָךְ, הֲלֹא יֵשׁ לָךְ אָב רַחֲמָן בַּשָּׁמַיִם…

– אֲבָל, דּוֹדִי, הֵן לוּ הָיְתָה לִי אֵם, הֲלֹא הָיְתָה מְנַשֶּׁקֶת גַּם לִי.

– גַּם אֱלֹהִים מְנַשֵּׁק אֶת הַיְּלָדִים… לִפְנֵי מוֹתָם…

רַעַד קַל עָבַר בְּגוּף יוֹסֵף; בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה. בְּאוֹתָה שָׁעָה חָשׁ דְּקִירוֹת בְּחָזֵהוּ, דְּקִירוֹת מַכְאִיבוֹת מְאֹד…

* *

עָבְרָה חֲצִי שָׁנָה.

בֵּין הָעַרְבָּיִם בְּעַד חֲלּוֹן הַ“הֶקְדֵשׁ” הַקָּטָן נִשְׁקֶפֶת שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב וְזוֹרַעַת אוֹר עַל מִטַּת יוֹסֵף הַחוֹלֶה. פָּנָיו שְׁחַרְחוֹרִים מְעַט, וְעֵינָיו שְׁקוּעוֹת עָמֹק בְּחוֹרֵיהֶן. אִישׁ לֹא יָשַׁב עַל יַד מִטָּתוֹ. הַזָּקֵן אֲהוּבוֹ מֵת זֶה כְבָר, וְהָאִשָּׁה הַשּוֹמֶרֶת עָלָיו עָזְבָה זֶה מְעַט אֶת מְקוֹמָהּ.

דְּמָמָה בֶחָדֶר. הַזְּקֵנִים הַשּׁוֹכְבִים עַל מִטּוֹתֵיהֶם מְנַמְּנְמִים וְגַם נַחֲרָתָם לֹא תִשָּׁמַע. יוֹסֵף שׁוֹכֵב בִּמְנוּחָה, רֹאשׁוֹ הַקָּטָן צָנוּחַ עַל קְצוֹת הַכָּר, וְעַל חָזֵהוּ הַכָּתֹם הַמְּגֻלָּה מְשַׂחֶקֶת קֶרֶן פָּז.

צְחוֹק קַל מְרַחֵף עַל שְׂפָתָיו הַדַּקּוֹת; עֵינָיו סְגוּרוֹת וְעַפְעַפָּיו מַזְהִירוֹת לְנֹגַהּ קֶרֶן הַשֶּׁמֶשׁ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִפְקַח יוֹסֵף מְעַט אֶת עַפְעַפָּיו וְיַחְזֹר וְיִסְגְרֵן.

וְהַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֶכֶת וְשׁוֹקַעַת; הִנֵּה קֶרֶן הָאוֹרָה, אֲשֶׁר שָׂחֲקָה עַל חֲזֵה יוֹסֵף, עוֹמֶדֶת עַתָּה עַל סַנְטְרוֹ הַקָּטָן; עוֹד מְעַט – וְקֶרֶן הָאוֹרָה כִסְּתָה אֶת כָּל פְּנֵי הַנָּעַר…

וּפָנָיו הַדַּלִִים וְהַדַּקִּים רוֹחֲצִים בְּאוֹרָה, וְקֶרֶן הָאוֹרָה כְמוֹ נוֹשֶׁקֶת אֶת לְחָיָיו וּשְׂפָתָיו…

… וּבְקֶרֶן הָאוֹרָה הַחוֹדֶרֶת בְּעַד חַלּוֹן הַ“הֶקְדֵּשׁ” הַקָּטָן, יוֹרֶדֶת גַּם שְׁכִינַת אֵל וּמוֹפִיעַ בֶּחָדֶר. הִנֵּה הוּא מַרְגִּישׁ נִפְנוּף כְּנָפַיִם חַמּוֹת וּבְהִירוֹת; הִנֵּה אוֹר גָּדוֹל שׁוֹטֵף אוֹתוֹ כֻּלוֹ… וְנִשְׁמָתוֹ בּוֹלַעַת אֶת הָאוֹרָה וְהִיא מִתְרוֹמֶמֶת מַעֲלָה מַעֲלָה עִם הָאוֹר… וּפִתְאֹם הוּא מַרְגִּישׁ נְשִׁיקָה רַכָּה עַל שְׂפָתָיו…

וְאַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה, כַּאֲשֶׁר בָּאָה הַחַדְרָה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר שָׁמְרָה עַל יוֹסֵף, מָצְאָה אוֹתוֹ מֵת, וְעַל שְׂפָתָיו רָחַף צְחוֹק עֵדֶן קַל.


המלצות קוראים
תגיות