שני שירים בארמית, אחד מהם ממה שכתב בו אל אבי אלוליד (יונה) בן ג׳נאח והוא בנוי בחרוז הנון.

שְׁלַט מָרַן דְּלֵית אָחְרָן כְּגוֹנֵהּ / וְאִתְרַבְרַב בְּשָׁלְטָנֵהּ וְדִינֵהּ

שלט אדוננו שאין אחר כמותו / והתגדל בשלטונו ודינו

לְאוֹדוֹיֵי עֲלַן לִשְׁמֵהּ, וְלֵית לַן / עֲלוֹי לִשְׁאֹל כְּמַס בַּדּוּק וּבַיְנֵהּ

להודות עלינו לשמו, ואין לנו / עליו לשאל נסתרות

דְּאַשְׁכַּח כָּל דְּאִית מִלֵּית וּפַלֵג / בְּקַדְמִין מֵחֲדָא אַרְבַּע וְתַמְנֵי

שהמציא כל מה שיש מאין וחלק / בראשית מאחד ארבע ושמונה

בְּכֵן טַקֵּס בְּרוּם גַּלְגַּל סְגַלְגַּל / וְאַרְקָא אִתְּלִיאַת בֵּהּ וּמִנֵּהּ

אז תכן ברום גלגל עגל / והארץ נתלתה בו וממנו

וְטַסְטַס כַּד קְסַר גַּנֵּא תְהוֹם כַּד / הֲוֵי פָרֵַשׂ וְשַׁרְבֵּב מִדְרוֹנֵהּ

ורקיע השמים כאשר יבש כסה את התהום כאשר / היה פורש ומוריד מדרונו

וְסָם שִׁמְשָׁא עֲלֵי דַרְגִּין, וְסִהְרָא / לְאַקּוֹפֵי בְּטוּפֵהּ מִגְנָנֵהּ

ושם את השמש על מעלות, ואת הירח / לעלות בצאתו מחפתו

וְשַׁוִּי כָרְסְיֵהּ שַׁלְהוֹב וְצַלְהוֹב, / נְהַר דִּי נוּר נְהוֹר זָהוֹר בְּעֵינֵהּ

ועשה כסאו להבת שלהבת / נהר של אש נגה בעינו

וְאִתְיַדַּע נְהוֹרָא מֵחֲשׁוֹכָא / וּמִלֵּילָא יְמָמָא מַפְּקָנֵהּ

ונודע האור מן החשך / ומן הלילה היום מוצאו

נְקַשׁ אַרְקָא וְאַחִיט לַהּ תְיָקָא / וְגוּהַרְקָא דְבִידֵהּ אִסְטְוָנֵהּ

רקע את הארץ ובנה לה מעקה / ואפריון שבידו עמודו

וּמֵאִגַּר אֲרַק פַּלִּג שְׁטָרֵהּ / וּמִנֵּהּ לַאֲתַר לָא חֶזְוָנֵהּ

ומגג הארץ חלק משטרו / וממנו למקום לא מראהו

וְאַצְמַח בַּהּ זְנָא עַבּוֹף וְלַבְלַב / וְכָל חֵיוָן לְעִנְיָנֵהּ וְלִזְנֵהּ

והצמיח בה זן רענן ומפרח / וכל חיות לענינים ולמינים

וְצַיַּר מֵאֲרַק צִיּוּר, וְחָיֵי / בְּמִלּוּלָא דְאַפָּחָא בְטִינֵהּ

וצר מאדמה צורה ותחי / בדבור שהפיח בחמרה

וְכַד אַשְׁכַּח טְעֵם הָוֵי עֲדִיפָא, / וְכַד מַלִּל בְּפֻם נִשְׁמַע בְּאֻדְנֵהּ

וכאשר מצא חכמה היה עדיף / וכאשר דבר בפה נשמע באזנו

וּמִלּוּל דִּי אֱנָשׁ חַלֵּף לְטַעְמֵהּ / דְּשַׁפִּיר, אוֹ לְגַלָּאָה קְלָנֵהּ ־

ודבור האיש משתנה לשכלו / הטוב או לגלות את קלונו

כְּרֵישׁ דָּרֵהּ, דְּמֵימָרֵהּ כְּסֵיפָא / וְלִשָּׁנֵהּ כְּסַפְסֵרָא בְלִדְנֵהּ

כראש דורו, שדברו כסיף / ולשונו כחרב בנדנה

שְׁרָג עַמֵּהּ וּפַנָּסֵהּ וְטִקְסֵהּ / וּפִרְכּוּסֵהּ וּמַרְכָּלֵהּ וְטוּרְנֵהּ

נר עמו ומנורתו ודגלו / וקשוטו ומנהיגו ואבירו

וּפָגוֹזֵהּ דְּבֵהּ שִׁרְיָן תְּרִיסֵהּ / וְקוֹלָסֵהּ וּמוּרְנִיתֵהּ וְזֵינֵהּ

וכלי מלחמתו שבו שריון מגנו / וקובעו וחניתו וזינו

דְּרַחֵם מִדְּעוּלֵמוּת אֱלָהֵהּ / וְאֻשָּׁא דִי קְשׁוֹט אַחִיט לְמִבְנֵהּ

האוהב מנעוריו את אלהיו / וחומת אמת חזק לבנות

פְּתַח דַּשׁ חָכְמְתָא וּנְעַל לְגִנְזֵהּ / וְלֵית עָאֵל לְגִנְזֵי אִדְּרוֹנֵהּ

פתח דלת החכמה ונעל את אוצרו / ואין בא לגנזי ארמונו

וְגָרֵס כַּד הֲוָה יָנִק, וְגִרְסָא / דְיַנְקוּתָא ־ חֲמַר לָא פָג בְּדַנֵּהּ

ולמד כאשר היה ילד, ולמוד / הילדות יין שלא פג בכדו

וְאַזְלִינַן בְּטֻל אוֹרֵהּ, וְטֻלֵּהּ / דְּעַל רֵישַׁן טְפֵי מִטֻּל עֲנָנֵי

ואנו הולכים בצל אורו, וצלו / שעל ראשנו רב מצל עננים

ואכריזהו לבלינהי משילהי / וּמַנֵּה אִזְגְּדִיר פִּרְגּוֹס בְּגִינֵהּ

* * * * * * * * * * * *

וְרָז אָנֵס לְאִסְטַרְטֵג דְּחָנֵס ־ / בְּלִבֵּה דִּפְצִיחַ יַכְרְזִינֵהּ

וסוד נעלם משרי צען / בלבו הפתוח יגלהו

וְטִנַּר חָכְמְתָא כַּד קִים ־ וְאָקִים / עֲלוֹי מִשְׁכָּן בְּסִכֵּי וַאֲטוּנֵי

וסלע החכמה כאשר קם ־ והקים / עליו משכן ביתדות ומיתרים

יְשִׁישָׁא אִתְחַשַּׁב רֵישָׁא קְרוֹנְתָא / דְּכָל שִׁלְטוֹן, וְאִטְרוֹן אִסְטְוָנֵהּ

הישיש הנחשב גלת הכותרת / של כל שלטון וראש עמודו

קְצַף וּבְנַס לְכָל סֻרְמָס וְטֻרְמָס / בְּסיסאה לְחָרָפָא סְכִינֵהּ

קצף וכעס על כל עקש ופתלתל / לחדד את סכינו

כְּאִזְמֵל אִשְׁתְּלִף חָרִיף בְּשַׁחְקֵהּ / וְזוּר דִּלְמָא יְשׁוּפִינַךְ בְּשׁוֹפְנֵהּ

כאזמל הוחד חד בשחיקתו / וסור פן ישופך בשופינו

בְּיַע וּזְיַע בְּעִדָּן ־ אִסְקְרִיטָא, / וְעִדָּן ־ כַּאֲרַס חֻרְמָן וּפִתְנֵי

שמח וזועף, עתים ־ עוגה / ועתים ־ כארס נחש ופתן

קְטֵגוֹר אִתְעֲבֵד קַמֵּהּ סְנֵגוֹר, / וְאִי סַרְבָּן ־ סְכִין אַקָּרְקְבָנֵהּ

קטגור נעשה לפניו סנגור / ואם ממרה ־ סכין בבטנו

שְׁפִל וּמְאֵךְ בְּעֵין נַפְשֵׁהּ וְרוּחֵהּ / וּמַה דִּי לֶהֱוֵי קַלִּיל בְּעֵינֵהּ?

שפל וענו בעין נפשו ורוחו / ומה זה שיהיה קל בעינו?

וְעוּלֵם חַד כְּצִיב חַד אוֹ פְשַׁךְ חַד / וּמָאִם אִשְׁתְּקַעוּ רַעֲיוֹנֵי?

ועלם אחד כסיב אחד או טפח אחד / ואולי צללו רעיוניו?

דְּהוּ כַּד אִשְׁתְּכַח בֵּהּ אִתְחֲסִיל בֵּהּ / כְּחֻרְמָן אִשְׁתְּכַח דֻּבְשָׁן בְּקִנֵּהּ

שהוא כאשר נמצא בו נגמר בו / כנחש שנמצא דבשן בקנו

וְלָא אַרְקָא דּאתעתין סְלִיקָא / וְאוֹקְיָנוֹס טְפֵי מִנֵּהּ בְּשוחנֵהּ

ולא הארץ

וְלֵית יַמָּא כְּיַמָּא דִלְאֲחִיָּה / בְּרֵהּ דִּגְבַר דְּאִסְתַּלְעַם בְּנוּנֵהּ

ואין ים כים של אחיה / בנו של האיש (יונה) שנבלע בדג

וְחַס לֵימָא בְּחַכִּימָא מְרוֹמָא / דְּהוּ בַר נָשׁ וְהוּ בַר לֵהּ מְהֵימְנֵהּ

וחס לאמר כחכמי המרום / שהוא בן אדם ־ והוא בנו נאמנו

וְאִם נֵימָא אֲבוּהִי סָכְלְתָנוּ / יְקוּם לֵימָא עֲלַן דִּי תֻרְבְּיָנֵהּ

ואם נאמר אביו חכם / יקום ויאמר אלינו כי הוא מחנכו

סְטָא וּמְטָא לְכָל מָא אִית וּמָא לֵית / וְלֵית דִּמְטָא לְצֵית עַרְקַת מְסָנֵהּ

סר והגיע לכל מה שיש ומה שאין / ואין המגיע לשרוך נעלו

וְאִתְעַטַּף בְּפֵלוּס דִּי אֱלָהוּת / וְלֵית אֵנָשׁ דְּלָבִשׁ הִנְדְּוֵנֵהּ

והתעטף בבגדי פלוסין של אלהות / ואין איש הלובש בגדי הנדון שלו

וְאִתְרַבְרַב עֲלֵי יַגְרִין כְּטוּר רַב / וְלָא אִיתַי אֱנָשׁ דִּיזַעְזְעִנֵּהּ

והתנשא על גלי אבנים כהר גדול / ואין איש שיוכל למוטטו

וְלָא תִכּוּל אֲדִיקוּתֵהּ לְמֵכַל ־ / וְכָל דַּיְרֵי אֲרַק סוֹבֵר בְּדִינֵהּ

ולא תוכל השקפתו להכיל / ואת כל דרי הארץ סובל בדינו

וּבֵה כַּד אִסְתְּחַר אִנְשָׁא חֲמָתֵהּ / כְּפִילָא אִזְדְּקַף סֻרְחָא בְקַרְנֵהּ

* * * *

וְקָא בַדַּח בְּרֵהּ בִּסְפַר דְּמַנַּח / לְשַׁוָּיֵהּ זְמַם לִסְתָּא דְשִׂטְנֵהּ

ושמח את בנו בספר שיסד / לשיוותו מתג לחי שונאו

וְאַיְתוֹ לַאֲרַנְקָא דִי מְרַגְלֵי / סְדַר גַּבֵּהּ זְמָרַגְדֵּי אֲרוֹנֵהּ

והביאו כיס של מרגליות / סדור אצלו זמרגדי ארונו

הֲלָא נַפְשִׁין חֲמַת וּדְוַת לְוָתֵהּ / וְלֵית סַטְיָא וְלֵית מַטְיָא זְמַנֵּהּ

הלא נפשנו צופה ומביטה אליו /

בְּמָטוּ לָא לְפַלְפּוֹלֵי בְמִלֵּי / דְּכַד שַׁדַּר עֲלוֹהִי נִשְׁתְּוָנֵהּ

בבקשה לא לחקר במלים / שכבר שלח אליו את אגרתו

בְּכַרְדּוּטָא פְשִׁיטָא לָא זְטִיטָא / יְדֵהּ אוֹשִׁיט וְלָא שָׂם אדְּרוֹנֵהּ

במעיל פשוט, לא חשוב / ידו הושיט ־ ולא שבז

וְאיביה אִשְׁתְּלַם דָּמֵי לְפסול / דְּאַבְרֵהּ אִתְמְרִירַת בַּחֲצִינֵהּ.