רקע
רחל נגב
מכתב לדוֹד
xמוגש ברשות פרסום [?]
wמכתבים
פרטי מהדורת מקור: כתב יד; 1945

מכתב לארקה 14־7־1945


לארקה שלום!

נדמה לי כי חבה אני לך את המכתב הזה: באתי אליך תמיד, בימי “רעה” וספקות, לכן מגיע לך מעט מהחדווה של ימי אלה.

כחודשיים שאני כאן בעסלוג', ואני רואה שהרבה קשיים שנראו כבדים כל כך ערב בואי, כמו נמוגו ואינם. אינני חושבת, כי לא יהיו עוד קשיים, ודרכי תהי סוגה בשושנים. אבל אצלי (ואתה היודע) הפחד מפני הצעד ולפני הצעידה חזק יותר מאשר בהליכה עצמה.

יש כאן משהו שלא מצאתי באלונים. אוירא בראשיתית ומשהו כעין להט חלוצי – או פשוט חדוות־נעורים. כולם צעירים ומחקירה כללית נדמה שכולם שמחים ומאושרים. אף על פי שידוע וברור כל כך שאם תעמיד כל אחד לחוד ותציץ אל נפשו, הרי שאין שמחה מוחלטת ואושר שלם כמו בכל מקום וכמו החיים בדרך כלל.

אבל יש ערבים שיושבים כולם יחד ואז אין שום דבר מלבד שירה וצחוק. ויש לפעמים הורה כזאת, עד אובדן החושים. ודאי הורה כזאת רקדו בימי העלייה השניה ואולי גם אצלכם בימים הראשונים.

אנחנו כאן כ־25 איש והרבה מאוד המבקרים והמטיילים לכאן.

הקיץ כאן אינו “מדברי” כל כך, אין להתאונן על חוסר חום אבל אין הפרש גדול בין האקלים של כאן ובין ראשון לציון.

זה אולי מעט לצירוף התמונה הכללית. ואשר לי עצמי אינני יודעת בזכות מה מהימים הראשונים היתה לי הרגשה כל כך ביתית וכל כך טובה. אם יכולתי להאמין לעצמי – או אולי עצם העובדה ועצם ההליכה הזאת – על מנת להישאר ולא כמו באלונים שבאתי לראות ולבדוק ולבחון אם כדאי ויום יום מסרתי לעצמי דו"ח ויום יום צצה מחדש השאלה כן או לא.

בכל אופן באתי למקום לא זר ולאנשים מוכרים ושראו אותי מיד כחברה. אף על פי שעודני באופן רשמי אורחת עד גמר שלושה חודשים.

משהו מיוחד מקצוע מיוחד אין לי.. כמה שבועות.. עבדתי כמה שבועות במטבח…. רק עתה הביאו 150 פרגיות לכאן והיום התחלתי לעבוד בלול ויכול להיות שאמשיך בכך.

כתבתי פעם מקיסריה לאמא שלא העיקר לגור בבית כי דווקא שם באוהלים יש משהו יפה וטוב כל כך. נדמה לי שככה אפשר לומר על החיים כאן ועל הראייה שלי אותם בצורה כזאת. רק אני תפילה שהתתלהבות הזאת תתמיד ולא אתחיל כדרכי לחטט ולמצוא מגרעות. על הבריכות שהקימו כאן ומספרים וכו' לא אכתוב לך, יש מקורות מוסמכים לכך. ואינני אוהבת כל כך למסור אינפורמציה בשטחים כאלה. אנחנו שומעים ממין זה די והותר. לכל קבוצה של מבקרים וטיילים מספרים את כל הפרשה הזאת ותמיד באותו נוסח ויש כבר בעלי מקצוע כאלה. הנוף הזה מוצא דווקא חן בעיניי, אמנם אינו מתברך בצבע הירוק אבל אולי דווקא משום כך ומשום המרחבים הגדולים המשתרעים סביב. לילות הירח כאן יפים מאוד. אע"פ שלילות ירח אינם יכולים להיות קנה מידה, כי הם יפים בכל מקום.

אני מרגישה שאינני עקבית במכתבי זה. פשוט קופצת מעניין לעניין. אבל אני יודעת שמכתבי השני אחרי שהעליתי מתוכי מעט מהחוויות החדשות שלי יהיה יותר מתון ואולי יספר אז יותר.

אני מסיימת בבקשה גדולה שתכתוב לי ויהיה זה תחליף־מעט לשיחה שבע"פ.

דרישת שלום חמה לפניה ולבן וכל טוב.

רחל.

קבוצת רביבים (עסלוג')

ראשון לציון

רחל זלדין.


הערה: את המכתב, שמעיד מאוד על הלך רוחה כאשר הגיעה לעסלוג', הוא קיבוץ רביבים, כתבה רחל לדוד שלה, אחי אמה, אהרון (ארק’ה) ישראלי מקיבוץ גבת, שהיה סופר ואיש רוח, ובן זוגה של המשוררת פניה ברגשטיין, שמוזכרת במכתב. פניה נפטרה בדמי ימיה ב־1950. בנם היחיד, גרשון ישראלי, שגם הוא נזכר במכתב, נפל במלחמת ששת הימים.

אילת נגב

המלצות קוראים
תגיות