א    🔗

באו הימים ויפרוץ כל חזון. גדולי משוררינו הספרדים שבו לתחיה. צלצלי נעימות שיריהם שבו לרומם כל נפש ורוח, ולשפתנו העבריה הושב חלק גדול והגון מרכושה אשר אבד ממנה עד כה. עתה, בבוא הפקודה על ישני ספר אלה לתת להם מהלכים בין החיים, עתה ידע ישראל מה יקרו אלה הסגולות אשר נגנזו עד היום מפניו.

הֲיֵדע ישראל, כי גם מבלעדי ארץ ספרד, הרת המשוררים והמליצים האוחזים בדרכי השירה הערבית, ישנה עוד ארץ אשר הולידה לו חבל משוררים גדולים, אנשי לב ורוח, ההולכים בעקבות הספרדים, ונעימות בשפתותיהם גם המה?

הארץ הזאת היא ארץ תימן הנשכחת מני רגל.

ימים רבים עברו לקהל הגולה מבלי דעת מאומה על אודות אחינו נדחי תימן. יובלים על יובלים ספו ואחינו אלה ישבו להם צפופים בעריהם ובהריהם, וישבעו שמחות ואנחות, ששונים ויגונים, ואין יודע ואין שומע. לבדם סבלו עול גלותם ולחצה, לבדם נענו בראשם על כל גל וגל העובר עליהם, ועינם לבדה ראתה בעבור זעם ותשב ותהי להם הרווחה.

וכגורל העם הזה כן גם גורל משורריו המפוארים, עמו היו בצרה, ובשמחתו להם שמחה, ועל כל אשר קרהו זועזעו מיתרי כינורם ויזדעזעו לבבות לקולו. אך הד קולם רק עד פאתי תימן הגיע ולא הוסיף. שיריהם היו תנחומות ללבות אחיהם וכצרי לשברם; אך מהארץ ההיא והלאה לא נשמע קולם, ואיש לא ידע כי גם בתימן יד ושם לשירה העברית.

עד שקם לפני הרבה שנים אחד מיקירי ירושלים, הוא הרב יעקב ספיר ז"ל [אושמיאני 1822, ירושלים 1885], ולבו נשׂאהו לעבור בארץ ההיא לארכה ולרחבה וישב גם הוא כיונת נח ועלה בפיו, מגילות־שיר אחדות, אשר קבע להן מקום בספרו “אבן ספיר”, [חלק א, ליק, 1866]. אך ככל אשר הרחיב דבריו הנעימים לתאר לפנינו את כל הליכות אחינו אלה, כן קיצר דבריו בנוגע לשיריהם. כי מכל המשוררים לא הזכיר רק אחד, הוא מארי סאלם אלשבזי בן יוסף, אשר אליו ייחס (בטעות) את כל שירי “מי נשקני?” אשר העתיק בספרו זה, וליתרם אין כל זכר.

ויהי כי הרחיב ה' לנו עתה, וגם מקצווי תימן עלו אחינו אל הארץ אשר לה כלתה נפש המשוררים האלה, ויעלו המה וביתם, ­– ויעלו גם את ספרי שיריהם אתם. עתה נגלו לנו גנזי נסתרות, ועתה הגיעה איפוא העת להפיץ מעינותיהם חוצה ולהגיד ליעקב מה פעלו אחינו אלה לשפתנו ולרוחנו.

מספר המשוררים ששמותיהם רשומים בשירי אחד מכתבי היד אשר לפני יעלה ליותר משלושים¹; ובבוא היום אשר ירבו אוצרות תימן להיגלות לעינינו, ייפתח כר נרחב לחוקרי תולדותינו לחקור ולדרוש גם על תולדות המשוררים האלה לפרטיהם. אך עתה עלינו להסתפק עוד בהביטנו אל החומר מבלי פנות ליוצריהם הרבים, ונסבו רוב דברינו הפעם על השירים וענייניהם וצורתם.

שירי התימנים כולם שקולים במשקלי השירים הספרדים לתנועותיהם וליתדותיהם. וחרוז אחד עובר על פני השירה כולה. וראשי הבתים מסומנים עפ“י רוב באותיות שמות מחבריהם, אך השמות האלה יש אשר יכתבום מפורשים ויש אשר יחליפום בחילופי א”ת ב"ש ודומיהם, כמו: חזמק תחת סעיד, בכיָץ תחת שלמה וקמפק תחת דויד. ובכלל ראה נראה כי חפץ חפצו שידעו קוראי דבריהם מלב מי יצאו, כי מלבד צירופי האותיות אשר בראשי הבתים יש אשר יזכירו באחרית שירם את הקורא לשים לב אל הצירופים האלה, כמו:

אִם תַּחְפְּצָה דַעַת שְׁמִי, הוּא נֶגְדָּךְ / כָּתוּב בְּרֹאשׁ הַשִּׁיר כְּמוֹ מָסוֹרֶת.

או:

שֵׁם הַמְחַבֵּר הוּא מְפֹרָשׁ נֶגְדָּךְ / כָּתוּב בְּרֹאשׁ הַשִּׁיר בְּאוֹת נֶעְרֶכֶת.

ויש אשר ישובו באחרית שירם לכתוב שמם, כמו:

אֲנִי יוֹסֵף יְלוּד בַּכְיָץ וְלֵוִי / אֲשׁוֹרֵר שִׁיר וְאֵיטִיב בִּנְעִימָה.

או:

שְׁמִי שָׁלוֹם עֲפַר רַגְלֵי חֲכָמִים / יְלוּד יוֹסֵף אֱלֹהַי יַעְזְרָה־לִּי.

ויש אשר יצוו על הקורא לקחת סכומי מספרים ולחבר בהם שמותיהם, כמו:

וְאִם תֵּדַע בְּשֵׁם זֶה הַמְחַבֵּר / לְקַח עֶשֶׂר וְשִׁשָּׁה גַם וְשִׁשִּׁים

וְתוֹסִיף עוֹד שְׁמוֹנִים אַחֲרֵיהֶם / אֲנִי עֶבֶד וְנִרְצַע לִישִׁישִׁים.

אך סלסולם זה הועיל לנו כיום לדעת את שמותיהם לפרטיהם מבלי הצטרך לחקירות רבות.

והשירים יש מהם כתובים עברית כולם, ויש כתובים ערבית, ושירים אחדים כתובים ארמית. אך רוב השירים כתובים עברית וערבית יחד, בית עברית ובית ערבית, או דלת עברית וסוגר ערבית, ולהיפך; או כי יהיה סוגר הבית האחד ודלת הבית שאחריו בלשון האחת, וסוגר הבית השני ודלת הבית שאחריו בלשון השנית. ויש שירים אשר בהם שלוש הלשונות משמשות בעירבוביה, וכל האומנות הגדולה אשר הראה המשורר אלחריזי בחרזו שירה אחת בשלוש הלשונות האלה (תחכמוני שער י"א), אשר בה התפאר לאמר: “שירה בנויה משלוש לשונות, במלאכה עמוקה יכירנה כל איש תבונות, ואין אשר אליה יקרב, במזרח ובמערב” – כל האומנות הזאת כשחוק היא בעיניהם, ובקראנו דבריהם נתפלא לראות, עד כמה היו שתי הלשונות בידיהם כחומר ביד היוצר, וישלטו בהן ככל אוות נפשם, וישתמשו בהן חליפות מבלי כל הפסק במעוף רעיונותיהם ובסדרם. בדבר הזה מצויינים המה התימנים ונעלים גם על משוררי ספרד. ואמנם אין לנו לשכוח, כי בעת אשר התענגו יהודי ספרד על נעימות השפה הערבית, אחות העברית, באו גם שפות אחרות בגבולם: הספרדית והיוונית והרומית, לא כן אחינו התימנים הכלואים בארץ ערב, כי רק הלשונות המזרחיות היו להם לנחלה וזר לא בא בגבולן, המה יכלו באמת לחבר את אהלי שם להיות אחד, ויצליחו.

ושפתם הערבית צחה וטהורה, אך שמור לא ישמרו בה תמיד את כללי שינויי אחרית השמות (אִעְרָבּ) כמצוות הדקדוק. ומשקלי השירים הערבים, השונים בפרטים אחדים ממשקלי השירים העברים, המה שומרים בכלל, אך על פי רוב יניחו באחרית המלים את האותיות אשר משפטן להיות בתנועה לפי הדקדוק הערבי, ויטו בדבר הזה אחרי השפה הערבית המדוברת².

וענייני שיריהם רבים. אמנם רובם הם שירי השתפכות הנפש לפני יוצרה, תלונות כנסת ישראל על אורך גלותה, בקשות בדבר הגאולה, ושירים לשבתות ולכל מועדי השנה; אך מלבד אלה הנה נמצאו בהם גם שירים רבים על ענינים אחרים, דרך משל: שירים בעניני תולדות האומה בראשיתה; שירים על לחץ בני תימן אשר לחצום שכניהם; שירי ויכוח בדבר הדת המושלמית; שיר על הגאונים הלומדים בישיבת אוזל היא צנעא בירת תימן; שירי קבלה וסודות; שירים על עשרת הדברים, בשבח המשנה, בהלכות שחיטה, ברכת המזון וכו'; שירים על הנפש; שירי מוסר ומידות טובות; שירי חתנים; שירים לברית מילה; שירי אהבה; שירי ידידות; שירי תהילה; חידות ושאלות שונות; מלבד עוד ענינים פרטיים אשר אין פה המקום לפורטם.

והשירים הכתובים בשתי לשונות, יש אשר יהיו דברי הלשון האחת תרגום בשיר לדברי הלשון השניה, ויש אשר יהיו המשך לדברים אשר לפניהם.

וכי נתבונן אל הרוח השוררת בשיריהם, וראינו את חותם הבדידות טבוע גם עליהם. גם בהם הכר נכיר את טיב העם השוכן לבדד כלוא בארצו ודבר אין לו עם אדם. “תימן – וציון”, אלה הן שתי הארצות היחידות הנשואות תמיד על שפתי משורריהם: ארץ ההווה וארץ העבר והעתיד – ואפסן עוד. והיבדלם זה מן העולם כולו הוא שגרם להם להסב עיניהם יותר אל “בני קדר וקדמה”, אשר בתוכם ישבו ועוּלם סבלו. ולזאת נראה אותם – את הערביאים – ונביאם וספרו ועירו נזכרים פעמים רבות בשיריהם אשר בהם יתווכחו את אדוניהם, בעת אשר בשירי הספרדים אין כמעט כל זכר למו. וכנגד זה הנה ישנו ענין הממלא חלל גדול בבית השיר הספרדי, ובתימן נפקד מקומו כליל, הוא ענין רוממות הדר הטבע ויפי גנים ומעינים. וגם בדבר הזה נראה את חותם ארץ מושבם טבוע על שיריהם. כי לא כארץ ספרד הדשנה והרעננה ארץ תימן היבשה, ובארץ צמאון וחמימות הן לא ישיש האדם לקראת בוא ימי החום הלוהטים.

שירי הספרדים היו למראה עיני משורריהם, כי מלבד אשר בכתבי־היד התימנים מעורבים שירי הספרדים יחד את שיריהם, הנה ראה נראה כי ניסו לפעמים ללכת בעקבותיהם ולעשות כמתכונתם. השיר “מהיכלי גלגל יקר גליתי”, אשר שר ר"י אלחריזי על הנפש שבאה לשכון תוך הגוף, היה למשל למשורר תימני לחבר שיר אשר ראשיתו כדברים האלה:

מֵהֵיכְלֵי אַרְמוֹן יְקָר גָּלִיתִי / וּבְעִיר קְטַנָּה בֵּית זְבוּל בָּנִיתִי

לַנְתִּי בְּתוֹךְ אַרְמוֹן כְּמוֹ מֶלֶךְ / תּוֹךְ מַאֲסַר חשֶׁךְ כְּגֵר הָיִיתִי.

ושני משוררים אחרים לקחו להם את השיר “יעבור עלי רצונך” אשר לר"י הלוי וירַבעו אותו כדרך הערבים, לאמר: הוסף הוסיפו בו לפני כל בית שני חצאי בית אשר חרוזם דומה לחרוז דלתו, ויצאו לנו שירים חדשים יפים, לאמר:

א

³חוּס אֱלֹהַי מִמְּעוֹנְךָ / עַל חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹנֶךָ

יַעֲבֹר עָלַי רְצוֹנְךָ / כַּאֲשֶׁר עָבַר חֲרוֹנֶךָ

שַׂגְּבֵנִי⁴ מִזְּדוֹנִי / כִּי לְךָ לִבִּי וְעֵינִי

הַלְעוֹלָמִים עֲוֹנִי / יַעֲמֹד בֵּינִי וּבֵינֶךָ?

דּוֹד מְחֵה אוֹיֵב מְעַקֵּשׁ / כִּי לְנֶגְדִּי הוּא לְמוֹקֵשׁ

וְעַד מָתַי אֲבַקֵּשׁ / אוֹתְךָ עִמִּי וְאֵינֶךָ?

אַתְּ – קָרוֹב מִקְּרָבִים / גַּם סְבִיבֶיךָ שְׁבִיבִים

דָּר בְּכַנְפֵי הַכְּרוּבִים / הַפְּרוּשִֹים עַל אֲרוֹנֶךָ

יָדְךָ תַנְחֶה פְזוּרִים / בַּעֲבוּר חַסְדֵי נְעוּרִים

הֶעֱבַדְתַּנִי לְזָרִים / וַאֲנִי כַנַּת יְמִינֶךָ

גַּדְּעָה קֶרֶן מְעַנַּי / בַּעֲבוּר שִׁמְךָ אֲדֹנָי

גּוֹאֵל לִגְאוֹל הֲמוֹנַי / רוּם וְהַשְׁקֵף מִמְּעוֹנֶךָ.

ב

⁵אַחֲלַי תַּבִּיט בְּעֵינְךָ / בָּעֳנִי עַבְדָּךְ וּבִנְךָ

יַעֲבֹר עָלַי רְצוֹנְךָ / כַּאֲשֶר עָבַר חֲרוֹנֶךָ

גַּם מְרִי שִֹיחַ לְשׁוֹנִי / תַּאֲזִין מַלְכִּי וְקוֹנִי

הַלְעוֹלָמִים עֲוֹנִי / יַעֲמֹד בֵּינִי וּבֵינֶךָ?

שׁוּר! אֲכָלַתְנִי לְשׁוֹן אֵשׁ / וַיְהִי קַשׁ לִי לְמוֹקֵשׁ

וְעַד מָתַי אֲבַקֵּשׁ / אוֹתְךָ עִמִּי וְאֵינֶךָ?

שׁוֹפְכִי בוּז עַל נְדִיבִים / מַעֲבִיר רוּחַ אֲהָבִים

דָּר בְּכַנְפֵי הַכְּרוּבִים / הַפְּרוּשִֹים עַל אֲרוֹנֶךָ

הֶעֱבַרְתַּנִי עֲבָרִים / תּוֹךְ שְׁנֵים עָשָֹר גְּזָרִים

הֶעֱבַדְתָּנִי לְזָרִים / וַאֲנִי כַנַּת יְמִינֶךָ

הֵן לְךָ לִבִּי וְעֵינַי / חִבְּקוּ אַשְׁפּוֹת פְּנִינַי⁶

גּוֹאֵל לִגְאוֹל הֲמוֹנַי / רוּם וְהַשְׁקֵף מִמְּעוֹנֶךָ.

ולא רק כמתכונת שירי הספרדים ניסו לעשות, כי גם את משורריהם המה חיקו, ויתנבאו משוררים אחדים בסגנון אחד, ויצאו לנו שירים רבים שווים בפתיחתם. ויש אשר המשורר בעצמו ניסה לחבר שירים אחדים בני פתיחה אחת. הנה בספר אשר לפנַי אחד עשר שירים מתחילים בפתיחת “מי נשקני?” והמה למחברים שונים. שישה מהם הובאו כבר בספר “אבן ספיר” (חלק א' פד–פו)⁷, והחמישה הנותרים שלושה מהם למארי סאלם אלשבזי, ופתיחתם:

א: מִי נִשְּׁקַנִי וַאֲנִי נֶעֱלֶמֶת? / וַיֹּאמְרָה לִי: אַל תְּהִי נִדְהֶמֶת.

ב: מִי נִשְּׁקַנִי וַאֲנִי סוֹבֶלֶת / מִבֶּן־אֲמָתִי זֶה וּמִתְבַּהֶלֶת?

ג: מִי נִשְּׁקַנִי וַאֲנִי דוֹאֶגֶת / מֵעֹל זְמָן דּוֹחֵק כְּמוֹ שׁוֹגֶגֶת?

והאחד לישראל בן יוסף, ופתיחתו:

מִי נִשְּׁקַנִי וַאֲנִי עוֹמֶדֶת / דּוֹדִי וְגַם רֵעִי אֲנִי חוֹמֶדֶת.

והאחד לדוד בן סעדי הכהן, ופתיחתו:

מִי נִשְּׁקַנִי וַאֲנִי הוֹלֶכֶת / גּוֹלָה וְגַם סוּרָה וְלֹא מוֹלֶכֶת?

ואחדים משירי ידידותם יחלו בפתיחה הזאת:

א: יְצַו הָאֵל לְחַסְדּוֹ מִשְּׁחָקִים / לְאִישׁ שָׁקוּל כְּשׁוֹשַׁנַּת עֲמָקִים.

ב: יְצַו הָאֵל לְחַסְדּוֹ מֵעֲרָבוֹת / לְאִישׁ שָקוּל כְּמוֹ שִׁשִּׁים רְבָבוֹת.

ופתיחת שירי חידותיהם היא:

א: השיבוני בני תורה תמימה, וכו'.

ב: השיבוני בחייכם שאלה, וכו'.

ג: בני תורה השיבוני תשובות, וכו'.

את הדבר הזה מוצאים אנו רק בשירי “מי אל כמוך?” אשר לספרדים, ובקינותינו לתשעה באב המתחילים במלת “ציון”.

וחתימת שירתם שווה גם היא ברבות מהן, כי יחתום המשורר שירתו בתפילה לגאולה, או כי יזכיר את שמו, או כי יברך את בני קהילתו ושומעי דבריו, כמו:

א: וְשָׁלוֹם עַל עֲדַת אַחִים וְרֵעִים / כְּמוֹ נָהָר מְרַוֶּה לִזְרָעִים.

ב: וְשָׁלוֹם רַב יְסוֹבֶבְכֶם כְּלַלְכֶם / וְיַלְדֵּיכֶם וְכָל־זִקְנֵי חֲבוּרָה.

ג: וְשָׁלוֹם רַב יְסוֹבֵב כָּל־עֲדָתִי / וְכָל־גֶּזַע זְקֵנִים עִם נְעָרִים.

ד: וְשָׁלוֹם רַב יְסוֹבֵב כָּל־קְהִלָּה / אֲשֶׁר הֵמָּה בְנֵי אָבוֹת בְּחוּרִים.

ב    🔗

אחרי הדברים האלה אשר מצאתי להעיר על שירי אחינו התימנים בכלל⁸, אמרתי לתת בזה לדוגמא אחדים משיריהם השונים, אשר לקטתי ואנקדם ואתקנם למשקליהם; ואבארם במקום שהם צריכים לביאור:

על לחץ תימן

⁹יַקְשֵׁב אֱלֹהִים לַעֲדַת עַמּוֹ אֲשֶׁר / תָּעוּ כְשֶֹה אוֹבֵד וְאֵין תּוֹבֵעַ

הִנֵּה יְיָ בָּא וְעִמּוֹ מַלְאֲכֵי / אֵשׁ לַהֲרֹג אוֹיֵב וְאֵין פּוֹרֵעַ

וַיַעֲשֹוּ בָם עוֹד כְּמַעֲשֵֹיהֶם אֲשֶׁר / עָשֹוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַצְנֵעַ¹⁰

סִמּוּ לְעֵינֵיהֶם בְּכָל־יוֹם מֵעֲלוֹת / שַׁחַר וְעַד עֶרֶב וְלֵב קוֹרֵעַ

פַּעַם בְּכָל־יוֹם יֹאמְרוּ: “קוּמוּ עֲשׂוּ / לָנוּ מְלַאכְתֵּנוּ!” וְאֵין שָׁם רֵעַ¹¹

הוֹאֵל יְיָ, קוּם וְהוֹשַׁע עַמְךָ / מִבֵּין אֲרָיוֹת אַתְּ תְּהֵא שׁוֹמֵעַ.

––––––––––

¹²אֲעוֹרֵר אֶת־לְבָבִי מִתְּנוּמָה / וְאֶתְבּוֹנֵן בְּסוֹד סִתְרֵי קְדוּמָה¹³

בְּלִבִּי אֶחְשְׁבָה דַעַת לְהַשִּׂיג / וְנִלְאֵתִי וְגָבְרָה תַעֲצוּמָה

גְּדָל־עֵצָה שְׁאִלְתִּיו יַעְזְרְנִי / עֲלֵי דֶרֶךְ רְצוֹנוֹ הַנְּעִימָה

דְּבַר תּוֹרָה אֲנִי נִכְסָף לְהָבִין / וְעַל־מַלְכוּת נְתָנַנִי לְשַׁמָּה

הֱשִׂימַנִי מְנוֹד רֹאשׁ בַּלְּאֻמִּים / פְּשָׁטַנִי וְנִשְׁאַרְתִּי עֲרוּמָה

וְהִגְדִיל פִּיו עֲלֵי גֶזַע אֱמוּנִים / וְעֵד הֵעִיד וְהֶעְטָנִי כְלִמָּה

זְכוֹר אֵלִי בְּרִית גַּם הַשְּׁבוּעָה / וְ…אֵת בְּנֵי קֵדָר וְקֵדְמָה

חֲמוֹל עַל עָם אֲשֶׁר הָיוּ לְשַׁמָּה / וְהַצִּילָה לְכָל־בָּחוּר וְעַלְמָה

טְהוֹר עָיִן! פְּקַח עֵינָךְ לְעָנְיִי / וְהַרְחֵק דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר וּמִרְמָה

יְדֵי עֵשָׂו הֲדָפוּנִי לְרֶשֶׁת / וְצָדוּנִי בְנֵי הָגָר בְּמִרְמָה

כְּנָפַי מָרְטוּ גַם שִׁסְּעוּנִי / וְרַגְלַי קָשְׁרוּ אוֹתָן בְּנִימָה

לְבַל אָעוּף וְאָשׁוּב אֶל מְקוֹמִי / נְוֵה צִיּוֹן וְהַר בָּשָׁן וְרָמָה

מְלָכִים שִׁעְבְּדוּ אוֹתִי בְּפָרֶךְ / וּמִסִּים הֶעֱלוּ עָלַי בְּחֵמָה

נְקַלּוֹתִי בְעֵינֵי כָל־גְּבִירִים / גְּבִירָה אֵיךְ תְּהִי אָמָה לְאָמָה?

שְׂאֵתִי¹⁴, כִּי עֲבוֹדַת אֵל בְּשִׂמְחָה / זְנַחְתִּיהָ, וְאֶעְבֹד צָר בְּצָמָא.

(פה יבואו בתים אחדים בערבית שבהם שואלת כנסת ישראל, על מה זה ולמה קרוה כל אלה? והישמעאלים עונים אותה, כי באתה זאת על אשר המרתה את פי משה, ועל אשר לא האמינה באחד הנביאים אשר הם מאמינים בו, ועל זה היא משיבה:)

––––––––––

עֲנִיתִים כִּי אֱמֶת הִיא הַתְּלוּנָה / אֲבָל הָאַחֲרוֹן אֵין בּוֹ מְאוּמָה

פְּסוּלָה הִיא נְבוּאָתוֹ וְאֵין בָּהּ / אֲמִירָה גַם וְלֹא צִוּוּי לְאֻמָּה

צְנִיף כָּבוֹד הֲלֹא נִתַּן לְמֹשֶׁה / וְנִתְקַדַּשׁ לְמַלְאָכִים וְנִדְמָה

קְדֻשָּׁתוֹ לְעוֹלָם אֵין כְּמוֹתָהּ / וְנִבְדַּל מִנְּבִיאִים כִּתְרוּמָה

רְאֵה עֶלְבּוֹן עֲדָתָךְ, אֵל! וְקַנֵּא / וְהִנָּשֵׂא לְהוֹשִׁיעָם וְרוּמָה

שְׁמַע קוֹל שַׁוְּעֵנוּ מִמְּעוֹנִים / עֲשֵֹה לָנוּ בְאוֹיְבֵנוּ נְקָמָה

תְּשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפָּךְ, עֲדֵי עַד / יְסוּפוּן, לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה

תְּבִיאֵנוּ לְעִיר קָדְשָׁךְ לְצִיּוֹן / וְנִרְאֶה שָׁם בְּבִנְיַן חֵל וְחוֹמָה

עֲנֵה עַבְדָּךְ אֲשֶׁר נֶאֱלַח בְּכֶלַח / וְנָע וָנָד כְּקַיִן בָּאֲדָמָה

מְעֻנֶּה הוּא בְעֹל מַלְכוּת וְשִׁעְבּוּד / עֲלֵי צַוְּארוֹ כְמוֹ אֶבֶן מְסָמָא¹⁵

שְׁמִי יוֹסֵף יְלוּד בַּכְיָץ¹⁶ וְלֵוִי / אֲשׁוֹרֵר שִׁיר וְאֵיטִיב בִּנְעִימָה

לְאֵל בּוֹרֵא גְוִיָּתִי וְרוּחִי / וְעוֹשֶׂה כֹל וְגַם עַיִשׁ וְכִימָה

אֲנִי אֶשְׁאַל אֱלֹהַי יַעְזְרֵנִי / לְהַשְׂכִּיל דָּת וְלָדַעַת מְזִמָּה.

––––––––––

¹⁷אֲשַׁבֵּחַ לְךָ שוֹכֵן עֲרָבוֹת / וְאוֹדֶה אֶת שְׁמָךְ בּוֹחֵן לְבָבוֹת, וכו'.

דְּלֵה צוֹעֵק לְךָ תּוֹךְ יָם מְצוּלָה / וְתִהְיֶה אָזְנְךָ אֵלָיו קְשׁוּבוֹת,

הֲדָפוּנִי בְנֵי קֵדָר וְשֵׂעִיר / בְּיָד רָמָה וְדָרְכוּ עַל נְתִיבוֹת

וְהִקִּיפוּ סְבִיבוֹתַי בְּחֵמָה / וְלֹא אוּכַל לְהָשִׁיבָה תְשׁוּבוֹת

זְקֵנִים עִם נְעָרִים כִּתְּרוּנִי / בְּחַרְבּוֹתָם כְּגִבּוֹרֵי קְרָבוֹת

חֲמַת פֶּתֶן וְעַכְשׁוּב זָרְקוּ בִי / וּבִקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת עִמִּי מְרִיבוֹת

טְמוּנַי חִפְּשׂוּ עָלַי קֳבָל־עָם / לְמוּל יָשִׁישׁ וְעוֹלָלִים וְשֵׂיבוֹת, וכו'.

כְּהַגִּיעִי לְעִיר קִרְיַת מְלוּכָה / סְבָבוּנִי וְהִקִּיפוּ כְאֵבוֹת

לְרַגְלַי פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת נְחוּשָׁה / וְכַבְלֵי צָר נְתוּנִים עַל עֲקֵבוֹת

מְקוֹם חשֶׁךְ אֲפֵלָה נָתְנוּ לִי / בְרֹב חֵמָה בְּלִי חֶמְלַת לְבָבוֹת

נְקַלּוֹתִי וְנִבְזֵיתִי לְמוּלָם / וְעָלַי יַחְשְׁבוּ רֹב מַחְשָׁבוֹת¹⁸

סְעָדֵנִי אֲדוֹן עוֹלָם לְמַעַן / זְכוּת אֵיתָן וְהוּא רִאשוֹן לְאָבוֹת, וכו' וכו'.

¹⁹יוֹם אֶזְכְּרָה חֲטָאַי / אֲנִי אֶתְחָרְטָה / אוֹדֶה עֲלֵי פִשְׁעִי / וְאַל נָא אֶחֱטָא

אָנָה אֲנִי אֶבְרַח? / וְאָן אִמָּלְטָה? / נָדְדָה שְׁנַת עֵינִי / וְנַפְשִׁי נָקְטָה

וְאֵשׁ הַנְּדוֹד בָּעְרָה וְלִבִּי לִהֲטָה.

וַתֶּהֱמֶה נַפְשִׁי / וְלֵב יִיקַד יְקוֹד / מֵרֹב עֲוֹנוֹתַי / אֲנִי אֶפְחַד מְאֹד

גַּם כָּשְׁלוּ בִּרְכַּי / וְלֹא אוּכַל עֲמוֹד / וַאֲנִי נְקַלֹּתִי / וְנִדְכֵּיתִי מְאֹד

כִּי בוֹגְדִים אֶרְאֶה וְאֶתְקוֹטְטָה.

סָמַר שְׂעַר רֹאשִׁי / וּפַחְדִי יֶאֱתַי(?) / שָׂרִים יְרִיבוּנִי / וְהִרְבּוּ מוֹפְתַי

נָסְעוּ עֲלֵי רֹאשִׁי / וְדָרְכוּ בָמֳתַי / וָאֹמְרָה: אוֹי לִי / מְרִיבַי עַד מָתַי

אַתֶּם מְרִיבִים לִי? וּמָתַי אֶשְׁקְטָה?

פַּחִים טְמַנְתֶּם לִי / וְרֶשֶׁת תִּתְּנוּ / עַל מֶה תְרִיבוּנִי / וְגַם תִּתְלוֹנְנוּ?

הִתְיַצְּבוּ לָדִין / דְּעוּ מַה־תַּעֲנוּ / עוּרוּ יְשֵׁנֵי לֵב / לְמָתַי תִּישְׁנוּ

בּוֹאוּ לְשַׁעַר דִּין וְנִשָּׁפְטָה!

בּוֹגֵד מְחַרְחֵר רִיב! / נְטֹשׁ אֶת־רִיבְךָ / תַּרְבֶּה תְלוּנָתָךְ / וְתַקְשֶׁה לִבְּךָ

אֶקְרָא לְאֵל עֶלְיוֹן / יְשַׁבֵּר חַרְבְּךָ / אֵלִי וּמִבְטַחִי! / אֲנִי נִשְׁעָן בְּךָ

הַצֵּל יְחִידָתִי וְאוֹתִי מַלְּטָה²⁰ וכו' וכו'.

בשבח המשנה

²¹בְּיַעְלַת חֵן יְחִידָתִי דְבוּקָה / וְשָׁכַחְתִּי בְגָלוּתִי מְצוּקָה

נְדִיבֵי עָם יְחַוּוּן לִי הֲדָרָהּ / מְשׁוּלָה הִיא כְמוֹ חֶרֶב מְרוּקָה

יְשַׁר דַּעַת אַהְבָתָהּ²² בְּלִבּוֹ / כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ בְּעַצְמוֹתָיו דְּלוּקָה

וְלָהּ אַרְמוֹן בְּגַן בִּיתָן מְהֻדָּר / וְתָסִירָה לְכֹל מִכְשׁוֹל וּפוּקָה

סְדָרִים חִלְּקָה מִגְדַּל הֲדָרָהּ / וְנַפְשִׁי לָקְחָה מֵהֶם חֲלוּקָה

פְּתָחִים עָשְׂתָה שִׁשִּׁים בְּמִנְיָן / וְכָל־פֶּתַח הֲלָכָה בוֹ פְסוּקָה

וְשׁוֹשׁבִינָהּ גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה / וְנִשְׁמָתִי בְאַרְמוֹנָהּ עֲשׁוּקָה²³

בְּכִנּוּי נִקְרְאָה כַּלָּה כְּלוּלָה / בְּמִצְוֹת־עֲשֵֹה וְלֹא תַעֲשֶֹה חֲקוּקָה

זָכָה בָהּ אֲבִי כָל־הַנְּבִיאִים / טְהָר־לֵבָב וּמִכֹּל חֵטְא מְנֻקֶּה

יְהוֹשֻׁע מְסָרָהּ לִזְקֵנִים / וְלַנְּבִיאִים מִזְּקֵנִים עֲתוּקָה²⁴

וְגַם אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה / בְּפִיהֶם הִיא כְמָן וּדְבָשׁ מְתוּקָה

וְלָמַדְנוּ מְעַט מִתּוֹךְ כְּתָבָם / כְּמוֹ מַר מִדְּלִי מִבּוֹר עֲמֻקָּה

יְקַבֵּץ יָהּ בְּכֵן לִבְנוֹ בְכוֹרוֹ / אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ בְאוֹר יִשְׁעוֹ יְצוּקָה.

שירי מוסר ומידות

²⁵אֲנִי הַיּוֹם מְאֹד חוֹשֵׁק וְתָאֵב / לְהִכָּנֵס חֲדָרִים הַפְּנִימִים

יְהֵא עֶזְרִי אֲדוֹן עוֹלָם בְּכָל־עֵת / אֲשֶׁר אֶחְפֹּץ לְהַשִּׂיג נֶעֱלָמִים

וְאִם תַּחְפֹּץ לְזֶה אָחִי וְרֵעִי / תְּהֵא שַׁמָּשׁ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים

סְבֹל עֻלָּם וְהָפֵק אֶת רְצוֹנָם / בְּזֶה תִּזְכֶּה לְכָל מִדּוֹת שְׁלֵמִים

פְּתַח פֵּיךָ בַעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה²⁶ / וְשָׁם תִּמְצָא חֲפָצֶיךָ שְׁלֵמִים.

––––––––––

²⁷לְכָל־מִדָּה מְאוּסָה הַמְּרִיבָה / וּמַחְזִיק בָּהּ תְגוֹרֶנּוּ דְאָבָה

חֲטָאִים נֶחְקְרוּ אַךְ אֵין כְּעֶרְכָּהּ / וּמִמִּדּוֹת סְדוֹם נִמְצֵאת גְּנוּבָה

זְכָר־אָחִי לְקֹרַח וַעֲדָתוֹ / אֲשֶׁר נִבְקַע שְׁאוֹל לָהֶם יְשִׁיבָה²⁸

מְאַבֵּד אֵת זְכוּתוֹ יַחֲזִיק בָּהּ / לְעַצְמוֹ יִמְנְעָה דַרְכֵי תְשׁוּבָה

קְרָאוּהָ (חֲכָמִים?) הַמְּרִיבָה, כִּי / אֱמֶת סֶכֶל תְּהֵא פוֹרָה וְרוֹבָה.

––––––––––

²⁹לְכָל־מִדָּה מְעֻלָּה הַשְּׁתִיקָה / בְּעֵינֵי הַחֲכָמִים הִיא חֲשׁוּקָה

חֲכַם לֵבָב מְקַצֵּר אֶת דְּבָרָיו / לְהִנָּצֵל בְּיוֹם צָרָה וְצוּקָה

זְמַנּוֹ³⁰ יִשְׁמְעָה חֶרְפָּה וְיִשְׁתֹּק / וּבִכְתַב־אֵל לְמַעְלָה הִיא חֲקוּקָה³¹

מְקוֹם מוֹעִיל לְדִבּוּרוֹ יְדַבֵּר, / וְאִם לֹא – יַעֲזֹב דִּבְרֵי צְעָקָה

קְרָאוּהָ מְבִינִים הַשְּׁתִיקָה / כְּלוֹמַר: הִיא בְּפִי הַכֹּל מְתוּקָה(?)

בדבר היחס שבין האיש לאשה יאמר אחד משורריהם בפתיחת שירו:

³²בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָלַק לְאִישׁ כָּבוֹד / וַיְשַׁו פְּאֵר לָאִישׁ עֲלֵי אִשָּׁה

וַיִּתְּנֵהוּ רֹאשׁ וְאָדוֹן לָהּ / אַךְ הִיא חֲרוּפָה לוֹ וְנִכְבָּשָׁה.

––––––––––

שירי חתנים

³³סַהַר וְחַמָּה מִזְּבוּל יָרָדוּ / לִרְאוֹת צְבִיָּה עִם צְבִי נִצְמָדוּ

גַּם כּוֹכְבֵי שַׁחַק וְצִבְאוֹתָם בְּעֵת / רָאוּ כְבוֹדָם כָּרְעוּ סָגָדוּ

וּבְנֵי אֲדָמָה אִלְּמֵי פֶה מֵעֲנוֹת / מַה־יַעֲנוּ? אָמְנָם בְּפֶה יַגִּידוּ:

מִזִּיו פְּנֵי חָתָן מְאוֹרִים יִזְרְחוּ / כַּלָּה לְיָפְיָהּ מוֹשְׁלִים עָמָדוּ

הָאֵל יְצַוֶּה לָךְ בְּרָכוֹת בֵּרְכוּן / אָבוֹת לְנִינֵיהֶם וְגַם עָמָדוּ³⁴.

––––––––––

³⁵רְאוּ חָתָן צְעִיר יָמִים וְשָׁנִים / וְשִׂפְתוֹתָיו כְּשׁוֹשַׁנִּים וְשָׁנִים

קְוֻצּוֹתָיו כְּעֵין עוֹרֵב שְׁחוֹרוֹת / וְרֹאשׁוֹ פָז וְעֵינָיו הֵם כְּיוֹנִים

לְחָיָיו כַּעֲרֻגַּת הַבְּשָׂמִים / וְשִׁנָּיו מֵחֲלֵב עִזִּים לְבָנִים³⁶

צְבִי הַחֵן וְהַיֹּפִי וְהַהוֹד / גְּבִיר מִשְׂרָה פְּאֵר כָּל־הַחֲתָנִים

שְׂרָרוּת נַחֲלָה לוֹ מֵאֲבוֹתָיו / וּמַחְמַדָּיו נְתוּנִים לוֹ נְתוּנִים

יְהִי רָצוֹן הֱיוֹתוֹ עִם חֲבֶרְתּוֹ / צְבִיַת חֵן – דְּשֵׁנִים רַעֲנָנִים.

––––––––––

³⁷חָתָן קְחָה הַכּוֹס וּמַהֵרָה / אַל יִרְגְּזָה לִבָּך וְאַל תִּירָא

זֶמֶר וְגַם מָחוֹל יְהֵא נֶגְדָּךְ / גַּם שׁוֹשְׁבִינִים יַעֲנוּ שִׁירָה

מַהֵר חֲגֹר מָתְנָך וְקַח כֶּסֶף / וּקְנֵה לְךָ זוּג מִבְּנוֹת שָׂרָה³⁸

וּקְנֵה בְרָכָה לָךְ וְגַם שִׂמְחָה / טוֹבָה לְךָ בָאָה בְקוֹל זִמְרָה.

––––––––––

³⁹חֲתָנִי מַה־מְּאֹד יָקְרָה מְנָתוֹ / בְּיַעְלַת חֵן וְשָׁפְרָה נַחֲלָתוֹ

בְּנוֹת עַמִּי עֲנֶינָה שִׁיר לְאֵל חַי / בְּחַתְנוּתוֹ צְאֶינָה לִרְאוֹתוֹ

"וּמַה־דּוֹדֵך, יְפַת תֹּאַר, אֲשֶׁר תָּר / בְּכָל־לֵבָב מְנוּחָה לַחֲנוֹתוֹ?

“חֲתָנִי צַח וְטוֹב תֹּאַר כְּסַהַר / בְּלֵיל תֻּמּוֹ⁴⁰ וְכַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ”.

בְּרִית עוֹלָם יְצַוֶּה לוֹ לְעֵילוֹם / אֲשֶׁר כָּרַת לְאַבְרָהָם בְּרִיתוֹ

וְעָלָיו יִהְיֶה חוֹפֵף, וּמִצּוֹק־ / זְמַנִּים יִהְיֶה נָקִי לְבֵיתוֹ⁴¹.

––––––––––

⁴²יְהִי חָתָן כְּמוֹ עַיִשׁ וְכִימָה / וְהַכַּלָּה כְּבַת מֶלֶךְ פְּנִימָה

וּבַּשַּׁחַק שְׁנֵי אוֹרִים גְּדוֹלִים / וְהוּא לָהֶם שְׁלִישִׁי בָּאֲדָמָה

לְבַד הִתְחַבְּרוּ חָתָן וְכַלָּה / כְּמוֹ סַהַר, כְּחַמָּה עִם לְבָנָה

וְכֵן יִדְמוּ כְמוֹ אָדָם וְחַוָּה / בְּרֹב חָכְמָה וְרֹב דַּעַת וְעָצְמָה

וְגַם יִדְמוּ כְאַבְרָהָם וְשָׂרָה / אֲשֶׁר עָשׂוּ בְאוֹיְבֵיהֶם נְקָמָה

וְכֵן יִדְמוּ כְמוֹ יַעֲקֹב וּבֵיתוֹ / וּמֵהֶם יֵצְאוּ עֵדָה וְאֻמָּה.

שירי אהבה וידידות.

⁴³אַשְׁבִּיעֲךָ דוֹדִי בְחֵי הָאַהֲבָה / וּבְחֵי גְבֶרֶת חֵן אֲשֶׁר נָעֵמָה

אִם לֹא תְרַפֵּא מַחֲלַת לֵב חוֹשְׁקִים / לִנְדוֹדְךָ מִתְעַלְּפִים בַּצָּמָא

רַב לָךְ נְדוֹד, הוֹאֵל וּבוֹא וּשְׁכֹן נְוַת / בֵּית הַיְדִידוּת פֶּן תְּהִי שׁוֹמֵמָה

הוֹפַע עֲלֵיהֶם בַּהֲדַר פָּנִים וְאוֹר / שֵׂכֶל וְהַמַּדָּע מְאֹד רוֹמֵמָה

וּבְטַל שְׂפָתֶיךָ וְצוּף אִמְרָתְךָ / דַּבֵּר עֲלֵי לִבָּם דְּבַר נֶחָמָה.

––––––––––

⁴⁴צְבִי חֵן הֶחֱלִיף גִּילִי בְּחִילִי / וְהִשְׁבִּית כָּל־רְנָנַי גַּם שְׂשׂוֹנַי

וְאֵין לִי מִלְּחָיָיו הַנְּעִימִים / לְבַד הָאוֹר אֲשֶׁר אֶרְאֶה בְעֵינַי

וְנִשְׁבַּעְתִּי לְבַל אֶשְׁמַע בְּקוֹלָם / אֲבָל כִּי אֶסְגְּרָה נוּמִי בְעֵינַי⁴⁵

וְהוּא נַפְשִׁי וְאֵיךְ אֶמְאַס בְּנַפְשִׁי? / הֲלֹא אֶחְטָא לְצוּר שׁוֹכֵן מְעוֹנַי

וּמָה אֶקֹּב וְלֹא קַבֹּה אֱלֹהִים? / וּמָה אֶזְעֹם וְלֹא זָעַם אֲדֹנָי?

––––––––––

⁴⁶כּוֹכָב אֲשֶׁר הִשְׁקִיף בְּאוֹרוֹ עַל נְוַת / חוֹשֵׁק לְפֵרוּדוֹ בְמַר צוֹרֵחַ

כַּמָּה תְקָפוּהוּ יְגוֹנִים! עַד אֲשֶׁר / פָּגַע בְּפָנָיו וַיְהִי שָׂמֵחַ

יָדַע חֳלִי לִבּוֹ וְשָׁלַח מִצֳּרִי / חַסְדּוֹ וּמָרַח עַל שְׁחִין צוֹמֵחַ

יִשְׁלַח אֱלֹהִים לוֹ בְרָכָה כָל־יְמֵי / חַיָּיו וְאוֹרוֹ יִהְיֶה זוֹרֵחַ

וִינַהֲלוּהוּ אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ בְרֹב / שָׁלוֹם וְכַתָּמָר יְהִי פוֹרֵחַ

וִיסוֹבְבוּהוּ מַלְאֲכֵי חֶסֶד, וְחֵן / יֵט לוֹ אֱלֹהָיו עַד בְּלִי יָרֵחַ.

––––––––––

⁴⁷תִּדַּד שְׁנָת עֵינַי / (וְאַשְׂחֶה?) בָאֳנִי / תּוֹךְ יַם תְּשׁוּקָתָךְ / וְאֵלֶּה אֶזְכְּרָה

לוּ אֶהְיֶה יוֹנֵק / וְאַתָּה אוֹמְנִי / אִינַק שְׁדֵי יָפְיָך / צְמָאִי אֶשְׁבְּרָה

לוּ אֶהְיֶה שֶׁלַח⁴⁸ / וְאַתָּה וַאֲנִי / נֵשֵׁב בְּצֵל גַּנִּי / לְפִרְיָךְ אֶשְׁמְרָה

לוּ אֶהְיֶה רֹמַח / וְאַתָּה נוֹתְנִי / תוֹךְ לֵב מְשַׂנְּאֶיךְ / בְּדָמָם אֶשְׁכְּרָה

לוּ אֶהְיֶה אֹהֶל / וְאַתָּה שׁוֹכְנִי / נִתְעַלְּסָה (יַחַד?) / בְּגִיל נִתְאַזְּרָה

לוּ אֶהְיֶה לָשׁוֹן / וְאַתָּה מַעֲנִי⁴⁹ / אַשְׁקִיט יְקוֹד חֶשְׁקִי / בְּשִׁיר וַאֲזַמְּרָה

לוּ אֶהְיֶה עֶבֶד / וְאַתָּה רוֹזְנִי / אֶשְׁאַף עֲבוֹדָתָךְ / דְּרוֹר לֹא אֶבְחֲרָה⁵⁰.

––––––––––

⁵¹לְפֶלח הָרִמּוֹן / אֲדַמֶּה רַקָּתֵךְ / כְּגֹבַהּ הָאַרְמוֹן / גְּבוֹהָה קוֹמָתֵךְ

וּמֹר עִם קִנָּמוֹן / יְפִיחוּן מִבֵּיתֵך / צְבִיָּה! עֵינֶיהָ / לְלִבִּי אָסָרוּ.

לְעֵינֵי הַיּוֹנִים / אֲדַמֶּה עֵינֶיהָ / כְּמוֹ חוּט הַשָּׁנִים / דְּמוּת שִׂפְתוֹתֶיהָ

לְיָפְיָהּ עָם עוֹנִים: / “יְבֹרַךְ צוּרֶהָ!” / לְבָבִי וּלְבָבָהּ / בְּאַהְבָה נִקְשָׁרוּ.

לְבָנָה כַסַּהַר / מְאִירָה כַחַמָּה / מְדַלֶּגֶת מֵהַר / אֱלֵי גִבְעָה רָמָה

אֲנִי אַרְבֶּה מֹהַר / תְּנוּ לִי הָעַלְמָה / לְבָבִי עִם רוּחִי / בְיָדָהּ נֶחְכָּרוּ.

דְבָרָה שָׁמַעְתִּי / וְקוֹלָהּ הֶעָרֵב / עֲדֵי עָפָר שַׁחְתִּי / בְלִבִּי אֵשׁ צוֹרֵב

וְכַמֵּת נִרְדַּמְתִּי / וְהִנֵּה קוֹל עָרֵב: / “יְדִידִי הִתְאַפֵּק!” / וְרַחְמַי נִכְמָרוּ.

חֲבַצֶּלֶת שָׁרוֹן / וְשׁוֹשַׁנַּת עֵמֶק / נְטוּיַת הַגָּרוֹן / וְעָלַי תִּתְחַמֵּק

וְתָבִיא הֶחָרוֹן / לְלִבִּי הַנָּמֵק, / רְטִיָּה הָבִיאוּ, / לְמַכָּתִי זֹרוּ.

––––––––––

⁵²יְדִיד חֶשְׁקִי וְאוֹר שִׁכְלִי וּמַלְכִּי / מְאוֹר שִׁמְשִׁי וְעַל רֹאשִׁי עֲטָרָה

שְׁמַע מִלַּי וּמַהְלָלַי, וְאַחְלַי / תְּהִי זֹאת לָךְ לְמַזְכֶּרֶת (יְקָרָה?)

רְאוֹתִי הַזְּמָן בּוֹגֵד… /…(?) דְּמוּת הוֹדָךְ אֲשֶׁר נָהְרָה

אֲבָל שַׁבְתִּי וְרָאִיתִי בְשִׂכְלִי / הֱיוֹת נִמְנַע בְּשׁוּם אוֹפָן וְצוּרָה

לְפֵרוּד מִמְּךָ הַדּוֹד לְבַעְבוּר / מְאֹד נַפְשִׁי בְךָ דּוֹדִי קְשׁוּרָה

וְשִׁנַּסְתִּי בְעֹז מָתְנַי לְשַׁנּוֹת / בְּכָל־כֹּחַ לְטִבְעֵי הַיְצִירָה

לְבַל אֶרְאֶה בְרָעָתִי בְנַפְשִׁי / הֱיוֹתָהּ מִמְּךָ גּוֹלָה וְסוּרָה

עֲדֵי כִי נִמְשְׁכוּ יָמִים אֲחָדִים / אֲשֶׁר רוּחִי לְךָ אָרַח לְחֶבְרָה

בְּכָל־זֹאת הַזְּמָן הִגְבִּיר חֲיָלָיו / נְצָחַנִי וְעֶבְרָתוֹ שְׁמוּרָה

כְּמוֹ יַגְבִּיר עֲלֵי כֹל הַיְצוּרִים / הֲלָאִישׁ מִמְּקוֹר מִקְרָיו שְׁמִירָה?

וְהֻכְרַחְתִּי לְפֵרוּד מִמְּךָ דּוֹד / בְּמַאְמַר אָב אֲרִי שֶׁבַּחֲבוּרָה

וְאַבְלִיגָה עֲלֵי יָגוֹן וְאֶשֹּׁם / וְשַׂרְעַפַּי תְּלוּיִים בִּשְׂעָרָה

בְּעֵת חָשְׁקִי לְיוֹם עָמְדִי בְּלֹא אוֹר / תְּמוּנָתָךְ מְאֹד זַכָּה וּבָרָה

וּמָה אֶעְשֶׂה בְאֵין מַחְסֶה, וְאֶחְשֶׁה / וְלֹא אֶשְׁמַע בְּקוֹל שָׂפָה בְרוּרָה?

וְאָן אֶמְצָא כְשִׂכְלָךְ בַּנְּעִימִים / וְאֵין לִי בַזְּמָן נֶגְדָּךְ תְּמוּרָה

לְזֹאת לִבִּי מְאֹד יֶחְרַד וְיֶהְמֶה / וְיַצְרִיחַ כְּמוֹ אִשָּׁה מְצֵרָה

אֲבָל יִבְטַח בְּצוּר יוֹצְרוֹ וְיוֹחִיל / רְאוֹת יִפְעַת דְּמוּתָךְ קַל מְהֵרָה

קְחָה דּוֹד שִׁיר לְהָסִיר צִיר⁵³ וְלִהְיוֹת / לְאוֹת עַל יָדְךָ בִּמְקוֹם תְּשוּרָה

שְׁעֵה רַחְשִׁי יְדִיד נַפְשִׁי מְקוֹם שַׁי / וְנַפְשִׁי לַצְּמִיתוּת לָךְ מְכוּרָה.

––––––––––

⁵⁴יְצַו הָאֵל לְחַסְדּוֹ מִשְּׁחָקִים / לְאִישׁ שָׁקוּל כְּשׁוֹשַׁנַּת עֲמָקִים

וְשַׁאְגָתוֹ בְתוֹרַת אֵל כְּאַרְיֵה / וְקוֹל שַׁחַל וְגִבּוֹר כַּעֲנָקִים

סְבַר פָּנִים וְיָרֵא מֵעֲוֹנִים / וְאָרְחוֹתָיו לְכָל־מִדָּה חֲשׁוּקִים

פְּאֵר יֶשַׁע קְשׁוּרָה עַל זְרוֹעוֹ / וְעַל רֹאשׁוֹ בְּסוֹד שַׁדַּי חֲקוּקִים⁵⁵

בְּמַרְאֵהוּ יְשַׂמַּח לֵב וְנֶפֶשׁ / וְדִבְרֵי פִיו כְּמוֹ נֹפֶת מְתוּקִים

נְשׂוּא פָנִים וְאָהוּב לַנְּבוֹנִים / וְלִי יוֹתֵר כְּמוֹ שִׁשִּׁים חֲלָקִים

יְשׁוּעָה תִשְׁלְחָה צוּר בַּעֲבוּרוֹ / וְתִפְדֶּנּוּ וְתַצִּיל מִמְּצוּקִים

שְׂמָחוֹת יַעֲטֶה מִכַּף רְגַל וְעַד רֹאשׁ / וְיִתְעַדֵּן כְּאֶרֶז עַל אֲפִיקִים

רְצוֹנִי סִפְרְךָ דוֹרֵשׁ שְׁלוֹמָךְ / וְלִרְאוֹת הוֹדְךָ עֵינַי עֲשׁוּקִים⁵⁶

אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם וְאָנִי / מְנַהֵל עָם בְּתוֹרַת אֵל עֲסוּקִים

לְצוּרִי אֶשְׁאֲלָה יָחִישׁ מְשִׁיחוֹ / לְסֻכָּתוֹ, וְיָקִים הַחֲשׁוּקִים.

חידות ושאלות

⁵⁷הֱשִׁיבוּנִי בְאִישׁ נָאֶה וְהָדוּר⁵⁸ / והוּא בוֹכֶה וְלִבּוֹ אֵשׁ יְקֵדָה⁵⁹

וְכָל־הָעָם סְבִיבוֹתָיו שְׂמֵחִים / וּמַקְטִירִים לְקִנָּמוֹן⁶⁰ וְקִדָּה

חֲיָלוֹתָיו שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאֶחָד⁶¹ / וְאִם מֵתוּ יְבֻקַּשׁ כָּאֲבֵדָה

תְּחִלָּתוֹ יְלָדַתּוּ טְמֵאָה⁶² / אֲסָפַתּוּ וְהִיא נָעָה וְנָדָה⁶³

נְשָׂאַתּוּ בְחֶמְלָה עַל כְּתֵפָהּ / וְעָשַׂתְהוּ בְּתוֹךְ בַּיִת וְשִׁדָּה

וְעָשָׂת לוֹ דְּמוּת אַרְמוֹן מְהֻדָּר / וּמַרְאֵהוּ כְמַרְאֵה הַמְּצוּדָה

וְלֹא סָרָה⁶⁴ מְמַתֶּקֶת לְכִיסוֹ / וְלֹא תֵצֵא כְבַת מֶלֶךְ כְּבוּדָּה⁶⁵

מְשַׁמֶּרֶת בְּפִתְחוֹ יוֹם וְלַיִל⁶⁶ / וְתָשִׁיר שִׁיר בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה

יְהוֹסֵף בֵּן לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶר נָם / בְּזֶה הַשִּׁיר לְרֹאשׁ גָּלוּת יְהוּדָה.

––––––––––

(על השם: יוסף בן ישראל)

⁶⁷קַח נָא סְכוּם הַדִּבְּרוֹת שֶׁנִּתְּנוּ / מִתּוֹךְ עֲרָפֶל עַל יְדֵי אִישׁ עָנָו

וּסְכוּם סְדָרִים מִזְּקֵנִים שִׁנְּנוּ / לֵידַע מְגַמַּת אֵל וְכָל־עִנְיָנָיו

וּסְכוּם לְמַסֶּכְתּוֹת אֲשֶׁר בָּם כּוֹנְנוּ / גִּלּוּ לְמִסְתּוֹרָיו וְכָל־מַצְפּוּנָיו

וּסְכוּם אֲנָשִׁים חוֹצְבֵי אָגוּר⁶⁸ בְּיוֹם / בָּנָה לְבַיִת עָמְלוּ בוֹ בוֹנָיו

וּסְכוּם בְּנֵי רָחֵל שֶׁהִיא אֵם צָפְנַת / מָלֵךְ עֲלֵי פַרְעה בְּתוֹךְ אַרְמוֹנָיו

וּסְכוּם שְׁנֵי יוֹבֵל וּבָהֶם תִּגְאֲלָה / תָּשִׁיב לְרֵעֶךָ כְמִנְיַן שָׁנָיו

וּסְכוּם לְיָמִים מִתְּקִיעָה עַד עֲבוֹר /כִּפּוּר עֲוֹן עָם מַעֲלוֹ וּזְדוֹנָיו

וּסְכוּם לְתֵבָה⁶⁹ נִמְלְטוּ בָהּ נוֹשְׁעִים / נֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עִםְ שְׁלֹשֶת בָּנָיו

וּסְכוּם לְמֹהַר הַבְּתוּלוֹת תִּקְּחָה / וּסְכוּם בְּנֵי דָן גּוּר אֲרִי בִמְעוֹנָיו

וּסְכוּם לְאֹרֶךְ הַיְרִיעָה⁷⁰ תֵּדְעָה / תַּשְׁלִים בְּאָרְכָּהּ מַעֲשֵׂה מִשְׁכָּנָיו

מִי הוּא חֲכַם לֵבָב וְנָבוֹן עַד מְאֹד / יִמְצָא שְׁמִי כָתוּב לְנֶגֶד עֵינָיו,

יְקַבַּץ סְכוּמוֹתָיו וְלָהֶם יִדְרְשָׁה / וּשְׁמִי וְשֵׁם אָבִי בְרֹאשׁ סִמָּנָיו.