ספר קורות העתים לישורון בארץ ישראל    🔗

אשר עבר עליהם כוס התרעלה ע“י בוזזים ושודדים שנת תקצ”ד וגם ממהומת ורעש כי רעשו ההרים ונפלו המדרגות שנת תקצ"ז לולי ה' הותיר לנו שריד כמעט ברחמיו וברוב חסדיו הוא גאלם;

למען דעת כל עם בני ישראל, כי ה' אלהיהם אתם בכל מקומות מושבותיהם ובכל צרתם לו צר, וידו נטוי' עלינו לחלצנו מצרותינו ומכל עמל ותלאה, בכל עת ובכל שעה, כה יוסף אדני שנית ידו לקנות בני אברהם ידידו אשר היה סגולתו ומחמדו אכי"ר.

חובר מאתי הדל באלפי ישראל מנחם מענדיל במהו' אהרן זצל“הה מקאמניץ דליטע במס”מ ספר סייג לתורה;

נדפס בווילנא בשנת שש מאות 1839

הקדמת המחבר    🔗

כאשר ידוע. אשר כל איש ואיש אוהב עמו וארצו על כן הוא מתחקה לדעת קורות שונות וסבות מתחלפות מזמן זמנים אשר חלפו ועברו על עמו ועל ארצו בהיותו מתרחק מהם אל אחת המקומות. ומזה יצמח ויגדל פרי תועלת נשגב. לדעת חכמה ומוסר. מהנהגת ה' ב“ה או הנהגה ישרה להיות מאוס ברע ובחור בטוב. (ונאמר ציון היא דורש אין לה. מכלל דבעי דרישה). ע”כ צורך גדול וחובה רבה עלינו עם בני ישראל. להתבונן ולדעת הסבות המתהוות בארצנו בימים האלו ועל עם היושב בה ארץ אשר ה' דורש אותה. עיניו ולבו שם כל הימים. וכאשר ייסר איש את בנו יושביה מייסר על כן פוקד עליהם כל חטאתם אך רחוק רחוק הוא מי ידענו. ע“כ אנכי אוד מוצל מעילות וסבות שונות שנתהוו עתה מקרוב בהיותי מתגורר שם מצאתי את עצמי מחוייב לספר ולהגיד במכתב את כל התלאה אשר מצאתם משנת תקצ"ד עד שנת תקצ”ו ופגעו בי חצי הזמן. והיתי כמטרה לחצים. הן הדבר שהיה אז רח“ל. והן מכת השודדים והבוזזים שנתהוו אז. והן מהרעש שנתהווה כאשר יבואר בפנים הספר אשר כמעט נתייאשתי מחיי. אך ה' ברוב חסדיו הצילני מכל ונדרתי להודות שמו בקהל ועדה. ואשלמה בספרי הלז ישמעו ויקחו מוסר. אחינו יושבי ח”ל יתנו את לבם להתפלל לה' על הארץ ועל היושבי' עליה מי ומי יתנו ידיהם איש איש כברכתו. כמתנת ידו להיות לעזר ולהועיל לשארית עם עליה. ואם המצא תמצא איש בא בימים אשר יש לאל ידו ויש לכסף מוצא יקח צרור כספו בידו ויסע וילך לארץ הקדושה להתפלל במקומות הקדושי' ועל הקברות צדיקי עולם. יראה מגודל ההתפעלות ההוה לאדם שם מאויר הטהור המלהיב ומחכים למבקשים חכמה וטהרה. הן בתפלה והן בתורה כמעט נהפך לאיש אחר כי מכל אלה הסבות והמוסרים המתהוים תמיד נוכל להבין מדוע חלה ה' בה יותר מכל הארצות. היינו מפני שהיא משכן שמו ית' כמ“ש הנביא ע”כ אפקוד עליכם את כל חטאתיכם וע"כ נקוה לה' עד ישקיף ויראה משמים דמעת העשוקים ואין להם מנחם. וישלח לנו את צמח מנחם;

והנה קראתי לספר הזה קורות העתים כי כשמו כן הוא מגיד ומשמיע ברחובות יתן קולו מגלגולי עילות וסבות שנתהוו בזמן הזה ובעת הזאת וחלק שני קראתיו עליות הארץ הן על מעלות הארץ וטובה. והן בסדר עלייתה לאיש אשר ירצה לעלות לה ידע כל ענינים הנצרכים אל היושב עליה

והנה כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים ע“כ אני מבקש לכל עם ב”י להיות לי לעזר מעט קט ולקנות הספר כפי נדבת ידו. גדולה היא אלי ובוודאי תתענג נפשיכם בידיעת כל הנכתב פה שמעוני ותחי נפשיכם. ומן השמים בכפלים ירוחם.

תודות לאל    🔗

הנה אנכי מהארבעה הצריכים להודות. ע"כ אכתוב פה הודי' ושבח שאמרתי ודברתי לה' המציל אותי מכל צרה:

מהלל ומשבח אני לאלהינו אשר מכף בוזזים ושודדים הציל את נפשותינו

גם הותיר שריד ופליט מעמנו. בלי ישמד ויכרת מהארץ שמינו;

נרדפנו מלא בהיותינו שלוים בבתינו ע"כ כמעט קט אויבינו כלונו חסדי ה' גברו

עלינו להחיותינו;

חוק וזמן קבענו. עלינו ועל בנינו. בכל שנה ושנה לספר תלאותינו להגיד ולהשמיע את ישועתינו;

מהר לבקעה דלגנו. מפני אויבינו אשר על ההרים דלקונו. גם בבקעה מנוחה לא

מצאנו. כי כחנו עזבונו;

מדרשנו ובתי תפלותינו היו לשמה. כי נתמלאו שתיקה ודממה. אויה כי ספרי

תורה היו לרמיסה. אין אומר השב נתנוהו למשיסה. בתער הגלבים קרעוה.

בכל רחובות השליכוה. אוי מה היה לנו. ואין לאל ידינו;

על זאת אספדה כתנים. קינים ונהי עדן עדנים. כי הלך ממנו מנחם פרץ על פני

פרץ. זאת אשיב אל לבי ואתרץ. לראות בבנינה אצפה כי הרואה בחורבנה.

בראות בנינה יתרפא;

נתנו רשעים פח ללכדני באורים. כי באנו בנקרת הצורים. ערום ויחף הציגוני.

זקנים עם נערים. ושאיה יוכת שערים;

דלפה אל אלוה עיני. איה איפה אשתי ובני. ואף כי זה כמה לחם לא אכלנו. ברוגז

וחרפה שבענו. בכי ואנקה ברחובותינו דמעת העשוקים באכזריות חימה

ראינו. כלו בדמעות עינינו כי אין לאל ידינו;

יי אלהינו בעלונו אדונים זולתך. כבר כלונו בארץ לולי זכרת רחמיך שארית המות

תחגור. עמך נדבות לירושלים ולציון תאגור. ושוללינו תעקר ותמגר;

ללבי זאת אשיב. זה היום שקוינו. להגיד ולספר את אשר ראינו. יד אלוה השלוחה

להחריב. גליל העליון חרב. העיר צפת עם שרידי חרב. עד ימים שלשים

ושלשה;

בעת אשר הלכנו לקבר הנביא הושע בן בארי אימת מות נפלה עלינו. נוס

נסנו כמנוסת חרב. ואין מעמד;

נפשי בכפי שמתי. כדי להציל ספרי התורות אשר נשארו בב"כ בחרפה גדולה.

תרמסנה רגל רגלי אויבינו. ואויבינו פלילים. מהגליונים הדריך בנעלים;

אז ביום אסרו לחג שבועות. ח' סיון שבענו תמרורים בלי ראש להרים. כי נאספו

עלינו תלאות. רק זועה הבין שמועות;

הוי ואבוי צוחה ברחובותינו. הבט משמים וראה לא לנו. כי לשמך תן כבוד בימינו.

כי לך עינינו;

רעות רבות שבענו. עד רחמי שמים. גדלו עלינו. להוציאנו מיגון ואנחה. וזכינו כי

היתה הרווחה;

נשבעתי ואקיימה לכתוב בספר וכל קוראיה יתנו אמרי שפר למען יעמדו לזכרון.

דור אחרון יעמוד וירון. בגאון ה' יגלה ויראה בימינו. אז נשמח כולנו.

בראותינו יחד בעינינו. שבעה רועים ואת משיח צדקנו;

קורות העתים    🔗

הנה בעת באי לארץ הקדושה בשנת תקצ“ג בחודש אלול ראיתי בצפת כמה חורבות מאוד דהיינו שרק הכיפה מהבתים נפלו. וספרו לי שבחודש טבת דהאי שתא ירד השלג מן השמים הרבה. והיה מונח השלג שם על הכיפות עד שנימוחו ונפלו כעשרה ימים. עוד הפסיד שם שנתקלקלו אילני האתרוג שהאתרוגים הם על האילן בחורף. עוד הפסיד השלג והקור כל החמורים אשר היו בדרך נושאי משאות מתו. והנה אין שם דרכים כמו במדינתינו. וע”כ מחמת ריבוי השלג לא מצאו הולכי הדרכים שביל לילך בו אל מחוז חפצם ומתו כל החמורים ההולכים בדרך ולכן נתהוה יוקר גדול בארץ;

וברה"ש שנת תקצ“ד נשך עקרב אחד בתולה אחת בירושלים ומתה. אח”ז במוצאי החג החל הנגף בכל המדינה ובירושלים הי' הדבר יותר מפני שהיה התחלת השביעית. ובאותו הזמן פעמים הרבה נתהווה הדבר בארץ הלזו כמבואר במשנה ובזמן החנוכה כלה הדבר בעזרת השם ב"ה והודיתי לה' ואמרתי כי עתה נפוש בארץ;

אח"ז בשנה הזאת שלשים יום בעומר רעשה הארץ פעמים. פעם אחד בעת הצהרים. ופעם השני בלילה בשעה ט' והיה הולך וחזק הרעש והרעדה. לכן הוכרחנו לעזוב רכושנו בבתינו לנוס החוצה. כי בחוץ אין פחד מן הרעש. רק בבית כמות כי מפני הרעש נשברו החומות ונפלו על האדם השוכן בקרבה;

עתה באתי להודיע מגודל ההפסדים וההזיקות שנתהוו בארץ בארבע ארצות. דהיינו ירושלים. וחברון וגליל העליון דהיינו צפת. וגליל התחתון דהיינו עיר טבריא. מפני השוללים והבוזזים שנתהוו בארץ. ורק על היהודים הן הבאים ממדינתינו הנקראי' אשכנזים והן הספרדים הנקראי' פריינקען;

והיינו שביום א' שמונה ימים בחודש סיוון באו שוללים יושבי כפרים ונתחברו עם יושבי הערים ובידם כלי מלחמ' ומגן וצינה ורומח ונפלו על כל היהודים דשם ופשטו את בגדיהם מאנשים ונשים. וגרשום ערומים מן העיר ויבוזו כל רכושם והכרים קרעו והשליכו הנוצות לחוץ והאויבער צוק לקחו להם ואת הנמבזה קרעו. והעם הנשאר ענו למשכב א' זכרים וא' נקבות. וקרעו כל ס“ת וטלית ותפלין שלהם ונשארה העיר שמה ושאיה יוכת שער. עד שעלו בתוכם נחשים ועקרבים ונמרים. והיה כן עד שלשים ושלשה ימים כן עשו בעיר צפת וכן עשו בשאר עיירות אבל לא כ”כ זמן גדול;

ומה כאן על ככה היתה מפני שאחר שלשה שנים שנכבשה הארץ תחת יד שר מצרים מחמד עלי גזר עליהם שיתנו לו אנשים לאנשי צבא מלחמה כנהוג בינינו ללמדם מלחמה ולא אבו לעצתו מפני שעד הנה הי' מנהגם שלא ליתן אנשי צבא רק בבא השונא לעיר מחוייבים לילך הכל לגרשו מן הארץ. ע"כ התיעצו יושבי שכם לילך לירושלים ונכבשה תחת ידם וישימו עליהם לשר אחד שמו קאסה לאחמה מאנשי שכם אז התקבצו עמהם יושבי הכפרים ויהיו למחנה;

ומפני שירושלים הוא חזקת גדול מפני שיש לה סביב חומה ועליו הרבה כלי קרב ומלחמה וארבעה שעריה הם ברזל ואצל החומה מבחוץ עומד בית גדול מלאה מצבא מלחמה והבית נקרא קאלה. ע“כ באו לירושלים דרך מערות ומחילות ובאו לירושלים ליל ש”ק קודם חג השבועות ואנשי הצבא אז מעט בעיר היו ע"כ התחבאו והבאים שללו ובזזו את העיר גם היה צמא גדול בעיר עד שבעד נאד מים נתנו ששה טאלער והיהודים היו בסכנה גדולה;

ויהי לשבעת הימים בא השר אבריים עם החיל שלו ומעט היו ובא ונכנס לירושלים וכראותם יחד אנשי שכם וילכו להם חוץ לעיר. ומפני שלא היו לו אלא מעט חיל מלחמה ע"כ יצא גם הוא מן העיר אל יפו. וכראות השוללים מעיר שכם שהשר חלף הלך לו שבו העיר ירושלים;

ויהי כאשר שמעו יושבי צפת את אשר החלו לעשות אנשי שכם בירושלים נקבצו כולם אל המושל דצפת לשאול ממנו כדת מה לעשות ויתן להם עצה לעשות כאנשי שכם ולשלוט ביהודים אז קמו על העיר ופשטו בגדיהם ואת העם גרשו מבתיהם וכאשר עשו כן בחצר שהיתי בו ופשטו בגדינו ראינו שרוצים גם כן להרוג אותנו בקנה השרפה אז ברחנו אל בית המדרש דפרושים והי' שם הרב ר' ישראל בעל המחבר ס' תקלין חדתין ועוד יהודים רבים מלאים פצע וחבורה והתפללנו גם היינו מתריעים בשופר על צרה הזאת והנה צוחה ברחובותינו “אויה איך שודדנו” וגרשום ערומים החוצה והעם הנותר עינו במשכב הן זכרים והן נקיבות;

אח"ז באו השוללים לבית המדרש שאנחנו היינו בו ולקחו משם את הרב ר' ישראל הנ"ל ורצו להרגו כדי ליקח ממנו מעות הכולל שהוא תחת ידו ויתחנן להם מאד ונתרצו ליתן להם שבעה אדומים רענדלך ולא הרגוהו;

אז אמר הרב ר' ישראל אל היהודים שנמצאו אז בבה“מ אחי ננוסה פן ידיחו עלינו הרעה. וברחנו חוץ לעיר אל מקום אחד הנקרא כרם (ושמעתי מר' ישראל הנ"ל שבמקום הזה נהרגה חנה ושבעת בניה) לבד הזקנים והחלשים נשארו בבה”מ ובעיר;

ויהי בהיותנו יושבים במקום הזה הלכו מאתנו ר' משה חעשעת עם חותנו ר' שמואל מפינסק ור' ראובן כהן בלא ידיעתינו לכפר עין זיתים ובקשו שם את הישמעאלי דכפר עין זיתים בעד צרור כסף שנתנו להם שהם ילכו למקום הנ“ל להציל את הרב ר' ישראל הנ”ל מיד השוללים שלא יהרגוהו ויבואו הישמעאלים אל מקומנו בכרם ויקחו מאתנו את ר' ישראל להוליכו לכפר עין זיתים ואנחנו לא ידענו מכל אלה ע“כ נבהלנו מאד גם בכינו כי יתומים היינו. וכאשר נודע הדבר לאמיתו אז כמה אנשים שהיו שם בכרם גם הם הלכו לשם עם ר' ישראל הנ”ל;

והרב מ' נתן נטע בהרב החסיד המקובל המפורסם מוהר“ר מענדל זל”ה מיושבי ירושלים בעת הזאת היה גם כן בעיר צפת ויהי כאשר ברחנו מבה“מ לשדה להכרם אז הרב הנ”ל ברח לבית הקברות שהיה סמוך להכרם שישבנו בו ונחבה שם במערה אחת ומצאוהו שם השוללים ודקרו את עינו וסבל אז יסורים רבים ואנחנו ראינו כ“ז במקומנו אז בכינו במר נפש וחיל ורעדה אחזתנו. ועוד יהודים הרבה מכף רגל ועד ראש אין בם מתום רק פצעים ודם הרבה יצא מהם באו ג”כ אל מחבואינו אל הכרם;

והנה בא איש אחד אל מחבואינו מהעיר צפת והגיד לנו בשורה טובה באשר שהרב מוהר“ר גרשון מרגליות הנשיא מכולל החסידים מצא חן בעיני שופט עיר צפת הנקרא קאדי והמציאות חן היה ע”י שמסר לו כל מעות הכולל שהיה בעת ההוא תחת ידו כדי להחיות את נפשו וכל מי שיהיה בחצירו. אז התקרבנו אל העיר למצוא ישמעאל ממכרינו ומצאנו אחד הנקרא אבער והוא היה סרסור בינינו על כל הסחורות שהיהודים היו צריכים לקנות והיה משתכר ע“י הרבה אז קרבנו אצלו לאמר הלא טוב לכם שבתנו פה ע”כ היה לנו מעיר לעזור בזה ולהביאנו בשלום להקאדי של העיר לחצר שבו הרב מוה' גרשון הנ"ל אולי יהיה גם לנו למחסה ולמסתור מן השוללים ויעש כן הישמעאל והלך אתנו אל הקאדי ובהיותו בדרך נהפך לבו בקרבו כאילו אינו מכיר אותנו ועוד נתחברו אתו כמה שוללים ויתפשו אותנו ויגזלו את כל אשר מצאו אצלינו וילכו להם ונשארנו במבוכה גדולה;

אז הלכנו בעצמינו בפחי נפש אל העיר וכאשר באנו ברחוב מרחץ התוגרמים ראינו שוללים עומדים על גגות ביתם (כמנהגם לעמוד על הגגות) וכלי זיינם היה בידם ויאמרו שמעו נא יהודים רוצים אנחנו לנקום בכם וימס לבבנו והיה למים ונבך ונתחנן לפניהם בדמעה ובצעקה עד לב השמים אז מצאנו חן בעיניהם ורפו ידיהם מאתנו. והלכנו מהם בחיש ומהר אל חוץ העיר להחבא ונבוא בחורבה אחת חוץ לעיר ויהי בעוד כמה שעות נודע להשוללים שבחורבה זו נמצאו יהודים מתחבאים ובודאי אתם נמצא רכוש רב אז הלכו לבוא עלינו לעשות בנו כרצונם;

ויהי כראותנו שהם באים עלינו לכלותינו ברחנו משם אל ראש הר אחר שיש שם חורבה גדולה ושעריה ברזל ויש שם ג“כ שני בארות מים. ונבוא שם תחילת הלילה ובלילה היה לנו צער גדול מן הקור הגדול ההוא שם מן הטל כמ”ש יעקב וקרח בלילה היינו מפני רבוי הטל הנמצא שם בלילה ובחודש סיון הלילה גדולה שם. מלבד שהיה צר לנו לשמוע גודל הששון ושמחה שעשו השוללים בהעיר מכל השלל הרב ששללו מהיהודים כי קול שמחתם נשמע למרחוק;

והנה הרבני מ' יעקב הירש ממתהליב ואתו חכם ספרדי א' סגרו פתח חצירם והעלו הרבה אבנים על ראש גג בתיהם ועלו על הגג כדי להשליך באבנים על כל הקרב אל חצרם אז חרה אף השוללים וירו היורים בקנה השרפה ויהרגו את חכם הספרדי ולר' יעקב הירש עשו חבורות ופצעים ואח"כ נכנסו תוך החצר ושללו ובזזו כל הנמצא וגם בגדי המתים פשטו וטמאו כל הנשים שנמצאו בחצר כל זאת עשו בלילה ההוא שהיינו על ההר;

ובמקום הצדק דהיינו בבה“מ דעיר צפת אשר החבאו בו כמה וכמה זקנים וזקנות נפלו עליהם והכום מכף רגל עד ראש בכמה אכזריות חמה ובתוכם היה הרב המגיד מק”ק סאטנאב והרב מפייעטקאווע ועוד כמה זקנים בני תורה שלא יכלו לברוח עמדו עליהם והכום במכות משונות באכזריות גדולה מאוד והנה נס גדול נעשה שם להרבני מ' משה מאנטפאלייה כי הוא הי' נחבא שם בבה“מ תוך הבימה בחלל שהי' תחת מקום שקורין בתורה והשוללים נעצו חרבם תוך אותו הבור ודקרו בכל המקומות אולי נמצא שם איש וע”כ דקרו תוך בגדי ר' משה הנ“ל והוא נמלט מתחת ידם שלא הלכה החרב על גופו ונמלט מידם ועוד כמה ב”מ הרסו עד היסוד בה וגם בה“מ של הרב דק”ק וואלצישק שרפו באש התקרה שלו כ"ז עשו בלילה הזאת וקרעו כל ספרי התורות שמצאו;

ובעת ההיא החריבו בית הדפוס שעשה הרב החשוב המושלם מוהר“ר ישראל ב”ק בגליל העליון דהיינו צפת והשחיתו כל הספרים שמצאו אצלו וכן כל הספרים שמצאו בצפת אצל היהודים השחיתו וכן כל הטליתות ותפלין שלהם גם את ר' ישראל הכו מאד מאד ע"כ חלה את רגליו;

כשמוע הרב ר' ישראל בעל המחבר ס' תקלין חדתין בהיותו יושב בכפר עין זיתים שנקרו את עין הרב מו' נתן נטע הנ"ל ויתר המעשים שהגדילו לעשות בעיר צפת אז ביקש והפציר מאת הישמעאלים דכפר עין זיתים וגם יהודים הרבה לבשו בגדי ישמעאלים וילכו כולם אל עיר צפת להביא משם היהודי' החולים והפצועי' וגם אולי עדיין נמצא מעות הכולל הם יקחו משם להביאם לכאן. ומצאו חן בעיניהם וישמעו לעצתם וילכו לשם ולא מצאו הכסף כי כבר נלקח ויקחו את החולים שמצאו והביאום לכפר עין זיתים. כל החולים שהי' להם כח לרכוב על החמור;

והנה אנחנו יושבי ההר בחורבה הנ“ל כערך שש מאות איש ויתר העם נתפזרו ולא נודע מקומם איה איפו ולא ידעו איש מאשתו ומבניו. והיו בינינו הרבה יונקי שדים בלא אמם שלא טעמו כלום זה כמה ימים ע”כ נחר גרונם. ולשונם לחכם דבקה. וחכינו עד אור הבוקר ושלחנו מאתנו כמה אנשים אל העיר לדעת מה נעשה בה ובררנו את ר' ליב כהן ואת ר' שלום חייט בהיות שהם מבינים בטיב לשונם בטוב ויכולים ג“כ לדבר היטיב. וגם יש להם מכירים מן הישמעאלים שהיו תופרים להם בגדים שלהם ויהי בבואם העיר שמעו שמכריזים על הגגות וברחובות יתנו קולם דברי שלום לאמר תמן (ר"ל שתמה הגזירה) וימהרו וישיבו לנו דבר לאמר שלום לכו ונשובה העירה ונשוב העיר ונבוא סמוך להעיר עמדנו שם עדי נלך עוד לדרוש בעיר מה יעשה בה ואלך אני עם ר' ליב כהן ובקש ממני שאלך אל תוך החצר בביתו בו לראות מה נעשה בביתו. ולא רציתי רק הלכתי עם ר' ליב לחצרו כי הוא מבין לדבר בלשונם ואני איני מבין היטב ואולי יקרה דבר ולא אדע מה לדבר. ובאנו לחצר של ר' ליב כהן והנה הוא הרב מוהרב וחפשנו אולי נמצא שם טלית או תפלין ולא נמצא. ור' ליב הנ”ל מצא בדרך מטה יפה מצופה ראשו בכסף ויאחוז המטה בידו ועמד חוץ מביתו לתקן החלון שלו ואנחנו היינו תוך הבית. והנה שמענו שר' ליב הנ“ל צועק בקול מר. שא' ביקש ממנו לקחת ממנו המטה הזה ולא רצה ליתן לו. לאמר הלא כבר הכריזו תמן והם לא השגיחו על דבריו. ויצאנו חוץ לראות מה המעשה וכראות השולל אותי פנה אלי והכני מכה ופצוע ואברח ממנו וירדף אחרי ויפגעני ישמעאל שהכריז תמן ויאמר לרודפי הרף ממנו הלא הראה כי מאומה אין אתו וירף ממני ובקשתי את ישמעאל המכריז הלז שילך עמי לחצר ר' ליב הכהן להצילו מן המכים אותו וילך אתי ויהי בדרך התחיל לבקש ממני שאתן לו מעות ובאמת היו אצלי טמונים בבתי רגלים כמה רענדלעך. ע”כ השמטתי את עצמי מפניו ואילך אל יתר העם שעמדו סמוך לעיר לדעת שלום העיר. וכראות ר' ליב כהן שאני ברחתי והשולל רדף אחרי ע“כ לקח כל בני ביתו וגם זוגתו ויברחו לבית נוצרי להתחבא אצלו כי הנוצרים המה אנשים טובים. וישאלו מכמה אנשים על אודותי ובא בחור אחד ואמר שראה שהשולל רדפני אז אמרו בודאי שהרגני השולל. ובקשה אשתי את ר' ליב כהן לחפשני אולי ימצא גופי עכ”פ ויודע לר' ליב שאני אצל יתר העם מחוץ לעיר;

ואנחנו שהיינו מחוץ לעיר ראינו שהכרוז הזה הוא שקר כי לא היה בהסכמת כולם. אז בקשנו מהישמעאלים שהכריזו תמן שהמה ילכו אתנו לשמרנו עדי נבא אל חצר הקאדי בעיר צפת (הוא השר שלהם בעניני תפלה ועבודתם) להביאנו אל הרב החסיד מ' גרשון מרגליות ויביאנו לשם;

ויודע הדבר לר' ליב כהן שאני אצל הקאדי אז בא הוא אל חצר הקאדי ויקחני משם לבוא אתי אל בית הנוצרי אל אשתי – וגם לקח את ר' אליעזר חזן מקארלין כי אתו היה תינוק קטן שלא ינק זה כמה כי אשתו היתה אצל הנוצרי וב“ה באנו לחצר הנוצרים וישמח לבבנו איש על ביתו. שב”ה כולנו חיים ונספר איש לאיש כל המוצאות אותו;

ויהי בעוד שתי שעות בהיותנו שם בחצר הנוצרים בא לפנינו ר' אברהם ברוך לאמר באשר שהשוללים שמעו ששלשה יהודים דהיינו חכם שמעיה ועוד שני אנשים אשכנזים הלכו אתו להודיע להקונזאל מהמעשים שעשו ביהודים ויאמרו למסור להם אנשים ההם ואם לא נמסור בידם שלשה אנשים הללו אזי אחת דתם להשמיד את כל היהודים שנמצאו בעיר ע"כ נמהר לברוח לחצר הקאדי אל יתר היהודים שהיו שם מכבר לערך כאלף איש. ונשמע לו ונברח כולנו מחצר הנוצרים אל חצר הקאדי;

ויהי בבאנו שמה והנה השער סגור ואשה אחת מאנשי חצר הקאדי עמדה לפני השער לשמור ולא עזבה אותנו לכנס בו. ותרא האשה השומרת החצר על צואר ריבה אחת משלנו מחרז א' של ברוסטין ותחטוף אותו המחרז ובקשה לנתקו והחוט היה חזק ע“כ חתך החוט את בשר הצואר של התינוקת ותצעק בקול מר מאד. וישמע הקול תוך החצר ויפתחו השער ונבא כולנו אל תוך החצר ולנו שם לילה א'. ביום המחרת שמענו לאמר שאשה אחת בצפת נתנה חפצים הרבה לאחד מהשוללים להציל את נפשה ועל בטחון הזה הביאה האשה הנ”ל אתה את האשה הצדקנית המפורסמת מ' שרה בת הרב הגאון מו“ה יהושע שהיה רב בק”ק פינסק להחבא. והנה השולל מתנכר אף כי לקח מה שלקח גם הבטיחם שלא יאונה להם רע אף עפ"כ רצה לאנסם. ויצר לנו מאד. ונשלחה מאתנו כמה אנשים לילך ולפדותם מידו ופדאו אותם בעד ארבעה רענדליך והביאום לחצר הקאדי להיות אתנו;

ויהי ביום השלישי מהתחלת המבוכה אזל הלחם מכלינו וכמה אנשים לא היה להם מה לאכול. ובקש הרב החסיד ר' גרשון מרגליות את הקאדי שישלח א' מאנשיו לקנות בעיר חררות הנאפות ע"ג גחלים הנקרא אצלם פיתא משקלה א' רבע. כן עשה והביא ויחלק לאיש פתא אחת בבקר ופתא אחת בערב;

ויהי ביום החמישי מעת שבאנו לחצר הקאדי אמר הקאדי שרע עליו המעשה שיעמדו כ“כ יהודים תוך החצר שהוא שוכן בו. ע”כ גזר אומר שהרב החסי' ר' גרשון עם סיעתו ושארו בחצרו והרב החסיד אלקי המפורסם ר' אברה' בער מאברוץ וסייעתו והפרושים הנמצאים בחצרו ילכו להם אל תוך החורבה שעל ההר חוץ לצפת שישבנו בו בתחלה. והוכרחנו לעשות כן. והלכנו אל החורבה הנ“ל והיה בנו כמה מאות יהודים ונשב שם כמה שבועות אבל פחדנו לילה ויום אולי יפלו עלינו והרב החסיד ר' אברהם בער מאברוץ הנ”ל הלך עמנו. והיה מאכלנו כל יום פיתא א' בבקר ופיתא א' בערב לכל א“וא ובשבת היו מחלקי' עוד ג' בצלים לכל א' לכל סעודה. ואף שהרב ר' אברהם הנ”ל נשאר נקי מנכסיו ואפילו כתונת לא השאירו לו השוללים עד ששלחו לו כתונת מטבריא אעפ"כ היה מחלק מכל מה שהיה לו למזונותיו הן משמן הן מלחם. וראינו בכל יום השגחת ה' עלינו לטובה שאף שראינו שדעתם היה לבא עלינו היו חוזרים לאחור;

על ראש ההר שם ישבנו. גם בכינו בזכרנו ריבוי הס“ת שהיו בב”כ של צפת. ע“כ נדרתי א' רענדל מן המעות שנותר לי לתת לא' מאנשי הקאדי שילך אתנו לבתי בה”כ לראות מה נעשה בס“ת ואם נמצאו נקחם אתנו ויעש כן וילך א' מהקאדי אתי ונלוה לי גם כן לילך לבה”כ הרבני המופלג מ' דוד ממתהלעב והוא הי' תחילה איש עשיר ותמים במעשיו והשוללים העמידוהו ריקם רק בד' כנפות שלו הלך. גם הלך אתנו ר' שלום חייט הזקן כי הוא היה לו כמה ישמעאלים ממכיריו שהוא היה תופר להם הבגדים. וגם הי' בקי בטיב לשונם ובאנו לבתי בה“כ (שי“ג ב”ב היו בצפת) כי היו שם לערך חמש מאות ס”ת לבד מס“ת של הרב הגאון מהר”י אבוהב זצ“ל שהיה עומד בבה”כ של האר“י לוריא ז”ל. ולא היו קוראין בה רק בחג שבועות. ויהי בבואנו שמה ונראה גודל החורבן והשממה שעשו לכל הבה“כ. והס”ת נופלים בארץ קרועים ונבך ונקרע בגדינו מגודל הצער שכן עשו בכל הב“כ עוד ראינו שעשו מהיריעות מנעלים. וסינר של נפחים ענינו “אוי לעינים שכך רואות, זו תורה וזו שכרה” וס”ת של מהר“י אבוהב שנעשה לה כמה פעמים נסים עתה נלכדה בשחיתותם ויקרעוה לגיונות. וגם הס”ת שהיתה בבה“כ שבחצר שעל קבר רשב"י בכפר מיראן גם היא נקרעה. ונקרא בשם ה'. “אי שמים לא לנו כי לשמך תן כבוד” ואספנו יריעות שמצאנו ברחובות קריה בראש כל חוצות. הכל הנחנו באה”ק זכרה לי אלוהי לטובה;

ויהי כאשר חזרנו ליתר עמנו אשר החורבה על ההר פגע בנו א' מהשוללים וחרבו שלופה בידו. ויתן החרב על צוואר ר' שלום חייט שהלך אתי ורצה להסיר את ראשו מעליו. ואף שהלך א' מאנשי הקאדי אתנו וצעק עליו אבל לא שמע לו בזה ויתחנן לו ר' שלום לאמר זכר נא שכמה פעמים הייתי תופר לך בגדים והיית אוהב אותי ואיך נהפכת לי לשונא על מה כי מעות אין לי. גם ראה כי זקנתי ואמות על מטתי – ולמה תמיתני. אז רפתה רוחו ממנו. ונלך מאתו. ויהי כאשר באנו לרחוב פוליש. שמענו קול מר צורח “אחינו ב”י הוציאוני מזה“. ונלך עד מקום תחנותו. והנה איש שוכב תוך האשפה עד צווארו. ורצינו ליקח אותו משם ראינו שהוא מוכה ברגליו ואינו יכול לילך ואז הלכנו מאתו בחיש ומהר כדי להגיד להרב החסיד איש אלקי רבי אברהם בער שהיה אתנו וישלח כמה אנשים ויביאוהו על החמור. אך בעוד ג' ימים מת בהר עוד כמה וכמה אנשים שהיו אצלינו מתו מפני הפחד והמורא שנפל עליהם ועלינו. וישאלו לנו מה נעשה בס”ת ונספר להם מה שראינו ס“ת קרועים מונחים בראש כל חוצות ושנעשו מהם מנעלים וסינורי הנפחים. והתפלין קרעו והרצועות לקחו מהם לקשור השקים. ומהטליתים עשו אבנטים לגופם וספרי התלמוד קרעום היטב ובכל רחוב ראינו שבאו שם אנשי כפרים עם חמורים ולוקחים הביזה והבגדים וכל כלי היהודים הכל שלחו לבני הכפרים. והשוללים היו עומדים בבתים ושוברים הבתים אולי ימצאו מחבואות של היהודים שהחביאו איש בביתו כסף או זהב. וכאשר מצאו תיבה עם חפצים היו מריבים זה עם זה כי לא יכלו לחלק בזה ע”כ חרבו בתי היהודים עד היסוד בה;

ויהי כאשר שמעו יושבי טבריא את אשר עשו השוללים בצפת אף הם רצו להחריב היהודים שבטבריא ונתפשרו אתם ליתן להם מאה כיסים מעות (והכיס הוא חמשה מאות זהובים פולש) ואעפ“כ פחדו על נפשם כי בכל יום היו מתחרטים ורוצים לשלוט בהם עד סוף ל”ג יום שבאו הפלשתים לצפת ולטבריא כמו"ש בסמוך;

והנה השוללים פחדו לנפשם מפני שאר שכניהם פן יתקנאו בהם על כל השלל הגדול שלקחו מהיהודים אולי יפלו עליהם ליקח מהם. ויתיעצו להפחידם ולהראות שהמה רבים וחזקים ויש להם כלי מלחמה. אז סדרו להם צבא מלחמה. ולקחו להם סדינין של היהודים ועשו להם ג' דגלים כדגלי הצבא. ולקחו שקאוועראדעס היינו מתכות של ברזל ושל נחושת להקיש עליהן במקלות כמו בתופים ולהשמיע קול רעש ובידם נשאו קנה השריפות ובכל יום שבתם דהיינו ביום וא“ו שלנו יום שבאים השכנים מסביב ליום השוק אז היו הולכים ושבים בשוקים וברחובות כמה פעמים וכל א' רחוק זה מזה כדי להראות כעס רב. ובאמצע הרחוב עשו להם אוהל ממחצלאות של היהודים ויתלו עליו כלי זיינם ודגליהם למען יפחדו מהם בלי לקחת מהם ממה ששללו. ואעפ”כ בלילה היו לנים על הגגות שלהם לראות אולי באים צבא מלחמה עליהם. וסמוך לעיר יודפת העמידו צופים על גג הצופים והגג הזה הוא מימות יוסף בן גוריון. לראות פן יבואו עליהם;

אחר שלשה שבועות שהיינו בחורבות ההר הנ“ל אנחנו כת הפרושים נסענו מזה ללכת לכפר עין זיתים כדי להתאחד עם הרב ר' ישראל בעל המחבר ת”ת. והחסיד ר' אברהם בער עם כולל החסידים עדיין נשארו מתחבאים שם. והנה שם אצל כפר עין זיתים קבורים שם כמה תנאים דהיינו ר' אלעאי. ורב יהודא ב“ר אלעאי. ור' כרוספדאי ובכל יום ויום הלכנו להתפלל על קבריהם שירחם ה' על שארית הנשארה. וב”ה שהצילנו מידם מאז. והיה שם בכפר הנ"ל מעין טוב וישבנו שם אצל המעין ואף גם זאת בפחד ומורא;

לאחר ד' שבועו' מאת התחלת המעשה הרע הזאת נשלחו חיל צבא פלשתים משר של מצרים לנקום מהשוללים דצפת ומן השוללים בטבריא ולנקום מהם את דמעת עשוקים ועליהם היו שני שרי צבא. ועמדו רחוק מצפת מהלך יום אחד. והלך הקאדי אצלם ועשה שלום עמהם. וגם אנשי העיר גם סוחריה וכנעניה רצו ג"כ להשלים עמם. אך עזי נפש שבעיר לא רצו להשלים אתם. ונשתהה הדבר שבעה ימים שדחום מיום אל יום בלך ושוב;

ויהי כמלאת שלשים ושלשה ימים מהתחלת המבוכה הגדולה יצאו טובי העיר להשלים עם השרים הנ“ל ואז התחזקו על עזי הנפש שבעיר לעשות מלחמה וקרב והכריחו להיהודים שיעזרו אותם להוליך להם שני כלי נשק הנקרא קאנאן ולהעמידם על המגדלים כדי להלחם נגד חיל הפלשתים. ובתוכם היה הרב רבי מרדכי מפינסק גם כן וכל היהודים שהיו בחורבה שעל ראש ההר הבריחו משם כדי להלחם משם גם כן. והיהודים שהיו בחורבה הלכו אל חצר שהיה בו הרב בית יוסף. אך כ”ז לא הועיל למו כי מיד שהכניסו טובי העיר את שרי הפלשתים. אז נפלה עליהם אימה ופחד והטמינו את עצמן בחורין ובסדקין. והשרים המה ראו כן תמהו. איך החריבו העיר עד להשחית ויצו ויעבירו קול בכל העיר שכל היהודים ישובו להם איש איש לביתו ולחצירו בלי פחד. אז יצאו העם שהיו באיזה מחבואים ויבאו ג“כ אל החצר שהי' דר בו הרב ב”י וכולל הפרושים היו עדיין בעין זיתים. כי עדיין היו יראי' לשוב לבתיהם מחמת כי ראו שהחיל היה מעט כי לא הי' רק חמש מאות;

וכאשר ראו העזים כי החיל המה רק חמש מאות רצו אתם להלחם בו. מיד הכניס השר עוד אלף איש חיל פלשתים אז רפתה רוחם ונתבהלו והלכו בפחי נפש. אז היה מכריז השר שכל מי שגזל את היהודים ישיב לו רכושו ואם לא ענוש יענש. אבל הם לא עשו כן רק הנמבזה החזירו וכל בגד טוב לא רצו להחזיר. וכמה הוכו במכות אכזריות אעפ"כ לא רצו להחזיר. גם שלשה עשר מהם שהם היו ראשי השוללים הוליכום למקום המשפט (היא עכו ) כדי לדונם. ודנו אותם שם במיתות אכזריות כראוי להם. וגם המושל מצפת אשר הי' בעצת השוללים הומת והושלך גופו מחוץ לחומת עכו;

והנה דיירי חברון לא רצו לשמוע בקול השר של מצרים כמו אנשי שכם שעשו בירושלים כמש“ל בא עתה עליהם למלחמה וכאשר גבר נתן רשות לחילו לבוז העיר חברון ששה שעות ע”כ שתו כוס התרעלה ג“כ היהודים שבחברון והושללו אז וגם טמאו כל הנשים שמצאו. ולא נשארו להם כ”א מה שהי' במחבואות;

והנה בעת שבאו ג“כ חיל שר של מצרים לירושלים לבטל השוללים. אז נהרג הרב המופלג מהו' יוסף מלאדי מאנשי חיל אחד וישם דמי מלחמה בשלום כי בא אחד מאנשי החיל אל פתח של ר' יוסף הנ”ל וינקש על הדלת לאמר “פתח” ויהי כאשר פתח לו הרגו בקנה השריפה והלך ומאומ' לא לקח. וחסדי ה' היו על יתר עם ישראל שלא הי' להם שום היזיק כל;

ובשבעה עשר בתמוז בכינו על אבילות ישנה גם בכינו על השמועה כי באה שהעיר חברון נחרבה עוד הפעם שע“י שהחיל של שר הצבא שללו את השוללים אז שללו ג”כ את היהודי' שבחברון וטמאו הנשים שמצאו בהשש שעות שניתן להם. וספדם הרב הגדול מהו' ישראל בעל המחבר ת“ת וס' פאת שולחן. אחינו ב”י אם באתי לפרש כל התלאות אשר הי' תקצר היריעה וכל איש עליו ימר. ושערו עליו תסמר. אך בלי העמיס על איש קורא את עטי מלהאריך אשמור בלי לספר את אשר עליהם עבר. כי עוד חזון למועד לדבר. אח“ז בשנת תקצ"ז כ”ד בחודש טבת שפך ראש חמתו ותגעש ותרעש הארץ רעש גדול מאוד בעיר צפת ובטבריא (ולא כמו שמדמין ההמון שהתבקעה הארץ. לא אלא היא מתנענעה כמו שמניע הסוס את עורו) ונפלו הכיפות של הבתים על היושבים בם ונעשו בתיהם קבריהם ויותר היה קשה על הבתים שעל ההרים. אבל אנשים אשר על פני חוץ אין דבר רע להם. לערך שני אלפים ב“א מתו בשני עיירות אלו והרבה ב”א נעשו בעלי מומין ובעלי יסורים קשין וחסרו אברים והרבה מיושבי בה“מר מתו בטלית ותפילין ובתוכם היה הרב החסיד ר' אליעזר מסלאנים והרב יוסף מצערקאב ור' דוד מוויסאקע דליטא ובטבריא נהרג הרב החסיד ר' דוד הקטן וסדר תפלתו הי' כסדר ר' עקיבא מניחו בזוית זה וכו' כל אלה ביודעי ומכירי שהמה ממדינתנו מלבד מספרדים וגם מחסידים גדולים וטובים אשר נהרגו כמה תקצר היריעה מהכיל. ובתוכם היתה ג”כ האשה החסידה מ' שרה בת הרב הגאון מוהרר יהושע ז“ל שהי' רב בק”ק פינסק שנהרגה תוך ביתה כדי היא להזכירה ביחידות מפני רוב מעשיה הטובים ורוב צדקותיה וטובותיה שהרבית לכל אדם הן במדינתינו והן בא"י, אשת הרב הגביר המפורסם המנוח מ' צבי הירש חיים מק"ק מעזריץ דמדינת פולין על זה הי' דוה לבנו לילה ויום תדמע עינינו כי הפגיע בהם עון כולנו ומשמים ירחמו עלינו והשרידים התחזקו והוציאו כמה אלפים כדי להמציא את כמה נהרגין מתוך ההפכה ולקוברם כראוי לזרע אברהם;

קול נהי נשמע מציון    🔗

הנה לשוני עט סופר מהיר לעורר קינים והגה ולכתוב בספר להמון לא ידעו ספר. ויתן פיהו בעפר והיודע ספר המה יעשו מספד כתנים. העם היושב בה עונים. אף כי אנחנו שצללנו במים אדירים רח“ל בוכים על פטירת הרב הגאון הגדול המפורסם מ' חיים בהרב מוה' אביגדור זצל”הה מק“ק פינסק שלשלת היוחסין שמת על מטתו ואני הייתי מבני מדרשו אשר במעט זמן בהי' בא”י הראה טוב בעמלו הן בלימודי הישובות שתיקן הן בפרעון חובות שהי' מאז על היהודים שבארץ והוא קבץ ופרע יותר מחצי ומיד אחר מותו נמס כל לב על השמועה כי באם כי הצדיק נאסף מפני הרעה;

אוי לי אמרה הארץ הקדושה, ואוי לי אמרה נפשי,

כי בביאתך הנה שמחה מלאתי, איש מאת ה' קניתי,

ראה חיים בכל כח עמלת, ישיבות להגדיל תורה פעלת,

כסף על יד ע"י קבצת בעדנו, יד נושי מביתי לא ינידנו,

ואף גם זאת, עמלת בתורה בכל עת, ביתר שאת,

אדם ילוד אשה קצר ימים, שבע רוגז ופנים נזעמים,

כי בשמנה עשר שבועות עלה עד חוג שמים, כסה הודו ואור כפים,

ועוד הרבה צדיקים הלכו בעדי עדיים

ביאתך אל ארצי היה שכרי, עתה גדול כים שברי,

סעו המה למנוחות שאננות, ואותנו עזבו לאנחות,

כי אחרי מותו תאניה ואניה הרב, מפני הרעש והחרב,

אז אמרנו כי הצדיק נאסף מפני הרעה, ואל השמועה כי באה

יושביה ברחו מחרב, בבקר אמרו מי יתן ערב

אוי מי יגן בעדינו, בלתי אל ה' עינינו,

אי שמים אראה ישועתך בימינו, ע"י מלאך הבריה מיומים החיינו,

יהיו מתיך גבלתי בחיים, ואז נשמח כולנו

אחר החורבן והשממה הנעשה בארץ. ערום נותרתי בלי לבוש ובלא טלית ותפילין. גם ראיתי שאי אפשר לי עוד להתפרנס שם אז התיר לי הרב רבי ישראל בעה“מ ספר ת”ת וספר פאת השלחן לנסוע לחו“ל כמבואר באגרת שבידי מהרב הנ”ל. וגם בעת ההיא נסע מא“י הרב מ' נתן נטע בהרב החסיד המקובל מ' מענדיל זצלל”ה וצוה לי ר' ישראל להתחבר עם ר' נטע הלז ליסע לח“ל ולהודיע ליתר אחינו שבח”ל

את התלאה מאנשי ארצנו כדי לרחם עליה' גם הרב הגביר המפורס' במעלות תרומות שלו בצדקתו שהי' עושה לכל מ' שמריהו לורי' ממהאליב נסע מירושלים לח“ל הוא היטיב עמנו בכל הדרך הלזו בהיותנו בספינה הי' מסדר שיהיה לכולנו על הספינה שופר בר”ה. ובסוכות יהי' לנו סוכה ופרנס כל צרכנו עד עיר אדעס ע“כ הטיבה ה' לטובים בזה ובבא. על ראש גברא יקירא הרב המופלג המושלם כבוד שמו מ' אברהם דוד במ' יהודא שטראשונר מווילנא אשר היטיב עמי וגבר עלי חסדו בעת שהייתי בק”ק אדעס וכל העוסקים בצרכי עמנו ישראל בעת כזאת משכורתו יהי' שלימה. יחיינו כיומיים. כל הכתוב לחיים בירושלים;

סליק חלק ראשון

 

חלק שני: ספר עלית הארץ    🔗

נקרא שמו כי בו יבואר סדר עלית הארץ ופרטי נסיעתה לכל

מי שירצה לידע דרך ביאתה, וגם על שם המקומות המעולים

שבה כגון הר הבית, ותמונת הר הבית כאשר הוא עתה, וגם קברי

הצדיקים אשר בארץ המה. והנה גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם

וע"כ הולכים להתפלל שם תמיד, גם מנהגם בשמחה כעשות המצוה;

גם על שם מעלת הארץ ופירותיה הטובים הנמצאים בה

והמקח מכל מין ומין גם מיני מטבעותיה בפרט וכל המינים

הנמצאים בה לצורך האדם ומיני מעיינות שנמצאים בה וכמה מיני

לשונות נצרך להיושב בה להבין בהם היטיב;

למען דעת כל עמי הארץ את הדרך אשר ילכו בה לארץ ישראל בית קברות אבותינו, לדרוש את שלום ירושלים עיר צדקנו אשר כל זה עוררנו לנסוע לה לקיים נדרי אשר נדרתי בעת החלערייעה ר“ל שהיה בה לאמר באשר יצילני ה' מן המות הזה אלך להתפלל על קברות אבותינו הקדושים. ולהתענג באוירה הטהור ולקבוע עמלי על התורה והעבודה בה ואף צרור כספי לקחתי בידי ע”כ אכתוב מסדר נסיעתי מהחל עד כלה. מי ומי ירצו לנסוע ממני יראו וכן יעשו בראש חדש ניסן תקצ"ג לפ“ק בא הפראספארט שלי לידי מאת האוואייע ני גונערנאטאר קניאו דאלגארוקאוו ה' יתן לו ברכה וחיים. ונכתב כפי צווי הקיסר ירום הודו. דהיינו שמגמת לבי לנסוע לשם כדי להתפלל על קברי אבות אז שמתי דרך לפעמי מק”ק קאמניץ דליט' עם כל אנשי ביתי בער“ה תמוז דהאי שתא תקצ"ג ובעזה”ש באנו בשלום לק“ק אדעס בד' שבועות. ומצאנו שם ספינה מארץ איטליא ואף כי הי' ביכלתי ליסע בספינה פאראוויע ולא רציתי לנסוע עליה מכמה טעמים א' שאינה הולכת רק עד סטאמבול ולא להלן. ב' שצריך לשלם ג”כ בעד החפיצים והמטלטלין שיש לכל איש לבד; אבל כל הספינות יוכלו לנסוע עד למרחוק. אף לא“י ממש. גם אין צריך לשלם בעד החפיצים והמטלטלין שיש לכל איש לבד; אבל כל הספינות יוכלו לנסוע עד למרחוק. אף לא”י ממש. גם אין צריך לשלם בעד החפצים והמטלטלין של הולך בספינה. אך צריך לראות שלא תהיה ספינה ישנה. והרוצה לנסוע לעיר הק' ירושלים יפרש עם בעל הספינה שיביאנו עד ים יפו. והרוצה לבא לצפת או לטבריא יתנה עם הספן להביאו לים של חיפה. ואף יזדמן לו ספינה לבאיורור ג“כ טוב כי משם יוכל לבוא לארץ בלא ספינה רק דרך יבשה. וכן אם יזדמן לו ספינה לצור או לצידון ג”כ הוא טוב כי משם ג“כ יכולין לבא לאר"י ע”י יבשה. ושכרתי הספינה שבאה מאטליה עד א“י בחמשה אדומים בעד כל נפש ובעד ילדים הפחות משנים עשר שנה ב' נחשבו לאחד ונתתי לו חצי שכרה שם באדעס והמותר יותן לו בעת רדת מהספינה; גם התנינו עם בעל הספינה להספיקנו כל ימי היותינו בספינה בעצים ובמים אך יותר טוב לקנות א' מדה גחלים ולקנות פאיערקע באדעס לבשל על זה כפי צרכו ובעת צרכו וקודם שישבנו על הספינה ציוה עלינו בעל הספינה לקנות שם באדעס כל איש לעצמו למאכלו לחם הנקרא גאלעטין וגם מאקראנס כדי שיהי' מוכן מה לבשל די צורך חודש גם לקנות מיני מרקחות כדי להשיב נפש איש ואיש. כי מי אשר לא הורגל בעברו בים ובאוירו יחלש לבו וכחו ולא רצינו לנסוע עד אחר ט' באב מפני שהמה ימי דין לנו. ע”כ עמדנו עד עשרה בחודש ואז באותה הנסיעה הי' בנו שמונים יהודים. גם ב' ס"ת ושוחט אחד ר' שלמה מווילנא;

ויהי יום ואו עש“ק עשרה בחודש מנחם אב הי' התחלת נסיעתנו בספינה ובערב קבלנו שם שבת בשמחה רבה ובלילה היתה רוח חזק מאוד ע”כ התחילה הספינה. לילך במהירות רב מאד והי' דומה לנו שהעולם מתגלגל כשכור וכל א' הקיא מאוד ונהי' כשוכב בראש חיבל. וכל מיני מרקחת לא הועילו לנו לרפואה ובבוקר כמעט לא התפללנו מפני גודל החולשה שהי' בנו וכך היינו עד יום א' בשבת וגם כל כלי חרס שהיו לנו נשברו מכח נדנוד של הספינה שהיתה נעה ונדה למאוד. וכל החפצים המובאים שמה בספינה כגון הארמאטין וחביות של מים המוכן לצורך האדם הכל נקשרו אל דופני הספינה שלא יתגלגלו ממקומם. ואשתי מרת ציפה נעשית חולנית מפני זה. ובקשתי את הקאפעטאן לעלותה מתחת הספינה אל ראשה כדי לנשוב האויר הטוב ויעש כן. וכ"ה לה למשוב נפש כל זאת באתנו כשלשה ימים הראשונים שהלכנו בספינה.

ויהי בליל שלישית היינו סמוך לסטאנבול. הי' רוח סערה. וגם הצורכנו לילך במקום צר במקום שהים הולך בין שני הרים גדולים שבשנה שעברה נשברה שם ספינה אחת שהרוח זרקה אל צד ההר ונשברה וגם היה חושך גדול מאוד אין רואה דרך לילך בו בטוב. ובאמצע הים א“א להשליך החנקערין להעמיד הספינה במקום א' ואמר לנו הקאפיטען שאנחנו עומדים בסכנה ומה עשה לקח הווילון מן הספינה כדי שתעמוד במקום אחד רק היא צפה ע”פ המים הילך והילך ונצעק אל ה' בחזקה עד אור הבוקר ויעתר לנו ה' ויהי בבוקר הכיר הקאפיטאן את הדרך הטוב וגם הרוח נח מזעפו ונבוא עד עיר סטאמבול ויכנס הקאפיטאן עצמו אל העיר לדעת אולי יש שם ח“ו מגפה ולא נסור אליה וחזר ואמר כעת אין רע בעיר וניסע לעיר טאפינא היא עיר אחת מהפערשטאטין של סטאמבול והלך להראות הפראשפארטין שלנו אל מניסטער של הקרי"ה שלנו ויקח המניסטר אותם ונתן לנו אחרים הנכתבים בלשון הנהוג שם ומפני שהים הולך שם בכל רחוב ע”כ לקחנו ספינה קטנה והלכנו לסטאמבול כדי לקנות צרכנו וקניתי רפואות בעד זוגתי; והנה העיר גדולה לאלקים ויש בה מכל עם ועם הרבה ורבת המסחור וזול גדול הן במשקה הן בפירות. והלשון שם הוא עפ"י רוב לשון ישמעאל ושם חילוף מכל מטבעות ומחלפים הרענדלך כל המכי' על מעות שלהם כמו שאכתוב עוד בסמוך;

ויהי כאשר נתעכבנו שם ט' ימים הלכתי לחברה קדישא דשם לשאול על הספינה שנטבעה בשנה שעברה אם נמצאו יהודים שהיו בה כי שם הי' אז איש אחד מעיר מולדתי. ואמרו שלא נמצאו רק ז' נפשות ונקברו אז ואח“כ נסענו בספינה בעיר סטאמבול נגד חצר מלך הישמעאלים וראינו כי כמה ארזים נטועים לפני חצרו באנו על דארדינעל הוא ים השחור והוא הולך בין הרים גדולים ונעשה ע”י אלכסנדר מוקדון ובתוך ההרים נגד הים קבועים קחנחנען הרבה וממנו באנו אל הים התיכון והלכנו עליו ימים עשרה בלא ראות שום ישוב עיר אח“ז הראה לנו הקאפיטאן עיר ציפור והיא קרובה לא”י מהלך ב' ימים משם באנו אל נמל חיפה היא עיר מא“י רק אין בה יהודים ממדינתנו רק יהודים הנקראים פריינקען ויש להם בה”כ אחת וגם אנחנו התפללנו שם. והיהודים הללו כבדו אותנו מאוד בפירות טובים כגון תאנים ענבים רימונים;

ויאמר הקאפעטאן מי בכם הרוצה ליסע לירושלים יקח כליו מספינה זאת לספינה ההולכת לירושלים על ים תרשיש. והנה בדעתי הי' ג“כ לבוא לירושלים אך יראתי לילך על ים תרשיש מפני שהים ההוא המים עצמן בלא רוח זורק את הספינות ההולכות בו מפני זרם המים. עוד טעם אחר מפני שגדולי' וחשובי' שהיו בספינה רצו ליסע לצפת דווקא או לטבריא לכן לא רציתי לפרוש מהם. ובאנו תוך העיר חיפה בר”ח אלול. והראנו הפראספארטין להקונזאל. ומשם הולכים דרך היבשה לצפת או לטבריא ומשם שלחנו אגרת אל הכולל שבצפת בהיות שנמצאים פה אנשים חשובים ע"כ ישלחו לנו איש מבין לשונם מהיהודים והוא יזקק לנו פה לשכור חמורים או פרדות לבוא לצפת ויעשו כן;

והנה דרך ב' שעות מחיפה אל הר הכרמל אשר היא סמוכה לים הלכנו שם אל מערת אליהו אשר היא חצובה בהר הכרמל והיא מערה גדולה ונמצא בה עדיין כמה ספסלים מאבנים אשר היו יושבים עליהם תלמידיו והולכים שם להתפלל מכל האומות וכל או“א בעת לכתו משם כותב או חוקק שמו על הכותל. וטבלנו החלה ביום והלכנו ג”כ שם להתפלל ומצאנו שם הרבה יהודים. ויהי כאשר החלנו להתפלל אז התפלה היתה נובעת בפה ועינינו זולגות דמעו' אשר מעולם לא התפללתי כן אז הבנתי כי אדמת קודש היא וגם כתבנו שמנו על הכותל כנ"ל;

וכאשר בא היהודי א' מהכולל שבצפת שכר בעדינו חמורים כדי לרכוב עליהם וגמלים לשאת רכושינו ומפני שהגמל הוא גבוה והרוכב עליו צריך להיות יושב בתיבה התלוי' עליו ע"כ טוב יותר לרכוב חמור. וביום ג' לחודש אלול נסעה כל השיירה שלם לבוא לעיר הקודש צפת בשלום. ובלילה עברנו את נחל קישון רוכבים הבוקר אור ונבא סמוך לעכו ובלילה שאחריו עברנו את מי מגידו וביום ואו אלול באנו עיר הקדש צפת בשלום;

העיר ק“ק צפת היתה אז (קודם הרעש והשלל שנעשה בה כמ"של) עיר גדולה ונמצאו בה שני אלפי' בעלי בתים. והיו המה מחולקים לארבעה כוללים כולל אחד הוא כולל ספרדים. וכולל א' כולל הפרושים וכולל א' כולל החסידי' וכל כולל יש לו ממונה על כולל הפרושים הי' אז ממונה הרב הגאון ר' ישראל בע”מ ס' ת“ת ופ”ש. ועל כולל החסידים הי' ממונה הרב החסיד ר' גרשון מרגליות מק“ק סקאליט. ועל כולל הספרדים הי' ממונה ר' אברהם אנהורי ס”ט ויש להם עוד כמה חכמים לכולל הספרדים. ועתה מקרוב בא לפה איש אלקי מוהרר אברהם בער מק“ק אברוץ ונעשה ראש על כולל החסידים אשר ממדינת פולין. גם יש שם הרבה יהודים מארץ מערב הפנימי ומערב החיצון ויש להם רב הכולל ג”כ וכל כולל יש להם בה“כ מיוחד ומנהג מיוחד לכל א' ואחד ויש בה שלשה עשר בתי כנסיות. ובתוכם יש שני בתי כנסיות שבתוכם הי' מתפלל האריז"ל גם מנהגם כמו שראיתי בס' הגאון ר' יעקב עמדין ז”ל לתלות בכל ב“כנ שלהם קליפת ביצה מבת היענה גם נמצא שם מקוה (מהמעיין של האריזל); גם נמצא בם חצר גדול הנקרא חצר של הרב בית יוסף. גם נמצא בה בנין חומה שאומרים שהוא בהמ”ד של שם ועבר. ושם קרוב לזה יש בנין חרב ונקרא מרחץ של יעקב אבינו;

העיר צפת היא עומדת בשפוע ההר בחצי של צד הראש ולרגלי-ההר הוא בית עולם שלהם. והבתים ניבנו מדרגות מדרגות ועליות של בתים שברחוב התחתון היא קרקע נגד הבתים שבמדריגה שניה וכן זה לזה עד למעלה והנה רחוב הראשון הוא רחוב הפרושים. ואחר כך למעלה הספרדים ואחר כך למעלה החסידים. וכל זה בצד ההר נגד הר תבור. ובסוף שיפוי ההר של עיר צפת הולך נחל מי מגידו. ועומדים עליה ששה ריחים סמוכים זה אצל זה. ובצד מזרח של ההר הלזה עומדת עיר של הישמעאלים ושמה סוואיקע והיא סמוך לעיר יודפת ששם נמצא מגדל גבוה שנעשה בימי יוסף בן גוריון לעמוד שם הצופה ועוד חומות הרבה הנצרכים למלחמה;

גם בצפת נמצאו הרבה חניות של יהודים ושל ישמעאלים עם כל מיני סחורות. ויום השוק שלה הוא ביום וא“ו אז מביאים שם למכור כל ממכר מבני הכפרים. לבד שבכל יום ויום הוא יום השוק לקנות פירות וירקות. וכל הרוצה מבני העיר לאפות פת חמה בכ”י נמצאים שם בהעיר שלשה פורנות (היינו תנורים גדולים) אצל יהודים עומדות להשכיר לכל הצריך לאפות. והמקח ששה גדולים לחודש בעד נפש אחד וכן בעד כל א' מבני הבית ויכול לאפות בכל יום וגם על שבת ולא נמצא בשוק לקנות פת אפוי' רק אצל פלטר ישמעאלי יש ליקח פת. גם סמוך לצפת יש שלשה מעינות טובות.

וקבעתי דירתי בצפת ברחוב הפרושים בחצר של ר' זלמן כהן וברחוב הזה יש בה“כ ובה”מ ובית המרחץ אשר נעשה ע“י הרב ר' מענדיל והוא נעשה הכל כפי מנהג מרחצאות שלנו התנור הוא מאבנים כשלנו וגם יש בם אגודות טס לארבער בלעטער להביא ע”י החום על הגוף כמנהגינו כדי להזיע אבל בשאר העירות אין שם כמו מרחץ הלז רק כמנהג הישמעאלים מים חמים לבד כדי לרחוץ בו. גם מנהג הפרושים דשם שבכל יום ויום אחר התפלה מגיד הרב ר' ישראל בע“מ ס' ת”ק דף גמרא ופרשה חומש עם פי' רש“י ומנהגם הוא שהכהנים נושאים כפיהם בכ”י. ורבים הולכים למקוה הארי“זל. ובעשי”ת הלכנו להתפלל על קבר של רשב"י לכפר מיראן. ובראש השנה התפללנו שם כמנהגנו פה. ובחג הסוכות עשינו סוכות וכל אחד עיטר את סוכתו בתאנים ברימונים. ומפני שבשנה שעברה היה שם שלג עשרה ימים ע“כ נתקלקלו האתרוגים והי' האתרוגים ביוקר דהיינו בעד כל אתרוג ג' זהובים. אך פה אתרוג כזה הוא שוה חמשה או ששה רו”כ ובערב סוכות הביאו הישמעאלים חבילות חבילות לולבין ירוקים ויפים הרבה על גבי חמורים ובוחרים היפים למצוה בעד ה גדולים והשאר קונים לסכך הסוכה והדסים מביאים ג“כ חדשים בכ”י והוא כמו ערבות בכאן והמה בזול וכן ערבות מביאים וע“כ היה לנו מכ”ז נחת שאין להגיד;

והנה אותה השנה מוצאי שביעית הי' ע“כ החל הדבר לבוא אל תוך העיר ירושלים ובעיר צפת ונפל ממנו רב עד החנוכה. ותודות לה' שהצילני מזה אותי ואת אשתי אך בני מת בעת ההיא וזכה להקבר בא”י ר“ח כסליו; ובכ”ה בכסליו הלכנו להתפלל על הגשמים לקבר חוני המעגל בכפר א‘. והלכנו עם הרב ר’ ישראל בעמ“ח ת”ת והרב ר' חיים מפינסק ונתמלאו כל הבארות מים;

בר"ח אדר ראשון נתיעצתי לילך לירושלים עה“ק להתפלל שם אצל כותל מערבי וכן על קברי הצדיקים אשר בם ונסע ונלך שיירה של כמה ב”א ובלילה הראשונה לנו כל השיירה בכפר א' שנמצא שם קבר יתרו חותן משה ויש שם כמה מעיינות טובים. ובליל השני לנו במערה א' סמוך לעיר עין גנים. וביום ג' באנו לשכם ועברנו בין הר גריזים להר עיבל וראינו שעל הר גריזים נבנה חומה ודרים בה ישמעאלים. העיר שכם היא עיר גדולה מוקפת חומה מכותלי הבתים עצמם שנבנו זה אצל זה ע"כ המה כחומה. ויש בה לערך ג' מנינים יהודים ב' מנינים חסידים ומנין א' המה אשכנזים. וסביב לשכם יש מעיינות הרבה וריחיים של מים עומדות על מעיינות וסמוך לעיר ראיתי שם חלקת השדה שקנה אבינו יעקב במאה קשיטה. והשדה הזאת היא שוה עומדת בין שני הרים קטנים. ורוב ארץ שכם היא מדרון והנה במהלך ג' מילין מירושלים יש ב' הרים וארכם בערך ב' תחומי שבת. והמדרון נעשה שורות שורות כמו מדריגות הסולם ועל כל מדריגה נטועים כמה מיני פרות כגון תאנים ורמונים וכן שאר מינים ובאמצע שפוע ההר יש בו מעיין טוב מאד;

ויהי בבאנו העיר הקודש ירושלים קרענו על חורבנה. והנה ירושלים היא עיר גדולה לערך כעיר ווילנא דליטא ויש לה חומה גבוה סביב וכני נשק עומדים על החומה הנק' קאנאן. ויש לה חמשה שערים ודלתותיה ברזל שער המזרח א' נקרא שער הרחמים והוא נגד הר הבית והוא עתה סתום באבנים; שער השני שבמזרח הוא סמוך אל קרן מזרחית צפונית. ונקרא שער הארי' ובצד דרום סמוך לקרן דרומי' מערבית יש שם שער א' שמה היא דרך שנוסעים בו לציון ולחברון. ובצד הצפון סמוך לקרן צפונית מערבית יש לו שער א' שבו יוצאין לשכם ולצפת וגם לטבריא. ובצד מערב סמוך לקרן מערבית צפונית יש לו שער א' הולכים בו ליפו וכל רחובותיה קצרי' מאוד שאם יפגעו ברחוב ב' חמורים זה מול זה אינם יכולים להלך שניהם ובכל רחוב עומדים אנשי צבא לשמור. ובתיה יפים מאוד הכל בלא גג רק מעזיבה והמעזיבות טחין אותן בדבר הנקרא קעסר מיל והוא כמו גיגלייזע נעשה כן כדי שלא ירככו הגשמים את טיט המעזיבה אלא יפלו למטה (אבל שאר עירות אין שם רק מעזיבה. ומפני פחד הגשם יחליקו הטיט במעגילה להקשות כאבן והיא מרובה באוכלסין ונמצאו בה יהודים לערך שלשת אלפים וחכם שלהם הוא כעת הרב הגאון יונה משה ס"ט ספרדי ויש בה חנויות הרבה וכמה בעלי מלאכות וימי השוק הוא בכל יום והיא רבת המסחר ומאוד שמחנו בביאתינו לתוכה. ויש בה לקנות פירות הרבה ויין הרבה טוב מאוד ובזול;

הלכנו להתפלל לפני כותל המערבי שלהר הבית כמנהגם בה בכל עש“ק הולכים שם ויושבים שם כמה ענים לקבל צדקה. אח”כ אומרים תהלים וכמה קפיטלען אח“כ מתפללים מנחה אח”כ מקבלין שבת. (ודעו כי התפלה דשם נובעת מלב המתפלל). והחזן עומד שם אצל אבן א' שאומרים ששם נתגלתה השכינה אצל צדיק א' (וכל הקרב אל הכותל הוא חולץ נעליו) אח“כ הלכנו להתפלל מעריב אל בה”כ הנקרא בית הכנסת של ציון;

הר הבית הוא עומד במזרחית דרומית העיר ומוקף מד' רוחותיו כותל מזרחי הוא חומת העיר ובדרומו עומד בנין מדרש שלמה. ובמערבו בנוים בתים וביניהם כותל המערבי ובצד צפון ג“כ בתים ובצד מערב שלו קצת סמוך לו נבנו בתים ויש כמו סימטא ביניהם. ושם עומדים המתפללים; ולפנים מחומ' הר הבית לצד דרום נטועים בו ארזים נגד חלונו של בית מדרש שלמה. וסמוך בצד הצפון על אבן השתי' עומדת בית תפלה של הישמעאלים ובכל ע”ש הנקרא אצלם יום האמזומא באים שם להתפלל והבית הוא נבנה על י“ב קאנטין נגד י”ב שערים. וצבעו תכלת ויש לו גג כמו גגין שלנו במדרון ועל גגו יושבים תמיד יונים והומות בקול הומיה;

חלל הר הבית אומרים שמדתו ת“ק אמה על שלש מאות אמות ואבני החומה של הר הבית מונחים ששה אבנים זה ע”ג זה וכל אבן הוא מרובע אבני גזית מסע ושוכבין זה ע“ג זה בלא טיט. ועל גבן מונחים שלשה שורות של אבנים קטנים זה ע”ג זה. ואבנים התחתונים נעשה בהם מימשן ואורך כותל המערבי הוא י"א אמות פולש. וסמוך לכותל המערבי מבחוץ יש שם כיפות הרבה ואומרים ששם היה מקום הסנהדרין ונק' חניות. וסמוך לו עומד מקום המשפט שלהם הנקרא מחכימה. גם סמוך לכותל מערבי יש מעיין טוב אך הישמעאלים סוכרים אותו כדי שיצטרכו לקנות מים מהמביאים למכור ממעיין שחוץ לעיר חוץ לחומת ירושלים (והוא נקרא מעיין של יואב בן צרויה);

עיר ציון. ראיתיה מנגד מרחוק. אבל לתוכה לא נתן רשות לכנס בה מפני שהי' דר שם השר אבריים שהי' ירא שלא יביאו הדבר לעירו והר הזיתים הוא במזרחו של ירושלים וביניהם עמק גדול. עוד עומד שם ביניהם עמוד של שיש גדול ובראשו כתבנית יד ונקרא יד אבשלום ובעת שהיה נאפליאן מלך צרפת למלחמה בהר הזיתים שברו האצבעות ממנו ע“י הקאנאנען. והלכתי שם להתפלל על קברי צדיקים כמו שיבואר אי”ה לקמן וסמוך לקבר זכרי' הנביא (כמו שיבואר בסמוך) עומדת כיפה נמוכה ולמעלה על הכיפה שם דם בכמה מקומות דם קרוש (וכשנותנים אותם במים מתאדם) ואמרו שהוא מדם היהודים ששחט נבוזראדן עבור דמו של זכריה (כמבואר גיטין נ"ז);

אחר שבעה ימים ששהיתי פה ירושלים הלכנו לעיר חברון והוא מהלך תשעה שעות וכמו מהלך ב' שעות מירושלים הוא קבר אמנו רחל. סמוך לבית לחם. ועתה הוא כפר ועל קברה נבנה בית ומפתן הפתח גבוה מן הארץ בערך חצי אמה. ועל קברה עומד מצבת אבן גדולה מאוד והוא מכותל הבית עד כותל שני והוא רחב מלמטה והולך וקצר מלמעלה מעט מעט ואין עליו שום כתב והתפללנו שם בדמעות שליש. ובערך מהלך ד' שעות היא הברכה שאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.

ביום א' בערב באנו לחברון בשלום. חברון היא עיר גדולה ויש בה יהודים שני כוללים. כולל ספרדים א' כולל חב“ד א'. וכולל חב"ד המה אנשים חשובים מאוד עושים צדק ובפרט מצות הכנסת אורחים. המה מקרבים כל הבא להספיקו. ושם חנויות הרבה. ודרך החנויות הולכים למערת המכפלה. ועל מערת המכפלה עומדים בנינים הרבה ואין נכנסין אל תוך המערה רק עומדים מבחוץ ומתפללים. ועל הבנינים שעל המערה בנוי בית גדול והוא בית ועד להתפלל בו הישמעאלים ע”י מדרגות. ואצל המדרגות עומדים יהודים להתפלל. ונמצא שם חור בכותל אל המערה ומנהגם לכתוב על קלף איש איש נגעי לבבו ומשליך שם בחור. (וקברי הצדיקים אשר בה נבאר אי"ה לקמן) גם ראיתי שם אוהל אברהם וגם האשל שלו וכעת הוא חרב רק היסוד קיים.

ויהי היום מצאתי שיירה שרוצים לנסוע לירושלים ב' אנשים מאנשי ספרדים רוכבי סוסים אז נסעתי ג“כ עמהם לירושלים. ושכרתי לי חמור. ומפני שהם היו רוכבי סוסים ע”כ מיהרו ללכת ואני נותרתי מרחוק עם בעל החמור שלי וגם הבעלי סוסים שלהם הלכו בשוה עם החמור שלי ויאמרו לי בלשונם שאתן להם מעות והכו אותי במקל וצעקתי בקול מר לבני השיירה שישובו ויצילוני מיד המכים וישמעו וישובו והצילוני מידם. אז באנו בשלום לירושלים וברכתי ברכת ההודאה (וכן הוא מנהגם על כל הבא מן הדרך מברכין ברכת ההודאה);

ואשב בירושלים כמה ימים והנה בא רץ אחד מצפת ובידו היה איגרת להודיע שבארבע הארצות גזרו תענית בז' אדר שני גם כתוב בה מיתת הרב ר' חיים מפינסק. ואז שכרתי פרדה אחת לנסוע לביתי לצפת. וקניתי שם חרדל, פלומן, דגים כי היה סמוך לפורים ושם בירושלים המה בזול הרבה יותר מבצפת ולקחתי את הרץ הנ“ל שהיה ישמעאל שיהא הוא שומר לראשי בדרך וביום התענית הנ”ל נסעתי מירושלים עם הרץ הנ“ל אין איש יהודי עוד. לערך שני תחומי שבת מן העיר פגענו באיש חיל מצבא באשא. ובידו שני כלי זיין תחת אבנטו וקנה השריפה על כתיפו והיה הולך לפני והנה ראתי שלקח קנה השריפה מעל כתיפו והשליך בתוכו אבן השריפה אח”כ אמר לי ליסע תחילה והוא יסע אח“כ והבנתי שרצונו להרגני ולירשני והתחננתי לפניו ואשבע לו שאין אצלי מעות כלום. וכאשר נבוא לעיר שכם כי שם ביתי אתן לו מעות בביתי ונתרצה לי בזה ונבא לכפר א' ונכנס הוא שם לתבוע מהם מסים אשר על זה שלוח ושם בכפר ההוא אמרו לו שא”ל עוד ליסע לשכם. רק שילך בדרך אחר. אז הלך הוא אחרי וחטף מראשי פאטצילע גדולה וטובה והלך לו. אמרתי בלבי שנס הזה נעשה לי בזכות שהולכתי אצלי צדקה ששלחו ע“י הכולל חב”ד שבחברון מעות על חג הפסח לאיש א' מכולל שלהם הדר בצפת. ובאתי לצפת וברכתי ברכת הודאה והייתי בעיר למופת שנסעתי בלא שיירה וניצלתי. ושמחתי בפורים על כ"ז ושלחתי מתנות מהדברים שהבאתי מירושלים.

מנהגי עיר צפת תוב“ב בכל יום ערך ב' שעות קודם היום עומד השמש על גגות הבתים וצועק “עמדו לעבודת הבורא” והולכים לבה”כ ואומרים חצות אח“כ לומדים עד אור הבוקר והספרדים מדקדקים להתפלל בכ”י בעמוד השחר. בכל עש“ק לוקחים עצי הדס כדי להריח בו בביתם קודם קידוש וכן בבה”כ ג“כ יש אנשים מביאים הדסים משלהם ומכבדי' לב”א לברך עליהן. בכל ערב ר“ח מתקבצים לבה”מ ללמוד כל הלילה בס' הזוהר הקדוש. בפורים קורין המגילה ב' ימים מספק. המצות לפסח אין עוסקים בה רק זכרים והחכם עומד שם עליהם. אשה היולדת מנהגם שעד יום המילה באים השכנים בכל לילה ולומדים שם כל הלילה משום שמירה ליולדת ונק' וועליין כשנושאין התינוק למול נושאים בשמחה בתוף ובנרות. והבחורים הולכים תחילה ואומרים הלל הגדול. מקיימים מצות ראשית הגז. ופדיון פטר חמור ובימי נעשה פדיון פ“ח בעד הגביר הרב מוהרר הירש לערם מהמסטרדם ששלח לכאן מעות כדי לקיים בעדו מצות פ”ח. ועטרו את הבכור במרגליות ובזהב והוליכוהו לבה“כ בשמחה בתופים ור' צלאל מפינסק היה אז לכהן וכל היהודים שבעיר התקבצו לבה”כ בשעת קיום המצוה והעוסק בפדיון היה הרב ר' ישראל בעה“מ ת”ת ובבית הכנסת פדוהו;

יום שני של פסח עושים הלולא על קבר ר' בנאה ומקומו יבואר לקמן. ובל“ג בעומר מתקבצין הרבה יהודים מהרבה עירות לצפת ומשם נוסעים לכפר מיראן אל חצר שעל קבר רש”בי. כי בתוך אותו החצר יש שם בה“כ וס”ת ומנורה עגולה ויש בה מאה לאמפין ואז מדליקין אותם כולם. גם יש עוד עמוד של שיש עומד בתוך החצר ועל ראשו בית קבול גדול ובערב שהוא היאר צייט הנק' הילולא דרשב“י מכריזים מי ירצה לקנות מצות ההדלקה על העמוד ויש נותנים אלף טאלער או יותר והקונה פושט ממנו שאהל טוב וגדול ומניח תוך בית הקיבול ומדליקו שם. והכל לכבוד רש”בי ע“ה ומתפללין מעריב שם בבה”כ שלו. אח“כ לומדים שם כל הלילה האידרא קדישא. ובבוקר מתפללין ואח”כ אומרים הרבה מזמורים ומרקדים במחול לכבוד הרשב"י;

בנים קטנים הצריכים לגוז שערם בפעם ראשון אין גוזזים בביתם רק ממתינים להלולא הלז באים הנשים ומביאים שם בניהם וכל א' מביאה נר גדול כמידת בנה ומתחיל החכם לגזוז קצת ואח“כ משלמת אמו הגזיזה ולעשות לו פאת הראש ובליל ל”ד בעומר עושין ככל הנ“ל ג”כ לכבוד ר“א בנו המונח ג”כ שם עמו ובליל שלישי הולכין לקבר ר' יוחנן הסנדלר. וגם שם עומד עמוד כנ“ל ועושין ג”כ כנ“ל וביום אסרו חג של שבועות עושין הלולא גדולה על קבר הושע בן בארי בצפת ובכל ר”ח אייר נוסעים רובא דעיר לטבריא כדי להתפלל על קברי צדיקים דהתם כמ"ש לקמן גם באותו זמן טובלין בחמי טבריא;

טבריא יש לה היקף חומה משלש רוחותיה וברוח אחד הים כנרת הוא חומתה כי הוא הולך סמוך להבתים ובתוכה יהודים מכולל החסידים מאנשי רייסין והם יראים ושלמים. וכשאין רוח על הים כנרת אז רואין בתוכו כמו עיגול הנעשה בעת שזורקין אבן תוך המים ואומרים שהוא בארה של מרים. והיא טבריא החדשה. ובמקום חורבן טבריא הישנה נראין עמודים גדולים וארוכים ולהם מראה שחור. ואומרים שהם עמודי בה“מ של ר' אשי ששמה היה יושב ולומד כמבואר בש”ס. וסמוך לים כנרת הוא בית הקברות שלה ומנהגם בכל א“י שלא להלין שום מת ובשעה שנושאים המת לבה”ק הכל אומרים קפיטל ויהי נועם פסוק אחר פסוק. וחוצבין קבר בארץ ומניחין בלא ארון ומכסין באבנים גדולים באופן שלא יגע בגוף המת ועליהם עפר וצרור;

מי תשמישו של ארץ ישראל מי גשמים כי בזמן היורה שהוא מח' חשוון והלאה אז מתחילין לשאול טל ומטר ואז מתחיל הגשם לילך והוא הולך לערך ד' שבועות לפעמים בלא הפסק בקולות וברקים כמו אצלינו בימות החמה. ואז נראה דשא על הארץ. ובכל חצר נעשו בורות גדולות מרוצפים באבנים שהבור לא יאבד טיפה שאם יאבד טיפה יהיו צריכים לקנות מי מעינות מהמוכרים ואבן על פי הבור וכל המים שיורד מהגגות שבאותו החצר יורד ע“י צנורות שנעשו אצל הגגות לתוך הבור והמים טובים מאוד ב' יש להם מי מעיינות. וטבריא אינה צריכה לבשל במי גשמים כי משתמשים במי ים כנרת כי מימיה טובים מאד. וכל מים שלהם צריכים לכסות בלילה מפני הנחשים המצוים שם שלא ישתו וישליכו תוכו רוקו. ג' שם יש להם חמי טבריא הוא מעיין יוצא מההר שהוא נגד ים כנרת ונופל ג”כ לים כנרת. והמים רותחין מאד עד שאם ישים בו קדירה עם ביצה יתבשלו. ואדם נכוה בו וא“א לרחוץ לאדם בהם עדי יצטנן ד' שעות וטעם המים ההוא ממולח ואעפ”כ הטובלין בו שותין ממנו מעט כי הוא רפואה. הנכנס בה פעם ראשון אח“כ נעשה בבשרו כמו צרעת. וכשנכנס בה פעם שני ושלישי הוא הולך ומתרפא ועתה נעשה שם ע”פ באשא מחמד עלי מרחץ חדש והוא טוב ממרחץ הישן שהי' מאז. ושכרו חמשה פארעות לאיש אחד והמים רפואה לכ"א מאד;

מיני משקותיה המה ד' מינים א' יין (יין ירושלמי הוא טוב משאר היינות). ב' יין שרף ונעשה מחרצנים. ג' שכר תמרים. ד' שכר תאנים. שלשה מיני דבש יש בה א' דבש דבורים. ב' דבש תמרים ג' רוזין האניק. שלשה מיני שמנים נמצאו בה. א' שמן זית ב' שמן שקדים. ג' שמן שומשמין (ואינו כמו שומשמין שלנו הנקרא מאן רק הוא כמו זרע פשתן והוא לבן) ושומן אווז אין בנמצא שמה מפני שאין שם אווזים ולא בר אווזות. וכן חלב הוא שם ביוקר חמאה וגבינה אינו בנמצא רק נקנית מיד הישמעאלים המביאים למכור. ארבעה מיני תבואות נמצאו בה א' חטים ב' שעורים. ג' אורז. ומהחטים נעשה קמח וסולת הקמח הוא הדק נעשה ממנו לחם. והסולת שהוא הטב יותר נעשה ממנו עוגות וכן לשבת. והסולת יש בו ברכה שנותנים בו מים כשיעור הסולת;

מיני ירקות נמצאו שם כל הנמצא כאן וכל ירק יש לו חודש מיוחד לגידולו. בורעקעס הוא גדל בחודש מרחשוון. ריבן גדל בחודש כסליו מערין גדל בחודש טבת. קרויט גדל בשבט אונערקעס גדל בניסן מחמת שהם צריכים גשמים הרבה על כן אינם גדלים כי אם בזמן ירידת הגשמים. וגם ציבעלע יש שם וקליפה שלה הוא לבנה וכן יש שם שום והכל בזול. אבל בימות החמה גדלים בה שאר מיני ירקות. הגדלים מהטל הרב שבה. וגם בבית השלחין ע“י בני אדם כגון הקישות. טאמאטום. קאכאמרעם. קאלעוואסה. ועוד רבות שלא נמצא במדינתינו. ופיטר זייל נמצא שם כל השנה וכן כרפס וחסא. ואזוב ואין שם חריין ובמקום חריין יש להם חרדל לאכול עם הבשר. וגם כמהין ופטריות נמצאין. ועוד מיני עשבים נמצאים שם שהם לרפואה (אך חכמי הרופאים לא נמצאין בה בקביעות רק מקיזי דם) ופיוקטס ג”כ יש בה אבל געקוקט פרילע וגיפאווע קווייט שם ביוקר לכן יובאו לשם מח"ל;

מיני פירותיה המה תאנים. רמונים ב' מינים מתוקים וחמוצים. ענבים ב' מינים לבנים ושחורים. ויש מין אחד שחור הגדל כמו פלומן שלנו. זיתים. תמרים. שקדים. וזמן התחלת פריחת השקדים ט"ו בשבט והם ב' מינים מתוקים ומרים ג' מינים אגוזים וועלבע וקטנים הנקרא טערקעשע. ופינאנטס והם ארוכים ועקומים קצת וטעמו כמו לשד השמן. אתרוגים (לא בכל עיר נמצאים האתרוגים) חרובין הרבה מאוד (לולבין הרבה מאוד) מין פרי אחד הנקרא פרי של אדם הראשון והקליפה שלה מלא קוצים קטנים והמאכל הוא בתוכו. אפאלצין מאראנצין ומארנצין המה חמוצים. ציטרינן שני מינים א' כשלנו. ועוד מין יש המתוקים יותר משלנו משמושים גדולים כביצה ותבניתו כמו פלומען הלבנים תפוחים אגסים מובאים מדמשק וגם פלומין. קארשין הנקרא וויינשיל אין בנמצא בם. מאלינעס יש בה הגדלים ביער אבל שאר יאגחדעס אינן בנמצא שם. ומלבלבין האילנות בניסן כמו אצלינו;

מיני קטניות שלה המה אפונים דהיינו במב פשוט גדלים באדר גם בעבליך קטנים נמצאים שם. וחרבעס נקרא נאבוט והוא גדול משלנו. ועוד יש בה אחד הנקרא טערקטשע וויין הוא מתבשל בקשיו ונמכר בחנויות א' א'. ועדשים המה כשלנו. עוד יש בם מין עדשים הנקרא אחז ואינו עגול והוא ירוק. עוד מין עדשים הנקרא דורע ומראה שלו לבן כשלג והוא מאכל לעופות. עוד מין אחד הנקרא כרשינה והוא מאכל לגמלים. כחול גדל שם ומראהו כמו עדשים שחורים והוא לצבוע לנשים עיניהם והוא ג"כ רפואה לחולי העינים. שחת אין שם רק דשא והבהמות רועות במדבריות;

עצים אין בה רק מעט מובא למכור על גבי החמורים חבילות והיינו כדי לאפות. אבל תנורי חורף אין להם כי אין שם חורף כלל רק ימות הגשמים ויש להם גחלים כדי לבשל מביאים בני הכפרים בשקים על גבי החמורים;

תנורים לאפיה יש שם כמה מינים בעיירות יש להם פורנוס והוא כמו תנורים שלנו של אפיה רק שהם מאבנים. ולא מלבנים כי אין שם לבנים. ובכפרים מניחין בלעך גדול על גבי אבנים ומניחין תחתיו אש ואופין על גביו חררות דקות. עוד יש להם תנור כמו חביות של חרס גדולה ונותנים אש לתוכה ואח“כ אופין בו לחם ולבשל יש להם כירות. והוא נעשה כמין תיבה סתומה ועל גבה יש לה שלשה חורים כמו שפיתת קדירה. ובתוכו נותנים גחלים ומלמעלה נותנים הקדרות. ובחורים הללו יש להם ברזילים קטנים שעליהן מניחין הגחלים ולא יפלו למטה. ומן הצד יש חור גדול ומנפחין שם ע”י פחחער. עוד יש להם כירה הנקרא כופח. הוא כמו קדירה ומלמעלה אצל שפתו יש חתיכות טיט בולטות כמו ידים להניח עליהם הקדירה ונותנים תחתיו גחלים. וחררות דקות אופין על הגחלים ממש תוך התנורים הגדולים ואין להם שמרים והמפין ועושין העיסה ע"י שאור. ובימי החורף כשהזמן קר יש להם כלי נחושת הנק' אמנגעל הוא כמו וומנע שלנו ומשימין בו גחלים כדי לחמם בו עוד יש להם תנורים שמייבשים בהם קטניות. ואחר כך מוללין אותן בין הידים עד שתפול מהם הקליפה ואוכלין אותו עם ראזינקעס ונקרא קמדאעס;

רוב אכילת בשר שם אינו רק בשר עזים. או כבשים. ובשר בהמה מעט בנמצא. ופעמים שוחטים השוורים הנקראים בופלמקסין. וכל בהמותם אינם שמנים ע"כ לא נמצא שם חלב. רק בכבשים יש האלי' השמנה. וגדולה בערך עשרה ליטרות;

עופות אין בנמצא שם רק תרנגולים והמה גדולים כשלנו. גם תורים ובני יונה קורעפאטוועס אבל אווזים ובר אווזות לא נמצאו שם רק מובאים מאלכסנדריא. וכן ענדיקעס מובאים משם ודגים והרבה יש בצפת מים כנרת ונמכר בתיבות ונקרא לעקערדע והוא שמן וטוב מאד;

כלים לא נמצאו שם רק כלי חרס גדולים כגון חביות קטנים כמו ערבות ובירושלים נמצאו כלי אבנים ג“כ אפי' חביות ורוב משמשין בכלי נחושת. וכלי זכוכית ירוקה נעשים בחברון אבל הלבנים מובאים מאינגלאנד. וכן הלאמפין שמבערין בו נר שבת הוא של זכוכית כי הדלקתם הוא שמן כי חלב אינו בנמצא ע”כ אין בם נר חלב;

כללי הפרנסות כמה פרנסות בטילות שם דהיינו מכירת יין שרף בטלה שם שדת הישמעאלים הוא שאסור להם לשתות שום משקה בעולם. למכור ליהודים הוא מעט הריוח כי היהודים המה מעט בכל עיר. ומטעם זה אין לעשות פרנסה משום משקה ופרנסה מאכילת פירות אין שם כי הרבה יש לכל ישמעאל הן בעיר והן בכפר. ופרנסה מפוטער ווארג אין שם כי הצורך לזה הוא מעט זמן. דהיינו חודש שבט אז הוא זמן הקור. ועל הראש אין להם קובעות רק פאטצילעס פרנסה מברזל הנצרך לתקון עגלות אין נצרך שם כי אין שם עגלות כלל רק ברכיבה וחוץ מאלה שהזכרנו יש בו כל מיני סחורות כמו אצלינו. כגון של משי הוא הרבה ובזול כי המשי מובא מצידון כי שם המה הבוסתנות מאילנות שעליהם נמצאים תולעת המשי וצמר גפן מובא משכם הרבה ושאר כל הסחורות ובגדים מובאים מכל שארי המדינות כגון אינגלאנד ואיטאלייע ובדמשק פאבריק משי הנק' סאבעי סאלעטין. והכל בזול ויש יכולת לכל אדם לעשות מסחר מכל רק צריכים לשלם ששה פרעצענט ממאה מכס דהיינו שהסוחר הראשון צריך לשלם מיד;

וכל הדברים הן פירות או ירקות או קמה נמכר במשקל והוא משקל קאנטאר הוא מאה ועשרים ליטרות. וקטן מזה הוא משקל ראטיל הוא ששה לטרות שלנו. עוד משקל קטן מזה נקרא אנסע והוא משקל חצי ליטרא שלנו. עוד קטן מזה נקרא דארהאם ועל חטים וכיוצא בו יש בצפת מדה הנקרא הארמוט הוא כמו ארבעה טעפ שלנו במדה לח יש מדה ג“כ נקרא ראטעל והוא כמו שלשה קווארט שלנו ועד קטנה ממנו נקר' ג”כ אנסף הוא כמו קווארטיל שלנו והסחורה נמכרת במדת דרא והוא כמדה ארשין;

המקח מכל הנ“ל הוא כפי מה שהיה בעת שהייתי שמה קמח חטים משקל א' ראטיל 40 פארעס. גרופן של שעורים א' אנסה 6 פארעס. ענבים א' ראטיל 12 פארעס. וכן הוא מקח מתאנים. והיבשים המה קצת יוקר מאלה. רימונים א' ראטיל 24 פארעס. ראזינקעס יבשים א' ראטיל פעמים 60 או 70 פארעס. יין שרף הנעשה מצמוקים א' אנסה 24 פארעס. יין טוב ומשובח א' בוטעל 60 פארעס. ויין הפשוט 5 פארעס אנסה אחת. שמן זית הטוב והמובחר 7 טאלער. שמן שומשומין א' ראטעל 9 טאלער. ובירושלים הכל הוא בזול יותר. דבש דבורים א' ראטיל 7 טאליר. ודבש תמרים א' ראטיל 60 פארעס. צוקער א' ראטיל 13 טאליר. וקאווע א' אנסה הוא 40 פארעס (הפארעס הוא שליש גדול שלנו) והטאלער הוא י”ג גדולים וחצי או יותר ויש בו 40 פארעס. בשר בהמה א' פונט 8 גדולים שלנו. אליה א' פונט 18 גדולים. בשר דגים א' פונט 10 או 12 גדולים. חלב א' קווארט 10 גדולים. ציטרינן ואפאלצינן נמכרים ע"י המספר היותר טוב נמכר בעד חמשה פארעס דהיינו א' גדול וחצי;

קורס מחילוף המטבעות בארץ ישראל    🔗

רענדליך משקל פאסיר הוא לפעמים 45 טאליר או יותר. ואם משקלו עוד יותר מפאסיר אז מוסיפין כמה פארעס הכל לפי ערך ע"כ טוב להביא לשם אדומים היותר כבדים. לייבין טאלער נקרא רייאל הוא של כסף 21 טאליר;

מטבעות שלהם המה ריביקע הוא של זהב הוא 3 טאליר. יחראעליק הנקרא בא"י גמניע של זהב והוא 21 טאליר. בישליק של כסף 5 טאלער. יעליק כסף ב' פיאסטער וחצי. והטאלער נק' בסטאמבול פיאסטער והוא 40 פארעס ובארץ ישראל קוראים לפיאסטער שלשה שמות. דהיינו טאלער, גרוש, קירש. ויש מטבע של כסף נקרא זולאטא הוא 30 פארעס. ויש מטבעות של כסף מן 20 פארעס. מן 10 פארעס. מן 5 פארעס. גם 1 פארע. אבל מעות נחושת וסיג אינו מצוי שם;

מקומות שהצדיקים נקברים שם    🔗

עתה באתי לכתוב מקברי הצדיקים אשר הייתי אצלם להתפלל שם. חברון אצל מערת המכפלה וכ' לעיל איכותה וסדר הנהגתה הבאים להתפלל שם עוד הייתי שם בין החניות על קבר אבנר בן נר והוצרכתי ליתן להישמעאל שהקבר בחצרו להניחני לילך שם חוץ להעיר הלכתי על קבר עתניאל בן קנז. ואצלו מונחים תשעה תלמידים מונחים בחומה אחד העומד בכרם. והמה מונחים בכוכין בכותל הבית ונתתי עשרים פארעס לבעל הכרם. עוד נמצא שם חומה בכרם ושם ב' קברים קבר א' של ישי אבי דוד וא' של רות המואבי' ונתתי לבעל הכרם כ' פארעס. עוד הלכתי על קבר א' שאומרים שהוא קבר הרב החסיד בעל ראשית חכמה.

ירושלים שם הייתי על קברי סנהדרי גדולה שוכבין בכוכין שורות שורות שורה לפני' משורה תוך מערה אחת גדולה חוץ לעיר וצריך לילך שם באור הנר (המה ע"א כוכין) אח“כ הלכתי על קבר שמעון הצדיק ועליו בנין ואצלו הולך מעיין נובע אח”כ הלכתי על קבר כלבא שבוע. ועל קברו נחקק דמות שני ככרות לחם ושני אשכולות ענבים והחצר שלו הוא חרב אח“כ הלכתי להר הזיתים לקבר חולדה הנביאה. עוד שם סמוך להר הזיתים הוא קבר של זכרי' הנביא ועל קברו מונח אבן גדול ויש בתוכו בקע גדול. עוד שם סמוך מערה אחת גדולה ולא נודע שיעור ארכה ושמה מונחים חגי זכריה מלאכי ועל הר הזיתים הוא בית חיים של העיר ירושלים שם נקבר הרב בעל אור החיים עם יבמתו שיבמה ועל קברו מצבה נחקק שמם עליה ובשיפולי ההר הוא קבר רבינו עובדי' ב”ט ועליו מצבה נחקק שמו עליה;

בחלקת השדה אשר בשכם שקנהו יעקב אבינו ע“ה לצד שכנגד ירושלים נקבר שם יוסף הצדיק ועליו חומה; צפת בבית עולם של צפת שהוא בשיפולי ההר של העיר כמ”ש לעיל נגד הר תבור יש שם בור עמוק ואומרים ששם מונח ראש ר' חוצפית המתורגמן. וסמוך לבית עולם הוא קבר הושע בן בארי הנביא וקבר פנחס בן יאיר בשיפולי ההר. קבר הינוקא המוזכר בזוהר עם אֻמי. קבר של האר“י ז”ל והרב בית יוסף והרב אלשיך ועל קבריהם עומדת מצבה ונחקק שמם עליה. ובתוך העיר עצמה הוא קבר ר' בנאי שהי' מציין המערות ושם בכפר אחד סמוך לצפת הייתי על קבר יתרו חותן משה. בכפר עין זיתים מהלך ב' שעות מן העיר הוא קבר ר' אילעאי ורבי יהודה בר אילעאי ור' כרוספדאי. ובכפר אחד מהלך ארבע שעות מן העיר צפת הוא קבר חוני המעגל ואבא חלקיה. ועוד באמצע הדרך הוא קבר בניהו בן יהוידע. ובכפר מיראן, מהלך ב' שעות מן העיר הוא קבר רשב“י ור' אלעזר בנו כמ”ש. וסמוך להם מונח הלל ותלמידיו תוך מערה אחת בכוכין ושמשיו המה מונחים חוץ למערה. והכוכין כל אחד מכוסה באבן א' ובין הקברים הולכי' מעיינות נובעים והולכים שמה באור הנר. ומשם ולהלן קבר ר' יוחנן הסנדלר ושם סמוך לקברו נמצאים בורות אומרים ששמה היה מתקן העורות. וכשעוברין מי מגידו נמצא שם מונח בית שמאי ותשעה תלמידיו. וסמוך לזה, קבר כלתו של בית שמאי ועל קברה מונח אבן אחד נעשה כשני עריבות, ותמיד נמצא בהם מים אף אם משתמשים מהם לא נחסר ואמרו שבשעת מיתת שמאי חמיה בכתה הרבה והפילה שם תאומי' בשדה ולא היה שם מים לעשות כנהוג. ונעשה נס ונמצאו אבנים הללו עם מים ואחר כך הניחום על קברה סמוך לזה נראה אבן גדולה אומרים עליה שעליה ישב אליהו ז"ל;

טבריא הלכתי שם עם כל ב“ב להתפלל על קברי הצדיקים דשם ושם סמוך להעיר קבר הרב הרמב"ם ז"ל והרב השל"ה ז"ל סמוך להם הוא קבר ר' יוחנן בן זכאי עם חמשה תלמידיו וסמוך להר הישימון הוא קבר ר' כהנא עם תלמידיו בכוכין. וסמוך לחמי טבריא הוא קבר של ר' מאיר בעל הנס. והאהל שהי' על קברו חרב היום. ומדליקין עבור נשמתו בכל בה”מ שבארץ ישראל. והעומד אצל קברו רואה הרי שלג שהמה מעבר לים כנרת. משם הלכנו אל קבר ר' עקיבא עם כ"ד אלף תלמידיו כולם על הר א' ר' עקיבא הוא על ראש ההר והם מפוזרים על כל ההר ונמצא שם מצבות וניכר שהמה קברים. והייתי בכפר שזורי על קבר ר' שמעון שזורי. ומשם הלכתי על קבר נחום איש גם זו;

בצידון הייתי על קבר זבולון בן יעקב בחצר של ישמעאל ונתתי לו ארבעים פארעס שירשני לילך שם עם כל ב“ב להתפלל עליו. ובעת הלכתי לצידון הראוני מקום שהי' בית הצרפתית שהי' בא אצלה אליהו הנביא ז”ל ונזכה לראותו;

לשון ערבית    🔗

להודיע קצת מהלשון שנוהגים לדבר שמה בין הישמעאלים בג' לשונות נוהגים לדבר שם. א' שפת הישמעאלים ב' פארטוגאל מדברים בו היהודים הנקראים פרינקען ג' הוא עֲרַבִּית ובלשון זה מדברים בו כולם הן בני הכפרים הן בני העירות בכל מסחר. וזה לשון מספרם:

אחד. תְּנֶן. תְּלַתָּא. אַרְבַּע. חַמְשָׂה. שִׂיתֶּה. שַׂבְּעָה. תְּמַנְיֶא. תִּשְׂעַה. עֲשַׂרַה. אַחְדַאשׁ. תְּנַאשׁ. תְּלַתַּאשׁ. אַרְבַּעתַּשׁ. חַמַשׂתַּאשׁ. שִׂתַּאשׁ. שַׁבַּעתַּאשׁ. תְּמַנְתַּאשׁ. תִּשְׁעָתַּאשׁ. עֶשְׂרִין. אַחַד עֶשְׂרִין. תְּנֶן עֶשְׂרִין. וכו' תְּלַתִּין. אַרְבָּעִין. חַמְשִׂין. שִׂתִּין. שַׂבְּעִין. תְּמַנִין. תִּשׂעִין. מְאַה. אַלְף.

עוד קצת אכתוב מלשון ערבית הנצרך יותר.

ירושלים נקרא בלשונם עִיר קוּדְשׂ; חברון חֶבְרָאן; שכם נַאבְּלַאט; צפת סַאפַאתְּ טבריא טִבֻּערְיָא. השואל בשלום חבירו אומר מַה שַׂלַמִי עונה לו שַׂלַם. והשואל על המקח אומר כַּדֵשׂ הַדָא? כגון לפתוח הדלת אֶפְתַח בַּבַא לסגור סֶגַר אֶלְבַּב. הנשבע אומר עַלִי רַאסֶק. ר“ל על ראשי או חיי עוּנִי ר”ל חיי עיניו. ועל מעות אומר מַעסארִי. וכשאומר ליתן לו מעות אומר הַטִי מֶעסַארִי בֶּעט היינו בּיצה. באציל היינו בצלים. מִיזַאן היינו משקל. זֵאתּ היינו שמן זיתי. קְדִיר היינו קדרה מוֹיהַ היינו מים. טְחִין היינו קמח. חוּבְּזֶה היינו לחם. לַחמֶה היינו בשר. סֶעמַק היינו דגים. עָנַב היינו ענבים. תִּין היינו תאינים. תַּפּוּח היינו תפוחים. אַגַס היינו בַארנֶס. ליפתּ היינו מֶערִין. הרוצה לומר הן אומר טַיִיבּ ועל לא אומר לַא. לַבַאר היינו לחוץ. תַּאמַאן לשון סילק וסיום;

להודיע מנהג היהודים הספרדים הנק' פריינקען קצת לשונם הנדבר ביניהם הוא לשון פורטעגאל. ובלשון הקדש משתמשים בו לפי שעה במקום שלא ידעו לשון פורטגאל והם אוהבי תורה ומכבדים לת“ח הנקרא חכם ולשמוע בקולו לאשר הוא מצוה. ומקיימים מצות הכנסת אורחים. גם מתחתנים בנו. ודרך לימודם הוא גפ”ת כמו אצלינו וכן כל הפוסקים. ומנהגם הוא לפסוק בהרב ב“י. בכל ערב שבת רוחצים פניהם ידיהם ורגליהם במים חמין. כמנהג ר”י בר אלעאי. הנשים בימי טוהר כוחלות עיניהם והצפרנים צובעים צבע אדום וראשי הנשים מקושטות כנשי שרים במדינתינו בקאפעלוש עם אתיכה גמיע ואחרות על מצחה מס של כסף או של זהב מצוייר בו עיר והמה יושבים תמיד פנימה. ואין להם עסק בשוק כלל וצרכי הבית קונים האנשים בעצמם מקטון ועד גדול. מנהג האנשים לישא תמיד בידו מחרוזת של קראעלין שחורים כמנין ק“ל נגד ק”ל פעמים אליהו ותמיד ממשמש ומגלגלם תוך ידו. גם האנשים נושאים על אצבעותיהם טבעות עם אבנים טובות ושמם עליהם פתוחי חותם. ויושבים על הקרקע וכל אחד לפי כבודו ניתן לו משטוח ע"ג קרקע כדי לישב עליו. בשעת אכילה מביאים לפניהם על הארץ שולחן גבוה טפח ויושבים סביבו לאכול. ומאכלם הוא מאכלים עבים ואוכלים באצבעותיהם. ואם ישאלנו למה אוכל באצבעותיו עונים דרך שחוק מעשה אבותיהם בידיהם;

אחי ועמי לא אהיה כפוי טובה. להודיע לבני אדם שאנכי מהד' שצריכים להודות להיות חסדי ה' ידועות לכל כי שני פעמים עברתי בים אחד בהליכתי לארץ ישראל וא' בחזרתי מפני הלחץ והמחץ. כאשר הודעתי נאמנה ודמעתי על לחי עודינה על שהוכרחתי לצאת ממנה. ביום א' דראש השנה אחר מנחה עמד רוח סערה ותרומם גליו. וינועו כשכור כל מלחיו. ויצעקו איש אל אלהיו. אחר חצות הלילה עמד הים מזעפו אז נתיישב בנו רוחנו ונקדש כראוי פעם שני בליל א' של סוכות היינו אז על הדארדענעל ונפגעו שם הרבה ספינות יחד והמקום צר כמש“ל כי הוא בין שני הרים ע”כ צעקו מרה המלחים שכל אחד ישמור את ספינתו שלא תיגוף בספינת חבירו וע“כ היינו בסכנה גדולה ואז היינו בספינה ארבעה יהודים דהיינו הרב ר' נתן נטע והגביר מו' שמרי' לוריא עם משרתו ואני עם ב”ב;

ויהי בבקר היתה הרווחה. אח“ז בעברינו בסטאמבול היה בה דבר ר”ל כפי טבע ארצם להתהוות הדבר ר“ל והצילנו ה' עוד אחד בבא ספינתינו אל עיר אדעס הלכנו על ספינה קטנה להודיע אצל הדאקטער שאנחנו ב”ה בריאים וגם הקאפיעטאן הלך אתנו. ויהי כאשר חזרנו לספינתינו עמד סער גדול בים ולא עזב אותנו לבוא לתוך הספינה. ואז אמרנו אבדנו כולנו עד שזרקו חבלים מן ספינתינו אלינו ונאחז החבלים תחת אצילי ידינו ויבואנו ע"י זה תוך הספינה;

על כל אלה חייבים אנחנו להודות לשמו המשגיח עלינו בכל שעה וכל רגע ממלט מכל רע ע“י עילות וסבות שונות גם עמד לי זכות של הצדיק הרב ר' ישראל בעל המחבר תקלין חדתין גם ספר פאת שולחן ששימש את הרב הגאון החסיד המפורסםר' אליהו מווילנא זצ”הה והיה נשיא בא“י שלשים שנה והוא התיר לי לילך ולשוב לחו”ל כמבואר באגרת שנתן בידי וברכני בברכת שלום ונתבקש לישיבה של מעלה שנת תקצ“ט ט' סיון. ואשר נדרתי אשלמה בספרי הנ”ל ואפיצם בישראל בשער בת רבים. ונקוה לה' לקבץ נדחים בדרך לא ידעו יוליך אחים. לארץ מרווחים. סביבות מקדשו יהיו נוחים. ולפניהם אליהו ושני משיחים.