ירושלים ת“ו, שבט תרמ”ג.
לבעל המגיד!
בשליחות עדת ד' יושבת ציון הנני מביא אליך ודה וברכה, על הצילך את כבודה במגידך היקר, מבעלי “מכתב הגלוי”. קח נא את תודתנו המובאת לך, ועמה גם הידיעה הברורה אשר אותה אתה וקוראיך יבקשו. נדחי ישראל מרומעני' ורוסיא שבאו לירושלים ת“ו אמנם יש להם להתאונן ולקונן על שפל מצבם, כי מטיט היון יצאו ובמים זדונים טובעו, וכל הקולות והקריאות הן בכתבי עתים הן במכתבים ליחידים, אשר יצאו למכביר מאת גאוני ורבני ירושלים הספרדים עם האשכנזים, היו כקול קורא במדבר וכל יושבי תבל גם אילי הזהב, גם שרי הרכוש הרב שהורם לטובת פליטי ישראל לא שמו לב לחומלה על הפליטה אשר בהר ציון, מבלעדי רבני אשכנז והאללאנד, וזעיר שם ממדי' אנגלאנד ואמעריקא אשר חשו על עזרת ציון. ולוא הם עוד כמאתים נפש אשר נעזרו בהוצאות דרך חזרה לביתם, וכמבואר בחשבון שנשלח לפקידי אמשטרדם נוספו גם הם על אלה אשר לדאבון כל נשקעו במצולות בור שאן עמק עכור של המסיתים, ככל אלה בעלי המכתב גלוי, אשר תכה עין יושבי ירושלים מראותם פרועי ראש עומדים בבית התפלה אשר להפראטעסטאנטין בכל יום ראשון, ובאגורות כסף נמכרו לעקר. ואנשי ירושלים בעצמם, רב יותר מכחם ויכולתם הגדילו לעשות עם אחיהם האורחים, בתי הכנסת אורחים הכינו בתוך העיר, ובמאה שערים ובאבן ישראל פרורי ירושלים, ואנשי תמיד סבבו יום יום לקבץ בעדם לחם ומזון. וממי? מעניים מרודים חסרי לחם; וכבר הודיעו הרבנים הגאונים שי' הדבר הזה, גם ב”המגיד" גם ב“הלבנון”, ושאל שאלו האם על הלחם המר הזה יחיו ימים רבים? ואין קול ואין עונה ואין כסף. והנה היראים את ד' מפליטי רוססיא בקשו ומצאו עבודה ומלאכה זה ככה זה ככה, ומי מהם שהוצרך לתמיכה דרש ומצא איש כערכו. אבל רק מיעוטא דמיעוטא, ורוב הנדחים אשר נשארו בירושלים ת"ו בחרו ללכת לעבוד עבודה בשדה המסיתים.
ויהי אנשים אשר באו לדרוש מאת הרב הגאון מהו' שמואל סלאנט ני' האם מותר להם ללכת שמה לעמול על טרפם? ואמר להם: אם ימצאו פרנסה במקום אחר מה טוב, ואם לאו לא יוכל לאסור עליהם עבודה בבית מי שיהי‘, ורק באופן כי לא יכנסו בויכוחים בעניני הדת ושימנעו רגלם מבוא לבית תפלתם ושלא ישמעו דרשתם. אבל האנשים הלכו וגם אחד משני התנאים האחרונים לא שמרו, וכדי בזיון וקצף, ושם שמים התחלל באופן נורא מאד1. אז נקהלו רבני ירושלים מכל קהלות האשכנזים ובראשם הרב הגאון מהו’ שמואל סלאנט ני', והסכימו להכריז ולהודיע, כי חמור מאד האיסור של התקרבות אל כת המסיתים הפראטעסטנטין (“חרם” לא הזכירו, כי בזאת יתפאר הגרש“ס ני' כי מעולם לא יצאה מפיו “חרם” בכל איסור אשר הוכרז מימיו לשמירת הדת פעה”ק, ומעולם לא אסר דבר המותר, כי אם דבר שאיסורו מדברי תורה או מדברי סופרים. וראה הוא ובית דינו כי השעה צריכה לחזקהו, עשה כמוטל עליו בתור רב המפקח על כל הלכות איסור והיתר פעה“ק ת”ו זה שנים רבות, והכריז והודיע, כי הדבר ההוא אסור הוא ולא יקלו ראש בו). באותם הימים שהוכרז האיסור הזה הנחוץ מאד מאד כמובן, היינו עסוקים בשילוח משפחות משפחות לבתיהם מכסף המקובץ באשכנז כנ"ל, וגם אלה חותמי המכתב גלוי באו בתוך הבאים, אבל מתוך חשבונם ששמו לפנינו לאמר, שכסף רב דרוש למו לנסיעתם, הכרנו כי כבר טבעו בבוץ ובגשם אלה מהם, (ובפרט, אותו הרבינער אשר שמו מבצבץ בראש, ואמר לשלוח כסף לשמו) לא יוכלו לשוב אל ארץ מולדתם אף כי באים בימים הם.
ואולם בנוגע אל עצם המכתב “מכתב הגלוי”, מי אבותיו ואיפוא 2 תוצאותיו, לא אכחד כי אמנם נוראות נפלאינו בראותינו את כבודו כמסתפק בדבר, אף כי דברי המכתב עדים לעצמם איפוא 3 רוקמו ומבטן מי יצא הקרח הנורא, והלא כל עין בוחנת תראה את המינות השגורה בפי המסיתים כי שפוכה היא על פני כל המכתב ורוחה מתהלך בין שורותיה, וכך הוא האמת, כי מבית המיסיאן יצא המכתב הזה וכל תחכליתו הוא לרומם את המיסיאן ואת ראש המסיתים בירושלים ואשר פרש מכמרתו לרגלי הגולים, ודברי דרשותיו מצאו להם הד בהמכתב ההוא, ואל יפלא בעיניך כי עבדיו אלה שמו להם למטרה את הרב הגאון הרש“ס שי' ואת הרימ”פ [יחיאל מיכל פינס] ני'. כי אמנם אין השטן נלחם אלא במי שגודרים לפניו הדרך, וחוץ מהסבה הכללית ההיא עוד דברים בגו, וסבה פרטית מיוחדת, וזה הדבר:
אותו האיש המכנה א“ע בשם ראבינער מ… 3 אשר לא צרת הכלל, כי אם מעשיו הרחיקוהו מארץ מולדתו מבלי יכולת לראותה עד עולם; ויהי כבואו הנה בקיץ העבר, הרה עמל ויכונן אקציעס על נחלת שדות וכרמים התלוים ברוח ופורחים באויר, ויתלה באילן גדול – וקרא עליהם שם הגאון מהו' רש”ס ני‘, וגם את שם הר"מ פינס ני’ העלה עליהם לפארם, וישלחם על פני חוצות. ויהי כהשמע הדבר 4 להגרש“ס ולהרימ”פ מיהר כ“א מהם לפרסם ע”י עצמם וע"י שלוחיהם, כי אך שקר הנחילו המשמיעים באזני השומעים, והתרו בעם והעידו במו לבלי יהרסו לשמוע בקול כל קורא בכלל מבלי ידיעת דבר ברור ולמפיצו האקציעס הנז' בפרט. ויהי כאותו כי לא נעשתה עצתו בדרך זו, התחבר אל ראש המסיתים ויהי לו לזרוע, ויאמר להוציא פחזותו של האקציאן לאור בדרך ההיא.
זה הוא “מכתב הגלוי” וזה פתרונו – ועדין יש לאל יד בני עמנו להושיע גם לאלה, ואין להם חוב גדול מזה, מלמהר להחיש פדות לנפשות האובדות האלה, הפורחות לצודדנה, ובזה יצילו גם כבוד אומה בכלל וכבוד עה"ק בפרט. כרצון כל קהל עדת ישראל יושב ציון ובתוכם גם אנכי הצעיר.
המגיד, ז' באדר א' תרמ"ג
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.