רקע
אברהם משה חן־תמים
אורח לחיים או חכמת המסכן
mנחלת הכלל [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוציא לאור לא ידוע; תרס"ט

מוקדש לרוממות האל לישועת ישראל

ולמחית עמלק


בו ימצא הקורא המשכיל תשובות נכונות לכל השאלות הסתומות וחתומות, והדרך לכל ברכה וישועה ופדות.


חובר בע"ה על ידי הצעיר ודל שבישראל עבד כל עבדי אל


אברהם משה חן־תמים (העברי)

העה“ק ירושלם ת”ו

תרס"ט


אָנָא אֲדוֹנִי תָּמְכֵנִי נָא לְמַעַן אֶלְמֹד וַאֲלַמֵּד בְּצִיוֹן וִיְבָרֶכְךָ הַ' מִצִּיוֹן!


 

תוכן ותכנית.

חיבור זה חובר ברצון הקב“ה ע”י עבד עבדיו העני וחדל אישים, אשר ניתן לו לדעת כל דרכי הגאולה וכל סבות הגלות ולבארן לכל שומע אל אביון, ולעורר כל הישרים להיות לאגדה אחת להלחם בעמלק הן היא חברת כל רשעי ארץ ולמחות זכרו ולנסוח יסודותיו ע“י כל התיקונים הדרושים ועי”ז יבא הגואל צדק והגאולה השלמה, ולכן בדור החצוף הזה המסכן עשוק ורצוץ כל היום מכל ברואי העונות ילדי הפשע, שעל כן הוא מדוכא ואמלל יותר מכל אדם, כל צורריו יכרתו וכל שומעיו ותומכיו ישיגו כל הברכות והישועות הנאות בב“א! ובספר הזה בע”ה מבואר בקצרה כל האמת, ולא רק מקצתו, ובלי כל שמץ מזיגת שמרים וסיגים, כשוחד לס“א, כבכל שאר הספרים (חוץ מהתוה"ק), בו מבוארות הראיות המקימות את האמונה הק' ומצדיקות את ההשגחה העליונה ומכחישות טענות המינים ומתרצות קושית צדיק ורע לו וכו'. בו מבוארה אחדות האמונה והתבונה והפלאות והטבעיות ורוה”ק ושכל האנושי והקיץ וחלום ותעודת ישראל כמורה העמים וסבות צרותיו ומקורי ישועתו, ומאין מוצא המזל והברכה וסתירתן זו לזו ואופן התאמתן יחדו, וכלל ברור לבאר את הרוחניות והתולדה (פסיכולוגי אונד היסתוריא) ולהאירן באור חדש המתאים למסורתנו ולמדעי הטבע והמחקר, ומבוארים פה י“ג עקרי דת הק' וכל קבלת ישראל העתיקה הנצחית מאושרה ומקוימה בראיות חזקות כמוסדי הארץ ועמודי השמים, וקבלת הער”ר המזויפה מוכחשה ומופרכה. והכנות לגאולה וקירובה וכו' וכו' והחנפים החומסים שיעיקו לי בגלל זה – כדרך הטורפים אשר להסביר ולבאר אינם יכולים רק לנשוך ולטרוף היא כל חרישתם הנחשית, – אלה יאבדו לעד! ואלה אשר יתוכחו עמי קבל עם על כל הקשה וזר להם בספרי, בלי שום עקות וטרפות, אלה יבורכו מאלהי הצדק והשלום בכל טוב וישועת עולמים! וכל לוקחי ספרי ושומעי באורי וסועדי ישאו כל ברכה מה' ויזכו לגאולה שלמה בב"א.


 

אני שלום!

אך טוב וחסד ירדפוני וארדוף כל ימי חיי ולטובת עמי הקדשתי כל ימי מגורי, וכל דרכי הטוב והשלום כלם אהובים לי כנפשי, אוהב אני תורת קדשנו, המדריכה אותנו לסור מכל רע ולדבק ברצון הקב“ה בכל כחותינו ורגשינו והנאותינו, אוהב אני בכל לב ונפש, גם את כל שאר חלקי היהדות שהם: ארץ ישראל, שפת קדשינו, רוה”ק זה רוח החיים והקדושה המופיע מתוך נבואה ותורה וחכמה וכל מדה טובה והעולה מעלה מעלה מכל מצוה שנעשה, ואוהב אני בכל לבי את תולדת ישראל, שהיא משל הקמת והתאמת כל מה שכתוב בתורה ותולדת נצחון הצדק על החמס והמלחמה הקשה שביניהם בכל התקופות, ואיך עם הצדק זה ישראל עבר תוך סערות צרותיו וגלי דמו השפוך בידי החומסים תחת רדפו טוב. גם אוהב אני בכל לבי את המדעים המועילים הטבעיים והמחקריים וכל חפצי ומשושי הוא להטיב לכל אחי ורעי ולעורר לבם להתאגד יחד לשחר כל הטוב אשר בתורה ומשמרת קדשנו ומדע ומחקר כפי התאימם עם התוה“ק. אוהב אני את הישן כי כל טוב הוא נצחי וישן נושן. ואני אוהב גם את כל מדה טובה שנתחדשה בדרך ההתפתחות ועל מוסדי התנאים המחודשים ובלבד שלא יתנגדו לתורה, שהיא הטוב הקים לעד, בלי שנוי ותמורה. ואת התורה אבקש לסמוך ולסעוד בסמוכי וסעד המדעים הטובים, ואת דת הק' אבקש לאחד בכל רגשי הלאומיות ולאחד את כל הטובים לשחר כל טוב בכל כחותיהם, ואת שפת הק' אבקש להנהיג גם בדבור, כי הדבור הוא מקור חיי השפה והעם, אף אחשוב זאת למצוה רבה, בשורי את שפת הק' כבית יד להרים בתחייתה את כל חלקי היהדות: תורה, שלום, אה”ק, תולדה, ולהחיות בה את ישראל שיהי לעם חי וכביר כח, ולא עצמות יבשות כיום הזה; ואת ארץ ישראל אבקש לתמוך בכל שלשת דרכי תמיכתה: גם בדרך החלוקה והרבות כל מוסדי קדושה וצדקה בציון, גם ביסוד מושבות לעבודת האדמה ואומניות, וגם ביסוד בית אוצר לאומי, וכל תאותי ואנחתי היא לאחד יחד את בעלי התורה עם בעלי התבונה ולחבר את כל המדות הטובות יחד: בעלי התורה ינצרו גם דעת ולאומיות, ובעלי הדעת ולאומיות ישמרו גם תורה, וכן אחזה שגם דרך הפלאות גם דרך הטבע והנבואה והשכל הישר וישראל ועמים כלם מדרכי ההשגחה העליונה כמבאר פה בחבור. וישראל הוא המורה לצדקה וכהן ומדריך באמונה ומוסר לכל העמים ועי"ז יבורכו הכל והעמים הולכים ומתקרבים לישראל עד שתבא הגאולה השלמה, שבכל יום נוכל לקרבה – ביסדנו חברת שוחרי טוב לשמור כל טוב. זהו חמודי ודעלתי (אידעאל) ומטרת חיי להטיף ברבים, כל זה כלול בשני מלין: צדק וציון (הצטינות) במלא מובנם!

וכי אדבר זאת, המה היהודים הגלותנים, עלי למלחמה וישטנוני תחת רדפי טוב ויביטו עלי כעל קטן האמונה, ומשמאל הלאומיים מביטים עלי כעל אדוק יותר מדי, אוי לי אמי כי ילדתיני איש ריב ואיש מדון לכל הכתות! הוי, בני אדם! הלא דרכי הוא דרך השלימות והיהדות האמתית, שבה הלכו אבותינו וחז"ל ובה ישובו להלוך צאצאינו, ואתם צולעים על צד אחד: אם אמונה לבד או תבונה לבד תבחרו! הוי אנשי לבב! באו ונתאגדה יחד לאחד בנו כל המעלות הטובות, אז נחיה ונושע לעד.

––––––––––

חכמת המסכן: אורח לחיים

תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח.

אורח לחיים שומר מצוה יר"א הוא ישולם.


לכו בנים, השוחרים טוב ומבקשים אמת ושלום, שמעו לי, ובע“ה אורכם את הדרך שבו הכרתי את האמת והישועה, אחרי שגם אני בנערותי תעיתי כשה אובד בדעות המפקפקים, ובזכות אבותי הק' האיר הקב”ה עיני להכיר את האמת אשר בתוה"ק להכחיש את הדעות המופסדות המתהלכות בעולם.


 

עדי אמונה.

הראיות השכליות למציאות ה' הנן רבות, ונביא מהן שבע וסמנן כ’ת’מ’י’ד’י’ן', ר"ת: כלים, תמונות, מהות,יצרים, דוחים, ישראל, נצח.

א) כלים. כל דבר שנראה ונרגיש בעולם הנהו כלי שמוש לתכלית הקיום והחיים: למשל, מים משקים צמחים ובעלי חי, ולמען זה צריכים להיות רכים ונוזלים, אויר נחוץ לנשימת כל חי וגם לצמחים, וצריך לשוט בחלל הרקיע, ע“כ הוא מעופף, האבן דרושה לבנין ע”כ היא קשה, העפר רכה מאבן וקשה ממים למען יוכלו לעמוד עליה ולזרוע בקרבה. כל מתכת מוגלמה באותה התכונה הראוה לה למען תשמש לתועלת אדם ובהמה; הצומח נצרך לשרשים, שבהם ימוץ עפר וליח מהאדמה לענפים ועלים לשאוף בהם אויר ואור מסביבותיו, הפרי יהיה לאכלה, הזרעונים לזרוע; והבהמה צריכה לרגלים – להלוך, עינים – להביט, אזנים – לשמוע, פה – לאכול ולהשמיע קול מהגרון, מוח – לחשוב, לב – להרגיש, קרבים – לעכל, ריאה – לנשום אויר; והאדם נצרך לכל הכלים והאברים האלה ביתר שאת ועז, למען יוכל לעשות כל מלאכתו ולזכור ולחשוב מכל הזמנים והמצבים ולהבין בכל הברואים וברוממות בורא הכל, (וכל אבר הפועל ומועיל מתחזק ומתכשר ובפרט בעלי החי). מזה נחליט, כי כל העולם הוא קבוצת כלים ותשמישים המשמשים לקיום וחיים, היינו לקיום רצון החי וקים ב"ה.

ב) תמונות. ומאותם הכלים והאברים של כל דבר נתהוה תמונתו, והתמונה והמראה של כל דבר משתנה כפי שנויי פעולתו וצרכו, למשל: המים שקופים ונוזלים כשהם צריכים להשקות, ובחורף יקפאו כאבן, ובצמח יקבלו צבע ירוק כצמח, ובתוך גוף בעל החי יהפכו לדם ובשר, גם כל היסודות ארמ“ע נהפכים זל”ז, ומתערובתם נעשים גוף אחר בצורה חדשה. מזה נראה כח כל דבר איננו מראהו, כי המראה משתנה תמיד כפי הצורך, כי אם כח נעלם השואף לקיום וחיים, פועל פעולותיו בתוך מדה וקצב ידוע של גבורה ויכולת, וכפי מדתו וקצב יכלתו, כן ישתמש לצרכו בכלים ואברים, למשל: אילו היה בעל כל יכולת, אז יכל להלוך גם בלי רגלים ולתפוש בלי ידים ולראות בלי עינים ולשמוע בלי אזנים וכו', וכלי האברים אינם אלא מכשירים למלאכת קיומו כפי גבול וקצבת היכולת שבדבר, וגם כרבות כח ויכולת הדבר, כן ירבה כלים, שבהם הוא שואף לקיום וחיים: דומם, צומח, חי ומדבר, הנם זה למעלה מזה בכמות ואיכות, כלי איבריהם והמראה משתנה תמיד כפי הצורך והפעולה, למשל: הנה הדבר לעינינו כאגל טל, הנהו טפת צמח או דם ומוח, ומה שם תמידי נקבע לו? ואיזה ממראותיו וצורותיו השונות שפושט ולובש כפעם בפעם לפי צורך הפעולה והשעה – לאיזו מאלה הצורות יקראו תמידית וקימת שנאמר, כי מראה פלוני ופלוני הוא הוא הדבר? התשובה היא: הדבר איננו אף אחד ממראותיו וצורותיו, כי כלם רק אופן פעולת הכח הכמוס הפועל בקרבו ומתלבש בכל מראה הראויה לפעולתו, והכח הכמוס התמידי הפועל בכל דבר ומטהו לקיום והתגברות, הוא כח הרצון, הנראה דרגות דרגות בעולם, בדומם הוא קטן ופעולותיו מעטות וגם מראיו פשוטות, בצומח – יותר גדול ויותר מרובה בכליו ומראותיו, בחי עוד יותר, ובאדם – היותר מכלם ואחרי כל החקירות הדרושות נמצא, שהכל כח הרצון העולה מעלה מעלה כסלם ונובע מרצון העליון הנעלה ונשגב באין סוף הנשפט ומופיע קמעה קימעה בדומם מעט מזעיר, בצומח יופיע במדה יותר גדולה, בחי – במדה הכלולה בדרגות הקודמות: הדומם והצומח ונוסף עליהן עוד עד דרגת הבהמה והחיה, ובאדם כלולות כל הדרגות הקודמת ועוד נוסף עליהן רוח חיים המופיע מרום מעלת רצון הקב“ה. המכשירה אנוש להיות צלם דמות תבנית רצון הקב”ה בשלימותו.

ג) מהות. כל הדברים שבעולם ידועים לנו ממה שהרגשנו אותם בחוש הראות, השמע, המישוש, הטעם, הריח, אם כן נדע שדבר פלוני ופלוני פועל על ראיתנו פעולה כזאת, על שמיעתנו – כזאת וכו', אבל מה הוא הדבר במהותו ובעצמו, בלי שום יחס לחושינו מה אנו ומה כל עולמנו בעצם ומהות? אין איש וחוקר היודע מהות החומר והכח. והאמת הוא, כי כל הידוע לנו בחושינו איננו המהות, כ“א רק כח מעשי גבורת הרצון העליון המהוה ומקיים ומטיב בכל, ורסיסי כח הרצון, המפוזרים בכל העולם ופועלים פעולתם כמראה כל דבר, ר”ל: מדי התלבשם בכל עת בצורה הנאותה לתכלית קיומם ופעולתם, לתכלית זאת נובעים ממקור גבורת הרצון האין־סופי הכל־יכול רצון הבורא ומנהיג לכל ב"ה!

ד) יצרים. שני יצרים ורצונים באדם, היצר הטוב, הוא רוח החיים, המטה את האדם והכל אך לחיים וטוב וממנו כל המחשבות הטובות והרגשים הטובים, המביאים לכל מעשה טוב וחיים; והיצר הרַע, המטה הכל לרע וקלקול, ומאין מוצאם? התשובה: ביצר הטוב הוא רוח החיים הנאצל מרצון עליון, הבורא ומנהיג לכל; והיצר הרע הוא רוח המות וכליון, רוח החמס המתהוה מכל מעשה רע שיעשה אדם; כי האדם הוא צמצומת ונצוץ הבורא ב“ה, ע”כ מכל מעשהו הטוב נשפט כח טוב ומטיב בנפשו ובכל העולם, ומכל עון נברא כח משחית וחומס (שפע הכח הטוב היורד ממרום נהפך למשחית).

ה) דוחים. לעומת הצדיקים, שכל חפצם ומשושם הוא אך להטיב ולהועיל לבני אדם, יש חבורת עצבים, חברה נסתרת של רשעים, המתנכלים בכל כחותיהם להדיח אנשים ולהכשילם למען ישלטו לעשקם. הטובים קשורים לרוח החיים המתנוסס בהם ומוצאו מהקב“ה ומעירם תמיד לרצון הטוב ומטיב ב”ה, והרעים נתונים ומכורים לשטן, זה מלאך הרע הנברא ומתחזק מכל מעשי המות, מכל עונות בני האדם, כי כן יסד הבורא את עולמו ואת האדם בראשו, שמכל מעשה טוב נשפט ממרום רוח החיים המטיב באדם ובכל הברואים, ומהעונות נתהוה רוח חומס ומשחית בלבבנו ובכל מחלקות העולם.

ו) ישראל. הוא פלא בעולם, טרוף ורמוס מכל העמים העריצים, שישטנוהו תחת רדפו טוב, ובכל זאת עודנו חי וקים על אף כל אויביו הכבירים, שכבר כלו מהעולם, ותולעת יעקב עודנו חי, כי תורת אלהי' בלבו תורת החיים והישועה, יסוד העולם, שבשמרו אותה יאושר הוא וכל העולם, ובעזבו תורתו, יהי למשיסה הוא והכל, כי זאת התורה מורה את רצון אדון החיים והיא לבדה מקור החיים בעולם!

ז) נצ"ח. מכל מעשה טוב נרגיש תיכף, כי נפשנו המשכלת התחזקה ואור נגה עליה ונוספו לנו מחשבות טובות ורגשי קודש, גם הצלחה טובה וחן טוב, ובהתמידנו במעשים טובים ירבה החיזוק והאור בנפשנו עד יכלתה להגיע גם לגרם מעלת הרוה“ק זו נבואה, וההצלחה הטובה תגיע עד ליכולת הפלאות, והחן יגיע עד רום מעלת מש”כ: ותגזר אומר ויקם לך, ומכל עון וסלף נוספות לנפשנו מתנות נצ“ח להרע, ולכן כל העולם מעורב מטוב ורע, כפי מעשי בני אדם, כי כן יסד המלך מה”מ הקב"ה!

ואם יבאו הכופרים ויכחשו במחזות האלה המסומנות פה בסמן כתמידי“ן, נאמר להם שינסו במשך חדשים אחדים להתרחק מכל חמס וטומאה וטרפות ויתנהגו לפי תורת ישראל – אם יאמינו או לא – אז יחלו להרגיש ולהכיר את המחזות כתמידי”ן הנ"ל, שעתה לא יחזון ולא ירגישון כי העונות מעכרות ומחשיכות את נפשם, ובשמרם מצוות התורה תטהר ותזדכך נפשם וירגישו מה שאינם מרגישים עתה ויחזו חדשות ונצורות אשר לא יאמינן בהן כעת!


 

חי רצון.

כי עמך מקור חיים באורך נראה אור וגו' (תהלים ל"ו) תחלת דברי הפרק הזה נאים וראויים לפרק “רוחניות” בסמן אמר"ת להלן.

כל הידוע לנו בעולם הגשמי הזה, בא מחמשת החושים: ראיה, שמיעה, מישוש, ריחה, טעימה, שכל הרגשים שהרגשנו בהם, מתרשמים במוחנו, ובקרבו ישתמרו, ואור רוח החיים, זו נשמתנו, מבריק ומגיה אורו על הרגשים הרשומים האלה, רגע על זה רגע על זה, עד התרכב והתחבר מחשבה בקרבנו, כדומה לאיש הפורט על פ’יונה (פארטא פיאנא) הדופק באצבעו רגע על בי קול (קלאוויש) הזה, רגע על בי קול זה, עד הוציאו את הניגון הדרוש לחפצו, וכן מבריק אור רוח החיים המחיינו (זו נשמתנו) על רשמי הרגשים השמורים במוחנו ומעיר בקרבנו מחשבה טובה כחפצו, למשל: יבריק על רושם ספר ושלחן ועינים נטויות לספר ופה ממלל, ובזה יזכירנו ללמוד תורה או יזכירנו דמות עני פושט יד ועשיר נותן ליד העני ועי“ז יזכירנו לעזור לעני. והיצה”ר מצדו מזכיר און מדי האירו והבריקו על רשמי הרגשים המראים ומזכירים לנו בקבוקי יין וידים מניפות אותם ופיות שותים וקול מתרוננים מיין ורגלים מרקדות, ועי“ז יעוררנו לשכרון והוללות. או מזכיר בנפשנו רגשי תאוות רעות וכדומה, עכ”פ מהעובדה הזאת, הנראית בעליל לכל חוקר, כי כל מחשבותינו וידיעותינו ארוגות מרגשינו, נראה, כי כל ידיעותינו הנן רק כתשובות על השאלות איך? מדוע? ולמה? למשל איך הוא העץ? – התשובה: רך או קשה, לבן או צבע אחר, לוהט כאש, צף ע“פ המים וכו‘, רכותו או קשיותו ידועה לנו מחוש המישוש, מראהו וצבעו ידוע לנו מחוש הראות, קולו וצלצולו – מחוש השמועה וכו’, אבל אם נשתוקק לדעת מה הוא הדבר בעצמו? בלי כל יחס לסמניו ופעולותיו על חושינו, אז נראה כי מהותו העצמית נעלמה מידיעתנו ומכל חוקר וחכם! אם כן גם כל דבר הידוע ומורגש בחושים יחשב בעינינו ככח נעלם, אשר פעולתו ידוע לנו ומהותו נעלמה מידיעתנו, וכן המה כל הדברים שבעולם הגשמי הזה, כלם כח נעלם הפועל פעולותיו השונים על חושינו ומתפעל מהם. וכח הנעלם הפועל לתכליתו נקרא בשם רצון, ובהיות כי כל דבר פועל וכונן לתכלית התגדלו והתגברו ע”כ נשקיף על כל עצם ודבר כעל כח הרצון, וכל העולם יראה לעיני החוקר ככח רצון השואף להגברה והטבה, כל העולם הגשמי וכחותיו הגלויים והנעלמים איננו המהות העצמית, ההויה הקימת הנצחת, כ"א רק כח מעשי הרצון האמתי הנצחי, הכל יכול שהוא לבדו ההויה השלמה ומרוממה באין סוף, רצון הבורא ויוצר הכל.


 

החי וקים.

כל העולם הגשמי איננו המהות, ההויה, כ“א רק כח מעשי ההויה האמתית השלמה ונעלה באין סוף, זה הקב”ה שהוא לבדו היש, הקיום, הגבורה והחיים המרומם באין חקר, ואפס זולתו, וככח כחומר, כל הידוע לנו, כח מעשיו המה. ורצון קדשו מתגלה לנו בחקי הטבע והליכות עולם ומזהיר בברק נגהו בנפש החיה המשכלת האנושית, שהיא ניצוץ מאור אין סוף ע“כ האדם הוא בחיר כל הברואים שברא הקב”ה ובאדם אוספו אספה כל הכחות והתכונות והחומרים שבכל הברואים העליונים והתחתונים, וגם הכח החומס ומשחית המכונה שטן נספח לאדם ואורב להדיחו למעשי מות והשחתה זה עון, למען ישלוט לעשקהו, ועל האדם מצוה הקב“ה ע”י השכל והתורה להשתמר מהחטאת, וכפי מעשי האדם כן ירבה הטוב או הרע באדם ובכל העולם, כי מכל מצוה נשפט כח המטיב באדם ובכל, ומכל עון נברא כח משחית וחומס בנפש האדם ובכל הברואים. והמושג שיוכלו בעלי החוש לשוות בדעתם מהקב“ה הוא בשלשה דרכים: אור ורצון ורוח אנושי; אור: למען הסביר לאזן הבשר, ירשא לו הכתוב להמשיל את הנעלה באין חקר ב”ה לאש כאמרו: כי ה' אלהיך אש אוכלה, וחז“ל, אשר השגותיהם רמו מאד ממושגי דור המדבר, פירשו: אש אוכלה אש, אם אמנם ידעו היטב, כי גם המושג הזה – אש אוכלה אש – רחוק באין שיעור מרוממות הקב”ה, אשר לא יתאר בכל אומר ודברים ולו דומיה תהלה, אבל למען שבר את אזן הבשר ולמען הרחיק אדם ממושגי הגלולים ומכפירה, אמר עם הכתוב: אש אוכלה אש, וג“כ אמרו: רשאי אינש לאמר: עבדא דנורא אנא, ע”ש מש“כ: אש אוכלה. כן גם אנחנו בבקשנו לשבר אזן הצעירים, המבקשים להנתן להם מושג מוחשי מהקב”ה, נרשיא לנו לשבר להם זאת במושג האור ומנקודת נפשנו המשכלת. מאור – כל ארבעת היסודות ארמ“ע נראים כנאצלים מאור, אור מוכהה, מעורב בעשן הוא אש, אש מוכהה נהיה אויר, אויר מוכהה נגשם ונהיה מים, מים מוכהים נעשו עפר, ומאור השמש (שהוא הכח המחיה ומצמיח בכל העולם) ומעלה נחליט ג”כ ככה: אור השמש הוא אור מוכהה מאור המלאכים, שהם דרגות דרגות זו למעלה מזו עד אור הרוה“ק, המאיר בנפש הנביא, שזכה לאור הגנוז הזה בזכות רוב הזכיות שלו ושל אבותיו, כי מכל מעשה טוב וחיים (מצוה) נוסף מאור החיים האלהי לנפש האדם, גם השכל הישר של כל אדם בא מזה, שאור החיים מבריק במוח האדם ומגיה אורו על הרגשים הרשומים במוח, כנ”ל, וחכמי הזמן המודרני החושבים את המוח כסבת כל הגיגנו והגיוננו תועים כעורים, כי כל בן נכר, (שלא קיים תרי"ג מצוות) לא ישיג ולא ירגיש את האור הגנוז הזה רק ירגיש את שני בדי הארון, זה הלב והמוח, שמביניהם יהל האור האלהי וכן חכמי הסוד עולים במעלות אצילות האור עדי הגיעם למעלה העליונה זה אור אין־סוף, היינו אין סוף לא רק בכמות כ“א גם באיכות, אין סוף בגבורה וחכמה וקדושה וכל מעלה טובה. ובהירות חושינו ג”כ מכח האור: הראות זכה מכל החושים עד שמרגשת גם את אור השמש, השמע אינו זך כל כך על כן ירגיש רק את האור המוכהה זה האויר ברעידתו ע“י הקול, הריחה מרגשת את האויר המוכהה, הריח, שהיא כעין קיטורי מים, הטעם מגושם יותר ומרגיש טעם מיצי העפר ושאר היסודות – לא מרחוק, כ”א בנגיעתם לחך, וחוש המישוש הוא היותר מוכהה ומרוחק מאור הנפש החיה, ומרגיש ביותר את כל המוכהה ומגושם ומוקשה, ובמוח מופיע האור היותר בהיר ע“כ מתרשמים ומשתמרים בתוכו כל הרגשים שהרגיש האדם בחושיו. וההסברה השניה היא מנקודת מבטנו על רוח חיים זו נשמת האדם שהיא ניצוץ מבריק מאור החיים האין סופי של הקב”ה, ע“כ המבקש מושג מוחשי מרוממות הקב”ה, ישוה לפניו את רוח החיים שבנפשו עם כל מעלותיה: גדולה, גבורה, חכמה, חסד, תפארת, נצח, וכל מעלה טובה, ויזכור כי רוח החיים שלו עם כל מעלותיו הוא כניצוץ מאור האין סופי מהנעלה ונשגב, שהוא ב“ה מקור החיים אלהי הרוחות, שכל מעלה טובה באין סוף ברוממות קדשו ורק ממנו נאצל כל טוב; חובתנו וצרכנו ואשרנו מחיבים אותנו לדבק בהקב”ה וקיום רצון קדשו המופיע לנפשנו בשני דרכי ההשגחה העליונה, בארח ההתגלות הפלאית שזה תורה ונבואה וגם בדרך הטבע זה שכל וחושים. וכלל כל המעשים טובים יזכר לנפשנו ג“כ בדמות שלשת התכונות הנ”ל: אור, רצון וחיים (סמן אר"ח): אור – כל מעשה טוב מוסיף אור לנפשנו ולרעינו ומאיר ומחיה באור מתמיד הרצוי ומקובל ומורגש בחושי כל בעל נפש משכלת, ועלינו נטל לסור מכל דרכי החושך וללכת תמיד בדרכים הישרים ומאירים לנפשנו ולכל אדם ולשמור לעשות רצון הקב“ה המופיע לנו מתוך חקי התורה, הליכות העולם וחקי הטבע, והעולה על כלנה היא: התורה הק', אשר באורה יאירו גם הם ובלעדה הוחשכו כלם, כדמיון אור השמש ואור הירח. ורצון – לעשות רצון הכל – זהו כלל כל המעשים טובים המלומדים אלינו מתוך תורה ונביאים ושכל וחושים, רצון עצמנו לעשות – בעשותנו רק את הטוב ומועיל תמיד ולא נותר אף קוץ ותג מהטוב ומועיל התמידי, למען הערב לפי שעה ומזיק לזמן רב, לעשות רצון כל הזמנים, כל הרצוי וטוב בעבר והוה ועתיד, ולא רק לפי שעה, ולעשות רצון כל בני האדם, כל הטוב ומועיל לכל אדם ולא רק הרצוי ומועיל לזה ושנוא ומזיק לאחרים, לעשות רצון העליון ב”ה הרצוי לכל אדם ומתאים לחקי טע“ת ר”ת טבע עולם תורה ולכל האופנים והתכונות וההנהגות, והסמן השלישי, חיים, להרבות טוב וחיים לנפשנו ולכל אדם ולרדוף צדק וצדקה, ולשמור תורת החיים שתכליתה להרחיקנו מכל דרכי המות ולדבקנו בחיים בכל האופנים והתכונות, זהו אורח לחיים בעוה“ז ולעוה”ב. אור – חובתנו להאיר לנפשנו ולכל בריה בכל מעשה ובכל הנאה, במחשבה ודבור, במגע וקירוב ודביקה, תמיד נדבק באור ונרחק מחושך. רצון – לעשות רצוננו וכל המועיל וטוב לנו בכל הזמנים ולעולם ולא רק לפי שעה, ולעשות רצון וטובת כל אדם, ולשמור את רצון הקב“ה המתגלה בחקי טבע ועולם, ובפרט המזהיר מתוך אור התורה והתבונה. ואם יאמר הרשע לעשות רצונו הרע, ענה לו כי זה לא רצון כי הוא נגד רצון הכל, וחיי השעה לא תכריע מעולם על חיי התמיד והנצח, ויחיד ורבים הלכה כרבים, וצדיק אחד מכריע על רשעים רבים, כי הצדיק הוא הרבים, כי רצון הקב”ה כרצונו. וחיים לבקש, – זהו כלל כל התורה והחכמה, חיים לגופנו – בקש תועלת ולא ברק ריקנות, חיים לרוחנו – תורה וחכמה, חסד וכל טוב, חיים להרבות לכל החפץ חיים; וטעם כל האיסורים הוא לסור ממות ומפריעי החיים; וטעם כל המצוות הוא בכלל, לדבק בחיים ולמצא ולהמציא ולהרבות חיים תמיד. ע"ז אומר הכתוב: ואתם הדבקים בה' אלהיכם – חיים כלכם היום, כי כל מעשה חיים מוסיף לנו חיים. וכל טוב בכלל חיים.


 

לפתח חטאת רובץ.

ויברא ה' אלהי' את האדם בצלמו, היינו שהאדם הוא צמצומת וניצוץ בהיר מהבוב“ה ומכל ברואיו, נשמת שדי המחיה את האדם היא ניצוץ אלוה ממעל, צמצומת הבוב”ה והגוף האנושי מורכב מכל מיני הכחות והחומרים שבעולם, והוא צמצומת כל הברואים, ע“כ הושלט האדם על כל העולם – בעשותו רצון קונו – כאמור: ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו וגו'. וחז”ל אמרו: כשישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בפמליא של מעלה, ר“ל בעולמות המלאכים. ומדת הצדק שהיא יסוד וכלל כל חקי הקב”ה, תבעה וחייבה, שיברא גם כח חומס, שבגלל זחלו על גחון חיי השעה וסורו מחיי הנצח נקרא בשם “נחש”. ובערמתו הרבה ידע, כי לא יוכל לעשוק את האדם וכל הברואים אשר תחתיו בלתי אם כשחטא האדם, כי לא יאונה לצדיק כל און וכל הדבוק ברצון אדון החיים מלא ומוקף באור החיים וכל נגע וחושך לא יקרב באהלו, ע“כ הסית את האדם לאכול מעץ הדעת – לפקפק במצות הקב”ה ולהשען על בינתו – וכרגע נתגבר היצה“ר מהעון הזה ויכנס אל תוך נפש האדם ויהי כשכן רע לרוח החיים שבאדם, בהשכיחו בקרבו כל טוב ובהזכירו בו כל הרע ומזיק לו ולזולתו, ועל ידי האדם נכנס גם בכל מחלקות העולם, שכלם נתקלקלו. מאז חדלה הארץ להיות כגן עדן והאדם חדל להיות כמלאך אל”ה והשפל ונחלש ונשבר משנה שברון – ברוח ובגוף – ומאז והלאה הוכרח האנוש האנוש לעבוד בזיעת אפיו עד הוציאו מלבו מחשבה טובה נקיה מסיגי היצה“ר, ולחם מאדמתו, אחרי כסחו את הקוצים שהצמיחה, ולעמול וליגע הרבה להנצל מקור וחום וכל רע ומזיק שהתרבה בכל מחלקות הבריאה. (ועל ידי העבודה הישרה הזאת ימורק וישוטף האדם מזוהמתו וישוב לאט לאט למעלת הטוב והשלימות הקדומה). ואחרי שהרג קין (שבו התלבש רוח החמס פרי העון) את אחיו הטוב הבל, יסרהו ה' וענשהו בעונש גלות כדין הרוצח בשגגה, והזהירו מלכת עוד בעצת החטאת המשחית, הרובץ לפתח כל צרכי ורגשי האדם ואורב להדיח איש למען ישלוט לעשקהו ולהשחיתו בכל אבר ובכל דבר שחטא בו, כ”א להתגבר במעשי חיים ומזה תגדל נפשו והצלחתו.


 

החסד והשבט.

מאז קמה מלחמה בין הרצון הטוב, שהוא הכח המטיב ושואף לטוב שנפח הקב“ה באדם הראשון ועובר לבניו מדור לדור ונוסף לאדם, ועל ידו לכל מחלקות הברואים בזכות כל מצוה, ובין השטן, זה הכח המשחית הנברא ומתגבר מכל חטא ועון, הכח המטיב (הרצון) מעורר באדם כל רגשי קודש ומחזק נפשו לטוב וגם שולט להטיב בדוממים צמחים ובעלי החי, במקרים ומלאכות וכל הנוגע לאדם, והכח המשחית, השטן, שולט לחבל עמל ואון בנפש האדם ולהשחית בכל מעשיו וקניניו, (ולרשע המכור לרע מסבב הצלחה לרעה) וכרבות החטאים, כן מתרבה כל רע ומשחית בעולם, והזכיות והתשובה מכלים את המשחיתים ומרבים כל ברכה וגבורה בעולם. ע”כ כל האדם וכל העולם – בהשקיפנו בעין חוקר – מנוהלים משני כחות והנהגות מתנגדות זל“ז, נאמר ברור: משני רצונים שליטים, החסד והשבט, החסד מטה את האדם וכל המתיחס אליו לטובה וברכה ותיקון, והשבט מטה הכל לקקלול1 ונזק, ע”כ כל מחלקות העולם הן מעורבות מטוב ורע. וידמה אדם בנפשו כי שני מלאכים מלוים אותו כרואים ואינם נראים הטוב מימינו מלחש בנפשו כל עצה טובה וכל רעיון טוב, והרע מפיר עצת היועץ הטוב ומיעץ רע, הטוב מפנה לפניו כל אסון ומכשול ומזמין לו כל טוב ומועיל, והרע דוקא מטהו לכל אסון ומכשול, ומרחיקו מטוב, הטוב מתקן בכל והרע מתנכל אך לקלקל. גם כל הרעים ומזיקים שבמחלקות הדומם צומח חי ואדם – נעשו רעים אחרי חטא אדה“ר, ככה למשל פעל ועשה החסד בתולדתנו: חנוך, נח, אברהם ובניו, התורה מסיני, המשכן והקרבנות, הנסים והגבורות, וכיבוש הארץ והצדיקים וביהמ”ק והנביאים וחז“ל ובית שני וכל הטובות, והשבט בעוה”ר פעל וסבב את המבול והרשעים, דור הפלגה ונמרוד וכל רדיפות ונסיונות האבות, גלות מצרים והערב רב, נביאי השקר, המסות והמריבות, הצרות והחורבונות, השמדות והגירושים וכל דעות השוא וכל העולם הוא מלא כלי תשמישים ומכשירים לחסד מימין ולשבט משמאל, וכל קושי בא משיווי החסד והשבט וכל צרה היא נצחון השבט, וכל ישועה, נצחון החסד, והחסד גורם טוב לצדיקים ורע לרשעים ובדור זכאי נעשה עולם ישר – כל הצלחה לטובים וכל עקות לרשעים ע“כ יכנעו לטובים, וכשרבו העונות הם מגבירים כח השבט, עד שהרשעים הנאחדים מדכאים את הישרים הנפרדים, ודרכי החסד הם אלה: טוב לצדיקים ועונש להם כשחטאו, ודרכי השבט – עקות לישרים, וכשחטאו הרבה אז עוד יזמין השבט להם הצלחה זמנית למען המשיכם ברשת העונות, והכל ישולם מדה כנגד מדה. והמשכיל יבחון ויבדוק היטב בכל רעיונו ובכל מקרה חייו להבין אם זה מהחסד או מהשבט, כי יש גם יסורים של אהבה והצלה, ויש עושר שמור לרעה. ואין אדם בזמה”ז המורדף כ“כ מהשבט כמוני, מנעורי היו לי הורים מזהירים, כשרונות מאירים, כחות כבירים, יכלתי להיות גבור כשמשון וחכם כמימוני ומשורר כהלוי ועשיר ומכובד כשמואל הנגיד ולהוליד בנים יותר מיעקב אבינו, ובעוה”ר, שלי ושל הדור, נשארתי ככלי ריק בלי כח, בלי חכמה, בלי משפחה, בלי צאצאים, בלי רעים, שבע רוגז ומלא מכאובים, מורדף בלי חשך מהרשעים בגלוי ומהרוחות הרעות בסתר, ועל שבר בת עמי השברתי קדרתי, וב“ה נהירין לי כל דרכי הישועה, והחסד מרעים בנפשי תמיד: קרא בגרון אל תחשוך! והשבט סוגר בפני כל דרכי הפרסום וכל שערי הצדק והפרנסה, ופורש רשת לכל מצעדי רגלי וממרר כל רגש מרגשי! רחום וחנון, על מה שוא בראת דל אמלל בעולמך! ועקבות השבט יראה איש בעמדו להתפלל, איך היצה”ר מערים ומתאמץ בכל יכלתו להזכיר בנפשו את עסקיו וספיקותיו וחפציו ותקוותיו כי מהתפלה יאיר אור בנפש האדם, ולאור הזה יבא הגנב לחקור ולרגל כל מצפוני ותקוות האדם למען יוכל לקלקלם וגם יפריע מכונת התפלה וכשיבא התם ללמוד תורה ולעשות מצוה, יזדמנו לפניו כל מפריעים שבעולם; ולהבדיל, בהיות אדם במקום שאסור להרהר בדברי קדושה, דוקא אז יעיר השבט בנפשו זכרונות ותקוות משמחי לב, כי מתוך השמחה הזאת נזכרים דברי תורה וגם השמחה מעצרת את הקיבה (והעצב מרפתה). ובכל פנה שיפנה פקוח העינים יראה ברור את המלחמה בין החסד והשבט, ומזה יוכל אדם גם להכיר ערך נפשו מצד זכות אבותיו ומצד העונות ע“י ההסתר פנים שהוא סובל מחוץ מהשבט ותנחומי אל המתעוררים בנפשו פנימה מצד החסד, גם יוכל להכיר את המצב המוסרי של כל עיר תיכף כבואו שמה ושל האנשים שיבא בחברתם כפי הרגישו בנפשו והכירו מסביב את תגבורת החסד והשבט. ובדידי אני רואה מצוקות השבט אפילו בשבושים הנופלים בכתב שאדפיס, שכל שיבוש הוא ממין המהפך את כל הענין ומחלל את כונת הרעיון. ותמיד השבט משניא אותי בעיני אנשים ובפרט אלה שאוכל להעזר על ידם, גם השמות שקראתי לחוברותי, הזמין השבט ברעיוני ממין שיוכלו שונאי להפכם לרעיון רע, למשל: “אשרי האיש אמונים נוצר”, וינבחו הני דכלבי דחציפין ימ”ש כאילו בשם איש כונתי לאותו אבן הנגף שנפל בתולדתנו ואת השם אמונים נוצר הפכו לגנאי: אמונת נוצרים, כן יחיו הזדים כמו שכונת, אף שמץ מזה! וה' יגמלני כתומי עלי.


 

תורה וישראל.

והקב“ה מודיע לאדם את רצון קדשו, דרך החיים, על ידי הרגשת נפשו הבאה מהחושים והשכל, המתגברים ומטהרים מכל מצוה (מעשה חיים) ונחלשים ונעכרים מכל מעשה רע. ע”כ לא תמיד יכול האדם להכיר את הטוב בשכלו האנושי, כי הכח המשחית היצה“ר היושב למו ארב בנפשו מתנכל להחטיאו למען יוכל לעשקהו ע”כ יפיח כזבים בנפש האדם להדיחו לעונות רוחניות, שהם כל מיני שקר וגלולים, ועונות גופניות, שהם: טומאה, טרפות וערלה, ועונות חומריות, שהם גזל ואונאה ותרמית, במלא מובן המלים האלה ולכל פרטיהם ודקדוקיהם, ע“כ הודיע הקב”ה את רצון קדשו לישראל עם בחירו בנתינת התורה מסיני וע“י הנביאים וחז”ל וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ע“פ כלליהם, ותמצית התורה היא: שס”ה מצוות לא תעשה, המרחיקות ומזירות ומזהירות אותנו (ברוחניות) מכל מיני שקר וגלולים, (בגוף) מכל מיני טומאה וטרפות וערלות (הבשר והלב), (ובחומר) מכל מיני עושק ואונאה ותרמית, וכנגדן מצוות אותנו על רח“ס מצוות עשה, שתמציתן היא הפך מהנ”ל: אמת וקדושה (ברוחניות), טהרה, כשרות ומילה (בגוף) וצדק וצדקה ויושר (בחומר) לכל פרטיהם ודקדוקיהם ובמלא מובן המלים האלה; וזאת התורה לא תוחלף, כי היא מתאימה עם עולם המלחמה שלנו ומרחיקתנו מכל דרכי היצה“ר ומוקשי המות ומדביקתנו בדרכי החיים, שהם רצון אדון החיים, ע”כ כל ההוגים ועוסקים בתורה ישתמרו מכל רע ויגברו בנפשם הצלחתם וחנם (מהחן יבא השלום וכל טוב צבורי ויחידי) ובלבד שיהיו באגדה אחת: כי האגודה מכפלת את הכח וההצלחה והסיעתא דשמיא וכל טוב. ועוד נוסף לתורה ספורי תולדות ותהלוכות אבותינו הק' ואנשי המופת ומתולדות וקורות ישראל ואזהרות הנביאים, למען ילמדו כל הדורות ויקחו מוסר. ותורת ישראל הולידה והצמיחה גם את כל המדעים המועילים שבעמים עם כל גבורת ויופי ונצחונות ועושר והצלחת העמים, כי מקור החכמה וכל הצלחה וחן היא עשיית הטוב, כי מכל מצוה נוספות לאדם מתנות נצ“ח כנ”ל, ע“כ כשישראל שמרו תורתם, נזדככה והתרוממה נפשם והוטבו מעשיהם וגדלה הצלחתם וחנם לטובה ועמי הארץ למדו מהם מדות טובות, כיושר ומשפט וצדקה, ובגלל זה נתן להם הקב”ה – שאינו מקפח שכר כל בריה – תבונה ושכל טוב, שמזה עשו חיל במדעי הטבע והצליחו בכל דרכיהם, ואז באה בלבם אהבה וכיבוד לישראל והיה שלום וברכה בכל המדינה, שגדלה והצליחה וכבשה כל אויביה והיתה לצבי ממלכות; וכשגבר הרוח העמלקי ויפיח כפירה ופריצות וחמס בישראל, נשחתו עמי הארץ עוד יותר הרבה וסרה מכל העם החכמה וההצלחה ורבו פשעים וחוליים ודלות ומלחמות וכל צרות, וממרום שולחה שנאת מות בעם הארץ לישראל ויכום ויכתום עד גרוש וכליון ר“ל או עד ששבו בני ישראל ותקנו מעוותיהם: אז שב השלום והברכה שנית למדינה ולעם. על כן גדלה כל מדינה שרבו בקרבה היהודים הכשרים (ובפרט שומרי תורה והשכלה יחד) וזו היא סבת היקף ומהלך האזרחיות (ציוויליזאציע) באותו הדרך, שהקיפה והתהלכה האומה הישראלית, ורק לשוא יבקשו חכמי העמים לבאר זאת בסבות אחרות, שאין להן שחר, ואילו ישבו כל היהודים במדינה אחת ושמרו התורה, כי אז כבש העם ההוא את כל העולם כי הצלחת כל עם וגדלו שוה למספר היהודים הכשרים שבעם ההוא, ע”ז אומר הכתוב: בהנחיל עליון גויים וגו' יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, והיהודים, ששפכו דמם למען דת קדשם, הצילו גם את העמים וכל העולם, כי אלו חלילה עזבו היהודים את דת הק‘, כי אז כבר טומטמו המוחות וכבתה אור החכמה ורבתה הטומאה והטרפות בעולם עד כי העמים היו טורפים זא“ז ושב העולם לתהו ובהו, ע”כ דרשו חז"ל: בראשית – בזכות ישראל ובזכות התורה, כי התורה היא מקור המוסר שהוא מקור החכמה שהיא מקור ההצלחה והברכה. וקודש ישראל לה’ וכל אשר לישראל קודש ושלם ומוליך לישועה, וסמן כל חלקי ישראל משמרת הק' ר“ת: מצוה – התורה והמצוה, שלום – ואהבת לרעך ומכ”ש טובת הכלל, שפת ק' לה“ק שהיא שפת אל”ה וקדושיו ובנויה על מוסדי החכמה העליונה, ומקדשת את לומדיה ומביאה לרוה“ק את הדוברים בטהרה בלה”ק והיא כבית־יד להרים בה את רוח ישראל והתורה וכל טוב. מולדת, אה“ק, שאוירה מחכים והיא שער השמים ומקום הקמת כל דעה טובה ע”כ נקראת ציון כי עותדה לכל מיני הצטינות ושלימות. רוה“ק תורה, נבואה, חכמה ומוסר, ונשמת כל ישר היא שורש הרוה”ק ומכל מצוה נוסף לאדם ניצוץ הרוה“ק, ע”כ נוספות לנפשנו מחשבות טובות וכל מיני רגשי קודש תיכף בעשותנו מצוה, ג“כ סמן רצון, (עשות רצון אל"ה ואדם), תולדה – דברי ימי ישראל כאמור זכור ימות עולם וגו' כי ידיעתנו בתולדת ישראל מגברת בלבנו את האהבה לישראל ויראת שמים. ומי יתן והתאחדו עמי ישרים לשמור ולהגדיל את כל חלקי משמר”ת הק' ומסרו את בניהם לידי לחנכם בכל חלקי הק' האלה! כי אלה החניכים ישאו כל ברכה מה' וימצאו זכרון טוב וכל טוב!


 

מלחמת מצוה.

“מלחמה לה' בעמלק מדור דור” רוח החסד מתלבש בישראל, שמהם יפוח רוח חכמה וחסד גם בכל העמים, וכל עם ילמוד מישראל ותורתו כל מצות החסד והצדק, והשכילו בהשכלה מוסרית, המיוסדה על אהבת אדם וענוה צדק. ובראשית חיי והתפתחות כל עם יתפתחו בקרבו יסודי ההשכלה הישראלית המוסרית, וכן יגדל ויצליח העם לטובה ולברכה. והרוח המשחית, השבט, גם הוא קפץ ועמד בפתח הישועה, שזה אברהם אבינו, אשר לו הבטיח הקב“ה: והתברכו בך ובזרעך כל גויי הארץ, וכרת עמו ברית עולם שהם יעשו ויפרסמו רצון קדשו והוא ב”ה יחננם ויברכם סלה, ובעשו התלבש השבט ויצא ראשונה בכח האגרוף ובקש להיות הבכור והמנהיג בעולם, והתם לא רצה להלחם בו כ“א בערמה הוציא מידו את אשר הגיע לו עוד מראש מקדם, וכשנשא מלאך השבט קולו ויבך – כי כח חטאות הישרים צעק מתוך גרונו – פעל ועשה קול בכיו זה שאביו הצדיק הסגי נהור האציל גם לו ברכה: משמני הארץ יהיה מושבך – ועל חרבך תחיה. ועשו קבל שטר חובו מהעדיות בראשונה, כי יותר מאלף שנה משלה רומא בעולם. וכשרוח הטרפות הרומאית פרצה גם בבני יעקב – והיה כאשר תריד – אז נתנה שליטה לחומסים להחריב כל מקדשי יעקב, ועוד גם היום רוח עשו, זה רוח הגבורה האגרופית ואהבת המותרות ותאות בשרים, שורר בלאומים, ורוח ישראל זה רוח המוסר וצדק, מתקומם לרוח העריצים העמלקי, כפי רבות היהודים הכשרים במדינה, והרוח העמלקי מתחתר ואוגר בחרמו (בכח אחדותם) את העושר והחינוך וצינורות דעת הקהל וכל תוקף ועז חיי החברה, ובהתרפות הכשרים מלפקח על חינוך בניהם, יוצדו בחרמי עמלק ומאז יפרע המוסר ורבו הכפירה והפריצות ולרגליהם תרבינה מרידות ומלחמות וכל מיני צרות ופרעות. ובכן בכל עם עברו שתי תקופות בהתפתחותו, בתחלה, כל זמן שחי העם חיים פשוטים בלי מותרות, התפתחה ההשכלה המוסרית הישראלית בקרבו ואז הצליח וגדל, אח”כ קם הרוח העמלקי וידיח את העם למותרות ומהם באה כל צרה בעולם! ע“כ ככה החמירה התוה”ק באיסור המותרות, עד כי אפילו על המלך נאסר להרבות לו נשים וסוסים וכסף וזהב, כי אילולי המותרות, כי אז טהרו רוחות העשירים וכל משושם היה להשתמש בעשרם למען טובת העניים, כי מכל מצוה נטהר הלב ומכל עבירה נטמא, ורק שני מיני תענוג בעולם: צדקה לטובים ומותרות לרעים, ואז הפועלים לא השתובבו משובה נצחת כיום הזה במרדם בכל התקיף וגדול מהם, כ“א היו נתקנים ונצלחים ע”י העשירים והביטו עליהם כעל אבות ומדריכים. וכן התנהג העולם בעתים שהשכלת יעקב גבר בארץ, ע“כ לא היתה מעולם מרידה בישראל וכל העמים הנם כחומר בלי צורה וכעיסה המתנפחת לטובה או לרעה כפי תכונת השמרים המוצקים אל תוכה, משמרי יעקב תוטב ותמתק ומשמרי עמלק תרע ותמרר. וכל הכח המשחית הנברא מעונות הישרים (ישראל) מתלבש ברוח הרעה בכל מראותיה: ביצר הרע שבכל אדם ובכל רע ומזיק שברוחות הרעות ושדים ובחיות רעות ומקרים רעים, ובתמונה לאומית קנן בדמות עמלק בן בנו של עשו, ועמלק הוא מרכבת השטן הפך ישראל שהוא מרכבה לשכינה, כלאמר: הקב”ה מוציא לפועל את עצתו ורצונו הנעלה על ידי ישראל עם בחירו, ולהבדיל השטן – המלאך המושל על כל רע ומשחת – מוציא לפועל את כל זממיו ונכליו המשחיתים על ידי עמלק, אשר נלחם תמיד בישראל בכל עת שיוכל ותקפה ידו, וידו תקפה בכל עת שחטא ישראל, על כן הרשעים אורבים להחטיא את תמימי הדרך, כי רק מעונות הישרים יגברו הם וישלטו בהם. ובכל עת שישראל היה עם לבד בארצו, שכן עמלק כנגדו וארב להחטיא ישראל, וכאשר אך חטא ישראל, הגיח עליו עמלק ממארבו לענותו ולדכ או2 ולעשקו – ומאז גלה ישראל ונפזר ונפזר בגויים לאנסו, נפזר גם עמלק בגויים ברצונו והתבולל בגויים ואורב להציק לישראל ולהבאיש ריחו בכל עם ולהשחית רוח כל גוי ועם, וכשהשחיתו אותם כן ירבו להרע ולהשחית לישראל בכל אשר ימצאו. ולעמלק הצורר מבחוץ עוזרים היצה“ר שבלב כל אדם בפנים, ובתואר לאומי עוזרים לעמלק הערב רב שהתבולל בישראל בהתחפש הצבועים כגרי צדק ובלבם שמו ארבם: להתעות ולהדיח ישראל תמיד, וכהרבותם להדיח כן תרבה שליטתם לעשוק ולרוצץ ישראל בהון ובגוף וברוח, והשטן בעוה”ר מסבב להם כל הצלחה וחיל, וע“ז אומר הכתוב בקללות: הגר אשר בקרבך – הער”ר – יעלה מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה, כי בני הנבל הער“ר, מתנכלים תמיד להרבות רשע ופשע והבלי שוא בישראל ועי”ז הם מתגברים לעשוק יגיע ישראל והונו וזמנו, ובכח העושר שיאגרו בחרמם, הם נעשים גם ראשים ומנהיגים בישראל, ובעצמת כשפיהם יגרו את השדים והרוחות הרעות להביא מורך בלב היהודים האמללים ולהביא בתוכם מבוכה ומבוסה וכל תקלה וכל קטטה ולהמשיך לב היהודים שיחשקו להמשיל עליהם אותם את בני הער“ר (שהשטן מכיר אותם מדור לדור ומבכרם ומציגם לחן וחוסן מכל הנשארים. בזה“ז לא ימצא אף ראש גרגותנא, שאין דמי הער”ר נוזל בעורקו או אימתם בלבו ועושה רצונם כגולם). וכן בכל תקופה חדשה, בני הער”ר בתחלה, טרם הספיקו להחטיא הרבה את היהודים האמתים, אוגרים לידיהם את המלאכות והאומניות, אח“כ, כשהרבו להשחית הלבבות, יאגרו בחרמם גם את המסחרים והעושר, אז יחלו לאט לאט להצטין גם במדעים ואח”כ אף בבקיאות בתורה, וגם בתורה ישתמשו להות בצעם ותרמיתם, ומהם נעשים גם רבנים ומצוינים ומאורות גדולים והם הם המכניסים זיופים גדולים בשיטות ודעות, כדומה לאותה השיטה שחוללה והולידה את השבתי צבי שהס“א בקשה לעשותו כמשיח למען יהפוך את היהדות לאליליות. וכאשר נתפש השועל המחבל בכף אדירי התורה, עוד הערימה הס”א להסתיר את כל השיטה, והעדה הרעה ההיא, שהש“צ היה רק כלי חפץ בידם. ועוד היום אותו הבור מלא נחשים ועקרבים ומרבים להלעיט ישראל מארסם וחמת תנינים יינם, ובעצמת כשפיהם ימתיקוהו כל כך לחיך היהודים החנוטים, העצמות היבשות, עד כי טפה אחת מיין הער”ר ימתק לחכם מכל מעדני מלך שהנחילום אבותיהם! – והערב רב הזה בעורכינו3 ומהם כל גלותנו וכל צרותינו הפרטיות והכלליות. וכל שוחר טוב ידכאו וכל ילד עלוי יחלישו וימיתו בעצמת כשפיהם ובמנהגים הרעים והבלי השוא שהם מנהיגים בתמידות בין היהודים, הם מריקים מנפשם כל תבונה ורגש אנושי וכל אומץ לבב ומדה טובה וכל כח וליח ולשד לאומי ואנושי, ומתאמצים בכל עז נכליהם להרגיל את היהודי לכל מדה רעה ולהדיחהו לכל מכשול ועון וצרה, ואפילו במאכלי ושקויי היהודים ימזגו דברים רעים המטמאים (כמנובא ליחזקאל) ומשחיתים גוף ונשמה: וידי הצרים הצוררים הפנימיים האלה תכון בסתר עם הצוררים החיצונים העמלקים שבחוץ ועוזרים ומכשירים זל“ז וגומלים זע”ז. והארורים הטמאים האלה ימ“ש אינם מניחים כל תיקון טוב ואיתן בישראל ואינם מניחים לאחד דת ודעת, כ”א מבני הדת מרחיקים כל רוח הדעת והמדע והמחקר כאילו זה כפירה ומינות ומחרימים ומנדים את המשכילים, ועל שוחרי טובת הכלל יפיצו כל דבות רעות ויבאישו ריחם בעיני הקהל למען לא ישמעו אליהם, ועם כל התקדשם והטהרם והתחכמם לפנים ולמראה, הנם רשעים גמורים מוצצי דם התמצית וכופים לע"ז וכל עון כירבעם בשעתו! ואת בני המדע ירחיקו מדת ק' ויעשום לכופרים! ואשרי תמימי דרך מאחדי דת ודעת ומתקנים ומיטיבים תמיד באגדה אחת בגלוי ובסתר!!


 

חסד ומשפט

מי מכם ראה בערים היצורות (קולטיווירט) את האותיות הגדולות, אותיות אש, המבריקות מרחוק לעיני העוברים, והן מסמנות שם המעביד ומעבדתו (פבריק), רגע תופענה אות אחר אות ונוצצו מיעוט (מינוט) אחד ומשנהו, וכרגע תתעלמנה וחושך יכסה את האותיות עם כל הבית ההוא, והעובר תומה לאמר: אנה פנו חמקו עברו פתאום האותיות הגדולות הבוערות ההן! ומדי תמהו תמוה, והנה זה הבריקו שנית לעיניו כי רישומי האותיות לא אבדו כ“א נשארו חרותות וחקוקות באבן או במתכת, ורק כשפנה האור משם לא נראו ואך האיר האש באותן הצנורות, וכרגע האירו האותיות. וכן גם כל אחד ממעשי אנוש ופעולותיו ממשיך על נפשו משפע הגבורה העליונה וגברו כחות נפשו והוטבה גם הצלחתו וחנו (נצ’ח), ובעבירה נהפכת השפע למשחית. והיה אם חטא איש ואשם, נברא כח משחית, הממושכן בידי בני השבט – הרשעים והמחבלים – ובכל עת הם נכונים לפרוע בו מהחוטאים הדלים, וכששבו החוטאים בתשובה, התעלם הכח הרע ואבדה השליטה מהמשחיתים להשחית. אבל עוד שמור בסתר רושם החטא המחוק, ואם הוסיפו הדלים לחטא, אז נרשם לא רק החטא החדש, כ”א גם רושם העון הראשון נוסף עליו ומגדיל כח המחבלים להכשיל ולהרע לחוטאים הדלים. והוא הדין גם בזכות: פלוני עשה מצוה וכרגע נוסף לו מתנות נ’צ’ח' משפע הגבורה האין סופית, אח“כ חטא ואשם, הפך מהמצוה הקודמת, ותכבה החטאה הבאה את המצוה הקודמת ועקבותיה לא נודעו עוד, האבד כל רושם הזכות הקודמת ואיננו עוד? לא, רק בפעל אבד, אבל בכח עודנו שמור במרום ובנפש האדם ככלי קיבול לקבל זכות חדשה, אם שב האדם ועשה מצוה חדשה, אז האירה המצוה החדשה גם על רושם הישנה ונוספה גם היא על החדשה והגדילה כחה. ובכן שני אוצרות צבורים ושמורים במרומים, אוצר המצוות ואוצר העונות, וכל מצוה חדשה נוספת לאוצרה על חשבון אותה האומה ואותו השבט והמשפחה והאיש שעשוה, וכל עון נוסף לאוצרו ג”כ על חשבון האומה והשבט והמשפחה והאיש שעשוה. ובילדות ישראל היה נושא על כפים כילד ונתן לו כל עזר וסעד ונעשו עמו נסים ונפלאות, לא כפי מעשיו, כ“א כחק לעוללים ויונקים להיות נשואים על כפים. אבל אין הקב”ה ותרן והכל יבא בחשבון, ועקב החסדים הרבים שנעשו עם ישראל בילדותו, נדרש מאתו לשלם ביתר זהירות וזריזות כפי מה שגדל בכחות ותבונה ולקחים טובים. ולעשו לא נתנו חסדים יתרים ולא נושא על כפים, כ“א מראשית מהלכו בחלד היה עשו, עשוי ועושה את עצמו ועל חרבו יחיה, על כח חרב הנוקמת נקם ברית, על הכח המשחית הנברא מכל חטא של התמים (בני החסד) – זהו חלקו ונחלתו, את כל כח עון בני החסד יחטוף עשו בן החמס ובו ישלוט לעשוק את נחלת יעקב והברכה הנשפעת לו ממרום במחיר כל מצוה, וכששב התם, נרמז ממרום לעמלק המשחית: אסוף ידך! ובכל זאת עוד כח העון שמור בידו לצרפהו אח”כ לכל עון חדש. ותחת אשר יעקב מבקש תמיד חסד ורחמים, עשו אינו מבקש אלא צדק ודין וטוען: יוצר האדם! אם לא נתת לי חלק ונחלה בשפע הברכה והזכות, שממנה נברא הכח המטיב, תן לי את שלי! את כל כח הנברא מעון בעלי החסד והזכות, שאשלוט בו ככל אשר תאוה נפשי וכמתכונתו אוכל להכשיל ולעשוק את בעלי החסד, כי הלא אם אינם דבקים ברצונך בחסדך, אין להם כל זכות לקבל מתנותיך! ובכן עמלק משיג רשות ושליטה ממרום לעשוק את יעקב בכל דבר שחטא בו התם והעונות הולכים ונצברים בידו והוא משתמש בהם במלא כחו וחריצותו – לא כיהודים המתרפים ביהדותם וכל צדקותיהם כבגד עדים, בעבדות, קטנות ורפיון! – ובכן היכולת היורדת ממרום בזכות כל מצוה ובעון היא מתהפכת למשחית, ועל הארץ היא מתלבשת בכל הגבלה וקצבה ותמונה הנאותה למצבה הנוכחי, – היכולת הזאת, אשר לפנים רבתה ועצמה על צד ישראל עד פלאי פלאים, – היכולת הזאת הולכת ומתמעטת בישראל, ומתרבה יותר ויותר בעמלק, כפי רבות הזדונות והשגגות ביעקב וכפי הרבות בני החמס, העמלקים, לשזור ולארוג רשתות ומכמורות מחומר אותה היכלת הרבה הנשבית בידיהם יום יום ולהתחזק ולהתבצר ולזרוע זרע כחשם ורשעתם ולהצמיחה ולהפרותה במדת ההצלחה הרבה ועצומה העומדת על צדם, ולבני החסד פנתה עורף! ואילו חכמו השכילו בני יעקב והתאגדו יחד כל הישרים, פעם אחת ופרקו עול הערב רב מעליהם, והתאספו בקביעות יחד ובקשו עצה מה לתקן ולהטיב ביחיד ובצבור וכל עצה טובה יקיימו תיכף, כי אז התנערו פתאום מעפר שפלותם והלכו ותקנו והטיבו מיום ליום ועלו מהקטן לגדול ומקל לכבד וכל אחד יטיף לישרים אחרים להלוות לאגודתם, וכן תפיץ האגדה ורבו תקוניה ומעשיה הטובים מיום ליום וכפי זה תרבה שפע הברכה הנתנת להם משמים, עד שיתקנו הכל ונשבר זרוע עמלק ובאה גאולת עולם לישרים והיתה הארץ לעדן והנותר בה – כמלאכים! אבל, הה! הלא נרפים הם נרפים היהודים הגלותנים. ולא רק באונם וחילם מושלים הערב רב והעמלקים ימ“ש, כ”א גם במחשבותיהם ורצונם, וחוץ מהמצוות החיצונות, שהן מצות אנשים מלמדה לגלותנים, וגם הס“א לא תבקש להניא לב הגלותנים מהן, כי, אם תשחית העץ בשרשיו הלא לא יהי גם לה עוד כל קציר ובציר! – לבד מהמצוות המורגלות, – הס”א מושלת גם בכל הגיוניהם, והם, הגלותנים, רוצים והוגים כל אשר תרצה בו הס“א ודבריה ורמזיה נאמנים לגלותנים יותר מדברי כל נביא ומטיף ומוכיח שבעולם! וכן בדבר הגואלים הנשלחים בכל דור להביא גאולה לישראל, הגואלים האלה אינם פועלים ועושים לא בגבורת הגוף ולא בכח הכסף או המדע, כ”א רק בעוררם את קהל ישראל להתאחד לאגדה אחת ולתקן כל מעוות, כי הלא רק לה' היכולת והישועה, וכל צרות באות מרחקנו מרצון הקב“ה, וכל ברכה וישועה תבא משובנו ודבקנו בחיים זה רצון עליון ב”ה, והשליח איננו מושך לבות העם אליו וממשיך ישועת ה' בזכותו וחכמתו בעצמו או בכח איזו השבעות וצירופים שיעשה כפתויי החנפים ימ“ש, כ”א בזכות הקהל, אשר כהרבותו להלוות להשליח ולהטיב מעשיו, כן תגדל ותקדש נשמת השליח והצלחתו עד הגיעו גם לנבואה ויכולת הפלאות, ואף משה רבנו ע“ה בתחלה היה איש ככל אדם גדול והיה רחוק מנבואה ונפלאות, ואמר: מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו', ורק לפני חבורת אנשים משכילים אחדים היה מטיף בתחלה ככל מורה ומטיף אחר, ועל אלה הכתוב מרמז באמרו: וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, המלה מאחיו לא תוכל לכוין פה על כל בני ישראל, כי הלא זה מובן כבר מהמלה “עברי”, כ”א מאחיו משמע: מאותה חבורת המשכילים שעמם התרועע ולפניהם הטיף אל אזן שומעת, כנהוג בעולם, כי כל מטיף משכיל יש לו חבורת רעים שומעי לקחו. ואחרי גילוי שכינה בסנה, שעודדהו לדבר אל פרעה ולכל ישראל, החלו העברים לשמוע לדבריו ורצונם נקשר ברצונו, וכן גדלה נפשו וגדלה שפע הרוה“ק והיכולת שנתן לו ממרום בזכות הרבים שזכה, כי אין זכות ויתרון ליחיד כ”א רק כפי הרבים שזכה ושרצונם קשור ברצונו, והראיה, כי כשקלקלו בעגל, סרה פתאום הנבואה והקדושה והיכולת מנפשו והושלך משמים ארץ בהאמר לו בקול רוגז: “לך רד כי שחת עמך!”. והשליח הראשון מרע“ה גדל וגבה ברוה”ק יותר מכל הנביאים והשליחים שבאו אחריו, לא מפני עצמו גם זכות אבות לא היתה לו יותר מכל, כ“א מפני כי נער ישראל עדנה בעת ההיא וכעולל נושא על כפים, וכן הגואל והשליח של הדור הראשון ההוא ג”כ נושא על כנפי השכינה וגזר אומר ויקם לו וכל חפציו הושלמו. מאז והלאה, כרבות העונות, היו בני יעקב הולכים ודלים ביכולת וסיעתא דשמיא ובני עמלק היו הולכים ומתגברים ביכלתם בכח רב העונות הממושכנות בידיהם, על כן גם נבואת ויכולת הנביאים ואנשי המופת שנתנו צופים לבית ישראל, הלכו וקטנו ומעטו, עד כי בימי החרבן כמעט פסקו לגמרי, ולחגי וזכרי' וחבריו עוד הופיעה שמש הנבואה בקוי אורו האחרונים טרם שקעה בים הטבעיות הגלותית, ובמשך הגלות עוד הופיע באור חוזר על הנשיאים והתנאים והגאונים, שבידיהם עוד הצטמצמה נפש האומה הישראלית והיתה לעם אחד בעל כח לאומי ידוע ומסוים. וצוררינו הער“ר לא ינומו בעוה”ר והולכים ומשחיתים ועושקים עד כי ננערנו כארבה והיינו כשבט צוענים נודדים רוכלים וכעדר שיות אובדות, נפוץ על כל הר וגבעה וטרוף מכל זאב המלובש בעורנו ומראנו בעצמנו כיום הזה! מובן מאליו, כי בדור עצמות יבשות וחנוטי מצרים כדור הזה לא יוכל השליח להצטין במאומה, לא ברוה“ק, כי כבר נוטל ממנו, לא בחכמה וגבורה ועושר, שכל אלה עם כל המתנות הטובות כבר עשק הער”ר ממנו, כי בדור נבל כזה רק כל הבוצע בצע וכל שפל ומושפל ברגשותיו ורצונו – רק הוא יעשה עושר וחוסן ויקר, ואיש הרוח השואף לטובת הכלל יהי למשיסה ובזה ואך עשוק ורצוץ כל היום, לא רק מהערב רב, שעוד גם יפיצו כל דבות רעות על איש הרוח הדל, כ“א גם מאותם החנוטים הגלותנים, מאותם העצמות היבשות שבעדם השליח הדל לוחם ומפקיר עצמו, כי הלא עבדים הם, עבדי טורפיהם, לא רק בחלבם ודמם, כ”א גם ברצונם ואמונת לבם! א“כ השליח האחרון הזה יהי מעודו מצוין בכשרונות נפשו ושחרו טוב מילדותו ובחרותו, ואח”כ מצוין בצרותיו, עד כי נהיה לנבזה וחדל אישים (חדל אישים מלשון חדל להיות לשרה) איש מכאובות הנגוע כל היום, עשוק כל כח וכשרון, רצוץ כל יכולת ושמחה ותקוה, איוב החדש בעולם! זה אני הגבר ראה ורואה עני בכפלים כנגד כל התאניות ואניות האמורות בדוד ואיוב וכל הנביאים, וכל דרכי הגלות והגאולה ב“ה גלויים לפני כספר, והקול קורא בלבי באין הרף: קרא בגרון אל תחשוך! והמצוקה סוגרת בעדי כל דרכי הקריאה והפרסום ומרבה לעולל בעפר קרני ומעיקה בנפשי פנימה כאבן מעמסה לבלי אטיף, ומעיקה על לבות הקהל למאן לשמוע לדברי ולהפריעני ולהבזני! זה יותר משלשים שנה אבקש למצא לי חבר בשאיפה וברדיפות ואינני מוציא, כי אני אני היחיד ועני הנבזה וחדל אישים המטיף לגאולה בדור המבול האחרון, וכל נתיבותי עוו, כל השערים ננעלו בעדי מכל עבר ופנה, ולהט החרב המתהפכת מעופפת נגד פני בכל רגע העיזי לגשת אל אחד השערים! בכל חיי שאפתי בכל הכחות להכנס לתוך היכל עבודת העם באחד השערים, שערי תורה, שערי חכמה, שערי עושר וגבורה וחן ויופי, שלכלם נתנו לי מפתחות נאמנים מלידה ומבטן, והמצוקה עשקה את כלם מידי ותציגני ככלי ריק, ובהתעטף עלי נפשי, ביאושי הקיצון, נפתיתי לנסות אולי יעלה בידי להכנס לתוך ההיכל הננעל מבעד ארובת העשן או דרך חדר המקרה מתחת ההיכל…. ולא עצרתי כח לסבול את העיפוש וברחתי משם. ואויבי בנפש אשר צוד צדוני והרדיפוני בכל ימי חיי וגדרו בפני כל הדרכים והדפוני ודחפוני בכל כח נכליהם וכשפיהם אך ורק למען הבריחני אל תך ארובת העשן וחדר המקרה האלה, – הם, הזדים הארורים, אחזו בשתי מדחותי האלה ולא הרפו ויעבתון ויגזמון ויגדשון, כפי גודל רשעתם, כמנהג אותו השועל השופט, שאת הנמר והארי וכל מזיקי התבל לא רק הצדיק כ”א אף הקדיש, וחטאת הפר העיף ורעב, שחטף מדי עברו מלא פום תבן מהגדיש, הגדיל כסכום כל החטאות ועונות שבעולם, כליון חרוץ על הזדים הארורים! ואיך יבא המשיח, והגאולה מאין תבא? פשוט, אילו למשל נלוו אלי אף עשרת אנשים ישרים והיינו לאגדה אחת שוחרי טוב, ונאספנו בכל מוצאי ש“ק לעצה, ונקיים תכף כל עצה והערה של כל אחד מחברתנו או מחוץ, גם יבקש כל אחד להמשיך אלינו חברים טובים חדשים ונשתמר מנכלי החנפים, אז אגדתנו תלך ותגדל בתיקוניה ומספר חבריה וגם הונה ילך וגדל ומלאה בעולם ותקנה הכל ורבתה העזרה מקודש, עד כי ישבר ה' זרוע הרשע ושלח את משיחו נאזר בגבורת ימינו ועשה משפט לגויים ובאר להם, והושיבו ישראל על אדמת הק' והלכה הברכה והישועה ורבתה כים הגדול! ועתה איך אעשה אם כל דרכי גדורים וסבוכים ואיך תגיע הגאולה אם הגלותנים שכורים בגלמיותם והבלנותם ולדל לא ישמעו ולמען טובת הכלל לא יעשו מאומה! והקב”ה לא יעשה נסים לפתאים הממאנים לעזור לעצמם, והמחבלים החנפים הבהימו את עמנו שומרי הדת עד כי לא יבקשו גאולה במשפט וצדקה כ“א רק בדרך ובמעשי הגשמה ולהטים וכל דרכי השבתי צבי ימ”ש, זוהי הספחת הרעה שהדביק הער“ר בראש ישראל, זוהי הבצה הגדולה שהניחה המכשפה במבא צריח הגלות לבלי נוכל צאת ממנה עד עולם, אוי נא לנו כי אבדנו אבדנו ואין מנוס ואין מקוה! יכול הקב”ה להרוס את הצריח וליבש את הבצה והכל יכול! אבל הלא לא ישנה את רצון קדשו, שהוא: להושיע לאיש המושיע לעצמו בעשית רצון קונו ולא יעבור השופט כל הארץ על חק הצדק, המחיב שתנתן שליטה למזיקים במדת חטאות הישרים, כל עוד שלא ישובו הישרים, ואין תשובה אלא בתיקון כל מעוות ומלוא כל חסרון, ולזה לא יאבו ולא ישמעו הגלותנים החנוטים, העצמות היבשות, כי הלא רצונם שבוי בידי הס“א! אוי לי! מי יתן והייתי איש הכרס ככל המונם ושאונם, כי אז לא עשתני הס”א כמטרה לכל חציה, אז מאושר הייתי כיום, בעל הון ובעל משפחה ובני בנים, ונהנה בעולמו ומלא כחות ותקוות כרמון, איש רעים להתרועע לכל בריה, עשבא כתורין יאכל ומטלא דשמיא יצטבע וימתקו לו רגבי נחל כצפיחית בדבש, גם לבי היה שקט ושמח בתקוות העוה“ז והעוה”ב ולא היה מצר ודואב במכאוב כל עמי, וגם צדקה הייתי מחלק לעניים והייתי חשוב כנדיב ופזרן, והס“א לא רדפה אז להמיט עלי כל עון וחטא וכל עלילה שבעולם וגם לא יראתי אז מאחריות נוראה כנביא הכובש נבואתו כאמור ביחזקאל ל”ג, הה! רחום וחנון, זכור חסדי אבותי, זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך! – מכל זכות ומצוה מזדככת נפש האדם ונוסף לה כח ההרגשה והדעת לעשות טוב, ונצברו הזכיות מדור לדור וכרבותן כן תגדל נפש החוטר האחרון של אותה המשפחה, וכן יגדלו התשוקה והדעת באותו החוטר לקרב ישועת ישראל, למשל החוטר השני עומד על מעלת עשרת אלפים זכיות שהכינו אבותיו לפניו, על כן תשוקתו וידיעתו מגיעה עד ישועת עשרת אלפים איש, החוטר השלישי הכפיל את הזכיות, והוריש לבנו תשוקה ודעת לישועת עשרים אלף איש, הרביעי והחמשי והששי וכו' עד החוטר העשרים כלם היו מלומדי תורה ויראי שמים וזריזים וכל אחד הכפיל זכיותיו וכפי זה גדלה מעלת נפש זרעו (ואין מעלה אחרת בנפש האדם כ"א רק להטיב ולהושיע לרבים!) ולזה עוד נוספה מדת הענוה כמחז“ל: הנעלבים ואינם עולבים וגו' עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ומדת רדיפת צדק לריב ריב החלש מהתקיף ומדת מקנא קנאת ה' צבאות, שכל אחת מאלה המדות המזהירות שקולה כנגד אלפי אלפים זכיות בינוניות, כמו שהספיר היקר יערך באלפי אלפים שקלים, ובכן למשל החוטר העשרים הגיע לגרם מעלות הנפש, עד כי נתן לו לחשוק ולדעת בכל הפתרונים ובכל הדרכים המובילים לישועת עולמים לכל הדורות, ובדור זכאי החוטא האחרון הזה ימשוך אחריו את כל הדור ונוסדו יחד לאגדה אחת ותקנו והטיבו הכל ואז גם שפע רוה”ק ויכולת תנתן לשליח הזה כנגד כל העם ונעשו גם נפלאות על ידו ובאה הגאולה השלמה. אבל אם יבא החוטר האחרון הזה בדור רע ומנוול כדור הזה, אז ירדוף כמוץ הרים והיה עני בגשמיות וברוחניות ומלא מכאובים, כמוני היום! ואלה התקונים שנחוץ לתקן למען פתוח פתח לביאת גואל וגאולה, הסגור ומסוגר עתה!


 

הכנה לגאולה.

א). נחוץ לגרוס בחצץ שני הצבועים, המסיתים את העם כאילו הגאולה איננה תלויה בתשובה, כ“א בזמן וכאילו לא במעשים טובים יזכה גבר ועם, כ”א בהשבעות וצירופים וכל מיני להטים, וכאילו הרוה“ק והיכולת הנלוית אליו איננה נוספת לאדם אחר כל מצוה שנעשה, כ”א פתאום תערה ממרום על יחידי סגלה אשר מצאו חן בעיני הקב“ה בגלל איזו יחודים וטיהורים ומקואות וכונות שיעשו או בזכות איזה סרסור, ונחוץ להורות לפתאים בינה, שכל היהדות מיוסדה על חק מעשים טובים ומי שאיננו מאמין כי רק במעש”ט יזכה גבר, הנהו כופר בעיקר הראשי של כל היהדות, כי הגויים חולקים בזה ומאמינים שגם בלי מעשים – כ“א רק באמונה וע”י סרסור יזכה גבר – וזהו יסוד מוסד כל היהדות, שלכל איש ישולם כמעללו, ואם גם בכל יחיד כך, עאכ“ו בגאולת וישועת כל האומה – לא תגיע ולא תבא בלי תשובה ומעש”ט! ב). ולהורות ולהסביר לעם, כי כלל כל המצוות והמעש“ט הוא: לדבק במקור החיים, זה רצון הקב”ה ולהרבות חיים לנפשו ולכל אדם, ובמדה שנרבה חיים, נשיג את רוח החיים בעוה“ז וחיי עוה”ב! ג). וכי הקב“ה מודיענו להבחין בין טוב לרע לא רק בדרך אחד בדרך התורה והנבואה הפלאי, כ”א בארבעה דרכים, שנים פלאיים, התורה והנבואה, ושנים טבעיים: השכל והחושים, ולא יכונו זה בלי זה, וככופר בתורה, כן גם הכופר בשכל הישר, הנהו כופר בהשגחת וחסדי האל ב“ה! אפס כי בשכל האנושי שולט גם קלקול היצה”ר ע“כ במקום שהשכל נראה כמתנגד לתורה, עלינו להשען על התורה ולא על הבינה האנושית, אבל בלי שכל הישר לא נבין גם בתורה. ומכל מצוה שנעשה מזדכך שכלנו ונגברת ומשתלמת נפשנו המשכלת! ד). ונחוץ לשנן לעם, כי לא כל המרבה פלפול וסברא הוא הצדיק והקדוש ומכיון שמלא כרסו בספרי הגדולים, כבר נקדש בכלי ואסור להרהר אחריו, ואף אם הוא עושק דלים רוצץ אביונים ועושה כל חונף ומרמה, כ”א רק הנקי כפים ובר לבב המרבה במעשי חסד ואמת, צדק וצדקה. – הוא הצדיק, ואותו הלמדן העושק ומזייף, גרוע הוא יותר הרבה מהאדם הפשוט העושה זאת, וגם שגגותיו נחשבות כזדונות ומחלל ש“ש ועליו הכתוב אומר: כל משנאי אהבו מות, כי משניא את התורה בעיני הבריות והתורה נהפכת לו מסם חיים לסם המות! ה). ונחוץ להורות ולהשכיל לכל קטן וגדול, כי הקב”ה אחד וגם הנהגתו אחת, ושלשת הדברים העקריים הנראים להמון העם כהפכים, והם: נסיות וטבעיות, ישראל ועמים, רוה“ק ושכל אנושי (סמן ני"ר) אינם הפכים. כ”א דרגות שונות ממטה למעלה בשפע היורד ממרום לאדם ולעולם כפי המעשים הטובים והרעים של בני אדם: אם מעטו הזכיות ורבו החובות, נתמעטה שפע הברכה ונתקלקלו צנורותיה, עד שאפילו דרך הטבע מתקלקל: האדמה מצמיחה קוצים, האור מתאפל ומזיק לעינים, האויר מחלה הגוף ומעכר הרוח ומטמטם הלב, השלום נשבת, ורבתה כל שנאה וקטטה בין בני האדם ובין החיה והבהמה, והמארה והמגערת שולטת ברגשים ובמעשים ובכל מלאכה. וכשהוטבו המעשים עד מחצה על מחצה, אז העולם מתנהג בדרך הטבע, וכששבו בתשובה שלמה והרבו מעשים טובים ותיקונים מכל המינים, אז תרבה שפע הגבורה ממרום עד הרימה את רוחות אנשי הסגלה עד מעלת הנבואה ונעשו נפלאות והיה שובע ושלום וברכה בתוך הנפש ובבהמה ובארץ ובאור ואויר ובכל מעשה ומקום ומצב! והשכל הישר שבכל נבון הוא שורש הרוה“ק והמרבה ומתמיד במעש”ט תגדל ותקדש נפשו עד הגיעו גם לנבואה ונסים, וישראל נבחר מכל העמים – לא למען כלותם מן הארץ, כ“א למען היות לאור גויים ומשול עמים, שכל העמים ילמדו מדות טובות מישראל ובזכות זה נתנת גם להם ברכה מדה כנגד מדה, ואחרי שהמדות הטובות שלמדו העמים מישראל אינן בעניני קדושה ורזין עלאין, כ”א בדברים שבין אדם לחבירו: אהבת אדם ויושר וצדקה וצדק, ע“כ גם הברכה נתנת להם באותה המדה: תבונה והמצאות מדעיות, נצחונות ועושר, חן ויופי ונועם, וכמספר היהודים הכשרים שבמדינה (ומכש"כ אם הם גם משכילים), כן יגדל ויאדר העם במדע ועושר ונצחונות וכל דבר, וכן הולכים העמים ולומדים מתורת ישראל, עד שילוו אליהם לגמרה והושיבו ישראל על אדמת הק' והתברכו כלם בזכות זה. והער”ר והעמלקים מתאמצים בכל עז נכליהם לקלקל ולסכסך את שתי המחנות ולהרחיק את הגאולה ולהרבות פשעים הגוררים כל צרות אחריהם! הה, מתי אזכה לרחץ פעמי בדמי משחיתי העולם הנ“ל! מתי אזכה לראות בהתאחד כל הישרים, ואת השועלים המחבלים ההם יחתכו לכלבים! ו). ונחוץ להנהיג בכל מקום, שכל עלוי ושוחר טוב יותמכו, והיה לחמם נתן, מימיהם וכל מחסוריהם נאמנים ונכונים בכל מקום, כאשר הנהיגו הגאונים להאכיל את לומדי התורה, כן עוד יותר יעזרו לאלה הרוצים ומוכשרים ללמוד וללמד, ואשר כל חפצם ומשושם הוא לעשות לטובת הכלל, כי המחסור מונע כל העלויים ושוחרי הטוב מהרבות מעש”ט ומלקרב הגאולה! ז). ונחוץ להנהיג חופש ויכולת גמור לכל איש להטיף בדת ודעת ולשאל ולבקר ולהתוכח בשלום ומישור בכל בית הכנסת ולהזמין כל רב וגדול לוכוח קבל עם, והרב מחויב לקבל ההזמנה אפילו מילד! כשינהיגו כל זאת או אפילו רק הסעיפים האחרונים, תהי הרוחה לעלויים ושוחרי טוב והדעות תתבררנה ונושע ישראל לעד!


 

אופני ותכונות חיי האדם.

וחיי האדם כלולים משנים עשר אופנים, ואלה שמותיהם: חיי האדם תלוים במקום מצב וזמן, וכלולים מגוף רוח וחומר (הון), ופעולותיהם הנן: במחשבה דבור ומעשה, ותומכי חייו הנן: מזון מלאכה (עסק) ומנוחה. ועוד משנים עשר אופנים שבשם “תכונות האדם” נקרא למו, ואלה שמותם; גיל־נעם, תקוה. חיל־צער, עצב. רגש דבר – הרגשת הדבר והצורך, רגש בעל – הרגשת עצמו ואיך ירגישו אחרים אדותיו. תמם – קרבתנו לשלימות במעשים ותשמישים. שמם – ריחוקנו משלימות. יפוי ודפוי – היצר טוב מיפה ומנעים כל טוב ומדפה (שם דופי ב –) וממרר כל רע, והיצה“ר בהפך: מיפה כל רע ומדפה כל טוב. מניע – כל דבר וכח, העוזר ומועיל לקיום והצלחת הדבר או המקרה. מונע – כל המפריע ומזיק לדבר או המקרה (והמחזה), יכולת – הקב”ה כל־יכול ונותן יכולת לעושי רצונו. חדלות – חוסר היכולת (כמו: אדעה מה חדל אני). והקב“ה נוהג עולמו במדת הרחמים ובמדת הדין, וזה גורם לשתי התכונות: חסד ושבט, מכל מצוה מתגבר ומתרבה הטוב, החסד, ומכל עון מתרבה הרע, השבט, על כן האדם וחייו ומקריו וכל העולם מעורבים מטוב ורע, מחסד ושבט, ומתשובה מתרבה החסד ומתמעט השבט, בכל אחד מאופני החיים ותכונות האדם והנהגות ההשגחה הנ”ל שבה האדם ואבותיו פעלו מעשים טובים, באותו הדבר תחול עליו ברכת ה‘, למשל זה מצוין בחכמה, כי אבותיו עסקו בתורה, זה מצוין בעושר וכבוד – כי הרבו בצדקה ובכבוד ה’ ויראיו, זה מצוין בקולו, זה באונו וזה בהונו וזה בחנו, כי זכו במדות הנוגעות לענינים ההם. וכן בהפך, מכל העונות שיש לאדם מצד עצמו ומצד אבותיו, כן יש שליטה למשחיתים לעשקהו ולהשחיתו. אולם כל זה מדובר בדור טוב, אז הטובים הם היותר מצליחים והרעים נמקים ובעל כרחם מתכנעים לטובים והעולם הולך ונתקן, אבל בדור שרבו בו העונות, שם הרשעים הנאגדים מציקים ומעיקים לישרים הנפרדים, ע“כ כל כח והצלחה בידי הרשעים ומהישרים יסורו והם נמקים ונמוגים בגלל שלשת עונותיהם סמן עק”ר, ר“ת: עבדות לרשעים, מבלי התקוממם לרשעתם, קטנות, שכל מעשיהם רק לעצמם ולא לכלל ולנצח ובאיפת רזון זעומה, רפיון, שמתרפים במעשי הטוב וחושבים למשל שבאמירת הפסוקים: ואהבת וגו‘, ויראת וגו’ – כבר יצאו כל ידי חובתם לה' ולישראל. וכל שלשת העונות האלה עם כל חטאות וצרות מוצאן ממעין נרפש אחד והוא פירוד הלבבות ושמיעה לרעה היינו ללה”ר ולא שמיעה לטובה – לאביונים כאמור: כי שומע אל אביונים ה'!


 

שכר ועונש.

השכר והעונש שבעוה“ז נראה בעליל מהוספת מתנות נצ”ח (נפש הצלחה חן) מכל מצוה – לטובה ומכל עבירה לרעה, מזה יובן כי המתמידים במצוות מדור לדור יזכו למתנות הנצ“ח הלך וגבר, עד הגיעם לכל ברכה והצלחה ורוה”ק וקדושה ויכולת ושלטון עד נפלאות וחן אמתי ותמים כמשה רבנו ע“ה. אולם לזה נחוץ שהישרים יהיו באגודה אחת המתיעצים בכל יום ושבוע ושומעים לכל עצה טובה ואינם מחמיצים כ”א מקימים חיש כל עצה טובה ושמעו לאביון כלעשיר, כי הרצון האנושי הוא יסוד החיים וכהרבות אנשים להיות אגודים ברצונם, כן יתקיים יותר בכפלי כפלים, וכל עז וגבורה והצלחה ושמחה חן וחסד ושלום – הכל יקר ונובע מאחוה ורצון מאוחד, גם כל העשירים והחכמים המופלגים וכל הגבורים והדרשנים והחזנים המצוינים וכל המצוינים שבעולם – אין כחם אלא מפני שרצון רבים עומד על ימינם. ואין דבר המשמח ומנחם ומאמץ ומחכים ומצליח את האדם, כאהבת ורצון אחרים הנוטה אליו, כאמור: טובים השנים, שבת אחים. ואין דבר המעציב ומיאש ומרפה ומטפיש ומדכא איש כבדידותו מחברים ושנאת הבריות, כי הרצון הוא מקור החיים, ולכן אני אמלל בארץ, כי בדד אני בעולם ושבע רוגז ורדיפות! ובדור נבל שולטים המשחיתים הנסתרים (היצה"ר והשדים) והגלויים (הרשעים) להנעים את הרע ולמרר את הטוב בלבות האנשים ולאגור בחרמם את כל צינורות חיי היחיד והצבור ולעוות כל דרכי הישרים והבנים המעולים ולהכביד עליהם עבטיט כל מפריעים, גדר מזה וגדר מזה, ולהרוס כל שתות ואשיות חייהם, ואת דרכי הרשעים והרשע והפשע יישירו ויפלסו ויקיפו שושנים ויקלו ויתקנו ויבנו, על כן נעשה אז עולם הפוך: רק בזויי משפחות וגסי הרוח יעלו מעלה מעלה, ורמי היחש ונדיבי הלב ירדו מטה מטה והיו למרמס גם לרשעים גם למזל הרע, והמזל אינו אלא רוח היושב באיש איש מצד מעשי הדור, כי שלשה רוחות יושבות בתוך כל אדם: הרוח הנקנה בזכיות עצמו, ורוח הבא מזכות אבותיו ורוח שנתהוה מרוב מעשי הדור. ובדור זכאי רוח הדור עוד נוסף לרוח זכות עצמו ושל האבות ועוזר ומטיב בכל דבר, אבל בדור נבל – רוח הדור מעיק כהעיק העגלה על נפש האדם, ודבקא כרבות מעלת רוח איש ושאיפתו לטובת הכלל, כן מרבה רוח המציק הזמני להעיק ולהרע בנפשו ומבלבל מוחו ומפיח כזבים ועצות רעות בנפשו ומוליכהו שולל ומדיחהו לכל פחד ופח, ובנפש אנשי בצע יעזור רוח הזמן בכל יכלתו, ע“כ אלה הולכים מחיל אל חיל ואלה – מדחי אל דחי בעוה”ר! ככה מקבלים הרשעים שכרם בעוה“ז והישרים ממורקים בעוה”ז בעון פירודם ועבדותם, קטנותם ורפיונם, ולעוה“ב, ימצאו עולם ישר, לא עוד הפוך כזה, שם רשעים חדלו רוגז, כי אין שטן ואין פגע רע והחשבון לא ישתבש שם, כ”א כל איש יבצור לנצח פרי מעלליו שפעל ועשה בעולם הזמני. ולהסביר בשכל את העדן והגיהנם, צריך לזכור, כי כל רגשי וחושי האדם בעוה“ז הם רבם ככלם לפי הגוף לא לפי הרוח, רעב וצמאון, מכות אש וקרירות, דקירות ועקיצות, כל חסר ויתיר ומקולקל אשר ביסודות וצרכי הגוף, כל זה מענה גופנו פה, ובהפך: שובע ורויה, חומיות ממוצעת (מעסיגע טעמפעראטור), מישושי ומגעי ענג ומלוא הצרכים בלי חסר ויתיר ומקולקל – אלה גורמים כל תענוגינו פה עלי אדמות. וכצאת נפשנו החיה מבית חומרה, תחדל לחוש כל רגשי הגוף ותפול אל תוך ים גבורות הבוב”ה וכל שאיפתה תהי אז לחיי עולם אשר ברצון הקב“ה, ואת כל מעשה חיים וטוב, שעשינו בחלדנו, תרגיש נפשנו אח”כ כמקור חיים ועמוד אורה וישועה, המחייה ומשובבתה ומרוממתה מעלה מעלה למקור החיים שאין כל פה יכול להביע את הענג הרוחני ההוא, ובהפך: כל עון וחטא, שהוא מדרכי המות, רחוק מצרור ומקור החיים, יורגש לנפש ככל ענויים קשים וכאבן מעמסה ימשוך את הנפש מטה מטה לתחתית חשכת שאול ואבדון, כי הקב"ה שהוא לבדו החיים והשלימות הוא מעון המבקשים חיים ועוזביו יפלו בחושך וצלמות: ואשרי רודפי צדק מבקשי ענוה!


 

קובץ על יד.

“צדק ומשפט מכון כסאו” הצדק הוא חק כל החקים בהנהגת הקב“ה, והצדק מחייב שמהגבורה העליונה הא”ס ניתן ניצוץ הגבורה והיכולת לכל מקום הנתנו שם, וניצוץ היכולת הזה מתלבש באותה התמונה ובאותם כלי האברים הדרושים לניצוץ למען יוכל לפעול ולהמשיך אליו ניצוצי גבורה ויכולת אחרים (נעיר: המחקר קורא לכל דבר: גבורה, רצון) למשל: היסודות ארמ“ע המפוזרים במרחבי האויר ימשכו זל”ז ויתחברו יחד והיו לדומם אחד, והדומם יוסיף להמשיך אל קרבו מזון יסודות בודדים מיסודי ארמ“ע והחל לגדל ולצמוח והיה לצמח בעל שורש וגזע וענף ועלים, שכלם דרושים לחפצו להתגדל: השורש – לינק ליח ועפר מהאדמה, הגזע – לצמצם כל כחותיו ומיציו בו ולהחזיק את צמרתו, הענפים מתרחבים ויונקים אויר ואור מבעד העלים, והלך הצמח וגדל וחזק, עד כי בהשפע עוד קומץ גבורה ממרום לבחיר מינו, יגלה קומץ הגבורה ההוא בדמות חיות ורגש, וגם כל מבנה גויתו יבנה וישוכלל בחלקים ואברים כאלה הראויים לבעל חי, המרגיש ואוכל מזון, נושם אויר ומעכל ומוציא חוצה את הסיגים הנצברים בגופו, ולגוף היותר משוכלל וחרוש (קינסטליך) הנענק מכבר בכל הכחות והחושים שיש בבעלי החי ועודף, – נוסף ברק רוח החיים היותר בהיר הנאצל מרצון הבוב”ה השלם, ויהי אדם חי ומרגיש ויודע בכל המציאות והוגה בהבורא ב“ה ובכל ברואיו. דעת הנפתלים הדרבינים רחקה ממני, אינני חושב כמוהם שהדומם התפתח ונהפך לצומח והצומח לחי והחי למדבר, חלילה, כ”א כמו שכתוב בבראשית: כל מחלקה נבראה וקימת ומתפתחת בפני עצמה, הדומם נשאר דומם בכל התפתחותיו, הצומח נברא ונשאר צומח, החי – חי והאדם – אדם, איש בדרכו יהלך ויתפתח, אבל הכח והיכולת נשפט לכל מין ומין לאט לאט ע“י יגיעו וקבצו על יד ובהברא המין הגבוה, נברא על מוסדי השפל ממנו, ודרך הבריאה היא חק קובץ על יד, היינו ממרום נתן לך למשל פרוטה, ובפרוטה קלוט שורש הרצון להתקיים ולרבות, והרצון הזה משכלל את הפרוטה בכל האברים והמכשירים הדרושים לעבודתה למען מצוץ קיום וחוזק אל תוכה מניצוצי הגבורה וקיום המפוזרים סביבותיה, עד התגדל הפרוטה והיתה לגרה, והגרה תיגע ותנזן ותגדל עד היותה לקשיטה, והקשיטה – למעה והמעה – לפונדיון, והפונדיון – לשקל, והשקל – לסלע, והסלע – לדינר. אבל מין למין איננו עובר, כ”א כל מין ישגא עד גרם מעלתו ואחריו יחל המין הגבוהה ממנו משפל מדרגתו לעלות עד מרום קצו, “פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון”: כח רצון ידוע קלוט ובלוע בכל מקום, והרצון הזה יכשירהו ויהדפהו ליגע ולעשות מלאכתו ולהלחם מלחמת קיומו ולקבוץ על יד ולהרבות, ואם קרהו אסון ונהרס ונחלש, זה במובן הקודם בפסוק: “הון מהבל ימעט”. ומהחי ומעלה נספח לו היצה“ר וכן גדלה עלולתו לאסון ומשגה וירבו מקרי “הון מהבל ימעט” אצלו, וכפי זה גדלו בקרבו ההרגשה והדעת להשתמר. כל ההרים הגבוהים, כל ארזי הלבנון והראמים והפילים האדירים, הימים ותניניהם וכל העמים ומעשיהם, כלם יצאו למציאות מרצון הצדיק בכל דרכיו בדרך מעשיהם ותאמיצתם להיות קובץ על יד ולרבות. היכולת האין סופית לא תצטרך לזמן והדרגה, כי הזמן וההדרגה מחויבים מצד צמצום והגבלת היכולת, והכל יכל אמר ויהי הכל בכח ונחיצות, ובפעל כל בריאה הלכה בנתיב הגבלתה ומיעוט יכלתה שאכף עליה ליגע ולהיות קובץ על יד ונהנה מיגיעו, כיסוד חקי הצדק, זוהי כונת הכתוב: “אשר ברא אלה' לעשות”, כלאמר: אשר המציא הכל יכל מאין והעמידם על האופנים שילכו ויעש ויתפתחו בדרך חק “קובץ על יד”. והאדם, לבב כל העולם, קובץ על יד חיזוק הגוף, עד הגיע התור שיאצל מכחות גופו לעזר שכנגדו והגרעין הנאצל בסתר קובץ על יד ומשתלם עד הולדו אדם חדש היוצא לאויר העולם ומאז הוא הולך ומוסיף לו כחות, הולך וקובץ על יד, עד גדלו והפרותו גם הוא, זהו קיום ההבטחה: “וברכתיך בכל אשר תעשה”, לא מתנת חנם, כ”א במחיר יגיעתך, בשכר שמרך את הרכוש מכבר והתאמצך בכל עוז להוסיף ולרכש בדרך קובץ על יד. והרוח האנושי, אשר בשמי היכולת השלמה יסודו, וחפשי הוא מאזיקי והגבלות המקום והזמן, הוא קובץ על יד במדה גדולה שמימית, ירכש לו ידיעות כל הברואים וכל הזמנים והמצבים ויכניע וישעבד את כלם לרצון המרום וקדוש בא“ס ב”ה, ועי“ז תגדל נפשו המשכלת ותרבה יכלתו מדור לדור, עד הגיעו גם לנבואה ונפלאות ויהי כלי חפץ ומרכבה לשכינה להביא ישועה לעמים ודורות! ומכל מעשה טוב נוסף לאדם שכל טוב ורבו מעשיו הטובים והביאוהו לחכמה והצלחה רבה. וגם כל אדם שאיננו מהמצוינים, יעבוד ויעמול במלאכה ועסק ודור יוריש לדור ויוסיף על נחלת אבותיו, עד הגיעו לעושר רב וחוסן ושלטון ויקר – ככה עותדתי גם אני, לולא המזיקים ימ”ש! ויחידים מתחברים לצבורים והצבורים – לעמים והעמים – לגויים ולאומים וכובשים ארצות וימים ומחזקים ידי כל יחיד שבהם, כל זה בדרך חק קובץ על יד! ואנחנו היהודים האמללים, אשר בידינו נתנה דת הקדש, שהוא מקור החיים והברכה והישועה בעולם, אנו עותדנו להיות לכל לראש ולקבוץ על יד חיל וחוסן כל הדורות, לולי העמלקים ימ“ש שרכבו אלופים לראשינו והערב רב ימ”ש המקנן בתוך לבנו ומוצצים כל דמינו וליחותינו, ופתו את הגלותנים לחשוב כי אין כחם אלא בפה וכי חלילה מהם מעשות חיל ולקבץ על יד ככל עם ביתרון היהודי, כ"א יבראו עולמות ויכבשו מדינות באמירות וכונות, אוי לך יעקב התם, הדואג אפילו למלא פגימת הלבנה ואיננו דואג כלל לפדות עצמו מהעלוקות המוצצות כל דמו ולשדו! לפנים גדל יעקב ויהי איש שלם בעל מוח חד, אשר הספיק גם לתורה גם לחכמות וחרושת ושירה וזמרה, ולבו היה רחב כפתחו של אולם וישתרע גם על קדושה ונבואה ונפלאות, גם על גבורה ונצחונות, ויהי נגיד ומצוה לאמים, ומאז באו העלוקות הארורות אל קרבו, מצצוהו וייבשוהו ויקטינוהו ויעשוהו כלימון זרור סחוט ומצוץ וכרמון כבוש במכבש, יבש כחרש, קטן כנמלה ונרפה ונמס כשבלול, עד כי אלה המחזיקים בקרנות האמונה, נבכרים מכל מדע טבעי ומחקר אנושי ומהובלים בהבלי שוא עד לגלולים, ובעלי המדע שבקרבו נעורים מכל אמונה ומלאים כפירה, וכלם יחד תועים במדבר אחר מרעה הבצע ודבר אין להם למכאובי העם ולהשחתת הדור, כי בשקל אחד ימכרו לך את כל העם והדור, ואם יבא איש אשר עוד נותרה בו נשמת קדומים וקרא להם לקום ולפעול מאומה למען הכלל והצדק, יביטו עליו כעל משוגע המשוגעים והסבו פניהם מלהביט בו ומלראותו! נעים לי להאמין שיש אפוקות ויוצאים מהכלל הזה ומי יתן וזכיתי לראותם! אנשים טובים וישרים ראיתי הרבה בעמנו, אבל גם אלה הנם כשיות נאלמות מחולבות, ואיש אשר ילחם מלחמת הצדק וישאף לרוצץ ראשי הצפעונים מוצצי עמו ולקרא דרור לעם העשוק ורצוץ ורסוק ומצוץ כל היום, – כזאת לא ראיתי כעת ביעקב! לפנים היו לנו שמשונים דוידים ומכבים, ולכל עם יש גריבלדים וכדומה, ולנו כעת יש רק זאבים ורחלים, הה!


 

בחינות אמת ואמונה.

בעלי החרושת מאמינים בחושיהם, בעלי המדע בוטחים בשכלם, אבל בעלי התורה יודעים, שהשכל והחושים שוגים לעתים קרובות, באשמת היצה“ר המשבשם ומבלבלם וסומכים על התורה והנבואה, אשר בשמים יסודם וחשו עתידות לנו להרחיקנו מרוח המשחית גם בדברים הנעלמים מהשכל ולהדביקנו ברצון העליון ב”ה שעי“ז נשיג שפע רוח קדשו וכל הצלחה וברכה ומזה יאיר גם השכל. אולם גם בעלי האמונה בלי תבונה ומדע נטפשים ונכסלים ונעשים למשמרי הבלי שוא ועבודתם לה' חסרה ולא שלמה, ולפעמים גם פיגול ונותר כי גם השכל ניתן מהקב”ה לאלפנו בינה. והבחינה הנכונה היא חיבור תורה ונבואה ושכל וחושים יחד. ועוד נטל עלינו לזכור את ארבעת שרשי כל המעשים טובים למען לא יבא כל שוגה ופתי וחשב את הטוב כחפצו, פלוני – בהבלי ברמה, אלמוני בשילוש ואכילת סעודת רבו, והשני ברחיצותיו ולחשיו וכדומה, על כן נסמן לנו ארבעת שרשי הטוב והמוסר, והם: אהבה, ענוה, עבודה ותפלה, לארבעת הראשונים: תורה, נבואה, שכל חושים, נקרא בשם בחינות האמת או “בינה”, ולארבעת השניים: אהבה, ענוה, עבודה ותפלה, נקרא בשם נצח, מל' נצחון ונצחיות, כי מכל מעשה טוב נהוג איש לנצחיות וחיי עולם ונוספה יכולת ונצחון לנפשו. ועוד עלינו לזכור את ישראל שנבחר לנושא דגל האמת והאמונה, וכל חלקיו קודש, וסמנם משמרת הק' ר“ת: מצוה (תורה ומצוה), שלום (ופקודתך שלום), שפת ק' לה”ק, כלי כל קודש, מולדת (אה"ק), רוה“ק, רצון (רצון אלה' ואדם), תולדה, דברי ימי ישראל, ע”כ בחיר־שיחתי היא: קודש כל חיי לעבודת האל, כסוד הסגלות: בינה – נצח – ישראל!


 

צבי לצדיק.

המלה צב“י מסמנת את שלשת המעלות, שהן רוח החיה באופני כל ההתפתחות האנושית, פרי כל התולדה, ר”ת: צדק, בינה, ישראל, אותן תורנו התוה“ק והשכל הישר: צדק, שויון כל בני אדם הישרים, באין רשות לשום אדם או צבור ועם לעשוק ולקפח חירות וזכיות האחרים, גם תכלית מצוות הטהרה והכשרות והמילה, היא, להרחיקנו מרוח הטומאה, המתחבא במראות הטרפות והטומאה והערלה, הדם והחלב, ומי שאינו זהיר בהן, רוח הטומאה נכנס בנפשו ועושקה בגוף וברוח ומעורר בה תאוות ורגשי עושק, כי גם זמה וחרון ורפיון וכו' בכל עושק הן, וכל העולם מלא משני הרוחות, מרוח החיים והחסד, ממנו כל טוב בעולם, ומרוח המות והחמס, מזה כל רע. ורוח החיים מופיע בשכלנו ובינתנו האנושית, למען הורותנו להבחין בין טוב לרע ובין אמת לשקר (היינו הך). והחלק השלישי הוא: ישראל, דת הק' ובחירת ישראל וכל אשר לו: תורתו, שלומו, שפתו, ארצו, רוה”ק הנשפע על ידו ותולדתו הנפלאה. והס“א מתנכלת תמיד לדחות צב”י ולזיפם בהבליה: בצדק לא יאבו עריצי גויים ולכן בדאו את האלילים העושקים כמוהם בתארים שמתארים אותם, והאמונה באחדות הבורא ב“ה ורחמיו ואיחוד נשמות כל בני אדם מחיבת לצדק ואוסרת כל עושק, ע”כ בחלו בה העריצים. גם את הבינה ירחיקו מהעם כי הבינה מגלה תרמיתם ומחכימת פתאים ומחיבת לצדק. ובתורת ישראל מאסו, כי היא מקרבת לחיים וחסד ושויון וכל מדות החיים ככשרות וטהרה, ומרחיקה ממות ועושק וכל נלוז. ובחסור אחד מהשלשה לא יכונו גם הנשארים: בלי צדק אין בינה ואין תורה, בלי בינה אין צדק ואין תורה ובלי תורה אין צדק ואין בינה. ובימי קדם העמים ואמונותיהם רחקו מאד מצדק בינה וישראל, כי היו ההפך מזה: רשע וסכלות וטומאה וטרפות, עד כי אפילו הזנות היתה מחלקי אמונותיהם והקריבו קרבנות אדם. ואת ישראל ותורתו רדפו בכל אכזריות חמתם. ולאט לאט למדו הגויים ממדות ישראל ועי“ז נזדכך רוחם והחלו להכניס שמץ גם מצדק ובינה אל תוך חקיהם ומנהגיהם, וכן האמונות והדעות השולטות כעת בעמים גם הן עוסקות בצדק ולפעמים מתנוססות בהם ניצוצים גם מבינה ובחירת ישראל, אפס כי בהתרי”ג מצוות לא יחפצו הגויים, ובלעדי הנזרם מערלה וטומאה וטרפות ושמרם חקי הקדושה וסמלי הק' וכו' בל יוכלו להגיע למעלת הצדק והבינה האמתית. וכת החנפים שבקרבנו מתנכלת להריק גם מהיהדות את רוח הצדק והבינה ולהפוך את תורת החיים והחסד לתורת הקנאות והחנופה ולהרבות ביהדות הגשמה והבלי שוא ולתת לה מראה כזה, שאין בו כל טעם וריח השכל והרגש האנושי, ובהעריצם מלאכים ושדים ואת היודעים להשביעם, הם מחזקים ידי היחידים האלה לרדות בהמון העם כמו בבהמות ולעשוק הונם ושכלם וכל כחותיהם, ובהסירם כל רגש ורעיון אנושי מהפסוקים והפכם את כל התורה לתל של אותיות פורחות באויר – הם מבעירים ומכסילים את העם כבהמות יער וגורמים להם כל עניות ומחלות ורדיפות וצרות, ובאותן המקצועות שקננה שטת האותיות והלהטים, שם בערות מעופשה, שם חושך וחמס ועני וצלמות, ע"ז צועק הנביא: מכנף הארץ זמירות שמענו, צבי לצדיק, ואומר: רזי לי רזי לי אוי לי, הבוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו! ואלה הבוגדים הצבועים העושים את שם ה' כדבר מצחק והרכבה והפרדה בידיהם והופכים את כל תורת החיים לתל של אותיות פורחות, ותחת מעטפת החסידות והדביקות, ימלאו את רוח ישראל בהגשמה מכוערה ובנבלות מבחילה כל נפש היפה ובנאצות ולחשים ולהטים מרגיזי לבב אנוש וכו' וכו‘. – אלה יהיו לדראון עולם וגיהנם יכלה וענוייהם לא יכלו!! וכמוהם יהיו עושיהם המחזיקים בימינם! הה צור ישראל וגואלו, פדה נא מהרה את עמך משדי שחת האלה והשיבה את המזיקים לשאולה, את הכופרים והמדיחים והחומסים וכל עושי רשעה, ובפרט את המזיקים המתחסדים, ואת צאנך האובדות השיבה נא לשכל הבריא ואגדה אחת ולבית חייהם, כי כבר גם עצמותינו נרקבו ויהי’ למסוס נוסס, ועת לחננה ופדות!


 

תשובה.

הקב“ה מצונו על תשובה תמידית, בכל עת מחויב כל איש ישראל, לפשפש במעשיו ובמעשים הנעשים בכל יחיד וצבור וכל מעוות יתקן וכל חסרון ימלא תיכף וישלם גם עונש וכפל בהביאו קרבן, ובעת שאין קרבנות ג”כ יוכל לשלם בתקנו בעודף את אשר עות וימלא את אשר החסיר ויוכיח כל איש על כל חטא וסלף שיראה ממנו, וכל ישראל ישמעו תמיד לתוכחת ועצת כל איש ויקימוהו, כמו שראינו במזבח שבנו בני ראובן וכו' ומכח הודעת בעל הפלגש בגבעה, התעורר כל ישראל למלחמה גדולה וכן היה בימי הבתים ובימי הגלות, ולמען קים: “ובערת הרע מקרבך” ומאימת הערבות והאחריות המוטלת על כל איש, היו מחויבים תמיד להתאסף ולהתיעץ ולחקור ולקים כל עצה ולתקן תמיד כל קלקול תיכף כהמצאו. וגם הראשי סנהדרי בירושלם ולהם יובא כל שאלה קשה, והקבץ כל ישראל לירושלים ברגל – כל אלה פעלו והועילו הרבה שכל קלקול יתוקן תיכף וכל עצה טובה תנתן ותקובל ותקוים מיד. והחודש האחרון בשנה, אלול, והראשון, תשרי, נועדו ביחוד לתשובה, והתשובה היא: תיקון כל קלקול והקמת כל עצה טובה, ולזה נחוצה אגדה אחת, המתאספים תמיד לעצה ומקימים תיכף כל מה שימצאו לתקן ולהטיב, ובפרט נועדו שני החדשים הנ“ל ליסוד האגדה האחת הנזכרה בספרי הק' ולתקן הכל, ובעוה”ר החנפים קונים תוקף והצלחה במחיר ותרם לס“א, ע”כ כל המותר לס“א ומצר לישראל מצליח ורודה בקהל: אנשי המדע מותרים את האמונה ובני הדת מותרים את המדע והלאמיות, וכן קמו בימי הבינים החשכים אנשים שיסדו כת המתכנים בשם חסידים כי מדקדקים מאד בכל עלה וענף מעץ הדת ומהשרשים יתעלמו, והשכלה ודעת מחרימים ככפירה, ותחת צדק ומשפט שהם המחיר המיוחד להשגת רוה”ק (נצח) וישועה, ירבו במקואות וכונות ויחודים ובספורי נפלאות מרבם, העומד בין צד הקדושה והס“א ונותן את החיצון לקדושה והפנים – לס”א, ובזה ישחדנה להרבות לו הצלחה זמנית ולהגדיל חנו בעיני הפתיים. ולמען הרגיע לב היהודי לבל ירך מפני עונותיו, המציאו את שני המנהגים ששם כ“ת נשאר בראשם וסופם ר”ת כפרות תשליך, הכפרות נועדו לפתות את ההדיוטים, כאלו התרנגול או התרנגולת הם כעין השעיר המשתלח הנושא עליו את כל עונותיהם, והתשליך יסיתם לחשוב, כאילו בנערם כנפי בגדיהם המימה, ישליכו במצולות ים כל חטאותיהם. והם שותים משכרה בביהכ“נ אחר התפלה ולזכר נשמת אב ואם ומרבים בשמחת הוללות וממעטים להתאבל על הגלות והחרבן. ועד היום רביהם ודרשניהם ומחבריהם מרבים להטיל כל אשפת דעות שוא והשחת – של עבירה לשמה והמשלת צדיקיהם מעל אלה' וכדומה – בדבריהם וספריהם. ובנוגע לאחדות, הכנסת אורחים, דקדוקי סופרים כו' לחסידים היתרון. אולם גם בין כל שאר הכתות יש חנפים רבים אלה במסוה הפרישות ואלה מתמשכלים וכלם מוזגים ביהדות כל כפירה ומשחת! הה, טורפים את אחב”י הגלותנים בכל פה!! רחו"ח מתי תגאלנו!


 

אמרת הצרופה.

במלה אמר“ת נסמן פה את ארבעת החכמות המוסריות או כמו שאחרים קוראים להן: חכמות ישראל, כי בישראל נולדו והעמים עד היום אינם יודעים כלל באופן ברור שכלי לבארן, ובשם אמר”ת נכנן פה, כי ראשי תיבות שלהן אמר"ת: אמונה (דת ק'), מזלות (מערכת חיי האדם ומנת גורלו בעולם), רוחניות (תורת רוח האדם. פסיכולוגי) תולדה (הסתוריא), אנסה נא לבארן פה בכלל קל אחד בעזרת החונן לאדם דעת השומע אל אביונים.


 

אמונה.

היהדות קורא בשם אמונה לא רק לאמונת הלב בלי תבונה, כ“א לאמונה שלמה, שהשכל מבין והלב מרגיש ומאמין וכל החושים כלם יחד מרגישים אמתות וקדושת האמונה הק'. אלה המה יסודות אמונת ישראל בקיצור נמרץ. ההויה האמתית השלמה ונעלה באין סוף הוא הקב”ה, הגבורה האין סופית שהוא היה הוה ויהיה לעלמי עד, וכל מה שאנו מרגישים ויודעים, כח מעשיו המה. בראשית פנה הבוב“ה את שכינת עזו מהמרחב שבו עתה כל הברואים ויהי תהו ובהו, ריקנות גמורה, ומכל אומר, שאמר הקב”ה, הבריק שביב נוגה מזוהר אור העליון אל תוך התהו ובהו ויתהוו לאט לאט כל ברואי הארץ, החל ביסודות ארמ“ע ועלה עד לאדם, שנברא בצלם אלה' היינו שבו צומצמו מכל הנמצא במציאות, גופו מחובר מכל הכחות והחומרים, הנמצאים בכל הברואים, ונשמת שדי תחייהו ועי”ז יש לאדם השגה והגעה להבוב“ה (רוחנית) ולכל הברואים (גשמית) והוא נועד לרדות בכל הברואים ולהטותם לטוב, ואז יחזק ויוטב הוא וכל העולם עמו, כי מכל מעשה טוב שיעשה האדם נברא כח מטיב, ומעון נברא כח משחית ובין כל הברואים, מוקבל לאדם, נברא הנחש, שהוא כח המות שואף להדיח איש לחטא למען ישלוט לעשוק כחותיו. ויסית את האדם לחטא והאדם חטא, ומזה נגבר השטן ונכנס ככח משחית בתוך נפש האדם ובכל הברואים, ולכן כלם מעורבים מטוב ורע, מכל מצוה יגדל הטוב ומכל עון יגדל הרע. והבוב”ה בחר באברהם אבינו, שהטיב מעשיו והכריז ובשר מרוממות האל ועבודתו, ויכרות עמו ברית עולם, שהוא וצאצאיו יעבדוהו בכל הכחות, ומכל מצוה יוסיף למו מתנות נצ“ח, כנ”ל, וכל ברכה ואושר מזה, ומהם ילמדו גם הגויים לסור מרע ולעשות טוב, ובכן יתברכו גם הם על ידיהם. ככה נזרע אור האמונה ה“ק ע”י אברהם שהדריך בה את בניו עד יעקב ובניו. ורוח המשחית (הטורף) המתלבש בעמלק וכל רשעי הגויים, הכבישו את בני ישראל בעבדות קשה במצרים, בחשבם ככה להשקיעם בבערות וטומאה, ואחרי שנמרקו במצרים רד“ו שנה וזעקו אל אלוהי אבותיהם, נגאלו ממצרים בנסים רבים וצורריהם טובעו בים סוף. אז נלוה אל בני ישראל ערב רב מרשעי המצריים והעמלקים והתחפשו כאילו נעשו גרי צדק, ובלבם שמו ארבם להיות בישראל כגנבי הבית, להדיח ולעשוק ישראל בכל אשר תמצא ידם. והם המה שהדיחו למעשה העגל ולכל העונות. כי מכל עון שחטא ישראל, גדל כחם, הרוח הטומאה, ורבתה שליטתם לעשוק ישראל בהון וגוף ורוח, ועד היום הם מחמיצים כל מחמצת רעה בישראל והם היצה”ר הלאומי שהתערב בעם הנושא דגל הקדושה והישועה בעולם, זהו ענין הכתוב: לפתח חטאת רובץ, בפתחי נפשנו – חושינו וצרכינו – רובץ ואורב היצה“ר, ובלאומיותנו רבץ הער”ר. ורוח המשחית רבץ בזרעו של אברהם משמאל, היינו בעמלק בן אליפז בן עשו, כי אברהם אבינו הוא פתח הברכה והישועה, ורשע מחתיר את הצדיק. ומחוץ נפוץ עמלק, שהוא מרכבה לשטן, בכל הגויים, ומסיתם להרע לישראל ומדיחם לכל מכשול ועון וצרה. וע“י ישראל יפוץ רוח המוסר והצדק בעמים, ומזה תבאם כל ברכה והצלחה, וע”י עמלק יפוץ רוח העועים ומותרות ועשק בעמים ומזה תולדנה כל צרות, ומלחמה תמיד לרוח הק' שבישראל ברוח הטומאה שבעמלק. ורוח המשחית מתנכל להחטיא את הישרים ברוחם, בגופם וממונם, למען ישלוט לעשקם בכל כחותיהם אלה, ע“כ נתן הקב”ה לישראל את תורתו, המזהירתנו מכל עונות רוחניות גופניות וחמריות, וכנגדן מצותנו על רח’ם מצות עשה, שתכליתן לטהרנו ולקדשו ברוח וגוף והון ולהדריכנו בדרך החיים והצדקה בכל מעשינו והנאותינו ולדבקנו ברוממות הקב“ה. ואחרי ארבעים שנות העמל עד תם כל דור המדבר, כבשו את הארץ הק' וישבו בה. והערב רב היו לנביאי שקר וכל מיני מסיתים ומתעים ויתעו ישראל לגלולים וכל תועבות. וה' הקים להם נביאי אמת שהוכיחום, והער”ר הבאישו ריח שוחרי הטוב בעיני ישראל וישנאום וירעו למו, עד כי בעוה“ר חרב ביהמ”ק ונחלי דמי ישראל נשפכו, ויגלו מארצם בבלה. ואחרי שבעים שנה קמו עזרא וזרובבל וחבריהם הטובים שבישראל, ויעלו ירושלימה ויבנוה בעזרת ורשיון כורש מלך פרס וגם את ביהמ“ק הקימו על תלו, על אף הצוררים שהפריעום, ויהיו שנית לממלכה במשך כארבע מאות שנה, והרשעים הכשילו והחטיאו גם אז, עד שגרמו העונות, והרומאים החריבו את ביהמ”ק השני וירושלים והרגו מישראל אלפים ורבבות ושאריתם הגלו. ומאז הננו מתגוררים בין העמים גולה אחר גולה, ורקב העצמות זה הערב רב נגרר אחרינו ושוכן בתוך נפשנו פנימה וכבר התבוללו בישראל ע“י חיתון, וכל המצטבע ומתרברב וכל המצר לישראל מהם הוא, ובכל מקום הם משחיתים ומתעיבים. ועינינו מצפות לאחרית הימים, עת ישלח ה' את משיח צדקו נאזר בגבורת ימינו והכה ארץ בשבט פיו ומשפט לגויים יוציא לשמר צדק ואמת ושלום ולהושיב את ישראל על אדמת הק' ולתמכו, ובזכות זה יתברכו כלם, ואם לא – יחרבו, והם ישמעו למשיח המלא רוח ה‘, וכן תבא הגאולה השלמה, וכל רשע ופשע תאבד מן העולם, ורבתה שפע ברכת ה’ לישראל עד לנבואה ונפלאות וכל טוב. אולם לישועה הזאת לא נוכל להגיע עד אם ישמעו היהודים בתחלה לעני וחדל אישים היודע, בזכות רוב חסדי אבותיו, את כל דרכי הישועה, ויטיפם בכל חייו, ליסד אגדת ישרים לתקן הכל, והס”א בעוה“ר תעשקהו בכל דבר יותר מכל, והשומעים לדל יושעו לעד. כי רק בהוסד אותה אגדת הישרים, שעליה כתוב בכל הספרים הק' ועליה נתפלל בימים הנוראים: “ויעשו כלם אגדה אחת”, ותקנו והטיבו בכל מקום, אז תרבה שפע העזרה מהשמים לדור ובראשו למשיח, שיבא לעולם בשמירה מעולה מחמת הזדים העושקים אותו בכל דור מכח העונות, ואז יהי נאזר בגבורת ימין עליון, והאגדה הטובה באברתה תסך לנו שיחונך ויגודל היטב, ובעמלו לטובת הכלל כמטיף צדק וסופר ומנהיג האגדה ויחיה נפשו בשופע וכבוד, וע”י נאומיו וספריו הנפלאים ומעשי צדקו, ואשר יברך יבורך ובהפך, יצא שמו לתהלה ולגאון ותפארת בכל העמים, שכל מלכיהם ורוזניהם וכל העם ייחלו לדבריו כמו למלקוש, וברכת ה' תחול עליו ועל כל בני בריתו, ובכן ילוו אל תחת דגלו כל ישראל וכל העמים, וכרת ברית בין ישראל ובין ה' לשמור תורה וחכמה ולשמור אמת וצדק וצדקה. ועם כל העמים יכרות ברית שישמרו בכל לב את שבעת מצוותיהם ויקדישו חייהם לעשות צדקה וחסד וצדק צדק ירדופו ויושיבו ישראל על אדמת הק' ויגינו עליו ובעבור זה יתברכו, וכן תבא גאולת העולמים, וכרבות מעשי הטוב והחברים הטובים למשיח, כן ירבה הקב“ה להערות עליו מרוח קדשו, עד שיגדל בנבואה ויכולת הנפלאות כמשה רע”ה ואז יגיע דרך הטבע לקצו והחלה תקופת הפלאות הלך וגדל, וישראל, הנטהר מכל סיגיו והבלי השוא שעלו עליו כעיפוש וחלודה בימי חשכת הגלות, שארית ישראל הממורק ושטוף ומושלם בכל המעלות ומלא ברכת ה' – ישראל יהי לגאון ולתפארת, והיו מלכים אומני ילדיו ואפים ארץ אליו ישתחוו, כי יראו עין בעין, כי ברכת ה' ורוח קדשו חופף עליו כל היום וחלו ורגזו מפני דבורו ומפני מבט עיניו, כי יראו שה' עושה רצון יראיו ועם בחירו, וכל הישועות ונחמות, שאפס קצותם חזו הנביאים, כלן תתקימנה הלך וגדל באין קץ! ומאז תחל תקופת הישועה בעולם, שישראל והמשיח בראשו ימלכו בשם ה' בעולם, ואה“ק תהי מטרפולין ומקדש לכל העמים, ולה”ק תהי לשפת כל העולם. ותמצית טעמי היהדות היא: א – צדק. כל העולם מחובר מרוח החיים הנשפע ממרום בזכות המצוות, ומרוח המות, המתהוה מהעונות, וזה גורם שכל מחלקות הטבע דצח“ם והברואים הרוחניים, הם טובים ורעים, הטובים טובים, מפני היות רוח החיים והחסד הרוח המקימם ומהום (כי יסוד ושורש כל גשם הוא כח רוחני רצוני), והרעים רעים, כי רוח המות והחמס מתלבש ופועל בהם. והיהדות תצונו כל מיני אזהרות ומצוות, שבשמרנו אותן, נשתמר מרוח החמס בכל מראותיו ונקלוט אל תוכנו את רוח החסד שילך וירבה בתוכנו עד הגיענו לחכמה ונבואה ויכולת שלמה בהיותנו דבוקים ברצון אדון החיים. ב – בינה נתונה מהקב”ה להדריכנו במעגלי צדק כמו התורה, שכלה מתאימה ומתבארת היטב בבינה (חכמה) והבינה היא הבחינה להכיר ולהבדיל בין מצוות ומנהגי היהדות ובין הבלי הגויים שהס“א טפלה עליה: כל הבל ומזיק לא לישראל הוא ואך הטוב והמועיל לישראל! ג – מצוות הטהרה והקדושה עם כל סמלי הק' ומצוות הזכרון – כלן נחוצות לישראל לשמור ולעשות למען סור מרוח החמס (והטומאה) ולדבוק ברוח החסד והקדושה, ובלעדי שמירתן לא נשמור גם את מצוות החסד כעשרת הדברים וכו'. ד– כרבות הרצונים הנבונים השואפים למטרה אחת באגודת אחים, כן יגדל כחם ותרבה הצלחתם, וכרבות אגדת הישרים, כן תרבה סיעתא דשמיא וכל ברכה הנתנת להם הלך והוסיף, ע”כ ע“י אגדת ישרים שוחרי טוב נושע לעולם! ה – ישראל נברא ונבחר ונועד – לא רק למען טובת עצמו, כ”א למען יהי כמורה ומדריך ואור מאיר לכל העמים, ההולכים ומתקרבים למדות הטובות שבתורת ישראל; וכמורה וכהן, ישראל נושא עליו גם אחריות הגויים, הן לשכר והן לעונש ר"ל, ככתוב: ונתתיך לאור גוים, הודיעו בעמים עלילותיו! ובעמלק התלבש הרוח הרעה ומתערב בכל הגויים ומשחיתם ומסיתם להציק לישראל וכשיתאמץ ישראל בכל יכלתו לשמור תורה וחכמה, אז יטב למדינה וגם לו וגם אויביו ישלימו אתו. וכשיתאגדו הישרים שבישראל ויתקנו וימלאו ויטיבו הכל לאט לאט, יגיעו לביאת המשיח וישועת עולמים.


 

מזליות.

מכל מצוה נוסף לנפשנו חכמה וגבורת הרצון והצלחה חן לטובה, ומעון נוסף זה להרע ולא להטיב – נשנה ונשלש פעמים אין ספורות, כי זה יסוד ושורש כל תורה וחכמה! בחק הזה יתבארו כל מחזות החלד: פלוני מצוין בחכמה פלונית, כי אבותיו עשו מצוות בתבונתם ומחשבתם באותן המסבות והתנאים, שחי בתוכם, פלוני מצוין בגבורה, כי אבותיו (והוא) עשו מצוות בגבורה ותאמיצת הגוף, פלוני מצוין בקול נעים או בכשרון הציר והמשורר והמנגן או חכם חרשים, כי אבותיו הורישו לו זכיות מצוות שעשו בקולם ודבורם או ידיהם ועיניהם ואזניהם וכו‘, פלוני זכה לאושר או בנים או לב שמח, כי ירש מאבותיו זכיות של צדקה וגמילת חסדים והכנסת כלה וחינוך הבנים וכו’, וכן כל כשרון וכח וחיל ונועם שיש לאדם קנהו במחיר זכיות, כי הכח המטיב שנברא מאותן המצוות מתדבק באותו האבר והמקום והמצב והתנאי, שזכיות רבות נקנות בו, והכח או המלאך המטיב ההוא מלוה את האדם תמיד ומלחש בנפשו עצות טובות מה ואיך יעשה למען יצליח, ועוזרהו ומאזרהו חיל ומטיב חנו וחסדו. ואם רבו העונות, שנתלו באותו האבר והמסבה יותר מהמצוות, אז יגבר המלאך הרע על הטוב והפריע עצתו ויחלישהו ויעכרהו ויטהו לאסון ופגע רע, או כי גם הצלח יצליח אבל הצלחתו תוליכהו לצרות או עונות. וגם רוב מעשי הדור פועלים הרבה על מזל ומנת כל אדם, אם הדור הוא טוב וישר, אז המלאך הגואל ומושיע ומטיב לכל הדור נלוה גם לכל איש תם וישר, וכפי רבות או מעוט הזכיות שבידו, כן ירבה מלאך הדור ליעץ טוב לאיש הטוב ולהישיר לפניו כל דרכיו ומסבותותיו ולכונן מעגליו ונתיבותיו למען שמרהו מכל רע ולהביאו לכל טוב, ואם יש מקטרגים מכח העונות נגד האדם, אז מלאך הדור ילוה לשני המלאכים הטובים המלוים את האדם, הן המה המלאך הנוצר מזכיות עצמו ואשר נוצר מזכיות אבותיו, וילחמו במקטרגים וידחום לאחור ויצילו את האיש מכל מכשול ואסון שהמקטרגים מתנכלים להמיט עליו, ואם גדול כח המקטרגים ואינם מניחים למלאכים הטובים להודיע ולהזהיר את האיש בהקיץ, אז יודיעוהו במראות ורמזים בחלום, כי במעוט הטובה תמעט גם ההפרעה מצד המקטרגים. ויודיעו לכל איש מעין הרהורי לבו, כי זה יבין יותר וגם לא יפלא כ“כ בעיני המקטרגים. ובנוגע לאדם גדול שרבים תלויים ברצונו, אז יודן המושל והמנהיג לא רק לפי מעשיו ומעשי אבותיו כ”א גם לפי מעשי הרבים התלויים בו, וגם בחלום יודיעו לו יותר מעסקי ומצבי הרבים מאשר לפיהו. כן לפרעה הודיעו ברמז הפרות והשבלים, כי אלה שני היבולים ממציאים עיקר מחית ופרנסת מצרים, ולנבוכנצר הודיעו בצלמים כי בזה עסקו אז הבבליים, ובפרט מרום ע“ה, וגם למען יעשו דניאל וחבריו את הקידוש השם הגדול. ואם הדור הוא רע ונבל כדומה לדור המבול שבימינו, אז המלאך המשחית של הדור נלוה לכל איש טוב להפריעהו ולהדיחהו למדחפות כפי רבות טובו וזכיותיו, כי רב הזכיות הוא בעל נפש גבוה המוכשר ורוצה בטובת הכלל, ואילו הצליח, אז הגיעה על ידו תשועה גדולה לעמו, ולדורו, ע”כ ירבו המשחתים הגלויים והנסתרים לעשקהו בכל דבר, ובדור כזה יעשקו יותר מכל אדם את אותו היחיד ועני שזכיותיו היותר מרובות, ולכן הוא יודע כל דרכי הגלות והגאולה ושואף להטיף זאת בכל כחותיו – זה ירדוף ויעשק בכל חייו יותר מכל אדם עד היותו אמלל בארץ, כמוני היום! וכן בדור נבל מצליחים דוקא מעוטי הזכיות או רבי הזכיות המתמכרים לדרכי הס“א. ולעוה”ב ישולם לכל איש כמעלליו, אבל בעוה"ז סובלים הטובים בעון הדור וכל המצר ומדיח נעשה ראש, זהו החק המבאר את המזל והכשרונות של כל יחיד וגם של צבור ועם במדה גסה. ואילו נלוו אלי ישרים אמיצים ואמתים אחדים, כי אז – אילולי עקות הזדים – התרחבנו והתפשטנו ותקננו בכל העולם וקרבנו גאולת עולם!


 

רוחניות (פסיכולוגי)

מכל מצוה (מעשה חיים) נוסף לעושיה ניצוץ הרוה“ק, המתגלה במראה חיזוק והגברת הנפש המשכלת באותו הדבר שמענינו וממינו המצוה, מזה יולדו כשרונות הנפש כנ”ל, וכרבות המצוות הנצברות מדור לדור, יגיע חיזוק ואור הנפש עד לחכמה וכל מיני כשרונות ועד לגרם מעלתו זו נבואה. ומשפע הברכה הנוספת לנפש מכל מצוה, תגיע גם הצלחה וחן לטובה, וברבות הזכיות מגיעה ההצלחה עד למרום מעלתה שהיא היכולת לעשות נסים ונפלאות בשם הקב“ה והחן יגיע למעלת “ותגזר אומר ויקם לך”, צדיק גוזר והקב”ה מקיים שלש אלה מסומנות בסמן מתנות נ’צ’ח', והכלל הוא כי מכל מצוה נוסף אור החיים לנפש האדם, הוא אור הוא חיים וגבורה. ומעבירה האור המחיה מתהפך לכח מחשיך ומחבל, מהמצוות נתהוה היצ“ט ומהעבירות – היצה”ר, וכל אחד מהם מטה את לב האדם לצדו בתשוקה דעת ויכולת, זה לטוב וזכות, כי טוב הוא, רוח החיים הוא וכל חפצו ומשושו – להטיב. להחיות; וזה לעון ולרע, למען ישלוט לעשוק. ובכל עת מצא היצ“ט מעורר באדם רשמי הזכרונות המזכירות אותו למעשה טוב ומעוררות בלבו חשק לטוב ואת מסבותיו יערכו ויכוננו המטיבים באופן שתהי לו היכולת למעשי הטוב, והיצה”ר

מתנכל לעורר באדם רשמי הזכרונות המטים ודוחים אותו לחטא ומולידים בנפשו את המחשבה הרעה והמזיקים מכוננים מסבות ותנאי חייו באופן שתהי לו היכולת לחטא ולהרע עוד, ומלחמה תמידית בין המחשבה והתשוקה והיכולת של היצ“ט ובין אלה של היצה”ר, הגדול מחבירו גובר, כחק התמידי בכל הבריאה. כל רגש שירגיש אדם באחד מחמשת חושיו: ראיה, שמיעה, מישוש, שמיעה, ריחה, מתרשם בצמצומת (מיניאטור) במוחנו, ואור היצ“ט מבריק ומגיה רגע על רושם רגש זה, רגע על זה, כדומה לפורט בכנור ובפרט פיאנא, שמהדיק רגע את הבי קול הזה, רגע את זה וכן הלאה, עד שמוציא את הניגון שהוא מבקש (עיין לעיל “חי רצון”) כן גם היצ”ט מגיה על רשמי הרגשים השמורים במוחנו רגע על זה, רגע על זה, עד שמרקם מהם מחשבה טובה, והיצ“ר כנגדו מגיה רגע על רגש זה רגע על זה וכ”ה עד שתצא מזה מפלצת מחשבה רעה ומעוררת לתאוה רעה וכו‘. ושכחה באה במצב ההפכי, היינו: היצ“ט מתאמץ תמיד בכל יכולת וערמה ומזמה טובה להזכיר טוב ומועיל ולהשכיח רע ומזיק, והיצה”ר מתנכל בהפך: להזכיר און ולהשכיח טוב, וכח ושליטת כל אחד נטוע במעשה הטוב או הרע שפעל האדם, ע“כ כל מצוה עשויה וכל מקום ומצב הנוגע למצוה העשויה יזכיר לאדם כל מיני טוב הנוגע ומתיחס למצבו הנוכחי ולדבר הנדון, וישכיח מלבו כל רע; וכל עבירה עם כל הנוגע אליה משכיח כל טוב ומזכיר און, ע”כ גם הסביבה והמסבה (חברת אנשים) שנמצא שם אדם, פועל הרבה על נפשו לטובה או לרעה, במסבת ישרים ובסביבה טובה מחשבות ורגשי אדם יוטבו ויוטהרו, ובמסבת רשעים ובסביבה רעה מחשבתו והרגשתו תתקלקלנה, למשל בפני אשה כשרה ובמקום טהור מחטאים לא יעלו הרהורי עבירה על לב האדם ולא תתעורר בקרבו תאות זמה, ומעולם לא יעלו הרהורים רעים בלב איש למשל אם יכנס לעזרת נשים ששם יושבות נשים כשרות ומתפללות או כשיבא אדם לאסיפת נשים כבודות, המתיעצות בדבר איזה מעשה צדקה וחסד או מוסד של קדושה, אבל כשיכנס לבית ריקוד ומחולות והוללות וליצנות, או אפילו בעברו בצד בית זמה, אז הרהורים ורגשים רעים פתאום כעדת דבורים מתנפלים על רוח האדם! והעוסק בתורה או תפלה מרגיש פתאום, כי נפשו המשכלת הוארה כשנכנס שם איש ישר וכשר, ופעם אחרת ירגיש כי מוחו כאילו נתטמטם פתאום, כי נכנס אדם רע אל קרבתו ומחיצתו, ויש שיאונה גם בהפך אם הישר יזכיר עונות הלומד והנבל דוקא יזכיר (באין אומר ודברים) מקרים שהלומד התרחק מחטא או למד פושעים דרך הטוב. הכלל העיקרי הוא, כי שכינה שרויה והיצ“ט והברכה השמימית קשורים בכל הנוגע למצוה, וכח הטוב מוליד ומחולל ומזכיר ומגביר ומכין ומכונן טוב בזכרון ובמעשה ובכל דבר, הקרוב קרוב לזה, והרוח הרעה שורה בכל הנוגע וקרוב לעבירה ונכון תמיד להכשיל ולהחטיא ולהזיק שם בזכרון ורגש ומעשה ובכל דבר וענין. וכל העקות והמכשולים באים מהעבירות, וכל הטובות וכל עזר וסעד טוב בא מכח המצוות, וכל המלחמות והקושי שבכל מקום ומצב, ובפרט במחשבות ורגשי האדם, באים מסבת המלחמות הממוררות אשר בין הכחות המיטיבים שנבראו ממצוות ובין המשחיתים שנבראו מעבירות. והתשובה ומעש”ט סם חיים ומזור ותרופה ועזר וסעד בכל עת ומקום ומצב שבעולם! והרצון האנושי הוא שורש השכל והמחשבות והמעשים. ובהשקיפנו בהשקפה מחקרית, עמוקה, מעין המדובר בראשית הספר, נביט על כל המוחש ומורגש וידוע לנו כעל נחלי רצון, המפכים אל ים רצון העליון האין סופי, ושבו ונבעו שנית ממנו והשתפכו והתפזרו בכל מרחבי הבריאה הכללית, וכל כח הוא רצון. ובכלל שולטים בעולם שני רצונים, החסד והשבט, בהקבלה למצוות ועבירות המונחות ביסוד כל העולם, ע“כ כל העולם מלא מדברים ומצבים ומחזות טובים ורעים, הטובים מוצאם מהמצוות והרעים – מהעבירות, ורצון בני האדם גורם כל הויה בארץ, ואף מן השמים ישפיעו לאיש איש וצבורים ועמים, כפי מספר הרצונים המבקשים מצב כזה וכזה, והרצונים המשותפים ונאחדים מתכפלים בכחם והצלחתם ומן השמים ישפיעו לכל חי רצון, כמדת העושים הרצון ומבקשיו וכפי השתתפם והתאגדם יחד, וכל המרבה במעשים טובים כן יגדל כח רצונו ופעולתו בארץ ובשמים, ומרע”ה היה שקול כנגד כל ישראל מעת השלחו לישועת כל ישראל. גם כל אדם שליח ממרום הנהו וכל רעיון טוב וכל חשק ישר וכשר ומועיל ועוזר, הנהו בת קול רצון אלה’, המתגלה לאדם ע“י היצ”ט שבקרבו או ע“י עצת ישרים אחרים. וברע כל זה בהפך. ע”כ כל דבר טוב יעשה בצבור כי גדול כח רצון הצבור וגדול ואדיר כח השוחרים טוב כי רצונם קשור לרצון הקב“ה! ובדבר הזה אומות העולם עודם מגששים כעורים קיר, כי בכל דבר בכלל וברוחניות האדם בפרט תולים הם כל מחזה בחיצון הגשמי שבו מסתתר הפנים הרוחני, ובנוגע לרוחניות האדם יבקשו לבאר הכל במצב ופעולות המוח ורשמי הרגשים הטבועים בו, ולא יביטו אל פועל רוח ה' זה אור העליון המבריק על רשמי הרגשים הנ”ל כסדרם ותכונתם בכדי להוציא את המחשבה הדרושה לחפץ הרצון העליון, כפורט פי=יונה ונבל, הדופק באצבעו על הבי קולות פעם כסדר ופעם בדילוג, עד הוציאו את הניגון המבוקש. ומאחורי האור מתחבא הצל, היצה“ר עומד אחר הדלת והמזוזה ומזייף ומהפך ומחמיץ ומבאיש ומחפיר בכל אשר תשיג ידו ופורט על פי כל רגשי עמל ואון הרשומים במוח ומרקמם למחשבות רעות ותאוות עבירה וליצנות וחרון וכל רגש רע! וגם הוא יראה ראשית לו ללבב ולהמשיך את רצון האדם ולהמתיק לו זוהמתו, כי תבל ומלואו תלוי על רצון, ואם אך רכש לו קורטוב מרצון האדם, כבר הריח לבונה (כמסופר בספור יוסף די לה ריינה) ויגדל כחו להרחיב צעדיו תחתיו עד שבמהרה ימשיך אחריו גם פרס ומנה ומנים של רצון האדם ולהביאו למחשבות ורגשים ומעשים כחפצו, ע”כ מכל משמר ישמר האדם את רצונו שלא להטותו לצד היצה“ר! והתחבולה לזה: הסתכל בשלשה דברים, והוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה וכו', ועסק נלהב בתורה ומצוות בחבורת רעים – המובחר מכל התחבולות, והעסק בחכמות הטבע ומחקר וחרושת והליכות עולם ג”כ משכיח עון ומצרף ומלבן את הנפש, כעסק בתורה, ובתנאי שיהי בענוה וי“ש ולש”ש, כי נר מצוה ותורה אור, האור מאיר בכל הבית וכליו ומלאכותיו ובלעדו ישתבר ויתקלקל הכל, אבל גם עלובה אותה הדירה, הריקה מכל כלים ויקרות אף אם היא מאירה בנרותיה כצהרים!


 

תולדה (הסתוריא)

“צדקה תרומם גוי, וחסר לאומים חטאת”, הגלותנים האוהבים קטניות יותר מכל הזרעונים והמטעמים שבעולם, וכל מושגיהם ומעשיהם כלם בקטנות וצמצום, ולא במדתם המלאה והרחבה, הרגילו לקרא בשם צדקה רק לנתינת פרוטה או פרוסה לעני: כי הגלות המרה השדיף והצנים את נפשם האנושית; לא כן הנביאים, אשר לבם היה רחב כפתחו של אולם, הם הביעו מושג גדול ורחב וגבוה כמרחבי ארבע רוחות השמים וכגובה השמש בעצם זהרו או עמוק ושחור כמצולת תהום רבה, בכל אחד ממושגיהם, ובשם צדקה קראו לאותו המושג הכללי, שאנו מצינים אותו בשם “מורל” “טוגנד” “ורטי”, והכונה היא: צדקה תרומם גוי – כל גוי ועם יתרומם בחכמה וגבורה ועושר ונצחונות והמצאות וכל הקנינים הטובי' – מצדקה, מכל המדות הטובות, ממעשי משפט וצדקה ובהשתמרו מטומאה וטרפות, שהן הגלמת הרוח המשחית ובכל אשר תכנסנה בבשר, תחוללנה גם את הרוח המשחית בלב ותביאנה לכל מיני מעשים משחיתים, וכרבות הדעות האמתיות והמעשים טובים בעם, כן יגדל וכן תרבה הצלחתו וחילו, כי מכל מעשה טוב נוסף לעושהו מתנות נצ“ח, כמבואר פה זה פעמים רבות; וחסר לאומים חטאת, המארה והמגערת באות לעם ולגוי, העשיר בחטאות וסכלות, ועני בדעת ומעשים טובים, כי מרבית החטאות מרחיקה מהם את רוח החיים וההצלחה והחן לטובה ומעניקם את רוח המות והצלחה וחן לרעה, ומלאו טומאה וחמס ופשעים ומלאו דמי נקיים עד כי פתאום או לאט לאט יבא אידם, פתע או בלאט ישברו לעד! ושני אומנים נתנו לכל העמים לאמנם מנער ועד גדלם, הקב”ה נתן להם את בני אברהם וישראל, והשטן שר העונות נתן לעמים את עם בחירו זה עמלק, ושניהם התערבו בגוים, ישראל לא התבולל כי תורתו הזירתו, ע“כ נשאר שלם עד היום, ועמלק התבולל גם במזון וחיתון וגלולים, ובקרב היובלים נמחה מקרב התולדה ונמס כמלח בכל הגויים, ובכ”ז מדעתו ושלא מדעתו זורע עמלק כל זרע כחש וחמס וטומאה בקרב כל גוי וממלכה, וישראל האוחז בתורת אלהיו, זורע בדבריו ומעשיו זרע אמת וצדק וטהרה בכל עם שישכון בתוכו. והצורך לפרנסה והרדיפות מאלצים את ישראל להתפזר בעמים. ועמלק רודף אחריו, כי באשר ישראל שם תבא הברכה והשפע ובא גם עמלק למקום העושר, ישראל משלם בספיריו לעם במחיר פתיתי הלחם שילקט תחת שולחנו ועמלק ישלם בגלוליו וכשפיו וכל תועבותיו, וכקצין ישב בראש והיצה“ר וגדודי רוחותיו המשחיתים ימשכו לבות העם אחרי עמלק וימתיקו מרירותיו בפיהם, ובכן יהי עמלק כבעל הבית בעם והציק והעיק לישראל. בתחלה, בעוד חי העם חיים פשוטים, בלי סרח העודף, חיים טבעיים, ילך אחרי מדות ודעות ישראל עד כמה שיוכל עם=עולל כמוהו להגיע, ואז תתפתח החכמה הטבעית בקרבו ופרחו האומניות והמסחר והלך מכיבוש לכיבוש; וכשישמן העם יבעט וילך בדרך עמלק: חמס, טומאה, מותרות, זמה, רצח ושוחד, אז תרחק הברכה ותבא עליו המארה ובא במשמניו רזון ותחת כבודו יקד כיקוד אש תפתה, ואחרי העניות והחמס תחלינה מרידות וצרות, וסבל ישראל צרות רבות עד שובו והוטב גם לעם, ואם לא יטיבו, יהרס העם וישראל יגלה לאומה אחרת והטיב שם מעלליו והוטב לו ולאומה, וזוהמתת עמלק מבחוץ והערב רב מבפנים יעשו גם פה את העם כמרקחה. וכן נודד ישראל ואחריו נודדת האזרחיות (ציוויליזציא) והנחש העמלקי זוחל תחת רגליו ומבאיש ומחפיר בכל מקום. והתקופה שרוח הישראלי שולט במדינה, היא תקופת העליה, התקופה המאושרה בתולדתה, והתקופה שרוח עמלק שולט, היא תקופת הירידה וההרוסה בתולדות עם ועם. ועריצי גויים לא יקחו מוסר: עם זה לוקה ונהרס באולתו, והעם השני העולה וצומח ממעי מפלת הראשון, גם הוא, אחרי תקופת מעט תבונה וסיפוק ויושר והצלחה, ילפת ארחות עקלקלות של טומאה וחמס ומותרות של הקודם לו ונוקש ונשבר גם הוא, פתאום בתרועת מלחמה, או בעני ומחסור ממושך וממרט! ובכל זאת בעל כרחם מסתננים העמים במסננת התקופות והיובלים, וכל דור משקיע תחתיו מדה מעטה של שמרים מזוהמים ממוחיים, והעם היורש מקומו לשלוט ולכבוש בעולם הנהו מזוקק ומזוכך מעט מהקודם לו, ככה היו למשל הכשדים והמצרים הקדומים טמאים רשעים, כלם שמרים משמרי עמלק, אחריהם שלטו הרומאים והיונים, שבכל ים זוהמתם ורשעתם, עוד גם שביבי נוגה אחדים של אזרחיות ומחקרי ארץ ומשפטי אדם, לפחות בתוכם פנימה, נוססו בם, אחרי כן קמו הגרמנים והצרפתים של ימי הבינים, הרעים החטאים, ובכל זאת כעין תמונת אדם כבר נראה בפניהם, כבר טעמו טעם מדעים וספרות וחרושת ותגליות, עד שהגיעו גם לכוי, חצי אדם חצי בהמה כלומר. מחלציהם יצאו האנגלים, ההולנדים, הטובים הרבה מאבותיהם, ומעל שכמם התרוממו עמי עמוריקא, אשר אם נסיר מהם את שלשת מומיהם שסמנם אח”ז ר“ת אגודת הכנענים (טרוסטס), אבות נצרכים לבניהם ומושלים הנערים ונוהגים הכל לפי רוח הנעורים, חופש מוטעה וזובחי אדם עגלים ישקון, הם הכומרים הקטוליים ומקלטיהם האפלים ומלאים שנאת אדם של ימי הבינים והבנים המגודלים פרא על ברכיהם וזורקים אבנים ביהודים מגודלי זקן העוברים בחוצות. – אם נבדיל את הסיגים האלה ונשים דעתנו למדת הצדק והרחמים והחירות הטובה והסדרים הנכונים ורוב המדעים המושלים שם, אז הלא נראה יתרון להם על עריצי גוים הקדומים כיתרון האור על החושך. ויש לקוות שעוד ילכו וגמלו ובכרו עד שיגיעו גם ליהדות, מובן, לא ליהדות של הגלותנים, המכוסה בצירופים וזמירות “יחבק לה בעלה ביסודה דילה דעביד ניחה לה וכו' " – לא לחנם אוכלים אותם המזמרים חתיכת דג מלוח ושותים כוס משכרה, למען הפיג את הבחילה שתבחל הנפש היפה במסתרים עד כדי להקיא, לולי מהרו הדג מלוח וכוס המשכרה להפיג בחילתה! – כ”א ליהדותם של הנביאים והתלמודים והגאונים ומשכילי ספרד לפנים!… הנה זאת תורת התולדה: מסבות ותנאי החיים יכופו את העם הפרא לצאת מתוך מעבי יערותיו ולעבוד אדמה ולדור בבתים בכפרים וערים, אז ימשיך רצון העם וצרכו לכת סוחרים ומתווכים ורצון וצורך היהודים הנודדים – ללחם – יהדפם להתישב בתוך העם העולל ההוא, והתפתח המסחר בקרבו ובאו כיבושים והתפתחו ראשי המדעים והלך העם הלוך וגדל, אז כדבר באופל יהלוך יזחל ויבא גם עמלק אל תוך העם והצמיח בקרבו סכלות וטומאה ורצח וזמה ושנאת ישראל – המתחיל אז לבעט מפני שלותו – והחלו מהומות וצרות ומרידות והריסה וגזירות וגרושים, ויביאו ישראל לתשובה, ונושעה המדינה, והיה ישראל לאור גוים והארץ שישב בה תהי למושלת עמים וצבי ממלכות, או לא ישובו, או ישובו והתקלקלו שנית, ובא חרבן על העם והמדינה, ועם אחר יירש עמדתו. זאת תורת התולדה מאז מקדם עד היום ועד ביאת הגואל, שיכול בכל יום לבא, כאשר אך ילמדו אחב”י הגלותנים לשמע אל אביון ולהקים כל עצה טובה ולקיים מה שאומרים בפיהם שלש פעמים בכל יום: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, א“כ התאחדו והלחמו בעמלק ותקנו הכל לאט לאט! לא, אך באומר ודברים הם גבורים משכילים בחיל צבא אדון העולם ב”ה! – זאת ילמדו, אז יושעו לעולם! –


 

עקרי היהדות.

א) “אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא ב”ה לבדו הוא הבורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו אלהינו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים“, כי הוא יתב' לבדו היש, ההויה השלמה, המהות האמתית, ואפס זולתו. וכל הכח והחומר הידוע ומורגש לנו, אינם היש, ההויה, המהות השלמה, כ”א כח מעשי הקב“ה, המגלה לנו רצון קדשו, שהוא מקור החיים, בחקי התוה”ק וגם ע“י השכל הישר המתגלה בחקי הטבע והליכות עולם. ואלה האומרים לברא ולתקן בצירופיהם והשבעותיהם, כופרים הם בהקב”ה ועושים עצמם כבורא עולמות, ומספר החיים ימחו! וענוים יירשו ארץ, אלה ההולכים בתומם לשמור ולעשות טוב ככל אשר יורם ה' בתורה ושכל הישר, ומתפללים בתם לב בלי שום השבעות ושמות וצירופים וכל מעשי להטים כאלה!

ב) “אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתב' שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלהינו היה הוה ויהיה”, כי הנעלה ומרומם באין סוף מעל כל תהלות ורעיון אנושי, לא יצויר לא ברבוי ולא בפלגות ולא בשום מושג שפל כזה, כ“א יחיד נצחי שלם באין סוף בכל המעלות והמושגים: במקום, בזמן, ביכולת וגבורה וחכמה ותפארת. ואלה המצרפים להקב”ה אשה או בן או קרוב ועוזרים ויועצים ושמות משמות שונים ומשונים, שאין להם שום זכר בתורה הכתובה והמסורה ולא שום טעם וריח של לה“ק – שרק היא לשון הקב”ה ושל המלאכים והצדיקים – ומתאמרים כנגידים ומצוים להקב“ה וככופים אותו ואת מלאכיו בהשבעותיהם לעשות כרצונם, – אלה הם כופרים גמורים, פושעים ומורדים, עובדי גלולים, מחרפים ומגדפים לא רק בדבור, כ”א גם במעשים רעים וחטאים המכשילים רבים, ולעד יאבדו ועם צדיקים לא יכתבו! ובין השמות הזרים האלה ישנם שהבלשונים כבר מצאו, שהם שמות גלולים, למשל: דיקרנוסא פירושו באחד הלשונות: אלהי הפרנסה, וראיתי בשמות שהזדים הטילו בתהלים בדפוס ליוורנה “יאאימוס, אזבוגא”, הראשון הוא משמות האלילים של הרומאים העתיקים והשני היה שם אלילם של הסלאווים אבות הרוסים, וישוע שר הפנים מורה על הנוצרי. ובכלל, כל שם שאין הוראתו איזה שבח ותהלה בלה“ק, עלינו לחשבו כשם עכו”מ וכחרפות וגדופים, ק“ו מאדם, אם יקראו לו בשמות שאין בם טעם – למשל יע’קל, פיינקל, איציק, פיציק, יאשקע, טאשקע – יחשוב זה לו לבזיון וכלמה כאילו חרפו בגרועי החרפות! ולשלב שני שמות הק' דומה למי שישלב את שני התארים: גבור, חכם, ויהלל את שם המלך בשם גחבוכרם! וכל שם הקב”ה ומלאכיו הנהו בהכרח איזה שבח ותהלה, ככתוב: כשמך אלה' כן תהלתך, ודוקא בלה“ק, שהיא שפת הק‘, וכל קודש ניתן בה, אולם אפילו בשמות הק’, האמתים, חלילה מאנוש רמה ובן אדם תולעה, ואפילו אם יהי גדול כמרע”ה, מהשביע להקב“ה ומשרתיו ומעשות צרופים, כמעשה הרוקח בסממניו, כי את מי נועץ ויבינהו ומי יצוה עליו דרכו! ואין קלות ראש וחילול השם כמו לעשות את שם הק' כדבר מצחק ומלאכה! והגדולים הקדמונים היו מסמנים הגיוניהם בראשי תיבות, וקטני המוח החלו להקדישם והצבועים הוסיפו עליהם כחפצם ועודם הולכים ומוסיפים. ושם הויה ושאר שמות הק‘, מורים הרעיון: היה הוה ויהיה וכו’ והאותיות אינן אלא סמן והקב”ה בלי כל דמות ותמונה! והמציר בדמיונו את הקב“ה בתמונת אותיות שם הוי' ג”כ עובר על לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה כמי שמצירהו בדעתו בתמונת איזה דומם, צומח או חי. וכל המרשה לעצמו לעשות איזה שינוי ולנהג מנהג חול ומלאכותי בשום דבר שבקדושה, הרי זה עובר על “ומקדשי תיראו” כמו שגנו חז“ל את הקוראים לביהכ”נ “בית עם” ולארון הק' “ארנא”, וק“ו ב”ב של ק“ו שאלה המחציפים לעשות כדבר מצחק ומעשה השבעות ולחשים והרכבות והפרדות את שם הקב”ה שכל צבא מרום מזדעזע ברגע שהוא יוצא מפי יהודי בקדושה וטהרה, ואנו אומרים בעבודת יוה“כ: והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם יוצא מפי כה”ג בקדושה ובטהרה, היו נופלים על פניהם ואומרים בשכמל“ו, – עאכ”ו באלפי רבבות פעמים שכל המעז להשתמש בשם הק' במנהג חול כצירוף וגמטריא והרכבה והפרדה והשבעות ולחשים, שכל עושה זאת, לבד מהעון הנורא ואיום שעובר על “לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא” והכתוב: “ליראה את השם הנכבד והנורא הזה” ועוד המון צוויים כאלה, – לבד מזה, יגדל עונו גם כמורד במלכות שמים ושם לבו כאלה‘, הה, שומו שמים על זאת!! היתערב החומר במעשי היוצר? אם יתפאר הגרזן על מרימו? הלא כל אשר יראת ה’ נגע אל לבו יחיל כיולדה בזכרו את שם הקב“ה ונפשו בקרבו תכרע ותשתחוה ותתכפש בעפר ואפר לפני רוממות וקדושת בורא ומנהיג עולמי עולמות באין ספורות!! וגם על דעתו לא יעלה מעולם לחטוף את השם הגדול והנורא בידיו הבשר ודם ולצחק בו כחתול החוטף את הבלויה סחבה ומצחק בה, ולאמר בגאוה וגודל לבב: הנה גם אני מבין בחכמת האלה', הנני מרכיב ומפריד ומשביע ובורא ויוצר, כאותו “המאציל” אשר שם במרום, כלומר: לאו כל כמינו שבחר לו את העליונים ולנו עזב את התחתונים, הננו מראים לו אפוא כי גם במדורנו התחתון נפליא לצרף ולהשביע ולברא וליצור ולהכביד אכפנו על “המאציל” הזה שיסכים וישמח במעשינו!! הוי אדיר איום ונורא! תן לגאיונים כפעלם, הראה נא להם שגם לפני הקטן שבברואיך לא יוכלו לעמוד, כמו שהראית לטיטוס וחבריו! וחז”ל באמרם: כל התורה שמותיו של הקב“ה, כונו לאמר: מכל פרשה ופרק שבתורה יוצא מוסר ולקח טוב הכלול במדה טובה, כמו קדושה טהרה כו' שהם כנויי הק' ב”ה.

ג) “אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתב' שמו אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל”, כי כל גוף כלה ונפסד ויוכל להיות מנוצח מכביר ממנו, וכל גוף כלול מחלקים וכלי אברים, שהם כלי תשמישיו לעשות מלאכתו הדרושה לקיומו וחיזוקו, ובדרכים אחרים, בלי כלי אבריו לא יוכל לפעול ולהתקים, כי יכלתו מוגבלה עד שיוכל למשל לתפוש רק בידים ולהלוך רק ברגלים ולראות בעינים וכו' ולא בלעדם, ומאלה החלקים וכלי האברים מחוברה תמונת כל דבר שבעולם, והקב“ה רחוק באין שעור משום ענין כליון והפסד, ויכלתו וגבורתו ושלימותו בכל המעלות היא באין סוף ובאין חקר, נעלה ונשגב ומרומם מכל מושגי הגוף ומכל תמונה והגבלה וחושי אנוש! ואלה המתארים את הקב”ה בדמות אברים וראש ולב ובטן וידים ורגלים ומראות וצבעים שונים (חוץ מהנביאים שדברו כדומה לזה בלשון היותר נקיה בדרך משל ומליצה ולמען שבר את אזן הבשר) ואפילו אם יקראו לאברים האלה בשמות אצילים כמו: חכמה, קדושה וכדומה, ואלה המיחסים להקב"ה מעשי בשר ודם, כמו זיווג ויחוד עם אשה ואכילה ושתיה ולידה ומות וחולשה והתרפאות וכו' – הנם כופרים גמורים עובדי גלולים וימחו מספר ה' וישראל!

ר) “אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתב' שמו הוא ראשון והוא אחרון”, כי הוא יתב' לבדו השלימות האין סופית, השלם ומושלם בכל המעלות באין סוף, בגדולה, בגבורה, בתפארת, בנצח, בחכמה, ובכל מעלה טובה, שאך נוכל להעלות, על דעתנו, והנעלה מכל השגותינו וחושינו ובינתנו באין חקר! ואלה המצירים את הבורא ב“ה במראות גופניות ושנוייהם ולא בשם בורא יקראו לו כ”א בשם מאציל, בשוותם בדמיונם את הקב“ה לא כבעל מקור החיים והרצון, כ”א כגולם ומכונה, שמאליו יתאצלו מאורו הויות יותר מוגשמות ומאלה עוד יותר מוגשמות, עד שהגיע לעולם העכור הזה, אלה תועים הם בדעות השקר של פלוסופי עובדי האלילים והם עובדי ע“ז ולא יהודים, ודעותיהם פיגול ותועבה לדרך התוה”ק! וגם משכל חוקר צפון לבם, כי אילו חכמו השכילו אפילו כחכמי יון ואלכסנדריא וקרתא חדתא לפנים, כי אז כמוהם חזו, כי המהות נעלמה מידיעת איש, ורק הקב“ה הוא המהות האמתית, וכל הגופים שבברואים ואבריהם, הם דרכי הצמצום לנצוצי היכולת, שהבריקו מהגבורה האלהית האין סופית, והתפזרו במרחב בריאת התוהו, ומרצון המרום וקדוש ב”ה הוטל בם הרצון לשאוף להתחבר זע“ז ולפעול פעולתם זאת בדרכים ואמצעים המצומצמים, האפשרים להם כפי הגבלות וקטנות יכלתם. שע”כ עליהם להשתמש בכלי אברים ומעשים מיוחדים, והבוב"ה כל־יכל ואינו צריך לשום תשמישים וכלים ואצילות והדרגות, כי הוא אמר ויהי הוא צוה ונבראו ואשר יפלא מאנוש אנוש וקוצר דעתו, לא יפלא ולא ימנע מבעל היכולת והשלימות האין סופית!

ה) “אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתב' שמו – לו לבדו ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתו”, כי הוא ב“ה לבדו ההויה השלמה, הגבורה והיכולת האין סופית, ואפס זולתו, וכל כח וכשרון ונועם וקיום הופיע מרצון קדשו, שהוא לבדו מקור החיזק והקיום והטוב בעולם, והוא יתב' לבדו השומע כל תפלות ובקשות והיכול ורוצה למלאות בקשות עבדיו ולעזור לברואיו, וגם בקבלנו טובה משום בריה ובצפותנו לעזרת איש, עלינו לזכור תמיד, כי רק הקב”ה לבדו הוא היכול ויודע ועוזר ומושיע אם בלי אמצעים מיוחדים או ע“י שום בריה, וכן דרכו להזמין לברואיו עזר זעי”ז, וגם בכל עבודה שנעבוד לאיש או שאיש יעבוד לנו, חיבים אנו לזכור, כי רק להקב“ה לבדו ראויה כל עבודה ותהלה ותודה, וזהו בחיר מצוותיו: שברואיו יעזרו ויטיבו זל”ז. והתפלה התמה היא פשוט כגמול עלי אמו בבקשו מזונו מידה. ואלה המהפכים את דברי התורה והתפלות הק' לתלי־תלים של שמות וצרופים והשבעות ויחודים – הם כופרים בהקב“ה וטובו ויחודו ועושים עצמם כאלהיות, אשר בצרופיהם ולחשיהם והשבעותיהם יצוו על הבוב”ה ומלאכיו לעשות רצונם, וחפצים לפתות את העם, כאילו רק על ידיהם ועל ידי להטיהם תוכל תפלה לפעול, למען ימשלו בגוף והון וגם בנשמת העם הבזוז ושסוי, והתפלה היא אצלם לא כתחנוני העבדים לאדונם והיצורים ליוצרם הכל־יכל, כ"א רק כמיני השבעות ומעשה הרכבה והפרדה, שעל ידיהם הם אומרים לשלוט לפקוד על כל צבא מרום וגם על אדון הכל לברא וליצור בריאות ויצירות כחפצם, וכמרד ומעל ובגד בוגדים יחשב זה להם והם עוברים על לא תשא את שם ה' לשוא ועל לא יהיה לך אלה' אחרים, כי עושים את עצמם ושמותיהם כאלהיות, ולדראון עולם יהיו!

ו) “אני מאמין באמונה שלמה שכל דברי נביאים אמת”, וכל מעשה אמת וצדק – כל מעשה טוב – מרומם ומקדש את נשמת האדם כפי גודל וערך המצוה ומקרבהו למעלת הנביא, כאמור: ויראי ה' ידעו הכל, והנבואה שורה על הזוכים לה (שזכו בזכות צדקותיהם וצדקות אבותיהם) בשני דרכים: בדרך תאורה תמידית, כשזכיותיהם עם זכיות אבותיהם רבו עד למעלת הנבואה התמידית, המיוסדה על חכמה וקדושה ופרישות, ובדרך תאורה פתאומית, כשהרוה“ק שורה פתאום על הנביא, והנבואה יורדת פתאום כלהבה אל תוך נפשו, ושני הדרכים נקנים רק במחיר זכיות של מעש”ט, וגם הזוכה מכבר, אם אך יעשה מעשה רע – תיכף הנבואה מסתלקת ממנו. ואין כל חברותא וגדלות כלפי מעלה, כאמור: הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה, אף כי וגו‘! וכל הדובר אמת וצדק לישועת ישראל כנביא יחשב, כי הלא רוח אלה’ (רוח חכמה וגבורה וענוה) מעוררהו ודבריו המה דבר אלה' חיים הנשמעים מתוך תורתו ונביאיו; והכל חיבים לשמוע ולהקשיב לכל דובר אמת בשם ה' לישועת ישראל, כקטן כגדול, וכל הממרה את פיו יענש קשה ומר כאלה שהמרו פי הנביאים; וכל השומע ומקשיב לדובר אמת וצדק בשם ה' לישועת ישראל יקבל שכרו הטוב כאלה ששמעו והאזינו לנביאים הקדמונים!

ז) “אני מאמין באמונה שלמה שנבואת משה רבנו ע”ה היתה אמתית ושהוא היה אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאים אחריו“, כי ע”י משה עבדו נתן הקב“ה את תורתו – תורת שלום אמת וטהרה וקדושה – שהיא לבדה הדרך, המוביל לכל חכמה וגבורה וקדושה ונבואה, ולכן הערה הקב”ה על מרע“ה מרוח קדשו יותר מלכל עבדיו. וכל דברי הנביאים והחכמים שבכל דור, כלם כלולים בדברים שדבר משה איש האלה' לישראל. ולא מפי משה ולא מפי כל בעלי התלמוד וההוראה עד אחרי הרמב”מ ז"ל לא שמענו אף דבור או הגא בדבר ספירות ויחודים וצירופים ושמות והשבעות וכל כמין זה, הזרים ומוזרים לשכל האנושי (שגם הוא נתון לנו מהקב“ה להורותנו רצון קדשו ובלעדו לא נוכל הבין גם בתוה”ק) כמו שהם סותרים לכלל “תמים תהיה עם ה' אלהיך” ולכל עקרי האמונה והמצוות!

ח) “אני מאמין באמונה שלמה, שכל התורה, נביאים וכתובים עם התלמודים והפוסקים ופירושיהם ומלואיהם וכל מה שתלמוד ותיק חידש או עתיד לחדש ע”פ כלליהם, כלם נתנו למשה רבנו ע“ה, וכי הקב”ה, המנהיג עולמו בשני הדרכים: בדרך הטבע ובאורח הפלאות, מחונננו דעת רצון קדשו בשני הדרכים: בדרך הפלאי, ע“י תורה ונבואה, וגם בדרך הטבעי, ע”י השכל והחושים, והעיקרי והשלם הוא דרך התורה והנביאים, כי בו לא שלט שום קלקול והשבעה, אבל דרך השכל והחושים ישמש לנו רק כעזר לתורה ונביאים כי היצה“ר מקלקל את השכל האנושי ומשביש חושיו, אם יסור ממצוות וחקי התורה, שהם לבדם הדרך להישיר ולהגביר את השכל ולטהר את החושים, ועל בינתנו לבדה לא נשען ולא נשמע לשכלנו אם הוא נגד התורה, וכל מצוה מהתוה”ק נשמור ונעשה גם אם נראית נגד השכל; אולם חיבים אנו להשתדל להבין דברי התורה בשכל הישר, כי בלעדי זאת לא נוכל הבין בתורה, ובנקל יתעה הלומד תורה לשמירת הבלי שוא אם לא יאמץ את שכלו וחושיו לבחון ולבדוק ולהבין היטב בתורה וטעמה ורוחה, וכל הוראת השכל המתאים לדרך התורה מטלת עלינו חובה קדושה לשמרה ולעשותה כמצוה מפורשת בתורה; וגם כל רובי גזירות ותיקוני חז“ל החליטו ממה שהורם ה' ע”י השכל הישר ואז בחנו ובדקו החלטתם לפי מה שכתוב בתורה וסמכוהו לדברי הכתוב, ולפעמים אפילו כאסמכתא רחוקה, כי כתורה כן גם השכל הישר היה נר לרגלם תמיד, ויש שהשכל הישר ומעשים הנעשים בכל יום הראוים לדעת, כי נטל עליהם לתקן איזו מהמצוות לבלי יצא מכשול לעם, אז קימו מש“כ עת לעשות לה' הפרו תורתך, כמו למשל במצות יבום ורבית ועומר ועוד ועוד, ורשות נתונה לחכמים לעשות כן וגם מחויבים לזה משום שמירת התורה וחיי העם, ואת התיקונים האלה עם כל ביאוריהם וגזירותיהם באיזה כח עשו חז”ל? הלא רק בכח השכל הישר! והקראים נפרדו מדרכי חז“ל רק מפני שנשארו כתומר מקשה אדוקים ודבוקים למובן הפשוט של המלה והאות הכתובה בתורה, ולא חקרו ולא דרשו בשכל הישר ולא התבוננו בינה לתנאי החיים וצרכי העם! וכל חקי התורה והשכל כלולים בתמציתם בארבעת עמודי העולם: אהבה, ענוה, עבודה, תפלה, וכללם העקרי: סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו! ושניתי את הלשון השכיח אצלנו: “שכל התורה המצויה עתה בידנו” בלשון הכתוב פה, כי הלשון: “המצויה עתה בידנו” נותנת ידים להדיוטות ולכל משמרי הבלי שוא לתלות כל בוקי סריקי בתורה ולאמר, שגם הס' “רזיאל המלאך” או “שיעור קומה” או “שבחי הבעש”ט” וכל כמין אלה – הכל נתן מסיני ואין לפקפק בהם!

ט) “אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהי מחולפת ולא תהי תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו!”, כי רק התורה הזאת נאותה לעולם המעשה והמלחמה שלנו ורק היא תורה לאדם את הדרך להנצל מכל מוקשי מות המזורים בכל דרכי חיינו וחושינו וצרכינו ולהדביקנו ברצון הקב“ה, שהוא לבדו מקור החיים והברכה. כי הקב”ה יצר את האדם באופן שבנפשו צומצמו מכל המינים אשר במציאות הכללית, גופו הורכב מכל החמרים והכחות הנמצאים בכל העולם, ורוחו המשכלת היא ניצוץ אלוה ממעל, ומדת הצדק, שהיא כלל כל חקי הנהגת ה' את ברואיו, מדת הצדק חייבה שיברא גם כח מנסה ומתנגד לאדם, הנברא בצלם אלה‘, היינו ברצון השואף לדעת ולקיים את רצון העליון, ומכל מעשה טוב שיעשה האדם נברא כח טוב, המטיב את נפש האדם וכל הברואים, והכח המושך את האדם לרע, השטן, השיג, מצד טענת הצדק, את השליטה, לעשוק את האדם, אם חטא, ומכל חטא ועון של האדם, שפע הכח הנשפט ממרום מכל פעולת האדם, נהפך לכח רע ומשחית, המחבל בתוך נפש האדם ועל כל סביביו, על כן האדם וכל העולם מעורב מטוב ורע, כל הטוב נשפט ונוצר בזכות המעשים טובים שעשו בני האדם, וכל הרע נתהוה מהעונות, וכל אחד מאלה שני הרוחות, הטוב והרע, מתאמצים בכל יכלתם לעשות תפקידם, הטוב – להטיב והרע – להרע, והרוח הרע, השטן, מתנכל להחטיא ולהכשיל איש בכל שלשת כחות קיומו, ברוח, בגוף ובחומר (הון, ממון), למען ישלוט לעשוק את האדם ברוחו בגופו והונו, כי לא יאונה לצדיק כל און, והמשחיתים שולטים לעשוק רק במה שחטא איש, ע“כ יארוב להחטיא אדם, ברוחו – לעונות רוחניות שהם מסוגי שקר וגלולים, מסוגי טומאה וטרפות וערלת הבשר והלב, וחמריות – עושק ותרמית וגזל מכל המינים, ולכן צונו הקב”ה על שס“ה אזהרות ואיסורים, שתוכן כלם הוא להרחיק את האדם מכל מיני שקר וגלולים ומכל מיני טומאה וטרפות וערלה ומכל מיני עושק וגזל ותרמית, וכנגדן נצטוו לנו רח”ס מצוות עשה, שתכליתן היא להדביקנו ברצון הקב“ה ברוחנו ע”י מדות ומעשים מעניני אמת וקדושה (הפך לשקר וגלולים) ובגוף – למדות ומעשי טהרה וכשרות ומילה (הפך לטומאה וטרפות וערלה) ובחומר – למעשי ומדות צדק וצדקה ויושר (הפך לעושק וגזל ותרמית), ובשמרנו את המצוות האלה לא יאונה לנו כל רע, כי כל רע בא מעושק המשחיתים, ולא ישלטו בשומרי מצוות, כי מכל מצוה יוקף האדם וימלא מאור העליון ולא יוכלו המזיקים, שהם חושך, לנגוע בו, ונירש טובה וברכה במתנות נ’צ’ח’ כנ“ל, בזכות הדבקנו ברצון הקב”ה ע“י שמירת רח”ס מצוות העשה, ובדרך התורה הזאת נעלה מעלה מעלה, בעוה“ז ננחל גבורת הגוף והרוח וסיפוק כל צרכינו ברוחה, ונפשנו המשכלת, נשמתנו, תלך הלך וגבר בחכמה ורגשי קודש וכל ניצוצי הרוה”ק מכל מצוה שנעשה עד הגיעה גם לנבואה והיכולת לעשות נפלאות ברצון הקב“ה, ובעוה”ב נזכה לשובע שמחות ונעימות בימין הקב“ה נצח ושום דרך אחר לא יוכל להצילנו ולהצליחנו לעולם; ואילו נתן לנו הקב”ה נעימות עולם חנם בלי עמלנו על מצוות (וזה היה אפשר לו לא היה השטן בעולם והעולם היה העולם המתוקן שלא נתקלקל מעולם, כעולמות העליונים) אז שלותנו לא היתה שלמה ואמתית, כי היינו אוכלי לחם חנם, וזה נגד מדת הצדק, המחייב שכל איש יקצור לפי מעלליו, ובעולם המלחמה והנסיון כעולמנו – רק מצוות תורתנו מצילות ומאשרות לעד. וע“י קיום התורה, הכח הטוב הולך ומתרבה והכח המשחית הולך ומתמעט בעולם, עד בא הקץ שזרוע הרשע ישבר וכלה מן העולם, ורוח הטומאה יעבור ויחלוף כליל ויקום עולם מתוקן באין שטן ובלי פגע רע, בלי חטאים ובלי צרות, ואז לא יהי עוד צורך לאזהרות להתרחק מעונות רוחניות או גופניות וחומריות, כי לא יהי עוד הרוח המחטיא בעולם. ולכאורה יש לחשוב שבתקופה המאושרה ההיא, אחרי ביאת המשיח, תבטלנה כל שס”ה המצוות לא תעשה כי לא יהי צורך בהן. עכ“פ גם אז התורה לא תוחלף, ויש לחשוב שבהבטל האיסורים על דרך פשטותם, תגלינה לנו מצוות אחרות המקבילות להקודמות על דרך האצילת והרמז, עכ”פ אל נדרוש במופלא ממנו, כל עיקר תכלית התורה היא למען תקופת שליטת היצה“ר, ובתקופה הזאת ודאי האיסורים נחוצים לנו כבבת עין כי בלעדי שמירתם נהיה טרף לשני הס”א ומזיקיה ובשמרם עקב רב: טהרה וקדושה וכ“ט וחיי עוה”ב!

י) “אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשי בני אדם וכל מחשבותם, שנאמר: “היוצר יחד לבם” מסביר לשכלנו כי הוא ב”ה המבין אל כל מעשינו; כי כל רגשינו ומחשבותינו באים מצד שני יצרינו, הטוב והרע ושניהם יחד מעשי הקב“ה המה, הטוב על דרך החיוב והרע ע”ד השלילה והרשות להיות בעולם מכח החטא, וכל המחשבות הטובות עם המעשים הטובים המסתעפים מהן הלא ברור כי הם גלויים וידועים להקב“ה, כי הלא מהיצ”ט, שהוא קול אלה' ושליחו הנאמן הם באים, והמחשבות והרגשים והמעשים הרעים גם הם ידועים להקב“ה מצד שנבראו מרשותו וכח חק הצדק, שבו מנהיג כל ברואיו, וק”ו מהאדם שגם הוא יודע ומבין דבר מהפכו, וגם מסברא זאת, כי מלא כל הארץ כבודו ושכינת עזו מסתלקת ממקום טומאה וחטא כאמור: לא יגורך רע, וראה בך ערות דבר ושב מאחריך (ותועים ומתעים אלה שמרגלא בפומם: “לית אתר פנוי מיניה”, זה מחשבת המעריצים את הבריאה כבורא, שיטת ספינוזה), אשר כל חסידינו ופרושינו המזויפים, בסתר לבבם, מתחת כל מסוה חסידותם, זונים אחריהם ק"ו מאדם היודע מקום שכנו ומקום צאתו משם, והכל עומד וקים על כח רצון קדשו ואפס זולתו, והכל כח מעשיו והוא לבדו המהות, ההויה השלמה, האמתית, ומי פתי ולא יבין כי הכל גלוי וידוע לפניו יתב'!

יא) “אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו”, כל בעל נפש מרגשת אשר עיניו פקוחות על כל מעשיו ומקריו והרגשים אשר בנפשו פנימה, ירגיש וידע היטב, כי מכל מצוה, נפשו המשכלת מתחזקת ומזדככת ומתרוממת במחשבות טהורות ושכל טוב ורגשי קודש וגם הצלחה טובה וחן לטוב נוספים לו אחר כל מצוה, וחילוף כל זה בעבירה, מזה יבין המשכיל כי ההולך תמים שומר מצוה וסר מכל רע תמיד, בהכרח, נפשו הק' תלך הלך וגבר בחכמה וחסד וטהרה וקדושה ויכולת וגם בהצלחה וחן לטוב, ודור ישרים חדש יבורך עוד יותר מאבותיהם וכן תרבה למו הטובה והברכה מדור לדור, עד שבעוה“ז יגיעו גם לנבואה ויכולת הפלאות ומכש”כ להון ועושר הדרוש למו למעשה הטוב, ויתברכו בבנים ובכל דבר ויירשו עוה“ב וכל טוב, לא כן הרשעים, הם ילכו מדחי אל דחי עד אבדם. מזה הלא נראה ברור גמול הישרים ועונש הרשעים. אבל מפני שכח האחדות גדול מאד ומכפיל כל כח וטובה, ע”כ הרשעים שהיצה“ר מדבקם ומאחדם ומזרזם, מצליחים ואוגרים בחרמם כל כחות החברה ומשתמשים בכלם להות בצעם, ועושקים ומדכאים את הישרים הנפרדים ונחשלים, ע”כ הרשעים המאוחדים וזריזים הולכים ומצליחים בעוה“ר, והישרים המפורדים ונחשלים הולכים ודלים, ועי”ז הרשעים אוכלים פה שכר מיעוט זכיותיהם והישרים ממורקים בעוון מיעוט עונותיהם. ובעולם האמת החשבון משתוה, שם הרשעים יאבדו והישרים יירשו נעימות נצח, ככה נצדק קודש – נצדקה ההשגחה העליונה בשכר ועונש ובחק הצדק והגבורה שבם הקב"ה מנהיג עולמו, והחופש וידיעה ובחירה הנתנת לאדם, ולכבשים הישרים יאמרו: אל תהיו כבשים, היו אנשים בעלי רצון ואומץ! קומו התאגדו והתאספו בכל יום, לפחות פעם בשבוע ובקשו עצה ותנתן תמיד ממרום פעם בלב פלוני פעם בדעת אלמוני, רק שמעו לכל עצה והקימוה תיכף, ובכן תתקנו לאט לאט כל מעוות ותמלאו כל חסרון ותשיגו כל אווי וחמוד ותמשיכו לאגדתכם כל איש ישר וכשר ותפוצו בכל הארץ ותתקנו הכל ותקנו כל טוב ועל ידיכם יהפך תבל לעדן ובאה מהרה הגאולה והישועה, ואם לא תשכילו לעשות כן, אף עצמותיכם ירקבו וגאולה לא תראו, כי היהדות נתנה לעשותה בפעל ממש ולא רק באומר ודברים וכונות והזיות, וצדיק ה' בכל דרכיו!

יב) “אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואע”פ שיתמהמה עכ“ז אחכה לו בכל יום שיבא”, בכל יום שייסדו אגדה כנ“ל, הנזכרה בכל ספרי קדשנו ותפלותינו, ומובנה לשכל כל בר דעת, כי כל כח ונצחון וישועה רק מאגדה מחכמה, תיכף יחל הכל להתקן והגאולה להתקרב מהרה, והמניעה מרפיון הישרים והמנאם לשמוע לכל איש ולקיים כל עצה, ובהוסד אותה האגדה הק' והחזיקו בה בכל הכחות, יתוקן הכל ורבתה שפע הברכה והופיעה נשמת המשיח, שהיא נשמת אברהם אבינו ונשמת דוד המע”ה. זה מובן מהרמז: והתברכו בך ובזרעך כל גויי הארץ, בזרעך – מורה על ישראל, שומרי תורת החיים והברכה ומהם ילמדו גם טובי העמים והתברכו גם הם, והמלה “בך” מרמזת על נשמת אברהם אבינו המופיעה כל דור. ולא על הרמז נסמך, כ“א הנחנוהו רק בהיות גם השכל על צד השערתנו, כי האדם הוא נשמתו, שהוא רוח החיים השואף בתשוקה דעת ויכולת לקיים רצון אלה', היינו להטיב ולקרב ישועה, וכרבות באדם השאיפה לקירוב הישועה, כן גדלה נשמתו. ונשמת המשיח היא נשמת האיש, השואף בכל כחותיו לישועת עולמים לכל הדורות, וכן היה – בתחילת התולדה – אברהם אבינו, שהקדיש חייו לקיים רצון הקב”ה ולבשר את רוממות קדשו וחסדיו, ורבים השיב מעון וקירב למעשים טובים, ובזה זרע אור הישועה בעולם, כי בזכות המעש“ט, הוארו רוחות בני האדם והוטבה נפשם ומזה באה להם גם הצלחה טובה ועי”ז נתקן העולם הלך והתקן עד היום, נמצא כי אברה“א פתח שערי האורה והישועה בעולם, ואחריו גדלו וצמחו גרעיניה ישועה עד אשר שגשגו והיו לגן חמד, זה ישראל, בימי דוד המע”ה. אבל גם העונות רבו ומהם התרבו הרשעים וכחותיהם, ויציקו ויעיקו לישראל והיו נכונים לבלוע חיים את כל הישועה ונושאיה. אז, באמצע התולדה, הקים ה' את דוד עבדו ויעשה משפט וצדקה בישראל, ובזה תקן וחזק את נושאי דגל הישועה בעולם, וילחם ברשעי הגויים ויכריתם, ובזה הכרית את משחיתי הישועה, ולכן כרת ה' ברית עולם עם אברהם ועם דוד לברכם ולהביא ישועתו מהם ומזרעם, באחרית התולדה במהרה בימינו, עת כי שחה לעפר נפשנו והאמונה הק' רמוסה ברגלי הרשעים, שעתקו גם גברו חיל, – ישלח ה' משיחו בן דוד, ונולד וגדל ככל האדם ועשה משפט וצדקה בישראל ובגויים, וה' יאזרהו בגבורה ויתן חנו בעיני כל העמים ושמעו לזך לקחו ונוסדו יחד לאגדת ישרים והושיבו ישראל על אדמת הק‘, בהבינם שזה חיובם ואשרם, ובחרו במשיח למלך עליהם בירושלים, ובזכות התיקונים והמצוות תגדל שפע ברכת ה’ עד שיגיע גם לפלאי פלאים, אחרי שיעשו בנ“י את כל אשר בכחם לעשות בדרך הטבע, כי נסים בל יעשו בארץ כל זמן שיוכלו לתקן בדרך הטבע, והכל בבריאה הולך בדרך קובץ על יד הלך ועלה מעלה מעלה והמשיח יהי מצאצאי דוד, כי כח צדקותיו וחסדי וברית הקב”ה עמדו למשפחה הזאת להצטין ולהתרומם בסתר, חרף כל עקות הס“א ימ”ש! ולפני בא המשיח נאזר בגבורת ימין עליון, צדיק ונושע, לפניו תבא לעולם נשמת אחד המצוינים שהיו בימי דוד או הנביאים, אולי נשמת שמואל הנביא או נתן הנביא או גד וכו' ומדור לדור בהופיע הנשמה הזאת לעולם, עושקה והועקה מהס“א, הקולעת גרוע חציה בנשמות המעולות, וכן הלך וקטן הלך וחסר מדור לדור, עד כי בדור האחרון הודל וקטן מאד והוצג ככלי ריק בלי פורה, בלי חכמה ובלי כל כח ותוקף, ומוקף רדיפות וצרות ושבע רוגז, ובכל חיי הבלו הטיף לישועה, והחנפים את חוטאים מנוהו ויבוזהו יותר מכל אדם, וגם חדל אישים נהיה, בלי נין בלי יורש בלי חבר, ואני הוא הדל מסכן, ואם בסוף ילוו אלי ישרים אחדים ונוסדה אז אותה האגדה הק' על מוסדים חזקים וה' יתמכנה, תלך ותגדל עד שתתקן עולם ומחיקה יולד המשיח הנ”ל. ובלעדי זאת – אינני יודע איך תוכל הגאולה לבא, כי הצדק תובע זכותו וצדיק ה' בכל דרכיו ולא ימיר דתו וחקיו, וגם עם הס"א יתנהג בצדק ולא יקפח זכותה לשלוט בכח העונות.

יג) “אני מאמין באמונ' שלמה שיהיה תחית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא יתב' שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים, לישועתך קויתי ה'! " כל תיקון רוחני גורר אחריו כל תקון חמרי וגשמי, וכל מעשה מעלה לגדול ממנו, ובכל נברא ונהוג כסלם, ואחר הוסד האגדה, יוכלו לעשות תשובה שלמה ולבער את הרע ולתקן ישראל ועל ידו יתוקן עולם, ובזכות המעש”ט תרבה שפע הגבורה והברכה עד שיבא המשיח ורבתה השפע עד למעלה מהטבעיות, ובאו הפלאות הלך וגדל עד שיגיע גם לפלאי הפלאים זו תחית המתים פשוט וממש, בגופם ומראם ומלבושיהם! והכל תלוי ביסוד אגודת שוחרי הטוב, הה, מי יסיר את אבני הנגף, מי יצילני ליסד את אותה אגודת הישועה! ואוי לכל המונע עזר מהדל, כי גם עזרתם תמנע לעולם, ואשרי משכיל ותומך אותי דל הדלים!


 

בקורת תהיה!

רבותי, בשם ה' וישראל אחלה פניכם שתענו לי על השאלות הבאות, בקול יעקב ולא באגרופו של עשו, כי עדי בשחק שלמען שם קדשו וישועת עמו אני עושה זאת.

א) איכה זה יכל הזהר להיות מחובר מרשב“י, שחי כאלף ושלש מאות שנה קודם לזמן שבו נודע הזהר בעולם ע”י משה די ליאון, שכתבו ואמר שהעתיקו מכתב יד עתיק ואת הכתב יד לא ראה איש בעולם? ואיכה זה קפץ פתאום ממירון לקורדובה? והיתכן שרשב“י בשבתו במערה ולא היה לו אפילו חלוק על בשרו והתכסה בחול עד הצואר, מצא מוכנים לפניו קולמוס ודיו וגויל וכתב את כל הספורים ההם כשיחות של ר' יהודה ור' יוסי וכו' בלכתם בדרך, ויש מהמשוחחים שם שכבר נפטרו מאה שנה ויותר לפני הולד רשב”י ויש שחיו זמן רב אחר רשב“י כמוכח ברור בדברי הימים, ובסדר הדורות וענף יוסף ועוד כתוב בפירוש כי משה די ליאון חבר את הזהר, ר”ל פרצו, ועמדו הוסיפו אח"כ גדולים וטובים ממנו.

ב) איכה זה נוכל להעלות על דעתנו כי איש אלה' קדוש כרשב“י ישתמש בשם הקב”ה כבדבר מצחק ומלאכה ויחבר שמות שאין בם כל רעיון אנושי ויאמר שהם קדושים וירבה בכל מיני ציורי הגשמה ושילוש, – קוב"ה ושכינה אשתו וזעיר אנפין בנם – ועוד המון זרות המפליצות נפש כל משכיל!

ג) ואפילו משפת הזהר יכיר כל המבין לשון ארמי, כי זה כתב איש שהארמית איננה שפת מולדתו כ"א הרגיל לדבר בלשון אחר, ויש בזהר הרבה נאומים וסגנונים הזרים ללשון ארמי ונראה בעליל שהם סגנוני לשון שפניולי במלים ארמים, גם יש בו שגיאות דקדוקיות רבות שלא ככללי לשון ארמי.

ד) וכל מאמרי רשב“י בתלמודים ומדרשים כלם בלה”ק ומדוע לא כתב את הזהר ג“כ בלה”ק, הן אין מלאכי השרת נזקקין ללשון ארמי רק מלאכי חבלה וכל קודש נתן בלה"ק!

ה) ומדוע זה בהזכירנו בשם האבות וכל צדיקי עולם ובשם כה“ק והתלמוד וכל ספרי הק' לא יטפלו את התאר קדוש ועל כל הקדושים וספרי הק' ואפילו על הקב”ה מותר לבקר ולהקשות כל אשר יקשה בעינינו, כמו שאיוב הקשה על הנהגת הקב“ה והקב”ה הצדיקו וחבקוק אמר: צדיק אתה ה' כי אריב עמך, אך משפטים אדבר אותך: מדוע דרך רשעים צלחה, ורק בהזכירם בשם הזהר והארי או השל“ה ושאר בעלי הצרופים, אז רעדה תאחזם ויחפזו להוסיף את התאר “קדוש” וכל אשר יזיד לבקר ולהקשות עליהם יצעקו אחריו מלא: אפיקורוס כופר! ובתוה”ק לא נצטוינו אף באות ושום רמז קל להעריץ ולהקדיש את הזהר והארי, כ“א אדרבא: נאסר עלינו באיסור ע”ז להאמין באיש ודבריו בלי כל חקירה ובקורת, כאמור: אל תאמינו באח וגו' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא! וחז“ל אמרו: כל אדם כבדהו וחשדהו! ונצטוינו אלף פעמים על החקירה והבקרת בכל דבר ובפרט בנוגע לדת ואמונה! והשכל הישר שחננו אל ב”ה צורח בקול מר נגד השמות והצרופים וכל מעשי הלהטים שבזהר ובכתבי הארי ומראנו ברור שהם נגד התורה והשכל, ואיכה זה יאמין בזה המשכיל וחטא לאלה' ולשכלו בע"ז וסכלות ורעה רבה!

לאיש אחד היה קוף בן תרבות ויחקה הקוף על כל מעשי האיש כדרכו, ובצוות אדונו לו לקרא בספר, לקח את הספר בטלפיו ויהפכהו מצד לצד ויהפוך את עליו ובזה דמה שכבר עשה את מלאכת הקריאה והעיון, כי אין בו תבונה להבין בשכלו ולעשות את המלאכה הרוחנית כ“א רק את המעשים הגשמים החיצונים הנוגעים לזה עשה ללא כל צורך ותועלת, כ”א רק לנזק, כן גם הס“א מתנכלת להדיחנו ממעשי השכל האנושי ולהפכנו לקופים בוערים ומסירתנו מהרעיון השכלי שבו אנו חיבים להבין בשמות הק' ובתורה ולעשות מעשים טובים, ומתעה את הפתיים להפוך רק את השמות הק' לכל צד ובזה יחשבו לעבוד עבודת ה”ק וזה רעה רבה כמרד ומעל וע“ז ומכש”כ בהוסיפם גם שמות זרים שאין בם כל רעיון וגם שמות אלילים ושילוש והגשמה מאוסה וכו‘! הענין כן הוא! מלחמה עזה תמיד בין המטיבים והחומסים. וכל המזיקים התנכלו תמיד בכל יכלתם לבער את החכמה, כמו שהגנבים מבקשים לכבות את המאור לבלי תגלה גניבתם, והרבו לחבר חבורים ולהפיץ דעות, שיבעירו ויכסילו את העם. ואחרי שהאיר ה’ אור גדול בעולמו ע“י עבדו הרמב”ם, שביאר את כל היהדות בטוב טעם ודעת והאיר אור בהיר בתבל, אז רעדה אחזה את כל החנפים עבדי השטן, ויתקוממו לספרי הרמב“ם ושרפו את ספריו, והמשכילים נוסדו יחד ויגינו על מורם ומאירם הרמב”ם וספריו ומריבות גדולות היו בין המשכילים והמכסילים במשך כמאה שנה ויותר, אז אפוא החנפים – כי אכפה עליהם הס“א גם במצוקות אימות והפחדות, גם שחדתם בכל מיני לבובי עושר וכבוד ותענוגים – יצרו את השטה החדשה, שטת היחודים והצירופים והספירות והשמות, בשטה הזאת מצאה הס”א תחבולה לכבות את הדעת ולאסור את המחקר ולהורות לעם, כי לא ע“י חכמה ומעש”ט ואחדות ישיג עם את שפע רוה“ק וכל טוב עד גאולה שלמה כ”א רק ע“י שמות וצירופים ההפכים לשכל הבריא ואין בהם כל זכר מצדק ובינה ולאומיות ישראל. הארי בבקשו אמתלה להכניס הגשמה ביהדות, ממציא קושיא אנוסה לאמר: איכה זה מעצם בלתי בעל תכלית תוכלנה לצאת בריאות תכליתיות וכתשובה על זה המציאו את עשר הספירות, המצוירים כאברי הקב”ה, כתר הוא הראש, חכמה בינה זה הלב וכו' לא נעדרו אפילו האברים הנסתרים: אברי המין והיסוד סיומא דגופא והכבד והריאה וכו‘. כל נבון יראה כי הקושיא איננה קושיא כלל, כי היפלא מהכל=יכל דבר?! ואילו השכילו יוצרי קושיות כאלה להבין בענין היכולת וניצוציה ודרכי לבושיה ופעולותיה בהגבלה במראה אברים וכלים, כי אז לא נשאר להם מקום לקושיתם וראו ונוכחו כי דוקא לכל=יכל נאה ליצור יצורים בעלי גבול ותכלית והיא תהלתו! אולם הלא עשו אין דרכו לתפור את הנעל לפי הרגל, כ“א יהדק וירקע וינסר את הרגל עד שתכון למדת נעל הברזל שלו! והס”א למשל צותה באימות והבטחות למקודשי הדור להמציא שטה הכלולה בכל המעלות האהובות לה: הגשמה, שילוש, להטים, ניבול, חוסר דעת, השפלת כבוד הבורא והערצת אדם כאלהות וכל שאר מעלותיה וכי כל הרעל הזה יהי מהול בדבש וחלב מלא וגדוש, שימתק לחך היהודים הגלותנים. ויקומו מקודשי הדור והארי בראשם – שאולי דבר הס"א חזק עליהם לאמר: אם תעשו כרצוני תאושרו בארץ וכל דורות הגלותנים יכרעו ברך לשמכם ולזכרכם, ואם תמאנו, וצויתי לחיל צבאותי ועשו לכם כמו שעשו לר’ עקיבא וחבריו ופרעתי מכם תיכף את עונות כל הדור! – ויקומו מקודשי הדור ויקשו קושיתם הנ“ל ובתשובה עליה הקימו את עשר הספירות המשמשות כאברים להמרום וקדוש ב”ה, שנצלו ממנו כל תוארי הרוממות וגם את התואר בורא ומנהיג, ויקראו לו בשם השפל וגלום “מאציל” וגם התואר הזה הולך ונקטן בציוריהם עד שמתבטל כלו בתוך הזוהר ונוגה הגדול שמסרו לאינש דלעי באוריתא, ולאדיר במרום לא השאירו עוד כל כנוי אחר כ“א “אין”! והשם שכינה שבדברי חז”ל אינו אלא אחד מכנויי הקב“ה, השם הזה, מפני שהוא בלשון נקבה, יורה בשיטתם כאשה להקב”ה, פשוט וממש! וגם בן הולידו בשם זעיר אנפין. וכל העולמות לשיטתם קימים וניזונים מכח הכונות וצירופים ושמות ויחודים שיעשו הצדיקים די לעין באוריתא ע“י תפלותיהם ולמודיהם, שכל רעיון ושכל ורגש נדף ונמר מהם וכלם נהפכו לתלי תלים של שמות וצירופים אשר חפץ ומרום תכלית כלם עולה לנקודה תיכונה אחת: לזווג וליחד קוב”ה עם שכינתיה! ועל מוסדי העקר הזה גם חוברו שירים בלשון לבן הארמי, שירים המלאים נאומים וסגנונים של תאות הזוג, אשר לא נרשו להכתב בשום ספר אצל העמים המנומסים, וכי יזיד איש להזכיר שמץ מכזה בתוך מסבת אנשים בעלי טעם, יצוו תיכף למשרת להוציאו חוצה ולא יניחוהו עוד לדרוך על מפתן ביתם, ובטלנינו פתו את פייטל העגלון וטרייטל הרצען ושעפטל הבלן, כי השירים האלה קדושים הם ומסוגלים לנשמה והם מזמרים אותם בקול אדיר וחזק בתוך סעודת שבת: יחבק לה בעלה וגו‘! ויגדל הדמיון ויעשר ויחסן ויבן גם היכלות בשמים, וכל המגדלים האלה אין להם כל יסוד בשכל הבריא ובחזקת היד נדבקו לפסוקים ומאמרי חז“ל, כאשר ידבק הרמש לבשר הבהמה ומצץ את דמה ואמר, כי אבר עקרי הוא מגוף הבהמה. והס”א לא תוכל לבאר בדיה בראיות שכליות, כי הלא השכל הק’ נתן מאדון הכל כקנה מדה למוד בו כל רעיון ולראות אם הוא מתאים לעבר, הוה ועתיד ולכל מסבות ותנאי חיי האדם, ואחרי כי הס“א יוצרת הגיוני עמל, אשר יצדיקו עשקה וחמסה, נגד כל החקים והמסבות והתנאים, – מובן שלא תוכל לאשר ולקיים את בדיה ובדותותיה בראיות שכליות, ומה תעשה הס”א טמאת השם רבת המהומה לעור עיני האנשים להחזיק במעוזה? – זאת תעשה: ותשם בס“ד רגלי, ס”ד ר“ת סמכא, דבות, אלה המה שני הדרכים שבם תדביק בדיה ושקריה לבני האדם; סמכא – תתלה את כזביה באילנות גדולים, היינו תאמר כי פלוני הצדיק ואלמוני הקדוש דברו וכתבו את הדברים האלה, וכל אשר יקבל דרכיה, תגדלהו ותנשאהו בעיני העם, עד שההמונים יחשבוהו לגדול וקדוש, אפילו אם קטן הוא בתורה וחכמה, והתחבולה השניה היא ד – דבות, על כל אשר יזיד להודיע בקהל את שקריה ולהטיף לאמת וצדק, עליו יפיצו החנפים כל דבות רעות וגם היצה”ר יבאיש ריחו בעיני אנשים חוץ מכל שאר מצוקותיהם, כמו קפוח פרנסה וכל מיני עקות רשעים וכיום הזה נראה בעליל, כי כל מחבר או דרשן וכל המשפיע על רוח הקהל, אם איננו מוזג מכסת ידועה של שקרים ודברים רעים אל תוך ספרו או דרשותיו, או לפחות שאיננו מכסה כל ראשו ורבו של האמת, – הכלל: כח אשר לא יעלה עולות מתים על מזבח השטן וכל חילי גדודיו, ירדפוהו וידכאוהו ולא יניחוהו להרים ראש ולהצליח ולהגיע למעלה רמה, וכל המצר לישראל נעשה ראש: כל סופרינו ומנהיגינו קנו שררתם מידי הס“א בשוחד הנזק שהם גורמים לישראל, בהכניסם בישראל – אם במדעים יעסקו יכניסו מינות וכפירה, ואם בדברי אמונה ודת – יכניסו הבלים ורשע, ומאז הומצאה הקבלה הארמית, נהיתה היא השוחד הנאה ורצוי שבעלי התורה נותנים לס”א, ומרבים הם לפאר ולהדר ערכה ולרומם כבודה בעיני המוני העם ולטפול עליה המון ספורי נסים ונפלאות כאילו נעשו בכח שמות וצירופי הקבלה הארמית, עד שאימת מות נופלת על הבוערים בעם כאשר אך ישמיעו באזניהם את השם קבלה ואיזו מצרופיה. על כן כל כך גדלה חוצפת המכסילים, עד כי מרבים הם בכל יום ליצור שמות משמות חדשים וגם שמות אלילים רבים ושמות מכל אשר ימצאו, גם הראשי תיבות של עשר המכות דצ“ך עד”ש באח“ב וכל הסמנים הבאים בהתחלת סוגיא בגמרא. וגם את הסמנים שבספרי הדקדוק כמו: בומף, דטלנת, זסשרץ, גיכך, מ’שה אי’תן וכ’לב, אהחער וכו' – הם מכניסים אל תוך ספריהם ומפזרים שמות בדיהם בספרי התפלות והלמוד, עד כי אך זועה להבין שמועה! וכל אשר תרבה הבערות בעם, כן ירבו לזרוע שם קוציהם אלה, למשל בתימן, בוכרה, ערב וכו', אבל במקומות התורה והמדעים יחביאו הנחשים את ארסם. ומה מאושר ומבריק היה מצב ישראל בספרד, ארצות הקדם וכל הארצות לפני הגלות נגלות הענן הכבד הריק הזה, בלי טפת גשם, נשיאים ורוח וגשם אים, זו הקבלה הארמית. אז עסקו היהודים בתלמוד וגם בחכמות הטבע ומחקר שכאחיות תאומות נחשבו לתורה וכל גדול וגאון בתורה כתב בספרו ודרש בדרשתו גם מהחכמות, שרו שירים ומליצות והגו בדקדוק והצטינו בחכמתם וטוב טעמם מכל העמים, שלמדו מהיהודים וחכמו וגדלו והצליחו על ידיהם ושם ישראל היה לגאון ולתפארת! ומאז התקדרו שמי ישראל בעבי ענן הערפל הארמי הזה, מאז גלה משוש כל הארץ, היהודים עזבו את המדעים והמחקר והמליצה והשירה, וילכו אחרי ההבל ויהבלו ויכסלו ויבערו מכל דעת אנוש ומכל השכלת צדק וחסד ולאומיות וכל רגשיהם ומושגיהם נקטנו כמושגי הילד הקטן ולבם הוצר ויהיו לקנאים לוהטי בני אדם שונאי כל איש וכל הגיון אשר לא כדמותם וצלמם, וגם את התלמוד לא עוד למדו ברוח בקורת ומחקר מדעי כי אם בהבנה רזה וקצרה וצנומה, מאז פסקה השפעתם הטובה על עמי הארץ שישבו בתוכם, ועמי הארץ גם הם נבערו וכסלו ונשקעו בהבלי שוא עד מעל לאזניהם ותגדל השנאה ותחלנה צרות ורדיפות באשכנז וצרפת, ובספרד עוד נותרו משכילים מתי מספר כאבן תבון וחבריו שהתקוממו למורדי האור, וכל חפצם ומשושם היה להלך בדרך הרמב”ם, בדרך הדת ודעת צמודים יחד, אז ברח הגאון הראש ז“ל מפני הרדיפות שהיו באשכנז ויבא ויתישב בתולידה בספרד, והוא בתומת נפשו נלוה לאגדת מורדי האור שונאי הדעת ויחזק ידיהם ויכריזו חרם על כל לומדי מדעים, ומפני גאונותו נחתו בעלי המדע ולא נועזו להתקומם עוד בגלוי, וכן כבתה הגחלת האחרונה של דת ודעת גם בספרד, והיהודים אשר שם ג”כ נבערו ונכסלו ומאנשים משכילים נהפכו לילדים אשר אך קרבות יחפצו בכל אשר חוטמו שונה מחוטמם החכמים בעיניהם וכל העולם כקליפת השום נגד פניהם! וכשהראש והלב שכרו לעו ותעו כשכור גם כל אברי הגוף: כשהיהודים עבו את הדעת, נבערו הגויים עוד יותר הרבה ותגדל שנאת הדת ותחלנה רדיפות וגזירות, עד שקמה חברת צלב=התופת (איקוויזיציא), קראו בספר שבט יהודה ותראו מה רבו צרותנו אז. ושורש כל הצרות האלה היתה הקבלה הארמית שנוצרה בידי השבט המכנו למען גרש מישראל את השכל הישר ולהרחיקו מכל מדע והשכלה ולאומיות ולהקטין כל חושיו למלאות נפשו במגורת פראים והערצת בני אדם כאלה' ולהשקיעו במצולות הבלי השוא אשר לא יוכל לצאת ממנה לעולם להגיע לגאולה כ“א להיות עבד נרצע לס”א כל הימים! הוי בני אדם גם בני איש! בשם אלהי ישראל אשביעכם, שבקראכם דברי ולא יישרו בעיניכם, אל תצאו לריב עמדי מהר בכח האגרוף והדבות והרדיפות כדרך השטן, כ“א הלחמו נגדי בכלי זינו של יעקב, זה הוכוח, לכו ונתוכחה יחד בבתי כנסיות ומדרשות – בדבור, ובספרים וגליונים – בכתב. אבל בצדק תתנהגו עמי, תניחוני לבאר טענותי באין מפריע, ואם בדפוס נתוכח, עליכם להדפיס מאמרי כמו שלכם כחיוב הדין להלביש את העני בלבושים כעשיר, כי עני אני מדמי הדפוס. וגם הרבנים מושבעים בשם כל קודש ובחייהם בעוה”ז ולעוה“ב שלא יחטפו תיכף את נשקם האהוב: את האיסור והחרם, האסורים להם גם מחוקי המדינה! ואל יחשבוני כמורה הלכה בפני רבו, וממרה, כי בני סמכא הם, הרבנים, רק בהלכות איסור והיתר, אבל בדבר כזה הנוגע לחקירה ועניני הכלל ומדעים אינם יודעים יותר מכל אדם פשוט ואינם בני סמכא בדבר הזה כלל וכלל, כ”א לדעת הקהל נתן לשפוט בענינים כאלה ונטל עליהם להתוכח עמי בפומבי בפני קהל ועדה פעמים רבות עד שיוברר הדבר והקהל יחוה דעתו. ויצוו נא למשל לעורך החבצלת לפרסם גם מאמריהם גם מאמרי ויופצו בכל העולם וכל קהלות ישראל ידינו דין זה. גם נחוץ לאסוף לירושלים אסיפת רבנים לדון בזה ובכל השאלות החשובות, זה דרך התורה דרך החסד והצדק, הבקורת והתוכחה היו תמיד חפשיות ומחויבות בישראל ולא נבכר עשיר לרש וגדול לקטן, ככתוב: כקטן כגדול תשמעון, כי שומע אל אביונים ה‘, וגם המורים הקדושים כר’ עקיבא ור' מאיר וכל התנאים והאמוראים לא אמרו מעולם דבר מבלי לבארו בכל הטעמים והסברות השכליות שיכלו, ולא אמרו בקול נגיד ומצוה – כמנהג המקובלים והרבנים הגלותנים – לאמור: קבלו דעתנו, כי כן נתגלה לנו מן השמים, כי קדושי עליון אנחנו ואתם זוחלי עפר התעיזו להרהר אחרינו?! ואם בא רועה בקר או הנער משרתו והקשה קושיה להלל ולרשב“י ור' עקיבא ור' מאיר וכו' ענוהו בנחת ושכל טוב ולא נזפו ולא יעטו בו, כאלה השרפים הלוהטים, אשר אם יעיז איש להקשות על שטתם, אז תשובתם היחידה היא: כן אמר הארי הק' וכן כתוב בזהר הק' וכל המפקפק בזה הרי זה כופר בעיקר! לא, כל המבקש לחקור ולדרוש היטב בכל דבר ולא יקבל דבר הנראה לשכלו הישר כמתנגד לתורה ולשכל – זה הוא היהודי המשכיל האמתי, כי התוה”ק מצותנו אלפי פעמים על החקירה והבקורת והתוכחה, וכל העוזב יראת ה' מפני הקדישו אדם ומקבל דבר שהשכל צורח בקול מר כי זה הפוך לתורה ולשכל ובכ“ז הוא מקבלו רק מפני כי כן כתוב באותו הספר או בהאמינו כי כן דבר אותו הארי הקדוש או הדוב הקדוש, – העושה כן הרי זה עובד אלילים גמור! וכל השוכנים צחיחה בתוך הערפל הארמי ואוטמים אזניהם מכל שאלות וקושיות וממאנים לחקור ולשמוע כל סברא וראיה, לא יזכו לגאולה ובכתב הישועה לא יכתבו! והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, נביאי האמת תמיד הוכיחו ונביאי הבעל החניפו, ועד היום נכרים בזה הישרים מהחנפים, הישרים מוכיחים ומיעצים לתקן קלקולים ולמלאות חסרונים ומאימים בצרות אם לא יתקנו והחנפים בדרשותיהם וספריהם מרבים חונף ולחזות שוא וטפל לישראל. ובפרט מרבה הזהר חונף לישראל ואוריתא ומרומם קרן הלעין באוריתא למעלה מהקב”ה, שאותו יציינו כעלוב הנצרך לשלחנם של העוסקים בתורה, שמזה מזונו ומזון המלאכים, היינו מהצירופים והשמות וכו‘. והיהודים הגלותנים נמכרים לו בעד חונפו זה ולכן דבקו בזהר יותר מבכל הספרים כי אין קץ לחנופותיו לישראל ובפרט לאוריתא, עד כי גם אם אדם עובד ע“ז כאחאב וחוטא בא”א וכל העונות החמורות ולעי באוריתא, הכל שרוי לו הכל מחול לו וקדוש קדוש יאמר לו, ובאוריתא שלנו כתוב לא כן, כ“א ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת, היינו כשעובר ביד רמה אפילו על הקטנה שבמצוות, הרי הוא כמומר, א”כ לא מהאוריתא ההיא מדבר הזהר כ"א מתורת הצירופים והשמות בסוף. דברינו אל נכחד האמת, כי אמנם דברים טובים רבים נמצאים בס’ הזהר, והעומד מרובה על הפרץ, אבל הפרץ הוא משנה שברון העושה את כל הספר כצרור נקוב, וכתבשיל שנתערב בו חלב נבלה או דם, ומי יתן ונאספה אסיפת רבנים משכילים והוציאו חוצה לספר את הפרץ, אז ישנה הספר את שמו והפרץ המושמע יקרא בחילוף סדר האותיות בשם זרה ועל שערו לא יבא הפסוק “והמשכילים יזהירו” חלילה, זה יוכל לבא על העומד המתוקן, רק לא בשם רשב“י, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ויסכר פי דוברי שקר, כ”א יוכלו לכתוב בשם “חכמים וחסידים” שונים. ועל הפרץ יעמידו את הכתוב: כי נופת תטופנה שפתי זרה וגו‘. ולהוללים המתהוללים בהלולא דרשב“י יאמרו: אל תהלו, כי מה גברא בגוברין, הלא לא תהלו משום צדקו של רשב”י, כי ר’ עקיבא ועוד גדלו ממנו, ומדוע לא תעשו הלולים על קבריהם? כ“א למען הטביע את האמונה בלבות העם הנבער כאילו רשב”י הוא מחבר הפרץ שהם הצירופים והשמות והלהטים וכל תורת הער“ר, ובעבור הוציאכם לעז מגונה כזה על איש אלה' קדוש והדיחכם את ישראל, ישלם לכם אל נקמות ה' באותה המטבעה, ששלם לירבעם ואחאב וכל כמותם! והמשכילים המנקים את העם מהבלי שוא, ומצרפים ומלבנים ומצדיקים קודש יזהירו כזהר הרקיע לעולם! ואחרי כל החקירות נאמר את הבחינה האחרונה והיא: לערוך את העץ לפי פריו, כמו שאמר אליהו הנביא: האלה‘, אשר יענה באש (ר"ת אמת, שלום) הוא האלה’! ינסו משכילים רבים להתחבר עמי לחברת שוחרי טוב למען שמור תורה וחכמה ולהתאסף בכל שבוע ובקש עצה מה לתקן ולהטיב, ולהקשיב לכל דובר אמת ולהקים תיכף כל עצה טובה, אז יראו כי אלה ילכו מחיל אל חיל בגשמיות וברוחניות ויגיעו אפילו לנבואה ופלאות וחברתם תלך הלך וגדל והתפשטה בכל העולם ותקנה והטיבה את הכל, ובזכות זה גם ה' ירבה שפע הטוב והברכה בעולם עד שבקרוב תקרב ותבא הגאולה השלמה ובא לציון גואל. וחברת הסכלים בעלי הלהטים עוסקים בתעתועיהם זה מאות בשנים ולא הגיעו עי”ז למעלה אחרת כ“א לשגעון וחולי הגוף והרוח וריש ומחסור וכל צרות ולזה יגיעו כל ההולכים בדרך השגעון הזה, ובכל עיר ומדינה שבה עוסקים בתלמוד ומדעים, שם ברכה ואורה וחירות וצדק וכל טוב באחב”י וגם בעם הארץ, ובאותן המקומות שעוסקים שם בקבלה הארמית, שם חושך צלמות ותמלא ארצם עושק וחמס וריש ומחלות ואסונים וכל צרות וצוקות שבעולם!


הוספה: ו)

בכל הדברים שבקדושה, למשל המשכן והמקדש וכליהם אסור להוסיף או לגרוע או לשנות אף כמלא נימא ואסור להשתמש בהם למלאכה, ועאכ“ו שאסור זה בשם הוי' ב”ה ושאר שמות הקדושים ולקרא לה' בשמות זרים הרי זה כע“ז גמורה, ואיך יעלה על דעת איש, כי איש אלה' כרשב”י כתב את השמות והצירופים וכל שאר התעתועים שבשיטת המחבלים?! לעז איום הוציאו על אותו צדיק ולא יאבה ה' לסלוח לכם! כי אם אף בקל שבקלים אמרו חז“ל: המוציא שם רע על חבירו אין לו חלק לעוה”ב, עאכ“ו המוציא שם רע של ע”ז וכשפים ומרד ומעל ובגד בוגדים על גדול גדולי ישראל!!

ויבינו פתיים ערמה, כי צלם אלה' היא נשמת האדם שיסודה הוא הרעיון הבהיר, השכל הישר, שבו מתרשמים רשומים מכל העולם ועי“ז יפעול האדם להפיץ שפע הגבורה הנשפעת ממרום ע”י הנפש האנושית – לכל העולמות וכל קדושת ורישום השמות הק' ג“כ כלולים בהוראתם ורעיונם, והאותיות בלי רעיון אינם מאומה והמעריץ את התמונה והאות במקום הרעיון – הרי זה עובד ע”ז! גם כל הסודות ורמזים נובעים ומסתעפים מהרעיון ולא מצורת וצירופי אותיות. וכי יקשה אדם לאמר: איננו מבינים בסודות הגדולים ההם, נעננו, כי אם היסוד רעוע איך יוכל להשתכלל עליו בנין גדול! לאמר: אם הפשע הוא נגד השכל והתורה, איך יוכלו לצאת מזה סודות ורמזים טובים? הן כל הסודות והרמזים מסתעפים משכל ורעיון הפשט והמעשה שהוא מורה!

האל הגדול הגבור והנורא אשר גאל את ישראל עמו מגלות מצרים ובבל ויון ומדי, הוא יגאלנו במהרה גם מהגלות הארמי המר והנמהר הזה ואז נגאל גם מגלות אדום ועלו לציון מושיעים בב"א!


 

ענות עני

כל אדם פרטי וכללי וכל אשר תרבה הרגשת אנוש, כן ירבה להטות פרטיותו לצד הכלל, עד כי היו אנשים – כנביאים וחז“ל ומתקני עם ועם – שהרגישו את כלליותם יותר הרבה מפרטיותם ולמענה מסרו כל פרטיותם, בעמים נראה אנשים כאלה עוד גם עתה, כי הם עולים המה, מבירא עמיקתא של פראות אבותיהם הקדמונים לאגרא רמא של אזרחיות ומדעים ואנחנו בעוה”ר יורדים אנחנו, מאיגרא רמא של נבואה וגבורה שהיתה לנו לפנים. לבירא עמקתא של חיי הבהמה והחיה וכבגד עדים כל צדקותינו ג“כ כחיה ולא כאדם, כיום הזה! ובחסד הקב”ה בעבור זכיות אבותי הק‘, עוד נשאר רוחי האנושי, השואף לחיי הכלל, צף על פני ים המצוקות התכופות, שבהן הרוח הזמני המציק מתאמץ בכל יכלתו ונכליו להשקיעני ולהטביעני ר“ל! ופרטיותי מובלעה בכלליותי, ולבי הרת כל מכאובי ואנחות כל העשוקים ורצוצים שבעולם ובפרט של העם העשוק ורצוץ כל היום! העונות בוראים משחיתים רוחניים וגופניים מכל המינים והם שואפים ופוערים וכוספים ומכוננים אך לטרוף ולעשוק תמיד ופרטיותם טורפת את הכלל, ומזה כל דמעות העשוקים, שכלן נוזלות מתוך לבי האנוש! הה, צר לי עליכם, אחי הדלים, הפועלים ועמלים שבכל גוי ועם, הבונים את העולם בזיעתם ודמם וכל יגיעם וכחותיהם נבלעים בלוע התקיפים החומסים! הוי, מי יתן והייתם עמי לאגדה אחת להתקומם לכל שקר ועושק ולהקים כל מזמה טובה, כי אז נושענו והצלנו את העולם השמם! אבל הה, הם מביטים על אנוש כערכי כעל טפש ובער, ואין איש מהם מאמין, כי בי, הדל מסכן, צפן אדון העולם את סוד ישועת כל הנאנחים ונאנקים! גם צר לי עליכם, אחי הדלים שבכל ארץ ומדינה, שעונות הכלל יצרו מושל משחית וכל גדודיו הרוכבים אלופים לראשיכם ועושקים אונכם והונכם וכל כחותיכם ובניכם ובנותיכם, וכבר כשל כח סבלכם פעמים רבות, ואנשי לבב קפצו על המכונה האדירה, על החיה הרעה בעלת אלפי ראשים, הטורפת ורומסת ומדיקה ורופסת על כל סביבותיה, ואמרו לכרות ראשי החיה הרעה, אבל ככרתם ראש אחד, צמחו ועלו עשרה חדשם תחתיו, והלוחמים הדלים נפלו חלל לרגלי הטורפת, כי לא כוננו חציהם לנקודה התיכונה. הה, מי יתן ושמעתם לעצת דל מסכן כמוני, אז הראיתי לכם, איך תעשו חיל גם תוכלו להפוך את החיה האדירה הטורפת לבהמה כשרה טובה מועילה וגם לאיש טוב – לא במלחמה ולא בחמס כ”א ברוח הצדק והאחדות! אבל מי ישעה לענות עני ונבזה כמוני! ומה צר לי ומר לי עליכם אחי היהודים האמללים העשוקים ורצוצים כל היום מבית ומחוץ, מהערב רב בביתכם ומעמלק וכל רשעי הגויים – מחוץ, גם כל סגולותיכם נתונות למרמס תחת רגלי החנפים המשחיתים: את תורתכם החיה ומאירה הם מחשיכים ומהפכים לגל עצמות יבשות ואותיות פורחות באויר הדמיון, את שפת קדשכם יזניחו, ומהצד השני יבאו הבנים הסוררים ובוללים כל זרות ושקוצי הגויים בשפת הק’ עד שכבר שחר משחור תארה ולא נכרה בחוצות! וארץ הקודש מלאה חמס מהעריצים המכים באגרוף רשע ופוצעים ומוחצים ואין מציל! ועוד יותר מעושקינו פנימה: הספוג נעשה לכלי מים וקפץ בראש כל הצמחים להיות שר משקם, וימץ הספוג מים רבים אל תוכו וירדן הגיח אל פיו וכל הנוזלים נשארו בקרבו והצמחים הדלים יבשים חרבים: העניים והאביונים מבקשים לחם ואין, כי הממונים מאספים ממון על שם העניים וכל נחלי הכספים ההולכים להחלק לעניים ולדברי צדקה, נבלעים בכרסי הממונים ולא נודע כי באו אל קרבם! והכהן הגדול מופיע בהמלצתו והסכמתו על עצת הממונים ובזה מחזק ידיהם! ושם “שופטי צדק” כופים את העני, שהשכנים הרעים השדיכו לו איילונית מפורסמת, – לתת לה מאתים פ’רנקים ולאותם הגנבים שברצון עצמם נעשו לגבאי הכולל, נותנים כתב הרשאה לגבות כחפצם עוד שנתים ככה יעשו כל הימים… ואותם שני הרשעים קפצו בראש הישיבה הגדולה שבלחם שערים ויקבלו ויקבצנו על שמה אלפים ורבבות מכל עיר וכפר ובזה קנו להם בתים וחצרים וכרמים ובירות ועתה גרשו מהישיבה את כל הבחורים העניים! גם קדש וקדשות לא יחסרו בתל תלפיות והמצר נעשה ראש. הנה מקור כל הצרות, כי אילו נתקנה תל תלפיות והיתה לעיר הצדק, כי אז ממנה נפצה הישועה בכל העולם! ואני העני האמלל, אוי לי, הנה לשלום – מר לי מר! עשרות דורות ואלפי שנים עברו והאמת השלמה היתה נעדרת מידיעת כל איש, עד כי בא לעולם אותו הרוח אשר לו הודע כל האמת והישועה וילט פניו ויתגלם, והמצוקה המשמימה פררתהו ורמסתהו ותעשהו לעני וכואב נבזה וחדל אישים, כמוני היום, ורצון המרום וקדוש הודפני לבשר ולבאר ולהוכיח, והזדים מחוץ והיצה“ר מבפנים, מעיקים לי מכל צד וסוגרים כל דרכי! הוי בוגדים! הלא ערוך מאתמול תפתה איום לכם, ואם תבלעוני תחונקו בעצם יבש כמוני. ואתם הגלותנים, אם תעזבוני תעזבו לעיט הרים ואם תצילוני תושעו לעד! באו אלי כל ענוי ארץ ונתאחדה ונטיבה וקרבה תשועת עולמים! אלפי מוסדי צדקה יש באה”ק ובפרט בירושלם תו“ב אבל כמה תמצאו ביניהם המתנהגים ביושר? מכל הישיבות אולי רק של הר”ר יצחק ווינוגרד ויש אומרים גם ישיבת עץ חיים היא טובה המתנהגת ביושר, ושאר הישיבות – שרא לי מרא! – הצאן ירעו את הרועים! והחמס היותר מאוים נעשה בישיבת הרב מדובראוונא באשמת ז' וס' בתי חולים רבים יש בירושלם ומאספים תמיכה מכל העולם ובכ“ז מחזיקיהם תובעים שכר מהחולה או מכוללו והכולל מנכה זאת אח”כ מהחלוקה הדלה ורזה של החולה או משפחתו, ועד שיזכה חולה עני להתקבל לביה“ח תוכל נשמתו לצאת שבע פעמים! ומה תעשה למשל אלמנה וגרושה וענוגה – הרבות כ”כ פה – המטופלת בנקיון שנים וחוסר לחם ועוללים אחדים, שלא תוכל לעזבם ולהכנס לביה“ח ומוכרחה בחליה העצום לזחל כמעט על ארבע ולהלוך בבקר ובערב לרופא בביה”ח ולבלות שם חצי יום ולפעמים גם עד חצות לילה (דברים כפשוטם) עד שתזכה לראות פני הרופא. (כי גם הוא מבכר את העשירים על העניים) ולקבל מידו מעט מי רחצה – כי הלא את הסמים הטובים לא יתנו לעניים המרודים – מוטב להם לחלקם חנם לתקיפי ע“ה כשוחד! – ובשועותיהם ששולחים לעולם כתוב שאף לבית כל חולה יבא רופא ויתנו סמי רפאות ומזון ועל טוב! ובמושבי הזקנים מקבלים רק את הנותן כחמישים נפוליון,ובבתי היתומים ג”כ רבים צועקים ואינם מתקבלים, עכ“פ הבתים האלה מהיותר ישרים. ובבית התבשיל הכללי מאספים ממון מכל העולם ומקבלים שכר התבשילים כדי שוים, ועני ורעב לא ישיג שם סעודת ש”ק – מכש“כ בחול – כי אם רק בבית התבשיל הדלול וחרב שעל החורבה! והכוללים אוגרים ואוספים מכל קצוי ארץ ואיים רחוקים גם יש להם המון עזבונות ונחלאות, ומצב העניים רע ומר באין לשער ולתאר! ועיוות הדין ומקח שוחד בכל אשר תעיפו עיניכם והרוכבים ומנהיגים עושים בכל יכולת נכליהם ובפרט במתג החלוקה, לסתום כל החלונות והחרכים לבלי יפרוץ חלילה קו אור הדעת לבני ציון היקרים, הם מבארים זה בחששם מינות, אבל שקר הדבר! רק מי שלמד גם מדעים יוכל להיות שומר אמונים בשלימות וטהרת דת הק‘, אבל הנבערים מדעת מאמינים בכל הבלי שוא ושמות וצרופים יותר מבתורת משה, וכל יראתם רק במילי דשמיא, אבל כל עושק ותרמית לא יחשב כעון בעיניהם ורק בין בעלי דת ודעת תמצאו יראי אלה’ ואוהבי אדם אמתים! אבל הס”א יראה מאד להניח לשומרי הדת ללמוד גם מדעים פן תפקחנה עיניהם והכירו כל זיופיה ויתקנו הכל והשמו טירתה והציבו גבול לאלמנה זו בת ציון השוממה! אחב“י, בנו ירושלים בצדק אז תבנה ותכונן ישועת כל ישראל! בב”א!

כל נבון יבין כי לא להנאת עצמי חברתי את הספר מעט הכמות ורב האיכות הזה כי אם למען הודיע לאחי ובני עמי את כל דרכי האמת והישועה כאשר חנני אל חונן לדעת, על כן לא נסוגותי אחור מפני החנפים, אשר דברי הספר יעירו כל חמתם, גם לבי יחיל בקרבי ואימות מות נופלות עלי בשוותי לפני את אף וחמת החנפים על כל השוחר טובת הכלל ומגלה קלונם ומודיע לישראל את כל זיופיהם ואת התורה החדשה המלאכותית שהרכיבו על גבי תורתנו הק' העתיקה הנצחית ובעצמת כשפיהם ונכליהם הגדילו ערך קבלתם החדשה בעיני היהודים יותר מהקבלה הישנה האמתית זה התנ“ך והתלמוד, גם בספרי הדרוש שחוברו עוד בימי הבינים ואח”כ והמתחברים עתה נמצאים דברים רעים רבים – מקצתם שיצאו מתחת ידי המחברים בעצמם, אפילו אם היו גאונים – כבודם במקומו מונח ויקוב הדין את ההר ואין משא פנים באמת, דברי הקטן ודברי הגדול – הכל יעבור תחת שבט הבקורת האמתית! למשל בס' יערות דבש הוא מקשה, מדוע הרבה מרע“ה כ”כ תחנונים להכנס לא“י, ומסביר שהלא מחשבה טובה מצטרפת א”כ יכל לצאת במחשבה כאלו קיים מצוותיה, וזה מופרך מעיקרו, כי הלא מחשבה טובה מצטרפת רק באונס גמור, ועליו היה נטל להתחנן ולהשתדל בכל יכלתו, וזה מקיל בדעת הקורא להתרשל במצוות ולסמוך על מחשבתו הטובה!.. ויותר מזה מה שהחנפים הכניסו בספרי הקדמונים וחברו בשמם למשל: הס' ספרא דצניעותא ופירוש על הזהר מהגאון ר“א מווילנא מחוברים בידי החנפים והגאון זצ”ל לא חשב מעולם לחבר כזאת! והזדים הולכים ומזייפים משנה לשנה וצובעים את הכל בצבע הצרופים והחנופה! ואינם מניחים לאיש לשאול ולהקשות מאומה על הקבלה החדשה וזה המעיד כי רוח קנאתם זאת לא ממרומי הקדושה מוצאה כ“א מהס”א, כי דרך הקודש כלו רצוף אהבה וצדק ותלמידי חכמים יתוכחו עם כל שואל וישיבו בשלום ומישור לכל מקשה והס“א לא תדע לבאר בשכל טוב כ”א רק באגרוף רשע! ומי שהציל את עבדיו מחיות רעות ומכל צרה, הוא ישלח מלאכו ויסגור פום ארותא די לא יחבלוני ויתן כל הצלה ופדות וכל ברכה וישועה לכל לוקחי דברי ולכל תומכי ומגיני ויזכו כלם לראות במהרה את ירושלים הבזויה ושוממה עתה ושנתקימו בה כעת דברי הנביא: “ושמתי את ירושלים למעון תנים” (כי הלא העניים העשוקים אינם בעלי המעון, כי כמתים נחשבו) – כעיר מכלל יופי שחוברו בה כל המעלות טובות ולבב עם סגולה גאולי ה' מלאי תורה וחכמה וצדק ומשפט ומישרים הזורחים כשמש צדקה ומרפא לכל העולם, שבעי רצון ומלאי ברכת ה' בב"א!


!Hochgeehrteste Glaubengenossen

In diesem Werke hat mir Gott geholfen kurz, alle Wahrheit und Heil zu erklären. Lesen Sie es – selbst oder durch einem Ubersetzer! Wird Sie Gott ewig segnen, Amen!


!Very respected coreligionnairs

In this composition God helped me, to expound all truth and true sakvation, pray, do read it, whether Your selves or by means of a translater, and God will eternaly bless you, Amen!


Trés venerable coreligionnairs

Dans cette ouvrage le bon Dieu m’a accorde, d’expliqeur brévement la compléte verité et tout salut. Veillez la lire, soit il seul, ou par un tradsueur, Et Dieu Vous benira eternellement, Amen!


Многоуважаемый единовѣрецъ!

Въ семъ сочиненiи Всевышнiй мнѣ помогъ, объяснить, вкратцѣ, всю правду и все спасенiе. Читайте это, сами ли или съ помощью переводчика. И Всевышнiй Вас благословитъ на вѣки, Аминъ.



  1. “לקקלול”, במקור המודפס, צ"ל: לקלקול – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  2. “ולדכ או” במקור המודפס, צ"ל: ולדכאו – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  3. “בעורכינו” במקור המודפס צ"ל: בעוכרינו – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות