רקע
יחיא קאפח
ספר דעת אלקים
mנחלת הכלל [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: ירושלם שכו' גאולה : דפוס פ' עניו; תרצ"א

מאת: הרה“ג אב”ד המפורסם לכל ערי תימן הישיש כמוהר"ר


 

אזהרה


אסור למי שהוא להדפיס את הספר (דעת אלקים) בלי רשות בכל מקום במשך 15 שנה

אשר מלבד איסור השגת גבול יענש על פי חוקי הממשלה והשומע ישכון בטח ותעב“ט המ”ל.


הכתובת של המחבר: בירת תימן צנעה

יחיה בן שלמה אלקאפח יש"ל


Address: YAHYA SHELOMO ALKAFEH



 

הקדמה

אמר המחבר אחרי גמרי ספרי היקר אצלי ואצל אוהבי השי“ת מלחמות השם הגיע לידי קובץ קונדריסי הנקרא התקופה ובתוכם קונדריס בקורת הבקורת להחכם הלל ציטלין שהרחיב פיו לדבר תועה נגד רבותי' מיחדי השי”ת באמת. וקורא להם מתיוונים (כלומר שלמדו מחכמי יון) ומקיים ומאשר חכמות מה שקורין לה חכמת נסתר. שסותרת אמונתנו באל אחד. ולבחור אלהים חדשים אשר לא ידענום לא מתורה שבכתב ולא מתורה שבעל פה וסבר לעשות לה חומה דלתים ובריח בהטעאות ודמיונות כוזבות על כן הוכרחתי והוצרכתי להשיב על דבריו אעפ“י שכבר יש די השיב בס' מלחמות השם. מפני התלמידים דלא גמירי שמא כשיראו דבריו יחזרו להסתפק באמת. על כן הוכרחתי להשיב על דבריו אחת לאחת ולבאר יפה. כי זהו מקום שאמרה תורה להאריך שזהו עיקרה ושרשה של תורה ושל יהדות. ואינו דבר קטן או הלכתא למשיחא. אלא הוא ציר קבוע ותקוע וחזק שכל דלתי תורתינו ומצותיה סובבים עליו. כדלת הסובב על צירו. כמו שכ' הרמב”ם ז“ל וכמו שאמרו חז”ל למה קדמה פרשת שמע וכו' ועוד שכבר נתחברו באמונה החדשה הרבה ספרים. והאריכו למעניתם יותר מדאי לחזק ולרפוא הטעאות מחבר הזהר ולא נרפאו. כי השקר אין לו רגלים. כמ“ש רפינו את בבל ולא נרפאה. כי מחבר הזהר בלל ובלבל אמונת עם ישראל ביחוד השי”ת. ובזה את דבר ה' המשנה והתלמוד. ולכן הארכתי בקונדריס זה. וחזרתי להביא בו גם דברים שכבר הבאתים בס' מלחמות השם וקראתי שמו.

דעת אלהים נגד הבקורת השקרית שלהלל ציטלין. ועל כיוצא בזה אמר ריב“ז ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלהם. וכל המאריך בענינים אלו לברר האמת הרי זה משובח נאם הצעיר הקל יחיה בן סלימאן אלקאפח יצ”ו:


 

א. דעת אלהים בקורת אמת תוריית

ראיתי להחכם הלל צייטלין במאמר קדמות המסתורין (היא הקבלה החדשה) שהרבה דברים דברי נרגן כמתלהמים. כטועה בין הכרמים. מפסג ועולה. מפסג ויורד מניח את הודאי. ותופס את הספק. שביק התירא. ואכיל איסורא:

טענתו הראשונה שאעפ“י שאמרו רז”ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו לפי שעושה מדותיו של הקב“ה רחמים ואינן אלא גזירת מלך על עבדיו. אמר אין הכוונה בזה שאין כל טעם למצות. אלא שטעמיהם עמוקים ונשגבים ואינן מדת רחמנות בעלמא הרי אמרו במצות פרה אדומה א”ל הקב“ה למשה לך אני מגלה טעמו של דבר. אבל לאחרים חקה. (רבה פרשת חקת). ועל מדרש זה שאין ממנו שום ראיה לדבריו טח תפל. ועשה את הודאי ספק. באמרו שמא תאמר אמת שהמצות יש להן טעמים. אבל לא בעולמות הכמוסים ונעלמים. כי אם בזה העולם שאנו כולנו חיים בו. ובענינים נגלים. שכל בן דעת יוכל להבינם. וכל המצות באו לצרף את הבריות. לזקק את המוחות. לטהר את הלבבות. לתקן את המדות. לעלות את הנפשות. להרחיק את ישראל מע”ז. ולקרבם לעבודת השם היחיד המיוחד, ע"כ.

ולא זכר החכם הנז' שכן הוא האמת. שכן אמרו רז“ל וכי מה איכפת ליה להקב”ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף אלא לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות. גם מה שאמרו רז“ל בסנהדרין דף כ”א אמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמן (של מצות תורה) שהרי שני מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהם גדול העולם. כתיב לא ירבה לו נשים. אמר אני ארבה ולא אסור וכתיב נשיו הטו את לבבו וכתיב ולא ירבה לו סוסים ואמר אני ארבה ולא אשיב. וכתיב ותעלה ותצא מרכבה ממצרים כו‘. ולפי דבריו חז“ל כיזבו לנו לומר שאלו הן טעמי המצות. שהרי לפי דעתו אין אלו טעמי המצות. ואם יאמר שאלו הטעמים להמון העם ולא לבאים בסוד השם מי לנו גדול משלמה שנגלו לו כל טעמי תורה ואמר כל זה נסיתי בחכמה. לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה. ועל פרשה זו של פרה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (ילקוט קהלת ומדרש הגדות פר' פרה) ומונה שם טעמים מושגים ומוחשים. ומקראות אלו שנתפרש טעמן אמרו נכשל בהם גדול העולם. ולא אמרו עליו קיצץ בנטיעות כמו שאמרו על אלישע אחר אעפ”י שאין פירוש קיצוץ בנטיעות כמו שעולה על דעת המקובלים החדשים! מכל מקום היה להם לומר לשון זה על שלמה אלא שמע מינה דברים בכתבן. והתורה אמרה האמת. ומאלה ילמד טעמן שלשאר מצות לכל בעל שכל כמו שעשו רז“ל בקצת מצות. וכמו שעשה הרמב”ם ז“ל. גם לא שת לבו למה שאמרו רז”ל כשעלה משה לקבל את התורה אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו וכו’ עד שאחז בכסא הכבוד והחזיר להם תשובה ואמר לפניו תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה וכו' אמר להם למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם לא תרצח. לא תנאף. לא תגנב. לא תשא וכו' תורה למה לכם? מיד חזרו והודו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. הרי בהדיא שמשה רבינו נצח מלאכי השרת בטענות גלויות ומושגים מוחשים ולא בתיקון עולמות נעלמים. ובכמה מקומות אמרו

חכמים


 

ב. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

חכמים לא ניתנה תורה למלאכי השרת:

טענה שנית למה באו פרטי כל המצות הלא די בכללותן? כבר אמרו רז“ל רצה הקב”ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה לחם תורה ומצות וכו‘! וכן בענין הקרבנות והמעמדות כולן לתועלתינו להיות משעבדים עצמינו וממונינו לאהבתו ית’, ובזה ממילא נתרחק מע“ז. שכן דרך העובד להיות משעבד עצמו וממונו לאלהיו וכמו שכ' הרמב”ם במורה נבוכים פרק ל“ב מ”ג. ודבריו נובעים מרז“ל ויקרא רבה פר' כ”ב. ר' פנחס בשם רבי לוי אמר משל לבן מלך שגס לבו והיה למוד לאכול נבילות וטריפות אמר המלך זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא נדור (נ"א גדור) כך שהיו ישראל להוטים אחר ע“ז במצרים אמר הקב”ה יהיו מקריבים לפני בכל עת קרבנותיהם באוהל מועד והם נפרשים מע“ז ע”כ. וכן מפורש בתורה בהדיא ולא יזבחו עוד את זביחיהם לשעירים! הכל לצרכנו לקרבנו לעבודתו. ואדם הראשון וקין והבל ונח הקריבו קרבנות לאהבת השי“ת לעבדו במה שחננם על דרך כבד את ה' מחונך ממה שחננך! וכן הטעם במאמר רז”ל אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. כמו שדרשו על מאמר השי“ת אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. שחקות התורה ומצותיה הם קיום העולם והעמדתו. וכמו שפי' הרמב”ם ז“ל במס' יומא פ’ה כתב וז”ל שתיה יסוד ובאמת כי מקום העבודה יסוד העולם כמו שזכרנו במסכת אבות פרק א' עכ"ל:

שלישית למה אמר הכתוב את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי. מה טיבו של ריח ניחוח זה? כבר גילו רז“ל במס' זבחים. לשם ששה דברים הזבח נזבח. לשם זבח. לשם זובח. לשם השם. לשם אישים. לשם ריח. לשם ניחוח. והחטאת והאשם לשם חטא. ופי' בגמ' לשם ניחוח. נחת רוח להקב”ה שאמר ונעשה רצונו. ע כ. ולא אמרו לשם יחוד קב“ה ושכינתיה! כי אלהינו ב”ה יחיד ומיוחד מכל שאר האחדים. ואינו צריך לקשרו ולאחדו מחלקים רבים כמו שחשבו המקובלים החדשים. או לשתפו עם איזה פרצוף כמו שכתבו המקובלים שיכוין בתפלתו לאליל קצר אפים (זעיר ונוקביה) ואומרים שהוא ה' אלהינו ומשתפים עמו פרצופים המדומים שלמעלה ממנו ועם זוגתו. שזהו נגד מאמר רשב“י ע”ה שאמר כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנ' בלתי לה' לבדו שלא נצטוינו בתורה לאחרו ולשתפו. רק לדעת ולהאמין כי הוא אחד שנ' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. אין עוד מלבדו. וכל כתבי הקודש מכריזים שאין אלוה מבלעדי ה' אלהינו שאין לו דמות הגוף. ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. ואל מי תדמיוני ואשוה. והנביא ישעיה שונה ומשלש ביחוד השי"ת. למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא. לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. (ישעיה מ"ג י') אנכי אנכי ה' ואין מבלעדי מושיע (שם מ“ג י”א) אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים (שם מ"ד ו') ואתם עדי היש אלוה מבלעדי ואין צור בל ידעתי (שם מ"ד ח') אנכי ה' עשה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ מי אתי (שם מ“ד כ”ד) כי אפס בלעדי אני ה' ואין עוד (שם מ"ה י') אך בך אל ואין עוד אפס אלהים (שם) אני ה' ואין עוד (שם) הלוא אני ה' ואין עוד אלהים מבלעדי אל צדיק

ומושיע


 

ג. דעת אלהים בקורת אמת תוריית

ומושיע אין זולתי. (שם) למי תדמיוני ותשוו ותמשילוני ונדמה (שם מ"ו) כי אנכי אל ואין עוד אלהים ואפס כמוני (שם) ומלת אַין בכל כתבי הקדש לשון ש לילה. שלא כדעת הזהר שעשה מלת אַין שֵם ואינה אלא לשון שלילה שכן דרש על ה ש ה' בקרבנו אם אין. שהקשה וכי טפשין הוו ישראל. אלא בעו למנדע בין עתיקא סתינא דאיקרי אין ובין זעיר אנפין דאיקרי יהוה. ועל דא לא כתיב היש ה' בקרבנו אם לא כמה דכתיב הילך בתורתי אם לא. אמרו אי האי בגוונא חד. ואי האי נשאל בגוונא אחרינא (זהר בשלח ס"ד) ופירשו המפרשים שכוונת הזהר שאבותינו בקשו לדעת מי הוא המנהיגם ועושה להם כל הניסים הללו. אם הקב“ה הנקרא זעיר אנפין והוי”ה. או הקב“ה הנקרא אין שהוא עתיק. ועשו חקירה זו כדי לעבדו באופן הראוי לו אם זעיר באופ אחד. ואם עתיק באופן אחר. לפי שיש הפרש בין עבודה לעבודה (מצרף האמונה בסופו) וזוהי דרך עובדי ע”ז שקבעו לכל צלם עבודה מיוחדת לו. (רמב“ם פרק ג' מהל, ע”ז) והחכם הלל ציטלין טורח בכל כחו בטענות תרמית האמת לקיים אמונת קדמותו הקבלה הנכריה החדשה. ושהיא ממקור ישראל ממשה רבי' ח“ו. ושרשב”י התנא אמרה ח"ו! אכן גם אנחנו מודים בקדמותה. אך לא ממקור ישראל רק מן העמים הקדמונים וכמו שיתבאר להלן:

וכל הפרצופים שחידש לנו הפילסוף מחבר הזהר שהם אדם קדמאה. אדם קדמון ועתיק ונוקביה. ואריך אנפין ונוקביה. ואבא ואמא עלאין. וישראל סבא ותבונה. ויעקב ולאה. וישראל ורחל (עץ חיים שער המלכים פ"ט) כל אלה פרצופי היושר הנבראים יש להם דמות ותבנית אדם בעל קומה זקופה ברמ“ח איברים ושס”ה גידים. זכרים ונקבות: והם עיקר האלהות לדעת הזהר והמקובלים החדשים. והנבחר מכולם לעבדו הוא הפרצוף האחרון שבכולם והוא הזעיר אנפין (קצר אפים) והוא אלהא רברבא (מקדש מלך פר' בראשית) לפי שהמליכוהו אביו ואמו ואעטרו ליה בתרין עטרין ופקידו דכלא יפלחון ליה (זהר וירא ד' קי“ב ובלק דף קצ”א) וזוהי דעת כל המקובלים החדשים לעבוד לאליל קצר אפים (זעיר) והוא הנקרא אצלם מלך לבני ישראל. והוא מלכנו. ואנחנו עמו ועבדיו. ואליו תפלותינו. וכוונתינו. ואפי' אבא ואמא מוזהרים לכבד את הבן הזה וליראה ממנו כי הוא המלך השליט. ואעפ“י שהבן הזה יצא מאבא ואימא וכו' (עז לאלהים פרק י"ט בבית קודש הקדשים) וכן היא דעת מקדש מלך והדרת מלך. וס' הברית וכסא אליהו. והר”ע בעל משנת חסידים ויושר לבב. והרח“ו בעץ חיים. ופרי ע”ח ומחברת הקדש. ועה“ת. והאר’י בספר הלקוטים ונחלת יוסף וזולתם כולם עובדים לזעיר אנפין באמרם כי לנשמתו אתה עובד. (יושר לבב. דף ג' ע"ב) ובמשנת חסידים כתב שהאצילות כולו בין אורות בין כלים. ואפי' לבושיו כולם אלהות גמור (עיין סוף מס' העשיה) וכן כתב היכל הברכה באוצר החיים פר' ויקרא דף ד' ע”ד. ועז לאלהים בבית קדש הקדשים וז“ל ואם תאמר אעבוד לנשמה בלא גופא ח”ו וכו' אחזי פירודא וכבר אמרנו שהוא אדוק בנשמה וכלה חד! הרי מבואר שהם עובדים גם לגוף גם ללבושו כי הכל אלהות גמור אצלם.

ומחבר הזהר והמקובלים החדשים קורין לפרצופים אלו מעשה מרכבה. ועובדים ומתפללים ומברכים לסבה אחרונה שבמרכבה בשתוף הסבות שלמעלה ממנו בטענה כי לנשמתו אתה עובד כמו שכתבתי לעיל


 

ד. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

לעיל בשם יושר לבב ועז לאלהים וס' הברית וזולתם. וכל מי שיש לו מוח בקדקדו ישתומם מאד איך נעבוד את המרכבה ונצייר בדעתינו שהרוכב נעשה נשמה למרכבתו שהוא רוכב עליה? מי שמע כזאת מי ראה כאלה שהרוכב ייעשה נשמה לבהמתו שהוא רוכב עליה? הלא בנוהג שבעולם. האדם הרוכב מושל על מרכבתו ומנהיגה כחפצו אל כל אשר יחפוץ יטנה לא שייעשה נשמה לבהמתו! ובר מן כל דין הרי נתנו רז“ל כלל אמתי וברור שכל מי שיש לו תולדות מת. ובולה. ונברא. ואינו בורא. ומי שאין לו תולדות אינו לא מת ולא בולה. ובורא ואינו נברא. ר' עזריה אומר כלפי מעלה הדבר אמור (ב“ר פר' י”ב והובא בילקוט רמז י"ח) ופי' הר' עץ יוסף מת ובולה הם שני דברים. הא' ההפסד. והב' הבלייה בעוד שהם קיימים שכל הנמצאים חסרים והולכים תמיד בטבעם לולי שהקב”ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. הרי מבואר שכל שיש לו תולדות דהיינו שיש סבה להוייתו אפשר בו ההפסד והבלייה לולא חסדיו ית' המקיימם תמיד. וכולם פועלים בטבע לא ברצון (ר' עובדיה ספורנו פר' ראה) וכן מבואר באדרא רבא דף קל“ח שזעיר אנפין נברא ובולה. שדרש על דברי חבקוק ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו, שנזכרו כאן שני שמות, חד לזער אנפין וחד לעתיק יומין, ה' פעלך בקרב שנים חייהו האיי לעתיק יומין אתמר מן פעלך זעיר אנפין, בקרב שנים אינון שנים קדמוניות וכו' חייהו למאן, חייהו לזעיר אנפין דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות וכו', הרי מבואר שזער אנפין נברא ובולה, ולפיכך מתפלל עליו לעתיק שיחייהו, ועוד אמרו רז”ל אנכי ה' אלהיך אמר רבי אבהו משל למלך בשר ודם מולך יש לו אב או אח או בן, אמר הקב“ה אני איני כן, אני ראשון שאין לי אב. ואני אחרון שאין לי בן. ומבלעדי אין אלהים שאין לי אח. (רבה פר' יתרו) ופי' הרב עץ יוסף שמלך ב”ו אין מלכותו שלימה. לפי שיש לו אב. וצריך לנהוג בו כבוד ומשתתף עמו במלכות או יש לו אח שיש לו חלק בכבוד מלכות. או יש לו בן. שנוהג שררה עמו ואחריו יורש עצר. ופי' אין לו אב. כי הוא ית' הסבה הראשונה. ואין לו אח. כי הוא אחד ואין שני לו. ואין לו בן שלא נמשכו העלולים ממנו בטבע כבן מן האב כמו שחשבו קצת ע“כ. ואמרו כמו שחשבו קצת היא דעת הזהר והמקובלים החדשים כמו שביאר הרח”ו בעץ חיים סדר השתלשלותם מעצמותו יתבאר ושזעיר אנפין בן לאבא ואמא, ועוד אמרו חז“ל חותמו של הקב”ה אמת. מהו אמת. אמר ר' בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר ריש לקיש אלף בראש האותיות מים באמצע. תיו בסופן. לומר אני ראשון ואני אחרון. אני ה' ראשון שלא קבלתי מאחר. ואני אחרון שאיני מוסוה לאחר. ומבלעדי אין אלהים שאין לי שותף. (ירושלמי פ' דיני ממונות ושיר השירים רבה פר' א') ועוד הרבה ראיות על קדמותו ית' ואחדותו נגד הזהר והמקובלים החדשים. והחכם הלל ציטלין ריב לו עם דעת תורתינו הקדושה ועם רז“ל בעלי הקבלה האמתית המשנה והתלמוד בבלי וירושלמי ומדרש רבה וזולתם ממדרשי רז”ל. ובראשם רבותינו אנשי כנסת הגדולה מתקני התפלות והברכות שהם מיוסדים על אמיתת יחוד השי"ת מכל שאר האחרים! וכל מגמתו של הלל הנז' לאשר ולקיים דעת מחבר הזהר ושאר מקובלים שהאלהים העליון עשה את האלהים הרבים הקדושים מאדם קדמון עד העילה האחרונה קצר אפים (זעיר אנפין)

ואשתו


 

ה. דעת אלהים בקורת אמת תוריית

ואשתו מלכות. שהם מקבלים עליהם אלוהותו ואומרים שהוא אלהינו. ואליו כל תפילותינו וברכותינו, שכן מינו אותו העילות של מעלה ממנו. ומהם קיבל מלכותו. אבל היראה מאשתו הרמווה באת כמו שנ' את ה' אלהיך תירא (את מלכות) ואותו (זעיר) תעבוד (זהר וירא דף קי"ב) וכיון שיש סבה להיותן הם מתים ובלים. ואין להם קיום מעצמן רק ע“י עובדיהן כמו שאמרו רז”ל במדרש רבה פר' ויצא ופר' מקץ. הרשעים מתקיימין על אלהיהם (פי' עומדים על אלהיהם לשמרם ולחזק בדקיהם) אבל הצדיקים אלהיהם מתקיים עליהם. והנה ה' נצב עליו (פי' משגיח עליו להצילו מכל נזק ופגע)

הא למדת שאנחנו עם ישראל הקב“ה משגיח עלינו גם בזמן שאנחנו בגלות כמו שהבטיחנו בתורה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וכו'. אבל שאר אלהות המדומים לפי מחשבת עובדיהם. צריכים עובדיהם להתיצב עליהם לשמרם ולחזק בדקיהם. כי לא אלהים המה. ועל כן נקראו אחרים שאין להם קיום מעצמן. רק ע”י אחרים! אבל אלהינו ב“ה בריותיו צריכים לו. והוא אינו צריך להם. ומכאן אתה לומד שכל האלהים הרבים שהמציא הנכרי מחבר הזהר ברעיונותיו. ונמשכו אחריו המקובלים החדשים לתומם מבלי שים לב לדבריו. שהוא מטיל דופי במשנת חכמים ותלמודם שקבל משה מסיני ומסרה ליהושע וכו' לומר שאינה מפי הגבורה. ושהיא מעורכת מטוב ורע. ושמשה רבינו נענש ליקבר בארץ טמאה חוצה לארץ בשביל שנתן לנו את המשנה והתלמוד. ולא ידע איש סבת עונש קבורתו שם. וסבת עונש קבורתו שם הוא על שנתן לנו את המשנה הזאת שהיא מעורבת מטוב ורע. ומבזה אותה וקורא לה קליפה. ואבן משכית. ומוץ ותבן. וסלע אחרא דלית בה נביעו דחכמתא. ושפחה כי תירש גברתה! ומלעיג על י”ג מדות שהתורה נדרשת בהן. וקורא על העוסקים בה וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר דא קל וחומר וכו' (זהר בראשית כ“ז ופר' תצא דף רע”ט) וכל מגמתו של מחבר הזהר לזלזל במשנה ולדחותה. ולהנחילנו תמורתה תורה אחרת המלאה אלילים פרצופים רבים אשר לא אלהים המה. והם צריכים תקון לקשרם ולאחדם זה בזה. ולזווג הזכרים עם נקיבותיהם בתפלותיהם כמו שכ' הרע“ח במש”ח בסדר תקון חצות כשישב על הארץ וכו' על ידי זה מתחמם הזעיר אנפין ומתאוה לרחל וכו'.

ובחוצפה יתירא נגד תורתינו הקדושה וכל כתבי הקדש ורז“ל. העיז פניו הלל ציטלין לומר שישראל מפרנסין את אביהם שבשמים. ושהאדם חי בבוראו ובוראו חי בו: חברותא כלפי שמיא ושותפות גמורה: ולא כמו שאמרו רז”ל כל המתפלל בערב שבת וקורא ויכלו מעלה עליו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (שבת פ' כל כתבי):

אבל לפי דברי הלל ציטלין שותפות גמורה וחברותא כלפי שמיא. שכל א' מהשותפים טורח לטובתו ולטובת חבירו ותורתינו הקדושה וכל נביאינו מכריזים ומזכירים לדעת כי ה' הוא האלהים אחד מיוחד מכל שאר האחדים שיש בעולם כמו שביארו ז“ל אמר הקב”ה לישראל. בני כל מה שבראתי בראתי זוגות. שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, העה“ז והעה”ב זוגות. אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם, מנין ממה שקרינו בענין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, (רבה פ' ואתחנן) והזהר והמקובלים עובדים לפרצופים ומאחדים הזכרים עם נקיבותיהם באמרם שמע ישראל יהוה (אבא מקבל מאריך) אלהינו (אימא) יהוה. (זעיר אנפין) אחד

מלכות


 

ו. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

(מלכות) וכלא חד. (זהר ואתחנן והכוונות) וזוהי דעת מאמיני השלוש לא פיחת מהן אבל הוסיף עליהן (עיין לקמן) ובזהר בראשית כ“ב חילק העשרה מאמרות שבהן נברא העולם. מקצתן לפרצוף אבא. דהיינו יהי אור ויקוו המים וכו' אבא אומר לאימא יהי כך וכך והיא עושה מיד. אבל מאמר נעשה אדם אימא אמרה לאבא נעשה אדם ולא הסכים אבא לברוא אותו, ובראתו אימא לבדה ולא נשתתף אבא בבריאת אדה”ר. וכשחטא אדם בעץ הדעת טוב ורע גירשו מגן עדן וגירשה עמו. גם מאמר השי“ת שאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי ייחסו לאדם קדמון. ואמר שאדם קדמון נקרא עילת על כל העילות לפי שאין לו ממי ליטול רשות. מה שאין כן שאר כל העלות. שכל עילה מהן צריכה ליטול רשות מעלה שעליה; ואמר ג”כ שם נעשה אדם ודאי על תרין אתאמר. שלא כדברי חז“ל שאמרו כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצדן וכו'; ודברים אלו אמרן בשם הקב”ה הנקרא עתיק שנגלה בבית המדרש וקרא לו שמעון שמעון ולא אמר רבי שמעון וכו' ופרח. ומתוך כך ידע שהוא עתיק הנקרא סבא דסבין. וביאר שם ואמר בן חכם ישמח אב דא אדם דאיחו באורח דאצילות. ובן כסיל תוגת אמו דא אדם דבריאה. ופי' המקדש מלך בן חכם דא אדם דאצילות. הוא זעיר דאצילות. אדם דבריאה הוא אדם הראשון ע"כ.

הרואה יראה כי הוא מונה כאן כמה עילות. האחת שהקב“ה הנקרא סבא דסבין והוא עתיק נגלה לו בבית המדרש וגילה לו רזים שאסור לשמען. והוא שהקב”ה האומר יהי אור ויקוו המים וכו' הוא הקב“ה הנק' אבא. והוא אומר לאלהים שהיא אימא והיא עושה מיד כמצווה עליה מאבא. אבל בבריאת אדם הראשון הקב”ה הנקראת אימה היא אמרה לאבא נעשה אדם. ולא רצה אבא להשתתף עמה וכו' כדלעיל הרי כאן שלשה. עתיק ואבא ואימא. ונוסף עליהם זעיר ונוקביה שקורא אותו מחבר הזהר בן חכם וזעיר ונוקביה נקראים בנים לאבא ואימא. ואנחנו גם בני אדם גם בני איש היושבים בעה“ז נקראים בנים ליהוה אלהינו שהם זעיר ונוקביה (כוונות האר“י דף כ”ז) ואת קצר אפים נעבוד לפי דבריהם. ומזוגתו נירא כמבואר בזהר וירא דף קי”ב הרי כאן ה' פרצופים. ולמעלה מכולם אדם קדמון שמחבר הזהר קורא אותו עילה על כל העילות שאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי וכו' שאין למעלה ממנו שיצטרך ליטול רשות ממנו לפי שכל שאר העילות אין לו לעשות דבר עד שיטול רשות מפרצוף של מעלה ממנו (זהר בראשית כ"כ) מכל זה מבואר שזעיר אנפין ונוקביה שהוא עילה אחרונה שבעילות הנז' אין לו רשות לעשות דבר עד שיטול רשות מעילה שלמעלה ממנו.

ואמונה זו שמחבר הזהר מיחסה בשקר לרשב“י תנא דידן. והלל ציטלין קורא אותה נשמת התורה. היא סותרת ומכחשת תורת משה שאמרה כי ה' אלהיכם הוא אלוהי האלהים ואדוני האדונים. שאין מי יאמר לו מה תעשה וכו' ולא קיבל מלכותו מאחר כמו שנתבאר לעיל. אבל הזעיר אנפין שהוא אלהינו לפי דבריהם. קיבל מלכותו ממה שלמעלה ממנו. והוא ומולידיו אבא ואימא זוגות. וצריכים ג”כ ליטול רשות מפרצופים שלמעלה מהם. וכולם נבראים ולא בוראים כדאמרינן לעיל כל שיש לו תולדות וכו';

ואם כן רחוקים המה אמונות אלו מאמונות תורתינו; והעובדים אותם עובדים ללא אלהי אמת שהוא קצר אפים (זעיר) וזוגתו הנבראים כמפורש באדרא

רבה

 

ז. דעת אלהים בקורת אמת תריית

רבה דף קל“ב שהובא לעיל. ודברים אלו עוקרים מאמר אלהינו שאמר חי אנכי לעולם ואיך נאמין לומר שזעיר אנפין אלהינו ונבקש מעתיק שיחייהו הלא זה שקר מוחלט. שהזעיר אנפין וזוגתו הוא אלהינו על החכם הלל ציטלין המקיים ומאשר חבור הזהר לרשב”י התנא ע“ה. לבאר לנו איך יסכימו דברי רשב”י התנא וחביריו הנז' במשנה ובתלמוד עם האמונות הזרות שלרשב“י הנכרי נביא השקר שנגלה לו עתיק יומין. שעוקרים וסותרים עיקרי תוה”ק. ומביאים לידי מינות גמורה ולעבוד ללא אלהי אמת; ומה יתן ומה יוסיף דברי ס' הברית והמקובלים אם יסלק מהם הגשמות; הלא מכל מקום הוא עובד לכח אחר מצבא השמים שענשה תורה לעובד אותם סקילה. של וילך ויעבד אלהים אחרים או לכל צבא השמים אשר לא צויתי. לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה; כי כל הפרצופים הנז' בזהר ובמקובלים. בכלל צבא השמים יחשבו. ובין שיהיא גשמי או רוחני הכל אסור לעבוד מדין תורה.

רביעית טען החכם הלל ציטלין ובעל שומר אמונים שהאין סוף פשוט תכלית הפשטות. ואין אנו יכולים לציין בו לא דין ולא רחמים ולא רוגז ולא שינוי ולא גבול וכו‘; מתוך דבריהם אלו ניכר שלא האמינו במה שהודיע השי“ת דרכיו למשה. ולבני ישראל עלילותיו. כי הוא רחום וחנון ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה. ונקה לשבים. ולא ינקה לשאינם שבים. אם לא שיוסיפו על עצמותו אלהים אחרים פרצופים שונים. זה ארוך וזה קצר. ועד היכן מגיעים רגליו שלפרצוף פלוני כמבואר בעץ חיים להרח”ו ושאר מקובלים: וע“י תוספת הפרצופים על עצמותו יגיעו לחקר אלוה. ועד תכלית שדי ימצאו. ושכחו מאמר הכתוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא. ונאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי; והחכם הלל ציטלין ושומר אמונים רוצים להשוות דעת אלהינו ומחשבותיו לדעתם ומחשבותיהם; ובטענתם הנזכרת מכריחים מציאות פרצופים רבים להוסיפם ולשתפם על אלהינו הסבה הראשונה אלהי קדם שהם קורים אותו אין סוף. כדי שעל ידי הפרצופים יצדקו בו שינוים לפי דעתם ויוכל אז להשגיח בתחתונים; ונטתה דעתם אחר דעת הנכרי מחבר הזהר שסובר שאפילו בפרצופים העליונים אין השגחה בתחתונים. וכל שכן באל עליון הנקרא אצלם אין סוף כמבואר באדרת האזינו דף רצ”ב ז ל כי אל דעות ה’ (זעיר) ולו נתכנו עלילות בגין דאיחו בתרין גונין לו נתכנו עלילות. אבל לעתיקא קדישא סתמאה לא נתכנו מאי טעמא נתכנו להאי. בגין דירית תרין חולקין וכתיב עם חסיד תתחסד וכו' ופי' חרש“ב הוא כמו שאמר בפ' בלק שולטנו יהב ליה על כלא דכלא יפלחון ליה בגין דאעטרו ליה בדינא ורחמי מאן דזכי לדינה לדינא. ומאן דזכי לרחמי לרחמי עכ”ל בגליון עוד טען החכם הלל ציטלין טענה חמישית איך יפעול הקרבן את פעולתו. ואיך התפלה תפעל את פעולתה. והתשובה את פעולתה. ואיך ישתנה הבורא מלא רוצה אל רוצה? אם לא ע“י האלהים הרבים הפרצופים הנז' לעיל ובהם יקרא חנון ורחום ארך אפים וכו'; הוא שאמרנו למעלה שלא נתכן להם להאמין במה שהודיע הקב”ה למשה ולישראל עלילותיו, אלא אם תשוה דרכיו ית' לדרכיהם

ומחשבותיו


 

ח. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

ומחשבותיו למחשבותיהם. או שיהיו כאלהים כעצת הנחש לחוה: וכבר העירו רז“ל במס' מנחות פ' הרי עלי עשרון תניא א”ר שמעון בן עזאי בא וראה מה כתיב בפ' קרבנות שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא לה' שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק ע“כ ופי' רש”י ז"ל לבעל הדין לומר רשויות הן. והדבר מוכיח שזה ששמו כך צוה להקריב לו מנחה. וזה ששמו כך צוה להקריב לו פרים ואלים.

ולפי דברי החכם הלל הנז' שינוי מיני הקרבנות והתמידין והמוספין ומנחתם ונסכיהם אפשר שהוא מכוון (לפי דעתם) כנגד מדרגות הפרצופים הרבים לאחדם ולזווגם. וכן בעניני התפלות תקון לאה. תקון רחל. לזווג קב“ה ושכינתיה עילאין (אבא ואימא) קב”ה ושכינתיה תתאין (זעיר ונוקביה) והאריך הלל הנז' לעקור ולשרש דברי הרמב“ם והרס”ג וחה“ל והר”י הלוי ורבים מחכמינו המאירים עינינו. ודעתו לפרש הכתובים כצורתן. שעל זה אמרו חז“ל המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי (תוספתא הביאה הרי"ף בסוף מס' מגלה) ורצה ג”כ להרכיב ולשתף ולחלק את אלהים עליון תוך ברואיו הפרצופים המדומים שהמציא מחבר הזהר! ועל זה אמר רשב"י חתנא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם ואין לך שתוף שם שמים ודבר אחר יותר מזה!

ששית טען הלל הנז' איך אפשר לחשוב סודות מחבר הזהר למחודשות בעוד שהתלמוד מדבר במקומות רבים על מעשה בראשית ועל מעשה מרכבה! תאמר שמכוונים בזה לחכמת הטבע ומה שאחר הטבע כמו שחשב הרמב“ם והרד”ק והרלב“ג וזולתם! הרי הדבר מופרך וכו' וכי למה צריך להסתיר ולהעלים כל כך את חכמת הטבע ומה שאחר הטבע! וכי אין ת”ח כדאים לכל מה שהיו כדאים כל תלמידי בית הספר בארץ יון! וכו‘. וקושיתו זו ותמיהתו מופרכים ממאי דנתן במס’ ראש השנה דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא בכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להם הכזה ראית או כזה. מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב. אמר רבי יוחנן בן נורי עידי שקר הם, וכשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל. ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן רבן גמליאל. אמר ר' דוסא בן הרכינס עידי שקר הם. היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה. אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך! ופי' הרמב“ם ור' עובדיה שרבי יוחנן בן נורי שאמר עידי שקר הם היה נראה לו לפי חשבון המולד האמצעי שהוא (א' י“ב תשצ”ג) לא היה כל כך זמן שיהיה אפשר לירח שתראה בו. ועל זה השיב רבן גמליאל בבריתא כך מקובלני מבית אבי אבא (על פי סוד העיבור שמסר הקב“ה למשה בסיני שהיה מקובל אצל ר”ג ולא מסר אותו לחכמים אלא אמר להם). פעם בא בארוכה פעם בא בקצרה. כלומר שהזמן שיש בין המולד האמצעי עד שיראה הירח אינו שוה לעולם. אלא פעם תהיה תנועת הירח בגלגלה מהירה ופעמים מתונה! וכפי סוד העיבור המסור בידו דן ר”ג וקיבל עדותן! וכן במעשה השני ג“כ שידע ר”ג בחשבונו המקובל בידו איש מפי איש ממשה. שבאותה הלילה שהיא ליל שלשים כבר נתרחקה הירח מן השמש עד שאפשר שתיראה. לפיכך קיבל עדותן וקידש את החדש. ואע"פ שבליל עבורו לא נראה אפשר מפני שהסתירוהו עבים קלושים או לא היה האויר זך. והרי כאן ראיה חזקה שהיו מסתירים חכמת הטבע

 

ט. דעת אלהים בקרת אמת תוריית

הטבע ולא היו מגלים אותה כי חשבון מהלכי המאורות טבעיים הם. ולהלל ציטלין נאמר. וכי לא היו החכמים הנזכרים במשנה זו ר' יוחנן בן נורי. ורבי דוסא בן הרכינס. ורבי יהושע לא היו כדאים ללמוד מהלכי המאורות על פי חשבונות התכונה האמתיים המקובלים אצל ר"ג? אלא על כרחך שלא היו מגלים אותם והן הן מעשה בראשית.

וראיה עוד לזה ממאי דגרסינן בפסחים ד' צ“ד ע”ב חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע. ובלילה למעלה מן הרקיע. וחכמי אוה"ע אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע. ובלילה למטה מן הקרקע אמר ר' וכו'.

הרי מכאן ראיה ג“כ שהמון חכמינו לא נתגלה להם אמתת מהלכי המאורות! ורבן גמליאל שקיבל מאבותיו סוד העיבור שמסר הקב”ה למשה ידע אמתת מהלכי המאורות באמת. שהרי ידע בכל עת הראייה היאך היה רוחב הלבנה באותו החדש אם לצפון החמה או לדרומה. על פי מהלך ראש התלי וכפי מצעדי המזלות על רוחב המדינה מה שלא ידעו כל המון חכמי דורו. ולא היה מגלה להם? וקושית הלל הנז' שאמר וכי לא היו כדאים וכו' מופרכת ממילא לפי שלא היו דורשים במעשה בראשית. ואע“פ שציור בנין העולם ותכונתו ומהלך המאורות ברורים היו אצל ר”ג בקבלתו אבותיו. אם כדעת תלמידי (בטלמיוסם) אבי התכונה הישנה. או כדעת קופרניקוס אבי התכונה החדשה. או דרך אחרת יותר ברורה משתיהן המקובלת איש מפי איש ממרע“ה מפי הגבורה. והרי גם רשב”י התנא ע"ה אמר אין אנו יודעין. אם פורחין הן המאורות באויר. ואם שפים ברקיע. ואם מהלכין הם כדרכן. הדבר קשה ואי אפשר לבריות לעמוד עליו. (ב"ר פר' ו).

ותמיהא מלתא טובא איך יוכל האיש הישראלי המאמין בתורה מן השמים שבכתב ושבעל פה להאמין לנכרי המביא לנו את ספר הזהר הנמצא קבור בעמקי שאול בארץ מרחק מיוחס לרשב“י התנא! האחת שהרי הוא מבזה תורה שבעל פה המשנה והתלמוד המקובלים לכל ישראל. ועל פי פירושם וביאורם בכל מצות התורה ואופן עשייתם כמקובל בידם אנו עושים. עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. בכל הליכות התורה! ומחבר הזהר מבזה אותן ומזלזל בהן וקורא אותן קליפה. ושפחה כי תירש גברתה. וסלע אחרא דלית בה נביעו דחכמתא. ומוץ ותבן. ואבן משכית. ושלא יזכו ישראל לגאולה אלא א”כ ישובו בתשובה מללמוד בהן. ויעסקו בתורתו החדשה המלאה אלילים ופרצופים רבים. והוא קורא אותה גבירה ובת מלך. כמבואר בזהר בראשית כ“ז ובכמה מקומות. שנית שהרי רשב”י התנא בעצמו אמר שהעוסק במשנה ובתלמוד אין לך מדה גדולה מזו כדגרסינן במציעא דף ל“ג ת”ר העוסק במקרא מדה ואינה מדה. במשנה מדה ונוטל עליה שכר. בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו! ובירושלמי פ' כל כתבי מבואר בהדיא דהאיי בריתא רשב“י הוא דתני לה דגר' התם הדא אמרא שהמשנה קודמת למקרא. ודא מסייעא לרשב”י דתני רשב“י העוסק במקרא מדה ואינה מדה. במשנה מדה ונוטל עליה שכר. בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו. ובפ”ק דשבת בירושלמי קאמר דהקורא את שמע בעונתה כמשנה היא. ושלא בעונתה כקורא בתורה. ומסיים רשב“י כדעתיה דרשב”י אמר העוסק במקרא וכו'. ורבנין עבדין מקרא כמשנה.

הרי מכאן ראיה ברורה שמחבר הזהר המבזה את המשנה והתלמוד. אינו

רשב"י


 

י. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

רשב“י התנא. שהרי רשב”י התנא אמר שהעוסק במשנה ובתלמוד אין לך מדה גדולה מזו. ואדרבה העוסק במשנה חשוב כקורא את שמע בעונתה.

שלישית שהרי דרשו רז"ל ששים המה מלכות. אלו ס' מסכתות. ושמנים פילגשים.

אלו שמנים בתי מדרשות שהיו בירושלם. ועלמות אין מספר זו משנה החיצונה (רבה פ' קרח ושיר השירים רבה) ובמדרש תנחומא פרשת וירא קורא למשנה מסתורין של הקב"ה ויובא לקמן! למדנו מכאן כמה היו מחבבין את המשנה. וקראו לששים מסכתות מלכות ולא שפחות כמו שעשה הפילסוף מחבר הזהר!

רביעית רז“ל אמרו כי דבר ה' בזה. אפי' אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה. מקל וחומר זה. מגזירה שוה זו. זהו כי דבר ה' בזה. (סנהדרין דף צ"ט). והפילסוף מחבר הזהר מזלזל בי”ג מדות שהתורה נדרשת בהן. וקורא עליהן וימררו את חייהם בעבודה קשה. דא קושיא. בחומר דא קל וחומר. ובלבנים דא ליבון הלכה. ובכל עבודה בשדה. דא ברייתא. (ובתקוני זהר חדש את כל עבודתם דא פסקא. אשר עבדו בהם בפרך דא פרכא) את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך דא משנה. אם תייבין בתיובתא (ולא יעסקו בהם אלא בתורתו החדשה) אתמר בהון וירהו ה' עץ. ודא עץ חיים וביה וימתקו המים (היא תורתו החדשה שהוא קורא לה עץ חיים זהר בראשית כ"ז) וגדולה מזו אמר ר' נתן כי דבר ה' בזה זה שלא השגיח על המשנה. ופי' רש“י ז”ל שעשאה כמי שאינה עיקר ואינו מחזר עליה ע“כ (שם) וקל וחומר הדברים ומה מי שאינו מחזר עליה קרי ליה דבר ה' בזה. המזלזל בה וקורא לה שפחה וקליפה ואבן משכית וסלע אחרא ומוץ ותבן עאכ”ו!

חמישית רז“ל אמרו משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה מישראל וכו'. ומחבר הזהר אמר שסבא דסבין הנקרא עתיק יומין נגלה לו בבית מדרשו בין החברים וקרא לו שמעון שמעון ונתן לו רשות לגלות רזין שאסור לשמען וכ”ש להאמינן. וכן במקומות אחרים. מזכיר כמה דברים בשם עתיק יומין ואריך אנפין הנקרא ג“כ סבא דסבין. ר”ל זקן הזקנים לפי שאבא ואימה נקראו זקנים. ועתיק ואריך כל אחד מהם נקרא סבא דסבין. וכאן בדף כ“ב קים ליה לרשב”י שהוא עתיק ולא אריך. (זהר בראשית כ"ב ומקדש מלך) ולא מצינו בשום מקום בדברי רז“ל שרשב”י נביא ונגלה לו הקב“ה בעצמו! אדרבה מצינו שרשב”י בכה ואמר שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלשה פעמים. אני אפילו לא פעם אחת (מעילה פ"ד) כל אלה ראיות ומופתים ברורים ככסף צרוף בעליל. שהזהר אינו מרשב"י התנא. ולא לשום תנא או אמורא כלל שהרי הוא מפקפק ומזלזל בתורה שבעל פה המשנה והתלמוד. ורוצה ליסד לנו תורה אחרת תמורתה. וכל דברי הה'

ודברי תורתינו הקדושה ודברי רז“ל חיים וקיימים ירעצו וירוצצו כל אמונה זרה ונכריה. ויוכיחו שאין אלוה מבלעדי ה' ואין צור מבלעדי אלהינו יחיד ומיוחד מכל שאר האחדים. כי יפלא בעיני כל בעל שכל ישר המאמין בתורת משה רבינו וכל נביאינו וחכמינו מקבלי תורה שבעל פה המשנה והתלמוד מבארי מצותיה וחקותיה של תורה שהם אמת. בלי שום פקפוק וספק. והוא נותן לב בתרגומי יונתן ב”ע בנביאים. ובתרגום אונקלוס על התורה. ותרגומי הרס"ג בערבי. וגם בנוסח הברכות והתפלות.


 

יא. דעת אלהים בקורת אמת תוריית

והתפלות שתקנו אנשי כנה“ג. לא תסבול דעתו. ולא יוכל להאמין להזיות מחבר הזהר והמקובלים לעבוד אל נכר קצר אפים (זעיר אנפין) נברא ולא בורא. תחתון ולא עליון כי העליון מכל פרצופי היושר הוא אדם קדמון. שנקרא עלה על כל העילות, שאין צריך ליטול רשות מעלה שהיא למעלה ממנו, ולפיכך ייחס מאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי לאדם קדמון שהוא למעלה משאר כל העלות (זהר בראשית כ"ב). אבל הזעיר אנפין הוא עילה תחתונה שבכולם. שהרי כמה עלות קדמו לו, אדם קדמאה, ואדם קדמון, ועתיק ואריך, ואבא ואימא עילאין, וישראל סבא ותבונה גם היא נחלק לארבעה פרצופים יעקב ולאה, ישראל ורחל. ואנחנו בכל תפלותינו וברכותינו מברכים ומשבחים ליוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל. ובתפלה אנחנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא אל עליון, ולא תחתון, ולא קבל מלכותו מאחר כמו שאמרו רז”ל, אני ראשון שלא קבלתי מלכותי מאחר וכו' (ירושלמי פ' דיני ממנות ושיר השירים רבה פ' א'). ובשמות רבה אמרו אמר הקב“ה אני ראשון שאין לי אב, ואני אחרון שאין לי בן, ומבלעדי אין אלהים שאין לי אח. אבל האליל זעיר אנפין יש לו אב ואם. לפי שהוא בן לאבא ואימא, וקיבל מלכותו מהם, ויש לו אחות נוקבא דיליה כמבואר בזוהר בלק דף קצ”א ע“ב על מונע בר יקבוחו לאם, וז”ל ורזא דמלה כתיב ברזא דלעילא. מה שמו ומה שם בנו כי תדע. ההוא שם ידיעה ה' צבאות שמו (פי' המק"מ אבא) שם בנו ישראל שמו (זעיר אנפין) דכ' בני בכורי ישראל. והאי ישראל כל מפתחאן דמהימנותא ביה תלין. ואיהו משתבח ואמר יהוה אמר אלי בני אתה (זעיר אנפין אומר שאבא הנקרא ה' צבאות אמר לי בני אתה) והכי הוא ודאי. דהא אבא ואימא אעטרו ליה ובריכו ליה בכמה ברכאן, ואמרו ופקידו לכלא נשקו בר, נשקו ידין להאי בר, כביכול שלטנו יהיב ליה, על כלא, דכלא יפלחון ליה פן יאנף, בגין דאעטרו ליה בדיני ורחמי, מאן דזכי לדינא לדינא, ומאן דזכי לרחמי לרחמי. כל ברכאן דעילא ותתא לההו בר סלקן ומתעטרן. ומאן דמנע ברכאן מהאי בר יפרשון חטאוי קמא מלכא (ס"א אימא) קדישא לאם ממש (פי' בינה) ע“כ. וזוהי דעת כל המקובלים החדשים כמו שכתבתי לעיל. וכן מבואר בזהר וירא דף קי”ב תא חזי לה' אלהיך תירא. לא כתיב אלא את ה' אלהיך תירא מאי את דא דרגא קדמאה (פי' בגליון מלכות רמוזה בתיבת את) אתר דחלא דקב“ה. ובגין כך כתיב תירא דתמן בעי בר נש למדחל קמי מריה בגין דאיהו בי דינא. ואותו תעבוד דא דרגא עלאה דקימא על האי דרגא תתאה, ולא מתפרשן לעלמין. את ואותו דא ודא דבקין ולא מתפרשן. מאי ואותו דא אתר ברית קדישא. אות לעלמין. דהא פולחנא לא שריא באת ולאו איהו למפלח אלא למחדל. אבל פולחנא איהו לעילא ובגין כך ואותו תעבוד (פי' אבל העבודה היא לזעיר אנפין כמ“ש ואותו תעבוד ותיחד עמו שכינתיה ועיין בסה”מ בתפלת אליהו הנביא מפורש באורך) ע”כ לשון הזהר ופי' הרש"ב בגליון. וכבר הארכתי בזה בספרי מלחמות השם.

מי פתי וחסר לב יסור הנה לעבוד לאליל קצר אפים (זעיר אנפין) נברא ולא בורא. ובעל אשה הוא וראש גויה יש לו (כנז"ל בלשון הזהר אתר ברית) כמו שאמרו רז"ל בירושלמי על הבעל. אמר ר' חמא בשם רב הבעל ראש גויה היה לו ונאפון היה וישימו להם בעל ברית לאלהים. (ירושלמי שבת פר' אמר ר“ע וע”ז פ' כל הצלמים)!

והזעיר


 

יב. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

והזעיר אנפין ששם אותו מחבר הזהר לאלהים. כשמקשטים לו כלתו בתיקון חצות (תקון רחל) מתאוה למשגל כמ"ש הרב משנת חסידים כשישב על הארץ אצל המזוזה וכו' על ידי זה מתחמם הזעיר אנפין ומתאוה לרחל. וכן בפיוט שאומרים המקובלים בקדוש ליל שבת קדש אמר הפיטן בעזות מצחו. יחבק לה בעלה. וביסודא דילה. דעביד ניחא לה. יהא כתיש כתישין:! איזה בוז וחרפה וקלון יותר מזה ליחס לשם אשר נעבוד אותו ונשתחוה לו איברי תשמיש גיד. וביצי זכר ואשה ורחם (עיין זהר פ' בהר דף ק“ט וסוף אדרא זוטא דף רצ”ו ע"ב).

הלה' תגמלו זאת? הלא נאמר בן יכבד אב ועבד אדוניו. ואם אב אני איה כבודי. ואם אדונים אני איה מראי? האם כבודו של אב שיספר עליו בנו שהוא מחבק את אשתו ועושה לה נחת רוה ברחמה בדישו שם דיש? ואם זה הוא מוראו של אדון שיקרא אותו עבדו קצר אפים (זעיר אנפין) ויספר עליו דברי קלון כאלה? על כל אלה הדברים אמר הנביא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם.

ולא מצינו בשום מקום בתורה ובנביאים ובכתובים שנקרא הקב“ה בשם מגונה כזה זעיר אנפין שענינו קצר אפים. כי אם בשם ארך אפים. כמו שהודיע דרכיו למשה ולישראל שנ' יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו. רחום וחנון ה' ארך אפים ורב חסד תנן בברכות פ' אין עומדין ובמגלה פ' הקורא האומר מודים מודים משתקים אותו. ובגמ' (ברכות ל"ג) אמר ר' זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי. ופי' כל המפרשים דטעמא משום דמחזי כשתי רשויות וכמקבל עליו שני אלהות. ובברכות ד' י”ד ההוא דנחית קמיה דרבא שמעיה דקאמר אמת אמת תרי זמני. אמר כל אמת אמת תפסיה להאי. ופי' הבונה בע"י כשם שאין לומר אחד אחד שהוא ריבוי ולא אחדות כך אין לומר אמת אמת. כי האמת אינו אלא אחד. והוא מאמר רבא כל אמת אמת תפסיה להאי. כלומר הוא סובר לחזק דבריו באמתות השם יתברך בהיותו מוסיף ואינו אלא גורע.

ובסוכה פ' חחליל אהא דתנן אנו ליה וליה עינינו גרס איני והאמר ר' זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים דמי (ופי' רש"י כאומר מודים מודים דתנן משתקין אותו משום דמיחזי כשתי רשויות) ומתרץ אלא הכי קאמרי אנו ליה מודים ועינינו ליה מיחלות. אלמא דרבנן קפדי אכל מילתא דמשתמע מינה שתי רשויות. וכן פסקו כל הפוסקים. ומחבר הזהר אינו חושש לאמונה ברשויות הרבה. שכן כתב ה' מֶלֶך, ה' מָלָך, ה' יִמלוֹך לעולם ועד. ה' מֶלֶך לעילא, ה' מָלָך באמצעיתא, ה' יִמלוֹך לתתא (זהר בראשית ל"ד) ופי' המק"מ ב' הכוונות ה' מֶלֶך הוא אריך. ה' מָלָך הוא אבא ואימא, ה' יִמלוֹך הוא זעיר ונוקביה. הרי מבואר שבאמרו ה' מלך וכו' הוא ממליך ג' מלכים, אריך, ואבא ואימא, וזעיר ונוקביה. וכין שכבר המליך ג' מלכים, איך ישקר לומר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, והלא כבר המליך ג' מלכים? היש אמונת רשויות רבות ומינות גדולה מזו? ורבותינו מאמיני האחדות הגמורה אמרו בסליחות דאשמורות. בטרם שחקים וארקים נמתחו, ה' מֶלֶך, ועד לא מאורות זרחו ה' מלך והארץ כבגד תבלה ושמים כעשן נמלחו, ה' ימלוך לעולם ועד. ועד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך, ובהכינו יצורים עלי ארצות, ה' מלך ועת יקבץ נפוצים מארבע נפוצות, ה' ימלוך

לעולם


 

יג. דעת אלהים בקורת אמת תוריית

לעולם ועד. חכל מדובר באלהינו היחיד והמיוחד מכל האחדים.

טענה שביעית הרבה בה החכם הלל להקשות על כחו וגבורתו של אלהינו ב“ה איך אפשר לו לברוא לכל אותו הרבוי העולמי והוא אחד פשוט. וכיצד אפשר לעולם זה השפל שאנחנו חיים בו, עולם הגשמיות והגסות, עמק העכור, עולם הצער והענוי, הרשעות והטומאה, להברא מזה שבעבדיו לא יאמין, ובמלאכיו ישים תהלה מן הטהר המחלט? כי לפי דעתו של הלל קצור קצרה ידו של אלהינו מעשות את כל אלה. ולא האמין הלל הנז' לדברי השי”ת שאמר ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה‘. ועכ"ז ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וכו’. וכן אמר דוד גדול אדונינו ורב כח ואינו צריך לבריותיו, אבל בריותיו צריכים לו, כי הוא ית' חכם לבב ואמיץ כח אין צריך לעזר שום אחד מכל בריותיו. כמו שנ' אני ה' עושה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ מיאתי, מי אתי כתיב. ובב“ר פר' א' וילקוט בראשית רמז ה'. וישעיה שכ”ב. ותילים תתל“ו גרסי' אימתי נבראו המלאכים. ר' יוחנן אמר בשני נבראו הה”ד המקרה במים עליותיו וכו' וכתיב בתריה עושה מלאכיו רוחות. ר' חנינה אמר בחמשי נבראו המלאכים שנ' ועוף יעופף על הארץ וכתיב ובשתים יעופף. ר' לוליאני ב' ר' יצחק אמר בין על דעתיה דר' יוחנן בין על דעתיה דר' חנינה הכל מודים שלא נברא ביום א' כלום, שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב“ה ממדד באמצע אלא אנכי ה' עושה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ מיאתי. מי היה שותף עמי בבריאתו של עולם ע”כ. וכ“כ רש”י ז“ל בפ' יו”ט של ר“ה. וכ”כ הסמ“ג עשיין בהקדמה ז”ל כשברא הקב“ה את העולם בראו ביום הא' והמלאכים ביום השני שנ' וכו'. ובילקוט תילים ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום יחידו של עולם שלא היה בעולם אלא הוא. הוי אומר אתה הוא האלהים לבדיך. ד”א כי גדול אתה ועושה נפלאות. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין עמו שנושאין עמו במשאו, אבל הקב“ה אינו כן. אלא הוא לבדו ברא את העולם. הוא לבדו מתקלס בעולם. הוא לבדו מתהדר בעולמו. אמר ר' תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות, למה? כי אתה אלהים לבדך. אתה לבדך בראת את העולם. ומזה יתבאר לכל מבין שזוהי אמונת כל עם ישראל הטהורה, המבוארת בתורה ובנביאים ובכתובים ובדברי רז”ל. והחכם הלל ציטלין נפתח לדברי הנכרי מחבר הזהר, שאי אפשר לו לאלהינו לבדו להמציא כל נמצא אם לא על ידי מציאות האלהים האחרים הרבים הפרצופים המדומים הנבראים. ועשה את הנברא לבורא. כי אבא הוא הבורא. ואימא לפועל העושה מלאכת בעל הבית. וגם היא בראה את אדם הראשון, ולא נתרצה אבא במעשה שעשתה. (בראשית כ"ב). ושאין השגחה בעולם אלא בהאלהים התחתונים. אבל אלהינו אל עליון איננו משגיח בארץ, עזב ה' את הארץ ומסרה ביד זעיר אנפין כי לו לבדו נתכנו עלילות, אבל למעלה לא נתכנו עלילותן וכיון שהכל נמסר בידו, כל תפילותינו וברכותינו לא יהיו אלא לזעיר אנפין. (זהר וירא קי“ב ובלק דף קצ”א ואדרא זוטא רצ"ב):

ואמונת הזהר והמקובלים החדשים. שוה ומתאמת לאמונת העכו“ם שהזכירוה רז”ל במס' מנחות פ' הרי עלי עשרון דף ק“י אר”א בר יצחק ואמרי לה אמר ר' יהודה אמר רב מצור ועד קרגתני מכירים את ישראל ואת אביהם שבשמים. מצור

כלפי


 

יד. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

כלפי מערב. ומקרגתני כלפי מזרח אין מכירים לא את ישראל ולא את אביהם שבשמים. אתיביה רב שימי בר חייא לרב כי ממזרח שמש ועד מבואו. גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וכו' אמר ליה שימי את? דקרו ליה (לאלהי ישראל) אלהא דאלהי ע“כ ופי' הרי' מהרש”א מצור כלפי מערב כיון שאין מכירים את ישראל אין מכירים את אביהם שבשמים שהוא משגיח בעולם השפל. אבל הוא אלהא דאלהי כדמסיק שהוא אלהי האלהים. ולאותן אלוהות שתחתיו נתן כח וממשלה למטה ואינו משגיח בעולם השפל התחתון עכ"ל. הא למדת שזו היא דעת מחבר הזהר שהכח והממשלה ניתן מהאלהים של מעלה לזעיר אנפין שהוא האלהים התחתון שהמקובלים החדשים עובדים אותו ואומרים שהוא אלהינו ואנחנו עמו ועבדיו.

וז“ל ס' הברית מאמר כ'. ובזאת תדע אחי שאמונתינו אינה כאמונת הישמעאלים והפילוסופים (האלהיים) בענין היחוד והבורא כי הם אין אתם יודע את השם הנכבד והנורא הויה ב”ה. רק מאמינים במחוייב המציאות סתם בבחינתו הפשוטה. כאשר בתחלה קודם הבריאה (ערום בלא לבוש) וזהו בחינתו הבלתי מושג אל זולתו בשום רמז ורמיזה. ובבחינה הזאת הטיבו אשר דברו הפילוסופים (הכופרים) שלא שייך אליו שום עבודה ותפלה. על כי הוא בבחינתו זאת נעלה ומרומם מכל ברכה ותהלה. ובטלה כל תורה ומצוה ועבודה כמ“ש הר”מ גבאי. והמתבונן בזה היטיב יתבאר לו בלי שום ספק. שאין מקום לכל זה בלתי אצילות הספירות. לא כן עם אלהי אברהם שמאמינים במחוייב המציאות מלובש במידותיו. הוא סוד הוי“ה ב”ה. שהוא הבחינה שאחר הבריאה. בחינה המושגה לבית יעקב שנגלה למשה בסנה (שכח את הפסוק וירא מלאך ה' אליו) והוציאנו מארץ מצרים ונתן תורת אמת לאבותינו דור המדבר פנים בפנים. ששייך אליו העבודה והקרבנות והתפלה, וכל המצות המדבר בתורה הקדושה. ועליו (זעיר אנפין) הזהיר משה ואמר ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך. עוד כתב כי שם הקב“ה המורגל בפינו ושבשם הוי”ה אנו קורים אותו. הוא פרצוף זעיר אנפין שהוא הקב"ה שנשמתו המסתתרת בו על ידי הפרצופים שלפנים ממנו הוא הסבה הראשונה ממש. ולה אנו עובדים בעבודתו.

הכלל העולה כי הסבה הראשונה הנקרא בפי כל המקובלים א“ס הוא אשר ברא הכל יש מאין. והוא מקיף את כל היש ההוא מבחוץ. ובמובחר שבו והוא הבחור שבאבות הנקרא זעיר אנפין נסתר חדר לפנים מחדר כנשמה בתוך הגוף ומחייתו. ולכך המובחר הזה והוא הזעיר אנפין הוא השולט על כל הברואים ומנהיגם וזנם ומפרנסם והוא אלהינו ואנחנו עמו כי נשמותינו הם חלקו. והוא הוא המהולל בכל התשבחות הנאמרים באמת בתורה הקדושה שהנחילנו. ועל ידה כל הנסתרות גלה לנו עכ”ל ועוד האריך בראיות מהזהר והתקונים שהעבודה לז“א שהוא אמצעי מקשר את הכל ע”ש.

דובר שקרים לא יכון נגד ה‘. כי אלהינו הוא אחד ואין בו חלק אחד מובחר וחלק אינו מובחר. ולא שנה ולא ישתנה בין קודם הבריאה בין לאחר הבריאה כמ“ש רז”ל בטרם שחקים וארקים וכו’ וכן הוא אומר אני ה' לא שניתי. גם מה שאמר שהם עובדים לנשמתו שקר הוא כמו שכתבתי לעיל שהם אומרים שהגוף והנשמה הם אדוקים זה בזה וכולם אלהות גמור! גם מה שאמר שהאלהים העליון אינו מושג בשום רמז ורמיזה.


 

טו. דעת אלהים בקורת אמת תורית

ורמיזה. אבל זעיר אנפין הוא בחינת המושגת לבית יעקב. לא ביאר לנו היתרון שבזעיר אנפין עד שנאמר זה מושג וזה אינו מושג. ובאיזה חוש מחמשה חושים הוא מושג. כי השי"ת אמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. ולא הודיעוני המקובלים באיזה חוש השיגוהו. כי כל ישראל לא ראו כי אם מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר. ונתן בקולו אנכי ה' אלהיך. שאין לי לא אב ולא בן ולא אח. אלא אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים. ומהיכא תתי לומר שהבן שהוא זעיר אנפין נגלה בסיני ונתן לנו את התורה? ועוד שלפי דבריהם שנשמתו שלזעיר אנפין היא הסבה הראשונה ממש למה הוצרכו אבא ואימא למנותו. ולצות עליו שיהיו הכל עובדים אותו? הלא הוא בורא השמים ונוטיהם? ולמה יצטרך למי שיתן לו רשות ומינוי מאחרים!

ותו גרסי' בחגיגה פ' אין דורשין שאל ר' ישמעאל את ר' עקיבא כשהיו מהלכין בדרך. אמר לו אתה ששמשת את נחום איש. גם זו כ“ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורא. את השמים ואת הארץ מאי דרש בהן אמר לו אלו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמותיו של הקב”ה הן. עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ. שמים. שמים ממש. ארץ. ארץ ממש. ובב“ר הלשון יותר מבואר וז”ל ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבא אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו כ“ב שנה. אכין ורקין מיעוטין אתין וגמין רבויין. הדין דכ' הכא את מהו? אמר לו אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ היינו אומרים שמים וארץ אלוהות הן ע”כ. ובפ“ק דמגלה גרסי' מעשה בתלמי המלך שכינס ע”ב זקינים והושיבם בע“ב בתים. ולא גילה להם על מה כינסם. ונכנס אצל כל א' וא'. ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם. ונתן הקב”ה עצה בלב כל א' וא, והסכימה דעתם לדעת אחת. וכתבו לו אלהים ברא בראשית את השמים ואת הארץ. ופי' רש“י ז ל שלא יאמר בראשית שם הוא ושתי רשויות הן האי' ברא את השני ע”כ וכ“כ מהרש”א ז"ל.

ובזהר בראשית ט“ו, בראשית ברא אלהים את השמים, בהאי ראשית ברא ההוא סתימא דלא אתידע להאי היכלא. היכלא דא איקרי אלהים ורזא דא בראשית ברא אלהים. ופ' המק”מ בהאי ראשית שהוא אבא (שהוא נקרא אצלו ה' צבאות כדלעיל) ברא ההוא סתימא הוא אריך, דלא אתידע. הוא עתיק, להיכלא דא, היא אימא הנקראת אלהים. פי' אחר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ר“ל בכח אבא ברא אלהים שהיא בינה את השמים ואת הארץ שהוא זעיר ונוקביה ע”כ:

מבואר מזה בין לפי' קמא בין לפירוש בתרא, בראשית שם הוא והוא אבא ואלהים בינה. ושמים וארץ זעיר ונוקביה. הרי כולם אלהות הם והאחד ברא את השני:

ולפי דעת החכם הלל צייטלין שהיא קבלה אמתית מסורה איש מפי איש עד מרע"ה מה ראו השבעים ושנים זקנים שהעתיקו את התורה לתלמי המלך לשנות את הכתובים ולכתב לו אלהים ברא בראשית? היה להם להניח את הכתובים כמו שהם לפנינו ולפרש כפי הקבלה הזאת. בראשית הוא אבא. ברא אלהים שהיא בינה, את השמים ואת הארץ שהם זעיר ונוקביה, שהם אלוהות. והאחד ברא את השני.

ותו גרסי' בפסחים שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה.

כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש. אמרו לו תלמידיו ר' כל אתין שדרשת.


 

טז. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

שדרשת מה תהא עליהן, אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך מקבל אני שכר על הפרישה. עד שבא ר' עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות ת“ח. ופי' רש”י כיון שהגיע לאת ה' אלהיך אמר מה ארבה עמו לירא. פירש מכולן וחזר בו מכל רבויין שדרש עד שבא ר' עקיבא ודרש את לרבות ת“ח שיהא מורא רבך כמורא שמים ע”כ.

ובזהר וירא דף קי“ב תא חזי לה' אלהיך תירא לא כתיב אלא את ה' אלהיך תירא. מאי את (מהכא לרבות) דא דרגא קדמאה (פי' מלכות רמוזה בתיבת את) אתר דהלא דקב”א ובגין כך כתיב תירא דתמן בעי בר נש לדחלא קמי מריה בגין דאיהו בי דינא. ואותו תעבוד דא דרגא עלאח דקיימא על האי דרגא תתאה ולא מתפרשן לעלמין. את ואותו דא בדא דבקין. ולא אתפרשן. מאי ואותו דא אתר ברית קדישא אות לעלמין. דהא פולחנא לא שריא באת ולאו איהו למפלח אלא למדחל אבל פולחנא איהו לעילא ובגין כך ואותו תעבוד (פי' אבל העבודה היא לזעיר אנפין כמו שנ' ואותו תעבוד ותיחד שכינתיה עמו) עכ"ל הזהר ופי' שבגליון.

ולפני דברי החכם הלל ציטלין שהיא קבלה ממשה למה פירש שמעון העמסוני מכל אתין שדרש ולא ידע מה לדרוש באת ה' אלהיך תירא? היה לו לדרוש על פי הקבלה כמו שדרש מחבר הזהר לרבות אשתו של זעיר אנפין שהוא ה' אלהינו לפי דבריהם? (כמו שדרשו חז"ל את אביך זו אשת האב) וצריך לירא מאשתו שהיא בי דינא אתר דחלא דקב“ה? וגם על ר' עקיבא שהוא רבו של רשב”י וגם הוא מארבעה שנכנסו לפרדס שנכנס בשלום ויצא בשלום יפלא. מה לו לבקש עצות מרחוק לרבות ת“ח שהם ב”ו. והשוה מוראם למורא שמים. היה לו לרבי עקיבא לדרוש את ה' אלהיך, לרבות אשתו של זעיר אנפין שהוא ה' אלהינו לפי אמונתם כמו שדרש מחבר הזהר! לא מצינו בשום מקום בתורה ובנביאים ובכתובים ולא בדברי רז“ל בתלמוד ובכל מדרשיהם שנזכר שום אחד מכל הפרצופים שהזכירו המקובלים. וגם בנוסח התפלות וברכות ותחנות ובקשות לא מצינו שנזכר בהם שם אבא ואימא וזעיר ונוקביה אבל האחרונים שקבלו אלהותם על פי הזהר הזכירום בתפלת הפרנסה שאומרים ואם נגזר עלינו הרע מה”א עלאה יתבטל על ידי אות יו“ד שהוא אבא. והוא נגזר עלינו מה”א תתאה יתבטל ע“י אות וי”ו שהוא זעיר אנפין ואישה יפירנו ע"כ.

החכם הלל ציטלין בא בטענות רעועות וכוזבות לקיים ולאמת דברי מחבר הזהר בענין האלהות שהמציא כמה פרצופים לאלהינו ב“ה. אשר אין לו דמות הגוף. והוא קורא לכל א' מן הפרצופין בשמותיו של הקב”ה. כמו שעשו דורו של אנוש שקראו לעצבים בשמותיו של הקב“ה כמו שאמרו רז”ל במדרש רבה ובילקוט ומדרש הגדול ומביאו רש“י ז”ל בפי' התורה אז הוחל לקרוא בשם ה'! ולא לזעיר אנפין בלבד הם קורין בשם הוי“ה אלא גם לאבא ושאר פרצופים כמו שכתבתי לעיל שמכוונים בשמע ישראל. ולא די להם למקובלים החדשים שמקבלים עליהם אלהות פרצופי עולם האצילות. אלא שהם מקבלים עליהם אלהות כל משפחת פרצופי האלוהות שבעולם הבריאה. ומשפחת פרצופי עולם היצירה. ומשפחת פרצופי עולם העשייה אעפ”י שאמרו שהאין סוף המתלבש בהם. לאו איהו חד בהון. שבעולם האצילות.


 

יז. דעת אלהים בקורת אמת תוריית

כמו שכתב הר' כסא אליהו דף כ“א ע”א. עכ“ז הם מקבלים עליהם אלהות כולם כמבואר בסדור חסד לאברהם. וז”ל אין כאלהינו (מלכות דעשייה) אין כאדונינו (זעיר דעשייה) אין כמלכינו (אימא דעשייה) אין כמושיענו (אבא וא"א דעשייה) מי כאלהינו (מלכות דיצירה) מי כאדונינו (זעיר אנפין דיצירה) מי כמלכינו (אימא דיצירה) מי כמושיענו ( אבא וא"א דיצירה) נודה לאלהינו (מלכות דבריאה) נודה לאדונינו (זעיר אנפין דבריאה) נודה למלכינו (אימא דבריאה) נודה למושיענו (אבא וא"א דבריאה)ברוך אלהינו (מלכות דאצילות) ברוך אדונינו (זעיר אנפין דאצילות) ברוך מלכינו (אימא דאצילות) ברוך מושיענו (אבא וא"א דאצילות) אתה הוא אלהינו (כתר דאריך אנפין) אתה הוא אדונינו (ראש ע"י) אתה הוא מלכינו (אדם קדמון) אתה הוא מושיענו (אור פנימי ואור מקיף המתלבש בו) עד כאן לשון סדור חסד לאברהם כמו שיראה המעיין שם!

הרי בהדיא שהם מקבלים עליהם אלהות כל משפחת האלוהות שבעולם העשייה. וכל משפחת האלוהות שביצירה. וכל משפחת האלוהות שבעולם הבריאה. וכל משפחת האלוהות שבאצילות. האם זו היא אמונת יחודו של הקב“ה שנצטוינו בתורה לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו? ואם זה הוא מה שאמרו רז”ל מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כדגרסי' במדרש רבה פר' ואתחנן רב אמר שני רקיעים הם שמים ושמי השמים. ר' אלעזר אמר ז' רקיעים הם שמים ושמי השמים. רקיע. שחקים. מעון. זבול. ערפל. וכולן פתח הקב“ה לישראל להודיען שאין אלוה אחר אלא הוא. אמרה כנסת ישראל לפני הקב”ה מי לי בשמים חוץ מכבודך. כשם שאין לי בשמים אלא אתה. כך לא חפצתי אחר בארץ. כשם שלא שתפתי עמך אלוה אחר בשמים כך לא שתפתי עמך אלוה אחר בארץ. אלא אני נכנסת בכל יום לבתי כנסיות ומעידה עליך שאין אלוה אחר. (לא אדם קדמון ולא עתיק. ולא אריך. ולא אבא ולא אימא ולא זעיר ונוקביה) אלא אתה. ואומרת בכל יום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ע"כ!

דברי רבותי אלו ברורים ומבוארים שלא כדעת הזהר והמקובלים החדשים שמשתפים בשמע ישראל. אריך ואבא ואימא וזעיר ונוקביה! ולחכם הלל ציטלין שאמר שלכל חכמה צריך דרכי השגה ומתודה מיוחדה? גם אנו נאמר לו דבריך כנים ואמתיים. כי דרכי ההשגה שלקבלה החדשה היא שישבית ויבטל את שכלו אשר חננו השי“ת מלהבין בדברי תורתינו הקדושה ודברי הנביאים וחכמינו ז”ל ויהיה פתי ומטורף הדעת כמאמר הכ' פתי יאמין לכל דבר. עד שלא ישאר לשכלו שום ממשלה על הדמיונות הכוזבים. ואז ימצא עצמו מוכן לקבל הנמנעות. ויסביר שהן מוסכלות וחכמה גדולה. שהרי שכלו כבר מת וחלף לו. ולא נשאר לו ממשלה והכרעה שכלית רק דמיונות מעורבבים! אלה הם דרכי ההשגה הצריכים לעבודת אל נכר קצר אפים (זעיר אנפין) המבואר בזהר ובדברי כל המקובלים האחרונים שהעבודה וכל הברכות אליו עם זוגתו. ודבריהם גלוים בולטים ברורים כביעתא בכותחא. ושהוא עילה אחרונה שכבר קדמו לו כמה עילות. והוא קיבל מלכותו ממה שלמעלה ממנו כמבואר בזהר ובדברי כל המקובלים החדשים.

ודברי תורתינו הקדושה בצווי עבודתו ית' ואחדותו דהיינו לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. וכן כל נביאנו וכל חכמינו בתלמוד בבלי וירושלמי ומדרש רבות וזולתם. כל דבריהם ברורים ובולטים ומבוארים.


 

יח. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

באר היטב שהעבודה לאל עליון שהוא ראשון לכל הנמצאים בכל העולמות. והוא המציא את כל הנמצאים מהאפס המוחלט. הכל ברור ומבואר יפה. ושלא קיבל מלכותו מאחר! וכן באה אזהרת לא יהיה לך אלהים אחרים מבוארת יפה בתורה שלא לעבוד שום נברא מכל מה שיש בשמים ובארץ ובים. העליונים והתחתונים. כל צבא השמים בין גשמי בין רוחני. ולא יועיל מאומה מחשבת סלוק ושלילת הגשם מזעיר אנפין וזולתו משאר פרצופים. לפי שמדין תורתינו שאסור לעבוד ולהשתחות לשום נברא בין שיהיה גשמי או רוחני! דעת מחבר הזהר שהזעיר אנפין הוא המשגיח בעולם התחתון כי לו לבדו נתכנו עלילות. אבל לעתיקא קדישא לא נתנכנו עלילות. וכ“ש בסבה הראשונה. לפי שניתן הכח והממשלה לזעיר אנפין כמו שאמר מאן דזכי לדינא לדינא וכו' וזהו כדעת אוה”ע מצור כלפי מערב. שהאלהים העליון נתן הממשלה לאלוהות שתחתיו. וכן מבואר בספר ארבע מאות שקל כסף דף צ“א ע”ב ב' האר“י שהשיב למהר”א מונצוץ מטניפיל על שאלתו. ושם כ' שלמעלה באצילות הכל פשוט ואין אותה ידיעה יורד למטה כי אין שכר ועונש. ואין בחירה ורצון למעלה. וזהו סוד הלא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב. וכי השי“ת אומר שכמו יעקב כן עשו? כי כבר העידה תורה כי יעקב איש תם ישב אהלים. ועשו עובד ע”ז? ואם כן מהו זה שאמר ואוהב את יעקב. זה צדיק וזה רשע? אלא הכוונה היא כי למעלה באצילות כמו יעקב כן עשו. כי שם לא יש שכר ועונש. וזהו סוד הלא אח עשו ליעקב נאם ה' שהוא עתיקא קדישא כמו שפי' באידרא בי נשבעתי נאם ה' עתיקא קדישא. וכן מבואר בזהר חדש דף נ“ט והובא בתוספות שבסוף ס' הזהר במעשה שבדה מלבו ואמר שרשב”י כשחלה וקרבו ימיו למות בחר לידון לפני המלך העליון שהוא עתיקא קדישא ולא לפני זו“ן הנק' ב”ד וז“ל כשחלה רשב”י עאלו קמיה ר“פ ור”ח ור' אבא. א“ל מאן קיימא דעלמא שכיב. א”ל אנא לאו בי דינא דלעילא (זו"ן) מעיינין בדינאי. דהא אנא חזי דלית אנא מתיהיב למלאכא ולדיינא דלעילא (זו"ן) דאנא לאו כשאר אינשי, אלא האיי דינא דילי קב“ה (עתיק) דייניה ולאו בדיניה. והיינו דאמר דוד שפטני אלהים וריבה ריבי. וכן שלמה אמר לעשות משפט עבדו. הוא בלתודוהי ולא אחרא. דהא תנן כשאדם שכיב בי דינא דלעילא מעיינין בדיניה. אית מנהון נוטין לכף זכות. ואית מנהון נוטין לכף חובה. ולא אפיק אנש מדיניה כמה דהוה בעי. אבל מאן דדאין קמי מלכא עלאה דשליט על כולא הוא טב. ולא יכיל אינוש למהוּי בההוא דינא בר טב. מ”ט דהא תנן הכל מכילוֹי דמלכא עלאה נטוּ לזכותא תדיר, ובידוי לשבקא חובון וחטאין. הה"ד כי עמך הסליחה. עמך הסליחה ולא עם אחר. ובגין כך בעינא קמיה דהוא דאין דינאי ואנא איעול תליסר בבי וכוּ'.

מכל זה מבואר דס"ל למחבר הזהר שאלהינו שהוא הסבה הראשונה והעילות הקרובות אליו אין משגיחים בתחנונים. ואין מקפידים על מעשה התחתונים. וכל אפיא שוין. כטוב כחוטא. כיעקב כן עשו. ורק הזעיר אנפין שמנוהו הוא שמקפיד על מעשה התחתונים. ולוּ לבדו נתכנו עלילוּת. וכל בלבולים אלוּ סותרים אמונתינו באחדותו ית' ובקדמותוּ ובהשגחתו בכל מרחבי הבריאה בעליונים ובתחתונים. גם באזהרת עבודת זולתו.

וּמשנה שלימה שנינו במס' אבות. לידע ולהודיע ולהודע שהוא אל. הוא הבורא, הוא היוצר, הוא המבין, הוא הדיין.


 

יט. דעת אלהים בקורת אתמ1 תוריית

הוא עד. הוא בעל דין. והוא עתיד לדון. ברוךְ הוא. שאין לפניו לא עולה ולא שכחה. לא משוא פּנים ולא מקח שחד! וכל האוֹמר קב“ה ותרן יתותרון מעוהי. אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה. והוא מדקדק עם חסידיו כחוּט השערה שנ' וסביביו נשערה מאד. כתב הראש במס' חוֹלין פ' השוחט וז”ל ומסתברא שכל תוספתא שלא נתפשטה עד אחר סידור הגמרא לאו דסמכא היא דמסתמא כיון שרצו חכמי ישראל לעשות חיבור קיימא אמת חקרו ודרשוֹ וּחיזרו לידע כל הספרים שנכתבו על דברי חכמים וביררו אותם שהם בר סמכא עכ“ל. וּרז”ל אמרוֹ כל מתניתא דלא איתניא כי רבי חייא ורבי אושעיא לאו מתניתא היא ולא תתיבון מינה ובירושלמי שבת פ' ר"א דמילה. ופסחים פ' אלו דברים אמרו כל תורה שאין בה בית אב אינה תורה.

ובעיקר מציאות ס' הזהר מאין בא. ומי הוּא המוֹלידו כבר חקרו החוקרים וחפשו המחפּשים ולא מצאו לו מקור נאמן בּביאור אלא זה אומר בכה וזה אומר בכה כמו שכ' הראב“ד בס' שלשלת הקבּלה. שבשנת כ' לאלף השישי נמצאוּ כתות אנשים שאמרו כי דברי הזהר אשר הם בלשון ירושלמי הם דברי רשב”י אבל אשר הם בלשון הקדש אינם דבריו. וי“א שהרמב”ן מצאו בא“י והביאו לקטוליה. ואחר לארגוֹן. ונפל ר, משה דיליואן וי”א כי ר“מ דיליואן היה חכם גדול ועושה אלו הפירושים משכלו ולמען יקח מהם מחיר רב מהחכמים היה כוֹתבם ותולה אותם על שם רשב”י וחבורתו עכ"ל בשם ס' יוחסין.

ועיין מה שכ' ר' יעקב עמדין בס' מטפחת ספרים בשם ר' יצחק דמן עכו ומה שאמר לו ר' דוד רפאן. ומה שאמרה לו אלמנת ר“מ דיליואן מסיחה לפי תומה וגם נשבעה לאמת דבריה. וכן בתה. וּמה שהשיבו אנשי טוליטולה על בחינת רבי יוסף הלוי שאינה בחינה. והרב חיד”א בספרו שם הגדולים במערכת ספרים אות ז' כ' וז“ל מצאתי כ' מהרב מהר”א רויגו. מצאתי בזהר כ“י ישן נושן אצל מהר”ם זכות וז“ל מצאתי כתובּ באמת כי ראש המקוּבלים ר' נחוּניה בן הקנה והוא חיבר ס' הבהיר ואחריו רשב”י חיבר ס' הזהר וחיבר בו כמה חיבורים כמו התיקונים. וכשמת רשב“י ור”א בנו וכל הדור ההוא אבדה חכמת הקבלה. עד שהקרה ה' לפני מלך אחד ממלכי מזרח שצוה לחפור במקום אחד על עסקי ממון ונמצא שם ארון אחד. ובו ספר הזהר. ושלח לחכמי אדום. ולא ידעו ולא יבינו. שלח אחר היהודים באו אצלו וראו הספר, ואמרו לו אדוננו המלך, זה הספר עשאו חכם אחד והוא עמוק ואין אנו מבינים אותו. אמר להם וכי אין יהודי בעולם שמבין אותו. אמרו לו יש במדינת טוליטולה. והמלך שלח הספרים עם גבוריו לטלטולה. וכאשר ראוהו חכמי טוליטולה שמחו בו שמחה גדולה, ושלחו למלך מתנות רבות. ומשם נתפרסמה הקבלה בישראל. הנה נתבאר שבעיקר מציאות ספר הזהר לא נדע בבירור מהיכן נמצא ומי הוא המולידו ואין לך תורה שאין לה בית אב יותר מזה. אמנם היותר קרוב אל השכל הישר הוא מה שכתב הרב חיד“א שמיד בן נכר קבלו חכמי טוליטולה את הספר המזויף הזהר המיוחס לרשב”י בשקר. ובערמה עירב בו מחברו כמה דברים מדברי רז“ל וגיזומים והפלגות. ועיקר מחשבתו לפסול ולבטל ולזלזל במשנת חכמים שקבלו איש מפי איש ממשה רבי' ע”ה כללותיה ופרטותיה של תורה, ולהנחילנו תחתיה תורה אחרת מלאה אלילים ופרצופים רבים כנז"ל. ואמר שמן השמים הסכימו על אותו חבור.

 

כ. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

וסברו בקרקע כדי לישנו שייראה כספר ישן. וחכמי טוליטולה קבלו אותו באמונת אומן שמרשב“י יצאו הדברים. ולא זכרו מה שכתבו הפוסקים בדין ס”ת שנמצא ביד גוי דלדעת הטור והרא“ש יגנז. ואין קורין בו. ולדעת הרמב”ם כשר וקורין בו דחזקתו מישראל, והני מילי שלא נמצא בו שום שנוי, אבל אם נמצא בו חסר או יתר אפי' אות אחת כולי עלמא לא פליני דפסול: וערום יבין לאשורו ממה שאמר ומשם נתפרסמה הקבלה. שלא למדוה אלא מתוך הספר המזויף. ולא מקודם לכן. לפי שכבר אבדה ונשכחה הקבלה האמתית שהיתה בימי רשב“י וחביריו והחכם הלל ציטלין ריב לו עם הדעת אשר צוה ה' אלהינו אותנו לדעת כי ה' הוא האלהים וכו' אין עוד מלבדו בלי שום שתוף וצירוף (לא א יך ולא אבא ואימא ולא זעיר ונוקביה) אלא ה' אלהינו ה' אחד. והוא ראשון והוא אחרון. ולא קיבל מלכותו מאחר. שלא כדעת הזהר שאמר שלטנו אתיהיב ליה. ושאביו ואמו פקידו דכלא יפלחון ליח! אלא כמאמר הכ' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים. וכמו שפירשו רז”ל אמר הקב"ה מלך בשר ודם מולך יש לו אב ואם ובן ואח. אני איני כן. אני ראשון שאין לי אב. ואני אחרון שאין לי בן. ומבלעדי אין אלהים. שאין לי אח. ונאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו!

אמר השי“ת בתורה זכר ימות עולם בינו שנות דר ודור. שאל איבך ויגדך זקיניך. ויאמרו לך. ואמרו רז”ל שאל אביך אלו הנביאים כענין שנ' והוא מצעק אבי אבי. זקיניך אלו החכמים כענין שנ' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וחפשנו בדברי כל נביאינו ולא מצינו שם אבא הנקרא ה' צבאות ולא אימא הנקראת אלהים. ולא זעיר אנפין וזוגתו שאומרים המקובלים עליו שהוא אלהינו ואנחנו עמו. ושנירא מפילגשו. וכן לא מצינו בדברי חז“ל אלא אני ראשון שאין לי אב וכו' כדלעיל. וכל מה שבראתי בראתי זוגות וכו' אבל כבודי וכו' על מחבר הזהר המתנבא בשם הקב”ה הנקרא סבא דסבין (לפעמים שהוא עתיק ופעמים שהוא אריך אנפין שגם הוא נקרא סבא דסבין. כמו שכתב המק“מ בראשית דף כ”ב שאבא ואימא נקראו זקנים) אמרה תורה כי יקום בקרבך נביא. או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת. ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים. קצר אפים ואשתו (זעיר ונוקביה) אשר לא ידעתם. לא מתורה נביאים וכתובים. ולא מתורה שבע“פ שקבלו חכמים איש מפי איש ממשה רבינו ע”ה ומסרוה וסדרוה לנו במשנה ובשני התלמודים בבלי וירושלמי ומדרשי רז“ל האמתיים. ונעבדם לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. זה מחבר הזהר. או אל חולם החלום ההוא. זה ר' עמנואל חי ריקי (בעל מש"ח ויושר לבב) שהראוי לו בחלום צודק נבואיי. פי' פסוק דע את אלהי אביך ועבדהו. שהם החמשה פרצופים. שהשלשה אלפין שבשלש תיבות את אלהי אביך. אריך. אבא. אימא. ופרצוף רביעי מלכות. והוא”ו שבתיבת ועבדהו ירמוז לזעיר אנפין שהוא בעל שש קצוות. המושל עליה. ולכן צריך לכוין בהויי"ה לזעיר אנפין. ובתיבת את רמזו לו שהיא נשמת זעיר אנפין המתלבשת בו. ומפני זה ועבדהו לזעיר אנפין אף כי נברא הוא כי לנשמתו אתה עובד. וכו' (יושר לבב דף ג' ע"ב)

וכל המקובלים נמשכו אחר דעת מחבר הזהר לעבוד את האליל קצר אפים נברא בצירוף פרצופים שלמעלה ממנו. ומאחדים אותו ואת אשתו. ולא שמו אל לבם.


 

כא. דעת אלהים בקורת אמת תוריית

כי מנסה ה' אלהינו נסיון קל בלי שום אות ומופת. ולא עמדו בנסיון אלא טעו והטעו את אחרים לעבוד ללא אלהי אמת, על פי הספר המזויף המיוחס לרשב“י בשקר, המבזה את דבר ה' המשנה והתלמוד, ומסית לעבוד אלהים אחרים האליל קצר אפים אשר לא צוה ה' בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה. ובערמתו כסה את השרש הפורה ראש ולענה בערפלי טהר מדברי רז”ל ומילי דחסידותא. ויש מהם חומרות שכיון בהם לחזק אמונתו ברבוי האלהות. והחכם בלל צייטלין האריך למעניתו בבקרת השקרית שלו ליחס מסתורין שבזוהר שהן קבלה למשה ושרשב“י התנא אמרן וזה שקר מוחלט. חלילה לרשב”י ולכל רז“ל מעבור על לא תתורו אחרי לבבכם להמציא בדמיונו פרצופים ועילות רבות נבראים, ולומר שהשי”ת שהוא עליון נורא צוה לעבדם כמו שאמר מחבר הזהר והמקובלים הנמשכים אחריו, ועשו הצורות והפרצופים הן הן מעשה מרכבה, ושהרוכב נעשה נשמה למרכבתו כמו שאומרים המקובלים החדשים כי לנשמתו אתה עובד, חלילה להאמין ולחשוב על רשב“י או על אחד מכל רז”ל ליחס לאלהינו פרצופים רבים כאלו, או לקרות לו בשם מגונה קצר אפים (זעיר אנפין) וליחס לו אברי משגל המגונה והפחות שבחוש המשוש גיד ערוה וביצי זכר לבשל טיפי הזרע. ולתלות כל מצותיה של תורה בהאי גופא דמלכא. מנהון ברישא דמלכא. ומנהון בידוי. ומנהון ברגלוי. ומנהון ביסוד. ערית מלכא דלא אריך למחזי.! ולא ידענו באיזה גוף מהפרצופים תלוים המצות. אם באדם קדמון. או בגוף עתיק או אריך אנפין או בגוף אבא. או אימא. או זעיר וניקביה שהוא המלך השליט על כל הברואים. וכו' כמו שכתב ספר הברית כנז' לעיל? בב“ר פר' כ”ו גרסי' ויראו בני האלהים. רשב“י קרא להו בני דיינא. רשב”י הוה מקלל לכל מאן דקרי להו בני אליהא. תני רשב“י כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה. כומריא גנבו אליהא מאן מומי ביה ומאן מקריב ליה. ולמה קורא אותן בני האלהים. ר”ח ורשב"ל תרויהון אמרין שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין וכו'.

למדנו שרשב“י היה מרחיק דעת האומר שהם מלאכים ושונא ומקלל את האומר שהם מלאכים. ובזהר (בראשית נ"ג) מחבב סברא זו שהם מלאכי השרת ומאריך בה ובדף נ”ה חזר לשנותה בשם ר“י ובדף נ”ח חזר ושלשה בשם ר“י ור”ח מזה מוכח שלא מרשב“י יצאו הדברים שהרי רשב”י מרחיק סברא זו. הנה מלבד מה שטפלו וחברו ושיתפו המקובלים החדשים לאלהינו כמה פרצופים שונים על פי הקבלה הנכרית. ובחרו לעבוד לפרצוף זעיר אנפין וקראוהו עמודא דאמצעיתא. והוא דומה לבן אדם אוכל לחם העצבים ברמ“ח אברים ושס”ה גידים כמו שביארו בספריהם ואליו יקראו ויתפללו. ולו יברכו כל ברכותיהם. וקראוהו מלך לבני ישראל. ושהוא מלכינו ואנחנו עמו ועבדיו כמו שכתבתי לעיל בשם ס' הברית ועז לאלהים ושאר מקובלים היפך מאמר השי"ת למי תדמיוני ותשוו. ותמשילוני ונדמה (ישעיה מ"ו).

מלבד כל אלה עוד הוסיפו סרה להאמין במציאות אלהים אחרים. ספירות דסטרא אחרא מסאבא פרצופים דקליפה. אדם בליעל ועתיק ואריך ואבא ואימא וכו' העומדים אחורי פרצופים דקדושה הנז' לעיל. והמה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל (זעיר אנפין) כי לפי דעתו של הלל ציטלין וס' שומר אמונים אין שום

מוסר


 

כב. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

מוסר השכל יוצא לנו מספור המלכים אשר מלכו בארץ אדום ושמותם ומקומותם. אם לא להודיענו מציאות אלהים אחרים טמאים שקדמו לפני מלך מלך לבני ישראל שהוא זעיר ונוקביה ושאר פרצופים דקדושה לפי דעתם. כי מוסרי השכל שכ' הרמב“ם בפ' נ' משלישי לא ערבו להם. ופירושים שפירש כמוהם בענין האלוהות והרס”ג בהאמונות והדיעות. והחסיד בעל חובת הלבבות. ור' יהודה הלוי בכוזרי. ור“א בעל הרוקח בשער היחוד אין בהם כדי להרגיע הנפשות ואין המקראות סובלים פירושם שהוא על דרך השלילה. כי אם על החיוב. ופשטותם של כתובים מעידות על זה. ואי אפשר לישבם אלא במציאות אלהים אחרים פרצופים וסמלי קנאה אשר אותם נעבוד ואליהם נקרא. כמו שביאר הנכרי מחבר הזהר לעבוד את האליל קצר אפים (זעיר ונוקביה) ונמשכו אחריו לתומם כל המקובלים לעבוד אותם. לפי שהוא עמודא דאמצעתא גופא דמלכא עלאה. בצירוף אביו ואמו וזקיניו עתיק ואריך אנפין וליחד זוגתו עמו! והחכם הלל ציטלין מחשיך עצה במלין בלי דעת תורה ומניף ידו ומשיב הרוח לכבות נר ה' נשמת אדם. הוא השכל הישר אשר חנן אלהים את האדם להבין בין אמת ושקר על ידי אור תורה. וידעת היום והשבות אל לבביך כי ה' הוא האלהים וכו' אין עוד מלבדו. ושנוי ומשולש אלף פעמים בלא מספר בדברי כל נביאנו וגם רבותינו בעלי המשנה והתלמוד ומדרשיהם האמתיים הדליקו נרות ואבוקות להורות אותנו הדרך הישרה באמונת אחדותו ית'. גם בתפלות וברכות שתקנו לנו אנשי כנסה”ג כולם יפיצו אור בהיר באמונתינו הטהורה להאיר עינינו בקבלת עול מלכות שמים בשמע ישראל בלי לצרף ולשתף עמו שום פרצוף מכל הפרצופים. וכן בכל תפלותינו אל אל יחיד המיוחד מכל האחדים נקרא ונשתחוה ונתפלל לו לבדו. ולא לזעיר אנפין שהוא נברא ולא בורא. וכן שאר פרצופים. החכם הלל ציטלין חשב להביא ראיה לחלומותיו מתפלת ר' יוחנן (ברכות דף י') שנזכר בה תציץ. ותביט. ותתלבש. ותתכסה. ותתעטף. ותתאזר. שכוונתו על הפרצופים הנזכרים בקבלה החדשה. שאומרים המקובלים שהוא מתלבש בהן. ונעשה נשמה להן! ולא כן כוון ר' יוחנן בתפלתו אלא על דרך מליצת הכתובים ומליצות שמשתמשים בהם בני אדם ג“כ כמו שאמר השי”ת לאיוב אזר נא כגבר חלציך אשאלך וכו' ואתה תאזור מתניך. וכן בקינות ט"ב חמה וקנאה לבש צר. גאות לבש. עוז התאזר. נאזר בגבורה. עוטה אור. וכן כמה כיוצא בהם. לא שהוא מתלבש תוך ברואיו ונעשה נשמה להן.

וכן מה שחשב להביא ראיה ממדרש רבה פרשת נשא שהוזכרו שם עשר ספירות. וכן במס' יצירה. ונדמה לו שפירושן כדברי המקובלים החדשים. שהם פרצופים הנז“ל! והוא דומה בזה למי שחשב הנמלים גמלים. ורמש האדמה סוסים מזוינים וכל ההרים כאנשים! כי את הנקודה והגרעין הפורה רוש ולענה המבואר בזהר ובדברי המקובלים הנמשכים אחריו שהיא עבודת האליל קצר אפים (זעיר אנפין) הכחיד תחת לשונו. והוא שונה ומשלש קדמו”ת המסתורי“ן. קדמו”ת המסתורי"ן. פעמים רבות. ולא גילה לנו טיבן שלמסתורין שהוא לעבוד את האליל קצר אפים (ז"א) ולירא מאשתו שריבה אותה הכתוב במלת את כנז' לעיל. ולהאמין בשני מיני אלוהות. סטרא דקדושה. וסטרא אחרא מסאבא (כדעת השונים פועל הטוב ופועל הרע) ולומר כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים העליון אשר אין לו שם ולא

נקודה


 

כג. דעת אלהים בקורת אמת תוריית

נקודה שהגבילהו (לפי דעתם) ושהמלכים אשר מלכו שלהסטרא אלרא קדמו לפני מלך מלך (ז"א) לבני ישראל. והמה עומדים אחורי פרצופי דקדושה. ופעמים שהם שולטים פרצופי סט“א על פרצופי סטרא דקדושה אשר יעבדו אותן המקובלים החדשים כמו שכ' בעל משנת הסידים בסדר ליל פסח פ”ז משנה ג' וד' וז“ל ואלו לא גאל הקב”ה (אריך אנפין) את אבותינו (אבא ואימא) ממצרים (אדם בליעל) האחוז בגרון דאריך אנפין ונוטל השפע ומונעו מרדת לזעיר אנפין והיה זעיר אנפין נשאר בצער וגלות גדול כולד המעובר במעי אמו עכ“ל! האם זו היא אמונת אחדותו ית‘? האם זעיר אנפין זה הוא אלהינו שנאמר בו גדול אדונינו ורב כח? האם זה הוא שהזהירה תורה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה’ אלהיך כמו שכתב ס' הברית מאמר ב' הנז”ל? האם זו היא נשמת התורה כמו שאמר הלל ציטלין? הלא באמת זו היא נטילת נשמתה של תורה. זאת ועוד אחרת שהזהר מבזה את המשנה והתלמוד שהם עיקר תורה שבעל פה. ומכנה אותם בכמה לשונות של זלזול ופחיתות. ורוצה לבטלם ולרשת את מקומם! ושני גרעינין אלו שבמסתורי הזהר והתיקונים. יוצא מהם חוח תחת הטה ותחת שעורה באשה. האחד עבודת האליל קצר אפים ולירא מזוגתו כמבואר בזהר ומפרשיו. ומוסכם מכל המקובלים החדשים שזעיר אנפין הוא אלהינו. הוא מלכנו. מלך לבני ישראל. ושתי נשים יש לו לאה ורחל. וצריך לתקנם ולקשטם בתקון חצות בבכי ותחנונים. כדי שיתחמם הזעיר אנפין ויתאוה להם כמו שכ' הרב משנת חסידים. והגרעין השני צומח תחת שעורה באשה. כי איך יוכל איש ישראל המאמין בתורה מן השמים שבכתב ושבעל פה המשנה והתלמוד לבזות את דבר ה' ולכנותם בתם שפחה וקליפה סלע אחרא. אבן משכית. מוץ ותבן. לית בה נביעו דחכמתא. ולומר שהזעיר אנפין הוא אלהינו מלכינו בעוד שהוא אומר בליל פסח ואלו לא גאל הקב"ה (אריך אנפין) את אבותינו (אבא ואימא) ממצרים האחוז בגרון דאריך אנפין ומונע השפע מרדת לזעיר אנפין ונשאר זעיר בגלות וצער כולד במעי אמו!

הלא גדול אדונינו ורב כח? ולגדולתו אין חקר? זאת היא חטאתו שלהלל ציטלין ושאר מקובלים הנמשכים אחר מחבר הזהר. שלא נתנו לב לגרעיני כלאים המפסידים את כל אמונת ישראל ביחוד השי“ת ועבודתו. ולילך לעבוד זולתו קצר אפים נברא. ובזיון המצוה אשר צונו ה' אלהינו היא המשנה כדגיסינן בברכות פ”ק ואמר רמי בר חמא אמר ר“ל מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. לוחות אלו עשרת הדברות. והתורה זה מקרא. והמצוה זו משנה. אשר כתבתי להורותם. לוחות אלו עשרת הדברות. והתורה זה מקרא. והמצוה זו משנה. אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים. להורותם זו גמרא: מלמד שכולם ניתנו למשה מסני ע”כ. ומביאו הרמב“ם בהקדמת ספר היד. והלל ציטלין לא שת לבו לכל זה כי כל מסתורי”ן מסתורי“ן תפסיה להלל. וכל השומעו יאמר לו הילל מה מילל? לעבוד אל נכר קצר אפים נברא. שקבל מלכותו מאחר? ולזלזל במשנת חכמים המקובלת איש מפי איש עד משה רבי' ע”ח? ולשתף בשמע ישראל אריך ואבא ואימא וזעיר ונוקביה? זאת לא תהיה ולא כאלה חלק יעקב!

הן כל אלה הן הדעות אשר קבלו אבותינו מהגויים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופטים ג') ואחרי מות יהושע והזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע טעו בהם.


 

כד. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות! הבעלים הם האלוהות הזכרים כמו שאמרו בירושלמי. והעשתרות נקיבותיהם. ועשו גם צלמיהם מעשי ידי אדם עץ ואבן וכו' להוריד השפע מצורה העליונה על ידי הצורה המלאכותית. וכאשר לחצום אויביהם. ושבו אל ה' אלהיהם. ונעתר להם ורפאם. והקים להם מושיע. ואחרי מות השופט ההוא חזרו לעשות הרע בעיני ה‘. ועל זה הדרך היו מתגלגלים והולכים. פעם ינהו אחרי ה’ ושבו ורפא להם. ופעם יחזרו לקלקולם. כך התנהגו מימי השופט הראשון עתניאל בן קנז עד שמואל הנביא. והלך מדי שנה בשנה בכל גבול ישראל ללמדם דעת אלהים. כי כך היתה אמונת ע“ז. פעם תשתקע על ידי השופט. ופעם חוזרת ונוצצת. ומימי שמואל עד מות שלמה עבדו ישראל את ה‘. ובימי רחבעם בנו נחלקה מלכות ישראל. והיו כל מלכי ישראל מירבעם ואילך עושים הרע בעיני ה’. ובמלכי בית דוד היו מתהפכים מטוב לרע ומרע לטוב עד שגלתה יהודה על ידי נבוכדנצר מלך בבל. ועמדו בגולה עד מלאת שבעים שנה לחרבות ירושלם! ואז עלו עזרא ובית דינו אנשי כנסה”ג. ובנו בית שני. וצעקו לפני ה' על יצרא דע“ז ועזרם השי”ת ובטלה ע"ז מישראל. ותקנו נוסח התפלות והברכות הערוכות ושגורות בפי כל ישראל. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סיגים לתורה. ונתקעה אמונת אחדותו ית' בלב כל ישראל לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. והחזירו עטרה לישנה. ונמשך אמונת אחדותו ית' באמת גם בימי התנאים והאמוראים והגאונים עד קרוב לסוף אלף החמישי. שאז חזרו ללמוד האמונות הזרות מהעמים השונים והשלישים. כשדים ופרס והודו וזולתם. וחשבו להעמיס האמונות הכוזבות במליצות דברי התורה והנביאים.

וכאשר ראו חכמינו זכי התבונה שהתחילו האמונות הזרות והזיות כוזבות להתפשט בסוף האלף החמישי בטרם הוחקו בספר. עמדו הרס“ג ור' בחיי בעל חובת הלבבות ור' אלעזר מגרמיזא בעל הרוקח ורבי יהודה הלוי והרמב”ם ור' עובדיה ספורנו ור“י אלבו. ונלחמו כנגדם לנפץ ולהרחיק האמונות הכוזבות. כמו שיראה המעין בספר האמונות והדעות להרס”ג בשער האחדות ובשער החדוש וברוקח בשער יחוד ה' ובשער התשובה. וחובת הלבבות. בשער היהוד. ובפרט בדברי הרמב“ם במורה ובהקדמתו הנפלאה לסדר זרעים ובהרבה מפירושיו למשניות ובחבורו היד. בכולן הוא מפיץ אור בהיר באמתת יחוד השי”ת ובאמונת קבלת חכמים כללותיה ופרטותיה של תורה המסורים איש מפי איש עד מרע"ה:

כולם נלחמים בחזקת היד נגד הדעות הללו שהחלו להתפשט בישראל בסוף האלף החמישי: ודבריהם נתקבלו בכל ישראל כמו שכ' הר' הסמ“ג בעשיין א'. וז”ל מצות עשה להאמין ולשמוע שהוא ית' בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. וזה האחד אינו כשאר האחדים. המלך הוא אחד בארצו. אבל אינו אחד מכל הצדדים. כי יש בארצו אנשים כמוהו. ובשאר ארצות יש מלכים כמותו. ואם מלאך מן השמים ירד לארץ. הנה המלאך ההוא הוא אחד בארץ. אבל אינו אחד מכל צדדים. כי יש בשמים מלאכים כמותו: אבל ה' אלהינו הוא אחד מכל הצדדים. ור' סעדיה גאון כ' להשיב לכופרים שאומרים שהם שנים או שלשה וכו'. ואין צריך להאריך כל כך. כי כל ישראל תקועים באמונה חזקה כי יוצר הכל אחד מיוחד וכו, עכ“ל הסמ”ג. ובמאה הראשונה לאלף הששי הוחקו אלו האמונות.


 

כה. דעת אלהים בקורת אמת תוריית

הזרות הכוזבות על ידי אנשים הוזים רמאים. כל מגמתם לקלקל את אמונתינו באל אחד מיוחד מכל האחדים אשר לגדולתו אין חקר. ולהמיר אותו בעבודת האליל קצר אפים נברא. ולפסול את המשנה והתלמוד ולשכחם מישראל. ולקחת תמורתם חבור הזהר ולומר שמן השמים הסכימו במתיבתא דלעילא לחיבורו. וניתן רשות לאליהו וכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא וחיילין דמלאכין ונשמתין לאסתכמא ביה (הקדמת התיקונים והובא בפסק שעשה ר' יצחק דלטאש.) ובמרמה וערמה קברוהו בקרקע כדי לישנו שיהא נראה כאלו הוא חיבור ישן נושן מימי רשב“י התנא. וגילו אותו על ידי מלך עכו”ם ממלכי מזרח. כמו שכ' הר' חיד"א בס' שם הגדולים.

עוד כ' החכם הלל הנז' שלמוד המסתרין דורש מוח מיוחד. ולב בטל לאלהות, צמא, עורג ושוקק, ותופס דבר מה לפי ערכו. דבריו אלה הצודקים שצריך מוח אחר תועה מדרך השכל. ולב בטל לדמיונות והזיות לעבור על דבר ה' ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות לעבוד אל אחר קצר אפים נברא שקבל מלכותו מאחר כמבואר לעיל.

וכדגרסינן במדרש הגדול ריש פ' אמור יראת ה' טהורה עומדת לעד. יראת ה' טהורה ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מדברי מינות. רבי שמעון בן מנסיה אומר הרי הוא אומר שתה מים מבוריך. שתה מים מדברי חכמים, ואל תשתה מים עכורים ותימשך לדברי מינות. שנ' ולמה תשגה בני ב’ז’ר’ה (אותיות בזהר) וכן הוא אומר נפש שבעה תבוס נפת. כשאדם שבע מדברי תורה הוא מואס דברי מינות שהן ערבין עליו כנופת (זכאה חולקהון) ואדם שאינו משביע עצמו מדברי תורה כל מה שהוא שומע הוא נמשך אחריו מי גרם לו? שהרעיב עצמו מדברי תורה שנ' ונפש רעבה כל מר מתוק ע"כ.

עוד טען הלל דנן ששם נסתר נקרא דבר שאין אדם יכול להבינו לחבירו. כמו הטעם של המאכל אי אפשר לספרו למי שלא טעם טעם זה מעולם.

ולטענתו זו נשיב לו, לטעמך איך יכול רבך ללמדך ולהבינך דבר שאי אפשר לאדם להבינו לחבירו? וכן רבך איך יכול רבו להבינו? וכן רבו מרבו לא תמוש טענה זו איך הבינו דבר שאי אפשר לאדם להבינו לחבירו? אלא ודאי כל אלו הפלגות וגיזומים והטעאות. וגם במעשה מרכבה האמתי שהיה ידוע אצל גדולי החכמים היו מוסרין בו ראשי פרקים. והשאר מבין מדעתו אם הוא חכם. ומה אם בראשי פרקים מבין, כ“ש אם מסרו כל הענין. ורבי יוחנן דאמר לרבי אלעזר תא אגמרך, וא”ל אכתי לא קשאי. וכן רב אסי דאמר לרבי אלעזר תא אגמרך. ואמר לו אי זכאי וכו' מה עלה על דעתם ללמד. הואיל ולפי דבריך אי אפשר לאדם להבין לחבריו דברים נסתרים. אלא ודאי הכל טענת שקר ובלבול. שהרי התורה ספרה טעם המן לכל הדורות שלא טעמוהו כצפיחית בדבש. ואמרו חכמים שהיה טעמו מתהפך בפי האוכל כחפצו. רצה לטעם טעם בשר או ענבים או תאנים טועם בו. ושאר כל הדברים יכול אדם לספר לחבירו ולומר לו טעמו מתוק או מר או עפוץ, קר ולח, קר ויבש, חם ולח וכיוצא;

עוד טען החכם הלל צייטלין טענת שקר שמתנגדי הקבלה התורנים טוענים, שמא הסוד העתיק אחר הוא מזה של המקובלים! והשיב תשובה תורתית (לפי דעתו)


 

כו. דעת אלהים נגד הבקורת השקרית

ברי ושמא ברי עדיף! ותשובה שהוא קורא אותה תורתית. אינה אלא שקרית. כי הם טוענים בריא ולא שמא. שהרי נאמר משפטי ה' אמת צדקו יחדו. לא סותרים זה את זה וכמו שביררתי במה שקדם: ולא מצינו לרז“ל שיכוין בשמע ישראל לשום פרצוף. אלא שיאריך בדלת דאחד כדי שימליך לאלהינו היחיד המיוחד מכל האחדים בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. ולא לשתף עמו דבר אחר כדעת הזהר פ' ואתחנן דף רס”ג שהלך בדרך החיצונים לכוון בשמע ישראל יהוה רישא דכלא וכו' והאי הוא דאיקרי אב (פי' אבא מקבל מן יוד דאריך) אלהינו עמיקתא דנחלין ומבועין דנפקין ונגדין לכלא (פי' אימא) יהוה גופא דאילנא שלימו דשרשין (פי' זעיר) אחר כנסת ישראל (פי' א"ח דאחד היא ט' ספירות דזעיר ודלת מלכות דזעיר) וכלא חד שלימותא ואתקשר דא בדא ולא אשתכח פירודא אלא כלא חד. ע“כ לשון הזהר עם פי' מק”מ והגליון. וזוהי דעת החיצונים. אלא שהם חשבו עצם הבורא. אריך וקראוהו אב. וספירת החכמה בן. והבינה שהיא אימא קראוה רוח הקדש. והיא רוח החיים (כמו שכ' הר' חטר ז"ל) והזהר קורא לה אלהים חיים.

בויקרא רבה גר' פר' ל“א. אמר משה לפני הקב”ה כתוב בתורתך מפני מה איני נכנס לארץ. שלא יהיו ישראל אומרים דומה לנו שזייף משה בתורה (פי' בתורה שבכתב) או שאמר דבר שלא נצטווה (פי' בתורה שבע"פ) אמר לו הקב“ה חייך שאני כותב בתורה שלא היתה אלא על המים הה”ד על אשר מריתם פי במדבר צין וכו' (ויקרא רבה פר' ל“א עם פי' עץ יוסף וילקוט פ' ואתחנן ועי' יומא פ”ו).

ונביא השקר מחבר הזהר טפל שקר על משה רבינו ואמר שעל ידי שנתן לנו את המשנה שהיא מעורבת מטוב ורע. נתחייב ליקבר בארץ טמאה (זהר בראשית כ"ז) וברעיא מהמנא פר' תצא אמר שמשה התודה את חטאתו זאת שנתן לנו את המשנה. והוא צודה וצורר את המשנה והתלמוד לחללם ולבזותם בכמה לשונות וכינוים של זלזול, היפך דברי רשב“י ששקל לימוד המשנה כק”ש בעונתה. וזה מופת הותך שהזהר והתקונים אינם מרשב"י ולא משום תנא או אמורא.

עוד כתב החכם הלל צייטלין שהתפלה היותר רצויה והיותר זכה היא התפלה התמימה והפשוטה בלא כל צרופי ספירות מיוחדים ע“כ. ובדבריו אלה הוא עוקר וסותר דברי הזהר שאמר מאן דמנע ברכאן מהאי בר יפרשון חטאוי וכו' וכמו שכ' ספר הברית שהמכוין תפלתו כן יוצא מן הכלל. וכפר בעיקר השם הנכבד והנורא (ז"א) ועליו נאמר ומחה ה' את שמו מתחת השמים (ספר הברית מאמר נ' פ' ט"ו), וכ”כ עוז לאלהים בבית קה“ק דף כ”ו וכס"א שהעושה כן לא די שאינו נענה אלא ענש יענש.

עוד כתב הלל אבל גם התפלה על פי דרכי הקבלה אינה כלל כמו שחושבים מתנגדיה תפלה לספירה זו או אחרת. כי אם לאל יחיד המיוחד לבדו כפי שהוא משפיע במדה זו או אחרת, או מתלבש במדה זו או אחרת ע“כ. וזה ג”כ שקר מוחלט כמו שיראה המעיין בזהר ושאר מקובלים, שצריך לכוון התפלה והעבודה לזעיר אנפין דוקא בצרוף ושתוף שאר פרצופין שלמעלה ממנו וליחד זוגתו עמו, אבל בלאו הכי אין תפלתו תפלה. כי רק זעיר אנפין הוא אלהינו שכן מינוהו הוריו. כמו שאמר בזהר בלק דף קצ“א ופ' וירא קי”ב. וכן מבואר בספר הברית ועוז לאלקים וכסא אליהו ושאר


 

כז. דעת אלהים בקרת אמת תוריית

ספרי קבלה. ויהבי טעמא כי לנשמתו אתה עובד. כי נשמתו היא העיקר ואי אפשר לעבוד לנשמה לבדה דאחזי פרודא וכו' כדלעיל בשם יושר לבב ועוז לאלקים. ובזה הם משתפים לפי הנחתם שם שמים ודבר אחר נברא דהיינו גופו, ועל זה אמר רשב"י כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם.

והרואה יראה כי מחבר הזהר עויין את המשנה והתלמוד בכל אשר יפנה ואינו קורא לחכמי המשנה והתלמדו בשם רבנן אלא מארי מתניתין ומארי מדרשות והם חשובים בעיניו כבהמת יער ודגים ועופות. ואינו קורא רבנן אלא העוסקים בתורתו החדשה שהוא קורא לה מטרוניתא דמלכא. והם נקראים בשם אדם. ועליהם נאמר וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וכו' שהעוסקים במשנה יהיו מרמס להעוסקים בתורתו החדשה. שהם נקראים אדם. כמבואר בדבריו בפ' תצא וכן כתוב בשבחי מהרח"ו.

ובתקוני זהר חדש דף קנ“ב מדמה שקלא וטריא דרבנן במשנה ובתלמוד להבדיל בין הטמא ובין הטהור לכלבין דצוחין הב הב. כגוונא דגיהנם צווחה הב הב. כלומר שהם יורשים גיהנם שאינם עוסקים בתורת לשמה. ומלעיג על דברי חכמים שאמרו למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה. ולא נקרא אצלו עוסק בתורה לשמה אלא מי שלומד בתורתו החדשה לידע הצלמים והפרצופים. ומכוין בתפלתו וברכותיו ליחד האלוהות הנקבות עם בעליהן דהיינו אימא עם אבא. ומלכות עם זעיר אנפין: אשר לא צוה ה' ליחדם ולזווגם לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבע”פ המשנה והתלמוד. ולא נצטוינו אלא לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו! ואלה המסורין מסתורי סתוּר בן מיכאל. שסתר דבריו שֵלָאֵל ונחבי בן ופסי שהחביא דבריו שלאל. ופסע על מדותיו לעשותן אלוהות. ולעבדם ולזווגם זווגים שונים. ולהם גיד ערוה וביצים ויסוד הזכר נכנס ברחם הנקבה ומתכסה שם. הוא שאמרו רז"ל בירושלמי הבעל ראש גוייה היה לו. ונאפון הוא וישימו להם בעל ברית לאלהים:

 

הערה

סוף דבר הכל נשמע במעמד הר סיני את האלהים ירא. והזהר במצות לא תעשה, ואת מצותיו שמור במצות עשה. כמו שקבלו חכמים איש מפי איש. וסדרום במשנה ובתלמוד. לא תוסף עליו ולא תגרע ממנוּ. וכמה שהוּרשת התבונן. ואין לך עסק בנסתרות. ואל תשנה בני “בזרה” אותיות “בזהר”. כי נופת תטופנה שפתי זרה זה“ר. להוליכך שולל לעבוד אל אחר קצר אפים (זעיר אנפין) בעל שתי נשים לאה ורחל. ויהי נועם ה' אלהינו עלינו לילך באור תורתו התמימה והטהורה כמו שנ' לכו ונלכה באור ה' ויורנו מדרכיו וכוּ': אם הצעיר יחיא בן שלמה קאפ"ח הי”ו.



  1. כך במקור. צ"ל אמת. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות