רחוק רחוק לבי מדעות אלה האומרים אשר אם ימצא בעדה מטיף המכונה בשם דאָקטאָר וחזן עם מקהלות משוררים הנקרא קאַנטאָר עם כהאָר, כי אז היא עדה משכלת ואם אין בחשֻכּים חלקה, ורחוק הרבה יתר לבי מחשוב מחשבה אשר המטיפים והרבנים והחזנים כמו אלה ירימו קרן לישראל או יחזקו אישיותו, או יעשו מאומה למען העם, הדת, אחדות העדה, או השכלה נאמנה, כי אמנם כאשר לא נוכל להאמין שהשמש יאיר לנו בלילה כן לא נוכל לחשוב כדבר הזה אשר את הפכו נראה כמעט בכל עדה ועדה, ומיום שהחלו המטיפים פסקה התורה וחדלה הדת ורוב מדות ישראל אשר בהן יוכלו להתפאר באמת ספו תמו, כי ככל המון העמים כן יבקשו המטיפים לעשות את צאן מרעיתם אשר רק מפי כהן יבקשו תורה, כי על כן חמסו התורה מהעם, ומיראה פן ירבו לבקש אותה מהם וירבה טרחם ומשאם, לכן לא ירבו לביא מהסחורה הזאת אל בית אוצרם, ואת אשר אין בידם הן לא יוכלו לתת לאחרים. כן המה רובם, והמה אשמים כי חכמת ישראל נסרחה ותורת העם היתה לנדה, המה אשמים בכל הריסות יסודי הלאום והפרצים אשר נפרצו בחומת ישראל הבצורה מימי קדם. ולא לנו לשאת עין למרחוק כי אם נתבונן בסביבותינו בעיר וויען, עיר אשר לא יחסר כל בה: בתים לתמוך עניים וחולים, עורים ואלמים וכל מֻכּי אלהים, בתים אשר תפארת המה לעדת ישראל, בעיר הזאת אין בית אוצר לספרים עברים ואין מחזיק בידי העמל בכל כחו להרים קרן לחכמת ישראל, אדירי וויען יפתחו את צרור כספרם להושיע למנוגעים, אך אל אלה העובדים בכרם ישראל יביטו בבוז כי בעיניהם מנוגעים המה אשר מפשעם נגע למו. ויד מי היתה במעל הזה אם לא יד המטיף הראשון אשר היה להם? מאנהיימער ראה והבין כי עור עור ופסח פסח הוא אבל כי רפואה דרושה לחומת ציון ההרוסה זאת לא ראה ולא ידע, הן לוּ הוציא הגה מפיו כי אז אספו חמרים חמרים כסף להכין בית האוצר וקרן קימת לתמוך ביד העובדים באמונה בכרם עמם, כי דבריו היו נשמעים ואז עוד לא הסכין העם לבזות את מקור מחצבתו וחכמת עמו, אבל הוא נזהר מאד מדבר דבר כזה, כי מטיף היה ולפי שיטתו אין חפץ להעם בדעת התורה כי רק אל הכהן יבאו לשאול דבר אלוהים, ולמען עדה אשר לא תדע מאומה הן גם להכהן אך למותר לדעת דבר ה'. וכמהו כן המה כמעט כלם ורובם עוד העמיקו שחתו ממנו, רבים לקחו להם קרנים וימשלו בעדתם וגם עד למרחוק ישמיעו דברם כמו כל אחד ואחד אפיפיור היה, גם שם גאון לקחו להם, אף כי לבחור בישיבה ידיעה רבה בתורה מידיעתו והרב הגאון ד“ר אדלר בלונדון והרב הגאון ד”ר הילדעסהיימער בברלין וגאונים רבים כאלה אשר רובם נכתרו בכתר הגאונות מאת הטבחים, הכותבים אשר תחת השגחתם (?) ימכרו בשר כשר, או באיזה פרוטות קנו את התאר מאת אלה המוכרים תארים במכתה"ע לישראל בזול. ועוד לא נשמע כי מאת רב ומטיף יצא דבר לעורר את עדתו לדבר כזה אשר בו תלוי קיום בית ישראל. ואם כן לא נוכל לשבח ולפאר את העת החיה אשר הולידה את המטיפים לישראל וחלילה לנו לשיר שירי הללויה להולדת אותם ולהפך עלינו לשיר שירה חדשה על גאולתנו ועל פדות נפשנו מהמטיפים האשכנזים – – אבל אחרי כל אלה עלינו החובה להודות כי בתי ספר לרבנים המה כלי המחזיק ברכה לישראל ובמצב אשר בני ישראל עומדים בו כעת, הנה בתי ספר כאלה כיסוד מוסד לכל בית יעקב אשר בלעדם מי יודע אם לא יהרסו אשיותיו.
הישיבות ובתי התורה חדלו, ובמקומות אשר עוד שארית למו ילכו הלוך וחסור, אחרי כי מסבות הזמן ועמל החיים יעמדו לשטן להם ויותר מאלה יקומו אחינו בעצמם לנגדם, אחרי כי יחשבו זאת להם לחכמה, ותורה מה תהא עליה? לכן הלא החובה והמצוה לתת ירושת פליטה להנדחה מרבצה הזאת, ואם הרבה או מעט יזכירו בשמה בבתי הספר האלה הלא טוב טוב הוא כי תהי לה שארית מאשר יבא הקץ לה בפעם אחת, ומה גם כי נוכל לקנות אשר בתי ספר כאלה אך אם יוסדו אז ישנו פניהם ואם ראשיתם יהי מצער ישגה אחריתם, ודור יבוא ייטיב דרכו מאבותיו, וכאשר כעת בארץ אשכנז ייטיב הדור הזה הרבה יתר את ארחותיו מהדור ההולך לפניו, כי מעטים המה אשר נוכל לאמר עליהם כי המה שונאי ישראל בין כל המטיפים, אחרי אשר תלמידי מענדעלזאהן ותלמידיהם אשר שנאו את ישראל בכל לבם ונפשם מתו לשחת, ועתה ימצאו גם חכמים גדולים בחכמת ישראל ואוהבים את עמם בלב נאמן. וגם אלה אשר לא כאוהבים יֵחשבו לבית ספר הרבנים בברעסלוי, ואשר יחפצו למצוא בו אך מגרעות, גם המה יודו בעל כרחם כי לא שונאי ישראל יגדל הבית הזה, כי אם להפך, רבים המה אשר יצאו מבית המדרש והנם חכמים גדולים בחכמת עמם ומקריבים עתותיהם לה ובכל לבם ונפשם יבקשו להרים קרן לחכמת עמם, וכן יהיו כל בתי מדרש הרבני, כי ילכו וישגו חיל מדור לדור, אחרי אשר יבטלו כל הישיבות והחדרים ואך המה יהיו לבתי מקלט לתורה ודת, והטובים שבעם יסכינו לחשוב אותם כבתי ישיבה ולהם ישאו גדריהם ונדבותיהם למען הגדיל תורה והאדירה, ואם כן ברור הדבר כי נחוצים לנו בתי ספר לרבנים למען העמיד תורה אם מעט ואם הרבה, אולם לא רק בזאת בלבד יעמידו הבתים האלה את התורה, כי יקימו תלמידים, כי עוד הרבה יתר בזאת אשר יקימו מורים2.
הדבר הזה גדול הוא ואין ערוך לו בכל הצדקות אשר תעשינה בכל ועיר. הכל יודעים והכל מודים, כי עברו העתים אשר בם כל זקנינו חזיונות התורה חזו וכל בחורינו חלומות חלמו כי יהיו בימים הבאים רבנים ועל כן מקטנם ועד גדולם כלם מלאו את בתי התורה מפה לפה, וכל אחד ואחד הניח כל אומנות שבעולם ולמד את בנו רק תורה, עברו העתים האלה לבלי שוב עוד, ורק שרידים יחידים שרדו במקדש התורה וחכמת ישראל, וכל איש יאמר כי ראוי וישר הוא כי ישאר רק אחד במשפחה ושנים שלשה בעיר אשר יהיו למודי ה'. אמת הדבר כי ראוי וישר כי כן יהי, כי כל העם ילמד לדעת את דרכי החיים לטוב לו ורק יחדי סגולה יהיו כאנשי הרוח להגן על רוח העם לבל יעלו בתהו ויאבד, אבל מי יכלכל את השרידים המעטים האלה? מי יתמוך בידם וינהל את ביתם בלחם למען יוכלו המה להקריב נפשם להכלל?
השרידים אשר שרדו מהדור העבר מבני בעלי ההזיה היו גם המה בעלי הזיה ויבדלו מאבותיהם בשם לבד, כי אבותיהם הקריבו נפשם על התורה והמה על ההשכלה, אבותיהם האמינו כי חייב כל איש ישראל ללמד את עמו תורה ומצות והמה האמינו כי כל איש ואיש יראה עצמו כאלו הוא חייב להביא השכלה תחת תורה ורוח חופש תחת רוח הדת כל העם ויהו אפיקורסים-אדוקים כאשר היו אבותיהם מאמנים-אדוקים, והאפיקורסים האדוקים האלה עוד נתנו ניר לתורה ולחכמה, ובהחיותם את התורה גועו המה ברעב ובהאלצם לבקש עזרה למען יתנו לדעותיהם מהלכים על פני חוץ היו לחרפה ודבריהם בזוים, ונוכל לגזר אֹמר ולהחליט כי בניהם לא כן יעשו, בראותם את גורל אבותיהם, המה יבחרו להם דרך אשר בו ישבעו לחם בעמלם, אשר על כן גם השרידים האלה ילכו הלוך וחסור עד כי לא ישאר בהם איש, ולדבר הזה עוד לא שמו אחינו את לבם להכין קפות צדקה או עזר ומשען למען החזק בידי השרידים האלה, וכפי הנראה לא ישימו לבם לדבר הזה כי בימים הבאים, כי דבר כזה אך מפי רב ומטיף יצא והמה חלילה להם מראות כסף ישראל נתון לאחר מלבדם, אשר על כן אך בתי ספר כמו אלה המה יעלו ארוכה ומרפא גם לשבר הזה, כי אלה החכמים אשר יבקשו להקריב כל חייהם ועתותיהם על מזבח חכמת ישראל ותורתו, הם המה ימצאו מקור מחיה להם בהורותם בבתים האלה ובכל בית כזה ימצאו מחיה לערך שמונה איש, וכאשר ימצאו את המחיה אז הלא נקל יהיה להם להוסיף דעת3.
והנה בארץ אשכנז כבר נכונו בתים כאלה אשר יתנו פרי כזה, ובארץ אֶסטעררייך, ארץ אשר בה יהודים פי שנים מאשר בכל ארצות אשכנז גם יחד, ואשר בה עֹשר פי עשרה מאשר שם, אשר בעיר הבירה לבד ישבו עשירי התבל מהיהודים אשר אין בארץ אשכנז דוגמתם, בארץ אֶסטעררייך אין עוד בית ספר כזה, ומדוע? לו חפצנו להשיב תשובות על השאלה הזאת כי אז מצאנו די והותר, אך לא עת היא עוד לדבר בדבר הזה, אבל זאת נראה כי לא בהממלכה העון, כי עין בעין נראה אשר הממלכה נדרשת לכל אשר ישאלוה, ובחפץ לב תעשה את אשר יבקש קהל עדת ישראל ממנה, ואם כן הלא יראה לעין כי היהודים בעצמם אשמים בזה, כי אין דורש ומבקש, ואולי גם ימצא שטן ומפריע, והאות הנאמן כי מצד הממלכה לא יבצר מעשות בתים כאלה יהיה לנו בית הספר אשר הוכן זה לא כבר באונגארן לעד, כי גם אחרי כל המלחמות והמריבות והקטטות אשר הרבו בו המהבילים ויעמלו בכל עז לשים פחים לרגליו, כי רק בהישיבות נפשם חפצה, אחרי כל אלה יצא לפעולת ידים והנהו עומד כעת על תלו ואנשים חכמים יורו בו דעת ותורה, ותקוה נשקפה כי ישגה חיל ונשמו כל במות הישיבות והצדיקים ורק למזבח הזה ישתחוו ושמה יביאו את בניהם, ועתה גם אחרי אשר נוסד הבית בפסט עוד לא הרים איש את קולו בוויען לאמר: הלא גם לנו דרוש בית או בתים כאלה! ובאמת נחוצים בתים כאלה באֶסטעררייך עוד הרבה יתר מאשר באשכנז, כי רוב הבאים לארץ אשכנז לשמוע בלמודים בבתי ספר הרבנים מארץ אֶסטעררייך המה, אשר בה עוד לא נשכחה התורה מכל וכל4. ואף עוד זאת כי מלבד שתי הטובות אשר תצאנה מבית ספר לרבנים עוד שלישיה לה, ובעת הזאת היא גדולה משניהם, והיא כי בתי ספר כאלה המה כמו מעבר לנערי בני ישראל אשר עוד לא טעמו טעם חכמה לבא וללמוד בהם כחפצם מבלי אשר יזניחו את התורה, ולמען ארץ גאליציען יהיו בתי ספר כאלה כמקור ברכה רוחני וגשמי גם יחד.
כי מצב אחינו יושבי גאליציע הרוחני נורא הוא מאד וכבר פרוע הוא לשמצה בפי כל. הן גם המה יראו באור החפש ככל אחיהם בני הארץ, משפטם לא נגזל ובידם להציב להם יד בתבל, בידם לחנך את בניהם על פי דרך הארץ ולתת להם חקי חיים, ומה הם עושים? תסמר שערת בשר איש בהתבוננו אל אחיו אלה, אשר החֹפש היה להם לאבן נגף ולצור מכשול, אשר החֹפש עלה בידם כחוח ביד שכור להכות בו על ימין ועל שמאל, החֹפש בא להם למען יתיר להם את הנשך והתרבית אשר עליו יחיו מרבית בני ישראל בגאליציע וגם בוש לא יבושו וידברו במשלח ידם זה נגד כל שומע ולא יתבוששו.
אם יקח בחור בתולה ויצא לתת כספו המעט בנשך כי כן יעשה אביו וחותנו ואחיו, ואל כל מחיה אחרת לא ישימו את לבם, עד כי עלתה צעקת השערוריה הזאת באזני המחוקקים בבית נבחרי המדינות וישימו מועקה במתניהם; החֹפש התיר להם לרקוד בחוצות ולהתהולל כמשוגעים בנוח עליהם רוח החסידות, החפש נתן בידם הכח להפר כל מחשבה טובה ולרדוף באף את כל אשר יאמר לכונן בית ספר. ובעת אשר כל בני ישראל בכל הארצות ואף ברומעניע, אף כי ישימו מכשולים בדרכם, יתאמצו לכונן בתי ספר, הנה בגאליציע בל יראה ובל ישמע כזאת, ובערים רבות יזניחו את העזרה הנכונה להם מקופת העיר למען בתי ספריהם, כאשר תנתן עזרה כזאת לבתי ספר אשר לעם הארץ, יען כי לא יחפצו בבית ספר גֹעל נפש יתעורר ברבנו בראותנו אף אם מעט תהלוכות ראשי העדה ורבניהם וחזניהם ומשמשיהם, וכל אלה אשר תחת מסוה החֹפש יעשו לעיני השמש. ומי יודע אם לא יֵהפך להם החפש הזה עוד מעט לרועץ, כי שונאי ישראל הן לא ינומו ולא יישנו כי יחפשו עונותיו תמיד לשנוא; ובגאליציע אין להם לחֹפש כי ימצאום בכל מדרך כף רגל, והפרעות תרבינה מיום ליום, ואלה המעטים אשר לחכמה יפנו לבם, המה יגזרו אחור מעל אחיהם וכמו זרים יחשבום, כי אין מעברה בגאליציען מהתורה אל החכמה כי אם או חסיד או שונא ישראל. ואם כן שמה נחוץ מאד מאד בית ספר כזה, אשר בו, אולי, יזרע זרע חדש למען הדור הבא. ואם כי לא נוכל להשלות נפשנו בתקות שוא לאמר כי כלם יראו כרגע טובו ויחזיקו בו וכי עד מהרה יהי זרעו לתפארה. יודעים אנחנו מראש כי מלחמות גדולות תקומנה ושוטנים ומפריעים לאלפים יצאו חוצץ לשים מכשולים לבל יצא לפעולת אדם וגם כאשר יוסד ויִכּונן לא עוד תהיה ברכה בו, כי לרגלי המלחמות אשר תקומנה ירימו בלי ספק החנפים ראש, אלה אשר ידעו להחניף לשני הנצים, המה יקחו בידם הממשלה וינהלוה כחפצם, ולא המורים הראוים יבּחרו ולא בדרכים מתוקנים ידריכו את התלמידים, כי אין דבר שיצא שלם בפעם אחת, ומה גם דבר כזה אשר לא בשלום כי אם במלחמה יצא אל הפועל, כל אלה נדע מראש אבל כל אלה לא ירפו רוחנו, כי סוף סוף טוב טוב כי היהי בית ספר כזה גם אם לא מתוקן יהיה מאשר אם לא יהיה כל עיקר, ואם יהיה או יש תקוה כי בימים יבאו יקומו אנשי לב ויטיבוהו ויעשוהו לאוצר ברכה בישראל.
ואל הדבר הגדול הזה, אשר בידו לשנות פני אחינו יושבי גאליציען ולתת להם פני אדם, נתנו ידיהם בעלי החברה “שומר ישראל” בלעמבערג. ולדבר הזה ישמח לבנו כפלים, כי החברה הנכבדה הזאת, אשר תכליתה להרים קרן לאחיה, שמה לבה גם לדבר הנכבד הזה, וזאת שנית כי מאת היהודים בגאליציא יצאה השאלה בדבר הזה, ואם המה ישימו לבם לדבר ויתאמצו להוציאו, לפועל אז בלי ספק יעשו ויצליחו כי מי כמוהם יודע מחסורי אחיהם. בכלל עלינו לשיש כי חברות כאלה אשר תשימנה עיניהן על דברים נחוצים לכל העם תודנה בישראל, ואם תרבינה כאלה אז יש תקוה כי יקום באמת אור חדש על ציון והאור החדש אשר נגלה להדור אשר חלף ואשר הכה אותו עוד הרבה יתר בסנורים, כליל יחלוף ולתורת ישראל תהיה תקוה.
-
אם אמנם הדבר הזה בכלל הוא כחלק מעת לטעת חלק שלישי, בכל זאת אתנהו עתה יען כי דבר בעתו הוא ↩
-
על דבר המורים אשר יצאו מבתי ספר כאלה לא אדבר כעת, כי אדותם יש ויש לדבר הרבה, וכעת אדבר רק על המורים אשר מהם פגה לחכמת ישראל ותורתו. ↩
-
דעה רמה ונשגבה כזאת עלתה על לב המורס מעם האוהב עמו בכל לבו המנוח אלבערט קאהן, אבל לא מידי איש אחד תצא פעולה רמה ונשגבה כזאת לאור עולם. ↩
-
גם מספר המטיפים והרבנים אשר בימים האלה השיגו משרת רב באשכנז מבני אסטררייך רב הוא, כמו החכם הד“ר פ. פראנקעל אשר נחל מקום המנוח גייגער ז”ל, והחכם ד“ר שווארץ היושב כעת על כסא הרבנות בקארלסרוה, גם הד”ר קיש אשר נתקבל כעת בציריך בשוויץ ועוד כמוהם. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות