רקע
אהוד בן עזר
אֵיפֹה הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה?
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: יהושע אורנשטין, הוצאת ספרים "יבנה" בע"מ; תשמ"ב 1982

הָיֹה הָיוּ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, בִּמְדִינָה רְחוֹקָה, שְׁתֵּי רַכָּבוֹת תְּאוֹמוֹת, וּלְכָל אַחַת מֵהֶן קַטָּר שָׁחֹר וּמַעֲלֶה עָשָׁן ועֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה קְרוֹנוֹת לַנּוֹסְעִים. צֶבַע הַקְּרוֹנוֹת שֶׁל הָרַכֶּבֶת הָרִאשׁוֹנָה הָיָה אָדֹם, וְצֶבַע הַקְּרוֹנוֹת שֶׁל הָרַכֶּבֶת הַשְּׁנִיָּה הָיָה כָּחֹל. וְלוּלֵא הָיוּ הַצְּבָעִים שׁוֹנִים וַדַאי שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים טוֹעִים וְעוֹלִים עַל זוֹ בִּמְקוֹם עַל זוֹ וּמַגִּיעִים לְמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה שֶׁאֵלָיו הִתְכַּוְּנוּ לְהַגִּיעַ בַּתְּחִלָּה.

וְלִשְׁתֵּי הָרַכָּבוֹת הָאֲחָיוֹת מַסְלוּל קָבוּעַ. הַכְּחֻלָּה נוֹסַעַת מִצְפוֹן הַמְדִינָה לִדְרוֹמָהּ, וְהָאֲדֻמָּה נוֹסַעַת מִמִּזְרָחָהּ לְמַעֲרָבָהּ, וְכָךְ הָלוֹךְ וְחָזוֹר.

וּבָאֶמְצַע – פָּרָשַׁת דְּרָכִים, מָקוֹם שָׂם הַפַּסִים נִפְגָּשִׁים, וְשָׁם תַּחֲנַת־הָרַכֶּבֶת הַגְּדוֹלָה, וּבֵית־הַמְּלָאכָה לְתִקוּן הַקַּטָּרִים, וְזוֹ עִיר־הַבִּירָה.

פַּעַם אַחַת בְּיוֹם, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, נִפְגָּשׁוֹת הָרַכָּבוֹת בְּהִצְטַלְּבוּת, וְאוֹמֶרֶת הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה לָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה: "בְּבַקָשָׁה, תַּעַבְרִי אַתְּ רִאשׁוֹנָה, בְּבַקָשָׁה – "

וְהָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה אוֹמֶרֶת לָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה: “לֹא לֹא, בְּבַקָשָׁה, תַּעַבְרִי אַתְּ, בְּבַקָשָׁה.”

וְכָךְ הֵן מְשׂוֹחֲחוֹת וּמִתְוַכְּחוֹת בֵּינֵיהֶן, וּבְיִחוּד מְרִימָה קוֹל הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה שֶׁהִיא קַלַת־דַּעַת בְּמִקְצָת וְאוֹהֶבֶת לְהִכָּנֵס בְּרִיב עַל כָּל עִנְיָּן פָּעוּט, וַאֲפִלּו מִטַּעֲמֵי הַנִּימוּס בִּלְבַד; עַד שֶׁמּוֹצִיאִים הַנּוֹסְעִים אֶת רָאשֵׁיהֶם מִן הַקְּרוֹנוֹת וְצוֹעֲקִים – “דַּי, דַּי, נִמְאַס כְּבָר, אוּלַי מִישֶׁהִי מִכֶּן תָּזוּז רִאשׁוֹנָה?”

אוֹ־אָז מְחַיֶּכֶת הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה בְּהִתְנַצְּלוּת, כְּאוֹמֶרֶת – נוּ מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת? וְהִיא עוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה, וְנוֹשֶׁפֶת אֵלֶיהָ – "סְלִיחָה, סְלִיחָה, סְלִיחָה, חָה, חָה, חָה, חָה – " וְעָשָׁן רַב יוֹצֵא מֵאֲרֻבּוֹת שְׁנֵי הַקַּטָּרִים, וְהָעֲנָנִים הַקְּטַנִּים נִפְרָדִים וּמִתְרַחֲקִים כָּל אֶחָד לְעֶבְרוֹ, לְמֶשֶׁךְ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֶה שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת לְפָחוֹת, עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, עֵת כָּל אַחַת מֵהֶן חוֹזֶרֶת מִן הַפִּנָּה שֶׁלָהּ וְנִפְגֶּשֶׁת עִם אֲחוֹתָהּ וּמַמְשִׁיכָה לִנְסֹעַ עַד לִקְצֵה הָאָרֶץ שֶׁמִּמּוּלָהּ.


יוֹם אֶחָד, בְּשָׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם, בָּאָה הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה לְעִיר הַבִּירָה וְהִנֵה הַמַּעֲבָר רֵיק וַאֲחוֹתָהּ הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה אֵינָהּ נִמְצֵאת לְצִדָּהּ כָּרָגִיל. חִכְּתָה הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה שָׁעָה־שְׁעָתַיִם – הֵעִיפָה עַיִן לָאֹפֶק, שֶׁמָּא עֲנַן־עָשָׁן לְבַנְבַּן וְקָטֹן עוֹלֶה מִשָּׁם, וְלֹא נִרְאָה דָּבָר.

אָמְרוּ הַנּוֹסְעִים, “רַכֶּבֶת, רַכֶּבֶת, אִם אֶת אֲחוֹתֵךְ אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת, נִסַּע אֲנַחְנוּ אִתָּךְ וְנִמְצָאֶנָה, אַל דְּאָגָה.”

הִפְנְתָה הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה אֶת רֹאשָׁהּ אֲחוֹרַנִית כְּלַפֵּיהֶם וְאָמְרָה בְּפָנִים מְלֵאוֹת חֲשָׁשׁ, "בֶּאֱמֶת תּוֹדָה, בֶּאֱמֶת תּוֹדָה, אֲבָל הִיא כָּל־כָּךְ קַלַת־דַּעַת, אֲחוֹתִי, הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה – "

נִפְנְפוּ הַנּוֹסְעִים בִּידֵיהֶם מִן הַחַלּוֹנוֹת וְקָרְאוּ בְּקוֹל, “הָבָה וְנִסַּע, נְמַהֵר וְנִסַּע, נֵצֵא לַדֶּרֶךְ וְנִמְצָא אֶת אֲחוֹתֵךְ שֶׁנֶּעֶלְמָה!”

פָּנְתָה הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה אֶל הַפַּסִים הַמּוֹבִילִים מִצְפוֹן הַמְדִינָה לִדְרוֹמָהּ, וּפָקְחָה עֵינֶיהָ הֵיטֵב לְכָל עֵבֶר, שֶׁמָּא קָרָה אָסוֹן לַאֲחוֹתָהּ; וְהִיא מְחַפֶּשֶׂת וְהִיא בּוֹלֶשֶׁת, אַךְ הַדֶרֶךְ זָרָה לָהּ, וּבִלְתִּי מֻכָּרָה, מֵעוֹלָם לֹא עָבְרָה שָׁם לִפְנֵי כֵן.

הִיא חָלְפָה עַל פְּנֵי גֶּשֶׁר תָּלוּי עַל נָהָר שֶׁמֵּימָיו נוֹפְלִים מִמַּפָּל גָּבוֹהַּ וּמַעֲלִים קֶצֶף לָבָן וּמְעַרְבּוֹלוֹת מְסֻכָּנוֹת. נִכְנְסָה לְמִנְהָרָה אֲרֻכָּה בְּבֶטֶן הַר שֶׁרֹאשׁוֹ מְכֻסֶּה שֶׁלֶג. נָסְעָה בַּמִּנְהָרָה הַחֲשׁוּכָה בְּמֶשֶׁךְ מַחֲצִית־הַשָּׁעָה וּמִשָּׁם הִגִּיעָה לְעֵמֶק רָחָב, מָלֵא שָׂדוֹת יְרֻקִּים וְשֶׁמֶשׁ מְאִירָה בְּשָׁמַיִם בְּהִירִים וּכְחֻלִּים, וַאֲגַם גָּדוֹל נִמְצָא בְּאֶמְצַע הָעֵמֶק וְעָלָיו שָׁטוֹת סִירוֹת־מִפְרָשׂ זְעִירוֹת. וְהִנֵה, מָה עֵינֶיהָ רוֹאוֹת? בַּתַּחֲנָה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר בָּעֵמֶק, בְּצַד הַפַּסִים, זוּג חֲרִיצִים עֲמֻקִּים בַּקַּרְקַע, כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ יָרַד כָּאן מִן הַפַּסִים וְהִמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ לוֹ, בְּדֶרֶך־לֹא־דֶּרֶךְ, כְּשֶׁגַּלְגַּלָיו שְׁקוּעִים בָּאֲדָמָה, וּפָנָה לְעֵבֶר הָאֲגַם.

“הַלוֹ! הַלוֹ!” קָרְאוּ הַנּוֹסְעִים, "מִכָּאן נֶעֶלְמָה וַדַאי אֲחוֹתֵךְ, הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה – "

הַקַּטָּר הִכְפִּיל אֶת הַקִּיטוֹר בַּדּוּד, וְהָרַכֶּבֶת הִמְשִׁיכָה לִנְסֹעַ בְּמֶרֶץ לְכִווּן הָאֲגַם. וְהִנֵה, בֶּאֱמֶת, לֹא רָחוֹק מֵהֶם מָצְאוּ אֶת הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה, שְׁקוּעָה עַל צִדָּהּ בְּחוֹף הָאֲגַם וְכַמָה מִקְּרוֹנוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים מִשְׁתַּכְשְׁכִים לַהֲנָאָתָם בַּמַּיִם וּמַתִּיזִים מִפַּעַם לְפַעַם סִילוֹנִים בָּאֲוִיר.

“מָה אִתָּךְ?” קָרְאָה אֵלֶיהָ הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה, "בִּכְלָל שָׁכַחְתְּ – "

"מָה? מָה שָׁכַחְתִּי? – " אָמְרָה לָהּ הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה וְהֶעֶוְתָה פָּנֶיהָ לְעֻמָּתָהּ, “אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי מֻכְרָחָה לָרוּץ כְּמוֹ מְשֻׁגַּעַת כָּל הַיּוֹם – כָּל־יוֹם? הָהּ? וּבִכְלָל, מָה אַתְּ בָּאָה לְהַפְרִיעַ לִי? מִי בִּקֵּשׁ מִמֵּךְ?”

“נָכוֹן! נָכוֹן! מִי בִּקֵּשׁ מִמֵּךְ?” אָמְרוּ הַנּוֹסְעִים שֶׁל הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה וְהֵם קָפְצוּ מִן הַחַלּוֹנוֹת אֶל תּוֹךְ הָאֲגַם וְשָׁם טָבְלוּ לַהֲנָאָתָם בַּמַּיִם וְאַחַר עָלוּ עַל גַּגּוֹת הַקְּרוֹנוֹת כְּשֶׁהֵם מִשְׂתָּרְעִים עַל גַּבֵּיהֶם וּמִשְׁתַּזְּפִים בַּשֶּׁמֶשׁ.

הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה עָמְדָה נִדְהֶמֶת עַל הַפַּסִים. הִבִּיטָה אֶל אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר אָמְרָה וּפָנֶיהָ מַסְמִיקוֹת מִכַּעַס: "תֵּכֶף אֲנִי יוֹרֶדֶת אֵלַיִךְ – וְנוֹתֶנֶת לָךְ מָנָה! – "

“בְּבַקָשָׁה, תֵּרְדִי!” אָמְרָה הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה וְהִתִּיזָה אֵלֶיהָ סִילוֹן שֶׁל מַיִם, “תּוּכְלִי גַּם אַתְּ לְהִתְרַחֵץ! וְכִי לֹא מַסְפִּיק וְדַי לַעֲבֹד?” וְהִיא הִתְפַּרְקְדָה עַל גַּבָּהּ.

"בֶּטַח, בֶּטַח – " צָעֲקוּ הַנּוֹסְעִים וְקָפְצוּ שׁוּב מִן הַגַּגּוֹת שֶׁל הַקְּרוֹנוֹת אֶל תּוֹךְ מֵימֵי הָאֲגַם הַכְּחֻלִּים, “תֵּהָנִי גַּם אַתְּ מִן הַחַיִּים!”

הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה הִתְרַגְּזָה, אַךְ מַה יָכְלָה לַעֲשׂוֹת? כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל אֲחוֹתָהּ הָיָה עָלֶיהָ לָרֶדֶת מִן הַפַּסִים וְלִשְׁקֹעַ עִם גַּלְגַּלֶיהָ בַּבֹּץ, וְאִם כָּךְ הָיְתָה עוֹשָׂה – לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתָהּ לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת לַמְּסִלָּה. מִצַּד שֵׁנִי – כָּל זְמַן שֶׁנִּשְׁאֲרָה עַל הַפַּסִים לֹא יָכְלָה לָרֶדֶת וּלְהַגִּיעַ אֶל אֲחוֹתָהּ.

“הֵי!” צָעֲקָה הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה וְהֵחֵלָּה שׁוֹקַעַת בְּתוֹךְ מֵימֵי הָאֲגַם, “עוֹד לֹא שִׁנִּית אֶת דַּעְתֵּךְ?”

“אֲחוֹתִי! אֲחוֹתִי!” קָרְאָה בְּבֶהָלָה הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה, “הִזָּהֲרִי, אַתְּ שׁוֹקַעַת, אַתְּ בְּסַכָּנָה!”

וְאָכֵן, הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה הֵחֵלָּה מִתְמַזֶּגֶת בְּצִבְעָהּ עִם מֵימֵי הָאֲגַם הַכְּחַלְחַלִּים, וּבוּעוֹת־אֲוִיר גְּדוֹלוֹת צָצוּ וְעָלוּ מִן הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם שָׁקְעוּ קְרוֹנוֹתֶיהָ הָאֲחוֹרִיִּים.

“הַלוֹ! הַלוֹ!” קָרְאוּ נוֹסְעֶיהָ הַמְּבֹהָלִים וְהֵם רָצוּ לַחוֹף, “אוּלַי תַּעֲשׂוּ כְּבָר דְּבַר־מָה?”

הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה הִתְרוֹצְצָה עַל הַפַּסִים הַקְּרוֹבִים לִשְׂפַת הָאֲגַם, הָלוֹךְ וְחָזוֹר, הָלוֹךְ וְחָזוֹר, אוּלָם לֹא יָכְלָה לַעֲזֹר לַאֲחוֹתָהּ בִּמְאוּמָה. הַקַּטָּר הַשָּׁחֹר שֶׁל הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה בָּלַט עֲדַיִן מִתּוֹךְ הָאֲגַם וְאָמַר בְּפֶה מָלֵא מַיִם:

“אוֹךְ, אוֹךְ, אוּלַי תָּבִיאוּ כְּבָר אֶת הַמָּנוֹף לִפְנֵי שֶׁאֲנִי, אוֹךְ, אוֹךְ,” – וְהוּא הִתְעַטֵּשׁ – “מִתְמַלֵּא לְגַמְרֵי מַיִם, עַד מֵעַל לָאַף?”

הַנּוֹסְעִים הָרְטֻבִּים הִגִּיעוּ מִן הָאֲגַם אֶל הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה וְעָלוּ עָלֶיהָ. הִיא הִתְכַּוְּנָה לְהַפְלִיג חֲזָרָה לְעִיר הַבִּירָה. “לַיְלָה טוֹב, אֲחוֹתִי,” אָמְרָה לָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה, “הַמָּנוֹף יָבוֹא מָחָר, וְאָנָּא – הַחֲזִיקִי עַד אָז מַעֲמָד וְהִזָּהֲרִי שֶׁלּא לְהִצְטַנֵּן בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה, וּלְהִתְרָאוֹת – ”

"לְהִתְרָאוֹת – " אָמְרָה הָרַכֶּבֶת הַכְּחֻלָּה וְעִוְּתָה אֶת פָּנֶיהָ וְהוֹצִיאָה שׁוּב סִילוֹן מַיִם גָּבוֹהַּ מִתּוֹךְ רֵאוֹתֶיהָ, “אַתְּ חֲכָמָה גְדוֹלָה, אֲחוֹתִי הָרַכֶּבֶת הָאֲדֻמָּה, אֲבָל מָה אַתְּ בִּכְלָל מְבִינָה? כְּלוּם נִסִּית פַּעַם לְהִתְרַחֵץ בָּאֲגַם? לֹא. אַתְּ עֲצֵלָה. זֶהוּ – אַתְּ סְתָם עֲצֵלָה. וְאַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי מִצְטַעֶרֶת עַל מַה שֶׁקָּרָה? אֵיפֹה? בִּכְלָל לֹא!!”

וְהִיא טָבְלָה כַּמָה וְכַמָה פְּעָמִים אֶת רֹאשָׁהּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְחָזְרָה וְהֵרִימָה אוֹתוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה בְּקוֹל רַעַשׁ וּנְשִׁיפָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁהוּא רָטֹב וְנוֹטֵף מַיִם כֻּלּוֹ, וּמַתִּיז רִבּוֹאוֹת־רִבּוֹאוֹת שֶׁל טִפּוֹת לְבַנְבַּנוֹת עַל כָּל סְבִיבוֹתָיו.

המלצות קוראים
תגיות