רקע
שמעון בן סירא
חכמת שמעון בן סירא
mנחלת הכלל [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: ורשה: תושיה; תרע"ב 1913

ספר בן סירא במקורו העברי, ע“פ כ”י יקרים, ובראשם הכ"י שנמצא בעיר קאירא במצרים


 

א


א כָּל חָכְמָה מֵיהֹוָה / וְעִמּוֹ הִיא לְעוֹלָמִים1:

ב חוֹל יַמִּים וְנִטְפֵי מָטָר / וִימוֹת עוֹלָם מִי יִמְנֶה2:

ג רוּם שָׁמַיִם וְרֹחַב אָרֶץ / וְעֹמֶק תְּהוֹם מִי יַחֲקֹר3:

ד מִכָּל אֵלֶּה רַבָּה הַחָכְמָה / וְגָבְרָה הָאֱמֶת מֵעוֹלָם:

ה שֹׁרֶשׁ הַחָכְמָה לְמִי נִגְלָה / וּמַעֲרֻמֶּיהָ מִי יָדַע4:

ו אֶחָד הוּא נוֹרָא בִּלְבַדּוֹ / אֱלֹהִים מוֹשֵׁל עַל כָּל אוֹצָרֶיהָ:

ז הוּא בְחָנָהּ וְרָאָה וּסְפָרָהּ / וּנְתָנָהּ וּפִלְּגָה לְכָל מַעֲשָׂיו5:

ח אֶל כָּל בָּשָׂר כִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ / וַיִּתְּנָהּ לְאֹהֲבָיו:

יא יִרְאַת יְהֹוָה כָּבוֹד וִיקָר / וּגְדֻלָּה וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת:

יב יִרְאַת יְהֹוָה מְשַׂמֶּחֶת לֵב / וְנוֹתֶנֶת שִׂמְחָה וְחֵן וְאֹרֶךְ יָמִים:

יג יְרֵא יְהֹוָה תִּיטַב אַחֲרִיתוֹ / וּבְאַחֲרִית יָמָיו יִתְבָּרֵךְ:

יד רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה / וְעִם נֶאֱמָנִים נוֹצְרָה בַבָּטֶן6:

טו עִם אַנְשֵׁי אֱמֶת מֵעוֹלָם הוּכָנָה / וְעִם זַרְעָם נֶאֱמָן חַסְדּוֹ:

טז רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה / וּמַרְבָּה שָׁלוֹם וְחַיִּים וּמַרְפֵּא:

יז כָּל אוֹצָרֶיהָ תְּמַלֵּא חֶמְדָּה / וַאֲסָמֶיהָ בִּתְבוּאָתָהּ7:

יח רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה / וּתְרַוֵּה בְּרֹב תְּבוּאָתָהּ:

יט מַטֵּה עֹז הִיא וּמַשְׁעֵנָה / תְּהִלָּה וּכְבוֹד עוֹלָם לְכָל הַהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ:

כ שָׁרָשֶׁיהָ לְעוֹלָם / וַעֲנָפֶיהָ אֹרֶךְ יָמִים:

כא אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יֶהְגֶּה בָּהּ / וְטוֹבָה הִיא לוֹ מִכָּל אוֹצָר:

כב אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִקְרַב אֵלֶיהָ / וּבְפִקּוּדֶיהָ יִשְׁתַּעֲשַׁע:

כג עֲטֶרֶת עוֹלָם תָּשִׁית עָלָיו / וּזְכוּת עוֹלָמִים בֵּין קְדוֹשִׁים:

כד יִשְׂמַח בָּהּ וְתִשְׂמַח בּוֹ / וּבַל תַּעַזְבֵהוּ לְעוֹלָם וָעֶד:

כה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים יִשְׂמְחוּ בָהּ / וִיסַפְּרוּ כָּל תְּהִלַּת יְהֹוָה8:

כו הַסֵּפֶר הַזֶּה כֻּלּוֹ מָלֵא מִמֶּנָּה / אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יִשְׁמַע וְיַעֲשֶׂה:

כז שְׁמָעוּנִי יִרְאֵי אֱלֹהִים / וְהַאֲזִינוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ לִדְבָרַי:

כז* מִי הֶחָפֵץ לָרֶשֶׁת אוֹתָהּ / נַחֲלַת עוֹלָם וְשִׂמְחָה רַבָּה:

כח כָּל דְּבָרֵי שְׁמַע וַעֲשֵׂה / וְתִכָּתֵב בְּסֵפֶר הַחַיִּים9:

כט אֱהַב יִרְאַת יְהֹוָה / וְאַשֵּׁר בָּהּ לִבְּךָ וְאֶל תִּירָא:

ל קְרֵב וְאַל תְּאַחֵר / וְתִמְצָא חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ:

ל* וְכַאֲשֶׁר תִּהְיֶה קָרוּב / כְּגִבּוֹר וּכְאִישׁ חָיִל10:

לא בְּנִי אַל תְּכַזֵּב בְּיִרְאַת יְהֹוָה / וְאַל תִּקְרַב אֵלָיו בְּלֵב וָלֵב11:

לב וְאַל תִּתְכַּבֵּד בָּהּ לְעֵין אָדָם / וּבִשְׂפָתֶיךָ הִזָּהֵר מְאֹד:

לג אַל תְּשַׁנֶּה מַאֲמָרוֹ וְאַל תִּירָא / וְאַל תָּבִיא קְלָלָה עַל נַפְשֶׁךָ:

לד פֶּן יְגַלֶּה יְהֹוָה מִסְתָּרֶיךָ / וּבְתוֹךְ קָהָל יַפִּילֶךָ:

לה כִּי הִתְגָּאֵיתָ בְּיִרְאַת אֱלֹהִים / וְתוֹךְ לִבְּךָ מָלֵא נִקְלָה:

 

ב


א בְּנִי אִם תִּקְרַב לַעֲבוֹד אֶת יְהֹוָה / הָכֵן נַפְשְׁךָ לְכָל נִסָּיוֹן12:

ב הָכֵן לִבְּךָ וְהִתְחַזֵּק / וְאַל תִּבָּהֵל בְּיוֹם אֵד:

ג הִדָּבֵק בּוֹ וְאַל תָּסוּר / לְמַעַן תִּגְדַּל בְּאַחֲרִיתֶךָ:

ד כָּל הַבָּא עָלֶיךָ קַבֵּל / וּבְשִׁבְרְךָ הַאֲרֵךְ רוּחַ:

ה כִּי בָאֵשׁ יִבָּחֵן זָהָב / וּבְנֵי אָדָם בְּכוּר עֹנִי:

ו הַאֲמֵן בּוֹ וְהוּא יַחֲזִיק בָּךְ / יַשֵּׁר אֹרְחוֹתֶיךָ וְקַוֵּה אֵלָיו:

ז יִרְאֵי יְהֹוָה חַכּוּ לְחַסְדוֹ / וְאַל תִּטּוּ פֶּן תִּפֹּלוּ:

ח יִרְאֵי יְהֹוָה הַאֲמִינוּ בוֹ / וְהוּא לֹא יָלִין שְׂכַרְכֶם:

ט יִרְאֵי יְהֹוָה קַוּוּ לְטוֹב / וּלְשִׂמְחַת עוֹלָם וָחֶסֶד:

י הַבִּיטוּ לְדוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים / מִי הֶאֱמִין בַּיהֹוָה וַיֵּבוֹשׁ:

י* אוֹ מי בָטַח בּוֹ וְנֶעֱזָב / אוֹ מִי קָרָא אֵלָיו וְלֹא נֶעֱנָה:

יא כִּי רַחוּם וְחַנוּן יְהֹוָה / וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹת וּמוֹשִׁיעַ בְּעֵת צָרָה:

יב אוֹי לְרַכֵּי לֵב וּרְפֵה יָדָיִם / וְלָרָשָׁע עִקֵּשׁ דְּרָכַיִם:

יג אוֹי לְלֵב אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין / וְאַף הוּא לֹא יָקוּם:

יד אוֹי לָכֶם אוֹבְדֵי תִקְוָה / וּמַה תַּעֲשׂוּ בִּפְקוֹד יְהֹוָה:

טו יִרְאֵי יְהֹוָה לֹא יַמְרוּ בִּדְרָכָיו / וְאוֹהֲבָיו יִצְרוּ אָרְחוֹתָיו13:

טז יִרְאֵי יְהֹוָה יְבַקְשׁוּ רְצוֹנוֹ / וְאֹהֲבָיו יִלְמְדוּ תוֹרָתוֹ:

יז יִרְאֵי יְהֹוָה יָכִינוּ לְבָבָם / וּלְפָנָיו יַכְנִיעוּ רוּחָם:

יח נפּל בְּיַד יְהֹוָה וְלֹא בְּיַד אָדָם / כִּי כְגָדְלוֹ כֵּן חַסְדוֹ14:


 

ג


א שִׁמְעוּ בָנִים מִשְׁפַּט אָב / וַעֲשׂוּ לְמַעַן תִּחְיוּ:

ב כִּי יְהֹוָה כִּבֵּד הָאָב לִפְנֵי הַבָּנִים / וּמִשְׁפַּט הַאֵם קִיֵּם עַל יְלָדֶיהָ15:

ג מְכַבֵּד אָב תְּכֻפֵּר חַטָּאתוֹ / וְגוֹנֵז אוֹצָר מְכַבֵּד אִמּוֹ:

ה מְכַבֵּד אָבִיו יִשְׂמַח בִּבְנוֹ / וּתְפִלָּתוֹ יִשְׁמַע וְיַעֲנֶה:

ו מְכַבֵּד אָבִיו יִרְבּוּ יָמָיו / וּגְמוּל אֱלֹהִים עַל מְכַבֵּד אִמּוֹ:

ז בְּנִי בְּמַאֲמָר וּבְמַעֲשֶׂה כַּבֵּד אָבִיךָ / עֲבוּר יַשִּׂיגוּךָ כָּל בְּרָכוֹת16:

ח בִּרְכַּת אָב תְּיַסֵּד שֹׁרֶשׁ / וְקִלְלַת אֵם תִנְּתּשׁ נֶטַע:

ט אַל תִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן אָבִיךָ / כִּי לֹא כָבוֹד הוּא לָךְ:

י כְּבוֹד אִישׁ כִּבּוּד אָבִיו / וּמַרְבֶּה חֵטְא מְקַלֵּל אִמּוֹ17:

יא בְּנִי הִתְחַזֵּק בְּכִבּוּד אָבִיךָ / וְאֶל תַּעַזְבֵהוּ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ18:

יב וְגַם אִישׁ יֶחְסַר מַדָּעוֹ עֲזָב לוֹ / וְאַל תַּכְלִים אוֹתוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו19:

יג צִדְקַת אָב לֹא תִמָּחֶה / וּתְמוּר חַטָּאת הִיא תְּנַתֵּעַ20

יד בְּיוֹם צָרָה תִּזָכֵר לָךְ / כְּחֹם עַל כְּפוֹר לְהַשְׁבִּית עֲוֹנֶיךָ21:

טו כִּי מֵזִיד בּוֹזֶה אָבִיו / וּמַכְעִיס בּוֹרְאוֹ מְקַלֵּל אִמּוֹ22:

טז בְּנִי בְּעָשְׁרְךָ הִתְהַלֵּךְ בַּעֲנָוָה / וְתֵאָהֵב מִנּוֹתֵן מַתָּנוֹת23

יז מַעֵט נַפְשְׁךָ מִכָּל גְדוֹלוֹת עוֹלָם / וְלִפְנֵי אֵל תִּמְצָא רַחֲמִים:

יח כִּי רַבִּים רַחֲמַי אֱלֹהִים / וְלַעֲנָוִים יְגַלֶּה סוֹדוֹ24:

יט פְּלָאוֹת מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ / וּמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקּוֹר25:

כ בַּמֶּה שֶׁהוּרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן / וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת:

כא וּבְיוֹתֵר מִמְּךָ אַל תַּמֵּר / כִּי רַב מִמְּךָ הָרְאֵיתָ26:

כב כִּי רַבִּים עֶשְׁתּוֹנֵי בְּנֵי אָדָם / וְדִמְיוֹנוֹת רָעוֹת מַתְעוֹת:

כג בְּאֵין אִישׁוֹן יֶחְסַר אוֹר / וּבְאֵין דַּעַת תֶּחְסַר חָכְמָה27:

כד לֵב כָּבֵד תִּבְאַשׁ אַחֲרִיתוֹ / וְאוֹהֵב טוֹבוֹת יִנְהַג בָּהֶם28:

כה לֵב כָּבֵד יִרְבּוּ מִכְּאֵבָיו / וּמִתְחוֹלֵל מוֹסִיף עָוֹן עַל עָוֹן29:

כו אַל תָּרוּץ לְרַפְּאוֹת מַכַּת לֵץ / כִּי אֵין לָהּ רְפוּאָה כִּי מִנֶּטַע רַע נִטְעוֹ:

כז לֵב חָכָם יָבִין מִשְׁלֵי חֲכָמִים / וְאֹזֶן מַקְשֶׁבֶת לְחָכְמָה תִּשְׂמָח:

כח אֵשׁ לוֹהֶטֶת יְכַבּוּ מַיִם / כֵּן צְדָקָה תְּכַפֵּר חַטָּאת:

כט פּוֹעֵל טוֹב יִקְרָאֶנּוּ בִדְרָכָיו / וּבְעֵת מוֹטוֹ יִמְצָא מִשְׁעָן30:


 

ד


א בְּנִי אַל תִּלְעַג לְחַיֵּי עָנִי / וְאַל תַּדְאִיב נֶפֶשׁ עָנִי וּמַר נָפֶשׁ:

ב דֹּוֶוה נֶפֶשׁ חֲסֵרָה אַל תָּפוּחַ / וְאַל תִּתְעַלֵּם מִמְּדֻכְדֵּךְ נָפֶשׁ31:

ג אַל תַּחְמִיר מְעֵי דָךְ / וְּקֶרֶב עָנִי אַל תַּכְאִיב:

ד אַל תִּמְנַע מַתָּן מִמִּסְכֵּנֶךָ / וְלֹא תִּבְזֶה שְׁאֵלוֹת דָּל

/ וְלֹא תִתֵּן לוֹ מָקוֹם לְקַלְלֶךָ:

ה צוֹעֵק מַר רוּחַ בִּכְאֵב נַפְשׁוֹ / וּבְקוֹל צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע צוּרוֹ:

ו הַאֲהֵב נַפְשְׁךָ לָעֵדָה / וּלְשִׁלְטוֹן עוֹד הַאֲכֵף רֹאשׁ32:

ז הַט לֶעָנִי אָזְנֶךָ / וַהֲשִׁיבֵהוּ שָׁלוֹם בַּעֲנָוָה:

ח הוֹשַׁע מוּצָק מְמְּצִיקָיו / וְאַל תָּקוֹץ רוּחֲךָ בְּמִשְׁפָּט ישֶׁר:

ט הֱיֵה כְאָב לִיתוֹמִים / וּתְמוּר בַּעַל לְאַלְמָנוֹת:

י וְאֵל יִקְרָאֲךָ בֵּן / וְיָחְנְךָ וְיַצִּילְךָ מִשָּׁחַת33:

יא חָכְמוֹת לִמְּדָה בָנֶיהָ / וְתָעִיד לְכָל מְבִינִים בָּהּ34:

יב אֹהֲבֶיהָ אָהֲבוּ חַיִּים / וּמְבַקְשֶׁיהָ יָפִיקוּ רָצוֹן מֵיהֹוָה35:

יג וְתֹמְכֶיהָ יִמְצְאוּ כָבוֹד מֵיהֹוָה / וְיֻחַנּוּ בְּבִרְכַּת יְהֹוָה:

יד מְשָׁרְתֵי קֹדֶשׁ מְשָׁרְתֶיהָ / וֵאלֹהִים בֵּית מוֹשָׁבָה אָהֵב36:

טו שׁוֹמֵעַ לִי יִשְׁפֹּט אֱמֶת / וּמַאֲזִין לִי יִיחַן בַּחֲדָרַי מִבָּיִת37:

טז כִּי בְהִתְגַבֵּר אֵלֵךְ עִמּוֹ / וּלְפָנִים אֶבְחָרֶנּוּ בְנִסְיוֹנוֹת38:

יז וְעַד עֵת יִמָּלֵא לִבּוֹ בִּי / אָשׁוּב אֲאַשְּׁרֶנּוֹ וְגָלִיתִי לוֹ מִסְתָּרִי:

יח אִם יָסוּר וּנְטוֹתֵיהוּ / וַאֲסַרְתִּיהוּ בָאֲסוּרִים39:

יט אִם יָסוּר מֵאַחֲרַי אַשְׁלִיכֶנּוּ / וְאַסְגִּירֶנּוּ לַשֹּׁדְדִים:

כ בְּנִי עֵת הָמוֹן שְׁמֹר וּפְחַד מִרַע / וְאֶל נַפְשְׁךָ אַל תֵּבוֹשׁ40:

כא כִּי יֵשׁ בֹּשֶׁת מַשְׂאֵת עָוֹן / וְיֵשׁ בֹּשֶׁת כָּבוֹד וָחֵן41:

כב אַל תִּשָּׂא פָנֶיךָ עַל נַפְשֶׁךָ / וְאַל תִּכָּשֵׁל לְמִכְשׁוֹלֶיךָ42:

כג אַל תִּמְנַע דִּבֵּר בָּעוֹלָם / וְאַל תַּצְפִּין אֶת חָכְמָתֶךָ43:

כד כִּי בְּאֹמֶר נוֹדַעַת חָכְמָה / וּתְבוּנָה בְּמַעֲנֵה לָשׁוֹן:

כה אַל תִּסָּרֵב עִם הָאֵל / וְאֶל אֱלֹהִים הִכָּנֵעַ44:

כו אַל תֵּבוֹשׁ לָשׁוּב מֵעָוֹן / וְאַל תַּעֲמוֹד לִפְנֵי שִׁבֹּלֶת45:

כז אַל תַּצַּע לְנָבָל נַפְשֶׁךָ / וְאַל תַּאֲמֵן לִפְּנֵי מוֹשְׁלִים46:

כח אַל תֵּשֵׁב עִם שׁוֹפֵט עַוָּל / כִּי כַאֲשֶׁר כִּרְצוֹנוֹ תִּשְׁפּוֹט עִמּוֹ47:

כט עַד הַמָּוֶת הִנָּצֵה עַל הַצֶּדֶק / וַיהֹוָה נִלְחָם לָךְ48:

ל אַל תִּקָּרֵא בַּעַל שְׁתַּיִם / וְאֶל לְשׁוֹנְךָ אַל תַּרְגֵּל49:

לא אַל תְּהִי גַבְהָן בִּלְשׁוֹנֶךָ / וְרָפוּי וְרָשִׁישׁ בִּמְלַאכְתְּךָ:

לב אַל תְּהִי כְּכֶלֶב בְּבֵיתֶךָ / וּמוּזָר וּמִתְיָרֵא בִמְלַאכְתֶּךָ50:

לג אֶל תְּהִי יָדְךָ פְּתוּחָה לָקַחַת / וּקְפוּצָה בְּתִתְּךָ מַתָּן51:


 

ה


א אַל תִּשָּׁעֵן עַל חֵילֶךָ / וְאַל תֹּאמַר יֵשׁ לְאֵל יָדִי:

ב אַל תִּשָּׁעֵן עַל כֹּחֶךָ / לָלֶכֶת אַחֵר תַּאֲוַת נַפְשֶׁךָ:

ג אַל תֵּלֵךְ אַחֲרֵי לִבְּךָ וְעֵינֶיךָ / לָלֶכֶת בַּחֲמוּדוֹת רָעָה:

ד אַל תֹּאמַר מִי יוּכַל כֹּחוֹ / כִּי יְהֹוָה מְבַקֵּשׁ נִרְדָּפִים52:

ה אַל תֹּאמַר חָטָאתִי / וּמַה יֵעָשֶׂה לִי – מְאוּמָה

כִּי אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם הוּא53:

ו אַל תֹּאמַר רַחוּם יְהֹוָה / וְכָל עֲוֹנוֹתַי יִמְחֶה:

ז אֶל סְלִיחָה אַל תִּבְטָח / לְהוֹסִיף עָוֹן עַל עָוֹן:

ח וְאָמַרְתָּ רַחֲמָיו רַבִּים / לְרֹב עֲוֹנוֹתַי יִסְלָח:

ט כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ / וְאֶל רְשָׁעִים יָנוּחַ רָגְזוֹ:

י אַל תְּאַחֵר לָשׁוּב אֵלָיו / וְאַל תִּתְעַבֵּר מִיּוֹם אֶל יוֹם54:

יא כִּי פִתְאוֹם יֵצֵא זַעְמוֹ / וּבְיּוֹם נָקָם תִּסָּפֶה:

יב אַל תִּבְטַח עַל נִכְסֵי שֶׁקֶר / כִּי לֹא יוֹעִילוּ בְּיוֹם עֶבְרָה:

יג אַל תִּהְיֶה זוֹרֶה לְכָל רוּחַ / וּפוֹנֶה דֶרֶךְ שִׁבֹּלֶת55:

יד הֱיֵה סָמוּךְ עַל דַּעְתֶּךָ / וְאֶחָד יְהִי דְּבָרֶךָ56:

טו הֱיֵה מְמַהֵר לְהַאֲזִין / וּבְאֶרֶךְ רוּחַ הָשֵׁב פִּתְגָּם:

טז אִם יֵשׁ אִתְּךָ עֲנֵה רֵעֶךָ / וְאִם אַיִן יָדְךָ עַל פִּיךָ:

יז כָּבוֹד וְקָלוֹן בְּיַד בּוֹטֵא / וּלְשׁוֹן אָדָם מַפַּלְתּוֹ:

יח אַל תִּקָּרֵא בַּעַל שְׁתַּיִם / וּבִלְשׁוֹנְךָ אַל תְּרַגֵּל רֵעַ57:

יט כִּי עַל גַּנָּב נִבְרְאָה בֹשֶׁת חֶרְפָּה / רֵעֵהוּ – בַּעַל שְׁתָּיִם58:

כ מְעַט וְהַרְבֵּה אַל תַּשְׁחֵת / וְתַחַת אוֹהֵב אֶל תְּהִי שׂוֹנֵא:


 

ו


א שֵׁם רַע וְקָלוֹן תּוֹרִישׁ חֶרְפָּה / כֵּן אִישׁ רַע בַּעַל שְׁתָּיִם:

ב אַל תִּפּוֹל בְּיַד נַפְשֶׁךָ / וּתְעַבֶּה חֵילֵךָ עָלֶיךָ59:

ג עָלֶיךָ תֹּאכַל וּפֶרְיְךָ תְשָׁרֵשׁ / וְהִנִיחַתְךָ כְּעֵץ יָבֵשׁ60:

ד כִּי נֶפֶשׁ עַזָּה תַּשְׁחִית בְּעָלֶיהָ / וְשִׂמְחַת שׂוֹנֵא תַּשִּׂיגֵם61:

ה חֵךְ עָרֵב יַרְבֶּה אוֹהֵב / וְשִׂפְתֵי חֵן שׁוֹאֲלֵי שָׁלוֹם:

ו אַנְשֵׁי שְׁלוֹמְךָ יִהְיוּ רַבִּים / וּבַעַל סוֹדְךָ אֶחָד מֵאֶלֶף62:

ז גַּם מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקֶךָ / שְׁמוֹר פִּתְחֵי פִיךְ63:

ח קָנִיתָ אוֹהֵב בְּנִסָּיוֹן קְנֵהוּ / וְאַל תְּמַהֵר לִבְטוֹחַ עָלָיו:

ט כִּי יֵשׁ אוֹהֵב כְּפִי עֵת / וְאַל יַעֲמוֹד בְּיוֹם צָרָה:

י יֵשׁ אוֹהֵב נֶהְפָּך לְשׂוֹנֵא / וְאֶת רִיב חֶרְפָּתְךָ יַחְשֹׂף:

יא יֵשׁ אוֹהֵב חָבֵר שֻׁלְחָן / וְלֹא יִמָּצֵא בְּיוֹם רָעָה:

יב בְּטוֹבָתְךָ הוּא כָמוֹךָ / וּבְרָעָתְךָ יִתְנַדֶּה מִמֶּךָּ:

יג אִם תַּשִּׂיגְךָ רָעָה / יֵהָפֵךְ בְּךָ וּמִפָּנֶיךָ יִסָּתֵר:

יד מְשּׂנְאֶיךָ הִבָּדֵל / וּמֵאֹהֲבֶיךָ הִשָּׁמֵר:

טו אוֹהֵב אֱמוּנָה אוֹהֵב תְּקוֹף / וּמוֹצְאוֹ מָצָא הוֹן64:

טז לְאוֹהֵב אֱמוּנָה אֵין מְחִיר / וְאֵין מִשְׁקָל לְטוֹבָתוֹ:

יז צְרוֹר חַיִּים אוֹהֵב אֱמוּנָה / יְרֵא אַל יַשִּׂיגֵם65:

יח כִּי כָמוֹהוּ כֵּן רֵעֵהוּ / וְכִשְׁמוֹ כֵּן מַעֲשָׂיו66:

יט [בְּנִי מִנְּעוּרֶיךָ קַח לֶקַח / וְעַד שֵׂיבָה] תַּשִּׂיג חָכְמָה67:

כ כַּחוֹרֵשׁ וְכַקּוֹצֵר קְרַב אֵלֶיהָ / וְקַוֵּה לְרֹב תְּבוּאָתָהּ:

כא כִּי בַעֲבֹדָתָהּ מְעַט תַּעֲבוֹד / וּלְמָחָר תֹּאכַל פִּרְיָהּ:

כב עֲקֻבָּה הִיא לָאֱוִיל / וְלֹא יְכַלְכְּלֶנָּה חֲסַר לֵב68:

כג כְּאֶבֶן מַשָּׂא תִּהְיֶה עָלָיו / וְלֹא יְאַחֵר לְהַשְׁלִיכָה69:

כד כִּי הַמּוּסָר כִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא / וְלֹא לְרַבִּים הִיא נְכוֹחָה70:

כה הַט שִׁכְמְךָ וְשָׂאֶהָ / וְאַל תָּקוֹץ בְּתַחְבּוּלוֹתֶיהָ71:

כו דְּרשׁ וַחֲקֹר בַּקַּשׁ וּמְצָא / וְהֶחֱזַקְתָּהּ וְאַל תַּרְפֶּהָ:

כז כִּי לְאָחוֹר תִּמְצָא מְנוּחָתָהּ / וְתֵהָפֵךְ לְךָ לְתַעֲנוּג72:

כח וְהָיְתָה לְךָ רִשְׁתָּהּ מְכוֹן עֹז / וְחַבְלֹתֶיהָ בִּגְדֵי כָתֶם:

כט עֻלֵּי זָהָב עֻלָּה / וּמוֹסְרוֹתֶיהָ פְּתִיל תְּכֵלֶת73:

ל בִּגְדֵי כָבוֹד תִּלְבָּשֶׁנָּה / וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּעַטְּרֶנָּה:

לא סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ / וּבֵין נְגִידִים תּוֹשִׁיבֶךָּ74:

לב אִם תַּחְפּוֹץ בְּנִי תִּתְחַכָּם / וְאִם תָּשִׂים לִבְּךָ תֵּעֲרֹם:

לג אִם תּוֹבֵא לִשְׁמֹעַ / וְתֵט אָזְנְךָ תִּוָּסֵר75:

לד כָּל שִׂיחָה חֲפוֹץ לִשְׁמֹעַ / וּמְשַׁל בִּינָה אַל יֵצְאֶךָּ:

לה רְאֵה מִי יָבִין וְשַׁחֲרֵהוּ / וְתִשְׂחוֹק בְּסִפּוֹ רַגְלֶךָ76:

לו וְהִתְבּוֹנַנְתָּ בְּיִרְאַת עֶלְיוֹן / וּבְמִצְוֹתָיו, וֶהְגֵה תָמִיד:

לז וְהוּא יָבִין לִבֶּךָ / וַאֲשֶׁר אִוִּיתָה יְחַכְּמֶךָּ77:


 

ז


א אֶל תַּעַשׂ רָעָה וְאַל יַשִּׂיגְךָ רָעָה / הַרְחֵק מֵעָוֹן וְיֵט מִמֶּךָּ:

ב אַל תִּזְרַע חֲרוּשֵׁי עָוֶל עַל אָח / פֶּן תִּקְצְרֵהוּ שִׁבְעָתָיִם78:

ג אַל תְּבַקֵּשׁ מֵאֵל מֶמְשֶׁלֶת / וְכֵן מִמֶּלֶךְ מוֹשַׁב כָּבוֹד:

ד אַל תִּצְטַדֵּק לִפְנֵי מֶלֶךְ / וּמִפְּנֵי מֶלֶךְ אַל תִּתְבּוֹנֵן79:

ה אַל תְּבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מוֹשֵׁל / אִם אֵין לְךָ חַיִל לְהַשְׁבִּית זָדוֹן.

ו פֶּן תָּגוּר מִפְּנֵי נָדִיב / וְנָתוּן בֶּצַע בִּתְמִימֶיךָ80:

ז אַל תַּרְשִׁיעֲךָ בַּעֲדַת שַׁעֲרֵי אַל / וְאַל תַּפִּילְךָ בַּקְּהִלָּה:

ח אַל תִּקְשׁוֹר לִשְׁנוֹת חֵטְ / כִּי בְאַחַת לֹא תִנָּקֶה81:

ט אַל תָּאִיץ בַּצָּבָא / מְלֶאכֶת עֲבֹדָה הִיא מֵאֵל נֶחֱלָקָה82:

י אַל תִּתְקַצֵּר בַּתְּפִלָּה / וּבִצְדָקָה אַל תִּתְעַבָּר83:

יא אַל תִּבֶז לֶאֱנוֹשׁ בְּמַר רוּחַ / זְכוֹר כִּי יֵשׁ מֵרִים וּמַשְׁפִּיל:

יב אַל תַּחְרוֹשׁ חָמָס עַל אָח / וְכֵן עַל רֵעַ וְחָבֵר יַחְדָּו:

יג אַל תַּחְפֹּץ לְכַחֵשׁ עַל כָּחַשׁ / כִּי תִקְוָתוֹ לֹא תִנְעָם:

יד אַל תְּסַוֵּד בַּעֲדַת שָׂרִים / וְאַל תִּישֶׁן דָּבָר בַּתְּפִלָּה84:

טו אַל תַּחְשׁוֹבְךָ בָּמֳתֵי עָם / זְכוֹר עִכָּרוֹן לֹא יִתְעַבָּר85:

טז מְאֹד מְאֹד הַשְׁפִּיל גַּאֲוָה / כִּי תִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה86:

יז אַל תָּאִיץ לֵאמֹר לִי – פָרֶץ / גֹּל אֶל אֵל וּרְצֵה דַּרְכּוֹ87:

יח אַל תָּמִיר אוֹהֵב בִּמְחִיר / וְאָח תָּלוּי בִּזְהַב אוֹפִיר88:

יט אַל תִּמְאַס אִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת / וְטוֹבַת חֵן מִפְּנִינִים:

כ אַל תָּרֵעַ עוֹבֵד אֱמֶת / וְכֵן שׁוֹמֵר נוֹחֵן נַפְשׁוֹ89:

כא עֶבֶד מַשְׂכִּיל חַבֵּב כְּנֶפֶשׁ / וְאַל תִּמְנַע מִמֶּנּוּ חֹפֶשׁ:

כב בְּהֵמָה לְךָ רְאֵה עֵינֶיךָ / וְאִם אֻמָּנָה הִיא הַעֲמִידָה90:

כג בָּנִים לְךָ יַסֵּר אוֹתָם / וְשָׂא לָהֶם נָשִׁים בִּנְעוּרֵיהֶם91:

כד בָּנוֹת לְךָ נְצוֹר שֶׁאַרָם / וְאַל תָּאִיר אֲלֵיהֶם פָּנִים:

כה הוֹצֵא בַת וְיֵצֵא עֵסֶק / וְאֶל גֶּבֶר נָבוֹן חַבְּרָה92:

כו אִשָּׁה לְךָ אַל תְּתַעֲבֶהָ / וּשְׂנוּאָה אַל תַּאֲמֵן בָּהּ:

כז [בְּכָל לִבְּךָ כַּבֵּד לְאָבִיךְ / / וְאִם יוֹלַדְתְּךָ אַל תִּשֶּׁה93:

כח זְכוֹר לוּלֵי הֵם / לֹא בָאתָ לָעוֹלָם:

וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם / שֶׁהֵם גּוֹמְלִים לָךְ]94:

כט בְּכָל לִבְּךָ פְּחַד אֵל / וְאֶת כֹּהֲנָיו הַקְדִּישׁ:

ל בְּכָל מְאֹדְךָ אֱהוֹב עוֹשֶׂךָ / וְאֶת מְשָׁרְתָיו לֹא תַּעֲזֹב:

לא כַּבֵּד אֵל וַהֲדַר כֹּהֵן / וְתֵן חֶלְקָם כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתָה:

לב לֶחֶם אַבִּירִים וּתְרוּמַת יָד / זִבְחֵי צֶדֶק וּתְרוּמַת קֹדֶשׁ:

לג וְגַם לְאֶבְיוֹן הוֹשִׁיט יָד / לְמַעַן תִּשְׁלֵם בִּרְכָתֶךָ95:

לד תַּן מַתָּן לִפְנֵי כָל חַי / וְגַם מִמֵּת אַל תִּמְנַע חָסֶד:

לה אַל תִּתְאַחֵר מִבּוֹכִים / וְעִם אֲבֵלִים תִּתְאַבָּל:

לו אַל תִּשָּׂא לֵב מְאוֹהֵב / כִּי מִמֶּנוּ תֵּאָהֵב:

לז בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ זְכוֹר אַחֲרִית / וּלְעוֹלָם לֹא תַשְׁחֵת96:


 

ח


א אַל תָּרִיב עִם אִישׁ גָּדוֹל / לָמָּה תִשּׁוֹם עַל יָדוֹ97:

ב אַל תָּרִיב עִם קָשֶׁה מִמְּךָ / לָמָּה תִּפּוֹל בְּיָדוֹ:

ג אַל תַּחְרֹשׁ עַל אִישׁ לֹא הוֹן / פֶּן יִשְׁקֹל מְחִירְךָ וְאָבָדְתָּ98:

ד כִּי רַבִּים הִפְחִיז זָהָב / וְהוּא יַשְׂגֶּה לֵב נְדִיבִים99:

ה אַל תִּינָץ עִם אִישׁ לָשׁוֹן / וְאַל תִּתֵּן עַל אֵשׁ עֵץ100:

ו אַל תְּרַגִּיל עִם אִישׁ אֱוִיל / פֶּן יָבוּז לִנְדִיבִים:

ז אַל תַּכְלִים אִישׁ שָׁב מִפֶּשַׁע / זְכֹר כִּי כֻלָּנוּ חַיָּבִים101:

ח אַל תְּבַיֵּשׁ אֱנוֹשׁ יָשִׁישׁ: / זְכֹר כִּי תִמָּנֶה מִזְקֵנִים102:

ט אַל תִּתְהַלֵּל עַל גֹּוֵעַ / זְכֹר כֻּלָּנוּ נֶאֱסָפִים:

י אַל תִּטֹּשׁ שִׂיחֹת חֲכָמִים / וּבְחִידֹתֵיהֶם הִתְרַפֵּשׂ103:

יא [אַף שִׂיחוֹת חוֹל מֵהֶם לֹא / תִבְזֶה]

לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי שָׂרִים / כִּי מִמֶּנּוּ תִּלְמַד לֶקַח104:

יב אַל תִּמְאַס בִּשְׁמִיעַת שָׂבִים / אֲשֶׁר שָׁמְעוּ מֵאֲבֹתָם:

יג כִּי מִמֶּנּוּ תִּקַּח שֶׂכֶל / בְּעֵת צֹרֶךְ לְהָשִׁיב פִּתְגָּם:

יד אַל תִּצְלַח בְּנַחֲלַת רָשָׁע / פֶּן תְּבֹעַר בִּשְׁבִיב אִשּׁוֹ105:

טו אַל תָּזוּחַ מִפְּנֵי לֵץ / לְהוֹשִׁיבוֹ כְאוֹרֵב לְפָנֶיךָ106:

טז אַל תַּלְוֶה אִישׁ חָזָק מִמְּךָ / וְאִם הִלְוִיתָ כִּמְאַבֵּד:

יז אַל תַּעֲרֹב יָתֵר מִמְּךָ / וְאִם עָרַבְתָּ כִּמְשַׁלֵּם107:

יח אַל תִּשָּׁפֵט עִם שׁוֹפֵט / כִּי כִרְצוֹנוֹ יִשְׁפֹּט108:

יט עִם אַכְזָרִי אַל תֵּלֵךְ / פֶּן תַּכְבִּיד אֶת רָעָתֶךָ109:

כ כִּי הוּא נֹכַח פָּנָיו יֵלֵךְ / וּבְאִוַּלְתּוֹ תִּסָּפֶה:

כא עִם בַּעַל אַף אַל תָּעִיז מֵצַח / וְאַל תִּרְכַּב עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ:

כב כִּי קַל בְּעֵינָיו דָּמִים / וּבְאֵין מַצִּיל יַשְׁחִיתֶךָ:

כג עִם פּוֹתֶה אַל תִּסְתַּיֵּד / כִּי לֹא יוּכַל לְכַסּוֹת סוֹדֶךָ110:

כד לִפְנֵי זֵר אַל תַּעַשׂ רָז / כִּי לֹא תֵּדַע מַה יֵּלֶד סוֹפוֹ111:

כה לְכָל בָּשָׂר אַל תְּגַל לִבֶּךָ / וְאַל תַּדִּיחַ מֵעָלֶיךָ הַטּוֹבָה:


 

ט

א אַל תְּקַנֵּא אֶת אֵשֶׁת חֵיקֶךָ / פֶּן תִּלְמֵד עָלֶיךָ רָעָה:

ב אַל תַּקְנֶא לְאִשָּׁה נַפְשֶׁךָ / לְהַדְרִיכָהּ עַל בָּמוֹתֶיךָ112:

ג אַל תִּקְרַב אֶל אִשָּׁה זָרָה / פֶּן תִּפּוֹל בִּמְצוּדֹתֶיהָ:

ד עִם זוֹנָה אַל תִּסְתַּיֵּד / פֶּן תִּלָּכֵד בְּלִקְחֹתֶיהָ113:

ה לְהִתְנַבֵּל בְּמַרְאֶה עֵינֶיךָ / וּלְשׁוֹמֵם אַחַר בֵּיתָהּ:

ו עִם מְנַגְּנוֹת אַל תִּדְרוֹךְ / פֶּן יִשְׂרְפֻךָ בְּפִיפִיֹתָם114:

ז בִּבְתוּלָה אַל תִּתְבּוֹנֵן / פֶּן תִּוָּקֵשׁ בַּעֲנָשֶׁיהָ:

ח אַל תִּתֵּן לְזוֹנָה נַפְשֶׁךָ / פֶּן תָּסֵּב אֶת נַחֲלָתֶךָ:

ט הַעֲלִים עַיִן מֵאֵשֶׁת חֵן / וְאַל תַּבִּיט אֶל יֹפִי לֹא לָךְ

י בְּתֹאַר אִשָּׁה הָשְׁחְתוּ רַבִּים / [וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ]

וְכֵן אֹהֲבֶיהָ בָּאֵשׁ תְּלַהֵט115:

יא עִם בַּעְלָהּ אַל תִּטְעָם / וְאַל תָּסֵב עִמוֹ שִׁכּוֹר116:

יב פֶּן תַּטֶּה אֵלֶיהָ לֵב / וּבְדָמִים תִּטֶּה אֶל שָׁחַת:

יג אַל תִּטֹּשׁ אוֹהֵב יָשָׁן / כִּי חָדָשׁ לֹא יִדְמֶה לוֹ117:

יד יַיִן חָדָשׁ אוֹהֵב חָדָשׁ / וְיָשַׁן – אַחַר אוּלַי תִּשְׁתֶּינוּ118:

טו אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ רָשָׁע / כִּי לֹא תֵדַע מַה יּוֹמוֹ:

טז אַל תְּקַנֵּא בְּזָדוֹן מַצְלִיחַ / זְכֹר כִּי עַד מָוֶת לֹא יִנָּקֶה119:

יז רְחַק מֵאִישׁ שַׁלִּיט לַהֲרוֹג / וְאַל תִּפְחַד פַּחֲדֵי מָוֶת:

יח וְאִם קָרַבְתָּ לֹא תֶאְשָׁם / פֶּן תִּקַּח אֶת נִשְׁמָתֶךָ120:

יט דַּע כִּי בֵין פַּחִים תִּצְעָד / וְעַד רֶשֶׁת תִּתְהַלָּךְ:

כ בְּכֹחֲךָ קְנֵה רֵעֶךָ / וְעִם חֲכָמִים תִּסְתַּיָּד121:

כא עִם נָבוֹן יְהִי חֶשְׁבּוֹנֶךָ / וְכָל סוֹדְךָ בֵּינוֹתָם:

כב אַנְשֵׁי צֶדֶק בַּעֲלֵי לַחְמֶךָ / וּבְיִרְאַת אֱלֹהִים תִּפְאַרְתֶּךָ:

כג בְּחַכְמֵי יָדַיִם יֵחָשֵׁב יוֹשֵׁר / וּמוֹשֵׁל בְּעַמּוֹ חָכָם122:

כד בּוֹטֶה נוֹרָא בָּעִיר / אִישׁ לָשׁוֹן וּמַשָּׂא עַל פִּיהוּ יְשֻׁנֶּא123:


 

י


א שׁוֹפֵט עַם יוֹסֵד עַמּוֹ / וּמֶמְשֶׁלֶת מֵבִין סְדוּרָה:

ב מֶלֶךְ פָּרוּעַ יַשְׁחִית עִיר / וְעִיר נוֹשֶׁבֶת בְּשֵׂכֶל שָׂרֶיהָ:

ג כְּשׁוֹפֵט עַם כֵּן מְלִיצָיו / וּכְרֹאשׁ עִיר כֵּן יוֹשְׁבָיו:

ד בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת כָּל גֶּבֶר / וְלִפְנֵי מְחוֹקֵק יָשִׁית הוֹדוֹ124:

ה בְּיַד אֱלֹהִים מֶמְשֶׁלֶת תֵּבֵל / וְאִישׁ לְעֵת יֵעֲמֹד עָלֶיהָ:

ו בְּכָל פֶּשַׁע אַל תְּשַׁלֵּם רַע לְרֵעַ / וְאַל תִּהֲלֵךְ בְּדֶרֶךְ גַּאֲוָה:

ז שְׂנוּאָה לְאָדוֹן וַאֲנָשִׁים גַּאֲוָה / וּמִשְּׁנֵיהֶם מַעַל עשֶׁק:

ח מַלְכוּת מִגּוֹי אֶל גּוֹי תִּסֹּב / בִּגְלַל חֲמַס גַּאֲוָה:

ט מַה יִּגְאֶה עָפָר וָאֵפֶר / אֲשֶׁר בְּחַיָּיו יוּרַם גִּוְיוֹ125:

י שֶׁמֶץ מֵחֲלָה יַצְהִיב רוֹפֵא / מֹלֵךְ הַיּוֹם וּמָחָר יִפּוֹל126:

יא בְּמוֹת אָדָם יִנְחַל / רִמָּה וְתוֹלֵעָה כִּנִּים וָרֶמֶשׂ:

יב תְּחִלַּת גְּאוֹן אָדָם מוּעָז / וּמֵעֹשֵׂהוּ יָסוּר לִבּוֹ127:

יג כִּי מִקְוֵה זָדוֹן חֵטְא / וּמְקוֹרָהּ יַבִּיעַ זִמָּה128:

יד עַל כֵּן מִלֵּא לִבּוֹ אֱלֹהִים נָגַע / וַיַּכֵּהוּ עַד כַּלֵּה129:

טו כִּסֵּא גֵאִים הָפַךְ אֱלֹהִים / וְישֶׁב עֲנָוִים תֵּחְתָּם:

טז עִקְבוֹת גּוֹיִם טִמְטֵם אֱלֹהִים / וְשָׁרְשָׁם עַד אֶרֶץ קִעֲקָע130:

יז וְסִחָם מֵאֶרֶץ וַיִּתְּשֵׁם / וַיַּשְׁבֵּת מֵאֶרֶץ זִכְרָם:

יח לֹא נָאוֶה לֶאֱנוֹשׁ זָדוֹן / וְעַזּוּת, אַף – לִילּוּד אִשָּׁה:

יט זֶרַע נִכְבָּד מַה זָרַע לֶאֱנוֹשׁ / [זֶרַע נִכְבָּד יְרֵא אֱלֹהִים

זֶרַע נִכְבָּד שׁוֹמֵר מְצַוֶּה131:

כ זֶרַע נִקְלֶה מַה זָרַע לֶאֱנוֹשׁ] / זֶרַע נִקְלֶה עוֹבֵר מִצְוָה:

כא בֵּין אַחִים רֹאשָׁם נִכְבָּד / וִירֵא אֱלֹהִים בְּעַמּוֹ:

כב גֵּר וְזָר נָכְרִי וָרָשׁ / תִּפְאַרְתָּם יִרְאַת אֱלֹהִים:

כג אֵין לִבְזוֹת דַּל מַשְׂכִּיל / וְאֵין לְכַבֵּד עַוָּל אֲשֶׁר הוּרָם132:

כד נָגִיד מוֹשֵׁל וְשׁוֹפֵט נִכְבָּדוּ / וְאֵין גָּדוֹל מִיְּרֵא אֱלֹהִים:

כה עֶבֶד מַשְׂכִּיל הוּרָם / וְעֶבֶד סָכָל לֹא יִתְאוֹנֵן:

כו אַל תִּתְחַכַּם לַעֲבֹד חֶפְצֶךָ / וְאַל תִּתְכַּבֵּד בְּמוֹעֵד צָרְכֶּךָ133:

כז טוֹב עוֹבֵד וְיוֹתֵר הוֹן / מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסֵר מַתָּן134:

כח בְּנִי בַּעֲנָוָה כַּבֵּד נַפְשֶׁךָ / וְיִתֶּן לְךָ טַעַם וְכָבוֹד אָבַדְתָּ135:

כט מַרְשִׁיעַ נַפְשׁוֹ מִי יַצְדִּיקֶנוּ / וּמִי יְכַבֵּד מַקְלֶה נַפְשׁוֹ:

ל יֵשׁ דַּל נִכְבָּד בִּגְלַל שִׂכְלוֹ / וְיֵשׁ נִכְבָּד בִּגְלַל עָשְׁרוֹ:

לא נִכְבָּד בְּעָשְׁרוֹ אֵיכָכָה / וְנִקְלֶה בְעָנְיוֹ אֵיכָכָה136:

לב הַמִּתְכַּבֵּד בְּדַלּוּתוֹ / בְּעָשְׁרוֹ מִתְכַּבֵּד יֹתֵר:

לג וְהַנִּקְלֶה בְעָשְׁרוֹ / בְּדַלּוּתוֹ נִקְלֶה יוֹתֵר:


 

יא

א חָכְמַת דַּל תִּשָּׂא רֹאשׁוֹ / וּבֵין נְדִיבִים תּוֹשִׁיבֶנּוּ:

ב אַל תְּהַלֵּל אָדָם בְּתָאֳרוֹ / וְאַל תְּתַעֵב אָדָם מְכוֹעָר בְּמַרְאֵהוּ:

ג אֱלִיל בָּעוֹף דְּבֹרָה / וְרֹאשׁ תְּנוּבוֹת פִּרְיָהּ137:

ד מַעֲטֵה אֹבֵד אַל תְּהַתֵּל / וְאַל תְּקַלֵּס בִּמְרִירֵי יוֹם:

ה כִּי פְלָאוֹת מַעֲשֵׂי יְהֹוָה / וְנֶעְלָם מֵאָדָם פָּעֳלוֹ:

ו רַבִּים נִדְכָּאִים יָשְׁבוּ עַל כִּסֵּא / וּבַל עָלוּ עַל לֵב עָטוּ צָנִיף138:

ז רַבִּים נִשָּׂאִים נִקְלוּ מְאֹד / וְהָשְׁפְּלוּ יָחַד וְגַם נִכְבָּדִים נִתְּנוּ בְיָד139:

ח בְּטֶרֶם תַּחְקוֹר אַל תְּסַלֵּף / בַּקֵּר לְפָנִים וְאַחַר תַּזִּיף140:

ט בְּנִי אַל תָּשִׁיב דָּבָר טֶרֶם תִּשְׁמָע / וּבְתוֹךְ שִׂיחָה אַל תְּדַבֵּר141:

י בְּאֵין עַצָּבָה אַל תִּתְחָר / וּבְרִיב זֵדִים אַל תְּקוֹמֵם142:

יא בְּנִי לָמָּה תַּרְבֶּה עֶשְׁקֶךָ / וְאָץ לְהַרְבּוֹת לֹא יִנָּקֶה143:

יב בְּנִי אִם לֹא תָּרוּץ לֹא תַגִּיעַ / וְאִם לֹא תְבַקֵּשׁ לֹא תִמְצָא:

יג יֵשׁ עָמֵל וְיָגֵעַ וָרָץ / וּכְדֵי כֵן הוּא מִתְאַחֵר144:

יד יֵשׁ רשֵׁשׁ וְאֹבֵד מְהַלֵּךְ / חֲסֵר כֹּל וְיוֹתֵר אִישׁ עָנִי145:

טו וְעֵין יְהֹוָה צָפַתְהוּ לְטוֹב / וַיְנַעֲרֵהוּ מֵעֲפַר צַחֲנָה:

טז נָשָׂא בְרֹאשׁוֹ וַיְרֹמְמֵהוּ / וַיִּתְמְהוּ עָלָיו רַבִּים:

יז טוֹב וְרַע חַיִּים וָמָוֶת / רֵישׁ וְעשֶׁר מֵיְהֹוָה הוּא:

יח חָכְמָה וְשֶׂכֶל וְהָבִין דָּבָר מֵיְהֹוָה הוּא / חֵטְא וּדְרָכִים יְשָׁרִים מֵיְהֹוָה הוּא:

יט שִׂכְלוּת וְחֹשֶׁךְ לְפשְׁעִים נוֹצָרָה / וּמְרֵעִים רָעָה עִמָּם:

כ מַתַּן צַדִּיק יַעֲמֹד לִירֵאָיו / וּרְצוֹנוֹ יִצְלַח לָעַד146:

כא יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר מֵהִתְעַנּוֹת / וְזֶה יְחַיֵּב שְׂכָרוֹ147:

כב וּבְעֵת יֹאמַר מָצָאתִי נָחַת / וְעַתָּה אֹכַל מִטּוֹבָתִי:

כג לֹא יֵדַע מָה כִּי בָא חֲלֹף וַעֲזָבוֹ לְאַחֵר וּמֵת148:

כד בְּנִי עֲמוֹד בְּחֻקֶּךָ וּבוֹ הִתְהַלֵּךְ / וּבִמְלַאכְתְּךָ הִתְיַשֵּׁן:

כה אַל תִּתְמַה בְּעוֹשֵׂי רָע / תָּרוּץ לַיהֹוָה וְקַוֵּה לְאוֹרוֹ:

כו כִּי נָכֹחַ בְּעֵינֵי יְהֹוָה / בְּפֶתַע פִּתְאֹם לְהַעֲשִׁיר דָּל149:

כז בִּרְכַּת אֵל גּוֹרַל צַדִּיק / וּבְעֵת תִּקְוָתוֹ תִּפְרָח:

כח אַל תֹּאמַר הִנֵּה כִי עָשִׂיתִי חֶפְצִי / וּמֶה עַתָּה יֵעָזֵב לִי150:

כט אַל תֹּאמַר דַּיִּי לְפָנֵי / מָה אָסוֹן יְהִי עָלָי:

ל טוֹב יוֹם תִּשָּׁכַח רָעָה / וְרַע יוֹם תִּשָּׁכַח טוֹבָה וְאַחֲרִית אָדָם תִּהְיֶה עָלָיו151:

לא עֵת רָעָה תְּשַׁכַּח תַּעֲנוּג / וְסוֹף אָדָם יַגִּיד עָלָיו:

לב בְּטֶרֶם תַּחְקֹר אָדָם אַל תְּאַשְּׁרֵהוּ / כִּי בְאַחֲרִיתוֹ יְאֻשֵּׁר אָדָם152:

לג לִפְנֵי מָוֶת אַל תְּאַשֵּׁר גָּבֶר / כִּי בְאַחֲרִיתוֹ יִנָּכֵר אִישׁ:

לד [מְנַע רַבִּים מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ] / וְלֹא כָל אִישׁ לְהָבִיא אֶל בָּיִת153.

[אוֹרְבִים וְכֵן נוֹכְלִים רַבִּים הֵם]154:

לה וּמָה רַבּוּ פִּצְעֵי רוֹכֵל / [הַמַּרְגִּילִים לִדְבֵר עֶרְוָה]155.

לו [כְּנִיצוֹץ מַבְעִיר גַּחֶלֶת] / כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה:

לז כְּעוֹף אָחוּז בִּכְלוּב לֵב גֵּאֶה / וְכִזְאֵב אֹרֵב לַטָּרֶף156:

לח מַה יִּרְבּוּ פִּשְׁעֵי בוֹצֵעַ / כְּכֶלֶב הוּא בָא לְכָל בַּיִת וְחוֹמֵס:

לט כֵּן בּוֹצֵעַ בָּא / וּמֵשִׂים רִיב לְכָל שִׁבְתָּם157:

מ אוֹרֵב הָרוֹכֵל כְּדוֹב לְבֵית לֵצִים / וְכִמְרַגֵּל יִרְאֶה עֶרְוָה:

מא טוֹב לְרַע יַהֲפֹךְ נִרְגָּן / וּבְמַחֲמַדֶּיךָ יִתֵּן קָשֶׁר:

מב מִנִּיצוֹץ יַרְבֶּה גַחֶלֶת / וְאִישׁ בְּלִיַּעַל לְדָם יֶאֱרֹב:

מג גּוּר מֵרַע כִּי רַע יוֹלִיד / לָמָּה מוּם עוֹלָם תִּשָּׂא:

מד לֹא תִּדְבַּק לְרָשָׁע וִיסַלֵּף דַּרְכֶּךָ / וְיַהֲפָכְךָ מִבְּרִיתֶךָ:

מה מִשָּׁכֵן זָרִיז זָהִיר דַּרְכֶּךָ / פֶּן יַפְרִיעַ שַׁלְוָתֶךָ] וִינַכֶּרְךָ בְּמַחֲמַדֶּיךָ158:


 

יב


א אִם תֵּטִיב תֵּדַע לְמִי תֵטִיב / וִיהִי תִקְוָה לְטוֹבָתֶךָ159:

ב הֵיטִב לַצַּדִּיק תִּמְצָא תַשְׁלוּמַת / אִם לֹא מִמֶּנּוּ מֵיְהֹוָה:

ג אֵין טוֹבָה לִמְנֹחַ רָשָׁע / וְגַם צְדָקָה לֹא עָשָׂה160:

ד פִּי שְׁנַיִם רָעָה תַּשִּׂיג בְּעֵת צֹרֶךְ / בְּכָל טוֹבָה תַּגִּיעַ אֵלָיו161:

ה כְּלֵי לָחֶם אַל תִּתֵּן לוֹ / לָמָּה בָם יַקְבִּיל אֵלֶיךָ:

ו כִּי גַם אֵל שׂוֹנֵא רָעִים / וְלָרְשָׁעִים יָשִׁיב נָקָם:

ז תַּן לַטּוֹב וּמְנַע מֵרָע / הֹקֵיר מָךְ וְאַל תִּתֵּן לְזֵד:

ח לֹא יִוָּדַע בַּטוֹבָה אוֹהֵב / וְלֹא יְכֻסֶּה בְרָעָה שׂוֹנֵא162:

ט בְּטוֹבַת אִישׁ גַּם שׂוֹנֵא רֵעַ / וּבְרָעָתוֹ גַּם רֵעַ בּוֹדֵד:

י אַל תַּאֲמִין בְּשׂוֹנֵא לָעַד / כִּי כִנְחֹשֶׁת רוֹעוֹ יַחֲלִיא163:

יא וְגַם אִם יִשְׁמַע לָךְ / וִיהַלֵּךְ בְּנָחַת:

יב תֵּן לִבְּךָ לְהִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ / הֱיֵה לוֹ כִּמְגַלֶּה רָז164:

יג וְלֹא יִמְצָא לְהַשְׁחִיתְךָ / וְדַע אַחֲרִית קִנְאָה:

יד אַל תַּעֲמִידֵהוּ אֶצְלֶךָ / לָמָּה יֶהְדָּפְךָ וְיֵעֲמֹד תַּחְתֶּיךָ:

טו אֶל תּוֹשִׁיבֵהוּ לִימִינֶךָ / לָמָּה יְבַקֵּשׁ מוֹשָׁבֶךָ:

טז וּלְאָחוֹר תַּשִּׂיג אֲמָרַי / וּלְאַחְוָתִי תִּתְאַנָּח165:

יז מִי יוּחַן חוֹבֵר נָשׁוּךְ / וְכָל הַקָּרֵב אֶל חַיַּת שֵׁן166:

יח כֵּן חוֹבֵר אֶל אִישׁ זָדוֹן / וּמִתְגֹלֵל בַּעֲוֹנוֹתָיו167:

יט לֹא יַעֲבֹר, עַד תִּבְעַר בּוֹ אֵשׁ168:

כ כַּאֲשֶׁר יָבוֹא עִמְּךָ / לֹא יִתְגַּלֶּה לָךְ169:

כא וְאִם תִּפּוֹל / לֹא יִפֹּל לְהַצִּילֶךָ:

כב עַד עֵת מָעַד לֹא יוֹפִיעַ / וְאִם תִּמּוֹט לֹא יִתְכַּלְכָּל170:

כג בִּשְׂפָתָיו יִתְמַהְמַהּ צָר / וּבְלִבּוֹ יַחְשׁוֹב מֵהֲמֹרוֹת עֲמוּקוֹת:

כד וְגַם אִם בְּעֵינָיו יַדְמִיעַ אוֹיֵב / אִם מָצָא עֵת לֹא יִשְׂבַּע דָּם:

כה אִם רַע קְרָאֲךָ נִמְצָא שָׁם / כְּאִישׁ סוֹמֵךְ יְחַפֵּשׂ עָקֹב171:

כו רֹאשׁ יָנִיעַ וְהֵנִיף יָדוֹ / וּלְרוֹבֶה לָחַשׁ יְשַׁנֶּא פָנִים172:


 

יג


א נוֹגֵעַ בְּזֶפֶת תִּדְבַּק יָדוֹ / וְחוֹבֵר אֶל לֵץ יִלְמַד דַּרְכּוֹ:

ב כָּבֵד מִמְּךָ מַה תִּשָּׂא / וְאֶל עָשִׁיר מִמְּךָ מַה תִּתְחַבָּר:

ב* מַה יְחֻבֵּר פָּרוּר אֶל סִיר / אֲשֶׁר הוּא נוֹקֵשׁ בּוֹ וְהוּא נִשְׁבָּר:

ב* אוֹ מַה יְחֻבֵּר / עָשִׁיר אֶל דָּל:

ג עָשִׁיר יְעַוֶּה הוּא יִתְנַוֶּה / וְאִם דַּל יְעַוֶּה הוּא יִתְחַנָּן173:

ד אִם תִּכְשַׁר לוֹ יַעֲבֹד בָּךְ / וְאִם תִּכְרַע לֹא יַחְמֹל עָלֶיךָ174:

ה אִם שַׁלְּךָ יֵיטִיב דְּבָרָיו עִמָּךְ / וִירשֶׁשְׁךָ וְלֹא יִכְאַב לוֹ175:

ו צֹרֶךְ לוֹ עִמְּךָ וְהָשִׁיעַ לָךְ / וְשׂוֹחֵק לְךָ וְהִבְטִיחֶךָ176:

ז עַד אֲשֶׁר תּוֹעִיל יְהָתֵל בָּךְ / פַּעֲמַיִם שָׁלשׁ יַעֲרִיצֶךָ177:

ז* וּבְכֵן יִרְאֲךָ לְהִתְעַבֵּר בָּךְ / וּבְרֹאשׁוֹ יָנִיעַ אֵלֶיךָ178:

ח הִשָּׁמֵר אַל תִּרְהַב מְאֹד / וְאַל תִּדְמֶה בַּחֲסֵירֵי מַדָּע:

ט קָרֵב נָדִיב הֱיֵה רָחוֹק / וּכְדֵי כֵן יַגִּישֶׁךָ179:

י אַל תִּתְקָרֵב פֶּן תִּתְרַחַק / וְאַל תִּתְרַחֵק פֶּן תִּשָׂנֵא:

יא אַל תִּבְטַח לְחֹפֶשׁ עִמּוֹ / וְאַל תַּאֲמִין לְרֹב שִׂיחוֹ180:

יא* כִּי מַרְבִּית שִׂיחוֹ נִסָּיוֹן / וְשׂחֵק לְךָ וַחֲקָרֶךָ:

יב אַכְזָרִי יִתֵּן כּשֶׁל וְלֹא יַחְמוֹל / עַל נֶפֶשׁ רַבִּים קוֹשֵׁר קָשֶׁר181:

יג הִשָּׁמֵר וֶהְיֵה זָהִיר / וְאַל תִּתְהַלֵּךְ עִם אַנְשֵׁי חָמָס:

יד כָּל הַבָּשָׂר יֶאֱהַב מִינוֹ / וְכָל אָדָם אֶת הַדּוֹמֶה לוֹ182:

טו מִין כָּל בָּשָׂר אֶצְלוֹ / וְאֶל מִינוֹ יְחֻבַּר אָדָם:

טז מַה יְּחֻבַּר זְאֵב אֶל כֶּבֶשׂ / כַּךְ רָשָׁע לַצַּדִיק

וְכֵן עָשִׁיר אֶל אִישׁ נֶאֱצָל183:

יז מֵאַיִן שְׁלוֹם צָבוּעַ אֶל כֶּלֶב / מֵאַיִן שְׁלוֹם עָשִׁיר אֶל רָשׁ184:

יח מַאֲכַל אֲרִי פִּרְאֵי מִדְבָּר / כֵּן מֵרְעִית עָשִׁיר דַּלִּים:

יט תּוֹעֲבַת גַּאֲוָה עֲנָוָה / וְתוֹעֲבַת עָשִׁיר אֶבְיוֹן:

כ עָשִׁיר מוּט נִסְמָךְ מֵרֵעַ / וְדַל נָמוֹט נִדְחָה מֵרֵעַ אֶל רֵעַ185:

כא עָשִׁיר מְדַבֵּר וְעוֹזְרָיו רַבִּים / וּדְבָרָיו מְכוֹעֲרִין מְיוּפִּין186:

כב דַּל נָמוֹט מְדַבֵּר גָּע גָּע יִשָּׂא / וְדִבֶּר מַשְׂכִּיל וְאֵין לוֹ מָקוֹם187:

כג עָשִׁיר דוֹבֵר הַכֹּל נִסְבָּתוּ / וְאֶת שִׂכְלוֹ עַד עָב יַגִּיעוּ188:

כד דַּל דּוֹבֵר מִי זֶה יֹאמֵרוּ / וְאִם נִתְקֵל גַּם הֵם יֶהְדֳּפוּהוּ:

כה טוֹב הָעשֶׁר אִם אֵין עָוֹן / וְרַע הָעוֹנִי עַל פִּי זָדוֹן189:

כו לֵב אֱנוֹשׁ יְשַׁנֶּא פָנָיו / אִם לְטוֹב וְאִם לְרָע190:

כז עִקְבוֹת לֵב טוֹב פָּנִים אוֹרִים / וְשִׂיג וְשִׂיחַ מַחֲשֶׁבֶת עָמָל191:


 

יד


א אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ לֹא עֲזָבוֹ פִיהוּ / וְלֹא אָבַח עָלָיו דִּין לִבּוֹ192:

ב אַשְׁרֵי אִישׁ לֹא חִסַּדְתּוֹ נַפְשׁוֹ / וְלֹא שָׁבְתָה תּוֹחַלְתּוֹ193:

ג לְלֵב קָטֹן לֹא נָאוֶה עשֶׁר / וּלְאִישׁ רַע עַיִן לֹא נָאוֶה חָרוּץ194:

ד מוֹנֵעַ לְנַפְשׁוֹ יִקְבֹּץ לְאַחֵר / וּבְטוֹבָתוֹ יִתְבַּעְבֵּעַ זָר195:

ה רַע לְנַפְשׁוֹ לְמִי יֵיטִיב / וְלֹא יִרְאֶה בְּטוֹבָתוֹ196:

ו רַע לְנַפְשׁוֹ אֵין רַע מִמֶּנּוּ / וְעִמּוֹ תַּשְׁלוּמַת רָעָתוֹ:

ט בְּעֵין כּוֹשֵׁל מְעַט הוּא חֶלְקוֹ / וְלוֹקֵחַ חֵלֶק רֵעֵהוּ מְאַבֵּד חֶלְקוֹ197:

י עַיִן רַע עָיִן תָּעִיט עַל לָחֶם / וּמְהוּמָה עַל שֻׁלְחָנוֹ198:

י* עַיִן טוֹבָה מַרְבֶּה הַלָּחֶם / וּמַעְיָן יָבֵשׁ יִזַּל מַיִם עַל הַשֻּׁלְחָן199:

יא בְּנִי אִם יֵשׁ לְךָ שָׁרֵית נַפְשֶׁךָ / וְאִם יֵשׁ לְךָ הֵיטִיב לָךְ200:

יב וּלְאֵל יָדְךָ הִדַּשֵּׁן / זְכוֹר כִּי לֹא בִשְׁאוֹלֹ תַּעֲנוּג:

יב* וְלֹא מָוֶת יִתְמַהְמַהּ / וְחֹק לִשְׁאוֹל לֹא הֻגַּד לָךְ:

יג בְּטֶרֶם תָּמוּת הֵיטִב לְאוֹהֵב / וְהַשִּׂיגַת יָדְךָ תֶּן לוֹ:

יד אַל תִּמְנַע מִטּוֹבַת יוֹם / [וְאַל תִּמְנַע מִטּוֹבָה נַפְשֶׁךָ]201:

יד* וּבְהִלָּקַח אָח אַל תְּעַבֵּר / וַחֲמוּד רֵעַ אַל תַּחְמֹד202:

טו הֲלֹא לְאַחֵר תַּעֲזוֹב חֵילֶךָ / וִיגִיעֲךָ לְיוֹדֵי גוֹרָל203:

טז תַּן לְאָח וְחֹנֵן וּפַנֵּק נַפְשֶׁךָ / כִּי אֵין בִּשְׁאוֹל לְבַקֵּשׁ תַּעֲנוּג204:

טז* וְכָל דָּבָר שֶׁיָּפֶה לַעֲשׂוֹת / לִפְנֵי אֱלֹהִים עֲשֵׂה205:

יז כָּל הַבָּשָׂר כַּבֶּגֶד יִבְלֶה / וְחֹק עוֹלָם גֹּוֵעַ יִגְוְעוּ:

יח כְּפֶרַח עָלֶה עַל עֵץ רַעֲנָן / שֶׁזֶּה נוֹבֵל וְאַחֵר צוֹמֵחַ:

יח* כֵּן דּוֹרוֹת בָּשָׂר וָדָם / אֶחָד גֹּוֵעַ וְאֶחָד גּוֹמֵל:

יט כָּל מַעֲשָׂיו רָקוֹב יִרְקָבוּ / וּפֹעַל יָדָיו יִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו206:

כ אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ בְּחָכְמָה יֶהְגֶּה / וּבִתְבוּנָה יִשְׁעֶה:

כא הַשָּׂם עַל דְּרָכֶיהָ לִבּוֹ / וּבִתְבוּנֹתֶיהָ יִתְבּוֹנָן:

כב לָצֵאת אַחֲרֶיהָ בְחֵקֶר / וְכָל מְבוֹאֶיהָ יְרַצֵּד207:

כג הַמַּשְׁקִיף בְּעַד חֲלוֹנָהּ / וְעַל פְּתָחֶיהָ יְצוֹתֵת208:

כד הַחוֹנֶה סְבִיבוֹת בֵּיתָהּ / וְהֵבִיא יְתֵדָיו בְּקִירָהּ:

כה וְנוֹטֶה אָהֳלוֹ עַל יָדָהּ / וְשָׁכֵן שֹׁכֶן טוֹב:

כו וְיָשִׂים קִנּוֹ בְעָפְיָהּ / וּבַעַנָפֶיהָ יִתְלוֹנָן209:

כז וְחוֹסֶה בְצִלָּהּ מֵחֹרֶב / וּבִמְעוֹנוֹתֶיהָ יִשְׁכֹּן:


 

טו


א כִּי יְרֵא יְהֹוָה יַעֲשֶׂה זֹאת / וְתוֹפֵשׂ תּוֹרָה יַדְרִיכֶנָּה:

ב וְקִדְּמַתְהוּ כָאֵם / וּכְאֵשֶׁת נְעוּרִים תְּקַבְּלֶנּוּ:

ג וְהֶאֱכִילַתְהוּ לֶחֶם שָׂכֶל / וּמֵי תְבוּנָה תַּשְׁקֶנּוּ:

ד וְנִשְׁעֵן עָלֶיהָ וְלֹא יִמּוֹט / וּבָהּ יִבְטַח וְלֹא יֵבוֹשׁ:

ה וְרוֹמְמַתְהוּ מֵרֵעֵהוּ / וּבְתוֹךְ קָהָל תִּפְתַּח פִּיו:

ו שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמְצָא / וְשֵׁם עוֹלָם תּוֹרִישֶׁנּוּ:

ז לֹא יַדְרִיכוּהָ מְתֵי שָׁוְא / וְאַנְשֵׁי זָדוֹן לֹא יִרְאוּהָ:

ח רְחוֹקָה הִיא מִלֵּצִים / וְאַנְשֵׁי כָזָב לֹא יִזְכְּרוּהָ:

ט לֹא נָאֲתָה תְהִלָּה בְּפִי רָשָׁע / כִּי לֹא מֵאֵל נֶחֶלְקָה לּוֹ:

י בְּפֶה חָכָם תֵּאָמֵר תְּהִלָּה / וּמשֵׁל בָּהּ יְלַמְּדֶנָּה210:

יַא אַל תֹּאמַר מֵאֵל פִּשְׁעִי / כִּי אֶת אֲשֶׁר שָׂנֵא לֹא עָשָׂה211:

יב פֶּן תֹּאמַר הוּא הִתְקִילָנִי / כִּי אֵין צֹרֶךְ בְּאַנְשֵׁי חָמָס:

יג רָעָה וְתוֹעֵבָה שָׂנֵא יְהֹוָה / וְלֹא יְאַנֶּנָּה לִירֵאָיו:

יָד אֱלֹהִים מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם / וַיְשִׁיתֵהוּ בְּיַד חוֹתְפוֹ

וַיִּתְּנֵהוּ בְּיַד יִצְרוֹ212:

טוּ אִם תַּחְפֹּץ תִּשְׁמֹר מִצְוָה / וְתָבִינָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ:

טז אִם תַּאֲמִין בּוֹ / גַּם אַתָּה, תִּחְיֶה:

טז* מוּצָק לְפָנֶיךָ אֵשׁ וָמָיִם / בַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ שְׁלַח יָדֶיךָ213:

יז לִבְנֵי אָדָם חַיִּים וָמָוֶת / אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִנָּתֵן לוֹ214:

יח סָפְקָה חָכְמַת יְהֹוָה / אַמִּיץ גְּבוּרוֹת וְחוֹזֶה כֹל:

יֵט עֵינֵי אֵל יִרְאוּ מַעֲשָׂיו / וְהוּא יַכִּיר כָּל מִפְעַל אִישׁ215:

כ לֹא צִוָּה אֱנוֹשׁ לַחֲטֹא / וְלֹא הֶחֱלִים אַנְשֵׁי כָזָב216:

כ* וְלֹא מְרַחֵם עַל עֹשֶׂה שָׁוְא / וְעַל מְגַלֶּה סוֹד:


 

טז


א אַל תִתְאַוֶּה תֹּאֵר נַעֲרֵי שָׁוְא / וְאַל תִּשְׂמַח בִּבְנֵי עַוְלָה:

ב וְגַם אִם פָּרו אַל תָּבֻעַ בָּם / אִם אֵין אִתָּם יִרְאַת יְהֹוָה217:

ג אַל תַּאֲמִין בְּחַיֵּיהֶם / וְאַל תִּבְטַח בְּעִקְבוֹתָם218:

ג* כִּי לֹא תִהְיֶה לָהֶם / אַחֲרִית טוֹבָה219:

ג* כִּי טוֹב אֶחָד עוֹשֶׂה רָצוֹן מֵאָלֶף / וּמוֹת עֲרִירִי, מִמִּי שֶׁהָיוּ לוֹ

בָּנִים רַבִּים בְּעַוְלָה / וּמֵאַחֲרִית זָדוֹן:

ד מֵאֶחָד עֲרִירִי יְרֵא יְהֹוָה תֵּשֵׁב עִיר / וּמִמִּשְׁפַּחַת בֹּגְדִים תֶּחֱרָב220:

ה רַבּוֹת כָּאֵלֶּה רָאֲתָה עֵינִי / וְעַצֻּמוֹת כָּאֵלֶּה שָׁמְעָה אָזְנִי:

ו בַּעֲדַת רְשָׁעִים יוֹקֶדֶת אֵשׁ / וּבְגוֹי חָנֵף נִצְּתָה חֵמָה:

ז אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לִנְסִיכֵי קֶדֶם / הַמּוֹרִים עוֹלָם בִּגְבוּרָתָם:

ח וְלֹא חָמַל עַל מְגוּרֵי לוֹט / הַמִּתְעַבְּרִים בְּגַאֲוָתָם:

ט וְלֹא חָמַל עַל גּוֹי חֶרֶם / בהַנְּדוֹשִׁים בַּעֲוֹנָם221:

י כֵּן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי / הַנֶּאֱסָפִים בִּזְדוֹן לִבָּם222:

יא וְאַף כִּי אֶחָד מַקְשֶׁה עֹרֶף / תֵּמַהּ זֶה אִם יִנָּקֶּה:

יא* כִּי רַחֲמִים וְאַף עִמּוֹ וְנוֹשֵׂא וְסוֹלֵחַ / וְעַל רְשָׁעִים יַגִּיחַ רָגְזוֹ223:

יב כְּרֹב רַחֲמָיו כֵּן תּוֹכַחְתּוֹ / אִישׁ כְּמִפְעָלָיו יִשְׁפֹּט:

יג לֹא יִמָּלֵט בְּגָזֵל עַוָּל / וְלֹא יַשְׁבִּית תֵּאֲוַת צַדִּיק לְעוֹלָם:

יד כָּל הָעֹשֶׂה צְדָקָה / יֵשׁ לוֹ שָׂכָר:

טו יְהֹוָה הִקְּשָׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה / אֲשֶׁר לֹא יְדָעוֹ

שֶׁמַּעֲשָׂיו מְגֻלִּין תַּחַת הַשָּׁמָיִם224:

טז רַחֲמָיו יֵרָאוּ לְכָל בִּרְיוֹתָיו / וְאוֹרוֹ וְשִׁבְחוֹ חָלַק לִבְנֵי אָדָם:

יז אַל תֹּאמַר מֵאֵל נִסְתַּרְתִּי / וּבַמָּרוֹם מִי יִזְכְּרֵנִי:

יז* בְּעַם כָּבֵד לֹא אִוָּדֵעַ / וּמַה נַּפְשִׁי

בְּקַצּוֹת רוּחוֹת כָּל בְּנֵי אָדָם225:

יח הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם / וּתְהוֹם וָאָרֶץ:

יח* בְּרִדְתּוֹ עֲלֵיהֶם עוֹמְדִים / בְּפָקְדוֹ כֵּן יִרְגָּשׁוּ226:

יט אַף קִצְבֵי הָרִים וִיסוֹדֵי תֵבֵל / בְּהַבִּיטוֹ אֲלֵיהֶם רָעשׁ יִרְעָשׁוּ:

כ גַּם עָלַי לֹא יָשִׂים לֵב / וּבִדְרָכַי מִי יִתְבּוֹנָן227:

כא אִם חָטָאתִי לֹא תִרְאֵנִי עָיִן / אוֹ אִם אֲכַזֵּב

בְּכָל סֵתֶר מִי יוֹדֵעַ:

כב מָה מַעֲשֶׂה צֶדֶק מִי יַגִּידֶנּוּ / וְתִקְוַת מָּה כִי אָצוּק חוֹק228.

כג חַסְרֵי לֵב יָבִינוּ אֵלֶּה / וְגֶבֶר פּוֹתֶה יַחְשֹׁב זֹאת229.

כד שִׁמְעוּ אֵלַי וּקְחוּ שִׂכְלִי / וְעַל דְבָרַי שִׂימוּ לֵב.

כה אַבִּיעָה בְמִשְׁקָל רוּחִי / וּבְהַצְנֵעַ אֲחַוֶּה דֵעִי.

כו כִּבְרֹא אֵל מַעֲשָׂיו מֵרֹאשׁ / עַל חַיֵיהֶם [חָלָק מִשְׁטָרָם]230.


 

יח.


טו בְּטֶרֶם תִּדּוֹר הָכֵן נִדְרֶךָ / בַל תִּהְיֶה כִּמְנַסֶּה יְהֹוָה231:

לב אַל תִּשְׂמַח אֶל שֶׁמֶץ תַּעֲנוּג / אֲשֶׁר פִּי שְׁנַיִם רֵישׁוֹ:

לג אַל תְּהִי זוֹלֵל וְסוֹבֵא / וּמְאוּמָה אֵין בַּכִּיס:


 

יט


א פּוֹעֵל זֹאת לֹא יַעֲשִׁיר. / וּבוֹזֶה מְעוּטִים יִתְעַרְעָר232:

ב יַיִן וְנָשִׁים יַפְחִיזוּ לֵב. / וְנֶפֶשׁ עַזָּה תַשְׁחִית בְּעָלֶיהָ:


 

כ


ה יֵשׁ מַחֲרִישׁ וְנֶחְשָׁב חָכָם. / וְיֵשׁ נִמְאָס בְּרוֹב שִׂיחַ:

ו יֵשׁ מַחֲרִישׁ מֵאֵין מַעֲנֶה / וְיֵשׁ מַחֲרִישׁ כִּי רֹאֶה עֵת:

ז חָכָם יַחֲרִישׁ עַד עֵת / וּכְסִיל לֹא יִשְׁמוֹר עֵת:

יג חָכָם בִּמְעַט דִבֶּר נַפְשׁוֹ / וְטוֹבַת כְּסִילִים יִשְׁפוֹךְ חָכְמָה:


 

כא


כב רֶגֶל נָבָל מִהֲרָה אֶל בָּיִת / וְאִישׁ מְזִימוֹת יַכְנִיעַ לָרַבִּים233:

כג אֱוִיל מִפֶּתַח יַבִּיט אֶל בָּיִת / וְכָבוֹד לְאִישׁ בַּחוּץ יַעֲמוֹד וִידַבֵּר:

א שְׁלשָׁה שָׂנֵאתִי / וְאַרְבָּעָה לֹא אָהָבְתִּי234:

ב שַׂר הַנִּרְגָל בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת / הַמּוֹשִׁיב שֶׁבֶת בִּמְרוֹמֵי קָרֶת235:

ג הָאוֹחֵז בָּאַמָה וּמַשְׁתִּין מָיִם / וְהַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ פִּתְאוֹם236:


 

כה


ב שָׁלשׁ הֵנָה שָׂנְאָה נַפְשִׁי / וְצַר לִי מְאֹד בְּחַיֵּיהֶם237:

ג דַּל גֵּאֶה וְעָשִׁיר מְכַחֵשׁ / וְזָקֵן מְנָאֵף וַחֲסֵר דַּעַת:

ה אִם בִּנְעֻרוֹתֶיךָ לֹא חֲפַצְתָּם / אֵיךְ תַּשִּׂיגֵם בְּזִקְנוֹתֶיךָ238:

ח אַשְׁרֵי שֶׁלֹּא נִכְשַׁל בִּלְשׁוֹנוֹ / וְלֹא עֹבֵד נִקְלֶּה מִמֶּנּוּ:

יא אַשְׁרֵי בַעַל אִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת / וְלֹא חוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וּבַחְמוֹר יַחְדָּו239:

יג כָּל מַכָּה וְלֹא כְמַכַּת הַלֵּב / כָּל רָעָה וְלֹא כְרָעַת אִשָּׁה240:

יז רֹעַ אִשָּׁה יַשְׁחִיר מַרְאֶה אִישׁ / וְיַקְדִיר פָּנָיו לְדוֹב:

יח בֵּין רֵעִים יֵשֵׁב בַּעֲלָה / וּבְלֹא טַעֲמוֹ יִתְאַנָּח241:

יט מְעַט רָעָה כְרָעַת אִשָּׁה / גּוֹרַל חוֹטֵא יִפּוֹל עָלֶיהָ:

כ כְּמַעֲלֵה חוּץ לְרַגְלֵי יָשִׁישׁ / כֵּן אֵשֶׁת לָשׁוֹן לְאִישׁ רַךְ:

כא אַל תִּפּוֹל בְּיֹפִי אִשָּׁה / וְעַל יֵשׁ לָהּ לֹא תַּחֲמוֹד:

כב כִּי בַעֲדָה חֶרְפָּה וּבֹשֶׁת / אִשָּׁה מְכַלְכֶּלֶת אֶת בַּעֲלָהּ:

כג רִפְיוֹן יָדַיִם וְכִשְׁלוֹן בִּרְכַּיִם / אִשָּׁה לֹא תְּאַשֵּׁר אֶת בַּעֲלָהּ:

כד מֵאִשָּׁה תְּחִלַּת עָוֹן / וּבִגְלָלָהּ גָּוַעְנוּ יָחַד:

כה אִשָּׁה רָעָה צָרַעַת לְבַעֲלָהּ / יְגָרְשֶׁנָּה מִבֵּיתוֹ וְיִתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ242:


 

כו


א אִשָּׁה טוֹבָה אַשְׁרֵי בַעֲלָהּ / וּמִסְפֵּר יָמָיו כִּפְלָיִם243:

ב אֵשֶׁת חַיִל תְּדַּשֵּׁן לְבַעֲלָהּ / [וּשְׁנֵי חַיָּיו יְבַלֶּה בַנְעִימִים]244:

ג אִשָּׁה טוֹבָה מַתָּנָה טוֹבָה / בְחֵיק יְרֵא אֱלֹהִים תִּנָּתֵן245:


 

כז


ה כְּלֵי יוֹצֵר לְבָעֵר כִּבְשָׁן / וְכָמֹהוּ אִישׁ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ246:

ו עַל עֲבֹדַת עֵץ יְהִי פֶרִי / כֵּן חֶשְׁבּוֹן עַל יֵצֶר אֶחָד247:


 

כח


יב הָיְתָה לְפָנָיו גַחֶלֶת / נָפַח בָּהּ וּבָעֲרָה248:

יג רָקַק בָּהּ וְכָבְתָה / [וּשְׁנֵיהֶם מִפִּיךָ הֵם]249:

א אַל תֵּצַר צָרַת מָחָר / כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם250:

ב שֶׁמָּא מָחָר בָּא וְאֵינֶנּוּ / נִמְצָא מִצְטָעֵר עַל הָעוֹלָם

שֶׁאֵינוֹ שֶׁלוֹ251:

ג הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְּכַף מֹאזְנַיִם / וְלֹא מָצָאתִי קַל מִסֻבִּין252:

ד וְקַל מִסֻבִּין / חָתָן הַדָּר בְּבֵית חָמָיו:

ה וְקַל מֵחָתָן / אֹרֵחַ מַכְנִיס אֹרֵחַ253:

ו וְקַל מֵאֹרֵחַ / מֵשִׁיב דָבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע254:


 

ל


ט [יַסֵּר בִּנְךָ לְבַל תֵּבוֹשׁ / וְאִם תִּשְׂחַק עִמוֹ יַכְלִימֶךָ]255:

יא אַל תַּמְשִׁילֵהוּ בִנְעוּרָיו / וְאַל תִּשָּׂא לִשְׁחִיתוֹתָיו:

יא* כְּפֶתֶן עַל חַי תִפְגָּע / רַצֵּיץ מָתְנָיו שֶׁעוֹדֶנּוּ נָעַר

יב כַּוֵף רֹאשׁוֹ בְנַעֲרוּתוֹ / וּבַקֵּעַ מָתְנָיו כְּשֶׁהוּא קָטֹן:

יב* לָמָּה יָשֹׁקָה וּמָרָה בְךָ / וְנוֹלַד מִמֶּנּוּ מַפַּח נָפֶשׁ256:

יג יַסֵּר בִּנְךָ וְהַכְבֵּד עוּלוֹ / פֶּן בְּאִוַלְתּוֹ יְבַלַּע בָּךְ257:

יד טוֹב מִסְכֵּן וְחַי בְעַצְמוֹ / מֵעָשִׁיר וְנֶגַע בִּבְשָׂרוֹ:

טו חַיֵּי שָׁר אִבִיתִי מִפָּז / וְרוּחַ טוֹבָה מִפְּנִינִים258:

טז אֵין עוֹשֶׁר עַל עוֹשֶׁר שָׁר עָצֶם / וְאֵין טוֹבָה עַל טוֹב לֵבָב259:

יז טוֹב לָמוּת מֵחַיֵּי שָׁוְא /וְנוּחַת עוֹלָם מִכְּאֵב נֶאֱמָן:

יח טוֹבָה שְׁפוּכָה עַל פֶּה סָתוּם / תְּנוּפָה מֻצֶּגֶת לִפְנֵי גִלּוּל260:

יט מַה יַעֲרִיכוּ לֶאֱלִילֵי הַגּוֹיִם/ אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחוּן

כ כֵּן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹשֶׁר / וְאֵין נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ261:

כא רֹאֶה בְעֵינָיו וּמִתְאַנָּח / כַּאֲשֶׁר סָרִיס יְחַבֵּק נַעֲרָה:

כב כְּנֶאֱמָן לָן עִם בְּתוּלָה / כֵן עוֹשֶׂה בְאוֹנֶס מִשְׁפָּט:

וַיְהֹוָה מְבַקֵּשׁ מִיָּדוֹ:

כג אַל תִּתֵּן לָדִין נַפְשֶׁךָ / וְאַל תִּכָּשֵׁל בַּעֲוֹנֶךָ262:

כד שִׂמְחַת לֵב הֵם חַיֵּי אִישׁ / וְגִיל אָדָם הַאֲרִיךְ אַפּוֹ263:

כה פּוּג נַפְשֶׁךָ וּפַיֵּג לִבֶּךָ / וְקִצָּפוֹן הַרְחֵק מִמֶּךָּ264:

כו כִּי רַבִּים הָרַג דִּין / וְאֵין תֹּעֵלָה בְּקִצָּפוֹן:

כז קִנְאָה וְדִין יְקַצְּרוּ יָמִים/ וּבְלֹא עֵת תַּזְקִין דְּאָגָה:

כח שְׁנוֹת לֵב טוֹב תַּחַת מַטְעַמִּים / וּמַאֲכָלוֹ יַעֲלֶה עָלָיו265:


 

לא


א שֹׁקֵר עָשִׁיר יִמְחֶה שְׁאֵרוֹ / דַּאֲגַת מִחְיָה תַּפְרִיעַ נוּמָה266:

ב דַּאֲגַת מִחְיָה תַּפְרִיעַ נוּמָה / וּמַחֲלִי חָזָק תַּפְרִיעַ נוּמָה267:

ב* רֵעַ נֶאֱמָן תָּגִיד חֶרְפָּה / וּמַסְתִּיר סוֹד אוֹהֵב כְּנָפֶשׁ268:

ג עַמְלֵי עָשִׁיר לְקַבֵּץ הוֹן / וְאִם יָנוּחַ לְקַבֵּל תַּעֲנוּג269:

ד יָגֵעַ עָנִי לְחֶסֶר בֵּיתוֹ / וְאִם יָנוּחַ יִהְיֶה צָרִיךְ270:

ד* עָמֵל עָנִי לְחֹסֶר כֹּחוֹ / וְאִם יָנוּחַ לֹא נֻחָה לוֹ271:

ה רוֹדֵף חָרוּץ לֹא יִנָּקֶה / וְאוֹהֵב מְחִיר בּוֹ יִשְׂגֶּה:

ו רַבִּים הָיוּ חֲבוּלֵי זָהָב / וְהַבּוֹטֵחַ עַל פְּנִינִים:

ו* וְלֹא מָצְאוּ לְהִנָּצֵל מֵרָעָה / וְגַם לְהִוָּשֵׁעַ בְּיוֹם עֶבְרָה:

ז כִּי תְקָלָה הוּא לֶאֱוִיל / וְכָל פּוֹתֶה יִוָּקֵשׁ בּוֹ:

ח אַשְׁרֵי אִישׁ נִמְצָא תָמִים / וְאַחַר מָמוֹן לֹא נָלוֹז:

ט מִי הוּא זֶה וּנְאַשְּׁרֶנוּ / כִּי הִפְלִיא לַעֲשׂוֹת בְּעַמּוֹ:

י מִי הוּא זֶה שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ / וְהָיָה לוֹ שָׁלוֹם

וְהָיָה לוֹ תִּפְאָרָה:

י* כִּי בִרְבוֹת שְׁלוֹם חַיָּיו / יִהְיֶה לְךָ לְתִפְאָרֶת272:

י* מִי בֵרְכוֹ וַיִּשְׁלָם חַיָיו / הוּא לְךָ לְתִפְאֶרֶת:

י* מִי יוּכַל לָסוּר וְלֹא סָר / וּלְהָרֵעַ רָעָה וְלֹא אָבָה273:

יא עַל כֵּן חָזַק טוּבוֹ / וּתְהִלָּתוֹ יְסַפֵּר קָהָל:

מוּסַר לֶחֶם / וְיַיִן יַחְדָּו:

יב בְּנִי אִם עַל שֻׁלְחָן גָּדוֹל / יָשַׁבְתָּ

אַל תִּפְתַּח עָלָיו גְּרֹנֶךָ274:

יג אַל תֹּאמַר סְפוֹק עָלָיו! / זְכוֹר כִּי רָעָה עַיִן רָעָה275:

יד רַע עַיִן שׂוֹנֵא אֵל / וְרַע מִמֶּנּוּ לֹא בָרָא:

טז כִּי זֶה מִפְּנֵי כָל דָבָר תָּזוּעַ עָיִן / וּמִפְּנִים דִּמְעָה תִדְמָע276:

יז רַע מֵעַיִן לֹא חָלַק אֵל / עַל כֵּן מִפְּנֵי כֹל נָס לֵחה277:

יז* מְקוֹם יַבִּיט אַל תּוֹשִׁיט יָד / וְאַל תֵּחַד עִמּוֹ בַּטֶּנֶא278:

יח דְּעָה רֵעֲךָ כְּנַפְשֶׁךָ / וּבְכֹל שֶׁשָּׂנֵאתָ הִתְבּוֹנָן279:

יט הָסֵב כְּאִישׁ אֲשֶׁר נִבְחָר / וְאַל תָּעֵט פֶּן תִּגֹּעַל280:

כ דַּע שֶׁרֵעֲךָ אִישׁ כָּמוֹךָ / וֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁשָּׂם לְפָנֶיךָ:

כא חֲדַל רִאשׁוֹן בַּעֲבוּר מוּסָר / וְלֹא תִהְיֶה גַּרְגְּרָן פֶּן תִּמָּאֵס281:

כב וְגַם אִם בֵּין רַבִּים יָשַׁבְתָּ / לִפְנֵי רֵעַ אַל תּוֹשִׁיט יָד:

כג הֲלֹא דֵי אֱנוֹשׁ נָבוֹן מִזְעָר / וְעַל יְצוּעָיו לֹא יַשִּׂיק282:

כד מַכְאוֹב וּנְדֹד יְשֵׁנָה / וְצַעַר וְתַשְׁנִיק

וּפְנֵי הֲפוּכוֹת עִם אִישׁ כְּסִיל283:

כה שְׁנוֹת חַיִּים עַל קֶרֶב צוֹלֵל / וְקָם בַּבֹּקֶר וְנַפְשׁוֹ אִתּוֹ284:

כו שְׁנוֹת חַיִּים עִם אִישׁ נָבוֹן / יָלִין עַד בֹּקֶר וְנַפְשׁוֹ עִמּוֹ:

כז [וְאִם יַפְצִירוּ בְךָ לֶאֱכוֹל: / סוּר מִן הֲסֵבָּה] וְתִמְצָא נָחַת285:

כח בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ הֱיֵה צָנוּעַ / וְכָל אָסוֹן לֹא יִגַּע בָּךְ:

כט וְגַם אִם נֶאֱנַסְתָּה / בְּמַטְעַמִּים קַוֵּה קַוֵּה וְיָנוּחַ לָךְ286:

ל שְׁמַע בְּנִי וְאַל תָּבוֹז לִי / וּבְאַחֲרִית תַּשִּׂיג אֲמָרָי:

לא שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי / וְעַל תַּלְעִיג עָלָי

וּבְאַחֲרִית תִּמְצָא דְבָרַי:

לב טוֹב עַל לֶחֶם תְּבָרֵךְ שָׂפָה / עֵדוּת טוּבוֹ נֶאֱמָנָה:

לג רַע עַל לֶחֶם יִרְגַּז בַּשָּׁעַר / רָעַת רוֹעוֹ נֶאֱמָנָה:

לד וְגַם עַל הַיַּיִן אַל תִּתְגַּבָּר / כִּי רַבִּים הִכְשִׁיל תִּירוֹשׁ:

לה כּוּר בּוֹחֵן מַעֲשֵׂה לוֹטֵשׁ / כֵּן הַיַּיִן לְמַצּוֹת לֵצִים:

לו נָבוֹן בּוֹחֵן מַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה / כֵּן שֵׁכָר לָרִיב לֵצִים:

לז לְמִי הַיַּיִן חַיִּים? / לֶאֱנוֹשׁ אִם יִשְׁתֶּנּוּ בְּמַתְכֻּנְתּוֹ:

לח מָה חַיִּים חֲסַר הַיָּיִן / שֶׁהוּא מֵרֵאשִׁית לְשִׂמְחָה נוֹצָר:

לט שִׂמְחַת לֵב וְשָׂשׂוֹן וְעִדּוּן / יַיִן נִשְׁתֶּה בְּעִתּוֹ וְרָאִי287:

מ חַיֵּי מָה לַחֲסַר תִּירוֹשׁ / וְהוּא לְגִיל נֶחֱלַק מֵרֹאשׁ288:

מא כְּאֵב רֹאשׁ לַעֲנָה וְקָלוֹן / יַיִן נִשְׁתֶּה בְּתַחֲרָה וָכָעַס:

מב מַרְבֶּה חֶמֶר לִכְסִיל מוֹקֵשׁ / מְחַסֵּר כֹּחַ וּמַסְפִּיק פָּצַע289:

מה בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן אַל תּוֹכַח רֵעַ / [וְאַל תְּבוֹזֵהוּ בְּשִׂמְחָתוֹ:

מו דְּבַר חֶרְפָּה אַל [תֹּאמַר לוֹ / וְלֹא תִנָּצֵה] אִתּוֹ לְעֵינֵי בְּנֵי אָדָם:


 

לב


א [רֹאשׁ נִבְחַרְתָּ אַל תִּתְרוֹמֵם / וּבְרֹאשׁ גְּדוֹלִים אַל תֵּשֵׁב]290:

א* הֱיֵה לָהֶם כְּאֶחָד מֵהֶם / דְּאַג לָהֶם וְאַחַר תָּסֹב

הָכֵן צָרְכָּם וְאַחַר תִּרְבָּץ291:

ב לְמַעַן תִּשְׂמַח בִּכְבוֹדָם / וְעַל מוּסָר תִּשָּׂא שָׂכָר292:

ג מַלֵּל שָׂב כִּי הוּא לָךְ / וְהַצְנֵעַ שֶׂכֶל וְאַל תִּמְנַע שִׁיר293:

ד בִּמְקוֹם הַיַּיִן אַל תִּשְׁפּוֹךְ שִׂיחַ / וּבְלֹא מִזְמוֹר מַה תִּשְׁפֹּךְ שִׁיר

וּבַל עֵת מַה תִּתְחַכָּם294:

ד* כְּחוֹתָם עַל כִּיס זָהָב / שִׁיר אֵל עַל מִשְׁתֵּה הַיָּיִן:

ה כּוּמַז אוֹדֶם עַל נִיב זָהָב / מֵשְׁפַּט שִׁיר עַל מִשְׁתֵּה הַיָּיִן295:

ה* כִּרְבִיד זָהָב וּבוֹ נֹפֶךְ וְסַפִּיר / כַּךְ נָאִים דְּבָרִים יָפִים

עַל מִשְׁתֵּה הַיָּיִן:

ו מִלּוּאוֹת פָּז וְחוֹתַם בָּרֶקֶת / קוֹל מִזְמוֹר עַל נוֹעַם תִּירוֹשׁ:

ז דַבֵּר נַעַר אִם צָרִיךְ אַתָּה / בְּחֹזֶק פַּעֲמַיִם וְשָׁלשׁ אִם יִשְׁאָלְךָ:

ח כָּל לֶאֱמֹר וּמְעַט הַרְבֵּה / וּדְמֵה לְיוֹדֵעַ וּמַחֲרִישׁ יַחְדָּו296:

ט בֵּין זְקֵנִים אַל תְּקוֹמֵם / וְשָׂרִים אַל תֶּרֶב לִטְרֹד297:

ט* לִפְנֵי בָרָד יִנְצַח בָּרָק / וְלִפְנֵי דַכָּא יִנְצַח חֵן298:

י לִפְנֵי בָרָד יִנְצַח בָּרָק / וְלִפְנֵי בוֹשׁ יִנְצַח חֵן:

יא בְּעֵת שֻׁלְחָן אַל תַּרְבֶּה דְבָרִים / וְאִם עָלָה עַל לִבְּךָ דָּבָר:

יא* בְּעֵת מִפְקָד אַל תִּתְאַחֵר / פְּטַר לְבֵיתְךָ וְשַׁלֵּם רָצוֹן299:

יב וְשַׁלֵּם רָצוֹן בְּיִרְאַת אֵל / וְלֹא בַּחֲסַר כֹּל300:

יג וְעַל כָּל אֵלֶּה בָּרֵךְ עוֹשֶׂךָ / הַמַּרְוְךָ מִטּוֹבָתוֹ301:

יג* דּוֹרֵשׁ אֵל יְקַוֶּה רָצוֹן / וּמִתְלַהְלֵהַּ יִוָּקֵשׁ בּוֹ:

יד דּוֹרֵשׁ אֵל יִקַּח מוּסָר / וּמְשַׁחֲרֵהוּ יַשִּׂיג מַעֲנֶה:

יד* דּוֹרֵשׁ חֶפְצֵי אֵל יִקַּח לֶקַח / וְיַעֲנֵהוּ בִּתְפִלָּתוֹ:

טו דּוֹרֵשׁ תּוֹרָה יְפִיקֶנָּה / וּמִתְלַהְלֵהַּ יִוָּקֵשׁ בּוֹ:

טז יְרֵא יְהֹוָה יָבִין מִשְׁפָּט / וְתַחְבּוּלוֹת מִנֶּשֶׁף יוֹצִיא302:

טז* יִרְאֵי יְהֹוָה יָבִינוּ מִשְׁפָּטוֹ / וּבְחָכְמוֹת רַבּוֹת יוֹצִיאוּ מִלִּבָּם303:

יז אִישׁ חָכָם יַטֶּה תוֹכָחוֹת / וְאַחַר צָרְכּוֹ יִמְשֹׁךְ נִפְתֶּה304:

יז* אִישׁ חָכָם לֹא יְכַסֶּה כַּחַמָּה / וְלֵץ לֹא יִשְׁמֹר לְשׁוֹנוֹ305:

יח אִישׁ חָכָם לֹא יִקַּח שֹׁחַד / זֵד וְלֵץ לֹא יִשְׁמֹר תּוֹרָה:

יט אִישׁ חָמָס לֹא יִקַּח שֵׂכֶל / וְזֵד וְלֵץ לֹא יִקַּח מִצְוָה:

יט* בְּלֹא עֵצָה אַל תִּפְעַל דָּבָר / וְאַחַר מַעֲשֶׂיךָ אַל תִּתְקַצֵּף:

כ בְּדֶרֶךְ מוֹקְשׁוֹת אַל תֵּלֵךְ / וְאַל תִּתְקָל בְּנֶגֶף פַּעֲמָיִם:

כא אַל תִּבְטַח בְּדֶרֶךְ מֵחֶתֶף / וּבְאַחֲרִיתְךָ הִשָּׁמֵר:

כב אַל תִּבְטַח בְּדֶרֶךְ רְשָׁעִים / וּבְאֹרְחוֹתֶיךָ הִזָהֵר:

כב* בְּכָל דְּרָכֶיךָ שְׁמוֹר נַפְשֶׁךָ / כִּי כָל עוֹשֵׂה אֵלֶּה שׁוֹמֵר מִצְוָה:

כג בכל מעשיך שְׁמוֹר נַפְשֶׁךָ / כִּי עוֹשֶׂה זֶה שׁוֹמֵר מִצְוָה:

כד נוֹצֵר תּוֹרָה שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ / וּבוֹטֵחַ בַּיהֹוָה לֹא יֵבוֹשׁ:


 

לג.


א יְרֵא יְהֹוָה לֹא יִפְגַּע רָע / כִּי אִם בְּנוּסוֹ שָׁב וְנִמְלָט306:

ב לֹא יֶחְכַּם שׂוֹנֵא תוֹרָה / וּמִתְמוֹטֵט בַּמִּסְעָר כָּאֳנִיָה307:

ג אִישׁ נָבוֹן יָבִין דְּבַר יְהֹוָה / וְתוֹרָתוֹ כְּאוּרִים בַּחשֶׁן308:


 

לד


ח [בְּעַיִן טוֹבָה תֵּן לַדָּל / וְלֹא תִקְצֹף בְּתִתְּךָ לוֹ]309:

ט בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ הָאֵר פָּנִים / וּבְשָׂשׂוֹן הַקְדֵּשׁ מַעֲשֵׂר:

י תֵּן לוֹ כְּמַתְּנָתוֹ לָךְ / בְּטוּב עַיִן וּבְהַשִּׂיגַת יָד:

יא כִּי אֱלֹהַּ תַּשְׁלוּמוֹת הוּא / וְשִׁבְעָתַיִם יָשִׁיב לָךְ310:

יא* מַלְוֶה יְהֹוָה נוֹתֵן לְאֶבְיוֹן / וּמִי בַעַל גְּמוּלוֹת כִּי אִם הוּא:

יב אַל תִּשְׁחַד כִּי לֹא יִקַּח / וְאַל תִּבְטַח עַל זֶבַח מֵעשֶׁק:

יב* כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט הוּא / וְאֵין עִמּוֹ מַשּׂוֹא פָנִים:

יג לֹא יִשָּׂא פָנִים אֶל דָּל / וְתַחֲנוּנֵי מָצוֹק יִשְׁמָע:

יד לֹא יִטּשׁ צַעֲקַת יָתוֹם / וְאַלְמָנָה כִּי תַרְבֶּה שִׂיחַ:

טו הֲלֹא דִמְעָה עַל לְחִי תֵרֵד / וְאָנְחָה עַל מְרוּדֶיהָ:

טז תַּמְרוּרֵי רָצוֹן הִנִּיחָה / וּצְעָקָה עָנָן חָשְׁתָה311:

יז שַׁוְעַת דַּל עָנָן חָלְפָה / וְעַד תַּגִּיעַ לֹא תָנוּחַ:

יז* לֹא תָמוּשׁ עַד יִפְקוֹד אֵל / וְשׁוֹפֵט צֶדֶק יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט312:

יח גַּם אֵל לֹא יִתְמַהְמָהּ / וּכְגִבּוֹר יֵצֵא לֹא יִתְאַפָּק313:

יח* עַד יִמְחַץ מָתְנֵי אַכְזָרִי / וּלְגוֹיִם יָשִׁיב נָקָם314:

יח* עַד יוֹרִישׁ שֵׁבֶט זָדוֹן / וּמַטֵּה רֶשַׁע גָּדוֹעַ יִגְדָּע:

יט עַד יָשִׁיב לֶאֱנוֹשׁ פָּעֳלוֹ / וּגְמוּל אָדָם כִּמְזִמָּתוֹ:

יט* עַד יָרִיב רִיב עַמּוֹ / וְשִׂמְחָם בִּישׁוּעָתוֹ:

כ נָאֶה חֶסֶד יְהֹוָה בִּזְמַן מְצוּקָה / כְעָב חֲזִיזִים בְּעֵת בַּצֹּרֶת315:


 

לה


א הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי הַכֹּל / וְהָרֵם פַּחְדְּךָ עַל כָּל הַגּוֹיִם316:

ב הָנֵף עַל עַם נֵכָר / וְיִרְאוּ אֶת גְּבוּרֹתֶיךָ317:

ג כַּאֲשֶׁר נִקְדַּשְׁתָּ לְעֵינֵיהֶם בָּנוּ / כֵּן לְעֵינֵינוּ הִכָּבֵד בָּנוּ318:

ד וְיֵדְעוּ כַּאֲשֶׁר יָדַעְנוּ / כִּי אֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ:

ה חַדֵּשׁ אוֹת וּשְׁנֵה מוֹפֵת / הַאְדֵּר יָד וְאַמֵּץ זְרוֹעַ וְיָמִין319:

ו הָעֵיר אַף וּשְׁפוֹךְ חֵמָּה / וְהַכְנִיעַ צָר וַהֲדוֹף אוֹיֵב:

ז הָחֵישׁ קֵץ וּפְקוֹד מוֹעֵד / כִּי מִי יֹאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה320:

ח הִשְׁבַּתָּ רֹאשׁ פַּאֲתֵי מוֹאָב / הָאוֹמֵר אֵין זוּלָתִי321:

ט אֱסוֹף כָּל שִׁבְטֵי יַעֲקֹב / וְיִתְנַחֲלוּ כִּימֵי קֶדֶם:

י רַחֵם עַל עַם נִקְרָא בִשְׁמֶךָ / יִשְׂרָאֵל בְּכוֹר כִּנִּיתָה:

יא רַחֵם עַל קִרְיַת קָדְשֶׁךָ / יְרוּשָׁלַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ:

יב מַלֵּא צִיּוֹן אֶת הוֹדֶךָ / וּמִכְּבוֹדְךָ אֶת הֵיכָלֶךָ322:

יג תֵּן עֵדוּת לִמְרֹאשׁ מַעֲשֶׂיךָ / וְהָקֵם חָזוֹן דֻּבַּר בִּשְׁמֶךָ:

יד תֵּן אֶת פְּעֻלַת קֹוֶיךָ / וּנְבִיאֶיךָ יֵאָמֵנוּ:

טו תִּשְׁמַע תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ / כִּרְצוֹנְךָ עַל עַמֶּךָ323:

טז וְיֵדְעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ / כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי עוֹלָם:

יז כָּל מַאֲכָל אוֹכֵל גַּרְגֶּרֶת / אַךְ יֵשׁ אֹכֶל מֵאֹכֶל נָעִים:

יח כָּל מַאֲכָל תְּסֻגַּר בַּבָּטֶן / אַךְ יֵשׁ מַאֲכָל מִמַּאֲכָל תִּנְעַם:

יט כָּל זָכָר תְּקַבֵּל אִשָּׁה / [אַךְ אִישׁ יִבְחַר עַלְמָה]324:

כ חֵךְ בּוֹחֵן מַטְעַמֵּי דִבֵּר / וְלֵב מֵבִין מַטְעַמֵּי כָזָב325:

כא לֵב עָקוֹב יִתֵּן עַצָּבֶת / וְאִישׁ וָתִיק יְשִׁיבֶנָּה בוֹ326:

כב כָּל נִכָּה תֹּאכַל חַיָה / אַךְ יֵשׁ מַכָּה מִמַּכָּה תִּנְעָם327:

כג תֹּאַר אִשָּׁה יַהֲלִיץ פָּנִים / וְעַל כָּל מַחְמַד עַיִן יִגְּבַר328:

כד וְעוֹד אִם יֵשׁ מַרְפֵּא לָשׁוֹן / אֵין אִישָׁהּ מִבְּנֵי אָדָם329:

כה קְנֵה אִשָּׁה רֵאשִׁית קִנְיָן / עֵזֶר וּמִבְצָר וְעַמּוּד מִשְׁעָן330:

כה* בְּאֵן גֶּדֶר יְבֹעַר כָּרֶם / וּבְאֵין אִשָּׁה נָע וָנָד:

כו מִי יַאֲמִין בִּגְדוּד צְבָא / הַמְּדַלֵּג מֵעִיר אֶל עִיר:

כז כֵּן אִישׁ אֲשֶׁר לֹא קֵן / הַמַּרְגִּיעַ בַּאֲשֶׁר יֶעֶרָב:


 

לז


א כָּל אוֹהֵב אוֹמֵר אָהָבְתִּי / אַךְ יֵשׁ אֹהֵב שֵׁם אֹהֵב331:

ב הֲלֹא דִין מַגִּיעַ אֶל מָוֶת / רֵעַ כְּנַפְשְׁךָ נֶהְפָּךְ לְצָר332:

ג הוֹי רַע! יֹאמַר מַדּוּעַ כֵּן /

נוֹצַרְתִּי לְמַלֵּא פְנֵי תֵבֵל תַּרְמִית333:

ד מֵרַע אוֹהֵב מַבִּיט אֶל שֻׁלְחָן / וּבְעֵת צוּקָה מִנֶּגֶד יַעֲמֹד334:

ה אוֹהֵב טוֹב נִלְחָם עִם זָר / וְנֶגֶד עָרִים יַחֲזִיק צִנָּה335:

ו אַל תִּשְׁכַּח חָבֵר בַּקְּרָב / וְאַל תַּעַזְבֵהוּ בִשְׁלָלֶךָ336:

ז כָּל יוֹעֵץ יָנִיף יָד / אַךְ יֵשׁ, – יוֹעֵץ דֶּרֶךְ אֶל לֵץ337:

ח כָּל יוֹעֵץ אוֹמֵר חֲזֵה / אַךְ יֵשׁ, – יוֹעֵץ דֹּרֵךְ עָלָיו338:

ט מִיּוֹעֵץ שְׁמוֹר נַפְשֶׁךָ / וְדַע לְפָנִים מַה צָּרְכּוֹ:

י כִּי גַם הוּא לְנַפְשׁוֹ יַחְשֹּׁב / לָמָּה זֶה אֵלָיו יִפּוֹל339:

יא וְאָמַר לְךָ מִטּוֹב דַּרְכֶּךָ / וְקָם מִנֶּגֶד לְהַבִּיט רֵישֶׁךָ:

יב אַל תִּוָּעֵץ עִם חָמִיךָ / וּמִמְּקַנֵּא הַעְלִים סוֹד340:

יג עִם אִשָּׁה עַל צָרָתָהּ / וּמֵרָד אֶל מִלְחַמְתּוֹ341:

יד עִם סוֹחֵר אַל תִּתָּגַר / וּמִמַּקְנֶה עַל מִמְכָּר342:

טו עִם אִישׁ רַע עַל תַּגְמוּל חָסֶד / וְאַכְזָרִי עַל טוּב בָּשָׂר343:

טז פּוֹעֵל שָׁוְא עַל מְלַאכְתּוֹ / שׁוֹמֵר שָׁוְא עַל מוֹצִיא דֵעַ344:

יז אַךְ עִם אִישׁ מְפַחֵד תָּמִיד / אֲשֶׁר תֵּדַע שׁוֹמֵר מִצְוָה345:

יח אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ כִלְבָבֶךָ / אִם תִּכָּשֵׁל יַגִּיעַ אֵלָיו346:

יט וְגַם עֲצַת לֵבָב הָבִין / מִי יֵאָמֵן לְךָ אֹמֵן מִמֶּנּוּ:

כ לֵב אֱנוֹשׁ יַגִּיד שְׁעִיּוֹתָיו / מִשִּׁבְעָה צוֹפִים עַל מִצְפָּה347:

כא וְעִם כָּל אֵלֶּה עֲתֵר אֶל אֵל / אֲשֶׁר יָכִין בֶּאֱמֶת צְעָדֶיךָ:

כב רֹאשׁ כָּל מַעֲשֶׂה דָּבָר / וְרֹאשׁ כָּל פּוֹעַל הִיא מַחֲשֶׁבֶת348:

כג עִקֶּרֶת תַּחְבּוּלֹות לֵבָב / אַרְבָּעָה שְׁכָמִים יִפְרָחוּ349:

כד טוֹב וְרָעָה וְחַיִּים וָמָוֶת / וּמוֹשֶׁלֶת בָּם כָּלִיל לָשׁוֹן350:

כה יֵשׁ חָכָם לְרַבִּים הוּא נֶחְכָּם / וּלְנַפְשׁוֹ הוּא גוֹאָל351:

כו וְיֵשׁ חָכָם בִּדְבָרוֹ נִמְאָס / וּמִכָּל מַאֲכָל תַּעֲנוּג נִבְצָר352:

כז וְיֵשׁ חָכָם לְנַפְשׁוֹ יֶחְכָּם / פְּרִי דַעְתּוֹ עַל גְוִיָּתוֹ:

כח וְיֵשׁ חָכָם לְעַמּוֹ יֶחְכָּם / פְּרִי דַעְתּוֹ בִּגְוִיָּתָם:

כט חַיֵּי אִישׁ מִסְפַּר יָמִים / וְחַיֵּי עַם יִשְׂרָאֵל

יְמֵי אֵין מִסְפָּר:

ל חָכָם לְנַפְשׁוֹ יִשְׂבַּע תַּעֲנוּג / וִיאַשְּׁרוּהוּ כָּל רוֹאֵיהוּ:

לא חֲכַם עַם יִנְחַל כָּבוֹד / וּשְׁמוֹ עוֹמֵד בְּחַיֵּי עוֹלָם:

לב בְּנִי בְּחַיֶּיךָ נַס נַפְשֶׁךָ / וּרְאֵה מָה רַע לָהּ

אַל תִּתֵּן לָהּ353:

לג כִּי לֹא הַכֹּל לַכֹּל טוֹב / לֹא כָל נֶפֶשׁ כָּל זָן תִּבְחָר:

לד אַל תִּזְרַע לְכָל תַּעֲנוּג / וְאַל תִּשָּׁפֵךְ עַל כָּל מַטְעַמִּים354:

לה כִּי בְרֹב תַּעֲנוּג יְקַנֵּן חוֹלִי / וְהַמַּרְבֶּה יַגִּיעַ אֶל זָרָא:

לו בְּלֹא מוּסָר רַבִּים יִגְוָעוּ וְעִוָּעוּ / וְהַנִּשְׁמָר יוֹסִיף חַיִּים355:


 

לח


א רְעִי רוֹפֵא לִפְנֵי צָרְכּוֹ / כִּי גַם אוֹתוֹ חָלַק אֵל356:

ב מֵאֵת אֵל יֶחְכַּם רוֹפֵא / וּמֵאֵת מֶלֶךְ יִשָּׂא מַשְׂאוֹת:

ג דַּעַת רוֹפֵא תָרִים קַרְנוֹ / וְלִפְנֵי נְדִיבִים יִתְיַצָּב:

ד אֵל מֵאֶרֶץ מוֹצִיא תְרוּפוֹת / וְגֶבֶר מֵבִין אַל יִמְאַס בָּם:

ה הֲלֹא בְעֵץ הִמְתִּיקוּ מָיִם / בַּעֲבוּר לְהוֹדִיעַ כָּל אֱנוֹשׁ כֹּחוֹ357:

ו וַיִּתֵּן לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה / לְהִתְפָּאֵר בִּגְבוּרָתוֹ:

ז בָּהֶם רוֹפֵא יָנִיחַ מַכְאוֹב / וְכֵן רוֹקֵחַ עוֹשֶׂה מִרְקָחַת:

ח לְמַעַן לֹא יִשְׁבּוֹת מַעֲשֵׂהוּ / וְתוּשִׁיָּה מִבְּנֵי אָדָם:

ט בְּנִי בְּחוֹלִי אַל תִּתְעַבָּר / הִתְפַּלֵּל אֶל אֵל כִּי הוּא יִרְפָּא358:

י נוּס מֵעָוֶל וּמֵהַכֵּר פָּנִים / וּמִכָּל פְּשָׁעִים טַהֵר לֵב:

יא הַגֵּשׁ נִיחוֹחַ אַזְכָּרָה / וְדֶשֶׁן עָרוּךְ בְּכַנְפֵי הוֹנֶיךָ:

יב וְגַם לְרוֹפֵא תֵּן מָקוֹם / וְלֹא יָמוּשׁ, כִּי גַם בּוֹ צוֹרֶךְ:

יג כִּי יֵשׁ עֵת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מַצְלַחַת / כִּי גַם הוּא אֶל אֵל יַעְתִּיר:

יד אֲשֶׁר יִצְלַח לוֹ פִשְׁרֹה / וּרְפֻאוֹת לְמַעַן מִחְיָה359:

טו אֲשֶׁר חוֹטֵא לִפְנֵי עוֹשֵׂהוּ / יִתְנַכֵּר לִפְנֵי רוֹפֵא360:

טז בְּנִי עַל הַמֵּת הָזֵיב דִּמְעָה / הִתְמָרֵר וּנְהֵה קִינָה:

יז כְּמִשְׁפָּטוֹ אֱסוֹף שְׁאֵרוֹ / וְאַל תִּתְעַלֵּם בִּגְוִיעָתוֹ361:

יז* הָמֵר בְּנִי וְהָתֵם מִסְפֵּד / וְשִׁית אֶבְלוֹ כְּיוֹצֵא בוֹ362:

יז* יוֹם וּשְׁנַיִם בַּעֲבוֹר דִּמְעָה / הִנָּחֵם בַּעֲבוּר עָוֹן363:

יח מִדִּין יוֹצֵא אָסוֹן / כֵּן רֹעַ לֵבָב יְכַלֶּה עֲצָבָה364:

יט אַל תָּשִׂים אֵלָיו לֵב עוֹד / פְּרַע זִכְרוֹ וּזְכוֹר אַחֲרִית365:

כ זְכוֹר חֻקּוֹ כִּי הוּא חֻקֶּךָ / לוֹ אֶתְמוֹל וּלְךָ הַיּוֹם:

כא אַל תִּזְכְּרֵהוּ כִּי אֵין לֹו תִּקְוָה / מַה תּוֹעִיל וּלְךָ תָּרֵעַ366:

כב מוּשְׁבַּת מֵתוֹ שָׁבַת זִכְרוֹ / וְהִנָּחֵם עִם צֵאת נַפְשׁוֹ367:


* * *


כג חָכְמַת סוֹפֵר תַּרְבֶּה חָכְמָה / וַחֲסַר עֵסֶק הוּא יִתְחַכָּם368:

כד מַה יִתְחַכֵּם תּוֹמֵךְ מַלְמֵד / וּמִתְפָּאֵר בַּחֲנִית מְסֹעֵיר369:

כה בָּאַלּוּף יִנְהַג, יְשׁוֹבֵב לְשַׂדֵּד בַּשּׁוֹר /

וּשְׁעִיּוֹתָיו עִם בְּנֵי בָקָר370:

כו וּשְׁקִידָתוֹ לְכַלּוֹת מַרְבֵּק / לֵב יָשִׁית לְשַׂדֵּד בַּתְּלָמִים:

כז אַף עֹשֶׂה חֶרֶשׁ וָחֵשֶׁב / אֲשֶׁר לַיְלָה כַּיּוֹם יָגֵיעַ:


 

לט


יד [הָרִימוּ קוֹלְכֶם וּבָרְכוּ יַחְדָּו / וְהוֹדוּ לַיהֹוָה עַל כָּל מַעֲשָׂיו]371:

טו בְּשִׁירוֹת נֶבֶל וּכְלֵי מִינִים / וְכֵן תֹּאמְרוּ בִּתְרוּעָה:

טז מַעֲשֵׂי אֵל כֻּלָּם טוֹבִים / לְכָל צוֹרֶךְ בְּעִתּוֹ יַסְפִּיק:

יז בִּדְבָרוֹ יַעֲרִיךְ כַּנֵּד מָיִם / וּבְמוֹצָא פִיו אוּצָרוּ372:

יח תַּאֲוַת רְצוֹנוֹ יַצְלִיחַ / וְאֵין מַעֲצוֹר לִתְשׁוּעָתוֹ373:

יט מַעֲשֵׂה כָל בָּשָׂר נֶגְדּוֹ / וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינָיו:

כ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם יַבִּיט / הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִתְשׁוּעָתוֹ374:

כ* אֵין קָטֹן וּמְעַט עִמּוֹ / וְאֵין נִפְלָא וְחָזָק מִמֶּנּוּ:

כא אֵין לֵאמֹר זֶה, לָמָּה זֶה / כִּי הַכֹּל לְצָרְכּוֹ נִבְחָר:

כא אֵין לֵאמֹר זֶה רַע מִזֶה / כִּי הַכֹּל בְּעִתּוֹ יִגְבָּר:

כב בְּרָכוֹת כַּיְאוֹר הֵצִיפָה / וְכַנָּהָר תֵּבֵל רִיוָתָה375:

כג כֵּן זַעְמוֹ גּוֹיִם יוֹרִישׁ / וַיַּהֲפֹךְ לְמֶלַח מַשְׁקֶה376:

כד אָרְחוֹת תָּמִים יִישָׁרוּ / כֵּן לְזָרִים יִסְתּוֹלָלוּ377:

כה טוֹב לַטּוֹב חָלַק מֵרֹאשׁ / כֵּן לָרָעִים טוֹב וָרָע:

כו רֹאשׁ לְחַיֵי אָדָם מָיִם / וְאֵשׁ וּבַרְזֶל וּמֶלַח:

כו* חֵלֶב חִטָּה חָלָב וּדְבָשׁ / דַּם עֵנָב יִצְהָר וּבָגֶד:

כז כָּל אֵלֶּה לַטּוֹבִים יֵיטִיבוּ / כֵּן לְרָעִים לְרָעָה נֶהְפָּכוּ:

כח יֵשׁ רוּחוֹת לְמִשְׁפָּט נוֹצָרוּ / וּבְאַפָּם הָרִים יַעְתִּיקוּ:

כח* [בְּעֵת זַעַם גְּבוּרָתָם יַרְאוּ / וְסַעַר מִן שָׂדֶה יְעוֹרֵרוּ]378:

כט אֵשׁ וּבָרָד רָעָב וָדֶבֶר / גַם אֵלֶּה לְמִשְׁפָּט נוֹצָרוּ:

ל חַיַּת שֵׁן עַקְרָב וּפָתֶן / וְחֶרֶב נְקָמוֹת לְהַחֲרִים רְשָׁעִים:

ל* כָּל אֵלֶּה לְצוֹרְכָם נִבְרָאוּ / וְהֵמָּה בְאוֹצָר, וְלָעֵת יִפָּקֵדוּ:

לא בְּצַוֹּתוֹ אֹתָם יָשִׂישׂוּ / וּבְחֻקָּם לֹא יַמְרוּ פִיו:

לב עַל כֵּן מֵרֹאשׁ הִתְיַצַּבְתִּי / וְהִתְבּוֹנַנְתִּי וּבִכְתָב הִנָּחְתִּי379:

לג מַעֲשֵׂה אֵל כֻּלָּם טוֹבִים / לְכָל צוֹרֶךְ בְּעִתּוֹ יַסְפִּיק:

לד אַל לֵאמֹר זֶה רַע מַה זֶה / כִּי הַכֹּל בְּעִתּוֹ יַגְבִּיר:

לה עַתָּה בְכָל לֵב הַרְנִינוּ / וּבָרְכוּ אֶת שֵׁם הַקָּדוֹשׁ:


 

מ


א עֵסֶק גָּדוֹל חָלַק אֵל / וְעֹל כָּבֵד עַל בְּנֵי אָדָם:

ב מִיּוֹם צֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ / עַד יוֹם שׁוּבוֹ אֶל אֵם כָּל חָי380:

ג מִיּוֹשֵׁב כִּסֵּא לָגֹבַהּ / עַד לָשׁוּב עָפָר וָאֵפֶר381:

ד מֵעוֹטֶה צָנִיף וְצִיץ / וְעַד עוֹטֶה שִׂמְלַת עוֹר:

ה אַךְ קִנְאָה דְּאָגָה וָפַחַד / אֵימַת מָוֶת תַּחֲרָה וָרִב382:

ה* וְעֵת נוּחוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ / שִׁינַת לַיְלָה תְּשַׁנֶּה רָעָתוֹ:

ו מְעַט לָרִיק כְּרֶגַע יִשְׁקוֹט / וּמִבֵּין בֶּהָלוֹת לִבּוֹ נִרְעָשׁ:

ו* מְעַט טָע מֵחֶזְיוֹן נַפְשׁוֹ / כְּשָׂרִיד בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי רוֹדֵף383:

ז עוֹד עוֹרֵךְ מִלְחָמָה וְהֵקִיץ / וְאֵימָה אָיִן וּמָצָא מָנוֹחַ:

ח [עִם כָּל בָּשָׂר דַּאֲגָתָם עִמָּם / וְעָשְׁרָם מֵנִיד שְׁנָתָם]384:

ט דֶּבֶר וְדָם חַרְחֻר וְחֶרֶב / שֹׁד וָשֶׁבֶר רָעָה וָמָוֶת385:

י עַל רָשָׁע נִבְרְאָה רָעָה / וּבַעֲבוֹר תָּמוּשׁ כֻּלָּה386:

יא כָּל מֵאֶרֶץ אֶל אֶרֶץ יָשׁוּב / וַאֲשֶׁר מִמָּרוֹם אֶל מָרוֹם387:

יג מֵחַיִל אֶל חַיִל כְּנַחַל אֵיתָן / וּמֵאֲפִיק אַדִּיר בַּחֲזִיז קוֹלוֹת388:

יד עָם עָט שְׂאֵתוֹ כַּפַּיִם יִגְזָּלוּ / כִּי פִתְאֹם לָנֶצַח יִתֹּם389:

טו נוֹצָר מֵחָמָס לֹא יִנָּקֶה / כִּי שֹׁרֶשׁ חָנֵף עַל שֵׁן סֶלַע390:

טז כְּקַרְדֻּמּוֹת עַל מַטָּעֵי נַחַל / מִפְּנֵי כָל מָטָר נִדְעָכוּ391:

יז וְחֶסֶד לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט / וּצְדָקָה לָעַד תִּכּוֹן:

יח חַיֵּי יַיִן וְשֵׁכָר יִמְתָּקוּ / וּמִשְּׁנֵיהֶם מוֹצֵא אוֹצָר392:

יט יֶלֶד וְעִיר יַעֲמִידוּ שֵׁם / וּמִשְּׁנֵיהֶם מוֹצֵא חָכְמָה:

יט* שֶׁגֶר וְנֶטַע יַפְרִיחוּ שֵׁם / וּמִשְּׁנֵיהֶם אִשָּׁה נֶחֱשֶׁקֶת393:

כ יַיִן וְשֵׁכָר יַעֲלִיצוּ לֵב / וּמִשְּׁנֵיהֶם אַהֲבַת דוֹדִים:

כא חָלִיל וְנֵבֶל יַעֲרִיבוּ שִׁיר / וּמִשְּׁנֵיהֶם לָשׁוֹן בָּרָה:

כב יֹפִי וְתֹאַר יַחְמִידוּ עָיִן / וּמִשְּׁנֵיהֶם צִמְחֵי שָׂדֶה:

כג עָמִית וְרֵעַ לְעֵת יִנְהָגוּ / וּמִשְּׁנֵיהֶם אִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת394:

כד אָח וְשׁוּתָּף לְעֵת צָרָה / וּמִשְּׁנֵיהֶם צֶדֶק מַצֶּלֶת:

כה זָהָב וָכֶסֶף יַעֲמִידוּ רָגֶל / וּמִשְּׁנֵיהֶם עֵצָה טוֹבָה395:

כו חַיִל וְכֹחַ יְגַדְּלוּ לֵב / וּמִשְּׁנֵיהֶם יִרְאַת אֱלֹהִים:

כו* אֵין בְּיִרְאַת אֱלֹהִים מַחְסוֹר / וְאֵין לְבַקֵּשׁ עִמָּהּ מִשְׁעָן:

כז יִרְאַת אֱלֹהִים כְּעֵדֶן בְּרָכָה / וְעַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּתָהּ396:

כח חַיֵּי מֶכִי מַתָּן אַל תֶּחִי / טוֹב נֶאֱסָף כְּמִסְתּוֹלָל397:

[א כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים / בֶּן סִירָא אוֹמֵר אַף לֵילוֹת398:

ב בִּשְׁפַל גַּנִּים גַּנּוֹ / וּבִמְרוֹם הָרִים כַּרְמוֹ:

ג מִמְּטַר גַּנִּים לְגַנּוֹ / וּמֵעֲפַר כַּרְמוֹ לַכְּרָמִים:]

כט אִישׁ מַשְׁגִּיחַ עַל שֻׁלְחָן זָר / אֵין חַיָּיו לִמְנוֹת חַיִּים399:

כט* מָעוֹג לְנֶפֶשׁ מַטְעַמָו / לְאִישׁ יוֹדֵעַ סוּר מֵעַיִם400:

ל לְאִישׁ עוֹז נֶפֶשׁ תַּמְתִּיק שְׁאֵלָה / וּבְקִרְבּוֹ תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ401:


 

מא


א חַיִּים לָמוּת, מַה מַר זִכְרֶךָ / לְאִישׁ שׁוֹקֵט עַל מְכוֹנָתוֹ402:

א* אִישׁ שָׁלֵיו וּמַצְלִיחַ בַּכֹּל / וְעוֹד בּוֹ חַיִל לְקַבֵּל תַּעֲנוּג:

ב הֶאָח לָמוּת, כִּי טוֹב חֻקֶּיךָ / לְאִישׁ אוֹנִים וַחֲסַר עָצְמָה:

ב* אִישׁ כּוֹשֵׁל יִנָּקֵשׁ בַּכֹּל / סֹרֵב וְאֹבֵד תִּקְוָה403:

ג אַל תִּפְחַד מִמָּוֶת חֻקֶּיךָ / זְכוֹר כִּי רִאשֹׁנִים וְאַחֲרֹנִים עִמְּךָ404:

ד זֶה חֵלֶק כָּל בָּשָׂר מֵאֵל / וּמַה תִּמַּאס בְּתוֹרַת עֶלְיוֹן:

ד* לְאֶלֶף שָׁנִים מֵאָה וָעָשֶׂר / אִישׁ תּוֹכָחוֹת בִּשְׁאוֹל חַיִּים405:

ה נִין נִמְאָס דֹבֶר רָעִים / וְנֶכֶד אֱוִיל בְּמָגוֹר רָשָׁע406:

ו מִבֶּן עַוָּל מֶמְשֶׁלֶת רֹעַ / וְרֵישׁ עִם זַרְעוֹ תָּמִיד:

ז אָב רָשָׁע יִקּוֹב יָלֶד / כִּי בִגְלָלוֹ לְחֶרְפָּה407:

ח אוֹי לָכֶם אַנְשֵׁי רֶשַׁע / אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם תּוֹרַת עֶלְיוֹן:

ט אִם תִּפְרוּ עַל יְדֵי אָסוֹן / וְאִם תּוֹלִידוּ לַאֲנָחָה:

ט* אִם תִּכָּשְׁלוּ לְשִׂמְחַת עוֹלָם / וְאִם תָּמוּתוּ לִקְלָלָה:

י כָּל מֵאֶפֶס אֶל אֶפֶס יָשׁוּב / כֵּן חָנֵף מִתֹּהוּ אֶל תֹּהוּ:

יא הֶבֶל אָדָם בִּגְוִיָּתוֹ / אַךְ שֵׁם חֶסֶד לֹא יִכָּרֵת408:

יב פְּחַד עַל שֵׁם כִּי הוּא יִלְוֶךָ / מֵאַלְפֵי אוֹצְרוֹת חָכְמָה409:

יג טוֹבַת חַי יְמֵי מִסְפָּר / וְטוֹבַת שֵׁם יְמֵי אֵין מִסְפָּר410:

יד חָכְמָה טְמוּנָה וְאוֹצָר מוּסְתָּר / מַה תּוֹעֵלָה בִּשְׁתֵּיהֶם:

טו טוֹב אִישׁ מַצְפִּין אִוַּלְתּוֹ / מֵאִישׁ מַצְפִּין חָכְמָתוֹ

מוּסַר / בּשֶׁת:

טז מוּסַר בּשֶׁת שִׁמְעוּ בָנִים / וְהִכָּלְמוּ עַל מִשְׁפָּטִי411:

טז* לֹא כָל בּשֶׁת נָאֶה לִשְׁמוֹר / וְלֹא כָל הִכָּלֵּם נִבְחָר412:

יז בּוֹשׁ מֵאָב וְאֵם, אֶל זְנוּת / מִנָּשִׂיא יוֹשֵׁב אֶל כָּחַשׁ413

יח מֵאָדוֹן וּגְבֶרֶת עַל שָׁקֶר / מֵעֵדָה וְעַם עַל פָּשַׁע414:

יח* מֵחָבֵר וְרֵעַ עַל מָעַל / וּמִמָּקוֹם תָּגוּר עַל זָר415:

יט מֵהָפֵר אָלָה וּבְרִית / מִמַּטֶּה אָצִיל אַל לָחֶם416:

כ מִמְּנוֹעַ מִתֵּת שְׁאָלָה / מֵהָשֵׁב אַפֵּי רֵעֶךָ417:

כא מֵהַשְׁבִּית מַחֲלֹקֶת וּמָנָה / מִשּׁוֹאֵל שָׁלוֹם מֵהַחֲרִישׁ418:

כא* מֵהַבִּיט אֶל פְּנֵי זָרָה / וּמֵהִתְקָרֵב אֶל שִׁפְחָתָהּ:

כב מֵאוֹהֵב עַל דִּבְרֵי חֶרְפָּה / וּמֵאַחֲרֵי מַתַּת אָח מִנֹּאָץ419:

כג מִשַּׁנּוֹת דָּבָר תִּשְׁמָע / וּמֵחֲסוֹף כָּל סוֹד עֵצָה:

כד וְהָיִיתָ בּוֹשׁ בֶּאֱמֶת / וּמֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי כָל חָי:]


 

מב


א אַךְ עַל אֵלֶּה אַל תֵּבוֹשׁ / וְאַל תִּשָּׂא פָנִים וְחֵטְא:

ב עַל תּוֹרַת עֶלְיוֹן וְחוֹק / וְעַל מַצְדִּיק לְהַצְדִּיק רָשָׁע420:

ג עַל חֶשְׁבּוֹן חוֹכֵר וְאָדוֹן וְאֹרַח / וְעַל מַחְלְקוֹת נַחֲלָה וָיֵשׁ421:

ד וְעַל שַׁחַק מֹאזְנַיִם וָפֶלֶס / וְעַל תַּמְחוֹת אֵיפָה וָאָבֶן422:

ה עַל מִקְנֶה בֵּין רַב לִמְעָט / וְעַל מִמְּחִיר מִמֶּכֶר תַּגָּר423:

ו עַל אִשָׁה רָעָה חוֹתָם חֲסֹם / וּמְקוֹם יָדַיִם רָפוֹת תִּפְתָּח424:

ז עַל מָקוֹם תַּפְקִד יָד תִּסְפּוֹר / וּמַתַּת וְלָקַח הַכֹּל בִּכְתָב425:

ח עַל מוּסַר פּוֹתֶה וּכְסִיל / וְשָׂב וְיָשִׁישׁ וְנוֹטֵל עֵצָה בִּזְנוּת:

ח* וְהָיִיתָ זָהִיר בֶּאֱמֶת / וְאִישׁ צָנוּעַ לִפְנֵי כָּל חָי:


*


ט בַּת לְאָב מַטְמֹנֶת שָׁקֶר / דְּאָגָה תַּפְרִיעַ שְׁנָתוֹ426:

ט* בִּנְעוּרֶיהָ פֶּן תָּגוּר / וּבִבְתוּלֶיהָ פֶּן לֹא תִנָּשֵׂא427:

י בִּבְתוּלֶיהָ פֶּן תְּפֻתֶּה / וּבְבֵית בַּעְלָהּ לֹא תִשְׂטֶה:

י* בְּבֵית אָבִיהָ פֶּן תַּהֲרָה / וּבְבֵית אִישָׁהּ פֶּן תֵּעָצֵר:

יא בְּנִי עַל בְּתוּלָתְךָ הַחֲזֵק מִשְׁמָר / פֶּן תַּעֲשֶׂה לְךָ שֵׁם סָרָה:

יא* דִּבַּת עִיר וְקִלְלַת עָם / וְהוֹשִׁיבַתְךָ בַּעֲדַת שָׁעַר428:

יב מָקוֹם תָּגוּר אַל יְהִי אֶשְׁנָב / וּבֵית מַבִּיט מִבּוֹא סָבִיב429:

יב* לְכָל זָכָר אַל תִּתֵּן תֹּאַר / וּבֵית נָשִׁים אַל תִּסְתַּוֵּיד430:

יג כִּי מִבֶּגֶד יֵצֵא עָשׁ / וּמֵאִשָּׁה רָעַת אִשָּׁה431:

יד מִטוּב רוֹעַ אִישׁ מִטּוּב אִשָּׁה / וּבֵית מְחָרֶפֶת תַּבִּיעַ בָּאְשָׁה432:


*


טו אֶזְכּוֹר נָא מַעֲשֵׂי אֵל / וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּרָה433:

טו* בְּאוֹמֶר אֱלֹהִים רְצוֹנוֹ / וּפוֹעֵל רְצוֹנוֹ לְקָחוֹ434:

טז שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת עַל כָּל נִגְלָתָה / וּכְבוֹד יְהֹוָה עַל כָּל מַעֲשָׂיו435:

יז לֹא הִסְפִּיקוּ קְדוֹשֵׁי אֵל / לְסַפֵּר נִפְלְאוֹת יְהֹוָה436:

יז* אִמֵּץ אֱלֹהִים צְבָאָיו / לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי כְבוֹדוֹ:

יח תְּהוֹם וְלֵב חָקָר / וּבְכָל מַעֲרוּמֵיהֶם יִתְבּוֹנָן437:

יט מְחַוֶּה חֲלִיפוֹת נִהְיוֹת / וּמְגַלֶּה חֵקֶּר נִסְתָּרוֹת438:

כ לֹא נֶעְדָּר מִמֶּנּוּ כָּל שָׂכֶל / וְלֹא חֲלָפוֹ כָּל דָּבָר439:

כא גְּבוּרַת חָכְמָתוֹ תִּכֵּן / אֶחָד הוּא מֵעוֹלָם440:

כא* לֹא נוֹסַף וְלֹא נֶאֱצָל / וְלֹא צָרִיךְ לְכָל מֵבִין441:

כב הוּא חַי וְעוֹמֵד לָעַד / זֶה עַל זֶה חָלַף טוּבוֹ:

כג וּמִי יִשְׂבַּע לְהַבִּיט תּוֹאַר / תּוֹאַר מָרוֹם רָקִיעַ עַל טוֹהַר:


 

מג


א וְעֶצֶם שָׁמַיִם מַרְבִּים הֲדָרוֹ / וּלְכָל צוֹרֶךְ הַכֹּל יִשְׁמָע442:

א* כֻּלָּם שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה / וְלֹא עָשָׂה מֵהֶם שֶׁיָּסוּף443:

ב שֶׁמֶשׁ מַבִּיעַ בְּצוּרָתוֹ וְחֻמֹה / מַה נּוֹרָא מַעֲשֵׂי יְהֹוָה444:

ג בְּהַצְהִירוֹ יַרְתִּיחַ תֵּבֵל / לִפְנֵי חָרְבוֹ מִי יִתְכַּלְכָּל445:

ד כּוּר נָפוּחַ מֵחֹם מָצוּק / שׁוֹלֵחַ שֶׁמֶשׁ יַדְלִיק הָרִים446:

ד* לִשְׁאוֹן מָאוֹר תִּגְמַר נוֹשָׁבֶת / וּמִנּוּרָהּ תִּכָּוֶה עָיִן447:

ה כִּי גָדוֹל יְהֹוָה עוֹשֵׂהוּ / וּבִדְבָרָיו יְנַצֵּחַ אַבִּירָיו:

ו וְגַם יָרֵחַ יָרַח עִתּוֹת שָׁבוֹת / מֶמְשֶׁלֶת קֵץ וְאוֹת עוֹלָם448:

ז בָּם מוֹעֵד וּזְמַנֵּי חוֹק / וְחֵפֶץ עֹשָׂיו בִּתְקוּפָתוֹ:

ח חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ הוּא מִתְחַדֵּשׁ / מַה נּוֹרָא בְּהִשְׁתַּנּוּתוֹ449:

ח* כְּלֵי צְבָא נִבְלֵי מָרוֹם / מְרֻצָּף רָקִיעַ מַזְהִירָתוֹ:

ט תּוֹאַר שָׁמַיִם וַהֲדַר כּוֹכָב / וְאוֹרוֹ מַזְהִיר בִּמְרוֹמֵי אֵל:

י בִּדְבַר אֵל יַעֲמֹד חֹק / וְלֹא יָשׂחַ בְּאַשְׁמֻרוּתָם450:

יא רְאֵה קֶשֶׁת וּבָרֵךְ עוֹשֶׂיהָ / כִּי מְאֹד נֶאְדָּרָה בְּהוֹד:

יב חוֹק הִקִּיפָה בִכְבוֹדָהּ / וְיַד אֵל נָטְתָה בְגֹבַהּ:

יג גְּבוּרָתוֹ תַּתְוֶה בָרָק / וְתַנְצִחַ זִיקוֹת בַּמָּרוֹם451:

יד לְמַעַן בָּרָא אוֹצָר / וַיָּעָף עָבִים כַּצִּפֳּרִים452:

טו [בְּכֹחוֹ יִתֵּן לְעָנָן עֹז / לְהַשְׁלִיךְ אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ]453:

טז קוֹל רַעֲמוֹ יָחִיל אַרְצוֹ / זַלְעֲפוֹת צָפוֹן סוּפָה וּסְעָרָה:

יז בְּרֶשֶׁף יָנִיף שְׁלָגוֹ / וּכְאַרְבֶּה יִשְׁכּוֹן דִּירָתוֹ454:

יח תּוֹאַר לְבָנָה יִגְהֶה עֵינָיִם / וּמִמִּטְרוֹ יֶהֱמֶה לֵב455:

יט אֵד כְּפוֹר כְּמֶלַח יִשְׁכּוֹן / וְיָצִיץ כַּתָּמָר צִיצִים456:

כ צִינַת רוּחַ צָפוֹן יַשִּׁיב / וּכְרָקָב יַקְפִּיא מִקּוֹרוֹ457:

כ* עַל כָּל מַעֲמַד מַיִם יַקְרִים / וּכְשִׁרְיוֹן יַלְבֵּשׁ מִקְוֶה458:

כא יְבוּל הָרִים בַּחֹרֶב יַשִּׂיק / וּנְוֵה צְמָחִים בַּלֶּהָבָה459:

כב מַרְפֵּא כֹל– מַעֲרַף עֲנַן טָל / פּוֹרֵעַ לְדֶשֶׁן שָׁרָב460:

כג מַחֲשַׁבְתּוֹ מַשִּׁיק רַבָּה / וַיֵּט בִּתְהוֹם אִיִּים461:

כד יוֹרְדֵי הַיָּם יְסַפְּרוּ קָצֵהוּ / לְשֵׁמַע אָזְנֵינוּ נִשְׁתּוֹמֵם:

כה שָׁם פְּלָאוֹת תִּמְהֵי מַעֲשֵׂהוּ / מִין כָּל חַי וּגְבוּרוֹת רַבָּה:

כו לְמַעֲנוֹ יִצְלַח מַלְאָךְ / וּבִדְבָרָיו יִפְעַל רָצוֹן462:

כז עוֹד כָּאֵלֶּה לֹא נוֹסֵף / וְקֵץ דָּבָר הוּא הַכֹּל463:

כח נְגַדְּלָה עוֹד כִּי לֹא נַחְקוֹר / וְהוּא גָדוֹל מִכָּל מַעֲשָׂיו:

כט נוֹרָא יְהֹוָה מְאֹד מְאֹד / וְנִפְלָאוֹת דְּבָרָיו464:

ל מְגַדְּלֵי יְהֹוָה הָרִימוּ קוֹל / בְּכֹל תּוּכְלוּ כִּי יֵשׁ עוֹד465:

לא מְרוּמִים הַחֲלִיפוּ כֹחַ וְאַל תִּלְאוּ / כִּי לֹא תַחְקֹרוּ466:

לב רוֹב נִּפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה / מְעַט רָאִיתִי מִמַּעֲשָׂיו:

לג אֶת הַכֹּל עָשָׂה יְהֹוָה / וְלִירֵאָיו נָתַן חָכְמָה

שֶׁבַח אָבוֹת עוֹלָם467:


 

מד


א אֲהַלְלָה נָא אַנְשֵׁי חָסֶד / אֲבוֹתֵינוּ בְּדוֹרוֹתָם468:

ב רַב כָּבוֹד חָלַק עֶלְיוֹן / וְגָדְלוּ מִימוֹת עוֹלָם:

ג דּוּרֵי אֶרֶץ בְּמַלְכוּתָם / וְאַנְשֵׁי שֵׁם בִּגְבוּרָתָם469:

ג* הַיּוֹעֲצִים בִּתְבוּנָתָם / וְחוֹזֵי כֹל בִּנְבוּאָתָם:

ד שָׂרֵי גוֹיִם בִּמְזִמָּתָם / וְרוֹזְנִים בְּמֶחְקְרוֹתָם470:

ד* חַכְמֵי שִׂיחַ בְּסִפְרָתָם / וּמוֹשְׁלִים בְּמִשְׁמְרוֹתָם471:

ה חוֹקְרֵי מִזְמוֹר עַל חוֹק / נוֹשְׂאֵי מָשָׁל בִּכְתָב:

ו אַנְשֵׁי חַיִל וְסוֹמְכֵי כֹחַ / וְשׁוֹקְטִים עַל מְכוֹנָתָם472:

ז כָּל אֵלֶּה בְּדוֹרָם / וּמִימֵיהֶם תִּפְאַרְתָּם473:

ח יֵשׁ מֵהֶם הִנִּיחוּ שֵׁם / לְהִשְׁתַּעֲנוֹת בְּנַחֲלָתָם474:

ט וְיֵשׁ מֵהֶם אֲשֶׁר אֵין לוֹ זֵכֶר / וַיִּשְׁבְּתוּ כַּאֲשֶׁר שָׁבְתוּ:

י כַּאֲשֶׁר לֹא הָיוּ הָיוּ / וּבְנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם:

יא וְאוּלָם אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָסֶד / וְתִקְוָתָם לֹא תִשְׁבֹּת:

יב עִם זַרְעָם נֶאֱמָן טוּבָם / וְנַחֲלָתָם לִבְנֵי בְנֵיהֶם:

יג עַד עוֹלָם יַעֲמֹד זִכְרָם / וְצִדְקָתָם לֹא תִשְׁכָּח:

יד גְּוִיָּתָם בְּשָׁלוֹם נֶאֶסְפוּ / וּשְׁמָם חַי לְדוֹר וָדוֹר:

טו חָכְמָתָם תִּשְׁנָה עֵדָה / וּתְהִלָּתָם יְסַפֵּר קָהָל:

טז חֲנוֹךְ נִמְצָא תָמִים / וְהִתְהַלֵּךְ עִם יְהֹוָה, וְנִלְקַח

אוֹת דַּעַת לְדוֹר וָדוֹר475:

יז נֹחַ צַדִּיק נִמְצָא תָמִים / לְעֵת כָּלָה הָיָה תַחֲלִיף476:

יז* בַּעֲבוּרוֹ הָיָה שְׁאֵרִית / וּבִבְרִיתוֹ חָדַל מַבּוּל:

יח בְּאוֹת עוֹלָם נִכְרַת עִמּוֹ / לְבִלְתִּי הַשְׁחִית כָּל בָּשָׂר:

יט אַבְרָהָם אַב הֲמוֹן גּוֹיִם / לֹא נִתַּן בְּכְבוֹדוֹ מוּם:

כ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹת עֶלְיוֹן / וּבָא בִּבְרִית עִמּוֹ:

כ* בִּבְשָׂרוֹ כָּרַת לוֹ חֹק / וּבְנִיסוּי נִמְצָא נֶאֱמָן477:

כא עַל כֵּן בִּשְׁבוּעָה הֵקִים לוֹ / לְבָרֵךְ בְּזַרְעוֹ גּוֹיִם:

כא* לְהַנְחִילָם מִיָּם עַד יָם / וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ478:

כב וְגַם לְיִצְחָק הֵקִים בֵּן / בַּעֲבוּר אַבְרָהָם אָבִיו479:

כב* בְּרִית כָּל רִאשׁוֹן נְתָנוֹ / וּבְרָכָה נָחָה עַל רֹאשׁ יִשְׂרָאֵל480:

כג וַיְכוֹנְנֵהוּ בִּבְרָכָה: / וַיִּתֶּן לוֹ נַחֲלָתוֹ481:

כג* וַיַּצִּיבֵהוּ לִשְׁבָטִים / לְחֵלֶק שְׁנֵים עָשָׂר482:

כד וַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ אִישׁ / מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי כָל חָי:


 

מה


א אֲהוּב אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים / משֶׁה זִכְרוֹ לְטוֹבָה:

ב וַיְכַבְּדֵהוּ אֱלֹהִים / וַיְאַמְּצֵהוּ בִּמְרוֹמִים:

ג בִּדְבָרָיו הָאוֹתוֹת מִהָרוּ / וַיְחַזְקֵהוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ:

ג* וַיְצַוֵּהוּ אֶל הָעָם / וַיַּרְאֵהוּ אֶת כְּבוֹדוֹ:

ד בֶּאֱמוּנָתוֹ וּבְעַנְוָתוֹ / בָּחַר בּוֹ מִכָּל בָּשָׂר:

ה וַיַּשְׁמִיעֵהוּ אֶת קוֹלוֹ / וַיַּגִּישֵׁהוּ לַעֲרָפֶל:

ה* וַיָּשֶׂם בְּיָדוֹ מִצְוָה / תּוֹרַת חַיִּים וּתְבוּנָה:

ה* לְלַמֵד בְּיַעֲקֹב חֻקָּיו / וְעֵדוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל:

ו וַיָּרֶם קָדוֹשׁ אֶת אַהֲרן / לְמַטֵּה לֵוִי, וַיְּשִׂימֵהוּ לְחָק עוֹלָם483:

ז וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד / וַיְשָׁרְתֵהוּ בִּכְבוֹדוֹ:

ז* וַיְאַזְּרֵהוּ בְתוֹעֲפוֹת רְאֵם / וַיַּלְבִּישֵׁהוּ פַּעֲמוֹנִים:

ח וַיַּלְבִּישֵׁהוּ כְּלִיל תִּפְאֶרֶת / וַיְפָאֲרֵהוּ בְּכָבוֹד וָעוֹז:

ח* מִכְנְסַיִם כֻּתָּנוֹת וּמְעִיל / וַיַּקִּיפֵהוּ פַּעֲמוֹנִים:

ט וְרִמּוֹנִים הָמוֹן סָבִיב / לָתֵת נְעִימָה בִּצְעָדָיו:

י בִּגְדֵי קֹדֶשׁ זָהָב תְּכֵלֶת / וְאַרְגָּמָן מַעֲשֵׂה חשֵׁב:

י* חשֶׁן מִשְפָּט אֵפוֹד וְאֵזוֹר / וּשְׁנִי תוֹלַעַת מַעֲשֵׂה אוֹרֵג:

יא אַבְנֵי חֵפֶץ עַל הַחשֶׁן / פִּתּוּחֵי חוֹתָם בְּמִלּוּאִים:

יא* כָּל אֶבֶן יְקָרָה לְזִכָּרוֹן / בִּכְתָב חָרוּת לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי

יִשְׂרָאֵל:

יב עֲטֶרֶת פָּז מְעִיל וּמִצְנָפֶת / וְצִיץ חָרוּת חוֹתָם קֹדֶשׁ:

יב* הוֹד כָּבוֹד וּתְהִלַּת עֹז / מַחְמַד עַיִן וּמִכְלַל יוֹפִי:

יג לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן / כֵּן לְעוֹלָם לֹא יִלְבָּשָׁם זָר:

יג* הֶאֱמִין לוֹ וּלְבָנָיו כָּזֶה / וְכֵן בָּנָיו לְדוֹרוֹתָם:

יד מִנְחָתוֹ כָּלִיל תָּקְטָר / בְּכָל יוֹם תָּמִיד פַּעֲמָיִם:

טו וַיְמַלֵּא משֶׁה אֶת יָדוֹ / וַיִּמְשָׁחֵהוּ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:

טו* וַתְּהִי לוֹ בְּרִית עוֹלָם / וּלְזַרְעוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם:

טז לְשָׁרֵת וּלְכַהֵן לוֹ / וּלְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בִּשְׁמוֹ:

טז* וַיִּבְחַר בּוֹ מִכָּל חַי / לְהַגִּישׁ עֹלָה וַחֲלָבִים:

יז וּלְהַקְטִיר רֵיחַ נִיחֹחַ וְאַזְכָּרָה / וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

יז* וַיִּתֶּן לוֹ מִצְוֹתָיו / וַיַּמְשִׁילֵהוּ בְּחוֹק וּמִשְׁפָּט:

יח וַיְלַמֵּד אֶת עַמּוֹ חֹק / וּמִשְׁפָּט אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

יח* וַיִּחֲרוּ בוֹ זָרִים / וַיְקַנְאוּ בוֹ בַּמִּדְבָּר:

יט אַנְשֵׁי דָתָן וַאֲבִירָם / וַעֲדַת קֹרַח בֶּעֱזוּז אַפָּם:

יט* וַיַּרְא יְהֹוָה וַיִּתְאַנֵּף / וַיְכַלֵּם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ:

כ וַיָּבֵא לָהֶם אוֹת / וַיֹּאכְלֵם בִּשְׁבִיב אִשּׁוֹ:

כ* וַיוֹסֶף לְאַהֲרֹן כְּבוֹדוֹ / וַיִּתֶּן לוֹ נַחֲלָתוֹ:

כא רֵאשִׁית קֹדֶשׁ נָתַן לוֹ לֶחֶם / אִשֵּׁי יְהֹוָה יֹאכֵלוּן:

כא* לֶחֶם פָּנִים חֶלְקוֹ / וּמַתָּנָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ:

כב אַךְ בְּאַרְצָם לֹא יִנְחָל / וּבְתוֹכָם לֹא יְחַלֵּק נַחֲלָה:

כב* אִשֵּׁי יְהֹוָה חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ / בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

כג וְגַם פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר / בִּגְבוּרָה נָחַל שְׁלִישִׁי484:

כג* בְּקַנְאוֹ לֶאֱלוֹהַּ כֹל / וַיַּעֲמֹד בְּפֶרֶץ עַמּוֹ:

כד אֲשֶׁר נְדָבוֹ לִבּוֹ / וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

כד* לָכֵן גַּם לוֹ הֵקִים חֹק / בְּרִית עוֹלָם לְכַלְכֵּל מִקְדָּשׁ:

כה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לוֹ וּלְזַרְעוֹ / כְּהוּנָה גְדוֹלָה עַד עוֹלָם:

כה* וְגַם בְּרִיתוֹ עִם דָּוִד / בֶּן יִשַּׁי לְמַטֵּה יְהוּדָה:

כו נַחֲלַת אֵשׁ לִפְנֵי כְבוֹדוֹ / נַחֲלַת אַהֲרֹן לְכָל זַרְעוֹ485:

כו* וְעַתָּה בָּרְכוּ נָא / אֶת יְהֹוָה הַטּוֹב:

כז הַמְעַטֵּר אֶתְכֶם כָּבוֹד / וְיִתֵּן לָכֶם חָכְמַת לֵב486:

כז* לְמַעַן לֹא יִשָּׁכַח טוּבְכֶם / וּגְבוּרַתְכֶם לְדוֹרוֹת עוֹלָם:


 

מו


א גִּבּוֹר בֶּן חַיִל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן / מְשָׁרֵת משֶׁה בִּנְבוּאָה:

א* אֲשֶׁר נוֹצַר לִהְיוֹת בְּיָמָיו / תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לִבְחִירָיו:

ב לְהִנָּקֵם נִקְמֵי אוֹיֵב / וּלְהַנְחִיל אֶת יִשְׂרָאֵל:

ב* מַה נֶּהְדַר בִּנְטוֹתוֹ יָד / בַּהֲנִיפוֹ כִידוֹן עַל עִיר:

ג מִי הוּא לְפָנָיו יִתְיַצָּב / כִּי מִלְחֲמוֹת יְהֹוָה נִלְחָם:

ד הֲלֹא בְיָדוֹ עָמַד הַשֶּׁמֶשׁ / יוֹם אֶחָד כִּשְׁנַיִם הָיָה:

ה כִּי קָרָא אֶל אֵל עֶלְיוֹן / כְּאִכְפָּה לוֹ אוֹיבְיָו מִסָּבִיב487:

ה* וַיַּעֲנֵהוּ אֵל עֶלְיוֹן / בְּאַבְנֵי בָרָד וְאֶלְגָּבִישׁ:

ו הִשְׁלִיךְ עַל גּוֹי אוֹיֵב / וּבְנוּסָם הֶאֱבִיד כֻּלָּם:

ו* לְמַעַן דַּעַת כָּל גּוֹי חֵרֶם / כִּי צוֹפֶה יְהֹוָה מִלְחַמְתָּם488:

ז וְגַם כִּי מִלֵּא אַחֲרֵי אֵל / וּבִימֵי משֶׁה עָשָׂה חָסֶד489:

ז* הוּא וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה / לְהִתְיַצֵּב בִּפְרֹעַ קָהָל:

ח לְהָשִׁיב חָרוֹן מֵעֵדָה / וּלְהַשְׁבִּית דִּבָּה רָעָה:

ח* לָכֵן גַּם הֵם בִּשְׁנַיִם נֶאֱצָלוּ / מִשֵּׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי:

ט לַהֲבִיאָם אֶל נַחֲלָתָם / אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

ט* וַיִּתֵּן לְכָלֵב עָצְמָה / וְעַד שֵׂיבָה עָמְדָה עִמּוֹ:

י לְהַדְרִיכוֹ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ / וְגַם זַרְעוֹ יָרַשׁ נַחֲלָה:

י* לְמַעַן דַּעַת כָּל זֶרַע יַעֲקֹב / כִּי טוֹב לְמַלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה:

יא וְהַשּׁוֹפְטִים אִישׁ בִּשְׁמוֹ / כָּל אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לִבּוֹ:

יא* וְלֹא נָסוֹג מֵאַחֲרֵי אֵל / יְהִי זִכְרָם לִבְרָכָה:

יב [תִּפְרַחְנָה עַצְמוֹתָם כְּשׁוֹשַׁנָּה] / וּשְׁמָם תַּחֲלִיף לִבְנֵיהֶם490:

יג אוֹהֵב עַמּוֹ וּרְצוּי עוֹשֵׂהוּ / הַמְשׁוֹאָל מִבֶּטֶן אִמּוֹ491:

יג* נְזִיר יְהֹוָה בִּנְבוּאָה / שְׁמוּאֵל שׁוֹפֵט וּמְכַהֵן492:

יג* בִּדְבַר אֵל הֵכִין מַמְלֶכֶת / וַיִּמְשַׁח נְגִידִים עַל עָם:

יד בְּמִצִוַת יְהֹוָה צִוָּה עֵדָה / וַיִּפְקֹד אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:

טו בֶּאֱמוּנַת פִּיו דָּרוּשׁ חֹזֶה / וְגַם בִּדְבָרוֹ נֶאֱמָן רוֹעֶה:

טז וְגַם הוּא קָרָא אֶל אֵל / כְּאִכְפָּה לוֹ אוֹיבְיָו מִסָּבִיב:

טז* בַּעֲלֹתוֹ טְלֵה חָלָב / וַיַּרְעֵם מִשָּׁמַיִם יְהֹוָה:

יז בְּפֶקַע אַדִּיר נִשְׁמַע קוֹלוֹ / וַיַּכְנַע נְצִיבֵי צָר

וַיְאַבֵּד כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים493:

יח וְעֵת נוּחוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ / הֵעִיד יְהֹוָה וּמְשִׁיחוֹ494:

יט כֹּפֶר וְנֶעְלָם מִמִּי לָקָחְתִּי / וְכָל אָדָם לֹא עָנָה בוֹ495:

יט* וְגַם עַד עֵת קִצּוֹ / נָכוֹן נִמְצָא בְּעֵינֵי יְהֹוָה:

כ וּבְעֵינֵי כָל חָי. / וְגַם אַחֲרֵי מוֹתוֹ נִדְרָשׁ496:

כא וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ דְּרָכָיו / וַיִּשָּׂא מֵאֶרֶץ קוֹלוֹ בִּנְבוּאָה:


 

מז


א וְגַם אַחֲרָיו עָמַד נָתָן / לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי דָוִד:

ב כִּי כְחֵלֶב מוּרָם מִקֹּדֶשׁ / כֵּן דָּוִד מִיִּשְׂרָאֵל:

ג לִכְפִירִים שָׁחַק כִּגְדִי / וּלְדֻבִּים כִּבְנֵי בָשָׁן497:

ד בְּנְעוּרָיו הִכָּה גִבּוֹר / וַיָּסַר חֶרְפַּת עוֹלָם:

ד* בַּהֲנִיפוֹ יָדוֹ עַל קָלַע / וְיְשַׁבֵּר תִּפְאֶרֶת גָּלְיָת:

ה כִּי קָרָא אֶל אֵל עֶלְיוֹן / וַיִּתֵּן בִּימִינוֹ עֹז:

ה* לַהֲדוֹף אֶת אִישׁ יוֹדֵעַ מִלְחָמוֹת / וּלְהָרִים אֶת קֶרֶן עַמּוֹ:

ו עַל כֵּן עָנוּ לוֹ בָנוֹת / וַיְכַנּוּהוּ בִּרְבָבָה498:

ו* בַּעֲטוֹתוֹ צָנִיף נִלְחָם / וּמִסָבִיב הִכְנִיעַ צָר499:

ז וַיִּתֵּן בַּפְּלִשְׁתִּים עָרִים / וְעַד הַיּוֹם שָׁבַר קַרְנָם500:

ח בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ נָתַן הוֹדוֹת / לְאֵל עֶלְיוֹן בְּאִמְרֵי כָבוֹד:

ח* בְּכָל לִבּוֹ אוֹהֵב עֹשֵׂהוּ / וּבְכָל יוֹם הוֹדָה לוֹ בִּזְמִירוֹת:

ט נְגִינוֹת שִׁיר הֵכִין לִפְנֵי מִזְבֵּחַ / וְקוֹל מִזְמוֹר וּנְבָלִים תִּקֵּן:

י וַיִּתֵּן לְחַגִּים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה / הוֹד פְּאֵר וְכָבוֹד:

י* בְּהַלְלוֹ אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ / לִפְנֵי בֹקֶר יָרֹן מִשְׁפָּט501:

יא גַּם יְהֹוָה הֶעֱבִיר פִּשְׁעוֹ / וַיָּרֶם לְעוֹלָם קַרְנוֹ:

יא* וַיִּתֶּן לוֹ חֹק מַמְלֶכֶת / וְכִסְאוֹ הֵכִין עַל יְרוּשָׁלָםִ:

יב וּבַעֲבוּרוֹ עָמַד אַחֲרָיו / בֵּן מַשְׂכִּיל שׁוֹכֵן לָבֶטַח502:

יג שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּימֵי שַׁלְוָה / וְאֵל הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב:

יד אֲשֶׁר הֵכִין בַּיִת לִשְׁמוֹ / וַיַּצֵּב לָעַד מִקְדָּשׁ:

טו מֶה חָכַמְתָּ בִּנְעוּרֶיךָ / וַתָּצֶף כַּיְאֹר מוּסָר:

טז אֶרֶץ כִּסִּיתָ בְּחָכְמָתֶךָ / וַתְּקַלֵּס בִּמְרוֹם שִׁירָה503:

יז בְּשִׁיר מָשָׁל חִידָה וּמְלִיצָה / עַמִּים הִסְעָרְתָּה:

יח נִקְרֵאתָ בְּשֵׁם הַנִּכְבָּד / הַנִּקְרָא עַל יִשְׂרָאֵל:

יח* וַתִּצְבֹּר כַּבַּרְזֶל זָהָב / וּכְעֹפֶרֶת הִרְבֵּיתָ כָּסֶף:

יט וַתִּתֵּן לַנָּשִׁים כִּסְלֶךָ / וַתַּמְשִׁילֵם בִּגְוִיָּתֶךָ:

כ וַתִּתֵּן מוּם בִּכְבוֹדֶךָ / וַתְּחַלֵּל אֶת יְצוּעֶיךָ:

כ* לְהָבִיא אַף עַל צֶאֱצָאֶיךָ / וַאֲנָחָה עַל מִשְׁכָּבֶךָ:

כא לְחַלֵּק הָעָם לִשְׁנֵי שְׁבָטִים / וּמֵאֶפְרַיִם מַמְלֶכֶת חָמָס:

כב אֲבָל אֵל לֹא יִטּוֹשׁ חֶסֶד / וְלֹא יַפִּיל מִדְּבָרָיו אָרְצָה:

כב* לֹא יַכְרִית לִבְחִירָיו נִין וְנֶכֶד / וְזֶרַע אוֹהֲבָיו לֹא יַשְׁמִיד:

כג וַיִּתֵּן לְיַעֲקֹב שְׁאֵרִית / וּלְבֵית דָּוִד מִמֶּנּוּ שֹׁרֶשׁ504:

כג* וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה מְיוּשָׁשׁ / וַיַּעֲזֹב אַחֲרָיו מָנוֹן:

כד רְחַב אִוֶּלֶת וַחֲסַר בִּינָה / רְחַבְעָם הִפְרִיעַ בַּעֲצָתוֹ עָם:

כד* עַד אֲשֶׁר קָם / אַל יְהִי לוֹ זֵכֶר:

כד* יָרָבְעָם בֶּן נְבָט / אֲשֶׁר חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:

כה וַיִּתֵּן לְאֶפְרַיִם מִכְשׁוֹל / לְהַדִּיחָם מֵאַדְמָתָם:

כה* וַתִּגְדַּל חַטָּאתוֹ מְאֹד / וּלְכָל רָעָה הִתְמַכָּר:


 

מח


א עַד אֲשֶׁר קָם נָבִיא כָּאֵשׁ / וּדְבָרָיו כַּתַּנּוּר בּוֹעֵר:

ב וַיְשַׁבֵּר לָהֶם מַטֵּה לֶחֶם / וּבְקִנְאָתוֹ הִמְעִיטָם:

ג בִּדְבַר אֵל עָצַר שָׁמַיִם / וַיּוֹרֶד שָׁלוֹשׁ אִשּׁוֹת:

ד מַה נּוֹרָא אַתָּה אֵלִיָּהוּ / וַאֲשֶׁר כָּמוֹךָ יִתְפָּאֵר:

ה הַמֵּקִים גֹּוֵעַ מִמָּוֶת / וּמִשְּׁאוֹל כִּרְצוֹן יְהֹוָה:

ו הַמּוֹרִיד מְלָכִים עַל שַׁחַת / וְנִכְבָּדִים מִמִּטּוֹתָם:

ז הַמּוֹשֵׁחַ מָלֵא תַשְׁלוּמוֹת / וְנָבִיא תַּחֲלִיף תַּחְתֶּיךָ505:

ח וְהַשֹּׁמֵעַ בְּסִינַי תּוֹכָחוֹת / וּבְחוֹרֵב מִשְׁפְּטֵי נָקָם506:

ט הַנִּלְקָח בִּסְעָרָה מַעְלָה / וּבִגְדוּדֵי אֵשׁ שָׁמָיִם:

י הַכָּתוּב נָכוֹן לָעֵת / לְהַשְׁבִּית אַף לִפְנֵי חֲרוֹן אֵל507:

י* לְהָשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים / וּלְהָכִין שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:

יא אַשְׁרֵי רֹאֲךָ וָמֵת / וְאַשְׁרֶיךָ כִּי חָיֹה תִחְיֶה508:

יב אֵלִיָּהוּ שֶׁבְּאוֹצָר נִסְתָּר / וְנִמְלָא רוּחוֹ אֱלִישָׁע:

יב* פִּי שְׁנַיִם אוֹתוֹת הִרְבָּה / וּמוֹפְתִים כָּל מוֹצָא פִיהוּ:

יג מִיָּמָיו לֹא זָע מִכֹּל / וְלֹא מָשַׁל בְּרוּחוֹ כָּל בָּשָׂר509:

יג* כָּל דָּבָר לֹא נִפְלָא מִמֶּנּוּ / וּמִתַּחְתָּיו נִבְרָא בְשָׂרוֹ:

יד בְּחַיָּיו עָשָׂה נִפְלָאוֹת / וּבְמוֹתוֹ תִּמְהֵי מַעֲשֶׂה:

טו בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב הָעָם / וְלֹא חָדְלוּ מֵחַטֹּאתָם:

טו* עַד אֲשֶׁר נִסְּחוּ מֵאַרְצָם / וַיָפוּצוּ בְּכָל הָאָרֶץ:

טז וַיִּשָּׁאֵר לִיהוּדָה מִזְעָר / וְעוֹד לְבֵית דָּוִד קָצִין:

טז* יֵשׁ מֵהֶם עָשׂוּ יוֹשֶׁר / וְיֵשׁ מֵהֶם הִפְלִיאוּ מָעַל:

יז יְחִזְקִיָּהוּ חִזַּק עִירוֹ / בְּהַטּוֹת אֶל תּוֹכָהּ מָיִם:

יז* וַיַּחְצֹב כַּנְּחשֶׁת צוּרִים / וַיַּחְסוֹם הָרִים מִקְוֶה510:

יח בְּיָמָיו עָלָה סַנְחֵרִיב / וַיִּשְׁלַח אֶת רַבְשָׁקֵה:

יח* וַיֵּט יָדוֹ עַל צִיּוֹן / וַיְגַדֵּף אֵל בִּגְאוֹנוֹ:

יט אָז נָמוֹגוּ בִּגְאוֹן לִבָּם / וַיָּחִילוּ כַּיּוֹלֵדָה:

כ וַיִּקְרְאוּ אֶל אֵל עֶלְיוֹן / וַיִּפְרְשׂוּ אֵלָיו כַּפָּיִם:

כ* וַיִּשְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתָם / וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ:

כא וַיַּךְ אֶת מַחֲנֵה אַשּׁוּר / וַיְהֻמֵּם בְּמַגֵּפָה:

כב כִּי עָשָׂה יְחִזְקִיָּהוּ אֶת הַטּוֹב / וַיַּחֲזֵק בְּדַרְכֵי דָוִד511:

כב* [כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא / הַמְהֻלָּל בַּנְּבִיאִים:

כג בְּיָמָיו עָמַד הַשֶּׁמֶשׁ / וְנוֹסַף עַל חַיֵּי הַמֶּלֶךְ]:

כד בְּרוּחַ גְּבוּרָה חָזָה אַחֲרִית / וַיְנַחֵם אֲבֵלֵי צִיּוֹן512:

כה עַד עוֹלָם הִגִּיד נִהְיוֹת / וְנִסְתָּרוֹת לִפְנֵי בוֹאָן:


 

מט


א שֵׁם יֹאשִׁיָּהוּ כִּקְטֹרֶת סַמִּים / הַמְמֻלָּח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ:

א* בְּחֵךְ כִּדְבַשׁ יַמְתִּיק זִכְרוֹ / וּכְמִזְמוֹר עַל מִשְׁתֵּה הַיָּיִן:

ב כִּי נָחַל עַל מְשׁוּבֹתֵינוּ / וַיַּשְׁבֵּת תּוֹעֲבוֹת הָבֶל513:

ג וַיַּתֵּם אֶל אֵל לִבּוֹ / וּבִימֵי חָמָס עָשָׂה חָסֶד:

ד לְבַד מִדָּוִיד יְחִזְקִיָּהוּ / וְיֹאשִׁיָּהוּ כֻּלָּם הִשְׁחִיתוּ:

ד* וַיַּעַזְבוּ תּוֹרַת עֶלְיוֹן / מַלְכֵי יְהוּדָה, עַד תֻּמָּם:

ה וַיִּתֵּן קַרְנָם לְאָחוֹר / וּכְבוֹדָם לְגוֹי נָבָל נָכְרִי:

ו וַיַּצִּיתוּ קִרְיַת קֹדֶשׁ וַיָּשֹׁמּוּ אֹרְחֹתֶיהָ:

ו* בְּיַד יִרְמְיָהוּ כִּי עִנּוּהוּ / וְהוּא מֵרֶחֶם נוֹצָר נָבִיא:

ז לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד לַהֲרוֹס / וְכֵן לִבְנֹת לִנְטֹעַ וּלְהַשְׂגִּיב514:

ח יְחֶזְקֵאל רָאָה מַרְאֶה / וַיַּגֵּד זְנֵי מֶרְכָּבָה515:

ט וְגַם הִזְכִּיר אֶת אִיּוֹב / הַמְכַלְכֵּל כָּל דַּרְכֵי צֶדֶק516:

י וְגַם שְׁנֵים עָשָׂר הַנְּבִיאִים / תְּהִי עַצְמֹתָם פֹּרְחֹת מִתַּחְתָּם:

י* אֲשֶׁר הֶחֱלִימוּ אֶת יַעֲקֹב / וַיְשַׂגְּבֵהוּ בֶּאֱמוּנַת תִּקְוָה:

יא [מַה נְהַלְלָה אֶת זְרֻבָּבֶל / וְהוּא עַל יַד יָמִין כַּחוֹתָם517:

יב גַּם יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק / אֲשֶׁר בְּמָצוֹק הֵקִימוּ מִזְבֵּחַ]:

יב* וַיָּרִימוּ הֵיכַל קֹדֶשׁ / הַמְּכוֹנָן לִכְבוֹד עוֹלָם:

יג נְחֶמְיָה יֵאָדֵר זִכְרוֹ / הַמֵּקִים אֶת חָרְבֹתֵינוּ518:

יג* וַיְרַפֵּא אֶת הֲרִיסֹתֵינוּ / וַיַּצֵּב דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ:


*


יד מְעַט נוֹצְרוּ עַל הָאָרֶץ כַּחֲנוֹךְ / וְגַם הוּא נִלְקַח פָּנִים519:

טו כְּיוֹסֵף אִם נוֹלַד גָּבֶר / וְגַם גְּוִיָּתוֹ נִפְקָדָה520:

טז וְשֵׁם וְשֵׁת וֶאֱנוֹשׁ נִפְקָדוּ / וְעַל כָּל חַי תִּפְאֶרֶת אָדָם:


 

נ


א גְּדוֹל אֶחָיו וְתִפְאֶרֶת עַמּוֹ / שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן הַכֹּהֵן521:

א* אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִפְקַד הַבָּיִת / וּבְיָמָיו חֻזַּק הֵיכָל:

ב אֲשֶׁר בְּדוֹרוֹ נִכְרָה מִקְוֶה / וְשִׁיחַ כַּיָּם בַּהֲמוֹנוֹ522:

ג אֲשֶׁר בְּיָמָיו נִבְנָה קִיר פִּנּוֹת, / מָעוֹן, כְּהֵיכַל מֶלֶךְ523:

ד הַדּוֹאֵג לְעַמּוֹ מֵחֶתֶף / וּמְחַזֵק עִירוֹ מִצָּר:

ה מַה נֶּהְדַּר בְּהַשְׁגִּיחוֹ מֵאֹהֶל / וּבְצֵאתוֹ מִבֵּית הַפָּרֹכֶת524:

ו כְּכוֹכָב אוֹר מִבֵּין עָבִים / וּכְיָרֵחַ מָלֵא בִּימֵי מוֹעֵד525:

ז כְּשֶׁמֶשׁ מְשַׁקֶּרֶת אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ /

וּכְקֶשֶׁת נִרְאֲתָה בֶעָנָן526:

ח כְּנֵץ בַּעֲנָפוֹ בִּימֵי מוֹעֵד / וּכְשׁוֹשָׁן עַל יִבְלֵי מָיִם527:

ח* כְּפֶרַח לְבָנוֹן בִּימֵי קָיִץ / וּכְאֵשׁ לְבוֹנָה עַל הַמִּנְחָה:

ט כִּכְלִי זָהָב מְפֻתָּח וְאַנְטִיל / הַנֶּאֱחָז עַל אַבְנֵי חֵפֶץ528:

י כְּזַיִת רַעֲנָן מָלֵא גַרְגַּר / וּכְעֵץ שָׁמֵן מְרַוֶּה עָנָף529:

יא בַּעֲטוֹתוֹ בִּגְדֵי כָבוֹד / וְהִתְלַבְּשׁוֹ בִּגְדֵי תִפְאָרֶת:

יא* בַּעֲלוֹתוֹ עַל מִזְבַּח הוֹד / וַיֶּהְדַּר עֲזֶרֶת מִקְדָּשׁ530:

יב בְּקַבְּלוֹ נְתָחִים מִיַּד אֶחָיו / וְהוּא נִצָּב עַל מַעֲרָכוֹת:

יב* סָבִיב לוֹ עֲטֶרֶת בָּנִים / כִּשְׁתִילֵי אֲרָזִים בַּלְּבָנוֹן:

יב* וַיַּקִּיפוּהוּ בְּעַרְבֵי נָחַל / כָּל־בְּנֵי אַהֲרֹן בִּכְבוֹדָם531:

יג וְאִשֵּׁי יְהֹוָה בְּיָדָם / נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:

יד עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ / וּלְסַּדֵּר מַעַרְכוֹת עֶלְיוֹן:

טו אָז יָרִיעוּ בְנֵי אַהֲרֹן / הַכֹּהֲנִים, בַּחֲצֹצְרוֹת מִקְשֶׁה:

טז וַיָּרִיעוּ וַיַּשְׁמִיעוּ קוֹל אַדִּיר / לְהַזְכִּיר לִפְנֵי עֶלְיוֹן:

יז כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו נִמְהָרוּ / וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה:

יז* לְהִשְׁתַּחֲוֹת לִפְנֵי עֶלְיוֹן / לִפְנֵי קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:

יח וַיִּתֵּן הַשִּׁיר קוֹלוֹ / וְעַל הֲמוֹן הֶעֱרִיכוּ נֵרוֹ532:

יט וַיָּרֹנּוּ כָּל עַם הָאָרֶץ / בִּתְפִלָּה לִפְנֵי רַחוּם:

יט* עַד כַּלּוֹתוֹ לְשָׁרֵת מִזְבֵּחַ / וּמִשְׁפָּטָיו הִגִּיעַ אֵלָיו533:

כ אָז יָרַד וְנָשָׂא יָדָיו / עַל כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:

כ* וּבִרְכַּת יְהֹוָה בִּשְׂפָתָיו / וּבְשֵׁם יְהֹוָה הִתְפָּאֵר:

כא וַיִּשְׁנוּ לִנְפֹּל שֵׁנִית / בְּרָכוֹת לָקַחַת מִפָּנָיו:

כב עַתָּה בָּרְכוּ נָא / אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

כב* הַמַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ / הַמְגַדֵּל אָדָם מֵרֶחֶם וַיַּעֲשֵׂהוּ

בִּרְצוֹנוֹ:

כג יִתֵּן לָכֶם חָכְמַת לֵבָב / וִיהִי שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם:

כד יֵאָמֵן עִם שִׁמְעוֹן חַסְדּוֹ / וְיָקֶם לוֹ בְּרִית פִּינְחָס:

כד* אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת לוֹ / וּלְזַרְעוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם:


*


כה בִּשְׁנֵי גוֹיִם קָצָה נַפְשִׁי / וְהַשְּׁלִישִׁית אֵינֶנּוּ עָם534:

כו יוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר וּפְלֶשֶׁת / וְגוֹי נָבָל הַדָּר בִּשְׁכֶם535:


*


כז מוּסַר שֵׂכֶל וּמוֹשֵׁל אוֹפַנִּים / לְשִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ

בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא536:

כז* אֲשֶׁר נִיבַּע בִּפְתוֹר לְבָן / וַאֲשֶׁר הִבִּיעַ בִּתְבוּנוֹת537:

כח אַשְׁרֵי אִישׁ בְּאֵלֶּה יֶהְגֶּה / וְנוֹתֵן עַל לִבּוֹ יֶחְכָּם:


 

נא


א אֲהַלְלֶךָּ אֱלֹהֵי יִשְׁעִי / אוֹדְךָ אֱלֹהֵי אָבִי:

א* אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ מָעוֹז חַיַּי / כִּי פָדִיתָ מִמָּוֶת נַפְשִׁי:

ב חָשַׂכְתָּ בְשָׂרִי מִשַּׁחַת / וּמִיַּד שְׁאוֹל הִצַּלְתָּ רַגְלִי:

ב* פִּצִּיתַנִי מִדִּבַּת עָם / מִשּׁוֹט דִּבַּת לָשׁוֹן וּמִשְּׂפַת שָׂטֵי

כָזָב:

ב* נֶגֶד קָמַי הָיִיתָה לִּי / עֲזַרְתַּנִי כְּרוֹב חַסְדֶּךָ:

ג מִמּוֹקֵשׁ צוֹפֵי צַלְעִי / וּמִיַּד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי538:

ג* מֵרַבּוֹת צָרוֹת הוֹשַׁעְתָּנִי / וּמִמְּצוּקוֹת שַׁלְהֶבֶת מִסָּבִיב:

ד מְכַבּוֹת אֵשׁ לְאֵין פֶּחָה / מֵרֶחֶם תְּהוֹם לְאִמִּי539:

ה מִשִּׂפְתֵי זִמָּה וְטֹפְלֵי שֶׁקֶר / וְחִצֵּי לְשׁוֹן מִרְמָה:

ו וַתִּגַּע לַמָּוֶת נַפְשִׁי / וְחַיָּתִי לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת:

ז וָאֶפְנֶה סָבִיב וְאֵין עוֹזֵר לִי / וַאֲצַפֶּה סוֹמֵךְ וְאָיִן:

ח וָאֶזְכְּרָה אֶת רַחֲמֵי יְהֹוָה / וַחֲסָדָיו אֲשֶׁר מֵעוֹלָם:

ח* הַמַּצִּיל אֶת חוֹסֵי בוֹ / וַיִּגְאָלֵם מִכָּל רָע:

ט וְאָרִים מֵאֶרֶץ קוֹלִי / וּמִשַּׁעֲרֵי שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי:

י וַאֲרוֹמֵם: יְהֹוָה אָבִי אַתָּה! / כִּי אַתָּה גִּבּוֹר יִשְׁעִי540:

י* אַל תַּרְפֵּנִי בְּיוֹם צָרָה / בְּיוֹם שׁוֹאָה וּמְשׁוֹאָה:

יא אֲהַלְלָה שִׁמְךָ תָּמִיד / וְאֶזְכָּרְךָ בִּתְפִלָּה:

יא* אָז שָׁמַע קוֹלִי יְהֹוָה / וַיַּאֲזִין אֶל תַּחֲנוּנָי:

יב וַיִּפְדֵּנִי מִכָּל רָע / וַיְמַלְּטֵנִי בְּיוֹם צָרָה:

יב* עַל כֵּן הוֹדֵיתִי וַאֲהַלְלָה / וַאֲבָרְכָה אֶת שֵׁם יְהֹוָה:


*


א הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

ב הוֹדוּ לְאֵל הַתִּשְׁבָּחוֹת / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

ג הוֹדוּ לְשׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

ד הוֹדוּ לְיוֹצֵר הַכֹּל / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

ה הוֹדוּ לְגוֹאֵל יִשְׂרָאֵל / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

ו הוֹדוּ לִמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

ז הוֹדוּ לְבוֹנֶה עִירוֹ וּמִקְדָּשׁוֹ / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

ח הוֹדוּ לְמַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית דָּוִד / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

ט הוֹדוּ לְבוֹחֵר בִּבְנֵי צָדוֹק לְכֹהֵן / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

י הוֹדוּ לְמָגֵן אַבְרָהָם / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

יא הוֹדוּ לְצוּר יִצְחָק / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

יב הוֹדוּ לְאַבִּיר יַעֲקֹב / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

יג הוֹדוּ לְבוֹחֵר בְּצִיּוֹן / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

יד הוֹדוּ לְמֶלֶךְ מַלְכֵי מְלָכִים / כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

טו וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ / תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו541

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ / הַלְלוּ – יָהּ:


*


יג אֲנִי נַעַר הָיִיתִי [וָאוֹהַב חָכְמָה] / וְחָפַצְתִּי בָהּ וּבִקַּשְׁתִּיהָ542

יג* בַּאֲמִתָּהּ דָּרְכָה רַגְלִי / אֲדֹנָי מִנְּעוּרַי חָכְמָה לָמַדְתִּי543:

יד וָאֶתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּנְעֻרוֹתָי / וְהַרְבֵּה מָצָאתִי דֵעָה:

יז עֻלָּהּ הָיָה לִי לְכָבוֹד / וְלִמְלַמְּדַי אֶתֵּן הוֹדָאָה:

יח חָשַׁבְתִּי לְהֵיטִיב [דַּרְכִּי] / וְלֹא אַהֲפֹךְ כִּי אֶמְצָאֶנּוּ544:

יט חָשְׁקָה נַפְשִׁי בָּהּ / וּפָנַי לֹא אַהֲפֹךְ מִמֶּנָּה:

כ נַפְשִׁי נָתַתִּי אַחֲרֶיהָ / וּלְנֵצַח נְצָחִים לֹא אַטֶּה מִמֶּנָּה:

כ* יָדִי פָּתְחָה שְׁעָרֶיהָ / וְלָהּ אֶחֱזַר וְאַבִּיט בָּהּ

כ* וּבְטָהֳרָה מְצָאתִיהָ / וְלֵב קָנִיתִי לָהּ מִתְּחִלָּתָהּ:

כא מֵעַי יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר לְהַבִּיט בָּהּ / בַּעֲבוּר כֵּן לֹא אֶעֶזְבֶנָּה545:

כב נָתַן יְהֹוָה לִי שְׂכַר שִׂפְתוֹתָי / בַּעֲבוּר כֵּן קְנִיתִיהָ קִנְיָן טוֹב:

כג פְּנוּ אֵלַי סְכָלִים / וְלִינוּ בְּבֵית מִדְרָשִׁי:

כד עַד מָתַי תַּחְסְרוּן מִן אֵלּוּ / וְאֵלוּ וְנַפְשְׁכֶם צְמֵאָה מְאֹד תִּהְיֶה:

כה פִּי פָתַחְתִּי וְדִבַּרְתִּי בָהּ / קְנוּ לָכֶם חָכְמָה בְּלֹא כָסֶף:

כו וְצַוְּארֵיכֶם בְּעֻלָּהּ הָבִיאוּ / וּמַשָּׂאָהּ תִּשָּׂא נַפְשְׁכֶם:

כו* קְרוֹבָה הִיא לִמְבַקְשֶׁיהָ / וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ מוֹצֵא אֹתָהּ:

כז רְאוּ בְעֵינֵיכֶם כִּי קָטֹן הָיִיתִי / וְעָמַדְתִּי בָהּ וּמְצָאתִיהָ546:

כח רַבִּים שָׁמְעוּ לִמּוּדִי בִּנְעֻרוֹתָי / וְכֶסֶף וְזָהָב תִּקְנוּ בִי:

כט תִּשְׂמַח נַפְשִׁי בְּשֵׂיבָתִי / וְלֹא תֵבוֹשׁוּ בְּשִׁירָתִי547:

ל מַעֲשֵׂיכֶם עֲשׂוּ בִצְדָקָה / וְהוּא נוֹתֵן לָכֶם שְׂכַרְכֶם בְּעִתּוֹ:

ל* בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם / וּמְשֻׁבָּח שְׁמוֹ לְדֹר וָדֹר548:


עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא

חָכְמַת שִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ / בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא

יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ / מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

*

עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא:

[נִשְׁלְמָה] חָכְמַת שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ:


  1. (א) שתי הפרשות הראשונות ופסוקים אחדים מפרשה ג‘, לא נמצאו בגוף העברי; כדי למלאות את החסר, נעתקו הפרשות האלה לשפת עבר מן ת“י ות”ס, ע"י הח’ ד"ר קאמענעצקי, ואנכי מצאתי לבאר אותן בקצור.  ↩

  2. (ב) כמו (ירמיה ל“ג כ”ב) ולא ימד חול הים.  ↩

  3. (ג) על דרך הכתוב (משלי כ"ה ג') שמים לרום וארץ לעמק.  ↩

  4. (ה) כמו (איוב כ"ו ו') ערום שאול נגדו.  ↩

  5. (ז) ע"ד הכתוב (איוב כ“ח כ”ז) אז ראה ויספרה וגו'.  ↩

  6. (יד) ראש הכתוב (תהלים קי"א י‘ ומשלי א’ ז') הביא ב"ס כאן ג‘ פעמים בזה אחר זה. ועם נאמנים נוצרה בבטן, כונתו כמו שנאמר בירמיה (א‘ ה’) בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו’.  ↩

  7. (יז) ת“ס: תמלא חכמה. הנוסח של ת”י: תמלא חמדה יותר נכון.  ↩

  8. (כה) כמו שנאמר ב"ס להלן (מ“ב י”ז) לא הספיקו קדושי אל לספר נפלאות ה'.  ↩

  9. (כח) מזה התפלה העתיקה: אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים; וכן הנוסח בסדר רב עמרם גאון (צד מ"ה) וכן אמרו חז“ל (ר“ח ד' ט”ז) ”שלשה ספרים נפתחין" וכו'.  ↩

  10. (ל*) ר"ל, כאשר תקרב תהיה כגבור וכו'.  ↩

  11. (לא) ביראת ה' אל תשקר כדרך המתקדשים והמטהרים לפני בני אדם.  ↩

  12. (א) אחר שהבטיח ב"ס מקודם כל טוב ליראי ה‘, בא כאן להזהיר את התם והישר לבל יבהל בבוא עליו איד וצרה, כי ה’ צדיק בוחן.  ↩

  13. (טו) שנה ושלש דבריו פה כמו להלן (ל“ב ט”ז) ירא ה‘ וכו’.  ↩

  14. (יח) ע“ד הכתוב (ש“ב כ”ד י"ד) נפלה נא ביד ה‘ וגו’; וב”ס אהב להשתמש במליצת כתבי הקדש.  ↩

  15. (ב) ומשפט האם וכו‘, ר"ל אִשֵּׁר וקים ה’ איך מחויבים הבנים לכבד האם, וכן ת“ס: ”ודינא דאמרא על ילדיה שרר".  ↩

  16. (ז) עד כאן דברי בן סירא ע“פ ת”י ות“ס, מכאן ואילך יבואו דבריו ע”פ גוף העברי שנמצא כעת.  ↩

  17. (י) ת“י תרגם כאן לא כהוגן: ”כבוד אביו הוא כבוד לבן“. פה ולהלן נחוץ לקרא ”כבּוּד אביו“, ולא כבוֹד אביו, וכן הוא לשון חז”ל: “אלו דברים שאין להם שיעור” וכו', “כבוד אב ואם” (פאה משנה א' וירושלמי שם). ומרבה חטא מקלל אמו, ת“י ע”פ נוסח משובש כך: “וחרפה לבנים קלון אם”, אך ת“ס פתר לנכון: וחובא ארבא מן דמצער לאמה. לפי תרגומו יצאו י”ל ור“ס לנסח: מקלה אמו, כמו (דברים כ“ז ט”ו); אולם לא ראו שיש למלת מקלל שתי הוראות, קללה ובזיון, כמו (ש“א ג' י”ג) מקללים להם בניו (דברים כ“א כ”ג), קללת אלהים תלוי, ושם אמר רש”י לנכון בדרך כלל: “כל קללה שבמקרא לשון הקל וזלזול, וכן תרגום יונתן: ארוס קלילותא קדם אלהא”.  ↩

  18. (יא) ר“ס מנסח פה בטעות ע”פ ת“י: החזק וכו‘ ואל תעצבהו כל ימי חייו; ש’ וי”ל אחזו בנוסח: “אל תעצבהו”, ת“ס תרגם פה לנכון: ולא תשבוק איקרה כל יומי חייך; התחזק, כמו (מ“א כ' כ”א) לך התחזק, וכונת ב”ס: בני התחזק כל פעם ביותר בכבוד אביך, ואל תעזוב הכּבּוד אב ההוא כל ימי חייך.  ↩

  19. (יב) ת“י: פג רוחו מבוֹל אותו, ת”ס: בטל מדע שבוק לה, י“ל ור”ס וכדומה עמלו לפרש המלות עזוב לו, אבל לא ראו שת“י ות”ס לא תרגמו כהוגן, והמלות “עזוב לו” נמשכות באמת למטה: עזוב לו ואל תכלים אותו, וכונת ב“ס אם יראה הבן שע”י זקנה סר מעט שכל אביו, אל יבוא לישר דרכו או להראות לו חסרונותיו, אלא יעזוב אותו לדבר ולעשות מה שירצה, ואל יכלים אותו, וככה יתנהג כל ימי חיוו של אביו.  ↩

  20. (יג) תק“ס: היא תנטע, ובזה אחזו ת”י ות“ס וכל המפרשים, אבל מלת תנתע בפנים היא כמו (איוב ד‘ י’) ושני כפירים נתעו, עיין שרשי רד”ק ערך לתע, מל' עקירה ושרוש, וב“ס אהב להשתמש בשרשים בודדים שיש בכה”ק. חטאת, איננה פה עון וחטא כ“א עוֹנש, כמו (זכריה י“ד י”ט) ”זאת תהיה חטאת מצרים“; צדקה, כמו (בראש‘ ט"ו ה’) ויחשבה לו צדקה, וכונת ב”ס הצדקה שעשה הבן לאביו לא תמחה, ותחליף לו העונש הקשה שנגזר עליו, ולא עוד אלא שהצדקה ההיא תעקור ותשרש עונשו לגמרי, ולפי זה תנתע מגביל היטב לעומת להשבית עוניך שאמר ב"ס מיד.  ↩

  21. (יד) כאשר תבוא עת צרה על האדם, כמו (נחום א‘ ז’) “טוב ה' למעוז ביום צרה”, אז תזכר לו הצדקה והחסד שעשה לאביו, והצדקה הזאת תהיה כחום על כפור, להשבית העונות שלו.  ↩

  22. (טו) מזיד מי שעושה רע ברצון, כמו בלשון חז“ל, במקרא (שמות י“ח י”א) ”אשר זדו עליהם".  ↩

  23. (טז) ת“ס תרגם סוף הפסוק כך: ”ומן נברא דיהב מוהבתא ירחמינך“, והיוני תרגם: ”ותאהב מכל איש“, אבל שניהם טעו בפירוש המלות: ”מנותן מתנות“, כי באמת ”נותן מתנות“ הוא כאן תואר לה', וכן אמר ב”ס להלן (י"א כ') מתן צדיק וכו‘ ועוד בתארים שונים תאר בן סירא את ה’, וכונתו היא כך: בני התהלך בעשרך בענוה, ואז תהיה אהוב לה‘, הנותן לך את העשירות מתנה. אין לאדם להתנאות בעשרו כי, אם ירצה ה’, יקחהו ממנו ויתננו לאחר.  ↩

  24. (יח) ע"ד הכתוב (תהלים כ“ה י”ד) סוד ה' ליראיו.  ↩

  25. (יט) המאמר הזה הובא בשם ב“ס בבבלי (חגיגה ד' י"ב) ובירושלמי שם (פ“ב ה”א) ובמד”ר (בראש' פח); אבל הדברים האלה נאמרו שם רק ע“פ מליצת ב”ס, ולא בלשונו ממש, ואך בטעות חשבו רבים שזה הוא נוסח אחר מן ב"ס.  ↩

  26. (כא) תמר, כמו (שמות כ"ג כ') אל תמר בו, וכונת ב"ס: אל תהיה איש מרי לחקור יותר ממה שהורשית, כי רב וכבד ממך להבין את אשר הראית כבר.  ↩

  27. (כג) בכ“י ש‘ יבוא פה הפסוק: לב כבד תבאש וכו’, אבל יותר נראה שפה מקום הפסוק: באין אישון וכו', וכן הוא סדר הפסוקים בת”י ות"ס.  ↩

  28. (כד) לב כבד, איש כילי ורע עין; ומי שאוהב לעשות טובות לאחרים, יעסוק בהן תמיד ולא תבאש אחריתו.  ↩

  29. (כה) ר“ס תִּקֵּן על פי ת”ס: ומתהולל; אבל באמת צריך לקרוא מתחולל, ובן סירא אמר כאן מה שאמר איוב (ט"ו כ') כל ימי רשע הוא מתחולל; והכונה היא: מי שמוסיף עון על עון – והוא הרשע – מתחולל, כלומר יחיל ויפחד תמיד, וע“פ זה מקבילה מלת מתחולל לעומת ”ירבו מכאוביו".  ↩

  30. (כט) פועל טוב, פה תאר לה‘, כמו “נותן מתנות”; יקראנו, א’ תמורת ה', כמו (בראש‘ מ"ב ד’) יקראנו אסון; וכן אמרו חז"ל (מד“ר דברים פ”ב) כל מקום שאתה הולך אלהיך עמך.  ↩

  31. (ב) עיין למעלה במבוא; תפוח, כמו (ירמיה ט"ו ט') נפחה נפשה.  ↩

  32. (ו) האכף ראש, כמו (מיכה ו‘ ו’) אִכַּף לאלהי מרום, ובכ"י בטעות הכאף.  ↩

  33. (י) כמו (תהלים ב‘ ז’) בני אתה (ירמיה ל"א כ') הבן יקיר לי אפרים.  ↩

  34. (יא) ע“ד הכתוב (משלי ט‘ א’) חכמות בנתה ביתה, וכמו שאמר שם הראב”ע: “הפעל ביחיד אף כי השם ברבים, שעל כל אחד ואחד ידבר”, ותעיד וכו‘, ת“י: ותעזור, ת”ס: ותאיר; י“ל מנסח ותעיר; אך ר”ס אחז בנוסח ותעיד, ולדעתו הוראת המלה כמו ותדרוֹש; ולדעתי מלת “ותעיד” היא כמו (בראש‘ מ"ג ג’) העיד בנו האיש, שהוא לשון אזהרה והתראה; גם לא ידעו התרגומים היוני והסורי והמפרשים הרבים, שהמאמר השני הבא אחריו: “אהביה אהבו חיים” וכו’, אינו ענין חדש בפני עצמו, רק סובב למעלה, וזאת תעיד ותזהיר החכמה לכל מבינים בה לאמר: אהביה אהבו חיים וכו'.  ↩

  35. (יב) בכ“י נכתב השם בג' יודי”ן וכן היה נהוג מאז בישראל, עיין בספר “בן גרני” מאת פלאק (צד ס"ג).  ↩

  36. (יד) בכ“י נשתבש פה הנוסח ונכתב כך: ואלוהו במא ויהא, ותקנתו כמו שתיקן ג”פ לנכון ע“פ ת”י ות"ס.  ↩

  37. (טו) מבית, פירושו תוך ופנים.  ↩

  38. (טז) שרש נכר כולל ב‘ מושגים מתנגדים זה לזה, עיין במ’ מעריך המערכות שרש נכר, א) זרות, ב) ידיעה והכרה, וכאן כונת ב“ס על מושג ב', וכן להלן (י"א לג) באחריתו ינכר איש. בכ”י: יבחרנו בנסיונות.  ↩

  39. (יח) ר“ל אם יסור וינטה ממני, בכ”י ויסרתיהו.  ↩

  40. (כ) הנוסח בת“ס ות”י כך: “עת וזמן שמור ופחד מרע”, ולדעת ש', יש לתקן את הנוסח העברי על פיהם, אבל אצלם חסרה בראש הפסוק מלת בני, שמקומה פה, כי עד הנה דברה החכמה, ומכאן ואילך החל ב“ס לדבר מחדש, והנוסח העברי הוא העיקר, ולפני ת”ס ות“י היה נוסח משובש; מלת המון פה היא כמו (תהלים ס"ה ח) ”והמון לאמים“ (ישעיה ס“ג ט”ו) ”המון מעיך“, לשון רעש ותלונה, וכונת ב”ס: בעת שיש רעש ומרידה בארץ, שמור נפשך ותפחד מרע, לבל תבוש אחרי כן מפניך על עשותך כזאת.  ↩

  41. להלן (מ“א ט”ז) יבאר ב"ס את דבריו.  ↩

  42. (כב) ר“ל, אל תכשל ללכת אחר מכשוליך, הלמ”ד של למכשוליך משמשת פה כמו ב‘, עיין בס’ מעריך המערכות (צד שפ"ח)  ↩

  43. (כג) הפך מדברי שלמה (משלי י“ז כ”ו) “חושך אמריו יודע דעת”, ודברי חז“ל (אבות ג' י"ג) ”סיג לחכמה שתיקה".  ↩

  44. (כה) תסרב, כמו (ברכות ד' לב) “ולא יהא סרבן באותה שעה”.  ↩

  45. (כו) ר“ל, אל יעמוד אדם נגד שבלת מים, וכמו שאמר ר' עקיבא (יבמות ד' קכ"א) ”כל גל וגל שבא עלי נעניתי לו ראשי".  ↩

  46. (כז) תצע שרשו יצע, וענינו שטיחת דבריו, ת“ס ות”י: “אל תצע לסכל”, אבל הנוסח בג“ע נכון ביותר; בכ”י: ואל תמאן, וכן ת“ס ולא תתחרא, ת”י: ולא תשא פני מושל, ולפי זה אין ספק שנפל ט“ס בנ”ע, וצ“ל: ואל תאמן וכו', כמאמר החכם: ”שלשה אין לבטוח בהם, המושל, והים, ומקרה הזמן" (עיין בספר “בן המלך והנזיר”, שער ט"ז).  ↩

  47. (כח) המאמר הזה חסר בת“י ות”ס. י“ל ור”ס השמיטו אותו, כי לדעתם דומה הוא למה שאמר ב“ס להלן (ה' י"ח), אבל טעו בזה, כי שם ענין אחר ופה ענין אחר, וכונת ב”ס: אל תשב עם שופט עול לשפוט איש, כי אימת השופט תהיה עליך, ותוציא משפט כרצונו.  ↩

  48. (כט) בכ“י: היעצה, ש' תקן התעצם, ריסֶל ור”ס אמרו שהמלה הזאת משורש עצא בלשון סורי, אבל לא ראו שיש כאן ט“ס, וצ”ל: הִנָּצה, וכן אמר ב“ס להלן (ח‘ ה’) אל תינץ, וכן ת”ס לנכון: אתכתש, ר“ל ריבה והִלָּחֵם בעד האמת, וע”ד זה פתר ת"י.  ↩

  49. (ל) בעל שתים ר"ל, המדבר אחד בפה ואחד בלב, ואל תַּרגיל לשונך להיות בעל שתים.  ↩

  50. (לב) כמו שאמרו חז“ל (גיטין ד‘ ו’) ”אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו".  ↩

  51. (לג) בכ“י: ”בתוך מתן“, ר”ס מנסח: “בעת מתן”; “בתוך” ט“ס, וצ”ל: בתתך מתן, ומליצה זו היא עפ“י לשון הכתוב: בס‘ דברים (ט"ו ז) ולא תקפץ את ידך וגו’. הנוסח השני: ”אל תהי ידך מושטת לשאת“ וכו', אשר בו אחז ר”ס, אין לו כל יסוד.  ↩

  52. (ד) תק“ס: כחי; ת”ס: דמנא מצא חילי; ת“י; מי יוכל לי, י”ל, ור“ס אחזו בנוסח תק”ס. אבל הם לא ראו שמלת “כחו” מוסבה על מה שאמר ב“ס למעלה: יש לאל ידי, ויד היא גם לשון זכר, למשל: והנה יד שלוחה אלי והנה בו מגלת ספר (יחזקאל ב‘ ט’) וידי משה כבדים (שמות י“ז י”ב) וכונת ב”ס היא: אל תאמר יש לאל ידי ומי יוכל לכחו של היד; כי ה' מבקש נרדפים, הוא על דרך הכתוב (קהלת ג' ט"ו) והאלהים יבקש את נרדף.  ↩

  53. (ה) כמו (תהלים קי"ח ו) מה יעשה לי אדם.  ↩

  54. (י) תתעבר, ענינו התעכב ר“ל העברת הזמן; ועל דרך זה אמרו חז”ל (שבת ד' קנ"ג) שוב יום אחד לפני מיתתך.  ↩

  55. (יג) זורה כמו (יחזקאל ה‘ ב’) והשלשית תזרה לרוח.  ↩

  56. (יד) ר"ל, אחד בפה ובלב, כמו שאמר מיד: אל תקרא בעל שתים.  ↩

  57. (יח) וכן אמרו חז"ל (ב“מ ד' מ”ט) לא ידבר אדם אחד בפה ואחד בלב.  ↩

  58. (יט) ת“י ות”ס קראו בטעות “חרפה רעה”, ואחריהם נמשכו י“ל, ג”פ ור"ס, אבל באמת נוסח הפנים הוא העיקר וכונתו כך: רעהו וחברו של הגנב הוא איש בעל שתים, כלומר, מי שהוא אחד בפה ואחד בלב.  ↩

  59. (ב) תעבה, ע"ד הכתוב (דברים ל“ב ט”ו) שמנת עבית.  ↩

  60. (ג) ב"ס אהב לכתוב לשון נופל על לשון, כמו: עליך, עליך, זר, רז, וכדומה.  ↩

  61. (ד) וכן אמרו חז“ל (פסחים ד' קי"ד) ”אכול בצל, ושב בצל, ולא תיכול אווזין ותרנגולין ויהא לבך רודף עליך".  ↩

  62. (ו) המאמר הזה הובא מחז“ל (יבמות ד' סב) בשם ב”ס.  ↩

  63. (ז) המאמר הזה חסר בנוסח העברי, אבל נמצא אצל חז“ל (יבמות שם) בשם ב”ס; וכן ת“ס, והוא פסוק במיכה (ז‘ ה’) והרבה פסוקים מכה”ק הביא ב"ס בספרו.  ↩

  64. (טו) תקוף, כמו (דניאל ד‘ ח’) “רְבָה אִילָנָא וּתְקִף, ר”ל, אוהב חזק ונאמן.  ↩

  65. (יז) כמו (ש“א כ”ה כ"ט) “בצרור החיים”, ת“י ות”ס: צרי החיים.  ↩

  66. (יח) כי כמו הוא ירא אל, כן יהיה גם רעהו ירא אל; וכשמו, כן מעשיו של חבירו.  ↩

  67. (יט) המוסגר הוספתי ע“פ ת”ס.  ↩

  68. (כב) כמו (ישעיה מ‘ ד’) העקֹב למישור; ר“ל עקבות ומעוקל ומקום שקשה לעלות בו; וכן ת”ס: כמה קשיא.  ↩

  69. (כג) כאבן משא, ת“י: כאבן בוחן, ונחלף לו משא במסה; ובמקום ולא יאחר, ת”ס: ולא יחור, ר“ל שלא יעשה חור או נקב וישליכה; לפי דעתי כונת ב”ס פשוטה מאד, כמשא של אבן תהיה החכמה על הכסיל. ולא יתמהמה להשליך אותה.  ↩

  70. (כד) ת“ס: שמה איך ילפינה”; ת“י: ”כי החכמה בשמה“, וכן מנסח ר”ס; אבל מלת מוסר באה גם בלשון נקבה, כמו (משלי ד' י"ג) החזק במוסר וגו' נצרה כי היא חייך; ויש ט“ס בכ”י וצ“ל: ”כשמה כן היא“, וכונתו כי יש שתי הוראות למלת מוסר, דברי מוסר ולמוד, וגם הכאה ביד או בשבט, וע”כ ירחקו ממנו חסרי לב.  ↩

  71. (כה) פה באו בכ“י בטעות שני מאמרים, שמקומם להלן (כ"ז ה‘ ו’) ושם באים הם בת”י ות"ס.  ↩

  72. (כז) לאחור, ענינו אחרי כן, כמו (ישעיה מ“ב כ”ג) וישמע לאחור.  ↩

  73. (כט) עלי זהב, ת“י: עדי זהב, ובזה אחז ר”ס, לדעת י“ל צ”ל: “עֲלי זהב”; אבל כונת ב"ס פה עול ממש: וכן אמר להלן בדבר החכמה (נ“א כ”ו) וצואריכם בעלה הביאו ומשאה תשא נפשכם.  ↩

  74. (לא) המאמר הזה לא נמצא בכ“י נ”ע וכן בת“י, רק בת”ס והובא בירושלמי (ברכות פ“ז ה”ב) בשם ב"ס.  ↩

  75. (לג) בכ"י, והט, ותקנתי: ותט, לפי הענין.  ↩

  76. (לה) בכ“י: ”מה ובין“ ”ותשחוק בסיפי“, וע”ד זה אמר ר' יוסי בן יועזר (אבות א‘ ד’) והוי מתאבק בעפר רגליהם.  ↩

  77. (לז) יבין לבך, כלומר יתן ה' בינה בלבך.  ↩

  78. (ב) בכ“י ט”ס: “אל תרע חרושי על אח”, המאמר הזה הוא ע"ד הכתוב (איוב ד‘ ח’) חרשי און וזרעי עמל וכו'.  ↩

  79. (ד) פה תרגמו ת“י ות”ס באופן אחד, שחצי הפסוק הראשון סובב על ה' וחציו השני על מלך בשר ודם, “פני מלך” פירשו כמו נגד מלך, “ואל תתבונן” פירשו מלשון חכמה ובינה, כלומר, אל תהיה חכם לפני מלך בשר ודם. ועל פי דבריהם מנסח ר“ס: אל תצטדק לפני אל, ולפני מלך אל תתבונן; אולם אם כך היתה כונת ב”ס, היה אומר “אל תתחכם”, כמו שאמר להלן (לב ד') מה תתחכם (ל“ח כ”ד) מה יתחכם. אבל באמת “אל תתבונן” ענינו כאן כמו (איוב ל"א א) “ומה אתבונן על בתולה”; וכונתו של ב"ס היא: אל תצטדק לפני מלך בשר ודם, ואל תרבה להתבונן בפניו של המלך, כי על האדם לירא מפניו ולכבדו מאד, וכמו שאמרו חכמי המוסר (עיין בס‘ עומר השכחה לגבישון ד’ ע“ט ע”ב) המלך כמו אש, והמדבק לה הרבה ישרף.  ↩

  80. (ו) בצע, כמו (יואל ב‘ ח’) לא יבצעו, וענינו פצע; וכן אמרו חז"ל (פסחים ד' קי"ג) אל תעש מום בעצמך.  ↩

  81. (ח) בכ“י: לשנות חט, לדעת נ”פ ור“ס צ”ל: חטאת, אבל נעלם מהם שהקדמונים כתבו “חטא” בלי אלף, וכן אמר דונש בשירו: “וחט אל חט צבר”, והוא לתפארת המליצה. וכמו (בראש‘ כ’ ו') מחטו לי; וכונת ב"ס: אל תקשור נגד ה' לשוב ולעשות החטא, כמו (משלי כ“ו י”א) כסיל שונה באולתו.  ↩

  82. (ט) י“ל מנסח: אל תקוץ בצבא; אבל כונת ב”ס: אל תמהר ללכת לצבא קודם הזמן הנאמר בתורה (במדבר א‘ ג’) “מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא”. וכן אמר שם רש“י: ”מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים".  ↩

  83. (י) ת“י ות”ס תרגמו: אל תתפלל בצער, כי לדעתם אל תתקצר מלשון קוצר רוח; אבל כונת ב“ס נראה מדברי חז”ל: “היה מהלך במקום הסכנה וליסטין מתפלל תפלה קצרה” (תוספתא ברכות פ‘ ב’) וכן אמרו (ברכות ד' ל"ב) “כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם”. ובצדקה אל תתעבר, ר“ל, אל תאחר מליתן צדקה, וכן כתב הרמב”ן: “גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה, ואחר כך היו מתפללין”.  ↩

  84. (יד) תסוד, לשון סוד, ר“ל בעדת שרים אל תדבר דברי סתר וסודות. ואל תישן, כונתו אל תשנה דבר בתפלה, וכמו שאמרו חז”ל (תוספתא ברכות פ‘ ד’) “כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכה לא יצא”. מלת “תישן” אצל ב“ס היא כמו: ”תשנה“, וכן נאמר בב”ס הקטן: לא תישן בנערותך ובזקנותך וכו' (עיין הוצאת רמש“ש ד' י”ט ע"ב).  ↩

  85. (טו) ת“ס: לא תרחם נפשך מן אנשא דעמך, אתדבר דרוגזא לא עבר; ת”י: אל תחשוב אותך בין המון מרעים, זכור כי החרון לא יתמהמה. על פי התרגומים הללו תרגמו י“ל, נ”פ ור“ס את המאמר הזה. הם קוראים ”בִּמְתֵי עם“, וזהו לדעתם כמו ”מתי שוא“, ובמקום עכרון, הם קוראים עברון, מלשון עברה וזעם. אבל דבריהם אינם נכונים, כי במתי עם הוא כמו ”על במתי יעמידני“ (תהלים י“ח ל”ד), במתי עב (ישעיה י“ד י”ד). וכן אמר ב”ס להלן (ט‘ ב’) להדריכה על במותיך; עכרון כתוב בכ“י, ולא ”עברון“, והשרש של מלה זו הוא עכר, שענינו אסון, הפסד והשחתה, כמו עכרתם אותי (בראש‘ ל"ד ז’); וכונת ב”ס היא: אל תחשוב אותך בראש העם, זכור כי העכרון, כלומר האסון שהוא המות, לא יעבור ממך. והוא מוסיף מיד בפסוק הבא: מאד מאד השפיל גאוה, כי תקות אנוש רמה, ובמתי עם מקביל היטב לעומת השפיל גאוה. המאמר הזה של ב"ס מזכיר מה שצוה ר‘ עקיבא את ר’ יהושע בנו (פסחים קי“ב ע”א): אל תשב בגובהה של עיר ותשנה.  ↩

  86. (טז) במאמר הזה השתמש רבי לויטס איש יבנה (אבות פ"ד ד'): מאד מאד הוה שפל רוח שתקות אנוש רמה.  ↩

  87. (יז) בכ“י: לפרץ, ותקנתו: לי פרץ; גל אל אל וכו‘, כמו (תהלים ל"ז ה') גול על ה’ דרכך; וכונת ב”ס: אל יאמר אדם קרה לי אסון נורא, רק יקבל הכל באהבה, כמו שאמרו חז“ל (ברכות ד' י"ז); לעולם יהא אדם רגיל לומר: ”כל דעביד רחמנא לטב עביד".  ↩

  88. (יח) באכר תקן “אח שלם” במקום “אח תלוי”; טיילור תקן: “אח תמים”; ר“ס: ”אח תלים“. אבל באמת אין צורך בתקון כלל, כי בעלי התלמוד השתמשו במלת ”תלוי“ במובן של רם ונשא: ירושלמי בכורים פ”נ: “אתר תלוי”; פסיקתא דרב כהנא (פ‘ שקלים ד’ י“ד ע”ב) “תלוי ראש”. והתרגום השומרוני תרגם את הכתוב: הלא אם תיטיב שאת (בראש‘ ד’ ז') – “ואן איטבת תתלי. ולפי זה תרגם הסורי את הפסוק הזה בב”ס כהוגן: “ואחא דאיתלך (ולא דאית לך) בדהבא דאופיר”, כלומר, אח, שהוא רם ונשא ממך במדותיו הטובות אל תחליף בזהב אופיר.  ↩

  89. (כ) בכ“י ט”ס: שוכר; י“ל תקן: שכיר, ואחריו נמשך ר”ס.  ↩

  90. (כב) אמנה, כמו (ש"ב ד‘ ד’) ותשאהו אמנתו (אסתר ב‘ כ’) באמנה אתו; וכונת אם הבהמה חנוכה ומלומדה תשאר אצלך.  ↩

  91. (כג) וכן אמרו חז“ל (יבמות ד' מ"ב): ”המדריך בניו בדרך הישרה, ומשיאן סמוך לפרקן, עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך".  ↩

  92. (כה) כמו (בראש‘ כ"ו כ’) התעשקו עמו, לשון ריב ומחלוקת. בכ“י: אל נבון גבר; וכן אמרו חז”ל (פסחים ד' מ"ט): “כל המשיא בתו לעם הארץ כאלו כופתה ומניחה לפני ארי”.  ↩

  93. (כז) הפסוק הזה הוספתי ע“פ ת”ס.  ↩

  94. (כח) גם הפסוק הזה הוספתי ע“פ ת”ס, וכן הביא אותו בלשון זה ר‘ ראובן בן אצטרובלי, עיין אבות דר"ג (נוסח ב‘ ד’ מ') הוצאת ש’.  ↩

  95. (לג) למען תשלם ברכתך, אולי כוון ב"ס לדברי הכתוב (דברים ט"ו י') כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'.  ↩

  96. (לז) מדא“ז (פ‘ ב’): ”ואם אתה רוצה להתרחק מחטא צא וחשוב ועיין בסופו".  ↩

  97. (א) בכ“י: ”למה תשוב“; י”ל מנסח למה תפול, כמו שאמר ב“ס מיד במאמר השני; אדלר יתקן: למה תשוב עליך ידו; ר”ס השמיט את המאמר הזה, כי לפי דעתו אין הוא אלא נוסח אחר של המאמר הבא אחריו: “אל תריב עם קשה ממך” וכו' וכן השמיט ר“ס בחנם כמה מאמרים טובים מב”ס; לפי דעתי יש כאן טעות סופר, כמו שיש עוד הרבה טעיות כאלו בנוסח הפנים של ב“ס; במקום מ”ם כתב הסופר בטעות בי“ת, ובאמת צ”ל “תשום” במקום “תשוב”, וזה ממש כמו (קהלת ז' ט"ז) למה תשומם, וכן אמר ב"ס להלן (ט‘ ה’) ולשומם אחר ביתה.  ↩

  98. (ג) תק“ס: לו הון; אך הכונה של ”לא הון“ הוא: ”אם אין לך הון“, כמו: ”לא עמו" (הושע א' ט"ז) לא רבים יחכמו (איוב ל"ב ט') וכדומה.  ↩

  99. (ד) הפחיז, שרשו פחז, כמו (שופטים ט‘ ד’) אנשים ריקים ופוחזים.  ↩

  100. (ה) תינץ, כמו (שמות כ“א כ”ב) וכי ינצו אנשים.  ↩

  101. (ז) כמו שאמרו חז“ל (ב“מ ד' מ”ו): ”אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים“; כלנו חייבים כמו (מ“א ח' ט”ו) ”כי אין אדם אשר לא יחטא".  ↩

  102. (ח) כן מצאתי הנוסח הנכון ע"פ פאק'.  ↩

  103. (י) בכ“י: התרטש, י”ל, נ“פ, ר”ס וכדומה, עמלו מאד לפרש מלת רטש, ולא ראו שיש כאן ט“ס, וצ”ל: התרפש. כמו (משלי ו‘ ג’) לך התרפס, וכמו שאמרו חז“ל (אבות א‘ ד’): ”והוי מתאבק בעפר רגליהם"; רפס, ורפש בעברית חד הוא.  ↩

  104. (יא) המוסגר הוספתי ע“פ ת”ס; ואף שועיתא חולא די להון לא תמרוח“; וכן אמר חז”ל (סוכה כ"א כ'): “אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה למוד”.  ↩

  105. (יד) ת“י: אל תפוח נחלת רשע, ת”ס: לא תהוא שותפא לרשיעא; אבל נ“ע הוא העיקר, ושרש צלח פירושו פה כמו (ש“ב י”ט י"ח) וצלחו הירדן, וכונת ב”ס: אל תתאמץ להיות חבר לנחלת רשע.  ↩

  106. (טו) תזוח, שרשו זחח, כמו (שמות כ“ח כ”ח) ולא יזח החשן; ר“ל אל תזח ממקומך מפני לץ, לבל תעשה אותו כאורב לפניך, וכן ת”ס: דלמא נהוא כמאנא קדמך.  ↩

  107. (יז) כמו (משלי י“ב כ”ו) יתר מרעהו צדיק; ר"ל אל תהיה ערב בעד איש שיש לו יתרון עליך.  ↩

  108. (יח) עם שופט אל יהיה לך דין ומשפט, כי ישפוט לטובתו.  ↩

  109. (יט) כמו שאמרו חז"ל (פסחים ד' י"ט) עם הארץ אמור להתלוות עמו בדרך.  ↩

  110. (כג) תסתייד, לשון סוד.  ↩

  111. (כד) רז ג“כ סוד. ”זר“ ”רז“ הוא לשון נופל על לשון. בכ”י: ספו, וצ“ל: סופו כמו (מדא"ז פ‘ ב’): ”צא וחשוב ועיין בסופו".  ↩

  112. (ב) ת“י ות”ס: אל תתן לאשה נפשך, ובנוסח זה אחזו י“ל, נ”פ, ור“ס, אבל ”קנא בארמית הוא כמו “קנה” בעברית, וכן אנו מוצאים בספר עזרא (ז' י"ז) תקנא בכספא (עיין מלון ארמי של לוי ערך קני קנא) וכונת ב“ס היא: אל תמכור נפשך לאשה, וכן אמר ב”ס להלן להפך (ל“ו כ”ה): “קנה אשה” וכו'.  ↩

  113. (ד) בכ“י: בלקחותיה, ר”ס אחז בנוסח זה, כי לדעתו לקו בארמית כמו הכות בעברית; אבל דברי י“ל נכונים, כי ט”ס יש כאן וצ“ל: בְלִקְחֹתֶיהָ והוא ע”ד הכתוב (משלי ז' כ"א): “הטתו ברב לקחה”.  ↩

  114. (ו) בכ“י ט”ס: “תדמוך”, וצ“ל: תדרוך, והוא ע”ד הכתוב (משלי ה‘ ח’) הרחק מעליה דרכך וגו'; בפיפיותם, מלשון פה.  ↩

  115. (י) בכ“י: בעד אשה וכו', אך אצל חז”ל (סנהד‘ ד’ ק) הנוסח: “כי בתאר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה”, ואחז ב"ס פה בלשון הכתוב (משלי ז' כ"ו) כדרכו בכמה מקומות.  ↩

  116. (יא) אחר שאמר ב"ס מקודם, שצריך להרחיק את עצמו מאשת חברו, בא אחרי כן להזהיר, שלא ישב עם בעלה לשתות עמו יין ושכר ולהשתכר כדי לזנות עם אשתו.  ↩

  117. (יג) כן מצאתי בנוסח הנכון ע"פ פאק'.  ↩

  118. (יד) אחר שנתישן היין תשתה אותו, וכמוהו ג"כ האוהב.  ↩

  119. (טז) בזדון, כמו באיש זדון; לא ינקה, הכונה לא ינקה רעה, כמו (משלי כ"ח כ') ואץ להעשיר לא ינקה.  ↩

  120. (יח) לא תאשם, ראה לבך ימצא בך חטא פן יהרוג אותך.  ↩

  121. (כ) בכ“י ט”ס: ענה; אך הוא כמו שאמרו חז“ל (אבות א‘ ו’) ”עשה לך רב וקנה לך חבר“, וכן אמר ב”ס מקודם (ו‘ ח’) קנות אוהב וכו'.  ↩

  122. (כג) במאמר הזה ובמאמר הבא אחריו נפלו בפנים של הכ“י שבושים, עוד בזמן קדמון: במקום ”יחשב“ נאמר בכ”י בטעות: “יחשך”. ת“י משך מלת ”בוטה“ מראש המאמר השני לכאן וקרא בטעות: חכם בוטה, ואחריו נמשכו ר”ס וי“ל. מלת יחשך תקן י”ל: “מעשה”; ר“ס אומר, כי יחשך מתאים אל מושל. אבל כלם לא ראו, שצ”ל “יחשב”, וכן היה נוסח זה לפני ת“י ות”ס, וכונת ב“ס היא; כשם שבמלאכה יחשב לחרש היושֵׁר כלומר, מי שעושה מעשהו שוה וישר, כמו (מ“א ו' ל”ה): ”מיֻשר על המחקה" – כך מי שמושל בעמו יחשב לחכם.  ↩

  123. (כד) בכ“י בטעות: ”בעד“ במקום ”בעיר“, מלת ”בוטה“ משמשת בעברית תמיד לרעה, כמו (משלי י“ב י”ח) יש בוטה כמדקרות חרב, ובכן אי־אפשר לומר: ”חכם בוטה“; וב”ס עצמו אמר מקודם (ה' י"ז) כבוד וקלון ביד בוטא וכו', והוא ע“ד הכתוב (משלי י“ח כ”א) מות וחיים ביד לשון. במקום ”ומשא“ תקן ר”מ ונושא; אבל באמת “ומשא” הוא כמו (ישעיה י"ג א') “משא בבל”, או (ירמיה כ“ג ל”ג): “מה משא”, וכונת ב"ס היא להטעים, שאמנם מושל בעמו חכם, אבל מה נורא בעיר הבוטא והמסור, כי הוא ירמה גם את המלך החכם במלשינות שלו, והרבה נקיים ימותו על ידו.  ↩

  124. (ד) ת“י ות”ס תרגמו המאמר הזה שלא כהוגן, ואחריהם נתעו י“ל נ”פ ור“מ. הם חשבו שמלת ”לפני“ פה, היא תאר הפעל; אבל ”לפני“ הוא שם העצם בסמיכות; ומחוקק שם תאר למלך בשר ודם, וכונת ב”ס: לה' ממשלת תבל, אך אל פני מלך בו“ד חלק מכבודו; וכן אמרו חז”ל (ברכות ד' נ"ח): “הרואה מלכי ישראל אומר: ברוך שחלק מכבודו ליראיו, מלכי א”ה אומר: ברוך שנתן מכבודו לבריותיו".  ↩

  125. (ט) ת“ס קרא: יורם גויו, ואחריו נמשכו נ”פ וי“ל, אבל בכ”י נאמר “יורם” והוא הנכון, וכונת ב"ס היא: שהאדם אינו צריך להתגאות, שהרי עוד בחייו יהרס וישבר גופו, וכמו שהוא אומר מיד אחר זה.  ↩

  126. (י) ר“ס פתר מלת ”שמץ“: מרוצה נמהרה”, וכן “יצהיב” מלשון צחוק ע“פ ת”י; אבל “שמץ” פירושו מעט, כמו (איוב ד' י"ב) שמץ מנהו, וכן אמר ב“ס להלן (י“ח ל”ב): ”אל תשמח אל שמץ תענוג“, וכו'. ”יצהיב“ הוא כמו בלשון חז”ל (פסחים קי“ג ע”ב) “צהבו פניו דרב ספרא”, או (נדרים מ“ט ע”ב) “היום פניך צהובין”, וכונת ב“ס היא: שאם יחלה האדם רק מעט, מצהיבים ונוהרים פני הרופא, כי הוא שמח, שהחולה צריך לו. – מלך היום, כלומר; האדם שהוא מלך היום, למחר יפול למשכב פתאום, וכמו שאמרו חז”ל (בראשית רבה פס"א): “היום כאן ומחר בקבר”.  ↩

  127. (יב) מועז ענינו חוצפה ועזות, כמו (תהלים ט‘ כ’) אל יעוז אנוש; “ומעושהו, יסור לבו”, בכ"י: מלבו.  ↩

  128. (יג) כי מקור החטא הוא זדון.  ↩

  129. (יד) כל מי שיש בו גסות הרוח נעקר מן העולם, תד"א (צד קנ"ח) הוצאת איש שלום.  ↩

  130. (טז) עקבות, ר“ל, דריסת עקב; טמטם, ענינו סתם, כמו (פסחים ד' מ"ב): ”מטמטם את הלב", ובלשון המקרא: אוטם.  ↩

  131. (יט) המוסגר נשמט בכ“י בנ”ע, כנראה באשמת הכותב, והוספתיו ע“פ ת”י ות"ס.  ↩

  132. (כג) כן הנוסח ע“פ פאק'; וכמו (צפניה ג‘ ה’) ”לא ידע עול בשת".  ↩

  133. (כו) בעת עבודתך לא תתחכם הרבה, כלומר: לא תעשה בעצלות, ובעת מחסורך לא תתנאה, ואל תאמר מלאכה זו בזויה לפני, כמו שאמרו חז“ל (פסחים ד' קי"ג): ”פשוט נבלתא בשוקא" וכו'.  ↩

  134. (כז) כמו (משלי י"ב ט'): “טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם”; וכן אמר ב“ס להלן (מ' כ"ח): ”חיי מני מתן אל תחי'.  ↩

  135. (כח) ויתן לך וכו‘, בכ“י סוף פסוק זה נמחק, לדעת ר”ס ונ“פ צ”ל: ותן לה טעם כיוצא בה; אבל לדעתי צ“ל ע”פ פאק’: ויתן לך וכו' אבדת, וכן אמר ב“ס מקודם (ח‘ ג’) ”ישקל מחירך ואבדת".  ↩

  136. (לא) בכ"י: בעיניו.  ↩

  137. (ג) בריה פחותה בעוף היא הדבורה, ומה מתוק דבשה.  ↩

  138. (ו) אנשים שנשכחו מלב, פתאום לבשו מצנפת ועטרה.  ↩

  139. (ז) ביד, כמו (דה“ב כ”ה כ'): “למען תתם ביד”.  ↩

  140. (ח) תזיף, כמו (בראש‘ ל"ז י’) ויגער בו אביו, ת“א: וינזף ביה אבוהי, ר”ל בקר לפנים היטב ואח“כ תגער באיש, ע”ד הכתוב (משלי כ"ה ח'): “אל תצא לריב מהר”.  ↩

  141. (ט) ע“ד הכתוב (משלי י“ח י”ג): ”משיב דבר“ וגו'; וכן אמרו חז”ל (אבות ה‘ ט’): “ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב”.  ↩

  142. (י) עצבה, כמו (ישעיה ס"ג י'): “ועצבו את רוח קדשו”, וכונת ב"ס: אם הדבר לא יעצב אותך, אל תתגר בחנם.  ↩

  143. (יא) אל תשלח ידך בהרבה עסקים.  ↩

  144. (יג) וכדי כן, ר“ל בכל זאת הוא יאחר תמיד, ולא יצלח מעשיו; מלת כדי, כמו (נחמיה ה' ח): ”כדי בנו".  ↩

  145. (יד) אבד מהלך, כמו (תהל‘ ב’ י"ב) ותאבדו דרך. ויותר איש עני, כן ראיתי הנוסח ע“פ פאק'. ת”ס: “יתיר מסכנותא”.  ↩

  146. (כ) צדיק תאר לה' פה.  ↩

  147. (כא) יש מתעשר ע“י חיי צער ועוני; ”יחיב“, כן אמר ב”ס מקודם (ח‘ ז’) “כלנו חייבים”; שכרו, הכונה פה ענשו, כמו (אבות ד‘ ב’): “ששכר מצוה מצוה, ושכר עברה עברה”; ומה הוא ענשו? הולך ב“ס ומבאר לאמר: ”ובעת יאמר וכו', ועזבו לאחר ומת".  ↩

  148. (כג) כן מצאתי הנוסח ע“פ פאק', והוא ע”ד הכתוב (קהלת ט' י"ב) לא ידע האדם את עתו וגו'.  ↩

  149. (כו) נכח, ר"ל כי ישר בעיני ה' להעשיר פתאום את הדל.  ↩

  150. (כח) אל תאמר הלא עשיתי חפצי, ומה נשאר לי עוד לעשות.  ↩

  151. (ל) טוב יום, בכ“י נכתב למעלה על מלת יום אות ט'; י”ל הודה שלא ידע הטעם, אך ר“ס אמר שתרמוז על טפחא או טרחא; אבל בב”ס להלן (מ"ה ח'): “והשמיע בסיני” וכו‘, יש ג"כ בפאק’ אות ט‘ על היו“ד במלת ”והשמיע“, ומזה ראיתי שתרמוז על ”טעות", כי צריך להיות פה להפך: יום טוב, כמו (קהלת ז' י"ד) ביום טובה היה בטוב וגו’, וכן הנוסח בתד“א (צד ד'): ”יום טוב משכחת רעה, ויום רע משכחת טובה“. ואחרית אדם תהיה עליו; ר”ל, לא נודע מה שיקרה לו, וכמו שהולך ב"ס ומבאר את דבריו מיד.  ↩

  152. (לב) המלוֹת: “אל תאשרהו”, נמחקו בכ“י, אבל מת”ס: “עד לא תבקא לאנש לא תשבחיוהי”, נראה הנוסח הנכון, וכונת ב"ס, שאין לך להגיד דבר על אשֶׁר האדם בעודנו חי.  ↩

  153. (לד) המוסגר לד–לו, הוספתי ע“פ דברי חז”ל (סנהד‘ ד’ ק'). כנראה לקחו אותם מכאן, ונשמטו בכ"י.  ↩

  154. (לד) המוסגר: אורבים וכן נוכלים וכו' הוספתי פה ע“פ ת”ס: “כמאנוהי ניר דנכלותא מגיאון אנון”.  ↩

  155. (לה) בנוסח העברי וכן בתרגום היוני, נשתבש מאד המאמר הנפלא הזה, ובת“ס חסר לגמרי, ורק ע”י חז“ל יש לאל ידנו לרפא את ההרוס; וכונת ב”ס: כי הרוכלים מוכרים לנשים בשמים וצבעים לקשט את עצמן, וע“י זה מרגילים בני אדם לזנות, וכן אמרו חז”ל סוף קדושין: “כל שעסקיו עם הנשים סורו רע כגון וכו' והרוכלין”. וחתם ב“ס פה בלשון הכתוב (ירמיה ה' כ"ז): ”ככלוב מלא עוף וגו', כדרכו בכמה מקומוֹת.  ↩

  156. (לז) העוף אחוז בכלוב הוא שונא לבעל הבית, כן לב גאה שונא לכל אדם.  ↩

  157. (לט) כן ראיתי לתקן הנוסח בכ“י ע”פ פאק'.  ↩

  158. (מה) הפסוק הזה בא בכ“י נ”ע שלא במקומו, כי הוא נמצא שם בפרשה י“ב (פסוק י"ב) והוא באמת שייך לסוף פרשה י”א, וכן הוא בת“י ות”ס. בכ“י: ”משוכן זריו“ וצ”ל: “זריז” כלומר: איש מהיר, וכונת ב“ס: הזהר לבל תתן לשכון איש מהיר וזריז בביתך, פן יפריע את מנוחתך, כי הזריז ימצא חן בעיני אשתך ובניך, וינכרך במחמדיך. סוף המאמר: ”וינכרך במחמדיך“, נמצא בכ”י ש'.  ↩

  159. (א) בכ"י: אם טוב.  ↩

  160. (ג) למנוח, ענינו מנוחה ונחת. וכונת ב"ס: גם צדקה לא עשה מי שנתן מנוחה לאיש רע מעללים.  ↩

  161. (ד) בעד כל טובה שעשית לו, פי שנים רעה תשיג ממנו, וכן אמרו חז“ל (ב“ר פ' כ”ב) ”טוב לביש לא תעביד וביש לא יסטי לך.  ↩

  162. (ח) ביום טובה אוהבי עשיר רבים, ואף השונא מתראה כאוהב נאמן.  ↩

  163. (י) רועו; ר"ל, רעתו תוציא חלאה כנחשת.  ↩

  164. (יב) ת“ס: איך גלא ראזא, כלומר, כמגלה סוד, ת”י: היה לו כראי מלוטש, בנוסח זה אחז ר“ס בכל עוז, ואמר, שאי אפשר הדבר שבן סירא יורה להיות הולך רכיל ומגלה סוד; וע”כ מנסח ר“ס כאן: ”היה לו כמגלה ראי, ודע אחרית חלאה“. אבל לשוא השחית ר”ס את המאמר הנפלא הזה, כי כונת ב“ס היא: אדם, שאתה חושד בו, שהוא שונא לך, עשה את עצמך כאילו הוא אהובך וגלה לו סודך, ואז לא יבוא לעשות לך רעה; אבל דע אחרית קנאה, ואל תגלה לפניו אותם הסודות, שעל ידיהם יהיה נקל לו להשחיתך, וכן אמר תד”א (צד י"ח): “אדם עושה מריבה עם חבירו וכו', ואחר כך מתרצה לו, ואף על פי שמתרצה לו, יש לו מקצת קנאה בלבבו”.  ↩

  165. (טז) אחרי כן תשיג אמרי, בכ“י: לאנחתי ט”ס, וכן אמר ב"ס להלן (ט“ז כ”ה) אחוה דעי.  ↩

  166. (יז) הכונה: האם ירוחם חובר חברים (תהלים נ"ח ו') אשר נשכו נחש, או הקרב לחית טרף.  ↩

  167. (יח) בכ“י: ”אשת זדון".  ↩

  168. (יט) לא יעבור האיש זדון ממך, עד אשר תבער בו אש; “יעבר” “תבער”, לשון נופל על לשון.  ↩

  169. (כ) לשון נופל על לשון, ויש לשרש “נפל” הוראות רבות.  ↩

  170. (כב) מעד, כמו (תהלים ל“ז ל”א) לא תמעד אשריו. בכ"י: עמד.  ↩

  171. (כה) יחפש עקב. ת“ס: ונבעא למעקרו עקביך, וע”ד זה ת“י; ואחריהם נתעו ש', י”ל, נ“פ, וחשבו בטעות שמלת עקב כאן היא מלשון (בראשית כ“ה כ”ו): וידו אחזת בעקב עשו. אולם היא לשון ערמה ומרמה, כמו (ירמיה י"ז ט) עקב הלב מכל; וכונת ב”ס: כי השונא יראה את עצמו כאיש שרוצה לסמוך לרעהו, ובזה יבקש עקוב ומרמה.  ↩

  172. (כו) עיין במבוא.  ↩

  173. (ג) יתנוה, שרשו נוה וענינו יאות והגון, כמו (שמות ט"ו ב') זה אלי ואנוהו.  ↩

  174. (ד) בכ“י: ואם תכרע יחמול, אך לפי הענין צ”ל: לא יחמול.  ↩

  175. (ה) אם שלך, ענינו גזל ועושק, כמו (חבקוּק ב‘ ח’) אתה שלות גוים רבים.  ↩

  176. (ו) והשיע לך, כמו (ישעיה י"ז ז') ישעה האדם, וכונת ב"ס: אם נחוץ לו אליך יפנה לך.  ↩

  177. (ז) בכ“י: ”יועיל“. ”יעריצך“ מפרש ר”ס על פי לשון ערבית: ירמה אותך; אבל באמת הוא כמו (ישעיה כ“ט כ”ג) ואת אלהי ישראל יעריצו, כלומר: ירוממוהו ויכבדוהו. וכונת ב"ס היא: אם תועיל לו אתה הדל והמסכן, להעשיר, יכבד וירומם אותך והעשיר שתים שלש פעמים; אבל זאת יעשה רק למראית עין ובלבו יהתל בך.  ↩

  178. (ז*) התעבר, ת“ס: ונתמשא מנך, כלומר, יתעלם ממך, ות”י: יעבור ממך; ובתרגום האחרון אחזו י“ל, נ”פ ור“ס; אבל ”התעבר“ הוא כאן מלשון עברה וזעם, כמו (דברים ג‘ כ’) ויתעבר ה' בי. וכונת ב”ס היא: אחרי שקבל העשיר ממך את התועלת הנרצית לו, יביט בך בשאט נפש ויכעס עליך ובראשו יניע עליך בבוז, ולפי זה מקביל “יעריצך” לעומת: ובראשו יניע.  ↩

  179. (ט) וע"כ אם יקריבך איש עשיר מנדבי עם, אל תמהר להתקרב אליו וכו'.  ↩

  180. (יא) אל תדמה כי חפשי אתה עמו.  ↩

  181. (יב) בכ“י: ”יתן מושל“, ש', י”ל, נ“פ ור”ס עמלו לפרש דברי ב“ס, ולא ראו שיש כאן טעות סופר, ”מושל“ במקום ”כושל“; אך ת”ס תרגם פה כהוגן; “ודלא רחמא – מתפרע פורענותא ולא חאס”; ו“כושל” הוא כמו “מכשול”, וכן אמר ב“ס להלן (י"ד ט'): ”בעין כושל“ וכו'. ”אל נפש רבים וכו'“, לא ידעו הם ג”כ לפרש, מפני שלא שמו על לב “שרבים” הוא פה כמו (במדבר כ“ב י”ד) רבים ונכבדים מאלה; וכן אמר הראב“ע שם: ”רבים כמשמעו, או גדולים כמו: על כל רב ביתו (אסתר א‘ ח’)" והכונה היא, שגם על הגדולים קושר העשיר קשר להזיק להם.  ↩

  182. (יד) כמו שאמרו, חז“ל (בבא קמא ד' ל"ב) ומשלש בכתובים שנאמר: ”כל עוף למינו ישכון, ובן אדם לדומה לו".  ↩

  183. (טז) “איש נאצל”, ר"ל נאצל מטוב, וכמו (קהלת ב‘ י’) לא אצלתי מהם.  ↩

  184. (יז) “צבוע”, הוא מין נחש עיין שרשי רד"ק ערך צבע.  ↩

  185. (כ) בכ“י ט”ס: בסמך.  ↩

  186. (כא) מיופין, ר"ל נאים ויפים.  ↩

  187. (כב) מלת “מדבר” איננה בכ“י, נע נע, כמו (ש“א ו' י”ב) הלכו הלך ונעו, לשון המיה וצעקה. ישא, כמו (תהלים כ"ד ה'). ”ישא ברכה“, ענינו לקיחה וקבלה. ”ואין לו מקום“, כן אמר ב”ס מקודם (ד‘ ד’): “ולא תתן לו מקום”. וכן אמר בן עזאי (אבות ב‘ ד’) אין לך דבר שאין לו מקום.  ↩

  188. (כג) נסבתו, כמו (דברים כ"ז ט') הסכת ושמע, ר"ל, כולם יקשיבו לדבריו.  ↩

  189. (כה) פשט המאמר הזה לא ידעו מפרשי ב,ס, כי כונתו שרע העוני הוא אך מסבתי הזדון של העשירים, כי הם יעשקו את האביון.  ↩

  190. (כו) המאמר הזה נמצא בד"ר (ב“ר פ' ע”ג) בר סירא אמר: לב אדם ישנה פניו וכו'.  ↩

  191. (כז) שכר לב טוב שפניו מאירות תמיד. ושיח ושיח, “שיג” יפרש ר“ש פרחון: בלבול וערבוב; שיח פה הוא לשון יללה, ר”ל, למי שיש מחשבת עמל, הוא מבולבל ובעל יללה.  ↩

  192. (א) בכ“י: ”אבה“, י”ל יתקן: “אנה”, כמו (ישעיה י"ט ח') “ואנו הדיגים”; ריסֶל יתקן: “אבֵל”; ר,ס מנסח: “ולא אנה על דין עונו”. והנוסח הנכון הוא: אבח, כמו (יחזקאל כ"א כ') אבחת חרב, וכמו שפירש מנחם בּן סרוק: “אימת חרב ובעתה”, וכן אמר ר“ש פרחון: ”אבח, מלה יחידה ואין לה דומה במקרא, ולשון בעיתה היא“. ”דין לבו“, כמו שאמר ב”ס להלן (ז' כ"ג): “אל תתן לדין נפשך”, ר"ל אשרי איש שלא יפחד ממוסר כליותיו ולבו.  ↩

  193. (ב) חסדתו, כמו (יקרא כ' י"ז) חסד הוא, וכן (בראשית ל“ד י”ד) חרפה היא, ת"א: חסדא היא.  ↩

  194. (ג) לב קטן הוא ההפך מן (מ"א ה‘ ט’) ורחב לב, וענינו פה רע עין.  ↩

  195. (ד) יתבעבע, לשון שמחה בארמית.  ↩

  196. (ה) בכ“י: יקרה, לדעת ש' מלשון קורת רוח; לדעת נ”פ מלשון פגיעה; ר“ס מנסח: יחדה; אבל לפי דעתי, צ”ל: ולא יראה בטובתו, כמו (קהלת ו‘ ו’) וטובה לא ראה, ת"ס: ולא נחדא.  ↩

  197. (ט) כמו (תוספתא סוטה י"ג) מעשה בכהן וכו‘ שנטל חלקו וחלק חבירו וכו’; וכן אמרו חז"ל (מדא"ז מ‘ ג’): אם נטלת שאינו שלך, את שלך יטלו ממך.  ↩

  198. (י) ת“י: עין רע עוין הפת; ת”ס, עינא בישא מסניא לחברו, שניהם קראו בטעות עוין במקום עון, ועל מלת “תעוט” דלגו לגמרי, ותרגמו שלא כהוגן; אבל עון פה פירושו עונש, כמו (בראש‘ ד’ י"ג) גדול עוני מנשוא. ותעוט, ענינו חיש מהר, כמו (ש“א י”ד ל"ב) ויעט העם, וכונת ב"ס: עין רע, תמהר העונש על המשתה, ותביא מהומה על שלחנו של הכילי.  ↩

  199. (י*) ומעין יבש, ר"ל, וממקור יבש יזלו מים.  ↩

  200. (יא) דברי ב“ס אלה היו כנראה לעונים לרב, באמרו לרב המנונא בנו: ”בני! אם יש לך היטיב לך, כי אין בשאול תענוג, ואין למות התמהמה, ואם תאמר אניח לבני ולבנותי חק בשאול מי יגיד לך? בני אדם דומים לעשבי השדה. הללו נוצצים והללו נובלים“ (עירובין ד' נ"ג) ורב הביא רק תוכן דברי ב”ס, ולא לשונו ממש, וע“כ לא הזכיר שמו של ב”ס עליהם. ולאל ידך כמו (בראש' ל“א כ”ט) יש לאל ידי; “הדשן” מלשון דשן ושמן, וכונת ב"ס: מה שיש בידך לעשות לקבל תענוג עשה.  ↩

  201. (יד) המוסגר הוספתי ע“פ ת”י.  ↩

  202. (יד*) אם אח ורע יקח ממך דבר אל תכעס, ואל תחמוד דבר שיש לרעך.  ↩

  203. (טו) על עשרך יפילו אחרים גורל: ויחלקו ביניהם כאשר תמות.  ↩

  204. (טז) בכ“י תן לאח ותין, ת”ס: הב וסב, ת“י: תן וקח, ובזה אחזו י”ל ור“ס, ורק נ”פ אחז בנוסח העברי: תן לאח. אבל כולם לא ראו שנפלה כאן טעות סופר עוד בזמן קדמות, וצ“ל: תן לאח וחֹנן, כמו (תהלים כ“ו כ”א) וצדיק חונן ונותן, וכמו (משלי י“ד ל”א) חונן אביון. ונתהוותה מלת ”ותין“ מן ”וחנן“ מפני שהנו”ן נמחקה באמצע והנפכה ליו"ד; והצד של מטה שלה נתחברה אל אות ח‘ ונהפכה לת’, הסגול מלמטה ומן הצד בא להורות שמלה זו קשה להולמה, ומטעם זה יש גם קו עליה מלמעלה.  ↩

  205. (טז*) מאמרי ב"ס אלה מזכירים את דברי קהלת בכמה מקומות.  ↩

  206. (יט) ר“ל, שירקבו ג”כ כמוהו.  ↩

  207. (כב) ירצד, כמו (תהל' ס“ח ט”ז) למה תרצדון, מלה בודדה ואין לה דומה, ולדברי רבינו האי (עיין שרשי רד"ק) לשון עיון ותוחלת, וקרוב ללשון הערב: “אלרצד”.  ↩

  208. (כג) יצותת, צות בארמית כמו שמע והאזין בעברית.  ↩

  209. (כו) עפיה (דנ‘ ד’ ט') כמו ענף בעברית.  ↩

  210. (י) מי שימשול בחכמה ילמדנה לאחרים.  ↩

  211. (יא) אל תאמר שאל גרם עוני, וכו'.  ↩

  212. (יד) על אות ש‘ ממלת מבראשית נכתב בכ"י ט’, וגם פה תרמוז שיש טעות כאן, וצ"ל: מבראשית אלהים ברא וכו'. חותפו ויצרו, הן תאוות האדם הרבות.  ↩

  213. (טז*) כמו (יהושע ז' כ"ג) ויצקם לפני ה'.  ↩

  214. (יז) כמו שנאמר (דברים ל' ט"ו) ראה נתתי וגו‘ החיים וגו’.  ↩

  215. (יט) כמו (איוב ל“ד כ”ה) יכיר מעבדיהם.  ↩

  216. (כ*) החלים, ענינו בריא וחזק, כמו (איוב ל"ט ד') יחלמו בניהם.  ↩

  217. (ב) תבע, לשון שמחה בארמית, עיין לעיל.  ↩

  218. (ג) בעקבותם, ר“ל בסופם, וכן ת”ס: חרתא טבתא.  ↩

  219. (ג*) בכ“י בטעות: רבים עולה, אך צ”ל: רבים בעולה; וכן ת“ס: בניא סגיאה דעולא, וכך תרגם גם היוני; אך י”ל ור“ס מצאו פה לנכון לנסח כך: כי טוב אחד מאלף, ומות ערירי מאחרית זדון. והשחיתו את המאמר הזה שלא לצורך; וגם נעלם מהם על ידי זה פירושם של הרבה מאמרים הבאים אחריו. את הבטוי: ”בנים רבים בעולה“, תרגמו היוני והסורי שלא כהוגן, כי חשבו, שמלת ”בעולה“ מוסבה על הבנים שהיו רשעים, בעוד שבאמת היא מוסבה על האב, שהוא הוליד בזנות ובעולה בנים רבים, ועליו אמר ב”ס: טוב למות ערירי ולעשות רצון ה' מלהיות איש, שהוליד הרבה בנים בזנות.  ↩

  220. (ד) ת“ס: מן חד ניר דדחל אלהא, ת”י: מאחד מבין: ועל פי תרגומים אלו לא גרסו כאן ש‘, י“ל, ור”ס מלת “ערירי”; אבל הם טעו כולם, כי הנוסח העברי נכון הוא מאד: “ערירי” הוא כאן לא סתם אדם, אלא אברהם אבינו: שאמר: “ואנכי הולך ערירי” (בראש‘ ט"ו ב’). ומלות “תשב עיר” מרמזות על דברי יחזקאל שאמר: אחד היה אברהם ויירש את הארץ (ל“ג כ”ד). “בוגדים”, הכונה לאנשי סדום ועמורה שבגדו איש ברעהו, גזלו ולקחו נשים בחזקה, וב“ס מפרש זאת בעצמו להלן (שם ז‘ ח’): ”לא נשא לנסיכי קדם" וכו’, הם הנפילים (בראש‘ ו’ ד') “ולא חמל על מגורי לוט” שהשחיתו את דרכם מאד.  ↩

  221. (ט) גוי חרם, הם שבע העמים שהחרמו כולם, וכן אמר ב“ס להלן (מ"ו ו'): ”כל גוי חרם“; ”ונדשו בעונם", כמו (חבקוק ג' י"ב) באף תדוש גוים.  ↩

  222. (י) הם אנשי דור המדבר.  ↩

  223. (יא*) כמו (איוב מ' כ"ג) “יניח ירדן” (דנ‘ ז’ ב') “מניחין לימא”.  ↩

  224. (טו) כמו שאמר (שמות ה‘ ב’): לא ידעתי את ה'. בת“ס ות”י הנוסח: ואורו וחשכו; אבל נוסח העברי עיקר, כי כונת ב“ס על מה שאמר למעלה: שמעשיו מגולין תחת השמש, ואורו של הקב”ה ושבחו יראו כל בני אדם ע"י מעשיו הנפלאים.  ↩

  225. (יז*) עם כבד, כמו (מ"א ג‘ ט’) עמך הכבד, ענינו עמך הרב. המאמר הזה הביא רס“ג בספרו הגלוי, ושם הנוסח: או מי נפשי בקצות רוחות, וחסרות אצלו המלות (כמו בת"י): ”כל בני אדם“, ומטעם זה לא גרסו אותן י”ל ור“ס; אבל הנוסח הנכון הוא בת”ס: “או מנא היא נפשי בינת רוחתא דכלהון בני נשא”. וכפי הנראה הביא רס“ג רק מקצת מן המאמר ההוא. בקצות רוחות, ת”י: בתוך רוחות“; ת”ס: “בינת רוחתא”. אבל שניהם לא תרגמו כהוגן, והיוני טעה בכל הענין והשחית את כונת ב“ס. מלת ”בקצות" כאן כמו (חבק‘ ב’ י') קצות עמים רבים, לשון כריתה והפסד. והנה האיש שכפר בהשגחת ה‘, יצא תחלה לדבר אודות נפשו, ואמר: מאל נסתרתי וכו’, ואחרי כן יצא לכפור בהשגחה בדרך כלל, ואמר: ומה נפשי אז כאשר יהיה שטף מים או רעידת הארץ וכדומה, ויכרתו ויגועו כל יושבי בה, תם ורשע יחד.  ↩

  226. (יח*) ת“ס: כגלינה דעליהון קימין, ולפי זה הנוסח הנכון בג”ע: עומדים, ולא מועדים כמו שתקנו י“ל וכ”ס. גם א“א שיכתוב ב”ס מועדים, שהוא כעין הדוף כלפי ה‘, כי ברדתו מעדו ההרים תחתיו. בכ“י: בפקדו וברגשו, ותקנתי הנוסח ע”פ ת“י. לדעת ר”ס המאמר: הן השמים וכו’, ערוך נגד האיש הכופר בהשגחה, אבל ר“ס נתעה בזה אחר ת”י, שהלך שולל בכל הענין, ובאמת המאמר הזה וכן המאמר הבא אחריו: “אף קצבי הרים” וכו‘, הם דברי הכופר בהשגחת ה’ על בני אדם.  ↩

  227. (כ) פה עזב ת“ס דרכו הנכון ופתר לא כהוגן: ”גם אני לא אשים על לבי“, ת”י השחית בתרגמו את המאמר הזה כך: אך עליהם לא ישים אדם לבו, ובדרכיו מי יתבונן“, ואחרי כן הביא מאמר: ”כמו הרוח סערה“ וכו', אשר כפי הנראה נלקח מב”ח (יוחנן ג‘ ח’) ונוסף פה בת“י בכונה, להחליש את דברי הכופר בהשגחת ה'. אך המאמר: ”גם עלי לא ישים לב" וכו‘, יאמר האיש הכופר בהשגחה, אם יהיה למשל שטף מים או רעידת הארץ, ויגוע כל בשר כצדיק כרשע, גם עלי לא ישים ה’ לבו להציל אותי, ומי יתבונן אז על דרכי הטוב והישר.  ↩

  228. (כב) המאמר הזה חסר בת“י וכן בת”ס, אבל פה השלים הכופר בהשגחה את דבריו: “אם כן שתם ורשע הוא מכלה, מה אז מעשה צדק, ומי יוכל להגיד לנו זאת, ומה אז תקות בני אדם, ואיך אעשה חוק חזק שתקותם לא תכרת”?. אצוק, כמו (ש"פ ב‘ ה’) לה' מצוקי ארץ.  ↩

  229. (כג) יבינו, פעל יוצא, ר"ל, יבינו לאחרים דברים כאלה, כמו (נחמיה ה‘ ז’) מבינים את העם.  ↩

  230. (כו) על חייהם. השאר חסר חבל!  ↩

  231. (טו) המאמר הזה נמצא במד‘ תנחומא פ’ וישלח בשם ב“פ, וכן נמצא בת”י ות"ס.  ↩

  232. (א) מי שנעשה זולל וסובא לא יעשיר לעולם.  ↩

  233. (כב) שני פוסקים האלה מובאים בס‘ פורקא דר’ הקדוש בשם ב“ס, וכן נמצאים בת”ו ות“ס. ובמקום: ”וכבוד לאיש בדות עמיו“, תקנתי: ”בחוץ יעמוד וידבר“, כמו הנוסח בת”ס: “ואיקרא דגברא דזקום מן לבר ונסלל”.  ↩

  234. (א) מסכת נדה (ד' י"ז) בשם בן סירא, והוא ע"ד הכתוב (משל ז' י"ח) שלשה המה נפלאו ממנו וגו'.  ↩

  235. (ב) כונת ב“ס, שלא טוב כי שר וגדול יהי הרגיל בבית המשתאות תמיד, ויבלה ימיו בתענוגי הבל. המושב שבת וכו‘ כן צוה ר’ עקיבא את יהושע בנו: ”אל תשב בגובה של עיר ותשנה".  ↩

  236. (ג) כן אמר רבי אליעזר (נדה ד' י"ג): “כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם”, אבל במסכת כלה (ד‘ ד’ ע"ב, הוצאת קורוניל) נאמר: “בד”א בפנוי אבל בנשוי לא חיישינן“. ”והנכנס לבית חברו פתאום“: פירש רש”י לנכון: “דלמא עבדי מידי דצניעותא”; ולדברי ר' יוחנן אף לביתו אל יכנס אדם פתאום.  ↩

  237. (ב) המאמר הזה נמצא אצל חז“ל (פסחים ד' קי“ג ע”ב) וכן בת”י ות"ס.  ↩

  238. (ה) נמצא באבות דר“ג (פ' כ"ד) וכן בת”ס.  ↩

  239. (יא) בתרגום היוני נמצא רק ראש המאמר הזה, ובת“ס יש חציו השני כמו בנוסח העברי: ”דלא דבר פדנא בתורא ובחמרא אכהדא“ והוא לשון הכתוב (דברים כ"ד י') ולפי זה מנסח ר”ס בטעות: “ולא חורש כשור וחמור”.  ↩

  240. (יג) ע“פ דברי ב”ס אמר רב (שבח ד' י"א): “כל כאב ולא כאב לב וכו', כל רעה ולא אשה רעה”.  ↩

  241. (יח) ר"ל, בלי כל סבה וטעם יתאנח, כי יזכור צרת אשתו.  ↩

  242. (כה) המאמר הזה נזכר אצל חז“ל (יבמות ד' מ"ג) בשם ב”ס. כונת ב“ס שיתן לה גט פיטורין וכן אמר בספרו במקום אחר כפי נוסח ת”ס: ואין לה איתיה בתרך, בסרך קצץ הד לה ושדיה מן ביתך" (כ“ה כ”ו הוצאת בן זאב) וכל זה בדרך הפלגה.  ↩

  243. (א) המאמר הזה נזכר גם אצל חז“ל (יבמות ד' ס"ג) בשם ב”ס.  ↩

  244. (ב) המוסגר הוא ע“פ ת”ס.  ↩

  245. (ג) גם הפסוק הזה נזכר שם (יבמות ד' ס"ג) בשם ב“ס וכן הוא בת”י ות"ס.  ↩

  246. (ה) חשבון, ענינו מחשבה, רעיון והגיון, וכן אמר ב“ס מקודם (ט' כא): ”עם נבון יהי חשבונך“. וכונת ב”ס: כמו כלי יוצר יבחנו ע“י אש הכבשן, יבחן איש ע”י רעיוניו ומחשבתו.  ↩

  247. (ו) יצר, ענינו רעיון ורצון, וכמו שהפרי מראה על עבודת העץ כן רצון אחד מראה על מחשבתו של אדם.  ↩

  248. (יב) המאמר הזה נמצא במד“ר (יקרא פ' ז"נ) וכן הוא בת”י ות"ת, ומשל יפה היא על המחלוקת.  ↩

  249. (יג) המוסגר הוספתי ע“פ ת”ס.  ↩

  250. (א) המאמר הזה נמצא אצל חז“ל בּשם ב”ס (סנהד‘ ד’ ק') וב“ס השתמש פה בלשון הכתוב (משלי כ"ז א): ”אל תתהלל ביום מחר" וגו'.  ↩

  251. (ב) “צער” נמצא ג"כ, להלן (כא כד): וצער ותשניק.  ↩

  252. (ג) המאמר הזה נמצא אצל חז“ל בשם ב”ס (ב“ב ד' צ”ח ע"ב): “קל מסבין”, כונת ב"ס לא קל בכמות, רק קל באיכות.  ↩

  253. (ה) אורח מכניס אורח, היטב רש“י לפרש: ”דיו שמכניס בעל הבית אותו“, ומדברי ב”ס אלה יצא המאמר הנודע: “אין אורח מכניס אורח”.  ↩

  254. (ו) משיב דבר וגו‘, הוא לשון הכתוב (משלי י“ח י”ג). על דרך המאמר: “הכל שקלתי” וכו’, אמרו חז“ל באופן אחר במדא”ז (סי‘ ט’): "כל תלמיד חכם המזלזל בנטילת ידים, הרי זה מגונה, מגונה ממנו האוכל לפני  ↩

  255. (ט) הפסוק הזה הוספתי ע“פ ת”ס.  ↩

  256. (יב*) תק“ס: ”ולך ממני; ת“י: ”למה יקשה“, ובזה אחזו י”ל ר“ס ונ”פ, לדעתי נוסח הפנים נכון הוא, והוא ע“ד הכתוב (יואל ב‘ א’): ”בעיר ישקו“, וכן (שם ב' כ"ס): ”והשיקו היקבים“; והה”א של ישקה היא נוספת כמו הה“א של אפונה (תהלים פ“ח ט”ז). וכונת ב”ס היא: שהאב צריך להשתדל בעד בנו בעודנו קטן, שלא יהיה שובב, שלא ירעיש וירעים וימרה בו, כי אחר כך יהיה לו ממנו מפח נפש.  ↩

  257. (יג) בכ“י: עולו, כמו שנהגו לכתוב הסופרים האחרונים, אך ב”ס בעצמו כתב “עלו” כרגיל במקרא, ומטעם זה תרגם היוני בטעות: “יסר בנך והעבד עלָו”, כלומר, תן עליו עבודה רבה; ות“ס: יסר בנך והכבד עליו; אבל שניהם טעו מאד, כי נוסח העברי הוא על דרך הכתוב (מ“א י”ב י'): ”אביך הכביד את עלנו“. בכ”י: יתלע בך, תק“ס: יתעל בך, ולדעת פרל סור”ס היא מלה אחת: “יתלע בך”, וענינה יהתל בך, אבל באמת אין בפירוש זה ממש, כי ב“ס לא היה כותב מלה זרה כזו, בשעה שהיה נקל לו לכתוב כמו שכתב מקודם (י"ג ז'): ”ויתל בך“; לדעת גרימי צ”ל: “יתעלל בך”. ר“מ אחז אחר כך בנוסח: ”יתלע“ ובפירוש מלה זו על פי לשון ערבית: ”יגאה עליך“, אולם כל המפרשים רדפו קדים, ולא ראו שיש כאן טעות סופר, עוד מזמן קדמון, כמו שיש כמה וכמה שגיאות כאלו בפנים ב”ס, שלא ידעו בעלי תק“ס איך לתקנם, ועל כן הפכו כדרכם את האותיות של מלת יתלע, ועלתה בידם מלת יתעל; אך באמת צ”ל בפנים: “יבלע בך”, והוא על דרך הכתוב: וכסיל אדם יבלע גו“ (משלי כ"א ר') ”פן יבלע למלך“ (ש“ב י”ז ט"ז) וכן ת”ס לנכון: “דלמא בסכלותה נתקלך”. ולפי זה הלך ב“ס כאן במליצתו מן הקל אל הכבד: תחלה אמר: ”ימרה בך“, ואחר כך אמר: ”פן יבלע בך“; וראוי להביא בזה את דברי אלפא ביתא דבן סירא, שכתוב בו (סו‘ ד’): ”דוד המלך ע“ה, שלא היה מיסר את בניו וכו', לפיכך עמד אבשלום עליו להרגו, ומנין שלא היה מסיר דוד לבניו? – דכתיב (מ"א א‘ ו’) ולא עצבו אביו מימיו”.  ↩

  258. (טו) תק“ס: ”חיי שאר“, או ”חיי בשר“. אבל שר ענינו תוקף וחוזק: ”ישר על אנשים“ (איוב לג כ"ז) שפירושו ישלוט, ולפי זה טוב פתר כאן ת”ס: חיא דשררא.  ↩

  259. (טז) אין עושר מן בעל עצמות חזקות תק"ס: שאר עצם.  ↩

  260. (יח) גלול, כמו (מ“א ט”ו י"ב): “ויסר את כל הגלולים”; ת“י ות”ס קראו: “גולל”, ותרגמו קבר. תנופה, כמו (שמות כ“ט כ”ז): “חזה התנופה”, ענינו הנפה לגבוה, וכונת ב"ס: הנותן מטעמים לפה סתום, כמו שמשים זבחים לפני גלולים.  ↩

  261. (כ) פה נשתבש הנוסח העברי, ות“י ות”ס לא תרגמו כהוגן, גם יש אצלם המאמר הזה עוד הפעם (כ‘ נ’) וכנראה בא שם שלא במקומו. ואחר שתקנתי הנוסח העברי, שראיתי שב“ס הגיד לנו פה שני מאמרים שונים, האחד: מי שיש לו עושר ואין נהנה מהונו, ראה בעיניו ומתאנח, כמו סריס שיחבק נערה: ומלת מתאנח נשמטה בטעות ממקומה, ובאה במקום אחר. והשני: כאשר חרפה לאיש חסיד ונאמן רוח, לאנוס הבתולה, כן גנאי להשופט העושה באונס משפט. גם נראה שטעה הת”י מאד בתרגמו פה: נאמן=“סריס”. הת“ס תרגם לנכון: ”מהימנא“, וענינו פה איש אמונים, כמו (תהל' ק"א ו) עיני בנאמני ארץ, וכן נמצאה מלת מהימנא בת”ס במקום אחר (ב“ס א' י”ב): “ועם מהימנא מן כרמא דאמתון אתברות”, ותרגומו בעברית: “ועם נאמנים נוצרה בבטן”:  ↩

  262. (כג) מלת “דין” פה כמו לעיל (י"ד א') וחז“ל הביאו המאמר הזה מב”ס בלשון ארמית: לא תיעול דויא בלבך וכו' (סנהד‘ ד ק’).  ↩

  263. (כד) כמו (משלי י“ט י”א): “שכל אדם האריך אפו”.  ↩

  264. (כה) כמו (איכה ב' י"ח): “אל תתני פוּגת לך”.  ↩

  265. (כח) השינה לאיש טוב והשמח בחלקו, נעימה לו כמטעמים, ודברי ב“ס נוסדו על מה שאמר קהלת (ה' י"א): ”מתוקה שנת העובד" וגו'.  ↩

  266. (א) תק“ס: ”שקד“ במקום ”שקר“; דאגתו ”תפריג“ במקום ”תפריע, וכן קרא ת“י; ת”ס: שהרא מדיב בשרא דעתירא; י“ל, ר”ס ואחרים אחזו בנוסח תק“ס: שקד העשיר; אבל כולם טעו, כי ”שקר“ כאן הוא שם מן הפועל: ומשקרות עינים (ישעיה ג' ט"ז) וכונת ב”ס היא: ההרכח שיש לעשיר לסקור ולהביט בשבע עינים על הונו ונכסיו מכחיש את בשרו; וימחה, הוא כמו: “למחות מלכין” (משלי ל"ג א') שאף שם יש לפרש: יכחיש וירזה.  ↩

  267. (ב) מלת תפריג, היא משורש פרג, שענינה בארמית הסיר והרחיק; ואחרי שאמר ב"ס מקודם, שדאגת ההמון והפרנסה אינם מניחים לאדם לישון, בא כאן להגיד להפך, שהשינה מסירה ממנו דאגת מחיה, וגם חלי חזק, כי הישן אינו מרגיש בכאבו ויסוריו.  ↩

  268. (ב*) רע נאמן מרחיק ג"כ חרפה מאת עמיתו.  ↩

  269. העשיר יעמול לקבץ עוד כסף, וינוח לענג את נפשו.  ↩

  270. (ד) אך העני אם ינוח מעט יהיה צריך, כלומר, איש מחסור, ועליו לעמול בלי הרף.  ↩

  271. (ד*) העני יעמול ויחסר את כחו, ואף אם ינוח אין לו מנוחה. נחה, ענינו כמו (ישעיה נ“ז י”ח): “וארפאהו ואנחהו”  ↩

  272. (י*) בכ"י: אהיה.  ↩

  273. (י*) מי שהיה בידו לסור מדרך הטוב ולא סר ממנו, ראוי ונכון לספר תהלתו בקהל עם.  ↩

  274. (יב) תק“ס: איש גדול, וכפי הנראה הוא כעין פירוש, כדי שלא נחשוב שמלת גדול היא תואר לשלחן, ר”ס אחז בנוסח התק“ס כדרכו, אבל ”גדול“ הוא ע”ד הכתוב (איוב ג' י"ט): “קטן וגדול שם הוא”.  ↩

  275. (יג) ספוק, כמו (איוב כ' כ"ב) במלאת ספקו, ר"ל. אל תאמר לבעל הבית: שיספוק כל צרכו על השלחן.  ↩

  276. (טז) מטעם זה מפני כל דבר תרעד העין, ומתוך העין פנימה תזלנה דמעות. ומפנים, ת“ס בטעות: ”פרצוף הפנים".  ↩

  277. (יז) חלק, ת“י ות”ס: ברא, ובזה אחזו י“ל ור”ס, אבל בב“ס מקודם (ט"ו ט') לא מאל נחלקהּ. תרגמו שניהם: לא נתנה, וכן (מ"ד ב') רב טוב חלק, ת”א: ברא; ת“ס: נפלוג להון, כי באמת היו נבוכים בהוראת שרש חלק, ולא ידעו כי ענינו פה וכן להלן, כמו (דברים כ”ט כ“ו חלק להם (ד' י"ט) אשר חלק ה', ופירושו כמו שתרגם אונקלוס: ”דזמין ה‘“, וכן אמר ב”ס להלן (ל“ט כ”ה) טוב לטוב חלק מראש; ר"ל, יעד וזמין ה’ מאז; וע“ד זה השתמש תד”א (צד ג') במלת חלק, ואמר: “ושמח בחלקו, ובחכמתו ובתבונתו ברא עולמו”. וכונתו כי שמח ה‘ במה שיעד וזימן לעשות, ואחרי כן ברא בחכמתו העולם. וזאת כונת ב"ס: כי רע מעין לא יעד וחלק ה’ לאדם, ועל כן מפני כל דבר שיגע בעין, יזלו ממנו מים; ובחנם השמיטו י“ל ור”ס בגוף העברי סב“ס את המאמר הזה, ועוד כמה מאמרים, מטעם שהם לדעתם ”ראבלעטען“, אבל דרך שפת עבר לכפול הענין במלות שונות, ומה נכונים דברי הראב”ע שאמר בפ‘ הג’ (שמות י“ד י”ט): “הנביאים בכפל לשון ידברו להעמיד הדברים בלב, והוא דרך צחות”, וכם ב"ס הלך בדרכם.  ↩

  278. (יז*) בכ“י: אל אל, ועל ”אל“ השני קו מחוק; וכן נפלה ט”ס בכ“י שכתוב בו: דיחר, תק”ס תקנו מדעתם: אל תיחר, כלומר, אל תתחר עמו בטנא, אבל כונת ב“ס היא: אל המקום שאליו יביט האיש הגדול, אל תושיט ידך, וכן אמרו חז”ל מד“א רבה (פ‘ ז’): ”שנים שהיו יושבין על שלחן אחד, הגדול שבהן שולח ידו תחלה, ואחר כך הקטן".  ↩

  279. (יח) דעה, ר“ס מנסח ע”פ תק“ס: דעה רעך כנפשך; לדעת י”ל דעה, לשון ידיעה והכרה. אבל מלת דעה פה היא כמו (בראש' י“ח י”ט): “כי ידעתיו” (תהל‘ א’ ו'): “כי יודע ה‘ וגו’, לשון אהבה וחבה; ומכאן כפי הנראה לקח הלל מאמרו הנפלא: ”דעתך סני לחברך לא תעביד“ (שבת ד' לא) הנמצא גם בס' טוביה (ד' ט"ו) ”העלך סני וכו', ונזכר בב“ח (מתיא ז' י"ב): ”כל אשר תחפצו שיעשו לכם בני האדם, כן עשו גם אתם להם".  ↩

  280. (יט) ר“ל, כאיש אשר נבחר להיות ראש המסובין; תעט, כמו (ש“א י”ד ל"ב): ”ויעט העם".  ↩

  281. (כא) הדל ראשון לאכול בעבור מוסר ודרך ארץ; בכ“י: ואל תלע פן תמאס, אך ראיתי כי סוף המאמר הקודם: ”ולא תהיה גרגרן" וכו', שייך יותר לכאן.  ↩

  282. (כג) ישיק, ענינו הבערת אש, כמו (ישעיה מ“ד ט”ו) “אף ישיק” וגו'.  ↩

  283. (כד) תשניק", מחלת החניקה בארמית.  ↩

  284. (כה) “צולל”, כמו (שבת ד' ק"ט) מים צלוים.  ↩

  285. (כו) המוסגר הוספתי ע“פ ת”ס.  ↩

  286. (כט) בכ“י בא עוד הפעם חצי הפסוק הקודם (ל“א כ”ג) הלא די אנוש וכו‘, וכפי הנראה הוא טעות סופר; וגם אם נאנסתה וכו’, ר”ל, כל אסון לא יהיה לך אם תהיה צנוע, ואף אם אנסו אותך לאכול הרבה, קוה קוה וינוח לך, כמו (תהל' כ“ז י”ד) “קוה לה'” וגו'. ת"י: קום קום.  ↩

  287. (לט) עדון, לשון תענוג; ראו, כמו (אסתר ב‘ ט’) הראויות לתת לה, וחז"ל השתמשו בלשון זו לרוב.  ↩

  288. (מ) נחלק, ר"ל, היין נועד מאז לשמחה וגיל.  ↩

  289. (מב) כמו שאמרו חז“ל (ב“ב ד' נ”ח): ”בראש כל אסון אנא חמר".  ↩

  290. (א) הוספתי ע“פ ת”י ות“ס, בת”י נכתב מלמעלה: “מראש המסבה”, ולפי זה כן נקרא הסדר הזה; והיה דרכם בזמן קדמון, לבחור איש נכבד מתוכם, לקבל את פני הקרואים ולהושיב איש איש על מקומו ולחלק הזבח ביניהם.  ↩

  291. (א*) מדא“ז (פ‘ ו’): ”לא יהא אדם מיסב בפני מי שגדול ממנו",  ↩

  292. (ב) ר“ס מנסח: ”למען תשמח בעבורם“; בכ”י: “תשא שכל”, אך צ“ל: ”תשא שכר“, וכן ת”ס: “תקבל איקרא”, וכונת ב"ס: אם תנהג במוסר ודרך ארץ עם אנשי המסבה, תשמח בכבודם אשר יתנו לך, וזאת יהיה שכרך.  ↩

  293. (ג) דבר, זקן וראש המסבה, כי לך יאות לדבר תחלה, אך בשכל, בצניעות ומוסר.  ↩

  294. (ד) וכן אמרו חז“ל (תענית ד‘ ה’): ”אין מסיחין בסעודה“, בכ”י בטעות שתי פעמים “שיח”; וכונת ב“ס: כי טוב לשיר מזמור במלות וחרוזים, ולא נגון לבד, וכן אמר להלן (מ"ט א*): ”ובמזמור על משתה היין".  ↩

  295. (ה) ניב, בעברית וארמית הוא פרי, כמו (ישעיה נ“ז י”ט): “ניב שפתים”.  ↩

  296. (ח) כמו (ישעיה ס' י"ב) וכל בשליש, ר"ל דבר במדה ושיעור ובדברים מעטים תגיד הרבה, ותהיה דומה לאיש יודע דעת ומחריש.  ↩

  297. (ט) ת“י ות”ס לא תרגמו כהוגן, גם י“ל ור”ס הלכו פה בתהו לא דרך, ב"ס ידבר כאן אל הראש של המסבה, כי בטרם שיקומו הזקנים ממקומם, אל יקום הוא, ולשרים אל יעשה טרחה שיקומו בכל פעם מפניו.  ↩

  298. (ט*) ינצח, כמו (דניאל ו‘ ד’): “הוה מתנצח”, וענינו מתגבר.  ↩

  299. (יא*) מפקד, כמו (במד' ל“א מ”ט) ולא נפקד ממנו איש; וכונתו: בעת שיחסרו הקרואים בגמר המשתה, לך לביתך ושלם רצון, ר"ל החפץ של אכילה ושתיה, ותגמור המשתה ביראת אל.  ↩

  300. (יב) כן ראיתי לתקן הנוסח של הכ“י, כי פסוק י”א: “בעת שלחן אל” וכו', בא שם באמצע הענין.  ↩

  301. (יג) כונתו על דברי הכתוב (דברים ח' י): “ואכלת ושבעת וברכת את ה'” וכו'.  ↩

  302. (טז) ע"ד הכתוב (איוב י"ב כב) מגלה עמוקות מני חשך.  ↩

  303. (טז*) כי נחוצות חכמות רבות להבין משפטי ה' אל נכון.  ↩

  304. (יז) תק“ס: איש חמס, אבל כונת ב”ס: כי איש חכם יטה אזנו לשמוע תוכחת מוסר, אך הנפתה ילך אחר תאות לבו. נפתה, כן ראיתי הנוסח ע“פ הפאק', ולא ”תורה“ כמו אצל ש', י”ל, ור"ס.  ↩

  305. (יז*) תק“ס: חכמה, במקום כחמה, ובזה אחזו ת”י ות"ס, אבל נוסח הפנים עיקר.  ↩

  306. (א) אם תבוא לפעמים רעה על הצדיק, הנה ה‘ מנסהו, ובשובו לה’ ימלט.  ↩

  307. (ב) שונא תורה מתמוטט כאניה בסער הים.  ↩

  308. (ג) כאורים בחשן: כן ראיתי הנוסח בפאק'.  ↩

  309. (ח) הפסוק הזה הוספתי ע“פ ת”ס.  ↩

  310. (יא) ע“ד הכתוב (משלי י“ט י”ז): ”מלוה ה‘ חונן דל" וגו’.  ↩

  311. (טז) ת“י ות”ס: תרגמו שלא כהוגן; ש‘ יתקן, רצוץ, במקום רצון; הנחה, לדעתו מלשון ריח ניחוח, וכן במקום: “וצעקה” יתקן: “וצעקת עני”. לדעת י“ל במקום ”הנחה“, צ”ל: “אנחה”, ואחריהם נמשך ר“ס. אבל כולם טעו מאד, כי באמת חסר יו”ד במלת “הנחה”, וצ“ל: ”הניחה“, כמו (דברים כ“ה י”ט): ”והיה בהניח ה’“; ”תמרורי“, שרשו מרר; ”רצון“, פה הוא רצון ה', כמו שאמר ב”ס מקודם (י"א כ'): “ורצונו יצלח לעד; וכונת ב”ס: כי מדת הדין המר שגזר רצון ה' על האלמנה, הניחה היא בדמעותיה, ונהפך למדת הרחמים, כי צעקתה מהרה לענן, ר"ל אל השמים.  ↩

  312. (יז*) בכ“י ט”ס: “חל עם”, וכונת ב“ס: צעקת דל תעלה מיד לשחקים, ולא תרגיע עד שתגיע לכם יה, וכמו שאמר החכם (עיין מחברת עמנואל צד קמ"ו): ”אין דבר קרוב לשמים וחשוק, מתפלת העשוק".  ↩

  313. (יח) בכ“י ט”ס: “וכגבור לא יתאפק”, תק“ס: וגבור מה יתאפק; אבל צ”ל: “וכגבור יצא”, כמו (ישעיה מ“ב י”ג): “ה' כגבור יצא” (איוב ט“ז י”ד), “ירץ עלי כגבור”.  ↩

  314. (יח*) ולגוים, הם שבטי ישראל שעשו עול, כמו (ישעיה א‘ ד’) “הוי גוי חוטא”.  ↩

  315. (כ) בכ“י: ”כעת“, וצ”ל: “כעב”, וכן ת"י.  ↩

  316. (א) גוים, גם פה הם שבטי ישראל, ת“י ות”ס טעו ותרגמו: “עובדי אלילים”.  ↩

  317. (ב) תק“ס: ”הניף יד“, ובזה אחזו ת”י ות“ס, אבל כונת ב”ס: “הניף פחדך על האומות העולם”.  ↩

  318. (ג) תק“ס: בם, במקום בנו, אבל כונת ב”ס: כאשר נקדשת כבר על ידינו בעת שהוצאת אותנו ממצרים, ע"י אותות ומופתים, כן לעינינו כעת הכבד עוד הפעם על ידינו.  ↩

  319. (ה) עשה וחדש עוד הפעם אות ומופת כמו לפנים.  ↩

  320. (ז) מכאן נראה שהיהודים האמינו אז במשיח גופני, ולא רוחני, שהוא יקבץ שבטי יעקב מארצות שונות לארץ ישראל, כמו שנבאו הנביאים (ישעיה כ“ז י”ג): “ובאו האובדים בארץ אשור” וגו‘ (מיכה ב' י"ב): “אקבץ שארות ישראל”. וכן אומר ב"ס מיד בפסוק ט’: “אסוף כל שבטי יעקב” וכו':  ↩

  321. (ח) תק“ס: פאתי אויב, ובזה אחזו ת”י ות“ס, ואחריהם נמשכו י”ל ור“ס. אבל נוסח הפנים; פאתי מואב, נכון הוא מאד: והוא על דרך הכתוב (במדבר כ“ד י”ז) ומחץ פאתי מואב, וכן אמר ירמיה (מ“ה מ”ה) ותאכל פאת מואב וגו'. האומר אין זולתי, הוא ע”ד שאמר ישעיה על בבל (מ"ז ח'): “האומרה בלבבה; אני ואפסי עוד”. וסבת הדבר שיצאו בעלי תק“ס לנסח: אויב במקום מואב היא – שטעו בפירוש ”מלת השבת“, הם חשבו שהיא צווי, והיה קשה בעיניהם, שהלא כבר פסקה ממשלת מואב, ועל כן שנו מלת ”מואב“ על ”אויב“. אבל באמת ”השבת“ היא כאן עבר, וכונת ב”ס היא: כאשר השבת כבר את ממשלת מואב, חדש עתה אות ואסוף כל שבטי יעקב" וכו'.  ↩

  322. (יב) ומכבודך מלא את היכלך.  ↩

  323. (טו) תק“ס: ”ברצונך“, אבל כונת ב”ס: “תשמע תפלת יראי שמך, כאשר רצונך שיבקשו הם רחמים על עמך”.  ↩

  324. (יט) המוסגר הוא ע“פ ת”י.  ↩

  325. (כ) תק“ס: ”חיך בוחן מטעמי זבד“, או: ”חיך יטעם מנועמי זבד“, או: ”חן נכון מטעמי זבד“; ”זבד“, ענינו מתנה כמו (בראש‘ ז’ כ'): ”זבדני אלהים זבד טוב“, ”מטעמי זבד“ – לחם של חסד ומתנת חנם. ת”ס: פומא טעם דמאכולתא, “דבר” היה בעיני ת“ס: דבר הנאכל”; ת“י קרא כאן כפי הנראה ”דברא“, כלומר חית השדה; ר”ס מנסח כאן: חיך יטעם מטעמי זבד. וכל הצרה הזאת באה על בעלי תק“ס, ועל התרגומים השונים – היוני והסורי – מפני שנעלמה מהם הוראת מלת ”דִבֵּר“, וגם שכחו מה שאמר ב”ס מקודם (ד' כ"ג): “אל תמנע דבר בעולם”, והוא כמו (ירמיה ה' י"ג): “והדבֵּר אין בהם”. וכונת ב“ס פשוטה היא מאד: ”החיך בוחן טעם הדבור של איש, כמו (תהלים קי“ט ק”ג): “מה נמלצו לחכי אמרתך”, ולב איש נבון מרגיש את הכזב, ואי־אפשר לרמות אותו.  ↩

  326. (כא) “ותיק”, בלשון חז“ל: ”תלמיד ותיק“; ר”ל, איש בעל מעלות טובות, וכונת ב“ס: ”כי אל לב מבין הנאמר מקודם, יתן איש עקוב ומרמה עצבת, אך איש ותיק משיב את נפשו".  ↩

  327. (כב) ר“ל, כל הרוג ונכה תאכל חיה וכו'. המאמר הזה כפי הנראה שייך למאמר הקודם (פסוק י"ח): ”כל מאכל תסוגר בבטן".  ↩

  328. (כג) תק“ס: ”יהלל“; ת”ס אחז בנוסח זה ותרגם: “ישתבח”; ת“י אחז בנוסח הפנים. ”יהליל“, כמו (איוב ל“א כ”ו): ”אור כי יהל; וכונת ב“ס: ”כאשר יראה איש אשה יפת תואר, מיד יאיר פניו ויגבר אצלו היופי של אשה, על כל מחמד עין".  ↩

  329. (כד) כמו (משלי ט"ו ד'): “מרפא לשון עץ חיים”, ואין אישה כמעט מבני אדם, רק הוא מבני האלהים".  ↩

  330. (כה) ע“ד הכתוב (משלי ד‘ ז’): ”ראשית חכמה קנה חכמה".  ↩

  331. (א) יש מי שאוהב להקרא בשם אוהב, אבל באמת אינו אוהב כלל.  ↩

  332. (ב) יש צער גדול כמות, כאשר אוהב נאמן נהפך לשונא.  ↩

  333. (ג) הוי איש רע, עליו לאמר מדוע נוצרתי וכו'.  ↩

  334. (ד) איש רע יביט אל שלחן חברו לאכול מטובו, אך בעת שבאה עליו צרה יעמוד מנגד.  ↩

  335. (ה) אוהב טוב ילחם בעד חברו, ונגד אויביו יחזיק מגן וצנה. ערים, כמו (ש“א כ”ח ט"ז): “ויהי עריך”.  ↩

  336. (ו) אל תשכח חברך במלחמה, ואל תעזבהו כאשר תקח שלל האויבים.  ↩

  337. (ז) כמו מקודם (י“ב כ”ו) אך יש יועץ אשר בסתר לבו יצחק עליו.  ↩

  338. (ח) כל יועץ יגיד: ראה עצתי מה טובה“, אך יש יועץ שיתן עצה רק לטובת עצמו; ועל דרך זה אמר ר' עקיבא (סנהד‘ ד’ ע"ו): ”הי זהיר מן היועצך לפי דרכו".  ↩

  339. (י) כי גם היועץ יחשוב בלבו, מפני מה בא זה לשאול עצתו אליו, ולא הלך לאיש אחר, וע"כ נחוץ לו לקבל שכר בעד עצתו.  ↩

  340. (יב) אל תשאל עצת מחותנך הוא אבי אשתו, ת“י ות”ס: אל תשאל עצה משונא.  ↩

  341. (יג) בכ“י ט”ס; “ומדד”, “ומרד” הוא כמו: רד עם אל (הושע י"ב א') תק“ס: ”ומלוכד“. הוא כעין פירוש על ומרד; ת”י: “מרך או גר”; ת“ס: ”ואם סנאא דלא תתכתש“; ר”ס מנסח: “ומזר על מלחמתו”. אך כונת ב“ס היא: ”אל תשאל עצה מן הרודה בך בדבר ריב ומלחמה".  ↩

  342. (יד) אל תשאל מסוחר עצה בדבר מסחר, ועם מי שרוצה למכור סחורתו, אל תשאל אצלו איך לקנות. “קנה” בעברית כמו “קנא” בארמית. ומטעם זה יש בכ"י על מלת: וממקנה, אות א'.  ↩

  343. (טו) אל תועץ עם איש רע ואכזרי, איך לגמול טוב וחסד לכל בשר, וכן אמר ב"ס מקודם (ח' כ"ה) לכל בשר וכו'.  ↩

  344. (טז) י“ל ונ”פ קראו: מוציא רע; אבל ע“פ הפאק' ראיתי שצ”ל: “מוציא דע”, וכן ת“ס: ”לא תהוא לה בעל מלכא“; וע”ד זה ת“י. בכ”י ב' יש נוסח אחר: “פועל שכיר על מלאכתו, שכיר שנה על מוצא זרע”, ובזה אחז ר“ס, אבל הנוסח הראשון עיקר, וכונת ב”ס: “אל תועץ עם שומר שוא לדעת דעתו ועצתו”.  ↩

  345. (יז) ע“ד הכתוב (משלי כ“ח י”ד): ”אשרי אדם מפחד תמיד".  ↩

  346. (יח) ר"ל, לבבו כלבבך ואם תכשל ירגיש גם הוא.  ↩

  347. (כ) שעיות בארמית כמו שיחות בעברית, וכמו שאמר ב“ס להלן (ל“ח כ”ה) ושעיותיו עם בני בקר, וכן אמר ב”ס הקטן: “שיתין מלכין יהון לך ומליכות נפשך לא תשבוק”.  ↩

  348. (כב) ב“ח (יוחנן א‘ א’): ”בראשית היה הדבר".  ↩

  349. (כג) “שכמים”, ענינו חלקים. כמו (בראש' מ“ה כ”ג): “שכם אחד”, ר"ל, משורש תחבולות הלב יצאו ארבעה ענפים.  ↩

  350. (כד) ואלה הם: טוב רעה וכו', ומושלת בם כליל לשון, כמו (משלי י“ח כ”א) מות וחיים ביד לשון.  ↩

  351. (כה) לרבים הוא חכם אך לנפשו הוא נתעב ובזוי; תק"ס: נואל.  ↩

  352. (כו) יש חכם נמאס כאשר יחל לדבר, ומכל מאכל טוב תחסר נפשו, כי אין איש רוצה לקרוא אותו אל המשתה.  ↩

  353. (לב) תק“ס: ”בני בחמד" וכו'.  ↩

  354. (לד) תזרע, ענינו פזור, כמו (תהלים צ“ז י”א): “אור זרוע”.  ↩

  355. (לו) “ועועו”, כמו (ישעיה י“ט י”ד): “רוח עועים”, “ינועו ועועו” הוא ע“ד הכתוב (איוב י"ד י'): ”וגבר ימות ויחלש".  ↩

  356. (א) רעי, תק“ס: ”רעה“, או: ”רעה רועה“; לדעת ש' וי”ל “רעי” מלה ערבית, ר“ס מנסח: רעה רופא לפי צרכו, אבל ”רעי“ מלה ארמית, והיא פה צווי לזכר, ושרשה: רעא, וענינה כבד, אוקיר, ובוחר, כמו (ש"א כ‘ ל’) בחר אתה לבן ישי, תרגום יונתן: ”רעי את לבר ישי“; ומלה זו היתה מאז רגילה בישראל, כמו שנראה מדברי התוספתא (יבמות י"ג א'): ”בראשונה היו כותבין שטרי מיאונין: לא שפיא ליה ולא עירא ליה“ וכו', ”לפני צרכו“, כן הנוסח אצל חז”ל: “כבד הרופא עד שלא תצטרך לו” (מד“ר שמות פ' כ”א) וע“ד זה ת”ס, אך בת“י הנוסח כמו תק”ס: “לפי צרכך”. “חלק אל”, ר"ל: יעד וזמין ה' בעולם.  ↩

  357. (ה) בעץ הידוע במרה (שמות ט“ו כ”ה) ושם נאמר: ויורהו ה‘ עץ וגו’. ובזה הודיע ה' לכל אנוש כחו.  ↩

  358. (ט) אל תתעבר, ת“י: ”אל תאחר“, אבל כונת ב”ס: “אל תכעוס על השגחה, רק התפלל לה'” וכו'.  ↩

  359. (יד) “פשרה”: כמו (דניאל ב‘ ד’): “ופשרה לערך”, וכונתו: “עד אשר יצלח להרופא למצוא פשר לסבת החולי”.  ↩

  360. (טו) בכ“י: ”יתגבר לפני רופא“; תק”ס: “יסתוגר על ידי רופא”, וכן ת“י ות”ס: “ימסר ליד הרופא”; י“ל ור”ס אחזו בנוסח תק“ס, אבל כלום יעלה על הדעת, שב”ס יסתור את עצמו? הרי עד כאן דבר בשבחו של הרופא, היתכן שפתאום ידבר בגנותו? לדעת ריסֶל: מי שחטא לפני ה‘ יתגבר בחיל וכח לפני רופא, וע“כ לא יראה כי חולי מסוכן הוא; אך לדעתי יש כאן טעות עוד מזמן קדמון: האותיות ג”ב נתחלפו באותיות נ“כ מפני שהן דומות זו לזו, וכך באה מלת ”יתגבר“ במקום ”יתנכר“, וכונתו של ב”ס היא: "מי שחטא לפני ה’ יתנכר אל הרופא, ולא יבוא אליו, או נכרי יהיה לרופא, כלומר, הרופא לא יבין את פשר חליו כראוי".  ↩

  361. (יז) קבור בשרו כמשפטו ואל תתעלם כאשר גוע ומת. כונת ב“ס על מה שנהגו אז רבים, כמו שנאמר בתוספתא נדה בסוף: ”בראשונה כל מי שיש לו מת היו יציאותיו קשות עליו יותר ממותו, התחילו הכל מניחין מתיהן ובורחין. הנהיג רבן גמליאל קלות ראש בעצמו, נהגו הכל כרבן גמליאל“ (ועיין כתובות ד‘ ח’). בכ”י בטעות בגויעתם.  ↩

  362. (יז*) וכיוצא בו, ר"ל, וכדומה לזה.  ↩

  363. (יז*) אחר יום או שני ימים כאשר עברו וחלפו הדמעות, אז הנחם, כי חטא הוא לבכות על המת יותר מדי; “בעבוֹר”, “בעבוּר” – לשון נופל על לשון.  ↩

  364. (יח) בכ“י: ”יבנה עצבה“; ר”ס יתקן: “יענה עצמה”; אך צ“ל כמו שתקנתי. מלת עצבה פה הוראתה כמו (משלי ה‘ י’): ”ועצביך בבית נכרי“ (ישעיה נ"ח ג'): ”וכל עצביכם תנגשו“: וכונת ב”ס: “כמו מצער יצא אסון, כן שברון לב יכלה כחות האדם”.  ↩

  365. (יט) כמו (איוב ל“ד י”ד): “אם ישים אליו לבו”; “זכור אחרית”, ר“ל, אחרית שלך, והוא הולך ומבאר דבריו לאמר: ”זכור חקו" וכו'.  ↩

  366. (כא) אין לא תקוה – שיחיה, כמו (איוב י"ד ז'): “כי יש לעץ תקוה” וגו'.  ↩

  367. (כב) וכן אמר ב“ס להלן (מ"ד ט): וישבתו כאשר שבתו. ר”ל, אפס מתו אפס זכרו, ועליך להנחם כמעט שיצאה נפשו.  ↩

  368. (כג) כמו שנאמר בריש מדרש איכה רבתי: “סופרים ומשנים”; וכן נאמר בב“ח (מתיא כ"ג א'): ”הסופרים והפרושים יושבים על כסא משה“; וחסר עסק וכו', ע”ד שאמרו חז“ל (פ“א ב' ט”ו): ”ולא כל המרבה בסחורה מחכים".  ↩

  369. (כד) ש‘ קרא: “בחנית מהעיר”, י“ל קרא: ”בחנית מעורר“, ר”ס: בחנית ומרדע; אבל ע"פ הפאק’ ראיתי שהנוסח הנכון הוא, “בחנית מסעיר”, וע“ד הכתוב (הושע י"ג ג'): ”כמץ יסער מגרן“; ”חנית“ פה כמו (ש“ב כ”ג ז'): ”ברזל ועץ חנית“, ר”ל מזלג לסוער המוץ והתבן.  ↩

  370. (כה) “ושעיותיו”, ר"ל, ושיחותיו עם בני בקר.  ↩

  371. (יד) המוסגר הוספתי ע“פ ת”ס.  ↩

  372. (יז) ע“ד הכתוב (תהל‘ ל"ג ז’): ”כנס כנד מי הים".  ↩

  373. (יח) ע“ד הכתוב (ש“א י”ד ו'): ”אין לה' מעצור להושיע".  ↩

  374. (כ) “עולם”, ענינו פה “נצח”. “תשועתו”, הכונה היש גבול למדת טובו וישועתו לבריותיו, והוא ע“ד הכתוב (תהל‘ קמ"ז ה’): ”לתבונתו אין מספר".  ↩

  375. (כב) מוסב על תשועת ה' הנזכרת מקודם, שהוא הציפה בעולם ברכות הרבה.  ↩

  376. (כג) רמז על סדום שנאמר עליה (בראש‘ י"ג י’): “כלה משקה”.  ↩

  377. (כד) תק“ס: ”ארחותיו לישרים יישרו“; כן תרגם ת”י וכך מנסח ר“ס; ת”ס: “ואורחותהון דזדיקא תריצן קדם אפוהי”. אולם נעלם מהם, כי “תמים” הוא כאן שם תאר לה‘, והוא על דרך הכתובים: "כי ישרים דרכי ה’“ (הושע י"ד י') ”והצור תמים פעלו“ (דברים ל"ב ד'). – יסתוללו הוא כמו (שמות ט' י"ז): ”עודך מסתולל בעמי“, ומנחם בן סרוק פירש בערך סל, שהוא ענין רמיסה ודריכה, – ”זדים“, ו”זרים“ דבר אחד הם בעברית כמו שמראים הכתובים: זרים קמו עלי ועריצים וכו' (תהלים נ"ד ה'), זדים קמו עלי ועדת עריצים (תהלים פ"ו) –, וכונת ב”ס היא: שדרכי ה' בכלל טובים וישרים הם, ורק לרשעים יהָפכו לרעה, כי אך בשביל הרשעים נבראה הרעה בעולם.  ↩

  378. (כח*) הפסוק הזה הנסגר פה, נמחק כלו בכ“י, והוספתיו ע”פ ת"ס.  ↩

  379. (לב) על כן הצבתי זאת מקודם (ל"ט כא*) ואתבונן בזו, גם עשיתי זאת בספרי לכלל והנחה, ומה הוא? מעשה אל כלם טובים וכו'.  ↩

  380. (ב) מה שנאמר על חוה (בראש‘ ג’ כ') הסב ב“ס במליצה נאה על הארץ, כי היא אם כל חי, וכן אצל היונים היתה הארץ נקראת דעמעטער: על שהיא אם כל חיה; עיין ספר: ”כתות מני קדם" (צד כ"ג) המיוחס לפילון היהודי.  ↩

  381. (ג) לשוב, עיין במבוא.  ↩

  382. (ה) מלת ריב באה לפעמים בלי יו"ד, כמו (עמוס ז‘ ד’) קרא לרב.  ↩

  383. (ו*) טע, כמו: טעה.  ↩

  384. (ח) המוסגר הוספתי ע“פ ת”ס.  ↩

  385. (ט) כמו (דברים כ“ח כ”ב) ובחרחר ובחרב.  ↩

  386. (י) תק“ס: ”ובעבורו תמוש רעה“; ת”י“: ”על ידו באה כָלָה“, כלומר, המבול; וי”ל נ“ג ור”ס מנסחים פסוק זה כנוסח תק“ס; ”ובעבורו“, כלומר בגללו או בשבילו. אבל מלת ”בעבור“ הוליכה את כולם בתהו לא דרך, ורק אם נבין מלה זו, נראה אור בכמה מקומות מספר ב”ס. מלת בעבור אינה כאן מלת היחס, “בשביל” או “בגלל”, אלא היא כמו (תהל' ל“ז, ל”ה ל"ו): “ראיתי רשע עריץ וגו' ויעבור והנה איננו”, או כמו (איוב ל“ג כ”ח): “מעבור בשחת”, שהוא כנוי למיתה. וב“ס אמר בפרשה הקודמת בדרך כלל: ”מעשה אל כלם טובים“, ורק לרשעים נהפכו לרעה: דבר וחרב שוד ומות וכדומה נבראו לאנשי רשע; ובעבור, כלומר, כשֶׁעָבר הרשע וחלף מן העולם, תמוש חיש כל הרעה מן העולם, והוא ע”ד הכתוב (משלי י"א י); “ובאבד רשעים רנה”.  ↩

  387. (יא) “כל מארץ” כמו חית שן עקרב ופתן וכדומה, ואשר ממרום כמו ברק ורעם ורוח זלעפות.  ↩

  388. (יג) תק“ס: חיל מחיל וכו' ”וכאפיק“; ת”י ות“ס: ”חיל מעול“, וכן מנסח ר”ס, אבל הם הפכו את דברי ב“ס בחנם מטובה לרעה. אף בכתב היד של פנים הספר נפלה טעות סופר: ”מחול אל חול“, בזה אחז נ”פ ופירש מלות אלו במובן חול ועפר; אבל הנוסח הנכון הוא: “מחיל אל חיל”, אחרי שתאר ב“ס מקודם את אחרית הרשע, בא לתאר כאן את מעלות הצדיק, שאסף חיל ועושר בצדק ויושר על ידי עמלו ולא בחמס וגזל, ועל הון זה הוא אומר, שהוא יהיה כנחל איתן, אשר לא יכלו מימיו, מ”ם של “ומאפיק” הוא מ“ם היתרון, וכונת ב”ס היא: “האיש הישר, שילך מחיל אל חיל יהיה כנחל איתן, ויהיה אדיר וחזק יותר מאפיקי הנהרות, שמימיהם מתרבים ומתעצמים בשעת גשם שוטף, הבא עם ברק ורעם – ”חזיז קולות“, הוא הברק והרעם הבאים קודם המטר, כמו (איוב כ“ח כ”ו): ”בעשותו למטר חוק ודרך לחזיז “קולות”.  ↩

  389. (יד) תק“ס: ”עם שאתו“; ת”י ות“ס הלכו פה בתהו לא דרך, ולדעת י”ל ור“ס הנוסח של תק”ס נכון הוא, ו“עם” הראשון הוא טעות סופר, ועם השני הוא מלת היחס עם ולא עָם; נ“פ קרא: עַם עֵם; ”כפים“, מפרשים ר”ס וריסֶל כמו (ירמיה ד' כ"ט): “ובכפים עלו”, שפירושם אבנים גדולות, אבל הם טעו כולם, “עם עם” טעמו כמו: “איש איש” (שמות ל"ו ד') וצריך לנקד כַפַּיִם ולא כֵפים, וצריך לקרוא “יגזלו” ולא “יגילו”. וכונת ב“ס היא לומר: ”כל עם ועם, שעשו להם עשר והון שלא ביושר, ורק בידיהם גזלו את העשר הזה מעם אחר, עשרם יכלה ויתום פתאום לנצח".  ↩

  390. (טו) פה הולך ב“ס ומבאר את דבריו לאמר: נוצר מחמס לא ינקה, כלומר, מה שנוצר מגזל וחמס, לא ינקה מעונש, כי שרש חנף על שן סלע, ”וחנף“ כאן כמו ”רשע".  ↩

  391. (טז) ע“פ פאק' ראיתי שיש לקראות פה: ”על מטעי נחל“. כונת ב”ס: “כקרדומות יבאו לכרות מטעי נחל, אשר הם מפני כל מטר נדעכו, יען ע”י המטר ימלאו הנהרות, וישטפו אותם, כן יהיה גורל הרשעים אנשי חמס".  ↩

  392. (יח) תק“ס: ”חיי יותר שכל“, כי חשבו שדברי ב”ס אלה הם נגד חוק המוסר; ר“ס נתעה אחריה ומנסח: ”חיי יותר ושכר".  ↩

  393. (יט*) כמו (דברים ז' י"ג): “שגר אלפיך”.  ↩

  394. (כג) ר"ל לעת ינהגו יחדיו בדעה אחת.  ↩

  395. (כה) כמו שאמרו חז“ל (סוטה ד' קי"ט): ”זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו".  ↩

  396. (כז) כמו (ישעיה ד‘ ה’): “על כל כבוד הפה”.  ↩

  397. (כח) בכ“י: ”מני חיי מתן; תק“ס: ”בני חיי מתן“, אך צ”ל כמו שתקנתי. בפאק' נאמר “כמסתולל”, ולא “ממסתולל”; לדעת ר“י קמחי (עיין בס' הגלוי צד קכה) ”מסתולל“, לשון התנשאות והתרוממות, וכונת ב”ס: "טוב למות כאיש רם ונשא, מלהשפיל את כבודו ולבקש נדבות מאחרים.  ↩

  398. (א) שלשה פסוקים אלה נמצאים אצל חז“ל בשם ב”ס (כתובות ד' ק"י) וחסרים בגוף העברי.  ↩

  399. (כט) כמו שאמרו חז“ל (ביצה ד' ל"ב): ”כל המצפה על שלחן אחרים עולם חשך בעדו“ – ”חייו אינם חיים".  ↩

  400. (כט*) בכ“י: ”מעגל נפש“; וצ”ל לדעתי: “מעוג לנפש”, מעוג ענינו חרפה ובוז, והרד“ק בשרשים ערך עוג יאמר; ”על דעתי שהוא ענין לעג ודברים בטלים“, תק”ס: “מטעמי זבד”, ויסור מעים; סור ענינו בלשון עברית וארמית סרחון ורקבון, כמו (ירמיה ב' כ"א): “סורי הגפן”, וכן בתלמוד (סנהד' כ“ב ע”ב): “כד סרי לא גנב”, וכונת ב“ס היא: ”מי שנצרך לאכול על שלחן זר בוז וחרפה לו מטעמיו, ובפרט לאיש משכיל ויודע – לו המטעמים הם רק סרחון ורקבון במעים".  ↩

  401. (ל) תק“ס: ”עז נפשות“, ”וכאש בוערת“; ר”ס מנסח: “בפי עז נפש”. אבל נוסח הפנים נכון הוא מאד, וכונת ב“ס היא: ”מי שיש לו כח ועוז נפש לשאול ולבקש, תמתק ותקל לו השאלה, כלומר, בקשת מזון מאחרים, אבל בקרבו תבער כמו אש, כי סוף סוף הרי מר לו, שהוא נצרך לבריות".  ↩

  402. (א) עיין במבוא.  ↩

  403. (ב*) סרב, עיין ב“ס לעיל (ד' כ"ה): ”אל תסרב" וכו'.  ↩

  404. (ג) דורות ראשונים מתו, ואחרונים ימותו ג"כ, ומדוע תמאס אתה בחוק הזה שהוא תורת עליון.  ↩

  405. (ד*) תק“ס: ”אין תוכחות חיים בשאול“ ונוסדו דבריהם על דברי קהלת (ט‘ י’): ”כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול“; ועל דרך זה תרגם היוני; י”ל ור“ס אחזו בנוסח של תק”ס. אבל נוסח הפנים הוא העיקר, וכונת ב“ס היא: ”אם יחיה האדם אלף שנים או מאה או עשר, סוף כל סוף הוא נעשה איש תוכחות בשאול חיים, כלומר, יוָסר לרדת שאול בעודו בריא ושלם, כמו (תהל' נ“ה ט”ז) “ירדו שאול חיים”, ודברי ב“ס נוסדו על דברי קהלת (ו‘ ג’): ”אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה וגו' אל מקום אחד הכל הולך".  ↩

  406. (ה) תק“ס: ”בן נמאס דבת ערים, ונכד“ וכו' הכ”י ג“כ מטושטש אבל נ”פ תקן מלות אלו כהוגן, אך “דבר רעים” הוא מנקד דֶבר ומפרש מיתת מגפה; ר“פ מציע ”דור“ במקום ”דבר“; וי”ל משער ש“דבר” בא במקום “בר” בלשון ארמי – בן. אבל כולם לא ראו שדבר בארמי הוא “נהג” בעברי, ובמובן זה בא בישעיה (ה' י"ז) ורעו כבשים כדברם; נין ובן חד הוא, כמו (בראש' כ“א כ”ג): “ולניני ולנכדי”. וכונת ב“ס היא: ”בן נמאס לאביו נעשה מנהיג לרעים, ונכד אויל דר בבית רשע".  ↩

  407. (ז) הילד יקלל את אביו הרשע.  ↩

  408. (יא) ע“ד הכתוב (ישעיה נ"ו ה'): ”שם עולם" וגו' לא יכרת.  ↩

  409. (יב) תק“ס: ”חמדה“ במקום ”חכמה“; ת”ס: “דמימתא דעתה” כנוסח הפנים; י“ל ור”מ אחזו בנוסח תק“ס, אבל נוסח הפנים עיקר ונ”פ אחז בו בצדק, כי כונת ב“ס היא, ששם טוב יקר הוא מאלפי אוצרות חכמה שאינו משפיע מהם לאחרים, כמו שהוא מבאר מיד בפסוק י”ד: “חכמה טמונה”.  ↩

  410. (יג) טובת החיים רק ימים מעטים בעולם, ושם טוב אין לימיו מספר.  ↩

  411. (טז) כן אמר ב“ס מקודם (ד' כ"ג): ”ואל תצפין את חכמתך".  ↩

  412. (טז*) כמו שאמר מקודם, (ד' כ"א): "יש בשת משאת עון וכו'.  ↩

  413. (יז) בוש מפני אב ואם לרדוף זנות, בוש לכחש לפני נשיא היושב על כסא משפט.  ↩

  414. (יח) אדון הוא בעל השדה, עיין להלן (מ"ב ג') וגברת היא אשתו.  ↩

  415. (יח*) בוש מאנשי המקום אשר תשב שם, להיות איש אָוֶן וזר במעשיו, כמו שאמרו חז“ל (חגיגה ד' ט"ז): ”אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירים אותו וכו', ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל ש“ש בפרהסיא”.  ↩

  416. (יט) ת“י: ”בוש לסמוך אצילי ידך על הלחם“, אך תרגומו רחוק וזר מעד, ובזה אחז ר”ס; לדעת י“ל לחם פה לשון מלחמה, אבל כונת המלות: ”מטה לחם“, נראה מלשון הכתוב (תהל' ק“ה ט”ז): ”ויקרא רעב וגו‘ כל מטה לחם שבר“, וכן אמר ב”ס להלן (מ"ח ב'): “וישבר להם מטה לחם”. “אציל”, כמו (שמות כ“ד י”א): “אצילי בני ישראל”. “אל לחם”, ר“ל, בלי לחם, וכונת ב”ס: בוש להטות איש נכבד עד שישאר בלי לחם; וכן נאמר על הלל (כתובות ד' מ"ו): שראה איש ממשפחת שרים אשר ירד מנכסיו ויכנס אל ביתו וכו’, וקנה לו סוס ורץ לפניו שלשה מיל.  ↩

  417. (כ) בוש מבלי לתת למי שישאל ממך, בוש להשיב פני רעך.  ↩

  418. (כא) בוש על מניעת חלוקת חלקים ומנות, גם בוש ממי שישאל לך שלום, ואתה תחריש ולא תענה לו.  ↩

  419. (כב) בוש מלדבר דברי חרפה על אוהב או לנאץ ולבזות רע ואח אחר שנתתָּ לו מתן.  ↩

  420. (ב) אל תבוש להוכיח לאיש שמצדיק את עצמו, למען יוכל להצדיק רשע.  ↩

  421. (ג) בפנים של הכתב יד נאמר: “חובר ואדון”, אך על מלת “ואדון” נכתב מלמעלה: “וארח”; תק“ס כתבו על מלת ”חובר“ – ”שותף“, וכן: ”נחלה וישר“; ר”ס מנסח: “על חשבון חובר וארח”, ומלת “חשבון” פירושה הוא, לדעתו, חקירה ודרישה, וכונת ב“ס היא, שאין לֵבוש וראוי לדרוש מן החבר והאורח מי הם; לדעת י”ל יש לנסח: “חבר ואורח”, וחשבון לדעתו הוא חשבון ממש. אבל מתוך תק“ס נראה ברור, שצ”ל בפנים: וחוכר, ובעלי תק“ס כתבו מן הצד ”שותף“ רק כדי לפרש מלת חוכר שהיא ארמית. ”אדון“ כאן הוא בעל השדה. וכונת ב”ס היא: “אל תבוש להוכיח הן לחוכר והן לבעל השדה, על חשבון שעשו לאיש וכן לאורח שלא בצדק”; וכן אין לבוש, וראוי לדקדק בחשבון בחלוק נחלה ויש; “נחלה ויש”, פירושן קרקעות ונכסים, כמו (משלי ח' כ"א): “להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא”. ותק“ס כתבו: ”נחלה וישר", כלומר לחלק את הנחלה שוה וישר בין היורשים.  ↩

  422. (ד) שחק, תמחות; כלומר, מה שמוחקים ושוחקים פלס ואיפה למען יקטנו.  ↩

  423. (ה) כמו (יחזקאל ל“ח י”ב): “עשה מקנה וקנין”; ר"ל, אל תבוש להגיד שיהיה בצדק ויושר, גם המחיר של מכר תגר שיהיה בצדק ולא במרמה.  ↩

  424. (ו) על מלת “רעה” כתבו בעלי תק“ס כעין פירוש: ”טפשה“; ת”י: “ומקום ידים רבות מפתח”, וי“ל ור”ס אחזו בנוסח זה. בכ“י נכתב: ”חותם“: ”חכם“, שתי הנקודות, מורות, כפי הנראה, שמלת ”חכם“ מיותרת היא, ומטעם זה לא גרסו אותה י”ל ור“ס. אבל אפשר הדבר, שבכ”י קדמון נמחק צד השמאל של האות ס‘, ונהפכה אות זו לאות כ’, והסופר שהעתיק מכ“י זה, קרא בטעות: חותם חכם, ולא ידע מה זאת, ועל כן הציג שתי נקודות. אך באמת צ”ל: חסם, והוא כמו: “לא תחסום שור בדישו” (דברים כ"ה ד'), ומלת חסם מקבילה היטב לעומת מלת תפתח; “ידים רפות” (ולא רבות) הן כמו (דה“ב ט”ו ז'): “חזקו ואל ירפו ידיכם”.  ↩

  425. (ז) במקום שיד שלטת אל תבוש למנות ולספור היטב, וכן מה שתקח ותתן יהיה הכל בכתב.  ↩

  426. (ט) דברי ב“ס אלה הביאו חז”ל (סנהד‘ ד’ ק') אך בשנוי לשון.  ↩

  427. (ט*) גור בארמית לשון זנות, כמו נאוף בשפת עבר.  ↩

  428. (יא*) דברי ב“ס נוסדו על הכתוב (דברים כ“ד י”ד): ”והוציא עליה שם רע וגו‘, ולקח אבי הנערה וגו’ אל זקני העיר השערה". והיא הבת גרמה לאביה שישב בעדת שער, וישא שם חרפה.  ↩

  429. (יב) ר"ל, במקום שתשב הבת לא יהיה אשנב.  ↩

  430. (יב*) אל תראה הבת את יפיה לכל גבר, ואל תבוא בית נשים לדבר סודות.  ↩

  431. (יג) וכן אמר ב“ס מקודם (כ“ה כ”ד): ”מאשה תחלת עון" וכו'.  ↩

  432. (יד) תק“ס: ”ובית מחרפת תביע חרפה“; ר”ס מנסח: “ובת מחרפת תביע חרפה”, י“ל ונ”פ: “תביע אשה”. אבל מלת “אשה” היא כאן טעות סופר, וצ“ל: באשה, ו”אשה“ ו”באשה“ הוא לשון נופל על לשון, ”תביע באשה“, הוא כמו (קהלת י‘ א’): ”יבאיש יביע“; ומחרפת, כמו (דניאל י"ב ב'): ”ולחרפות ולדראון“; ועל דרך שאמרו חז”ל (שבת ד' קנ"ב), “חמת מלא” וכו'.  ↩

  433. (טו) חסר בכ“י, כפי הנראה שֵׁם הסדר הזה: ”מעשי אל", עיין במבוא.  ↩

  434. (טו*) בסדר הזה הלכו תק“ס, ת”י ות“ס, בתהו לא דרך, כי לא באו אל חקר דברי ב”ס הנפלאים, ואחריהם נתעו מאד המפרשים הרבים; ר“ס אחז בנוסח בעלי תק”ס: באומר אלהים מעשיו, רק במקום “לקח” אצלם, יקרא הוא: “לחקו”; י“ל מנסח פה ע”פ ת“ס: ”באמר אלהים מעשיו נוצרו“; אבל דבריהם אין להם שחר, כי כונת ב”ס היא: “באומר אלהים רצונו, ר”ל לברוא תבל ומלאה“. ו”פועל רצונו“ הוא המלאך שעושה רצונו, וכן (תהלים ק"ג כ'): ”מלאכיו וגו‘ משרתיו עושי רצונו“, וכן אמר ב”ס להלן (מ“ג כ”ו) "למענו יצלח מלאך וכו’. “לקחו”, כמו (משלי ד‘ י’): “תקח אמרי”, ר"ל, המלאך לוקח את מאמרו לעשות אותו.  ↩

  435. (טז) ומיד החל השמש לזרוח על תבל ומלאה, וכבוד ה' זרח על כל מעשיו.  ↩

  436. (יז) קדושי אל הם המלאכים עושי רצונו.  ↩

  437. (יח) ת“ס: ”תהום ולבא וכו‘ דבגי אנשא“, וכן תרגם היוני: ”לב האדם חקר“, ואחריהם נתעו י”ל, ר“ס ואחרים, אבל כונת ב”ס: "כי לב התהום חקר ה’“, וכן (איוב ל“ח ט”ז) ”ובחקר תהום התהלכת“. ”ובכל מערומיהם“ וכו', כמו (איוב כ"ו ו'): ”ערום שאול נגדו".  ↩

  438. (יט) כן אמר ב“ס להלן (מ“ח כ”ד) ”הגיד נהיות ונסתרות לפני בואן".  ↩

  439. (כ) ולא חלפו, כמו (שה“ש ב' י”א): “חלף הלך לו”, ר"ל, לא חסר מה' כל שכל, ולא הלך מאתו כל דבר.  ↩

  440. (כא) כמו (ישעיה מ' י"ג): “מי תכן את רוח ה'”.  ↩

  441. (כא*) לא נוסף על עצמו, ולא נאצל מעצמו, ולא צריך לכל מורה, כמו (דה“א כ”ה ח') “מבין עם תלמיד. בת”י ות"ס נשמטו הדברים האלה מטעם הנודע.  ↩

  442. (א) בת“י ות”ס מתחילה פה הפרשה באמצע הענין, ונקרע שלא כהוגן השיר הנפלא הזה לשנים. “ועצם שמים”, כמו (שמות כ"ד י') “וכעצם השמים לטהר”; בכ“י בטעות: ”מרביט“. ”וכל צורך“ וכו', ע”ד הכתוב (תהלים קמ“ח י”ב): “ואת שועתם ישמע ויושיעם”.  ↩

  443. (א*) ת“י ות”ס קראו בטעות: “כלם שנים שנים”, אבל כונת ב“ס: ”אף כי צרכיהם שונים זה מזה, ישמע ה' וימלא את רצון כל אחד ואחד“. ”יסוף“, כמו (מ“א ט' כ”ח): ”לא יסוף מזרעם".  ↩

  444. (ב) בפנים של הכתב יד נפלה טעות סופר עוד בזמן קדמון: “בצרתו חמה”; תק“ס: ”מופיע בצאתו“; נ”פ ור“ס גורסים: ”שמש מביע בצאת חמה“; י”ל לא גרס מלת חמה כלל, כי לדעתו אינה אלא ביאור למלת שמש, או נתהוה מן “מה” שאחריה. אבל נוסח הפנים: “בצורתו וחמה”, כמו שתקנתי, הוא העיקר, וכונת ב“ס היא: ”שהשמש ביפי תארו ובחום שלו מספר לכל, מה נוראים מעשי ה'".  ↩

  445. (ג) בהצהירו, כלומר, כשמַגיה השמש אורו על פני תבל, כמו (איוב כ“ד י”א): “בין שורותם יצהירו”; מי יכול לעמוד אז לפני החום והחורב שלו.  ↩

  446. (ד) הכור הוא הכלי שבו מתחמם ונתך מצוק כמו כסף ונחשת, אבל קו השמש יבעיר בחמו הרים.  ↩

  447. (ד*) תק“ס: ”לשון מאור“; י”ל ור“ס אחזו בנוסח זה ופירשו ”תגמר“ תבער כגחלים, ועל ”נושבת“ אמרו, שהיא כמו ארץ נושבת (שמות ט“ז ל”ה), ומנורה, מפרש ר”ס בטעות כמו מנורת המאור, ולא מן “נור” בארמית, שהוא אש, אולם נוסח הפנים “לשאון” הוא העיקר, והוא מלשון הכתוב (ישעיה י"ז ט'): “כשאון מים רבים”, וכל דברי בן סירא אלה הם על דרך שאמרו חז“ל (יומא כ' ע"ב): ”ג‘ קולן הולך מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן: קול גלגל חמה" וכו’; וכן במדרש (ב“ר פ”ו): “אמר ר' יהודה: אַתְּ סבור שהוא שף ברקיע, ואינו אלא כמסמר הזה, שהוא נוסר בעץ”. “תגמר”, הוא כמו (תהל‘ י"ב ב’): “גמר חסיד” שפירושו חדל ופסק; “נושבת”, הוא הרוח המנשבת, וכך תרגם היוני, וכונת ב“ס היא: ”להרעש הגדול והחום הרב של המאור הגדול הוא השמש, אשר מאורו תכָוה העין, יבוא פתאום קץ ע"י הרוח המנשבת, המקררת את חום האויר, כי גדול כח ה' שעשה את השמש, והוא מנצח אביריו, כלומר, כחותיו הטבעיים הגדולים,  ↩

  448. (ו) גם הירח ירגיש עת לשוב ולבוא מחדש.  ↩

  449. (ח) כמו (דה“א י”ב ל"ו): “בכל כלי צבא”. “נבלי מרום”, כמו (איוב ל“ח ל”ז): “ונבלי שמים”. “מרצף”, כמו (שה"ש ג‘ י’): “רצוף אהבה”, וכונת ב“ס: ”הרקיע הרצוף בכוכבים רבים, הירח מזהיר עליו בהודו".  ↩

  450. (י) ע“ד הכתוב (חבקוק ג‘ ו’): ”שחו גבעות עוֹלם", כלומר, החוק שעשה ה' לא ישח במשמרת הכוכבים, כי לעולם ישמרו את חקו.  ↩

  451. (יג) גבורתו של ה' תרשום להברק דרך בשמים, ותּגבר על זיקי האש שיעופו ככוכבים על פני השמים.  ↩

  452. (יד) תק“ס: ”למענו“; ת”י: “מעונות השמים יפתח”. אבל תק“ס ות”י לא ידעו הוראת מלת “למען” כאן וכן להלן (מ“ג כ”ו) וטעו מאד, ואחריהם נתעו המפרשים הרבים. ובאמת מלת “למען” היא כאן משרש ענה, כמו: “ענה בדרך כחי” (תהל' ק“ב כ”ד); ועל פי דרכו של ב“ס כתבו הקליר ורס”ג. למשל: במקום מענה כתב הקליר מען; במקום “עטה” כתב רס“ג ”עט“, וכדומה. וכונת ב”ס היא: “כדי לענות את הרשעים ברא ה' אוצר עם אש, ברד, שלג, ואבני אלגביש”, כמו שאמר מקודם (ל"ט ז'): “והמה באוצר ולעת יפקדו” וכו'.  ↩

  453. (טו) המוסגר הוספתי ע“פ ת”י.  ↩

  454. (יז) תק“ס: ”כרשף“, ”רדתו“. אבל כונת ב”ס היא: “ברשפי אש יניף שלגו, ר”ל עם ברק ורעם; “וכארבה ישכון דירתו”, כשם שהארבה ישכון בביתו ובדירתו, כך השלג חודר אל ביתו דרך חורין וסדקין".  ↩

  455. (יח) כמו (הושע ה' י"ג): “יגהה מכם מזור”, ר“ל מרפא לעינים. ”וממטרו“, כמו (איוב ל"ז ו'): ”מטרות עזו“; וב”ס חשב פה כסדר. רעם, ברק, שלג ומטר.  ↩

  456. (יט) ע“פ הפאק' הנוסח: ”כתמר ציצים".  ↩

  457. (כ) “וכרקב”, היוני תרגם: “וברקת”, ויש תקנו פה: “כקרח”; אבל הכתוב (יהושע ג' ט"ז) “קמו נד אחד”, תרגם הארמי: “ויקומו רוקבא חד”, (עיין בערוך ערך רקב). וכונת ב“ס שצינת רוח צפון יקפיא כל דבר כנד, ע”י הקור החזק שלו.  ↩

  458. (כ*) יקרים, כמו (יחזקאל ל"ז ו): “וקרמתי עליכם עור”. “מקוה”, מקום ששם יקוו המים.  ↩

  459. (כא) י“ל, נ”פ ור“ס קראו: ”כחרב ישיק“, ”כלהבה“, כי חשבו שמאמר זה סובב הוא ג”כ על החורף, אבל באמת הוא סובב על חום הקיץ, כי אַחרי שדבר מקודם על הקור, בא עתה לדבר על החום ואמר שיובש והחום שורפים אֶת הצמחים בלהב אֵש.  ↩

  460. (כב) תק“ס: ”טל פורע לדשן שרב“, כלומר, הם משכו מלת ”טל“ לחצי החרוז השני; וי”ל, נ“פ ור”ס אחזו בנוסח זה. אבל נעלמה מהם כונת ב"ס; אחרי שצייר מקודם, איך שורף חום הקיץ את הצמחים, הוא אומר כאן, כי לרפאות כל צמחי השדה, יערוף ה' טל המכסה את הארץ כענן, בעת שהשרב, כלומר, החום הגדול, פורע ומזיק לדָשן היבול והתבואה.  ↩

  461. (כג) “משיק רבה”, רבה הוא תואַר לים הגדול, כמו (תהלים ע“ח ט”ו): “וישק בתהמות רבה”, וכונת ב"ס, שבחפצו גלי הים נושאים ודופקים איש על רעהו תמיד.  ↩

  462. (כו) תק“ס: למען, או למענהו; ת”י: בעבורו יצלח מלאך. אבל באמת אף כאן “למענו” הוא כמו מקודם (מ“ג י”ד) “למען”, ר“ל, כדי לענות אַנשי רשע יצלח לו מלאך, וזהו על דרך הכתוב (תּהלים ק"ד ד') ”עושה מלאכיו רוחות“ וגו', ומדברי ב”ס אלו נבין כעת את כונת הכתוב (משלי ט"ז ד') “כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה”.  ↩

  463. (כז) אם נספר עוד דברים כאלה מגבורות ה', לא נוסף בזה שבחו, כמו שאמרו חז“ל (ברכות ד' ל"ג): ”סיימתינהו לשבחיה דמרך?“ –. ”קץ דבר“, כמו (קהלת ו“ב י”ג): ”סוף דבר הכל נשמע".  ↩

  464. (כט) דבריו, כמו (תהלים ל"ג ו'): “בדבר ה' שמים נעשו”.  ↩

  465. (ל) הרימו קול בכל עז, ואמרו כי יש עוד לספר מגבורות ה'.  ↩

  466. (לא) כן אמר ב“ס להלן (נ"א י'): ”וארומם ה‘" וכו’.  ↩

  467. (לג) כמו שאמר ב“ס מקודם (לב טז): ”יראי ה' יבינו משפטו".  ↩

  468. (א) כן נקראו הלל ושמאי (עדיות א‘ ד’): “אבות עולם”.  ↩

  469. (ג) תק"ס: רודי, אך דורי ארץ לשון דירה וישיבה, ונוסח הפנים עיקר.  ↩

  470. (ד) ר"ל, נוי ישראל ושבטיו.  ↩

  471. (ד*) כמו (דה"ב ז‘ ו’) “והכהנים על משמרותם”.  ↩

  472. (ו) סומכי כח לעמם לבל ירפו ידיו, והם שקטו על מכונם.  ↩

  473. (ז) ומימיהם עד הנה נשארה תפארתם.  ↩

  474. (ח) תק“ס: ”להשתעות“ או להשעות”; ונוסח הפנים נכון, והוא משורש שען, וכונת ב“ס: ”הניחו שם להשען בנחלתם", והם ספריהם אשר השאירו לדורות.  ↩

  475. (טז) ר“ס מוחק מלות: ”נמצא תמים“,,שבאו גם בפסוק הבא, וגם ”ונלקח“; אבל במלות הללו מרומז מה שכתוב בתורה: ”ואיננו כי לקח אתו אלהים“ (בראש‘ ה’ כ"ד) ומטים בן סירא שמת, כי במדרש (ב“ר פ' כ”ה) מובאת דעת המינים, שחנוך חי לעולם; וגם בתרגום אונקלוס כתוב: ארי אמית יתיה ה' (עיין כרם חמד ח“נ צד מ”ט). ובמלת ”אות דעת“ וכו' רמז ב”ס על אגדה ישנה, שהזכירו אותה חז“ל (ב“ר פכ”ה): ”חנוך צדיק היה וקל בדעת לשוב להרשיע, לפיכך מהר הקב“ה וסילקו”.  ↩

  476. (יז) לעת כלה העולם ע“י המבול, התחיל בימיו להתחדש ולהתחלף ו”תחליף“ הוא שם המפשט, וכן אָמר ב”ס להלן (מ“ו י”ב): “ושמם תחליף לבניהם”.  ↩

  477. (כ*) ו“בניסוי”, מלשון נסיון, ר"ל, עמד בנסיון בעקדה.  ↩

  478. (כא*) פסוק שלם (תהלים ע"ב ח') הנאמר על שלמה.  ↩

  479. (כב) תק“ס: ”הקים כן“, כי נעלם מהם פה ההוראה הנכונה של מלת ”בעבור“, והיה קשה להם: כלום נולד בן ליצחק רק בגלל אברהם אביו? –; ובנוסח זה של תק”ס אחזו ת“י ות”ס, ואחריהם נמשכו י“ל, נ”פ ור“ס ואחרים, אבל נוסח הפנים הוא העיקר, וכונת ב”ס היא: כי ה' הקים בן ליצחק כשעבר אברהם אביו מן העולם, כלומר, אַחרי מותו.  ↩

  480. (כב*) ת“י ות”ס תרגמו את המאמר הזה לא כהוגן, ואחריהם נתעו כל המפרשים: “ברית כל ראשון”, כמו שאמר ליעקב: “ואת הארץ, אשר נתתי לאברהם וליצחק, לך אתננה ולזרעך” (בראש' ל“ה י”ב); “וברכה נחה על ראש ישראל” –, ה‘ ברך את יעקב ואמר לו: פרה ורבה וגו’, ולא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל.  ↩

  481. (כג) תק“ס: ”ויכנהו בבכורה“; ת”י: “ויבוננהו”; ר“ס: ”ויכירהו“. אבל ”ויכוננהו“ הוא כמו (דברים ל"ב ו'): ”הוא עשך ויכוננך“; וכונת ב”ס היא: ה' כונן וחזק את יעקב בברכה שברכו (בראש' ל“ה י”ב) ויתן לו את נחלתו, כי באו בניו לארץ ישראל.  ↩

  482. (כג*) העמיד את הארץ לשבטים, ויחלק אותה לשנים עשר חלק, כמו שאמר הכתוב (דברים ל"ד ח'): “בהנחל עליון גוים” וגו'.  ↩

  483. (ו) ת“ס: ”וארים אכותא קדישא לאהרן“, וכן ת”י; ולפי תרגומם מנסחים י“ל ור”ס כאן: “וירם כמוהו קדוש”. אבל אין כונת ב“ס במלות: ”וירם קדוש“ –, שמשה הרים את אהרן הקדוש; ”קדוש“ הוא תואר לה', ר”ל, ה‘ הקדוש הרים את אהרן וכו’.  ↩

  484. (כג) אחר משה ואהרן היה הוא השלישי לכבוד.  ↩

  485. (כו) ר“ס ונ”פ מנסחים כאן: “נחלת איש”; וי“ל מנסח: ”נחלת מלך לבנו לבדו“. אבל נוסח הפנים עיקר, וכונת ב”ס היא: “אף כי בא ה' בברית עם דוד, אך להקריב אשים לפניו היה לבדו נחלת אהרן ובניו לדורות”.  ↩

  486. (כז) כן אמר ב“ס להלן (צ' כ"ג): ”יתן לכם חכמת לב".  ↩

  487. (ה) “כאכפה”, ענינו לחיצה והכרח, כמו (משלי ט“ז כ”ו): “אכף עליו פיהו”.  ↩

  488. (ו*) “גוי חרם”, שהחרים אותם יהושע אחר הכבוש.  ↩

  489. (ז) ר"ל, יהושע מלא אחרי אל.  ↩

  490. (יב) המוסגר הוספתי ע“פ ת”ס.  ↩

  491. (יג) כמו (ש“א א' כ”ח): “השאלתיהו לה'”.  ↩

  492. (יג*) דקדק לומר על שמואֵל “מכהן”, כי הוא היה רק משרת ה' ולא כהן.  ↩

  493. (יז) פקע, פירושו: קול רעש, וכן הוא בסורית; וכונתו על הנאמר בכתוב (ש"א ז‘ י’): “וירעם ה'” וגו'.  ↩

  494. (יח) ועת נוחו על משכבו, כי היה זקן וחולה (ש“א י”ב ב'): “ואני זקנתי ושבתי וגו‘, עד ה’ בכם ועד משיחו”.  ↩

  495. (יט) “ונעלם”, ר"ל, מתן בסתר.  ↩

  496. (כ) כונתו על האשה בעלת אוב שהעלתה את שמואל אחרי מותו.  ↩

  497. (ג) ר“ס מנסח: ”לכפירים שחק כגדיים“; וי”ל ונ“פ מפרשים דברים אלו על פי ת”י, כי דוד המלך צחק בכפירים כמו בּגדיים, אבל “שחק” הוא כאן כמו (שמות ל' ל"ו): “ושחקת ממנה הדק”, וכן ת“מ: ”אריותא איך גדיא קטל".  ↩

  498. (ו) (ש“א י”ח ז) “הכה שאול בּאלפיו ודוד ברבבותיו”.  ↩

  499. (ו*) כאשר נמשח דוד למלך ועטה כתר מלוכה, החל ללחום בצריו מסביב.  ↩

  500. (ז) “ערים”, כמו (תהלים קל"ז ד') ערו ערו (ישעיה י“ד כ”א) ומלאו פני תבל ערים, שענינו הריסה וחרבּן. ומדברי ב"ס שאַמר להלן (נ' כ"ו) נראה שבימיו נמצאו עוד הפלשתים.  ↩

  501. (י*) כמו שאמר (תהלים קי“ט ס”ב): “חצות לילה אקום להודות לך” וגו':  ↩

  502. (יב) ת“ס: ”וקם מן בתרא מלכא תקיפא“, וכן ת”י; אבל שניהם דלגו על מלת “בעבורו”, י“ל ור”ס פירשו “בעבורו” בשביל כבוד דוד, אבל הפירוש הנכון הוא: "כשמת דוד ועבר מן העולם.  ↩

  503. (טז) מלת קלס במובן של שבח יש גם במקרא (יחזקאל ט“ז ל”א): “לקלס אתנן”, ועיין ספר השרשים לאבּן גנאח.  ↩

  504. (כג) הצד השמאלי של האות ש‘ הראשונה במלת מיושש נמחק בכ"י ונהפכה לאות ע’, כמו שהכיר כבר ר“ס מתוך הפוטוגראפיה. אבל בּכ”י יש מקום גם לאות ש‘, כי מתוך הפאק’ של מכתב מגאון אחד, שנכתב בשנת תתקנ“ג לספה”נ ושנדפס ברעווי האנגלי (כרך י"ח צד ת'), נראה שהאות ש' לא היתה תופסת לפעמים בכתבי היד מקום גדול ביותר, ובכן הדבר בּרור, שהנוסח הנכון הוא “מיושש”, ולא “מיואש” כמו שתקן ר“ס, כמו ששערתי כבר במאמרי ”ספר בן סירא במקורו העברי" (השלח כרך ג‘ צ’ תקי"ז), כי שלמה חי לדברי יוסף פלאוויוס (קדמוניות היהודים ח‘, ז’ ח') תשעים וארבע שנים, וכן נאמר עליו (מ“א י”א ד') ויהי לעת זקנת שלמה.  ↩

  505. (ז) יהוא בן נמשי שמשחו אליהו למלך ומלא את ידו לשלם לזרע אחאב ככל חטאתו, ואת אלישע הקים אליהו לנביא תחתיו.  ↩

  506. (ח) כמו (מ“א י”ט ט"ו) בכ“י ”והשמיע“, אך בפאק‘ נכתב ט’ על אות יו”ד במלת “והשמיע”, ומכאן נודע לי כי האות ט' פה וכן בשאר מקומות הוא הר“ת מן מלת ”טעות“, כי לדעת הכותב צ”ל: “והשומע”; ועל דרך זה תרגם גם היוני.  ↩

  507. (י) כמו שנכתב עליו בספר מלאכי (ג' כ"ג): “הנה אנכי שלח” וגו.  ↩

  508. (יא) וכן אמר הפייטן הקדמון בשיר למוצאי שבת: “אשרי מי שראה פניו בחלום”.  ↩

  509. (יג) ת“י קרא בטעות ”נבא בשרו“, אך ב”ס ירמוז על הנאמר עליו במ“ב (י“ג כ”א) ו”נברא“, כמו שאמר הנביא (ישעיה מ“ה י”ח): ”הנני בורא את ירושלים“, שפירושו: ”מחדש אותה ומשיבה לתחיה".  ↩

  510. (יז) חצב צורים שהיו חזקים כנחשת, ויחסום מקוה המים בהרים.  ↩

  511. (כב) המוסגר הוספתי ע“פ ת”ס.  ↩

  512. (כד) רמז על החלק השני מספר ישעיה מן נחמו נחמו עמי (מ‘ א’) שהוא נחמה לאבלי ציון.  ↩

  513. (ב) “נחל”, כמו (עמוס ו‘ ו’) ולא נחלו על שבר יוסף.  ↩

  514. (ז) “ולהשגיב”, כן ראיתי בפאק', כמו (איוב ל“ו כ”ב) “הן אל ישגיב בכחו”.  ↩

  515. (ח) “זני מרכבה” כמו (דניאל ג‘ ה’) “זני זמרא”, שענינו מיני זמר. וכונת ב"ס היא: שראה יחזקאל (א‘ י’, ומ"ג א') מראות שונות של המרכבה.  ↩

  516. (ט) הנוסח בת“י ות”ס: “וגם הזכיר”, אך ר“ס מנסח כאן: ”וגם אזכיר“, ואומר, שרצה ב”ס לחשוב גם איוב לנביא ומטעם זה הזכיר אותו; אבל כונת ב“ס, שיחזקאל הזכיר את איוב (י“ד י”ג וכ'). ”המכלכל כל דרכי צדק“, ר”ל, כי הודה אחרי כן לדברי ה'.  ↩

  517. (יא) כמו (ירמיה כ“ב כ”ד) “חותם על יד ימיני. המוסגר הוספתי ע”פ ת"ס.  ↩

  518. (יג) ממה שהזכיר ב"ס רק את נחמיה ולא עזרא ודניאל, אין להוכיח מזה שלא ידע אותם, רק תני ושייר, וכן לא זכר שאול ודבורה.  ↩

  519. (יד) לדעת ש‘ “פנים” פה כמו פנימה; י“ל מנסח: ”שמים“; ר”ס יפרש “פנים”, “בבשרו”. אבל לדעתי “פנים” פה לשון כעס וחרון, כמו (תהלים ל“ד י”ז) "פני ה’ בעשי רע“ וגו', וכונת ב”ס, שכעס ה' על חנוך שהיה קל בדעתו לשוב להרשיע (עיין לעיל מ“ד ט”ז) ונלקח מן העולם.  ↩

  520. (טו) ת“ס: ”ואמא איך יוסף לא ילדת“, כי היה לפניו נוסח משובש: אם כיוסף, וקרא בטעות במקום ”אִם“ ”אֵם“. ת”י טעה פה באופן אחר, כי חשב שמלת נפקדה, כמו (שמות י“ג י”ט) “פקד יפקד” וגו' והעליתם את עצמתי“; ופתר: ”וגם העלו את עצמותיו“, ואחריו נתעו י”ל ור“ס, אבל מלת נפקדה פירושה כאן, כמו (במדבר ט“ז כ”ט) ”ופקדת כל האדם“, ר”ל, שמת יוסף ככל אָדם, וכן ת“ס לנכון: ”ואף פגרה בשלמא אתכנש“. כאשר החל ב”ס הסדר הזה מן חנוך, כן סיים בו, וכונתו להגיד, שכל אנשי השם שהזכיר עד הנה, כלם אמנם כבר נפקדו ומתו, אבל כן דרך העולם, ואין איש מיד שאול נפדה, ואף חנוך, שאנשים כמוהו נבראו מעט בתבל, בכל זאת גם הוא מת.  ↩

  521. (א) אחרי שחתם דבריו בפרשה הקודמת במעשה נחמיה, שבנה לפנים הריסות ירושלים, בא להגיד כאן, כי גם בימיו עשה שמעון כה“ג הראשון הרבה לטובת עמו וירושלים. ”שמעון בן יוחנן“ כן נודע לנו כעת שמו הנכון, וכן נמצא באיזה כ”י מב“ס ביונית: ”שמעון בן יאניאַס“, במקום אניאס, בת”ס נכתב בטעות “שמעון בר נתניא”, אך צ“ל, בר יוחנן. גדול אחיו, ר”ל, אחיו הכהנים, כמו שאמר ב“ס להלן (נ' י"ב): ”בקבלו נתחים מיד אחיו.  ↩

  522. (ב) בדורו, משמע מזה שחי הרבּה שנים, והוא שמעון הראשון. בכ“י בטעות: אשיח בם; שיח, כמו (ב"ק ד‘ ה’) ”בור שיח ומערה“, וכן (תהלים נ"ז ז') ”כרו לפני שיחה“, וכונת ב”ס היא: “שהבור ומקוה המים היו גדולים כמו ים”.  ↩

  523. (ג) “קיר” ענינו חומה בצורה. “פנות”, כמו (צפניה א' ט"ז): “הפנות הגבהות”, והם המגדלים הגבוהים והחזקים.  ↩

  524. (ה) הפיוט הקדמון והנפלא: “אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים” וכו', שאומרים במוסף יום הכפורים, הוא על פי דברי ב“ס אלה. עיין דברי שי”ר בבכורי העתים לשנת תק“ץ (צד קט"ז). וכונת ב”ס היא: מה נאה היה הכהן הגדול כשהשקיף מבית המקדש אחר שיצא מקדשי הקדשים.  ↩

  525. (ו) בכ“י: וכירח מלא מכין וכו', אבל מלת מכין היא, מתוך חצי חרוז הקודם ומן מבין נעשה מכין. בימי מועד, ת”ס: “כיומי ניסן”; ת“י: ”כירח במלא ימיו“; ש' נמשך אחרי ת”ס בזה. אבל בימי מועד, הוא כאן חג הסוכות, כי אחר יוה“כ בא חג הסוכות, ועל סוכות נתכון גם הכתוב (הושע י"ב י'): ”כימי מועד“, ועיין ב”ס (פסוק ח') להלן.  ↩

  526. (ז) בכ“י: ”משרקת“, וצ”ל משקרת כמו (ישעיה ג' ט"ז) “ומשקרות עינים”, וכונת ב“ס: ”הכהן הגדול בצאתו מקדשי הקדשים, היה דומה לשמש ששולחת קויה האחרונים אל בית המקדש, ביום הכפורים לפנות ערב בשעת נעילה".  ↩

  527. (ח) “בימי מועד”, ת“י: ”בימי אביב“; ת”ס: “ואיך שבלא דחקלא”; ש‘ חושב, כי “בימי מועד” הם בימי ניסן, אבל באמת נתכוין ב“ס כאן להכתוב (ויקרא כ"ג מ'): ”ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל“; ובימי מועד הוא חג הסוכות, כאמור. ”נץ בּענפוֹ" הוא האתרוג עם הלולב, ושושן על יבלי מים הן ערבי נחל, והכהן הגדול היה דומה לכל ד’ המינים האלה.  ↩

  528. (ט) ר“ס קרא: ”ככלי זהב אטיל“, ותרגומו אין לו שחר, נ”פ קרא: “חפוי ונאטיל”, אבל מתוך ת“ס: ”ואיך עסא דדהבא דמפתך שפיר“, נראה שצ”ל: מפותח, ואנטיל הוא גביע וכוס, עיין ויק“ר פל”ד ורות רבה (עה"כ ה‘ ט’): “אהן עלמא דמי לגלגלא דאנטילא”.  ↩

  529. (י) “עץ שמן”, ר“ל, דשן ושמן; ובדברי חז”ל נקרא עץ הזית רק “זית” לבד.  ↩

  530. (יא*) ר“ס אומר, כי מפסוק ה' עד כ”ה מספר ב“ס את עבודת הכהן הגדול במקדש ביום הכפורים, אבל טעה מאד, כי מפסוק י”א: “בעטותו בגדי כבוד” וכו' מצייר לנו בן סירא את הכבוד, שהיה למזבח ביום השביעי של חג הסוכות, כי אז היה הכה"ג מעלה הוד על המזבח, ומהדר את העזרה של בית המקדש.  ↩

  531. (יב*) ת“י ות”ס: “ויקיפוהו כערבי נחל”, ואחריהם נתעו י“ל, נ”פ, ור“ס ואחרים, אבל כונת ב”ס היא: שהכהנים הקיפו את המזבח עם ערבי נחל בידם, ומנהג זה מתואר יפה בירושלמי סוכה (פ“נ, ה”ד): “מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, ויורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותו בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח, ותקעו והריעו ותקעו וכו', אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים, בשעת פטירתן מה הן אומרים: יופי לך מזבח, יופי לך מזבח”; ועיין משנה סוכה (ב‘ כ’). ולזה נתכוין בן סירא במה שאמר: “אז יריעו בני אהרן הכהנים בחצוצרות מקשה”; ויריעו וישמיעו קול אדיר (שם ט"ז), ורק אם נשים לב למנהג זה נבין, מפני מה אמר בן סירא שתי פעמים: “עד כלותו לשרת מזבח”.  ↩

  532. (יח) “העריכו נרו”, כמו (תהלים קל“ב י”ז): “ערכתי נר למשיחי”, וכונתו, כי כאשר החלו המשוררים לשיר העריכו להב ואש השיר בלב המון העם עד שכל עם הארץ יצאו לרנן בתפלה.  ↩

  533. (יט*) כונתו: “עד שהשלים הכהן הגדול לשרת את המזבח ולעשות את משפטי המזבח, כלומר, את המנהגים השייכים אליו”, וב“ס חותם את ציורו הנאה: ”יאמן עם שמעון חסדו" וכו'.  ↩

  534. (כה) מאמר זה נחשב בעיני חוקרים אחדים כבא שלא במקומו, כי לדעתם אין לו קשור עם הקודם, אבל ע“י הנוסח העברי של ב”ס נודע לנו, כי בת“י וכן בת”ס נשמטו הדברים: “יאמן עם שמעון חסדו” וכו‘, ועל ידי זה נראה היה, שהפסוקים: “בשני גוים” וכו’ אין כאן מקומם, ובאמת הם במקומם הראוי, כי אחר שהזכיר ב“ס את פינחס, שהכה לפנים את המדינים, עלה על לבו זכר העמים, שצרו לישראל בימיו, ואמר: ”מי יתן, שיקום לנו עתה איש כפינחס ויכה את הגוים השנואים האלה, ויציל את עמו מיד צורריו".  ↩

  535. (כו) “גוי נבל” הם השומרונים שהיו צרי ישראל מאז; ואמר ב“ס עליהם מקודם: ”והשלישית איננו עם". כאשר רצה העברי להקל בכבוד איש או עם דבר אליהם בלשון נקבה.  ↩

  536. (כז) כמו (משלי ט“ו ל”ג) “מוסר חכמה”; ומושל אופנים, כמו שאמר ב“ס מקודם: ”ומושל בה ילמדנה“ (ט"ו י') ר”ל, כי שמעון בן סירא הוא ימשול ויודע כל אופני המוסר של חכמה.  ↩

  537. (כז*) ניבע הוא מבנין פיעל והוראתו כמו ההפעיל שבחצי החרוז השני, ע“ד הכתוב: ”יביע אומר“ (תהלים י"ט ג'); בפתור, לשון פתרון; ש', י”ל, ור“ס נתעו ע”י ת“י וקראו בטעות: ”בבתור לבו“, אך מתוך הפאק' ראיתי שהנוסח הנכון הוא: ”בפתור לבן“, והוא כמו (תהלים קל"ט ב') ”בנת לרעי“, וכן אמר רס”ג בסדר העבודה שלו: “נמצא בָן מנחם”, עיין בס' קובץ מי“ג קדמונים (צד יא) וכונת ב”ס היא: שיצא לבאר ולפתור את המשלים לאיש חכם ומבין דעת, ולבָן הביע פתרונים בתבונות.  ↩

  538. (ג) בכ“י ”סלע“, ש' מנסח: ”צלעי".  ↩

  539. (ד) ראה ה' לכבות האש עד שלא נשאר נחל. “מרחם תהום לאמי”, ע“ד הכתוב (תהלים ע"א כ'): ”ומתהומות הארץ תשוב תעלני“, ובן סירא יקרא לארץ אֵם, כמו שאמר למעלה (מ‘ ב’): ”שובו אל אם כל חי".  ↩

  540. (י) ר“ל, ארומם כבוד אל לאמר: ”ה‘ אבי אתה" וכו’.  ↩

  541. (טו) פסוק שלם מס‘ תהלים (קמ“ח י”ד) והמזמור הזה הוא על דרך (תהלים קל"ו א') "הודו לה’ כי טוב" וגו'.  ↩

  542. (יג) המוסגר הוספתי פה ע"פ הענין.  ↩

  543. (יג*) כמו (תהלים ע“א י”ז) “אלהים למדתני מנעורי”.  ↩

  544. (יח) המוסגר הוספתי ע"פ הענין.  ↩

  545. (כא) ע“ד הכתוב (הושע ז‘ ז’): ”יחמו כתנור.  ↩

  546. (כז) ר"ל, עמדתי למצוא החכמה ומצאתי אותה.  ↩

  547. (כט) בכ“י: ”בישיבתי“, אך כונת ב”ס: “שמח נפשי בזקנתי, כי לא תבושו בשירתי, הוא ספרי זה שנכתב בדרך שיר”.  ↩

  548. (ל*) חתם ב“ס את ספרו כמו שחתם המשורר איתן האזרחי את שירו (תהלים פ“ט נ”ב): ”ברוך ה' לעולם אמן ואמן".  ↩

המלצות קוראים
תגיות