רקע
דנטה אליגיירי
מתוך 'תֹּפֶת'
דנטה אליגיירי
תרגום: זאב ז'בוטינסקי (מאיטלקית)

הֶעָרָה לתרגוּם “תֹּפֶת”

בסיס התרגום הזה, ביחס למבטא ולצלצול, היא העברית המדֻבּרת בפי הספרדים ילידי ירושלים. רֹב דיני המבטא הספרדי ידועים לכל בימינו, ואולם כדאי להדגיש כאן פרטים אחדים, שהאשכנזי המדבּר “ספרדית” גם בארץ-ישראל נוטה לשכחם, ושׁהם אגב-אורחא, חשובים להבנת המשקל וה“הֵדים” (הרִתּמאות) של תרגומנו:

א. שוא נע מבטאו כחטף-סגול. כדי להבדיל בינו ובין הֹשוא הנח, ה“אִלם”, ינקּד אצלנו רק השוא הנע. למֹשל: קָרְבוּ = קָרֱבוּ.

ב. מבטאו של צירה הוא כמו סגול מָארך: ē ולא ej.

ג. על חליפת סגול מלעיל לקמץ בסוף-פסוק (קֶרֶת = קָרֶת) וִתַּרתּי, כי אין לה בסיס בלשון המדֻברת היום.

פְּתִיחָה    🔗

מזמור א'    🔗

א. בַּיּוֹם הַהוּא, אֶמצַע שְׁבִיל יָמֵינוּ1,

בְּחֹרֶשׁ עַז2 נִתעֵיתִי; כִּי מָאוֹר

נְתִיב-אֱמֶת בָּאֹפֶל הִטַּמֵּנוּ.

ד. הוֹי מָה אַכזָר הַסֹּבֶך הַשָּׁחוֹר –

אֶת אֵימָתוֹ לֹא יְתָאֵר פִּי גֶבֶר;

גַּם זִכרוֹנוֹ הוּא רַעַד וּמָגוֹר,

ז. וְלֹא יֵמַר מִמֶּנּוּ חֵת הַקֶּבֶר.

אוּלָם בְּתֹם אַגִּיד אֶת הָאֵימָה –

כִּי בֵין אֵימִים נִגלֹה נִגלָה לִי סֵבֶר.

י. סָר צַעֲדִי מִדֶּרֶך תְּמִימָה

אֶל דֶּרֶך-שָׁוא, וְאֵיך – אֵינִי יוֹדֵעַ:

לִבִּי עֻלַּף בְּרוּחַ תַּרדֵּמָה.

יג. אַך זֹאת אֶזכֹּר: הִגַּעְתִּי, דָּך, יָגֵעַ,

אֶל הַר3 שַׂגִּיא, בִּקצֵה חֶשׁכַת הַגַּיא

שֶׁאֶת נַפשִׁי מוֹרָא וָחֵת מִלֵּאָה;

טז. לְרֹאשׁ הָהָר נָשָׂאתִי אֶת עֵינָי:

עֵיפַת הַלֵּיל מִשָּׁם כְּבָר נָסוֹגָה

בִּפנֵי הַזִּיו – הוּא זִיו מַדרִיך כָּל חָי4.

יט. גַּם בִּמצוּלוֹת לִבִּי חָדַר הַנֹּגַהּ,

וְהָאֵימָה, דִּמִּיתִי אֵין לָהּ סוֹף,

כַּעֲרָפֶל נָמַסָּה וְנָמוֹגָה.

כב. כִּי יִנָּצֵל טוֹבֵעַ אֶל הַחוֹף –

נִלאֵה-נְשֹׁם וּפָג מֵחֹסֶר-כֹּחַ

יַפנֶה מֶבָּט הַיָּמָּה וְיִשׁקֹף:

כה. כֹּה שָׁב רוּחִי, עַד לֹא מָצָא מָנוֹחַ

לְהִסתַּכֵּל בִּנתִיב הַסַּכָּנָה,

אוֹתָהּ אִישׁ חַי עוֹד לֹא יָכֹל נָצֹחַ.

כח. וַתָּנַח פֹּה נַפשִׁי הַמְּעֻנָּה;

וַאֲטַפֵּס מוּל זֹהַר הַכֹּתֶרֶת –

וְסַעֲדִי כַּף רֶגֶל תַּחתּוֹנָה5.

לא. כַּעֲלוֹתִי מְעָט – הִנֵּה נְמֶרֶת6

מִלְּפָנַי, מָלבֶּשֶׁת עוֹר בָּרוֹד,

עַזָּה, קַלָּה, רוֹקֶדֶת וּמכַרכֶּרֶת;

לד. וַתְּדַלֵּג, וַתַּהַם, וַתִּגרֹד,

וַתַּחֲסֹם דַּרכִּי בְשֵׁן וָנַחַר,

עַד מוּט לִבִּי, וּכבָר אֶפנֶה לִירֹד:

לז. בְּרֶגַע זֶה, עַל רַענַנּוּת הַשַּׁחַר,

הוֹפִיעַ לִי הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלֶה;

כְּמוֹ בַיּוֹם, שֶׁבּוֹ כָל נֹגַּהּ-צַחַר7.

מ. בָּרָא הָאֵל, נִצמָד הוּא בַטָּלֶה.

וּמִשַּׁחרִית הַבֹּקֶר וְהַטֶּבַע

רָוָה לִבִּי, יָנַק וַיִּשָּׁלֶה.

מג. אַך, לְעֶזרַת הַצַּר נְקֻד-הַצֶּבַע,

קָם לְפָנַי אַריֵה, עֲנָק אַדִּיר,

וְשַׁאגָּתוֹ שֵׁנִית רַגלַי עִכֵּבָה.

מו. רָעֵב, זוֹעֵם, צוֹעֵד בְּרֹאשׁ יָהִיר,

בָּא לִקרָאתִי פוֹצֶה שְׁחוֹר הַלּוֹעַ,

בְּנַהמָתוֹ מַרעִיד אֶת הָאַוִּיר.

מט. גַּם זְאֵבָה – זוּ כָל אַוּוֹת-הָרֹעַ

טָעוּן גּוּפָהּ הָרַךְ וְהַנִּגעָל

הִיא זְאֵבָה טוֹרֶפֶת דַּל וָשׁוֹעַ –

נב. גַּם הִיא עָלָי. נִרְתַּעתִּי מְבֹהָל,

כֹּה חֲמָתָהּ הֵצִיקָה וְאִלֵּצָה;

וָאִוָּאֵש מִלַּעֲלוֹת אֶל עָל.

נה. כְּמוֹ בְיוֹם רָאָה רוֹדֵף הַבֶּצַע

אָבדַּן הוֹנוֹ, פְּרִי עָמָל וָצוֹם, –

תִּפֹּל רוּחוֹ, וְלֹא תַברִיא מִפֶּצַע:

נח. כֵּן, עֵת נֶחסַם דַּרכִּי לִקרַאת הַיּוֹם,

לְאַט לְאַט נִדחֵיתִי שׁוּב לְתֶלֶם

הָאֲפֵלָה, בּוֹ כָל מָאוֹר יִדֹּם.

סא. אָז בְּנָפלִי לְמַטָּה, אִישׁ אוֹ צֶלֶם

רָאוּ עֵינַי – מַחרִישׁ, כְּלוּ אָסַר

אֶת שִׂפתוֹתָיו מִנהַג דּוֹרוֹת שֶׁל אֵלֶם.

סד. עָמַד גַּלמוּד בְּנֶגֶב מְחֻסָּר

כָּל חָי. אֵלָיו קָרָאתִי: "אָן וְאָנָה

אֶפנֶה? עֲזֹר, אִם צֵל אוֹ גּוּף-בָּשָׂר"!

סז. “לֹא גוּף”, עָנָה "גּוּפִי יָרַד אַשׁמָנָה.

הָיָה עַרבּוֹ שֶׁל קֵסַר שַׁחֲרִי;

בֶּן מַנטוּאָה מִדַּם הַטרַנספָּדָנָה8.

ע. "אָבִי הָיָה, וְרוֹמָא מְדוֹרִי;

הָיוּ אֵלַי אֵלֵי כָּזָב וָהֶבֶל

וִימֵי הֲדַר אַבגּוּסטוֹס הֲדָרִי.

עג. "וְשַׁרתִּי אֶת אֵנֵיאַס, עַז לַסֵּבֶל

וְתָם בַּדִּין, בּוֹנֶה קִריַת הָאוֹר9

אַחַר גָּלָה מִקֶּרֶת אֵשׁ וָאֵבֶל.

עו. "אוּלָם אַתָּה – לָעֵמֶק הֶעָכוֹר

לָמָה תָשׁוּב, לֹא תַעַל הַגִּבעָתָה –

שֶׁל כָּל שָׂשׂוֹן מַבּוּעַ וּמָקוֹר?"

עט. "מַעיַן שִׁירָה, יוֹצֵר אֲשֶׁר בָּרָאתָ

בְּמַאֲמָר עוֹלַם הָדָר וּצְבִי,

אַשׁרֵי עֵינִי – וִירגִּילִיּוֹס רָאָתָה!"

פב. עָנִיתִי בֹשׁ: "הוֹי סֵמֶל וְנָבִיא

לַזַּמָּרִים, אֶזכֶּה-נָא, כִּי מִלֶּיךָ

הֵן אוֹר עֵינַי, הֵן נֶפֶשׁ עוּגָבִי.

פה. "אַתָּה מַנהִיג שֶׁבְּדַרְכּוֹ אֵלֵכָה;

אַף בְּשִׁירַי כָּל יֹפִי, כָּל הָדָר,

כָּל עֵדֶן-נוֹי – הִנָּם הֵדֵי קוֹלֶךָ.

פח. "רְאֵה חַיָּה, שֶׁחֲרוֹנָהּ גָּדַר

אֶת נְתִיבִי: עֲזָר-נָא לִי מִמֶּנָּה,

כִּי פַּחֲדָהּ אֶל דַּם לִבִּי חָדָר".

צא. “לְהִנָּצֵל מֵהָאֵימוֹת הָהֵנָּה”,

עָנָה לְקוֹל בִּכיִי – בְּחַר שְׁבִיל

שׁוֹנֶה מִזֶּה הָלַכתָּ בוֹ עַד-הֵנָּה:

צד. "כִּי הִיא תָשֹׁד כָּל גֶּבֶר, הַמַּעפִּיל

לִפרוֹץ לָהָר – בְּלֹא רַחֵם וָהֶרֶף

תִּדחֶה אוֹתוֹ לַקֶּבֶר עַד תַּפִּיל.

צז. "זֹה חַיְתוֹ-פִיד, שֶׁקִּנאָתָהּ לֹא תֶרֶף

גַּם לֹא תִשׂבָּע: הַפֶּה הַמְּגֻנֶּה,

אַחַר טָרַף, מִשׁנֶה יִצמָא לַטֶּרֶף.

ק. "הַרבֵּה זָנֹה זָנָתָה – גַּם תִּזנֶה,

עַד בּוֹא נוֹקֵם – עַד קוּם זַרזִיר-מָתנַיִם10.

זֶה לֹא יִכסֹף לְבֶצַע וּמִקנֶה,

קג. "רַק לְחָכמָה וְרַחֲמֵי שָׁמָיִם.

יֵשׁ פֶלטרוֹ הָר, וְיֶשׁנָהּ פֶלטרוֹ עִיר –

וּמוֹלַדתּוֹ תְהִי בֵּין הַשְּׁנָיִם.

קו. "הוּא אֶת שִׁפְחָה אִיטַלִּיָּה יַתִּיר,

שֶׁבַּעֲדָהּ הָקרָב קָרבָּן קָמִּלָּה11

הַבְּתוּלָה וְטוּרנוֹס הָאַבִּיר;

קט. "יִדחֶה אֶת זֹאת לְצֵל-שְׁאוֹל – הַצִּלָּה,

שֶׁמֵּעָמקוֹ הָרֶמֶשׂ הֶעָרוּם12

אוֹתָהּ הוֹצִיא; וְשָׁם גְּבוּל יַגבִּיל לָהּ.

קיב. "אַךְ טֶרֶם בָּא. אִם תֹּאבֶה יֵשַׁע – קוּם

וְאַחֲרַי תִּצעַד, וַאֲנַהֵל אֶת

רַגלֶיךָ מוּל הַנֵּצַח, זוּט וָרוּם;

קטו. "וְתַאֲזִין לְאֶנֶק אַל-תּוֹחֶלֶת

בָּאֵשׁ וָקֹר – לְקוֹל הָאֲרוּרִים,

קוֹרֵא מִיתָה – שֵׁנִית, אַךְ לֹא גוֹאֶלֶת;

קיח. "וְגַם תִּראֶה הֲמוֹן מְאֻשָּׁרִים

בַּתַּעֲנִית13 – כִּי הִיא אוֹתָם תַּגבִּיהַּ

לְמַעֲלוֹת מִסתּוֹר הַטְּהוֹרִים.

קכא. "וְרוּחַ זַךְ מִמֶּנִּי14 אָז יוֹפִיעַ,

לְנַהֶלךָ אֶל זִיו פְּנֵי שַׁלִּיט;

וְנִפָּרֵד עַל פֶּתַח הָרָקִיעַ.

קכד. "כִּי, עַל כָּפרִי בַחֶסֶד הַמַּמלִיט15,

לֹא אֶכָּנֵס, אֲנִי הַדַּל וְיֶתֶר

בְּנֵי מִינִי, לַקֶּרֶת הָעִלִּית.

קכז. "הֲדֹם רַגלוֹ תֵבֵל, אַך שָׁם הַכֶּתֶר,

שָׁם מִתנַשֵּׂא כִסאֵהוּ הָעֶליוֹן:

אַשרֵי הַבָּא אֶל הוֹד אַרמוֹן הַסֵּתֶר!"

קל. וָאֶתפַּלֵּל: "בְּשֵׁם אוֹתוֹ רַעיוֹן

הַשְּׁכִינָה, זֶה קֹדֶם לֹא הִכַּרתָּ,

אַשׁבִּיעֲךָ – הַצֵּל מִכִּלָּיוֹן,

קלג. "נַהֵל אוֹתִי לַיֵּשַׁע – סַף-הַקַרתָּה,

זוּ שׁוֹעֲרָהּ הוּא פֶּטרוֹס הַקָּדוֹשׁ;

וְלַדַּלִּים אֲשֶׁר אֶבלָם תֵּאַרתָּ

קלו. “נַהֵל אוֹתִי!” וַנֵּלֶךְ: הוּא בָרֹאשׁ.

בֵּיאַטרִיצֶ’ה    🔗

מזמור ב'    🔗

א. פָּנָה הַיּוֹם, שְׁעַת דִּמדּוּם הִגִּיעָה;

כָּל אִישׁ, כָּל חַי עַל כַּר הָאֲדָמָה

נָח בְּשָׁלוֹם מִטֹּרַח אוֹ יְגִיעַ –

ד. וְרַק אֲנִי עוֹלֶה לַמִּלחָמָה –

לִקרָב כָּפוּל שֶׁל רַחֲמִים וָדֶרֶך,

אֲשֶׁר יַגִּיד זִמרִי בְלֹא מִרמָה.

ז. עַלמוֹת הַשִּׁיר, עֲזֹרנָה – שַׁח הַבֶּרֶך,

לָכֶן אֶעתָּר! הַשֵּׂכֶל הַשַּׂגִּיא16,

הֲתַעֲמֹד בְּזֹה מַסַּת הָעֶרֶך?

י. וָאֲדַבֵּר: "עַד בָּאתִי, מַנהִיגִי,

אֶל הַמַּעבָּר, שֶׁכֹּה אַכזָר לוֹ שֹׁמַע,

בְּחַן אִם יֵשׁ זָהָב בְּתוֹך סִיגִי.

יג. "אוֹתוֹ אַדִּיר17, שֶׁשָּׂם יְסוֹד לְרוֹמָא

(סִפַּרתָּ כֹּה), – בְּעוֹד גּוּפוֹ תָמִים,

בָּשָׂר וָדָם, יָרַד מְדוֹר-עֵילוֹמָה.

טז. "אֲבָל הָחלַט מִבֹּקֶר הַיָּמִים,

כִּי זֶרַע הוֹד כָּפוּל מָתנוֹ יַזרִיעַ:

מִמשַל עוֹלָם18, מֶמשֶׁלֶת עוֹלָמִים.

יט. "בָּרוּר לַכֹּל, שַׁלָּמָה לֹא הִפרִיעַ

הָאֵל דַּרכּוֹ: מֻנָּה לִבנוֹת מִבצָר,

שֶׁבְּעָתִיד מַחצִית תֵּבֵל יַכרִיעַ;

כב. "וְכָל רוּמָהּ שֶׁל רוֹמָא רַק נוֹצַר

לִהְיוֹת הֲדֹם – סֻלָּם, מוֹבִיל הֶהָרָה,

עָלָיו יִמלֹך דַּיָּג מִגִּנּוֹסַר.

כה. "לָכֵן יָרָד: כִּי שָׁם דַּרכּוֹ הוּאָרָה –

שָׁם פִּי-מֵתִים נִבָּא לוֹ עֲטָרָה19;

וַעֲטַרתּוֹ הַיּוֹם שְׁמָהּ טִיאָרָה.

כח. "יָרַד, גַּם-כֵּן, “כְּלִי הַבְּחִירָה”20, –

כִּי בְרִדתּוֹ21 הִגבִּיהַּ, מְדֻמַּנִי,

אֶת שֵׁם הַדָּת, הִיא יֵשַׁע וּנהָרָה.

לא. "אֲבָל אֲנִי? מַה צֹּרֶך? מִי שָׂמַנִי

פָּאוּל חָדָשׁ, אֵנֵיאַס הַשֵּׁנִי?

לֹא יַאֲמִין כָּזֹאת גַּם זָר, גַּם אָנִי.

לד. "מַה טּוֹב לֶכתִּי, בֶּן-שֵׁפֶל הֶעָנִי?

בְּחַן וּשׁפֹט, אִמרִי הוּא תֹם, לֹא סֶלֶף –

אַך דַּעתְּךָ טוֹבָה מֵהֶגיוֹנִי".

לז. רְצוֹן אֱנוֹשׁ רָפֶה כִּקנֵה הַחֵלֶף,

עוֹלֶה, יוֹרֵד, מַמרִיא וְשׁוּב נוֹפֵל,

עַד מַחשַׁבְתּוֹ אַחַת תָֹּשבַּר לְאֶלֶף:

מ. כֵּן מַחשַׁבתִּי, בָּעֵמֶק הָאָפֵל,

אֵימֵי דַּרכִּי הִשִׁקילָה, מַדָּה אֹרֶך –

וְעֹז לִבִּי נָמֵס בַּעֲרָפֶל.

מג. עָנָה מוֹרִי: "אַתָּה שׁוֹאֵל “מַה צֹּרֶךְ?”

אַך הַסִּבָּה הִיא פָחַד: נַפשְׁךָ

עוֹד נְגוּעָה בִשׁחִין מַדוֵה הַמֹּרֶך.

מו. "בַּעֲבוּרוֹ מִנתִיב הַבְּרָכָה

יָסוּר אָדָם, נִרתַּע לִפנֵי צֵל-בֹּהוּ

כְּסוּס בִּדמִי הָרִים בַּחֲשֵׁכָה.

מט. "יֹאבַד הַסּוּס! – וּפֶן תֹּאבַד כָּמֹהוּ,

דַּע לָמָּה בָּאתִי כָאן, וּמִי הֵבִיא

לִי הֵד אֶנקַת תּוֹעֶה בְּדַרכֵי תֹהוּ.

נב. "הָיָה בֵין אוֹר וָאֹפֶל22 מוֹשָׁבִי,

וַתּוֹפַע-לִי, יָפָה כִנהוֹר תְּכֵלֶת,

עַלמַת הָדָר. אָמַרתִּי לָהּ: “צַוִּי”.

נה. "עֵינֶיהָ זִיו וָנֹגַהּ, כְּאַיֶּלֶת

הַשָּׁחַר; הִיא בְּקוֹל עָדִין וָרַך,

בִּשׂפַת אֶראֵל, כַּזֶּמֶר מְצַלצֶלֶת, –

נח. “בֶּן-מַנטוּאָה” – הִגִּידָה, "מְבֹרָך

שִׁמךָ בְכָל גָּלִיל, כָּל עִיר, כָּל שָׁעַר,

וּתהִלָּתוֹ עַד נֶצַח תֶּאֱרָך.

סא. "בְּחִיר נַפשִׁי – בְּחִיר מַזַּל הַצַּעַר –

נִכשַל בְּפַח, מִדֶּרֶךְ-כֵּן נָזוֹר

בְּתוֹךְ צִיַּת הַחשֶׁך וְהַמָּעַר.

סד. "גַּם אֲפַחֵד (מִמַּה שֶֹׁשָם, בְּזוֹר

הַטְּהוֹרִים הוֹדִיעַ לִי הַשֵּׁמַע):

אוּלַי כְּבָר אֵחַרְתִּי לַעֲזֹר.

סז. "לֵך, שָׂא-נָא קוֹל, שֶׁבְּאָזְנָיו נָעֵמָה

מְלִיצָתוֹ, וּמִמִּפתָּן מַחטִיא

הַצֵּל אוֹתוֹ, לְמַעַן אֶנָּחֵמָה.

ע. "נִקרֵאתִי בֵיאַטרִיצֶ’ה: מִקלָטִי,

אֵלָיו אֶכסֹף, הוּא גַן זֶה אֵין בּוֹ _23הַּ;

וְאַהֲבָה סִבַּת תְּפִלָּתִי.

עג. "כִּי שׁוּב אָשׁוּב לָאֹהֶל הַגָּבֹהַּ,

אֲהַלֶּלְךָ בִפנֵי הַשְּׁכִינָה".

עָנִיתִי: "הוֹי תַּמַּת שֵׂיוֹת אֱלֹהַּ,

עו. הוֹי סֵמֶל חַי לְדַעַת עֶליוֹנָה24,

שֶׁלָּאֱנוֹשׁ זְכוּת יִתרוֹן תִּתֵּנִי

עַל כָּל יְצִיר בְּחוּג הַלְּבָנָה25, –

עט. "צַוֵּך שָׂשׂוֹן וָאֹשֶׁר יַלעִיטֵנִי;

אַל-נָא תַּרבִּי לִפתֹּחַ לִי הֶגיוֹן

לִבֵּך כִּי דָי: בִּקַּשׁתּ עוֹזֵר – הִנֵּנִי.

פב. "כִּי לֹא יָגֹרתּ, לְמַעַן דַּל אֶביוֹן,

מִגַּן עֶדנֵך, מִנּוֹף הַגַּעֲגוּעַ

לָרֶדֶת כַּאן, בִּשׁחוֹר הַכֵּהָיוֹן".

פה. וַתַּעַן: "לִי מוֹרָא אֵינוֹ יָדוּעַ;

וְאִם תִּצמָא לָדַעַת וְלִמצוֹא

עַכשָׁו כְּאָז – אַגִּיד לְךָ, מַדּוּעַ.

פח. "מַה הוּא דּוֹרֵך הַקֶּשֶׁת, מַה חִצּוֹ

לְגוּף עֲטוּי שִׁריָן, מוּסָך מֵחֶבֶט?

כְּפֶתֶן הוּא, אֲשֶׁר נֶעקַר עֻקצוֹ.

צא. מֵאָז נָגַע בִּי אֵל בְּיָד אוֹהֶבֶת,

לֹא יַדאִיבֵנִי צַעַר הַכּוֹפֵר26,

קֹר לֹא יִשֹּׁך, וְלֹא תַכוֶה שַׁלהֶבֶת.

צד. "יֵשׁ רַחמָנִית27 בִּמרוֹם הָדָר וּפאֵר:

קוֹל אַנחָתוֹ עַד רֹך-לִבָּהּ הִגִּיעַ,

וּגזַר-דִּינוֹ הִיא קָמָה לְהָפֵר.

צז. "וְאֶל עַלמַת הַחֶסֶד, הִיא לוּצִ’יאָה28, –

“נֶאֱמָנֵך”29, הִגִּידָה, "מְיַחֵל

לְעֶזְרָתֵך – הָחִישִׁי לְהוֹשִׁיעַ".

ק. "שׂוֹנֵאת שִׂנאָה, אוֹהֶבֶת כָּל מוֹחֵל,

הוֹפִיעָה לִי לוּצִ’יאָה בָאַפֶּדֶן,

הוּא מְדוֹרִי בְיַחַד עִם רָחֵל.

קג. "וַתֹּאמֶר לִי: הוֹי תְּהִלַּת גַּן-עֵדֶן,

עִזרִי לַדַּל שֶׁרַק אוֹתָך אָהַב –

שֶׁבְּשָׂגבוֹ חַסדֵּך הָיָה לוֹ אֶדֶן.

קו. "הַטִּי אָזנֵך – הֲתִשׁמְעִי נֹהָיו,

מִלחֶמֶת-קֵץ בָּאֶשֶׁד הָרוֹתֵחַ,

אֲשֶׁר קִצְפּוֹ מִקֶּצֶף יָם רָהָב?

קט. "וָאֵחָפֵז: שָׁם, תַּחַת הַיָּרֵחַ,

כֹּה לֹא יָאוּץ בּוֹרֵחַ מִגַּרזֶן,

כֹּה לֹא יָעוּף צָמֵא לִרווֹת מִלֵּחַ:

קיב. "כֹּה אַצתִּי כָאן, אֵלֶיךָ, הוֹי רוֹזֵן

אֲבוֹת זִמרָה; כִּי אִמרְךָ יַגבִּיהַּ

כָּל מַאֲזִין, יוֹדֵעַ לְאַזֵּן".

קטו. "פָּנתָה אֵלַי, אַחַר אֶת זֹאת הִבִּיעָה,

מֶבַּט-נְהוֹר זוֹלֵחַ אֶגלֵי-טָל –

וּרצוֹן לִבָּהּ מִהַרתִּי לְהַשֹבִּיעַ, –

קיח. "אֶת אֲהוּבָהּ, כְּמוֹ עָלַי הוּטַל,

הַצֵּל מִצַּר, שֶׁדְּחָפוֹ לְמַטָּה30,

מֵהַר-חֶמדָּה לַדֶּרֶךְ הַנִּפתָּל.

קכא. "עַל-כֵּן, מַה חֵת? מַה בַּנָּתִיב עָמָדתָּ?

הֲפָג עֱזוּז הַנֶּפֶשׁ בַּמִּפתָּן,

וּפַחדָּנוּת כָּאֶרֶס סִמְּמַתָּהּ?

קכד. "הַאִם לַשָּׁוא יָסֹך אוֹתוֹ תִּלתָּן

עַלמוֹת מָרוֹם עָלֶיךָ? הִתעַזעֵזָה,

כִּי דִּבּוּרִי הוּא הֵד אַהֲבָתָן".

קכז. כְּמוֹ נִצָּן עָלוּב, מֻקפָּא מִיֶּזַע

כְּפוֹר-לֵילוֹת, בִּקרֹן מְאוֹר תֵּבֵל

יִפתַּח לִבּוֹ, יִזקֹף עָלֶה וָגֶזַע –

קל. כֹּה רְצוֹנִי, הַשֶּׁתֶל הַנָּבֵל,

נֵעוֹר וְחַי וַיִּזְדַּקֵּף כַּתֹּמֶר,

וּמשׁוֹט-לִבִּי אָחַז כְּרַב-חוֹבֵל.

קלג. "מְבֹרָכָה זוֹכֶרֶת אֵיד בֶּן-חֹמֶר

בִּמרוֹם הָאוֹר, אֲשֶׁר הִגִּידָה “לֵך” –

גַּם מְבֹרָךְ אַתָּה, נִכנָע לָאֹמֶר.

קלו. "נִשׁמַת גָּאוֹן, הֶחיָה נַפשִׁי טַלֵּך –

וְהִיא תִּצמָא לָגֶשֶׁת הַמַּעיָנָה.

רָצוֹן אֶחָד בִּשׁנֵי לִבּוֹת מוֹלֵך –

קלט. "נַהֵל אוֹתִי, אַף אַל-תֹּאמַר לִי אָנָה –

הֲלֹא אַתָּה רַבִּי, מוֹרִי, שָׂרִי".

כָּזֹה בְעֹז אָמַרתִּי לוֹ; וַיָּנַע

קמב. בְּדֶרֶךְ צַר, אָפֵל וְאַכזָרִי.

הַנְּבָלִים    🔗

מזמור ג'    🔗

א. 31"אֲנִי מִפתָּן לְעִיר יָגוֹן וָרֶשָׁע,

אֲנִי מִפתָּן לְנֵצַח אֲבַדּוֹן,

אֲנִי מִפתָּן לָעָם שֶּׁאֵין לוֹ יֶשַׁע.

ד. "אֲנִי מָקדָּשׁ לַצֶּדֶק הָעֶליוֹן.

אֵלּוּ הוֹרַי: הַיָּד בַּכֹּל מוֹשֶׁלֶת,

רַעיוֹן הָרָם, וְחֶסֶד הָרִאשׁוֹן32.

ז. "נוֹצַרתִּי בְּרֵאשִׁית, לִפנֵי כָל חלֶד,

עִם סְפִירוֹת אֵין-סוֹף. אֲנִי אֵין-סוֹף –

כָּל בָּא הֲלֹם, עֲזֹב עֲזֹב תּוֹחֶלֶת".

י. בִּכתָב כֵּהֶה חָרוּת עַל הַמַּשׁקוֹף

זֶה מַאֲמָר קָרָאתִי עַל הַשָּׁעַר.

“נִשׂגָּב תָּכנוֹ מִשֵּׂכֶל בֶּן-חֲלוֹף”,

יג. אָמַרתִּי. וּמוֹרִי33, כְּרַב אֶל נַעַר –

“אַל תְּפַקפֵּק” – עָנָה – "וְאַל תִּירָא

וְאַל תֶּחלַשׁ בִּראוֹת עֵינֶיךָ צָעַר.

טז. "כִּי בָאנוּ פֹה אֶל קֶרֶת אֲרוּרָה,

נִגזַר דִּינָהּ: “לָנֶצַח תִּתאַבֵּלִי” –

אֶל קֶרֶת עָם שֶׁבָּזוּ לָאוֹרָה".

יט. שָׂם עַל יָדִי יָדוֹ, וְיֵרָאֶה לִי

הֲדַר פָּנָיו מַרגִּיעַ לֵב דַּוָּי;

וַנִּכָּנֵס אֶל מְחִיצוֹת הַפֶּלִי.

כב. אֶנקוֹת אֲבוֹי וְהִי וְאַלְלַי

בְּתוֹך קַדרוּת שֶׁלֹּא תֵדַע כּוֹכֶבֶת

הִזִּילוּ טַל הַבֶּכֶה מֵעֵינַי.

כה. קוֹלוֹת חָרוֹן וּבוּז בִּשׂפַת כָּל שֵׁבֶט,

קוֹלוֹת-יְלֵל חַדִּים אוֹ צְרוּדִים,

קוֹל מְחִי-יָד בְּיָד, קוֹלוֹת עַצֶּבֶת–

כח. עַלעוֹל קוֹלוֹת, כְּחוֹל בִּסעוֹר קָדִים

יָחוּג, יָחוּל בְּתוֹך אֲוִיר-עֵיפָתָה,

שֶׁלְּעוֹלָם קִדמָהּ לֹא יַאֲדִים.

לא. וָאֲדַבֵּר חָרֵד, אֲחוּז אֵימָתָה:

"מַזֶּה, רַבִּי, – מַה הֵן אֶנקוֹת מַכאוֹב, –

מִי אֵלֶּה, הָאוֹנִים מֵרֹב צָרָתָה?"

לד. וַיַּעַן לִי: "כֹּה נִשׁפְּטוּ לִרקוֹב

הַנְּבָלִים, זוּ שָׁם, בֵּין דָּרֵי אֶרֶץ,

לֹא פָעֲלוּ כָל-רָע וְגַם כָּל-טוֹב –

לו. וּמַלאָכִים, אֲשֶׁר בִּפרוֹץ הַפֶּרֶץ

בֵּין אֵל וּבַל – לֹא נֶאֶמנוּ לַצּוּר

וְלֹא לַצָּר, כִּי פָּחֲדוּ מִקֶּרֶץ.

מ. דָּחָם בֵּית-הוֹד, פֶּן יִהְיֶה-בוֹ כִעוּר;

אַף מֵאֲנָה בָהֶם תַּחתִּית הַשַּׁחַת34 – –

פֶּן יִרְהַב-בָּם רָשָׁע בִּנהַר-דִּי-נוּר".

מג. “וּמַה-סִבַּת בִּכיָם – כְּאֵב אוֹ פַּחַד?”

בְּתִמהוֹנִי שָׁאָלתִּי. וַידַבֵּר:

"זֶה מַעֲנִי קָצָר וּמַר גַּם-יַחַד.

מו. "בְּלִי תִקוָה שֶׁל מָוֶת מְשַׁחרֵר

יִחיוּ בָרִיק וָשֵׁפֶל כָּאן פְּנִימָה,

מְקַנְּאִים בְּכָל סִגּוּף אַחֵר.

מט. "לִשמֹר זִכרָם הָאָרֶץ לֹא הִסכִּימָה,

בֵּית-דִּין חַסדֵי מָרוֹם אוֹתָם הָדָף.

אַל תָּשֶׂם-לֵב – הַבֵּט וּפסַח קָדִימָה".

נב. פָּרַשׂתִּי: וָאֶראֶה כְּעֵין שַׁפשָׁף35

סוֹבֵב סוֹבֵב, רוֹצֵץ בְּחֶשׁכַּת-עֶרֶב,

נֶחפָּז, מָהִיר, לֹא-יֶרֶף, לֹא יִיעָף.

נה. מֵאַחֲרָיו נִגרָר הָמוֹן רַב-עֵרֶב.

עוֹד מִיָּמַי נַפשִׁי לֹא שִׁעֲרָה

מַה-תֵּרֶב צֹאן הַמָּוֶת – הוֹי מַה תֵּרֶב!

נח. הִכַּרתִּי בֵּין נִבזֵי הַחֲבוּרָה,

אֶת הַכֹּהֵן שֶׁנָּס מִכֵּס גָּבֹהַּ,

וְהַבְּכוֹר36 מוֹכֵר הַבְּכוֹרָה.

סא. וּבַנתִּי (גַּם תֵּבֵל תֵּדַע יָדֹעַ!)

כִּי אֵלֶּה הֵם הָעֵדֶר הַבָּאוֹשׁ,

שָׂנוּא לָאֵל גַּם לִשׂנוּאֵי-אֱלֹהַּ –

סד. דּוֹר לֹא יָדַע חַיִּים כִּי מֵת מֵרֹאשׁ

בְּטֶרֶם חָי. מִכסָם עֶריַת הַבֹּשֶׁת:

כִּתּוֹת זְבוּב וְעַנְנֵי יַתּוֹשׁ

סז. לְגוּפֵיהֶם עָשׂוּ מִדָּם תִּלבֹּשֶׁת;

וְלָעוּ דָם וָדֶמַע שֶׁל סִגּוּף

שִׁרצֵי רִמָּה עֲלֵי אַדמַת נְחֹשֶׁת.

ע. אָז מֵרָחוֹק רָאִיתִי אֲסַפסוּף

עַל חוֹף הַיְאוֹר אֲשֶׁר לֹא יָנָס יָמָּה.

"מִי הֵם, רַבִּי, הַצְּפוּפִים כַּסּוּף

עג. עַל חוֹף הַיָּם?" שָׁאַלתִּי חִישׁ: "וְלָמָּה

אֶת הַנָּהָר יָשֹׁקּוּ לַעֲבוֹר?

וּמִי אוֹ מַה-יִּסחַף אֶת אֵלֶּה שָׁמָּה?"

עו. “הַכֹּל תֵּדַע”, עָנָה לִי הַמָּאוֹר, –

"אִם תְּחַכֶּה עַד בּוֹא נָבוֹא גַם-אָנוּ

לַאֲכֵירוֹן – לְנַחַל הַמָּגוֹר".

עט. בְּרִיסֵיהֶן מִבּוֹשׁ עֵינַי נִטמָנוּ;

פֶּן יִהיֶה-לוֹ הַשִּׂיחַ לְזָרָא

כְּנֶאֱלָם הֶחרַשְׁתִּי. חֶרֶשׁ בָּאנוּ

פב. לַנַּחַל; וְהִנֵּה תִגַּשׁ סִירָה;

זָקֵן לְבַן-שֵׂעָר אוֹתָהּ מֵנִיעַ,

קוֹרֵא: “אֲבוֹי לָכֶם, בְּנֵי סָרָה!”

פה. "אַל תְּקַוּוּ לִראוֹת אֶת הָרָקִיעַ –

אֲבִיאֲכֶם לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי,

בְּחֹם וָקֹר וָחשֶׁך לְהַטבִּיעַ!

פח. "אוּלָם אַתָּה, שֶׁבָּאתָ עִם צֹאנִי,

חַי בֵּין מֵתִים, מֵאֵלֶּה הִפָּרֵדָה".

מֵאַנתִּי זוּז – וַיּוֹסֶף רַב-אֳנִי:

צא. "בִּרחוֹב אַחֵר תַּגִּיעַ הַמּוֹעֵדָה

אֲשֶׁר נוֹעַד לְךָ – עַל חוֹף אַחֵר

וּבִספִינָה, שֶׁלֹּא כָּזֹאת כָּבֵדָה".

צד. עָנָה רַבִּי: "כָרוֹן, אַל תִּתמַרמֵר.

יֶשׁנוֹ מָקוֹם37 וְשָׁם רָצוֹן הוּא פֹעַל –

שָׁם כֹּה רָצוּי, וְאַל תִּשׁאַל יוֹתֵר".

צז. נִכנַע וָדַם מַלַּח בִּצַּת הַגֹּעַל:

רַק כְּלַפֵּי צֹאנוֹ הִזּוּ עֵינָיו

חִצֵּי לַבָּה בִמקוֹם דִּברֵי הַגֹּאַל.

ק. אַךְ אֵלֶּה, עֲרֻמִּים וּכפוּפֵי-גַב,

חִורֵי פָנִים וּמַקִּישֵׁי שִׁנַּיִם,

עָנוּ לַקּוֹל מַרתִּיעַ הַלֵּבָב

קג. בְּקַלְּלָם אֶת אֶרֶץ וְשָׁמָיִם,

אֶת הוֹרֵיהֶם, אֶת לֵיל הַהֵרָיוֹן

וְאֶת הַיּוֹם בּוֹ קִדְּמוּם בִּרכָּיִם.

קו. וְנִקהֲלוּ כֻלָּם, בִּנהִי-יָגוֹן,

אֶל הַנָּמָל, שֶׁבּוֹ כָל לֵב פּוֹשֵׁעַ

יִמצָא בַסּוֹף מִשׁפָּט וּגמוּל עָוֹן.

קט. כָרוֹן, בְּרִמזֵי עַיִן אֵשׁ מָלֵאָה,

לְכָל אֶחָד מֵאִיץ, מוֹצֵא מָקוֹם,

וּבִמשׁוֹטוֹ מַכֶּה כָל מִתמַהמֵהַּ.

קיב. כְּמוֹ בִסתָו נִתָּק עָלֶה כָתֹם,

זֶה אַחרֵי-זֶה, בָּרוּחַ הָרוֹעֶשֶׁת

מֵעַל עָנָף זָנוּחַ וְיָתוֹם:

קטו. כֵּן יִדלְגוּ בַמַּיִם, כַּתּ נוֹאֶשֶׁת,

אֶחָד אֶחָד לָרֶמֶז – כַּצִּפּוֹר

אֲשֶׁר לְקוֹל פִּתּוּי תִּפרַח בָּרֶשֶׁת.

קיח. הִפלִיג הַצִּי, נִשָּׂא עַל גַּל עָכוֹר:

וּבטֶרֶם עוֹד לְחוֹף שֵׁנִי הִגִּיעַ –

מִזֶּה הָמוֹן חָדָשׁ מַמתִּין לַתּוֹר.

קכא. “כָּל מִי שֶׁבָּז לַחֶסֶד הַמּוֹשִׁיעַ” –

אָמַר רַבִּי הַטּוֹב – "מִכָּל פִּנָּה

יָבֹא הֲלֹם לִגדוֹת נְהַר-הַזִּיעַ:

קכד. "וְיִכסְפוּ לִדלוֹג בַּסְּפִינָה:

כִּי דִין עֶליוֹן – חַרבּוֹ כְּחֹד מַרדֵּעַ,

וְיִראָתָם לְחֵשֶׁק מִשׁתַּנָּה.

קכז. "לְנֶפֶשׁ-תֹּם, זוּ אֵל וָחֹק יָרֵאָה,

אֵין פֹּה מָקוֹם; וּמִדִּברֵי כָרוֹן

אֶת דִּינְךָ לָמַדתָּ לְמַפרֵעַ".

קל. גָּמַר: פִּתאֹם צַלמָוֶת יְשִׁימוֹן

כֹּה הִתחַלחַל, עַד מִמָּגוֹר וָתֵמַהּ

עוֹדֶנִּי מִתעַלֵּף בַּזִּכָּרוֹן:

קלג. מִתְּהוֹמוֹת פָּרַץ קוֹל נִי וָדֶמַע

עִם רוּחַ עַז וְזֹהַר מְאָדָּם

שֶׁהָמּוּ-בִי כָל חוּשׁ, רֳאִי וָשֵׁמַע;

קלו. וּנפוֹל נָפַלתִּי אַרצָה כְנִרדָּם.

כַּף-הַקֶּלַע – צַדִּיקֵי אֻמּוֹת-הָעוֹלָם    🔗

מזמור ד'    🔗

א. קוֹל רַעַם עַז עָלָה מֵעָמקֵי-שַחַת

וְאֶת רוּחִי הֵשִׁיב מֵעִלּוּפוֹ

וְאֶת עֵינַי מִסַּנוְרֵי-הַפָּחַד;

ד. כִּדרֹשׁ מֵקִיץ-פִּתאֹם: “אֲנִי אֵיפֹה?” –

כֵּן, בְּקוּמִי, שָׁלַחתִּי הַמַּאפֵּלָה

מֶבָּט חוֹקֵר עָמקוֹ וְהֶקֵּפוֹ.

ז. הֲרֵי עוֹמֵד אֲנִי בְרוּם הַצֵּלָע

שֶׁל הַתְּהוֹם, זוּ כִי אֵין-סוֹף תִּגמָא

הָקֵא תָקִיא בְרַעַם אֶת הַבֶּלַע.

י. מְצוּלָתָהּ מָקדֶּרֶת וּסתוּמָה

בָּעֲרָפֶל: לַשָּׁוא עֵינִי סוֹקֶרֶת

בִּשׁחוֹר עָמקֵי הַתֹּפֶת: בְּלִימָה!

יג. רַבִּי אָמַר: "מִכַּאן בְּלֵיל-עַוֶּרֶת

נֵרֵד, אֲנִי רִאשׁוֹן, אַתָּה שֵׁנִי" –

קוֹלוֹ עָצוּב וּדמוּת פָּנָיו חִוֶּרֶת.

טז. אַתָּה חִוֵּר?" קָרָאתִי: "וַאֲנִי –

אֵיכָה אֶצעַד, אֶל מִי יָדִי אוֹשִׁיטָה,

אִם גַּם אַתָּה יָגֹרתָּ, מִשׁעָנִי?"

יט. "חֶמלַת רֵעַי אֶת אוֹר פָּנַי הֵמִיתָה –

חֶמלָה עַל דּוֹר שֶׁלֹּא יֵדַע פִּדיוֹם –

חֶמלָה", הֵשִׁיב, "לֹא חֵת אֲשֶׁר דִּמִּיתָ.

כב. “נֵלֵךְ, הַדֶּרֶךְ רַב, קָצָר הַיּוֹם”.

וַנִּכָּנֵס אֶל גֶּדֶר הַטַּבַּעַת

הָרִאשׁוֹנָה מִכָּל חוּגֵי תְהוֹם.

כה. פֹּה אֵין בּוֹכֶה; פֹּה אֵין אָזנִי שׁוֹמַעַת

אַךְ אֲנָחוֹת – לֹא – קוֹל שֶׁל עִצָּבוֹן –

הֵדֵי תוּגָה נִצחִית, עוֹלִים בְּרָעַד.

כח. כִּי גוֹרָלָם שֶׁל אֵלֶּה הוּא יָגוֹן

בְּלֹא סִגּוּף. בָּהֶם טָרָט וָמֶלֶך,

אִשָּׁה וָאִישׁ וָטָף – וְהֵם הָמוֹן.

לא. "מַה לֹּא תִשׁאַל, מִי הֵם דָּרֵי הַפֶּלֶךְ

הַזֶּה?" אָמַר מַסִּיעַ צְעָדָי:

"טוֹב שֶּׁתֵּדַע, בְּטֶרֶם הָלְאָה תֵּלֶך: –

לד. הֵם לֹא נָטוּ מֵעַל חֻקֵּי שַׁדָּי;

רַק בִּטבִילָה, הַמַּצִּילָה מֵחֶרֶם,

לֹא טֹהֲרוּ – וְלֵב טָהוֹר לֹא דָי.

לו. "כָּפַר בָּאֵל כָּל מִי שֶׁמֵּת בְּטֶרֶם

נוֹלַד עוֹלָל מוֹשִׁיעַ בָּאֻרוָה:

וְגַם אֲנִי בָהֶם – מִחוּץ לַכֶּרֶם.

מ. "בִּגמוּל הַמּוּם הַזֶּה בְּלִי עַלוָה,

נִחיֶה חַיַּי גָלוּת שֶׁאֵין קָצֶה לָהּ –

בְּגַעגּוּעִים שֶׁאֵין לָהֶם תִּקוָה".

מג. כָּזֶה דִּבֵּר. מְאֹד נַפשִׁי אָבֵלָה,

כִּי מַה רַבִּים, שֶׁחַי שִׁבחָם בְּפִי,

נִתלוּ בֵין אוֹר וָלֵיל, בְּכַף הַקֶּלַע!

מו. וָאֲדַבֵּר: "מוֹרִי וְאַלּוּפִי,

תְּפוּנוֹתַי פְּתֹר לִי, פֶּן תַּמעֵדנָה

אֶת יְסוֹדֵי הַדָּת אֵין בָּהּ דֳֹּפִי.

מט. "הַאִם עָלוּ מֵחֶבֶל זֶה, הַגֵּד נָא,

נִשׁמוֹת מִבחַר, – בְּחֶסֶד אוֹ יִתרוֹן38,

הַאִם עָלוּ לָאֹשֶׁר, גַּן הָעֶדנָה?"

נב. הֵבִין רִמזִי39 וַיָּעַן: "עוֹד טִירוֹן

הָיִיתִי פֹה, וְשַׂר הוֹפִיעַ40, כֶּבֶד

מַשָּׂא צְלָב – הוּא זֵר הַנִּצָּחוֹן.

נה. 41"לִזקַן-כָּל-דּוֹר הֵבִיא חֵרוּת לְזֶבֶד,

לִבנוֹ הַזַּך, לְגֶבֶר הַתֵּיבָה,

לְבֶן עַמרָם, מַנהִיג עָנָו כְּעֶבֶד.

נח. "גַּם אַברָהָם הַסָּב, שַׂר-הַצָּבָא

דָּוִד, וְיִשׂרָאֵל עִם אָב וָיֶלֶד

וְעִם רָחֵל, שֶׁכָּכָה אֲהֵבָהּ, –

סא. "וְעוֹד רַבִּים עָלוּ בְזִמרֵי-סֶלֶד

עִם הַגּוֹאֵל לָגוּר בִּמעוֹן הַזִּיו;

אַךְ טֶרֶם זֹאת עוֹד לֹא נִגאַל בֶּן-חֶלֶד"

סד. עֵת כֹּה סִפֵּר, לֹא נַחנוּ בַנָּתִיב,

כִּי בֵין הֲמוֹן רוּחוֹת עָבַרנוּ הָלאָה –

בֵּין עַם צָפוּף כְּיַעַר מִסָּבִיב.

סז. אָז בַּמּוֹרָד – עוֹד לֹא הַרחֵק מִמַּעלָה:

רָאוּ עֵינַי כְּאֵשׁ רַבָּה מְאֹד,

הַמְּאִירָה מַחשָׁך כְּעֵין חַשׁמָלָה.

ע. בְּטֶרֶם עוֹד נִגַּשׁנוּ אֶל הַיּקוֹד,

רָאֹה נִראָה, שֶׁהַמָּקוֹם הוּא שֶׁפֶר,

וְאֶזרָחָיו אַנשֵׁי הָדָר וָהוֹד.

עג. "שַׂר כָּל מַדָּע, מִנֵּבֶל שִׁיר עַד סֵפֶר

חָכמָה וָסוֹד, – מִי הֵם, מַה מִּפעָלָם,

שֶׁנִּשׂגְּבוּ עַל כָּל שְׁאָר הָאֵפֶר?"

עו. וַיַּעַן לִי: "כּוֹרֵעַ הָעוֹלָם

לִפנֵי מְכוֹן אֱמֶת שֶׁהֵם כּוֹנֵנוּ –

עַל-כֵּן דַּיַּן-אֱמֶת כֹּה הֶעֱלָם".

עט. אָז קוֹל עָצוּם הִגִּיעַ לְאָזנֵינוּ:

"נִשְׁתַּחֲוֶה לְרוּחַ הָאַלִּים –

רַב הַשָּׁרִים הֲרֵיהוּ שׁוּב בֵּינֵינוּ!"

פב. וְאַרבָּעָה רָאִיתִי צְלָלִים

בָּאִים לִקרַאת הָאָח וְהָאוֹרֵחַ;

צְעִיף הַהוֹד עַצֶּבֶת מַעֲלִים,

פה. וְתָאֳרָם לֹא מַר וְלֹא שָׂמֵחַ.

“רְאֵה”, לָחַשׁ מוֹרִי, "אֶת הַגֵּאיוֹן

שׁוֹלֵף חַרבּוֹ42, הָרֹאשׁ וְהַמנַצֵּחַ.

פח. "הוֹמֵרוֹס הוּא, אָחִינוּ הָעֶליוֹן;

הוֹרָצִיּוּס הַחַד43 – שֵׁנִי לַסֵּדֶר;

נָסוֹן אַחרָיו; לוֹקָנוֹס אַחֲרוֹן.

צא. "הֵם מַנהִיגִים; אֲנִי אַחַד הָעֵדֶר; –

הִשׁתַּחֲווּ לֹא לִי, כִּי אִם לַשָׁר,

וּבִרכָּתָם יָאָה – בְּזֹה הַגֶּדֶר44".

צַד. אָכֵן רָאֹה רָאִיתִי, מְאֻשָּׁר,

אֶת לַהֲקַת מַלכֵי זִמְרָה, מִשׁפַּחַת

נִשׁרֵי מָרוֹם, עוֹלִים עַל כָּל הַשּׁאָר.

צז. אַחרֵי שִׂיחָם כִּזמָן מְעַט בְּיַחַד,

פָּנוּ אֵלַי בְּחֶסֶד. שַׁח רֹאשִׁי,

וּמַנהִיגִי שִׂחֵק אֵלַי בְּנָחַת.

ק. נִגַּשׁתִּי אָז, וַתְּרַנֵּן נַפשִׁי –

כִּי בִרכָּתָם הַחֲבִיבָה הֵעִידָה,

שֶׁבְּסוֹדָם נִבחַרתִּי לְשִׁשִּׁי.

קג. וַנֵּלֶךְ כֹּה בַדֶּרֶךְ הַלַּפִּידָה,

וְשִׂפתֵיהֶם הִרעִיפוּ טַל וּמָן,

שֶׁלְּעוֹלָם אֶזכֹּר, – אַךְ לֹא אַגִּידָה.

קו. מְשׂוֹחֲחִים הִגַּענוּ לְאַרמוֹן

הָדוּר וָרָם, שֶׁחוֹמוֹתָיו הֵן שֶׁבַע45,

וּמִסָּבִיב לוֹ פֶּלֶג נַעֲמָן.

קט. וַנַּעֲבֹר מֵימָיו כְּחֹמֶר-קֶבַע,

וְאֶת שִׁבעַת סִפָּיו שֶׁל הַמִּקלָט –

עַד כַּר נִרחָב וְרַעֲנַן הַצֶּבַע.

קיב. רָאִיתִי כַאן פָּנִים שַׁלוֵי-מֶבָּט,

שֶׁתָּאֳרָם מַראֵה שִׁלטוֹן וָשֶגֶב;

נָאוֶה קוֹלָם, אֲבָל שִׂיחָם מוּעָט.

קטו. בִּקצֵה הַכַּר עָלִינוּ תֵל אוֹ רֶגֶב,

וּמִגָּבהוֹ, בְּזֶרַח אוֹר עָדִין,

לְמַעֲרָב, מִזרַח, צָפוֹן וָנֶגֶב,

קיח. (הוֹי מָה אֶרהַב!) עַל שֵׁשׁ-אִזמָרַגדִּין

הוֹפִיעוּ לִי גִּבּוֹר, נָבוֹן וָשׁוֹעַ

הַגְּדוֹלִים בַּקֶּטֶל וּבַדִּין:

קכא. 46אֱלֶקטרָה47 פֹּה, בְּתוֹך צִבּוּר גָּבֹהַּ –

אֵנֵיאַס תָּם וְהֶקטוֹר עַז מָדוֹן;

פֹּה קֵיסַר48, חַד-מֶבָּט, אַדִּיר-אֶזרוֹע;

קכד. פֶּנטֵסִיליָה, אֵשֶׁת הַכִּידוֹן;

לָטִינוֹס הַזָּקֵן49, אֲבִי הַפֶּלֶךְ,

שֶׁבֵּין פַּלכֵי הָאָרֵץ הוּא אָדוֹן;

קכז. וּברוּטוּס50 כָּאן, נוֹקֵם עָוֹן בַּמֶּלֶךְ;

לוּקרֵצִיָּה51, מְסִיתָה נִקמָתוֹ;

קוֹרנֵלִיָּה52, הוֹנָהּ “בָּנִים וָפֶלֶךְ”;

קל. וּצלַח-אֶל דִּין, גָּדוֹל בִּיחִידוּתוֹ. –

וְתֵל אַחֵר הֶראוּ מוֹרָי – וַיַּעַט

לִבִּי רְתֵת: רָאִיתִי אֲרִיסטוֹ'.

קלג. כְּחֵיל כָּבוֹד, סַבּוּהוּ בְטַבַּעַת

חַכמֵי תֵבֵל: סוֹקרָטֶס הַמּוֹרֶה

וְאַפַּלטוֹן לִימִין אֲבִי-כָל-דָּעַת;

קלו. דֵּמוֹקרִיטוס, אוֹמֵר "עוֹלָם – מִקרֶה;

53אֲנַקסָגוֹרַס, דִּיאוֹגֶנֶס, תָּלֶס;

הֵרַקלֵיטוֹס, רוֹאֶה וְלֹא נִראֶה;

קלט. חוֹקֵר סַמִּים בְּאֵשׁ, אִזמֵל וָפֶלֶס –

דִּיאוֹסקוֹרִידֶס; סֶנֶקָה אִישׁ-תֹּם,

וְקִיקֵרוֹן, נוֹרָא חָרוֹן וָקֶלֶס;

קמב. אוֹרפֵיאוֹס פֹּה; אֶבקלִידֶס, הַחַרטֹם

לַהַנדָּסוֹת; אִבן-סִינָא, אִבן-רֶשֶׁד,

שֶׁאוֹר גָּנוּז גִּלָּה לְעֵין-מְתוֹם;

קמה. וְעוֹד רַבִּים; אַך יַשתִּיקֵנִי חֶשֶׁד –

אוּלַי הִגדִּישׁ סִפּוּר אֶת הַמִּדָּה:

מַה כֹּחַ שִׁיר שׁוֹאֵב טִפּוֹת מֵאֶשֶׁד?

קמח. חֲבוּרָתִי לִשׁתַּיִם נִפרְדָה;

וַיֵּט מוֹרִי הַקֹּרָה וְהַחֹרבָּה,

מֵעִיר שַלוָה לְנֶפֶת חֲרָדָה –

קנא. אֵין שֶׁקֶט בָּהּ, אֵין יוֹם וְאֵין מָאוֹר בָּהּ.

פרַנצֶ’סקָה    🔗

מזמור ה'    🔗

א. וָאֵרדּ מֵחוּג רִאשׁוֹן אֱלֵי מִשׁנֵהוּ

נּוֹרָא מֵהָעֶליוֹן: פָּחוֹת יִרחַב54,

אַךְ עוֹד יוֹתֵר יָגוֹן וָנִי מָלֵא הוּא.

ד. שׁוֹעֵר אָיוֹם, מִינוֹס55 יֶחרַץ שִׁנָּיו

וְעַל הַסַּף יִבְחַן עָוֹן וָפֶשַׁע,

גַּם יְסַמֵּן הָעֹנֶשׁ – בַּזָּנָב.

ז. לְכָל יָרוּד יִקרָא בְזַעַם: “גֵּשָׁה!”

כִּי יְגַלֶּה הַדַּל בְּלִי מַחבוֹא

לִפנֵי דַּיַּן-אֱמֶת כָּל חֵטא וָרֶשָׁע.

י. יַחגוֹר מִינוֹס מָתנַיִם בִּזנָבוֹ:

וְהַמִּספָּר שֶׁל פַּעֲמֵי מַחגֹרֶת –

מִניָן הַחוּג, בּוֹ זֶה נִדּוֹן לָבוֹא.

יג. רַב רַב עֶדרוֹ, וְלֹא תִפסַק עַשׁתֹּרֶת:

אֶחָד אֶחָד יִגַּשׁ – יַגִּיד יִשׁמַע –

וְעָף מֵהֶבֶל פִּיו, כְּאֵיד קְטֹרֶת.

טז. אַתָּה בָּרִיא בִמעוֹן הַזּוּהֲמָה", –

קָרָא מִינוֹס בְּקוֹל דּוֹמֶה לְרַעַם –

"הִשָּׁמֶר-נָא מִמַּנהִיגֵי-עָרמָה:

יט. "אַף-כִּי רָחַב לָכֶם סִפִּי הַפַּעַם,

אַך צַר הוּא לַיּוֹצֵא, וְאֵין מִשׁעוֹל!"

וַיֹּאמֶר-לוֹ רַבִּי: "חֲדַל מִזַּעַם –

כב. אַל תְּעַצֵּר דַּרכּוֹ, שׁוֹפֵט גָּדוֹל:

יֶשׁנוֹ מָקוֹם וְשָׁם רָצוֹן הוּא כֹּחַ –

שָׁם כֹּה רָצוּי, וְאַל תּוֹסִיף לִשׁאֹל".

כה. וְשׁוּב הוֹמֶה סָבִיב בְּלִי מָנוֹחַ

קוֹל צַעֲקוֹת יָגוֹן, וּמִכָּל צַד

עוֹלֶה בְּכִי-דְוָי דּוֹקֵר-הַמֹּח.

כח. הִנֵּה מָקוֹם חָֹשׂך עַד עוֹלמֵי-עַד,

נוֹהֵם כִּנהוֹם הַיָּם הַמִּתבַּקֵּעַ,

עֵת סְעָרָה בְסַעַר תִּתלַכָּד.

לא. סוּפַת-שְׁאוֹל הוֹמָה לֹא תֵרָגֵעַ,

תָּגֹר מִפֹּה לְשָׁם, מִשָּׁם הֲלֹם,

תַּסֵּב תַּכֶּה, תַּקִּישׁ אָדָם בְּרֵעַ

לד. וּסחוֹף תִּסחַף אוֹתָם עַד-פִּי-תְהוֹם:

אָז יִפרְצוּ קוֹלוֹת מוֹרָא וָאֵבֶל,

מְקַלְּלִים אֶת אֱלֹהֵי מָרוֹם.

לז. וְנוֹדַע-לִי, כִּי זֶהוּ בוֹר הַחֶבֶל

שֶׁל נִכְנָעִים לְתַּאֲווֹת חֶמדָּה,

מְשַׁעבְּדֵי רַעיוֹן לְיִּצרֵי-הֶבֶל.

מ. בִּימֵי סְתָו רָאִיתִי עוּף עֵדָה

שֶׁל עֲגוּרִים דָּרוֹמָה בְּשַׁלשֶׁלֶת:

כֵּן, הַסּוּפָה אֶת אֵלֶּה מְנִידָה,

מג. מְטַלטְלָה, מֵימֶנֶת וּמַשׂמֶאלֶת;

וְאֵין תִּקוָה: לֹא רַק תִּקוָה שֶׁל סוֹף –

גַּם לִמנוּחָה שֶׁל רֶגַע אֵין תּוֹחֶלֶת.

מו. כְּכרוּכִיּוֹת מִגֹּבַהּ הַמָּעוֹף

הֵד קוֹל עָצוּב כְּצֹר-קִינָה תִּתֵּנָּה:

כֹּה נֶאֶנחוּ אַף הֵם, מִתּוֹך רְדוֹף

מט. זֶה אַחַר-זֶה לָהֵנָּה וְלָהֵנָּה.

“הַנְשָׁמוֹת בַּסַעַר הַשָּׁחוֹר” –

שָׁאַלתִּי – “נָא הַגִּידָה לִי, מִי הֵנָּה?”

נב. “הָרִאשׁוֹנָה”, – סִפֵּר לִי הַנָּאוֹר, –

"שְׁמִירָמִית, שָׂרַת מִזרָח וּגבֶרֶת

עַל גְּזָעִים הַרבֵּה לְלֹא-סְפוֹר.

נה. "וַתְּנָאֵף עַל כָּל גַּפֵּי הַקֶּרֶת,

וּלהִנָּקוֹת מִבּוּז הִתקִינָה דִין,

הוּא דִין סְדֹם: כָּל-תּוֹעֵבָה מֻתֶּרֶת!

נח. וַתִּשָּׁגֵל לְנִין בְּנָהּ56, לְנִין

שֶׁבְּחֵיקָהּ יָנַק עֲסִיס שָׁדָיִם.

כִּתרָהּ עַל רֹאשׁ בְּנֵי צְלַח-אֶל-דִּין. –

סא. "זֹה, שֶׁקִּברָהּ מוֹקֵד עַל חוֹף הַמָּיִם,

עוֹגֶבֶת זָר עַל קֶבֶר בַּעֲלָהּ –

דִּידוֹנָה57. – זֹה – מַלכַּת זוֹנוֹת מִצרָיִם. –

סָד. "זֹה בַּת-אֵלִים הֵילֶנָה: בִּגלָלָהּ

עִיר וּמִגדָּל הָיוּ לְתֵל גַּחֶלֶת.

זֶה – אֲכִלֵּס, נִטבַּח בְּעַד כַּלָּה;

סז. “זֶה – הָאַבִּיר טרִיסטָן, אֲהוּב אִיזֶלֶת58”.

רַבִּים רַבִּים כִּנָּה בְּבוֹא הַתּוֹר,

זִבחֵי-קָרבָּן לְאַהֲבָה קוֹטֶלֶת.

ע. כֹּה הוּא דִבֵּר עַל אַבִּירֵי דוֹר דּוֹר

וְהַנָּווֹת שֶׁנָּבוּ גַּם נָבֵלוּ,

וְחַם לִבִּי, וּפָג מֵרֹב מַמרוֹר.

עג. וָאֹמַר­-לוֹ: "הַאֲדַבֵּר עִם אֵלּוּ

הַנִּצמָדִים – עָדִין עִם עֲדִינָה,

שֶׁבַּמָּעוֹף מִכָּל שְׁאָר יָקֵלוּ?"

עו. “עֵת יִגְּשׁוּ, תִּקרָא לָהֶם”, – עָנָה, –

59"בָּאַהֲבָה הַזֹּאת אוֹתָם תַּשׁבִּיעַ –

וְיַעַמדוּ לְקוֹל הַתְּחִנָּה".

עט. הֵם קָרְבוּ בַסַּעַר הַמֵּנִיעַ,

וָאֶשָּׂא-קוֹל: "נִלאֵי הַנְּדוּדִים,

עִמדוּ גַּם נְדַבֵּר, אִם אֵין מַפרִיעַ".

פב. יוֹנָה וָיוֹן, עֵת צְמֵאֵי דּוֹדִים,

עַל אֵבֶר בַּל יָנוּעַ, הַמָּלוֹנָה

לַקֵּן הָרַך יָשׁוּטוּ נֶחמָדִים:

פה. כֵּן נִפרְדוּ מִסּוּג חַברֵי דִידוֹנָה

(כִּי אַדִּירָה הִיא קְרִיאַת חָבִיב!)

הַנְּשָׁמוֹת הַלָּלוּ, וַתָּבֹאנָה.

פח. "הוֹי רֵעַ הָרַחוּם וְהַנָּדִיב,

שֶׁבֵּין אֵימוֹת צַלמָוֶת זְכַרתָּנוּ –

זוּג נִצָּנִים קָטוּף בְּיוֹם אָבִיב –

צא. "לוּלֵא נִדָּנוּ אֵל, אוֹתוֹ קָרָאנוּ

מִן הַמֵּצַר, וְשָׂם לְךָ שָׁלוֹם

וְרִחֶמךָ כְּמוֹ שֶׁרִחַמתָּנוּ.

צד. "מַה-שֶּׁתִּרצוּ לָדַעַת אוֹ לִנאֹם –

לַכֹּל נִשׁמַע, אֶת-כֹּל בְּתֹם נוֹדִיעַ,

כָּל עוֹד יִשׁקֹט הָרוּחַ הָאָיוֹם.

צז. "בְּאֶרֶץ-חֵן רָאִיתִי אוֹר רָקִיעַ,

עַל חוֹף הַיָּם, שֶׁבּוֹ נִבלָע הַיאוֹר,

הַמְּרַוֶּה שְׂדוֹת לַנגּוֹבַּרדִּיאָה.

ק. "חֹק אַהֲבָה עַל לֵב אָצִיל יָשׂר:

וְעֶלֶם זֶה אָהַב עֵינַי – כִּי טוֹבוּ,

עַד שֶׁדָּעַךְ זִיוָן בְּיוֹם מָגוֹר!

קג. "חֹק אַהֲבָה לַאֲהוּבִים: “אֱהֹבוּ” –

עַל-כֵּן אָהֹב אָהַבתִּי אֶת דּוֹדָיו,

עַד שֶׁגַּם פֹּה אוֹתִי לֹא יַעֲזֹבוּ.

קו. "חֹק אַהֲבָה צִוָּנוּ מוּת יַחדָּו –

אַךְ תַּליָנִי יִדּוֹן לִשַׁחַת קָיִן60".

הִקשַׁבתִּי לָהּ דּוֹמֵם, בְּלֵב נִדאָב,

קט. וָאֶעֱמֹד עַד-בּוֹשׁ, בְּהוֹרֶד-עָיִן,

עַד שֶׁבַּלָּאט נָגַע בִּי הַנָּבוֹן

וַיֹּאמֶר-לִי: “מַה תֶהֱגֶה עֲדָיִן?”

קיב. וְלֹא מִיָּד עָנִיתִי: "הוֹי יָגוֹן –

הוֹי מָה רֵאשִׁית אַהֲבָתָם נָעֵמָה,

וְאַחרִיתָהּ – אָבְדַּן וַאֲבַדּוֹן…"

קטו. וְאָז, בְּקוֹל רוֹעֵד מֵעֹצֶר דֶּמַע,

אָמַרתִּי לָהּ: "פרַנצֶ’סקָה, בְּכָבוֹד

אֶת גּוֹרָלֵךְ הַמַּר נַפשִׁי רִחֵמָה.

קיח. "אַךְ אִמרִי-נָא: בִּימֵי גַּעגּוּעֵי-סוֹד

אֵיךְ הִתגַּלַּע הַיֵּצֶר61, וַתִּבּוֹנִי

וַתֵּדְעִי שֶׁזִּיק הָיָה לִיקוֹד?"

קכא. וַתְּדַבֵּר: "אֵין מַר מִזֶּה הָעֹנִי –

יְמֵי שָׂשׂוֹן בִּימֵי אָסוֹן לִזכּוֹר:

גַּם מוֹרְךָ יוֹדֵעַ זֹאת כָּמוֹנִי.

קכד. "אַך רְצִיתֶם לָדַעַת אֶת מְקוֹר

הָאַהֲבָה שֶׁהוֹבִילַתנוּ קֶברָה:

לָכֵן אוֹסִיף לִדמוֹעַ וְלֵאמֹר.

קכז. "בַּיּוֹם הַהוּא אֶת שִׁיר דּוֹדֵי גִינֶברָה

קָרָאנוּ62 בּוֹדְדִים, בְּאֵין מוֹרָא

שֶׁל פֶּגַע רַע, אוֹ הֶגֶה רַע, אוֹ לֵב רָע.

קל. "כָּל-דַּף הִצמִיד עֵינֵינוּ, כָּל-שׁוּרָה

אֶת דַּם לִבִּי אֶל לְחָיַי הִגבִּיהָה –

עַד בּוֹא הַדַּף שֶׁל קֶסֶם וַנִּקרָא

קלג. "אֵיךְ לַנצְלוֹט “נִשֵּׁק צְחוֹק עַל פִּיהָ” –

וַנִּזדַּעזַע, וּכמוֹ מִתּוֹך חֲלוֹם

נְשִׁיקָתוֹ יָדַעְתִּי – וּמצִיתִיהָ.

קלו. "הָיוּ גַם סֵפֶר זֶה, גַּם הַחַרטֹם

שֶׁכְּתָבוֹ, מוֹרֵי תוֹרַת מַדּוּחַ –

כִּי הָלאָה לֹא קָרָאנוּ בוֹ בַיּוֹם".

קלט. כֵּן שָׂחָה הִיא: וְהוּא, נְכֵה-הָרוּחַ

בָּכָה מָרוֹת עַל שֶׁבֶר וְכָרֵת:

וַתֶּהֱמֶה מִצַּעַר, וַתָּשׁוּחַ

קמב. עָלַי נַפשִׁי, וָאֶתעַלֵּף כַּמֵּת.

הָרְעַבתָנִים    🔗

מזמור ו'    🔗

א. בְּשׁוּב דַּעתִּי, אֲשֶׁר לְקוֹל הַבֶּכִי –

לְנַאֲקַת הַצֶּמֶד הַזּוֹנֶה63

הִתעַלְּפָה כְגוּף פְּגוּעַ נֶכִי, –

ד. רוֹאוֹת עֵינַי עִנּוּי אוֹ מְעֻנֶּה

בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אָסוּר לָגֶשֶׁת –

בְּכָל פִּנָּה וְצַד אֲשֶׁר אֶפְנֶה.

ז. חוּג שְׁלִישִׁי: מֵרוּם אָפלוֹ, כְּאֶשֶׁד

קַר, חַד, אָרוּר, נִצחִי – שׁוֹטֵף סַגרִיר

אֵין לוֹ חִלּוּף, וְלֹא תִזרַח לוֹ קֶשֶׁת.

י. בָּרָד עוֹקֵץ וְשֶׁלֶג עַז, שָׁרִיר,

מֻקשֶׁה, שָׁחוֹר יִסעַר בַּחֹשֶׁך; אֶרֶץ

אוֹתוֹ תִבלַע וְצַחֲנָה תָרִיר, –

יג. אַף, מְשֻׁלַּשׁ-הַלּועַ, כֶּלֶב-שֶׁרֶץ

שֶׁפֹּה יִנבַּח בְּקוֹל מָגוֹר,

רוֹעֶה צֹאנוֹ בִשׂדֵה אָבדָן וָחֶרֶץ.

טז. רְחַב-כָּרֵס, מֵזִיעַ רֹק שָׁחוֹר

עַל זְקָנוֹ, עֵינָיו כִּשׁנִי-תוֹלַעַת –

בְּצִפָּרנָיו יִקלֹף מֵהֶם הָעוֹר.

יט. תַּחַת יַד-אֵל אַבנֵי בָרָד קוֹלַעַת,

הֵם נֶהפָּכִים בְּרֶפֶשׁ הַסִּרחוֹן,

וִילֵל כַּלבָּהּ פוֹרֵץ מִכָּל מִבלָעַת.

כב. גַּם לִקרָאתִי פָעַר הַשְּׁפִיפוֹן64

אֶת פִּיּוֹתָיו, לוֹטֵשׁ מַשּׂוֹר-חָטָיִם,

כֻּלּוֹ רוֹעֵד: רָאשִׁים, זָנָב, גָּחוֹן.

כה. וַיֶאֱסֹף מוֹרִי בִשׁתֵּי חָפנַיִם

עָפָר וָטִיט, וַיּוֹר בִּמְלוֹא-אֶגרוֹף

שָׁלֹשׁ מָנוֹת בֵּין גֹּעַל הַשִׁנָּיִם.

כח. לְכֶלֶב רַע, קוֹפֵץ לִנשֹׁך וּטרֹף,

הַשׁלֵך לוֹ פַת – מִיַּד יִשׁקֹט מִזַּעַם,

כִּי אֵין חֶפְצוֹ אֶלָּא לִזלֹל וּשׂרֹף:

לא. אָכֵן שָׁתַק אַף קֶרבֵּרוֹס לְטַעַם

טַרפּוֹ – שָׁתָק: פֹּה טוֹב לוֹ לַחֵרֵשׁ,

כִּי לֹא שָׁמַע אֶת נְבִיחוֹת-הָרָעַם!

לד. עוֹבֵר בֵּין הֶהָמוֹן הַמִּתפַּלֵּשׁ

בַּלִּכלוּכִית רָמַסתִּי בְעָקֵב אֶת

חֲזוֹן גּוּפָם – לֹא-יֵשׁ דּוֹמֶה לְיֵשׁ

לז. רָבַץ בְּטִיט הַגֶּשֶׁם כָּל הַשֵּׁבֶט –

אוּלָם אֶחָד, אֲשֶׁר בֵּינָם שָׁכַב,

רָאָה אוֹתִי, וְהִזדַּקֵּף לָשֶׁבֶת.

מ. “הַאִם”, – קָרָא, – "פֹּה לֹא יַכִּיר אֶחָיו

אוֹרֵחַ זֶה? כִּי עַד-רִדתִּי הַשַּׁחתָּה

נוֹצַרְתָּ שָׁם, בְּחֶבֶל הַמֶּרחָב".

מג. עָנִיתִי לוֹ: "מֵאָז הֲלֹם נִלקַחתָּ,

יָגוֹן אוּלַי שִׁנָּה פָנֶיךָ: לֹא!

מִי אָתָּה? אִם יָדַעתִּי – נִשׁתַּכָּחתָּ.

מו. "וּמָה הַחֵטא, שֶׁזֶּהוּ גְּמוּלוֹ?

כִּי אַף אִם יֵשׁ בִּידֵי נוֹקֵם הַקֹּדֶשׁ

שׁוֹט מַר מִזֶּה – אַךְ אֵין כְּגָעֳלוֹ".

מט. "שָׁם, בְּחַיֵּי שָׁעָה וְיוֹם וָחֹדֶשׁ,

הָיִיתִי בֶן עִירֶךָ – הִיא הָעִיר

הַמְּלֵאָה קִנאָה מְלוֹא וָגֹדֶשׁ.

נב. "שָׁם כִּנִּיתוּנִי צַ’קוֹ65 – הוּא “חֲזִיר”;

בִּגלַל עָוֹן שֶׁל זוֹלְלוֹת הַלּוֹעַ

פֹּה כָך אֶבלֶה, סָרוּחַ בַּסַּגרִיר.

נה. לֹא לְבַדִּי הֻשׁלַכתִּי כָאן, לִטבֹּעַ

בְּטִיט וָבֹץ: כִּי רַב הוּא הַצָּבָא

שֶׁל נְתִינֵי בִטנָם" – עָנָה בְנֹהַּ.

נח. “מְאֹד נַפשִׁי עָלֶיךָ דוֹאֲבָה”, –

עָנִיתִי לוֹ, – "אַך עוֹד יוֹתֵר עַל חֵלֶק

עִירֵנוּ זֹאת, נִשׂרֶפֶת מֵאֵיבָה.

סא. "וְאִם תֵּדַע, הַגֵּד: מַה סוֹף הַדֶּלֶק?

הַאֵין צַדִּיק בַּקֶרֶת? וּמֵאָן

שִׁרצֵי שִׂנאָה, הַשּׁוֹדְדִים כַּיֶּלֶק?"

סד. 66"יָבוֹא הַסּוֹף אַחרֵי שְׁנוֹת מְדָן

וְאָז“, – עָנָה, –”יַגלוּ אַנשֵׁי הַיַּעַר

אֶת צָרֵיהֶם בְּהֶרֶג וְאָבדָן –

סז. "לִשׁלֹשׁ שָׁנִים. אָז שׁוּב ירווּ מִצַּעַר,

הוֹדוֹת לְאִישׁ פּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי

הַסְּעִפִּים67 – שֶׁאָז יִפרֹץ כְּסָעַר.

ע. "וּזְמָן רַב יְדַכֵּא אֶתכֶם שׂוֹנֵא,

וְתִסבְּלוּ קָלוֹן וְעֹל וָפֶצַע. –

יֵשׁ זוּג68, לִבָּם לַצֶּדֶק מְקַנֵּא –

עג. "אֲבָל הָעִיר בְּאֵלֶּה לֹא חָפֵצָה.

וּמַצִּיתֵי הָאֵשׁ הֵם גֹּבַהּ-לֵב,

קִנאַת-אַחִים, וְתַאֲבַת הַבֶּצַע".

עו. נָדַם קוֹלוֹ הַדַּך וְהֶעָצֵב,

אֲבָל אֲנִי בִקַּשׁתִּי: "לֹא הִשׂבַּעתָּ

אֶת רְעָבִי – לְעוֹד אֲנִי תָאֵב.

עט. "טֶגיַיוֹ, רוּסטִיקוּצִ’י, פָרִינָטָה

הַנַּעֲלֶה, וּמוֹסקָה הַגִּדֵּם69

הַדּוֹר הַהוּא, שֶׁטּוֹב נַפשָׁם אָבָתָה, –

פב. "אוֹתָם אֵיפֹה אֶמצָא? מַה יְקַדֵּם

אֶת מֶבָּטִי: הַאִם בַּזִּיו תַּלבֵּנָּה

נִשׁמוֹתֵיהֶם – אוֹ תֹפֶת תַּשׁמִידֵם?"

פה. "כֵּהָה נַפשִׁי – נַפשָׁם כֵּהָה מִמֶּנָּה;

אוֹתָם תִּראֶה, אִם דַּי תּוֹסִיף לָרִיד,

וְצָרָתָם" – עָנָה – "גַּם-כֵּן תִּראֶנָּה.

פח. "אִם שׁוּב תֵּצֵא מִשַּׁעַר הַמַּפרִיד

בֵּין פֹּה וְשָׁם – לְחֶלֶד אוֹר וּפֶצַח,

שָׂא בִרכָתִי. גָּמַרתִּי. אַל תַּחרִיד".

צֵא. הִבִּיט אֵלַי, פּוֹזֵל, מַרכִּין הַמֵּצַח;

וְשַׁח רֹאשׁוֹ, וְהוּא נָפַל, כְּפָר

שֶׁנֶּעֱרַף, בֵּין עִוְּרֵי הַנֵּצַח.

צד. רַבִּי אָמַר: "לֹא יַעַל מֵעָפָר

עַד יִקרָאֵם לַשֶּפֶט אֵל הַזָּעַם:

יָשׁוּבוּ אָז כֻּלָּם, לְקוֹל שׁוֹפָר,

צז. "אֶל קִברֵיהֶם, לִלבֹּשׁ גּוּפָם עוֹד פָּעַם;

אָז יִשׁמְעוּ אֶת רַעַם הַמִּשׁפָּט

וְלֹא יִדֹּם לָעַד אוֹתוֹ הָרָעַם!"

ק. כֹּה, תּוֹךְ עֵרוּב שֶׁל טִיט וָגֵו, בַּלָּאט

פָּסַחנוּ גַם סָקַרנוּ בְתוֹעֶפֶת

סִתרֵי עָתִיד. – "מוֹרִי, הַאִם הָחלַט,

קג. "כִּי יֶאֱרַך סִגּוּף אַחרֵי הַשֶּׁפֶט?

וְאִם יִמּוֹר – מַה בִּמקוֹמוֹ יָבוֹא –

הַהַרוָחָה מִצַּעַר – אוֹ תוֹסֶפֶת?"

קַו. עָנָה: "דָּבָר, בְּהִשׁתַּכלֵל טִיבוֹ

(כֵּן אֲרִיסטוֹ מְלַמֶּדךָ מוֹדִיעַ), –

גַּם תַּענוּגוֹ יִגדַּל, גַּם כְּאֵבוֹ.

קט. "וְיוֹם הַדִּין – לַמרוֹת שֶׁלֹּא יַגִּיעַ

עַם זֶה אָרוּר לְגֹּבַהּ הַשִּׁכלוּל –

יַרבֶּה חֶבְלָם, כִּי אֶת טִיבָם יַגבִּיהַּ"…70

קיב. כָּזֶה דִבֵּר, עֵת סַבנוּ קַו הַלּוּל, –

וְעוֹד הַרבֵּה שֶׁכָּאן לֹא אֲפָרֵשָׁה.

עַל חוֹף הַבּוֹץ מוֹרָד הָיָה סָלוּל,

קטו. וַנֵּרדּ אֶל חוּג מָמוֹן71, אֲבִי כָל רֶשַׁע.

פָרִינָטָא72    🔗

מזמור י'    🔗

א. בֵּין הַחוֹמָה73 וַאֲרוֹנוֹת הַנֹּהַּ

פָּנָה מוֹרִי לָלֶכֶת בְּמִשׁעוֹל,

וְאַחֲרָיו אֲנִי. "מוּסָר גָּבוֹהַּ,

ד. הַנּוֹהֲלֵנִי בֵּין לוּלֵי שְׁאוֹל

לְמַטָּרָה נִשׂגֶּבֶת גַּם נִסתֶּרֶת"

אָמַרְתִּי לוֹ, "הַרשֵׁנִי-נָא לִשׁאוֹל:

ז. "הַאִם מֻתָּר לִראוֹת גַּם לְדַבֵּר אֶת-

הַנִּקבָּרִים? פָּתוּחַ כָּל אָרוֹן

וְכָל אֲפֵר מוּרָם, וְאֵין מִשׁמֶרֶת."

י. 74"יִסָּגְרוּ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן,

עֵת כָּל אָרוּר מִיהוֹשָׁפָט לְמַטָּה

יָבִיא גּוּפוֹ". עָנָה לִי הַגָּאוֹן.

יג. "וְאֶת אֲשֶׁר חוֹזוֹת עֵינֵינוּ עָתָּה –

הֵם כַּת אֶפִּיקוּרוֹס, הוּא הַדּוֹרֵשׁ:

“מוֹת כִּי תָמוּת – בְּגוּף וָנֶפֶשׁ מָתָּ”.

טז. "אַךְ תִּתמַלֶּאנָה פֹה, בְּעִיר הָאֵשׁ,

גַּם בַּקָּשָׁה אֲשֶׁר בִּקַּשׁתָּ מֶנִּי –

גַּם זֹה שֶׁלֹּא הֵעַזתָּ לְבַקֵּשׁ75".

יט. עָנִיתִי לוֹ: "רַבִּי הַטּוֹב, אֵינֶנִּי

מַסתִּיר לִבִּי. – נִשׁמַרתִּי מֵהַרבּוֹת

מִשׁאֲלוֹתַי: צָוךָ זוֹכֵר הִנֵּנִי76".

כב. "אִישׁ חַי, נוֹאֵם בֵּין לַחַשׁ הַלַּבּוֹת,

שְׂפַת עִירִי – שְׂפַת הַיֹּפִי77, – שָׂא-נָא

פָּנֶיךָ לִי וְכָאן הוֹאֵל לִשׁבּוֹת.

כה. "כִּי גַם אַתָּה יְלִיד בִּירַת טוֹסקָנָה78,

הִיא חֶמדָּתִי בְּאֹשֶׁר וְצָרָה –

אַף אִם עָלַי בְּצֶדֶק הִתאוֹנָנָה".

כח. כָּזֹאת פִּתאֹם קוֹל רָם אֵלַי קָרָא

מִתּוֹך אָרוֹן בּוֹעֵר; נַפשִׁי הָמָתָה,

דָּבַקתִּי אֶל רַבִּי, אֲחוּז מוֹרָא,

לא. וְהוּא אָמַר: "מַדּוּעַ כֹּה תָמָהתָּ?

הַבֵּט וּראֵה אֶת הַגָּדוֹל _79

עַד חֲלָצָיו: הֲרֵיהוּ פָרִינָטָא".

לְד. סָקַרתִּי בוֹ: עָמַד מַבלִיט חָזֶה,

זְקוּף הָרֹאשׁ וִישַׁר הַכְּתֵפַיִם,

כְּמוֹ שְׁאוֹל וָעֹנֶשׁ מְבַזֶּה.

לז. וּמַנהִיגִי אֵלֵיהוּ בַיָּדַיִם

הַזְּרִיזוֹת דָּחַנִי מִמקוֹמִי,

לוֹחֵשׁ: “דַּבֵּר עָנָיו וְשַׁח-עֵינָיִם”.

מ. נִגַּשׁתִּי, הוּא, כְּמוֹ מִתּוֹך דֳּמִי

שֶׁל בּוּז אֶל הָעוֹמֵד מִתַּחַת

לַאֲרוֹנוֹ, וַיֹּאמֶר לִי: “בֶּן מִי?”

מג. בְּלֵב תָּמִים גִּלִּיתִי לוֹ מִשׁפַּחַת

אֲבוֹת בֵּיתִי. גַּבּוֹת עֵינָיו הֵרִים,

כְּמִתאַמֵּץ לִזְכּוֹר אֶת הַנִּשׁכַּחַת.

מו. בַּסּוֹף אָמַר: "צָרִים הָיוּ, צָרִים

גַּם לִי גַּם לְבֵיתִי, וּפַעֲמַיִם

אֶת מֶמְשַׁלתָּם שָׁבַרְתִּי עַד הַחרִים".

מט. “בֵּיתִי גָּלָה – וָשָׁב אַחַת וּשְׁתָּיִם”,

עָנִיתִי לוֹ. "בֵּיתוֹ שֶׁל מַר הָגלָה –

וְגַם נִשׁאַר מִחוּץ לַדְּלָתָיִם"80.

נֹב. לְפֶתַע רֹאשׁ מִגֹּב אַחֵר81 עָלָה

עַד הַסַּנטֵר. אוּלַי שׁוֹכֵן הַקֶּבֶר

נִסָּה לָקוּם עַל בֶּרֶךְ כְּפוּלָה.

נה. סְבִיבוֹתַי סָקַר לְמוּל כָּל עֵבֶר,

כְּמוֹ קִוָּה לִמצוֹא בַחֲשֵׁכָה

פַּרְצוּף אַחֵר; אוּלָם נִכזַב הַסֵּבֶר.

נח. קָרָא: "אִם חַי, בְּשֶׂגֶב רוּחֲךָ,

עָבַרתָּ סַף שֶׁבּוֹ לֹא הֶאֱמַנתִּי,

בְּנִי לָמָּה אֵינֶנּוּ?" וּבָכָה.

סא. "לֹא בִרצוֹנִי נְתִיב רַגלַי כּוֹנָנתִּי:

זֶה מַנהִיגִי – רִמּוֹן שֶׁשְּׂרָפוֹ

הָיָה שָׂנוּא לִגוִידוֹ82 קָוַלקַנטִי",

סד. אָמַרתִּי לוֹ. (גַּם אֹפֶן סִגּוּפוֹ,

גַּם דְּבָרָיו כְּבָר גִּלּוּ לִי, מִי הוּא,

וּמפוֹרָטוֹת עָנִיתִי לוֹ אֵיפֹא).

סז. הוּא הִזדַּקֵּף פִּתאֹם – וַיַּעַל נִיהוּ:

"הָיָה שָׂנוּא" אָמַרתָּ לִי: הֲמֵת?

הַכבָר חָשׂכּוּ שָׁמַיִם לֹא יַנִּיהוּ?"

ע. אֵחַרתִּי לְהָשִׁיב לוֹ, מִתחַבֵּט

בְּאִי-דַעתּוֹ83; אוּלָם הֵבִין אַחֶרֶת –

וּנפוֹל נָפַל בָּאֵשׁ, לְבִלתִּי-צֵאת.

עג. אַךְ הָרִאשׁוֹן – הָרוּחַ הַנֶּאדֶּרֶת

בַּל יַכנִיעֶנָּה תֹפֶת לְעוֹלָם –

לֹא נָע, לֹא זָע, לֹא זָז כְּרֹחַב זֶרֶת

עו. וְכֹה הִמשִׁיך84: "יֵמַר לִי גּוֹרָלָם,

אִם עוֹד לִמשׁוֹל לֹא שָׁבוּ הָאַרמוֹנָה –

מִזֹּה הָאֵשׁ יֵמַר לִי. וְאוּלָם –

עֵט. "בְּטֶרֶם עוֹד נ' פַּעַם פֶּרסֵפוֹנָה85,

מוֹשֶׁלֶת כָּאן, אֶת זִיו עֵינָהּ תָּמִיר,

עֹל מְאוֹתַי תֵּדַע, כִּי בּוֹא תָבוֹאנָה,

פב. "אֲבָל (כֵּן שׁוֹב תָּשׁוּב לְאוֹר וָנִיר!)

הַגֵּד: לָמָּה עַם זֶה שֶׁכִּבְּדַנִי

כֹּה עַל בֵּיתִי גִּזרֵי דִינוֹ יַחמִיר86?"

פה. עָנִיתִי: "מַר שׁוֹכֵחַ, מְדֻמַּנִי,

אֶת אַרבִּיָּה87: דָּמָהּ צוֹעֵק עַל לֵב

הַנּוֹעָדִים בִּכְנֶסֶת סַן-גּ’ובַנִּי88".

פַח. הֵנִיף רֹאשׁוֹ, וַיֹּאמֶר לִי, עָצֵב:

"לֹא לְבַדִּי עָשִׂיתִי זֹאת: שִׁבטֵנוּ

בִקשִׁי עָרפּוֹ צִמדַנִי לָאוֹיֵב.

צא. "אַך, עֵת הִסכִּימוּ כֹּל89 לָתֵת עִירֵנוּ

פלורֶנצִיָּה לָאֵשׁ, לְסוֹף סְדֹם,

אָז לְבַדִּי קָרָאתִי: לֹא תִתֵּנוּ!"

צד. "בִּי (כֵּן זַרעוֹ יָנוּחַ בְּשָׁלוֹם!) –

יִפתֹּר חִידָה90", בִּקַּשׁתִּי, "שֶׁהִטרִידָה

אֶת בִּינָתִי מֵאָז גִּשׁתִּי הֲלֹם.

צז. "אוֹר-מֶבַּטכֶם חוֹדֵר אָמנָם עָתִידָה,

אַך כָּל הֹוֶה לְעֵינֵיכֶם טָמִיר;

הַאִם יַד אֵל צָעִיף עָלָיו הוֹרִידָה?"

ק. “כִּרפֵה-רְאוּת”, עָנָה אוֹתוֹ אַדִּיר,

"יִראֶה צוּרָה שֶׁמֵּרָחוֹק תּוֹפִיעַ:

כָּך, לֹא יוֹתֵר, גַּם לָנוּ אוֹר מֵאִיר

קג. "אֶת הַקָּרוֹב עָנָן קוֹדֵר מַטבִּיעַ;

מִמַּעֲשֵׂי יוֹם זֶה, אוֹ יוֹם עָבַר,

פֹּה לֹא נֵדַע מְאוּם, אִם אֵין מוֹדִיעַ.

קו. "בְּיוֹם הַדִּין91, עַל-כֵּן, שָׁחוֹר תִּשׁחַר

פֹּה כָּל בִּינָה, וְלֵיל אֵין-סוֹף יִבלַע לָהּ

בְּהִסָּגֵר לָעַד דַּלתֵי מָחָר".

קט. אָז מִתחָרֵט אָמַרתִּי: "נָא הוֹדַע לָהּ

לְנֶפֶשׁ זֹה, שֶׁנֶּעֶלמָה בְגַיא,

כִּי חַי הַבֵּן – עוֹדֶנּוּ שָׁם, לְמָעלָה.

קיב. "וְאִם עִכֵּב עִכַּבתִּי מַעֲנִי,

אֵין זֹאת כִּי אִם תָּמַהּ מֹחִי תָּמוֹהַּ

לַסּוֹד אֲשֶׁר פָּתַר לִי אֲדוֹנִי".

קטו. אוּלָם מוֹרִי כְּבָר קָרָא לִי: “בּוֹאָהּ!”

לִפנֵי לֶכתִּי שָׁאַלתִּי, מְמַהֵר,

מִי שְׁכֵנָיו, וַיַּעַן לִי הַשּׁוֹעַ:

קיח. 92"פֹּה אָטַּויָן, הַכֹּמֶר הַכּוֹפֵר,

וּפרֵדֵרִיק: זֶה דַי, בִּשׁאָר הַחֶבֶר

מַה לִּי גַם לָך? הֵם אֶלֶף וְיוֹתֵר".

קכא. גָּמַר, וְאַט צָנַח בְּאֵשׁ הַקֶּבֶר;

וְשַׁבתִּי, גַּם שָׁקַלתִּי בְקִרבִּי

אֶת דִּבּוּרוֹ הַמְּנַבֵּא לִי שֶׁבֶר93.

קכד. מוֹרִי הָלָך; אוּלָם הֵבִין עָצבִּי

וַיֹּאמֶר לִי: "הֲמַר הָיָה גָבִיעַ

שָׁתִיתָ פֹּה?" גִּלִּיתִי לוֹ לִבִּי.

קכז. "אֶת נְבוּאַת הָאֵיד שֶׁזֶּה הִבִּיעַ,

צְבֹר בַּלֵּב כְּהוֹן בְּמַחֲבוֹא ".

אָמַר: “אוּלָם” – (פֹּה יָד אֶל-עָל הִגבִּיהַּ)

קל. "רַק עֵת לִמעוֹן עַלמַת הָאוֹר94 תָּבוא,

זוּ בִמגִלּוֹת עָתִיד נִתַּן לִקרוֹא לָהּ,

אֶת דַּרכְּךָ תֵדַע עַד סוֹף-קַוּוֹ".

קלג. וַנַּעֲזֹב אֶת הַחוֹמָה, וּשׂמֹאלָה95

אֶל תּוֹךְ הָעִיר מוֹרִי נָטָה רַגלוֹ;

וַנֵּרֶד עוֹד יוֹתֵר עָמֹק שְׁאֹלָה –

קלו. לְגַיא96 מַרעִיל מֶרחָק בְּגָעֳלו.

מְחַלְּלֵי הַשֵּׁם    🔗

מתוך מזמור י"ד    🔗

ד. 97 …אָז לַמֵּצַר הִגַּענוּ, הַמַּגבִּיל

אֶת הַחֹרְשָׁה פְנִימָה98, וַתּוֹפִיעַ

לִי כָל אֵימַת יָדוֹ שֶׁל הַפָּלִיל.

ז. אֵיךְ אֲתָאֵר מַרְאֶה, שֶׁלֹּא יַגִּיעַ

דִּמיוֹן לְשַׁעֲרוֹ? שִׁפלַת מִדבָּר

אֵין דֶּשֶׁא בוֹ, כֻּלּוֹ עֶריָה וָזִיעַ.

י. כִּנהַר-דִּי-נוּר לַיַּעַר הָאַכזָר,

כֵּן הַסְּבָך שֶׁל צַעַר הוּא מַחגֹּרֶת

לַשְּׁפֵלָה. עָמַדנוּ בַמֵּצָר:

יג. כָּל הַמִּישׁוֹר הוּא חוֹל יְבַשׁ-בַּצֹּרֶת,

עָמֹק כָּזֶה, שֶׁבְּרַגלוֹ רָמַס

בְּאֶרֶץ לוּד קָטוֹן99 עִם הַנִּמֹּרֶת.

טז. יִקְרָא נָא זֹאת בֶּן-חֶלֶד, וְיִמַּס

לִבּוֹ – כִּי שָׁם, מֵעַל גְּבוּל הַיַּעַר,

נִגלָה לִי זַעַם אֵל נוֹקֵם חָמָס.

יט. הַנְּשָׁמוֹת – מַדָּן חֶרפַּת הַמַּעַר,

קוֹלָן בְּכִי וָנִי; צוּרוֹת אֵינָן

אָמנָם שׁוֹנוֹת, וְלֹא שָׁוֶה הַצָּעַר.

כב. 100 כִּי יֵשׁ מֵהֶן תִּשׁכַּבנָה פְּרַקְדָּן,

וְיֵשׁ מֵהֶן נִתכַּוְצּוּ לָשֶׁבֶת;

וְיֵשׁ שֶׁלֹּא תָנ_נָה101 מִנּוּדָן –

כה. וְהֵן מִכֹּל תִּרבֶּינָה כַּתְּ שׁוֹכֶבֶת

הִיא הַמְּעָט, אוּלָם עַל הַשְּׁאָר

עוֹלֶה בִכיָהּ. כִּי גִּזִיזֵי שַׁלְהֶבֶת

כח. יֵרדוּ לְאַט-לְאַט כְּשֶׁלֶג-הָר

בְּנוּם רוּחוֹת – וְיִטרְפוּ יָשֹׁדּוּ

אֶת אֲסִירֵי הַחוֹל הַמְּבֹעָר.

לא. כֹּה צָף עַל חֵיל הַמּוֹקְדוֹן בְּהֹדּוּ

מְטַר לַבּוֹת; וַיצַו הַמְּפַקֵּד,

כִּי בִדרִיסָה מַהֵר כָּל זִיק יָרֹדּוּ,

לד. בְּטֶרֶם זִיק אַחֵר בּוֹ יִתלַכֵּד,

פֶּן תִּתגַּבֵּר הָאֵשׁ וְתַעֲשֶׂה לָהּ

אַבִּיר וָסוּס לְתֶבֶן הַמּוֹקֵד.

לז. אַך זוֹ הָאֵשׁ לֹא פָגָה, לֹא חָדֵלָה:

סִגּוּף כָּפוּל, כִּי בָהּ הֻצַּת הַחוֹל,

כְּמוֹ פְּתִיל, עֵת יַך בַּרזֶל בַּסֶּלַע.

מ. אֵין מְנוּחָה, אֵין מְנוּחָה לִמחוֹל

יְדֵי הָאֻמלָלִים – מֵרֹאשׁ לַבֶּרֶך,

מֵעֲקִיצַת יָמִין לִכאֵב שְׂמֹאל.

מג. "רַבִּי, מִלבַד מִפתַּן קִריַת הַפֶּרֶך,

שֶׁחֲסָמוֹ הַשֵּׁד הַמִּתעַקֵּשׁ102,

אֵין פֹּה מִסתָּר, שֶׁלֹּא תֵדַע בּוֹ דֶרֶך:

מו. 103"אֱמֹר אֵיפוֹא, מִי זֶה – הַבָּז לָאֵשׁ,

בְּגַאֲוָה רוֹבֵץ לוֹ עֵרֶב-שֶׁתִי

וַעֲקִיצוֹת הַגֶּשֶׁם מְכַבֵּשׁ?"

מט. שָׁמַע הַלָּז אִמרִי, אֲשֶׁר הִפנֵיתִי

לְמַנהִיגִי, וַיַּעַן לֹא-נִדרָשׁ:

"כַּחַי אֲנִי כַּמֵּת – לֹא נִשׁתַּנֵּיתִי!

נב. "אַף אִם תּוֹגַע, אֱלִיל, אֶת הֶחָרָשׁ,

אֲשֶׁר יָדָיו חִצֶּיךָ תְּלַהֵטנָה –

עַזִּים כַּחֵץ, שֶׁאֶת נַפשִׁי גֵרַשׁ;

נה. "אִם תִּתפַּלֵּל: ‘עֲזוֹר, ווּלקָן, מַלֵּט-נָא!’

(כְּאָז, בְּיוֹם מְרוֹד בְּנֵי עֲנָק),

וְהוּא עִם עֲבָדָיו בְּפַחַם אֶטנָה

נח. "חָרֹש יַחרֹשׁ בַּפִּיחַ עַד-נֶחנָק:

וְאַלפֵי-חֵץ אִם תּוֹר בִּי זֹאת הַפַּעַם –

אַף לֹא תִּשׂבַּע נָקָם, כִּי לֹא אֶנאָק!"

סא. בְּקוֹל עוֹד לֹא שָׁמַעתִּי, קוֹל כָּרַעַם,

שָׁאַג מוֹרִי: "הִדֹּם, רָקָב וּמסֹס!

זֹה הַגַּבהוּת, זֹה מְרִירוּת הַזַּעַם –

סָד. "הֵן הֵן עָנשֵׁך, נִשׁמַת קַפָּנֵיאוֹס:

כִּי עַל רֹאשֵׁך אֶת שִׂנאָתֵך תָּסֵבִּי

וְרַעֲלֵך תַּצִּיקִי לָךְ אֶל כּוֹס"

סז. זֶה הַמּוֹרֵד, שֶׁכֹּה לִבִּי יַקשֶׁה בִּי",

הוֹסִיף יוֹתֵר בְּנַחַת, "הוּא אַחַד

שִׁבעַת מַלכִי יָוָן, צָרִים עַל תֵּבִּי.

ע. "אָז לֹא פָחַד מֵאֵל, גַּם לֹא יִפחָד;

אַך מִכְּאֵב תֵּמַר לוֹ שִׁבעָתַיִם

פְּרִיצוּתוֹ: תַּחתֶּיהָ נִי יֻכחָד.

עג. בֹּא אַחֲרַי, וְהוֹי לְרַגלֶךָ, אִם

תִּדרוֹס בַּחוֹל – כִּי עַז מְאֹד הַחֹם:

עַל-יַד גְּבוּל הַיַּעַר נֵט רַגלָים."

עו. הָלַכנוּ אָט; וְכֵן הִגַּענוּ דֹּם

לְחוֹף יוּבַל קָטֹן; כִּי אֲדַבֶּר בּוֹ,

יֶחרַד עָלַי לִבִּי – הָיָה אָדֹם.

עט. שָׁטַף בַּחוֹל, כְּמוֹ עַל-יַד וִיטֶרבּוֹֹ104

הַמַּעֲיָן אֵלָיו בָּאוֹת לִטבּוֹל

הַפִּלַּגשִׁים בַּלֵּיל לְהִטָּהֵר בּוֹ.

פב. גַּם גְּדוֹתָיו, גַּם סֶרֶט הַמִּשׁעוֹל

לִשׁנֵי צִדָּיו, גַּם קַרקָעוֹ הֵם אָבֶן –

מַעבָּר יָחִיד בְּתוֹך מִדבַּר הַחוֹל.

פה. "עָצמוּ פִּלאֵי שְׁאוֹל; אוּלָם הֲתָבֶן

כִּי אֵין דָּבָר – מִשַּׁעַר הַמָּבוֹא

עַד הַתַּחתִּית, בְּכָל מַלכוּת הָאָוֶן –

פח. "נִפלָא מִפֶּלֶג זֶה? נִפלָא טִיבוֹ,

וְגַם נִפלָא הָאֵד, שֶׁהוּא מֵזִיעַ,

הַמְּכַבֶּה כָּל אֵשׁ עַל נְתִיבוֹ."

צא. זֹאת עַל אָזנִי אוֹתוֹ גָאוֹן הִבִּיעַ;

וּבִקַּשׁתִּיו שֶׁחִידָתוֹ יִפתֹּר,

גַּם רְעָבִי, אֲשֶׁר גֵּרָה, יַשׂבִּיעַ.

צד. 105“יֵשׁ-אִי חָרֵב בַּיָּם וּשׁמוֹ כַפתּוֹר”,

עָנָה: "שָׁם לְפָנִים מָלַךְ סָטוּרֶן106,

שֶׁבְּיָמָיו זַכַּאי הָיָה הַדּוֹר.

צז. "וְיֵשׁ בּוֹ הַר-הָאֵידָה: אַרְזֵי-תֹרֶן

הָיוּ כִתְרוֹ – הַיּוֹם כֻּלּוֹ נָשַׁם,

כְּמוֹ, בִּגמַר הַדִּישׁ, תֵּשַׁם הַגּרֶן.

ק. "שָׁם יֻפִּיטֶר תִּינוֹק גָּדַל; וְשָׁם

אֶת קוֹל בִּכיוֹ, כִּדבַר אִמּוֹ קִבֵּילָה,

הֶחרִישׁוּ כֹהֲנֶיהָ בְּרַעשָׁם.

קג. "יָשִׁישׁ עֲנָק עוֹמֵד בְּעִמקֵי-צֶלַע

הָהָר הַזֶּה; עָרפּוֹ פָנוּי לְנֹא,

עֵינָיו לְרוֹם – לִשׁבַע גִּבעוֹת הַסֶּלַע.

קו. "רֹאשׁוֹ זָהָב; זְרוֹעַ יְמִינוֹ

גַּם שְׂמֹאלוֹ הֵן כֶּסֶף, גַּם חָזֵהוּ

עַד הָאֵזוֹר; נְחֹשֶׁת הִיא מָתנוֹ;

קט. "עַד כַּף רַגלו-שְׂמֹאל בַּרזֶל הִנֵּהוּ

רַק הַימָנִית הִיא חֹמֶר מְתֹעָב –

וְאַך בָּזֹה נִשׁעָן וּמִתעָרֶה הוּא.

קיב. "שִׁסַּע גּוּפוֹ, לְבַד מֵהַזָּהָב,

סְדָק מַרעִיף טַל-לֵחַ כְּדוֹמֵעַ,

אֲשֶׁר זִרמוֹ צִנּוֹר עַד פֹּה נָקָב.

קטו. "פֹּה רַד מִגֵּיא לָצוּר, מִסֶּלַע גֵּיאָה:

הוּא אֲכֵירוֹן, וּסטִיכּס ופלֵגֵטוֹן;

מֵהֶם יוֹצֵא, וְתֶלֶם זֶה בוֹקֵעַ

קיח. וְתַם בִּתהֹם קוֹקִיטוֹס הַתַּחתּוֹן

יַם-קֶרַח-עַד: אוֹתוֹ בְּזֹאת הָעַיִן

רָאֹה תִראֶה, לָכֵן תִּדֹּם לָשׁוֹן"

קכא. וָאֲדַבֵּר: "בֵּאַרתָּ לִי מֵאַיִן

הַמַּעֲיָן הַזֶּה הֲלֹם יִזֹּל;

אַךְ לָמָּה פֹּה לֹא פְגַשתִּיו עֲדָיִן?"

קכד. “הֲלֹא תֵדַע, כִּי עֵמֶק זֶה עָגֹל”,

עָנָה לִי: "וְלַמרוֹת אֲשֶׁר הִרבֵּיתָ

לָרֶדֶת גַּם לָסֹב שְׂמֹאל שְׂמֹאל,

קכז. "לֹא כָל הַלּוּל סַבּוֹתָ, אֶלָּא קֶטַע.

אִם חֲדָשׁוֹת תִּראֶינָה בַּנָּתִיב

עֵינֶיךָ, בַּל תִּתמָהּ." "וְנַחַל לֶתָּה –

קל. "מַה לֹּא תַּזכִּיר אֶת לֶתָּה, רַב חָבִיב,

וְאֵי נִמצָא?" שָׁאַלְתִּי: "גַּם אֵיפֹה-נָא

הַפלֵגֵטוֹן, שֶׁדֶּמַע זֶה אָבִיו?"

קלג. “הִנֵּה” – אָמַר – "הִגַּעתָּ פלֵגֵטוֹנָה:

זִרמַת-אָדמוֹ רוֹתַחַת הוֹמִיָּה –

הֲלֹא שְׁמוֹ ‘דוֹלֵק’ בִּלשׁוֹן אַתּוֹנָה107.

קלו. "אוּלָם לֹא כָאן נְהַר הַנְּשִׁיָּה108:

רַק מְכֻפָּר יָבוֹא לִטבּוֹל בַּמַּיִם,

הַמְנַקִּים עָוֹן כְּלֹא-הָיָה.

קלט. "זְמָן לָסוּר הִגִּיעַ בֵּינוֹתַיִם

מֵחֹרֶשׁ זֶה; נֵלֵך, אֲנִי אַקדִּים

כִּי לֹא יֵחַם מִשׁעוֹל הַגְּדוֹתַיִם

קמב. “וְהַלַּבּוֹת תִּכבֶּינָה בָּאֵדִים.”

בּוֹגְדִים109    🔗

מזמור לב    🔗

א. לוּ חֲרוּזִי צוֹרֵם, לוּ חַד מִמַּחַט –

כְּמוֹ יָאֶה לַנֵּקֶב הַקּוֹדֵר,

שֶׁהוּא מַסַּד לְכָל צוּרוֹת הַשַּׁחַת, -

ד. אָז מֻשָּׂגִי יָכֹלתִּי לְתָאֵר

וְתַמצִיתוֹ לִסחוֹט, לִמצוֹת עַד תַּמָּה:

אַך בִּשׂפָתִי הַזֹּאת – אֵיך אֲדַבֵּר?

ז. אֶת הַמָּגוֹר, אֲשֶׁר רָאִיתִי שָׁמָּה –

בְּזוּט תֵּבֵל, – אֵיךְ תְּסַפֵּר לָשׁוֹן

הָרְגִילָה לִקרוֹא יוֹלֶדֶת “מַמָּה”?

י. בְּעֶזרַתכֶן הַמּוּסוֹת110, אַמפִיאוֹן

הֵקִים חוֹמָה בְשִׁיר: גַּם לִי עֲזֹרנָה

סַפֵּר אֱמֶת, כִּי שְׂפָתִי אֵין-אוֹן.

יג. הוֹי נְשָׁמוֹת, בְּיָם צִנָּה תָדֹרנָה!

מַה-טּוֹב, לוּ נוֹצַרתֶּן חָצִיר אוֹ סוּף –

לֹא זֶרַע חַי, לָרֶדֶת זֹאת הַגֹּרנָה…

א. שַׁחַת-קָיִן    🔗

(הבוגדים בבשָׂרָם)

טז. תַּחַת-רַגְלֵי אַנתֵּיאוֹס111 בַּמָעוּף

עָמַדנוּ שָׁם. נָשָׂאתִי, עַד נֵלֵכָה,

עֵינַי לְרוּם הַכֹּתֶל הַזָּקוּף, –

יט. וָאֶשׁמַע קוֹל: "זָהִיר תָּשִׂים רַגלֶיךָ,

פֶּן כַּפֵּיהֶן עַל רֹאשׁ אַחִים תָּשִׁית –

עַל רֹאשׁ אֶחָד מִמֶּנּוּ, עַם חֵלֵכָה".

כב. וְאֶל הַקּוֹל פָּנִיתִי, וָאַבִּיט:

פֹּה בְרֵכָה, שֶׁכָּל מִשׁבָּר קָפוּא בָּהּ

וְכָל שִׁטחָהּ דּוֹמֶה לַזְּכוּכִית.

כה. לֹא יִלבְּשׁוּ גַּלֵּי נְהַר דָּנֻבָּה

אוֹ תָּנָאִיס112 בְּחֶבֶל הַצָּפוֹן,

בְּעֵת שֶׁדֹּב נֶחבָּא מִקֹּר הַגֻּבָּה,

כח. שִׂריָן כָּזֶה רָקוּעַ וְחָסֹן:

הַפֵּל עָלָיו אֶת רֶכֶס רוֹדוֹפֵּיאָה113

אַף לֹא יִשׁרֹק שׁוּלוֹ שֶׁל הַקַּרחוֹן.

לא. כְּמוֹ רֹאשָׁהּ מִיאוֹר הַצְּפַרדֵּעַ

תַָּרִים אַף תְּקַרקֵר, – כִּפנוֹת הָאוֹר,

עֵת בַּת אִכָּר לִלקוֹט בַּנִּיר תֵּצֵאָה, –

לד. כֹּה נִקבָּרִים אַף הֵם בִּגלִיד וָקֹר

עַד הַגָּרוֹן; יַקִּישׁוּ בַשִּׁנַּיִם,

כַּחֲסִידוֹת תַּקֵּשׁנָה בַמַּקּוֹר.

לז. פֹּה כָל אֶחָד עוֹמֵד כְּפוּי אַפָּיִם;

כָּעֵד לָקֹר, הָאֵד יוֹצֵא מִפֶּה, –

כָּעֵד לָאֵיד, הַטַּל מֵהָעֵינַיִם.

מ. אָז אֶת עֵינַי הֵשַּׁחתִּי, וָאֶצפֶּה

מַרגְּלוֹתַי שְׁנַיִם שֶׁנִּפתָּלוּ –

עַד הִטָּמַע הַשַּׁעַר הַמֻּקפֶּה.

מג. שָׁאַלתִּי: “מִי הַחֲבוּקִים הַלָּלוּ?”

וַיִּזקְפוּ מוּלִי אֶת הַצַּוָּאר

גַּם פְּנֵיהֶם הֶראוּנִי הָאֻמלָלוּ –

מו. וַתֵּז בִּכיָה נִצבֶּרֶת מִכְּבָר,

מֵרִיסֵיהֶם, וַתִּתקַפֵּא כַשַּׁיִשׁ –

מַחסוֹם גָּבִישׁ לַפֶּה הַמְּסֻמָּר.

מט. עוֹד לֹא סֻגַּר סוּגַר נָמֵר אוֹ לַיִשׁ

הֶסגֵּר כָּזֶה; וְהֵם בְּאַף נוֹאָשׁ,

הִתרוֹצְצוּ כִרצוֹץ שָׂעִיר בְּתָיִשׁ.

נב. וּמֵת אַחֵר (אָזנָיו הַקֹּר תָּלַשׁ)

קָרָא אֵלַי – וְלֹא הִגבִּיהַּ מֵצַח:

"מַה כֹּה תַבִּיט עָלֵינוּ, הַבַּלָּשׁ?

נה. "דַּע אֶת שְׁמָם שֶׁל זוּג נֶחבָּק לָנֶצַח:

בִּיזֶנצִיּוֹ הַיאוֹר וְהַסָּבִיב –

זֹה מוֹלַדתָּם, וְזֹה סִבַּת הָרֶצַח.

נח. "אַחִים114 הָיוּ, וְאָח שָׁחַט אָחִיו

בִּגלַל אַרמוֹן וָהוֹן: פֹּה שַׁחת קַיִן,

אַך אֵין גַּם פֹּה עַוָל יוֹתֵר מַתעִיב:

סא. "לֹא בֵן בּוֹגֵד115, שֵׁלְּבַָבוֹ בַקַּין

פִּלַּח אַרתּוּר וְגַם צִלּוֹ דִקֵּר;

לֹא קַנצֶ’ליֵר116, מַרעִיל אָבִיו בְּיַיִן;

סד. "לֹא זֶה, הוֹרֵג תִּינוֹק לְהִשׂתַּכֵּר

מִירֻשָּׁתוֹ – הוּא סַסּו מַסקֵרוֹנִי,

שֶׁמֵּת בְּכַד-שֶׁל-עֵץ רְפוּד-מַסמֵר.

סז. וּשׁמִי הוּא קָמִישׁוֹן. בּוֹגֵד כָּמוֹנִי,

גַּם רַע מִנִּי, עוֹד חַי קַרלִין אָחִי:

נִשׁמַת קַרלִין, לָרֶדֶת פֹּה הִכּוֹנִי!"

ע. רַבִּים, רַבִּים רָאִיתִי – כָּל לְחִי

גֵּרַד, שֵׂרַט הַקֹּר אַלפֵי שָׂרֶטֶת:

חַי מְגוֹרָם בַּנֶפֶשׁ, גַּם יְחִי.

ב. אַנטֵינוֹרָה117    🔗

(הבוגדים במולדת או במפלגה)

עג. וַנֵּלֶךְ מוּל לִבַּת תֵּבֵל118, שַׁלֶּטֶת

בְּכָל מַשָּׂא, שׁוֹאֶבֶת כָּל מִשׁקָל;

וְחֹרֶף-עַד הֶחֱרִידַנִי רֶטֶט.

עו הָיָה מִקרֶה, אוֹ חֵפֶץ, אוֹ גוֹרָל –

זֹאת לֹא אֵדַע: אַך בֵּין מְאוֹת גֻּלגֹּלֶת

בְּרֹאשׁ אֶחָד סוּל-עַרדָּלִי נִתקָל.

עט. קָרָא בִבכִי: "מַה תָּפֶר לִי כַרבֹּלֶת?

הֲגַם אַתָּה רוֹדֵף אוֹתִי לִנקוֹם

עַל אַרבִּיָּה119, נָהָר אֲדֹם שִׁבֹּלֶת?"

פב. אָמַרתִּי: "רַב, הַמתֵּן-נָא בַמָּקוֹם –

בְּעוֹד מְעָט נָאוּץ לִגבוּל הַשַׁחַת:

צָץ חֶשֶׁד בִּי – מִי הוּא אוֹתוֹ עָקֹם?"

פנ. רַבִּי עָמַד; וָזֶה, כָּפוּף, מִתַּחַת

לִבלוֹרִיתוֹ הֵקִיא דִּברֵי גְנָי.

אָמַרתִּי: “מִי אַתָּה, מַטִּיף תּוֹכַחַת?”

פח. אָמַר: "וּמִי אַתָּה, מַכֵּה פָנָי?

מַה תִּתהַלֵּךְ עַל קֶרַח אַנטֵינוֹרָה

בְּרֶגֶל זֹה, קָשָׁה מֵעֶצֶם חָי?"

צא. “כִּי חַי אֲנִי, וְעוֹד אָשׁוּב הָאוֹרָה”,

עָנִיתִי לוֹ: "וָשָׁם, אִם כֹּה תֹאבֶה,

גַּם אֶת כְּבוֹד שִׁמךָ זָכֹר אֶזכֹּרָה".

צד. עָנָה לִי: "לֵך! לְהֶפֶך אֲקַוֶּה:

חֶפצֵנוּ פֹה לִקבֹּר חֶרפָּה בַּחֹרֶף;

הַמַּחֲבֵא הוּא כֹפֶר הַמַּדוֶה".

תז. אָז תְּפַשׂתִּיו בְּתַלתַּלֵּי הָעֹרֶף:

"הַגֵּד שִׁמךָ, אוֹ הוֹי לַשְּׂעָרוֹת –

וְחֹד הַקֹּר יָחֹק שְׁמוֹ בַתֹּרֶף!"

ק. עָנָה לִי: "אֶת כֻּלָּן תּוּכַל מְרוֹט –

שֵׁם לֹא תִשׁמַע, וְלֹא תִראֶה אַפַּיִם,

אַף אִם רֹאשִׁי מֵעַל שִׁכמִי תִכרֹת!"

קג. אֶת תַּלתַּלָּיו אָגַרתִּי בַחָפנַיִם

גַּם בְּחָזקָה סָחַבתִּי עַד נַכֵּשׁ,

וְהוּא יִלֵּל – אֲבָל הִרכִּין עֵינָיִם.

קו. לְפֶתַע קוֹל: "הַס, זֶרַע דָּם עִקֵּשׁ!

מַה תְּיַבֵּב, הוֹ בּוֹקָה דֶליַבָּטִי120?

הַאֵין לָךָ שִׁנַּיִם לְקַשׁקֵשׁ?"

קט. “אַל תְּדַבֵּר עַכשָׁו”, אֲנִי קָרָאתִי:

"בּוֹגֵד אָרוּר, בְּכָל עַמִּי אַכרִיז

מִי הַנִּבזֶה שֶׁכָּאן אוֹתוֹ מָצָאתִי!"

קיב. “לֵך”, הוּא עָנָה: "תַּכרִיז אוֹ גַם תַּפרִיז

מַה שֶׁתַּחפֹּץ – אִם תַּעַל הָאַוֵּירָה;

וְאַל תִּשׁכַּח אֶת זֶה – אֶת הַפָּזִיז.

קטו. 121"אֶתנַן צָרפַת קִבֵּל. צָרפַת גָּבֵרָה –

אַךְ עַד-עוֹלָם עַל כֶּסֶת קְרִירָה

פֹּה יִתעַנֵּג בּוּאוֹזוֹ בֶּן דּוּאֵירָה.

קיח. "יֵשׁ עוֹד רַבִּים בְּזֹה הַמַּטמוּרָה:

הִנֵּה כוֹמָר בּוֹגֵד מִבֶּקֶּרִיאָה

שֶׁגִּרוֹנוֹ פיוֹרֶנצָה נִסְּרָה;

קכא. "זֶה סוֹלדַּניֶר שֶׁדַּלַת-עָם הִרתִּיעַ

לִמרוֹד; וְזֶה תֵּיבַּלדוֹ הַשָּׁנִיא,

שֶׁבַּחוֹמָה לַצָּר פָּתַח בְּקִיעַ".

אוּגוֹלִינוֹ    🔗

קכד. 122וַנַּעֲבֹר; וְשׁוּב תָּשׁוּר עֵינִי

זוּג חֲבוּקִים – כִּשׁנֵי אַחִים מֵרֶחֶם –

רֹאשׁ הָאֶחָד עַל עֹרֶף הַשֵּׁנִי.

קכז. וְהָעֶליוֹן כִּנשׁוֹך רָעֵב פַּת-לֶחֶם,

גָּרֹד גָּרַד אֶת שֶׁלֶד הַתַּחתּוֹן

בִּמְקוֹם חִבּוּר הַמֹּחַ וְהַשֶּׁכֶם.

קל. אָכֵן טָרַף תִּידֵיאוֹס הַקַּדמוֹן

מָלֵּא שִׂנאָה, אֶת גֻּלגָּלתּוֹ הַמֵּתָה

שֶׁל הוֹרְגוֹ. – אָמַרְתִּי: "אִישׁ חָרוֹן,

קלב. "פּוֹרֵם, כְּחַיתוֹ-פֶּרֶא, קֶטַע-קֶטַע –

מִתּוֹך בְּשַׂר הַפֶּצַע הַטָּרִי, –

הַגִּידָה לִי, עַל-מָה אוֹתוֹ שָׂנֵאתָ:

קלו. "כִּי, אִם צָדוֹק צָדַקתָּ בַּמְּרִי,

וְאִם אֵדַע מִי זֶה וּמַה הִרשִׁיעַ

וְלֹא אֶדֹּם מֵרֶטֶט, – בְּשִׁירִי

קלט. "אֶת הָאֱמֶת לְדוֹר וָדוֹר אוֹדִיעַ.

מזמור ל"ג    🔗

א. הֵרִים רֹאשׁוֹ מֵאֹכֶל-הַכִּעוּר

אוֹתוֹ רָשָׁע, וַיְּנַגֵּב אֶת פִּיהוּ

עַל שַׂעֲרוֹת הָעֹרֶף הַשָּׁבוּר,

ד. 123וַיַּעַן לִי: "מַה עֲוֹנוֹ, וּמִי הוּא –

אִם אֲסַפֵּר, אַחי ֶ ה זִכרֵי יָגוֹן

שֶׁבְּתִמהוֹן אֵימָה כָל-לֵב יַתמִיהוּ.

ז. אַך אִם יִפֹּל אִמרִי כְּזֵרָעוֹן –

מֵנִיב חֶרְפָּה לָזֶה, הַמָּך לְמַטָּה –

אָז אֲדַבֵּר, בּוֹכֶה מִתּוֹך שָׂשׂוֹן.

י. "מִי אָתָּה – בַּל אֵדַע, וְאֵיך יָרַדתָּ:

אוּלָם דִּבַּרתָּ לִי בִּשׂפַת יְלִיד

פלוֹרֶנצִיָּה: שְׁכֵן עִירֵנוּ אָתָּה.

יג. שְׁמִי – שַׂר אוּגוֹלִינוֹ הַנָּגִיד,

שְׁמוֹ – הֶגמוֹן רוּגֵ’ירִי: וּמַדּוּעַ

הוּא לִי שָׂנוּא – אַגִּיד לָכֶם, אַגִּיד.

טז. "אֱמוּנָתִי בָרֵעַ הַצָּבוּעַ,

בְּגִידָתוֹ, מִלחֶמֶת אֵשׁ וָדָם,

שִׁביִי, מוֹתִי – הַכֹּל הֲלֹא יָדוּעַ.

יט. "רַק עַד-הַיּוֹם עוֹד בַּל-נוֹדָע לָעָם

אֵיך מַתִּי שָׁם עִם אֶפרוֹחֵי הַנֹּעַר:

שְׁמַע עֶלְבּוֹן, וּשׁפוֹט אֶת הַנָּקָם.

כב. "בְּעַד סִדקֵי הַקִּיר שֶׁל בֵּית-הַסֹּהַר

(הוּא בִגלָלִי נִקרָא “מִגדַּל הַצּוֹם”)

הַלְּבָנָה הִרעִיפָה קַרנִי-זֹהַר

כה. "וְלֵיל עַל לֵיל, וּתמוֹל עַל-גַּב שִׁלשֹם,

וְחֹדֶשׁ מַר עַל חֹדֶשׁ הֶחֱרִיזָה –

עַד לֵיל אַחרִית. חָלַמתִּי בוֹ חֲלוֹם:

כח. כַּתּ צַיָּדִים זְאֵב מִבּוֹר הִרגִּיזָה

עִם וַלדוֹתָיו, וַתִּרדְפֵם לָהָר

שֶׁהוּא גָדֵר בֵּין לוּקָה וּבֵין פִּיזָה.

לא. "אִישׁ זֶה הָיָה שָׂרָם; אַך, פֶּן יֻכָּר,

שָׁלַח בָּרֹאשׁ סִיזמוֹנדּי וּגוַלַנטִי124

עִם כַּלבֵּי-דָם, עַזִּים, דַּקֵּי בָשָׂר.

לד. "נִלאָה הַנָּס. עוֹד רֶגַע קַל – וְזַנתִּי

עֵינַי מָגוֹר, עַל טֶבַח הַזְּאֵב

עִם כָּל גּוּרָיו. – נוֹעַרתִּי, הֶאֱזַנתִּי –

לז. "נָמִים בָּנַי, אֲשֶׁר אִתִּי בַּגֵּב,

וְלוֹחֲשִׁים – אֶחָד: “אִמִּי, אַיֵּכִי?”

וְכָל אֶחָד: “רָעֵב – אֲנִי רָעֵב…”

מ. "אֵי לִבְּךָ, אִם לֹא הִרטַבתָּ לֶחִי?

הֲלֹא הֵבַנתָּ, מַה-נִבָּא לִי לֵב!

אִם לֹא תִבכֶּה עַכשָׁו – הֲתֵדַע-בֶּכִי?

מג. "הֵקִיצוּ גַם בָּנַי: וּכְבָר קָרֵב

זְמַן הוּבֵא הַבַּג תְּעוּב הָרֵיחַ –

וְכָל אֶחָד עַל חֲלוֹמוֹ חוֹשֵׁב.

מו. "פִּתאֹם נִשׁמַע מִמַּטָּה קוֹל מַפתֵּח,ַ

סוֹגֵר מַנעוּל. חֲלוֹם הָיָה נָבִיא!

בִּפנֵי בָנַי הִישַׁרתִּי, בְּלֹא-שֵׂחַ,

מט. בְּלֹא דִּמעָה – כְּאֶבֶן לְבָבִי:

אוּלָם בָּנַי בָּכוּ: וּבנִי אַנסֶלֶם

שָׁאַל אוֹתִי: “מַה-כֹּה תַבִּיט, אָבִי?”

נב. "אַך, מִבְּלִי עֲנוֹת דָּבָר לָעֶלֶם,

הֶחֱרַשׁתִּי. יוֹם עָבַר, לֵיל בָּא וָתָם,

וְשַׁחַר קָם עַל דְּמָמָה וָאֶלֶם.

נה. "כְּשֶׁהוּאַר הַסֹּהַר הַנֶּעתָּם

בְּקֶרֶן אוֹר צָנוּעַ, וְהִכַּרתִּי

מַראֶה פָנַי בִּפנֵי כָּל אַרבַּעתָּם,

נח. "בְּשַׂר יָדִי נָשַׁכתִּי, וְגָעָרתִּי:

הֵם קָמוּ, מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל

וַיֹּאמרוּ-לִי (דִּמּוּ שֶׁבַּל עָצַרתִּי

סא. "אֶת רְעָבִי!): "פָּחוֹת מִכֹּה נִסבֹּל,

אִם-נָא תֹאכַל מִמֶּנּוּ עַד שָׁבֵעַ:

בָּשָׂר אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ – טוֹל!"

סָד. "פֶּן אַדאִיבֵם, שָׁתַקתִּי כְּרָגֵעַ:

עוֹד יוֹם וָיוֹם הֶחרַשׁנוּ כָּל אֶחָד.

לָמֶה, אַרצִי, מֵאַנתּ לְהִבָּקֵעַ?

סז. "כֵּן בָּא הַיּוֹם הָרְבִיעִי: וְגָד,

גָּד בְּכוֹרִי הוֹֹשִיט אֵלַי יָדַיִם,

קָרָא: “עָזרֵנִי, אַבָּא!” – וְאָבָד.

ע. "וּכְשֵׁם ֹשֶפֹּה תִראֵנִי בָּעֵינַיִם,

אָכֵן אָכֵן רָאוּ עֵינַי בְּתֹם

עוֹד בֵּן, עוֹד בֵּן, עוֹד בֵּן – בִּזְמַן יוֹמַיִם.

עג. "אַחרֵי מוֹתָם, עוֹד יוֹם, עוֹד יוֹם, עוֹד יוֹם

קָרָאתִי ומשַׁשתִּים, עִוֵּר כַּחֹלֶד –

עַד הִתגַבַּר בְּצַעֲרִי הַצּוֹם125".

עו. גָּמַר וְשָׁב, פּוֹזֵל, לְמַּאֲכֹלֶת,

וְחָדְרוּ עָמֹק שִׁנֵּי נָשִׂיא,

כַּמַּלתָּעוֹת שֶׁל כֶּלֶב, בַּגֻּלְגֹּלֶת.

עט. הוֹי פִּיזָה, בֵּין עָרֵי אַדְמַת ה“סִּי”126

עִיר הַנִּבזָה מִקצֵה דָרוֹם צָפוֹנָה –

אִם לֹא בִידֵי שָׁכֵן תֵּהָרְסִי,

פב. אָז מִי-יִתֵּן וָזָז הָאִי גָרגּוֹנָה127

לִסתּוֹם אֶת פִּיו שֶׁל אַרנוֹ – וְגַלָּיו

יַטבִּיעוּ בָך כָּל-נֶפֶשׁ, כִּי נִדּוֹנָה!

**

פה. אִם אֶת בִּירוֹת אַרצֵך אָמנָם הָאָב,

עֵת בָּא בִּברִית עִם זָר, הֵבִיא לְמֹהַר,

אֶת הַבָּנִיִם עַל-מָה תָלִית בִצלָב?

פח. כִּי אַרבַּעתָּם הֲרֵימוֹ פִרחֵי-נֹעַר –

מַה עֲוֹנָם, הוֹי קֶרֶת דַּם, שָׂרִיד

שֶׁל עֲמוֹרָה? כִּי עֲלֻמִּים הֵם טֹהַר.

ג. תָּלמֵיאָה128    🔗

(הבוגדים באוֹרח)

צא. …וַנַּעֲבֹר. פֹּה שַׁרשְׁרוֹת גְּלִיד

הָמוֹן אַחֵר תֶּחבַּקנָה, תְּצַנֵּנָּה –

הָמוֹן רוֹבֵץ בַּקֶּרַח אַפַּרקִיד.

צד. פֹּה דְמָעוֹת לִדמוֹעַ לֹא תִתֵּנָּה,

כִּי דֶּמַע יַך בַּדֶמַע הַקָּרִישׁ –

וְשָׁב אֶל תּוֹך עֵינָם, וְיִלחָצֶנָּה.

צז. אֶגלֵי בְכִי מֻקשִׁים כְּחַלָּמִישׁ

יִתבּוֹלְלוּ עַל פְּנֵיהֶם לְשֶׁלֶט,

וְעֵינֵיהֶם תִּמלֶּאנָה אַלגָּבִישׁ.

ק. אִם-כִּי גַם עוֹר פָּנַי, כִּקרוּם יַבֶּלֶת,

שָׁכַח כָּל חוּשׁ בַּקֹּר, שֶׁבִּי פָּגַע

וְאֶת בְּשָׂר אַפַּי הִקשָׁה כַמֶּלֶט, –

קג. עַל לְחָיַי הִרגַּשׁתִּי כְמַגָּע

שֶׁל רוּחַ קָר. שָׁאַלתִּי: "זֶה מִנַּיִן?

הֲלֹא, רַבִּי, כָּל נֶשֶׁב פֹּה נִרגַּע".

קו. עָנָה: "הַמתֵּן – תַּבִּיט, תִּראֶה בָעַיִן

אֶת הַקַּלָּע יוֹרֵה חִצֵּי הַקֹּר129

אֶת הַקַּלָּע וְאֶת כְּלֵי הַזָּיִן".

קט. פִּתאֹם קָרָא מֵרֶגֶב שֶׁל כְּפוֹר

אָבֵל אֶחָד אֵלֵינוּ: "אַנשֵׁי רֹעַ

(כִּי הָשׁלַכתֶּם עַד כָּאן, תַּחתִּית הַבּוֹר).

קיב. "אֶת מַחסוֹמִי הוֹאִילוּ-נָא לִקרוֹעַ,

אֲשֶׁר אוּכַל לִראוֹת – עַד שׁוּב לִקפּוֹא

הַטַּל בָּרִיס וְהַיָּגוֹן בַּלוֹעַ"

קטו. שָׁאַלתִּי, מַה שְּׁמוֹ וּמֶה חָנפּוֹ;

“וְאִם לֹא-כֵן אוֹעִיל לְךָ”, – הִתנֵיתִי130

“יְהִי דַרכִּי לְמַטֶּה גַּם מִפֹּה”.

קיח. עָנָה לִי: "אַלבֵּרִיגוֹ שָׁם נִקרֵאתִי,

אִישׁ הַפֵּרוֹת שֶׁל דָּם131: פֵּרוֹת הַחֵטא

קִבַּלתִּי פֹה לְאֹכֶל גַּם לְשֶׁתִי".

קכא. “מָה?” הִשׁתּוֹמַמתִּי: “אַלבֵּרִיגוֹ מֵת?”

וְהוּא עָנָה: "אֶת זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ:

פִּגרִי אוּלַי בָּאוֹר עוֹד מְשׁוֹטֵט.

קכד. "כִּי נִתְּנָה זְכוּת לְזֹה תָּלמֵיאַה:

בְּטֶרֶם תַּך בְּלַהַב אטרוֹפּוֹס132,

הֲלֹם תֵּרֵד הַנֶּפֶשׁ לְמַפְרֵעַ.

קכז. "גַּם דַּע לְךָ (בִשֹכָר ֹשֶתַּהֲרֹס

שִׁריוֹן עֵינַי… אֲשֶר תִּלבַֹּש גַּם אָתָּה):

עֵת שָם תֶּחטָא הַנֶּפֶֹש חֵטא מָאוֹס

קל. "הוּא חַטָּאתִי, אֶחָד מִשָּׂרֵי מַטָּה

יֹאחֵז גּוּפָהּ – עַד סַף הַמִנדְּרוֹן,

שֶׁיַּד הָאֵל לָלֶכֶת בּוֹ שָׂמַתָּה, –

קלג. "וְהִיא תָשׁלַךְ עַד-פֹּה לָאֲבַדּוֹן;

לָכֵן אוּלַי עוֹד נָע בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ

גַּם שְׁכֵנִי, הַמָּק עַל הַקַּרחוֹן.

קלו. "הוּא בּרַנקָא דוֹריָה133: שָׁם אוּלַי עוֹד אֶמֶשׁ

דִּבַּרתָּ לוֹ: כִּשׁנוֹת עֶשׂרִים וָשֵׁשׁ

הֲרֵיהוּ כָאן, כָּלוּא בַקֹּר וָאֶמֶשׁ".

קלט. עָנִיתִי לוֹ: "הַאִם לֹא תִתבַּיֵּשׁ

לִבדוֹת בְּדוּת? כִּי חַי עוֹדֶנּוּ בּרַנקָא –

אוֹכֵל, שׁוֹתֶה, יָשֵׁן וּמִתלַבֵּשׁ".

קמב. "בְּטֶרֶם עוֹד אֶל חֶבֶר מָלַבּרַנקָא134

הֵם הַשֵּׂדִים בְּזֶפֶת אֵשׁ-תָּמִיד –

יָרַד" – עָנָה – "אוֹתוֹ מִכֵּאלֵי צַנקָה135, –

קמה. "וּכבָר בַּגוּף שֶׁל זֶה, וְשֶׁל יְדִיד

עוֹזֵר חֶטְאוֹ, עָלוּ צִירֵי הַבַּעַל –

צִירֵי הַשַּׂר שֶׁל לֶהָבָה וּגלִיד.

קמח. "אוּלָם עַכשָׁו עָזרֵנִי-נָא, וְיַעַל,

צְעִיף עֵינַי." עָנִיתִי: “אֵין עוֹזֵר!”

וַעֲבַרתִּיו – כִּי טוֹב לִמעוֹל בְּמָעַל.

קנא. הוֹי עַם טֻמאָה וָשֶׁקֶר, עַם מַמזֵר,

בְּנֵי קִריַת גְּנָי וּשׁמָהּ “גֵּיא-נֹהַּ”, –

מָה אֵל אֶתכֶם עֲדֶנָּה לֹא פִּזֵּר?

קנד. הִנֵּה חֶרפַּת רוֹמַניָה136, בֶּן-צָבוֹעַ

בִּדמוּת אֱנוֹשׁ – וּפֹה, שְׁכֶם לִשׁכֶם,

אִתּוֹ רוֹבֵץ, בֵּין קַרחֵי-עַד לִטבּוֹעַ,

רנז. מִי שֶׁפִּגרו דוֹרֵס אֶת אַדמַתכֶם!


  1. “אמצע שביל ימינו”: דנטה יצא למסעו ביום 25 מרץ שנת 1300 בהיותו בן 35 שנה.  ↩

  2. היער הנורא הוא סמל לחטאות–נעוריו של דנטה, ואולי גם למצבה המדיני של איטליה בימים ההם.  ↩

  3. ה“הר” הוא, לדעת המפרשים, “הר ה'” (בראשית, כ“ב, י”ד), סמל ישועה; “הגיא” הוא העמק, שבו נמצא יער–הרשע.  ↩

  4. “זיו מדריך כל–חי”: זיו השמש, תם הלילה, והבוקר קרוב לבוא.  ↩

  5. “סעדי כף רגל תחתונה”: לא באו המפרשים לידי הסכמה בבאור כוונתה הסימבולית של השורה הזאת. מובן מאליו, כי בעליה נשען העולה תמיד על הרגל אשר למטה; במובן הסימבולי, אולי רצה דנטה לרמוז כי השפלת הרוח (“תחתונה”) היא היא המשענת.  ↩

  6. [לשוּרות – הערת פרויקט בן–יהודה] לא – נא: שלש החיות (ראה ירמיהו, ה‘, ו’) הן סמלים, שגם על פתרונם הם לא הסכימו המפרשים. דעת הרוב: הנמרת היא חמדת–תענוגים, האריה הוא גאווה, והזאבה היא תשוקת–בצע.  ↩

  7. [לשוּרות – הערת פב"י] לט – מ: בחודש מרץ עוֹלה השמש במזל–הטלה. על–פי אמונת ימי–הבינים נבראו המאורות (“ויהי אור”) ביום 25 מרץ, הוא יום הריונו וגם מותו של הנוצרי.  ↩

  8. “מדם הטרנספדנה”: בשם גליה טרנספדנה היו קוראים בימי וירגיליוס את לומברדיה הצפונית.  ↩

  9. אניאס יסד את רומא אחרי חורבן טרויה מולדתו.  ↩

  10. גם ל“זרזיר מתנים” אין פתרון. יש רואים בו רמז לקיסר אלמוני או לדוכס פלוני, אך הסברות הללו אין להן בסיס.  ↩

  11. [לשוּרות – הערת פב“י] קז – קט: קמילה וטורנוס הם שני פרצופים מה”אניאידה"; הם נפלו במלחמתם נגד אניאס, הכובש הנכרי.  ↩

  12. “הרמש הערום”: הפירוש המקובל הוא, כי הנחש מפתה חוה יצר את תאות–הבצע.  ↩

  13. “מאושרים בתענית”: כוּר–המצרף, בו יטוהר כל פושע שהתנחם לפני מותו, ומשם יעלה גן–עדנה. תופת, מצרף, עדן הם שלשת הספרים של המסע לדנטה.  ↩

  14. “רוח זך ממני”: ביאטריצ'ה, אהובתו של דנטה, אשר מתה בעודנה צעירה.  ↩

  15. במזמור ד' ל“תופת” מבאר דנטה בפרוטרוט את המסורת הקתולית אשר על–פיה לא יבואו לגן–עדן צדיקי אומות העולם, שמתו לפני ביאת הנוצרי, חוץ מאדם וחוה, אברהם ויצחק ויעקב ועוד אחדים.  ↩

  16. “השכל השגיא” – לדעת המפרשים, שכלו של המשורר עצמו, לא שכלן של המוסות עלמות–השירה. גם במזמור י', נ“ח, מסבר דנטה על ”שגב רוחו".  ↩

  17. “אותו אדיר” – אניאס. ר‘ אניאס, מזמור ו’.  ↩

  18. “ממשל עולם”היא רומא של הקיסרים, “ממשלת עולמים” רומא של האפיפיורים. ככה בארו המפרשים את הקטע הזה, שבמקור איננו ברור.  ↩

  19. “פי–מתים נבא לו עטרה”– נפש אנחיסס אביו נבאה לאניאס נבואות על גודל רומא  ↩

  20. “כלי הבחירה” – כינויו של פאול השליח (מעשי השליחים“ ט', ט”ו).  ↩

  21. חזון עליתו השמימה סוּפר במכתב השני לאנשי קורינתוס י"ב ב'; ירידתו לתופת היא אגדה עתיקה, שאיננה בספרי הברית החדשה.  ↩

  22. “בין אור ואופל” – מושבם של צדיקי אומות העולם שנולדו לפני הנוצרי. תופת בלי סיגופים. ר‘ מזמור ד’.  ↩

  23. מקור לא ברור [הערת פב"י]  ↩

  24. “דעת עליונה” – ככה ביארו המפרשים את תפקידה האלגורי של ביאטריצ'ה בקומדיה האלהית.  ↩

  25. “בחוג הלבנה”– על פי הקוסמוגרפיה של ימי הבינים, הארץ מוקפת שבעה רקיעים, והקטן מהם הוא הרקיע של הלבנה. הודות ל“דעת עליונה”, עולה אדם על כל הבריות שבחוג הרקיע הזה אך לא על המלאכים, שמושבם למעלה משמי הלבנה.  ↩

  26. “לא ידאיבני צער הכופר”: ככה תנו חכמי הסכולסטיקה הנוצרית ­– הצדיקים רואים סיגופי שאול ממרומי גן–עדן ואינם מצטערים  ↩

  27. ה“רחמנית” היא מרים אם הנוצרי.  ↩

  28. לא ברור, מי היא לוצ'יאה, כי רבו הקדושות הנקראות בשם זה ברשימת הכנסיה הקתולית. תפקידה האלגורי פה, לדעת המפרשים, “החסד המאיר”.  ↩

  29. “נאמנך”: לא ברור, מדוע נקרא דנטה “נאמנה” של לוצ'יאה.  ↩

  30. [לשוּרות – הערת פב"י] קיט – קכ. ר‘ מזמור א’.  ↩

  31. [לשוּרות – הערת פב"י] א – ט. הכתובת על שער התופת.  ↩

  32. [לשוּרות – הערת פב"י] ה – ו. היד, הרעיון והחסד הם, לפי דעת המפרשים, סמל המושג הנוצרי של אלהות: האב, הרוח והבן.  ↩

  33. “מורי”: וירגיליוס אשר נשלח אל דנטה להיות מורה–דרך במסעו.  ↩

  34. “תחתית השחת”: תופת צורתה כמשפך, תשעת “חוגיה” מונחים זה תחת זה, ומי שעוונו גדול יותר, ירד לחוג יותר עמוק.  ↩

  35. “שפשף”: סמל תכונת ה“נבלים” – דלי–רצון, המסתובבים ברוח.  ↩

  36. [לשוּרות – הערת פב“י] נט – ס. הכהן והבכור: במקור כתוב: ”הכרתי את המתכחש“, ולא ברור למי כוונת המשורר. יש מפרשים, כי ”המתכחש" הוא האפיפיור צילסטינוס החמישי, שהתפטר מכהונתו, ויש רואים בו את עשו אחי יעקב.  ↩

  37. “ישנו מקום”: מסעו של דנטה הועד מבית–דין של מעלה.  ↩

  38. “בחסד או יתרון” – במקור כתוב: “בזכות עצמו או בזכות זולתו”, מכל הפירושים ביארתי בזה: זכות עצמו היא יתרון מוסרי, זכות זולתו היא חסד ה'.  ↩

  39. “הבין רמזי”– דנטה רומז לאגדה הידועה המסופרת להלן. –“טירון”: וירגיליוס מת כחמישים שנה לפני מות הנוצרי.  ↩

  40. “שר הופיע”: לפי אמונה קתולית, ירד הנוצרי אחרי מותו שאולה והוציא משם את צדיקי התנ"ך.  ↩

  41. [לשוּרות – הערת פב"י] נה – ס. שמרתי בתרגום את הסדר המוזר, שבו מזכיר דנטה את אבותינו: אדם, הבל, נח, משה, אברהם, דוד, יעקב, יצחק, בני יעקב, רחל.  ↩

  42. “שולף חרבו”: דנטה לא ידע יוונית, ספק אם ידע הרבה מתוכן האיליאס, וכנראה גם לא שמע כי היה הומירוס האגדתי משורר נודד זקן ועיוור.  ↩

  43. “הורציוס החד”במקור “Satiro”. – נסון הוא שמו הפרטי של אובידיוס.  ↩

  44. “ברכתם יאה בזה הגדר”: דעת המפרשים – עד כמה שמכבדים את המשורר צדקו; אולם לשבחם אינני ראוי.  ↩

  45. שבע החומות הן סמל לשבע החכמות.  ↩

  46. [לשוּרות – הערת פב"י] קכא–קמד. קטע זה תורגם תרגום חפשי, וכמו–כן כל יתר הפרקים שרבו בהם שמות לועז.  ↩

  47. אלקטרה: אֵם דרדנוֹס, מלך אגדתי שיסד את טרוֹיה.  ↩

  48. קיסר בין הקטור ופנטסיליה: גם פה שמרתי את הכרונולוגיה המשונה של המקור.  ↩

  49. [לשוּרות – הערת פב"י] קכד – קכה. פנטסיליה, מלכת האמזונות, ולטינוס, מלך לאציוּם (הגליל שמסביב לרומא), הם מפרצופי האֵניאיס.  ↩

  50. ברוטוס זה הוא לוציוס יוניוס ברוטוס, אשר גרש מרומא את טרקויניוס, אחרון המלכים;את ברוטוס האחר, המפורסם, הורגו של קיסר, יראה דנטה במזמור ל"ד בין הבוגדים.  ↩

  51. לוקרציה: אותה עינה קרובו של טרקויניוס המלך; הסיתה את ברוטוס לנקום נקמת כבודה ואיבדה את עצמה לדעת.  ↩

  52. קורנליה היא אֵם הגרקכים.  ↩

  53. קלז והלאה. אנקסגורס היה מורם של פריקלס ואבריפידס;תלס – אחד משבעת החכמים המפורסמים של יון העתיקה;דיאוסקורידס – רופא יווני בימי המאה הראשונה למנין הנוצרים;אבן–סינא Avicenna חוקר–טבע ערבי מפורסם; אבן–רשד (אַבירואֵס) הפילוסוף הערבי שכתב את הפירוש הגדול לתורת אריסטו.  ↩

  54. “פחות ירחב”: כי צורת התופת היא משפך, כנאמר קודם.  ↩

  55. “מינוס”: במיתולוגיה היוונית היה מינוס מלך האי כפתור (כריתה) והצטיין בצדקת משפטו. הופעתו בתופת “נוצרי” והצורה המכוערת, שבה הוא מופיע פה, אפייניות הן גם לצירוף של פגניות ונצרות, המורגש בכל הפואמה, וגם לדמיונו הגלמי של הדור ההוא.  ↩

  56. “ותשגל לנין בנה:”לא בכל הנוסחאות של “תופת” נמצא הרמז הזה; ואין לו, כנראה, כל יסוד בספרות האגדתית.  ↩

  57. [לשוּרות – הערת פב"י] סא – סג. דידונה (בת מלך צור בכנען, היא שיסדה את קרתגו על פי האגדה) נדרה נדר אלמנות אחרי מות בעלה, ועל כן אהבתה את אניאס היא חטא בעיני דנטה. – ורגיליוס מספר, כי אחרי הפלג אניאס מקרתגו הבעירה דידונה את עצמה באש על חוף הים  ↩

  58. איזלת: Iseult בצרפתית, Isolde בגרמנית.  ↩

  59. [משוּרה – הערת פב"י] עז וכו‘. פרנצ’סקה, בת גוידוֹ פּוֹלנטא מעיר ראוונה, נישאה לנגיד פיסח, מלטסטא, אדון רימיני העיר. מספרים, כי רימוה: הראו לה לפני החתונה את פאולו אחיו הצעיר ואמרו, שהוא החתן. איך שיהיה, יום אחד מצא מלטסטא את אשתו ואת אחיו ביחידות ודקר את שניהם בחרבו.  ↩

  60. “שחת קין”, קינה באיטלקית, הוא מקום–עונש לקין ולשאר הורגי קרובים, לכן יוּעד לו גם מלטסטא  ↩

  61. [לשוּרות – הערת פב“י] קיח – קיט. ”געגועי סוד“ ו ”יצר": להקל את הבנת סיפורה המפורסם של פרנצ'סקה, הבא להלן, יושם–נא לב לכוונת שאלתו של דנטה. הוא מבדיל בין שחרית האהבה, שהיא געגועים, לבין שרב צהריה, שהוא יצר, ורוצה לדעת את הגורם, שהכריח את אלה לעבור את המצרא.  ↩

  62. הספר שקראו בו פרנצ'סקה ופאולו “ביום ההוא”, היה אחד מספרי האגדות בארתור המלך וסיעתו, “אבירי השולחן העגול”. – גינברה, אשת ארתור, חטאה עם לנצלוט המפורסם מכל גיבורי המדינה.  ↩

  63. “הצמד הזונה” – פאוֹלוֹ ופרנצ'סקה.  ↩

  64. “השפיפון”: במקור “Il gran vermo”. – כל חוויותיו של קרבּרוס הן סמל לזוללות, המשפילה את האדם למדרגת כלב.  ↩

  65. צ‘קוֹ – שמו האמיתי אינו ידוע – היה בנקאי בפלורנציה מפורסם בזוללותו; גם בּוֹקאַצ’יוֹ מזכיר אותו באחד מסיפּורי הדיקאַמרוֹן.  ↩

  66. [לשוּרות – הערת פב“י] סד – עה. זמן השיחה הזאת היא שנת 1300. באמצע השנה ההיא גברה מפלגתו של דנטה (“אנשי היער”, כי רוב מניינם היו יושבי כפרים). בשנת 1302 התקוממו מתנגדיה ”השחורים“ וגרשו את ”הלבנים" ואת דנטה בתוכם; ובזמן שכתב את הקומדיה האלהית עוד היה גוֹלה בלי תקוה לשוב לפלורנציה.  ↩

  67. “פוסח על שתי הסעיפים”– האפיפיור בּוֹניפיציוס ח': בשנת 1300 לא תמך גם בשחורים גם בלבנים; בשנת 1302 נספח אל השחורים ועזר לנצחונם.  ↩

  68. זוג הצדיקים בפלורנציה – לא ברור למי רמז.יש חושבים: המשורר עצמו וגוידוֹ קאַוואַלקאַנטי ידידו, גם הוא משורר, אשר אותו מזכיר דנטה במזמור י'.  ↩

  69. [לשוּרות – הערת פב“י] עט – פ. אלה הם גדולי פלורנציה, ואת כולם נמצא בתופת. טגייו ורוסטיקוצ‘י – ר’ מזמור ט”ז (מידות סדום); פרינטה– מזמור י' (כופר); מוֹסקה – מזמור כ"ח (מסיתי ריב).  ↩

  70. [לשוּרות – הערת פב“י] קט – קיא. כרוב ביאוריו של דנטה, מתאים גם הקטע הזה להוראת הכנסיה, הקתולית שבימיו. דברי אחד המפרשים: ”כעת אינם אלא נשמות אחרי יום הדין יהיו לנשמות לבושות בשר–ודם; צירוף נפש וגוף מושלם הוא מנפש לבדה, לכן יוּרם טיבם, ותגדל גם צרת הארורים גם שמחת הצדיקים".  ↩

  71. “ממון” – במקור פלוטוס, אליל העושר.  ↩

  72. המזמור הזה, לדעת המפרשים, אָפייני הוא ליחסו ה“שניוּתי” של דנטה אל שאלות המוסר והדת. בתור תלמידה הנאמן של הכנסיה הרומאית, דן המשורר את פרינטא לתופת עם שאר הכופרים; ואולם בלבו מעריץ הוא את הלוחם האדיר ומדבר לוֹ בנימוסי כבוד והכנעה. במקור אומר פרינטא לדנטה “אתה”, דנטה לפרינטא – “אתם”.
    פרינטא מבית אוֹבּרטי מת בשנת 1264. היה מנגידי פלורנציה, שונא נמרץ של מפלגת הגוולפים (שהיא גם מפלגת דנטה). היה ממעריצי אפיקורוס ולא האמין בעולם הבא.  ↩

  73. “החומה” היא חומת “קרת השטן” המכילה את החוגים ו‘ – ט’ של תופת. דנטה וּוירגיליוס זה–עתה נכנסו בה; נמצאים בחוג הששי הוא מקום–עונש לכופרים – כל כופר בארונו המלובן באש.  ↩

  74. [לשוּרות – הערת פב"י] י – יג. ענושי–תופת אינם לעת–עתה אלא נשמות בלי גוף, צורתם רק תיראה ולא תמושש. ביום הדין ישובו לעמק יהושפט ללבוש את גופותיהם (ולכן פתוחים הארונות). אחרי המשפט האחרון ישובו הנה בצורת בשר–ודם, ואז ייסגרו הארונות לנצח.  ↩

  75. “בקשה שלא העזת לבקש”: ביחוד רוצה דנטה לדבר עם פרינטא. וכן רמז לוירגיליוס במזמור ו'.  ↩

  76. “צוך זוכר הנני”: ר‘ נזיפתו של וירגיליוס במזמור ג’, ע"ה–עז.  ↩

  77. “שפת עירי – שפת היופי”: עד היום מדבר כל אחד מגלילי איטליה בלשונו המקומית; לשון טוֹסקנה נחשבת לצחה מכולן, ודנטה בגאוניותו עשה אותה לשפה הלאומית.  ↩

  78. לשונו המקומית; לשון טוֹסקנה נחשבת לצחה מכולן, ודנטה בגאוניותו עשה אותה לשפה הלאומית.  ↩

  79. מקור לא ברור, המילה נמחקה [הערת פב"י]  ↩

  80. [לשוּרות – הערת פב"י] נ – נא. בפעם השנית שבו הגוולפים כשנתים אחרי מותו של פרינטא, ומזמן מסעו של דנטה עוד היו מושלים בעיר ובמחוז.  ↩

  81. [משוּרה – הערת פב“י] נב ולהלן. ”ראש מגוב אחר“: הוא קאַוואַלקאַנטי, ממפלגתו של פרינטא וכופר כמותו. גוידוֹ בנו, משורר ופילוסוף ידוע, היה ידידו החביב של דנטה. האב, בהכירו את האורח החי, מתפלא על אשר לא בא אתו גוידוֹ, היות וגם הוא בעל ”שגב רוח" כדנטה.  ↩

  82. “רמון ששרפוֹ היה שנוא לגוידוֹ”: גוידוֹ היה מבכּר את הספרות היוונית על ספרות רומא, וביחוד מזלזל היה בוירגיליוס.  ↩

  83. “מתחבט באי–ידיעתו”: בזמן ההוא עוד היה גוידוֹ בחיים. דנטה מתחיל להתפלא על דרי–תופת, שהם רואים את הנולד ואת ההווה לא ידעו. את פתרון “החידה” הזאת ישאל להלן מפרינטא (ר' צ“ד–צ”ט).  ↩

  84. “וכה המשיך”: פרינטא עונה על תשובתו האחרונה של דנטה (מ“ט – נ”א).  ↩

  85. [לשוּרות – הערת פב"י] עט–פא. פרספונה היא, במיתולוגיה היוונית, אשת האַדס מלך עולם–המתים, ולפי מסורת אחרת גם אלילת הירח. חמשים תמורות הלבנה הן ארבע שנים וחדשים שנים: שנת מסעו של דנטה היא 1300, ובאביב של 1304 שוב כבשו הגיבּלינים את פלורנציה.  ↩

  86. “יחמיר”: את בית אוֹבּרטי שנאו ופחדו הגיבּלינים ביותר, את ארמנותיהם החריבו, וגם בתפילות– פומבי היו מקללים את שמם.  ↩

  87. “אַרבּיה”: נהר שעל גדותיו עשה פרינטא קטל נורא בצבא הגוולפי.  ↩

  88. בבית כנסת סאן–ג'וֹבאני היו מתאספים אזרחי פלורנציה לדון על עניני הממשלה  ↩

  89. “הסכימו כל”: בימי גלותו מפלורנציה השתתף פרינטא באסיפת הגיבּלינים באמפּולי, שבה הוחלט פה–אחד להחריב את העיר תכלית חורבן, ורק הוא מנע אותם מלהוציא את רצונם לפועל.  ↩

  90. “יפתור חידה”: ר' הערה לחרוזים ע – עא.  ↩

  91. יום הדין הוא קצו של עולם, ואין “עתיד” אחריו.  ↩

  92. [לשוּרות – הערת פב"י] קיח – קיט. אוֹטאַוויאַנוֹ אובּאלדיני, אם כי אחד מחשמני הכנסיה (קרדינל) הצטיין בדעותיו החפשיות. פרידריך השני, נכדו של בּאַרבּאַרוֹסא, אף כי השתתף במסעי הצלב וגם הוכתר למלך בירושלים, היה נחשב בימיו לכופר בעיקר, ונלחם באפיפיור גריגוריוס התשיעי.  ↩

  93. “המנבא לי שבר”: ניבּא, כי ישובו הגיבּלינים לפלורנציה, כלומר כי יגלה דנטה מעירו ויהיה נע (וכן היה).  ↩

  94. “מעון עלמת–האור”: גן–עדן, מעון ביאטריצ'ה.  ↩

  95. “שמאלה”: מגמת דרכו של דנטה היא בהיפך ללכת השמש או ללכת המחוג על פני שעון: כתלי תופת לימינו, וברדתו ישמאיל לרדת.  ↩

  96. ה“גיא” הוא אגם–רפש מסריח, מקום–עונש לכופרים מכת אחרת.  ↩

  97. ההתחלה במקור משורה מספר ד' (הערת פב"י]  ↩

  98. “מיצר… המגביל את החורשה פנימה”: חוג ז' של תופת יש בו שלושה אזורים או טבעות, זו בתוך זו. כבר עבר דנטה את האיזור שהוא נהר–די–נור, וגם את התיכון שדמותו כדמות יער, והגיע לגבול הטבעת הפנימית.  ↩

  99. “קאטון”הוא קאטון מאוּטיקה, אשר בראש חייליו עבר את מדבר לוב, כנ' שנה לפני ספה"נ.  ↩

  100. [משוּרה – הערת פב“י] כב והלאה. לדעת המפרשים, אלה ”שלא תנחנה מנודן“ הן נשמות סדומיים, ו”היושבים“ הם מלוים ברבית. ה”כת השוכבת", הסובלת יותר מכל השאר, הם מחללי השם.  ↩

  101. אות מחוקה במקור, ההשלמה נעשתה על פי הערת שוליים 100 [הערת פב"י]  ↩

  102. במזמור ח' מסופר, שסגרו השדים את פתח “קרית השטן” בפני דנטה וּוירגיליוס ולא נתנו להם להכנס, עד שהופיע מלאך מיוחד עם פקודה מלמעלה.  ↩

  103. [משוּרה – הערת פב“י] מו והלאה. בתור טיפוס של מחלל שם–הקודש בחר דנטה בפרצוף מהמיתולוגיה היוונית, קאפּאניאוס, אחד משבעת המלכים ששמו מצור על תיבּי, בירת ביאוֹטיה ביון, עלה על חומת העיר הנלכדת ולעג לזבס אבי–האֵלים, כי נחשב זבס למליצה המיוחד של תיבי. מיד פגע בו חץ ברק מהשמים והמיתו. ה”חרש“ החורש את חצי זבס (הברקים), הוא ווּלקאנוס, או היפיסטוס ביוונית, ופחמו היה אֵטנה הר–הגעש. ”עבדיו" של ווּלקאנוס הם הקיקלוֹפּים. מלחמת הענקים באֵלי האולימפוס גם היא אגדה מפורסמת במיתולוגיה.  ↩

  104. ויטרבּו היא עיר באיטליה, לא הרחק מרומא.שם מעין–הגפרית הוא בּוּלִיקאמי, מימיו נחשבים למי–רפואה. כנראה רומז דנטה לאיזה מנהג של אמונה טפלה בין דלת העם בדורו; או אולי האמינו בימיו כי יש להם למי המעין ההוא כוח–סגולה כנגד מחלות אסתהר.  ↩

  105. [לשוּרות – הערת פב"י]צ“ד והלאה [הטעות במקור. לפי תוכנה צריכה הערת שוליים זו להשתייך לשורה ק“ג והלאה – הערת פב”י]. לדעת המפרשים ה”ישיש“ הוא סמל האנושיות; זהב, נחושת, ברזל וחומר הם ארבעת ה”דורות“ של המיתולוגיה. קודם היו עיני בני–אדם נטויות מזרחה, כי משם בא אור הדת; אך כעת מת המזרח (“נוא”) ועיניהם פונות לרומא, העיר הבנויה על שבע גבעות, והיא כסא האפיפיור. כל נהרות שאול אינם אלא פלגי דמעות, שהזילה האנושיות הסובלת בכל דור ודור (חוץ מ“דור הזהב” שלא ידע צער); ואולם בסוף תצא מהדמעות האלה גם הליתה, שהיא נהר הפדיון והמחילה למתנחמים – התמונה, כשהיא לעצמה, היא תנכ”ית (דניאל, ב').  ↩

  106. [לשוּרות – הערת פב“י] צה, ק – קב. סאֵטוּרנוֹס, אבי האֵלים לפני נצחונו של יופיטר עליו, שכן באי כרתים, וימיו היו ימי ”דור הזהב". קיבּלה אשת סאטורנוס, בפחדה פן ימית את יופיטר בנם, גידלה את הילד בחשאי ביערים אשר על ראש האידה, ולמען החרש את צעקותיו, ציוותה על כהניה להרעיש בשעת בכיו בכלי–זמר ושאר כלי–פולחן.  ↩

  107. פלוגוִ“ פירושו ”בּעיר".  ↩

  108. את ליתה, נהר–הנשיה על–פי אמונת העתיקים, שם דנטה לא בתופת כי–אם על הגבול בין כּּור–המצרף וגן–העדן.  ↩

  109. עתה הגיע דנטה לקרקעו של תופת, לקוֹקיטוס אגם–הקרח, ובו שלושה חלקים: “שחת–קין” לבוגדים בבני– ביתם, “אַנטינוֹרה” לבוגדים במולדת או במפלגה, ו“תלמיאה” לבוגדים באורח.  ↩

  110. בעזרת המוסות בנה אמפיאון בן יופיטר, מזמר אגדתי, את חומות תיבי הבירה, כי לקול חלילו באו האבנים ומאליהן הסתדרו לקיר.  ↩

  111. אנתיאוס, ענק מיתולוגי, הוריד את דנטה ואת וירגיליוס מראש כותל גבוה לתהום הקוֹקיטוס.  ↩

  112. תנאיס הוא הנהר דוֹן ברוסיה.  ↩

  113. רכס רוֹדוּפּאָה: הרים בשלשלת הבּלקן. במקור כתוב “טַאמבּרניקי” – הר בחבל הבּלקנים, אשר מקומו המדויק לא הוברר.  ↩

  114. האחים הם בני הנסיך אַלבּרטי: רבוּ על חבל ביזנציוֹ ירושת אביהם.  ↩

  115. מסופּר באגדות “השולחן העגול”, שהתקומם מוֹרדך, בן המלך, על ארתור אביו ואמר להרגו; אולם נהרג בעצם ידו של ארתור, ודרך הפצע עברה קרן–אור.  ↩

  116. [משוּרה – הערת פב“י] מג [כך במקור. אולם לפי תוכן ההערה צ”ל משורה סג – הערת פב"י] והלאה. קנצ'לייר, מסקרוני, קמישוֹן וקרלין: מעט מאד ידוע מדברי ימיהם. את השני, על המיתוֹ את בן–אחיו כדי לרשת אחריו, שֹמוּ אנשי פלורנציה בתוך חבית מלאה מסמרות, ואת החבית גללו בשווקים. קמישון הרג שנים מקרוביו. קרלין היה בוגד מדיני, לכן ירד לאנטינורה ולא לשחת–קין.  ↩

  117. “אַנטינוֹרה” על שם אנטינוֹר, אחד מגדולי טרוֹיה, אשר פתח את שערי העיר ליוונים (על–פי אגדה מאוחרת, שבשירי הומרוס איננה).  ↩

  118. “מול לבּת תבל”: מרכז הקוֹקיטוֹס היא מושבו של השׂטן, והוא גם מרכזו של כדור הארץ, הנקודה שאליה נמשך כל משקל.  ↩

  119. על חופי אַרבּיה עשה פרינטא טבח נורא במפלגתו של בית דנטה (עיין מזמור י').  ↩

  120. האיש הזה היה גוולפי קודם, אך בגד במפלגתו, ובנכליו עזר לנצחון הגיבּלינים.מעניין להשוות את יחסו של דנטה לבוגד ביחסו מלא–הכבוד לאויב גלוי כפרינטא.  ↩

  121. [משוּרה – הערת פב"י] קטו והלאה. בּוּאוֹז‘וּ ממשפחת דוּאֵרה קיבל מידי קרוֹלוּס הראשון מלך אַנז’וּ והעביר את הצבא הצרפתי דרך מעבר שנמסר לשמירתו. הדבר קרה בשנת 1265. בּקריאָה, כּהן גבוה, מת על גרדום בשנת 1258, אבל יש אומרים, כי היה חף מפשע הבגידה ולחינם מאשים אותו דנטה. ג'אַני די סוֹלדאַניירי, מגדולי הגיבּלינים בפלורנציה, תמך במרידות ההמון נגד ממשלת מפלגתו בשנת 1266. תּיבּאַלדוֹ צאַמבּראַזי מסר את פאַאֶנצה עיר–מולדתו בידי הגוולפים בשנת 1281 בפתחו להם בלילה מבוא נסתר בחומה.  ↩

  122. מקום הפּגישה הוא התחתון מחוגי תופת, בו ייענשו בוגדי מולדת: עומדים קבורים בקרח עד הצואר.  ↩

  123. [משוּרה – הערת פב"י] ד וכו‘. אוּגוֹלינו די לא ג’ראַרדסקא, אחד משוֹעי פּיזה, הושלך בכלא על מסרו בירות אחרות בידי אויביה. ההגמון (“אַרכיבישוף”) רוּג'ירי, ידידו של אוגולינו, בּגד בו וגרם למפּלתו ולקצו הנורא.  ↩

  124. סיזמונדי וגוואַלאַנטי היו ממקורבי ההגמון.  ↩

  125. “התגבר בצערי הצום” – יש מפרשים: אכל מפּגרי הנערים; ואולם, הרוב לפשט: מת.  ↩

  126. “סי” תרגומו “כן” באיטלקית; כידוע, היו רגילים בימי–הבינים לציין את העמים השונים מגזע רוֹמה בעזרת המלה “כן” בשפתם כגון לאַנגדוק וכו'.  ↩

  127. האי גוֹרגוֹנה נמצא בים למול שפך האַרנוֹ, הנהר שעל שתי גדותיו נבנתה פּיזה.  ↩

  128. על שם תלמאי היהודי הורג אורחיו בשעת משתה (ספר המכבים א', י“ז, י”ד – י"ז).  ↩

  129. “הקלע יורה חצי הקור” הוא השֹטן, “כלי זינו” הם כנפיו, שבהן הוא מקים רוח–סערה (מזמור ל"ד).  ↩

  130. יוּשם לב לערמה שב“הבטחה” הזאת. בין כה וכה מתכוון דנטה לרדת “למטה גם מפּה” – עד כסא השטן, אולם הפושע העיוור חושב אותו לחבר לעונש ומבין את דבריו כדברי שבועה.  ↩

  131. “איש הפּירות של דם”: הנזיר אלבריגו מאַנפרדי הזמין אל ביתו שני מכּריו, אשר שנא אותם בסתר, ולמשרתיו נתן פקודה: כשיקרא “הגישו את הפּירות”, יכּנסו המשרתים ויהרגו את אורחיו.  ↩

  132. אטרוֹפוֹס: שם הפּאַרקה שהמספריים בידיה, והיא חותכת את חוט החיים.  ↩

  133. בּראַנקא, מגדולי גינוּאָה, הזמין אל ביתו את גיסו, ושם גזרהו לגזרים. מספּרים, כי חלק זה של “תופת” התפרסם בעודנו חי.  ↩

  134. את שׁדי הכּת “ מאַלאַבּראַנקה” מתאר דנטה במזמור כ"ב.  ↩

  135. מיכּאלי צאַנקה (או צאַנקי) שם הגיס הנהרג: בתור ספסר נידון לחוג ח' של תופת, ושם ראה אותו דנטה (מזמור כ"ב).  ↩

  136. רוֹמאַניה היא הגליל, שבו נמצאת פאַאַנצה, עיר–מולדתו של אַלבּריגו.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!