מארעות ירושלים ת“ו ותימן (צנעא) בשנת תרע”ד

תשובת הרב המפורסם לכל ערי התימן (צנעא) וכל אגפיה הישיש

יחיא בן שלמה קאפח הי"ו

משנת תרע"ד ליצירה ברכה לשטרי יום ד' ח' אלול.

 

קול קורא מהיכל ה'.    🔗

אנחנו החתומים מטה חכמי ורבני עיה“ק ירושלים ת”ו בשומענו את השערוריה אשר נעשתה בארץ תימן כי יצאו אנשים בני בליעל לחפור בורות נשברים ועזבו מקור מים חיים וידיחו בני עירם ויכו בלב התמימים הנאמנים לד' ולתורתו הקדושה ויפערו פיהם לדבר סרה על ספר הזוהר הקדוש להתנא האלקי' הקדוש רשב“י זיע”א ועל ספרי המקובלים זיע“א שנתפרסמו ונתקבלו בכל תפוצות ישראל ועל ספרי השלחן ערוך הקדושים אוי להם מעלבונה של תורה, הסירו המצנפת והרימו העטרה, עפרא לפומייהו. שמענו ותרגז בטננו נפלו פנינו וכשלו ברכינו נשכבה בכשתינו ותכסינו כלימתינו כי המכשלה והפרצה הזאת עלתה בימינו ועמדנו מרעידים בלב בהול ונכנע מפחד ד' ומהדר גאונו לקנאת קנאת כבוד ס' הזוה”ק וכבוד מחברו הרשב“י זיע”א עמדנו על רגלינו בלב אחד בהקהל ובקיבוץ הרבנים העליון ישמור אותם עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים של מטה כנגד ירושלים של מעלה ופתחנו ארון הקודש והחרמנו האנשים החטאים בנפשותם המדברים סרה על הזוהר הקדוש וכיוצא בזה וכן חובה על כל ישראל בהגיע מכתב זה לארצותם למקומותם יעמדו כולם לפני ארון ה' להחרים החטאים האלה! וזהו נוסח החרם!

בגזירת עירין ובמימד קדישין אנו מחרימין ומנדין ומשמתין ומקללין ומאררין על דעת המקום ועל דעת הקהל הקדוש בספר התורה הזה בשש מאות ושלש עשרה מצות הכתובוֹת בו בחרם שהחרים יהושע את יריחו ובקללה שקלל אלישע את הנערים ואת גיחזי נערו ובשמתא דאנשי כנסת הגדולה ובשמתא דשמתיה ברק למירוז ובשמתא דשמתיה רב יהודה לההוא עבדא ובכל האלות והקללות והחרמות והנדוין והשמחות שנעשו מימות משה רבינו ע“ה ועד עכשיו בשם אכתריאל י"ה ה' צבאות בשם מיכאל השר הגדול בשם מטטרון ששמו כשם רבו בשם סנדלפון הקושר קשרים לרבו בשם בן ארבעים ושתים אותיות בשם שבקע משה את הים אהיה אשר אהיה בסוד שם המפורש בשם ד' אלקי ישראל יושב הכרובים בשם הגלגלים והאופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת לכל איש, או כנסיה וחבורת רשעים אשר ידברו סרה ויטילו פגם בקדושת ס' הזוהר הקדוש ומחברו הרשב”י זיע“א ובכל ס' המקובלים זיע”א ועל ס' השולחן ערוךְ ארורים הם מפי השם הנכבד והנורא היוצא מפי כהן גדול ביום הכפורים ארורים הם בשמים, ובארץ, ארורים הם מפי הגבורה, ארורים הם מפי אכתריאל י“ה ה' צבאות ארורים הם מפי שר התורה, ארורים מפי האל הגדול הגבור והנורא, בעגלא תהא מפלתייהו, אל אלקי הרוחות השמידם והאבידם והכניעם והשחיתם והכריתם, מלאכי חבלה יפגעו בהם ארורים הם בכל אשר יפנו באסכרה תהיה מיתתם יכם ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפום עד אבדם ילבשו קללה כמדם. לא יאבה ה' סלוח להם ורבצה בם כל האלות והכתובות בספר התורה הזה ומחה ד' את שמם מתחת השמים והבדילם ה' לרעה מכל שבטי ישראל הם וכל הנלוים אליהם בכל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה אמן כן יהי רצון וגם נודיע כי הם כעכו”ם לכל דבריהם שחיטתם נבילה יינם יין נסך גיטם אינו גט וכו' וכו‘. עד אשר ישובו מדרכם הרעה ויאמינו בכל חלקי התורה הנגלה, והנסתר יחדו יהיו תמים ושלי“ב ושמ”ר ואתם הדבקים בה’ אלקיכם חיים כולכם היום!

כ“ד החותמים בשעריך ירושלים בש”א לח' שבט שנת תרע“ד לפ”ק.

 

הסכמת הרבנים הגדולים ב“ד הצדק דק”ק ספרדים אשכנזים פרושים חסידים ומערבים הי"ו    🔗

היות שראינו מכתבים שבאו מערי תימן על השערוריה שעושים על ספרי הזהר הקדוש וספרי הקבלה לדבר סרה עליהם ועל מחברם וגם על ס' השו“ע פלצות אחזתנו, ורעד לבנו ונקרע לקרעים, משמוע דברים כאלה מאנשים אשר בשם ישראל מכנים עצמם, כי כן ככה תוה”ק שתתעלה הננו מחרימים ומשמתים אותם, ומפרישים אותם ומבדילים אותם מעדת ישראל ורבצה בהם כל אלות התורה, ולא יאבה ה' סלוח להם, עד אשר יחזרו בהם וישובו אל ה' ויאמינו בתורה בכל חלקיה בנגלה ובנסתר, ושומע לנו ישכון בטח, ושאנן מפחד רעה היום י“ט שבט התרע”ט כ“ד בית דין רבא דעדת הספרדים פה עיר הקדש ירושלם ת”ו.

חיים דוד סורנאגה ס"ט

נחמן ב“ר וידאל אנגיל ס”ט

שמעון אשריקי ס"ט

מקום חותם בד“צ דק”ק ספרדים הי“ו יכב”ץ בעיה“ק ירושלם תובב”א.

גם הבית דין צדק דפה קרתא קדישא ירושלם תבנה ותכונן החתומים מטה, מאשרים בזה דברי הרבנים הי“ו החתומים לעיל, ולמפורסמות אין צריךְ ראי' שכל ספרי המקובלים המפורסמים בכל תפוצות ישראל, ומכשׁ”כ ספר הזוהר המקובל להתנא הקדוש הר' שמעון בן יוחאי זכותו יגן עלינו אמן הוא מחלקי תורתנו הקדושה וכל המסתפק ואינו מודה בהם ח“ו, אין לו חלק בתוה”ק, והוא מופרש ומובדל מעדת ישראל, וכל המאמין בהם יזכה לחיי עולם, לרב הצפון כעתידת הבד“ד הבע”ח למען כבוד תורתנו הקדושה.

היום יום ה' ט' שבט תרע“ד פעה”ק ירושלם תוב"א.

נאם משה נחום וואללענשטיין

נאם ארי' ליב בּהרא"ד

ונאם צבי פסח פראנק

מקום חותם ב“ד צדק דקהל אשכנזים הי”ו בעיה“ק ירושלם ת”ו

שמוע שמענו ותרגז בטנינו, רעדה ופלצות אחזתנו על השמועות הרעות אשר כל השומע יוריד כנחל דמעות, איך באו פריצים לחלל את מקדש ה' ובמדינת תימן שמה נהייתה הרעה כי יצאו אנשים בני בליעל רעים וחטאים אשר זדון לבם השיאם להרים יד בקדושת תורתנו לדבר סרה על ספר הזוהר הקדוש מאור עינינו המקובל להתנא האלקי הקדוש רבי שמעון בן יוחאי זכותו יגן עלינו ושאר ספרי קבלה הקדושים שנתקבלו ונתפרסמו בכל תפוצות ישראל אשר כל דבריהם דברי אלקים חיים המה, אחד מחלקי התורה שמסיני נמסרות, וקדושים ככל כתבי הקדש אמרות ה' אמרות טהורות וכל המפקפק בהם הוציא את עצמו מכלל ישראל, ואין לו חלק בתורתינו, אוי לדור שכךְ עלתה בימיו, חוב קדוש מוטל על כל גדולי הדור, ואחריהם ינהרו כל בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם לעטות כמעיל קנאה, קנאת ה' צבאות תעשה זאת לתבוע עלבון תורתינו, לגדע קרני רשעים שחללוה, ולגלות קלונם ברבים כי המה מוחרמים מנודים מופרשים ומובדלים מעדת ישראל, יען כי דבר ה' ביזו, ואת תורתו מאסו, ארורים הם וארורים יהיו, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד בשם ה' נגילה ונשמחה בו ובתורתו הקדושה והטהורה שבכתב ושבע“פ הנגלה והנסתר יחדיו יהיו תמים לנו ולזרעינו וזרע זרעינו עד עולם בקשר אמיץ ויהורא שליט כן יהי רצון ויהי נועם ה' עלינו ויזכינו בכלל ישראל לראות בישועתו אשר יעשה עמנו, עת רוח הטומאה יעביר מן הארץ, ומלאה הארץ דיעה את ה' בכ”א.

כ“ד הבית גין צדק דפה עיר הקדש ירושלם תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן הכו”ח לכבוד ה' ולתורתו הקדושה.

נאם ליפמאן דוד במהר“י ז”ל

נאם מאיר איזראעל ד“צ פה עיה”ק

נאם בצלאל ישעי' בערינשטיין

מקום חותם בית דין צדק דקהל אשכנזים חסידים בעיה“ק ירושלם ת”ו.

תמהנו מראות המכתבים שבאו מערי תימן איךְ יצאו כת פריצים פוקרים המטילים פגם בקודשי שמים הוא ספר הזוהר הקדוש להתנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי זכותו יגן עלינו אמן ושאר ספרים המקובלים זכותם יגנו עלינו אמן וכו' עפרא לפומייהו תסמר שערת בשרינו משמוע דברים כאלה כי כן אנחנו מחרימים ומשמתים אותם ומפרישים אותם מעדת ישראל הם וכל הנלוים אליהם ארורים הם וארורים יהיו חטאם ישאו ערירים ימותו לא יאבה ה' סלוח להם עד אשר ישובו אל ד' להאמין בכל חלקי התורה הנסתרות והנגלות ככל ישראל הקדושים ושלי“ב ושמ”ר כה דברי בית דין הצדק דק“ק המערבים בירושלם ת”ו בש“א שבט תרע”ד לפ"ק

הצעיר נחמן בטיטו ס“ט רב לעדת המערבים יצ”ו

הצב“י אליהו י' לעג’ימי ס”ט

הצעיר אברהם מרסייאנו ס"ט

מקום חותם בית דין צדק דקהל המערבים בעיה“ק ירושלם ת”ו

ספדי תורה והלילי שאי על שפיים קינה, הורידי כנחל דמעה, על הפרץ הגדול כי קמו פריצים מבני עמנו במדינות תימן אשר פרקו עול שמים ועול תורה, השליכו שקוצים ויחללו שמך וידברו סרה כפרה סוררה על חלק גדול וקדוש מתורה הקדושה, על ספר הזוהר הקדוש המקובל אצל כל ישראל להתנא רבי שמעון בן יוחאי זכותו יגן עלינו אמן וגם על יתר ספרי הקבלה הקדושים ורבנו האר“י זצוק”ל וחבריו ויחפאו עליהם דברים אשר כל שמעם תצלנה שתי אזניו והפכו דבר אלהים חיים למינות ואפיקורסות, אוי להם על שברם, נוח להם שנהפכה שליתם על פניהם, והאנשים החטאים האלה עודם במרדם ובמעלם וע“כ החובה מוטלת על כל איש מישראל אשר יראת ה' נגע בלבו להבדילם מקהל הגולה, כי האנשים האלה יצאו מכלל ישראל ואין להם חלק ונחלה באלקי ישראל יאכלו ברי עורם ושמם יהיה לאלה ולקללה בקרב הארץ, וכבר כל רבני עיה”ק ירושלם, ובראשם מע“כ הרה”ן בדה“צ ספרדים ואשכנזים לבשו קנאת ד' צבאות ותוה”ק והחרימו ונדו, והפרישו, והבדילו את הרשעים הללו מכלל עדת ישראל.

וגם ידי תכון עם כל הרבנים הי“ו ובכן בשם ה‘. ובשם תורתנו הקדושה, הנני מבטא בפירוש כי בני בליעל אלה אשר עשו המזימתה. הרי הם מוחרמים ומנודים ומופרשים מקהל עדת ה’, ארורים המה, וארורים יהיו כל ימיהם, מרעה אל רעה יצאו, המק בשרם, ועיניהם תמקנה בחוריהן המה יכרעו ויפולו, עד אשר ישובו אל ה' ויאמינו בתורה בכל חלקיה ויתקנו מה שקלקלו, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב את לשונו, ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ ומלאה הארץ דעת את ה‘, ואנחנו בשם ה’ נעשה ונצליח, נגילה ונשמחה בו ובתורתו הקדושה תורה שבכתב ותורה שבעל פה, הנגלה והנסתר לנו ולזרעינו וזרע זרעינו עד עולם, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וגומר ויחד כולנו נזכה לאור באור ה' בבנין ציון ונוהּ אפריון כעתירת החותם ברתת וזיע לכבוד ה' ותוֹרתו הקדושה פה עיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן בש”א לח' שבט התרע“ד ליצירה בא ס”ט פתחתי שקי ותאזרני שמחה לפ"ק.

ע"ח משה פרנקו חכם באשי בירושלים ואגפיה.

מקום החותם

––––––––––

 

תשובת דייני דחצצתא ירושלים ת"ו הרשומים למעלה    🔗

איכה היתה לזונה. ירושלים קריה נאמנה. צדק ילין בה ועתה מרצחים. בחרמות ונידויים שלא כרצונו וכרצון יראיו. לא ידעו במה יכשילו. כי יכו נדיבים על יושר. ועל פי מלשינות שקר יחרימו. משימי לילות כימים. על התורה ועל העבודה. משנה ותלמוד ורמב"ם ושלחן ערוך ושאר פוסקים.

ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ועבדי לתורה שלא תשתכח מישראל. כמפורסם להודיע את חוקי האלד’ים ואת תורותיו. על פי התלמוד והפוסקים אשר המה לנו לעינים. טוביה לא חטא ועל פום זיגוד שקרא מינגד! אי לךְ ירושלים עיר הקדש אשר שריך סוררים וחברי מכתבי עמל ופלסתר על השוקדים בחצרות בית ה' בית מקדש מעט ימים ולילות מתוךְ דוחק ועוני ויוקר שערים! ויפת בסתר לב חכמי ורבני עיר הקדש ירושלים ת"ו לשמוע לקול עלה נדף מוציא דבה הוא כסיל. להריק חרב וחנית ולדון דיני נפשות בלי עדים והתראה ובלי חקירה ודרישה לרדוף את רודפי צדק מבקשי ה' על פי קבלת רבותינו זכרונם לברכה בעלי המשנה והתלמוד והפוסקים אשר המה לנו בגלות במקום סנהדרי גדולה שעליהם צותה התורה לאמר על פי התורה אשר יורוך וכוליה לא תסיר מן הדבר וכוליה (הרמב"ם בהקדמת היד החזקה) עליכם אמר נעים זמירות ישראל עד מתי תשפטו עול וכוליה שפטו דל ויתום וכוליה פלטו דל ואביון וכוליה על ידי מה!

אמר התנא האלהי הוו מתונים בדין והוי מרבה לחקור את העדים ואל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו. ואתם לא כן עשיתם ופיכם וקולמוסכם שלחתם ברעה. ולשונכם תצמיד מרמה. לקיים מה שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלד’ים. ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו כלומר בוזים מלמדי דבריו. וכן זה שאמרה התורה ואם בחוקותי תמאסו במלמדי חוקותי תמאסו. והרי אתם בכלל כי דבר ה' בזה הרמב“ם פ”ו מהלכות תלמוד תורה. וקיימתם בעצמכם לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו! ולמעניתכם הארכתם בדברים הידועים ופשוטים לכל יודעי ספר.

להבהיל את ההמון ולבזות את חכמינו בעלי שני התלמודים והמדרשים האמתיים וכתות הפוסקים הראשונים אשר לא ראו את הזהר תורה שבעל פה חדשה ואלהים חדשים. מידי מלך גוי ולא בנו פסקי הלכותיהם על פיו. ועד אחרון מרן ז“ל המאיר עיני גולה בחבורו הגדול בית יוסף ובשלחן ערוך. לא בנה את פסקיו על פי הזהר. רק בשנים ושלשה מקומות בלשון נהגו. ולא בלשון איסור! ואף שבאמת אין למדין הלכה מן הזהר ולא קימא לן כוותיה בין להקל בין להחמיר כמו שכתב הרדב”ז בתשובותיו חלק ד' סימן ל“ו וסימן שמונים ורבינו תם בן יחיא הובאו דבריו בספר רביד הזהב הלכות פסח עם דברי הרב הגאון רש”ל בתשובותיו ובחבורו ים של שלמה ועם דברי הרא“ס יעויין שם! והרא”ש בחולין פ' השוחט כתב זה לשונו ומסתברא שכל תוספתא שלא נתפשטה רק אחר סידור הגמרא לאו דסמכא היא דמסתמא כיון שרצו חכמי ישראל לעשות חיבור קיימא אמת. חקרו וחיזרו לידע הספרים שנכתבו על דברי החכמים וביררו אותם שהם בר סמכא ועל ידו חיברו הש“ס. הלכךְ אין לסמוך על אותה תוספתא כיון שבעל התלמוד אינו מסכים עליה עד כאן לשונו! והוא כמו שכתוב בירושלמי פ”ק דעירובין כל משנה שלא נכנסה לחבירה אינה משנה ובבבלי כל מתניא דלא מיתניא כי ר“ח ור”א לא מתניתא היא וכו' ומה שכתב המגיה במבוא התלמוד לעיין בהראש דהרמב"ם לא סבירא ליה

???¹ ואלו עיין בבית יוסף וה“מ ונוסחאות האמתיות בדברי הרמב”ם לא כתב כן! ומכל זה תדון קל וחומר לחבורי הזהר והתיקונים שלא יצאו ונתפשטו רק אחר כמה מאות שנים ומיד מלך ממלכי עכו“ם יצא שאין לסמוך עליו בשום ענין היפך התלמוד בבלי וירושלמי ומדרשי רבותינו ז”ל וכל שכן וקל וחומר מענין האלהות? איך נחליף ונמיר את אלהינו אשר הודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו כי הוא רחום וחנון ארך אפים ונלך ונעבוד האליל קצר אפים (זעיר אנפין) ונירא מזוגתו שריבה אותה הכתוב לפי דבריו באת ה' אלהיך תירא, את לרבות זוגתו (זהר בראשית דף קי"ב) בעבור שאביו ואמו עיטרוהו בתרין עטרין והמליכוהו וצוו את כל באי עולם לעבדו (זוהר פרשת בלק דף קצ"א) וכן כתב ספר הברית וכסא אליהו ויושר לבב ומצרף האמונה והרש"ב ושאר ההולכים בשיטת הזהר לתומם בחשבם שהוא לרבי שמעון בן יוחאי התנא עליו השלום, ובספר עוז לאלהים הביא משל על זה וזה לשונו והוא מלכנו ואנחנו עבדיו ואליו תפילותינו וכוונותינו ואפילו אבא ואמא מוזהרים לכבד את הבן הקדוש הזה ולירא ממנו לפי שהוא המלך השליט ואפילו שיצא הבן הקדוש הזה מאבא ואמא יתברר לקמן שהוא העיקר והנה אמשול לך משל אם ימלוך אחד ויהיה לו אב ואם למי צריכים העם לעבוד?

בוודאי למלך ואפילו אביו ואמו צריכים לו לפי שהוא מלך על זה אמר בזוהר נשקו ידין להאי ברא קדישא וכו' עד כאן לשונו, ודבריהם אלו מתאימים מאד לאמונת אומות העולם עובדי אלילים שהזכירו רבותינו ז“ל במסכתא מנחות דף ק”י אמר רבי יהודה אמר רב מצור ועד קרתגני מכירים את ישראל ואת אביהם שבשמים אתיביה רב שימי בר חייא לרב כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים? אמר ליה שימי את! דקרו ליה אלהא דאלהיא. ופירש הרב מהרש“א ז”ל שלאותן האלוהות שתחתיו נתן כוח וממשלה למטה ואינו משגיח בעולם התחתון כדמסיק דקרו ליה אלהא דאלהייא עד כאן, וגם מְאַמִית אמונתו זאת למעשה דורו של אנוש שאמרו רז“ל שקראו לעצבים בשם ה' הובא בילקוט פרשה יתרו סימן רפ”ו ובבראשית סימן ל“ט והביאו רש”י בפסוק אז הוחל וכן עשה מחבר הזהר לקרוא לפרצופים וצורות נבראים בשם ה' ולעבדם כמו שכתב הרב יושר ליבב בתחלת ספרו הנזכר על פי חלום צודק לפי דעתו שאמר שם על פסוק דע את אלהי אביך וכו' ועבדהו לזה (זעיר אנפין) אף כי נברא הוא כי לנשמתו אתה עובד וכו' עין שם בטרפש הלב ודבריו אלה שקצר אפים (ז"א) נברא מבוארים באידרא רבא דף קל"ח על פסוק ה' פעלך בקרב שנים חייהו וכו' וטענת כי לנשמתו אתה עובד אינהּ טענה לפי שהוא סותר את דבריו שכתב במשנת חסידים סוף פרק שלישי ממסכת העשייה שהאצילות כולו בין בבחינת אורות בין בבחינת כלים ואפילו לבושו כולם אלהות גמור!

וכן כתב בספר עוז לאלהים פרק י“ח דף נ”ו. וזה לשונוֹ ואם תאמר שאהיה עובד לנשמה בלא גופא חס ושלום? חלילה! אלא כבר אמרנו שזה הפירצוף דמלכא קדישא ושכינתיה הוא אדוק בנשמה והוא ונשמתא חד אינון כמו שכתבתי לעיל וכו‘, ואם יעבוד לנשמה יהיה פירוד בין נשמה לגופא עיין שם ונמצא לפי זה מהם עובדים לשניהם הגוף והנשמה ונמצא משתף שם שמים ודבר אחר שאמר רבי שמעון בן יוחאי בסנהדרין פרק ד’ מיתות ופרק לולב וערבה כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם. וגליונות המודפסים ששלחתם סללו דרך לתת מכשול לפני העברים העורים הם התלמידים הקטנים הקופצים בראש להתגדל בפני ההמון ולדרוש בנסתרות בפומבי לעבוד את הצורות והפרצופים הנבראים וביחוד להאליל קצר אפים (זעיר אנפין) על פי הפילוסוף מחבר הזהר המבזה את המשנה והתלמוד שקיבל משה מסיני, וקרא לתורתו החדשה בשמות נעלים, עץ חיים, ואבנא די מחה לצלמא. ואת המשנה והתלמוד כינה בשמות פחותים ומזולזלים עץ הדעת טוב ורע, אבן משכית, שפחה, צלמא, קליפא, לית בה נביעו דחכמתא (זהר בראשית דף כ“ו וכ”ז וזהר תצא דף רע“ט ורע”ה) וקרא עליה תחת שלש רגזה ארץ ושפחה כי תירש גברתה דא משנה ואמר שמשה נענש להקבר בארץ טמאה על שנתן לנו את המשנה. וזילזל בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן לדמותם לחומר ולבנים וקרא על רז“ל שדרשו את התורה בי”ג מדות המקובלים מפי הגבורה וימררו את חייהם בעבודה קשה.

דא קושיא, בחומר, דא קל וחומר, ובלבנים, ליבון הלכה וכו‘. וכל דבריו אלה נגד דברי רבותינו ז“ל שקראו להלכות כתרה של תורה (מגילה ד' כ"ב) ונגד דברי רבי שמעון בן יוחאי בירושלמי פרק כל כתבי דתני רבי שמעון בן יוחאי העוסק במקרא מדה שאינה מדה, במשנה מדה שנוטלים ממנה שכר. בתלמוד אין לך גדולה מזו. ע”כ וכן פרק קמא דשבת בילקוט מה אין הגלויות מתכנסות אלא בזכות משניות שנאמר גם כי יתנו בגויים וכו’ עיין שם ריש פרשה צו, היפך דברי הפילוסוף מחבר הזהר שאמר שלא יזכו לגאולה אלא אם כן יחזרו בתשובה ולא יעסקו במשנה, אז יתקיים בהם ויורהו ה' עץ וכל מגמת מחבר הזהר לשכח את המשנה והתלמוד מישראל ולסתום פי באר מים חיים. אשר ממנה יָקַרו כל הליכות תורה שבעל פה, ויתעסקו בתורתו החדשה. ובפרשה תצא רע“ט ברע”א מהימנא העיז פניו לומר שמשה רבינו ע“ה התורה את חטאתו אשר חטא בתתו לנו את המשנה נגד דברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש”ע יכתב סורחני שלא יאמרו ישראל דומה לנו שזייף משה את התורה או אמר בתורה שבעל פה דבר שלא נצטוה וכו' (רבא אמור פרשה כ"ח) ובמקומות רבים ובילקוט ריש פרשה ואתחנן ובתיקוני זהר חדש גילה פניו בחוצפא יתירא לקרוא את העוסקים במשנה ותלמוד כדי להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל ובסימני עוף טהור ודגים טהורים וביציהם בסימנין שנמסרו למשה בסיני וחמשה דברים המפסידים את השחיטה שלא נכתבו בתורה אלא בעל פה שהם עוסקים בתורה שלא לשמה, ולא נקרא עוסק בתורה לשמה אלא אם כן מכוון לזווג ולחבר את הפרצופים הזכרים עם הנקבות כמו שכתוב שם.

לגרמייהו עסקין לדבחא בסרא וכו' וכמתלהלה הוא יורה זיקים להלעיג על דברי רבותינו ז“ל שאמרו למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה ודימא שקלא וטריא דרבנן בי”ג מדות שהתורה נדרשת בהן לכלבין דצווחין הב הב. כגוונא דגיהנם דצווחא הב הב, לרמוז שאין להם שכר בלימוד משנה ותלמוד ושהם יורשים גיהנם. ובגליוני חרמיכם הרביתם מחלוקת בישראל כירבעם בן נבט, וכביתם נירה של תורה וגרמתם לפרוש מהתלמוד וללמוד בזהר ותיקונים כדי לחברא נוקבין עם דכורין. נגד דברי רז“ל (רבא פרשה אמור כ"ח) ר' יהושע דסכנין בשם רבי אחא עיר גבורים עלה חכם גברים כתיב שכלם גברים, ואין בהם נקבה, (רצה לומר שאין המלאכים בעלי חומר עץ יוסף) וכל שכן שאין בהן זכרים ונקבות, וקל וחומר למעלה באלוהינו ברוךְ הוא כמו שכתבו רבותינו ז”ל (דברים רבא סוף ואתחנן) אמרה כנסת ישראל לפני הקב“ה מי לי בשמים חוץ מכבודך כשם שאין לי בשמים אלא אתה, כך לא חפצתי אחר בארץ, כשם שלא שיתפתי עמך אלוה אחר בשמים לא אריך אנפין ונוקביה הדבוקה בו. ולא אבא ואמא בפרצופים נפרדים. ולא גווץ אנפין ונקבה) כך לא שתפתי עמךְ אלוה אחר בארץ. אלא נכנסת אני בכל יום לבתי כנסיות ומעידה עליך שאין אלוה אחר אלא אתה ואמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. וזה שלא כדברי הפילוסוף מחבר הזהר בפרשה ואתחנן דף רס”ג ע"א שהלך בשטות החיצויים שלישים ורבעים. שכתב שמע ישראל וכו' ה' אבא המקבל מאריך, אלהינו אימא, ה' זעיר, אחד נוקבה דילה מונה הוא חמשה ואומר וכלא חד! ואם אתם קבלתם עליכם כל משפחות האלוהות שבאצילות ומשפחות האלוהית שבבריאה, ומשפחות האלוהות שביצירה, ומשפחות האלוהות שבעשיה כדברי הפילוסוף מחבר הזהר וכמו שכתב בסדור חסד לאברהם לכוון באמרו אין כאלהינו אין כאדונינו אין כמלכינו וכו לכל פרצופי אצילות בריאה יצירה עשית! וביחוד לפרצוף קצר אפים כדעת הפילוסוף הנזכר (זהר בלק שאמר שלטנו אתיהב לה דף קצ"א) ופירש הרב עז לאלהים שלטנו אתיהב לה מאתר אחרא עלאה (עיין שם פרק י"ט)!

אנו לא קבלנו עלינו אלא אלוה אחד המיוחד מכל שאר האחדים שלא קבל שולטנותו מאחר כמו שכתבו רז“ל. שאמר הקב”ה אני ראשון שלא קבלתי מאחר ומבלעדי אין אלהים שאין לי שותף, ואני אחרון שאיני עתיד למוסרה לאחר (ירושלמי סנהדרין פרק דיני ממונות ושיר השירים רבה פרשה א')! ומה בכך שלפי דבריהם קיבלו אותו כל ישראל ולא הרגישו במרורות הפתנים אשר בקרבו הלא בימי שפוט השופטים ובימי אחאב קיבלו כל ישראל לעבוד את הבעלים (הם האלילים הזכרים כמו שכתבו רז"ל הבעל ראש גוייה היה לו ונאפון הוא ירושלמי) ואת העשתרות (הם האלילות הנקבות) ולא נשאר בימי אחאב זולת אליהו ומאה איש אשר החביא עובדיה! והואיל ובגליונים שלכם כביתם נירה של תורה וחבלתם כרם ה' צבאות וקיימתם ח“י קחחות שקלל ישעיה הנביא את ישראל כדגרסינן בחגיגה פרק ל”ד כי אתא רב דימי אמר ח“י קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם מקרא זה ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד וכו' עד ונתתי נערים שריהם, אלו בני אדם שמנוערים מן המצוות ותעלולים ימשלו בם אלו תעלי בני תעלי. מי ירהבו הנער בזקן יבאו בני אדם שמנוערים מן המצוות וירהבו במי שמלאים מצוות כרמון, מאי והנקלה בנכבד יבואו מי שחמורות דומות להם כקלות וירהבו במי שקלות דומות להם כחמורות! ואז מצא שטן מקום להשמיע קולו במרום שמי שאינו עוסק בספרי הפילסוף הנזכר ואינו עובד לאליל קצר אפים (זעיר אנפין) וזוגתו מין וכופר יקרא והוא מוחרם מפי חכמי ארץ הקודש והותרה הרצועה למסור לומדי המשנה והתלמוד וספרי הרמב”ם ומר“ן הש”ע ולהעיד עליהם בשקר ולגבות נדבות כדי ליתן שחד בחיק לפרוע בהם פרעות ולהרע להם ולענותם בכלא במלשינות שקר פעמים ושלש! זו תורה וזו שכרה! לכן בכח המסור לנו מרבותינו ז"ל שהמנדה את מי שאינו חייב נדוי הוא עצמו חייב נדוי. שדינן גירא מהכא להתם ואמינא אדרבא להוו הנך גוברי החתומים בגליונים ההם של החרם מקטנם ועד גדולם הם ותגריהם ותגרי תגריהם המפרסמים את גליוניהם ומשמיעים אותם בהמון.

בשמתא דשמתיה קב“ה לחויא קדמאא; ובשמתא דשמתיה נח לכנען; ובשמתא דשמית קב”ה בספר אוריתא לאשר לא יקים את דברי התורה; ובשמתא דשמתיה ברק למירוז; ובשמתה דשמתיה רב יהודה לההוא עבדא; ובשמתא דשמיתו רבנן לההוא כלבא דהוה אכיל מסני דרבנן ולא הוו ידעי מנו! ותהני האי שמתא בהנהו אינשי דחתימי תמן והמה בכתובים למעלה מגליון זה דף ד' וה' להכרית מעיר ה' כל פועלי און אמן כן יהי רצון; ושאר עם ה' בשלום.

ויאמר ה' אלי נמצא קשר באיש יהודה וביושׁבי ירושלים שבו על און אבותם הראשונים אשר מאנו לשמוע את דברי והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם הפרו בית ישראל ובית יהודה את בריתי אשר כרתי את אבותם… (ירמיה י"א).

אלה הקרנות (הנזכרים בדף ד' וה' למעלה) אשר זרו את יהודה המעכבים את גאולתנו ומעריכים את גלותנו בזנותם אחר אלהי נכר הארץ להאמין במציאות שני פועלים פועל הטוב ופועל הרע סטרא דקדושה וסטרא אחרא מסאבא! סטרא דקדושה אדם קדמון עם כל משפחותיו שבעולם האצילות, ושבעולם הבריאה, ושבעולם היצירה, ושבעולם העשיה, שהם עתיק ונוקבה, ואריך ונוקבה, ואבא ואמא וזעיר ונוקבה, שבכל עולם ועולם מהארבעה הנזכרים! ולעומתם עומדים מאחוריהם משפחות האלילים הטמאים סטרא אחרא מסאבא, אדם קדמון דקליפה הנקרא אדם בליעל, ועתיק ואריך אנפין, ואבא ואמא וזעיר ונוקבה דקליפה שבאצילות, וכן בבריאה, וביצירה ובעשיה! ולא די להם שהאמינו באמונה שלימה במציאות אלוהות רבים קדושים וטמאים נגד כל נביאינו וחכמינו ז“ל, ועובדים הם לכוחות ופרצופים שיחסו להם כל משיגי הגוף, אלא שקראו להם בשמותיו של הקב”ה בחשבם שכיון שנקראו בשמותם של הקב“ה יש בהם תועלת כמו שחשבו דורו של אנוש כדאיתא במדרשי רז”ל, כי לפי דעתם כל ששולל מהם אחר כל הנשמות מותר לעבדם כאלו לא נאסר עלינו לעבוד אלא כחות גופנים. אבל כל ששולל הנשמות מהם בדעתו ומפשיטם מנשמותם מותר לעבדם כמו שכתוב בספר הברית וזולתו מהמקובלים שהאמינוּ בדברי נביא השקר הפילוסוף מחבר הזהר שתלה נבואתו בהתנא הקדוש רבי שמעון בן יוחאי ואמר כי הקב“ה הנקרא עתיק נגלה עליו בבית מדרשו וקרא לו שמעון שמעון וכו' וגילה לו עתיק כי הקב”ה האחר הנקרא אבא הוא הבורא במאמר שאומר לאלהים שהיא אמא יהי אור – ויקוו המים ושאר הט' מאמרות אבל בבריאת אדם הראשון אמא היא שאמרה לאבא נעשה אדם בצלמינו בדמותינו ולא הסכים אבא לדבריה, והיא בראתו שלא מרצונו ולפיכך כשחטא אדם הראשון גירשו מגן עדן וגירשה עמו על שם ובפשעיכם שולחה אמכם ועל שם ובן כסיל תוגת אמו, (לפי דברי העשרה מאמרות שבהם נברא העולם לא מאל אחד נאמרו) אבל בבריאת האליל קצר אפים (זעיר אנפין) נאמר בן חכם ישׂמח אב (זהר בראשית דף כ"ב) והוא משתבח בעצמו לאמר ה' אמר לי בני אתה שהשליטו האלוה של מעלה ממנו וצוה על הכל לעבדו (זהר בלק קצ"א) ואדם קדמון משתבח בעצמו ואומר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי שאין לו ממי לטול רשות (בראשית כ"ב) ולא דיים לחכמי ירושלים ת"ו שהאמינו בכל אלה האמונות ילדי נכרים הזרות לתורה הקדושה על פי הפילוסוף מחבר הזהר אלא שהגיסו דעתם להחרים עבדי ה' כל עוד שלא יאמינו באמונתם לעבוד ללא אלהי אמת האליל קצר אפים (זעיר אנפין) על כן אמרנו אדרבא יגורם ה' בחרמם ארורים הם לה' אלהים אמת המיוחד מכל שאר האחדים שאין ראשית לראשיתו ולא קבל מלכותו מאחר ואין לו שותף ואין עתיד למוסרה לאחר.

והרי הם מנודים ומוחרמים ומפרשׁים מקהל עדת ה', ארורים המה וארורים יהיו כל ימיהם, ומרעה אל רעה יצאו המק בשרם ועיניהם תמקנה בחוריהם, המה יכרעו ויפולו, אשר לחרב לחרב וכו', ואנחנו נגילה ונשמחה בה' אלהים אמת ובתורתו הקדושה שבכתב ושבעל פה משנת חכמים ותלמודם שקבל משה רבינו עליו השלום מסיני באמת ולא אמר דבר שלא נצטווה!

ובה' בטחנו כי אף אם יחשבו דוברי עתק האלה לבזותינו ולהשפילינו אין בהם כח לעשות אותנו שפלים ונבזים! כי ממקום קדוש נהלך. ה' אל אמת בפינו ובלבבנו ותרועת תורתנו הקדושה בנו.

מקום החותם

––––––––––