לשאלת ה“פיתוח” / משה בילינסון

“מאנצ’סטר גארדיאן” מטפּל בּשאלת הפּיתוּח. ואמנם, חריפוּתה של השאלה לא ניטלה אם כּי חדלו מלדבּר בּה. לעין פּשוּטה גם לא ניתן לראוֹת מה נעשׂה, בּינתים, בּמשׂרדי הממשלה. שוּם שאלה לא נתחוורה בּמשך הזמן הזה, ואף שאלת “המנוּשלים”, שהוּכרזה כּדחוּפה וּבוֹערת, לא נפתרה אלא נשארה תלוּיה מעל לראשנוּ כּחרב המתהפכת, על מנת לרדת בּכל רגע, כּאשר למישהוּ יהיה צוֹרך בּכך, על צוארנוּ. כּי הנה גם 31 בּדצמבּר, זה המוֹעד אשר נקבּע בּאיגרת פּספילד לממשלת הארץ, לעבּד תכנית לסידוּר המנוּשלים, בּא ועבר מבּלי שגמרוּ אפילוּ את רישוּם התביעוֹת של כּל המתעטפים בּטלית זוֹ. ואחר שיגָמר הרישוּם עוֹד עתיד לבוֹא בּירוּר התביעוֹת, דין-ודברים בּין כּל המעוּנינים, חיפּוּש קרקע, תביעה לאמצעים כּספיים וכו'. עבוֹדה לחדשים רבּים, ואוּלי לשנים. וכל הזמן הזה תהיה החרב תלוּיה מעל ראשנוּ, והשיסוּי יפרח. וּמהוּ גמוּל-הפּיתוּח הנשקף לנוּ חֶלף העינוּי הזה?

השאלה קיימת. אך ספק אם היא מעסיקה את “המעוּנינים” מאוֹתה הבּחינה הפּשוּטה, אשר העתוֹן האנגלי מציין אוֹתה. “בּרשוּתוֹ של מנהל-הפּיתוּח 50.000 לי”ש לחקירוֹת מוּקדמוֹת… בּהתאם למעמדוֹ גם משכּוּרתוֹ. הסכוּם 50.000 לי“ש יוּצא ודאי, אבל האם כּדאית ההוֹצאה הזאת… זוֹהי השאלה המטרידה בּלי ספק את מר פרֶנטש עצמוֹ ולא פּחוֹת את ממשלוֹת אנגליה וארץ-ישׂראל”. “בּלי ספק” זה של “מאנצ’סטר גארדיאן” עוֹמד בּספק גדוֹל. ולא רק מִטעמים אישיים – כּלוּם מרבּים בּני-אדם לדאוֹג בּגלל דברים שאינם מטרידים את מנוּחתם האישית? - אלא גם מִטעמים פּוֹליטיים: יתכן, שבּעיני מישהוּ יש יתרוֹן למצב זה המחוּסר קביעוּת וּבטחוֹן. יתכן, שמישהוּ ימצא תוֹעלת בּנשק הזה המוּנח בּמחסן וּמוּכן לשימוּש, לכל שעה שידרש.

כ“ו טבת תרצ”ב (5.1.1932)