בְּאַחַת הַפִּנּוֹת הַנִּסְתָּרוֹת אֲשֶׁר בַּיָּם הַדְּרוֹמִי חָיָה צִדְפָּה, מִמִּשְׁפַּחַת הַצְּדָפוֹת הַמְּגַדְּלוֹת פְּנִינִים בְּתוֹכָן. שְׁכֵנִים רַבִּים הָיוּ לָהּ לַצִּדְפָּה – סַרְטַן־הַיָּם, כּוֹכַב־הַיָּם, וְשִׂיחֵי־הַמַּיִם הַכֵּהִים אֲשֶׁר לָהֶם עָלִים מָאֳרָכִים, הַנִּשְׁלָחִים לְכָל עֵבֶר כְּבַעֲלֵי־חַיִּים מְרֻבֵּי־זְרוֹעוֹת.
קְטַנָּה הָיְתָה הַצִּדְפָּה, וַחֲבִיבָה עַל כָּל שְׁכֵנֶיהָ. בֹּקֶר־בֹּקֶר הָיָה סַרְטַן־הַיָּם בָּא וּמַקִּישׁ קַלּוֹת בְּאַחַת מִזְרוֹעוֹתָיו עַל גַּבַּהּ וּמְעוֹרֵר אוֹתָהּ: “הֵי, הֵי, צִדְפָּה צְדָפֹנֶת, קוּמִי! רְאִי, אֵיזֶה יוֹם יָפֶה בַּיָּם!”
וְכוֹכַב־הַיָּם, בְּשָׁמְעוֹ כִּי מְעִירִים אֶת שְׁכֵנָתוֹ, לוֹחֵשׁ הָיָה לָהּ מִנִּקְרָתוֹ: “אֲפִלּוּ אֲנִי קַמְתִּי כְּבָר, צְדָפֹנֶת.”
“אָז מַה יֵשׁ?” אוֹמֵר לוֹ סַרְטַן־הַיָּם, “מַה יֵשׁ אִם קַמְתָּ?”
“אַה, לוּ יְדַעְתֶּם כַּמָה אֲנִי מְחַבֵּב לִישֹׁן,” עוֹנֶה כּוֹכַב־הַיָּם וּמְפַהֵק, “לוּ רַק יְדַעְתֶּם כַּמָה אֲנִי אוֹהֵב לִישֹׁן, בְּיִחוּד בַּבֹּקֶר.”
“נָכוֹן! נָכוֹן!” אוֹמֶרֶת הַצִּדְפָּה, “גַם אֲנִי אוֹהֶבֶת לִישֹׁן בַּבֹּקֶר וְלַחֲלֹם. לַחֲלֹם הַרְבֵּה, יָמִים שְׁלֵמִים לַחֲלֹם.”
“עַל מָה?” בִּקֵּשׁ לָדַעַת סַרְטַן־הַיָּם, “הֲרֵי אַתְּ סְגוּרָה תָּמִיד בְּתוֹךְ קְלִפָּתֵךְ!”
“אֲנִי חוֹלֶמֶת,” אָמְרָה הַצִּדְפָּה, “כִּי פְּנִינָה צוֹמַחַת בְּתוֹכִי.”
"אַה – " אָמַר סַרְטַן־הַיָּם.
"אַה – " אָמַר כּוֹכַב־הַיָּם.
“פְּנִינָה בְּתוֹכֵךְ?” הִתְפַּלֵּא כּוֹכַב־הַיָּם.
“כֵּן,” אָמְרָה הַצִּדְפָּה, “לָמָּה לֹא? הֲרֵי כָּל אַחְיוֹתַי מְגַדְּלוֹת פְּנִינִים!”
בֹּקֶר אֶחָד קָמָה הַצִּדְפָּה וְחִיְּכָה, כְּשֶׁעַל עֵינֶיהָ נְסוּכִים עֲדַיִן קוּרֵי־שֵׁנָה.
“אַה, נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לִי,” אָמְרָה.
“מָה?” שָׁאֲלוּ יַחְדָּו כּוֹכַב־הַיָּם וְסַרְטַן־הַיָּם, “מַה נִדְמֶה לָךְ, צְדָפֹנֶת, מַה יֵשׁ לָךְ?”
“פְּנִינָה! בְּחַיַּי, אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁצּוֹמַחַת לִי פְּנִינָה בְּתוֹכִי!”
“הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה,” אָמַר סַרְטַן־הַיָּם.
“אֲבָל אֲנִי בֶּאֱמֶת מַרְגִּישָׁה כָּךְ!” הִקִּישָׁה הַצִּדְפָּה בְּרֻגְזָה בְּשִׁרְיוֹנָהּ עַל רִצְפַּת הַנִּקְרָה, “אַתֶּם לֹא מַאֲמִינִים לִי?”
“מַאֲמִינִים,” אָמַר כּוֹכַב־הַיָּם, “וְלָכֵן נִדְאַג לָךְ מֵעַכְשָׁו כִּפְלַיִם.”
“עָלֵינוּ לְהָבִיא לָהּ מָזוֹן,” אָמַר סַרְטַן־הַיָּם.
“וּשְׁתִיָה,” אָמַר כּוֹכַב־הַיָּם וְחִיֵּךְ.
“כְּדֵי שֶׁהַפְּנִינָה הַצּוֹמַחַת בְּתוֹךְ הַצִּדְפָּה שֶׁלָּנּוּ תְּהֵא הַיָּפָה בְּיוֹתֵר בְּכָל הַיָּם הַדְּרוֹמִי,” סִיֵּם סַרְטַן־הַיָּם בְּקוֹל רָם.
הַסַּרְטָן וְכוֹכַב־הַיָּם טִפְּלוּ בַּצִּדְפָּה בִּמְסִירוּת, פִּנְּקוּ אוֹתָהּ וְשָׁמְרוּ עָלֶיהָ, וְתָמִיד הֵאִירוּ לָהּ פָּנִים. וְהַצִּדְפָּה הַקְּטַנָּה נִתְרַחֲבָה וְגָדְלָה, וְנֶעֶשְׂתָה כִּבְדַת־תְּנוּעָה. הַפְּנִינָה הַצּוֹמַחַת בָּהּ הוֹסִיפָה עַל מִשְׁקָלָהּ מִיּוֹם לְיוֹם. מַרְבִּית הַזְמַן הָיְתָה הַצִּדְפָּה רוֹבֶצֶת בְּנִקְרָתָהּ וּמַחְבִּיאָה עַצְמָהּ מֵעֵין זָרִים.
וְהִנֵה, בְּאַחַד הַיָּמִים, בָּא סַרְטַן־הַיָּם וְסִפֵּר בְּבֶהָלָה:
“אוֹמְרִים כִּי סְפִינַת דּוֹלֵי־הַפְּנִינִים שָׁטָה בִּסְבִיבָתֵנוּ!”
“כֵּן,” הוֹסִיף כּוֹכַב־הַיָּם, שֶׁהוֹפִיעַ אַחֲרָיו בִּמְרוּצָה, “כָּל הַיָּם מְדַבֵּר עַל כָּךְ: דּוֹלֵי־הַפְּנִינִים מוֹשְׁחִים אֶת גּוּפָם בְּשֶׁמֶן, מַחֲזִיקִים סַכִּין בְּשִׁנֵּיהֶם, וְצוֹלְלִים אֶל תּוֹךְ הַיָּם, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת עִמָם צְדָפוֹת.”
“וַי, וַי,” קָרְאָה הַצִּדְפָּה, “לָמָּה אַתֶּם מְסַפְּרִים אֶת כָּל זֶה? אֲנִי מְפַחֶדֶת.”
“אַל תִּדְאֲגִי, אֲנַחְנוּ נִשְׁמֹר עָלַיִךְ!” הִכְרִיז כּוֹכַב־הַיָּם.
“נַחְבִּיא אוֹתָךְ וְלֹא נְגַלֶּה לְאִישׁ הֵיכָן אַתְּ נִמְצֵאת,” הִצִּיעַ סַרְטַן־הַיָּם.
“אֲנִי בְּכָל זֹאת מְפַחֶדֶת,” אָמְרָה הַצִּדְפָּה, “אָנָּא, אַל תַּעַזְבוּ אוֹתִי.”
“בְּוַדַאי שֶׁלֹּא!” קָרְאוּ שְׁנֵיהֶם וְנִצְּבוּ בְּפֶתַח נִקְרָתָהּ, “נָגֵן עָלַיִךְ עַד טִפַּת־הַיָּם הָאַחֲרוֹנָה.”
אוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעַ צֵל שֶׁל אָדָם בְּתוֹךְ הַמַּיִם. הַצֵּל כִּסָה עֲלֵיהֶם, צָלַל לְעֻמָּתָם. וּלְפֶתַע הוֹפִיעַ אָדָם מוּל הַנִּקְרָה וְעָמַד לִפְנֵיהֶם.
“סְלִיחָה,” אָמַר דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ בֵּינֵיהֶם.
הַסַּרְטָן וְכוֹכַב־הַיָּם נִדְחֲקוּ זֶה אֶל זֶה וְהִצְטוֹפְפוּ כְּדֵי לִסְגֹר עַל הַפֶּתַח וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ רָעֲדוּ מִפַּחַד.
“סְלִיחָה,” חָזַר וְאָמַר דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים וְדָחַף אֶת יָדוֹ בְּכֹחַ.
“אֵין כָּאן שׁוּם דָּבָר,” אָמַר סַרְטַן־הַיָּם.
“אַל תִּהְיֶה כָּל־כָּךְ רַע,” אָמַר כּוֹכַב־הַיָּם, “רַחֵם עָלֵינוּ.”
“אַה!” אָמַר דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים וְהוֹצִיא בְּיָדו אֶת הַסַּכִּין הַחַד מִבֵּין שִׁנָּיו וּמִיָד שָׁלַח אוֹתוֹ אֶל סַרְטַן־הַיָּם וְדִגְדֵּג אוֹתוֹ בְּבִטְנוֹ – “אַתָּה זָז, אוֹ שֶׁאֲנִי…”
“תַּפְסִיק,” קָרָא אֵלָיו סַרְטַן־הַיָּם וְכִסָה בְּכָל זְרוֹעוֹתָיו עַל בִּטְנוֹ.
“רוֹצֵחַ!” קָרָא אֵלָיו כּוֹכַב־הַיָּם.
אוֹתוֹ רֶגַע נִגְמָר הָאֲוִיר בְּרֵאוֹתָיו שֶׁל דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים וְהוּא עָלָה לְאִטּוֹ לְמַעְלָה.
“רְאִיתֶם?!” צָהַל כּוֹכַב־הַיָּם בִּתְרוּעַת נִצָחוֹן וּפָנָה לַאֲחוֹרָיו אֶל הַצִּדְפָּה, “רָאִית, צְדָפֹנֶת, כֵּיצָד אֲנַחְנוּ מְגִנִּים עָלַיִךְ וְגַם מַבְרִיחִים אֶת הָאוֹיֵב?!”
“אַל תִּצְהַל כָּל־כָּךְ,” הִזְהִירוֹ הַסַּרְטָן, “רַק יְמַלֵּא אֶת רֵאוֹתָיו אֲוִיר, וּמִיָד יַחֲזֹר לְהָצִיק לָנוּ.”
וְכָךְ בֶּאֱמֶת הָיָה.
בַּפַּעַם הַשְׁנִיָה שִׁנָּה דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים מִדַּרְכּוֹ. הַפַּעַם צָלַל בְּלִי הַסַּכִּין.
“אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם הַצִּדְפָּה,” אָמַר.
“לְשֵׁם מָה?” חָקַר אוֹתוֹ הַסַּרְטָן.
“אַתָּה תִּהְיֶה טוֹב אֵלֶיהָ?” בִּקֵּשׁ לָדַעַת כּוֹכַב־הַיָּם.
"כֵּן, אָמַר דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים, “אֲנִי אֶעֱשֶׂה כְּכָל אֲשֶׁר תַחְפֹּץ.”
בֵּינְתַּיִם הֵצִיצָה הַצִּדְפָּה מִבֵּין הַסַּרְטָן וְכוֹכַב־הַיָּם וְאָמְרָה:
“אֲנִי נוֹרָא סַקְרָנִית לִשְׁמֹע מָה בִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר לִי.”
אוֹ־אָז הִתְקָרֵב אֵלֶיהָ דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים וְכֹה אָמַר:
“עַד מָתַי תֵּשְׁבִי כָּאן, צִדְפָּה מִסְכֵּנָה, בְּתוֹךְ הַחוֹר הַקָּטָן, הָאָפֵל הַזֶּה? הַאִם אֵינֵךְ רוֹצָה לִרְאוֹת פַּעַם אֶת הָעוֹלָם הַגָּדוֹל? לָשׁוּט עַל פְּנֵי יַמִּים רְחָבִים בָּאֳנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, לְהַגִּיעַ לֶהָרִים הַיָּפִים וּלְאַרְמְנוֹת הַפְּאֵר?”
“הִזָּהֲרִי,” לָחַשׁ לָהּ סַרְטַן־הַיָּם, “הוּא מְפַתֶּה אוֹתָךְ! אַל תִּשְׁכְּחִי אַף לְרֶגַע, שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן רַק לַפְּנִינָה שֶׁבְּקִרְבֵּךְ.”
“הוּא מְדַבֵּר כָּל־כָּךְ יָפֶה,” אָמַר כּוֹכַב־הַיָּם, “מִי תֵּאֵר לְעַצְמוֹ, כִּי לְמַעְלָה נִמְצָאִים דְּבָרִים כֹּה מְעַנְיְנִים!”
“לְמַעְלָה הוּא הִשְׁאִיר אֶת הַסַּכִּין שֶׁלּוֹ!” לָחַשׁ לוֹ הַסַּרְטָן.
וְאִלּוּ הַצִּדְפָּה הִתְקָרְבָה בְּעֵינַיִם חוֹלְמוֹת אֶל כַּף יָדוֹ הַפְּרוּשָׂה שֶׁל דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים.
“סַפֵּר לִי עוֹד,” הִתְחַנְּנָה אֶלָיו וְהִתְקָרְבָה עוֹד וְעוֹד.
“אֲנִי נִשְׁבַּע,” אָמַר דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים וְשָׂם יָדוֹ עַל לִבּוֹ, “כִּי אִם תֵּצְאִי מִכָּאן, תּוּכְלִי לִרְאוֹת אֶת כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה שֶׁבָּעוֹלָם. תִּרְאִי נְשָׁפִים מְפֹאָרִים, רוֹזְנִים, מְלָכִים…”
“אֲנִי בָּאָה מִיָד, אֲנִי רָצָה!” קָרְאָה הַצִּדְפָּה.
“אַל תֵּלְכִי!” קָרָא אֵלֶיהָ סַרְטַן־הַיָּם, “לֹא אֵלַיִךְ הוּא מִתְכַּוֵּן, רַק אֶל הַפְּנִינָה שֶׁבְּקִרְבֵּךְ!”
"אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם מֻתָּר לָנוּ לְהַפְרִיעַ לָהּ, "אָמַר כּוֹכַב־הַיָּם, “כִּי הֲרֵי לֹא אַתָּה וְלֹא אֲנִי יְכוֹלִים לְהַבְטִיחַ לָהּ הַבְטָחוֹת כֹּה נִפְלָאוֹת.”
“טִפֵּשׁ,” אָמַר לוֹ סַרְטַן־הַיָּם, “אֵינְךָ מֵבִין שׁוּם דָּבָר.”
וְאִלּוּ הַצִּדְפָּה הִגִּיעָה בֵּינְתַּיִם אֶל כַּף יָדוֹ שֶׁל דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים וְנִסְתַּגְרָה בְּתוֹךְ אֶצְבְּעוֹתָיו.
“צִדְפָּה! צִדְפָּה! צְדָפֹנֶת!” רָץ אַחֲרֶיהָ סַרְטַן־הַיָּם וּמֵרֵר בִּבְכִי, “עֲדַיִן אַתְּ יְכוֹלָה לְהִתְחָרֵט! חִזְרִי אֵלֵינוּ, חִזְרִי!”
אַךְ דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים הִתְרַחֵק כְּלַפֵּי מַעְלָה וְהַצִּדְפָּה בְּכַפּוֹ, וְכַעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים נֶעֶלְמוּ שְׁנֵיהֶם מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם. כּוֹכַב־הַיָּם נִגַּשׁ אֶל הַסַּרְטָן, טָפַח עַל גַּבּוֹ וְאָמַר:
“סַרְטָן סַרְטָנִי, הַאֲמֵן לִי, מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת שְׁכֶנְתֵּנוּ הַצִּדְפָּה כֹּה מְאֻשֶּׁרֶת, כְּמוֹ לְאַחַר הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים. וְאַתָּה יוֹדֵעַ מַהוּ הַחֲשָׁד שֶׁעָלָה בְּלִבִּי? אוּלַי הִיא הִשְׁתַּעֲמְמָה מְעַט בִּשְׁכֵנוּתֵנוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים הַשְּׁקֵטוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת הַלָּלוּ? עַל כֵּן, כְּלוּם חוֹשֵׁב אַתָּה שֶׁהָיְתָה סוֹלַחַת לָנוּ, אִלּוּ הָיִינוּ מוֹנְעִים מִמֶּנָּה לָלֶכֶת עִם דּוֹלֵה־הַפְּנִינִים?”
הֵם הִבִּיטוּ רֶגַע אֶחָד, אָרֹךְ, אֶחָד בְּעֵינֵי הַשֵּׁנִי, וְאַחַר סוֹבְבוּ רֹאשָׁם, נִפְרְדוּ, וְהָלְכוּ לָהֶם בְּעֶצֶב כָּל אֶחָד לְעֶבְרוֹ, וְשׁוּב לֹא אָמְרוּ עוֹד שָׁלוֹם זֶה לָזֶה, בְּעֵת שֶׁהָיוּ נִפְגָּשִׁים בְּמִקְרֶה בַּמַּיִם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.