בִּימֵי יוֹתָם הַמֶּלֶך הָיֹה הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם סַנְדְּלָר עָנִי וְאֶבְיוֹן וּשְׁמוֹ חֲנִינָא. יוֹם אֶחָד יָשַב לוֹ כְּדַרְכּוֹ לְהַטְלִיא נְעָלִים.
עוֹד הוּא כָּפוּף עַל הַנַּעַל וְהַמַּרְצֵעַ בְּיָדוֹ, וְהִנֵּה יוֹתָם הַמֶּלֶך בָּא רָכוּב עַל סוּסָה לְבָנָה.
פָּנָה הַמֶּלֶךְ לְחֲנִינָא וְאָמַר לוֹ: – “עֲשֵׂה־נָא לִי עַד מָחָר בַּבֹּקֶר שִׁבְעִים זוּגוֹת נַעֲלַיִם, וְאַתָּה אֶת שְׂכָרְךָ תְּקַבֵּל כְּיַד הַמֶּלֶךְ.”
לֹא הִסְפִּיק חֲנִינָא לִשְׁאוֹף רוּחַ וּלְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר – וְהַמֶּלֶךְ דָּפַק בְּסוּסָתוֹ הַלְּבָנָה – דָּהַר דָּהֹר וַיֵּעָלֵם.
וְחֲנִינָא סַנְדְּלָר חָרוּץ וּמָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ מֵאֵין כָּמֹהוּ. אוּלָם כַּמָּה נְעָלִים יוּכַל לַעֲשׂוֹת בְּיוֹם אֶחָד?
זוּג אֶחָד. וְאִם בִּגְבוּרוֹת יַעֲבֹד – לֹא יֹאכַל וְלֹא יִשְׁתֶּה וְלֹא יִישַׁן וְלֹא יָנוּחַ מֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה – כַּמָּה יַסְפִּיק לַעֲשׂוֹת? שְׁלֹשָה זוּגוֹת. אוּלַי אַרְבָּעָה – לֹא יוֹתֵר.
וּבְכָל זֹאת לֹא אָמַר חֲנִינָא נוֹאָש.
לֹא אִבֵּד רֶגַע. עָבַד וְעָבַד בְּחָרִיצוּת וְלֹא נָתַן מָנוֹח לְאֶצְבְּעוֹתָיו. גָּמַר זוּג אֶחָד – וּפַלְגֵי זֵעָה יוֹרְדִים מִמִּצְחוֹ.
לָקַח אֶת הַמִּסְפָּרַיִם לִגְזֹר אֶת הָעוֹר לְזוּג נַעֲלַיִם אַחֵר.
עוֹד הַמִּסְפָּרַיִם בְּיָדוֹ – וְהִנֵּה נַנָּס קָטֹן.
מֵאַיִן בָּא? – מֵחוֹר קָטָן בַּקִּיר.
הַנַּנָּס צִפְצֵף וְאָמַר בְּקוֹל דַּקִּיק: “אָנָּא, אִישׁ טוֹב! הוֹשִׁיעֵנִי נָא!”
– “מַה לְּךָ?” – שָׁאַל חֲנִינָא.
– גַּם אֲנִי סַנְדְּלָר עָנִי וְאֶבְיוֹן כָּמוֹךָ.
"מֵהַר הַגִּלְבֹּעַ בָּאתִי. סַנְדַּלִין-לִין הַגַּמָּד זֶה שְׁמִי. הַבֹּקֶר יָשַׁבְתִּי בְּפֶתַח חֲנוּתִי הַקְּטַנָּה כָּפוּף עַל נַעַל אַחַת לְהַטְלִיאָהּ. עוֹד הַמַּרְצֵעַ בְּיָדִי וְהִנֵּה מַלְכֵּנוּ, מֶלֶךְ-הַגַּמָּדִים, בָּא בְּמֶרְכָּבָה רְתוּמָה לְשִׁבְעָה סוּסִים לְבָנִים. עָמַד בְּפֶתַח הַחֲנוּת וְאָמַר: “עֲשֵׂה לִי לְמָחָר שִׁבְעִים זוּגוֹת נַעֲלֵי־נַנָּס וְאִם אַיִן – אֲצַוֶּה לְהַסִיר אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ. מָה אֶעֱשֶׂה?”
נִכְמְרוּ רַחֲמֵי חֲנִינָא עַל הַנַּנָּס וְהִרְהֵר בְּלִבּוֹ: “בֵּין אִם כֹּה וּבֵין אִם כֹּה אֶת מְלַאכְתִּי שֶׁלִּי לֹא אַסְפִּיק לְכַלּוֹת, אוּלָם שִׁבְעִים נַעֲלֵי־נַנָּס עָשׂה אֶעֱשֶׂה בְּנָקֵל”.
– “עָשׂה אֶעֱשֶׂה לְךָ אֶת הַנְּעָלִים” – אָמַר חֲנִינָא – “כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה תָּשׁוּב לְקַחְתָּן”. שָׁמַע הַנַּנָּס וְרָקַד מֵרֹב שִׂמְחָה, אַחַר קָפַץ אֶל הַחוֹר שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּא – וַיֵּעָלֵם.
בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה גָמַר חֲנִינָא אֶת שִׁבְעִים הַנְּעָלִים הַקְּטַנּוֹת, נַעֲלֵי־נַנָּס זְעִירוֹת חֲמוּדוֹת.
הִנִּיחָן בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה, וְקָרָא: – סַנְדַּלִין־לִין, אַיֶּכָּה?
– הִנֵּנִי! נִשְׁמַע קוֹל קוֹרֵא, וְהַנַּנָּס קָפַץ מִן הַחוֹר וְעָמַד לִפְנֵי חֲנִינָא. בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנְּעָלִים, קָפַץ סַנְדַּלִין־לִין, רָקַד מִשִּׂמְחָה, וְעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת הִבְרִיקוּ מִגִּיל. סַנְדַּלִין־לִין הִפְלִיא לִרְקֹד. רִקֵּד וְרִקֵּד, וְתוֹך כְּדֵי רִקּוּד הָיָה נוֹגֵעַ בַּנְּעָלִים.
נוֹגֵעַ – וּמִצְטַחֵק, נוֹגֵעַ – וּמִצְטַחֵק.
וַיְהִי פֶּלֶא. הַנְּעָלִים הַקְּטַנוֹת, נַעֲלֵי-הַנַּנָּס הָלְכוּ וְגָדְלוּ, הָלְכוּ וְגָדְלוּ עַד אֲשֶׁר הָפְכוּ לִהְיוֹת נַעֲלֵי גֶבֶר גְּדוֹלוֹת וּכְבֵדוֹת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת.
)
– “הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ!”
צָחַק סַנְדַּלִין־לִין וְאָמַר לחֲנִינָא: "אֵין לִי צֹרֶךְ בִּנְעָלֶיךָ, רַק לְנַסּוֹתְךָ בָּאתִי, חָפֹץ חָפַצְתִּי לָדַעַת אִם אִישׁ טוֹב אַתָּה.
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי אָכֵן אִישׁ טוֹב אַתָּה, וְעָזֹר תַּעֲזֹר לְרֵעֲךָ בַּצַּר לוֹ. אֲנַחְנוּ, הַגַּמָּדִים, רַק לַאֲנָשִׁים טוֹבֵי־לֵב נַעֲזֹר".
עוֹד חֲנִינָא עוֹמֵד מִשְׁתָּאֶה וְהַנַּנָּס נָס, הִתְחַבֵּא שֵׁנִית בַּחוֹר, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ בָּא וַיֵעָלֵם.
חֲנִינָא וּבְנֵי בֵיתוֹ עָרְכוּ אֶת שִׁבְעִים הַנְּעָלִים בְעִגּוּל וַיְרַקְּדוּ סְבִיבָם כָּל הַלַּיְלָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר.
בַּבֹּקֶר בָּא יוֹתָם הַמֶּלֶךְ רָכוּב עַל סוּסָתוֹ הַלְּבָנָה, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַנְּעָלִים, שָׂחַק וְאָמַר:
– “חֲנִינָא, חֲנִינָא, שׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי כִּי אִישׁ חָרוּץ אַתָּה בִּמְלַאכְתֶּךָ וְאָמַרְתִּי לְנַסּוֹתְךָ אִם גַּם נְדִיב־לֵב אַתָּה. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי אֵין כָּמוֹךָ סַנְדְּלָר חָרוּץ וְעָזֹר תַעֲזֹר לְרֵעֲךָ בַּצַּר לוֹ”.
וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹשִׁיט הַמֶּלֶךְ לַחֲנִינָא תַּרְמִיל מָלֵא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת.
וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה הָיָה חֲנִינָא סַנְדְּלַר־בֵּית־הַמֶּלֶךְ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.