רקע
אליעזר בן־יהודה
אליעזר בן־יהודה בבית האסורים: איגרות חנוכה תרנ"ד / 1893
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: יד יצחק בן-צבי; תשמ"ד 1983

 

לוח ראשי תיבות וקיצורים

באיגרות מצויים ראשי תיבות וקיצורים רבים, החוזרים על עצמם לעתים תקופות, על כן התקנו את הלוח ולא פיענחנום בכל מכתב ומכתב. יחד עם זאת, באיגרות מסוימות, בעיקר של אישים רבניים, העדפנו לפענח במקום כדי להקל על רצף הקריאה.

א' – אלף

אב"ד – אב בית דין

אדמו"ר – אדוננו מורנו ורבנו

אד"ר – אדר ראשון

אה"ק – ארץ הקודש

אנס"ו – אמן נצח סלה ועד

א"ע – את עצמו

אצ"מ – ארכיון ציוני מרכזי

אר"י – ארץ־ישראל

באה"ר – באהבה רבה

ב"ב – בני ברית, בני בית

ב"ד – בית דין

בד"צ – בית דין צדק

בה"ס – בית הספר

בה"ס – (ארכיון) בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

בח' – בחתימת

בחת"י – בחתימת יד

ב"י – בן־יהודה, בני ישראל

בכ"ז – בכל זאת

בלא"א – בן לאדוני אבי

בל"ס – בלא ספק

ב"מ – בני משה

בנ"י – בני ישראל

בע"ה – בעזרת ה'

בע"כ – בעל כורחו


ג"כ – גם כן

גל' – גליון

דו"ש – דורש שלום

ה' – האדון

הגרש"ס – הגאון ר' שמואל סלאנט

ה"ה – האדון החשוב

הו"ד – הולנד דויטשלאנד

הכ"ד – הכה דברי

הנז' – הנזכר

העי"א – ה' עליהם יחיו אמן

הרה"ג – הרב הגאון


זא"ז – זה את זה

זה"ל – זה הלשון

ח' – חתימת

ח"ב – חכם באשי

ח"ו – חס ושלום

חו"צ – חובבי ציון

חו"ר – חכמי ורבני

חו"ש – חס ושלום

חכי"ח – חברת כל ישראל חברים


ט"ג – טלגרם – מברק

ידה"ק – ידו הקדושה

יצ"ו – ישמרהו צורו וגואלו

יר"ה – ירום הודו (ה)

ירושת"ו – ירושלים תבנה ותכונן


כ' – כבוד, כבודו

כ"א – כי אם, כל אחד

כ"ד – כה דברי

כ"ה – כבודו הרם, כבוד הרב

כ"ו – כפתור ופרח

כ"ז – כל הזמן, כל זה

כמש"כ – כמו שכתוב

כקש"ת – כבוד קדושת תורתו

כש"ת – כבוד שם תפארתו

כ"ש – כל שכן, כבוד שם

כתה"ע – כתבי העתים

כתה"ק – כבוד תורתו הקדושה

כת"ר – כבוד תורתו

לה' – להאדון

לה"ר – לשון הרע

לידי"נ – לידיד נפשי

לכה"פ – לכל הפחות

לע"ע – לעת עתה

לש"ש – לשם שמים


מ' – מורי, מורנו

מו"ל – מוציא לאור

מו"צ – מורה צדק

מוצש"ק – מוצאי שבת קודש

מו"ר – מורי ורבי, מורנו ורבנו

מז"ט – מזל טוב

מכה“ע, מה”ע – מכתבי העתים

מכ"ז – מכל זה, מוסר כתב זה

מכ“ע, מ”ע – מכתב עתי (עתון, כתב עת)

מ"ל – מנהל לשכה

מעכ"ת – מעלת כבוד תורתו

מצ"ב – מצורף בזה

מתח"י – מתחת ידו

נא"ה – נאום הקטן, הצעיר

נ"י – נרו יאיר


ס"ט – סימן טוב


ע"ד – על דבר

עה"ח – על החתום

ע"ז – על זה, עם זה

עט"ר – עטרת ראשנו

עיה"ק – עיר הקודש

עי"ז – על ידי זה

ע"כ – על כן

עכ"פ – על כל פנים

עפ"י – על פי

ער"ח – ערב ראש חודש


פעה"ק – פה עיר קודש

ק"ק – קהלת קודש


ראב"ד – ראש אב בית דין

רו"כ – רובל כסף

ר"ח – ראש חודש

רל"צ – ראשון לציון

רמב“ן, רמבעה”ן – ר' מאיר בעל הנס


שד"ר – שלוחא דרבנן

שי' – שיחיה

שליט"א – שיחיה לאורך ימים טובים אמן

ש' – שני


ת"ו – תבנה ותכונן

תומ"י – תיכף ומיד

ת“ל, תה”ל – תהלה לאל


האיגרות והמקורות

 

1. מצות צריכות כונה1

ימי החנוכה קרובים ובאים! עוד הפעם נתאסף לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפרסומא ניסא למצות הדלקת “נר חנוכה”. מי כעם ישראל גוי אחד בארץ אשר רוב מנין ורוב בנין ימי חייו תלויים רק בקיום המצוות, בסדר היום שהזמן גרמא, במאכלו ומשתהו, בשבתו, בלכתו, בקומו, בעליתו על מטתו, בהקיצו משנתו, בגלוי ובצנעא, במועדיו ובזכרונות קורותיו, ובכל פנה שהוא פונה הוא מלא מצות כרמון! מצות הדלקת נר חנוכה היא אחת ממצוות שהזמן גרמא מזכרונות קורותינו, מענוינו ופדות נפשנו, אשר אנחנו מקימים אותה שנה שנה בימי חנוכה הבאים עלינו לטובה.

אמנם לתוגת נפשנו מצות לאו להנות נתנו, וכן מצות הדלקת נר חנוכה, לאמר המצוה היא רק מצוה כשהיא לעצמה, אבל אנחנו לא נהנים ממנה מאומה, אינה מולידה רגש חם בעם באשר הוא עם שידאג לחברת ולקבוץ האדם, למצבו, להויתו, ולחיתו המושפלת עד שאול תחתיה, שכל העמים עולים מעלה מעלה ובת יהודה יורדת מטה מטה. וכן אנחנו מדליקים נר חנוכה רק לצאת ידי חובת המצוה, ולא משימים לב למקורה ושרשה! עד שאנחנו שוכחים את העקר. אנחנו מזכירים באיזה מילים את אנטיוכוס בימי החשמונאים שעמד על עמך ישראל להשכיחם תורתך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, רבת… דנת… נקמת… מסרת… מי פעל בכל זאת? מי עשה כל אלה? מי היה שלוחו של הקב“ה? מי היה איש מלחמה? איה יהודה המכבי הסך על אחיו בחרבו ובקשתו, אשר הרג את אפולוניוס ואת חרבו חגר על ירכו, איה יהודה המכבי שהרג שני שרי צבאו של אנטיוכוס ובשביל זה נס כל חילו הגדול מנוסת חרב מן המערכה? איה יהודה אשר טהר את המקדש ויחדש את כל כלי הקדש ויחנך את המזבח ויקבע יום כ”ה כסלו הזה לחג לדורות? הוא הכרית את ראש ניקנור ויוקיע אותו בירושלים, הוא עורר את אחיו ויחזק לבבם לאמר: “חלילה לנו מתת ערף לפני אויבינו, כי אם קרבה עתנו – ומתנו כאנשי חיל, ואל יהי כבודנו לכלימה”. איה המכבי אשר לא הניח חרבו מידו עד נשימתו האחרונה? יהודה המכבי, כמו לא היה ולא נברא ומקומו לא נזכר בתפלה! אנחנו פוטרים כל זה בזמן קצר עד שתיכלה רגל מן השוק ואיש לאהליו ישראל!

אנחנו לא משימים לב להגבור הכביר והנאור הזה, לקחת מוסר ולקח ממנו לעורר גם בנו איזה רגש קדש, בחזק לב ובאמץ רוח לאהבת עמנו ולארץ אבותינו, לחזק איש את אחיו שיהיה לנו לב אחד ורצון אחד לעמידתנו ולתקומתנו, לעשות כל אשר בכחנו לעשות ולא להתיאש מן הפורענויות, לחוס על כבודנו, לעמוד על נפשנו, לאסוף חיל ללכת קדימה2 – קדימה ולא כסרטן ההולך אחורנית ושיזול בערקינו – אם מעט ואם הרבה – דמי הגבור הנערץ הזה אשר שפך לקנאת עמו ואַרצו, שעודם חמים בדברי הימים – אם כזאת עשינו – אז יכולנו באמת לברך “שהחיינו וקימנו והגענו לזמן הזה”.

שנה"י3


 

2. [מארכיון הרב עזריאל הילדסהיימר]

מחאה גלויה 4

להודיע ולהגלות, כי הדברים הנדפסים במכה“ע הצבי גליון י' מיום ט”ו לחדש הזה, במאמר הנקוב בשם “מצות צריכות כונה” וחתום מאת שנה“י לא מלבבנו יצאו ולא בידיעתנו נכתבו ושום ידיעה לא הי' לנו מכל הכתוב שמה כלל וכלל עד שקראנו בו, וכשקראנו הדברים המוזרים ההם, מלאנו צער ויגון כי ימצא בקרבנו איש אשר בשם ישראל יכונה. שיוציא מלבו דברים נוראים כאלה הנדפסים במאמר ההוא. והננו עושים מחאה גלויה ע”ז בשם יושבי כל ארצינו הקדושה.

והננו מודיעים נאמנה שאנחנו ככל המון ישראל היושבים בטח בצל ממשלת אדוננו מלכנו השולטאן ירום הודו, הננו עבדים נאמנים למלכנו האדיר יר"ה ולשריו אשר לצדק ולמשפט ישורו, וכל הדברים האמורים במאמר הנז' אין אחריותם עלינו ולא על שום איש מבני ישראל זולת הכותב הנז', וכמו כל הדברים הנדפסים בכל עת בהצבי, שאין לנו מהם שום ידיעה ואין אחריותם עלינו כלל וכלל, ושלום על ישראל.

ובאנו עה“ח טו”ב כסלו תרנ“ד פעה”ק ירושלים ת"ו.

הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט; שמואל סלאנט

בא סי' יש“א ברכה הי”ו; (מקום חותמו)

(מקום חותם ראשון לציון)


 

3. בן־יהודה5 ליהושע אייזנשטאדט־ברזילי6 [י“ז־י”ח כסלו תרנ"ד]

1.הרב יעקב אלישר.jpg

הרב יעקב שאול אלישר

אני והצבי וחבת ציון בודאי ואולי כלל ישראל בארץ ישראל בצרה גדולה. הצבי נסגר לא ידוע לכמה ואולי נסגר לגמרה. אני אעמוד במשפט ואשלם קנס הרבה ואולי אשב בבית האסורים אולי איזה שנים. ועל חבת ציון יצא קצף נורא ואולי גזרת גרוש על כל היהודים לפחות הנכרים.7

ועד כל הכוללים8 וחסידי באיאן9 וגם רבינו הגדול (החכם באשי)10 נוסדו יחד, וילשינו בגלוי באופן רשמי על הצבי האחרון במאמר מצוות צריכות כונה יש קריאה למרד במלכות וידביקו מודעות בכל העיר וחתומים עליהם החכם באשי ור“ש סאלאנט,11 כי הם עורכים מחאה כנגד זה ויודיעו הדבר להרשות. ספר הדבר לרוה”פ12 וליתר ידידי.


 

4. ברזילי לבן־יהודה [אצ"מ 2/ 18/ 35A, עמ' 169]

ידידי היקר, אור ליום ד' כ' כסלו תרנ"ד יפו

2.ניסים בכר.jpg

נסים בכר


נרעשתי ממכתבך וכל נחמתי היא סגנונו היותר קרוב להתול מלבשורה נוראה כזאת. לה' נ' בכר13 כתבנו היום אדות זה ומאתך אבקש שתודיעני כל הדברים כמו שהם בלי שום כחל ושרק ובלי שום פרחים וציצים אף תגיד לנו מה אפשר לעשות לטובתך. כשאני לעצמי עודני ממאן להאמין כי אמת הדבר אך אם אמת הוא אין לנו עצה אחרת כי אם פרסום גדול. אם לא התולים עמדך ואמת הדבר מצבך נורא מאד ואין מנחמים לאדם בשעת צערו וכ“ש שאין אומרים לו דברי כבושים אולם כאשר גם כאבו גדול מאד ואף בעודני מסתפק באמתות הדבר לבבי מנתר ממקומו. הנני מרשה לי להוכיחך מאהבה ולהגיד לך כי באמת אשם אתה על שאתה מקים נגדך את חסידי באיאן בדברים שבממון מה לך ולהם? עסקך להשתדל לטובת הישוב להוכיח בעד איזה דברים מגונים אבל לא להתלבש לגמרי בבת אחת ולרגם עליה אבנים. וגם כל המאמר נכתב בסגנון הפוגע מעט בכבוד מצות הדבר ואתה הלא ידעת את הצרות שנחל סלאנמסקי בעד פך השמן14 ואתה בא בירושלים לנגוע במעשה נסים. אתה נושא דגל קדוש ואתה מנער ומחטט בו את האשפה. סלח לי על אומרי זאת האמינה לי כי הנני משותף בכל לבבי בכל נפשי בצערך וכל שיהיה בידי לעזור לך לגלות צדקתך אעשה אך חושה להודיעני דברים ברורים. מה תאמר הפקידות15 ע”ז? התעמוד מרחוק? עוד הפעם חושה להשיבנו וסלח ומחל על תוכחתי כי גדל הכאב מאד.

אחיך בצרה ברזילי


 

5. ד"ר שטיין16 לאחד העם17

לאחינו הגדול18 שלום וברכה אור ליום ו' יפו כ“א כסלו [תרנ”ד]

ביום ב‘19 שבוע הזה השגנו מכתב מבן יהודה20… בידענו את הכותב ל“מליץ” 21 חשבנו כי הגדיל הדבר על הרבה אך מה נשתוממנו לשמוע מה’ פינעס22 ששב מירושלים כי אמנם נאספו חכמי הספרדים בבית החכם באשי ויוסף ריבלין (מזכיר ועד כל הכוללים) קרא לפניהם המאמר “מצוות לאו להנות נתנו”23 בהצבי גליון יוד וכולם קראו בגדיהם על חלול קדושת המצוה ואחרי כן שלח החכם באשי לשר המעריף (הממונה על השכלה על בה"ס ודפוס בכל פאשליק24 ירושלים) להגיד לו כי המאמר הנזכר אשר יש בו קריאה למרד נכתב שלא מדעתו ושלא על דעת העדה, ותיכף הדפיסו ההודעה שהעתקתה שומה במכתבנו הזה וידבקו אותה במאות עקזמפלרים בכל רחובות העיר אף הדביקו לכל מודעה בול (מארקה) רשמית. בכ“ז חשבנו כי הדבר יעבר בשלום אך מה נבהלנו לשמוע ביום ד' כי בן יהודה הושם במאסר וכי הענין קבל צורה נוראה ובהיות שבאותו היום היו פה הד”ר קליין25 והד"ר יפה26 (הראשון נסע לפריז אבל יתעכב בסמירנא איזה זמן. והשני נכנס אתמול לב"מ) התיעצנו יחד עם המורשה27 ונחליט שברזילי יסע ירושלמה. בבואו בערב נזדמן לאספה. שבה השתתפו משכילי ירושלים ואם כי היו בהם אחדים הנחשבים לשונאים לבן יהודה עסקו ברצינות גדולה להתאמץ להראות צדקת הנאשם האומלל. ושמה נודע לברזילי (כן ספרו בהאספה) שמלבד ההודעות והידיעה הרשמית שהודיעו לשר המעריף. כתבו שטנה בת בלי שם ובה נאמר: שהמאמר נועד לקרוא לחמשת אלפים היהודים החדשים, להתנפל על מקום המקדש ולהחזיק שמה מעמד עד כי תבאנה אניות ממשלות הגדולות לקחת את ארץ הצבי. והטפשות הנוראה הזאת נכנסה באזני הרשות – גם באזני הגבוהים וחשבו כי אמת הדבר ובכן הושם בן יהודה במקום שאסורי חייבי נפשות אסורים שם ואחר יחליטו באיזה מדרגה מהם יכנס. מלבד זה ספרו כי הממונים עושים כל טצדקי להפחיד את הממליצים על הנאשם שבל יתערבו בדבר ולא יסכנו גם את נפשם בגוננם על חשוד בעון מרד. כן שמע שמה כי הפחה אמר שנטה להאמין כי הנאשם נקי אבל ברור אצלו כי כל היהודים וביחוד בני הישוב החדש מורדים. ברזילי שב היום לפנות ערב השגנו טעלג’ר28 מירושלים כי נכנס תחת מדרגה השניה (יש שלש מדרגות: מיתה, עבודת פרך, ענש מאסר וממון) פנינו אל הפקידות אך היא מתרפה. מחר יסע ברזילי שנית שמה כי בהטלג’ר נאמר שיבא עם פינעס אך האחרון אינו יכול לנסוע מחר נוסע ביום א'. כל עמל אוהבי השלום להשיב את הממונים ודעתם עוד לא הועיל והחכם באשי נוע ינוע ולהשיב דבריו איננו יכול ואולי גם אינו רוצה. בלאך29 הגיד כי הדבר מסוכן מאד אבל כנראה כועס על שנסים בכר התחיל לעסוק בדבר בטרם שהתיעץ אתו. כולנו גם משכילי ירושלים בכלל בעצה אחת כי צריך לברר שכל האשמה בשקר יסודה ושיצא נקי לגמרי כי אם ישאר אף צל של חשד מרד הננו ברעה נוראה.

3.מנחם שטיין.jpg

 

ד"ר מנחם שטיין

חושבים אנו כי בן יהודה לא יהיה האחרון ורק בו התחילו בשביל שפגע עתה בחסידי באיאן ובחלוקה בכלל אבל כונתם לפרוש מצודה להישוב החדש, איך שהוא אין להם עצה אחרת כי אם שגדולי הרבנים מרוסיא בריטניא צרפת יגערו בם ואף יאימו אותם שיוציאו החלוקה מידם. צריכים היינו להודיעך הדבר בדיפשה30 אך אין אנו יכולים להשתמש בהטלג’ר מפני שהננו יראים כי בטלגרמה יתקלקלו הדברים ויתנו חמר להמלשינים. זאת היא החנוכה של שנת ה' תרנ"ד! 31 כי דרוש כסף תבין מעצמך כי רק השגת עורך דין תעלה לסכום נכון ומלבד זה יש הוצאות כנהוג בענינים כאלה.32 בן יהודה העוה מאד בהדפיסו מאמר אוילי כזה אבל לא בן יהודה לפננו כי אם ענין הכלל.


 

6. מתוך רישום אירועים של דוד יודילוביץ33 [אצ"מ 236/ 192A, עמ' 491]

יפו יום הששי כ“ב כסלו [תרנ”ד]

4.יודילוביץ.jpg

דוד יודילוביץ


החכם האדון יחיאל מיכל פינס כתב היום מכתב מלא תוכחה ונאצה להאדון ריבלין34 הנחשב לידידו ורעו, ויחרפהו, על מעשי המלשינות והמסירה, אותו וכל בני כתתו בשמות: “רשעים אתם! כאינקויזיטורים עשיתם! והכל בעד בצע כסף! עליכם לחזור מרעתכם! עליכם להוציא את כל המשפט לאור!” ועוד בטואים קשים מאד. – אם ישאר האדון פינס עומד בדעתו זאת ע“ד מעשי הנבלה של הממונים, והרבנים, זה יודיעו “מאורעות הימים – הבאים – בארץ הצבי”, אך זה ראיתי, כי מיד אחרי הכתיבה, אחרי מסרו זה ליד איש העתי שהלך היום בקטור35 ירושלימה, ואמנם במעטפה פתוחה למסר לריבלין, נראתה כרגע, כי כתב זה אך למען צאת ידי חובתו נגד המשכילים, והחרטה היתה בולטת מתוך לבו; ויאסר איסר על המכ”ז לבל יפרסם חלילה את המכתב בדפוס36 ואני מצאתי לי לחובה לרשום זה ב“מאורעות”.


 

7. יהודה גרזובסקי37 לאחד העם

לאחינו הגדול שלום וברכה! כ“ב כסלו [תרנ”ד]

עתה קבלתי מכתבך מי“ג כסלו. והיום בבקר שלחנו לך מכתב בטוח38 לונדונה, והנני ממהר עתה לכתב לך עוד פעם כי הדבר נחוץ מאד, רעה רבה הביאו רבננו הקנאים וממונינו על הישוב בכלל. בשבוע העבר בא בהצבי מאמר קטן מאת שנה”י בשם מצוות צריכות כונה המאמר הוא מעט חם – אותו הנני שולח לך בזה – ממני כולל אונגרין וכולל באיאן וכולל לומזה הכועסים על בן־יהודה על אשר החל לקצף בהם ולדרוש מהם חשבון על כל הכסף הרב אשר הם בולעים. מצאו מקום לגבות את חובם, וילך ר' יוסף ריבלין אל החכם באשי ויראה לו את המאמר הזה ויאמר לו כי המאמר הזה ימיט עליהם רעה רבה, וכל זאת עשה הוא בהסכם סלנט – ויודיעו החכם באשי להמעריף – שר ההשכלה כי הוא החכם באשי איננו ערב בעד הדברים הנאמרים במאמר בהצבי. וידפיסו מחאות וידביקון למאות בחוצות העיר – העתקה תמצא בזה – בתור מודעה רשמית על מרקות רשמיות. ובאותה שעה בעצמה הגישו להפחה שטנה בלי שם כי בהצבי יש מאמר המעורר את חמשת אלפים היהודים החדשים להאסף בחנכה אל ירושלים ולקחת את מקום המקדש ולהחזיק שם מעמד עד אשר תבאנה אניות בעלת בריתם, ואז יקחו את כל הארץ, ובהמאמר יש על זה אך רמזים אשר ידועים הם ליהודים. בן־יהודה תומ“י הושב במאסר בין חיבי מיתה, את הדפוס סגרו על מסגר ויחתמוהו בחתם המלך. בעיר ירושלים פשטה השמועה כי היהודים מתעתדים למרד. וכן אמר הפחה בעצמו כי עתה ברור לו כי היהודים הצעירים ובפרט החדשים המתמרדים מורדים הם וכל חפצם ומגמתם הוא לקחת את הארץ בחזקה. בין הישמעאלים היתה התעוררות גדולה נגד אחינו – ובלב הרבים השתרשה הדעה הזאת ע”י רבנינו ממנינו ומנהלינו. בחו“צ ודאי יצחקו על זה ואולי היתה גם הממשלה פה צוחקת על זה, אך מה יאמרו עתה ואיך יצחקו בראותם כי הרבנים בעצמם מעידים כי אמת הדבר כי יש החושבים לקשר קשר. – אנחנו ביחד עם משכילי ירושלים אשר לכבודם שכחו עתה את שנאתם הפרטית וקטנותם משתדלים בכל יכלתנו להראות להממשלה ע”י מליצים ועורכי דין כי הדבה שוא ושקר וכי אך שנאה פרטית, אשמה בדבר. מובן כי על זה נצרך כסף לא מעט. לע“ע נותנים אנחנו מאספים ממקומות שונים. מב”ב, מחכי“ח, מאנשים פרטים. ברזילי הלך היום עוד פעם ירושלימה כי קבלנו דפשה הקוראת את אחד לבוא אליהם, נחוץ יהיה עוד כסף הרבה. ואיננו יודעים אנה נקח. אולי תוכל שם להראות עם הר' צדוק כהן39, ואולי גם עם אחרים כי ישלחו בדפשה כסף על הדבר הזה. כי בזה תלוי כבוד כל בני ישראל היושבים פה ואולי גם כל ישראל. נחוץ כי כל הרבנים יגערו על רבני ירושלים אשר החלו מעשי האינקויזיטרים הגדולים. פינס כתב אתמול לירושלים אל יוסף ריבלין ואל כת דיליה ויחרפם ויגדפם ויקראם: רשעים אתם, שואפי נקם, מורדים בעמכם אתם, אינקויזיטרים אתם, מלשינים אתם! – אם תהינה חדשות נודיעך תומ”י ואתה אנא תכתב נא לנו תומ"י מה דעתך על אדות הדבר הזה ומה יש לעשות בזה. אנחנו נבוכים מאד. אנכי ממהר אל הפוסתה40.

והנני אחיך אוהבך בכל לבי יהודה גרזובסקי

קראתי את המכתב והנני אומר שלום

ד"ר שטיין


 

8. חמדה בן־יהודה ליודילוביץ

חמדה בן יהודה.jpg

חמדה בן־יהודה


דוד ידידנו41!

יום השני, בוקר, כ“ה כסלו א' תתכ”ה לגלותנו42 [תרנ"ד]

לא כתבתי לך אתמול, יען לא היה לי שום דבר לא טוב ולא חדש להגיד לך. באמת לא יש גם היום, אבל לא חפצתי לעזב אותך בלי מכתב. אליעזר יושב בבית האסורים, ביום השבת לפנות ערב שנו את החדר שלו, נתנו לו חדר קטן מיוחד: שלחתי לו שלחן וכסה [!] ומנורה וספרים והוא יושב שם וחשב כל הימים וכל הלילות את מחשבותיו.

אני הלכתי אצלו כמעט בכל יום וזה מחזק…. [במקור המודפס חסר ההמשך]

6.מכתב.jpg

צילום של המכתב המקורי


 

9. א' בן־יהודה לאשתו חמדה

חמדתי, רעיתי, חיי נפשי ורוחי

בית האסורים43, נר ב' של חנוכה אתתכ“ה [תרנ”ד]

מחר יום הדין. לבי אומר לי תקותי חזקה, כי ראה יראו השופטים בעצמם כי רק עלילות שוא העלילו שונאי עלי, והוציאוני לחפשי אני מרגיש כי זה לי הלילה האחרון בבית האסורים ומחר בעת הזאת נהיה יחד בביתנו. מה אחבקך בתי היקרה, מה אנשקך רעיתי המתוקה! מה נעים לי בית האסורים בלילה הזה מה יקר לי חדר כלאי בתקותי להיות מחר אתך יחד.

7 בן יהודה.jpg

בן־יהודה בעת שביו

אבל רעיתי חמדתי היקרה בכל זאת אין איש יודע מה יולד מחר. מקרה היותר קל יוכל לגרם איזה בלבול איזה עקוב קטן, ודי בזה להשיבני לחדרי לאיזה ימים. עלינו לחשב תמיד היתר רע ולהיות נכונים לקבל את הרע באמץ רוח, כיאות לאנשים כמונו כיאות לאשה כמוך. ועל כן חמדתי היקרה כבל תקותנו להתראות מחר בביתנו נהיה נא מוכנים ומזוינים גם להרע. אל נא יפול לבנו נתחזק בההכרה הזאת כי מפני חיבתנו ועבודתנו לטובת עמנו ולטובת הקדמה התנפלו שונאינו עלינו ויעלילו עלינו עלילת שוא. בהכרה הזאת היה לנו לשאת ולסבול הכל באמץ לב ורוח.

ועל כן רעיתי היקרה חזקי ואמצי כי במנוחתך אמצא מנוחה גם אני, ובדעתי כי את תתגברי על כל הצרה הזאת שבאה עלינו והיית בריאה אמצא גם אני כח לסבול למען נוכל אחרי כן להיות יחד ולהמשיך בעבודתינו הקדושה לטובת הקדמה כמקדם.

אחבקך בתי הנעימה ואנשקך

אליעזר בן יהודה


 

10. ל' בינשטוק44 לרב שמואל מוהליבר45

אל כבוד ידידי הרב הגאון הגדול כ“ו כש”ת

יום א' א' טבת התרנ"ד

8 מוהליבר.jpg

הרב שמואל מוהליבר


שמואל מאהליווער אב“ד דק”ק ביליסטאק שלום וברכה!

צריך אנכי להשיב להדר גאונו כהלכה על יקרתו46 מכ“ז מרחשון אבל צרה חדשה באה עלינו ובלבלה לגמרי את מחנו ובשבילה אין אנו יכולים, אף אין אנו רשאים, לעסוק עתה בשום דבר חדש כהיקב בגדרה וצריך לחכות איזה זמן עד שישתקע הדבר. נבון ככבוד גאונו בודאי יבין מעצמו, כי הצרה שדברתי אודותה היא המלשינות על ה' בן יהודה שהוא באולתו הרשה לו לדבר אדות מצות הדלקת נר חנוכה בסגנון שבו דברו המשכילים לפני יובל שנים. והנרגנים מצאו בזה מקום להקים עליו את רבני ירושלים ( מלבד הרב הגאון מבריסק47 שלא חפץ להתערב בכל הענין הזה) כי יצאו במחאה גלויה נגד המאמר ושישלחו גם להודיע לשר ההשכלה שהם מסלקים ידם מכל הבלבולים שיצאו בעקבות המאמר הזה. וכ”ז נתן מקום למלשינים להעתיק את המאמר בצורת קול קורא ליהודים יושבי הארץ שיצאו ביד רמה לקחת את ירושלים ומקום המקדש. בתחלה חשבנו כי כשחוק יהיו הדברים בעיני הרשות, אבל הסוף מר מאד וביום ג' העבר48 נשפטו ה“ה בן יהודה וחותנו יאנוס והב”ד הכיר כי אמנם אשמים בעון אי זהירות בדברים אשר ביכולתם לעורר הלבבות (וסמכו בזה על מחאת הרבנים) ודינם לשבת שנה במאסר ולסגר את הצבי. ומעתה נחשבו פה השמות כ“ארץ אבותינו” ו“ארץ ישראל” ו“לאומות” כשמות המתנגדים לחוקי הארץ והכוללים בתוכם רעיון מתנגד להממשלה. והנה לו נגע הדבר להאדונים בן יהודה ויאנוס ועוד להרבה אנשים פרטיים לא שמנו לזה לב, ואמרנו: מעתה ידעו בני יהודה לדקדק בלשונם, אבל אחרי אשר ניתן לכל הענין צורה כללית והרבה מעם הארץ האמינו באמת, כי בהמאמר היתה קריאה “לקחת את מקום המקדש וכי כבר היו היהודים הצעירים וכל בני הישוב החדש מוכנים לזה, לא נוכל לחשות, ועלינו להשתדל להשיג עורך דין מלומד אשר יבאר בב”ד הוליה“49 (ששם תובא האפלציא50) שבבארות,51 כי אין בהמאמר שום דבר נגד הממשלה. ואמנם אין אף רמז לזה בכל המאמר ומלבד קלות ראש נגד המצוות אין בו שום דבר. החכם באשי מתנצל עתה, כי הנרגנים אמרו לו שהגאון רש”ס נכון לשלוח המחאה בעצמו, ולהגרש"ס אמרו שהחכם באשי ישלחה בעצמו אך איך שהוא העגל יצא. ועל כבודו כעל אחד מראשי גאוננו לשים לב כי לא יוכלו הנרגנים להסב דברים כאלו גם להבא, וכי יתאמצו לעזור גם בענין הזה כי לא יהיה מאתו כתם על כלל ישראל; כי כפי שאומרים כבר נכתב כל הדבר לקושטא וד' יודע מה יצא מזה….

ל. בינשטאק


 

11. מרכז בני משה ביפו למרכזים בחוץ לארץ52

מכתב חוזר אל המרכזים N. 2 [תחילת טבת תרנ"ד]

9. הנהגת.jpg

הנהגת “בני משה” ביפו (תרנ"ג). מימין לשמאל: יהודה גרזובסקי (גור); יחזקאל סוכובולסקי (דנין); יהושע אייזנשטאדט־ברזילי

10.מכתב מקורי.jpg

אחים יקרים!

א. צרה גדולה ונוראה, אשר לא פללנו, הגיחה ויצאה פתאום מיקירי ירושלים על הישוב ומשפט ה“צבי” א) גרם כי על התעוררות לאחדות ולרגש לאומי הוא חטא נורא נגד חקי הארץ. ועוד יותר רע כי עוד לא שככה חמת הקנאים ההם העושים כל מה שבכחם להריע, וע“י השתדלותם השיגו טלגרמה מהחכם באשי מקושטא להחרים את בן יהודה53 וחותנו – אם כי האחרון נתין רוסיא – והחרם נעשה רשמי ובפרסום גדול והסכם הרשות. ואם לא יעצרו באף המלשינים כל הישוב בסכנה נוראה. כי ידם נטויה על כל בני הישוב החדש כי הם רואים בהם מתחרים וחסרון לכיסם. וע”כ שואלים אנחנו מכם עצה: אם להתקומם נגד הרעים ולפרסם את זדונם ורוע מעלליהם בקהל ולהתאמץ, ביחד עם טובי חו“צ, להוציא את השררה על החלוקה מידם כי אך היא נותנת להם הכח לעשות מעשים אשר לא יעשו. או לראות און ולחשות. עד כה אמנם השתדלנו יחד עם משכילי ירושלים שכלם, מלבד שלשה מילידי גרמניא ואונגריא השתדלו בכל יכלתם להראות צדקת הנאשמים ולברר כי אין בנו פושעים ומורדים וכי בהמאמר אין אף רמז קל הפוגע בחקי הארץ והממשלה יר”ה, אבל כל זאת עשינו כאנשים פרטים ועתה הגיעה העת לעשות בתור חברה ואין אנו מרשים לנו לעשות זאת בלי הסכמתכם. ב) איך שתהיה החלטתכם בדבר סעיף א' השתדלו נא לע"ע לפני גדולי עמנו שבארצכם כי יגערו בבעלי החלוקה ופקדו עליהם לחדול מריב.

……………………

הערה מהחלטת בית המשפט:54 מאמר “מצוות צריכות כונה” כולל דרישה מהעם הישראלי וללכת בדרכי האנשים האלה שהיו הסבה לקביעת החג (חנוכה) אצלם וקריאה להסכמה נסתרת לעורר ולהלהיב הלבבות שיפריעו המנוחה והבטחה, ובאשר לא קבלה ההתעוררות וההסתה כאשר נראה מהמחאה הגלויה שפרסמו ראשי הדת הישראלית באמרם: “וכאשר קראנו הדברים הנוראים כו' כו', ולכן ראינו פה אחד כי חטא הנתבעים יונח על סעיף י”ב מחוקי הדפוס והחלק האחרון מסעיף 58 (המקיל את חטא ההסתה אם לא גרמה בלבול) מספר חקי העונשים ולפי זה שפטנו לאסר את הנתבעים שנה אחת ולבטל את העתון בטול גמור".

ברגשי כבוד ואחוה בשם ההנהגה

הראש ד"ר שטיין


 

12. בני משה ביפו לחבריהם באודסה

לאחינו היקר מנלד"ה55 שלום וברכה!

י“א טבת א' תתכ”ה [תרנ"ד]

מכתבך מטו' כסלו קבלנו במועדו ומפני המקרה של בן־יהודה אשר בלבל אותנו הרבה מאד לא ענינוך עד עתה ועתה נענה לך על מכתבך כסדר…

ד) הצעתך בדבר המפיצים טובה מאד מאד והיא נחוצה מפני טעמים רבים ושונים אנחנו שמחים על זאת מאד מאד, מי יתן ויציע ההצעה הזאת לפועל. ואגב נאמר לך שאנחנו לא נוכל עתה לעשות כל דבר בדבר עקד הספרים כי כלנו פה ובפרט הירושלמים יראים עתה מאד להתעסק בענין לאומי, כי מהמשפט יראים פה מאד את המלה לאומות. ועתה נספר לך מעט בקצרה את החלטת משפט ב"י (הפרטים תקבלו בקרוב בחברת נדפסת)56 השופטים חרצו עליו ועל חותנו שנה יונאס שנה בבית האסורים ואת העתון סגרו לעולם. ואם כן כאשר אתם רואים הצליח הפחה בעזרת רבנינו וממנינו להראות להממשלה העליונה כי יש באמת בין היהודים מורדים ופושעים אשר יבאו אל הארץ בכוונה. קודם נחוץ מאד להסר הכתם הנבזה הזה מעלינו. להראות כי אך דיבת שוא הביאו עלינו. בן־יהודה הגיש קובלנא על המשפט לביירוט אל הואלי.57 והרבנים מצדם גם הם לא החרישו ויכריזו חרם חמור בכל חוצות קרתא קדישא על בן יהודה ועל חותנו כנשמע יד הקנאים נטויה על כל המתיישבים החדשים, על הלאומים כי הם רואים בכל התנועה הזאת התחרות וחסרון כיס להם. אם לא יקומו מן החוץ נגד הקנאים אז מי יודע מה תהיה אחריתנו, פה; אז אבדנו. על אדות הדבר הזה עוד נכתב לכם באריכות. מאחינו הג' לא קבלנו כל מכתב זה כשלשה שבועות. פלא הדבר.

שלום לכם

ברגשי כבוד ואהבה ואחוה

ראש הנהגת ב"מ

ד"ר שטיין


 

13. יודילוביץ לבן־יהודה

ב"י יקירי

יום ה' י“ב טבת א' תתכ”ה [תרנ"ד]

שלשום כתבתי לך פתקא קטנה, תשובה מהירה על מכתבכם היקר (שלך ושל חמדה) מן ח' טבת. אתמול לא יכולתי לכתוב, כי הנני עסוק בכתיבה רבה,58 להצפירה ביחוד אני מרחיב דברי על הענין. יאכלו הרבנים וגם ישבעו וגם יקיאו, אם רק יחפוץ סוקולוף59 להדפיס וגם היום אני כותב ואין לי די זמן לכתוב לכם עתה בהרחבה.

מהמכתבים ששלחתי לכם בשבוע העבר ושאתם לא קבלתם, אין לי העתקות, כי אם ממכתב אחד שהעתקתי בבית גרזובסקי, בספר העתקות שלו, ואת העלה קרעתי אח“כ מן הספר והנהו בידי. המכתבים כמדומני (שנים) היו כרתות60 – הפוסתה גלויים, ולא היה בהם בל”ס כל דבר שאויביך, אויבי הישוב, אויבי כלנו, יכולים להשתמש בהם…

דוד


 

14 יודילוביץ לסוקולוב

שלום וברכה לכבוד ידידי הנכבד

יפו, י“א טבת א תתכ”ה לגלותנו [תרנ"ד]

האדון סוקולוף עורך “הצפירה” נ"י

הנני עתה בבית ידידי האדון גרזובסקי, הוא הקיל מעלי את עול צרותי מעט. בהראותו לי תלגרמים אחדים ממיודעיו בחוץ לארץ השואלים על מעמד ענין בן יהודה, מאד מאד שמחה נפשי לראות כי לפחות מרגישים אחינו המשכילים את הדבר הדורש רגש. האדון צדוק כהן ראש רבני צרפת שואל גם הוא בתלגרם מהאדון ניסים בכר לבאר לפניו את ענין בן יהודה בפרטרט. גם לבו הטוב, לב יהודה, לב ישראל חם. אוהב עמו, השכלתו, וביחוד הישוב ובניה הנאמנים.

11. מכתב תמיכה.jpg

כתב כתבתי לך ידידי הנכבד, את הדבר בקצור. בשבוע הבא ארשום לך בפרטרט את “דברי כל הימים” מיום סגירת הצבי ועד עתה. גם המעשים בהישוב בכלל. גם ענין המשפט הזה הנוגע בנפש הישוב ובחיי כל המושבות בכלל. הרבנים והממונים עושים צרות נוראות, כחם רב ועצום בכח החלוקה שבידם, העניים האומללים גועים ברעב וצועקים ואינם נענים. ראה קרא את דברי “צפנת פענח”61 בגליון הצבי הזה הרצוף בזה. וגם דברי הסופר הזה בגליונות הקודמים, ונוכחת לדעת מה רבה רעת האנשים האלה וכמה עשרות אלפים כסף יורידו לאמתחותיהם ואין מי יאמר להם; מה תעשה; ורדף ירדפו כל איש עד חרמה, כל עני התובע חלקו מעט, בקול יתר רם, הנהו צפוי לכל רע שבעולם, כל סופר או משכיל אשר יעיז לשאול מהם שאלה על איזה עול ואון המה עונים עזות כעשיר וכגנב כאחד. עתה כשכבה אור הצבי, יעשו מעשים מסכנים ואיש לא יפצה פה, כי אין יודע ואין שומע ואין מרים קולו.

12.סוקולוב.jpg

נחום סוקולוב

החלטתי לכתוב להצפירה כעין פוליטונים62 או בתוך “פנקס היומי” שלי מכתבים משני “חסידי באיאן” האחד מושבו ירושלים והאחד מושבו טבריה ובדבר הזה אשתף לי את ידידי האדון ש. רפאלוביץ63 מירושלים. ובהמכתבים האלה יעבור תחת שבט הבקורת כל יחס הרבנים והממונים להישוב, החלוקה אל המושבות, ויחס צעירי ירושלים הנולדים פה לבני הישוב החדש, שבאו בשנים האחרונות להשתקע בזה. אקוה כי המכתבים יהיו נחוצים, ויקרים וימצאו הרבה חן בעיני קוראיהם.

אך תנאי אחד אני מונה עמך, אדוני היקר, וידידי הנכבד, כי אם חפץ תחפןץ להדפיס את דברי אלה, וכל מה שאשלח להצפירה ולא אחתום עליו שמי מפורש אל נא תגלה עד עולם מי הוא כותב הדברים ההם. כי עליך לדעת שאני משרת אצל הנדיב הגדול,64 ויען כי שמו הגדול נקרא עלי ע“כ אסור לי להתערב בענינים שונים בלי לשאול על זה רשיון מיוחד ולשאול רשיון בכל פעם אי־אפשר. וע”כ אם אני מוצא לחובה להודיעך פעם איזה ענינים להצפירה, אין אני יכול כלל וכלל לקחת עלי, על שמי, את הענינים, ואם תסכים באופן כזה להדפיס דברי, מוטב, ואם לאו, אז לא אוכל לכתוב אף דבר, אנא הודיעני נא דעתך והסכמתך על חפצי והכרחי זה…

ידידך מוקירך כרום ערכך דוד יודיוביץ

 

15. מארץ ישראל65

ירושלים (על דעת הקהל). אל משפט דעת הקהל צפוי המקרה אשר קרה בימים אלה בירושלים – וזה הדבר! בן יהודה בכתב עתו “הצבי” גליון י' ט“ו כסליו, הדפיס מאמר בשם “מצות צריכות כונה” ובני ירושלים בפחדם מפני הרעה הנשקפת ממנו, מהרו לצאת במחאה גלויה, בחותם יד הגאונים הרב ראשון לציון “חכם באשי” לק”ק ספרדים הי“ו, והרב סלאנט לק”ק אשכנזים הי"ו, ובפקודתם נפוצה המחאה, ועורך הצבי “בן יהודה” נלכד בעונו תחת שלטון הממשלה, והוא אסור בבית האסורים.

חטא חטאו רבני ירושלים אשר רק הסבו ברעה הזאת, לולא אשר העלו המאמר על נס להיות לדבת רבים, יכול להיות כי איש לא שם עיניו על זה, ורק בגלל המחאה אשר יצאה גלויה, נגע שבט בקורת ורעיון זר נמצא במאמר הנ“ל, וסער נורא התחולל על ראש מה”ע ועורכו בעירנו.

ככה החליטה מפלגה אחת, ותשפוט קשה את רבני ירושלים לאמר כי בפעולתם זאת הציתו בידיהם אש בעורך הצבי ותלהט בו, ע"כ נכתם עון הרבנים.

הבה נראה גם דעת מפלגה אחרת תספר לאזנינו קורות המפעל מראשיתו.

עוד ביום השבת ט“ז כסליו בצאת הצבי על פני העיר העטה המאמר הנזכר רוח כהה על פני קוראיו, כל יום השבת הזה היה בית הגאון ר”ש סלאנט מלא אנשים יוצאים ובאים אשר כצאן אובדות בקשו חשבון העתיד הנורא הנשקף לישוב עמנו בקודש לרגל המאמר הנבהל הזה, בעל המאמר קורא מתוך סערת לבבו איה יהודה המכבי גונן על אחיו בחרבו ובקשתו.

…לעמוד על נפשנו ולאסוף חיִל" וכו' בכל הדברים האלה עוררו רבים על לב רש“ס לבל יעבור ע”ז במתינות, עד שהבטיחם לטכס עצה בזה.

למחרתו ביום הראשון שלח את שלוחו אל הרב ראשון לציון, וימצאו בעת ההיא בביתו שלשה בתי דינין אשר להספרדים וכל גדולי העדה אשר נתועדו לאספה. השליח הגיש אל הרל“צ שלום בשם שולחו וישאל בשם הרש”ס, על אודות תענית ותקוני תפלה בדבר הגשמים הנעדרים, וישיבו אותו כי על כן המה נאספים לעיין בדבר ולהחליט דעה ברורה, ואחרי כן שאל בשם הרש“ס אם קרא הרב ראשון לציון את מכ”ע “הצבי” וישיבהו כי עוד לא קראהו רק שמע שמעו, ובתוך הדבור חרדו כל החכמים ממקומם ויספרו לפני הרב מה הצבי דורש מאת קוראיו ונפשם גחלים להטה ובאותה שעה נפתח הצבי והיו נקראים דברי המאמר לעיני הרב.

הביטו – קראו קול אחד – המו“ל הזה ירע לעמו יותר מאלף אויבים, כי רב כחו לעורר עלינו חרון אף, רבו בני בלי שם. המבקרים מומי ישראל ועמלים להעלות עד כסא מרום בזכוכית מגדלת כל דבר קל היוציא לשגגת העם, עד כי צלחה בידם לחשדנו בעיני הממשלה ולסגור מבואות הים בעד הגולים מערים רחוקות, לא אחת ושתים שמענו מפי שרי מעלה כי רעיון העליה לארה”ק נחשד בעיני הממשלה, ע“כ שבע עינים צופיות על כל מדרך כף רגל ועתה בצאת גלוי מאמר כזה על מכ”ע מירושלים בשפת קודש, אם אנחנו מחשים אנו נותנים חרב בידי אויבינו להציג אותנו לבנים כחשים, כי מאמר זה אשר ידבר בשם “אנחנו” יראה כחברה שלמה מדברת בעד עצמה ואוי ליום אשר נדרש במשפט ע“ז, מי יודע לעת כזאת. יצליח בידינו להצטדק ולהוכיח לעיני הממשלה – כי נקיים אנחנו בלי כל ידיעה לפנינו מהצבי ומאמריו בדברים כאלה עלה המו”מ באספת הרבנים ואחרי מיצוי החשבון והעמק דין החליטו להוציא המחאה הגלויה למען טהר את העדה מן החשד, ולהציל עמנו מצרת הכלל, וגם כי הרגישו אשר על ידה אולי קרובה הסכנה לאסון המו“ל, אבל דנו בזה, כי ספק הנוגע ליחיד נדחה מפני ספק נוגע אל הכלל ועפ”י ועד החכמים האלה נכתבה ונחתמה המחאה מהרב ראשון לציון ונשלחה להרב רש"ס ויחתום גם הוא עליה.

בהיותי קרוב אל המראה הבאתי חלוקי הדעות לזכות ולחובה, והקוראים ישפטו לבחור באחת מהנה.

מרדכי גרשון וויינבערג66

הסופר ומזכיר לכולל הוראדנא


 

16. יודילוביץ לר' ישראל הלוי67

לכבוד הרב הגדול חובב ציון וירושלים,

ראשון לציון, ב' טבת אלף תתכ"ה לגלותנו

בכל עוז רגשותיו הרב ר' ישראל הלוי נ"י

אויבים נוראים על הישוב! לא אויב מחוץ כי אם אויב מבית, ולא אויב מן ההמון, כי אם אויב מהעומדים בראש האמה, הרבנים מירושלים והממונים. גם מהספרדים וגם מהאשכנזים כלם נוסדו יחד לרדוף את הישוב באף וחמה בגלוי ובסתר ובכל מיני תחבולות ואופנים. מן הלאומי העברי הנודע בן־יהודה החלו, ובכל צעירי ההשכלה ובכל הישוב יתמו. על בן יהודה הלשינו בגלוי כי הוא קורא את היהודים למרוד במלכות. המה הגישו לממשלה את המלשינות בחתימת ידם באופן רשמי. החכם באשי ש. אלישר הספרדי ורב האשכנזים ש. סאלאנט האשכנזי, שניהם חתמו והודיעו להממשלה כי ישנם מורדים בישראל. ולמען חזק דברם בעיני הממשלה, ולמען יוכלו להתנצל לפני העולם המה עוד הוסיפו חטא על פשע ויוסיפו וידפיסו מודעות כעין “מחאה” בתמימות לבם, ויודיעו כי המה “עבדים נאמנים להשולטן ולשריו” ומזה משמע כי לא מורדים המה כאחרים; – אני שולח לכבודו בזה אחת המודעות האלה, וראה והרגיש כמה רשעות יש בזה. ועוד יותר הוסיפו לחטוא רבני ירושלים וממוניה כי שחדו בכסף רב, כסף העניים, את מי שצריך לשחד, למען יחמירו השופטים בחומרה יתרה במשפט וב“פסק דין” שיש לנו העתקה ממנו כתוב בפרוש “כי יש בין היהודים נטיה להסתה ומרד נגד הממשלה” ועל בן יהודה נגזרה גזרה להאסר בבית האסורים שנה. וגם על חותנו שנ“ה יונאס איש זקן בן ששים שנה, איש תם וישר, מלומד גדול, איש שלא טעם טעם חטא מימיו, ישב גם הוא שנה בבית האסורים, ו”הצבי" הוא העתון היקר אשר היה לב הישוב יסגר לעולם; וכל זה עוד לא די להם להממונים והרבנים צדיקי ירושלים ויקומו בשבוע הזה ויתירו פשוט את דמו של בן־יהודה ויכריזו בכל חוצות ירושלים “חרם” על בן יהודה, ועוד יתרה עשו כי הלכו ויספרו להפחה את מעשיהם לטובת הממשלה, כי מלבד שממשלתנו עשתה שפטים במורדים, הנה גם המה מענישים ו“מחרימים” והפחה שמח מאד על הבלבול והמהומה שבין היהודים והוא עוד מוסיף לאמץ את לבם של הרבנים להוסיף עשות ככה, ולהראות עי"ז אמונתם להממשלה. והמה משתמשים באיבת הפחה לישראל בכלל ולהישוב בפרט, ומוסיפים להוציא דבה לפניו על הישוב ועל בוני הישוב. מובן שהם עושים מעשיהם בערמה שלא יותפשו בדבריהם, וכי בכל זאת ישארו צדיקים בעיני העם. מלבד כל אלה הנבלות שעשו עוד הוסיפו הרע וישלחו אחדים מן הפוחזים מבריוני ירושלים לספר לפני הפחה “כי בן יהודה הוא ראש חברת אנשי צבא כחמשת אלפים איש המפזרים בארץ וביחוד בהמושבות וכלי נשקם בידם. והם אומרים לכבוש את הר הבית אשר עליו בנוי “מסגד עמר”, ועם האנגלים עשו חוזה, ובקרוב תבאנה עשר אניות מאנגליה ובים הגדול (?) חוף יפו ועם חיל היהודים יחד יכבשו את הארץ”.68 דברים נוראים כאלה מספרים ובודים לפני הפחה בכלל. ולפני אברהים פחה הצורר הידוע לישראל ולהישוב בפרט. נורא! נורא הוא לשמוע מה שהם עושים ואם תנתן להם חפשתם לעשות כל אלה, ואכן עוד יוסיפו לשלוח להם את אלפי אלפים הכספים שנה שנה, אז כוחם עוד יותר יגבר, ובזמן קצר יעשו אתנו כלה, וישמידו בדרכים אלה – את כל הישוב. מה לעשות? אתה רבנו הגדול, עורה נא, התיצב נא, קומה נא, וגער בהם ברבני ירושלים כי ישובו מדרך מסכנה כזאת! מצא נא תחבולה איך להוציא את כח השלטון מתחת ידם לבל נהיה פה כלנו צפוים אל אסונות נוראים שאין לשער ואין לבאר. ראשית כל דבר צריכים להשתדלות גדולה, ולבסוף להוצאות אדבוקאט טוב בבירות, שבבית משפט העליון שמה יבטלו את המשפט מירושלים ולפטר את הנאשמים חנם ולהוכיח כי אין מורדים בארץ ישראל בין בני ישראל. נחוץ מאד כי בהאפלציון יצאו הנאשמים נקיים, ואז יפלו השקרים והכזבים שטפלו על הישוב על בני המושבות ועל עתידת לאומנו בכלל. יצא נא רבנו לעזרת הענין הגדול והרם הזה; בירושלים סכנה גדולה עתה לאיש ישראל להזכיר את השם “לאומיות” “נציונאליזם” “ישוב” “פטריאוטיזם” וכאלה. נחוץ מאד למחוק את כל הענין הזה מספרי הממשלה, נחוץ כי תדע הממשלה כי כל זה עשוי משנאה פרטית של הממונים והרבנים ועוד לבן יהודה על אשר הוא מפשפש במעשיהם, על אשר הוא מוכיח להם תמיד מעשיהם הרעים על פניהם, על אשר הוא מגלה כפעם בפעם את לא הצדק ואי היושר של החלוקה שהעשירים ממלאים בה את כרסם, ובתיהם כל טוב, והעניים גועים ברעב. ועל כן חפצו לבלעו חיים. ויען שבכל התחבולות לא הצליחו עד עתה נגדו, הנה מצאו תחבולה לעשותו למורד, ובזה יכריעו גם את כל הישוב לטבח. אשר גם אותו המה עוינים על אשר לפי דעתם “הישוב מקפח את שכר החלוקה” צריך כי תכיר זה הממשלה וכי יצאו הנאשמים חפשי לגמרה, בלי כל כתב עליהם ואז גם עוון הישוב הנכתב על ידי המלשינים ימחק כליל; ולא נהיה לבוז ולקלסה נוראה כאשר הננו היום.

ימים רבים כי לא כתבתי לכבודו, כי לא היה לי ענין חשוב, שאוכל להרשות לי להפריע בו את מנוחתו, או יותר נכון את עבודתו היקרה לעמנו, אך הענין הזה נגע מאד עד נפשי, ואמצא לי לחובה לבארו לפני כבודו, כלו כמו שהוא, לא הוספתי אף נקודה קלה, וגרע גרעתי הרבה, כי אין בכח עתה לדבר יותר, כי המו עלי מעי מהעול והאון והעושק הנורא הזה אשר עושים לנו מהרסים ומחריבים, ועוד בשמות קדושים ישתמשו, ועוד יקרא להם: רב, ממונה, חכם וכאלה. אוי לדור אשר מאשריו מתעים, ואשרי לדור היודע להביט און ולהתקומם נגדו להכחידו מן הארץ.

והנני עבדו הנאמן אשר מידו חיים נתנו לי

דוד יודילוביץ

13.מכתב.jpg

 

17 בן־יהודה ליהושע אייזנשטאדט

ידידי היקר איזנשטד69

ירושלים, אור ליום ה‘, י"ב טבת א’ תתכ“ה לחרבן [תרנ”ד]

חכיתי לתשובות על שני מכתבי אליך ואין קול ואין עונה [?], דוד יודילוביץ אשר שלחתי לו מכתב באותה המעטפה בעצמה ששלחתי גם לך, כבר ענני פעמים. ממך אשר שלחתי עוד ביום הראשון אין מאומה? קויתי כי אוכל ללכת יפו ולהראות אתכם, והנה בראשונה היה עכוב מצד ה[כר]כרה. ועתה שיש…[?] עכוב…[?] גדול, כי אין מי שיערב לעמיאל מאה הלירה,70 והנה אני אנוס לא לזוז מירושלים ולשבת פה בחבוק ידיים, ואולי בשבוע הבא תבא ההזמנה מבירות ויהיה עלי ללכת שמה, ועמיאל יבטל את ערבותו, ועלי יהיה ללכת בתור שבוי, חבוש, אסור בתוך עוד אסורים, בשמירת אנשי צבא! ושם ישימוני מיד בבית האסורים! מה יהיה גורל אשתי הרכה, החלשה, החולה, בראותה אותי במשמר כזה? לא על ידידי פה ולא עליכם ביפו תלונתי חלילה. אין לי כל רשות לבקש ממי שיהיה פה לעשות מה שאין בידו. כל אחד עשה יתר מכדי כחו, אך אודיסה, ועד חו“צ, האמנם לא יכול, לוא חפץ, לבוא לעזרתי בסכום הקטן הזה בשלשים נפוליון? רבונו של עולם, האמנם כל כך טעיתי בעצמי, כל כך היתה עבודתי זה שלש עשרה שנה לישוב א”י, לתחית האמה, לתחית הלשון, להשכלה, לקדמה לקלת הערך, כל כך אינה שוה מאומה, עד כי חיי, חיי גלותי אינם שוים לחו"צ סכום כזה? ואני התברכתי בלבבי כי לפחות מזה הצד יחושו לעזרתי, זהו מה שמצער אותי ביתר. כנראה עבודתי לא היתה מועילה ונצרכה גם לחובבי ציון! כל כך בטעות חייתי כל השנים האלה! מה נורא הרעיון לא הייתי שוה לפחות להעגלון גרינבלט, שקרה לו האסון לפני חדשים מספר, כי גם אז נמצא הכסף הנצרך לזה, כמו שנמצא אז כשבעים נפוליון לפדותו, וביחס אלי אחרי כל המהומה והרעש נקבץ כשלשים נפוליון, ויתר אי אפשר פה ממתי מעט ידידינו. ושם באודסה, כפי הנראה אינם חושבים המעשה הזה ראוי אפילו לענות על זה בתלגרם גם אם להועד באופן רשמי אי אפשר לתת על זה איזה סכום מסוים. האם אי אפשר להשיג באודסה אפילו מאה נפוליון להציל שתי משפחות מצרה נוראה כזאת, לו היו שוות מפני איזו סבה שתהיה, להשתתף בצערן?

מה אעשה עתה לא ידעתי, מפה לא אוכל לזוז, לבירות בלי מעות אין שום תקוה והנני רואה כי עלי להכין א“ע לשנה בבית האסורים. אבל לא, לשנה בודאי אין לי להכין א”ע, כי מחלתי71 לא תתנני לשבת כל כך זמן שמה. ובעזרת השם או המחלה, אצא חפשי מבית האסורים להקבר הרבה קדם זמני. אך אשתי החולה, החלשה, הרכה, מה תהי עליה? והיתומים הקטנים שלי, מה יהי גורלם? למה אני כותב לך הדברים האלה? לא ידעתי. אתה לו יכולת בודאי עזרת לי, אך מה בצע בדברים ואנחות, אם אין לאל ידך להושיעני. אפס, לא יכולתי להתאפק ולשפוך לפניך רגשי לבבי עתה בעת הצרה הזאת. לא לאיזה תשועה אני ממתין עתה, כי אם בוא יבא היום ואכנס לבית האסורים לבלתי צאת עוד משם, וכבר כנראה החליטו גם כן ידידנו פה, וכבר החלו לדבר על לבי, ולהמתיק לי מרירות גורלי בהכבוד שיהיה לי מזה. שאני סובל בעד הכלל! צחוק נורא! לו ידעתי באמת כי מהישיבה הזאת שלי תהי תועלת להרעיון, לוא באמת לא היה אפשר להנצל מזה באיזה סכום בזוי, כי עתה הייתי מקבל הכל באהבה: אך לנפול באופן כזה, למלא רצון אויבי באופן היתר רצוי להם, להקריב לעולה כליל גם את אשתי וילדי ומשפחת חותני. וכל זה מחסרון איזה נפוליונים, באמת נורא הדבר! – אך עוד הפעם. רואה אני כי אינני שוה יתר, ואין לי איפוא הצדקה לבקש מאומה, ועלי למסור את עצמי בידי הזמן, להרכין את ראשי לפני הגלים האלה, ואם ישטפוני ויורידוני מצולה.

יהי מה יהי! אפילו הנחמה הקלה כי לא חייתי חנם על האדמה, גם זאת הנחמה. לא תמתיק לי את רגעי האחרונים, כי רואה אני כי בכל עבודתי… (?) לא זכיתי אפילו למה שזוכה הפחות בישראל, להנצל על ידי “פדיון שבוים”. סלח נא ידידי, אם דברי גרמו לך אולי צער. עוד לא הסבה יהיה לך לסבול ממני. עוד מעט ובית האסורים יסגר עלי את דלתותיו ושמע לא תשמע עוד את תלונתי לעולם.

ידידך בן יהודה

אולי אתה מפחד לענות לי מפני עין רעה, עלי לאמר לך כי אין כל פחד. המכתבים הבאים על שמי אפילו בפוסתה התורקית, נמסרים לידי מיד, ואיש לא יגע בם. מצד הזה איפוא, אין כל חשש ותוכל לכתוב לי… (?) מה אפילו על שמי ובפרט על שם בילקינד72 או שם אחר.

ב"י

הננו מעידים כי ההעתקה נאמנה היא, אות באות מגוף המכתב

משה………[?]

דוד יודילוביץ

יחזקאל סוכובולסקי73


 

18. יודילוביץ להורביץ74 [אריה לייב?]

14. הורוביץ.jpg

אריה ליב הורביץ


לאחי היקר הורביץ הנעלה שלום וברכה

י“ב טבת אלף תתכ”ה לחרבן [תרנ"ד]

אחינו המוחרם מחויב להתפלל בבית,75 יען כי אינם מצרפים אותו למנין. אמץ לבו גדול, אך למצוקותיו אין קץ; נבלי ירושלים שנושאים עליהם שם רבנים וממונים התירו ממש את דמו של אחינו זה. עוד לא די להם שהוא נשפט לשבת שנה בבית האסורים, שעליו ועל יונאס הזקן המסכן מלבד לשבת שנה עוד לשלם קנס כל ההוצאות של המשפט, ומלבד שהצבי נסגר עד עולם. הנה עוד הכריזו בחוצות ירושלים חרם עליהם. ואח"כ הלכו וספרו זה להפחה האוהב ישראל הגדול. בדבר הגשת המחאה לבירוט, עוד לא נודע דבר ברור.

לע“ע ראינו לפחות סמנים אחדים לטובה בהשתתפות הרגש אתנו בין משכילי חוץ לארץ. מיקטרינסלוף באה תלגרם ליפו ושואלים “מה שלום בן יהודה והענין?” מעוד מקום בא תלגרם, ומהאדון צדוק כהן בא תלגרם להאדון ניסים בכר “והוא מבקש להודיעהו כל פרטי הפרטים של משפט ב”י” סוף דבר, צריכים לכתוב, לכתוב ולכתוב,76 כתוב לסלוצקי77 הרבה הרבה. אני כבר כתבתי לו מעט. כתוב לכל מי שתבין, וביחוד אם תוכל לכתוב לאיזה רבנים משכילים אם אך יחפצו להבין את הדבה הנתעבה שהוציאו הפעם רבני ירושלים על הישוב. הם אינם חושבים עוד כלל וכלל על דבר בן יהודה המה חושבים עתה על דבר הישוב כלו, על המושבות כלן, המה חפצים להרוס הכל. המה נעשו ליוצאים ובאים בבית הפחה, תחבולה פשוטה וטובה לדעתם למכור כל קטון וגדול להממשלה ובכל יום לבדוא חדשות, אוי ואבוי להישוב ולכולנו יחדו.

אחיך דוד


 

19. מנחם אוסישקין78 לחברי בני משה ביפו

15 אוסישקין.jpg מנחם אוסישקין


אחי היקרים!

יקטרינסלאוו י“ב טבת א־תתכ”ה לחרבן [תרנ"ד]

אסן של בן־יהודה עשה עלי רשם חזק למאד ובפרט כאשר לא קבלתי תשובה על הטלגרמה ששלחתי לכם לדעת תוצאות המשפט, אשר השתיקה הזאת דיה היא לפתרון שאלתי. ואבקשכם לבלי להסתיר ממני שום דבר ולהדיעני תיכף בכל מכל כל אדות האיש היקר הזה, הראשון שנפגה [!] על ענין מדיני עברי,79 שמו וזכרו ישראל לברכה בדברי הימים לב“י. – תיכף בקבלי מכתבכם שלחתי העתקות ממנו, מהמאמר של שנ”ה ומהמחאה של צוררי עמנו להרב צדוק כהן ולהרב מאהליבער שהוא כעת בפטרבורג בישיבת ועד הרבנים, ובקשנום (אנכי וה' מיידאנסקי)80 לעשת כל מה שבכחם לטובת האומלל. – כן כתבתי מכתב גדול בדבר הזה לאחד מגדולי עמינו בקושטא אליהו פחה81 שנודעתי לו בהיותי שמה. – בכליון עניים אחכה לידיעותיכם אף גם המרות, בלי ספק תבינו מעצמכם שלא תחוסו על כסף והטובים שבנו ימלאו את החסרון. – ההשתדלו למענו עושי דבר הנדיב?

כעת תבינו מעצמכם שבלי יפל חלילה הישוב לגמרי, נחוצה התעוררות גדולה ופרפגנדה יתרה ע"י קונטרסים ובפרט בערי מירב איירפה82 ולאמריקא במקום שאפשר ונחוץ כעת להעמיד את שאלת הישוב על בסיס מדיני; כי כבר נראה אשר באופן אחר לא נבא אל תכליתנו… באו בכתובים אדות זה עם אחינו שמה ובפרט עם הוויענים, ששם כפי הנראה גדלה התנועה בעת האחרונה.83 אחכה שבקרוב תשמחו אותי בהידיעה שמניתם מזכיר מיוחד, שגם יוכל לכתב בהשפות הלועזיות, וקרבתם אל עבדה84 רצינית. ובדבר הכסף אל תפחדו פחד, כי העבדה תביא גם הכסף הדרוש.

א.מ. אוסישקין


 

20. יודילוביץ לבן־יהודה

16.ברמן.jpg

ואסילי ברמן


ב"י אח יקר

[י“ג־י”ד] טבת [תרנ"ד], צהרים

הלכתי להדילזנס ולא מצאתיו עוד, ואהיה מוכרח להשאר פה. אחינו יהודה85 עלה אליכם את פתקאותי ודאי מסר לכם. מן הקיטור86 הלכתי להכורת87 שם קראתי לפניו את מכתבך לברזילי,88 שם החלט לעשות סוף שחור גדול ונורא לאשדות89 על לא ענותם להתלגרם. ולע“ע יש ביד 25 גרגרים90 אדומים. חכינו היום לתלגרם מאחינו יהודה אם נשלח כרגע את הגרגרים. אך התלגרם לא נשלח כנראה, וע”כ נחכה למחר בבואו וכאשר יגיד כן נעשה. אל נא תתיאש יתר מדי, נקוה כי סוף סוף יאיר אור גדול את האפלה הנוראה הזאת.

כתבתי למרדכי בן הלל91 מהומלה, אש וגפרית ומלח ושרפה וכל מיני השדים והרוחות לא דים להיות תארים לדברי המכתב הגדול שכתבתי לו בזעף וזעם וחזיז ורעם. אני מכין עתה מכתב עוד גדול מזה בסערה וסופה עזה לבן־אביגדור,92 ואגזור עליו להדפיס כרגע חברת קטנה בהוספת נופכים ונופכים משלו ומשל אחינו בני “אחיאסף” להוציא את החלוקה מידי הכלבים מצד אחד, ולאסוף ולשלוח כסף הנה להענין מצד השני. גם הכינותי מכתבים לד“ר מינץ93 בניו יורק, לד”ר ליפא94 ביאסי, לפסיסלוט הפולני בלמברג, ואכין את המכתב לסלוצקי, מלבד זה אראה למי לכתוב.

צריך כי יכתוב ישראל אחינו לולאדימיר ברמן95 שהוציא את ה“ציון” הרוסי, בפטרבורג, הוא יהפוך את העולם הפטרבורגי. צריכים לכתוב גם לדאוידאוביץ96 וגם לליליאנבלום97 להם אין אני יכול לכתוב כי אינני מכירם. צריך ונחוץ מאד כי יתראה גרזובסקי עם רפאלוביץ, אבל הלילה דוקא, ולדבר עמו בדברים קבועים ומחלטים על אדות הענין שנדבר בינינו ביני ובין יהודה בנוגע לחסידי באיאן. אין עוד זמן. הקיטור ילך. אמרו ליהודה כי לרחל הוטב, הנני עתה בביתו. שלום לכלכם ולהאדון יונאס ביחוד.

אחיכם דוד


 

21. ש“י גולדברג98 לי”ל אפל99

17. אפל.jpg

יהודה לייב אפל


לאחינו היקר, מר תפוח,100 שלום רב!

ביאליסטאק י“ד טבת אתתכ”ה לגלותנו [תרנ"ד]


… הענין העומד כעת על הפרק הוא השוד והחמס הנעשה לבן־יהודה ולחותנו בפרט ולכל רעיוננו משאת נפשנו בכלל מאת יקירי ירושלם. תכן הדבר בטח נודע לכם. גם היום הגיענו מכתב בנידן זה מאת ה' בינשטאק, ומה מאד דאבה לבנו לראות ממנו כי אנשים אשר על ישראל פרנסתם והעומדים בראש כתה ידועה ישתמשו באמצעים שפלים ונמבזים לתכלית נתעב ונאלח: הממונים הנרגנים אשר כנודע שנאה פרטית היתה להם על בן־יהודה על דרשו את האמת, בחפצם להטות את עיני העדה אחריהם. אמרו בתחלה להחכם באשי. כי אם יחתום על כתב המחאה, נכון הגרש“ס לשלחה בעצמו, ובזאת צלח להם להטותו אחרי חפצם להוציא ממנו את כתב ידו על המחאה, ולהגרש”ס אמרו כי החכם באשי נכון למחות מעצמו ויתום גם הוא. – ראוי ונכון הוא, לפי דברי המכתב מאחינו שמה, כי רבנינו יוכיחו לרבני ירושלם את דרכם על פניהם, למען יתנו לכל הפחות לב, להסיר את הרעה עד מקום שידם מגעת ולא ירעו ולא ישחיתו עוד לימים יבואו. – את המכתבים בנידן זה שלחנו להדר כבוד גאוננו מהרש“מ101 שליט”א והוא בלוית הרבנים הנמצאים כעת בעיר הבירה, בטח בל יאחרו מלכתוב כפי הדרוש. מדווינסק הודיעונו כי רבני ודייני העיר נכונים לשלוח מחאה כללית בחתימות שמותיהם ושמות כל נכבדי העדה לירושלם; ומן הראוי הוא כי גם אתם מצדכם תשדלו לעשות ככה, ותכתבו להמ“ץ דעירכם הרה”ג צבי ראבינאוויטש, כי גם הוא יתן ידו לזאת.

שמעון יחיאל גאלדבערג


 

22. בן־יהודה ליודילוביץ

ליל יום ג' 17 טבת אתתכ“ה [תרנ”ד] כחצות הלילה

דוד ידידי, קבלתי את שני מכתביך על ידי ישראל חן חן אלף פעם בעד טרחתך ועמלך. היום קבלתי מכתב מיהודה ידידנו ולא הודיע לנו דבר בדבר התלגרם של סלפיאן.102 ועוד לא ידעתי אם זה באמת לעניננו. בודאי כבר שמעת הכל מיהודה. חמדה חלשה מאד. בן ציון103 קצת חולה, הקטנה גם כן צועקת. רק אני בריא ומתאמץ לאסוף כח – לא חלילה בכונה רעה, כמו שהלשינו עלי הרבנים, – כי אם פשוט למה שמוכן ומזומן לי בידי הזמן. אך אני חפץ לקוות לטוב, אולי הפעם לא תבגד בנו התקוה כל כך. אני משתוקק עוד לראות טוב, לא כל כך למעני, כי אם למען עוד אוכל לעבוד מעט את עבודתי אשר אני מתברך בלבי לחשב כי איננה בלי כל תועלת לעמי, – וגם אני מודה, – למען אשתי הרכה, המסכנה, אשר עוד לא כמעט לא טעמה טעם חיים, אשר הרגישה את עצמה כל כך מאשרת בהחיים האלה אשר ראתה לפניה, אשר נפסקו פתאום באופן נורא כל כך! חשב חשבה מחשבות רבות, לעבוד גם היא אתי יחד לטובת עמנו, לעשות הרבה, גדולות, – האמנם התקוות היפות האלה חלום שוא היו? אך לא עת עתה לבכות. אנו כלנו צריכים לאמץ כל כחנו לצאת מתוך הצרה הזאת, צרה לא לי בלבדי, אלא לכלל הרעיון הקדוש של חבת עמנו וחבת ציון. כתוב נא לי חדשות הכל בפרט, כל מה שנעשה ונשמע בסביבותיכם, והחיה את נפשות ידידיך.

חמדה ואליעזר בן יהודה


 

23. בני משה בווילנה לוועד ההנהגה ביפו

ל. עזרא104

יום ט“ז לחדש טבת שנת תרנ”ד

לועד הנהגת בני משה ביפו עיה"ק שלום וברכה!

מכתבכם מן כ“ב כסליו קבלנו – השמועה הנוראה ע”ד השערוריה הנוראה שנעשתה בירושלים עיר הקדש, אשר אחרי י"ח מאות שנה נשמע עוד הפעם קול מלשין “מרדו בך יהודאי” החרידה פה את כל הלבבות ונהיה כמתעתעים – ומה גדול עוד האסון – כי חרפה היא לנו לפרסם ברבים הדבר הזה פן ישמעו מתנגדינו שחקו על משבתנו.

את אשר בקשתם כי רבנינו יגערו בעושי הרעה – הטרם תדעו כי רבנינו יאמרו קדוש לכל אשר יעשו רבני ירושלים? נשארנו כעת דור יתום אחרי מות הגאונים מהר“מ מבויסק הנצי”ב מואלאזין וה' אר“ז ז”ל.105 מלבד זאת נחשוב כי מחאת רבני חו“ל תהיה עוד בידי הרשעים לחרב – להראות להממשלה כי בני חו”ל תמימי דעים עם בן יהודה וכל דעתנו לקחת את פלשתינא בחזקה. – אשר על כן נועדנו לעת עתה לחדול מריב “שבקא לרויא דממילא נפל”,106 ולעשות איזה דבר לטובת בן יהודה האומלל – את אשר בכחנו לעשות – לאסוף מעט כסף. בין כה וכה קבל ה' ג“ב107 מכתב מאשת בן יהודה, ביום השבת העבר, כי כבר פסקו את דינו ודין חותנו לשבת שנה בבית הסהר וכי המה לא קבלו פסק הדין הזה וכי נחוץ להם לשכור פרקליט וכסף אין בידם – אשר על כן אספנו עוד בערב איזה עשרות רובל – ותיכף נתן אחינו ג”ב דפשה ליפו לטאדעסאוויץ108 לתת להד“ר שטיין מאה רו”כ ואני נתתי דעפעשע לראש ועד ההנהגה כי כסף מאה יקבל מטאדרעסאוויץ בעד האומללים. את שם בן יהודה לא יכלתי לכתוב בפירוש בט“ג ועל כן אחשוב לנכון כי הבינותם את פירוש הט”ג.

היום אספנו מעט כסף ומחר נצא אני ואחינו ווילקארמיסקי לאסוף כסף. נקוה בימים האלו לשלוח עוד מאה רו“כ – מלבד זאת שלחנו קול קורא לערים רבות כי לא יחמיצו את השעה ויזדרזו לשלוח כסף על שם ה' בינשטאק או ד”ר שטיין. אבקשכם להודיע לנו תיכף תוצאות המשפט בבארות.

מ"ל עזרא פ. שוקיאן109

18. מכתב.jpg

 

24. בצלאל יפה110 לידיד

19. בצלאל יפה.jpg בצלאל יפה


25 דעצעמבער [1893]

… מטרת מכתבי זה כי תודיע תומ“י למר שפר111 מי הוא גבאי החלוקה בביאלאסטאק כי נחוץ זה מאוד אם תדע שמות הגבאים בערים אחרות תודיע ג”כ להנ“ל. כי על פי בקשת הועד האדעססי בידיו נפקדה מלחמת עם בני החלוקה וכל המו”מ בהצפירה112 הנוגע להשאלה הזאת.


 

25. יודילוביץ לגרזובסקי [?]

י“ז טבת א' תתכה [תרנ”ד]

קבלתי פתקאתך הקטנה ומתי יהי ידידנו ביפו. אנא הודיעני את פרטי הדבר באופן כזה שיש יכולת לכתוב, לבוא ליפו לא אוכל עד אור ליום הששי כבשבוע העבר[ר]. פה אנחנו מאספים, כבר יש 120 ואקוה כי יהיו 200 מאירוביץ113 פפירמיסטר114 ואני עבדך הולכים ממשכיל למשכיל יש הנותן מגידי115 ויש חצי נפוליון ויש יותר.

אנחנו מכינים גם מכתב תנחומים.116 וכדאי כי גם מיפו יעשו מכתב מעין זה ולשלוח לו. ובזה יאמצו את רוחו, ומה יהיה בדבר כסף, האם יפו פטורה מכל וכל? הבדבר הזה תעמוד יפו מנגד? איך זה? עשה אחי עם ברזילנו כל מה שתוכלו. שלום לברזילי היקר והנעים. אבקשך אם יבא נדיבנו ליפו, הודיעוני כרגע ע"י פרש. אך אם עד שובו מראשון עוד אוכל למצוא אותו ביפו תשלחו את הפרש….[?] על חשבוני.

אחיכם דוד


 

26. יודילוביץ לבן־יהודה

י“ט טבת א' תתכ”ה [תרנ"ד]

ב“י יקירי. מלבד הפתקא מיום א' לא קבלתי מכם כל אות. את גרזובסקי לא יכולתי לראות בשום אופן כי היה לי אי אפשר ללכת ליפו כל השבוע. מצד עבודת בה”ס בראשונה ומצד אוסף הכסף באחרונה. עד עתה קבצנו 230 פרנק. אולי נוכל להתראות בשבת הזה. אינני יודע דבר. מה נגמר אצלכם, ומדוע לא תודיעו לי את שלום האדון יונאס. היש תשובה מלמעלה. שמענו פה כי החכם באשי כבר מתחרט על השקרים והכזבים שבדה עליכם, האם תועיל התחרטותו עתה? כל בני מושבתנו בצער. אבל מה לעשות במה לעזור. מצטערים על היותם בדוחק גדול בעניני כסף. ובאמת אין לאחד לחיות בלי לעשות חובות יום יום יתר ויתר…[?] לחו"ל. ולכם אין לי עתה מה לכתוב. רק לבלתי עזוב את[כם] בלי ברכה. אני כותב לכם בשמי ובשם צפורתי117 שלום וברכה.

הקבלתם מכתבי ע"י ר' ישראל מיום א' ומיום…[?]

שלום לכל הילדים

דוד


 

27. יודילוביץ למשפחת בן־יהודה

לב"י אחינו, וחמדה אחותנו, שלום

י“ז טבת א’תתכ”ה [תרנ"ד]

קבלתי את מכתבך הקטן מיום א' בבוקר. שמחתי הרבה בהודעתך לי את דבר קבלת מכתבי. ומכתבי מיום א' הקבלת? הכסף מצפת הוא באמת לזה. ויהודה הודיעני…[?] בפתקא קצרה כי גם מוילנא בא מעט כסף.

….[?] בודאי יהיה עוד כסף ממקומות רבים. וכנראה לא יעמדו אחינו מרחוק בענין הזה. אתמול הלכתי עם מאירוביץ ופפירמיסטר הגדול למכירים אחרים במושבה. ונעורר את לבם ונאסוף מהם ששה נפוליון. ובערב הזה נלך לעוד אחדים. ותקותי חזקה כי יהיו לי מאתים פרנק. גם מכתב חברתי למען משכילי ראשון. החפצים להגות לך צערם על הרבה הרעה במלשינות הבזויה שמסרו הרבנים עליך בערמה ובמרמה בכזב ובשקר למען הפריעך מעבודתך לעמך ומגלות את נכליהם של הממונים הגנבים. נתתי את המכתב על ידי רוזן118 שיכתוב אותו בנקי בכתב ידו היפה ואחר הצהריים היום נחתום אותו. ברך פפירמייסטר שהיה מן הכועסים עליך לפעמים, הנהו עתה אש להבה בעד המלשינות הבזויה השקר והכזב שבדו הרבנים עליך. הוא עובד בתמימות לטובתך. הוא מלהיב את הלבבות להשתתף בצערך שהוא צער הישוב, צער כל איש. יהודי נאמן לעמו ולעתיד ישראל. צריכים לקחת אדואקאט טוב, גדול, מליץ חריף, שיעבוד בכל כוחותיו למען הוציא לאור את משפטך הצדק. גם….[?] מחריש. אחינו יהודה עוד לא ראיתי כי עלי להיות עתה פה לטובת הדבר. מלובמן119 דרשתי כספך “שתי המגידות” ויתן לי מגידי אחת, אתמול בבוקר. וגם בלכתנו בערב, שלשתנו פפירמייסטר, מאירוביץ ואנכי אני עבדתך למשכילי ראשל“צ ונבא גם אליו, ויתן רבע נפוליון. אני מקצר היום כי עוד העבודה רבה, ועלי עוד לכתוב לחו”ל מכתבים רבים. בקשתי את רובין120 ממקוה ישראל, והוא יכתוב מכתבים חמים לנופך121 חותנו, לסירקין,122 לסיראטקין123 ועוד לאחדים. נקוה כי סוף סוף נצא לרוחה ותוכח גם הממשלה כי עבדים נאמנים המה לה בני הישוב, ובראש כולם הנך אתה עבד נאמן לתוגרמה להשולטן בכל לבבך, וכי אין בוגדים ומורדים בישראל בהישוב מלבד שבין שונאי הישוב בין הרבנים יש בוגדים צבועים ורשעים החשודים בעד בצע כסף היות גם מורדים במלכות, גם מוכרי עמם גם הכל.

צפורה מברכת אתכם מעמק לבבה. זה שלשה ימים כי כאב לה ראשה ולא יחדל אף לשעה קטנה. מה שלום האדון יונאס. מדוע לא יכתוב אף דבור? שלום לחמדה ולהילדים.

דוד

אני כותב עתה ליפו ליהודה, כי גם משם ישלחו לך מכתב המביע לפניך רגשי לב משכילי יפו.124


 

28. מכתב תמיכה של בני ראשון לציון בבן־יהודה

י“ח טבת תרנ”ד

לאחינו רבי אבן־יהודה שלום וברכה ואמיצות הרוח לאין קץ, עד תרחם האמה, יכחדו מהרסיה, ויאפסו בוגדיה והלאומים ולאומות ישראל ישובו לכבודם כבימי דוד וחזקיהו ושלומית אלכסנדרה, ברוח אמונתם לשלטון הארץ.

שלום עליך אהובנו, ידיד נפשנו, אחינו ברוח נושא דגל הלאמי העברי, מרחיב השכלה בארץ “הצבי” נלחם בעוז וגבורה נגד מורדי “האור” נגד הגוערים בעם משחיתי נפש הישראלית גוזלי העניים ב“החלוקה” הבזויה. אבי נביאי תחית השפה העברית, חוקר ב“גנזי הלשון” ובסתרי תורתה, שלום עליך עד נצח.

צרה גדולה המיטו עליך החשכים, יען כי נקרית להסר מעל פני מעשיהם המכוערים את המסכה, יען כי האירות “אור” גדול להאיר בו על חשכת ליל המשמרים הבלי שוא, למען יצא צדק כנוגה ולהפיץ אור חיים, השכלה טהורה בין אחיך יושבי ארץ אבותינו. בצרה הביאוך, הורידוך בור צלמות. הנך רואה את עצמך נעזב, בדד, גלמוד, בין אויביך המצירים לך מסביב; ואין להתפלא אם יעלו רעיוני יאוש מעציבים ומכאיבים על לבך הרך והטוב המלא אהבה בלי מצרים לעמך ולכל היקר לו, בתור לאם, ואמרת: “זו עבודתי אהבתי לעמי ללשון אבותינו אשר למענם הקדשתי והקרבתי את מבחר ימי, וזו שכרה; נחליתי בימים האחרונים ולא אמרתי אלך בעקב המחלה הנואשה ואנפש, ושקטתי במכוני כי אם הוספתי לפעול כמקדם”. כן, אחינו, ידענו את כל זאת, ידע ידענו כי חלף כל רפיון גוף פעלת פעולה עצומה, עזה כבירה בישוב ארץ אבותינו, בתחית הלשון, ואת לשד הגוף והחיים מקרב מעט כחות הוצאתו כלו ותתנהו לעמך. עשית לילות כימים, כתבת, חברת, הדלקת אבוקה מבהיקה בבית ישראל עוררת העם לעבודת המלך השולטן יר"ה, עמדת על המצפה כצופה נאמן להזהיר, להניע בכל כחותיך את הכחות השרידים מתרדמתם, לפעול לטובת העם האמלל, הלאם הנענה, לחיות חיים ולא לרדת שחת. כל אלה עשית, ידענום, ועתה נתנוך בני בליעל לנפול לפני בני עולה, נפלת לפני מתקדשים ומטהרים, בעד בצע כסף החלוקה, אשר בתוך אוצרי הממונים ישכנו לנצח; ירדו פוחזים וריקים לח[ייך] יען לא יכולת לראות און, להביט כבלוע שבעים ורוים, את דמי עניים רעבים וצמאים, ולהחריש.

שלש עשרה שנה נשאת בירושלים את משא העם וטרחותיו וריבותיו, אך את אשר אירע לכל מפיצי דעת ותבונה בעולם ארע גם לך. הצביעות וקנאת החשך, כדרכם תמיד לסוג אחור מפני חרות המחשבה, מפני ההשכלה, מפני האור ולהלחם נגד בעד קיומה היא, זאת הצביעות סמל הקנאה והמקנה התקוממה עתה גם נגדך ויבדו שקרים וכזבים גם עליך וגם על עבודתך הכשרה והנדירה, התמה והטהורה ותחת אמון רוחך לשולטן הארץ; תחת היותך עבד נאמן למלכנו הטוב מלך החסד והרחמים; תחת התפללך תמיד בשלום המלך השולטן יר"ה, וכי בימיו ובו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח, תחת הפיצך בעם, בין החוסים בצל ממשלות אחרות, אמון רוח לקבל עליהם חסות מלכנו ולהיות לנתיני תוגרמה, תחת דרשך טובתו בארץ והפיחך אהבה בידידים התוגרמים למלך ושריו, תחת כל זה גמלוך בוגדים שונאי “האור” רעה, ויבדו וילשינו עליך ועל חותנך המלומד המשכיל הישיש האדון ויטפלו עליכם בערמה ובמרמה עוון “מורדים במלכות”, למען הכריעך תחתם, ולהביא קרץ על כל מעבדיך לבלי תוסיף עוד בעטך החד, באהבתך לצדק ויושר, ל[גלות] נכליהם, רשעות הממונים האלה וגנבותיהם; גם עד בור צלמות הביאוך, גם החרם החרימוך, זה כבר הפעם השלישית בחייך.

אך אתה אחינו, אל תירא ואל תחת חזק ואמץ ואל יפול רוחך עליך. אבוקת האור אשר העלית בהיכל דברי הימים לעתידת ישראל בארצו ובלשונו, זאת האבו[קה] תבהיק בדרך חזק ובהיר גם בפני האופל, החשכה הנוראה בהיכל דברי הימים הקדומים שעברו על ישראל. לאור האבוקה הזאת הננו רואים את העלמת, זאת הצ[ביעות] זאת האפלה שהשתמשו בה הרשעים הידועים ההם להוריד דומה במלשינות של כזבים ודבות רעות את הנפשות הטהורות ההן שקראו להן: עזיהו, צדקיהו, זרב[בבל] מכבי, אגריפס השני, אלעזר בן שמעון, יוחנן מגוש חלב, בר גיורא, סעדיה גאון, משה בן מימון, שפינוזה, קרוכמאל, גרץ ועוד; יען כי, מהם נלחמו בכל עז לבם בעד אמתם, ומהם בעד חרות הדעת התבונה ועומק השכל בעם העברי; מהם ירדו בכלא, על ידי מלשינות מסירות דבות וכזבים מעין אלה שרדו עליך, ומהם החרמו בכל “רשעת המהבילים” ובכח “אולת ההמון” וירחיקום מקדושת־שוא שלהם כאשר עשו לך. לאור אבוקתך לעתידת האמה, הננו רואים איפוא את צלם של אלה הנרדפים בעבר העברי, ואת כל סוקראט, גליליה, בעבר העמים, אבל תקות הצדק לא אפסה, ואם בקרבת המלשינים השקרנים פעלה, הדבה שהוציאו עליך, רעה על לב השופטים בירושלים, ושפטוך להאסר, הנה נקוה שבהמשפט העליון בבירות יוכחו השופטים ולעיניהם תתבררנה ישותך וצדקתך ואמון רוחך להמלך ושריו, ויוציאו את משפטך לאור, וישיגו לך את חרותך ואת חפשתך. ולמען הראותך בחוש את רגשי לבבנו והשתתפותנו בצערך, הננו שולחים לך בזה סכום קטן של 1414.20 גרוש (יפו)125 למען תוסיף את זה לסכום השכר של הלטור126 אשר תמצא לך בבירות, איש ישר באדם אשר ידע להמליץ בעדך לפני השופטים על פי הצדק והיושר של חקי ממשלתנו יר"ה. ואם כי ידע ידענו כל צרכי השכר הזה רבים המה, אך חסרי אונים אנחנו ובכל מה שהיה אפשר לנו השתתפנו בצערך ברוחנית ובגשמית בכל כחות נפשנו ואברי גופנו.

ראשון לציון

י“ח טבת אלף תתכ”ה [תרנ"ד] לגלותנו

ארבעים חתימות


 

29. יודילוביץ לבן־יהודה

20.סמילנסקי.jpg

משה סמילסקי


ראשל“צ מוצאי שבת כ”א טבת א' תתכ“ה [תרנ”ד]

ב“י יקירי מורי. עתה באתי בעגלת הפועלים מיפו; באתי ומצאתי בבית את מכתבך ששלחת ע”י הטבריני.127 חן חן לך עד אין סוף בעד חממך אותי באיזה דבורים ובדרישת שלום כפעם בפעם, בעת כזאת שאין קשר רוחני, לא תחית הלשון, לא הצבי ולא שום ענין של דפוס כי אם פשוט קשר של צרה ויגון וצער וכאב לב מתובלים באהבת הנפש ולא יותר ביננו. צריך כי נהיה לפחות קשורים ודבוקים בכתיבת מכתבים פרטים בין איש לאחיו. ועל כן אני שמח עד אין קץ לקבל ממך עתה איזה מכתב. איזה פתקא. איזה דבור עתה אני קורא את אותיות מכתביך כמונה מרגליות. כל אות לי גרגר של מרפא לכאבי, כל מלה היא סם של חיים לנפשי החולה, וע"כ אבקשך גם הלאה לבל תרף ידך מזה וכתב תכתוב לי כמה שיהיה באפשרותך, ואני מצדי אכתוב יום אחר יום (פעם ביומים) בלי ספק ולפעמים אם אך יהי איזה דבר… [?] אכתוב יום יום.

הייתי שבת ביפו. סלפיאן איש נפלא. שמחתי עליו מאד. הוא ספר לנו איך קבץ את העשרים ושנים נפוליון, ובין זה ספר כי ליהושע128 מן הגליל נפל הביתה בבהלה “יהושע תן כסף”! כי אם בעד תלוי “אחד”129 הננו כבר אלף תתכ“ה שנה רדופים ולחוצים. ואם יתלו עתה את כלנו בני הכפירה, האפקורסים, אז ישועבדו הדורות הבאים אחרינו כמה וכמה מאות אלפים שנה, כי בעד כל אחד יהיה נצרך לפחות א' תתכ”ה. ועל כן מהר ותן כסף. ויתן חמשה נפוליון. ובמיני פתגמים ובדיחות, כאלה וכאלה אסף מכספו. בינשטוק אמר לי כי שלח כבר 500 גרגרים130 לבנים. אני מסרתי לו שתי מאות ושלושים גרגרים מבית המרפא מראשל"צ אף כי לא כלם עוד בידו עלי עוד לקחת מחנות סוכובולסקי כחמשים. יש לי המחאה עליו, אקחם ואמסרם לבינשטוק למען השלים המספר הנל (230) – תזכירני למי אכתוב עוד.

…. הקבלת מכתבי ששלחתי ע“י ר' ישראל “סגול”131 ביום ו'? ומכתב פשוט מגרזובסקי על שמך? ואתמול שלחתי לך מכתב על שמך הקבלתו? סלח נא כי אבקשך עוד פעם, שבהמכתב מבני ראשל”צ אל נא תשתמש לשום ענין רשמי כי לי תצא מזה רעה גם גשמית מצד הפקידות, וגם רוחנית מצד המושבה, כי יאמרו שרמיתי אותם, והוצאתי מהם בכוונה מכתב להשתמש בו. אף כי כלם, כל אלה שחתמו, חתמו כל אחד בלב ונפש חפצה. וגם ההולך לבקש החתימות מכל אחד לא הייתי אנכי, כי אם שנים מצעירי המושבה, שמואל כהן,132 ומשה סמילנסקי.133 אך אלה שלא חתמו, הסיתו מעט והתקלסו בחותמים, ואמרו כי פה “ראש יודילוביץ” ומאיימים כי זה יביא אסון עליהם. – סלח נא אם דברתי דבור מיותר בענין הד[ל?] הזה, כי יותר טוב עתה מאשר אחרי כן.


 

30. צבי פרילוצקי134 למזרח"י135

כבוד ה“מזרחי” שלום וברכה!

קרעמנעץ כ“א טבת תרנ”ד

בימים האחרונים בראות הבריונים שבירושלם, המנצלים באופן היותר מגונה את אהבת אחינו לאה“ק, כי נרפו ידי חו”ץ ורוח בם לא קמה מפני מעצורים – החלו עוד פעם להפיץ שטנו[ת] על הישוב החדש. אשר בהמשך הזמן יוכל לבטל את ה“חלוקה” אשר בה שמו חלקם ויחלו מלהפיץ שטנות על הישוב ועל ביה“ס היקר שביפו,136 ולאחרונה ארבו לנפש מו”ל “הצבי” בן יהודה איש חרמם הצליחו לצודדה, בשימם בפי מליצתו כונה זרה של הסתה לקשר ומרד ואיימו גם על החכם־באשי שיחתום על המחאה נגד בן יהודה, למען תהיה למלשינותם תקוה אהה לשבר! מעיר הקדושה יוצאת מלשינות נוראה על מו“ל מכתב־עת עברי החכם בן־יהודה ועל בני המושבות… הבריונים נותנים חרב בידי הפקידים להשטין על כל הישוב ולהשמידו ח”ו. ומי הוא העומד בראש עושי התועבה – הרב ר“ש סאלאנט (ר' ש. סאלאנט כבר שומר עברתו לבן־יהודה, על אשר פרסם שם בנו137 העשיר והיותר גדול בין סוחרי אה”ק – בין שמות העשירים מקבלי “החלוקה” כן חותנו ה' יאנאס עשה כזאת ב“המליץ” במאמרו “עשירי החלוקה”138. סכנה נוראה רובצת על הישוב מצד הבריונים שהרימו ראש לכן על כבוד “מזרחי” לעמוד עתה בפרץ ולקדם את פני הרעה הקרובה ח“ו לבוא; לתכלית זאת על “המזרחי” לערך מכתבים להרבנים הגדולים פה ובחו”ל ע“ד התועבה שנעשתה בירושלים עיר הקדושה ולבקש מהם לגעור בעושי עולתה ולהזהירם שבשימם את ירושלים לחרפה יועילו להותם לסתם צנורות כלכלתם ע”י בני הגולה יגרמו חלול השם מאין כמהו! הדבר נחוץ, למען לא יוסיפו בני עולה לעשות זר מעשיהם ולגרם רעה רבה ח“ו להמושבות. כן נחוץ לעורר את חו”ץ בהערים הגדולות פה ויראו ולא יזידון עוד! כן על כבוד מזרחי לערוך מכתב לראש הרבנים בקאנסטאנטינאפאל139 ולבאר לו שרק משנאה פרטית למו“ל שמו שוטניו בפי מליצתו כונה זרה של קשר ומרד וכי באמת רחוקה מחשבת און מלבו וחף הוא מפשע כפי שיעידו עליו כל יודעיו ויבקשו מלפניו להסיר את “החרם” מעל בן־יהודה הנאשם חנם, ויען אשר גם את החכם־באשי מירושלים הוליכו השוטנים שולל ויאיימו עליו לחתם על המחאה נגד המאמר של בן־יהודה וכן כתבו לראש הרבנים בקושטא אם כן נחוץ שהוא בעצמו יעיין ב”הצבי" וירד לעומקה של כונת המאמר האמיתית! גם כפי שבקרוב יעיינו שנית במשפט בן־יהודה בבית־המשפט בביירוטה – מהראוי לפנות להנדיב שיח‘140 לחנן מלפניו שיואל לקום לעזרת הנאשם בעון הסתה ומרד ע“י עושי רצונו באה”ק ולהציל בזה את כל הישוב וחשד על פי המלשינות הרעה, כי יראה עתה הרשות גם מבני המושבות וסכנה גדולה רובצת עתה על הישוב אולי יתיעץ כ’ “מזרחי” שנחוץ לאסוף כסף לפדיון בן־יהודה ולהצלת הישוב אזי יתנו כל חו"ץ כי בכל מקום נזדעזעו מהשמועה הנוראה, כי באה, אהה לשבר!

אסיים בתקותי שכ' מזרחי למען ציון לא יחשה ולמען ירושלם לא ישקוט והנני עבדו הנאמן המוכן לשרתו בכל כחי.

צבי פרילוצקי


 

31. בצלאל יפה לדוד סוחובולסקי141

יקירי אהובי מר דוד סוכאוואלסקי,

כ“ב טבת תרנ”ד

שלום לך ולכל אחיך

בטח קבלת גם אתה עתקת [!] של המאמר שנה“י “מצות צריכות כונה” וגם מכתב מבית הלוי142 ע”ד השערוריה את בן־יהודה, תודיעני נא יקירי אם עשיתם מה לטובת בן־יהודה, ומה דעתך לעשות? אם מצאה חן בעיניך, הצעת בינשטאק, כי רבני רוססיה יכתבו לרבני ירושלים מחאתם? אנחנו קראנו אתמול בערב מוצש“ק אספה קטנה מאחינו הצעירים והחלטנו לשלוח מכתבים לבתי מערכת המליץ והצפירה ולבקשם לבל יסתבכו את שני הענינים: ענין הישוב הכללי וענין בן־יהודה הפרטי.143 אנחנו יודעים היטב כי ענין תלוי הרבה בהענין הזה אך בכ”ז איננו יכולים להסתבך זה בזה, פן יודע הדבר בקושטא. באספתנו אספנו 15 רו“כ בין הנאספים וגם החלטנו לאסוף נדבות בעיר, אף כי בקושיא יעלה לנו למצוא איש אשר ירצה לחזור על הפתחים. כי לאחינו חו”צ אי אפשר פן נזיק להכנסות ועד האדעססי בזה…


 

32. גלויה מאברהם יעקב סלוצקי

לדוד סוחובולסקי

כ“ד טבת [תרנ”ד]

… על אדות האומלל בן־יהודה עלינו להשתדל כעת להשיג כסף ולהוציא כאור משפטו. וכל עוד אשר יהיו דינין מתוחים עליו לא נוכל לצאת למלחמה על קנאי ירושלים. כי יכתבו שנית שטנה על בן־יהודה ועל כל חו"צ העומדים לימינו ויתנו להעלילה הזאת כח ועז. אם יעלה חפץ ה' בידנו להוציא ממסגר אסיר ולבטל את העלילה כעפרא דארעא, אז נמדוד לקנאי ירושלים מדה כנגד מדה ונחדש את המלחמה עליהם. כי כבר נתמלאה סאתם ובראותם כי מחניפים אנחנו להם אמרו כי נפול נפול בידם (סוטה מ"א:), מאליו יובן כי אם לא, חלילה, יחל המליץ לצאת לאור144 נהיה כגבורים שאין בידם כלי נשק, ולא נוכל להשיב מלחמה שערה.


 

33. יודילוביץ לגרזובסקי

יהודה אחי

יום ג' כ“ד טבת א' תתכ”ה [תרנ"ד]

בן יהודה כותב לי בין יתר דבריו כי “מכתב אחד שכתב רבין לאביו ודבר בו על הנבלה של חכמי ירושלים וכו' נפל בידי אויבינו והביאוהו להחכם באשי שפגע בו גם בכבודו והוא אומר “צריך להזהר מאד”. ומוסיף ואומר: כי בכל זאת מכתביו בהפוסתה נמסרים לידו בלי שום עכוב. אם כי אינני מבין איך זה נפל מכתב רבין בידם! ואנה הלך המכתב, איפה יש לו אב, האם בירושלים? או האם שלח בפוסתה האוסטרית145 והנחש146 הערום פתח אותו ושלחו לירושלים? אם כן צריכים לדעת זאת. ונדע כי אי־אפשר לשלוח דבר בפוסתה האוסטרית, וגם כן אם ההשערה הזאת אמת היא, הלא כמה וכמה ממכתביכם מי יודע מה גורלם! סוף דבר, אני משתוקק מאד לדעת איזה דרך עבר המכתב ההוא של רבין ונפל בידי אויבי הישוב, האור וההשכלה. האמנם אין השליחים של מקוה ישראל, שעל ידם ישלח מכתביו להפוסתה, נאמנים? פלא הדבר! מובן כי אין פה כל סכנה, והנבלים יוכלו לנבוח ככלבים ויוכלו לחטט באשפתות כעכברי רשיעי, אך נעים, לא־נעים זה כלל. וביחוד צריכים לכתוב תמיד באופן כזה שאם גם יפול המכתב בידי האויב…. לא ימצא בו מאומה. אני כותב כך כל מכתבי וב”י מבין אותם טוב מאד. וביחוד אני שולח אך דרך הפוסתה התורקית ולאירופה אני שולח אך דרך הפוסתה הצרפתית.

אמור נא שלום לברזילי אחינו, ולהאדון בינשטוק ולהאדון אנג’ל.147 עוד לא יכולתי לתבוע את כסף חכי“ח מבני ראשל”צ יען כי עד עתה התעסקנו בכסף הנרדף. בשבוע הזה או אולי רק בשבוע הבא כבר אוכל להחל בתביעת כסף חכי"ח.

ורמסר שלח בעדו ובעד אפלבוים148 2 מג’ידיות אתמול לעניננו. – מסור נא המכתב הלוטה בזה להאדון בינשטוק ואם אתה כותב, ובודאי תכתוב לב"י שלח לו את הפתקא הלוטה בזה ממני. שלום לך, שלום לרחל מאת צפורה, שלום רב.

אחיכם דוד

ומה בדבר הקונטרס?149 ההדפיס ב"י?


 

34. יודילוביץ למורה רובין ממקוה ישראל

ראשון לציון, כ“ד טבת א' תתכ”ה לגלותנו [תרנ"ד]

ידיד יקר אדוני רבין, בן־יהודה הודיע לי, היום כי “מכתב אחד שכתב הא' רבין לאביו (כנראה לחותניך) ודבר בו על הנבלה של חכמי ירושלים! נפל בידי אויבינו, והביאוהו להחכם באשי, שפגע בו גם בכבודו”. ע“כ, אין אני מבין איך היה יכול לנפול בידם אם אתה שולח זה בפוסתה. האמנם אין האנשים נאמנים, אלה שאתה מוסר על ידם את מכתביך? או אולי יש לך אב בירושלים ואתה שולח לו מכתבים ע”י המבורגר! 150 אינני מבין איך זה היה, הודיעני נא. ואתה ידידי הרגע נא ואל תגור מפני איש. בודאי התאונן עליך האדון ניגה151 בפניך כי בודאי מהרו הנבלים הירושלמים לכתוב לו כי אחד מן המורים שלו כותב כדברים האלה והאלה. אבל האדון ניגה מבין בודאי בחכמתו ובתבונתו. כי אך נבלים ורשעים וצבועים ואינטרגאנתים ונוכלים המה אלה שגונבים מכתבי רעיהם למען השתמש בהם למען נרגנות ומלשינות. ואין ספק כי הוא ישיב להם חרפתם לחיקם. כתוב לי ע“י גרזובסקי או ע”י הדיליזנס. אחת היא. בין כה ובין אקבל ואשיב לך תשובה כסדר.

ידידך כאח לך דוד יודילוביץ


 

35. יודילוביץ למשפחת בן־יהודה

ב"י יקירי וחמדה היקרה

ראשון לציון כ“ד טבת א' תתכ”ה לגלותנו [תרנ"ד]

קבלתי מכתביך הישנים במעטפה האחת. משלשום (יום א') את המכתב הרשמי אראה רק לאחדים יחידי הסגולה שהם יודעים את יחוסי אני אל הענין. אבל לאחרים גם לא אוכל, ולא אחפוץ שידעו כי אני שלחתי המכתב לירושלים. כי את המכתב שלחנו באופן רשמי לבינשטוק בצרוף מכתב מהמתאספים פפירמיסטר מאירוביץ ואני עבדך. ורק לפפירמיסטר ולמאירוביץ אראה איפא את המכתב וגם לכהן וסמילאנסקי כי המה הלכו לקבץ החתימות, ומהם אבקש, והם בודאי יעשו זה, למסור את ברכתך לכל החותמים.

ומה שלום הגברת חמדה. צפורה משתוקקת מאד לראותה לוא היה ביכולתי, בענין הפיננס, כי עתה באנו לשבת יחדו לסיר אתכם, וביום א' בבוקר שבנו בקיטור אבל זה עסק של נפוליון לכל הפחות. וביחוד לא ברור לנו אם עוד תהיה אתה בשבת בירושלים. אפשר כבר תהיה בבירות. נראה איך יפול דבר. אבל זאת אבקשך מאד. כי אם בוא תבוא ליפו, תצוה לגרזובסקי לשלוח אלי כרגע רץ ממנולי,152 על חשבוני, ובאתי גם אני לראות אתך פנים. את הכתבים לפרנק153 שלחתי אני בידי על הפוסתה הצרפתי, לא חפצתי לשלוח על ידי הפוסתה האוסטרית מפני מגורתי משלנק פקיד הפוסתה ההיא. הוא חשוד בעיני, הוא מכולל אונגריה. איך זה נודי לכם דבר מכתב רבין ונפלו בידי האויבים? ואיזה דרך נפל בידיהם? ואנה היה נשלח המכתב מעיקרא? אם לא לחוץ לארץ? אם כן איך בא לירושלים? אנא הודיעני אם ידעת איזה דבר ברור.

הקבלת מכתבי מיום א' (מכב' טבת)? ומה שלום האדון יונאס והגברת? ומה שלום הילדים פנינה ומוניה? לבן־ציון וימימה היקרים שלום וברכה. ואת קונטרס המעשה “על במותיך נפל חלל” הכבר הדפסת? למה זה תאריך כל כך את מחלתנו צריך לעשות זה במהירות וזריזות, לעשות ולא לחבק ידים בימים האלה, כי הם עובדים בזרוע נטויה וביד חזקה להכריענו ולהפילנו למשואות ימח שמם וזכרם, שלום להגברת חמדה, ואף ברכות מעמקי לבבנו. לצפורה טוב השבוע הזה, איך עכשיו מעמד בריאות חמדה ודבורה?

אחיכם דוד


 

36. יודילוביץ לד"ר ליפא קרפל מיאסי154

21. קרפל.jpg

ד"ר ליפא קרפל

ראשון לציון 25 טבת א' תתכ“ה לגלותנו [תרנ”ד]

שלום לכבוד רבי מורי הנלחם מלחמות עמו בכל כחות נפשו ומאמצי כחו ואת אויבי בני שם יכה שוק על ירך רופא הגוף ונפש הישראלית כבוד האדון דוקטור ליפפה נרו יאיר; שלום עליך מציון, וברכה מראש חרמון.

כתבתי לכבודו פוסת־כרתה ביום ז' כסלו, שם בקשתי ממנו לשלם שלשים פרנק בעדי, ואני אשלם בעד כבודו לבית מערכת “הצבי” מה שמגיע. ובזה הודיעה לי היום כי כבודו כבר שלח את הכסף להמערכת עוד בטרם קבלו מכתבו. ועתה הנני בא להודיעהו דבר נורא מה שעשו רבני וממוני ירושלים מורדי האור, ההשכלה, החכמה והדעת, המה הלשינו על בן יהודה עורך “הצבי” כי מורד במלכות הוא, וקורא הוא את כל ישראל למרוד בהשולטן. המה לקחו להם מאמר אחד בגליון 10 שנה זו. שם הוכיח כותב המאמר האדון שנ“ה יונאס את בני עמנו על שכחם כי הננו צאצאי יהודה המכבי, ואומר כל עלינו ללכת קדימה ולא כסרטן אחורנית וכאלה וכאלה דברים שכל אחד מאתנו כותב מאה פעמים בחודש בכל עתון ובכל ספר תחת שלטוני כל הארצות, ואין פוצה פה ומצפצף, כי כלם יודעים שאין כונתנו לרעה חלילה, אך רבני ירושלים וממוניה הקוצפים קצף נורא על כל הישוב בכלל, ועל כל הצעירים שלפי דעתם של הממונים דוחים את רגלי החלוקה, ועל הצבי יזעפו נוראות, ועל בן יהודה בפרט, על הרימו לפעמים, המסך ומראה את פני הגנבים החומסים את נפשות העניים, השמים בכיסיהם את כל, או לפחות שני שליש החלוקה, והעניים גועים ברעב. את מראה פני אלה הצבועים הלובשים מסוה יראי ה', ותחת בגדיהם שוד ורצח. אותם יוקיע בן יהודה כפעם בפעם לעין השמש, ויראה את נבלותם גלויה ומפורשת לפני כל העולם; וינתכלו איפה להצבי ולעורכו, חובב עמו וארצו, ראש מחיה לשוננו. ואם בכל פעם לא הצליחו להכריעהו תחתיהם בכל מיני המלשינות, והדבות שבדו עליו לפני הממשלה, יען כי בכל זאת נסוגו אחור כאשר אמרו להם לחתום על כתב המלשינות, אך הפעם גברה תאותם תאות הבצע שה”צבי" חפץ להכריתה מהם. וילשינו עליו בגלוי באופן רשמי (אופיציאל) כי קורא הוא את העם למרד, ושופטי ירושלים בסמכם על דברי הרבנים אשר לא רק הלשינו לפני הממשלה, כי גם הדפיסו מודעות למאות ולאלפים, וישלחו בכל ערי ארצנו ובירושלים הדביקו אותן בכל החוצות, זה למען עשות את המהומה יתר חזקה, ולמען יצדקו אח“כ באמרם “כי המה השתיקו את אש המרד”. הנני שולח פה לכבודו גם כן אחת המחאות155 היפות האלה וישפטו השופטים את בן יהודה, ואת חותנו האדון שנה יונאס (זקן בן ששים שנה שבא ממסקבה לירושלים לבלות שנות השבה בארצנו הקדושה) לשבת כל אחד שנה בבית האסורים. ואת העתון הצבי סגרו לנצח. ובכל זה עוד לא אמרו הרבנים העלוקות, והממונים הואמפירים די. ואחרי עבור שמנת ימים אחרי פסק דין השופטים. הכריזו עוד חרם על בן־יהודה. ועוד לא אמרו די וילכו וילחשו גם זה באזני הפחה, וגם בקשו ממנו רשות להחרים גם את יונאס, שהוא נתין רוסיה, ועל פי חוקי רוסיה אסור להחרים איש. וירשה להם הפחה, ויצאו למחרת היום ויכריזו חרם גם על הישיש יונאס, ועוד שלחו פאסקוילים לכל גדולי המשכילים בירושלים. כמו למשל ניסים בכר, דוד ילין,156 חיים הירשנזון157 ועוד ועוד, כי מי מהם שישתדל בעד בן יהודה, המה ילשינו ויוציאו דבות גם עליו. והפחה שהוא צורר הישוב וצורר היהודים, ידוע גם בלי זה. הוא כתב עתה לסטמבול, כי בין היהודים בני ישוב אר”י יש מורדים במלכות; ועוד יתרה עשו מוצצי הדם, בעלי החלוקה האלה. כי בדו שקר יותר נורא. המה ספרו להפחה כי “בן יהודה הוא פקיד צבא גדול של 5000 אנשי חיל יהודים הנפוצים בין המושבות החדשות בארץ, והוא מפקד עליהם, ועוד מעט יתנפלו על הר הבית ויהרסו את בית מקדש הישמעאלים “מסגד עמר” ויכבשו את ירושלים, וכבר עשו חוזה עם אניות אנגליות וצי אדיר, עשרה אניות מלחמה אנגליות תבאנו בקרוב ליפו ויגפו את העיר. ויכבשו את היהודים האלה את כל הארץ לפניהם”. ואת ההיפוטזה הזאת העיזו בעלי החלוקה הנמבזים עוכרי עמנו ללחוש באזני ממשלת תוגרמה: הפחה לא התעצל לכתוב את כל זה לשער העליון, ומי יודע מה יהיה עתה גורל הישוב הנורא, מי יודע מה תהי עתה אחרית הענין הנורא הזה, לבן יהודה יש עוד רשות לעשות אפילציון לבירות. וכל המשכילים בארצנו עוזרים בכל כוחותיהם בכל לבביהם ואברי גופיהם להוציא את המשפט לאור. להוכיח כי שקר ענו בנו, עושים כל מה שיש ביכולת, גם האדון פרנק בבירות יעשה את כל מה שיש ביכולתו. ועתה נפנה אליכם משכילי חוץ לארץ, וביחוד אליך מורי ורבי, רבן של כל הנלחמים בעד עמנו וערי ארצנו, קומה נא, התיצבה נא, ועזור נא לנו, אנחנו פה צריכים להוכיח להגויים, להמחמדנים, כי אין מורדים בינינו, וכי אך עלילה שמו רבני ירושלים על הישוב, ואתה אדוני הכה שוק על ירך בעטך החד את ראש החומסים, הגנבים, הממונים ורבני ירושלים הרשעים, והוקיע אותם בעתוני העברים לעין השמש על דבר הנבלה הנוראה הזאת, והאסון הנורא הזה שהמיטו עלינו אויבינו הפנימים עתה: אתה אדוננו מורנו ורבנו, מי כמוך חובב הישוב? מי כמוך מכיר את תעלולי אלה הנמבזים, הרמשים המזיקים המחבלים הנוראים? אנחנו צריכים להשליך מעלינו את הרפש והטיט והבוץ שהמה טפלו עלינו בפני עמי הארץ, ואתה אדוננו הרם בשבט פיך במחנינו אנו, במחנה העברים, פעול נא על כל מוקירי שם ציון וירושלים לקרוע המסוה מעל פניהם, והעיקר שבעיקרים לקחת מהם את כחם, לגדע את זרועם, להשמיד את החלוקה מתחת ידם, להוציאה מידם ולסדר סדר טוב, כי יהנו ממנה רק אלה העניים באמת, ושאל יהיו ממונים צבועים ורבנים גנבים עליה. ועשירים מופלגים לא יוסיפו למלאות את כרסיהם מדמי עניים, ושלא יהיה עוד בכוחם של הרשעים הצבועים, להחריב את הישוב מפני תאות בצעם זאת. כל המשכילים בארצנו מתחבאים בחוריהם, כי הכלבים הממונים שולחים אזהרות נסתרות, כי יוסיפו להלשין, והננו הולכים כצל, כי… [?] מה רב וחזק הוא חבר השודדים הזה, נגדנו המעטים, הולכי תום, אשר איננו בקיאים בערמומיותם ובדרכיהם המסכנים. ואבקשך אדוני מורי כי לא תזכיר את שמי בשום מקום על הענין הנורא הזה. כי בנפשי הוא. צפוי הנני עם כל בני גילי מי יודע לאיזה אסון!

תלמידך דוד יודילוביץ


 

37. יודילוביץ לגרזובסקי

אחי יהודה ורחל גברתי

כ“ו טבת [תרנ”ד]

הנה לכם גרגרים מהלבנים. מהאחרים עוד אין. נזכרתי אך עתה, סליחה. קבלתי, יהודה, מאתמול פתקאתך לשבת אני חושב לעלות ירושלימה. בן יהודה אינו כותב הרבה דברים שונים. רק ברכה לבני ראשון לציון בעד השתתפותם בצערו. הוא אומר כי זה נותן הרבה כח ומוסיף לו אומץ לב. בראותו כי מוקירים אותו ומשתתפים בכל לב בצערו.

צריך באמת כי תכינו לו מכתב גם מיפו, זה ישמח את לבו מאד. לב“י שלחתי ע”י הפוסתה, הלא כתבתי לך בשולי המכתב, כי לא רצפתי את פתקאות ב"י אליך, האם לא יבא בימים אלה ליפו?

שלום מצפורה לרחל ולך, וממני לשניכם.

דוד


 

38. אוסישקין לבני משה ביפו

אחים יקרים השרויים בצער!

יקטרינסלאוו כ“ז טבת אתתכ”ה לחרבן [תרנ"ד]

רצוף פה שטר המחא ה על סך שמונים רוב' שאנכי (חמישים) ומיידאנסקי (שלושים) מקדישים להוצאות הענין הידועה לכם. – לפלא לי שלא קבלתי מכם זה כבר שום ידיעה חוץ מהפתקא הידועה לכן אל תחוסו על עתכם ותכתבו בפרוטרוט בכל מכל כל. – בשבוע העברה כתבתי אדות האסון להד“ר סלווענדי158 ולהמ”ע S.E.159 – לפי דעתי באה העת שכל מעשינו לא יהיו בחשאי ובכן נחוץ להשתדל שאחדים מהמ"ע הגדולים הכלליים במערב איירפה יודעו מהמעשה הנוראה האחרונה ומתצאותיה; שימו לבכם לדברי אלה… כי ערכם רב למאד…

אחיכם עד עולם א.מ. אוסישקין


 

39. בני משה בוורשה למרכז ביפו

לכבוד ועד המרכזי, שלום וברכה!

ורשו יום כ“ט טבת תרנ”ד

בתשובה על מכתבכם החוזר N.2160 הנני להודיעכם כי נחלט אצלנו: א) שאתם מצדכם לא תצאו לריב עם בעלי החלוקה בתור חברה ב“מ,161 הדבר הזה יוכל להביא לכם ולא רק צרה ולא ישועה תחת זה נבקש מכם, אם אפשר הדבר מצדכם, להעריך כתב (אקט) מפרטי הענין כמו שהוא בלי כחל ובלי סרק ולחתום עליו ולאסוף גם חתימות ממשכילי ומנכבדי א”י (וגם יעבץ162 ופינס בתוכם) ולשלוח את הכתב הזה לכל מכה“ע העברים היוצאים לאור: עברים, זשארגונים ואשכנזים, למען ידעו כל היהודים את המאורע כמו שהוא ואז נוכל אנחנו לצאת כנגדם, אם נראה צורך בזה, לא בתור אגדת ב”מ, כי אם בתור אגדה אגדה מכל עיר ועיר.

ב) אנחנו מצדנו ערכנו מכתבים להילדסהיימר (האב ובנו),163 לצדוק כהן ולאדלר164 ובקשנו מהם שיגערו המה בבעלי החלוקה. עוד נכונים אנחנו לערוך מכתב כזה גם להרבנים היושבים עתה בפיט"ב165 בתור “ועד הרבנים”166 וכמו כן לכל אחינו בארצות שגם המה יעשו כמעשים כן נאסוף פה כסף לעזר בן יהודה במשפטו ונשלח אליכם בקרוב.

ג) הסעיפים ג, ד, ה, ו, נדחו לעת אחרת מפני קוצר הזמן.

ד) אם תחליטו כי לא תוכלו להעריך כתב הנזכר בסעיף א. למכה“ע, נחוץ לכה”פ כי כתב כזה (יתרבו בחתימות כפי האפשר מספרדים ואשכנזים) ישולח לגדולי עמנו בארצנו ובחו"ל.

ברגשי כבוד ויקר מ.ל. ישורון

אבנר167


 

40. מתוך מכתב לשכת בני משה באודסה לחבריהם ביפו

שלום וברכה!

[סוף טבת תרנ"ד?]

א) בדבר המשפט של ב“י באנו לידי החלטה אחרי מו”מ ארוך שעליכם לע“ע להיות זהירים מאד לבלי להתגרות בעדה הרעה ולבלי לצאת לריב בגלוי, כי אנשים כאלה מועדים להזיק ופגיעתם רעה, בפרט לעת כזאת כאשר הדינין מתגברים. מובן הדבר שאין לכם לפי דעתנו לעמוד מרחוק ולבלי להתערב כלל בדבר הזה, אדרבה עליכם להשתדל ככל האפשר להוציא לאור משפט הנאשם, אך אל נא תכנסו בעובי הקורה להלחם עם בעלי החלוקה התקיפים. אם נחוץ יהי' להלחם, הנה בכל אופן לא עתה בשעת חרום, רק לאחר זמן כאשר תקום הסערה לדממה. לע”ע התאמצו בכל יכלתכם לאסוף פאקטים168 נאמנים מהליכות הענין ואותם נשטח לעין השמש, או נשלח אותם לאמשטרדם ובערלין ועוד למקומות כאלה ששם ראשי המשפיעים. ובל"ס יעשו הדברים רושם ידוע והי' לאות לבני מרי.

מלד"ה169


 

41. יודילוביץ לחמדה בן־יהודה

22.גרינברג.jpg אברהם גרינברג

חמדה גברת, אחותנו הנעימה

יום ב' ר“ח שבט א' תתכ”ה [תרנ"ד]

בן יהודה היום ביפו אני חושב כי ישאר לפחות עוד ללילה אחת. הוא כתב לך אתמול מכתב. וגם תלגרם. בשעה עשר אני אחכה היום לידיעה ממנו. אם ישאר ביפו היום ללון או לא. ממינסק בא מכתב. כי בקרוב ישלחו כסף. המה מקבצים שמה. הם החליטו לעורר את “ועד הרבנים בפטרבורג” כי יצא בפרוטסט גלוי נגד הנבלה והתועבה שעשו במרמה ובערמה הרשעים הירושלמים. וממסקבה נשלחו בצרור 960 פרנק. מאודיסה הודיעו כי גרינברג170 לא חפץ להחליט “לבדו” בענין הזה. חזקי ואמצי לבך אחותנו היקרה! אתם עובדים לטובת האמה ב“הצבי” ב“תחית הלשון”, ב“חבת ציון” ב“הפצת השכלה” ועוד. אם כי יואל להיות כי גם המקרה הזה, יהיה סוף סוף לטובת העם, למען יוכחו עמנו סוף סוף מי המה מהרסיו, מחריביו ומחריבי הישוב והאמה בירושלים כי עד הנה, בכל זאת, לא ידענו בברור מי המה צוררנו מבית, ועל ידי המקרה הזה נדעה באיזה עולם אנחנו, אם כן גם זה לטובת ולתועלת הענין, הישוב, וההשכלה ותחית הלשון והכל. וגם נקוה סוף סוף, עוד ימים אחדים, גם לסבול תחדלו, כי המשפט יצק לאור בבירות. כי גם הממשלה תוכח כי רק לנקום בכם נקמה עשו הרבנים והממונים לחובבי ציון בעולם בכל זאת לא ישקט ולא ינוחו וגם בכסף יעזרו לבלתי תסבלו מחסור, וגם את האדון יונאס לא ישכחו, ונקוה כי הכל יהיה טוב. אל תדאגו יותר מדי, צפורה מברכת אותך והילדים. אלף נשיקות לדבורה היפה.

דוד


 

42. יודילוביץ לבן־יהודה

שלום וברכה!

בוקר, יום ב' ר“ח שבט אתתכ”ה [תרנ"ד]

ב"י יקירי, אינני יודע אם תשאר היום ביפו אחרי הקיטור או לא. אך אקוה כי אם בדעתך להשאר, ודאי אקבל בשעה 10 ידיעה.

עתה בא בדעתי להזכירך, אף כי גם בלי זה תדע בעצמך, בכל זאת חפצתי כך, כי אזכירך שמהסכומים שבאו למען הענין תרים מעט למען האדון יונאס בעצמו. ידעתי כי תאמר: שאין לי צורך להזכירך דברים כאלה, שאם יהיה צורך תקבל גם בלי זה ותיתן לו. אבל תאמר מה שתאמר, ואני באתי להעיר לזה את הזכרון. אין כפי שהרגשתי שמה בשבת. צרתם גדולה בלי גבול, ולך בלחש אומר. כי מפני שאנחנו רק חושבים עליך, וע"כ נשכח כלל פעמים רבות, כי הננו חייבים דבר מה גם להאדון יונאס, ואיך שהוא הלא גם הוא נרדף ולחוץ. וגם סובל עתה כמוך. הפרש מעט מן הסכומים למענו. ולי אם תחפוץ תסלח על העיזי להעיר אזנך לכאלה.

אני כותב עתה מכתב לחמדה ואברכנה בשמך תחת ברכך אותה אתמול בשמי. צפורה ישנה ובלי ספק חולמת לך ברכה מקרב הלב.

בעשר אחכה לפתקאת גרזובסקי או פתקאתך. מה תוצאות האסיפה שעשיתם אתמול במעמד בינשט.171 אייז.172 גראז.173 ושוב?174 ההיה גם סוכובולסקי? השלחו מכתבך לברזילי, מלפני שבועיים, לאודיסה?

שלום טובה וברכה

דוד


 

43. מרדכי פאדובה175 לדוד סוחובולסקי

שלום לאחי היקר

בריסק, ב“ה השוכן בציון יום א' ב' ר”ח שבט תרנ"ד

הר' ד. סאחובלסקי נ"י

הנני נותן בזה תודה לך על תשובתך על מכתבי האחרון גם על ההעתקות ששלחת אלי אז. אנכי מלאתי את שאלתך ממני ואשלח את ההעתקות לידידנו הר' סלוצקי. גם ערכתי אליו מכתב גדול ואשפוך בו כל רוחי שהיה סוער בקרבי בשעה הזאת ועד היום הזה לא קבלתי ממנו שום תשובה לא קבלה ולא אדע אם קבלן או לא אבל לנכון קבלן ורק מפני איזו סבה לא הודיעני זאת. מבני קבלתי גם כן ההעתקה והודיעני הח' בן יהודה יצא מבית ה[א]סורים ע“פ ערבות מאה נפליון. אתמול קבלתי מכתב ממנו כי בן יהודא מתעתד ללכת בירותה אל מקום המשפט והאיש אשר נתן בעדו ה”מאה נפליון“176 ידרוש להשיבם לו יען כי הוא נתן את הכסף בתנאי כי ישב בירושלים אבל אם יצא מעיר החוצה ירא לנפשו פן ברח יברח? ויבולע לו. לכן אספו הקולוניסתים בהמושבות את הכסף הנדרש להערבן ויקבצו בראשון 11 נפול‘, בזכרון יעקב 20 נפל. בראש פינה 22 נפול’ ועוד מאספים. כן! אחי הנה הקולוניסתים האובדים [?] האלה הם מאספים כסף לפדיון שבוי כזה, ואנחנו כלנו פה עם כל אדירנו, עשירנו חכמינו וחובבינו עומדים ומחשים ואנחנו יוצאים ידי חובתנו רק באנחת לב בעקימות שפתים וחריקות שנים נגד החנפנים האלה!… כל יושבי ראשון הנכבדים ערכו מכתב תנחומין לבן יהודה לחזק מעט את רוחו הנדכא. ע”י הפושעים בעמנו ויעשהו לשעיר המשתלח על כעסם על כל הישוב. אחי אם יש בידך איזו חדשות. הודיעני גם עתה.

אחיך מרדכי פאדובה


 

44. יודילוביץ לגרזובסקי

אח יקר גרזובסקי הנעלה

ראשון־לציון ג' שבט אתתכ“ה לגלותנו [תרנ”ד]

ומה עם בן יהודה, האם הלך אתמול ירושלימה? ומה גמרתם? מה החלטתם? מה עשיתם? תקנתם? קלקלתם? הקבלתם דבר חדש מחו“ל? הבא עוד כסף? היש כבר תשובה מאודיסה? אנא אחי כתוב לי היום שני דבורים בצהרים, וביחוד אם נשאר ב”י ביפו או לא. ומדוע לא הודעתני דבר ע"י [לוש?] הנה כתבתי לשוב. אני צריך דבריו, כי צריכים לשלוח להצפירה בלי עכוב. שלח לי את האדריסה של המגיד, כי לו, לא כתב איש משלנו, זה רע מאד… אני מכין לו עתה מכתב. אל תשכח לשלוח לי מחר את האדריסה.

מסור נא לבן־יהודה את פתקאתי אשר בפה,177 אם הוא עוד ביפו, ואם כבר הלך שלח אליו ירושלימה.

דוד


 

45. יודילוביץ לבן־יהודה

יום ג' ג' שבט [תרנ"ד]

ב"י יקירי. לא הודעתני דבר אתמול ביום ב', כל היום חכיתי לאיזה דבור. ולא בא. וגם בערב בבוא הדיליזנס לא היה מאומה. ולצערי אין קץ ועד עתה איני יודע אם הנך ביפו או כבר הלכת ירושלימה. אני שולח זה לגרזובסקי, והוא ימסור או בידך, אם עודך שם, או ישלח במכתבו ירושלימה. ומה החלטתם? ומה עשיתם? ומה יש חדש? ואם הביאה הנסיעה שלך איזה תועלת? אנא ענני תיכף.

שלום לחמדה, להילדים, להאדון והגברת יונאס.

הישלח לי האדון יונאס את הקונטרס שלו בזשרגון?178

שלום לך מאת אחיך

דוד


 

46. יודילוביץ לדוד שוב

שלום לך ורב טוב

ראשון לציון, ג' שבט א תתכ“ה לגלותנו [תרנ”ד]

את הדבר המחלט ביני ובין גרזובסקי אחינו, ועתה גם בין רפאלוביץ ידידנו מירושלים, אני צריך עתה לדרוש ממך, מידך, כי אתה הלא הוא העמוד השלישי מעמודי “עולמנו” הזה שהקימונו בהצפירה. ובכן מהר נא וערוך לי כרגע מכתב מאחד מחסידי באיאן אשר בצפת, שכותב בסגנון המגלה טמירין.179 וביחוד תדבר בו מעט גם מהמושבות דשם. ותהיה מעט נוטה גם אליהם, לאמר תראה את הצד הטוב שבהם ובכל זאת תאמר כי לא לרצון המה להרבי יען כי הוא לא יכול לשלוט בהם, כי כל הכספים הולכים דרך פקידים ולא דרך ממונים כלל וכלל. וביחוד מעולם אינם מחפשים מעולם חטאים, בהמושבות אין בדיקת מזוזות, טליתים קטנים וכאלה וכאלה, וסוף דבר תראה, תמצא לך ענשים, תתראה עם גרזובסקי, והוא עוד יוסיף לך בהפרוגרמה איזה דברים וענשים. ורק מהר לכתוב לי עד למחר בהדיליזנס, כי ביום החמישי עלי לשלחו לורשוי. ומרפאלוביץ אקבל ג“כ היום את חלק כתיבתו הוא. והוא ג”כ חסיד מבאיאן לא קטן ולא שפל־ערך. אני חסיד מארץ החסידות. ואין קץ לחסידות ב"ה, וחסיד כמוני לא חסדו אבותינו ולא אבות אבותינו ויהיה זה שלום מאדון השלום החפץ בשלום ודורש שלומך.

הקטן דוד יודילוביץ

אך ראה כי לא תעבור על “בל תאחר”.


 

47. בני משה בווילנה להנהגה ביפו

23. שפר.jpg

שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר)

ל. עזרא

יום ג' לחדש שבט שנת תרנ"ד

אל כבוד אחינו חברי ועד ההנהגה לב"מ שלום וברכה!

מכתבכם החוזר No. 2 קבלנו גם המכתב אלי עם התעודה בעד ה בערנשטיין קבלנו – אם כי שלחתם את התעודה במכתב בטוח180 וגם פתחו אותו בבית הפוסתא כחק, אך לא מסרו להצענזוריא,181 יען כי מבית מסחר סגל היה – אך בכל זאת אל תשלחו עוד הפעם במכתב בטוח – כי לאו בכל יומא מתרחש ניסא – ומכתבים פשוטים גם כן יבואו לידינו.

והנני כעת לענותכם על מכתבכם החוזר על ראשון – ועל אחרון: א) לפי דעתנו פה אל תתחרו במרעים ואל תלחמו בתר חברה אנחנו פה בחו“ל נעשה איזה דבר ועליכם לשבת ולדום.182 בזה הנני בדעה אחת עם חו”צ מערים רבות וגם ה' ליליענבלום כתב אלינו כן. אנחנו פה רק זאת עשינו: בשבת העבר הלכנו אני וג“ב183 עם שנים מזקני חו”צ פה אל אחד מגבאי החלוקה, נכבד בעירנו. ונבקשו כי יכתב לרש“ס כי יזהיר בהרשעים ובל ישחיתו את דרכם. הוא אומר לנו כי לא ידע מזה מאומה ושלשום היה הוא בבית ג”ב ונראה לו את הכתבים – אתמול בערב הבאתי לו את המכתבים וגם המחאות בהצפירה של שפ“ר, אחד העם והרדקציה. והיום התאספו שלשת הגבאים ויבטיחו לשלוח מכתב להרש”ס להזהירו כי ישתדל לשים רסן באף הפושעים.

24. הכהן.jpg

מרדכי בן הלל הכהן

ה' מרדכי בן הלל הכהן שהיה באותו שיה הציע לפניהם כי יכתבו: כי לא ישלחו כסף עד אשר יקבלו מכתב כי נכנעו עזי הפנים האלה. והם הבטיחו. אם יכתבו כן או לא לא אדע עוד היום ומחר נדע. – מלבד זאת הננו עסוקים פה לאסוף כסף. עד כה נאסף על ידינו מאה ושלושים רו“כ. ה' כהן הנ”ל נתן נדבתו סך חמשים רו“כ. – מערים אחרות אשר שלחנו להם קול קורא לאסוף כסף בעד בן יהודה קבלנו תשובות לע”ע מה' משה גראד מסמאלענסק כי שלח סך 500 פראנק ליפו להד“ר שטיין. היום קבלנו מכתב מה' אוסישקין כי שלח 80 רו”כ הוא נתן 50 רו“כ וה' מיידאנסקי 30 רו”כ ולאסוף כסף יחשוב כי חרפה היא לרגש הלאום שלו. גם מווארשא מדווינסק כתבו כי ישלחו.

פ. שוקיאן


 

48. הח“ב י”ש אלישר

לר' ע' הילדסהיימר184

יעקב שאול אלישר הי"ו

ראש הרבנים בעה“ק ירושלם ת”ו וסביבותיה

יום ח“י לחדש שבט שנת התרנ”ד

ישאו הרים שלום וברכה! לכבוד הגאון המפורסם בכל קצוי תבל כקש“ת185 עזריאל הילדיסמער נ”י לנצח יכון שמו. יהי אלקיו עמו אנס"ו186

ראש עדת ישורון

נתכבדתי בקבלת יקרת מכתבו אשר כוננו ידה“ק187 בתחילת חדש הנוכחי! בחן לבות יודע עד כמה צר לי על הענין הלז! וזה כשלש שבועות עשיתי כל מה שבכחי לטובה והוספתי עתה לכבוד מעכ”ת188 שימלא מרובה מידה טובה וה' יעזרנו ע"ד כבוד שמו אמן.

כ“ד נא”ה189 מוקירו ומכבדו כערכו הרם ונישא

[חתימתו וחותמו של החכם באשי הר' יעקב שאול אלישר]


 

49. גרזובסקי ליודילוביץ

דוד אחי!

[מחצית שבט תרנ"ד]

בהצפירה יש מסתם סופר.190 בהידישה פרסה יש מאמר נפלא מהעורך.191 לאמר מאחינו אנו, נגד החסידים והרבנים אשר בעירה“ק. בפרט נגד סלנט ויש”א ברכה ובפרט הפרט נגד “הדרת כבוד נסיכות – במחילה – של רבינו יוסף ריבלין” כך כתוב שמה. אנחנו כותבים מכתבים ומקבלים מכתבים. ההתעוררות גדולה מאד. בהמגיד יש מאמר נפלא מציעים לקבל את ב“י לחבר נכבד לכל החברות אשר לחו”צ בכל הארץ. הנה לך מכתב מסלוצקי יש ממנו מכתב לברזילי מלח אש וגפרית ותמרות עשן ואש מתלקחת, וכדורי אש – אם תכתב לו תאמר לו שלום בשמי. אל תשכח. הנני שולח עתה מכתב לב"י מיליסאוטגרד כמין אדריס לו ושם העתקה ממכתב נורא אשר שלחו נכבדי העיר לסלנט.

יהודה


 

50. בן־יהודה ליודילוביץ

ידידי היקר

[מחצית שבט תרנ"ד]

חדשות, למען הצטדק מקבצים הרשעים האלה חתימות מהעם, מאנשי החלוקה כי הרבנים היו אנוסים לפרסם המחאה, ולהודיע הדבר להממשלה, יען העם דרש זה מהם. התחבולה הזאת חבלו עתה מחדש, וכנראה חפצים הם להשתמש בהחתימות האלה נגדי גם לפני המשפט, לאמר כי כל העם הרגישו בהמאמר דבר לא טוב! מה תאמרו על זה? צריך בראשונה להודיע תומ“י הדבר להעתונים ולכל מקום שנצרך למען הקדים פניהם. אודיע לכם עוד פרטים אחרי כן אדות המשכת הענין. דברתי עם נ”ב192 הוא אינו יודע פרטי הענין. יתראה עם אסטריאדס אפנדי193 וישאל ויודיעני – המכתב יגמר לא קדם יום השני הבא. תמול הבטיח לי להיום, והיום הודיעני כי אי־אפשר. למינסק ענו כי החכם באשי, שהוא כמו פחה, הכריח את ר' שמואל לחתום. – כלל הדבר הם עובדים! אנו ממתינים היום למכתב מבירות, אם יהיה אודיעכם.

ידידכם בן־יהודה


 

51. יודילוביץ לבן־יהודה

ב"י יקירי,

בוקר יום א' י“ד שבט א תתכ”ה [תרנ"ד]

מכתבך על דבר הצטדקות הצדיקים עתה בידי, אין רע, אל תשתע. יעשו מה שיעשו, ומה שיש בכחנו גם כן נעשה, אני מצדי, בכל זאת חושב, כי הם לא יש להם עוד כל עסק בבית־המשפט ומסירה חדשה לא יגישו עתה, כי מבית המשפט, הלא אינם שואלים מהם דבר. מה שחפצים להצטדק בעולם, יותר שיצטדקו יתר יפלו. וביחוד בחתימות – הקהל, העם, איזה עם, מי העם? המתים שנקברו לפני שלש שנים וכתובים עד היום בהספרים בתור מקבלי חלוקה? או החיים שהנם כמתים ונתונים בידי הממונים להטותם לכל אשר יחפצו? וביחוד אם ישלמו בשליקים194 בעד החתימות, בודאי ימצאו מראשי החלוקה דבור חתומים, אך מי לא יבין זה? ומי לא יודע כי כל ממונה אם יקרא לבני כוללו ויאמר לו לכל אחד: חתום! הוא מחויב לחתום, כי אם הוא משחית בעד החלוקה את עתידת בניו ובנותיו, ונשמר מתת אותם לבה“ס, יען כי זה רצון הממונה הרוכב עליו כעל גבי בהמה, על אחת כמה וכמה כי יהיו מוכרחים לתת חתימה קטנה על איזה כתב של הבל או נבלה שידרוש מהם הממונה, וע”כ אין מה לפחד הרבה, נראה, יעשו – את החן־חן שלך אפשר לא צריך עוד לשלוח לחו"צ! אחרי בירוט, נראה. הקבלת את “הכרמל”?195 שם יש מאמר לא רע. אולי אכתוב שמה מחר. קבלתי מכתב האדון יונאס, מחר אענה עליו, שלום היום.

דוד


 

52. הודעה כללית196

בעזה“י ירושלים עה”ק ת“ו יום טו”ב לחדש שבט שנת תרנ"ד

לכל השואלים על אודות מקרה עורך הצבי שהרעישו עליו בני אגודתו את כל כתבי העתים על “הרבנים והממונים” שבירושלם, ומצפים לדעת מה זה ועל מה זה, ולכולם הננו מודיעים נאמנה:

כי עורכי כתבי העתים מלאו בענין הזה את עמודי גליוניהם בדברים שקבלו מבני אגודתו של עורך הצבי האומרים בפומבי: “כי עתה אנה המקרה לידם עת מוכשרת להתעולל על החלוקה ועל מחלקיה ועל מקבליה ולבטלה באפס יד, ולהתגולל ולהתנפל על ממוני ירושלים בעון מלשינות ובכל אשמה ורשע מבלי להביט אל האמת אף במאומה”.197 ועורכי העתים נמשכים אחריהם, ומקבלים דבריהם כדברי אמת ויציב ודבריהם מלאים דברים בדוים מראשיתם ועד אחריתם. ונבארם בקצרה עם השאלות שאין עליהם תשובה:

א) אם מאת הרבנים הגאונים זקני ירושלים החכם באשי של הספרדים והגרש“ס נ”י, שני גדולי הדור, יצאה מחאה בחתימת ידיהם ממונים מה עשו? מי הכניסם לתגר זה? והדבר ידוע שאין גם אחד מהממונים היה באותו מעמד ומושב! ואין זאת רק אחת מתחבולות בני האגודה הידועה בכונה להזיק ולחבל עניים!!. –

ב) עוד הם באים במרמה לגול הדבר מעל החכם באשי של הספרדים לאמר: “שעשה הדבר רק ע”י איום מצד האשכנזים" וכו‘, והאמת מטפחת על פניהם, וצווחת ומבררת הדברים כשמלה, שמלבד שהיה הדבר בפני זקני הב“ד של עדת הספרדים הי”ו בבית החכם באשי והם אינם חשודים לשקר ולהכחיש דבריהם והתלהבותם על דברי הצבי, עד שקם האב בית דין שלהם באותה שעה שקרא הצבי וצעק בקול גדול “אהה על מצבנו ע”י המאמר הזה!“. בר מן דין, אי אפשר להיות כי הרה”ג החכם באשי ידבר הדברים שנדפסו בשמו בהצפירה “שהוא קרא הצבי ולא מצא בו דבר” כו’. לזאת ניתן העתק מכתב הרבנים הגאונים בעלי המחאה שכתבו ביום ח' שבט להרה“ג מהר”נ אדלר נ"י בלונדון והמדינה (ראו הלאה).

וכדברים האלה כתבו גם להרה“ג ר' צדוק הכהן נ”י ראש רבני פאריז והמדינה, ואיך יוכלו לאמר בשם מי מהם, כי הוא לא אשם בדבר, ורק ע“י המאיימים עשה זאת? אתמהה! וע”כ ברי הדבר כי כל הדברים ההם בדיוק רק מבני האגודה שאומרים “עתה העת להכחיד הישוב הישן מההולכים בתורת ה' מאה”ק".

ולמען ידעו נא אחינו הישרים עד היכן נועזו המוציאים דיבתנו רעה להכחיד האמת, ולשלם רעה תחת טובה, תראו הלאה העתקת המכתב הבא להרבנים הגאונים מאת הרב הגדול ר' משה הלוי198 הי"ו ראש רבני תוגרמה, שהוא הנכנס לפני ולפנים בהיכל, ומי כמוהו יודע דעת מקום הגבוה. ראו אחינו את דבריו ופעולתו ותבינו איך משטיננו ומקטרגינו ישימו אור לחושך אך שפת אמת תיכון לעד.

ג) מה ענין המחאה לישוב החדש? שהם צועקים ככרוכיה “שהממונים שונאי הישוב” “התנכלו בזה להמיט שואה על הישוב החדש” (?) וכה“ע ממלאים עמודיהם בדברי הדבה הזאת! ואנחנו וכל יושבי עירנו יודעים כי אוהבי הישוב אנחנו ומוציאי דיבתנו רעה ראו בעיניהם כמה יגיעות יגענו פה להתיר הכניסה,199 וכמה אלפי זהב יצא מבית ועדנו לעזר ההוצאות של אחינו הנודדים ע”י איסור הכניסה, בשנה העברה וקודם לכן. וכמה כתבים ותלגרמים שלחנו על כך לכמה שרים וגבירים, – והם הנראים כאוהבים את הישוב בשעת הנאתם… מה עשו? האם עמדו לו בשעת דחקו כעזר ממשי? כמונו אנחנו פה אלא הוא הדבר אשר דברנו כי הסכימו יחד להשתמש בהמקרה הזה, ולהתיר כל האמצעים להגיע לתכליתם, ולהכרית אוכל מפי עוללים ויונקים, מפי זקנים וזקנות, מפי גולים ונודדים מאחינו – אשר כנודע – רק אנחנו מקופת עניים תומכים בידם ולא הם, ומפי אלמנות ויתומים, שאבותיהם ובעליהן לא ידעו מחסור ועוני מעולם, ובני ישראל הלכו לאורם, ומפי אומנים לעת זקנתם ובשעה שאין להם עבודה, אלו נתמכים מהחלוקה הדלה, והם גם על זה פקחו עיניהם…

בטחוננו כי שלומי אמוני ישראל! יכירו דברי אמת וצדק ויבינו את מחשבותיהם ונכליהם הגלוים ושאינם גלוים בדבריהם שכולם מן הלב הם בדוים, ולא יתנום להפק זממם הנשחת לבלע את הקדש ולהשחית ח"ו.. – זכרו נא כי גאוני קמאי יסדום, ממרן הבית יוסף200 ואילך, ומכל גאוני וצדיקי דורות שלפנינו להחיות בהם נפשות היושבים בארץ הקדושה הסובלים עוני ולחץ, בשמירת התורה והמצוה, והם בענים בונים את הישוב ומאדירים אותו בכל כוח ועוז, עליהם תחוסו אחינו ההולכים בתורת ה' אותם חזקו, חזקו ידיהם הרפות, אמצו ברכיהם הכושלות, ואל תאמר קשר לכל אשר ידברו בני האגודה קשר כי עד ארגיעה לשון שקר.

ראו נא אחינו ב"י הישרים כי אנחנו עשינו החובה עלינו להגיד לכם קושט דברי אמת ואין לנו כי אם ליחל לאלהי ציון, כי יחוס על עמו ויסתום פיות משטינינו ומקטרגינו והוא ברחמיו יסיר את היד הנטויה עלינו, כי אנו ליה ועינינו ליה!

ומרחמינו יהיו מרוחמים וישבעו אורך ימים בטוב ובנעימים ומהר יושעו תשועות עולמים. כעתירת מנהלי בית הועד הכללי201 הכוללות פרושים וחסידים פעה“ק ירושת”ו המצפים לישועה ולרוחה.

נאם אברהם יעקב שובאצקי; נאם זיסקינד שחור; נאם זבולון חרל“פ במוהרי”צ ז"ל;

נאם שמעון אלעזר כהנא; נאם מיכאל ברוך רייזעס; נאם אלימלך פערילמאן;

נאם יעקב רייפמאן;

העתק מכתב להרה“ג מוהר”נ אדלר רב בלונדון והמדינה הנשלח ביום ב' ח' שבט התרנ"ד

מכתבו היקר מיום כ“ג טבת לנכון הגיענו, ואדות עורך הצבי, אשר הרב ר' צדוק הכהן נ”י מפאריז חלה את פני מעכ“ת שיכתוב כי נשתדל להוציאו לחפשי, הנה כבר כתב לנו הרב הנז' בעצמו ואנחנו הודענוהו דברים כהויתם, וכן נודיע בקצרה למעכ”ת אשר נראהו כמתמיה מעט על המעשה.

כמה גדולים דברי חז“ל שאמרו “אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו” למקומו ממש, כי ברור לנו כשמש בצהרים, אשר מי ומי מגדולי חכמי ישראל אם היה עמנו ונמנה עם הבד”צ באותה שעה לא היה זז משם עד שתצא המחאה שיצאה מאתנו לשכך כעס וחימה ולכבות האש הגדולה אשר נשקה ביעקב על הדברים המוזרים שנדפסו בהצבי ואשר עד מהרה עשו להם כנפיים בקול המולה והגיעו ליד המבקר מטעם הממשלה שכן חובת העורך שיגיש לפניו את הגליון ברגע צאתו מהדפוס, וגם בעיר הוא נמכר למאות, עד כי מיום ט“ו כסלו יום התפשטו ברחובות ובשוקים, עד יום טו”ב בו יום צאת המחאה, כבר עלה ובא הדבר עד שרי הממשלה יר“ה, והם שאינם יודעים לשים כונים202 לדברי מליצות, קבלו הדברים וההתעוררות הנפרזה “לעמוד על נפשנו ולאסוף חיל” כפשוטן, ואנחנו כשמענו עד כמה גדל חרי האף וכי על הכלל כלו יצא הקצף וכבר יודעת נפשנו מאד יד כמה מדקדקים כעת עם בני עמנו, וגם על חטא יחיד נאסרו אשתקד הבנינים והקנינים ותקוני בתים והיינו חרפה לשכנינו ונפש רבים באה עד דכא על ידי האסור הנז' שהיה לפי שעה, ואמרנו אם אנו מחשים ומצאנו עון ח”ו אשר לא נוכל כפרו, כי יאמרו מתוך שלא מיחו נקרא על שם הכלל, ע“כ מצאנו חובה לנפשנו לצאת חיש מהר ביום טו”ב כסלו במחאה להודיע לכל “כי לא מלבבנו יצאו הדברים ולא בידיעתנו נכתבו וכי אין אחריותם על שום איש זולת הכותב” ובזה כבינו אש לוהט, שככנו אף וחימה מעל הכלל וגם מהכותב בעצמו הוקל העונש הרבה מאד ע“י המחאה, וכאשר אמרו השופטים שע”י המחאה הוסר החשד מרבים והוקל עונשו מאד, כי אינו דומה חשד יחיד לחשד רבים וכעת הוא חפשי עד יצא משפטו בבירות, אשר נקוה כי יצא בדימוס. ולע“ע הנה גם הרב הכולל דמדינת תוגרמה הרה”ג ר' משה הלוי נ“י היודע דעת הממשלה העליונה כשראה את דברי המחאה כתב לנו כי יפה עשינו דבר בעיתו* דברי הדו”ש מעכ"ת ומצפים לישועה ולרוחה וחותמים בברכה.

הצעיר יעקב שאול אלישר ס“ט בא סי' יש”א ברכה הי"ו שמואל סלאנט

(מקום החותם) (מקום החותם)


*כתה“ק נכון הגיענו מכה”ע הצבי עם מחאה הגלויה הניתנת מאת מעכ“ת העי”א, ותכף לקבלה מצאתי חובה לעצמי לבוא בדברים בכתב ולהציע את הענין רע ומר לכל שרי הממשלה הרוממה דפה לגלות חרפת נבל העורך מכה“ע הנז‘, הכל כאשר לכל בברור דבר דבור על אפניו, וגם אשר המה בחכמתם יפה דנו יפה עשו, דבר בעתו מה טוב, להודיע באזני השרים כי תמיד עיני ראשי עדתנו פקוחות על דברים כאלה, וה’ יהיה עמנו לעזרנו על כבוד שמו ולא נוציא תקלה מתח”י, כי לא דבר מועט הוא, וכו'203.

הכ“ד דברי מוקירם ומכבדם באה”ר ברוב עוז ושלום.

הצעיר משה הלוי

25.הודעה כללית.jpg

צילום של “הודעה כללית”


 

53. יודילוביץ לבן־יהודה

לב"י יקירנו וחמדה אחותנו

שלום וברכה

יום ד' חמש בבוקר י“ז שבט א תתכ”ה לגלותנו [תרנ"ד]

שמחתי מאד לקבל מכתב אתמול בלילה מהרב ר' ישראל הלוי, בזה הלשון אות באות:

“לכבוד אהובי היקר נ”י,

הבשורה הרעה באה לנו על כנפי הטלגרף ואם איננו נביאים ולא בני נביאים אמרנו מיד: זה הדבר אנשי בליעל אשר עשו כזקנים בימי אחאב ואיזבל, ויעידו לאמר: ברכת אלקים ומלך. הוציאוהו וסקלוהו וימות. וכל סבות הקנאה הגדולה ההיא הכרנו ולא תעינו, כי הם קנאים אבל לא לאלקים אך לבצעם, ועל דבר האיש הנקי אשר הלשינוהו על לא חמס בכפו, אל ידאג אהובי, כי כבר שלחו לאיש בריתנו בעיר ביירות לעשות ככל יכולתו להוציא לאור משפט ולהציג מליץ בין האמלל ובין דורשי החיים.

מה הטיבו אמרו רבותינו כי "לא חרבה ירושלים אלא מפני שנאתם חנם. על כן וכו' " – פה הוא מדבר לי דברים פרטים, שאינם נוגעים להענין. – הבאתי את הדברים באותיותיהם ובנקודותיהם בלי כל גרעון בקרבם, שמחתי עליהם עד אין קץ. מובן כי לכם מכבר, יש הידיעה הזאת, זה הכרתי אתמול במכתבך בשלשת המלים “גם הרוח משם טוב”.

ואני אומר לך באמת, פלא הדבר, כי כמעט כל המעשה עם הכרם (הצבי) עם הספרים (המחאות) עם החותם של אחאב (חותמות הרבנים) שאזבל (ריבלין) כתבה וחתמה בשמו (ריבלין הלא כתב) עם קריאת הצום של הזקנים (החכמים והממונים בעת עצירת הגשמים) שני בני הבליעל (ר' יוסף רוזנטל ור' אלטר מוכתר וחבריהם)204 שהלכו להעיד כי ברך אלקים ומלך. – זה פלא, זה כל כך מכון, זה כל כך מדויק, כמו לוא היה זה נכתב בפרוש אך למען המעשה של בני הבליעל האלה. ובאמרם “ליכא מידי דלא רמיזי באוריתא” צדקו מאד. ורק האפיקורסים שאינם מאמינים בשום דבר, רק המה מפקפקים באמתת החוזים. אבל באמת, פלא, עד כמה זה מכון! השוחט שלנו, אבי הבת שהיתה בסכות העבר בביתכם, המדברת בלשון הקודש כאחד האפיקורסים המדברת עברית. זה האדון זינגר,205 ספר לי עתה לפני עשרה דקים בצאתו מביתו לשחוט, ואני הייתי בחוץ מטיל, ויספר כי שלשום היה אצלו אורח מירושלים וישאלהו: מה בדבר ענין פלוני מירושלים, ומה אומר העם על קבורת האפקורסים ע"י הרבנים? ויענהו האיש: כי “קבורת הרבנים” יותר נאה לקרוא זה מאשר להפיך, כי בכל פוסתה ופוסתה, באים מכתבים להרבנים בחרפות וגדופים, ואף פרוטה חלוקה קטנה לא באה משום מקום. בכל הזמן הזה, וההמון מתרגש מאד נגד הרבנים, ולוא יכלו כעת להחרים את הרבנים כי עתה החרימום המון העם;…

“מלשינים” “מוסרים” “שקרנים” “כזבנים” וביחוד אם לא צדקו באמת. ומה שעוד יתר רע, כי בהמכתבים שבאים מחו“ל כתוב בפרוש: “לשלוח חלוקה, מעות צדקה, לאנשים מלשינים מוסרים, אין אחד מאתנו מסכים, ואנשי חובבי ציון סובבים בכל הבתים ושוברים את קופות ר' מאיר בעל הנס, ומשליכים אותם ארצה, וקוראים להם תועבה בפרהסיה, ורבנים מהאדוקים מצדיקים מעשיהם. ומי יודע מה עוד יעשו לנו”. בסגנון זה באים מכתבים למאות מחו”ל, “לבן יהודה ולחובבי ציון ביפו להיפך באים כספים מכל העולם בכל פוסתה ופוסתה מכל אפסי ארץ”. – את הדברים האלה דבר ירושלמי אחד להשוחט שלנו בלי כל הוספה מצדי. מובן כי לא צריכים חלילה להזכיר את שם שוחטנו בשום מקום לשום ענין, כי מטה לחמו נקל להשבר בין לילה,206 הוא באמת איש טוב. הנה הודעתיכם אני את כל אשר אתי. ואתם תענוני נא מכל אשר אתכם. והודיעוני אם קבלתם את מכתבי מיום א' (ע"י גרזובסקי) מיום ב' (ע"י הפוסתה תורקית) מאתמול יום ג' (ע"י גרזובסקי) וזה ג“כ ע”י גרזובסקי.

שלום טובה וברכה, שלום מאת צפורה, היא כותבת עתה את המעשה בשרגון ללמברג. שלום לכלכם וגם לאבותיכם היקרים, צר לי מאד כי לא יכולתי לכתוב בפרוטרוט להאדון יונאס, אכתוב בעוד יום יומים.

אחיכם דוד


 

54. יודילוביץ ליונאס

לידידי היקר האדון יונס

כ“א שבט תתכ”ה [תרנ"ד]

הכל נשלח להרקורדיר.207 כתב ידו ישוב לידו. אף כי אינני מבין כלל, מה כל הפחד והרעדה הזאת? הצריך אדוני יותר לפחד מאתנו? ובפרט שאין אדוני תחת שום ממונה ושום פקיד. ואיננו תלוי גם בנדיבים. ואם כן מה יעשו לו. לכל היותר עוד חרם. ואני מקוה, כי גם מהחרם הראשון לא יפסיד אדוני. כי גם שלשת חרמי בן־יהודה הביאו עד היום אך רוח ולא יתר – אבל את חפץ אדוני יעשו. והכתב יושב. אבל באמת, לפי דעתי, צריך אדוני בעצמו לכתוב לכל עתוני אמריקה. גם השרגונים וגם העברים, הנאמנים לציון. ולהודיע להם בפרוטרוט כל דבר, כפעם בפעם; ואם יחפוץ להעלים שמו, יודיע זה להעורכים, והמה בודאי יעשו רצונו. בעד השבת כתבו208 מאמריקה לירושלים ליד הממונים אין מה לפחד כלל. הן אין שם חלילה כל דבר נגד הממשלה. ומה יעשו בו? ידפיסוהו בה “שמש צדקה”209 בתשובות עליו? מה טוב ומה נעים! סוף דבר, אנחנו התקשרנו כבר, וידינו אסורות, עתה לענות לכל המכתבים להאנשים שכבר באנו עמהם בדברים באירופה, ועל אדוני, לקחת עליו אמריקה.

26.מינץ.jpg

משה מינץ

27. מכתב.jpg

צילום של מכתב מקורי


על אדוני, שם אינו חפץ בעצמו להיות השליח ימצא לו שליח אחר, איש כלבבו. מצעירי ירושלים, אולי יהי טוב לזה האברך “יקותיאל דיטש” או אחר. רק יהי זהיר מאד מאד בעת הבחירה – ובמי שיבחר יודיעני נא, כי גם אני מכיר מעט את פרחי הסופרים בירושלים, פלא כי טיקטין210 מחריש – ואולי גם אינו מחריש וכותב מצד הממונים מי יודע?

שלום להגברת ולהילדים

דוד

אקוה כי “חכימי ירושלים” יבא ב“הצפירה” ואם לא יבא ב“המליץ”.


 

55. בן אביגדור (א' שאלקוביץ) ליודילוביץ

28.בן אביגדור.jpg

ברהם לייב בן אבידור (שאלקוביץ)


“אחיאסף” הוצאת ספרים עבריים

מר ד' יודלוביץ

ווארשא יום כ“ו לחדש שבט שנת תרנ”ד

יפו

סופר נכבד!

את אגרותיך קבלנו במועדן. ומרוב טרדותינו לא יכלנו לענותך עד כה, ואתך הסליחה. הנבלה הירושלמית הרגיזתנו עד היסוד. ככל אשר יכלנו השתדלנו כי תכנס “הצפירה” בעובי הקורה ותדון ברותחין את המלשינים הירושלמים. גם ל“המליץ” כתבנו פעמים אין מספר (כותב הטורים האלה שלח אליו גם מאמר מלא מרורות על בעלי החלוקה בירושלם. גם מר שפ"ר שלח אליו מאמר בענין זה, אך כפי הנראה לא יודפסו גם שניהם)211 ועוררנוהו להרעיש שמים וארץ על עושי הנבלה, אך לדאבונינו נכזבה תוחלתנו מ“המליץ”.

מעט כסף אספנו פה ונשלח למו“ל ה”יוד. פרעססע" לטובת בן־יהודה. נבקשך אם לא יכבד ממך, להודיענו יתר הלך הענין, ומה מצב בן־יהודה וחותנו בכלל ובפרט. ומאד נודך אם תרגיע את רוחנו בדבר השמועה שבאה ב“ייד. פרעססע” בנוגע לאשת בן־יהודה, כי השמועה לא נכונה.

ברגשי ידידות וכבוד

בשם “אחיאסף” הוצאת ספרים עברים

בן־אביגדור


 

56. ברזילי לחבר באגודת “בני משה”

אח יקר ונכבד

כ“ג שבט התרנ”ד יפו

מכתבך מן ב' שבט בצרוף המכתב לידידנו ה' יודלאוויץ השגתי ומסרתיו לבעליו. לא טובה עצתך הפעם בדבר מחאת בני המושבות. לפי רוח המקום תביא חו“ש קללה חדשה, אבל בדבר הבקשה לגדולי הרבנים בחו”ל צדקת מאד. כן אמרנו לעשות – אם כי קשה מאד לאסוף חתימות – אך הגאונים היו מהזריזים וכל גדולי רבני המערב מדדו לחו“ר ירושלים כמדתם, האחרונים אמנם לא נתפעלו הרבה מזה על מכתב הרצ”כ212 התנחמו. כי אין החלוקה באה מצרפת. על מכתב הג' היילדסהיימר ענו אחרת אבל הטלגרמה שבאה מאמסטרדם213 מחרידה אותם למאד ותיכף ערכו מכתבים ומחאות כו' כו' שתוכנם נעלם מאתנו. אך בודאי יש בהם הקשר שפחדו מהמופטי (עיין הצפירה No. 272)214 ועוד פחדים נוראים כאלה המטוגנים בודאי שהמשכילים (חו"צ) המה הרשעים וריבלין פערלמאן215 וסיעתם המה הצדיקים. ומאחורי הפרגד שמעתי שהמכתבים האלה נערכ'216 בטוב טעם ובזהירות יתירה כי אחד מ“המשכילים” (כך הם קוראים לחו"צ בעת שמדברים בלשון נקיה) עוזר להם, והוא חריף217 ובקי בדברים כאלו. המשפט עוד לא נגמר וכלו עינינו מיחל לסופו. כי כל הענין הביא מבוכה בכל המעשים ובלבל את המוחות. ואם חלילה לא ינקה האיש תשאר חרפה גדולה על ישראל והמרעים ינסו שנית כחם על אחרים אלא שבפעם השניה יזהרו יותר ויעשו את הדבר בלחש ובלי מחאות…

ברזילי


 

57. יודילוביץ לחמדה בן־יהודה

29. סלוצקי.jpg

אברהם יעקב סלוצקי

חמדה יקרה,

[סוף שבט תרנ"ד]

חן חן! על מכתבך הישר והטוב באמת. נשלם מעתה איש לרעהו או לרעותו מכתב בבשורות טובות, בעד מכתב בבשורות טובות. ראשית הלא תראו את דברי סלוצקי אשר צרפתי פה בהעתקה קצרה. מכתבו ארוך מאד, אבל מן המעט שיש פה, תוכלו להבין די, מה שהוא ישפוך על הכלבים, הוא יגרד עצמותם עד יציאת נשמתם, ממנו לא ילקקו עוד דבש, הוא בעל עט נורא למלחמות כאלה, ודבריו גם נשמעים ברוסיה. טוב כי תשלחו לי, אם רק אפשר גם העתקת מכתב ר' צדוק להח“ב. וגם תודיעו לי אם יש מכתב להח”ב אם מסלפנדי, ומאדלר, ואם יש, לשלוח לי את העתקתם או לפחות תוכנם. צר לי מאד על אשר אתם עוזבים אמריקה.218 מה שאתם חושבים עלי באמריקה הנכם טועים מעט, הלא תדעו כי אני אוכל לכתוב רק למי שאוכל להאמין כתיבתו. אם כן אוכל רק לכתוב למינץ. אבל הריקורדער איננו בא להרבה מקומות בירושלים, ובפרט שאמריקה גדולה מאד. אולי יכתב הסופר הגדול האדון טיקטין הלא הוא שוטף את כל גליונות אמריקה, האמנם יחריש הוא? וכמדומני הוא מעט מראה לכם התקרבות ומלקק תחת שלחנכם ומדוע זה לא יעזור הוא מעט? משכו אותו להדבר אם תוכלו. הודיעוני אם קבלתם את “הכרמל” מלמברג? שם בנומר 5 היה מאמר מובן כמגליציני, אבל לכלבי ירושלים הוא טוב מאד. רק אני ירא בכל זאת לבל יגיע לידי המוסרים. כי יש שם על מה לסמוך להגביר המסירה. אבל פעלנו על כורת219 ויכין מאמר להגאליצינים להעתון הזה. זה מאמר נפלא בשרגון שכמוהו לא ראיתי מימי לטוב, ולצחוק ולקבורה. שם הוא מקבר את המוסרים באמת קבורה נוראה ואם האונגרים לא יחלו בפופלקציה220 לא ידעתי, אז הם חזקים מברזל. כן זכרתי דבר נחוץ “הפסק דין” של הקונסול. הוא תעודה רשמית לפטירת שנאתם להצבי.221 וביחוד כי כל שמואל הוא אוסטרי, ויראו כי השנאה נמשכת מאז, והא ראיה כי החכם־באשי שאין לו כל סבה לנטיות שנאה הוא כמעט לוקח את דבריו בחזרה. כנראה ממכתבו להאדון נ“ב.222 צר לי שאני לא אוכל בעצמי לבוא לפני הנמר ולהראות לו את היוד' פר' או את הוכנשר',223 כי אמשוך עלי חשד לא טוב. ילך לעזאזאל בעוד ימים אחדים נפטר ממנו כליל.224 אף כי אינני יודע אם השני יהיה יותר טוב. אבל לפחות אקוה, שיען שהוא פתי יוכלו אנשים טובים כהאדון נ”ב ועוד כאלה (אף כי אין) לפעול עליו לפסוע פסיעות טובות. ומה בדבר חתימות מהעם, ההישיגו? צריך לדעת זה, את פניהם כבר קדמנו. וכבר נעתקו גם מכתב סולומיאק225 וגם המכתב מב“י בדבר ב”מ (מובן בלי שמותכם) וישלחו בהעתקות רבות הקטוגרפיות,226 בכתב יהודה, לכל המקומות שיד ב“מ מגיעה. וזה להם קבר פתוח, שיוכלו להקבר בו כרגע חיים, יעשו חתימות מהעם! אין דבר! הודעתי זה כבר להרב רבי ישראל לוי, והוא יודיע זה להרב הגדול חותנו ר' צדוק והם רק יגרעו ירעו לעצמם. אולי תוכלו להודיע לנו מה טופס הכתב של ההצטדקות. נחוץ לקדם פניהם גם בטופס הכתב. אולי גם ישנו את הטופס אחרי זה. ג”כ אין דבר.

גם בדברי סלנט ביחס להלדסהימר שענה לשלוח הח"ב "כי הוא ידידו וכ' ". גם בהם נמצא חפץ לקברו: אין דבר. צריך להודיע לי ביחוד, מה ענה עליהם בכתב. חבל על אבוד דוד בומגרטן,227 הוא היה יכול לעזור עתה הרבה. בהיותו יוצא ונכנס להחורבה.228 חבל! הראיתם בהמגיד את השיר מן הילל בן שכר כמדומה לי בגליון 3.229 ובאותו גליון בעמוד האחרון בהערת העורך את ההצעה לקבל את בן־יהודה “לחבר נכבד” לכל החברות אשר בכל ארצות הכדור? הראיתם? חפצתי מאד לדעת מה אומרים על כל זה חכימי ירושלים! כעת שעה חמש בבוקר, צפורה ישנה. מה שהיא חולמת עתה אינני יודע, אך אתמול בבוקר חלמה כי קבלנו הצבי, ולמעלה בראש הגליון אצל שם העורך בן־יהודה היה נדפס באותיות מהודרות, בעזרם של חכמי ישראל הסופרים צדוק הכהן ועזריאל הילדסהיימר, בינשטוק, סלוצקי, סוקולוף, וניסים בכר. ותשמח מאד ואני הייתי ביפו. רק חלמה, ולא ידעה מה לעשות. איך תמהר להודיעני זה, ויצר לה מאד והנה באה עזר בצרה, כי הקיצה, אז אך הצטערה עוד פעם. מדוע זה חלום ועוד לא בהקיץ. שלם לכם, שלום רב. סליחה כי אקצר היום, כאשר יהיה איזה דבר טוב אודיע גם בטרם קבלי מכם מענה, ואם לא אחכה.

אחיכם דוד

… כן זכרתי, חפצתי מאד לדעת מה תאמרו אתם, ומה אומרים העם ומה אומרים המוסרים על מאמר “סתם סופר” בהצפירה נומר 1. אנא כתבו נא לי. ולכל שאלותי הטיבו נא לענות. אף אחת לא תעזבו בלי תשובה.

דוד

30. הצהרה.jpg

הצהרת החכם באשי (הרב יעקב שאול אלישר)


 

58. יודילוביץ לבן־יהודה

ב"י יקירי,

יום ג' ז' אדר א תתכ“ה [תרנ”ד]

צריך כי לא תעזבני גם אותי בלי איזה ברכת שלום לעצמי, מה שאתה שולח להם, ליפו, הם לא יוכלו כרגע לשלוח גם אלי, או שהם מראים לי זה ביום הששי בבואי אליהם, או שהם שולחים לי הדברים אחרי איזה ימים. וזה לא טוב, כי אני מאבד פוסתות ע"י זה.

אתמול קבלתי מכתבך אליהם מיום ה' משבוע העבר. יהודה מכין התרגדיה ואני עבדך הקומדיה, והכל יהיה אי"ה על צד היתר טוב ונאות.

קבלתי בערב הזה מיהודה “הודעה כללית” אחת. מובן כי אין אני מסתפק באחת. לפחות עשרה, לפחות ששה. אך מה אעשה באחת, האמנם אוכל לשבת ולהעתיק בכתב את הטנוף הזה פעמים אחדות? הלא אמרת במכתבך אליהם כי תשלחהו (את גליון “ההודעה”) נדפס בהערות,230 אם כן איה ה“הערות”, וזה נחוץ מאד, כי בלי הערות מכם, שאתם יודעים את העסק עד התהום ובקיאים בו, הערותינו אינם שוים ולא כלום, צריך לנו איזה הערות מכם ואנחנו נעיר מצדנו, מה שבכחנו להעיר, למשל אני העירותי מיד בקבלי את ההודעה: ארבעים ושמנה הערות, אבל בכ“ז ידעתי כי יש אשר לא קלעתי אל המטרה כ”כ טוב כמו לוא כתבתם אתם איזה הערות. סוף דבר צריך הערות אחדות מכם, ולי ביחוד לפחות ששה גליונים, להמגיד אכתוב היום.

שלום לחמדה, להילדים,

שלום דוד


 

59. מי לה' אלי 231

בע“ה פעה”ק ירושלים ת“ו בחדש אדר התרנ”ד לפ"ק

תרים בכח קולה עדת אל יושבת ציון

אל הרבנים הגאונים גדולי הדור, וכל נושאי דגל התורה והיהדות וחבת ציון, אשר בכל עיר ועיר מדינה ומדינה.

רבותינו ואחינו שבגולה!

ספר תורה שרויה בצער ואין מנחמה, ירושלם מר תבכה ואין מוחה דמעותיה! או אולי לא עלה שאון קמיה באזניכם? אולי לא שמעתם קול מחרף בקדש? קול גדופי פריצי בני עמנו העולה מתוך העתונים הסטים עקלקלותם ודאי לא שמעתם! ואשריכם שלא שמעתם, כי מי גבר ירא ה' שמוע בזילותא דרבנן באופן נורא ומבהיל כזה ולא יקרע בגדיו ולבבו גם יחד? אבל אם לא שמעתם עד היום, שמעו עתה, כי אין ב“ד ישראל רשאי לאטום אזנו משמוע נוראות כאלה, כמו ששנינו “שואלין את הגדול שביניהן ואומרין לו: אמור מה ששמעת והוא אומר והדיינין עומדים על רגליהן וקורעין ולא מאחין”, אף אתם דייני ישראל! קחו בידכם את גליוני כתה”ע וקראו במו את כל החרפות והגדופים אשר שופכו חינם על רבני ירושלים גדולי התורה והמעשה, על אנשים צדיקים ותמימים יראי ה' התגברו על תועבת נפשכם וגועל רוחכם וקראו את הדברים הנוראים מראשם לסופם, וקרעו בגדיכם, אבל לא בקריעת הבגדים לבד תצאו ידי חובתכם, כי עת לעשות לה' הוא, עת גם לקרוע לשון רשעה מחיכה, עת גם למלא פי רשעים חצץ, כי שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך אש ארצה להכין מדורה לגוילי ספר תורה, ולשים לאפר את לומדיה ונושאי דגלה, ובשביל מי? בשביל שוטים שקלקלו ונפלו בפח טמנו לנפשם; אוי לנו ואוי לנפשנו שכך עלתה בימינו! בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם, וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון, ואין דורש ואין מבקש! מפני שבושו חברים לספר את האמת כמו שהוא, לפיכך גברו בעלי זרוע ובעלי לשון.

רבותינו! אנו זקני בית דין אנו. למודים לדבר בלשון קצרה, פלוני אתה חייב! פלוני אתה זכאי! שפת פוליטיקון לא ידענו, ולשון ערומה רחקה מאיתנו, לפיכך נציג לפניכם את האמת ערומה כמו שהיא מבלי לעטפה במעטפות. – הידעתם (על מה) כל החרדה הזאת במחנה העברים? זקן אשמאי אחד,232 שעלה זה מקרוב ויטמא את ארצנו והכשיל תמימי דרך ביסדו בית אורחים כשר (?) לעוברים ושבים. התחבר לחתנו הנבל המוכר את האמת בעד נזיד עדשים, והולך ונובח ככלב שוטה על רבני ירושלים וחכמיה, על בלי תתם אל פיהו – כאשר יתנו לו אחרים בשכר הלולו וחלולו. – ושניהם יחד כרתו ברית להכרית אוכל מפי עניי ירושלם אלמנותיה ויתומיה, בשקריהם וכזביהם עד שעלתה חטאתם השמימה, ואל קנא מצא את עונם, והכשילם בלשונם ונוקשו בשינונם, כי הלשון קולמוס הלב, ומשנכנס יין פתנים של המינות החדשה, – אשר העטיפוה בשם “לאומית” – יצא סודם כי כל מגמתם לפרוק מעליהם עול שמים ועול…233 כאחד.

ואותו זקן אשמאי פטפט בלשונו המגומגם, כי שוא לנו לעבוד את ה' במעשה המצות, ומדוע לו לבדו העוז והנצח? “הלא יהודה המכבי הוא אשר הרג בחרבו את חיל אנטיוכוס, הוא אשר הצילנו מכף כל העריצים, לכן אך את שמו נזכיר לברכה, וכמעשהו נעשה גם אנחנו לעמוד על נפשנו ולהלחם בעד עמידתנו ותקומתנו”.234

ואפשר היו הדברים משתקעים במקומם לולא נואל חתנו השוטה להקדים המכה, בהדביקו מודעות בראש חוצות ועלי שער קרת ימים מספר קודם צאת הגליון י‘: “כי יכון העם לקראת הגליון הזה כי חדשות ונצורות בו”, ויהי ביום השישי בצאת הגליון שטו העם לאספו אל ביתם ויקראו את הדברים אשר ריח צחנתם עלה באפם ותהי העיר כמרקחה, עד שהגיע הדבר גם לאזני הממשלה, ויצא הקצף על העדה, אז נועדו אבות בתי דינים יצ“ו חכמים וזקנים בעלי מדע ובעלי נסיון ועט”ר הרב הג’ החכם באשי בראשם, ויועצו בתורה ויסכימו להלכה ולמעשה לשלוח דברים להממונה על הדפוס להגיד בשם הרה“ג כי אין אחריות הדברים אלא על מי שאמרם, ועם ישראל קדושים נאמנים עם ה' ומלך, ועל פי מאמרו שלחו הדברים הללו גם בכתב בחת”י הרה“ג החכם באשי נ”י מצד הספרדים והרה“ג הרש”ס נ"י מצד האשכנזים, וגם זה לא נעשה לשום כפיה ואיומים מאיזה צד שהוא, זולת לכפית הענין מצד עצמו ואיומו ויתר מזה לא נעשה מאומה, ואך שוא בדו להם האויבים מלבם, כי נרקמו תחבולות בסתר להביא את הנאשמים למשפט, וכל העדויות שבאו מצדם בפנה זו עדיות שקר המה, כנודע בעליל לכל באי שער עירנו. –

ובגלל הדברים האלה אשר היו נחוצים לשעתם לשכך כעס וחימה ולא הביאו נזק לשום אדם, כי אם אדרבא, הם גרמו כי הוקל העונש מהחטאים בנפשותם, וכמבואר מפורש בנוסח פס"ד235 שיצא מלפני השופטים, כי לפי מה שהתברר להם מהמחאה שהגישו הרבנים שדברי המאמר לא יצאו לפעולה על העם, לפיכך אין לכותבו ולעורכו אלא דין מדברים שענשם בית האסירים ולא דין פושעים בפועל שענשם עבודת פרך, מאז (עד עתה הנהו חפשי) יצאו חבר אנשי בליעל ומרמה לשום שרי התורה למרמס ולחלל, כבוד מצוקי ארץ בכחש ובכזב.

אולם! הידעתם את האנשים האלה? הידעתם מי המה? מה טיבם? מה מעשיהם? ומה כונתם? הבה ונספר לכם בשפה ברורה כי שפה אחרת לא ידענו. כאשר כבר אמרנו, לכן דעו לכם, כי הם הם אלו הנבלים הריקים והפוחזים אשר אחר הוטמאה נפשם בכל טומאה בהיותם בחו“ל, ויאמרו להתקרב אל הגויים להתבולל במו, רמזו להם היחפים באגרופיהם236 כי התקרבותם לזרא, באפם, ונהפכו פתאום ויהיו ללאומים שהוליכו אחריהם שולל רבים מבני ישראל ויעלו ויטמאו את ארצנו הקדושה בפחזותם ובמעשיהם המקולקלים, גם הם אשר לרגלם התאחזו הפריצות וחלול שבת בפרהסיה בארץ, הם הם אשר למדו את בנות ישראל לצאת במחולות של מצוה ושל רשות עם בחורי ישראל בראש כל שמחה,237 ונלוו עליהם גם מבני הנכר, הם הם האומרים לעשות את עיר יפו לעיר הנידחת בהקימם בה בית ספר238 לילדים אשר מוריהם יכחשו בפומבי לאל ממעל ועושים כל תועבה, הם הם אשר יחתרו בכל כוחם להפיץ תורה חדשה בישראל “כי אין יהדות אלא לאומיות”,239 וכל המודה בלאומיות וכופר בכל התורה הוא היהודי, והם הם אשר מראשית בואם לארץ סבבו בכחש את “ראש ועד הפועל” אשר לחברת חובבי ציון ויתעוהו בתוהו לא דרך, עד כי גרמו לו לאבד יתר מכדי מאת אלפים פראנק דמי עניים ואביונים של ישראל,240 ואחרי נפלו שמחו על משבתו ויבנו מחורבנו וידעו להביא המשוט בידיהם. והם הם העושים כל ימיהם בחגים על חשבון נדיבי עם אלהי אברהם תחת מסוה מזויפת של “חבת ציון” ו”לאומית".

אלה הנבלים המתקדשים והמטהרים, לא די להם חיל בלע אשר לא הקיאוהו, כי לטשו עיניהם גם אל קופת החלוקה להוציאה מידים אמונות המנוקות מכל מעל ובגד ולהביאה אל ידם! וכאן מצאו עילה לטהר זדון רוחם ולבוא למטרתם בפסלם במומם את הרבנים הצדיקים להשיא עליהם עון אשמה כי גנבו וכחשו ושמו בכליהם, אע“פ שכל באי שער העיר הזאת יודעים בצערם של תלמידי חכמים הללו במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים, אדרבא יגולו נא החשבונות לפני כל יודעי חשבון ונראה האם אפשר היה לממוני החלוקה לאכול בחמישים שנה מה שאכלו ממוני קופת החו”צ בשנה אחת.

ומה הוא המשפט אשר הוציאו עתה לאמור; “ראשי העדה היו לדלטורים”241 – והיתה התולדה מזה: “הבה ונהרוס מבצר הישוב אשר יסדו אבותנו רבותנו הקדמונים ונכרית עץ בלחמו, ונשמיד השארית הנמצאת להכרית אוכל מפי אביוני בת ציון” – מה יחס המשפט זה לזה, אשר נשיא יחטא וכל העדה יתמו לגוע ברעב? האם הממונים מחלקי כסף הקדשים היו באותו מעמד? ראו נא כי אך תואנה הם מבקשים בזה, – ועל עצם ההנחה הכוזבת הזאת הבה ונראה חשבון, מי המה הדלטורים? מי נתן את יעקב למשיסה ואת ישראל לבוזזים, אם לא הנבלים האלה במאמריהם ודבריהם, בחגיהם והלוליהם (כמעשה שהיה בנס ציונה והדברים עתיקים?) אם לא רעיהם ומיודעיהם נבלים כמותם אשר באמרם לנצל את ישראל הגישו בקשה לשער הגבוה למכור להם את כל חבל המדבר אשר מעזה עד גבול מצרים במחיר עשרה פראנקים כל דונם? אם לא אלה הנבלים בעצמם אשר תועבה עשו למכור נחלת זרים בתחבולות און ומרמה,242 ואשר בהודע הדבר להממשלה אסרה מכירת קרקעות לישראל כנודע, ורבים מבני ישראל התרוששו ושבו עד הנה לרגלי הפקודה הזאת? ענו נא זרים צבועים, אם אין בפינו נכוחה, בואו נא וטפחו על פנינו אם תוכלו, – ואתם בוש לא תבושו לקרוא את הרבנים הצדיקים בשם דלטורים, על אמרם להעביר סכנה מישראל? תמהים אנו אם עמדו רגלי אבותיכם על הר סיני כי מדחסיף243 כולי האי וכו'.

וידוע תדעו אחינו הנאמנים, חובבי ציון האמונים!

כי ענין הישוב אהוב וחביב על כולנו, ויושבי עירנו האוכלים להם העצבים לחם דמעה לחם החלוקה הדלה והבזויה שוטטים לילה ויום לבקש חיי עבודה, דרך שלשת ימים ילכו לעמול על טרפם אבל יבוקש ואיננו, והקיבה מבקשת תפקידה, וע“כ חביב עלינו הישוב חביבה עלינו העבודה, יקרה היא לנו החברה חובבי ציון, ועד כה על כל פשעי המתחככים בה להנאתם כסתה האהבה. – עד אשר הם התחילו בקלקלה ופרצו גדרות עולם בפרצות שאין לגדרם, ופערו פיהם וגילו את נבלותם לעיני כל – ותחת לאמר להרים כסונו, הרימו ראש בעזות נוראה, ועוד ידברו על הצדיקים עתק בגאוה ובוז, בשפת שקר ולשון רמיה. וע”כ, מצאנו לחובה להודיע הדברים כהוייתם דברים כפשוטם, למען ידעו חובבי ציון ההולכים בתורת ה' במה הם קיימים, וביד מי הם מוסרים ממונם, ועל מי הם סומכים וימהרו ויחישו לתקן לטכס עצה למסור הדבר הגדול הזה והרעיון הקדוש הזה בידים הגונות ולבבות טהורות וכמש"כ: “מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה”.

ואתם רבותינו וחברינו שבגולה! קומו למשפט לבשו קנאה, צאו לעזרת התורה המחוללת בידי פושעי עם, חמלו על דל ויתום אשר גנבים באו עליהם ושודדי ליל, לאכול שארם ועורם מעליהם להפשיט. הזריחו השמש על הגנבים האלה הבאים במחתרת לגנוב את לב בני ישראל ואת ממונם יחד, הראו להם כי עוד חי רוח ישראל סבא בקרבכם, וברוח פיכם הניסו את כל צלמי בלהות ושומרי נשף הללו לבל ירגיזו תמימי דרך ממנוחם, שיתו לבבכם בעוד מועד לדברי אמת וצדק הנכתבים בדם ובדמע מאת זקני בד“צ לעדת האשכנזים בירושלים ת”ו באים עה“ח ז' אדר תרנ”ד וחותמים בשלום וברכה.


נאם חיים יעקב שפירא שהי' מו“צ בקאוונא נכד הגאון הגדול מו”ר ארי' ליב זצ"ל

שהי' אב“ד בק”ק הנ"ל.

נאם שאול אחלנן בלא“א מ' אברהם ז”ל שאולזאהן.

נאם זבולון בהרצ“ה ז”ל.

(מקום חותם בד"צ האשכנזים)


 

60. בן־יהודה לאוסישקין

[אדר ראשון תרנ"ד]

מסירה חדשה, נוראה, גלויה, לא עלי בלבד אלא בגלוי על כל אלה אשר דבקה בהם “המינות החדשה” הלאומיות (לשונם) כי הם חפצים לפרוק מעליהם עול מלכות שמים ועול מלכות…244

31. הרב יעקב מאיר.jpg

הרב יעקב מאיר

עוד ביום הששי העבר נודע לי כי הודיעו לשר המערף245 כי בשבוע שלפני צאת גליון י' של הצבי הדבקתי מודעות שיקראו בצבי הבא אדות מלחמות. וימהר המערף וישלח להחכם באשי לבקש ממנו מה היא המודעה הזאת. וישלח החכם באשי לחכם יעקב מאיר להודיעו זאת ויבוא ח[כם] יעקב מאיר246 אלי לשאול מה דבר המודעה, וסוף סוף נזכרנו כי באמת הדבקתי מודעות בזה הלשון, קראו בהצבי שיצא ביום הששי אסון נורא, בתים נהרסו מאות הרוגים. הוה על הוה בספרד המלחמה העתידה. הוא מאמרו של…. [?] אדות המלחמה העתידה להיות. אחרי כן נודע לי כי כמעט בכל יום מביאים לפני מערף ליקוטים באופן שתבינו. והיום בא חכם יעקב מאיר להודיע שהדפיסו עוד דבר נורא אך החכם באשי לא אבה לחתום ושלח נסים בכר ל[חכם] באשי ויגש ממנו את הקריאה אשר אני שלח לכם פה. קראו והתענגו הלאומיות היא… [?] הדברים שבאו בהמאמר גלה הסוד שבלבנו ואך כל הלאומים שחפצים לפרק עול מלכות שמי[ם ועול] מלכות, כי חובבי ציון שביפו הם נבלים, גנבים וכו' וכו‘. שבית הספר חפץ לב[טל] התורה. שאתם בולעים חיל זרים וכו’. לא עת להחריש עת לעשות.

ידידכם בן־יה[ודה]


 

61. גרזובסקי לאחד העם

ח' אד“ר תתכ”ה [תרנ"ד]

לכבוד אחי הגדול היקר א' אשר גינזבורג שלום וברכת אחים!

אחינו ברזילי הלך ביום הראשון העבר לטנטורה עם דיזנהוף247 ואת הדר'248 לא אראה היום ואנכי חפץ לא לאחר את הפוסתה ואם כן הנני כותב את המכתב על דעת עצמי.

השגתי העתקה מההודעה הכללית אשר שלחו ממני ירושלים לאלפים. והנני שולח לך בזה את ההעתקה. את ההערות הנכרות לא אכתב עתה כי תמצאן בעצמך ואולי עוד אכתב לך הערות אחדות אך עתה הנני חפץ להעיר אזנך על דבר אחד. הם אומרים: “שכן חובת העורך להגיש לפניו את הגליון ברגע צאתו מהדפוס” והדבר אינו כן. המבקר צוה להעורך לשלח תמיד את הגליון לאחד ספרדי תג’ר שמו, והוא המבקר לספרים עברים פה, וכן נשלח אליו גם הגליון י' ביום ו' ט“ו כסליו. ביום הראשון טו”ב כסליו ותג’ר הולך ברחוב ולקראתו המבקר הראשי איזמאיל ביי בלוית יוסף רוזנתל. ויחל ה' איזמאל בי להוכיח את האדון תג’ר על כי איננו שם לבו אל משרתו וכו‘. וישאל האדון תג’ר: מה הדבר! – הנה הביא לי רוזנטל בשם החכם באשי והרב סלנט מחאה ובה נאמר כך וכך. ויען ה’ תג’ר כי הוא עדיין לא קרא הצבי הפעם. ויבאו כלם יחד לבית הספר ויתן המבקר לתג’ר את גליון הצבי ויקראהו האחרון ויאמר כי אין בו דבר. ויאמר רוזנתל: כיצד? וזה וזה? ומה זה לאסף חיל וללכת קדימה? ויען תג’ר: לא עסקך ‘זה’. אתה עשית את שלך ועלי עתה לתרגם אקחהו הביתה ואתרגמהו כצורתו. – כן ספר תג’ר לאנשים רבים וכן ספר גם לי. וכמדמה לי ב“י ישיג זאת ממנו בהסכמת הרשות ואז ידפיס את ספור המעשה הזה. לבד ההודעה הזאת הדפיסו עוד מכתבים שניים נגד ב”י והחברה ביפו. בודאי נשיג העתקת אחד המכתבים האלה.

יהודה גרזובסקי


 

62. יודילוביץ לגרזובסקי

י' אד“ר תתכ”ה [תרנ"ד]

יהודה אחי

הנה לך בחזרה מכתב ב"י. אני שמח כי החילות להבין שטוב לשלוח לי תיכף את הדברים וחן־חן לך. קבלתי את הפרוטוקול. אודיע להחברים ויעשו אספה. ומדוע תג’ר אינו חפץ ללכת. האם אינו יודע כי לא ילך חנם, צריך כי תרמוז לו, כי לא ילך חנם.

כבר הכינותי תשובות והגהות טובות לההודעה שלהם, אבל אני צריך להעתיק אותן חמש שש פעמים, והן לוקחות הרבה זמן, יש כארבעים ושמנה הערות וביניהן שליש ה“קול מהיכל” להעתון פעם אחת צריך שתים־שלוש שעות. לוא יכולת לשלוח לי מעט דיו הקטוגרפי כי עתה כתבתי בו אחד ושלחתי אליך והעתקת ואח"כ הייתי שולח להמקומות הנצרכים, וביחוד לסלוצקי להמגיד לאמריקה אחד, לדוקטור ליפה249 אחד וכו'. אבל להעתיק בכתב יד זה דבר נורא, זה עבודת ענק.

אם ילך הדיליזנס, ולא יבא גשם אלך ליפו.

דוד


 

63. יודילוביץ לבן־יהודה

י“ה [ט”ו] אד“ר א תתכ”ה [תרנ"ד]

ב"י יקירי,

מכתבך לגרז,250 ואלי מן י' אדר רק עתה בידי, כי לא בא ליפו כ“א ביום ראשון י”ב אד“ר. זה דבר אחד. כתוב ליפו, כתוב לי ולהם יחד, מי זה מקפיד? ורק אם אדע את הכתוב זה די. אתנו אין הרבה חדשות. רק מדוע לא בררת לנו, מפני מה חסרה, נעדרה, חתימת יוסי ריבלס על ה”הודעה הכללית" וספור המעשה מפי תג“ר באופן רשמי התשלח, התשיג. אם קבלת מכתבי מיום ב' (חג נקנור) מיפו? שם ספרתי לך בשורה טובה מדברי שיד. עלי לקצר ואתך הסליחה, אני כותב עתה לסלוצקי ולהמגיד. ואפשר שאכתוב גם למינץ. מינץ נעשה בעצמו העורך וגם המו”ל ל“הרקורדר” אם כן נצרכים לכתוב לו מז“ט, ובתוך המז”ט אכתוב לו גם עניני ירושלים. אבל מסופקני מאד, אם אצליח לגמור עוד להפוסתה של שבוע זה. – הכתבו מירושלים לאמריקה. מפה לא כתב איש. מלבד מה שכתבה צפורה למינץ את השיר והמאמר הראשון מאביכם ודי, ואני כתבתי מכתב פרטי גדול אליו ולא יותר.251 ואם אתם לא מצאתם שם, לכם, איש כלבבנו, לא ידעו באמריקה דבר. – דעו לכם. ועוד עתה הזמן לכתוב. מצאו איש כי יכתוב. אני חושב כי תוכלו להשיג את דיטש, טיקטין ואפשר רפאלוביץ, רק מצאו, ואיש נאמן.

שלום דוד


 

64. שפ"ר לחברי בני משה ביפו

[אדר ראשון תרנ"ד]

אחי היקרים!

את אשר היה בידי לעשות, כפי מדת יכלתי בחשכי שעות וימים מעתותי לעבדתי הספרותית, שהיא גם עבדתי למחית ביתי. עשיתי לדאבון נפשי שני מאמרים גדולים (הראשון בשם אימת מפגיעים – על אריות שבחבורה) והשני בשם מחלה נושנת שם הנני פורט כל דברי בעלי הישוב הראשונים אחרי גלות ספרד. – הבית יוסף, הר“ע ברטנורה, הרדב”ז המבי“ט וכו' על הממונים והכוללים וכו' וכו' ועד ימינו. – אך מה נעשה והדיפלומטים שלכם. כנראה מצאה ידם לגשת אל הבקרת או אל אחד מחבריה בפ”ב,252 – באופי זה או באופי אחר. הוא אסר לע“ע על הצפירה והמליץ לאסף דבר ע”ד המעשה. – העצה היעוצה היא להרבות בדברים במה“ע שבחוצה לארץ. ת”ל שבדבר הזה לא עמלנו לריק – והיותר חביב ונכבד לי. כי מה“ע האורטודוקסי הגדול Laubhütte אשר עורכו הד”ר מאיר253 ברגנשפורג שהוא מאמרכלי ופקידי אמסטרדם בכולל הו“ד גם הוא עמד בראש התנועה לטובת בן יהודה והעתיק את שני מאמרי בהצפירה אות באות. – ואל יהי דבר זה קל בעיניכם. הקונטרס נאד הדמעות254 קבלתי. עצתי לשלוח הקונטרס הזה לאלה האנשים: א. ברצו וא. קריסק בקיב. עקזעמפליארים אחדים לצבי פרילוצקי קרעמעניץ וואלינסקי גובערניא.255 – לכל גבאי הכוללים, אשר שמותיהם המה: בווילנא שמעון שטראשון,256 ושמואל לובצער. בפינסק שאול לעווי, ועוד אחדים אשר אודע ואודיע לכם ע”י אחינו סטאבסקי ולכל לראש שלחו לכל הרידקציות שבחוצה לארץ. – ולהצענזור בפטרסבורג – ועצתי אמונה כי כה תעשו לגייר את הצענזור הזה. שהוא מומר אבל ביהדותו היה חסיד מחסידי וואלין וניצוצי חסידות תחובים בו גם היום. שלחו לו גם כל הענינים אשר תדעו וגם המכתבים שאתם שולחים לנו. כי אליו יבאו בלי צענזור גם אם תשלחו בקרייצבאנד.257 והקונטרס נאד הדמעות ותעריכו לו מכתב לבאר לו. כי עומד הוא לימין הרודפים וכל זה ברוח קדושה ויראה. האדרעססא אליו. ישראל (גם בגיותו) לנדאו…258

… מרוב טרדתי לא אוכל להאריך והנני מברך אתכם ומודה אני לכם שהרביתם לברכני על דברים קטנים וקלים כאלה שעשיתי. ולו התאמצו כל אחינו לצאת ידי חובתם כי עתה לא נמצאנו במצבנו היום.

הנני אחיכם הכותב בחפזון כפלים כיוצאי מצרים.

ידידכם הנאמן

שפ"ר


 

65. מאמרו של יוסף ריבלין

32.ריבלין .jpg

יוסף ריבלין


עד צדק ישוב משפט259

ירושלים י' שבט

בתור קטיגור מדעת הקהל העמיד הר' שפ“ר למשפט הקהל במאמרו “ירא הקהל וישפוט” בהצפירה גליון 274, את “הרבנים” ו”הממונים" בירושלים בהשיאו עליהם אשמת “מלשינות ומסירות”, וכי המלשינות היא רק לנקום נקם “מאיש חרמם”, “ולהכות מכת פסיק רישיה את דבר הישוב”, ומלבד שהוא בעל דין, נעשה גם עד, והעיד בדבר שלא ראה ולא ידע. וסיפר דברים לפני קהל השופטים, כאיש אשר בעיניו ראה ובאזניו שמע דבר דבור על אפניו, וכה יאמר שפ“ר: “בהראות המאמר במה”ע מהר סופר מהיר אשר עליו יאמרו כי הוא כל יכול וכולל כל ‘הכוללים’, איש שידוע לכותב הטורים – שפ”ר – ולכל הבקיאים בעניני הישוב לחותר חתירות תחת ‘הישוב החדש’ ללכת לבית הרש“ס ויעורר רבים, כי יעוררו את לב הרש”ס לבל יעבור ע“ז במתינות, ושליח לדבר מצוה זאת יצא מהרש”ס ויבא להראשון לציון החכם באשי ויאיים עליו כו‘, ויעוררהו לכתוב מחאה ולהדפיסה כו’ ולהדביקה כו‘. והמחאה היא באור דברי המאמר בנטיה ידועה" כו’. ועומד ושואל: “איה מחאה קודמת לאשמה?” ועוד ועוד, עד שנעשה גם דיין, ודן את הדין לחובה, ובא גם לידי רוח הקדש, "כי להדברים האלה יצאו חוצץ הרבנים שבירושלים והממונים כו' ".

“שבו לכסא שופטי צדק” אקרא גם אנכי, אחד מהנתבעים לדין. “שמע בין אחיכם” כתיב, אסור לדיין לשמוע טענת בעל דין שלא בפני בעל דין חברו. וע"כ חובה עליכם להטות אזן ולשום לב גם לטענות הנתבעים, וידעתם כי אין כאן לא מלשינות ומסירות, ולא לנקום נקם, ולא להכות את דבר הישוב, ואין כאן לא ממונים ולא חלוקה, ולא התנגדות להישוב אף במאומה; אבל יש כאן הצלת הכלל, הצלת דבר הישוב החדש, והשבת חרון ושכוך כעס וחמה מהכלל וגם מהפרט. שמעו נא גופא דעובדא היכי הוי, מאיש אשר היה שליח בדבר הזה, ואשר כמו שמעולם לא יצאה תקלה מתחת ידו כן גם בדבר הזה, ועל כל דבר ודבר יש עדים ויש ראיות ברורות, שאינן קלוטות מהשערה ולא עד מפי עד – ויצא כנגה משפט צדק.

כותב הטורים האלה, הוא אשר שפ“ר מכירו “לחותר חתירות תחת הישוב”, (ומה אות? זו היא שאלה בפני עצמה), בהכנסו ביום א' טו”ב כסליו העירה, שני ימים אחר הראות המאמר בהצבי, ובא לא כפעם בפעם לבית הרש“ס, מצא אנשים רבים אשר באו להרש”ס לבקשהו להתיעץ על אדות הסכנה הכרוכה לכלנו בעקב המאמר ההוא, המעורר “לעשות גם אנו כמעשה יהודה המכבי”, “אשר חרף את נפשו”, ויהרוג כו' ויסך בחרבו “על כבוד עמו וארצו” “ושנוזל גם בקרבנו דם הגבור הנערץ ההוא”, “בעד ארץ אבותינו” “לעמוד על נפשנו לאסוף חיל” “ואז נברך ברכת שהחיינו” – וכאובדי עצות היו משוחחים בפלצות ובעתה, והרש“ס גם הוא היה נפעם ונרעש, וכה אמר לי: “הן כשעמדנו לפני הפחה לבקש על אדות היתר הכניסה, ועיני זלגו דמעות לפני כבודו, הלא ידעת מה שהשיב, כי מידינו זאת לנו (עיין כתבי העתים המעוררים לאמר, ‘שאו נס ציונה’ ‘נעלה ביהודה’ כו' ודומיהם), באמרו לנו הן כל כתבי עתיכם מונחים לפנינו. ואנכי השבתי לו שתי תשובות, האחת, כי אין כונת כה”ע כי אם לעבוד את האדמה ותחת ממשלת השולטן, וגם כי הלא מכה”ע מארץ אחרת הם באים. ושאלתיו אם מצא איזה עון בנו ובכל בני עמנו יושבי הארץ – ועתה – הוסיף הרש“ס לאמר בדאגה – במה נצטדק? אחר דברים כאלה שקשה לפרשם וקשה להולמם”.

ואנכי בראותי אז שהסכימו כעשרה אנשים ללכת לבית החכם באשי בהתלהבות עזה, אמרתי להרש“ס: מוטב שאלך אנכי ואשמע משפטו גם הוא, כי אמרתי שהספרדים אינם נלהבים כהאשכנזים, ונשמע בקר רוח מה בפיהם. ויהי כי באתי ביתה החכם באשי, ושם ישבו אבות בתי הדינים לעיין בדין אם לגזור תענית על הגשמים שנעצרו אז, ושאלתי להרה”ג החכם באשי, “אם קרא את הצבי”, ויהי כהזכירי את דבר הצבי נשמעו קולות מהיושבים בפנות הבית על דבריו הנוראים. ויקח החכם באשי את הצבי ויקראהו, ויתלהב באופן נורא וכן גם ראש בתי הדינים שישב סמוך לו, וכאשר הוסיפו אנשים מהיושבים שמה להגיד, כי כבר התפשטו הדברים גם בין העמים והשרים וכי כבר עשו רושם נורא, פלצות ובעתה אחזום במורא, באמרם: “הבמצבנו הנוכחי אין חסר לנו אלא דברי בלע כאלה שיוכלו להשיא עון אשמה על הכלל כולו ולהמיט שואה לא נדע שחרה ח”ו “. ויאמר החכם באשי להמוכתר האשכנזי אשר בא שמה: קום קח את הגליון – הצבי – והולך מהרה אל המבקר אשר מטעה”מ260 ובין תבין ממנו אם כבר יש בידו הגליון הזה, ואם הרגיש בו דבר תן לו בשמי את הגליון ואמור לו, “כי יען לא ישרו דבריו בעינינו, ע”כ הנני להודיעך כי אין איש זולתו יודע דבר ממנו, ואין אחריותו על איש זולת הכותב" – ואנכי כראותי שהמוכתר האשכנזי נעור ללכת בשליחות החכם באשי, אמרתי לו “קח אתך גם את המוכתר הספרדי ולא תלך בשליחות זו אתה לבדך” (וטעמי ונמוקי היה עמי בזה). ויקרא הרב “יהושע!” הוא המוכתר הספרדי, אבל לא היה בבית ויקרא להמוכתר האשכנזי ויאמר לו: “קום לך בשליחותי, כי אני שולחך” – וישתחו המוכתר ויצא, ואחר שעה או שתים אחרי שובו הודיע, כי מצא את המבקר יורד בזעף מלפני הפחה וגליון הצבי בידו. והמבקר אמר לו “הוי יהודים! זה מעשיכם ומחשבותיכם” ולא הניחו המוכתר לגמור דבריו, ויאמר לו “על דבר זה אני בא אליך בשליחותו של החכם באשי עם גליון הצבי, להודיע כי אין אחריותו על שום איש ישראל”. ויען המבקר ויאמר: “הן זה היום השלישי לצאת הגליון מהדפוס, ומדוע לא הבאתיו עד כה”? והשיבו, “כי ביום עש”ק ומכש“כ ביום השבת אין החכם באשי פנוי לקרוא בכה”ע" – ויאמר: “אם כן טוב איפא, אנכי אמהר להודיע גם זאת להפחה וארגיע רוחו הסוער” והמתין עד שובו, ויאמר לו “כי טוב ונחוץ שיתן המחאה בכתב ותהיה ידועה וגלויה לרבים” ויסר החשד, והקל מזה גם מהיחיד, כי אינו דומה חטא יחיד לחטא רבים בחשד כזה.

הרבנים הג' ואבות בתי הדינים כשמעם הדבר הזה, צוו לערוך המחאה והיא סתומה ולא מפורשת, ויותר יש בה כדי לפרש כונתה על עניני הדת שבעל המאמר לגלג במאמרו ההוא על התורה והמצוה. יראה הרואה אותה בעין בלתי משוחדת וישפוט; ובה הודיעו חותמיה “כי לא מלבבם יצאו הדברים המוזרים לכל אשר בשם ישראל יכונה ולא בידיעתם נכתבו”. עוד הודיעו בה הרבנים הג' “כי כולנו עבדים נאמנים לאדוננו השולטן” וכו', ונדפסה המחאה עם הדבקת מארקען כפי החק של כל מודעה, וכמה ממנה נדבקו? שמעו ואגידה לכם!: שתים בבהכ“ג הספרדים ושתים בבהכ”ג של האשכנזים, והאחת נמסרה להפחה, ומאין באה ההודעה הנפרזה לשפ"ר “כי נדפסת למאות ונדבקת בשוקים וברחובות”?

ועתה שפ“ר, אתה מרחוק העמדת שופטים, והיית בעצמך הבעל דין, העורך דין, העד, והדיין! וחרצת משפט עפ”י עדות עצמך “שרבני ירושלים וממוניה ויקיריה ואנשי המעשה וכו', המה בכבודם ובעצמם נעשו דלטורים ומלשינים ומוסרים מן השוק”. השמעו אזניך מה שהוצאת מפיך? איה אפוא העד אשר שמעת מפיו דברים שקבלת ממנו לעדות גמורה, והם שקרים וכזבים בדויים, והאמת הברורה שכל באי ירושלים יודעים אותה עומדת ומנסרת בקולי קולות, שאין כאן מלשינות, כי אם הצלה ושיכוך אף והסרת חרון וקצף מעל ישראל!

צאו וראו מכתבו של הרב הגדול ראש רבני תוגרמה בקונסטנטינופול, שהוא רחוק מירושלים ומעורך הצבי, ואין בו לא שנאה ולא קנאה, והוא בשני מכתביו: האחד מיום ט' טבת להגרש“ס והשני מיום י”ב בו להרה“ג החכם באשי דפה, כותב בנוסח אחד וז”ל…261 וכל כך למה, כי הוא בפנים ואתם מבחוץ, הוא יודע דעת שרי מעלה, ומבין ומאזין ומקשיב לכל דבריהם והשקפותיהם, ויודע עד כמה חייבים בני עמנו להתרחק מן הכיעור והדומה לו, וגם יחיד שעשה ורבים לא מיחו, אומרים: מתוך שלא מיחו נקרא על שמם.

וברייתא מפורשת לפנינו, ר' ישמעאל אומר: בשלש עשרה מדות התורה נדרשת “בגזרה שוה, בקל וחמר, בבנין אב, בפרט וכלל, ודבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא, בדבר הלמד מענינו, ודבר הלמד מסופו”.

ואשתקד ע“י חטאו של איש פרטי בעניני מכירת קרקעות נאסרו לפי שעה הקנינים והבנינים וגם תקוני גגות מן הדלף, ואף כי אחר ששה חדשים גברו חסדי הממשלה והותר האסור, רק בסייגים, בכל זאת טעם המרירות של חדשי האיסור עודנו בפינו וכמה בע”ב בעלי נחלאות גדולות הגיעו עד ככר לחם ממש, כי אין קונה עוד מפחד מעשים כאלה, וברור הדבר כי אם לא מהרה המחאה לבא, כי היו האסורים מתחדשים ומתחזקים, ולא מהשערה כי אם מן השמועה המפורשת ממי שיש בידם לעשות – הדברים אמורים!

ועתה שופטי צדק! הגידו נא אם יש גם אבק דלטוריא בהמחאה? ואם לא היו חייבים לעשות כן לטהר להשקיע אש גדולה אשר לא לחנם יגורו ממנה? ושפטו נא אם בצדק יצא שפ“ר ויעפר בעפר ויקלל ויחרף מערכת גאוני ישראל שני מאורות גדולים אשר שמם נודע בשערים זה רבות בשנים, והמה ב”ה זקנים שקנו חכמה ודעת ויראת ה' טהורה והנם מתונים במעשיהם ובדבורם וכ"ש בחתימות ידיהם, ועתה, כשהם הוציאו מחאה כזאת מתחת ידם ידעו את אשר לפניהם, כי הם תמיד מחליפים אמרים עם הפחות והסגנים ויודעים מה שהם שומעים מפיהם, ואיך הרהיב עוז בנפשו לתת אותם לגדופים כאלה, למלשינים ולמוסרים מן השוק? אוי לדור פרוץ שכך עלתה בימיו, והוא מדמה עצמו לישעיה הנביא אשר היה בירושלים והוכיח את העם על פי ה' ברוח קדשו, אוי לאזנים שכך שומעות!

ומי התיר לו לשפ“ר להכניס ברוח קדשו גם את ה”ממונים“; ממונים מי הביאם לדבר זה שלא התערבו בו כל עיקר, ודבר הישוב מאן דכר שמיה בענין הזה? כי אמר שבאו להכותו מכת פסיק רישיה! אמנם כבר הותר לסופרים להלבין פנים ודם נקיים להרשיע, ובפרט אם הם יושבי ירושלים, וגם בלי דרישה וחקירה, כאשר ראינו רבות, והננו נעלבים ולא עולבים, כי מי יקום לנו עם סופרים האומרים שפתנו אתנו ומי אדון לנו, אבל, כי יקום איש אחד לענות סרה ולהקים את הקהל לשופט, על פי עדות עצמו בדברים שלא ידע ולא ראה, כי רק אולי שמע ממי שנוגע בדבר, ולשום את ירושלים לשמצה ורבניה וחכמיה לגדופים עפ”י עוף הפורח באויר, זה לא שמענו כמעט בלתי היום.

ובנוגע אל כותב הטורים האלה אשר העיד עליו ה“ר שפ”ר כי הוא “חותר תחת הישוב החדש” לא לעדות הוא צריך, כי מעשיו הרבים אשר פעל ועשה בלי עצלתים והכרכים אשר בנה בעמלו זה חמש ועשרים שנה ואין לו מהם אפי' בית אחד, המה עדיו והם חיים וקיימים לעד ב“ה, וגם אדמת פתח תקוה מי היה מהקונים הראשונים262 ומי יסד החברה פ”ת? ויקומו נא אוהבי הישוב אשר בעה"ק וסופריהם מרחוק ויראו נא לנו באצבע מה עשו המה באהבתם? והנה אנו יודעים את מעשיהם ופעולותיהם, אבל מפני חבת הישוב החדש אנו בוחרים בשתיקה.

אלה דברי איש אשר תה“ל רבות כוננו ידיו בעה”ק ורבות פעל ועשה גם לטובת הכניסה, וב“ה מעולם לא יצאה תקלה מתחת ידו, וגם על אותו המכתב “קול מהיכל” אשר סופרו ורוב חותמיו כבר אינם בעולם, יצא כותב המכתב הזה במחאה גלויה על עמודי המליץ תומ”י263 – כי מאד מאד חביב עליו הישוב והעבודה וחותם א"ע בשם מחזיק ולא חותר, בונה ולא סותר.


 

66. גרזובסקי ליודילוביץ

אור לי“־ה [ט”ו] אדר תתכ“ה [תרנ”ד]

… מרוסיה לא טוב, הצנזורה אסרה על המ“ע לדבר עוד על אדות הענין הזה. התבין? ואיש יהודי איננו אשם, גם בהצפירה לא יהיה עוד דבר. דבר רע מאד, שפ”ר כתב שני מאמרים חוצבים אש ואין לו מקום להדפיסם. יש אולי לזה עצה. אך צריך, ישוב הדעת. טוב כי תבוא ביום החמישי הנה ולא תשוב עד יום הששי… ומה יהיה עתה עם סלוצקי? התוסיף לשלוח לו?…

יהודה


 

67. גרזובסקי ליודילוביץ

י“ז אד”ר א תתכ“ה [תרנ”ד]

דוד אחי

….. ב"י כותב לי כי הוא מכיר את הצנזור ה' לנדוי אך הוא חושב כי אולי אינו נאה לו לכתוב לו. אין דבר להיפך. אך לי לכתוב, אכתב לו כזאת היום. הוא מחכה היום או מחר להזמנה. יותר אינני כותב דבר. מה הוא כותב לך?

יהודה


 

68. בן־יהודה לברזילי

ירושלים אור ליום ב' י“ג אד”ר א תתכ“ה [תרנ”ד]

ידידי היקר ברזילי,

מדוע אתה נושא הפסוק עלינו ולא עליכם? מדוע לא העירותם אותנו על הצרך להשיג מהח“ב חתימה כזאת? אבל, באמת, אנו חשבנו אף ניסינו אם לא זה ממש, אך כעין זה, פחות מזה, ולא עלתה בידינו. בקשנו שהוא יכתב לפחות להקאימקאם בסטמבול המעשה כהויתו, כמו שספר לך ולנ”ב264 ולכל איש, ולא אבה, כי אמר: איך אוכל אני בעצמי בכתב ידי לעשות את עצמי שוטה לפני הבריות כי עשיתי מה שעשיתי בלי דעת עצמי אלא שפתוני אחרים? וכאשר בא מכתב אחד־העם בהצפירה265 הנה נסו ועמלו ר' יוסי266 וכת דיליה להשיג חתימה מהח“ב להכחיש ספור הדברים שבאו שם, ויאמר עליו כי יתרגמו הדברים לפני הפשה שמהם יראה הפשה כי הח”ב לא מאמון רוחו עשה זה אלא על ידי איום מהאשכנזים, ויבהל הזקן הפחדן וכמעט חפץ לתת חתימתו, אלא שנמצא שם ר' יעקב מאיר ועצר ויחזק את לבו. ממילא מובן שנתן לא יתן בשום אפן חתימת ידו שהדברים שבאו בהצפירה אמיתיים הם, ושכן היה מעשה, והאשכנזים יודעים זה, ועל כן כתבו במכתבם כי אי אפשר שהח“ב אמר כדברים האלה. ולמען תהיה בידינו ראיה שאין בה ספק חפצנו להשיג בכתב מהאדון תג’ר267 את ספור המעשה שספר הוא לנו כמה פעמים, ועל כן כתבתי ליהודה ידידנו בשבוע הבא לאמר לו כי ישתדל להשיג רשיון לבוא הנה. מה עשה הוא? הלך ושלח תלגרם לנ”ב כי הוא יבקש רשיון…[?] ונאנס ח"ב לכתב לו כי הוא אינו מבין התלגרם שלו הוא בקש שאם יבוא ירושלם יסור אליו מפני שיש ספק אליך ביד… [?] שחפצו להשיג משם. סוף הדבר, מהצד הזה אי אפשר לקוות, ובפרט שעל שאלה ומקום גבוה ענה המערף שהוא היה המתחיל בדבר, למען הראות קנאתו במלוא תפקידו.

מה יש עתה לעשות לקים אמתת הדבר? לנכון לא ידענו. על כל פנים אתה תוכל לבוא להח“ב לדרוש ממנו קיום דבריו, כי אין החי מכחיש את החי. אך בודאי לא יתן קיום בחתימה, ואם תספר הדבר ותקרא לעדים את נ”ב וי“מ268 ששמעו כאשר ספר לך הח”ב והם אחרי כן יקימו את עדותם. על כל פנים, ראוי אולי שתבוא הנה בענין זה, אך עוד אדבר מחר עם ידידנו נ"ב ואכתב לך.

ההזמנה מבירות כבר באה, אך עוד לא נתנה לי ועוד לא ידעתי לאיזה יום נקבע הדין. על כל פנים, אני עוד אמתין לתלגרם מידידינו שם ואז אשאלך. כנראה בשבוע הבא. עוד עלינו להכין פה איזה נירים.269 לפי דברי הטוען שלי שם, יש תקוה. הפוסתה לא באה, ומי יודע אימתי תבוא. מה חדש אצלכם? השלח יהודה את מכתבי האחרון בצירוף העתקת מעשה בית דין על גרינהוט270 לדוד ידידנו? אין לי ממנו שום מכתב. כתבו לי הכל בפרוט. אני מקוה לכתב לכם מחר עוד. המסר יהודה את מכתבי לב"ש?271 העשה בקשתי? כבר כלתה אצלי פרוטה מן הכיס והחנונים אינם מקיפים במעמדי עתה ועינינו תלויות רק להפרוטה במזומן.

שלום, שלום להאדון ב"ש, ליהודה ורחל, לדוד וצפורה, ולכל ידידינו.

ידידכם בן יהודה


 

69. שנ"ה יונאס ליודילוביץ

כ“א אד”ר [תרנ"ד] ירושלם

אוהבי וידיד נפשי מר יודילוביץ

שלום לך ולרעיתך הכבודה.

אני – ככל איש ישר שונא את השנוררים תכלית שנאה. לאמר: שנאת מות שנאתה! ופה ירושלים עיר הקדושה שרוב מנינה ורוב בנינה הם שנוררים. טעמתי ממנה מעט ע"י מקרה – שלא בקשתיה חלילה ונמצאה – והיא באמת קשה ומרה ממות! – ומי יתן והקיאותיה בטרם אלך ואינני.

והנה עתה עלי לעזוב את הארץ וללכת למקום שישאני הרוח לבקש לי מקום מוצא למחיתי בעבודה ועמל. ואנה אלך ואיפה אמצא אך אל סאלאנט יודע, ובפרט כי מצב הקאמערס בקאח“בי272 הוא בשפל המדרגה מעת גרוש מסקוא,273 ועוד היום כפי שנודע לי הם נעים ונדים. – לכן אחרי שנדעתם כלכם שכל מה שכתבתי בירושלים כתבתי רק מחובת האמת בלי כל טובת הנאה ובלי כל במה צדדית. מצאתי טובה בהקולוניות כתבתי, בבתי הספר כתבתי, מצאתי רעה בהמקום כתבתי, בהחלוקה – כתבתי וכו' וכו'. וכן אתם מבינים בטוב טעם שאנכי הייתי רק כמו סבה להתפתחות מלשינותם. ולולא אנכי כי אז מצאו תחבולה אחרת, ומסירות ומלשינות העמידו על היהודים ממקום אחר. ע”כ בעת הרעה הזאת אחרי שתקותי האחרונה היתה ג“כ לשלל להגנבים הארורים, שהוציאו עלי שם רע בפומבי למאכיל טרפות. אשר אמרתי אולי בזמן מן הזמנים אבנה ממנו ואוכל לכלכל נפש בירושלים מפרנסת בית מצאתי כי יש לי הצדקה לבקש מכם אהובי כתב מליצה לחוב”צ בכל מקום שהם שיקרבו אותי וישתדלו למעני להמצא לי אתגר עבודה לפי כבודי ויכולתי שלא אובד בעני כי בית אב אנכי מארבע נפש אדם.

לא יכולתי להרבות בדרוש, ובפרט שהוא אך למותר כי לאנשים כמוכם די המעט הזה!

הציע נא זאת לחכמי יפו, ואם ימצאו לנכון כי עפ"י הצדק והיושר ראוי לחוס על ימי זקוני ועל אשתי ובני הקטנים. –

יעשו מה שיוכלו לעשות ולא יתנוני לנפול.

אוהבך הנאמן שנ"ה יאנאס


 

70. יודילוביץ לגרזובסקי

[אדר ראשון תרנ"ד]

יהודה אחי.

ומה נהיה עם הזקן האדון יונאס? הנותנים לו את סכום הכסף ללכת לרוסיה, – או לא? הקבלתם את ספרי “נאד של דמעות” מרפאלוביץ? הנה פה מכתב אליו שלח אותו, אם עוד לא קבלתם, ואם כבר קבלתם, אין צריך עוד לשלוח לו מכתבי זה. תשיבנו לי באחד ממכתביך. השלח ב“ש את הפליטון היפה? תודיע נא להאדון ב”ש, כי הפליטון הולך מבית לבית בראשל"צ, ודופקים על דלתותי יום ולילה לבקשהו מידי – הוא כתוב כל כך נפלא עד כי גם שופטנא שאינו יודע כלל מי כתבו וחושב בודאי על אחד מאתנו גם הוא אומר כי הוא נפלא – פועלים רבים באים ודורשים את הכרמל וקוראים אותו בחשק ובהתלהבות. בבית בוריסנו274 קראו אותו בשבת שלש ארבעה פעמים. לפני כל מי שבא מחדש הביתה שנו אותו ושלשוהו.

ומה? הנקבל היום תלגרם? הנשאר האדון יונאס ביפו אולי תראהו, יכתוב נא לי אנה יפנה.

שלום לרחל, צפורה קצת חולה.

אחיכם דוד

33. מכתב.jpg

המכתב המקורי


(תוספת) יהודה אחי

המכתב שערכתי לרפאלוביץ הוא נחוץ מאד ובו “הכרמל” למסור ליד ר' שמואל סלנט ונצרך כי תשלחהו בלי עכוב היום או מחר.


 

71. יודילוביץ לרפאלוביץ

ראשון לציון יום ב' כ“ז אד”ר

א תתכ“ה לגלותנו [תרנ”ד]

ידיד יקר ונכבד האדון רפאלוביץ

34.רפאלוביץ.jpg

שמואל רפאלוביץ


כחודש ימים עברו, ואני מעלתי בכרתתך שכתבת לי בכ“ב שבט, לא עניתיך. אני חושב כי עבודתנו בחוץ לארץ נרגשת בירושלים. וזה הטעם שלא הייתי דיקן ולא עניתי לך מיד. הנך רואה ידידי, כי לא נחנו ולא שקטנו וגם לעתיד לא נחשה למען ציון וירושלים ועשה נעשה כל אשר ביכלתנו להוריד דומה את הרשעים הזדים שמתכסים באדרת שער למען כחש וקוראים לעצמם ממונים ורבנים. ואתך הסליחה, אני חושב כי הנך מרגיש שלא שכחנו גם את דברי “צפנת פענח” בכל פעם, והבאנו אותם בכל מקום שרק אפשר להביאם, ולהזכירם, וגם נצליח, כך נקוה. צריך מאד “נאד של דמעות”275 כחמשים העתקה (אקסמפלרים), מהר ושלח כרגע לגרזובסקי או לאיזנשטדט ביפו וע”י יד נאמנה, ובמהרה, והמה שלחום לאראפה ולכל המקומות היתר נצרכים ושם יפעלו הדברים פעולתם ולא יחטיאו המטרה, וקוה נקוה, אולי, אולי רוח והצלה יעמוד לעניי ירושלים ממקום הזה. תמהר ואל תפקפק הרבה, תשלח כחמישים.

לוא חפצת לכתוב לי פעם בשבוע את מעשה שבעת הימים למשל תרשום: יום א' כו' אד"ר קרה כזה וכה. יום ה' כזה וכזה, וכן הלאה, כי עתה עשית דבר טוב, וזה באמת קל מאד. כל דבריך שכתבת לי הכנסתים בתוך “ספר היומי”276 שלי, אשר אחד מידידי ידפיסהו בקרוב בחוץ לארץ. והכל מובא בשם “צפנת פענח”. והכתיבה באופן כזה שאמרתי לך תקל עליך מאד. הן לא נצרך לך שום דבר גדול לעשות רק לרשום יום יום את מאורעות הימים ודי – אף קונטרס אחד לפחות למעני לא שלחת לי עד עתה. כתוב ואל תתעצל לכבוד “עניי ירושלים” והצלת מעמדה המסכן מאת שודדיה ורוצחיה המפרים בה עמל ואון תחת מסוה הרבנות והממונות.

שלום לכל אשר לך ידידך מאד

דוד

הנך לך גליון “הכרמל”. קרא את הפליטון וראה שיגיע גם לר' שמואל סלנט והואיל נא להודיעני איזה רושם עשה עליו.


 

72. הח"ב משה הלוי 277

לר' ע' הילדסהיימר

ב“ך יברך לח' אדר א' התרנ”ד278

גראן רבינאטו די טורקיאה

כבוד הרה“ג הצדיק המפ”ו ד“ט279 לעמו ומעוז לאומו, כקש”ת ר“ק280 עזריאל הלדעסהימער נ”י ולשי“ש כי”רא281

רב נשגב!

זה כמה שרציתי להשתשע במכתבי, אולם מסיבת מחלתי האיומה לא יכולתי, ועתה הודות לה' שהחלימני וירפאני אבא במכתבי זה למעכ“ת, אודות שמזה ימים מכה”ע, אשר בערי איאורופה צועקים ע“ד ן' יאודה, עורך “הצבי” ובטח דמיתי שכת”ר יסתים פיות המשטינים על כבוד עה“ק ירוש”תו ורבניה מהדפסת מאמרים הנשלחים בפירושים בדאים על רזא דנא. ומי אשר מבנ“י לא ינתק מורשי לבבו בראות חלול ה' כזה. והיותר פליאה איך דנים דיני נפשות בלי חקירה ודרישה וגורמים קפוח פרנסת כמה עניים וישוב אה”ק ואין איש שם על לב פן ואולי המתנגדים דורשים לטובתם כדי לאחוז החלוקה על ידם וליקח להם את שבט הממשלה. אי לזאת אחלה פ“ק282 לסתום את השערוריה הזאת כדי שלא יתחלל ש”ש.283 כי מי לא יראה הרעה אשר יוכל לצמוח חלילה אם לא ימהרו כבוד הרבנים היושבים בערי איאורופה ועל ראשם מעכ"ת במחאה גלויה.

כי גדל צערי משונאי דתנו אשר מלאו פתחון פה לאמור שמאחר שרבני ירוש“תו עשו המחאה, קמו אחרים להצדיק דבר החוטא. והחיוב מוטל עלינו להודות את ממשלת טורקיאה יר”ה אשר אינה מניח לפתוח פה שונאי ישראל אפ“י כחודה של מחט. ואיך הרהיבו השולחים למכה”ע פיהם כפתחו של אולם ורק שנאת חנם מדבר מתוך גרונם והורידו את כבוד ראשי עם קדש הספרדים והאשכנזים בעיה“ק ירושלם תוב”בא בטחתי בגודל ידידותו וחסידותו שיעמוד לישע מע' הרבנים חברנו דירוש“תו ולסתום פי דוברי שקר ועל צדיקים עתק. ודי לחכם גדול שכמותו בזה ומ”ה284 תהיה משכורתו שלמה עא"כו.285

הכ"ד286 מוקירו ומכבדו המעתיר בעדו עתרת החיים והשלום

[חתימתו וחותמו של החכם באשי הר' משה הלוי]



 

73. גרזובסקי ליודילוביץ

[פתקה קטנה]

יום ד', כ“ב אד”ר א תתכ“ה [תרנ”ד]

דוד,

מחר יבא ב"י הנה. ללכת לביירוט.

יהודה


 

74. הידיעה על זיכויו של בן־יהודה

הצפירה, ב' דר“ח אדר ב' תרנ”ד, גל' 48

משפט בן יהודה

יפו, 24 פברואר (תלגרמה מיוחדת להצפירה). משפט בן יהודה כנוגה יצא ויצדיקהו בדין.287


 

75. אוסישקין לבני משה ביפו

8 במרץ 1894, יקטרינוסלב

אחים יקרים!

מז"ט לכם בעד פסק דין של בן יהודה וחותנו בקשתי להודיעני במוקדם האפשרי פרטות הפסק דין וכן אם יציא מחדש את הצבי או לאו; גם מדוע נסגרה החבצלת288 ומה יאמר פרומקין289 כעת לעשות? –

בדבר הממונים ותעתועיהם דעתי שאתם לא תתערבו כלל וכלל בדבר מפני כמה טעמים ועלינו להשתדל בכל עיר ועיר שכסף החלוקה ישלח ישר לירושלם על שם אחד או שנים מאנשים כשרים וישרים אשר מפני הרבנים ואביזרייהן לא יפחדו. כדברים האלה כתבתי להרבה עיירות ובפה כמדומה לי שיעלה לי זאת; אך זה כמה ששאלתי אתכם לקרא בשם אנשים כאלה בירושלם ואתם לא עניתם לי זאת. יוכל היות כי בקרוב יקראו הגבאים דפה אספה מנכבדי העיר להתיעץ בדבר הנ"ל ואינני יודע מה אציע לפניהם באין מכיר אנשים כאלה. מהרו בתשובה.

ההיתה אצלכם אספה מראשי המתעסקים, מי היו ומה החלטתם. הדבר כשהוא לעצמו טוב למאד ה' מאסלאנסקי כתב לי מבאברויסק ששם נמצאים חברים לאיזה חברה נסתרה290 אשר מר יעבץ הירושלמי עומד בראשה. היודעים אתם מהחברה הזאת, חוקותיה ופעולותיה?

והנני אחיכם בחבת ציון וירושלם

א.מ. אוסישקין


 

76. מתוך מכתב לשכת בני משה בוורשה

לחבריהם בארץ־ישראל

ורשה, י“ז אדר שני תרנ”ד

….. חן חן לכם אחים יקרים על אשר תעמדו מרחוק בדברי המריבה; האמת אגיד לכם: כי כל מריבה אפילו לשם שמים לא תוכל לקחת את לבנו; כי את בן־יהודה ועוד יותר את יאנאס לא נוכל לחשוב לגבורים, יען חטאו בלשונם ואין להם המשפט ללעוג על אמונה כל שהיא אפילו טפלה ביותר; לעג נתעב ונמאס הוא בעיני בתור כלי זיין נגד אמונה או רגש. וע“ד דברים רצינים כאלה נחוץ לדבר בכובד ראש, ואז הדברים נשמעים ונכנסים ללב. רבים ממיודעינו בעלי נפש, שאינם מאמינים כלל וכלל במלאכים, חשו כשרטת בלבם בקראם את דברי הלעג של יונס בהמאמר “מצות צריכות כונה”;291 אם אנשים מתאמרים למשכילים – נחוץ להם קודם כל לרחוש את מדת הסבלנות ולהוקיר את רגשי כל אדם – כ”ז שבן־יהודה וחותנו היו בצרה לא נתננו לבנו לזרות מלח על פצעיו, אבל עתה, שלשמחתנו, יצאו למרחב לא נוכל לכחד את הדברים האלה תחת לשוננו. ובדבר הבאת סדרים בהחלוקה – נשתדל לעשות כל מה שיהיה בכחנו.


 

77. בני משה בווילנה לחבריהם ביפו

העתקי מכתבים ששלחו נכבדים בוילנה.

[אדר שני תרנ"ד]

א) העתקה ממכתב הרב אייזיק ראבינאוויץ292 להרשמ"ס293 אשר שלח לו מצדו להעירו אל המעשים המכוערים של כותבי הפלסתר.

למעלת כבוד הרב הג' הגדול האמתי פאר הדור כקש“ת מו”ה שמואל שליטא טרם אענה אני שוקק לבוא לפני פאר הדור בהצעת דברים אשר אלמלי הם למורת רוחו ואולי גם ח"ו גם נגד כ' אבל כי ראינו לפנינו את כל הגולה במדורת אש ועשן [לא] נוכל לחשות והננו יראים כי תאכלנו האש הגדולה הזאת.

כי הנה לבד הענין עם בן יהודה אשר עדין לא פלטינן מיניה294 כי כל אחד מראה באצבע לאמר כי רבני ירושלים וממוני הכוללות נעשו מלשינים ודלטורים וכל אחד מדבר מזה בחמה שפוכה כמדבר מאומת שאי אפשר להוציא מלבם, הנה נתוסף בימים האלה הכתב אשר קראו אותו “מי לד' אלי” ושלחו אותו בכל גבול ישראל ושם ידברו תועה על כל חברת חו“צ ויתנום לכופרים פורקי עול מלכות שמים ומרמזים כי הנם ח”ו גם פורקי עול מלכות וכל הרואה ישתומם כי הדבר ידוע אשר רוב חו“צ הנם אנשים; ההולכים לתומם וגם הרבה רבנים גדולים וקטנים והרבה אנשי מעשה נמנו עמהם ויד גדולה להם בכל תפוצות הגולה, והנה קמו כולם יחד כאיש אחד לריב את ריבם, באמרם הנה מירושלים יצאה אש, משלוח ספרים בכל המדינה לחרפם ולגדפם ולשימם לכופרים ולמורדים ח”ו וע"כ עליהם לעמוד על נפשם ביד חזקה ורבים אשר אתם גדולים וטובים.

ובראותנו כזאת מהרנו לפטור מים295 טרם יתגלע ריב גדולה כזאת ואספנו פה הראשים מהם והפקנו רצונם כי תשקע הריב משני הצדדים ושלא יתבעו עלבונם אם רק מעלת כבוד גאונו שי' יחתום על המכתב הגלוי אשר דברנו יחד ואשר יטיב לשלחו הנה ויודפס במכה"ע.

ובאמת גם לבד זה הננו תמהים מה ראה היקר הר' ריבלין שי' לבוא בראש מכה"ע לריב עמהם ביד רמה הטרם ידעו כי אחד מהם ירדוף אלף כי המה הרבים ורבבה מהם ירדפו רק חמשה או עשרה מיקירי ירושלים ואם הצליח בידי ה' ריבלין למצוא מסילה להשיב ולחסום להם הדרך תמהים אנחנו על חכמים גדולים כמותם כי יעסקו בדברים כאלה האם לא יבינו שכל זה ישן לשעה חדא ועוד מעט ויהפכו הקערה על פיה וישוב הגלגל אל הבאר והיא לא תצלח כי כידוע פתוחים לפניהם כל השערים וכי המה ילחמו עמהם בדרכים כאלה?

וביותר הננו תמהים על זקני בד"צ שבירושלים כי גם הם שלחו לשונם חפשי ואמרו לקולמסם בכל מקום שתרצה תנוח ולא חסו לא על כבודם ולא על כבוד ירושלים ולא על מה יואמרו הבריות ויעפרו בעפר והעלו עשק עד לשמים.

אמנם עתה אשר כבר נעשה כזאת וכזאת אין עצה כי אם הדרך אשר בה בחרנו ובהיותנו מבפנים בודאי יבינו כי יותר הרבה מהכתוב כאן ראינו וידענו ויטיבו לעשות ולחתום על מכתב גלוי זה וישתקע הדבר מכל וכל והיה מעשיהם שלום וברכה לכל עם ד'.

וד' יאריך ימיו ושנות כבוד גאונו שי' ויראה בנחמה בעירו עיר ד' שמה והנני מכבדו ומוקירו כרום ערכו

אייזיק ראבינאוויץ

ב) העתקת מכתב ר' שמען שטראשון

גבאי דכולל ווילנא

ווילנא יום ג' י“ט אדר ב' [תרנ”ד]

כבוד ידידי הרב המופלג המשכיל צרור המדעים כ“ש מו”ה ש“פ296 ראבינאוויץ מצאתי פי לבקש מכבוד ידידי יקירי להשתדל להשקטת כל המריבות ולחדול מבוא בכתובים בכתבי העת במליצנות הרבה ללא תועלת וגרם תשובות נצחונות גם לא לתפארת וזונות מפרכסות זא”ז ומדוע זאת לנו להכניס ראשנו בוויכוחים כאלו למגן. וכן כתבנו לרב הגאון מוהר“ש סאלאנט להרבות בשלום ולצאת במכתב גלוי לבקש ולהזהיר לכל אוהביו ומיודעיו לחדול ממחלקת ובדברים נצחונות בזה”ל.

אחי ורעי הדורשים שלום ציון וירושלים שמעו לדברי היוצאים מלב נשבר ונדכה, אשר באו אלי הרבה מכתבים מאנשי שלומינו הצועקים הרבה על המכתב שיצא במחננו תוב“ב בחודש א”ר297 העבר הנקרא בשם “מי לד' אלי” אשר מרוב כעס ומרירות לב ממכתבי עמל יצאו הכותבים והרבו בדברים רבים ולא דקדקו בלשונם ואף שכונתם היו רק על המהרסים וכותבי פלסתר אבל שלחו לשונם בדברים בוטים וממלא יצא על הכלל והישוב והרואה דבריהם יכול לטעות הרבה כי על חו“צ יצא בכל אתר ואתר ועל העובדים בהקדש בפרט. וע”כ מצאתי לחוב קדוש לצאת ידי חובת והייתם נקיים לד' להודיע לרבים שהנני להצטער מזה הענין אשר בא לידי מחלוקת ועל זה יצא הרבה שקרים שלא כהוגן משני הצדדין והוא מבקש מכל שומעי דברי שמעתה יחדלו מריב כאשר שני הענינים המה נכבדים להחזיק לומדי תורה בירושלים ולהחיות אלמנות ויתומים וכן החיזוק להעובדים את אדמת הקודש ונוטעים נטיעות בהרי ישראל.

מבקש אנכי אשר מעתה יחדלו הקולות מהכא והתם בדברים שיש בהם לעז ולה“ר298 והוצאת שם רע על עניני הצדקות ושלא לצאת עוד במכתבי עמל ובכתבי העתים ובזה אברך את עושי הצדקה בכל טוב ובשלום והיו מעשה הצדקה שלום ומציון תשועת ישראל וכו' וכו' ע”כ.

ודרשנו וחלינו את הגאון לבל לשנות מדבר המכתב הזה כאשר נחוץ הוא מאד להשקיט את המריבות. ובאין תפונה299 – שימלא בקשתו וכן בקשתינו מאת כ“ה300 לעשות כן לכתוב לאוהביו ומיודעיו כנ”ל ובזה הנני דורש שלומו באהבה ידידו וידיד משפחתו.

הערות על המכתב המוסגר בזה.

א) הרב ר' שמעון שטראשון הוא ממונה על כולל ווילנא זה שנים רבות. ואף כי באמת הוא מצדיק את מעשי הפקידים יקירי ירושלים אבל הכצעקתה גדלה מאד וע"כ יענה אמן.

ב) הרב ר' אייזיק ראבינאביץ הוא איש מצוין מאד. איש סוחר ובעל הון ותורני גדול כאחד הגאונים הגדולים. ומלבד ידיעתו העמוקה בחכמת ישראל הנהו מן המשכילים הגדולים ובקי בחכמת העמים. כותב בכה"ע האנגליים אשכנזיים וצרפתיים.

ג) הרב ר' יעקב מאיר הנזכר במכתב הרב ראבינאביץ למר גאלדבערג301 (אשר בצירוף פיתקתו שלח לו בכתב דברים אחדים כפי ההעתקה) הוא שד“ר מכולל ווילנא וירחים אחדים בשנה סובב הוא ונוסע בערי זאמוט וליטא לקבץ הכסף של קופת רמבה”נ כמובן שונא הוא את הישוב החדש מעמקי נפשו. וכבר באונו ידיעות רבות מערים שונות כי השד“ר ר' יעקב מאיר ריגולער (היה רב בראגאלע) דרש על הבמה ברבים וספר בגנותם של עובדי אדמתנו הקדושה. וכי אסור לתת אף פרוטה להמסייעים לדבר עבירה. ואם הזאב הפך עורו לשה תמימה ומשתדל לפייס את אחינו חו”צ ולהניח את דעתם ע“י מכתבים מהגרש”ס כנזכר במכתבו של ר' א“ר302 אות הוא כי רוח ההמון בהערים הקטנות הולך וסוער וכנחל שוטף יהמה ויתגעש גם בלי עזרה מלאכותית ע”י מכה“ע והשד”ר כנראה ירא הוא לנפשו, שלא יהיו נאמנים פצעי האוהבים בערי הפרזות, וללחמו לבל תגרע ולא תתדלדל קופת החלוקה אשר בה תלויה פרנסתו ומקור לחמו. וקול ההמון כקול שדי. כי האמת נר לרגלינו והיא תורה דרכה.

ד) המכתב אשר יחברו לשלוח לשמואל סלאנט הותנה בינינו עם הממונים מפה כי יכתבו לשפ“ר והרשות בידו לפרסם במ”ע ועל כן העתקתו לפניכם בלשון אשר כתבו הגבאים לשפ"ר.


 

78. יוסף ריבלין ליחיאל מיכל פינס

35.פינס.jpg

יחיאל מיכל פינס


ב“ה, בקר של יום ה' בא' אדר [תרנ”ד]

לידינ' הרימ' פינס נ"י,

מזל טוב! ולכל ב"ב שי'.

תמול נתתי לראובן נוסח מכתב שהערכתי נגד הספרדים הצדיקים והחכמים אשר יצאו בעדות נוראה ובשקרים גלוים במע' המליץ נו' 48.303 ודא עקא, כי אם לגבי אנשים בני בליעל אולי היינו זוכים בדין. מי יקום לנו עם אלה המעוטרים ומעוטפים באדרת התורה והיראה הטהורה. ומה נענו אבתרייהו? וגם אמרתי לו שישלח לך חוברת שמש צדקה שעודנה בדפוס. למען תדע להערים מטעמים בסוף השמש צדקה ולכלול עמהם גם ענין הספרדים. ולענות כחשם בפניהם שאמרו שהרש“ס, פעם אומר על הת”ת שהוא מצוה הבאה בעברה וכו' ולעולם לא אמר כן ולא כתב כן. (ואני שאלתי על דבר זה מהחכם באשי מאין לו הדבר הזה, אמר כי כן אמר לו ר' מיכל הכהן!! ואמרתי לו הלא היה לי לבקשו שיראהו לו. ואמר לי. כי אמר שהוא בביתו – ) וכדומה שקרים אחרים. וצריך מאד לטפח על פניהם בכה"ע. אבל, תתלקח האש ותיקד עד שאול תחתית חו'. ומי יכבה. ואין את נפשנו לזה. אך בחוברת שמש צדקה שם נדבר עמהם. ודע מה שלפניך!

עוד עלי להודיעך. כי בשבתי תמול בביתי. וביתו של ר' יעקב מאיר ממולי. והוא חולה בעינו. ויהי יום אתמול כיום דין כי כבני מרון עברו דרך חלון ביתי לבית ר' יעקב מאיר. מן הבקר עד הערב. מצד הספרדים. רבים מחכמי ועדם וגבאי משגב לדך ושמשי הרב זה אחר זה רצוא ושוב וגם אייזינשטאדט עם בן יהודא יחד בהתלהבות עזה ראיתים כמה פעמים הולכים ובאים עוברים ושבים ומתלחשים.304 והבנתי כי דבר בליעל יצוק בזה. ולערב סיפר לי גיסך ר“ז יעבץ כי עפ”י ידיעות שיש לו. הי' המכתב “מי לה' אלי” ככדור דינאמיט לפוצץ הח“צ וכיון שראו גם הספרדים יוצאים חוצץ נגד האשכנזים. ע”כ החלו לבקש חברתם ואין לך מי שראוי ומוכשר לשדכנות זו כמו ר' יעקב מאיר. ועתה ברור הדבר כי זוהי המרוצה וההשתובבות של יום אתמול משני הצדדים המשודכים או העתידים מהר להשתדך. וזהו שידוך של ממון מצד זה (בהבטחה של אייזינשטאט ובן יהודה) ותורה ויחוס מצד זה. משל טוב! ואנחנו צריכים להתבונן על השידוך הזה היטב. אם הוא עת רקוד לנו ואיך שיהי‘. אתה קום קח את העט בידך. ושמח תשמח רעים האהובים כשמחך את הצד הראשון בהמכתב הראשון מי לה’ אלי.305 אך במיעוט הכמות ורב האיכות. אך את נפשו שמור. ולא לצאת בחרפות על אותו זקן מחכמי הועד שיהי' להם מה לתפוש. אך ידי סופריהם במעל. עליהם שפוך עברה וזעם. ועל הרב והועד להתפלא כי לא התבוננו וחתמו על שקרים גלויים כאלה. ולהוכיח כי לא ידעו ועל מה הם חותמים כי אם היו יודעים איך לא שמו לבם. כי אם נגלה אנחנו גם חצי ושליש טפח מסדרי חלוקותיהם. הלא יהיו דראון ח’ו לכל בשר. ואכן יען ברור לנו כמעט שלא ידעו על מה שחתמו אנו שמים הפעם מחסום לפינו.

והלואי שהיו באים רבנים גדולים חכמים ויראי ה' לבקר את הנהגת הספרדים. וסדרי חלוקותיהם. והנהגת האשכנזים וסדרי חלוקותיהם. ויתבוננו על מצב המקבלים האשכנזים. וכן ישימו לבם אל המקבלים מחובבי ציון. ואל כל מעשיהם. ואז יכירו וידעו למי בשת הפנים. ולמי הצדקה. ועכ“פ. עליך חובה. להעריך מטעמים חמים וקרים. צוננים ורותחים. לכבוד הזיווג היפה. ענבי הגפן עם סורי הגפן. וכל זה יהי' ברמז. כי עוד לא נודעתי אם הרב והועד התרצו להביא אל ביתם כלה נאה כזו אשר מכף רגל ועד ראש אין בה מתום. – אכן אם יחפוה בכסף סיגים. הכסף יאה'. ועכ”פ. הוה מהיר במלאכתך. ואם היית אתנו פה מה טוב. כי דברים שבע"פ איננו רשאים לאומרם בכתב. כמובן.

דברי הדו"ש ומצפה לתשובתו

הכתב יד אתה מכי’ר306

והי' למשמרת בתוך הקיר.

36. מכתב.jpg

צילום של המכתב במקורי


 

79. ברזילי לאחד העם

יום ו' כ“ב אדר שני התרנ”ד יפו

לאחי הגדול שלום! – לך לבדך

א) ביום א' הזה עליתי ירושלימה ואחרי שהתיעצתי עם מר בכר וחכם רבי יעקב מאיר (לזה האחרון עשו נתוח בשמורות עיניו וע"כ הוא עצור307 בביתו) החלטנו שאנכי ובן יהודה נלך להח“ב. וביום ב' בוקר באנו שנינו אליו אך תיכף נכנס אחרינו האיש נבון (היושב בהמגלש308 והיה בין השופטים המחייבים את ב“י ובעד ב”כ הוא נוטה אחרי הידועים309) כשבאנו אמר אלי הח”ב “הנני יודע למה באת”. בתחלה לא חפצתי לדבר באזני נבון אך אחרי כן נמלכתי כי עוד יותר טוב לדבר בפניו למען יראה כי אנו מבקשים רק את האמת וע“כ עניתי בפניו להח”ב “אם כבוד הרב יודע סבת בואי עוד יותר טוב”. ויאמר הח“ב “קראתי את ה”צפירה” מאמר “אחד העם”310 והנה הכל אמת לבד מה שכתבתי לו: שריבלין אמר שאם לא אחתם על המחאה יחתמו המה לבדם ואז יריעו לי רעה גדולה. כי באמת לא אמרתי זאת רק חששתי בעצמי שמא תצא מזה רעה אם יעשו זאת“. “טוב – אמרתי – תן נא לי תעודה כי כל הדברים אמת מלבד הדבר שהזכרת “בודאי אתן – ענה הח”ב כי האמת לעולם עומדת ומי שאמרתי לא אשנה”. שמחתי מאד לשמע זאת מאתו ובן יהודה דבר אתי הרבה ובתוך זה שאלו מתי יצא ה”צבי" וגם נתן לו עצות איך למהר הדבר. גם ספר לנו ששלח להח“ב בקושטא את ה”מליץ" 48.N311 וכי הוא בטוח שגם הח“ב מקושטא ישמח על הועד שמציע איש יהודי ועוד ועוד. כן דבר ע”ד האיזראליט 19 .N 312 המצדיק את הרש“ס וריבלין ואומר שם: כי הח”ב שלח את המוכתר לראות אם המעריף (שר ההשכלה) כבר יודע מזה המאמר יגיד לו שלא בדעת הרבנים נעשה הדבר ולא בל יגיד. וכל סגנון הענין הזה מתאר את הרבנים כמו חונפים להממשל וכנראה לאוהבים בשעה שאין ברירה ולו יגלו דברים כאלה ירעו להח"ב בפרט ולעם ישראל בכלל כי האנטיסמיטים יאמרו ראו איך רבני היהודים מתהלכים עם הרשות.

כאשר גמר כל השיחה אמרתי להח“ב אם כן תן נא תעודה כי כנים דברי בהצפירה וחתֹם על הנוסח שכבר ערך האדון בן־יהודה ויענה: עלי לראות בתחלה את הצפירה ואז בעצמי אערוך את התעודה וע”כ בא נא מחר והבא לי את הצפירה. בכלל אין הח“ב עושה דבר אלא אם נמלך בח' יעקב מאיר שהוא באמת איש נעלה וחובב עמו בכל לבבו אבל דא עקא כי על “להרע” הוא שומע לכל וביחוד לבניו שאין להם כל מושג מענינים הכלליים. (כ"ז ספרו לי אנשים נאמנים). ביום השלישי בבוקר באנו: אני וב”י אל הח“ב והצפירה 279.N בידנו ויקח מאתנו את הגליון ויקרא בו כרבע שעה ואחרי כן קרא ברגז: כיצד אתה אמר “שהח”ב מכיר עותתו” השבתי לו והאם אינך מכיר טעותך אנכי אחזתי אז במלת עוות כי באמת היה בזה עוות. אחר התימו לקרא אמר “הכל אמת מלבד מה שהערתי אתמול אנכי אערוך בעצמי הסגנון ואתה תחתם: כי כך שמעת ממני ואנכי מעיד כי כן דברתי” הסכמתי גם לזה. א“כ אמרתי הטיבה נא לערוך הנוסח. ויענה הח”ב הנני יושב היום בתענית בשביל יאר“צ313 של מר אבא וע”כ נחוץ לדחות הדבר למחר. ובעל כרחי הוכרחתי להשאר ליום מחר.

בערב היינו אצל ר' החכם יעקב מאיר ואמר לנו שהח“ב כבר שלח לו להראות הנוסח האומר ממש כל מה שנאמר בהצפירה אבל הסגנון לא הוטב בעיניו ולא נאה לח”ב לכתוב בסגנון כזה. ע“כ השיב לי הנוסח ואמר לו שיחתם על הנוסח שערך ב”י ואם ממאן לחתום בעצמו וחתם מזכיר הועד שלהם והב“ד יקיים חתימתו. אנכי היודע ערך מזכירי הכוללים מאנתי בשום אופן בזה ואמרתי לר' יעקב מאיר, מוטב לי לקבל איזה סגנון שהוא בחתימת הח”ב מאשר הודאה גמורה מהמזכיר. ואחרי שקלא וטריא נחלט שמחר בבקר נבא לרבי יעקב מאיר והוא ישלח אתנו את חתנו להח“ב או ישלח את אחד החכמים להביא הכתב. ובאר לנו מצב הח”ב וכי לא נעים לו שיודע בכולל האשכנזים בקורנו בכל יום בביתו וביחוד הוא ירא שלא יגוללו עליו חשד…

ביום הרביעי בבקר באתי עם ב“י לרבי יעקב מאיר ואמר לנו שהשמש כבר היה פעם אצלו והביא לו הנוסח שכתב הח”ב בעצם ידו ואם הוא טוב בעיננו נכתבו בכתב נקי ואייזענשטט יחתם עליו. קראנו הנוסח (שהוא אות באות כפי הכתב המונח בזה) ואחרי שכבר קצה נפשי לכתת רגלי הסכמתי לזה והלכתי עם ב“י לה' בכר והראינו לו הנוסח והוטב בעיניו ומסרנו אותו לאחד מסופריו וכתבו בכתב רש”י והלכנו משם לרבי יעקב מאיר וחתמתי בפניו ובפני שמש הח“ב על הכתב ומסרתיו לר' יעקב מאיר והוא מסרו להשמש ואמר לו שבחצות היום ישיבו לידי בחתימת הח”ב. ובאמת כשבאתי בשעה 12 מסר לי הר' יעקב מאיר את הכתב המונח בזה בח' הח“ב. אך בקראי את הדברים שכתב קודם חתימתו “אמת כן היה שאמרתי אותו יום ולא כמ”ש במ”ע הצפירה נאום וכו' “. נתעוררתי מאד וצעקתי הלא הוא מאמת כל הדברים וכיצד הוא אומר שלא כהצפירה וכי בכל הדבר לחרפה אחרי שהוא מודה בעצמו כי הכל אמת ואיך זה הוא אומר שלא כהצפירה ור' יעקב מאיר הודה לי ואח”כ החליט להוסיף שתי המלות “שלא בדיוק” וא“כ הנוסח “אמת כן היה שאמרתי אותו יום ולא כמ”ש שלא בדיוק במ”ע הצפירה"314 ושתי המלות האלה הוסיף ר' יעקב מאיר בכתב ידו וקבל אחריותם עליו.

ב) משפר השגנו שני מכתבים המאיצים בנו לשלוח תעודות ופקטים והנה דעתנו בכל הענין הנך יודע כבר וע“כ לא חפצנו לשלוח תעודת הח”ב ישר אליו. ביחוד לא נעים לי לצאת גלוי בשמי מפני טעמים רבים ושנים מהם: 1) הדבר ירע מאד בעיני אחי ואחדים מבני משפחתי החיים בדעות דור הישן; 2) אבי זקני בנה את החלוקה ואבי אמצה אף התפרנס מאתה וקשה עלי לשדות קלת בבירא דשתיתי מיא בימי נעורי אם כ“ז קלקל כל חיי; 3) עבודתנו לבנות ולא להרוס וביחוד אני מרגיש מעל לכל הריסה. בכ”ז הנני מוסר בידך התעודה ועשה כחפצך הדפיסה כולה או מקצתה. על דעתי צריך לשלחה להצפירה ולהמליץ בצרוף מאמר קצר והמול“ים בעצמם יעידו כי יש בידם תעודה מהח”ב המאמתת בכלל דברי אחד העם בהצפירה שהאשכנזים בכלל וריבלין בפרט היו המעוררים בדבר. אולם כאשר אמרתי עשה כחפצך, לשפר הנני שולח מעט פקטים מה שאוספים בעדנו בירושלים. בכלל אנו מסכימים לדברי איש יהודי315 שישלחו לפה ועד מחו"ל לסדר הדברים אך לא רק מרבני(ם) כי אם מכל המפלגות…..

והנני אחיך המכבד ומוקירך כערכך הרם.

ברזילי

…. אבקשך להשיב לנו את תעודת הח"ב אל הארכיו.


 

80. הצהרתו של הח“ב ר' י”ש אלישר316

ב"ה

היום הזה באתי לכבוד הרה“ג ראשון לציון חכם באשי נ”י ושאלתי את פיו האם אמת הדבר שמה שכתוב במכה“ע הצפירה נומי‘317 בחתי’ אחד העם שיש במאמר ירא הקהל וישפוט דברי שקר וכזב בשם כבודו או לא. וישב יש דברים שנויים ממה שדברתי אני ובקשתי ממנו שימחול ויחזור לסדר כל הדברים כמו שהיו שדבר לי ואפשר יש איזה דברים שלא הבנתי יפה, וכה היו דבריו אחר – שחכינו לר' יוסף ריבלין שעה אחת ובא השמש שלו ואמר שהוא חולה, וכו', אמר לי הרה”ג חכם באשי נ“י לא אדע מה לעשות – במעשה הזה כי אני היתי שליו בביתי ולא קראתי מ”ע הצבי, וביום א' בבקר בא אלי ר' יוסף ריבלין נ“י והמוכתר ושאל ממני קרא כבודו הצבי ואמרתי לא קראתי, והוציא מחיקו המ”ע הצבי וקרא לפני המאמר מצ“כ וגמר הקריאה ואמרתי לו מה יש! ואמר שיש בו דברים נגד הממשלה הרוממה יר”ה, ובאותו פרק נמצא בביתי הרב ראב“ד מקו'318 מזקני העדה וגם הוא הסכים שיש בו דברים נגד הממשלה והתחיל לצעוק גם הוא, וחזרתי לקרותו אני וראיתי שיש בו דברים שמשתמעי לתרי אנפי, ואמרתי להמוכתר אשכנזי שילך הוא לעארף ביק יר”ה ויתן ידיעה מהמ“ע הזה שאין אחריות הדברים עלינו יען שהמוכתר ספרדי לא היה פה מצוי, ואחר חצי שעה בא השמש של הרה”ג מהר“ש סלאנט נ”י והביא המחאה319 כתובה ובקש ממני שאחתום בה והחזרתיו בלא חתימתי – ואמרתי לו למה צריך לעשות מחאה תאמר שכבר נתננו ידיעה להממשלה יר“ה, ואחר חצי שעה שהלך השמש בא ר' יוסף ריבלין נ”י והמחאה כתובה בידו ומצא בביתי אסיפה של רבני הספרדים בעד עצירת גשמים, והתחיל לדבר בקצף למה לא חתם כבודו על המחאה, הלא ידע כבודו כי הידיעה לבד שהודענו לא יספיק להציל אותנו מחשדה כי ידינו במעל עם עורך הצבי וצריך כבודו להקדים פני הרעה הנשקפה, ואמרתי לו תניח המחאה אצתי עד שאתישב בהסכמת הרבנים זקני עדתנו היושבים פה, והלך ר“י ריבלין ודברנו בינינו והוסכם דעת כל האסיפה שמחויב אני לחתום אחר כי הרה”ג מהרש“ס נ”י הוא נתין ממשלה אחרת והוא מבקש לתבוע עלבון הממשלה יר“ה כ”ש כבוד הרב חכם באשי שחיב לבקש כבוד הממשלה הרוממה יר“ה, ואם לא יחתום יביא עצמו לידי… ואז חתמתי בהמחאה בחתי' ובחותמי ושלחתיה להרה”ג מהרש“ס נ”י, עד כאן הגיעו דברי הרה“ג ראש”ל חכם באשי נ"י ונתן לי רשות לכתוב הכל בשמו.

ירושלים ת"ו יום ד' כ' אדר שני שנת ה’תרנד

יהושע אייזנשטאדט

אמת כן היה שאמרתי אותו יום ולא כמ“ש שלא בדיוק320 במ”ע הצפירה הנז'

[חתימתו וחותמו של החכם באשי ר' יעקב שאול אלישר]


 

81. ד"ר שטיין לאחד העם

יום כ“ח אדר ש' [תרנ”ד]

לאחינו הגדול שלום וברכה!

היום בא בן־יהודה מירושלים, והדבר הוא כי האשכנזים באו אל הח"ב ויבקשוהו או גם הזהירוהו כי לא יעשה כדבר הזה. ובאמת כנראה גם הוא חפץ כי ידפס המכתב ועליו היה די כי יכל יוכל להראות לריבלין כי שלח דפשה ליפו ויקבל תשובה כי כבר נשלח מאמרו. ובכן עתה תוכל, וצריך להדפיס המאמר כלו כאשר הוא. בלא ספק יכתב לך גם בן־יהודה בעצמו את כל הדבר כאשר היה…

ברגשי כבוד ויקר אהבה ואחוה

הראש ד"ר שטיין


 

82. הודעה פרטית321

עוד הפעם מוצא אני עצמי מחויב להתגבר על גועל נפשי וללכלך עטי שנית ברפש ירושלמי, כלומר, בדבר המלשינות הידועה.

לפני ירחים אחדים תיכף כשנודע בקהל כלל הדבר, אך לא פרטיו, פרסמתי ב“הצפירה” נו' 279 ש“ע) מכתב אחד מא”י, שבו הודיע כותבו, איש נכבד ונאמן,322 את שיחתו ע“ד הענין עם הרה”ג החכם באשי מירושלים, ומתוך השיחה הזאת למדנו שני דברים: א) כי מחולל כל הרעש אחד מראשי הכולל האשכנזי ולא החכם באשי, אשר רק לו נאה ועליו החובה לעמוד על המשמר ולהציל את העדה מסכנה, אם ישנה באמת; ב) וכי גם המחאה, שיצאה אח“כ מאת הרבנים, יצאה מבית־דינם של האשכנזים. והחכם באשי חתם עליה את שמו לא מרצונו הטוב ומפני שמצא באמת צורך בדבר, כי אם רק מיראה, פן יעלילו עליו אח”כ, שבני ארץ אחרת חסים על כבוד הממשלה יותר ממנו.

37. אחד העם.jpg

אחד העם


כמובן, לא יכלו הדברים האלה גם שניהם להניח דעת “מנהלי בית הועד הכללי דכוללות אשכנזים פרושים וחסידים המצפים לישועה”, וימהרו להדפיס להפיץ בישראל “הודעה כללית”323, שמטרתה היא להכחיש את שני הדברים ולהוכיח כי “עורכי כה”ע מלאו את גליונותיהם בדברים שקבלו מבני אגודתו של עורך “הצבי” ומקבלים דבריהם כדברי אמת ודבריהם מלאים דברים בדוים מראשיתם עד אחריתם". ההכחשה הזאת (אשר באה אחר זה, כמדומה לי, גם “בהצפירה” עצמה מאת אחד ממתי סודם, אך אין הגליונות ההם עתה לפני) עוררה את בעל המכתב הנזכר להתיצב לפני כבוד החכם באשי ולבקש מאתו שיעיד בעצמו, אם כך היו דבריו כמו שנתפרסמו בהצפירה או לא. הרב קרא עוד הפעם את הדברים בהצפירה, ואחר שהעיר את בעל המכתב על פרטים אחדים שספר שלא בדיוק, נתן לו תעודה בכתב, בחתימת ידו ובחותמו על אמתת הדברים שדבר אז באזניו, התעודה הזאת מונחת עתה לפני וזו היא תמציתה:…324

היוצא מזה הוא. כי אע“פ שיש באמת שנויים אחדים בין הספור המקוים הזה ובין אותו שהודיע אז בעל המכתב בשם הח”ב, אבל שני הדברים העקריים שהזכרתי למעלה נשארים בתקפם ומקוימים עתה בחת“י החכם באשי עצמו, וכל ההכחשות של הקהל הקדוש לא תועילנה עוד לזכות את החייב, הן אמנם פה אין זכר למה שספר בעל המכתב אז, כי ה' ריבלין, “הבהיל” את החכם באשי ואמר לו “כי אם לא יחתום, יחתום סלאנט בעצמו” אבל (אף אם נניח כי לא השכחה גרמה לו להח"ב להשמיט עתה את הפרט הזה) הסיבה שהביאה אספת רבני הספרדים להחליט, כי החכם באשי מחויב לחתום, תוכיח בבירור, כי בטוחים היו “זקני העדה” המלומדים בנסיונות, שאם לא יחתום הח”ב, יודע הדבר לממשלה, שהגרש“ס מבקש לתבוע עלבונה והח”ב מתנגד לזה…. והנני מקוה, כי רוב הקוראים יאמינו לי בלי עדים, שהעתקתי את הדברים בדיוק מתוך תעודת החכם באשי. החתומה בעצם ידו ובחותמו האופוציאלי; אך אם תגדל עזותם של “המצפים לישועה” לאמר גם עתה “להד”ם" אז נכון אני לשלוח את התעודה לאחד מגדולי הרבנים למען יראה ויוכח.

אדיסא, ז' ניסן תרנ"ד


 

83. תגובת הישוב הישן ל“הודעה הפרטית” של אחד העם

עוד טרם יבש הדיו מעל אותיות “הדברים נכוחים”325 ותבוא לידינו הודעה פרטית מאת “אחד העם” אשר ראה חובה לעצמו “ללכלך שנית את ידו ברפש ירושלים” ולפרוס את השמלה לעיני העדה למען יראו תומתו של “הנכבד ונאמן רוח” כי אך שם רע הוציאו עליו לאמר: שקרן הוא! והנה אמנם ערכך ערבא צריך וגם לולא היו בידינו מופתים דיה לנו החזקה. גדולה שקרותו של המגין על השקרן משל השקרן עצמו. לדון על פיה כי יפה כח הרב מכח התלמיד אבל מה לנו לחזקה במקום עדים? ואין לך עדות גדולה המעידה על תרמית לב ממעשה אחיזות עינים.

“אחד העם” מספר לתומו כי לפניו מונחת התעודה של הח“ב ותמציתה. ביום א' בבקר וכו' והקורא לתומו יאמין לתומו כי כל הדברים המסוגרים בין שני זוגות הקוים326 הם דברי התעודה עצמה, וזה שקר גמור כל המכתב כתוב א”ש327 וחתום א“ש והרב הראש”ל לא רשם מתחתם אלא שורה אחת וזה לשונו. כנים הדברים האמורים למעלה ולא כמו שכתוב בהצפירה. אנא נפשאי וכו' עכ“ל. והנה מתוך “אחיזת עינים” זו נראה ברור כי יודע אחד העם את ההבדל לענין נאמנות להלכה למעשה בין דברים שהעדים כתבום וחתמום מאליהם ובין דברים שאחרים כתבום וחתמום ואין העדים באים אלא לקימם, כי מה שאדם כותב על דעת עצמו, אם נאמן הוא לא יהיה בהם נפתל, אבל דברים שאחרים כותבים למענו יש שהם מצפינים איזה ארס בעקולי ופשורי של הסגנון ואין החותם מרגיש בו לתומו, ובנדן דידן באמת כך היה המעשה. ותומ”י כשהרגיש הרב ראש“ל כי רשת פרסו לרגליו אשר עבר עליה ונלכד, מהר שלח ליפו תליגרף בלשון עברי ובאותיות רומי כזה “יפו בינשטוק אייזענשטאט. המאמר שחתמתי עליו תשלחו אלי חזרה תיכף יען אני צריך לתקן איזה דברים, חכם באשי” ואף קרא אליו ביום ההוא את האדון סאלמיאק ואת בן־יהודה, ויצום להחזיר תיכף את האנשים הנז' שיחזירו לו המכתב שחתם עליו. – וכבוא התשובה המזויפה לידו כי כבר נשלח המכתב, העריך תומ”י את המכתב אשר לנגד עיני הקורא בזה, ולא רק שחתם על גוף המכתב אלא גם הוא מלבו ובידו כתבהו, והנני גם אנו מוכנים לשלוח את גוף הכתב להרב הגאון הג' דק קאוונא328 נ“י למען יראו ויוכחו באי עולם מה אלו אנשי התרמית עושים ועד מה המה נותנים את לבם להרבות שקרים וכזבים בעולם כדי לחלל את נזר התורה. לב מי לא יחרד ומי לא יקרע את בגדיו לשמוע את דברי העזות והחוצפה אשר יצאו מפורש מפי אחד העם כי חכם באשי לא חתם את שמו על המחאה אל מפני היראה שיראו זקני העדה המלומדים בנסיונות שאם לא יחתם הח”ב יודע הדבר לממשלה שהגרש“ס מבקש לתבוע עלבונה והח”ב מתנגד לזה. הדברים האלה מרפסין אגרין329 – אלא שאנו מתאפקים, רק זאת נאמר לאחד העם אשר תגעל נפשו ללכלך ברפש ירושלמי. הרפש הירושלמי איננו אלא עפר תחוח מהול במי גשמים ואם לא יפה מראהו הלא ברכה בו להצמיח עץ ועשב תבואה ופרחים. אבל הרפש אשר אחד העם וחבריו ימחצו רגליהם בו תמיד הנהו ארס מהול בדם נעלבים על לא חמס בכפם ובדם אלפי יתומים ואלמנות.

ובהצפירה גליון 72330 כתוב לאמר: במשך דורות רבים היתה א“י מוציאה לחו”ל אך סחורה אחת: עפר נתון בשק לשימו מראשותי המתים ועתה הננו אוכלים פה תפוחי זהב מיפו מברכים על אתרוגי א“י ושותים יין וקאניאק מא”י ומי יודע מה עתידה א"י להוציא עוד. העובדים יביאו לנו מזמרת הארץ ומגדנותיה והעצלים חובקי אשפתות כאז כן עתה יעפרו עלינו בעפר בקראם, מי… אלי. ברוך משנה העתים. ויושבת ציון מה אומרת?

אם יהיו כל סופרי העתונים מכף מאזנים והאיסטניס הגדול “אחד העם” ובני חברתו אף עמהם והאמת בכף שניה תכריע את כולם! ויעלו נא ויבואו נא חכמי עולם רבנים גאונים ומשכילים על דבר אמת וידרשו נא ויחקרו נא וישאלו נא את פי האמת הברורה, ותגיד להם ביד מי התנערה ירושלים מעפר שממותיה שהיתה שקועה בה עד ארכובותיה שנות דורות רבים?

אם לא ביד עדת האשכנזים אלה המצפים לישועה! 331 וביד מי התפתחה בת ציון מוסרי צוארה בכל עבודה ובכל מלאכה ובכל חרושת המעשה. בבנינים ובקנינים בהתנהלות בתים וחצירות, אחוזות ונחלאות ובשילוח מזמרת הארץ על פני קרית חוצות, יין שמן תפוחי זהב, אתרוגים זה רבות בשנים, אם לא הכל בידי האשכנזים וגם מי המה אשר התחילו ביסוד החברות לעבודת שדה וכרם אם לא מבני ציון האשכנזים אשר העבודה היא חיי רוחם ומשאת נפשם? ועליהם יאמרו הסופרים בעזות וחוצפה בשפת שקר ולשון רמיה כי הם עצלים בטלנים חובקי אשפתות! – אבל האמת שבכף השניה תכריעם ותטה לבם ורוחם עד אשר יזכרו וישובו אל אהבת האמת והתורה, ולב טהור ורוח נכון יחדש בקרבם וצדק ושלום ישקו וכאור בקר יזרח שמש!


 

84. בן־יהודה לאחד העם

[אדר שני תרנ"ד]

אדוני הנכבד אשר גינזבורג

זה לי יותר משלשה שבועות כי יצאתי זכאי מלפני בית הדין בבירות ועוד לא שבה נפשי למנוחתה ועוד לא יכולתי לכבוש את רוחי הסוער, ולכתב לידידי אשר השתתפו בצערי ויראו לי כל כך חבה לידידות בעת צרתי. וגם במכתבי זה לא להגות רגשי לבי לכבודו באתי כי אחוש בעצמי כי עוד לא אמצא די מלים בפי לזה. לספר לכבודו חפצתי מאורעות מעשה הקטן [השטן?] בדבר הכתב שהצלחנו להשיג מהחכם באשי להכחיש את דברי יוסף רבלין וכת דיליה. בכל חפצי להשיג מהזקן קיום דבריו שספר בשעת מעשה לאייזנשטאט ידידי, לא נסינו לעשות בזה מאומה עד הימים האחרונים יען ידענו כי כמעט דבר נמנע הוא להשיג מאתו זה, כי כבר נכוה ברותחים בחתימותיו וירא הוא מהצד של ידידים היקרים; אך בבוא דברי ר' שמואל סלאנט בהאזרעיליט ודברי רבלין בהצפירה, כי קדם שהלך השמש למסר הדבר להרשות צוה לו החכם להתודע כלאחר יד אם כבר נודע מאומה להרשות מזה, ואם לא נודע לה דבר לא ימסר לה את הגליון. ראיתי כי עתה שעת הכשר להכריח את החכם באשי להכחיש את הדברים האלה, יען בזה הלא אם יבואו הדברים האלה להממשלה יהיה החכם באשי בעיניהם בוגד ופושע ורמאי באמת. ומורשא באו מכתבים לאיזנשטד ידידנו כי נצריך מאד להכחיש את דברי רבלין אשר עשה אותנו כלנו לשקרנים ונבלים מוציאי דבה רעה על הרבנים הצדיקים התמימים. ואכתב לאיזנשטד כי יבוא ובעזרת ידידנו חכם יעקב מאיר הצלחנו להשיג מהחכם את הכתב ששלח לי איזנשטד לפני ימים אחדים. אך יוסף רבלין וכת דיליה הרגישו בדבר כי השגנו איזה כתב מהחכם, ויבואו עליו שנית בצעקות ורוב דברים, ויפתוהו כי יראה להשיג ממנו את הכתב לחזרה, באמרו כי הוא צריך ל“תקן בו איזה דברים”. והנה שלשם שלח החכם באשי לבקש מהאדון סולומיאק וממני כי נבוא אליו. ובבואנו פנה אלינו בבקשה כי נשלח תלגרם לאיזנשטד כי ישיג לו את הכתב לתקן בו דברים אחדים. ואמר לו, כי האדון איזנשטד אינו ילד קטן, כי לא יעשה כזאת בגלל “עיניו היפות” של מי שיהיה, כי הכתב בודאי כבר נשלח, אך אפילו אם עודם בידו לא יחזירנו, כי “כבוד הרב בעצמו ובעצם ידו כתב הנוסח, ואין ספק כי כתב דברי אמת ועשה עשה כבוד הרב בזה רק חובתו, לקים ולהקים האמת על מכונה, ואנו עמלים בכל כחנו להוציא את כבוד הרב מהרפש אשר השקיעוהו בו יוסף ריבלין וסיעתו ועתה כבוד הרב חפץ לחזר ולשקעו בתוכו” וכו' וכו'. בכל זאת הפציר בנו לשלח תלגרם לבירות כי ימתין עד אשר נכתב לאיזנשטד, ובעצמו שלח לו תלגרם, ובגלל זה כתב איזנשטד לכבודו כי ימתין בהדפסת המכתב הזה.

עתה אני ביפו, ואברר לאיזנשטד וליתר ידידים מפה את כל הענין ואת כונתם, ועד כמה הדבר נוגע עד לבם כי נשאר אנו לעיני כל ישראל שקרנים ומוציאי דבת שקר על הרבנים כי הם מלשינים, וכלנו יחד החלטנו פה אחד כי נצרך דוקא לפרסם הכתב הזה בכל פרטיו, ואפילו אם החכם בעצמו ישלח תלגרמה להצפירה כי לא יפרסם צריכים אנו לחיב הצפירה בכל האמצעים שיש בידינו לזה כי יפרסם דוקא.

זהו מה שחפצתי להגיד לכבודו לעת עתה, ואקוה כי אוכל בימים האלה לכתב לכבודו יתר בפרט, ולעת עתה אברך אותו בסמן טוב ומזל טוב להמפעל החדש שכבודו מתעתד להחל בו, ולפי מה ששמעתי מידידי מפה, וחזק נתחזק כלנו יחד בעד עמנו וארץ אבותינו.

ידידו מכבדו בן יהודה


 

85. ברזילי לאחד העם

אור ליום ד' כ“ז אדר שני התרנ”ד יפו

לאחי הגדול שלום!

היום באו ה“ה בן יהודה ובכר ואמרו שהח”ב שלח התלגרמה בשביל שריבלין התנפל עליו וטען כי בהכתב שנתן ע“י נתן יד לפושעים להרס את ועד כל הכוללים שמאתו מקבל גם הח”ב 15 נאפוליון לשנה332 ועתה יתנו יותר. וצריך דוקא להדפיס המכתב והם חוששים כי כבר שלחו טלגרמה להצפירה שלא ידפיס מכתב הח“ב. כנראה תהפך כל המלחמה עלי אולם משום הא תוכל להדפיס המכתב כצורתו. והנני סומך בדבר פרסום שמי עליך וכטוב בעיניך עשה. אך עד כמה איתן מצב הח”ב בירושלים ודעתו תקיפה בקרבו תוכל לראות מכל הענין הזה. כאב ידי לא יתנני לכתב יותר ע"כ הנני מסיים בשלום וברכה.

אחיך המכבד ומוקירך כערכך הרם

ברזילי


 

86. ברזילי לאחד העם

אור ליום ב' ח' איר ה’תרנ"ד יפו

לאחי הגדול שלום!

הרי לך ד' שיחות אשר על דעתי את צריך לדעת אותן והן:

שיחה שלישית. החכם רבי יעקב מאיר בא להועד (הוא יושב עתה פה וישב עוד איזה שבועות). ויספר כי יום או יומיים אחרי שקבלתי התעודה באו אליו מנהלי האשכנזים וקראו: כיצד נתת תעודה לאיש כזה הנודע לזיפן והוא בודאי זיף תעודתך. ויפתו את הח“ב לשלוח תלגרמה שאשיב התעודה (הטלגרמה נשלחה אך ביום הרביעי אחר קבלת התעודה). ורבי יעקב מאיר היה חולה בעיניו ולא יכל להיות אצל הח”ב אך אחרי איזה ימים היה אצל הח“ב והאחרון ספר לו, כי שלח טלגרמה ויוכיחו רבי יעקב מאיר ע”ז, ויען הח"ב כי ירא באמת שמא זיפנו התעודה. כיצד יעשה כזאת? קרא רבי יעקב מאיר – הן אנכי הוספתי שתי מלות “ולא בדיוק”333 והתנה עמי ברזילי תנאי כפול כי אחריות הדבר עלי ולא נח דעתיה עד שהבטחתיו עשר פעמים כי זה עלי וכי אגיד לכבודך שהוספתי שתי המלות ואיך זה יזיפו? ושנית הלא יש בידך העתקה כתובה בעצם ידך לאחר הטופס שעל פיו כתבו, ויתקבל הדבר על לבו.

שיחה רביעית. היום ספר לי אחד (כהן המורה אחי איש יהודי334) כי ב’ט335 הראהו מגלה חדשה אשר אך זה לא כבר יצאה מהדפוס ושם יש דברים נוראים עלי וקוראים במר נפש לזה יקרא “טובי חו”צ" “איש נאמן ונכבד” ואחרי כן אומרים שלקחתי התעודה מהח’ב בערמה וזיפתיה וראיה לדבר כי הח“ב דרשה ולא השבתיה לו. ואומרים כי הח”ב נתן להם תעודה “סדור דברים” הסותר לגמרי דברי וריבלין הצדיק ואני הרשע. וגם אומר שם כי לקחתי התעודה בערמה והוא דרשה בחזרה ומאן וגם כי רצה לכתוב בהתעודה עוד דברים המצדיקים את ריבלין וסלאנט ולא הנחתי. (שקר בתוך שקר.) כשמעתי זאת נבהלתי מאד, הן על דברי היושבים על החומה לא אשגיח וכבר יודע אני לערוך ערך דבריהם, אבל אם הח“ב ג”כ משנה דבריו וסותר וגם קורא אותי “רמאי וזיפן” הנה קץ כל התבל וממש אין אנו בטוחים בחיינו. החלטתי לבלי להחמיץ הדבר והלכתי אל רבי יעקב מאיר ולא מצאתיו וחכיתי כחצי שעה וספרתי לו כל הדבר. ויען “וכי אתה מאמין שזה אמת כי הח”ב יבטל תעודתו ויכתב דברים כאלה? זה אמת שהם הדפיסו מגילה חדשה ומתפארים בה כי יש להם תעודה מהח“ב אך זה שקר,336 וראיה לדבר שהם טומנים אותה וגם מבקשים בהתחלה שלא יפרסמו אותה עד כי תהיה השעה ראויה לכך” (כזאת ספר לי גם כהן). אנכי הנני מאמין להחכם יעקב מאיר אך בכ“ז אקוה להשיג מחר המגילה ואם אמנם יאמרו בה, כי יש להם תעודה המכחישה תעודתי אתאמץ לקבל תעודה מרבי יעקב מאיר שבעצמו מסר לי התעודה וכן על ה”שלא בדיוק" ואולי יעלה לי שהח“ב יקימה שנית. עסקים טובים ויפים! אין אתה רוצה ללחך ידך ב”רפש ירושלמי" ואנו שרוים בתוכו.

ברזילי


 

87. א“י פריידענבערג337 למזרח”י

ניקולייב כ“ו אדר שני תתכ”ה [תרנ"ד]

אחים יקרים!

הנני למלאות בקשת אחינו א.מ. אוסישקין338 להודיע לכם את האדרעסען של גבאי החלוקה דעירנו: ה“ה ר' ישראל אברהם טשערקאסקי גבאי בין חסידי סדיגוריע, ור' פנחס ראשקאווסקי – בין חסידי חב”ד, אולם לשוא תהיה עמלכם אם בשם חו“צ תדברו אתם, כי שונאי ציון אדוקים הם; עוד לי להתודע ולהודיע לכם שמות הגבאים בין המתנגדים וכיוצא בהם. – הידיעה כי האדמו”ר מקופוסט339 צוה לתת למשפחת בן־יהודה 500 רו"כ מכסף החלוקה עושה רושם בעיר, אף כי רבים אינם מאמינים בדבר הזה ועל כן נחוץ כי הידיעה הזאת תבוא הנה ממקור נאמן בעולם חסידינו.

והננו אחיכם בחיבת ציון משאת נפשנו

אברהם יעקב פריידענבערג

38. מכתב.jpg

צילום של המכתב המקורי


 

88. אוסישקין לגולדברג וסוחובולסקי

5 אפריל 1894

לאחי בחבת ציון וירושלם

גאלדבערג וסוכוולסקי שלום!

ממכתבכם רואה הנני שהנכם חושבים שתקנה גדולה תקנתם בדבר החלוקה. היינו “לשתוק” ואנכי לא כן עמדי. קהל גדול מטובי עמנו יפחדו מפני איזה מלחכי פינכא כריבלין, פערלמאן ואביזרייהו! אך כעת נסג אחור ממלחמת מצוה, אז ידבקונו צוררנו בזמן ומקום אחר ומי יודע, אם לא יעלה להם אז, מה שלא עלתה להם כעת!… את בקשתכם לשלח ידיעות ברורות מתעלולי החלוקה פה ובהסביבה אמסרנה להרכבי: הוא ימלא זאת, כי אנכי רחוק הנני מהם ומהמונם… פנו בשאלתכם זאת לסלוצקי, לו נהירין שבילי החלוקה כשבילי דעירו, הוא כתב מאמר גדול אדותה, אך איש־יהודי, הרודף שלום ואין משיגו, לא הדפיסו בהמליץ.

* * *

בדבר הקופות,340 עשו כזאת חו“צ במאסקווא עוד טרם נתקבל הרשיון על חברתנו וההכנסה היתה נכבדה; אך צריך להיות בזה זריז למאד מפני שני טעמים, שהקופות הנה נגד האוסטאוו341 ושנית הנה דבר הסמוי מן העין ונחוץ קאנטרל גדול בעת קבוץ הכסף, לבל יבאו שמה האנדרלמוסיא שבקופות רמב”ן.342

והנני המברככם בברכת חג “זמן חרותנו”

א.מ. אוסישקין


 

89. מכתב הרב סלאנט

[ערב ראש חודש ניסן תרנ"ד]

מכתב מורינו הרב הגאון הג' המפורסם אב“ד למקהלות אשכנזים בעה”ק מוהר“ר שמואל סלאנט שליט”א.

ב"ה כתוב יושר דברי אמת.343

בעונותינו שרבו. הנני רואה, כי הבעייה זו שהבעירוהו בני תבערה וקברות ותאוה על מכון הר ציון ועל מקראיה עדיין היא מעלה להבת שלהבת השמימה ומפזרת נצוצות לכל עברים להדליק מגדיש ועד קמה ועד כרם זית. בשביל שני שוטים שנתקלקלו היתה ציון לנדה ובניה לחרפה. ומגרי מדנים מצאו ידיים להגדיל המדורה בחרחרם ריב בין שתי הקהלות הקדושות, עדת הספרדים ועדת האשכנזים הי“ו ובין המחזיקים בקופות רמבע”ה. לבין חברת חו"צ למען תרב המבוכה ומצאו מקום לצוד דגיהם בהמים העכורים…

כי ע“כ אינני שם לב גם לתכלית ידועה מגבבים במה”ע להבאיש ריח ירושלים ורבניה משום מעשה שהיה בחותן וחתנו344 ואני אינני מנסה לגול מעלי אחריות המעשה הזה ולתתו על ראש האחרים כי אינני ב“ה מן האנשים שמסיתים אותם ונסתים או שמבהילים אותם ונבהלים. אף אין חפצי להצטדק לפני הבריות על תת ידי להמעשה כפי מה שיצאה באמת מתחת ידינו* (* ולא כאשר יספרוהו מפיחי כזבים בתוספת מרובה על העיקר).345 כי בבור לבבנו ובנקיון כפינו עשינו זאת ולא עשינוה אלא עד שנמלכנו בקוננו תחלה. ובפה מלא אני אומר שלא יצאה תקלה אבל יצאה תקנה מתחת ידינו ואין הדבר נוגע לחברת חו”צ כלל. ואולם ראה ראיתי כי חבר כהני און האלה – שכונתם להזיק – שמו להם למטרה את כבוד גבר תמים ויקר רוח הר“ר יוסף ריבלין ני' העומד על משמרת הקדש זה כמה שנים וכל מעשיו באמונה והוא עמוד התוך בבית הועד הכללי שכל עניני העיר והחזקת הישוב נחתכים על ידו. ויתחברו עליו כתרנגולי בית בוקיא346 לעשותו בע”כ לצר מסית ומקטרג. ולא עוד אלא שבחלקלקות לשונם הדיחו את אהובי וידי“נ משנים רבות הרה”ג דספרדים שיחיה – בהבטיחם לו כי יעמדו לימינו בריב הספרדים עם האשכנזים – כי יתן על ידיהם קיום דברים חתום בחותמו המכון לתכליתם. לכן אמרתי לא עת לחשות היא! וזאת חובתי. ואעשנה להצדיק צדיק מעיקרא כי אך בעלילה באים עליו לעשותו למחולל כל הדבר והלואי שיהיו רודפיו מחוללי מריבה כמותו כי אז לא היה נשמע קול ריב ומדנים במחנה ישראל. אמת נתנה לכתוב, כי כפי מה שראיתי בעיני חזר בו גם ידידי הרה“ג הנ”ל נ“י על מה שנמהר לעשות ודרש בתילגרף מאת האיש את קיום הדברים בידו להשיבהו לו למען יתקנהו לפי האמת ובבוא תשובה מהאיש (אשר לפי הנשמע לא באמת יסודתה) כי כבר נשלח הקיום על הפוסטה לחו”ל עשה הראש“ל נ”י את חובתו וכתב וחתם ונתן עדות ביהוסף שבו תקן הרבה דברים לפי האמת המבורר ואם לא עשה כזאת בשלמות דן אנכי אותו לכף זכות כי אין אדם עושה עצמו בדאי לכתחילה. ובכן גם אנכי אבוא עם הספר להגיד מפורש כי לחנם טפלו זדים שקר על הר“י ריבלין לאמר: ממנו יצאו כל הדברים ואדרבא מעיד אנכי כי בבואו אלי בי”ז כסליו בבקר כמשפטו כפעם בפעם להתיצב לפני לקבל פקודתי, לא ידע דבר רק אחרי בואו בראותו את הקהל הגדול אשר נמצא בביתי ובשמעו את דבריהם המתרגשים נודע לו דבר המאמר מצ“כ347 וכל המהומה אשר באה לרגלו במחנה. ואנכי אמרתי לו הן עליך ללכת להרב דספרדים נ”י בדבר גזירת דתענית לעצירת גשמים. קחה אתך את הצבי והראהו לו. ושאול ממנו דעתו מה עלינו לעשות בזה? והוא הלך והביא ושאל! ואם אמנם אני לא הייתי שמה אך כפי ששמעתי לא הוסיף השליח דברים מדעתו ולא הסית ולא פתה ולא הבהיל אלא שזקני חכמי הספרדים עצמם התעוררו על הדברים הנבערים שבאותו המאמר ומשום חשש סכנה שהיה להם על מה לסמוך הסכימו להודיע “הסרת אחריותם” לשר ההשכלה – ובכן אין על הסופר שיחיה תלונה מאומה, וכבוד הרבנים הממונים שיחיו ודאי כי לא היתה ידם כלל בענין הצבי ואין עליהם אפילו צל של אחריות. אחר הדברים הכנים והנאמנים האלה, דברי ערוכים אל המתנדבים בעם בכל תפוצות ישראל. אל נא ישיאו אתכם בני בליעל בכזביהם ולהטיהם להסיר את לבכם מאחורי מעשה הצדקה אשר החזקתם בה. ואל נא תרפינה ידיכם מהרבות צדקה וחסד לעניי ירושלים זקניה, חכמיה אלמנותיה ויתומיה כאשר הסכנתם לעשות, כי כל קרבנותיכם יעלו לרצון, וכל פרוטה ופרוטה תבוא ליסוד הנרצה בלי שום מעל ובגד בוגדים והאנשים העומדים על משמרת הקודש באמונה הם עושים לטובת העניים ולטובת הכלל וד' ישפות שלום לכל עמו וכל העוסקים בצרכי צבור באמונה הן בחזוק הישוב הישן ע“י קופות רמבעה”ן הן בחזוק הישוב החדש ע“י עבודת שדה וכרם בשמירת התורה והמצוה ביד החברה חובבי ציון*348 (*הערה: וחובה עלי להודיע כי הרבנים הדיינים דפה אמרו בפירוש שמכתב הנקוב מי לד' אלי לא כונו רק349 על איזה אינשי דלא מעלה מאלה המתימרים בשם הכבוד חו“צ שמושבם ביפו ובירושלים והם ידועים במעלליהם והם המרעישים את העולם בכזביהם ובחרופיהם בשקרים בדויים – אבל לא ח”ו על הישרים שבחו“צ שבכל המדינות שכונתם רצויה לש”ש, הנ"ל). אל ירפו ידיהם ואל ירך לבבם והקולות משני הצדדים יחדלון ותחזקנה ידיהם לעשות חיל ויברך ה' חילם ופועל ידם ירצה. כעתירת החותם בברכה ומצפה לישועה ולרוחה יום עש”ק ער“ח ניסן תרנ”ד בירושלים ת"ו.

שמואל סלאנט


 

90. נוסח מכתב תודה ששלח א' בן־יהודה

לידידיו ומוקיריו שסייעו לו בעת צרתו

ירושלם בחדש הראשון אלף תתכ"ה לגלותנו

(ניסן התרנ"ד)

לכבוד האדון יהושע איזנשטד,

ידידי היקר

עוד רוחי נבוך, עוד לא שבה נפשי למנוחתה, לא ידעתי עוד יום צאת “הצבי”350 כי עוד לא הוסרו המכשולים מעל דרכו.

אך יכול לא אוכל להתאפק יתר. הצק יציקני רוחי להגות את רגשי חן חן והכרת טובה הממלאים את כל לבי לכל אשר השתתפו בצרתי ויחישו לעזרני עזרה גשמית ורוחנית.

חן חן לכם, אדוני הנכבדים, ידידי היקרים, חן חן אלפי פעמים.

בעזרתכם זאת לא את גופי בלבד חלצתם מן המצר, מהבור אשר כרו לי עושי התועבה. גם רוחי, אשר כמעט חלש ויתיאש מהיכלת להוסיף עבוד עוד לקדמת עמנו פה, מפני חמת החשכים התקיפים הזוממים לנפש כל העובדים לטובת הקדמה והישוב, שב ויחזק שבעתים בראותי כי טובי עמנו לא עזבוני בעת צרה, כי כל חובבי ציון, כל ידידי הקדמה והאור בקרב עמנו, כל אשר כבוד שם ישראל יקר להם עמדו לימיני ויהגו את קצפם על הנבלה הזאת פה אחד בקול אדיר, נעלה, אשר מפניו נחתו הזדים, ובעלי החשך נבהלו ויחרדו.

עתה ידע אדע כי יש לי על מי להשען בהלחמי לקדמת בני עמנו והשכלתם בארץ הזאת. ובמה אוכל לשלם לכם, אדוני הנכבדים, ככל תגמולכם עלי, אם לא בהקדישי את נפשי כליל, עוד יתר מאשר עד כה, לעבודת הקדש על הרי ישראל? ברוח אמונים להדר מלכנו השולטן יר"ה, וברוח קנאה לעתידות עמנו, לכבוד שמו, לישר וצדק לקדמה, להשכלה ואור, – עבד אעבד בכל גופי ונפשי להיטיב מעמד בני עמנו בארץ הזאת. להוליכם, אפילו על כרחם, על דרך חיי ישר וכבוד, חיים של פרנסה איש מיגיע כפו, חיים של השכלה ודעת, של כבוד ישראל, כי יהיו בנים הגונים לעמנו ואזרחים נאמנים למלכנו הרחמן ולממשלתו, וחרף כל חצי אויבי עד רגע האחרון לא אעזוב את המערכה.

דברי עבדכם המכיר טובתכם, מוקירכם ומכבדכם בכל לבו

א' בן יהודה



  1. כאן לפנינו המאמר מעורר הפולמוס שהופיע בהצבי טו בכסלו תרנ“ד, גל‘ י’. גליון הצבי שבו הודפס המאמר אינו בידינו, אולם העתקו מצוי במקורות דלהלן: ארכיון ציוני מרכזי (להלן אצ"מ) 26/ 35A בחוברת בשם ”הצבי על במותיך חלל“ המגוללת את פרשת המאסר מנקודת ראותם של חברי ”בני משה“ והחוגים הלאומיים: אצ”מ 3/ 314/ 192 A, ושם בשולי הכרוז “מי לד' אלי”; ארכיון הרב ע' הילדסהיימר, בהעתקה בכתב יד.  ↩

  2. משפט זה במאמר עורר את הסערה, שכן יש שפירשוהו כפשוטו וחששו מהמשמעות שייחסו לו השלטונות.  ↩

  3. שלמה נפתלי הרץ יונאס (1840–1896). חותנו של א‘ בן־יהודה עלה לארץ־ישראל בשנת 1892. פירסם מאמרים ב“הצבי”. באחד המאמרים הבוטים ביקר את שיטת החלוקה ומקבליה. ראה למשל מאמרו “עשירי החלוקה” שהופיע בהמליץ, יח באב תרנ"ג, גל’ 161.  ↩

  4. מחאה גלויה. וסח הכרוז שנחתם על ידי ראשי הרבנים בעדה הספרדית והאשכנזית. הכרוז הופץ בעותקים רבים ביז בכסלו, יומיים לאחר הופעת גליון הצבי עם מאמרו של יונאס. על־פי הנטען שימשה “מחאה” זו הגורם הישיר למאסרו של בן־יהודה.  ↩

  5. מכתבו הנרגש של בן־יהודה נכתב כנראה מיד לאחר פירסום ה“מחאה לויה” ולפני שהושם במאסר ביט בכסלו. המכתב המקורי אינו בידנו, אולם ניתן לשחזרו על פי ציטוטו בשני מכתבים אחרים המצויים באצ"מ 2/ 18/ 35A, עמ‘ 168; שם 21/ 35/A, להלן מס’ 5.  ↩

  6. יהושע אייזנשטאדט־ברזילי (1854 – 1919), עלה לא“י בשנת 1884. מהעסקנים הפעילים ביותר בתקופת העליה הראשונה. חבר הוועד הפועל של חובבי ציון ביפו. ממקורבי אחד העם. ייסד יחד עמו את אגודת ”בני משה“, והיה בין פעיליה הבולטים בא”י. פובליציסט פורה שהתפרסם גם ב“מכתבים מארץ ישראל” שפורסמו בעתונות וכהדפסות בפנני עצמן בחתימת “בית הלוי”. ראה עליו: ש“ל ציטרון, אנשים וסופרים, וילנה [חש”ד], עמ‘ 103־ 108; ד’ סמילנסקי, עם בני ארצי ועירי, ת“א תשי”ח, עמ' 77־80.  ↩

  7. אזרחים זרים. רוב המתיישבים האשכנזים שעלו מאירופה החזיקו באזרחותם הזרה שכן ביקשו לזכות בחסות הקונסולים ולא להיות כפופים לשלטונות העות'מאנים.  ↩

  8. ועד כל הכוללים נוסד בשנת 1866, כאירגון גג לכל הכוללים. בין מטרותיו: ייצוג העדה האשכנזית לפני השלטונות, מתן חסות לבני העדה שלא השתייכו לכולל כל שהוא וחלוקת הכספים שהגיעו מהפקידים והאמרכלים באמסטרדם.  ↩

  9. חסידות נפוצה ברומניה בהנהגת ר' יצחק מבויאן (תר“י־תרע”ז). “הצבי” התקיף את חסידי בויאן בענין סדרי החלוקה.  ↩

  10. החכם באשי ר‘ יעקב שאול אלישר (1817־1906). יליד צפת. ידוע בכינויו יש“א ברכה. מגדולי הרבנים הספרדיים בא”י במאה הי"ט. עלה על כס הרבנות בשנת 1893 אולם למעשה שימש בהנהגת העדה שנים רבות קודם לכן. פירסם ספרי שאלות ותשובות ואוטוביוגראפיה קצרה. ראה עליו: נ’ אפרתי, משפחת אלישר בתוככי ירושלים, ירושלים תשל"ה, עמ' 45־226.  ↩

  11. ר‘ שמואל סלאנט (1816־1909). עלה לא"י בשנת 1841 ומונה כמורה הוראה לעדה האשכנזית. אחד המנהיגים המרכזיים של היישוב הישן הירושלמי. ראש הוועד הכללי של כל הכוללים. לקראת סוף המאה נחשב עקב ויתקו וזקנותו לראש הרבנים של העדה האשכנזית. היה בעל גישה מתונה יחסית לרעיון ההשכלה והיישוב החדש. ראה עליו: י’ גליס, שבעים שנה בירושלים, ירושלים תש"ך.  ↩

  12. ראש ועד הפועל של חובבי ציון ביפו, לייב בינשטוק.  ↩

  13. נסים בכר (1848־1931). יליד ירושלים ומראשי המשכילים בעיר. מחנך ועסקן בעדה הספרדית. ניהל את בית־ספר “תורה ומלאכה” שהוקם על ידי חברת כי“ח. בעל גישה חיובית ללאומיות ולשפה העברית. היה מקורב לא' בן־יהודה. הזמינו להורות, לראשונה, את השפה בבית־הספר שבהנהלתו. חבר באגודת ”בני משה“ ופעל לשיחרורו וזיכויו של בן־יהודה. ראה עליו: ש' הרמתי, שלושה שקדמו לבן־יהודה, ירושלים תשל”ח, 84־125.  ↩

  14. הכוונה למאמר בשם “מאי חנוכה” שפירסם ח“ז סלונימסקי בהצפירה 1891, גל' 278, בו כפר בנס פך השמן. המאמר עורר תגובות חריפות. ראה ש”ל ציטרון, רשימות לתולדות העתונות העברית, העולם 1929, גל‘ מז, עמ’ 922־923.  ↩

  15. פקידות הברון רוטשילד אשר ניהלה את המושבות שבחסותו.  ↩

  16. ד“ר מנחם (מרק) שטיין (1855־1916). עלה בשנת תרמ”ג. חבר ביל“ו. רופא ועסקן ציבורי. היה רופא במושבות יהודה ולאחר מכן ביפו כרופא פקידי השלטון ובית חולים ”שער ציון“, אשר היה בין היוזמים להקמתו. היה חבר ב”בני משה". באותה עת עמד בבראש הנהגת הלשכה ביפו, אשר היתה מרכז לכל הלשכות של האגודה. הוא מוזכר וחתום על מכתבים רבים הנוגעים לפרשה.  ↩

  17. אחד העם – אשר גינצברג (1857־1927). מגדולי הוגי הדעות של התנועה הלאומית היהודית המודרנית. יוצר הזרם הלאומי הרוחני. מסאי ופובליציסט. ביקר בא“י והתעניין בה בצורה פעילה. התפרסם בביקורתו הנוקבת על היבטים שונים בהתפתחות היישוב. ייסד את אגודת ”בני משה" לשם הגשמת רעיונותיו. חברי האגודה בארץ עידכנו אותו בצורה שוטפת במתרחש בפרשה. אכן הוא הגיב בחריפות במספר מאמרים בעתונות היהודית, בהם תקף בשצף קצף את היישוב הישן והנהגתו.  ↩

  18. חברי אגודת “בני משה” נהגו לכנות זה את זה בתואר “אח”. “האח הגדול” הוא מנהיג האגודה אחד העם.  ↩

  19. יח בכסלו.  ↩

  20. בהמשך מצטט את מכתבו של בן־יהודה אשר הובא לעיל.  ↩

  21. בעל מליצות.  ↩

  22. יחיאל מיכל פינס (1842־1913). סופר, עסקן והוגה דעות. מיוצרי הזרם הלאומי־דתי בתנועה הלאומית היהודית המודרנית. עלה לא“י בשנת 1878 כנציג קרן ”מזכרת משה מונטיפיורי“. התנגש עם היישוב הישן. שימש כפטרון לאנשי ביל”ו והמושבה גדרה בראשיתה. היה חבר הוועד הפועל של חובבי ציון ביפו וחבר באגודת “בני משה”. בראשית שנות התשעים נסוג, עקב חילוקי דעות רעיוניים ומעשיים, בפעילותו במסגרת היישוב החדש. התיישב שנית בירושלים ופתח במאבק נד נציגי הלאומיות “חשוכת הדת” כהגדרתו. במסגרת מאבקו התחבר ליישוב הישן. אם כי בתחילה הוא ביקר קשות את השתלשלות הדברים שהביאה למאסרו של בן־יהודה, הרי כאשר היריבות העמיקה והתרחבה היה פינס ממנסחי הכרוזים החריפים של היישוב הישן.  ↩

  23. שיבוש בשם המאמר “מצות צריכות כונה”.  ↩

  24. מחוז.  ↩

  25. ד“ר א' קליין, ממייסדי חברת ”בני ציון“ בפריז. רופא במושבה זכרון יעקב בשננים 1891־1894. בתקופתו הסתיימה בניית בית החולים המקומי. לאחר שעזב מילא את מקומו ד”ר הלל יפה.  ↩

  26. ד“ר הלל יפה (1864־1936). רופא ועסקן ביישוב החדש. עלה לארץ ישראל בשנת 1891. שימש כרופא בטבריה ובזכרון יעקב. בשנת 1895 נבחר כראש הוועד הפועל של חובבי ציון ביפו. ראה זכרונותיו ומכתביו: דור מעפילים, ירושלים תשל”א.  ↩

  27. בינשטוק, ראש הווד הפועל ביפו.  ↩

  28. טעלגרם – מברק.  ↩

  29. אדולף בלוך, פקיד הברון בראשון לציון בשנים תרמ“ח־תרנ”ד. נה בתקיפות במתיישבים. בתקופתו חלה התפתחות רבה בתחומי הכלכלה והתרבות במושבה.  ↩

  30. מברק.  ↩

  31. ה' אלפים תרנ"ד.  ↩

  32. הכווה לתשלומי שוחד.  ↩

  33. דוד יודילוביץ (1863– 1943). עלה לארץ–ישראל בשנת תרמ“ג, התחבר לביל”ויים והצטרף לחבורת שה"ו (שיבת החרש והמסגר) בירושלים. התיישב בראשון לציון ושימש בהוראה וניהול בבית־הספר המקומי. לאחר מכן עסק בסחר יין. היה מן העסקנים והפובליציסטים החשובים בתקופת העליה הראשונה. סייע לבן־יהודה בהוצאת עתונו, פירסם מאמרים רבים בענייני היישוב. אסף מסמכים רבים בתולדות היישוב והמושבה ראשון לציון, שלכבודה ערך את ספר היובל למלאות ששים שנה להווסדה.  ↩

  34. יוסף ריבלין (תקצ“ז–תרנ”ו); ממנהיגי היישוב הישן במחצית השניה של המאה הי“ט. פובליציסט וסופר בוועד כל הכוללים. ממייסדי השכונות הראשונות מחוץ לחומות העיר. היה בעל גישה מתונה וחיובית לתנועה הלאומית, אולם עם התחדדות היחסים בין היישוב הישן והחדש עמד במרכז המאבק להגנת היישוב הישן. ראה: מגילת יוסף, מבחר מאמרים ורשימות (בעריכת נ' קצבורג), רמת–גן תשכ”ו; י‘ קניאל, ר’ יוסף ריבלין והוועד הפועל של חובבי ציון ביפו, ותיקין, רמת–גן תשל"ה, עמ' 187– 231.  ↩

  35. רכבת.  ↩

  36. כפי שנראה להלן חששו גם ידידי בן־יהודה מהזדהות פומבית עמו, על עמדתו השלילית של פינס ראה בזכרונות ח‘ בן יהודה, בן־יהודה חייו ומפעלו, ירושלים 1940, עמ’ 122.  ↩

  37. יהודה גרזובסקי (1862– 1950). סופר, חוקר לשון ועסקן ביישוב החדש. עלה לארץ–ישראל בשנת 1887. עבד כפועל ואחר כך כמורה ביפו ובמושבות. היה חבר “בני משה” ומזכיר האגודה ביפו. היה פעיל מאוד במאמצים לעורר את דעת הקהל היהודית לשיחרורו וזיכויו של א' בן־יהודה.  ↩

  38. באחריות.  ↩

  39. הרב צדוק כהן ( 1839– 1905). משנת 1890 הרב הראשי של צרפת. חוקר וסופר, עסק בפעילות ציבורית כלל יהודית. תמך בחברות כי“ח ויק”א והיה אוהד להתיישבות היהודית בארץ–ישראל.  ↩

  40. דואר  ↩

  41. יודילוביץ היה ידיד למשפחת בן־יהודה. סייע לו בהוצאת העתון, ראה זכרונותיו: עתונותו של אליעזר בן יהודה. קבץ מאמרים לדברי ימי העתונות בארץ ישראל, תל אביב תרצ"ו, עמ 83 – 105.  ↩

  42. המשכילים הלאומיים נהגו להשתמש בתאריך חורבן הבית. כך גם מופיע בעתוני בן־יהודה.  ↩

  43. בעשרת ימי שהותו בכלא (יט–כח בכסלו) שלח בן־יהודה פתקים לאנשים שונים. ראה אצ“מ A35/11פתק מיום כד בכסלו; י' קלויזנר, מקאטוביץ עד באזל, ג, ירושלים תשכ”ה, עמ' 291, הערה 14א  ↩

  44. לייב בינשטוק ( 1894 – 1836 ). ממשכילי רוסיה, כיהן כרב מטעם. בשנת 1892 עלה לארץ–ישראל ומונה כראש הוועד הפועל של חובבי ציון ביפו. הוא שיקם את פעילות הוועד לאחר המשברים של תקופת טיומקין. טוה מערכת יחסים עדינה עם פקידות הברון, הנהגת היישוב הישן והשלטונות ביפו.  ↩

  45. הרב שמואל מוהליבר (1824– 1898). ממנהיגי תנועת “חובבי ציון”. רבה של ביאליסטוק. ממניחי היסודות לזרם הלאומי דתי, עמד במרכז הפעילות והעשייה למען ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל. הוא גילה הבנה לעמדות היישוב הישן, אך גם לא נמנע מלבקרו, תמך בהיתר השמיטה ובפעילות של החוגים הלאומיים בא“י. בשנת תר”ן ביקר בראש משלחת של חו“צ כדי לסקור את מצב המושבות ותושבי הערים. הצטרף להסתדרות הציונית וברך את התכנסות הקונגרס הציוני הראשון. משלו ועליו ראה: ספר שמואל (בעריכת י"ל הכהן–פישמן), ירושלים תרפ”ג.  ↩

  46. מכתבו  ↩

  47. הרב יהושע לייב דיסקין (תקע“ז–תרנ”ח), מגדולי הרבנים בירושלים. ידוע בכינויו “הבריסקער”, עלה לארץ–ישראל בשנת 1877. היה מראשי המתנגדים למודרניזציה של היישוב ומנהיג רוחני לקנאי ירושלים. עמד באופוזיציה לר‘ שמואל סלאנט והנהגת ועד כל הכוללים. מכאן עמדתו הפושרת כל שהוא כלפי מאבקים שונים שניהלו הללו עם קבוצות כוח אחרות ביישוב. ראה עליו: י’ שיינברגר, עמוד אש, ירושלים תשי"ד.  ↩

  48. דהיינו כז בכסלו. הוא שוחרר בערבות בכח בכסלו תרנ“ד. ראה מכתבים מארץ–ישראל, שנה ב, מס' ג, כסלו (תרנ"ד) תתכ”ה, עמ' 2.  ↩

  49. פלך.  ↩

  50. ערעור.  ↩

  51. ביירות.  ↩

  52. מרכז אגודות “בני משה” היה באותה עת ביפו. מכן הועברו הדיווחים ללשכות שבערים השונות בחוץ לארץ.  ↩

  53. ההודעה על כך הגיעה לארץ ביום ה‘ בטבת תרנ“ד. ראה הצפירה, יח בטבת תרנ”ד, גל’ 272,עמ‘ 1198. דם הראשון לציון הטיל עליו חרם והסירו ביום טז באדר. ראה הצפירה, ב בניסן תרנ"ד, גל’ 71, עמ' 310.  ↩

  54. הנוסח המתורגם של החלטת בית המשפט ראה בין המכתבים מארץ־ישראל, לאחר החוברת של שנה ב, מס' ג, כסלו תרנ"ד.  ↩

  55. מנהל לשכת דרך החיים, כינויה של הלשכה באודסה.  ↩

  56. הכוונה כנראה לחוברת “הצבי על במותיך חלל”. ראה לעיל מה' 1 הערה 1.  ↩

  57. מושל הפלך – הוילאיה.  ↩

  58. יודילוביץ הרבה לכתוב לעתונים, ומאמריו בפרשת בן־יהודה ונגד היישוב הישן פורסמו בעילום שם. אולם לפי העתקי המאמרים שנמצאו בארכיונו הפרטי ניתן לזהות את הכותב. ראה למשל: המגיד יח בשבט תרנ“ד, גל' ד, המאמר ”האינקויזיציה בירושלים“ וחתום ”אחיך בחבת ציון אוהבך בלב וכל הנפש“, המקור מצוי באצ”מ 192/235A, עמ‘ 470־768; המגיד יד באדר תרנ"ד, גל’ 12, עמ‘ 95, מירושלים וחתום “ירושלמי”, תגובה לכרוז מי לד’ אלי, המקור 192/236A, עמ‘ 445; המגיד תרנ"ה גל’ 4, מכתבים לעורך, וחתום “אחד מבעלי השמחה”. המקור, שם, דף נפרד ממוספר בעמ‘ 488; המגיד תרנ"ה, גל’ יז, המאמר “האינקויזיציה בארץ הקודש” וחתום “לב נשבר”, המקור, אצ"מ, שם, שבעה דפים מאוגדים ללא מיספור.  ↩

  59. נחום סוקולוב (1936־1859). סופר מבכירי העתונאים העבריים. בגיל צעיר נתמנה כעורך “הצפירה” לצידו של ח“ז סלונימסקי מייסד העתון. פרץ דרכים חדשות בכתיבה עתונאית עברית. לאחר היסוסים קלים עבר לתמיכה תקיפה ועקבית בתנועה הלאומית והציונות. בשנת 1906 נתמנה כמזכיר ההסתדרות הציונית העולמית ויסד את ביטאונה ”העולם". שלח ידו גם בכתיבה היסטורית – תולדות הציונות בשני כרכים (בשפה האנגלית).  ↩

  60. גלויות דואר.  ↩

  61. ראה הצבי תרנ“ד, גל' ד־ט, מאמרי ”צפנת פענח“ והתשובות לדבריו הבאות כנראה גם הן מחוגי המתנגדים לממוני הכוללים. וראה גם המגיד, יד בניסן תרנ”ד, תוספת לגליון 16, עד ארגיעה לשון שקר. מאמר חתום על ידי “צפנת פענח” הוא מזדהה כזה שהחל עוד במאמריו בהצבי. המאמר עוסק בענייני הכוללים, כולל וואלין והאדמו“ר מבאיאן. הוא גם מציין כי בני כולל וואלין הוציאו קונטרס בשם ”נאד של דמעות“. קלויזנר, שם (מס' 9 הערה 1), עמ' 216, מזהה את ”צפנת פענח“ שכתב בהמליץ תרמ”ט כיהודה גרזובסקי. אולם במכתבים שיובאו להלן, מס' 46, 71, משמע במרומז שהכותב הוא המשכיל הירושלמי שמואל רפאלוביץ. וייתכן שהוא גם מחבר “נאד של דמעות”.  ↩

  62. פליטונים, רשימות או מאמרים הכתובים ברוח קלה.  ↩

  63. שמואל רפאלוביץ (תרכ“ז־תרפ”ד). ממשכילי ירושלים וחניך ישיבותיה. עלה לארץ עם הוריו בשנת תרמ"ב. חוקר מטבעות ארץ־ישראל, עסק בחלפנות ועתיקות. השתתף בקביעות בעתונות הארץ־ישראלית.  ↩

  64. יודילוביץ שימש כמורה בבית הספר שבחסות הפקידות בראשון־לציון. על חששו מגילויי תמיכה פומביים בבן־יהודה ראה אצ“ב 192/235A, עמ' 467; ארכיון בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (להלן בה"ס), 401068, תיק 207, ממכתביו אל סלוצקי ומרדכי בן הלל הכהן; אצ”מ 25/10A, עמ' 297, מכתבו של אייזנשטאדט לסלוצקי.  ↩

  65. מאמר שהופיע בהצפירה, יא בטבת תרנ"ד, גל‘ 267, עמ’  ↩

    1. על פי הכתוב בו משמע שנכתב בעוד בן־יהודה יושב בבית־הסוהר. מאמר זה מציג לראשונה בפומבי את עמדת היישוב הישן בפרשה. הוא עורר תגובות נזעמות בגליונות נוספים של הצפירה, על ידי שפ"ר, אחד העם ועוד.
  66. מרדכי גרשון ויינברג. יליד ירושלים. משכיל ברוח הישנה, תמך בישוב ארץ ישראל. השתתף בעתונות היהודית בחוץ־לארץ (“עברי אנכי”, “הצפירה”) ובארץ־ישראל. ראה א“ר מלאכי, פרקים בתולדות הישוב הישן, תל־אביב תשל”א. לפי המפתח בערכו.  ↩

  67. ר‘ ישראל הלוי (1939־1856). עוזר הרב הראשי של צרפת ר’ צדוק כהן. משנת 1919 הרב הראשי. חוקר ומרצה במדעי היהדות. ביקר בארץ־ישראל. יודילוביץ שמע אצלו שיעורים בסורבון בעת ששהה בפריז. מכאן כנראה הכרותם.  ↩

  68. זה ניסוח חדש לשמועה זו, וראה גם לעיל מס' 5, 7.  ↩

  69. המכתב שלהלן הוא העתק ממכתבו המקורי של בן־יהודה. הנוסח מאושר על ידי שלושה עדים חתונים. מכתבו של ב"י כתוב בסערת נפש תוך ייאוש גובר. הוא חש בתחילת הדרך נעזב על ידי חבריו לדעה. בעיקר סבל ממועקה כספית. כפי שנראה להלן חלה התעוררות בנידון זה ואף מצב רוחו השתפר.  ↩

  70. הכוונה היא לערבות מאה הלירות שערב מר עמיאל, מנכבדי עדת המערבים, עבור שחרורו של בן־יהודה מבית הסוהר עד לשמיעת עירעורו בביירות.  ↩

  71. בן־יהודה היה חולה שחפת.  ↩

  72. ישראל בלקינד?  ↩

  73. יחזקאל סוכובולסקי (1945־1867). פעיל בתנועת חיבת ציון, עלה לארץ ישראל בשנת 1886, עבד כפועל. לאחר מכן התיישב ביפו והתפרנס ממסחר. עסק בצרכי ציבור.  ↩

  74. אריה לייב הורביץ (1906־1862). משכיל חובב ציון. עלה לארץ־ישראל בשנת תר“ן. חבר ”בני משה", מורה ביפו ובמושבות יהודה.  ↩

  75. מן הראוי לשים לב לפרט זה, שכן משמע שבאותה עת עדיין נהג בן־יהודה להתפלל בציבור. זאת למרות שהתפכח מתקוותיו הראשונות, עם הגיעו ארצה, כאשר התנהג כבן היישוב הישן מתוך מטרה להתערות בחברה זו ולהשפיע עליה.  ↩

  76. יודילוביץ המריץ את ידידיו שיטלו חלק בכתיבה. ראה גם אצ“מ 192/235A, עמ' 467, מכתבו לבן־יהודה; אצ”מ 192/236A, עמ' 443, מכתבו ליהודה גרזובסקי “השקה אחי את רוח חובבי ציון האמתיים בדמעות העשוקים האלה”.  ↩

  77. אברהם יעקב סלוצקי (1918־1861). פובליציסט ועסקן חיבת ציון, ממייסדי המזרחי. השתתף בקביעות בעתונות העברית והתפרסם במלחמתו נגד הממונים, משטר “החלוקה” והנהגת היישוב הישן. פירסם קובץ בשם “שיבת ציון” (תרנ"ב) ובו מכתבים ומאמרים של רבנים וגדולי תורה בתמיכה ברעיון ישוב ארץ־ישראל.  ↩

  78. אברהם מנחם אוסישקין (1941־1863). מהנדס במקצועו, מראשי חובבי ציון והתנועה הציונית. פעיל באגודות חו“צ הראשונות ובוועידות השונות. ביקר מספר פעמים בא”י, יסד בה את ההסתדרות הארץ־ישראלית (1903). היה חבר הוועד הפועל הציוני ומראשי “ציוני ציון”. התנגד לתוכנית אוגנדה. בשנת 1919 התיישב בארץ ישראל והתפרסם בפעילותו הנמרצת ומסירותו הנלהבת לגאולת קרקעות.  ↩

  79. אוסישקין מדגיש את ההיבט המדיני של הפרשה. ואכן הוא טען כי “בהצלת בן־יהודה תלויה הצלת כל הישוב”. ראה בה“ס (32) 709V, מכתבו ל”מזרחי“ (המרכז הרוחני) מיום ט בטבת תרנ”ד.  ↩

  80. מיכל מיידאנסקי. מזקני העסקנים של חובבי ציון. השתתף בוועידת תר"ן באודסה. היה חבר במשלחת החקר של הרב מוהליבר שיצאה לבדוק את מצב היישוב היהודי בארץ־ישראל.  ↩

  81. אליהו פחה (כהן). נולד בשנת 1844, רופא במקצועו. בעל דרגת גנרל בצבא העות'מאני, פרופסור לרפואה. שימש כרופאו האישי של הסולטן עבדל חמיד השני. מעמדו הבכיר ומהלכיו בחצר הסולטן איפשרו לו מעורבות והשפעה בענייני היהודים.  ↩

  82. ראה להלן מכתב 38, בו מודיע אוסישקין כי כתב ל“זעלבסט אמנציפציון” הווינאי ולד"ר סלווענדי, מפעילי רעיון ישוב ארץ ישראל בגרמניה.  ↩

  83. ראה על כך קלויזנר, שם (מכתב 9 הערה 1), עמ' 254־251.  ↩

  84. עבודה.  ↩

  85. יהודה גרזובסקי.  ↩

  86. רכבת.  ↩

  87. כינויו של ראש הוועד הפועל ביפו – בינשטוק – בתירגום שמו מאידיש לעברית.  ↩

  88. הכוונה למכתבו הנרגש של בן־יהודה. ראה לעיל מכתב 17.  ↩

  89. כיוני לאודסה. שם ישב הוועד המרכזי של הנהגת חובבי ציון.  ↩

  90. פראנקים. וראה להלן מכתב 29, שם כותב כי מסר 230 גרגרים, במכתב 26 מציין כי אסף 230 פראנק.  ↩

  91. מרדכי בן הלל הכהן (1936־1856). סופר, פובליציסט ועסקן בתנועת חובבי ציון. השתתף במאמרים בעתונות העברית שבתקופתו. פירסם סקירות וספרים רבים על היישוב היהודי בארץ־ישראל. בשנת 1907 התיישב בארץ ישראל. היה בין ראשוני תל־אביב. פעיל בתחומי תרבות וכלכלה. ראה מכתב יודילוביץ אליו בבה“ס 401068, תיק 207. פירסם זכרונות וסקירות; ראה: מערב עד ערב, וילנה 1904; עולמי, ירושלים תרפ”ז־תרפ"ט.  ↩

  92. בן־אביגדור. כינויו של אברהם ליב שלקוביץ (1921־1867). סופר ומו“ל שהניח יסודות למו”לות העברית המודרנית. עסקן של חובבי ציון. הצטרף לאגודת “בני משה” והיה מזכיר הלשכה בוורשה. בתקופה שבה אנו עוסקים יסד את הוצאת “אחיאסף” והיה בין עורכי “לוח אחיאסף”. וראה להלן מכת 55.  ↩

  93. ד“ר משה מינץ (1930־1860). ביל”ויי שעלה לארץ־ישראל וירד לארצות הברית. פובליציסט ורופא במקצועו. היה פעיל בענייני הפועלים היהודיים ובתנועת “חובבי ציון” באמריקה. הוציא לאור עתונים יהודיים. ביניהם השבועון “דער יידישער רעקארדער” בו פורסמו ההתקפות נגד היישוב הישן בעניין פרשת מאסר בן־יהודה. ראה ש‘ לסקוב, הבילויים, ירושלים של"ו, עמ’ 405, 427־421.  ↩

  94. ד“ר ליפא קרפל (1915־1830). רופא במקצועו, פובליציסט, מראשוני חובבי ציון ברומניה. היה פעיל מאוד בייסוד אגודות חו”צ. השתתף בוועידת קטוביץ (1884), הצטרף לתנועה הציונית וכזקן הצירים פתח את הקונגרס הציוני הראשון.  ↩

  95. ולאדימיר, ואסילי ברמן (1896־1862). פובליציסט ופעיל בתנועת חיבת ציון ברוסיה. כתב ב“ווסחוד”. חבר ב“ועדה ההיסטורית אתנוגרפית” של חברת מפיצי השכלה. ישראל המוזכר כאן, שמא הוא ישראל בלקינד.  ↩

  96. יהודה לייב דוידוביץ (1898־1855). משכיל יהודי ברוסיה אשר עבר תהליך של רוסיפיקציה וחזר לתרבות היהודית. התפרנס מהוראה. השתתף בתכיפות בעתונות היהודית הרוסית.  ↩

  97. משה לייב ליליינבלום (1910־1843). סופר ופובליציסט מאבות תנועת חיבת ציון. לאחר שעבר את שלב ההשכלה הביקורתית על החברה היהודית המסורתית, נתפס לרעיון הלאומי והחל להטיף לו במאמרים אשר הפכו למורי דרך למשכילים יהודים ברוסיה. היה ממארגני תנועת חיבת ציון וועידותיה וכיהן כמזכיר התנועה. דגל בציונות המעשית ובתמיכה רצופה במושבות, אולם לא ביקר, אף לא פעם אחת, בארץ. זכרונויו מפעילות חובבי ציון ראה בספרו דרך לעבור גולים, ורשה תרנ"ט.  ↩

  98. שמעון יחיאל גולדברג (תרל“ג־ת”ש). עסקן חיבת ציון בביאליסטוק. מקורב לרב שמואל מוהליבר. עבד עמו באירגון המזרח“י (מרכז רוחני) שהוקם לאחר ועידת דרוזגניק (1893). היה חבר באגודת ”בני משה“ ובחברת ”מנוחה ונחלה" שיסדה את רחובות. עלה ארצה בשנת 1925.  ↩

  99. יהודה לייב אפל (עפעל) (1935־1857). עסקן חובב ציון. מפיץ יינות ארץ ישראל ברוסיה. עלה לארץ־ישראל בשנת 1921. ראה ספרו בתוך ראשית התחיה, תל־אביב תרצ"ו.  ↩

  100. כינויו העברי של י"ל אפל.  ↩

  101. מורנו הרב שמואל מוהליבר.  ↩

  102. דב סלפיאן (תר“ך־תר”ץ) חבר ביל“ו. מראשי אגודת ”דורשי ציון“ במינסק. יוזם הרעיון להתיישבות אלף משפחות בארץ־ישראל, ומכאן ”אגודות האלף“ שנוסדו למטרה זו. עלה לא”י בשנת 1891 כדי לנהל את אדמות המטעים בעין זיתים שנרכשו למטרה זו על ידי האגודה. לאחר הכשלון חזר לרוסיה. בשנות העשרים חזר לא"י ועסק בהוראה. ראה ש‘ לסקוב, הבילויים, עמ’ 4041־401.  ↩

  103. בנו של א' בן־יהודה.  ↩

  104. לשכת עזרא. “בני משה” בווילנה.  ↩

  105. הכוונה לר‘ מרדכי אליאשברג מוביסק (1889־1817). מגדולי הרבנים, שתמך בפעילו של חובבי ציון; ר’ נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב) (1893־1817). ראש ישיבת וולוז'ין, אוהד רעיון חיבת ציון; אלכסנדר צדרבאום (אר"ז) (1893־1817), סופר מחשובי המו“לים העבריים, מייסד ועורך ”המליץ".  ↩

  106. ציטוט משובש מהאמור במסכת שבת לב ע“א ”שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל". דהיינו הניחו לשיכור אשר יפול מאליו ואין צורך לסייע לו כך.  ↩

  107. גולדברג?  ↩

  108. משה בצלאל טודרעסאוויץ (1907־1849). חובב ציון, עלה לארץ־ישראל בשנת תרנ"א. התיישב ביפו ועסק במסחר וחלפנות.  ↩

  109. פנחס שוקיאן. נולד בשנת 1856. עסקן בתנועת חובבי ציון בווילנה. פעיל בתחום החינוך. מראשוני המצטרפים לאגודת “בני משה”, שימש כמזכירה בווילנה.  ↩

  110. בצלאל יפה (1926־1868). עסקן חובבי ציון בגרודנא. עלה לארץ ישראל בשנת 1909. מנהל חברת “גאולה” ומראשי הקהילה היהודית ביפו.  ↩

  111. שאול פנחס רבינוביץ (1910־1845). פובליציסט, סופר וחוקר. ממייסדי תנועת חיבת ציון; נטל חלק מרכזי באירגונה. בעל השפעה ומעמד בתחום התרבות העברית.  ↩

  112. ואכן הוא כתב בנושא אל הצפירה. ראה הצפירה ג בטבת תרנ“ד, גל‘ 274, עמ’ 1206, מאמר בשם ”ירא הקהל וישפוט“. זאת בתגובה למאמרו של ויינברג בהצפירה גל‘ 267, ראה לעיל מס’ 15. במאמרו מסביר שפ”ר שמאמרו של יונאס כתוב במליצות כמאמרים אחרים המופיעים בעתונות. למונח “קדימה” אין כל משמעות כפי שייחסו לו, אלא הוא במובן של קידמה והתקדמות. ראה גם הצפירה ה בשבת תרנ"ג, גל' 2.  ↩

  113. מנשה מאירוביץ (1949־1860). איש ביל“ו, התיישב בראשון לציון. עסקן התיישבותי, פירסם מאמרים בעתונות הארץ־ישראלית והיהודית ברוסיה. ראה זכרונותיו: מזכרונותיו של אחרון הבילו”ויים, ירושלים תש"ו.  ↩

  114. אהרן פפירמייסטר (1913־1837). ממתיישבי ראשון לציון. משכיל, פעיל בענייני ציבור.  ↩

  115. מטבע תורכית. ערכה 4 פראנק; 26־20 גרוש לערך.  ↩

  116. ראה להלן מכתב 28.  ↩

  117. צפורה, אשתו של יודילוביץ.  ↩

  118. שרגא פייבל רוזן (תרט“ו־תרצ”ב). ממשכילי ראשון־לציון. בשנים תרנ“א־תרנ”ה כיהן כמורה בבית־הספר המקומי. היה בעל כשרון קליגרפי.  ↩

  119. מרדכי לובמן (תרי“ז־תרנ”ו). עלה לארץ־ישראל בשנת תרמ"ה. מודד קרקעות במקצועו, עבד בשרות הפקידות. מונה כמנהל בית־הספר בראשון־לציון ולאחר מכן כמפקח בתי־הספר במושבות. השרה בהן אוירה לאומית.  ↩

  120. רובין, מורה לשפה העברית במקוה ישראל.  ↩

  121. יהודה זאב נפך (1920־1846). משכיל חובב ציון. עסקן ציבורי, השתתף בקונגרסים הציוניים. התפרנס כסוכן נוסע של חברות מסחריות. ראה עליו: ש“ל ציטרון, אנשים וסופרים, וילנה {חש”ד], עמ' 163־133.  ↩

  122. יהושע סירקין (1922־1838). עסקן בתנועת חיבת ציון והשתתף בוועידותיה כנציג מינסק. היה ממייסדי “אגודת האלף” לקניית אדמות להתיישבות וביקר בארץ־ישראל. השתתף בעתונות העברית ופירסם מספר ספרים.  ↩

  123. אברהם אבלי סיראטקין. נולד במינסק, מראשוני העסקנים של חובבי ציון בעיר. בין מייסדי חברת “קבוץ נדחי ישראל”; מורה וסופר, היה בין עורכי “המגיד”. עם הופעת הציונות הצטרף לתנועה ויסד אגודה דתית בשם “שלומי אמוני ישראל”, וכנציגה השתתף בקונגרס הששי.  ↩

  124. לא מצאנו מכתב מאורגן ממשכילי יפו ואף לא מוזכר כי נשלח בפועל מכתב כזה.  ↩

  125. היה הבדל בין שער הגרוש ביפו ובירושלים.  ↩

  126. מגיש הצעת חוק (בלטינית). כאן במשמעות של טוען משפטי, עורך דין.  ↩

  127. הכוונה כנראה לד"ר הלל יפה שהיה רופא בטבריה.  ↩

  128. יהושע אוסוביצקי (תרי“ח־תרפ”ט). פקיד הברון שישב בגליל. עסק ברכישת אדמות. בתחילה היה פקיד בראשון לציון (משנת תרמ"ד). אולם עקב המרד המפורסם בשנת תרמ"ז עזב את המושבה.  ↩

  129. ישו הנוצרי.  ↩

  130. פראנקים. ראה לעיל מכתב 26.  ↩

  131. לא זיהיתי את בעל הכינוי “סגול”; שמא הוא ישראל בלקינד.  ↩

  132. שמואל כהן התיישב בראשון לציון בשמת תרמ“ח. עליו מסופר כי התאים ל”התקוה“ של נ”ה אימבר מנגינה רומנית עממית; ראה: ד‘ יודילוביץ, ראשון לציון תרמ“ב־תש”א, ראשון־לציון 1941, עמ’ 509.  ↩

  133. סמילנסקי משה (1953־1874). איכר וסופר. עלה לארץ־ישראל בגיל צעיר. ממייסדי חדרה, פועל בראשון לציון והתיישב ברחובות. התפרסם בסיפוריו וזכרונותיו על ראשית ההתיישבות בארץ.  ↩

  134. צבי פרילוצקי (1942־1862). עתונאי חובב ציון. חבר באגודת “בני משה”, השתתף בעתונים עבריים כמו “הזמן”, “המליץ” ועוד.  ↩

  135. מזרח“י – מרכז רוחני. נוסד על ידי חובבי ציון בשנת תרנ”ג, מתוך מטרה לאחד את חברי התנועה ולתאם בין פעולותיה. בראש המרכז עמד הרב שמואל מוהליבר.  ↩

  136. בית הספר הוקם ביפו בשנת תרמ“ט על ידי ישראל בלקינד. נסגר ונפתח שוב בשנת תרנ”ג בחסות “חובבי ציון” וכי"ח. בית־הספר שימש מטרה להתקפות עקב תלונות על המגמות החילוניות המסתמנות בו.  ↩

  137. ביינוש סלאנט (1900־1838) שהיה יד ימינו של אביו וסייע לו בפעילות הציבורית בעיקר בערוב ימיו. פיתח את חסר האתרוגים. ממייסדי השכונות הראשונות מחוץ לחומות.  ↩

  138. המאמר הופיע בהמליץ תרנ"גף גל‘ 161. וראה תשובת יוסף ריבלין, מגילת יוסף, שם (מכתב 6, הערה 2), עמ’ 214־213.  ↩

  139. ראה להלן מס' 72. מסתבר שהרב הילדסהיימר כתב אליו.  ↩

  140. שיחיה.  ↩

  141. דוד סוחובולסקי תושב ביאליסטוק. פעיל בחובבי ציון והתנועה הציונית, ממקורביו של הרב מוהליבר, מזכיר “אגודת האלף” בעיר. חבר ב“בני משה”, עסקן ציבורי; יסד חדר מתוקן וספריה, נפטר בשנת 1914.  ↩

  142. כינויו של יהושע אייזנשטאדט־ברזילי. כך חתם על המכתבים מארץ־ישראל.  ↩

  143. בניגוד לגישתו של אוסישקין אשר ראה את עניין בן־יהודה כצרת הכלל ועמד על משמעותה המדינית של הפרשה. כאן מצויה גישה זהירה יותר, המבקשת שלא לקשר, לפחות פומבית, בין בעייתו של בן־יהודה ושאלת היישוב בכלל.  ↩

  144. לאחר מות העורך אלכסנדר צדרבאום (אר"ז) פסק “המליץ” להופיע לתקופה של כחודשיים, מיום ג בכסלו תרנ“ד עד יום ז בשבט תרנ”ד, כאשר עבר לעריכתו של ליאון רבינוביץ (איש יהודי).  ↩

  145. הקונסוליות השונות של מעצמות אירופה הפעילו שרותי דואר עצמאיים.  ↩

  146. משחק מלים על ידי תירגום שם משפחתו של שלנק גמליאל (תר“ז־תרנ”ז). עלה לארץ ישראל עם הוריו בגיל צעיר. פעיל בענייני ציבור. עסק בחלפנות, עֵסֶק שהתפתח לבנק פרטי; הבנק פשט את הרגל (תר"ס). היה גם סוכן הדואר האוסטרי. פתח שרות דואר יהודי בין יפו וירושלים.  ↩

  147. אנג'ל. מנהל בית הספר ביפו, היה חבר באגודת “בני משה”.  ↩

  148. נראה כי הכוונה ליצחק אהרון אפלבוים – אחד המתיישבים בזכרון יעקב – או לאחד מבניו. אך ה‘ ורמסר הפקיד עזב את זכרון יעקב לאחר פרשת ד"ר גולדברג בשנת 1888 וחזר לצרפת, ושמא הוא גאסטון וורמסר שעבד בשרות הברון ושימש גם כמזכירו האישי. ראה ש’ שאמה, בית רוטשילד וארץ ישראל, ירושלים 1980, לפי המפתח.  ↩

  149. הקונטרס “הצבי על במותיך חלל”.  ↩

  150. נתן צבי המבורגר (תר“ה־תרע”ב). עלה לארץ ישראל עם הוריו בגיל צעיר. פעיל בענייני ציבור. עסק בחלפנות, עֵסֶק שהתפתח לבנק פרטי; הבנק פשט את הרגל (תר"ס). היה גם סוכן הדואר האוסטרי. פתח שרות דואר יהודי בין יפו וירושלים.  ↩

  151. יוסף ניגו (1946־1863). אגרונום. נולד בתורכיה והתחנך בית־ספר “אליאנס”. נשלח מטעם כי"ח למקוה ישראל תחילה כסגן מנהל ואחר כך כמנהל.  ↩

  152. חאן מנולי, אכסניה ביפו על שם בעליה הארמני. שימשה את בני המושבות.  ↩

  153. אמיל פרנק. נציג האליאנס ונאמן בית רוטשילד בביירות.  ↩

  154. למרות שאין במכתב זה חידושים רבים בתיאור הפרשה הוא הובא כאן בשלמותו. הוא מציג תמונה שלמה כפי שראוה ידידי בן־יהודה. בולטת בו השנאה היוקדת נגד ראשי היישוב הישן ומשטר החלוקה.  ↩

  155. הכוונה לכרוז “מחאה גלויה”.  ↩

  156. חיים הירשנזון (1935־1859). משכיל תורני בירושלים. הוציא לאור את כתב העת “המסדרונה”, עסק בהוראה. ממייסדי חברת “שפה ברורה” להרחבת השפה העברית.  ↩

  157. דוד ילין (1941־1864). מחנך, חוקר לשון ופעיל בענייני ציבור. חתנו של ר' י“מ פינס. כיהן כמורה בבית־ספר למל והשתתף בעתונות הירושלמית ובעתונות העברית בחוץ לארץ. כתביו על תקופתנו ראה: ירושלים של תמול, ירושלים תשל”ב, איגרות א, ירושלים תשל"ו.  ↩

  158. ד"ר אריה סלווענדי (1914־1837). רב בגרמניה. מראשי התומכים בישוב ארץ־ישראל ובתנועת חיבת ציון. היה פעיל מאוד באיסוף כספים למטרות צדקה והתיישבות בארץ־שראל.  ↩

  159. Selbstemanzipation, בטאונו של ד“ר נתן בירנבוים. תמך בתנועה הלאומית. ראה מאמרו של ג' קרסל, שיבת ציון, ד, ירושלים תשט”ז, עמ' 99־55.  ↩

  160. ראה לעיל מס' 11.  ↩

  161. בקרב אגודת “בני משה” גוברת הדעה שאין להופיע כגוף להגנת בן־יהודה, אלא יש לעשות זאת כפרטים.  ↩

  162. זאב יעבץ (1924־1847). סופר, מחנך וחוקר תולדות ישראל. בשנים 1894־1888 ישב בארץ ישראל, שימש כמורה בזכרון יעקב אך עזב עקב לחץ הפקידות. הוציא לאור קבצים על ארץ־ישראל. היה חבר בקבוצתו של פינס אשר תמכה בלאומיות אך לחמה ב“בני משה”. ראה עליו לאחרונה: י‘ ברלוביץ, הסדר השלישי – תור ישראל בארצו, יצירתו הספרותית של ז’ יעבץ בראי השקפתו ההיסטורית, קתדרה 20 (תמוז תשמ"א) עמ' 182־165.  ↩

  163. האב: הר‘ עזריאל הילדסהיימר (1899־1820). מגדולי הרבנים האורתודוכסים בגרמניה. תמך ופעל למען רעיון ישוב ארץ־ישראל. אהד ותמך בהתיישבות החדשה שלאחר שנות השמונים. הבן: ד“ר צבי הירש הילדסהיימר (1910־1855). עסקן ציבורי. מורה בבית המדרש לרבנים. עורך השבועון האורתודוכסי ”די יודישע פרעסע“ (1910־1888). פירסם מחקר חשוב בגיאוגרפיה היסטורית של ארץ־ישראל. על פעילותם למען א”י ראה: מ’ אליאב, אהבת ציון ואנשי הו“ד, ת”א תשל"א, עמ' 109־92, ולפי מפתח בערכיהם.  ↩

  164. הר‘ נפתלי אדלר (1911־1839) משנת 1891 הרב הכולל של יהודי אנגליה. מילא את מקום אביו ר’ נתן אדלר. היה פעיל בעניינים כלל־יהודיים. מקורב לרעיון ישוב ארץ ישראל וחיבת ציון, ביקר בארץ ישראל.  ↩

  165. פטרבורג.  ↩

  166. הכוונה לכינוס ועד הרבנים בפטרבורג. כונס על ידי השלטונות ונועד לדון בשאלות שהוצגו על ידי המשרד לענייני דתות. בנושא ראה הצפירה, ח בטבת תרה“ד, גל' 264; שם, יג בטבת תרנ”ד, גל' 269.  ↩

  167. נראה כי הוא כינויו של א“ל שלקוביץ (בן־אביגדור) אשר כיהן כמזכיר לשכת ”בני משה“ בוורשה; ראה: ש‘ צ’רנוביץ, בני משה ותקופתם, ורשה תרע”ד, עמ' 88.  ↩

  168. פאקטים – עובדות. דהיינו שהיושבים בארץ ילקטו חומר וידווחו להם לצורך כתיבה. המרצה דומה במאבק אחר בין הלאומיים והיישוב הישן ראה: י‘ קניאל, ר’ יוסף ריבלין והועד הפועל של חובבי ציון ביפו, שם (מס' 6 הערה 2), עמ' 205, הערה 68.  ↩

  169. מנהל לשכת דרך החיים של “בני משה” באודסה.  ↩

  170. גרינברג אברהם (1906־1861). מראשי חובבי ציון. עמד בראש “הוועד האודיסאי”.  ↩

  171. בינשטוק.  ↩

  172. אייזנברג אהרן (תרכ“ד־תרצ”ב). מראשוני המתיישבים ברחובות ומראשי המושבה. עסקן יישובי וחבר באגודת “בני משה”. ראה עליו: א' עבר הדני, אהרן אייזנברג, כתביו ותקופתו היישובית, תל־אביב תש"ז.  ↩

  173. גראזובסקי יהודה.  ↩

  174. משה דוד שוב (1938־1854). ממייסדי ראש פינה ומשמר הירדן, מורה ועסקן ציבורי. ראה זכרונותיו, זכרונות לבית דוד, ירושלים תשל"ג.  ↩

  175. מרדכי פאדובה. מראשוני חובבי ציון. מזכיר האגודה בבריסק ומפעיליה המרכזיים. היה חבר באגודת “בני משה”.  ↩

  176. הסוחר עמיאל, בן העדה המערבית.  ↩

  177. ראה להלן מס 45.  ↩

  178. באידיש. יונאס נתבקש לכתוב לעתונות האידישאית בארצות הברית. ראה להלן מס' 54.  ↩

  179. חיבורו הסטירי של י' פרל. מכתבים הכתובים לכאורה על ידי חסיד, אך מלגלגים על החסידות ואורחותיה.  ↩

  180. באחריות.  ↩

  181. הצנזורה.  ↩

  182. גם ממקורות אחרים אנו עדים למגמה של השקטת הריב בירושלים עצמה, בעוד החוגים הלאומיים בחו“ל יטלו על עצמם את המאבק נגד הנהגת הכוללים. ראה במכתבו של אוסישקין אל ברזילי ”עוד הפעם אני אומר לך שעליהם בני א“י לשבת דומם ולא להתערב כלל בדבר המריבה עם בעלי החלוקה”. י‘ קלויזנר, איגרות מ’ אוסישקין אל יהושע אייזנשטאדט־ברזילי, העבר, חוברת יב, תל־אביב תשכ“ה, איגרת יח. ראה גם בה”ס (30) 709V, גלויה מאת א"י סלוצקי אל דוד סוחובולסקי. ולעיל מכתב 24.  ↩

  183. גולדברג.  ↩

  184. ראה אצ“מ 35/18/2A, מס' 180, מארכיון ”בני משה“. מכתב ללשכת ”בני משה“ בברלין ובו בקשה שהק‘ הילדסהיימר יפעיל השפעתו על חכמי ירושלים. וראה גם שם עמ’ 204, מכתב מיום ח בשבט תרנ”ד, ללשכה בווילנה, ושם מוזכר מכתב הרב הילדסהיימר לחכם באשי “כי יתקן את אשר עות”. כאן תשובת הח"ב למכתב זה.  ↩

  185. כבוד קדושת תורתו.  ↩

  186. אמן נצח סלה ועד.  ↩

  187. ידו הקדושה.  ↩

  188. מעלת כבוד תורתו.  ↩

  189. כה דברי נאום הצעיר.  ↩

  190. בהצפירה גל‘ 1, ז בשבט תרנ"ד, עמ’ 2, בחתימת “סתם סופר”. הכותב הוא דוד יודילוביץ, המקור מצוי באצ“מ 192/235A, עמ‘ 443־442. שם בעמ’ 495, הוא מוסיף כי החליט להעביר ל”הצפירה“ את מה שירשום ב”פנקס היומי“ שלו, מעת הפסקת הופעת הצבי ועד שתחודש הופעתו. בכך מוסברים הרישומים הרבים באצ”מ 192/236A.  ↩

  191. ראה: 2Jüdische Presse, 11.1.1894, No. מאמר בשם Unerhört “לא ייאמן”. ראה אצ"מ 109/33A, מכתב תשובה של פינס.  ↩

  192. נסים בכר.  ↩

  193. לא זיהיתיו. ייתכן כי הוא אחד האישים הקשורים למערכה המשפטית.  ↩

  194. בישליק, מטבע תורכית קטנה. ערכה 3.5־2.5 גרוש תורכי או 21 קופיקות רוסיות.  ↩

  195. הכרמל גל' 5. לא מצאתי את הגליון.  ↩

  196. עם גבור ההתקפות נגד ראשי הכוללים, הם יצאו בהודעה זו המסבירה את השתלשלות הפרשה מנקודת ראותם. ההודעה מנוסחת ברוח מתונה יחסית, ונושאת אופי אפולוגטי, בניגוד לכרוז אחר של היישוב הישן “מי לה' אלי” – ראה להלן מס' 59. מצוי נוסח של ה“הודעה כללית” ממוספר לצורך הערותיו של יודילוביץ. ראה אצ"מ 192/314/3A, נוסח ההערות עצמן בכתב ידו של יודילוביץ.  ↩

  197. מובאה זו וכן אחרות להלן אינן בהכרח מצוטטות כלשונן מתוך מסמך כל שהוא.  ↩

  198. ר' משה הלוי (1910־1826). כיהן כחכם באשי בפועל בתורכיה בין השנים 1908־1874. מלומד וחוקר. זכה לכוב והערכה מהסולטן עבדל חמיד והיה בעל מהלכים בחצרו.  ↩

  199. הכוונה לאיסור השלטונות התורכיים על כניסת יהודים לארץ־ישראל. היישוב הישן הואשם בגרימת איסור זה. ראה ו‘ קניאל, המשך ותמורה, עמ’ 184־175.  ↩

  200. ר' יוסף קארו.  ↩

  201. הוועד הורכב מנציגי הכוללים ושימש כמייצג היישוב הישן כלפי גורמי חוץ. וראה לעיל במבוא.  ↩

  202. כוונות, דהיינו מה שהיה בדעתו לומר.  ↩

  203. וראה מגילת יוסף, עמ' 91. שם נוסף המשפט “ואחלה פני קדשו להודיעני בבירור את משפט האיש הלזה”.  ↩

  204. יוסף רוזנטל. נכדו של ר‘ שלמה פ“ח, מתלמידי הגר”א שהתיישבו בירושלים. הוא סיגל לעצמו את הלבוש ואורח החיים של בני העדה הספרדית. ראה: פ’ גרייבסקי, זכרון לחובבים ראשונים, חוברת כ (ללא עימוד). נפטר בשנת תרע“א; ראה האור, טז בטבת תרע”א. אלתר מוכתר הוא אלתר ורשבסקי. ראה ג‘ פרומקין, דרך שופט בירושלים, תל־אביב תשט"ו, עמ’ 105.  ↩

  205. יעקב מרדכי זינגר (תרכ“ב־תרפ”ח). יליד חברון, שהה ארבע שנים בהודו כמורה בבית הגביר ששון. כיהן כארבעים שנה כשוחט של המושבה ראשון־לציון  ↩

  206. שכן הסמכתו כשוחט תלויה ברבני ישראל.  ↩

  207. “דער יידישער רעקארדער” – שבועון שהופיע בארצות הברית. הוצא לאור על ידי האחים הבילו“ויים משה וגרשון מינץ שהשתקעו בארה”ב. בגליון 49 משנת 1894 פורסמו פרטי הפרשה. וראה החבצלת תרנ“ד, גל' 28, 29; תגובתו החריפה של פרומקין על הפירסום ברעקארדער. הוא שם ללעג את ד”ר מינץ הבילו“יי, אשר פירש את הפסוק ”בית יעקב לכו ונלכה" כהליכה לאמריקה, וראה עליו לעיל מס' 20, הערה 9.  ↩

  208. יונאס חשש שמא יגיע כתב ידו לידי הממונים. ראה אצ“מ 192/317/2A, שירי היתול באידיש ומכתבים בכתב ידו. מכתב אחר בחתימתו ראה באצ”מ 192/314/2A.  ↩

  209. “שמש צדקה” – הדו"חות התקופתיים שהודפסו על ידי הוועד הכללי של כל הכוללים.  ↩

  210. שמואל אפרים טיקוטין. נולד בירושלים בשנת 1878. סייע לבן יהודה בעבודות שונות בעת עריכת מילונו ובהוצאת ה“השקפה”. היגר לאמריקה בשנת 1912, השתתף בקביעות בעתונות היהודית בעיקר בארצות הברית.  ↩

  211. הכוונה כנראה למאמרים נוספים לאלה שפורסמו בהצפירה, כ בטבת תרנ“ד, גל‘ 274, ובגל’ 2 מיום ה בשבט תרנ”ד. וראה על כך במכתבו של שפ"ר, להלן מס' 64.  ↩

  212. ר‘ צדוק כהן. רבה הראשי של צרפת. ראה לעיל מס’ 7 הערה 2. הרב פנה בתחילה בבקשה לקבלת מידע אל נסים בכר מנהל בית־ספר כי“ח. על יסוד תשובתו כתב ודאי משה שכתב. ראה אצ”מ 192/235A, עמ' 458.  ↩

  213. ייתכן שהיתה גם פניה מהפקידים והאמרכלים באמסטרדם, המרכז המערב־אירופי לאיסוף כספי החלוקה.  ↩

  214. ראה הצפירה, יח בטבת תרנ“ד, גל‘ 272, עמ’ 1199־1198, ”זה לעומת זה“. ושם נאמר כי המוכתר אשר יש עליו אחריות רבה מטעם השלטונות, הוא זה אשר הודיע לשלטונות על המאמר וכן הודיע לרבנים כי המופתי והפחה ”בוערים כאש".  ↩

  215. אלימלך פרלמן. מראשי הוועד הכללי של כל הכוללים, שימש במשך שנים כמורשה בוועד מטעם צפת וטבריה. נפטר בשנת תרע“א. ראה המוריה תרע”ה, גל' 69.  ↩

  216. נערכו.  ↩

  217. החריף, כינויו של יחיאל מיכל פינס, אשר שמו גם חבוי באותיות החריף, וראה י‘ קניאל, שם (מס' 6, הערה 2), עמ’ 195, הערה 2.  ↩

  218. דהיינו מזניחים את הכתיבה לאמריקה בעניין הפרשה.  ↩

  219. הוא לייב בינשטוק, וראה לעיל מס' 20 הערה 3.  ↩

  220. אפופלקציה – שבץ.  ↩

  221. תביעה משפטית שהגישו ראשי כולל הונגריה נגד בן־יהודה על שהטיח בפניהם כינויי גנאי. ראה ג‘ ירדני, העתונות העברית בארץ־ישראל, בשנים 1904־1863, תל־אביב תשכ"ט, עמ’ 259. וראה גם אצ"מ 192/314/3A טיוטת מאמר של יודילוביץ בנושא.  ↩

  222. נסים בכר.  ↩

  223. Oesterreichische Wochenschrift 19.1.1894, No. 3, S. 45־47  ↩

  224. נמר. לפי האור כאן נראה כי הכוונה לפקיד הברון בראשון־לציון אדולף בלוף אשר עזב את המושבה בסתיו תרנ"ג. במקומו התמנה הפקיד חיים חזן.  ↩

  225. אברהם סלומיאק (1943־1862). חבר ביח"ו, ממתיישבי גדרה. עבר לירושלים ומילא תפקידים שונים בקונסוליה הרוסית – מתורגמן, מזכיר ומנהל הדואר הרוסי. כמשכיל לאומי היה פעיל בחיי הציבור היהודי והשתתף בעתונות הירושלמית.

    ראה ש‘ לסקוב, הבילויים, עמ’ 385־382.  ↩

  226. העתקות משוכפלות.  ↩

  227. דוד בומגרטן. מבני כולל הונגריה שנטה להשכלה מתונה. למרות הלחצים שהופעלו עליו השתתף בתכיפות ב“המגיד” ו“המליץ”. נפטר בגיל 38 בשנת תרנ“ד, ראה הצבי תרנ”ד, גל' ד.  ↩

  228. חצר בית כנסת חורבת ר' יהודה החסיד, מרכז הנהגת הפרושים בירושלים.  ↩

  229. הילל בן שכר, הוא יהודה ליב (בן ישער) לנדא. שירו לא הופיע בגל‘ 3, אלא בגל’ 2, ד בשבט תרנ"ד, עמ' 15.  ↩

  230. ראה אצ"מ 192/314/3A, ושם הכרוז ממוספר לצורך ההערות, וכמו כן כתב יד של ההערות גופן, ראה לעיל מס' 52.  ↩

  231. כרוז של היישוב הישן בעל נימה פולמסנית מובהקת. מתקיף קשות את הלאומיות החילונית. ניכרת בו מגמה מובהקת נגד “בני משה”. מחבר הכרוז הוא י"מ פינס. על זיהויו של המחבר ראה להלן מס' 78, הערה 3.  ↩

  232. הכוונה לשנ“ה יונאס, חותנו של בן־יהודה ומחבר המאמר ”מצות צריכות כוונה".  ↩

  233. חסרה התיבה “מלכות”. משמעות זו הכעיסה מאוד את תומכי בן־יהודה. ראה מס' 66, 77.  ↩

  234. אין זה הנוסח המדויק. ראה לעיל מס' 1.  ↩

  235. ראה התרגום העברי בחוברת “הצבי על במותיך חלל”, אצ“מ 35/26A. נספח ל”מכתבים מארץ־ישראל“, לאחר שנה ב, מכתב ב, מיום א בכסלו תתכ”ה (תרנ"ד). שם מצויה פתקה בכתב ידו של אייזנשטאדט המציין שמשלוח ה“מכתב” התאחר בשל משפט בן־יהודה ותוצאותיו.  ↩

  236. מרמז לפרעות ראשית שנות השמונים ברוסיה שעוררו את הלאומיים. טיעון זה מקובל על אנשי היישוב הישן. ראה י‘ גולדמן, האסיף (תרמ"ה), עמ’ 132־131.  ↩

  237. ראה לענין זה: י‘ קניאל, המשך ותמורה, עמ’ 48־47.  ↩

  238. בית־הספר ביפו, שתמכו בו חברי אגודת “בני משה” וחברת כי"ח. מתנגדיו טענו כי משליטים בו את הרוח הלאומית־חילונית.  ↩

  239. האשמה שהיו מטיחים בדרך כלל בחברי “בני משה”.  ↩

  240. הכוונה למשבר בשנת תרנ“א. ראה י‘ קלויזנר, מקאטוביץ עד באזל, ג, עמ’ 167־158. פינס, מחבר הכרוז, עמד בריב עם הנהגת ”ועד הפועל" ביפו. וראה לעיל במבוא.  ↩

  241. מלשינים.  ↩

  242. הפעילות הנמרצת והבהולה לקניית קרקעות בשנים תר“ן־תרנ”א הבליטה את תופעת הספסרים היהודים, שהתחרו זה בזה או מכרו קרקע שלא שלהם. ראה י‘ קלויזנר, שם, עמ’ 70־69, וכללית עמ' 34־27, 72־61.  ↩

  243. מדחציף.  ↩

  244. הכוונה לכרוז “מי לה' אלי”.  ↩

  245. מוערף מודירי – הממונה על ההשכלה, בפיקוחו נתונה גם העתונות.  ↩

  246. ר' יעקב מאיר (1939־1856). מחשובי הרבנים הספרדיים בא“י בסוף המאה הי”ט וראשית המאה העשרים. אהד את התנועה הלאומית. ממייסדי חברת “שפה ברורה” להפצת השפה העברית. שימש כשד“ר, כדיין וכחכם באשי. עם ייסוד הרבנות הראשית (1921) נבחר ל”ראשון לציון".  ↩

  247. מאיר דיזינגוף (1936־1861). מראשוני חובבי ציון. חבר באגודת “בני משה”. עלה לארץ־ישראל בשנת 1892. הקים בסיוע הברון מפעל לזכוכית בטנטורה. לימים היה ראש העיר הראשון של תל־אביב. ראה עליו ד‘ סמילנסקי, עם בני דורי, תל־אביב, תש"ב, עמ’ 107־89.  ↩

  248. ד"ר הלל יפה.  ↩

  249. הכוונה לד"ר ליפא קרפל מיאסי. ראה לעיל מס' 36.  ↩

  250. גרזובסקי.  ↩

  251. ראה אצ"מ 192/263A, עמ‘ 480־478, מכתב יודילוביץ למינץ. וראה גם לעיל מס’ 20, 54.  ↩

  252. בפטרבורג, הכוונה לאיסור הצנזור (“הביקורת”) לעסוק בפרשה בעתונות. על הצנזורה והצנזורים של העתונות היהודית באותה תקופה ראה זכרונותיו המעניינים של נ‘ סוקולוב, הצפירה והמבקרים מטעם, ספר היובל של הצפירה, ורשה תרע"ב, עמ’ 31־7.  ↩

  253. ד"ר מייר זליגמן (1925־1853), רב אורתודוכסי בגרמניה. היה עורך היודישע פרעסע (1882־1877). בשנת 1884 יסד את כתב העת הנפוץ Laubhütte, אותו ערך עד מותו.  ↩

  254. הקונטרס לא הגיע לידנו וראה לעיל מס' 14 הערה 1.  ↩

  255. מחוז.  ↩

  256. ראה להלן מס' 77.  ↩

  257. Kreuzband, משלוח דואר פתוח בתעריף מוזל. כעין דברי דפוס שלנו.  ↩

  258. זכרונות מעניינים על הצנזור היהודי המומר, חסיד חב“ד, שהמשיך להתפלל יום יום והקפיד על מאכלים כשרים. ראה אצל ב”צ כץ, על עתונים ואנשים, תל־אביב 1983, עמ' 27־26, 44־43, 47־46.  ↩

  259. כלפי יוסף ריבלין סופר ועד כל הכוללים הופנתה אצבע מאשימה כאחד מנושאי האחריות למאסרו של בן־יהודה. ריבלין השיב על כך בהצפירה ב דר“ח אדר ב תרנ”ד, גל‘ 48; ג באדר ב תרנ"ד, גל’ 49. המאמר הודפס כבר במגילת יוסף, שם (מס‘ 6 הערה 2(, עמ’ 93־87. הוא חזר והודפס כאן לשם השלמת התמונה. בהצפירה, ז באדר ב תרנ“ד, גל' 53, הוא מביא את מכתבי הרב סלאנט והח”ב אלישר אל הרב אדלר. וראה שם, במגילת יוסף, וכן בשולי הכרוז “הודעה כללית”, לעיל מס' 52. מאמרו של שפ“ר מבוסס על חומר שנשלחו לו מא”י על ידי תומכי בן־יהודה, כפי שהפרשה מתוארת כאן לרוב במכתביהם לחוץ־לארץ.  ↩

  260. מטעם המלכות, המבקר הוא הצנזור.  ↩

  261. בהמשך מביא מכתבו של ר‘ משה הלוי. הודפס לעיל בשולי הכרוז “הודעה כללית”, מס’ 52.  ↩

  262. ריבלין היה ממייסדי נחלת שבעה ופעיל ביותר בהמת שכונות רבות אחרות. כמו כן היה בעל נחלה בפתח־תקוה, אך הוא לא התיישב במקום. ראה: י‘ יערי־פולסקין וא“מ חריזמן, ספר היובל למלאת חמישים שנה לייסוד פתח־תקוה, תל־אביב תרפ”ט, עמ’ רו.  ↩

  263. ריבלין מזכיר כאן את פעילותו לביטול איסור העליה והסתייגותו מהכרוז “קול מהיכל” (תרמ"ה) עליו לא חתם. ראה מגילת יוסף, עמ' 132, 160. ראה גם מכתב גורדון לפינס בנושא העליה, אצ"מ 109/55A.  ↩

  264. נסים בכר.  ↩

  265. ראה הצפירה כו בטבת תרנ“ד, גל‘ 279, עמ’ 1128־1127, מאמרו של אחד העם ”ירא הקהל וישפוט“. מאמר זה נתן פירסום רב לפרשה ועליו התבססו גם עתונים אחרים. תגובה על מאמרו של אחד העם מצויה בגילוי דעת בשם ”דברים נכוחים“, הועתך בכתב יד, בה”ס 690/20V בחתימת הבד“צ. וראה גם אצ”מ 109/33A. “מחזה מול מחזה” בכתב ידו של פינס.  ↩

  266. ריבלין.  ↩

  267. תג‘ר, היהודי שעבד בשרות הצנזורה מטעם השלטונות התורכיים. וראה לעיל מס’ 61.  ↩

  268. יעקב מאיר.  ↩

  269. ניירות, מסמכים.  ↩

  270. ד“ר אליעזר גרינהוט (1913־1850). משכיל חרדי יליד הונגריה. אוהד התנועה הלאומית. עלה לארץ־ישראל בשנת תרנ”ג. ניהל את בית היתומים שבחסות חרדי פרנקפורט; השתדל לרכוש את אמונם של ראשי היישוב הישן. בסוף ימיו העביר את המוסד לפתח־תקוה ושם נפטר.  ↩

  271. בינשטוק.  ↩

  272. המסחר, בקרב אחינו בני ישראל.  ↩

  273. גירוש יהודי מוסקבה בשנת 1891.  ↩

  274. בוריס אוסוביצקי. נולד בשנת תרכ“ד. בשנת תרנ”ג נתמנה על ידי הרון ליינן של היקב בראשון־לציון. התפרסם גם כמנצח של התזמורת (אורקסטרה) של המושבה ראשון־לציון.  ↩

  275. מכאן משמע שה“צפנת פענח” ומחבר “נאד של דמעות” (הכתוב לכאורה ע"י אנשי כולל וואלין) הוא ש‘ רפאלוביץ. וראה גם לעיל בתחילת מס’ 70 ומס' 14 הערות 1, 3.  ↩

  276. כוונתו לרישום בפנקסיו, ראה למשל אצ"מ 192/236A, עמ' 491.  ↩

  277. החכם באשי של קושטא היה פעיל למדי בפרשה, שכן היה בה גם היבט מדיני כללי. הוא הטיל חרם על בן־יהודה. וראה גם מכתבו בשולי הכרוז “הודעה כללית”, לעיל מס‘ 52 ומס’ 65 הערה 3.  ↩

  278. כב באדר הראשוו ה' אלפים.  ↩

  279. המפורסם דורש טוב.  ↩

  280. כבוד קדושת תורתו, רום קדושתו.  ↩

  281. נרו יאיר, ולפני שמש ינון שמו, כן יהי רצון אמן.  ↩

  282. פני קודשו.  ↩

  283. שם שמים.  ↩

  284. ומשום הכי.  ↩

  285. על אחת כמה וכמה.  ↩

  286. הכה דברי.  ↩

  287. ראה גם מברקו של “צפנת פענח” אל המגיד, ז באדר תרנ"ד, גל' 11־10. וכן מבשר על הסרת החרם על בן־יהודה ויונאס.  ↩

  288. בתקופה זו הופיע “החבצלת” כסדרו, אולם בתאריך הסמוך לכתיבת מכתב זה מצאנו כי “החבצלת” לא הופיע במשך שבועיים; מתאריך 19.1 גל‘ 16 עד לתאריך 5.2 בו הופיעו גל’ 18־17 במחובר. ושם מעיר העורך:“מנסיבה אי תלויה בנו נתאחרה הדפסת גליון הזה עד היום” ושמא נענש “החבצלת” ע"י השלטונות באי הופעת העתבון, ולכך התכוון אוסישקין בדבריו כאן.  ↩

  289. ישראל דב פרומקין (תר“י־תרע”ד). מו“ל, פובליציסט ועסקן ציבורי ביישוב הישן, עורך ”החבצלת“ ומייסד חברות ומוסדות חסד בעיר. פרומקין היה בעל הכה לאומית מובהקת, אולם עקב התחדדות היחסים עם הזרם המשכילי־חילוני והיישוב החדש העמיד בתקופה דנן את בטאונו בחזית המאבק של היישוב הישן. ראה: מבחר כתבי ישראל דב פרומקין (בעריכת ג' קרסל), ירושלים תשי”ד.  ↩

  290. “מגיני ארץ”, שמה של החברה הארץ־ישראלית שלחמה ב“בני משה”.

    ראה מכתבים מארץ־ישראל, ט באלול תרנ“ד, והשווה גם אצ”מ 25/12A, עמ' 235, שם מציין שהחבורה מונה 12־10 חברים.  ↩

  291. מן הראוי לשים לב שיש גם מאנשי “בני משה” שפירשו כי במאמר מעורר הפולמוס יש דברי לעג (!) ולא דווקא קריאה אפשרית להתקוממות.  ↩

  292. על כותבי המכתבים מוסרים אנשי “בני משה” פרטים בסוף ההעתקה, ראה להלן.  ↩

  293. להרב שמואל סלאנט.  ↩

  294. אשר עדיין לא נפטרנו ממנו.  ↩

  295. על פי משלי יז 14 “פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש”, דהיינו תחילת המדון היא כפתיחת פתח קטן למקור מים. פתח זה הולך וגדל עם הגברת הריב, על כן יש לנוטשו בראשיתו.  ↩

  296. כבוד שמו מורנו הרב שאול פנחס.  ↩

  297. אדר ראשון.  ↩

  298. לשון הרע.  ↩

  299. ללא ספק.  ↩

  300. כבודו הרם.  ↩

  301. מכתב זה לא הגיע לידנו. אך מעניינת הצגת דמותו של השד"ר.  ↩

  302. אייזיק רבינוביץ.  ↩

  303. המליץ, א באדר שני תרנ“ד, גל‘ 48, עמ’ 6־5, ”שמעו הרים ריבנו ובקשתנו". מכתבים של ראשי העדה הספרדים בריבם עם האשכנזים בעניין הזכות על הכנסות כספיות המגיעות לירושלים, ובעיקר סביב שני בתי החולים משגב לדך וביקור חולים.  ↩

  304. ראה להלן מס' 79 מכתבו של ברזילי לאחד העם. שם מוסברת התרוצצות.  ↩

  305. מכאן משמע שמחבר הכרוז מי לד‘ אלי היה י"מ פינס. ראה לעיל מס’ 59.  ↩

  306. ריבלין לא חותם בשמו על המכתב אלא רמז על כך באותיות י"ר שבמילה מכיר. כמו כן מסב את תשומת הלב לכתב היד המוכר לפינס. וראה י‘ קניאל, שם (מס' 6, הערה 2), עמ’ 226, תצלום כתב ידו וחתימתו.  ↩

  307. שוהה בביתו.  ↩

  308. המועצה המחוזית שבה היה נבון חבר.  ↩

  309. הידועים, כינוי לקבוצה הארץ־ישראלית שלחמה ב“בני משה”. ראה י‘ קניאל (מס' 6, הערה 2), עמ’ 204, מכתב 7; עמ' 206, מכתב 8.  ↩

  310. הכוונה למאמר אחד העם בהצפירה תרנ"ד, גל' 279.  ↩

  311. ראה המליץ, א באדר שני תרנ“ד, מאמר המערכת, ”ישאו הרים שלום".  ↩

  312. Der Israelit פירסם את הפרשה בשלושה המשכים תחת הכותרת Moderne Märthrer קדוש מודרני. ראה גליונות 20־18, מרץ 1894.  ↩

  313. יאר צייט, יום הזיכרון, באידיש.  ↩

  314. ראה להלן מס' 80 בהצהרת החכם באשי.  ↩

  315. איש יהודי, כינויו של יהודה לייב (ליאון) רבינוביץ (1937־1862). מו“ל ופובליציסט חובב ציון. משמת 1890 עסק בעריכת ”המליץ".  ↩

  316. קטעים מהצהרה זו פורסמו בעתנוים. כאן מובא בשלמותה. ראה הצפירה יג ניסן תרנ“ד, גל' 82־81; המליץ יד בניסן תרנ”ד, גל' 83 (על העמוד הודפס בטעות גל' 82). ושם ב“הודעה פרטית” של אחד העם.  ↩

  317. מאמרו הנ“ל של אחד העם בהצפירה תרנ”ד, גל' 279.  ↩

  318. ראש אב בית דין מקודש.  ↩

  319. הכרוז “מחאה גלויה” לעיל מס' 2.  ↩

  320. את המלים “שלא בדיוק” הוסיף הר‘ יעקב מאיר. ראה להלן מס’ 86.  ↩

  321. הודעתו הפרטית של אחד העם פורסמה בעתונות (ראה לעיל מס' 80 הערה 1). מעמדו ולשונו חחריפה הקצינו את עמדות הצדדים. הועלו האשמות הדדיות על הפעלת לחצים וזיופים.  ↩

  322. יהושע אייזנשטאדט־ברזילי.  ↩

  323. ראה לעיל מס' 52.  ↩

  324. בהמשך מובא קטע מהצהרת החכם באשי. ראה לעיל מס' 80.  ↩

  325. ראה כתב היד בבה“ס 690/20V. גילוי דעת שנכתב בתגובה למאמרו של אחד העם ”יראה הקהל וישפוט“ (ראה לעיל מס' 68, הערה 2). על כתב היד שלפנינו אין חתימה, אך הוא כתוב ככתב יד זהה לזה של גילוי הדעת ”דברים נכוחים" ושם נכתב בסופו כי הועתק על ידי הספרא דדיינא.  ↩

  326. הכוונה למובאות שבתוך גרשיים, מהצהרת החכם באשי אלישר בהודעתו של אחד העם.  ↩

  327. א"ש – אייזנשטאדט החתום על הצהרת החכם באשי.  ↩

  328. ר' יצחק אלחנן ספקטור (1896־1817). מגדולי הרבנים בדור. היה מקובל גם על חובבי ציון משום תמיכתו בתנועה. לא מצאנו כל מכתב נוסף שפירסם החכם באשי.  ↩

  329. עיין קידושין סג ע“ב ”ואמר רב אסי הני שמעתתא דידי מרפסין איגרי“. רש”י במקום פירש: שובר גגות דהיינו שהענין קשה ואין מבינים טעמו.  ↩

  330. הכרוז מי לד‘ אלי. ראה לעיל מס’ 59.  ↩

  331. בנוסח לעגו של אחד העם.  ↩

  332. תחת החכם באשי היו כפופים גם האשכנזים בעלי נתינות עות'מאנית. בעבור זה ועקב משרתו הרמה, השתתפה הנהגת הכוללים בהוצאות הכספיות של החכם באשי  ↩

  333. ראה לעיל מס' 80. במקור אכן נכרים שמלים אלה כתובות בכתב יד שונה.  ↩

  334. ליאון רבינוביץ, עורך מליץ. ראה לעיל מס' 79 הערה 9.  ↩

  335. יצחק אייזיק בן־טובים (1926־1852). עסקן יישובי. הגיע לארץ־ישראל עם שיירת חובי ציון של הרב מוהליבר, בשנת תר“ן. מבני חבורתו של פינס שפרש יחד עמו מ”בני משה". היה מראשי הלוחמים נגד האגודה.  ↩

  336. וראה לעיל מס' 83, בדברים שסמוך להערה 4.  ↩

  337. ד“ר אברהם יעקב פריידנברג. כיהן כרב מטעם בקרמנצ'וג. השתתף ב”כורת“ של אחד העם. חבר ”בני משה“. עקב פעילותו הציונית הוסר ממשרתו. ראה: ע' שוחט, מוסד הרבנות ברוסיה, חיפה תשל”ו, עמ' 123.  ↩

  338. ראה לעיל מס' 75.  ↩

  339. האדמו“ר מקופוסט, ר' ש”ז שניאורסון (חסידות חב"ד), שישב בעיר זו. גילה אהבה לחובבי ציון. ראה על שיחת מ‘ אוסישקין עמו בספר אוסישקין, ירושלים תרצ"ד, עמ’ 4־3.  ↩

  340. בכוונה לקופות למען ארץ־ישראל שהעמידו חובבי ציון.  ↩

  341. תקנה (הוראות) של השלטונות הרוסיים.  ↩

  342. קופות ר' מאיר בעל הנס של היישוב הישן  ↩

  343. ראה אצ“מ 109/33A, בניסוחו של י”מ פינס; בה“ס אוסף קד”ש 690 תיק 20, ושם בהמשך ההעתקה גם נוסח מכתבו של ר‘ שניאור זלמן ( הלובליני), אשר פורסם בהצבי כ בתמוז תרנ"ה, גל’ כו.  ↩

  344. בן־יהודה ויונאס.  ↩

  345. ההערה במקור.  ↩

  346. ראה יבמות פד ע"א. וכאן על דרך ההשאלה. דהיינו שחברו עליו כחבורה בקיאה לעשות מעשה.  ↩

  347. מצוות צריכות כוונה.  ↩

  348. ההערה במקור.  ↩

  349. אלא רק – בלבד, כאן משיב על הטענה כי בכרוז התקיפו את הלאומיות וחובבי ציון.  ↩

  350. הצבי התחיל להופיע מחדש בטו בטבת תרנ"ה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות